פרקי דרבי אליעזר - כ"ד | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו בפרק

שלושה וארבעים, בפרק יד רבי אליעזר.

אנחנו נמצאים בשבת פרשת דברים בעזרת השם במוצאי שבת,

שיהפך עלינו ליום טוב בעזרת השם,

אבל אם נפספס את אליהו ולא יבוא משיח צדקנו,

אז בעזרת השם נתענה גם את צום תשעה באב.

תשובה ומעשים טובים כתריס לפני הפורענות.

רבי עקיבא אומר נבראת התשובה וימין הקדוש ברוך הוא פשוטה לקבל שווים בכל יום.

ראינו בפרקים הקודמים של הפרק יד רבי אליעזר שהתשובה נבראה

מעט אחר שנבראה התורה.

וימין הקדוש ברוך הוא פשוטה לקבל שווים בכל יום.

הרוצה בתשובה.

הקדוש ברוך הוא חפץ לקבל את השווים כל יום.

ואומר שובו בני אדם.

תדע לך כוח הצדקה והתשובה.

מהו כוח הצדקה והתשובה?

בואו ראה מאחיו מלך ישראל שעשה תשובה גדולה,

שגזל וחמס ורצח,

שנאמר, רצחת גם ירשת.

ושלח וקרא ליהושפט מלך יהודה והיה נותן לו מלכות ארבעים בכל יום ג' פעמים,

כדי שיהיה בתשובה.

ובצום ובתפילה היה משכים ומעריב לפני הקדוש ברוך הוא,

והיה עוסק בתורה כל ימיו ולא חזר למעשיו הרעים עוד.

ונרצה את תשובתו,

שנאמר,

הראית כי נכנע אחאב מלפניי?

זה אחד מהדרכים שכותב הרמב״ם בלקו תשובה.

שלא רק שאדם יעשה תשובה ויסור

מן הדברים הלא טובים שהוא היה דבק בהם עד כה, אלא

גם צריך לקבל על עצמו שלא לחזור למעשיו הרעים עוד.

להתרחק,

לשים לפניו תריס

שחס ושלום לא תבואו פורענות.

רבי אבא אומר,

תדע לך כוח התשובה מדוד מלך ישראל,

שנשבע הקדוש ברוך הוא לאבות

להרבות את זרעם ככוכבי השמיים,

ובה דוד מלך ישראל למנות את מספרם.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, דוד,

אני נשבעתי לאבות

להרבות את זרם ככוכבי השמיים,

ועתה בא לבטל את דבריי.

אפשר לספור את כוכבי השמיים?

אפשר לספור את כוכבי השמיים?

אי אפשר. אולי במוצאי שבת מחפשים את השלוש כוכבים.

במוצאי שבת שעבר ראיתי איזה שלושה

ככה מחפשים שלוש כוכבים. אמרתי, מה אתם מחפשים? מן אתם נמצאים פה?

הנה אתם.

אתם מחפשים להוציא את השבת?

חפשו לאחר את השבת.

מחפשים כוכבים.

כשם שאי אפשר לספור את הכוכבים,

כך הבטיח הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו,

כך זרעך לא יספר ולא יימנה.

הכוונה על עם ישראל.

רבי אבא אומר,

תדע לך כוח התשובה מדוד המלך.

אז בא דוד המלך למנות את מספרם,

אמר לו הקדוש ברוך הוא,

אני נשבעתי לעבוד, להרבות את זעם ככוכבי השמים, ואתה בא לבטל את דבריי? למה? למה הוא בא לבטל את דבריו?

כי הוא בא למנות את מספרם.

וכתוב שאסור למנות

את עם ישראל.

חס ושלום זה מביא מגפה.

כמו שמצינו בזמן דוד המלך שמנעו את עם ישראל,

ואז באה מגפה ובאו חכמינו זיכרונם לברכה ותיקנו מאה ברכות בכל יום, כפי שאומרת הגמרא.

וזה כנגד מאה שהיו נפטרים בכל יום בר מינם.

ואתה בא לבטל את דבריי?

בשבילך ניתנה תורה,

וניתן הצאן הזה למאכל.

ובשלוש שעות נפלו מישראל שבעים אלף איש

בעקבות הדבר הזה.

רבי שמעון אומר, לא נפל מישראל אלא אדם אחד שהיה שקול כנגד שבעים אלף איש.

ומיהו האדם הזה? אבישי בן צוריה בלבד.

שבמעשיו הטובים ובתורתו היה שקול כנגד שבעים אלף איש מעם ישראל.

מצינו עוד אחד שהיה שקול כנגד

כמה אלפים. מי זה היה?

אליעזר עבד אברהם.

כתוב, וירק את חניכיו ילידי ביתו.

עכשיו מסבירים רבותינו הקדושים שאליעזר היה שקול כנגד

318 עבדים שהיו לפני אברהם אבינו.

אז יש אומרים שהוא לקח איתו 318 ויש אומרים שהוא אחד ששקול כנגד.

פה אנחנו רואים שזה פי כמה וכמה יותר.

כשבעים אלף איש.

אבל במה הוא היה שקול?

במעשיו הטובים ובתורתו.

שנאמר בדברי הימים א' כא',

ויפול מישראל שבעים אלף איש.

אנשים אין כתיב כאן,

אלא ויפול מישראל שבעים אלף איש.

למה לא כתב אנשים?

משמע שאחד שהיה שקול כנגד שבעים אלף איש.

ושמע דוד וקרע את בגדיו ולבש שק ואפר,

ונפל על פניו ארצה לפני ארון ברית ה'.

והיה מבקש תשובה לפני הקדוש ברוך הוא.

ואמר ריבון כל העולמים,

אנוכי הוא שחטאתי,

העבר נחטאתי ונרצית תשובתו.

הוא ביקש שהקדוש ברוך הוא יסלח לו בחטאו,

בגלל מעשהו.

מה אשם אותו אבישי בן צוריה,

השקול כנגד שבעים אלף איש שצריך למות,

אם דוד עשה את המעשה?

ונרצה תשובתו.

ואמר למלאך המשחית, מי אמר? הקדוש ברוך הוא,

בעם רב עתה הרף ידך.

ומה הוא רב?

אמר לו, רב נפל מישראל.

מספיק נפלו מעם ישראל, תעצור.

תעצור את המגפה.

מה עשה המלאך?

איך עוצרים את המגפה?

לקח את חרבו וקנחה בטליתו של דוד.

לקח את החרב וקינח בטלית

של דוד המלך.

וראה דוד חרבו של מלאך המוות,

והיה מרתיע בכל אבריו עד יום מותו,

שנאמר ולא יכול דוד ללכת לפניו לדרוש אלוהים כי נבעט מפני חרב מלאך ה'.

זה היה לסימן בשבילו כל פעם וכל צעד, ושאל, והוא היה נבעט ומפחד מהדבר הזה.

מאותו ניגוב, אותו מזכרת שמשאיר לו שם מלאך המוות.

רבי יהושע אומר,

תדע לך

כוח התשובה,

בו הוא ראה ממנשה בן חזקיה שעשה כל תועבות

רעות שבעולם והרבה לעשות הרע וזבח לאלוהים אחרים שנאמר והוא העביר את בניו באש בגיא בן הינום

והרבה לעשות הרע בעיני אדוני להכעיסו

והוא יצא לירושלים מפריש יונים וזובח לכל צבא השמיים

ובאו שרי גדודי אשור

ואחזו במניקת

ראשו

והורידו אותו בבלה

ונתנו אותו במחבת אש

ושם קרא לכל אלוהים אחרים שזבח להם

ואין אחד מהם קורא אותו ולא עונה אותו ומצילו.

שום כלום, אף אחד לא עונה.

מדבר אל הקירות.

אמר

אקרא לאלוהי אבותיי בכל ליבי

אולי אני אחזור בסופו של דבר למקור של כל המקורות

אלוה של כל

האלוקים כולם

אולי יעשה לי ככל לפניעותיו שעשה לאבי

מה אתם אומרים?

הקדוש ברוך הוא יעשה איתו חסד? זה רשע מרושע.

כפר.

עבד עבודה זרה. את כל העבירות שבטורה החטיא את הרבים, מה לא עשה?

וקרא לאלוהי אבותיו בכל ליבו ונעתר לו ושמע תפילתו.

הקדוש ברוך הוא שומע את התפילה שלו.

שנאמר ויתפלל אליו ויעטר לו.

ובאותה שעה

אמר מנשה אית דין ואית דיין.

יש דין ויש דיין.

איי איי.

בן עזאי אומר בואו וראו כוח התשובה מרבי שמעון בן לקיש

שהיו הוא שני רעיו גוזלים וחומסים

כל אשר יעבור עליהם בדרך.

מה עשה?

הניח לשני רעיו

שודדים בהרים

ושב לאלוהי אביו בכל ליבו בצום ובתפילה. עשה תשובה.

עזב אותם בהרים שם להמשיך לשדוד

והוא חזר בחזרה.

למי? לקדוש ברוך הוא בכל ליבו בצום ובתפילה.

והיה משכים ומעריב לפני הקדוש ברוך הוא והיה עוסק בתורה כל ימיו וממתנות עניים

ולא שב אל מעשיו הרעים עוד.

ונרצה תשובתו.

וביום שמתו

וביום שמת

מתו שני רעיו השודדים שבהרים.

גם הם עלו איתו יחד למעלה.

למה? עכשיו צריכים לתת דין וחשבון.

כל השותפים למעשה עולים.

ונתנו לרבי שמעון בן לקיש חלק החיים ולשני רעיו בשאול תחתיות.

ואמרו שניהם לפני הקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם

יש משוא פנים לפניך? זה הוגן? זה הוגן?

זה הוגן? הרי הוא גם היה מהחבורה.

הוא גם היה מאותה חבורה.

אז איזה הוגן זה?

אז מה אם הוא שם כיפה, ציצית, חזר בתשובה?

קיבל עליו תשובה, לא חזר למעשיו הרעים.

מה קרה?

זה היה שודד עמנו בערים.

הוא היה ראש המאפיה.

והוא באוצר החיים ואנו בשאול תחתיות?

אמר להם הקדוש ברוך הוא, זה עשה תשובה בחייו,

ואתם לא עשיתם.

זה קיבל על עצמו תשובה, לא חיכה עד יום מותו.

אחרי שמת, עכשיו הוא מבקש

להתחנן לקדוש ברוך הוא. לא.

קיבל עליו תשובה, מתי?

בחיי חייו כבר.

הוא הבין את משמעות הדברים.

הוא הבין שזהו כבר, זה הסוף. מה עושים?

משתנים לטובה.

ואתם לא עשיתם.

אמרו לו,

ריבונו של עולם, תוריד אותנו שוב פעם, הנח לנו,

ונעשה תשובה. עכשיו שאנחנו יודעים מה משמעות התשובה, בוא הנה נעשה תשובה.

אמר להם, אין תשובה, אלא עד המיתה.

אי אפשר.

איך אנחנו אומרים?

בתפילות יום הכיפורים,

עד יום, הוא נותן את תוקף,

עד יום מותו תחכה לו.

הקדוש ברוך הוא מחכה עד יום המוות לאדם.

