פרקי דרבי אליעזר - כ"ה | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

פרק ארבעה וארבעים, פרקת דרבי אליעזר

רבי יוחנן בן נורי אומר אחר כל הגבורות והנפלאות

שעשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל במצרים ובים סוף

חזרו ונישאו את הקדוש ברוך הוא עוד עשרה פעמים

שנאמר וינשאו אותי זה עשר פעמים ולא אשמעו לקולי

ועוד שהלשינו על הקדוש ברוך הוא

איפה אפשר להלשין על הקדוש ברוך הוא?

אלא הכוונה כביכול

בגדו ודיברו עליו כלפי השכינה זה נקרא להלשין על קודש ברוך הוא

עזב השם אותנו במדבר הזה ואין שכינתו בקרבנו שנאמר יש השם בקרבנו אם אין

ככה הם שאלו

רבי יהושע בן קורחה אומר אחר הפרשה הזאת מה כתיב

ויבוא עמלק

בא עליהם עמלק להיפרע מהם

והבא מן הדרך מקדמין אותו במאכל ובמשתה

אדם שהוא בא עייף מהדרך מה אומרים לו? אתה רוצה לשתות משהו?

רוצה לטעום משהו? ללגום?

לנוח קצת מן הדרך?

ראה אותם עייפים ויגעים משעבוד ומעינוי הדרך

ולא שם אל ליבו להציע להם משהו לאכול ולשתות

אלא עמד על הדרך כדוב שקול להמית אם על בנים

בא לקפוץ עליהם

להרוג אותם

שנאמר אשר קראך בדרך

רבי זכריה אומר נכד עשיו היה עמלק

ובאבד זקנו בא עליהם להיפרע מהם

בא לסגור את החשבון שעשיו היה חייב ליעקב אבינו

והיה עמוד הענן סובב את מחנה ישראל כעיר המוקפת חומה

ולא היה יכול צר ואויף להיגע בהם אף אחד לא יכול להתקרב לעם ישראל

אלא כל מי שהיה צריך טבילה

היה ענן מפליטו חוץ למחנה פולט אותו החוצה

למחנה ישראל שהיה קדוש שנאמר והיה מחנך הקדוש

ועמלק היה מזנב והורג אותו

את מי היה הורג? כל מי שאחורי הענן

שנאמר ויזנב בך כל הנחשלים אחריך

אלו שנגררים אחריך

אמר משה ליהושע בחר לנו אנשים בני אבות אנשים גיבורי כוח וחיל יראי שמיים

לא דרגות, לא שרירים,

לא דן אחד, דן שתיים, זה לא מעניין

תבחר לנו אנשים יראי שמיים

גם צריכים שיהיו גיבורי כוח

זה בשביל ההרגשה של האויב אבל זה לא העיקר, עיקר העיקרים זה יראת שמיים

אנשים בני אבות שיש להם זכות אבות, שזכות אבותן מסייעתן

שיהיה להם סיוע, איזה זכות אבות? מאברהם, מיצחק ויעקב, למי הם?

אלא שיהיו מיוחסים

ואותם תשים בראשי הצבא

ומה תעשה? וצא יילחם בעמלק

ומשה אהרון וחור עמדו, ראש הגבעה כתוב, עמדו במקום גבוה בתוך מחנה ישראל כדי להשקיף ולראות את כל המחנה

מה שנקרא משקיפים מלמעלה

מהיציע זה נקרא

לראות את כל הזירה

מה יהיה נעשה

אחד מימינו של משה ואחד מסמאלו

מכאן אתה למד, זו הלכה,

ששליח ציבור אסור להתפלל אם אין שם שניים עומדים

בדרך כלל סתם בשבתות וחול לא נוהגים בכך

אבל במועדים וימים טובים כן נוהגים להעמיד

לצד השליח ציבור שניים

גם בקריאת התורה,

אחד צומח אחד גבאי שעושה משברך

והקורא בתורה תוך כדי מכין

חוזר על הקריאה

וכל ישראל עומדים חוץ להעוליהם ורואים למשה קורא על ברכיו והם קוראים על ברכיהם נופל על פניו ארצה והם נופלים על פניהם

פורש כפיו אל השמיים והם פורשים כפיהם לאביהם שבשמיים

ומכאן אתה למד ששליח ציבור המתפלל כך כל העם עונים אחריו אמן

כולם צריכים לענות אחריו אמן, אחר השליח ציבור. מאיפה לומדים את זה?

ממעשה משה רבנו ומעשה עם ישראל שעשו אחר משה רבנו

והעפיל הקדוש ברוך הוא את עמלק ואת עמו לפי חרב

שנאמר ויאכלו שיהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב

רבי שילה אומר רצה הקדוש ברוך הוא

להחריט ולהשמיד את כל זרעו של עמלק

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

פשט יד ימינו ואחז בכיסא כבודו

ונשבע להחריט ולהשמיד את כל זרעו של עמלק מן העולם הזה ומן העולם הבא

שנאמר כי יד על כסיה

יד מונחת על כיסא השם

מלחמה להשם בעמלק מדור

והעולם הזה דור עולם הבא

רבי פנחס אומר אחר ארבעים שנה

רצה משה להזכיר לישראל ולומר להם זוכרים אתם שאמרתם במדבר היש השם בקרבנו עם עין?

זה פרשת דברים עכשיו הסיכום שמשה רבנו נותן להם צ'פחות

לעם ישראל מחנך אותם, מוקיע את מעשיהם הרעים

רצה משה להזכיר להם את הדבר הזה שהם כביכול קטרגו על השכינה ואמרו היש השם בקרבנו עם עין? אנחנו לא יודעים מה יש בקרבנו או לא

מה זה לא יודעים? מה עד עכשיו היה לכם?

מה אתם לא מרגישים את השם?

הרי אתם בדרגה שיותר מנביאים ראתה שפחה על הימה שלא ראה הנביא יחזקאל בן בוזי במערות הלילה

הם היו בדרגה כל כך גבוהה שאפילו נביאים לא זכו להגיע לדרגה שלהם

שהם מסתכלים ואומרים נפתחו שמים זה כלי וענווהו כל אחד הצביע וראה את הקדוש ברוך הוא את השכינה בכבודו ובעצמו

לא ראו משהו כן אלא את הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו

זה רק פעם אחת שהיה בהיסטוריה ופעם נוספת לעתיד לבוא כתוב

ואמר ביום ההוא הנה אלוקינו זה קיווינו לו ויושענו זה השם קיווינו לו לנגילה ונשמחה בישועתו

אז זה פעם שנייה שיהיה

אז פעם אחת ראו

ועדיין לא האמינו ובאו וקטרגו היש השם בקרבנו עם עין? הוא נמצא? הוא נמצא איתנו או שהוא לא נמצא איתנו?

למה אתה שואל אם הקדוש ברוך הוא נמצא? תשאל אם מתי נמצא איתו?

למה הקדוש ברוך הוא צריך להיות איתך?

אתה צריך להיות איתו

זה כמו האבא והבן שהולכים ביחד

ואבא מוליך את הבן שלו

ולרגע הוא עוזב את היד שלו

ואז הבן מסתובב לאנשים ושואל אבא שלי נמצא? אבא שלי נמצא?

תיתן לו יד, הוא נמצא איתך ודאי שתרגיש אותו אם תעזוב את היד שלו איך תרגיש אותו או שאתה תאחוז בו ותהיה איתו הוא יהיה איתך אותו דבר עם ישראל

עוזבים את הקדוש ברוך הוא ושואלים שאלות, היש השם בקרבנו אם אין? מה היה עד עכשיו? הוא לא היה בקרבכם?

