פרקי דרבי אליעזר - כ"א | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח אנחנו ממשיכים בלימוד הפרק דרבי אליעזר

היום גם נלמד את מה שהבטחנו עם התרגום יונתן בן עוזיאל

ומה שמובא בזוהר הקדוש לגבי פרשת השבוע עם בלק

אנחנו נמצאים בפרק 40

ירידה החמישית שירד לסנה שנאמר וירד להצילו מיד מצרים

מי הקדוש ברוך הוא?

והניח כל ההר וירד לתוך הסנה ושכן בה

והסנה צרה וצוכה וכולו קוצים ודרדרים

ולמה שכן בתוך צרה וצוכה?

אלא שראה את ישראל בצרה גדולה במצרים,

עתידים להיכנס למצרים, לסבול

אף הוא שכן עימם בתוך הצרה

לקיים מה שנאמר בכל צרתם לא צר.

רבי לוי אומר המטה שנברא בין השמשות

נמסר לאדם הראשון בגן עדן

ואדם מסרו לחנוך

וחנוך מסרו לנוח

ונוח מסרו לשם

ושם מסרו לאברהם

ואברהם מסרו ליצחק

ויצחק מסרו ליעקב ויעקב הורידו למצרים ומסרו ליוסף בנו

אז המטה הזה התגלגל גלגולים, אדם, חנוך, נוח, שם, אברהם, יצחק, יעקב

יעקב מוריד אותו למצרים, ליוסף

וכשמת יוסף

נשלל כל ביתו וניתן בפלטרין של פרעה

עשו עוצר, לקחו את כל הבית, מוחרם לנכסי המלך

והיה יתרו, אחד מהיועצים שם

בבית של פרעה

ואחד מחרטומי מצרים וראה את המטה ואת האותות שחתומים עליו, היה רשומים עליו כל מיני שמות

וחמד אותם בליבו

ולקחו והביאו ונטעו בתוך גן ביתו של יתרו

נטע אותו בתוך החצר שלו

וראה את המטה ולא היה אדם יכול לקרוב אליו עוד

כנראה מהשמות הקדושים שהיו חקוקים על המטה

וקדושתו שעבר מדור לדור

כיוון שנטע אותו באדמה,

מעפר באת ואל עפר תשוב, הרי הגון יוצא מהאדמה נתפס שם

אי אפשר להוציא

ולא היה אדם יכול להתקרב אליו עוד

וכשבא משה לביתו שמשה ברח מפני פרעה, לאן הוא הלך?

הוא הלך למדיין,

נכון?

הלך למדיין, שם הוא פוגש בבנות יתרו

וכמובן שהוא נותן להם להשקוע את הכול, פתאום הוא רואה את המטה וצ'יק

שולף אותו כמו ששולפים את הקיסה מהדגים,

יש דגים מלוכים

שהאשכנזים עושים בבוקר בקידוש הרבה, בשבת,

אז ככה צ'יק,

ככה שלף את המטה הזה

וכשבא משה לביתו נכנס לגן ביתו של יתרו

וראה את המטה וקרע את האותות אשר עליו ושלח את ידו ולקחו.

ראה יתרו את משה ואמר, זה עתיד לגאול את ישראל ממצרים.

הנה, הנה, הנה הגואל.

אני לא ידעתי לקרוא בתור יתרו, פרעה לא ידע לקרוא.

אם הוא יודע לקרוא, סימן שיש בו משהו מיוחד.

אבל

יש מקור אחר ששם כתוב שכיוון שראו אותו מוציא את המטה, אמרו לו, בנות יתרו, רגע, רגע, רגע, תעצור.

מה קרה?

יש פה שבועה של אבא שלנו,

שהבחור הראשון שמוציא את המטה מהאדמה,

הוא מתחתן עם הבת הבכורה. מי זו הייתה הבת הבכורה של יתרו? ציפורה.

ולכן גם חיתנו אותו עם ציפורה.