גם רגע לפני המוות,

הקדוש ברוך הוא נותן לאדם הזדמנות לעשות תשובה.

וראינו

בספרים הקדושים,

וכפי שכתבו לנו חכמינו זיכרונם לברכה,

שמי שקיבל על עצמו תשובה גמורה,

גם ברגע האחרון,

זכה בסופו של דבר לתקן, ונכנס

לארץ החיים,

חיי הנצח, עולם הבא.

משל, למה הדבר דומה? לאדם שהוא רוצה לפרוש בים, רוצה לנפוש בים.

אם אינו לוקח בידו לחם מארץ נושבת,

אינו מוצא בים, יש קיוסק בים,

יש סופר, מאפייה, אין שום דבר בים.

שום דבר בים אין.

חוץ מדגים וקצת מעופפים,

ומדי פעם, סליחה על הביטוי, גופות צפות,

אין שום דבר.

אולי קצת יש אוצרות,

אבל לחם, איפה תמצאו בים?

הדגים כבר מחסלים את הכל, לא נשאר שום דבר.

אז אם הוא לא ייקח מהבית שלו, מארץ נושבת,

לחם, יהיה לו לדרך לחם?

לא יהיה.

אינו מוצא בים.

אם רוצה ללך לו לקצה המדבר,

אם אינו לוקח מן הישוב לחם ומים,

במדבר אינו מוצא לאכול ולשתות.

זה לא כמו שיש היום בדרך לאלעד, אמרו לי, כושי רימון.

זה נקרא.

נשרף, נשרף, נשרף, נשרף, נשרף, נשרף, כן.

אז יש שם קיוסק, באם הדרך.

אין, אין. במדבר יש קיוסק.

מדי פעם תראה גמלים ובדואים.

ואולי גם, תלוי בטמפרטורת החום.

כך אם אין אדם עושה תשובה בחייו לפני שהוא יוצא לדרך,

לאחר מיתה אין לו תשובה,

שנאמר במשלי ולמיד ה' לא יישא פני כל כופר,

וכתיב אני אדוני חוקר לב בוחן כליות.

רבי נחוניה בן הקנה אומר, תדע לך כוח התשובה.

בואו ראה מפרעה מלך מצרים,

שמרד בצור עליון הרבה מאוד,

שנאמר, מי ה' אשר אשמע בקולו.

הוא פתח להם את הספר שלו, הוא אמר, רגע, רגע,

איך, איך אמרתם קוראים לו?

איך, איך זה מתחיל השם שלו?

אני לא רואה את זה פה בלקסיקון של האלף-בית שלי,

של האלוהות,

את השם שלו. אז מי ה' אשר אשמע בקולו?

ככה זלזל פרעה בקדוש ברוך הוא.

חטף,

תבין ותקיני,

עד בכור פרעה יושב

על כיסאו,

עד בכור השביע, אשר יושב בבית הבור, וכל בכור בהמה. גם הוא עצמו היה צריך למות.

אבל רגע ברוך הוא השאיר אותו בחיים כדי שיראה את הכול,

שהכל זה יד ה',

וזה לא בשר ודם.

ואף על פי שמרד בצור עליון הרבה מאוד, שנאמר מי ה' אשר אשמע בקולו,

ובאותו לשון שחטא,

באותו לשון עשה תשובה.

מה התשובה שהוא אמר?

אנחנו אומרים את זה באז ישיר.

מי כמוך באילים אדוני?

מי כמוך נהדר בקודש נורא תהילות אוסף אלה. מי כמוך באילים אשם?

הוא הכיר את כל האלוהות כולה.

הוא ראה שזה שום דבר בסופו של דבר.

אף אחד לא הציל לא אותו ולא את עמו.

אבל אותו רק אחד הציל.

ולכן הוא אומר, מי כמוך באילים אשם?

איפה נמצא כמוך?

ואצילו הקדוש ברוך הוא מבין המתים ומנין שלא מת,

שנאמר כי עתה שלחתי את ידי ואחותך ואת עמך בדבר ותיכחן מן הארץ.

דרך ההמשך, ואולם בעבור זאת העמדתיך

בעבור הרותך את כוחי ולמען ספר שמי בכל הארץ.

רצה הקדוש ברוך הוא שיתקדש שם שמיים על ידו, במי?

על ידי הרשע הכי גדול,

הכופר הכי גדול, פרעה,

שהוא מוכן לסבול הוא ועמו בגופו

ובכל אשר לו,

ובסופו של דבר דווקא על ידו יתקדש שם שמיים.

והעמידו הקדוש ברוך הוא מבין המתים לספר כוחו וגבורתו ומנין שהעמידו שנאמר ואולם בעבור זאת העמדתיך

והלך ומלך בנינווה

והיו אנשי נינווה כותבים כתבי עמל

דהיינו כתבו כתבי עמל ואבן

שהם היו עושים כל מיני עבירות ועבודה זרה, גונבים וגוזלים

עשו כל מיני חוקים לא טובים

וגוזלים איש לרעהו, באים איש על רעהו במשכב זכור

ועשו מעשה זימה וניאוף

וכאלו מעשים רעים

מה זה השאריות של אנשי נינווה מה שנשאר?

מי יודע

וכששלח הקדוש ברוך הוא ליונה להינבא עליה ולהחריבה

שמע פרעה ועמד מכיסאו, הוא היה מלך שם

וקרע את בגדיו ולבש שק והפר והכריז בכל עמו שיצומו כל עמו שלושת ימים

תענית ציבור, כולם, בלי יוצא מן הכלל, גימל ימים, רצוף

אה? עושים טובה

שצמים צום דה רבנן

איך אמר לי אחד?

אתה יכול לארגן לי סנדק, סנדק

אני רוצה להיפטר מן הצום

ניחא אתה חולה,

יש בך סכנה או אין בך סכנה, זה עוד משהו

נראה שיש בך סכנה

אתה רוצה ככה, בקלות

כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, זוכה ורואה בבניינה

וכל מי שלא מתאבל על ירושלים, אוי ואבוי לו

אז אתה רוצה להיפטר, במה?

במה שאתה לא צריך להיפטר?

במה שלא קבעו חכמים שאתה יכול להיפטר? שאתה ישר רשאי להיפטר?

מוכן לקנות את הפטור?

איי איי איי

וכל מי שאינו עושה הדברים הללו יישרף באש, כך הוא הכריז עליהם

אם לא תצומו שלושה ימים?

מה אתה מאיים?

פרעה, מה אתה? מה זה זה?

אנחנו לקחנו אותך כמלך, לא בכדי שתאיים עלינו

כדי לשרוף בארץ, מה זה האיומים האלה?

אז לא היה בגץ,

היה הכל בסדר.

מה עשה?

העמיד אנשים מצד אחד, והנשים מצד אחד,

וכל בהמה טהורה מצד אחד, וכל בהמה טבעה מצד אחד,

ובניהם מצד אחד. והילדים רואים את שדי אימותם ורוצים לנעוק,

והאימהות רואים את בניהם ורוצות להניק אותם, ובוכות.

זה היה בצום.

והיו יותר משתים עשרה ריבו אדם,

שנאמר, ואני לא אחוס על נינווה העיר הגדולה.

ויינחם האלוהים על הרעה אשר דיבר ארבעים שנה האריך להם את אפו, כנגד ארבעים יום ששלח את יונה לנינווה.

הם הצטערו, אפילו יונקים ועוללים לא ינקו

ואכלו.

ואימא, יותר משהעגל רוצה לינק,

הפרה רוצה להניק. האימא גם רצה לתת לאיזה אימא תראה את הבן שלה בוכה ולא תיתן לו לאכול.

היא מוכנה להפסיד את הארוחה שלה בוקר, צהריים וערב, והעיקר שהבן שלה יאכל.

ופה כולם בכו ולא אכלו.

למה? עושים תשובה אמיתית עד הסוף.

מי שלא, יישרף

באש, גזירת מלך.

ארבעים שנה האריך להם הפוער הקדוש ברוך כנגד ארבעים יום ששלח את יונה לנינווה.

ולאחר ארבעים שנה שבו למעשיהם הראשונים הרבה עד מאוד.

החמירו

בדרכים הלא טובים שלהם.

מה היה עונשם?

ונבלעו כמתים בשאול תחתיות שנאמר מעיר מתים ינעקו.

שלח הקדוש ברוך הוא ביד עבדיו הנביאים להנבא על ישראל ואמר,

זו ההפטרה שנקרא,

שובה ישראל עד השם אלוקיך

עד ההוא שאמר לך בסיני אנוכי השם אלוקיך אליו תשוב.

ולמה?

כי חשלת בעווניך,

בכבודך וחיליך.

אין כתיב כאן, אלא כי חשלת בעווניך.

בעוון שאתה עשית, כשלת.

ואין כתיב כאן, קחו עמכם כסף וזהב,

כי לא יעזור שם שום כסף ושום זהב,

אלא קחו עמכם דברים ושובו אל השם.

ונשלמה כסף וזהב, אין כתיב כאן, אלא ונשלמה פרים,

שפתנו.

רבי יהודה אומר, אם אין ישראל עושים תשובה, אינם נגאלים.

ואין ישראל עושים תשובה, אלא מתוך הצער

ומתוך הדוחק.

לא תמיד יש בשר.

לא תמיד זה מספיק לכולם.

זה צער קטן אמנם, גם אדם יכול להסתדר עם טבעול גם,

עם התחליפים גם, אז זה לא נקרא צער אפילו.

אבל כל אחד והצער שלו.

ואין ישראל עושים תשובה, אלא מתוך הצער ומתוך הדחק

ומתוך הטלטול ומתוך שאין להם מחייה.

ואין ישראל עושים תשובה גדולה עד שיבוא אליהו זכור לטוב,

שנאמר במלאכי ג' כג' כד' הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא

לפני בו יום ה' הגדול והנורא

והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם,

והחתימה ברוך אתה השם הרוצה בתשובה.

נעבור בעזרת השם למוסר,

פלא יועץ,

ולאחר מכן נתמקד קצת

חלקות תשעה באב.

כן,

אנחנו בהונאה.

הונאה

במקח וממכר יש בה איסור נוסף על איסור של גזל

שעובר גם כן על מה שכתוב בתורה לא תונו איש את עמיתו

והן בעוון נשכחה תורת הונאה

מרבים מעמי הארץ

כי לא ידעו מהו הונאה. לא יודעים מה זה הדבר הזה, הונאה.

אפשר לאנשים מה זה הונאה?

יש הונאת ממון?

יש הונאת דברים?

הוא יודע מה זה?

לא יודע, לא מדבר אליו.

אלא בשם חריפות והשתדלות יקראו לה. אני משתדל,

אני חריף, אני מפולפל, אני מדבר ככה וככה, אני משכנע אותו, אז הוא מסכים.

ודין גרמה שהעולם הולך ומתמוטט

וגלגל העניות חוזר בעולם כמאמר הנביא ירמיה יז יא,

עושה אושר ולא במשפט.

עשית כסף, אה?

עשית בוכתה.

אבל זה לא היה לפי הדין, לפי המשפט.

בחצי ימיו יעזבנו

מי עוזב את מי?

הוא משאיר את הכל ועוזב את האושר.

האדם עוזב את הכל פה.