לא ניצלתם?

לא נמנע ממכם? לא נעשה לכם ניסים ונפלאות?

ויהי העם כמתאננים רע.

יפה.

רבי פנחס אומר, אחר ארבעים שנה רצה משה להזכיר לישראל ולומר לכם, זוכרים אתם?

שאמרתם במדבר היש השם בקרבנו אם אין?

אלא אמר משה, אם אני אומר לישראל כך, הרי אני מגלה את פניהם,

מבייש אותם.

והמגלה פנים אין לו חלק לעולם הבא.

אלא אני אומר להם מעשה עמלק,

והם יבינו מה שכתוב לפניו.

משל למה הדבר דומה? לשר,

למלך שהיה לו פרדס אחד,

וקשר המלך בפתח הפרדס כלב,

והמלך היה יושב בעליית הגג, וצופה ומביט כל מה שבפרדס.

נכנס אוהבו של המלך לגנוב, האוהב שלו,

מן הפרדס, רוצה לקחת את הרימונים

של המלך, רימונים יפים, עכשיו זה העונה, הרימונים מתחילים להשמין.

ושיסע בו את הכלב וקרע את בגדי אוהבו.

אמר המלך, אם אומר לו, אבי, למה נכנסת לפרדס?

הרי אני מגלה את פניו. הוא התבייש, האוהב הזה.

אמר, אתה לא אוהב אותי, אדוני המלך?

עכשיו אתה לא סומך עליי? לא נותן את המפתחות?

אלא הרי אני אומר לו, ראית את הכלב השוטה הזה, איך קרע את בגדיך?

ולא היה מבין שאתה אהובי.

איך לא מתבייש הכלב הזה, ככה הוא עושה,

בצורה כזאת?

נובח כל היום.

כל היום, האו, האו, האו, ועוד לא מספיק זה עוד, גם קרע את הבגדים שלך,

שוטה הכלב הזה.

ומיד הוא מבין מה שהוא עשה.

נותן לו מה שנקרא עקיצה ברמז.

כך אמר משה, הרי אני אומר לישראל, מעשה עמלק,

ומיד הם יודעים מה שכתוב למעלה.

הם יסתכלו אחורה טיפה, יבינו.

לפיכך אמר משה,

זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים.

זו התזכורת עם רמז.

אמרו לו ישראל, משה רבנו,

כתוב אחד אומר, זכור את אשר עשה לך עמלק.

וכתוב אחר אומר,

זכור את יום השבת לקדשו. איך יתקיימו שניהם?

זה זכור

וזה זכור.

זה זכור לטיבותא,

את יום השבת, וזה זכור לגריאותא,

לזכור את מעשה עמלק הרשע.

מה, צריך לזכור דבר לא טוב?

אמר להם, משה לא דומה כוס של קונדיטון לכוס של חומץ.

יש פה יין משובח, קונדיטון. אתם מכירים את היין הזה?

לא יודע, זה בהכשר העדה החרדית? כנראה לא מכירים.

בגלל שזה לא בהכשר העדה החרדית.

יש יין משובח.

הכשר טוב של העדה החרדית, כמו שצריך, לספרדים,

לפי מנהגם, אפשר לברך על הבורא פרי הגפן.

אז זה יין משובח, מרגישים.

ויש כוס שבפנים חומץ, אתה יכול לשתות את זה?

אתה יכול לשים קצת בסלט, קצת בחצילים, קצת פה, סלטים,

לכבוד שבת.

אבל לשתות חומץ, רק מג'נון שותה חומץ.

זה כוס וזה כוס.

שניהם כוסות.

מתי אנחנו נראה מה טיב הכוס?

מבחוץ הכול נראה מיליון דולר.

אבל אם נטעם מבפנים מה שיש בכוס, אז נבין מה.

זה מיץ טוב,

והאומיץ לא טוב.

זה זכור לשמור ולקדש את יום השבת, שנאמר זכור את יום השבת לקדשו,

וזה זכור להשמיד ולהכרית כל זרעו של עמלק, שנאמר

זכור את אשר עשה לך עמלק,

וכשתבוא לארץ אתה גם מצווה לא תשכח. אסור לך גם לשכוח את זרעו של עמלק, להכרית אותו.

אז הציווי הזה לא תשכח עומד עד לימינו אנו.

לא לשכוח את העמלקים.

שכחו ישראל להכרית ולהשמיד את כל זרעו של עמלק, והקדוש ברוך הוא לא שכח.

וכשמלאך שאול אמר לו, שמואל, כה אמר אדוני צבאות, פקדתי.

עתה לך והכית את עמלק, וגומר עד משתין בקיר.

ולקח שאול את כל אנשי המלחמה ויצא לקראת עמלק.

וכשבא שאול לאמצע הדרך,

עמד מהרהר בליבו, אמר לו, חבל,

מה אלה עשו הילדים הרכים האלה?

שנאמר, ויבוא שאול עד עיר עמלק ויירב בנחל.

אמר שאול, אם האנשים חטאו,

מה האנשים חטאו?

זה, הגברים חטאו, אני מבין, אבל נשים מסכנות מה עשו.

מה, בגלל שבישלו להם דייסה בבוקר? שיהיה להם כוח להילחם?

בשביל זה נקרא שהם חוטאים? הם מסכנים.

אם הנשים חטאו, בוא נגיד שגם אם היו שותפות למלחמה, כמו דאעש,

שמגייס נשים

למערכה,

אז

הילדים האשמים מסכנים.

הסיתו אותם.

ואם הילדים חטאו, כמו שמסיתים הפלסטינים,

שמסיתים אותם בבתי ספר והכול,

לשנוא ולהרוג ולרצוח ומאמנים אותם והכול,

בהמה חטאה.

מה, בהמה מבינה עניין?

יש לה דעת? יש לה שכל? מה היא חטאה? מה היא אשמה?

מפה כבר הוא לא עשה מסקנה, האם הבהמה חטאה, מה?

מה הבת בתור? כבר אין, זהו.

היא עצתה בת קול ואמרה לו, שאול,

אל תהי צדיק יותר מקונך.

מה, אתה רוצה להיות צדיק יותר מקודשא בריחו?

הגב' ברוך הוא אומר לך, תשמיט, תשמיט. כלם, כלם, מה אתה שואל שאלות?

לא בהמות, לא נשים, לא ילדים,

אולי גם את הגברים ופה.

מה בסופו של דבר יצא?

השאיר גם מהגברים, גם מהנשים, גם מהילדים,

גם מהבהמות.

והם כולם כישפו את עצמם, הם מכשפים גדולים, כישפו את עצמם לבהמות, וככה נטמעו בתוך

העולם וכולי וכולי עד עצם היום הזה.

לכן בא הקדוש ברוך הוא ונשבע, כי יד על כס היא המלחמה, לשון שבועה.

מחזיק בדבר ונשבע על ה' בעמלק. זה מלחמה אישית של הקדוש ברוך הוא נגד עמלק.

וזה לא סתם מלחמה אישית, זה מלחמה מדור-דור.

מאותו זמן ששאול

עשה את המעשה הזה שלא השמיד אותם, ועד עצם היום הזה הקדוש ברוך הוא אט-אט משמיד אותם. פעם הביאו שאלה נפלאה בשם הרב זילברשטיין

בספר שלו, כי מדועני או ברכי נפשי או עלינו לשבח,

על איזה אחד שדרס בשוגג

באיזה כביש חשוך וכולי.