לפיכך נתן לו את ציפורה ביתו לאישה, כי זו הייתה הבטחה שנאמר, ויואל משה לשבת את האיש.

והיה משה רואה את צאנו של יתרו ארבעים שנה.

כדי להיות מנהיג צריך להרגיש, אה?

אז הוא מכין את עצמו עכשיו במשך ארבעים שנה לקראת המנהיגות האמיתית. עכשיו הוא רואה צאן,

עוד מעט הוא יראה את עם ישראל שזה צאן קדושים.

ולא שיכלה אותם חיית השדה,

שום חיה לא טרפה ולא אכלה אפילו כבש אחד.

הכל נשמר.

והיו פרים ורבים הרבה מאוד,

ועליהם הכתוב אומר כצאן קדושים.

ונהג את הצאן עד שבא להר חורב,

שנאמר וינהג את הצאן אחר המדבר,

ושם נגלה אליו הקדוש ברוך הוא מתוך הסנה, שנאמר וירא מלאך אדוני אליו בלבת אש מתוך הסנה,

וראה משה את האש מתוך הסנה,

והאש אינה אוכלת את הסנה.

מה זה? זה משהו פה בוער, דולק,

ולא נשרף, לא מתחלה.

והסנה איננו מכבה שלהבותיו של האש. בדרך כלל

כשהעץ נשרף, מה קורה?

האש הולכת ומתמעטת עד שהיא נכבהת מאליה.

ופה זה הולך ומתרבה, שום דבר לא.

והסנה איננו נצמח בארץ, אלא אם כן יש מים תחתיו. המהות שלו, של הסנה,

חייב לעבור נחל מתחתיו כדי שהוא יצמח. אם אין נחל מתחתיו, לא צומח.

זה מדבר.

איפה יש נחל במדבר?

וראה משה והיה טמא בלבו הרבה מאוד. אמר, מה נקרא האית לבגבה?

אסור הנא ואראה את המראה הגדול הזה, מדוע לא יבער הסנה?

אמר לו הקדוש ברוך הוא.

משה, משה,

עמוד על לומדיך,

ששם אני עתיד ליתן את התורה לישראל.

תעמוד פה, לא לזוז.

שנאמר, אל תקרב הלום שעל נעליך מעל רגליך, כי המקום אשר אתה עומד עליו, אדמת

קודש הוא.

מכאן אמרו, כל העומד במקום קדוש צריך לשלוף את נעלו.

שכן, אמר הקדוש ברוך הוא אל משה, שלנעליך מעל רגליך. אתם רואים איפה המוסלמים מעתיקים?

הכל מן המקורות.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, לך ואשליחך אל פרעה.

אמר לפניו, ריבון כל העולמים, לא כך אמרתי לך.

אין בי כוח שאני נפגם בלשוני,

שנאמר, ויאמר משה אל ה' לא איש דברים אנוכי.

ולא עוד, אלא שאתה משלחני ליד אויביי ומבקשי רעתי. הרי פרעה, אתה רצה להרוג אותי, לכן ברחתי ממנו.

ונעשה נס, נעשה צווארו שיש,

ונתאבנו ידיהם של כל אותם הסייפים,

זה נקרא,

כן? בעלי הסייף, בעלי החרבות, שרצו להוציא את גזר דין המוות של משה.

וריבונו שלום, עכשיו אתה רוצה לשלוח אותי בחזרה?

שפרעה יהרוג אותי? אני, עד שברחתי משם, התפתחתי ממנו. עכשיו בואו נחזור.

שנאמר, ויאמר משה אל ה' לא איש דברים אנוכי, ולא עוד אלא שאתה משלחני ליד אויביי ומבקשי רעתי, לא על כן ברחתי מפניהם? שנאמר, ויברח משה מפני פרעה?

אמר לו, אל תירא מהם

שכבר מתו כל האנשים המבקשים את נפשך, אל תפחד.