ודבר אדוני בפי נביאיו הם מתו,

ואם נראה אדם שעושה עוול ומתקיים לו עושרו,

בוודאי שהוא עושר השמור לבעליו לרעתו.

אבל הנה פלוני עשה קומבינה והצליח.

והוא עושה עכשיו דיסקים מהקומבינות.

והנה הוא מצליח, הוא מפרסם את זה בכל מקוואות הנשים כבר.

אחרי הטבילה היא לוקחת את הדיסק ותשמע,

ובעזרת השם יבוא לה ילד קדוש וטהור.

השם ירחם.

לא מצאת איפה לשים את הדיסקים?

יש איצקוביץ', תזרוק שמה.

על דרך הכתוב,

כבר גברים לא שומעים, זה רק כנראה נשים.

אתם יודעים למה?

כי מהנשים אפשר להוציא כסף,

אפשר לשכנע אותן.

מהגברים, הם לא כולם פתי.

לא כולם פתי בגברים.

על דרך הכתוב,

הוא משלם, אתה לא מכיר אותו,

הוא משלם לשונאיו אל פניו להאבידו.

גם ההוא לא מכיר אותו, אל תדאג, הוא לא ידבר.

הוא משלם לשונאיו אל פניו להאבידו.

הקדוש ברוך הוא משלם לשונא שלו פה, בעולם הזה,

כדי להעבידו מהעולם הבא.

שלא יהיה לו חלק בעולם הבא. הוא נותן לו עכשיו את הכל כך, כך.

יעיוני, אה? זה כמו הנחש הקדמוני. כך, העיקר אל תפנה אליי. לא רוצה לשמוע אותך,

לא רוצה לראות אותך. יש לך שפע בכל מקום שתדרוך.

כל מקום יש לך שפע. רק עזוב אותי בשקט.

וזה כלל ההונאה שלא הותר לשקר ולשבח מקחו במה שאינו.

יש לך דבר,

אתה משבח והדבר הזה לא טוב.

או לומר שקנה אותו בכך וכך.

או שכבר נתנו לו על זה כך וכך, מה שאינו אמת.

ואין צריך לומר שאסור לפרכס את המקח או לערב רע בטוב.

כדי שיהיה נראה הטוב לעין ומתחתיו תעמוד הבהרת.

שם יהיה החבורה, הפצע.

או להורות אחד, להגיד לו, תראה, תראה איזה טוב זה, ונותן לו סוג אחר.

כמו שעושים באי-ביי.

אתה מזמין משהו,

איך אמר לי אחד? הזמנתי נעליים, שלחו לי מחזיק מפתחות בצורת נעליים.

הוא אומר, בתמונה זה היה נראה נעליים של רוקפורטס.

אבל בסוף זה היה מחזיק מפתחות.

צידמו את זה ככה מזווית מלמטה,

שזה נראה ממש נעליים.

איי-איי-איי.

זה הונאה.

כל עושה אלה וכאלה תועבת אדוני כל עושה עוול.

ואין צריך לומר אם עושה עוול במידה, במשקל ובמשורה,

שזה אוי ואבוי,

שהוא קרוי עוול שנוא,

משוקץ,

חרם, תועבה.

וקשה עונשן של מידות יותר מעונשן של עריות.

זה גמרא ביבמות.

הגמרא אומרת זה שקושי עונש המידות יותר קשה מעונש

שאדם חס ושלום עשה גילוי עריות.

עבירה, אחת משלושת העבירות החמורות.

העונש של

הונאה יותר גדול.

ובוודאי שהיא לא תצלח,

ואחריתו יהיה נבל ורע בעולם הזה מלבד עונשו השמור לו לעולם הבא.

הרי סוף דבר הכל נשמע.

הרי אם אמרת משהו וזה לא נכון, מחר יראו את הסרט

של החיים שלך.

מה תגיד שמה?

איפה תתחבא שמה?

יש מי שיעמוד מאחוריך?

יסתיר אותך? אין סיכוי.

נמצא שוטה העושה אלה שהוא יגע על הריק.

מדבר, מדבר, מדבר, מדבר, מדבר, בסופו של דבר עושה משהו,

ובסוף אין לו מזה בכלל תועלת, כי בסופו של דבר הוא ניזוק.

זה היה רק בנדמה לי היצר נתן לו.

תחושה של טוב,

אבל זה לא טוב.

הוא מכלה כוחו וימיו לבהלה לקנות לו מקח רע לעצמו בגיהנום.

וידוע שתחילת דינו של אדם, שואלים אותו כמה וכמה שאלות.

כפי שאומרת הגמרא בשבת ל״א, נשאת ונתת באמונה,

האמנת במציאות, בקיום השם יתברך.

והבוטח בה השם ונושא ונותן באמונה,

חסד ה' יסובבנו,

וברכת ה' היא תעשירנו,

ובוודאי שלא יחסר לו לחמו,

ויהיו מזונותיו בהיתר ונחת ורווח וכבוד,

כי אשריו בעולם הזה וטוב לו לעולם הבא.

ואין אמת כי יצר הממון יעוור פיקחים ומורה היתר על לנפשה.

זה נותן הרבה היתרים.

המומן, מומן.

הכסף פותח הרבה דברים.

אפילו עיוור

זה יפקח את עיניו.

אבל על כגון זה אמרו בגמרא בעירובין,

סמכי בית אדם ניכר בכיסו,

כוסו וכעסו.

שיגביר שכלו ויכבוש את יצרו,

ויתרצה ברצון גמור אפילו אם היה נכנס תחת האפשר,

שימות ברעב

כדי שלא להיות רשע לפני המקום אפילו שעה אחת.

זאת אומרת, עדיף שימות ברעב.

העיקר שלא תהיה רשע לפני הקדוש ברוך הוא.

כך חובתנו וכך נאה לנו.

ומה גם כי לפי האמת,

הברור דורשי אדוני לא יחסרו כל טוב. מי שדורש את השם באמת, לא יהיה חסר ממנו שום דבר.

והולך בתום,

ילך בטח.

וזה כלל גדול לכל מי לשנפשו של אדם מתאווה להן ומחמדתן,

ובפרט בממון שהוא חביב לאדם.

וייצר סמוך,

שורר ומורה,

ארבעים ותשע פנים טהור לטהר את השרץ. הוא ייתן לו ארבעים ותשע תירוצים,

העיקר שהוא יעשה, וזה הכל בסדר.

לכן, מהאיש הירא את אדוני יקיים ואל בינתך אל תשען,

וילך אצל חכם,

וילמדנו איזוהי דרך ישרה,

ולא יסור מן הדבר אשר יגידו לו ימין ושמאל.

ויש הונאת דברים,

שהוא חמור מהונאת ממון.

מה שאמרו כל השערים ננעלו חוץ משערי הונאה,

והוא נפרע על ידי הקדוש ברוך הוא בעצמו פירעון חזק,

וגם בזה רבים כשלו, כי לא ידעו מהו הונאת דברים.

פעם הרב הזכיר את זה,

שלפני שאדם פותח עסק,

הוא חייב ללמוד את כל ההלכות הקשורות

למקח וממכר,

טוען ונטען וכולי, כל הדברים האלו הקשורים. ולמה?

אם מחר יהיה לו דין ודברים,

או אם הוא יעשה איזה צעד,

לא נכון, חס ושלום נמצא עוון בידו.

אז מלכתחילה איך אפשר לעשות צעד בכלל, לפתוח משהו,

אם אתה

לא בקיא בכל הדינים והפרטים.

אתה תחתום למישהו

סכום גדול

שרשמת בצ'ק ותיתן לו ככה בקלות?

לא.

אתה תבדוק אותו. אדם קונה דירה,

כמה הוא בודק?

לוקח עורך דין הכי טוב, שיבדוק. אין עיקולים, אין חריגות.

מי משלם את המס השבחה?

מפה, משם, הכל הוא בודק.

הוא לא רוצה חס ושלום ליפול בפח.

ואם יש חריגות, אז הוא חושב, רגע, זה משתלם לי או לא משתלם לי? כמה יעלה להכשיר את החריגות?

כמה פה? כמה שם? אין חכם כבעל הניסיון.

אז הרבה הוא יבדוק.

אותו דבר לפני שהאדם עושה צעד

בכל דבר ועניין.

כי רבים כשלו בזה כי לא ידעו מהו הונאת דברים, והכלל הוא שכל שמצער חברו בדבריו,

הווה הונאת דברים.

וכדי לידע באיזה דברים מצטער חברו,

יקיים תמיד את מאמר רבותינו זיכרונם לברכה, שאמרו בשבת ל״א,

דעלך סנא לחברך לתעביד.

דהיינו, מה ששנוא עליך,

אל תעשה לחבריך.

ורבים מעמי הארץ את דרכם כסל עמו, שמצערים את חבריהם דרך צחוק וקלות ראש,

כדי להרבות שמחה של הוללות.

והרי זה

כי אדם היורה חצים וזיקים,

וענוש יענש באופן שתהיה השמחה הזו לתוגה נהפכת לו.

ולפי חומר שבו צריך לעמוד על המשמר הרבה,

כי האדם עשוי להקפיד,

ולהרגיש, ולהצטער,

אפילו על שיחה קלה שמדברים לו.

והוא אינו מרגיש באותו הזמן בצער של החבר שלו.

אמרת משהו.

אתה יודע כמה החבר שלך הצטער מזה?

אתה לא יודע כמה הוא הצטער מזה.

וחושב בדעם, מאי, אם אני מצער אותו בשביל שעשה עמי שלא כהוגן,

הדין עמי לצערו.

מידה כנגד מידה, אה? נצער אותו בחזרה.

ואם הוא דרך צחוק,

אין כאן צער. מה, אני צחקתי איתך?

לא התכוונתי, לא התכוונתי.

רק צחקתי, לא התכוונתי.

כי כן דרכם של בני אדם,

ולשחוק אמרתי מהולל,

ומתוך כך אין איש ניחם על רעתו,

כי לא יחשוב לו עוון אשר חטא. מה פתאום? לא עשתי שום עוון.

אבל ראוי לדעת כי לא הותר לצער בדברים אפילו למי שציער אותו.

איך ההוא דיבר, חיכה לתשובה, לא נותנים לו.

זה הכי טוב.

תצער, הוא צייר, נגמר.

אני לא עונה.

אם לא דרך תוכחת, לא שאין לי מה לענות, יש לי הרבה מה לענות.

אם לא דרך תוכחת מגולה מאהבה,

אבל אם עושה לנקום, נקם,

הרי הוא עובר הלא תקום.

ובוודאי שכשצוותה תורה שלא יונוע איש את עמיתו,

לא הוא צריכה לצוות על עמיתו ומבקש טובתו.

דעתו בשופטניה עסקינן,

אנחנו עוסקים באבלים,

אלא אפילו אם צערו לא הותר לשלם לעושה הרעה כרעתו.

ואם הוא דרך שחוק, נמצא שעושה שחוק בדמו של זה.

והרי זה בכלל הליצנות.

שאמרו עליו שתחילתו איסורים וסופו כל היה.

לכן יהיה אדם זהיר מהונאת דברים,

ובפרט מהונאת אשתו.

אשתו מתקשרת, איפה אתה?