ואז אמרו, הוא בא בשאלה, מה הוא צריך לעשות?

צריך לעשות תיקון, צריך פה, צריך שם, מה לעשות? הוא הרג נפש. זה היה בלילה, בחושר, בארצות הברית.

אז הוא אמר...

כמו ציבור שהם הולכים, לא רואים אותם.

אז הוא אמר

שאולי זה היה לשם שמיים, למה זה אחד מזרועו של עמלק, ואתה תרסת אותו,

והכל בסדר.

אז להפך צריכים לשלם לך.

אז השכר שלך מן השמיים.

יפה.

הלאה.

רבי אומר, כשבא שאול למחנה עמלק, ראה בני יתרו מתערבים בתוך מחנה עמלק.

הרי יתרו עשה תשובה.

חזר.

והוא רואה את הבנים שלו מתערבבים בתוך

מחנה עמלק. אמר להם, התפרדו מתוך מחנה עמלק.

שנאמר, ויאמר שאול אל הקני. מי זה הקני? יתרו.

לכו, סורו, רדו מתוך עמלק, פן אוספך עם הפן, שלא נהרוג אתכם בטעות.

וכי אם כל בני ישראל עשה יתרו חסד?

והלא לא עשה רק עם משה בלבד. מה הצ'ופר שהוא קיבל לתרו שהילדים שלו ניצולים? עשה רק צ'ופר עם חסד עם משה רבנו,

שהוא נתן לו עצה טובה,

והעצה של האפיפיור קיבלו אותה.

אז מה המיוחד שגם את הילדים שלו הלאה

צריכים להציל? תהרוג את כולם, מה זה משנה?

והלא לא עשה אלא עם משה רבנו בלבד חסד, אלא מכאן אתה למד שכל העושה חסד עם אחד מגדולי ישראל?

כאילו עשה חסד עם כל ישראל.

אי, אי, אי, אי, אי.

ובשביל החסד שעשה עם משה נמלטו בניו מתוך עמלק,

שנאמר ויעשר כנים מתוך עמלק.

יצאו החוסה.

רבי יוסי אומר, כשבא סנחריב לארץ ישראל ראו כל העמים,

שבסביבות ארץ ישראל את מחנה סנחריב, ונתייראו מאוד.

פחדו, אמרו, אוי ואבוי.

וברחו איש ממקומו, שנאמר, ואסיר גבולות עמים ועתודותיהם סוסתי.

ונכנסו למדבר,

ונתערבו עם בני ישמעאל.

פחדו שיהרגו אותם, אז נטמעו בתוך הגויים. וכולם עשרה עמים,

שנאמר, אוהלי אדום וישמעאלים,

מואב והגרים,

גוועל, עמון ועמלק,

פלשת,

מיושבי צור, גם אשור נלווה עמם עשרה.

וכולם הם עתידים ליפול ביד בן דוד.

נכון, ג'ורי?

שנאמר, אלוהי שיתמו כגלגל, כקש לפני רוח.

שופ, כולם בפנים בתוך הגלגל.

גלגל זה העולם.

יפה.

פרק חמישה וארבעים.

רבי שמעון בן יוחאי אומר, כשנגלה הקדוש ברוך הוא למשה מתוך הסנא שלחו למצרים,

אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, ריבון כל העולמים, היא שבעה לי שכל מה שאני מבקש לעשות אתה עושה.

שלא אדבר דבר לפני פרעה ולא תעשה ויהרגני.

ונשבע לו הקדוש ברוך הוא שכל מה שהוא מבקש,

הוא עושה.

אתם יודעים מה זה?

משתמבח שמו.

חוץ משני דברים.

הדבר האחד זה שלא ייכנס לארץ ישראל.

דבר נוסף זה יום המוות.

שגם הוא צריך למות, כמו כולם.

ומנין שנשבעה לו שאמר, בי נשבעתי נאום אדוני.

וכשקיבלו ישראל את הדיברות לאחר ארבעים יום, שכחו את אלוהיהם.

שמעתם? קיבלו את התורה על הר סיני,

אחרי ארבעים יום שכחו את האלוקים.

ואמרו לאהרון, המצרים היו נושאים את אלוהיהם.

והיו משוררים ומזמרים לפניו ורואים אותו לפניהם. עשה לנו אלוהים כאלוהי מצרים ונראה אותו לפנינו.

אנחנו רוצים משהו לראות, לראות. אנחנו לא מאמינים.

אנחנו יודעים שיש כל מיני מושגים, עניינים. אנחנו לא מאמינים. אנחנו רוצים לראות מוחשי מוחשי.

לא ראינו, לא מאמינים.

חוקרים, בודקים, מצלמים, מדברים, מספרים, מקליטים, לא מאמינים.

למה לא ראינו?

לא יכול להיות, נו מה, הפלוני יעשה ככה?

מה, אתה יודע איזה גדול הוא?

אתה יודע איזה פה, אתה יודע איזה שם? איזה זקן ארוך יש לו?

אתה יודע איזה חליפה חדשה הוא קנה?

איזה בית, איזה רכב, כמה תלמידים?

איזה ישיבה גדולה? איזה פה, איזה שם? לא, לא יכול להיות, לא יכול להיות.

מה, כולם אוכלים לבנות וטרפות? לא יכול להיות.

מה פתאום, נו, אתם, אתם מדברים שטויות, הם סתם אומרים.

לא יכול להיות, נו, מה אתה, אתה יודע איזה רבנים שם?

זה לא יכול להיות שגם הם, וגם הם, וגם פה, וגם שם.

לא יכול להיות.

אין מצב.

עד שלא מקבלים מסמכים,

כמו שההוא קיבל עכשיו,

על כל מיני דברים אחרים, הוא לא מבין.

איי, איי, איי.

ואמרו לאהרון המצרים, היו נושאים את אלוהיהם, והיו משוררים ומזמרים לפניו, ורואים אותו לפניהם.

עשה לנו אלוהים כאלוהים מצרים, ונראה אותו לפנינו, שנאמר,

ויאמרו לו, קום עשה לנו אלוהים.

הלכו להם אצל חבריו של משה. מי זה היו חבריו של משה?

חברים אמיתיים.

זה האח

והבעל של האחות.

אהרון וחור, שהיה בן אחותו, סליחה, ואחיין.

ומניין שהיה חור בן אחותו, שנאמר,

ותמות עזובה,

וייקח לו כלב את אפרת ותלת לו את חור.

מרים, היה לה עוד שם, קראו לה?

עזובה.

יפה.

וכלב, זה היה כלב בן יפונה,

וייקח לו כלב את אפרת,

ותלת לו את חור. מי זאת הייתה אפרת?

מה אתם אומרים?

אפרת הוא שמה של מרים.

זה גמרא בסוטה יא עמוד ב'.

הלאה.

שנאמר, ותמות עזובה, וייקח לו את אפרת ותלת לו את חור.

ולמה נקרא שמה של מרים אפרת?

בת פלטיני מלאכים מגדולי הדור,

שכל נשיא וגדול שעמד בישראל נקרא שמו אפרת,

שנאמר, ירבעם בן נבט אפרתי, ודוד בן איש אפרתי.

וכי אפרתי היה? והלא היה משבט יהודה.

היה צריך לעשות לו יהודאי.

אז למה אמרו אפרתי?

אלא בן פלטני בן מלאכים ומגדולי הדור.