כל אלו שחיפשו אותך,

מתו.

כל אלו שמחפשים.

אנחנו רואים, לא צריכים להמשיך.

הלוואי, הלוואי.

כן, נכון? לא צריכים להגיע לזה.

וכי מתים היו והלא חיים היו.

בדרך כלל הם מתפללים שילכו, לא הולכים.

מתפלל שיהיו בריאים. אני לא יודע, אני מסתובב עם דלק, אמרתי אולי... מתפלל שיהיו בריאים.

כן.

וכי מתים היו והלא חיים היו. כל אותם אלו שביקשו את משה רבנו, הם לא מתו, הם היו חיים.

אז למה אמר לו הקדוש ברוך,

כבר מתו כל האנשים המבקשים את נפשך.

אלא שירדו מנכסיהם.

מכאן אתה לומד, זו גמרא ידועה,

ג', אנשים חשובים כמת.

אני,

אין לו כסף.

עיוור,

ולא עלינו, לא עליכם. אדם שאין לו זרע, אין לו ילדים.

ויש דעה שאומרת, עוד דעה, עוד דעה בגמרא, שאומרת, זה הרביעי, מצורע.

אדם שהוא מצורע, מוציא שם רע,

כל-כולו מלא הבעבורות וחברבורות.

אחד כזה, גם הוא נחשב כמו מת.

לכך נאמר, כי מתו כל האנשים.

אמר לו, לך ואשליחך אל פרעה.

אמר לפניו, ריבון כל העולמים, שלח נא ביד תשלח.

ביד אותו האיש שאתה עתיד לשלוח, תשלח.

אמר לו, לא אמרתי לך, לך ואשליחך אל ישראל,

אלא לך ואשליחך אל פרעה.

ולאותו האיש שאתה אומר, אני שולח לעתיד לבוא אל ישראל.

אז זה מה שכתוב,

הוא הגואל הראשון והוא הגואל האחרון. משה ואהרון,

גם הם יהיו בגאולה עתידה, בעזרת השם, במהרה בימינו אמן.

שנאמר,

הנה אנוכי שולח לכם

את אליה הנביא לפני בוא יום אדוני הגדול והנורא, והשיב לבבות על בנים.

אמר לפניו, ריבון כל העולמים, תן לי מופת ואות.

אמר לו, אשלך את מטהך ארצה.

זרוק את המטה שלך,

את המקל הזה,

ההיסטוריוני,

והשליך את מטהו ארצה, ונעשה נחש שרף.

ולמה הראה הקדוש ברוך הוא למשה כנחש שרף במטה? למה לא הראה לו לטאה,

אני יודע מה, איגואנה?

למה דווקא הראה לו נחש? מה העניין בנחש שרף?

אלא מפני שהנחש נושך וממית לבני אדם.

כך היו פרעה ועמו המצריים נושכים וממיתים את ישראל.

צריך משהו קשור לעניין.

כמו שהנחש

נושך את האנשים והורג אותם,

וממית,

אותו דבר, פרעה היה יחד עם עמו ממיתים את עם ישראל.

וחזר בחזרה ונעשה כעץ יבש למטה,

שנאמר ויאמר אדוני אל משה, שלח ידיך ואחוז בזנבו.

אמר לפניו, ריבון כל העולמים, תן לי מופת.

תן לי עוד סימן.

אמר לו, הבה נא את ידיך בחיקיך והביא ידו בחיקו והוציאה מצורעת.

מלא מלא מלא פצעים נהיה.

ולמה הראה הקדוש ברוך הוא למשה בדבר טמא עוד פרעה?

למה אפשר לתת לו צרה? תן לו סימני טהרה, למה לתת לו סימני טומאה?

ולא הראהו בדבר טהור,

אלא מה המצורע הזה על פרעה, טמא ומטמא?

כך היו פרעה ועמו המצרים טמאים ומטמאים את ישראל. מצורע, איפה יושב? מחוץ למחנה, מושבו.