תכף, תכף אני בא.

עוד חמש דקות.

איזה חמש דקות? חמש שעות.

תגיד לה, אני לא יודע כמה זמן.

היא מפצירה בך. תגיד, אני עכשיו נמצא במרחק.

עוד דקה, עוד שתיים, עוד עשר,

עוד זה.

שמתוך שדמעתה של האישה מצויה, עונש הונאתה קרובה.

ולעולם ישתדל שיהיה רוח הבריאות נוחה ממנו,

ובזה יהיה רוח המקום נוחה ממנו.

איי איי איי.

תפתח ווייז, תראה כמה העדכון.

אין לו ווייז.

יגיד, אני לא יודע כמה זמן.

יגיד, אני לא יודע כמה זמן, אני אגיע בסוף היום הביתה.

אל תדאגי.

לא למצלמה,

שלא יחשבו שאנחנו עושים פה מיליונים.

כן,

עשרה שקלים מחיר עלות לזיכוי הרבים.

אנחנו עכשיו נעסוק קצת בעזרת השם

בילכוד תשעה באב.

אנחנו אומנם נמצאים השנה לא בשבוע שחל בו תשעה באב,

למרות שבהיגיון זה שבוע שחל בו תשעה באב.

התאריך ט' נפל בשבת, רק לא מטענים.

מטענים משקיעת

החמה לקראת מוצאי שבת,

דהיינו ביום שבת, ועד...

ליום ראשון,

אחר צאת הכוכבים.

זה נקרא תענית דחויה.

יום הכיפורים הוא חמור.

לאורייתא.

ודרבונו.

ועיניתם את נפשותיכם.

חומרתו יותר גדולה מן השבת אפילו.

עד כדי כך.

יפה.

אם עשרה בטבת היה נופל בשבת, כן היו מטענים.

אבל על פי חשבונות,

חכמי זוכרים והרס, זה לא נופל בשבת.

לכן לא מטענים, כי גם הוא חמור.

אמנם הוא לא דהורייתא, הוא דרבנן, וגם הוא חמור.

יפה.

אז השנה אומנם אין לנו שבוע שחל בו תשעה באב,

ולכן היות ואין לנו שבוע שחל בו תשעה באב,

יש לנו קצת קולות

לגבי אכילת בשר ושתיית יין בשבת הקרובה.

טוב. כמובן, לא לשכוח שחיטה פרטית ובהכשר מועדר, כן?

וגם לשמור קצת לבין הזמנים, לילדים.

לא לאכול את הכול בשבת.

זה עכשיו לא לאכול בשר, זה יצאת מהדעת,

גבינות, פסטות.

יש פה אנשים שלא אכלו שנתיים בשר ונשארו נורמלים לחלוטין.

ברור השם.

כן.

יפה.

נמשיך.

אז הדברים שבאמת אנחנו תפסנו אותם חזק

בימים הללו זה עניין של התספורת

ואכילת בשר ושתיית יין,

שזה הדברים שהחמרנו עליהם אפילו שזה שבוע שלא חל בו תשעה באב, ככה שנה.

שאר הדברים יותר הקלו בהם. היום הייתי בבני ברק,

פגשתי בחוסיד אחד ואמרתי לו, נו!

מה הוא אומר? הוא אומר, לא, לא, לא, יש לנו יותר מהרב ווזנר, אפשר להתקלח, הכול בסדר.

חייכתי, אמרתי, אה,

ישתבח שמו.

ברור השם, אתה נקרא

חסיד, לא בערב שבת, היום זה לא ערב שבת.

זה ליל שישי היום.

כן, כן, כן.

נכון, מחמירים, מחמירים שלא להסתפק.

נכון.

טוב, רבותיי, שיעור מצולם, אז ככה שמיותר להרחיב.

כן,

אז כמו שאמרנו לגבי דברים המכובסים וכולי,

כמו שהיינו נוהגים כל שנה ושנה ללבוש קודם השבת,

כדי שיהיה בשביל שבוע שחל בו תשעה באב,

שיוכל ללבוש אותם השנה,

לא הצלחנו לעשות כדבר הזה.

יפה.

אז

אישה שמבשלת לכבוד השבת ורוצה לטעום,

עכשיו,

עוד לא שבת, רק בשבת יהיה אפשר לאכול.

היא רוצה עכשיו לטעום.

מותר לה לטעום מתבשיל הבשר הזה או לא כדי לתקן אותו יפה לשבת?

מותר.

בסדר?

אם אתה מבשל, אתה רשאי לטעום.

לא לפתוח עכשיו צלחות. אתה יכול להתבשל עכשיו לשבת וחבלה בשביל לטעום? יכול לטעום. לא, לא לאכול. מה זה נקרא לטעום?

אתה לוקח ככה עם כפית.

לא, זה לא לטעום, זה לאכול.

לטעום זה לקחת גרם מהכפית, לטעום שכל התבלינים עומדים במקומם.

יפה.

לגבי

סעודה מפסקת,

סעודה מפסקת, נוהגים לאכול אותה

כשעתיים

קודם השקיעה.

זה אפשר לאכול אותה.

עד כשעתיים קודם השקיעה. עד שבע מותר לי לאכול. חנג'ו לי, רגע.

תאמין לי שאני אומר את הכול.

וגם אם יהיה לך את הספר, אגח,

תוכל לעבור על הכול עם המשפחה בהרחבה.

בעזרת השם.

אם יש, מספיק. לא נראה לי שיש פה מספיק.

כן.

אז את סעודה מפסקת

אפשר לאכול. מתי מתחילים אותה אפשר? כשעתיים קודם לשקיעה אפשר לאכול אותה. עד?

כחמש דקות קודם להשקיע.

למה?

בחמש דקות הללו אדם יכין את עצמו.

אמנם אסור לו להתכונן

לדברים לקראת חול, כי זה מכין משבת לחול, כגון ללבוש נעלי בד.

אסור לו בשבת.

עד שלא יצא שבת

ולא יגיד ברוך המבדיל בין קודש לחול,

לא יכול ללבוש את הנעלי שבת.

סליחה, את הנעלי בד.

כן?

סליחה הרב, אם אותו בן אדם הוא רגיל אפילו ביום שבת,

או לא בא לו מחליים,

הוא אוהב להקבל סנדלים המכנסים בגרמיים.

אם זה סנדלי בד,

זה בסדר.

סנדלי גומי. בסדר גמור.

אם הוא רגיל ללבת ככה, אז הוא לא צריך להחליף. זה הכי טוב שבעולם.

פה מדובר שהוא לא רגיל ללבוש אותם, הוא לובש אותם

כסימן

וכאחד מחמשת העינויים שנוהגים בתשעה באב,

אכילה, רחיצה,

שיחה,

נעילת הסנדל ודברים שבין איש לאשתו,

אז כל ארבעת הדברים כבר מתחילים מהשקיעה,

רחיצה, שיחה וכו'.

אבל הדבר החמישי שזה נעילת הסנדל ממוצאי שבת, איך שיצא שבת ארום ברוך המבדיל בין קודש לחול,

אז הדין הזה של נעילת הסנדל מתחיל אצלו.

ולמה?

שלא יהיה כמכין משבת לחול אם ילבש את זה בשבת כשלא רגיל.

רגיל בסדר.

יפה.

תכף נגיע לזה.

אז בסעודה מפסקת, כמו שאמרנו,

השנה אין בעיה של שני תבשילים.

יכול לאכול, בסדר? ולמה? זה לכבודה של השבת.

בסעודה מפסקת רגילה גם לא היינו אוכלים לא בשר בהמה,

לא בשר עוף ולא בשר דגים.

פה השנה כן יכולים לאכול.

רשאי לאכול גם זה,

וגם זה מזה ומזה אל תנחי אתך.

יכול לטעום מכולם. ולמה?

זה סעודת שבת נחשב.

ובשבת,

לא נוהגים בדברים הללו.

יפה.

אין אבלות בפרהסיה, זה נקרא.

אותו דבר לגבי עניין של ישיבה על גבי הארץ. יש בזה מחלוקת.

על כמה צריך לשבת.

הדעה המחמירה אומרת שמונה סנטימטר.

דהיינו שמונה

סנטימטר. זה השיעור. דהיינו מזרון.

זה השיעור שהוא צריך לשבת על גבי

הארץ,

לא בשבת.

כן?

גם סעודה מפסקת השנה, לא יושבים על גבי הארץ לאכול אותה.

יושבים בשולחן כרגיל.

גם הזימון,

שבדרך כלל לא עושים בסעודה מפסקת של ערב תשעה באב,

כי אסור לזמן ביחד, שלא יצטרפו שלושה.

פה בשבת כינוסים.

אז לשבת על גבי הארץ, אנחנו מחמירים לשבת על שמונה סנטימטר, מזרון.

להבדיל, כמו אבלים

על אחד משבעה קרוביהם

שיושבים על גבי המזרון.

בחברה קדישא אצלנו

יש גמח,

זה נקרא גמח אבלים.

חברה קדישא תל אביב וארגון של זקה.

ושמה עשו כיסאות נוחות לאבלים.

ממש נוח לאבל. למה? מסכן האבל הזה יושב, תארו לכם מה זה.

יש אבלים שהם לא יושבים הרבה.

הם מסיחים את הדעת, קוראים עיתון, במניות, בסמארטפון,

וכן על זה הדרך, ובאים וצוחקים איתם, ופה ושם, ועובר להם שבעה ימים

של ימי שמחה ומשתה.

אבל יש אבלים שיושבים מהבוקר עד הערב, וכל היום דברי תורה, ולילון נשמד, וברכות, ומשניות, וקדיש, והכול,

ונונסטופ באים לבקר אותם.

נונסטופ, מלא מלא מלא מגדולי ישראל, ופה ומשם, ואנשים, ופה,

כמו שהם היו חשובים.

אז הבנים שם, הם נמצאים ממש בסבל איום ונורא.

אין להם דקת פנאי.

היום הם עושים כבר שעות.

לא יכולים כבר לעמוד בעומס

של כל האלפים שבאים ועושים שעות קבלת קהל.

לאבלים, מה לעשות?

לא רואים, צריכים גם קצת לנוח.

אז עשו בחברה קדישא כיסאות בגוד.

בגובה של 24 סנטימטר, כן זה כמעט בגובה של שרפרף, זה גם בסדר, לפי הדעה מקלה יותר וזה כמו כיסא, אתם מכירים את הכיסאות פלסטיק של המרפסת הנוחות האלה שזה בסוכה?

בסגנון כזה שהרגליים שלו באות מוכנות, חתוכות נמוכות

וזה בסדר גמור,

לכן אדם שבאמת קשה לו הדבר הזה יכול לקחת כיסא כזה מהגמ״ח

או לקנות, אני מאמין שמוכרים את זה באושרד אולי, בסופרים

מוכרים את הכיסאות הנוחות האלה, ככה הוא יוכל להעביר את תשעה באב, מה שנקרא חלק.

פחות לסבול, יש אנשים שיש להם פריצת דיסק, כאבי גב וכן הלאה, זה הדרך,

אז יהיה להם יותר קל.

אבל המחמיר תבוא עליו ברכה.

כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה

בבניינה מה זה נקרא להתאבל? כדת וכדין תעשה את הכל כמו שצריך.

והאדם שלא מתאבל על ירושלים,

מה אומרים עליו חזל?

אתם יודעים איזה עונש?

ישכן ונחש.

יבוא אליו נחש וינשח אותו.

השם ירחם.

הלאה.

גם השנה נטילת ידיים

היא חובה.

לא בבוקר, אני מדבר על נטילת ידיים לסעודה מפסקת.

היא חובה.

למה זה סעודת שבת? סעודה שלישית.

יפה.

על פי קץ. למה אתה מגיע? מה, מה? על פי קץ זוועות, לא? נטילת ידיים. איך עושים? נטילת ידיים להאכילה. רגיל.

לא מדברים עכשיו על תשעה באב. נגיע תכף לתשעה באב.

אדם בסוף סעודתו

רשאי לאכול, בדרך כלל מה שלא רשאי לאכול בסעודה מפסקת רגילה,

כגון מיני תענוגות,

או כמה מינים הוא רוצה לאכול, או דברים.

בעדה הבוכרית, לדוגמה, נהגו לאכול,

שזה טעות, ואנחנו צועקים על זה כבר כמה שנים.

הם היו עושים אוכל כזה, שגם הפרסים אוכלים את זה. זה נקרא אושפלוהו.

מה זה אושפלוהו?

אורז וגזר. אורז,

גזר וצימוקים ותפוח אדמה ככה בתחתית,

ושאים שם גם ככה שקדים כלופים,

חתוכים דק דק,

ובשר או עוף, וזה מעדן מלכים.

כל המאכלים של הבוכרים זה מעדן מלכים.

למה הכל שם עם בשר או עוף?

חייב להיות.

כן.

אז מי שרגיל לאכול ככה כל ימות השנה, כשזה מעורב יחד בסיר אחד,

אז בשבילו זה לא היה נקרא בשנה רגילה שני תבשילים, ורשאי לאכול את זה ככה.

אבל הם באו ואמרו, אבלים אוכלים מאכלים עגולים.

ואם אבל אוכל מאכל עגול,

אז בואו נשים לו גם איזה סימן עגול בתוך האוכל.

מה הם היו עושים? הם היו לוקחים ביצה רכה,

שוברים אותה בתוך העושפלו הזה,

ומבשלים את זה, וזה היו אוכלים.

כי ביצה זה דבר עגול, או ביגלה וכן הלאה, מאכל אבלים עגול.

עדשים.

אבל לכאורה זה שני תבשילים, כי אין דרכם לאכול כך כל השנה כולה.

ובדרך עניין האכילה לא מסתכלים על רובה ד'עלמא, איך אוכלים,

אלא מסתכלים כל אחד ואחד לגופו. זאת אומרת, אם פלוני

יאכל את העושפלוהו שלו עם הביצה

כל ימות השנה קרה, בשבילו זה לא ייקרא שני תבשילים, זה ייקרא תבשיל אחד.

לשנה אין בעיה,

אפשר לאכול את זה. לדוגמה, האפגנים,

הם מבשלים את העושפלוהו בצורה אחרת.

הם מבשלים את האורז לבד בסיר,

ואת הצימוקים ואת הגזר והתפוח, בסיר אחר.

ואז הם ככה מוסיפים את הקישוט מלמעלה,

וזה נהיה חנג'ורי בסטרי.

איזה שתי דקות. משהו.

אז בשבילם זה נקרא שני תבשילים, לכאורה, בשנה,

לא כהשנה.

יפה.

מומלץ מאוד לאכול ענבים,

יש בזה גולוקוז,

זה משאיר את רמת הסוכר באיזון טוב,

זה נותן לאדם הרגשת

ותחושת צובע,

או לחלופין, אפשר לשתות

מיץ ענבים של ארזה בהשגחת העדה החרדית.

כן?

זה מיץ ענבים תירוש, וכן על זה הדרך.

יפה.

מה?

לברך הגפן, ברכתו בורא פרי הגפן, לא שהכל נהיה בדברו.

כן.

יפה.

נמשיך.

אחר סעודה מפסקת, השנה אם אדם רוצה לשתות תה או קפה, וכן על זה רשאי.

טוב שאדם ישתה הרבה מים, למה? עכשיו זה ימים חמים מאוד. עוד קצת כבר משתנה מזג האוויר.

אבל ימים חמים מאוד, לכן טוב שאדם ישתה,

כדי שמה שנקרא יוכל להחזיק את הצום הזה בנקל.

גם אגוזי מלך, תמיד אני אומר לכם, זה דבר שהוא לא חלק כמו זמון.

אגוזי מלך. זה מצמיא.

לא, הפוך.

אצלך אולי לא.

זה דרך כלל כל הפיצוחים והזה, זה מצמיא.

טוב? אם אתה אומר, ננסה.

יפה.

גם שאר הפירושים של עבודת צעדה חיובית, אפשר לברך עליהם? לא יודע ולא מכיר. אני מכיר את זה, ועל זה אפשר לברך.

מה עם גאולה?

לא מכיר את גאולה.

לא מכיר, לא מכיר.

אה, הגדול הזה?

כן, כן. כן, גם על זה אפשר.

גם על זה אפשר. גם את זה בדקו, כן.

יפה.

יפה. הלאה.

למה אנחנו אומרים, כחמש דקות לפני השקיעה יפסיק מהאכילה וזה?

כדי שיברך ברכת המזון גם בנחת,

וגם דבר נוסף,

שיוכל לצחצח את השיניים שלו.

משום כבוד הבריות. אכלת עכשיו,

נשאר לך שם.

אולי בצום אתה תתחיל לשחק עם הקיסם, להוציא.

לאכול את השאריות שיצא,

או שבבוקר תקום כבר אירח של טינופת מהפה.

אדם ישן בלילה, הכל ערירים, הכל.

ושם, בקיבה, כל מיני...

אז זה עושה רעך לא טוב לאדם, משום כבוד הבריות.

למה?

למה? למה? אדם רגיל לצחצח את שיניו אחרי האכילה. יש הרבה כאלה שעושים את הדבר הזה.

אין פה, אין פה, אין פה עניין של הכנה.

איזה הכנה?

למה הוא מכין? מה הוא מכין פה?

שוטף את הפה שלו.

עדיין, עדיין, אין בזה בעיה.

הלאה.

משום כבוד הבריות.

אפשר באף, אבל מה הבעיה? כבוד הבריות. פה כבוד הבריות לא מבין שכורח לא נעים מהפה.

לא, לא, לא.

ההלכה אומרת שאם בן אדם כזה... בצומות...

לא, לא. אז בואו, בואו, בואו, בואו לא נמציא מהבטן, מהכרס, על החוף.

מה שאתם שמעתם, מכמוני לא שמעתם כזה דבר,

כי אני לא אומר כאלה דברים.

אבל, אה, זה לא טוב.

כן. אז כבוד הבריות זה משהו עד כדי כך שבהלכה מובא,

שאם באמת יש לך ריח לא טוב, כגון זהה או מהפה, שב בבית ותתפלל.

זה כבוד הבריות.

שמעת?

וצחצר את השיניים, לא.

בשאר צומות דה רבנן יש יותר קולה, בשאר צומות דה רבנן יש יותר קולה לגבי צחצוח השיניים,

אבל שיקפיד שלא יבלע את המים.

אפילו כלשהו, כן?

אותו דבר לגבי טיפול שיניים, רוצה לעשות בתשעה באב כבול או תור, שהוא חשוב,

בשבילו הוא לא יכול לדחות אותו.

רשאי לשטוף את הפה מההפרשות של הדם והכול, אבל בתנאי שלא יבלע.

לא יודע, פה לגבי צחצוח שיניים לא מצאתי שיש מי שמתיר. אולי? לא יודע.

חפשו את המתיר.

כן.

יפה.

לגבי עשיית מלאכה בתשעה באב,

אז בערב תשעה באב השנה אין אופציה לעשות מלאכה כי זה שבת,

כן?

בערב דה ערב, דהיינו מחר יום שישי, אין שום בעיה,

כן?

אבל אם זה נופל בחול,

כמדי שנה

אפשר לעשות מלאכה בערב תשעה באב.

אבל ביום טוב עצמו, שזה תשעה באב, ולמה תשעה באב הוא יום טוב?

כי לא אומרים בו תחנון.

אין בו תחנון.

ועתיד להיהפך בעזרת השם עוד השנה, מקווה,

ליום טוב.

אז לכן כל העושה מלאכה

במועד אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה.

וזה נקרא מועד. מאיפה?

בקינות אנחנו נקרא

קרא עליי מועד.

זאת אומרת שתשעה באב זה מועד.

נכון שההמשך שם רשום לשבור בחוריי.

מנסים לשבור אותנו כל פעם.

אין איש דלא מעלה.

יפה.

לגבי קבלת תענית בפה,

כתבו רבותינו שראוי שאדם יקבל עליו את התענית. זה לא מספיק

שהוא חושב

או בליבו, כי דברים שבלב אינם דברים.

לכן צריך להוציא בשפתיו.

ואיך הוא מקבל עליו את התענית? על ידי שהוא אומר, הריני בתענית למחר.

או הריני בתענית,

כי כבר מתחילה התענית.

כמה זמן לפני אדם יכול לקבל עליו את התענית?

שעה ורבע קודם השקיעה.

יכול להחמיר על עצמו כדי לקבל את התענית.

אבל אין צורך.

תתענק כמו שצריך,

תקפיד על הדברים שצריך, זה מספיק.

לא ביקשו ממך להחמיר במקום שאתה לא צריך להחמיר.

אדוני השן אמרו שעדיף שלא לגעת.

כל השנה כולה.

בעזרת השם.

לפעמים מה שאב אמרתי, כמה לפני שעה ורבע? משמע, גם אם הוא קיבל...

עד שעה ורבע.

מה שהיינו קיבל גם אחרי השקיעה, ואחרי יצאתם חווים גם כן אפשר, אין שום בעיה. את מה?

אני הבנתי מדבריך, זה כמה לפני. זאת אומרת, עד התנהלות השחר אין בעיה. לא, עד מתי יכול להקדים את תעניתו?

להכניס את תענית של תשעה באב. עד מתי יכול להכניס?

עד שעה ורבע.

יפה.

במה הוא מתחייב ברגע שהוא מקדים?

בארבעה עינויים מתוך חמישה.

דברים שבין איש לאשתו, אכילה רחיצה, שיחה.

החמישי,

מתי הוא מתחייב בו?

כפי שאמרנו, רק

כשיצא שבת.

נעילת הסנדל.

יפה.

יש מי שכתב שאדם שעבר על אחד מחמישה עינויים הללו ולא עשה אותם כהוגן

בתשעה באב

יהיה בנידוי.

הוא מנודה, מנודה לשמיים.

יפה.

לכן באו חכמים ואמרו שאת התענית הזאת אדם צריך להתענות חוץ מהן הפטורים או ג' בעלי ברית,

ואפילו שזה צום דה רבנן

והוא לא מוזכר במפורש.

רק באו חכמים וקבעו אותו

משום חמישה מאורעות קשים שהראו לעם ישראל,

ואלו הם,

נלכדה העיר ביתר

ושחטו שם את כולם,

בביתר, והיו שם נהרות, נהרות של דם, כמו שמובא בקינות ובמדרשים.