ולפי שהיה חור משבט יהודה ומגדולי הדור,

התחיל מוכיח לישראל דברים קשים.

והבזויים שבישראל עמדו עליו והרגו,

הרגו את חור, מוכיח אותם, אומר להם, הביא להם רע את זה, הכל הורגים אותו.

אתה מדבר שטויות, אומרים לו.

וראה אהרון לחור שנהרג, פחד.

אמר, אם יהרגו עכשיו

את הכהן, מה יהיה?

לא היה להם כהן בבית המקדש, במשכן, אוי ואבוי.

וראה אהרון לחור שנהרג, ובנה מזבח, שנאמר, וירא אהרון.

וירא אהרון, סליחה. מה ראה? שנהרג חור בן אחותו.

ובנה מזבח, שנאמר, ואיבן מזבח.

דן אהרון דין בינו לבין עצמו.

אמר, אם אני אומר להם, תנו לי כסף וזהב.

אה, יש להם בשפע, ככל הים.

מיד הם מביאים.

מה הבעיה?

אלא הריני אומר להם, תנו לי זמן נשיכם, בניכם ובנותיכם.

אה, לך תיקח מהאישה את המתנה שקנית לה לכבוד החג.

נראה אם היא תביא לך.

מחבת בראש היא תביא לך.

מה, אתה קנית לי ועכשיו אתה רוצה לקחת?

לא מעניין אותי. תעבוד שעות נוספות

ותשלם את החובות שלך.

אין לקחת.

ופה, בשביל מה הם רוצים את זה? בשביל לשרוף את זה באש.

מה יעשו?

מה יעשו עם זה באש?

זה הכול נהיה מים.

לא נהיה מזה עגל, נהיה מזה מים הכול. אז מה עם מג'נונה?

שהיא תביא לו את התכשיטים והשאלה הכל כך עפים. זה תכשיטים עתיקים של מצרים, זה לא סתם.

זה כל צמיד-צמיד.

כל טבעת-טבעת, כל חומס-חומס.

היא תביא לו עכשיו את זה, מה יהיה?

אין האישה אלא לנוי.

אלא הריני אומר להם, תנו לי זמן נשיכם, בניכם ובנותיכם, ומיד עד דבר בתיהם.

אלהם כבר, הנשים כבר יסדרו את העניין, יבטלו את הכול. שנאמר, ויאמר עליהם, אהרון פרקו.

שמעו הנשים ולא רצו לתת,

ולא קיבלו עליהן לתת נזמן לבעליהן.

מה הם קיבלו שכר על זה?

ראינו את זה בשיעור במגילת איכה. מה הם קיבלו שכר?

קיבלו צ'ופר את ראש חודש. ראש חודש הן פטורות מעשיית מלאכה.

לא עושות מלאכה בראש חודש.

בראש חודש הן יושבות,

רגל על רגל זה לא צנוע,

הן יושבות בצניעות,

קוראות תהילים, מתפללות שלוש תפילות,

ארבע עם מוסף,

ומכינות ארוחה לבעלים שלהן,

לילדים שלהן, וזה יום חג בשבילהן. לא מחפשות,

לא מגהצות, לא עושות שום מלאכה בראש חודש.

יכולות לעשות, יכולות לעשות, אבל מה הפטורות?

כן, אבל בפרט לנשים. זה מתנה שקיבלו הנשים מהקדוש ברוך הוא.

בסדר?

אז לכן, כשיש סעודת ראש חודש, מביאים גם את האישה,

לא באים לבד,

כי זה מתנה בשבילה קודם.

אז איך אתה הולך על חשבונה?

אלא אמרו להם לעשות שיקוץ ותועבה,

שאין בו כוח להציל.

לא נשמע לכם.

ונתן להם הקדוש ברוך הוא שכרן בעולם הזה, שהן משמרות ראשי חודשים יותר מן האנשים.

הבעל עובד בראש חודש,

והאישה לא עובדת.

ונתן להם שכר לעולם הבא, שהן עתידות להתחדש כמו ראשי חודשים,

כמו שהאישה מתחדשת בכל חודש,

בעניין ה...

מה?

נכון.

בעניין הצבעים זה נקרא, כן? ברמז?

אותו דבר לעתיד לבוא, היא עתידה להתחדש.

שנאמר, משביע בטוב עדייך.

עדייך.

ראו אנשים שלא שמעו אנשים להם לתת נזמן לבעליהם, מה עשו?

עד אותה השעה היו הנזמים באוזניהם של הנשים,

סליחה, באוזניהם של הגברים כמעשה המצרים וכמעשה הערבים.

אחד עם עגיל פה, אחד עם עגיל שם, כל מיני, אחד,

היום כבר מחמירים, עושים בכל האוזן חורים.

פעם עוד היום עושים עגיל פה, עגיל שם, היום עושים חומרה, ויש כאלה עם לולאות כמו הגמל.

מפה לשם, מה קורה פה?

שמרחם.

רק חסר לתלות פה כביסה ונגמר הסיפור.

ומה עשו עד אותה שעה?

יהיו הנזמים באוזניהם.

וגם לאלה יש רבנית עכשיו,

שעושה להם זה,

ריקודי עמבה זה נקרא.

היא מביאה להם את העמבה עם הדברי תורה ועושה להם שם סבטוחה והכל בסדר.

וזה נקרא שהיא שומעת לגדולי ישראל ונוסעת לאיפה שצריך לנסוע.

אה? צריך לנסוע לשם.

עדיף שתישארי פה.

הצדיק בטוח לא חפץ בך שם.

אוי ואבוי לה.

כן, כן, כן.

אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה. זה קרב, אנחנו כבר באלול בא.

מה נשאר לנו?

מה אדם יענה?

אה? מה אדם יענה למעלה בשמיים?

ביום הדין והחשבון, בראש שנה בכיפור, מה הוא יגיד?

שמתי שלושת אלפים איש באולם,

וכל השלושת אלפים חטאו בגללך.

ואתה גם עודדת אותם לחטוא.

אוי ואבוי.

כמעשי המצרים וכמעשי הערביים פרקו את נזמיהם אשר באוזניהם ונתנו לאהרון. בהתחלה הם התחילו עם התכשיטים שהיו עליהם, היהודים.

פרקו את הכל ונתנו.

שנאמר והתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באוזניהם.

אשר באוזניהם נשיהם, אין כתיב כאן.

אלא אשר באוזניהם, מכאן שהיו לבושים בעגילים והכול.

אז יבוא עכשיו איזה שוטה ויגיד, אה, אם הם לבשו אז זה מסורת,

מצווה ללבוש.

למה? כי הם לבשו.

איי, איי.

ומצא אהרון בין הנזמים ציץ של זהב,

שכתוב עליו שם הקודש וחרות עליו צורת עגל.

מה זה היה?

זה היה טס של זהב.

ואותו לבד השליך בכור של אש, שנאמר ויתנו לי.

ואשליכם באש אין כתיב כאן, אלא ואשליכהו באש.

ויצא העגל הזה גוי וראו אותו כל ישראל.

אז תשמעו חידוש שכתבנו פעם.

היה צדיק שקראו לו רבי יצחק לוי עם ברדיצ'ו.

מדליקים נו נר כל מוצש.

והיה סנגורם של עם ישראל.

אני אמרתי, אם היה רבי יצחק לוי עם ברדיצ'וב בזמן חטא העגל, מה הוא היה מסנגר על עם ישראל?

הרי תמיד היה בפיו סנגוריה על עם ישראל.