למה? הוא טמא ומטמא. כל דבר שהוא ייגע בו, יושב עליו, ירכב עליו,

יאכל, ישתה ממנו, טמא.

והוא עצמו גם גופו טמא.

דין התורה.

אותו דבר אומר גם פרעה והמצרים.

גם פרעה נענש בצרה, דרך אגב, לכן הוא היה שוחט את התינוקות,

כדי לרחוץ בדמם על פי חכמי הרפואה שלו במצרים.

מה מצורע טמא ומטמא? כך היו פרעה ועמו המצרים טמאים ומטמאים את ישראל. וחזר ונטהר, החזיר בחזרה, שב ידך וחכך, ונטהר.

אמר לו, כך יטהרו ישראל מטומאת מצרים. עתידים עם ישראל להיות במ״ט שערי טומאה.

ואם יהיו חסר שלום עוד שער אחד, לא היו נגענים לעולם.

ובעזרת השם אני אטהר אותם בחזרה.

אמר לו, כך יטהרו ישראל מטומאת מצרים. ויאמר אבנה ידיך וחכך.

ולמה אהרר הקדוש ברוך הוא למשה האש מתוך הסנה?

אלא האש אלו ישראל הצדיקים שנמשלו לאש,

שנאמר בעובדיה א' יח', והיה בית יעקב לאש,

ובית יוסף ללהבה, ובית עשיו לקש.

פששט, מדורה.

והסנה אלו הרשעים שנמשלו כקוצים וכדרדרים.

אמר לו,

כך יהיו ישראל הצדיקים בתוך הרשעים.

לא אישן של צדיקים של ישראל אוכל את הרשעים שנמשלו כקוצים וכדרדרים,

ולא הרשעים מכבין שלהבותיהן של ישראל הצדיקים,

שאין דברי תורה ויראת שמיים ומעשים טובים,

אלא לעתיד לבוא.

אישן של ישראל הצדיקים אוכל את כל העמים הרשעים

שנמשלו כקוצים וכדרדרים,

שנאמר, והיו עמים משרפות סיד.

אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא ריבון כל העולמים

הודיעני שמך הגדול והקדוש

שאקרא לך בשמך ותענני

והודיעו

שנאמר ויאמר אלוהים אל משה אהיה אשר אהיה

ויאמר עוד אלוהים אל משה

וראו העליונים שמסר הקדוש ברוך הוא ברוך הוא לו סוד שם המפורש

וענו ברוך אתה השם

חונן הדעת.

כן אז עד לפה פרקי דרבי אדיעזר.

אנחנו בעזרת השם היום כפי שהבטחנו ניגע בעוד כמה וכמה נושאים.

אחד מהנושאים זה הדברים הנפלאים

שמובאים בתרגום יונתן בן עוזיאל ובנוסף לזה גם מוסר והלכות בעזרת השם יז בתמוז.

כן אנחנו עוברים למוסר כי בלי מוסר אי אפשר

ליהודי בעזרת השם הלילה זה היארצאית של רבנו חיים בן עתר זכותו תגן עלינו לא לשכוח להדליק נער

הילולת האור החיים הקדוש

אמנות

אמרו רבותינו זיכרונם לברכה

חייב אדם ללמד את בנו אמנות

ושילמדנו אמנות נקייה וקלה

והן אמת שראוי לכל אדם לתפוס עצת רבי נהוראי

שאמר מניח אני כל אומנויות שבעולם

ואיני מלמד את בני אלא תורה אמנות קלה

ועל כל פנים אם בא להוציאו לחנות

רוצה להכניס אותו לביזנס

אפילו אם הוא עמיד מאוד בנכסים לא יבוש מללמד את בניו אמנות לשלמות שימצא בידם

כי לא ידע מה ילד יום

כי הזוזים זזים

כסף קרוי בשם זוזים

מלשון זז

כאשר עינינו הרואות כמה עשירים שירדו נכסיהם לטמיון

ונשארו נודדים ללחם ושואלים צדקה

אבל אם ימצא בידם אומנות

הפנו אל אומנותם והתפרנסו בכבוד

אומר פה רבי

אליעזר מפאפו

שבאמת יש עשירים שירדו מנכסיהם

ואז הם מגיעים חס שלום לדרגת השפלות הכי גבוהה. מהי דרגת השפלות הכי גבוהה?