אתם מבינים איזה נהרות של דם היה שם?

משהו מפחיד.

דבר נוסף,

נחרב בית ראשון

ובית שני באותו תאריך.

דבר נוסף,

נגזר על עם ישראל שהיו במדבר

ושמעו לכל המרגלים ובכו בכייה לדורו-דורות.

אתם בכיתם בכייה לחינם?

אני אקבע לכם בכייה לדורות.

והיה רשע מרושע שקראו לו

טורנוסרופוס

והוא היה ממלכי אדום וחרש את סביבות ההיכל והמקדש

עד כדי כך שרצה לעשות את זה, תל עולם לא תיבנה עוד.

ועל אפו ועל חמתו עתיד הקדוש ברוך הוא

להוריד באש מן השמיים את בית המקדש.

בעזרת השם אמרו לך, בעזרת השם, כן.

לכן אמרנו כל אותם האנשים הפטורים כגון יולדת,

חס ושלום, חס וחלילה, אישה שמפילה את עוברה,

שער זקנים ותשושי כוח,

מעוברות או מניקות.

מה זה מעוברות?

כמה זמן?

מעוברת מאחר שהוכר וברא ג' חודשים ומרגישה חולשה.

זה השיעור שנתנו חכמינו.

או מעוברת אפילו שיש לה ירידה בכמות ההמוגלובין שלה

לרמה של 8 או 9 אחוז, גם היא פטורה מלהתענות.

ומישהו מרופא היא צריכה בשביל לקבל את זה.

מהרב, לא מהרופא.

יש נשים שאתם צחקים, הם אומרים על רופאים כמו המדנים. כן, כל אותם הסובלים מחולשות,

יפה.

או אפילו מעוברת שסובלת מחושי ראש.

כן?

בצום הזה השנה רשאית להקל על עצמה

ולהיפטר מן התענית.

לא צריכה לעשות תענית שעות.

רשאית לאכול כהרגלה.

יש מי שכתב שחיילים

שחפצים להתענות אבל נמצאים בבסיס

בדרום, שם החם.

הכל פתוח.

מימיני חולות, משמאלי חולות, מאחורי חולות, מלפני חולות,

מתחתיי חולות ומעלי שמיים. זה מה שיש להם שם.

ומדי פעם רואים את המפקד או את החבר'ה לגדוד.

יש מקומות כאלה, כן? סיפר לי איזה אחד.

הוא אומר, ישנו, כל הלילה יש רוחות.

לפחות אתה חושב שיהיה אוויר נעים אבל אתה אוכל אותה אם אתה לא מתחסה עם משק שינה,

כולך מתמלא בחול.

אתה יושן ככה בתוך כוך, אתה חופר לך כוך,

כמו אלה מתי מדבר שהיו חופרים שם,

שמובא שם,

שהיו חופרים, ואם קמו, קמו, אם לא קמו, זה בט׳ באב,

כן?

אם קמו, קמו, אם לא קמו, היו מכסים עליהם,

ככה הם חופרים לעצמם שם, להבדיל,

כן? חיילי צבא ההגנה לישראל חופרים לעצמם שם וישנים שם,

ומדי פעם הם קמים מחוסים בחול,

ואז הם צריכים לנקות. אמרתי איך, אני הייתי בורח משם.

איך את זה שם דקה, אדוני? מה אתה עושה?

מה אתה עושה, הוא אומר? אין ברירה אחרת.

אם לא, אתה נכנס למחבוש.

יפה.

אז לכן יש מי שכתב שאותם כאלו שסובלים ממש

מהחום אבל עדיין מוסרים נפש להתענות,

שישתו

מלוא לוגמיו זה נקרא,

כל שבע דקות.

מה זה?

איך? איך? לא הבנתי. הם לא מותר לך.

אה.

לא, אבל הם סובלים שם בפעילות מבצעית, רצים, או פה, או שם, או זה.

אני מאמין שהיום מקלים להם, בפרט שיודעים,

זה ידוע, כן?

שתשעה באב ויום הכיפורים, זה ידוע,

למרות ש...

אבל הם יודעים בדבר, אני מאמין שמקלים להם, ושמים אותם במקומות ככה, כמו שצריך.

מי שעובד?

מה?

עובד.

אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה.

עובד רשאי לעבוד כהרגלו.

רשאי לעבוד כהרגלו, אבל לא משתלם, כי אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה, ואת הצום צריך לצום. לא, אבל אם מותר לו לשתות, כאילו... לא, לא, פשוט שלא.

אסור?

פשוט שלא. אסור לטייל גם.

אדם רוצה ללכת לבית העלמין בתשעה באב, מותר לו ללכת או לא?

אסור ללכת בתשעה באב לבית העלמין.

שני סיבות לדבר.

סיבה ראשונה,

שלא ייגרם לו כתוצאה מכך להפסיק את הצום,

אז הוא מה שנקרא חוטא בידיו.

דבר נוסף, במועד לא נמצאים הנפטרים בקברים.

במועדים הם בחופש.

במתים חופשיים, חופשיים.

אז הם לא יורדים, אם הוא ילך לשם, הנשמה צריכה לרדת.

לא יורדת לשם.

אז מה לך ללכת לשם במועד?

ומלבד זה שבמועד לא הולכים לבית העלמין.

בחג לא עולים לבית העלמין.

בסדר?

יפה.

אז לכן רשאי ללכת כל ימות השנה כולה, או לפני או אחרי,

אבל לא ללכת בתשעה באב לשמה.

רבי שמעון נמצא,

רבי שמעון נמצא,

אם תלמד זוהר וגמרא,

הוא נמצא שם איתך.

אל תדאג.

אתה יודע שגם אם אתה מדליק נר ומכוון דעתך במקום,

מעלה עליו וכתוב כאילו היה שם.

אז לא חייב לקנות כרטיסים באלפי שקלים ולנסוע לכל מיני מקומות. תדליק נר בבית ותאמין לי

שהכול יהיה בסדר.

אם אתה רוצה ללכת, אין בעיה. אני לא מדבר עכשיו על ראש שנה ושאר דברים. זה לא הנושא.

כל אחד ישאל מה שרבו פוסק לו ומה שליבו חפץ יעשה ומה שאשתו מתירה לו כמובן.

אחרת זה לא שווה.

הלאה.

גם אותם הסובלים מכל מיני מחלות, כגון חום, דלקת פרקים,

מחושי ראש, מיגרנות,

דלקות פנימיות בגוף, אנגינה, סכרת,

ברמה של 180 או 200 מיליגרם, הולכת דם גבוה, אולכוס,

קלקול קיבה שמביא לידי שלשול,

מחלות לב, מחלות הידועות, לא עלינו, לא עליכם,

פטורים מן התענית הזאת.

בסדר?

איפה הבנה שיש לה מגרנות בחום הזה?

בדרך כלל אדם

שאוכל נורמלי ושותה נורמלי ויושב במזגן יעשה לעצמו סדר יום, תאמין לי שלא יהיו לו מגרנות ולא יהיו לו כאבי ראש.

רק בגלל שהוא יושב בתל, אז מתחיל המחשבות של הרעב,

ומתי ייגמר הצום,

ויש לי כאב ראש, אולי אני אפתח לעצמי את הצום,

כן?

אבל אם עכשיו יהיה לו יורצייט של אבא שלו,

והוא נוהג להתענות,

אז גם אם יהיה לו כאבי ראש פלוס,

הוא יצטרך להתאשפז והוא יצום.

למה? כי זה כבוד, כבוד של האבא.

אז כל שכן, כבוד השכינה, פי כמה וכמה יותר.

יפה.

כמובן שזקנים ותשושי כוח הם פטורים מן התענית הזו, בפרט השנה.

כן, אדם שצריך לבלוע כדור

או לטעום

את המשקה,

לא צריך למרר אותו כמו שנוהגים לעשות ביום הכיפורים,

ששם באכילה ושתייה לשיעורים צריך שלא ייהנה החכם מן הדבר.

ולכן מה עושים? לוקחים כמה תמציות תה,

טובלים אותם קצת במים וממררים את המשקה הזו, את המאכל,

כך שלא יהנה החכם ממנו,

ואז כשהוא שתה זה בסדר, זה ביום הכיפורים,

לאלו שמותרים באכילה ושתייה לשיעורים.

אבל פה לא צריכים לעשות את הדבר הזה של המרור,

רשאים לשתות כהרגלם.

אדם שהוא חולה נזקק כדי לבלוע כדור מסוים

והוא לא יכול בלי מים, רשאי ללגו מעט.

בסדר? רשאי ללגו מעט.

אבל אם יכול לבלוע בלי,

בדרך כלל יכול לבלוע בלי אפילו חתיכה יותר גדולה מכדור פינפונג.

למה?

תראו, איש, בן אדם לוקח את החלה של ויז'ניץ,

חתיכה גדולה,

לא דפק שתי ביסים, כבר בלע את זה.

תגיד לו, תבלע כדור, זה פסיכולוגי.

לא יכול, לא יכול, תביא לי כוס מים, קשה לי.

קשה לי.

זה לא בגלל שתאים, בואו רגיל לבלוע.

ולא נודע כי באו אל קרבנה,

מרוב שהוא בולע.

לא נודע, לא רואים את התוצאות.

אז אם הוא ירגיל את עצמו בדבר הזה, הכול יהיה בסדר.

זו שאלה של הרגל.

יפה.

כפי שאמרנו, קטנים וקטנות מתחת לגיל מצוות,

13 ויום אחד לקטנים, 12 ויום אחד לקטינות,

פטורים מן התענית הזו. לא צריכים לתת להם תענית שעות ולא צריכים להרגיל אותם.

עוד היד נטויה להם, מספיק יצומו את הצומות.

גם לא טוב שירגילו את עצמם בדבר הזה.

בתענית יום הכיפורים נותנים להם את ההרגשה של הנה אתה גדול, בוא תתענה, תעשה לפחות כמה שעות.

אבל בשאר התעניות לא נותנים להם את הדבר הזה, אלא אפילו מכריחים אותם לאכול.

יפה.

לגבי תפילת ערבית של מוצאי שבת,

מאחרים להתפלל לתפילת ערבית

כדי שיוכלו העם ללבוש, להחליף את הנעליים.

יש כאלה שרוצים להחליף את בגדי השבת שלהם ואז לבוא לבית הכנסת.

אני לא מדבר על להביא סיגריות או שאר דברים.

שזה עדיף שלא.

ואוי ואבוי לאדם שמעשן באמצע הקינות סיגריות.

אוי ואבוי בדבר הזה.

זה דבר איום ונורא. קינות זה קינות, אחר כך תעלה עשן כל שיעור כמה שאתה רוצה.

אבל לא באמצע הקינות.

את תפילת ערבית אנחנו מתחילים בנוסח

של על נהרות בבל, שם ישבנו גם בכינו.

מתחילים את פרשת האזינו השמיים ואדברה.

לאחר מכן, לשם ייחוד, תפילת ערבית כהרגלה,

כשבתפילת שמונה עשרה אנחנו מזכירים השנה ג' דברים.