מה הוא יכל לסנגר על עם ישראל כשאתה רואה במו עיניך שהם משתחווים ועובדים לפסל שהוא בין שעתו, לא בין יומו אפילו, כן?

עכשיו הוא נוצר ועכשיו הוא מתחיל לדבר אל אלוקיך ישראל והכל. מה הוא יכול לסנגר עליהם?

אז תשמעו את החידוש הבא.

אם נלך אחורה לקירות הפירמידות

במצרים שם היה תינוק שניצל על ידי משה רבנו שקראו לו מיכה

והתינוק הזה מה שנקרא גדל בחיקו של משה רבנו והיה מזדנב אחריו

עד לזמן

היציאה ממצרים והלאה

עד שמשה רבנו עולה כבר להר ומשם מה שנקרא יהושע

כבר קודם לכן נצמד אליו בהתחלה הוא בתור משמש,

מנקה של בית הכנסת והכל ועד שהוא

נהפך להיות כגדול הדור

של עם ישראל להנהיג את עם ישראל

כפי שהקדוש ברוך הוא מצווה את משה רבנו.

ומיכה הזה כשהוא ראה את המויפת שעשה משה לקח את הטס הזה וחקק עליו מצד אחד עלי שור

ומצד שני שם השם המפורש וזרק אותו למים

בעצת שרח בת אשר כי הוא חיפש את ארונו של יוסף

והייתה שבועה של יוסף

והעליתם את עצמותיי מזה

אתם לא יכולים בלי זה לצאת אתם עוברים על השבועה חס ושלום אתם תפגעו

וכתוב אומר ראשי חכם לוי ייקח מצוות מכאן שמשה רבנו מה עשה?

הלך וחיפש מצוות לקחת

והוא מחפש איזה מצווה בשעה שכולם עוסקים

ללכת ולבקש מהשכנים כלי כסף וכלי זהב משה רבנו מה עושה?

הולך

לחפש את המצוות לרדוף אחר המצוות

ומה הוא עושה? הוא הולך לחפש את ארונו של יוסף ואז הוא פוגש בשיח בת אשר והיא אומרת לו שהם

טביעו את ארונו של יוסף בתוך הנילוס

ואז הוא לוקח את הטס הזה ורושם עליו את שם השם המפורש ועלה שור וזורק את זה למים

זורק את זה למים משום כבודו של השם צף ועלה ארונו של יוסף, משה רבנו לוקח את זה אבל מיכל אופראייר קופץ למים, לוקח את החתיכת טס הזאת ושומר אותה, עד מתי?

אז צריך להסביר שהוא שמר אותה עד זמן חטא העגל ושם בחטא העגל היו שלוש כיתות

כיתה ראשונה של שבט לוי שהם לא עסקו בעניינים של העבודה זרה

הם ישבו ועסקו בתורה כבר מקדמת דנא כל מה שהעם היו עושים הם לא היו מתערבים

כת שנייה זה היה חבורה של מיכה

שהוא אמר להם בואו תראו איזה מויפד עכשיו אני עושה מה שמשה רבנו השתמש עם המויפד הזה

אמרו לו מי אמר שזה עובד פעמיים? אולי זה רק עובד, זה חד פעמי, אה? כמו שיש היום חד פעמי

אולי זה רק פעם אחת עובד, הוא אומר לו אם עשה את זה משה רבנו

סימן שזה משהו שהוא לא חד-פעמי, אבל בואו נראה, לא נפסיד.

כת שלישית זה היה של ערב רב,

וכל אלה שסטו מדרך הישר מעם ישראל,

והם באמת הלכו ועשו גיש... ברמב״ח איברים של שסגיתים, הגישבק.

לקחו את התכשיטים ואת הכול כדי לעשות עגל, אבל כל בר דעת יודע שזורקים זהב לאש, יוצא מי אש,

מי זהב, לא יוצא עגל.

בשעה שזרק את זה מיכה, מה הוא אומר?

נוצר העגל והתחיל לדבר, אנוכי השם אלוקיך, הלוא אליך אלוקים אחרים, עשרת הדיברות, מתחיל להגיד להם הכול.

מה הם אומרים באותו רגע?

הם אומרים, אלה אלוקיך ישראל. מי אומר אלה אלוקיי ישראל?

הערב רב בטוח שהם לא אומרים, כי זה לא מעניין אותם אל אלוקיי ישראל, מעניין אותם עבודה זרה עכשיו.

אז מה זה משנה איך זה יצא, אם זה עגל או קוף או משהו אחר, ג'ירפה.

לא משנה להם.

את מי כן זה משנה? זה היה משנה למיכה,

ואלו שהיו סביבו.

ומה רצה לרמוז להם, מיכה?

הרי רק על ידי שם השם המפורש שנכתב על הטס זהב,

ועלה שור צף ועלה ארונו של יוסף.

כי בלעדי זה אי אפשר לצאת למצרים, והסברנו פעם באריכות למה אי אפשר לצאת למצרים.

כי כתוב שכל מצרים בשערים שלה, היה שם כל מיני כשפים ומזיקים וסמכלבים רעים, אהבת חיים הביץ באריכות, ובמעם לא עז גם הובא.

היינו שם, תראו איזה דברים הם עשו שם כדי שלא יוכלו לצאת,

עבד אחד שהיה יוצא, היו נובחים עליו וצועקים וקול וקול עוד, ולא היה מצליח לברוח

את אחד השערים עד שהיו מתנפלים עליו שם הנוגסים המצריים והורגים אותו.

עכשיו, כדי לבטל את כל הכשפים צריך אחד שלא שולט עליו כשפים.

מי זה?

לא ראובן, לא שמעון, לא לוי, לא יהודה, לא ישהרר, לא זבולון, לא דן, לא נפתלי, לא כלום, רק יוסף.

כי מה נאמר עליו בברכה של יעקב אבינו, פרשת ויחי? בן פורד יוסף,

בן פורת עליהן, דורשת הגמרא על זה.

אל תקריא עלי עין אלא עולה עין, שכל מי שנותן בו את עינו, זה עושה לו חמסה כזה, הוא מדלג מלמעלה.

זה קופץ מעליו, זה מדלג.

אז רק אחד כזה שלא שולט עליו כישור ולא שולט עליו עין,

יכול לפתוח שערים של כישור וכל מיני בעיות ואת הכול.

לכן בא מיכה ואומר להם, עם כל הקבוצה שלו, אלה אלוקיך ישראל אשר העלוכם מארץ ישראל. זאת אומרת, היו כיו כיו,

ועלי שור זה מה שגרם למפתח היציאה ממצרים.

כי בלעדי זה לא היו יכולים לצאת החוצה.

כי כל הארץ מלאה כשפים וכל השבדים לא יכולים לצאת.

ורק שבט אחד, שהוא ארונו של יוסף, שהוא ראש השבט,

הוא יכול לצאת החוצה. לכן גם שמו את ארונו של יוסף בראש כל העם.

לא שמו אותו אחורה. במשך כל הזמן הזה, הכול, ארונו של יוסף היה הולך בראש העם.

גם במדבר תמיד ארונו של יוסף היה הולך בראש העם.

למה? כי זה המפתח לכל דבר.

כל דבר מעניין צריך את ארונו של יוסף.

לכן הם, לכאורה, יוצא לפי זה,

מה שנקרא, אם היה רבי יצחק מברדיצ'ור,

היה שמאי המסנגר על עם ישראל,

והוא היה אומר, ריבונו של עולם, הם לא התכוונו לעבודה זרה עצמה, הם התכוונו לשמך הקדוש,

שהיה בטס, וזה אשר העלה אותם ארץ מצרים.