לבקש כסף

שזה דבר מאוד מאוד קשה ובושה מאוד מאוד מאוד גדולה שאדם הולך ומבקש כסף

הוא אומר לכן צריך שאדם ילמד את בנו עוד אומנות נוספת כמובן שלמד אותו תורה

זו האומנות הכי טובה אבל עוד אומנות נוספת

שלא יזדקק לבריות עד כדי כך

כי אם יימצא בידם אומנות יפנו אל אומנותם ויתפרנסו בכבוד

ועוד מצד אחר יפה האומנות יותר מן הסחורה

סחורה זה דבר טוב, זה בסוגה א' א',

אבל האומנות

להיות אומן בסחורה זה דבר נפלא

שאף אם אין עשירות מן האומנות כמו מן הסחורה, מכל מקום העוסק באומנות

חיי נחת יחיה, יש לו סיפוק

שם משהו היום

מה שעשו לעם ישראל במצרים זה לשבר את הסיפוק היומי שלהם

אומרים להם תבנו פירמידה, בסוף היום בא הבולדוזר, טאק, בום, הכל מפיל

בן אדם שעמל במשך שעות

ובסוף הכל ירד לטמיון

אין לו סיפוק, אין לו סיפוק הוא ממורמר

וממורמר אין לו חיים

וכך הם רצו לשבר את רוחם של עם ישראל

ומכל מקום העוסק באומנות חי חיי נחת יחיה

ועל הרוב אינו צריך ללכת בדרכים ולהיות עובר ימים ונהרות, כמו שהם טסים לחוץ לארץ לקבץ

ולא לקח הלוואות הנקראות בלשוננו

פוליצס

ביידיש

וחזל

שממרקין גופו של אדם

ולא ליתן כל כך בהקפה ולא יכהו שרב השמש

יש כאלה קבצנים כל היום בשמש, אתה רואה אותם כבר נהיו

כמו המצילים בים

באותו צבע

אלא בתוך ביתו יעשה מלאכתו

זה אחד, אני רואה אותו מקבץ, אני אומר לו למה אתה הולך עם החליפה חם עכשיו?

תוריד את החליפה, אתה רוצה, הוא אומר לו לא יתרמו לי

חייב ללכת שאני אזיע וזה, הוא אומר זה חלק מהפואנטה

אם לא, לא יתנו

יש להם גם כובעים כאל מיוחדים, נכון?

ולא יכהו שרב ושמש אלא בתוך ביתו יעשה מלאכתו וגם בסחורה יכול להיות בוחר הרע במיעוטו

ולא יבקש לדרך בגדולות ובנפלאות ולהיות יגיע להעשיר על ידי הקפות והלוואות, כל העשירים זה הקפות והלוואות, זה לא שלהם, זה של הבנק

הכל של הבנק

והליכה בדרכים וימים ונערות אלא יסתפק במועט

איך ביקש יעקב אבינו? תן לי לרם לאכול ובגד ללבוש, יש זה ויש זה, נגמר הסיפור, אני נקרע עשיר

עיניים, שיניים, ידיים, רגליים

הכל בסדר

לא להיום אנשים רוצים את הלקסוס

ורוצים עוד דירה ועוד פה ועוד שם ועוד כזה ועוד מפעל ועוד לעשות ועוד ועוד ועוד ועוד, בסוף אין מקום בקבר להכניס את כל זה,