אני מדבר עכשיו לספרדים.

לאשכנזים מזכירים שני דברים.

הספרדים, מה מזכירים ג' דברים? הראשון, אתה חוננתנו,

שזה בברכת

אתה חונן לעדם דעת.

השני זה בברכת תשכון בתוך ירושלים נחם השם את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים,

שזה אחינו אשכנזים אומרים רק

בתפילת מנחה של יום התענית,

של תשעה באב ולא בשאר התפילות.

ודבר שלישי, אנחנו אומרים עננו ביחיד, בתפילת הלחש אומרים, עננו ביום צום התענית הזה

ברצה.

כן? בשמע כולנו, סליחה.

להפך מהשליח ציבור שאומר את עננו כברכה בפני עצמה,

בין ברכת גואל

ישראל לרופא חולה עמו ישראל.

יפה.

לאחר תפילת הרביעית, לאחר העמידה,

אומר השליח ציבור יהי שם,

חצי קדיש.

מפסיקים?

מביאים נר של הבדלה. הנה, שאלתם לגבי הבדלה, הנה התשובה.

מביאים נר של הבדלה.

הנר של הבדלה,

אם רגילים שמה שאחד מברך ומח...

ואחרים מתכוונים לצאת ידי חובה ופוטר אותם בברכתו

מברך ברכת בורא מאורייש, מעבירים את הנר בין כולם,

כולם יעשו ככה עם האצבעות ודיו,

הכל בסדר ואז מתחילים לשבת על הרצפה ופותחים בנוסח אמירה את הקינות

איכה ישבה בדד וכולי

יש מי שאמר שיעשו בבית קודם לאישה את ההבדלה

ואז יבואו לבית הכנסת.

עדיף לנהוג, כמו שאמרנו, בתחילה.

האישה תעשה לבד את ההבדלה יכולה לברך לעצמה בורא מורא האש.

לגבי ברכת הבשמים אנחנו לא מברכים אותם במוצאי שבת כמו בכל מוצאי שבת,

כן?

אלא יברכו בשבת.

עצה ישבה מיניה נותן להחטות פירות וכן על זה הדרך תעשה בשבת מאה ברכות.

במוצאי שבת לא עושים, גם לא במוצאי התענית.

במוצאי התענית הדבר היחיד שנעשה זה הבדלה על הכוס.

כאן אנחנו ניקח את הכוס יין,

נברך בורא פרי הגפן, ואז אנחנו נלך

לשטוף את הפה מכל הרירים וכל הלכלוכים וההפרשות,

שכתבו על זה רבותינו שזה דבר מאוד מאוד מאוד מסוכן לגוף הדבר הזה,

אם אדם לא שותה וישר אוכל ושותה.

ולאחר מכן נלך לברך ברכת הלבנה. למה לא מברכים ברכת הלבנה במוצאי שבת שעבר?

כי זה לא סימן טוב, רק אחרי תשעה באב. זה איך שאנחנו רואים סימן טוב.

זה מחלוקת, אומרים סימן טוב או בסימן טוב,

תהיה לנו לכל ישראל.

פעם דנו בזה בכולל.

בדרך כלל נוהגים להגיד סימן טוב,

תהיה לנו לכל ישראל, סימן טוב זה לכל ישראל ג' פעמים.

ולכן אנחנו מברכים שהחודש עכשיו,

זאת אומרת,

מאחר ט' באב, יהיה לנו לסימן טוב להמשך כל החודש כולו.

יום ראשון, זה הכוונה, כן.

יפה.

אז הבנתם? לגבי ברכת הנר,

מברכים במוצאי שבת,

עם סיום אמירת יהי שם וחצי קדיש,

מברך השליח ציבור ומכוון לפטור את כולם.

התכוונו, אם לא,

אז כל אחד יברך לעצמו כפי שנוהגים.

לאחר מכן יושבים על גבי הקרקע ומתחילים לפתוח באמירת מגילת איכה עד לסיום הקינות.

בסיום הקינות מכבים את האורות

בבית הכנסת ומשאירים שם נר דולק.

מה קרה?

יפה, כי מכריזים כמה שנים לחורבן בית המקדש.

אמרנו את זה בשיעור ברחובות, ואני רוצה להקריא לכם את זה פה מתוך הכתוב,

כיצד מחשבים את הדבר הזה של השנים.

אז תרשו לי עוד קצת

נגזול מזמנכם, כן?

כדי שנדע את זה, זה דבר מאוד חשוב ולא מפורסם.

זה לא מפורסם,

אז כדאי שתדעו איך מחשבים את הדבר הזה.

אז בואו נראה.

זה מתחיל מפה.

חשבונות ההיסטוריה שלנו, זו הכותרת.

יש דבר בחשבון החורבן שנסביר אותו עכשיו,

ויש כללים לזכור את ההיסטוריה שלנו.

אנשים לומדים ומספרים וסופרים מספרים של אומות העולם,

אבל מה אכפת לנו מאומות העולם?

אכפת לנו מאומה אחת שנקראת עם ישראל, בדור יהודים.

מתי נולד אברהם אבינו? בשנת 1948 לבריאת העולם.

מתי נולד יצחק?

כשהיה אברהם בן מאה שנה, דהיינו בשנת 2048. מתי נולד יעקב?

כשיצחק היה בן 60,

דהיינו בשנת 2108. ומתי ירד יעקב למצרים? כשהיה בן 130 שנה, דהיינו בשנת 2238. ומתי יצאו ממצרים? אחרי 210 שנים,

דהיינו בשנת 2448. ואחרי כמה שנים באו לארץ ישראל?

אחרי 40 שנה.

דהיינו בשנת 2488. ומתי נחרב בית המקדש הראשון? זה קצת חשבונות, אם אתם מעייפים זה יכול לנמנם.

ומתי נחרב הבית הראשון?

יש לנו 440 שנה משנכנסו לארץ עד ששלמה בנה את הבית,

ועוד 410 שנים שעמד הבית הראשון.

סך הכל 850 שנה, כמניין הכתוב בפסוק,

ונושנתם, בגימטריית 850, ונושנתם בארץ.

פחות שנתיים. ואם אתה מוסיף 850 שנה על 2,488 שנכנסו לארץ,

זה יוצא שנת שלושת אלפים.

3,338 שנה.

שזה רמז ממרום שלח

אש בעצמותי וירדנה.

ואחר כך 70 שנה של גלות בבל,

ומתי שבו לארץ ישראל? בשנת 3408. ומתי נחרב הבית השני?

תוסיף 420 שנה.

שעמד הבית השני יוצא בשנת 3,828. יפה.

הוא מביא פה עוד סימנים, אנחנו נדלג על זה.

יפה.

עכשיו יש שני שיטות לחשב את חורבן הבית, את השנים של חורבן בית

ראשון או שני.

מה שאנחנו מכריזים בהדלקת הנר הזאת.

לפי מנהג אומות העולם, לפי חשבון הגויים,

ויש חשבון מדויק לפי הרמב״ם הקדוש, האורים ותומים של רבי יונתן אייבישיץ,

תשובת המבט, הגאון מבין לה,

ועוד בספר שנקרא מעלת המידות בהקדמה.

אז בואו נראה.

מתי יתחיל מניין הגויים?

בשנת 3,760 לבריאת העולם.

כל אלף שנה,

כן, מתחיל אלף חדש וקוראים לזה מילניום.

אתם זוכרים את המילניום? כן.

וכמו שהשנה הזאת, שנת תשע״ו,

אם תוריד ממנה 16, אתה מוצא שנת תשס״,

שזה תחילת האלף החדש,

ולפי, כן, השנה הזאת היא 2016 למניין הגויים.

אז בשנת 3,000 תש״ס התחיל המניין של הגויים.

ואם החורבן היה בשנת ת'ת',

כף, חטא,

עד שנת שישים ושמונה למניין הגויים.

ולכן שגור בפי כל העולם שכדי לדעת

כמה שנים עברו מהחורבן עד היום, מורידים כמניין חיים.

חיים בגימטריה זה שישים ושמונה,

שזה מניין הגויים, לפי הספירה שלהם.

וככה חישבו בחוץ לארץ, וככה עוד כתבו בכל מיני ספרים.

אבל השנה המדויקת לחורבן הבית היא על פי חשבון אחר.

לא כפי חשבון הגויים, אלא כפי חשבון הרמב״ם הקדוש.

הרמב״ם מוכיח בגימל מקומות, בהקדמתו לחיבור היד החזקה,

בהלכות שמיטה, פרק 10, הלכה ד'ה,

ובהלכות קידוש החודש, פרק יא' הלכה ד'ז',

שהחורבן לא היה בשנת ת'ת'כח,

אלא בשנת ת'ת'כט.

כלומר, בשנת 69 למניין הגויים. לא 68, 69, עוד שנת תוספת.

וזה מוכיח, כמו שאמרתי, בספרים מעלות המידות, תשובת המביט,

הגאון מווילנה וחושן משפט והורים ותומים של רבי יונתן היבישיץ. ויש לזה עוד מקורות.

ולכן צריך למנות ת'ת'כח.

כ'ת', סליחה, ולא ח'.

אז אם ככה, איך נפל הטעות?

איך אנשים טעו?

יש הרבה לוחות שנה שרושמים, שנה פחות.

איך הגיע חשבון הטעות הזה?

לא שזה טעות, אלא כי מניין הגויים, זו הספירה שלהם, בואו נראה.

אם אתם זוכרים, יש לנו יום מיוחד בשנה,

שהוא בחודש אלול, לקראת סוף החודש, הוא נקרא יום כה באלול. מי לא זוכר אותו?

זה יום בריאת העולם.

לפי המקובלים,

מתחילים לומר שם כל-כל יום את סדר הקריאה של בראשית,

עד שבאלף תשרה,

שזה ראש השנה, אומרים את היום השישי, ויחולו השמיים והארץ וכל צבעם.

יפה.

אז כ' באלול זה יום שנברא בעולם.

ואיך ייתכן שנברא בעולם בכ' באלול?

הרי כשהעולם נברא לכאורה,

מתחיל שנה חדשה.

ויום כ' באלול זה לא שנה חדשה. מתי יש שנה חדשה?

באלף, בתשרי ראש שנה,

למרות שאנחנו לא סופרים אותו.

אנחנו לא מחדשים את חודש תשרי. למה? כדי שהשטן לא יקטרג עלינו, כדי לבלבל את השטן.

אז יוצא מפה שכ' באלול זה עדיין שנת התוהו,

שהיה עולם תוהו ובוהו, וכושר על פני תהום, ואוכל עומקים הרפת. עדיין הראש ברור לא ברא,

לא התחיל.

כן? זה היה עדיין בתוהו, כ' באלול.

תחילה.

ורק באלף בתשרי, מש...

קם האדם לעולם, הרבישובר הוא יצר את האדם הראשון, מאז התחיל עניין של בריאה,

של בריאת העולם,

כי אחרת כל העולם לא חשוב אלא בשביל האדם.

אז מה זה שווה שהיו חיות, שמיים וארץ והכול, אם אדם לא היה?

אל היום כ' באלול זה שנת התוהו. ומה זה שנת התוהו? השנה שכולה הייתה תוהו ולא היה כלום עד כ' באלול.