אבל בעיני הקדוש ברוך הוא זה לא מספיק, למה?

נכון שיש פה אנשים שמתכוונים לשם שמיים, אבל יש פה קצת הנאה,

יש פה קצת ריח של עבודה זרה,

יש פה קצת משהו לא טוב,

יש פה קצת משהו שהוא לא לשמה, בעיני הקדוש ברוך הוא שום דבר לא שווה.

אם זה לא מאה אחוז לשמה, זה כלום. אם זה כלום, ממילא חייבים להיענש.

לכן שני הכתות הללו נענשים, ומה כתוב שם? הכת השלישית, ויאספו אליו כל בני לוי,

אמר מי להשם אליי,

תאספו אליו כל בני לוי, אלה לא נענשו.

למה? הם לא היו בעצה לא של מיכה ולא של שער הכתות.

זה חידוש שכתבנו.

מה כתוב על שלושת אלפים מיהודה, נכון? כי שלושת אלפי איש נפלו שם הבאים.

ממי נפלו?

משנה, משנה הכתות.

לפי ההסבר הזה, משנה הכתות.

הלאה, נמשיך.

רבי יהודה אומר,

אז פה איזה גרסה אחרת שאהרון אמר, ויצא העגל הזה, כן, שהוא השליך אותו והכל, אבל שמה הגרסה שמיכה עצמו השליך.

ואז יצא כל המועפת הזה.

ויצא העגל הזה גוי, וראו אותו כל ישראל נבהלו,

ראו, הנה, יש לנו פה מנהיג חדש.

אבל זה באמת פלא, איך הם מחליפים מנהיג

בשר ודם באיזה עגל מזהב.

ניחא, תביא איזה אדם חלופי, משהו, אבל עגל?

מוזר.

היו לוקחים טרפים.

עשה עיני, היה מתחיל לדבר.

נכון.

רבי יהודה אומר, סמאעל, זה השטן, נכנס לתוכו של העגל, והיה גוי להטעות את ישראל.

עושה להם שמה, או, מו, כל מיני קולות כאלה.

שזה מעניין, כמו שהם עושים בצווחות וכל מיני זה.

שזה מעניין.

שנאמר, ידע שור קונהו,

וראו אותו כל ישראל, ונישקו אותו,

קדוש קדוש אמרו,

והשתחו לו, ויזבחו לו, היו בטוחים שזה היה הכל בסדר.

אמר הקדוש ברוך הוא למשה, מוישה,

שכחו ישראל את כוח גבורתי שעשיתי מהם מצרים וים סוף,

ועשו להם עבודה זרה,

שנאמר, לחרד כי שיחת עמך.

אמר לו משה, לחרד כי שיחת עמך?

איזה עמך? זה עמי?

כן, מאחד, תראו, ממיכה מה יצא,

שהוא גרם לעוון הזה. אז זה אחד,

כל המציל נפש אחת מישראל, כאילו, הציל,

עולם מלא.

אז אחד זה כמו עם שלם.

תראה מה אחד יכול לגרום לעם ישראל.

אז לחרד כי שיחת עמך, אתה לקחת את האחריות עליו.

אתה הוצאת אותו מהפירמידה, במקום הבלוק,

החוצה?

אתה צריך לטפל בעניין.

שכחו ישראל את כוח גבורתי שעשיתי עמהם ממצרים, וים סוף, ועשו להם עבודה זרה, שנאמר, לחרד כי שיחת עמך? אמר לו למשה, לחרד כי שיחת עמך. לחרד מגדולתך!

אמר משה לפניו, ריבונו של עולם, עד שלא חטאו לפניך,

היית קורא אותם עמי.

היית קורא אותם עם שלך, שנאמר, והוציאי צבעותי את עמי ממצרים.

ועכשיו שחטאו לפניך, אתה אומר לי, לך, רד כי שיחת עמך?

עמך ונחלתך הם, הם לא שלי.

אני סך הכל עכשיו משמש בקודש.

שנאמר, והם עמך ונחלתך. לקח משה את הלוחות והיה יורד, והיו כתובים,

הכתובים סובלים את עצמם ואת משה עמם.

הלוחות היו סוחבים את משה רבנו ואת עצמם

מפאת קדושתם.

שהגוש ברור עצמו כתב אותם.

וכשראו את התופים, מירה, הלוחות הללו, ראו את התופים ואת המחולות ואת העגל, ברחו הכתובים ופרחו מן הלוחות. האותיות פרחו באוויר

ונמצאו

כבדים על ידי משה.

עכשיו זה נהיה סתם בלוקים

בידיים של משה.

אתה יכול להחזיק משקל כזה כבד?

עד עכשיו זה היה מחזיק אותך וסוחב את עצמו.

עכשיו אתה מחזיק את הבלוקים, מה יהיה?

משה רבנו לא יכול.

הוא לא עובד בניין.

איך הוא יכול להרים כל כך כבד?

ולא היה יכול משה לסבול את עצמו ולא את הלוחות, גם את הכובד שלו, גם את הכובד של הלוחות.

ועוד לרדת מהר ה'.

ושליחן מידיו הן השתברו.

זרק אותם מפאת הכובד ונשברו.

שנאמר, וישבר אותם תחת ההר.

אמר משה לאהרון, מה עשית לעם הזה? פרעת אותם כאישה פרועה מזנות.

אמר לו, ראיתם מה עשו לחור? ויראתי הרבה מאוד, פחדתי שלא יעשו גם לי, יהרגו.

רבי אומר, כל הנשיאים לא נשתתפו במעשה העגל.

שנאמר, ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את האלוקים ויאכלו ואשתו.

ואין אצילי אל הנשיאים, לפיכך זכו לראות את פני השכינה.

גם ויאכלו ואשתו, שנאמר, ויראו את אלוהי ישראל

בתחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השערים לתואר.

רבי יהודה אומר,

אף שבט לוי לא שיתף עצמו במעשה העגל, שנאמר, ויעמון משה בשער המחנה ויאספו אליו כל בני לוי.

ראה משה ששבט לוי לא נשתתף עמהם, מיד נתחזק ונתגבר.

ולקח את העגל

ושרפו באש וכתתו כעפר הארץ

והשליך את עפרו על פני המים,

שנאמר, ויקח את העגל אשר עשו.

והיה משקה לישראל,

כמו אישה סוטה שמשקים אותה,

וכל מי שהיה נושק את העגל בכל ליבו, עושה לו נשיקה,

אה,

רמח איברים שסע גידים.

היו שפתיו, זה לאו דווקא בורסה, גם אחרי הכסף.

היו שפתיו נעשות של זהב. יש כאלה, מכירים את זה?

הקוסמות של הילדים שכותבים ולא רואים את הכתב.

אז זה היה להפך זה.

כל מי שנשק את העגל נהיה לו עודם מזהב

מסביב לשפתיים.

ושבט לוי היו הורגים אותו.

הוא היה שתה את הזה, וזה היה עושה לו שמה מגלה אם זהב או לא זהב, והוא הסתכל, אה, זה שפתיים מזהב,

פח, דאעש.

ושבט לוי היו הורגים אותו עד שנפלו מישראל כשלושת אלפי איש.

שלח הקדוש ברוך הוא חמישה מלאכים

להשחית את כל ישראל.

מי המלאכים שירדו? זה לא סתם שבט לוי הרג אותם.

מה, הם יטמאו את עצמם?