זה רק בקושי הגופה נכנסת,

קטנצ'יק

והם עשאו ומתנו בנחת בדברים שקרובים לשכר ורחוקים מן ההפסד

כי טוב פתח חרבה ושלבה בה

ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה, אכול בצל ושב בצל

מה האומנות שצריך לדבוק יהודי? לאכול בצל ולשבת בצל

וטרדת הזמן ויגיעת הדרכים ופיזור הנפש בנתינת נכסיו בהקפה מנפש ועד בשר אכלו

שחיי צער יחיה ולא יוכל לעבוד את בוראו עבודה שלמה מהצער, לא יהיה לו הזדמנות,

לא יהיה לו זמן לעבוד את השם.

תראו את הביזנסמנים, יש להם זמן?

בקושי יש להם זמן, הם קודם טרודים, עסקים.

אני מכיר איזה אחד עשיר, הוא תמיד בא להשמחות,

שהיינו הולכים להשמחות, כן?

אז הוא בא להשמחות, יושב ככה,

הוזה בכוכבים.

אמרתי לו, מה אתה, מה יש שם למעלה?

סופר את הזבובים? מה אתה סופר? לא, אני חושב על הביזנס,

על הביזנס.

אפילו שהוא נמצא באירוע הוא לא שמח.

שחיי צער יחיה ולא יוכל לעבוד את בוראו עבודה שלמה,

אלא חסרה ופגומה, ולכן יבחר לו אומנות או סחורה נקייה וקלה,

ויתפלל למי שהעושר והנכסים שלו,

כי אין מעצור להשם להושיע בן רב למעט, והשם לא ינא טוב להולכים בתמים.

הייתי צריך לשלם

השבוע

את ה...

שובר של הרכישה, של המס אה...

מס רכישה, זה נקרא, של מס הכנסה.

סכום של קרוב ל-15,000 שקל.

ישבתי בבית, אמרתי, ריבונו של עולם, מאיפה אני מביא את זה עכשיו?

מאיפה אני מביא את זה?

אין לי מאיפה להביא את זה.

זה אולי שלוש חודשים, המשכורת של אשתי, אולי.

אם יישאר עודף, אז אולי נעשה.

איפה הוצאות, איפה בית, איפה חשמל,

איפה הילד וכו'.

אתם חושבים שהקדוש ברוך הוא מקפח?

שענב את כל הסכום.

ישתבח שמו לעד. רצון נראה לי יעשה.

אם אתה הולך באמת עם הקדוש ברוך הוא, סיפרתי את זה לרב, אמרתי לו, זה קידוש השם.

צריך לספר את זה.

אם אתה הולך באמת לפי רצון השם, באמת אתה מבקש את השם,

הקדוש ברוך הוא ישלח את זה עד אליך.

באמת, לא יודע מאיפה, וזה נשלח.

אף פעם לא קרה לי ככה.

וזה רצון.

השם שכך יהיה, והכול יהיה בסדר.

אז עכשיו אשתי אומרת, אני רוצה גם מרפסת, מאיפה? אמרתי, אל תדאגי, גם זה יבוא.

היא אומרת, לא, זה קצת, אבל זה הרבה פה צריך. אל תדאגי, גם ההרבה יבוא.

את דואגת?

יש סיפור, מי שזרן את הארי ואת הדור, הוא גם יזון אותנו. היה איזה אחד שהוא היה

יהודי פשוט, עגלון.

היה כל הזמן לוקח את העגלה שלו, עושה ככה שליחויות.

U.S.P. זה נקרא אחר, K.E.S.P.

החברה הזאת של ה... U.P.S.

כן, כמו החברות כאלה של המשלוחים.

וככה היה עם עגלה שלו, עושה משלוחים, עושה נסיעות, פה ושם והכול.

יום אחד הוא אמר לאשתו, זהו, היום אני כבר לא... אני הולך היום להתבודד.

מה זה להתבודד? מה להתבודד? מעניין, אתה ברסלב?