שאז נברא העולם, ואחר כך נהיה יום ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי.

ויום א' בתשרי זה היה היום השישי,

שבו נברא האדם, וזה שנה חדשה.

והוא קשור כאילו לשנה הבאה.

אז אם ככה, מאיזו שנה מונים לבריאת העולם?

אז יש שאלה בראשונים, השאלה הזאת מובאת בראשונים.

כשאנחנו אומרים שנה א' לבריאת עולם,

למה אנחנו מתכוונים?

לשנת התוהו לספירה מכפי באלול או לא' בתשרי?

כלומר, האם יום כ' באלול קוראים לזה שנת א' או שנת האפס?

אז יש אומרים שזה נחשב לשנה א',

וזה מה שאנחנו מונים היום. והשנה שנברא האדם הראשון זו שנה גדולה.

אה, סליחה.

איפה זה ברח?

אה, הנה פה.

זו שנה ב', השנה השנייה.

ואם כן, השנה שלנו

היא שנת תשע״ו, וזה בסדר גמור.

אבל יש שאומרים שזה נחשב שנת האפס.

כי עד שלא נברא האדם הראשון, לא מביאים את הכול בחשבון.

כי שומע הרמב״ם.

והאדם הראשון נברא בראש השנה, שזה שנת א',

לא שנת האפס.

אם כן, השנה שלנו לפי החשבון צריכה להיות תשע״ה.

לא תשע״ו.

ומכאן באו הוויכוחים.

לפי מי מתחילים

את החשבון? לפי תחילת בריאת האדם,

שזה א', ב', תשרי.

אז החורבן יהיה בשנת ת'תכ״ח.

או שאנחנו מתחילים את החשבון לשנת התוהו,

כמו שהרבה נוהגים, שאז החורבן יהיה בשנת ת'תכ״ט.

וככה מוכח מהרמב״ם עוד כמה חכמים,

וממילא זה שנת שישים ותשע למניין אומות העולם.

לכן לא רק בזה צריך להוסיף מספרים, אלא בכל דבר.

וחכמים נתנו סימן לדבר חתם פתח,

שצריך להוסיף עליהם, כגון ירידה עד אם תיכנסו לישיבת כיסא רכמים בבני ברק,

שם יש לוח כזה בחוץ,

ושם מוזכר את הכל, לפי התוספת של המספר.

ירידת מצרים הייתה בשנת ב'אלפים ר'ט,

יציאת מצרים בשנת תמ״ט,

כניסה לארץ תפ״ט.

כולם הוסיפו אחד, וזה נראה משובש למי שלא מכיר את החשבון

שהם עושים.

למה? כי אנחנו רגילים למספרים של שישים ושמונה,

כן?

על פי כ״ה באלול. על פי כ״ה באלול, נכון? יפה.

יפה. ולכן, איך נכריז השנה? כמה המספר?

ת״ט כ״ט או ת״ט כ״ח?

ולכן כאשר מכריזים בליל תשעה באב כמה שנים עברו מהחורבן לפי מנהג הספרדים,

לא להכריז, כמו שאומרים כולם,

שמורידים שישים ושמונה שנים ממניין הגויים,

כי זה לא נכון,

אלא להוריד שישים ותשע ממניין הגויים.

ולכן השנה הזאת היא תהיה אלף תשע מאות

ארבעים ושבע שנים לחורבן הבית.

יפה.

אז זה חשבון נפלא שראיתי אותו, ואמרתי, אני גם אעשיר את הידיעה שלכם

בדבר הזה.

יפה.

כן,

אחרי התפילה באמת נוהגים לשבת מעט ולעסוק בתורה בדברים המותרים. בספר מאחורה הבאנו את כל הסוגיות,

מסכת גיטין,

כן, בעיקר במסכת גיטין,

שהן עוסקות בעניין החורבן, יש גם את הלימוד במסכת מועד קטן, בכל דיני אבלות והכול,

ובפרט שאדם לא נוהג כל השנה ללמוד הלכות אבלות

בגלל שהוא לא רוצה שמא תבואו רעה,

אבל זה לא נכון לעשות כן,

כי תלמיד חכם צריך לעסוק ולדעת הכל,

את כל הדברים על בורים, לכן בדרך כלל נוהגים ללמוד את זה בשנת הפטירה,

או חסר לנו נפטר אבא ואמא,

אז הוא בקיא בדבר הזה.

אבל איך אדם יהיה בקיא בזמנים המותרים? זה בתשעה באב, יישב ויעסוק

בהלכות אבלות, כדי שאם ישאלו אותו,

יוכל באמת לענות כהוגן, כדת וכדין. גם ביום תשעה באב,

אדם שלא קם בבוקר לתפילה ביום תשעה באב,

ואתם יודעים מה כתוב עליו?

איי, איי, איי, איי, בואו אני אקריא לכם.

בואו אני אקריא לכם מה כתוב עליו.

מה, מה, מה?

מי שלא קם להתפלל בתשעה באב לבית הכנסת, עליו הכתוב אומר על מה תוכו או תוסיפו צרה,

ונעשה חס ושלום שותף לעיכוב בניין בית המקדש וביד המשיח.

שים שעון מעורר, לא משתלב לישון.

ועל כן מן הראוי שירא שמים יזהיר לא רק עצמו אלא גם את בניו

ובני ביתו שיקומו לתפילה להתפלל.

ואדם חלוש,

קשה לו ללכת לבית הכנסת,

יתפלל בתוך ביתו, אבל יקום להתפלל,

לא יישן.

אם כבר גם תקום בנץ,

מה היה כל כך קשה?

תתחיל דיום מוקדם, תאמינו לי שזה אחלה של דבר.

אתה מתחיל דיום מוקדם,

נפלא, אתה מספיק יותר.

יפה.

את תפילת שחרית מתפללים על כל ברכותיה והכל כדת וכדין.

לאחר בתפילה מוצאים כמובן ספר תורה, וכן על זה הדרך. קוראים שמה ג' גברים בפרשת ויתחנן, כי תוליד בנים ובני בנים.

מפטירים בירמיה ח',

הסוף אסיפים נאום השם.

ואחר כך מסיים, אומרים חצי קדיש, אשרי, אתה קדוש, ברוך אלוהינו,

תתקבל, מזמור על נהרות בבל.

מחזירים את הספר תורה למקומו, ממשיכים באמירת בית יעקב,

שיר של יום, שיר המעלות בשוב השם את שיבת ציון, הושיענו קדיש על ישראל,

קווי יהא שלמה ועלינו לשבח.

אחרי התפילה חולצים את התפילין.

למי שנוהג להניח רבנותם, מניח מיד אחרי התפילה, כמו שנפסק

בשולחן ערוך, כך לעשות,

מניחים את תפילין של רבנותם מיד אחרי עלינו לשבח,

כן, ולא אחר אשרי, שנוהגים

כדעת מרן הרב עובדיה, אז הצעה להניח את תפילין רבנותם אשרי,

כדי שאלו שאין להם זמן, כדי שישמחו שני קדושות,

כן, שיימצא שיגיד שני קדושות בתפילין.

קדושה של הובל לציון וקדושה של קדושה שאמרנו נקדישך ונעריצך.

כן, אז אחרי התפילה חולצים את התפילין, יושבים על הארץ, אומרים חלק מפרשת האזינו, מתחילים לקרוא את הקינות, מגילת איכה.

המרוקאים, יש להם הרבה קינות, אלו מחמירים, זה הכל בללה נשמע.

הבאנו את זה שם בספר, זה קינה מרוקאית,

כן, זה מובא שם בספר.

ואחר כך קוראים פסוקי איוב, סיום התפילה.

יש חוק לישראל שמסודר לתשעה באב, שאותו אפשר לקרוא, חוק לישראל רגיל.

אי אפשר לקרוא? אסור לקרוא, נכון?

ובנוסף לזה יש את הלימוד שאפשר ללמוד לתשעה באב, כגון הגמרות, הלכות וכן על זה הדרך. מי שירצה, בעזרת השם, יהיה לנו שיעור ברמלה.

בתשעה באב, שלוש או ארבע שעות, בעזרת השם, יעזור השם.

אז יהיה אפשר לבוא לשם, בעזרת השם, ללמוד תורה במזגן.

ולהתענות תשעה באב.

לאחר מכן נפרדים גם בלילה וגם ביום.

לא אומרים השנה שבוע טוב ומוצא שבת,

כי זה לא טוב, זה אבלות, תשעה באב.

לכן לא נפרדים באמירת שלום.

לא ביום ולא בלילה.

בסדר?

יפה.

יש עניין להרבות בצדקה ביום תשעה באב ובפרט לעניים.

למה? משום שכתוב בקינות גלתה יהודה מעוני.

למה יהודה קיבלה גלות?

בגלל שהיא לא תמכה באותם עניים, לא סייעה לאותם נזקקים. שגזלה מתנות עניים.

לכן, כדי לתקן את הפגם ואת העוון הזה שאסור אנחנו דואגים לתת לעניים. יש מי שכתב לתת להם כבר מערב תשעה באב. זאת אומרת, מחר, יום שישי,

לדאוג להם כדי שיהיה להם אוכל בשביל מוצאי

תשעה באב ולא ימותו ברעב, חס ושלום.

כן.

ומן הראוי, כמו שאמרנו, לבית העלמין לא ללכת.

יש בזה הרבה הרבה הרבה הרבה תקלות.

בנוסף לזה, לגבי רכיצה.

את הידיים אנחנו רוחצים עד קשרי האצבעות בלבד.

אותו דבר את לכלוכי, לפלוף.

לפלוף העין זה נקרא.

גם אנחנו שוטפים מעבר לסתם רחיצה, אפילו של מלמולי זיעה, נכון.

של מלמולי זיעה, גם סתם אסור לשטוף ידיים.

כן?

ואמרנו על הדבר הזה, מה חומרת העניין.

יפה.

זה לא משנה.

אבל אדם שהתלכלכו ידיו ביתית, כגון שהוא פועל בניין,

או להבדיל, נכנס לבית הכיסא והתלכלכו ידיו בצואה,

פשוט הדבר שיכול להסיר ולנקות את זה,

או בכל מין, כן, יש מיניה דמנקי, זה נקרא מגבונים,

יכול לנקות עם זה את הידיים שלו.

נכון.

עד כדי כזה שהוא יוכל להתפלל.

יפה.

אז יש מיניה דמנקי, זה מגבונים, זה מספיק.

יפה.

גם כשנוטלים ידיים בבוקר זה עד קשרי האצבעות.

אם בטעות עבר את קשרי האצבעות, זה לא נקרא רחיצה

לשם תענוג, ולכן זה יהיה בסדר. אבל לכתחילה, לא לעשות, כי... יפה.

לגבי נטילת ידיים,

אין מקום.

וואה.

אז נסיים. לגבי נטילת ידיים,

חולה שאוכל בתשעה באב נוטל ידיים כדרכו עד סוף פרק הזרוע,

וכן לגבי מים אחרונים.

עושה כרגיל.

לגבי כהנים העולים לדוכן,

הלוי לפני כן צריך ליטול את ידיו,

כדי ליטול את ידיהם. רשאי.

אם אין לוי, שמים בכור במקומו.