לא.

אלא גדוש ברוך הוא שולח את כל המלאכים.

ואלו הם מלאכים קצף, אף, חמא, משחית וחרון.

מתי הם ירדו עוד פעם? אתם זוכרים?

בלילה, בלילה, ליל שימורים.

הם ירדו שם למצרים, היה שם בומבות.

לילה שמשומר מן המזיקים למי? לעם ישראל, אבל לאומות העולם למצרים לא.

שמע משה ויצא לקראת אברהם, יצחק ויעקב ואמר,

אם אתם מבני העולם הבא עמדו לפניי בשעה הזאת,

שערי בניכם ניתנו כצאן לטבחה,

ועמדו שם לפניו שלושת האבות. אמר משה לפניו, ריבון כל העולמים,

לא כך נשבעת לאלו האבות להרבות את זרם ככוכבי השמיים?

שנאמר זכור לאברהם, ליצחק ולישראל.

ובזכות שלושת האבות נעצרו שלושה מלאכים מישראל.

לא נגעו בהם. יהיהם קצף, אף וחמאה.

אבל משחית וחרון

עדיין נותרו. ונשתיירו שניים.

אמר לפניו, ריבונו של עולם, למען השבועה שנשבעת עליהם, עצור משחית מישראל.

שנאמר, אשר נשבעת עליהם, בך. ונעצר המשחית. שנאמר, ורוחמך פר עבוד!

מה ההמשך? ולא ישחית.

ועוד אמר משה לפניו.

למען השבועה שנשבעת עליהם, עצור חרון מישראל. שנאמר, שוב בחרון אפיך.

מה עשה משה? חפר בארץ כבית דירה גדולה.

בנחלת בני גד. וטמן חרון אף בארץ.

כאדם שהוא חבוש בבית האסורים.

בכל זמן שיהיו ישראל חוטאים,

הוא עולה ופוער את פיו לנשוך ברוחו ולהשחית את ישראל.

ולפיכך נקרא שמו פעור.

פוער את פיו.

פי האדמה.

איי, איי, איי.

והיה משה מזכיר עליו את השם, הוא מורידו למטה.

וכשמת משה, מה עשה הקדוש ברוך הוא?

נתן את קברו של משה מול בית פעור.

וכל זמן שישראל חוטאים והוא פוער את פיו לנשוך אותם,

ברוחו להשמיע את ישראל, הוא רואה את קברו של משה כנגדו ומפחד.

והוא מתפחד וחוזר לאחוריו, שנאמר, ויקבור אותו בגיא מול בית פעור.

איי, איי, איי.

יפה. מוסר, מוסר.

זה מתוק מדבש, באמת.

נכון, נכון.

על שם.

כן.

אונס.

אמר החכם, כל טועה זה לו מטעם אנוס רחמנא פטרה.

זה לא מה שאחרים מבינים.

זה לשון אנוס רחמנא פטרה.

כי בהילה כל דהו מוצא מקום פטור לעצמו מכל דבר טוב. ואומרו שהוא אנוס לא יכול לעשוהו.

או מצד שאוהב לנוח או לישא וליתן, או שיש לו כאב, או שהוא חלוש וכדומה.

או שיצרו תוקפו ולא יכול לכבוש את יצרו ולנצחו.

אבל ידוע לכל שאין טענת אנסים כאלו מועלת לעולם הבא. אין תירוצים בעולם הבא.

אכלת ולא שילמת,

צריך לחטוף זפטה.

ללקוט.

שברת ושילמת. שברת ושילמת, אה?

איך חושבים בחנויות? אין החזרות.

כיוון לקחת, לקחת. שרפת עוד יום.

נגמר, היום הזה שרוף. אין להחזיר את היום הזה.

מכאן ולהבא אתה יכול לשמר.

אבל עכשיו נגמר, אתה לא יכול להחזיר אותו. בכל דבר, הן בקדושה והן. להפך,

אדם שרף את אותו דבר,

לא חוזר.

מה זה אנוס הוא אמר על התורה הזאת?

אמנם התורה פתרה אותו, אבל זה לא פטור שאני עכשיו יכול לחגוג איתו.

להגיד כל פעם התורה תפטור אותי, כל פעם, כל פעם. זה מקרה של חולי,

לא יכל, אז הנה, אנוס.

כן?

אבל לא שהוא עושה את זה על דרך קבע,

הוא אומר, אנוס רחמנא פטרה.

או שיצרו תוקפו ולא יכול לכבוש את יצרו ולנצחו. אבל ידוע לכל שאין טענת אנסים כזו מועלת.

תמיד יכלת להתגבר, איך אומרת הגמרא? לעולם יקדים אדם יצר טוב ליצר רע. למה?

מה הבעיה שיצר רע יקדים? הרי הוא בראשון בפנים.

הוא הרי בפנים. לפתח אתה תרובץ, אז מה הבעיה שאני אתעסק איתו קודם,

ואחר כך אני עם היצר הטוב? לא, זה לא עובד ביחד.

כדי לא לעשות את הרע אתה חייב להקדים את התור. להקדים תרופה למכה.

ואין פוטר אותו אלא טענת אונס גמור. כדי להבחין מה זה נקרא אונס גמור,

או מהו שאינו חשוב אונס,

יידמה שאילו היה מוצא להרוויח הון עתק.

אם מחמת אונס כזה היה מוכרח להניח מלהרוויח,

אז הוא אונס גמור.

ואם להרוויח ממון אינו משגיח בזה האונס,

ודוחק את עצמו באומרו, מה לעשות, יש פה רווח.

לא כדאי לפספס.

וצריך לדחוק, מה יענה ליום הפקודה?

מה הוא יגיד להשם?

הלא יבוש ויכלם, ולא יהיה לו פה להשיב ולא מצח להרים ראש.

והאנוש יענש כאשר השית עליו בעל המשפט לנתן בפלילים.

על זה נאמר, אם תבקשנה לך כסף,

וכמטמונים תחפסנה,

אז תבין יראת אדוניי.

אם לא תבקש את זה כמו כסף,

כמו שאתה רודף אחרי הכסף,

או אם לא תחפש אותה כמו שאדם מחפש את הנפט, היום זה המטמונים,

כן? הנפט באדמה,

שועה הנפט,

אז

רק אם תגיע לדרגות כאלה של לבקש ולחפש,

כמו הדוגמאות שהבאנו,

אז אתה יכול להבין מה זה יראת השם. אחרת אתה חושב שאתה ירא שמיים,

אבל אתה לא מתקרב בכלל ליראת שמיים.

וזהו כלל גדול בתורה, כי שכרה ליהודים

הייתה אור ה...

איי-איי-איי.

אספר לכם סיפור.

יש פה גם סיפור, אבל אני אספר לכם סיפור.

פעם אחת הגיע אליי לישיבה האחיין שלי,

והאוטובוס של הטיול שלהם היה צריך לנסוע, צריך לנסוע לטיול הצפון יומיים,

או יום נראה לי.

ככה, יום כיף, עם קיאקים, עם פה, עם שם, כמו שעושים קמפים כאלה בישיבות.

והוא אמר, אני אשן אצל לדוד בישיבה,

והאוטובוס יוצא משם בבוקר, ובבוקר אני...

אבל הם לא יוצאים בבוקר, הם יוצאים, צריכים לצאת בארבע וחצי או חמש, הם צריכים לצאת, כי הם רוצים להתפלל,

נגיד, בצפון.

זה היה, נראה לי, הם צריכים להתפלל שם את התפילת שחרית.

ולכן צריכים להשכים מוקדם ולקום.

אז כל מי שישן בבית שלו,

כמובן לא נרדם בלילה, זה נקרא.

אבל מרוב שהוא היה אצלי והוא נהנה, אצל הדוד,

אז הוא גם נרדם בבוקר.

והוא קם בבוקר, כולם מתעוררים בשש,

שש וחצי סדר,

מוסר,

לומדים לפני התפילה, ואז תפילה.

כן? כמובן, ברכות על השחר.

ואז אני רואה אותו, מה אתה עושה פה?

איך לא קמת?

הוא אומר, לא יודע,

נרדמתי.

מה זה נרדמת? אבל ישבנו מוקדם,

שלא תירדם שתקום, ושמנו כמה שעונים מהורים, איך לא שמעת?

הוא אומר, לא יודע, עוד נרדמתי. הייתי בטוח שהוא יתחיל לבכות,

מה, איך אני אסע? אני רוצה לסע.

הוא היה כל כך שמח, כאילו זה לא היה טיול בכלל.

אמרתי, זה לימוד מוסר לכל החיים.

לטיול, אדם משכים בבוקר מוקדם,

עושה הכנות, לא ישן בלילה, איך יהיה לי, מה אני אעשה, מה אני אקנה,

מה פה, מה שם, מה המבצעים בדיודי פרי,

מה משתלם, מה לא משתלם,

אוגר לו כסף, משקל לשקל והכול וזה,

כדי שיהיה לו העונה הכי טובה,

הוא כבר מדמיין והכול וזה, לפעמים זה מתפוצץ לו בפרצוף,

כן, מאחר את המטוס, לפעמים לא,

אבל זה פתאום נרדם, לא מרגיש שום דבר, לא הכול, הוא לא מרגיש אפילו בחיסרון.

הוא באמת בן תורה אמיתי.

הוא לא מעניין אותו.

אז זהו, פספסתי טיול, מה קרה?

מה קרה?

מה, פספסתי יום מהחיים שלי? לא, הרווחתי.

אז היה לו יום של לימוד בישיבה.

הוא ישב ולמוד בישיבה כל אותו היום, כאילו שאין לו טיול.

וזה היה לפלא פלאים. בחור אחר בגיל שלו, צעיר, יישיבה קטנה,

בורא, עושה שמינות באוויר, עוצר טרמפים, אני יודע מה, עם התיק על הגב, ובכל מחיר מגיע לחברים שלו ליהנות איתם.

והוא כאילו לא קרה כלום. ולא תגידו, היה חולה או משהו נורמלי לחלוטין, הכול תגיד

כמו שצריך והכול.

זה נתן לי מוסר השכל מאוד גדול, כמה שאנחנו צריכים לחזק

ולהתחזק

בפרט בעצמנו וכל שכן את האחרים בעניינים של עבודת השם.

בתפילה,

יפה,

בתפילה,

בלימוד תורה וכן הלאה, כמה אנחנו צריכים לחזק את הדבר הזה.

רבנו המקובל האלוקי הגאון הצדיק הנסתר, רבי ששון הלוי

זכותו יגן עלינו היה רגיל בכל לילה לערוך תיקון חצות.

באותה שעה היה מזיל דמעות כנחל בבכיות עצומות על ירושלים ומרים קולו בהנחות ובזעקות שבר

על צער גלות השכינה ועל החורבן

של בית המקדש.

את התיקון ערך עם עניין משתתפים בחברה קדישה,

ולא החברה קדישה שאנחנו מכירים,

חברה קדושה זה הכוונה,

בראשותו של הצדיק רבי מנחם מנשה זצל בבית הכנסת חברת אהבת חיים.

לילה אחד בעודו לומד כדרכו בישיבת פורת יוסף הגיע זמן חצות

והוא הפסיק את לימודו ורצה לעשות דרכו לבית הכנסת חברת אהבת חיים.

אך הגבאי שלא הבחין ברבנו שהגה באותה שעה בתורה נעל את שערי בית המדרש

כשהוא מותיר את רבנו שקוע בלימודו מבלי שיבחין בכך.

השאיר אותו שמה, נעל את הבית כנס, תעזי הנרות, כן?

זה רק מהיום פלורוסטנטים והכל שמכבים.

שעת חצות הגיע ורבהו ניגש אל שערי בית המדרש, והנה השערים נעולים.

ניסה למצוא פתח מפלט ליציאה מבית המדרש ולא מצא, הכל סגור.

ומשנלאה למצוא את הפתח שב על עקבותיו וערך את התיקון לבדו.

לאחר מכן המשיך בלימודו עד אור הבוקר, עשה משמר.

צער רב ועוגמת נפש הצטער על שלא ערך את הסדר ואת התיקון, כהרגלו, בצוותא עם חבריו הצדיקים.

ובאחד הלילות הגיע רבנו לבית הכנסת, חברת אהבת חיים,

באיחור כשהוא רץ ומתנשף ללא מעליים וללא חפציו האישיים.

בני החבורה המתינו לו, וכשראו אותו בכך שאלו לפשר הופעתו,

אומרים, איך רגע אתה גרמלין עליים וזה?

והוא השיב, ישבתי בישיבה ללמוד,

ובהגיע עת יציאתי חשתי שהיצע רע תוקף אותי וביקש לפתות אותי שיתכה עוד.

תכף ומיד השארתי את חפציי ומנעלי ומיהרתי לבוא לכאן כדי שלא אצליח במזימתו הרע.

וכששמע רבי מנחם זצה לדבריו, הפתיר לעברו אשריך ואשרי יולדתך שפגשת את היצע הרע והצלחת עליו לגרשו.

זה לא העיקר לפגוש אותו ולחבק אותו

ולנשק אותו ולהגיד לו בוא בוא יעיוני, בוא לבית.

אלא לקחת אותו, לחבק אותו ולבעוט בו אחר כך.

לקרב אותו כדי לתת לו את הקונטרה החזק, לבעוט בו רחוק רחוק

כדי שלא נמצא.

רבי ששון הלוי נולד

באלול תרעא לאביו הצדיק רבי משה,

סמוך ונראה לעיר בגדד שבבל בהיותו כבן ארבע שנים נפטר אביו באורח טרגי.

ובהיותו בן שמונה למד בתלמוד תורה שבמדרש בית זלקה בבגדד

הוא למד בחברותה עם רעהו הטוב רבי יצחק אדורי.

שנים רבות למדו בצוותא גם בארץ הקודש,

ובטרם הגיע לגיל עשרים מוסמך לרבנות,

וגדולי דורו העידו על גודל בקיאותו וחריפותו.

רבי ששון נהג בפרישות ובטהרה מהיותו צעיר מאוד,

וכשהיה בן עשרים ואחת עלה לארץ והסתובב בצל רבו הגדול רבי צדקה חוצין שדאג לנישואיו.

הוא התגורר בבית דל בשכונת בית ישראל והגה, רבי צדקה חוצין,

רגע, צדקה, צדקה חוצין, סליחה.

הוא התגורר בבית דל בשכונת בית ישראל והגה בתורה עם גדולי הדור,

וכל ימיו נהג בהצניע לכת וגדולתו נודעה רק לחדי העין שפרסמו.

רבי ששון נפטר בתז בסיוון בשנת תשנ״ב ומנוחתו בהר המנוחות בירושלים.

רבי יוחנן אברן הקשה אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.

לפיכך, נרבה להם תורה ומצוות,

שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה בידי.