לא, אני הולך להתבודד. לא כדאי לך, תראה, עכשיו יצאו עליו במכתב.

לא כדאי להיות ברסלב.

הוא אומר, תהיה עם הקדוש ברוך הוא, לא? תעבוד קצת, תשב, תלמד תורה. לא, לא, עזבי, אני חי באמונה, מי שזן פיירנס את הדוב. איזה דוב? על מה אתה מדבר?

אז הוא מספר לה שהוא הלך יום אחד וזה, ככה להתבודד.

אז הוא ראה איזה רועה צאן ככה עם כבשים והכול,

ומסתכל, אמר, מעניין מה רועה צאן עושה, כל היום שועמם זה.

אבל הוא רואה אצלו חליל, ככה הוא ישן מחלל,

מדבר לעצמו וזה, התקרב, שומע אותו, מיילל כל מיני פסוקים,

ממלמל פסוקים של תהילים, אמר, תראי איזה, איזה כיף זה.

הוא נמצא בטבע,

יש לו את כל הזמן שבעולם, הכבשים אוכלים,

קוראים לזה, והוא שר לו ונענה לו, ויש לו סיפור, ואתה רואה עליו עושר, שמחת חיים אמיתית.

הוא אומר, אני מקנא בו, תראה מה אני עובד כל הזמן קשה והכול וזה, ובקושי מביא גרוש וחצי הביתה.

חצי מאשר למחר, שיהיה לכל מקרה, אולי יהיה גשם ופה ושם לא נוכל לעבוד, וגרוש אני אוכל.

אמר, אני רוצה להיות כמוהו. הוא לא אמר, אבל רגע, בואו נחכה לראות את סוף היום, מה הולך עד סוף היום.

והוא עוקב אחריו, הוא רואה לקראת

שקיעת החמה, הוא כבר מכוון את הצאן, החוץ ממקום המרעה שלהם, והוא לוקח אותם לכיוון

שקטות המים, שם שהם ישתו מים.

פתאום הוא רואה שאחד מהכבשים ככה התפלח

ומתחיל ללכת.

אז הוא אומר, ככה עושה לרועה צאן, מה שנקרא שלום, מאחורי הקלעים.

כן, הוא לא רואה אותו, והוא מתחיל לעקוב אחרי הכבש. הוא אומר, מעניין איפה הכבש הזה הולך.

הכבש הזה עולה הרים, יורד גבעות,

יורד בקעות, מסתכל ימינה, שמאלה וזה, בסוף הוא רואה אותו מטפס לאיזה ים, מטפס אחריו,

ונכנס לתוך איזה מערה.

אחרי כמה רגעים הוא לא רואה כבר חושך בתוך המערה,

שומע ככה איזה שאגה,

הוא נבהל, ברח כל נפשו בחוצה,

מחכה, מחכה,

ועושה קולות, משהו, לראות, אולי הכבש יחזור בחזרה מהדרך שהוא נכנס בה,

כדי שהוא יוכל לראות כלום. פתאום מתגלה למול עיניו גל עצמות ענק,

ומהצד פתאום הוא רואה, ככה עיניים זוהרות, מתגלם, לא מאמין, הוא רואה דוב ככה עם הציפורניים, ככה שואג,

שואג לו, והוא לא מאמין, רגע, מה קורה פה?

למה הדוב הזה לא קופץ עליי ואוכל אותי?

לא יכול להיות.

והוא מריח, הוא מריח פה את הריח של הכבשים והכול, ו...

אמרתי, תראה מה זה, ישתבח כמו ברור עולם.

הוא אומר, תראה, הנה הדוב הזה הוא חיגר, אין לו רגליים.

הוא לא יכול ללכת, הוא פה נמצא בזה,

בווילה שלו, במערה,

והמשפחות כל יום שולח לו פה ארוחה, שולח לו כבש.

אז אם הגדוש ברוך הוא זן ומפרנס את הדוב,

אז מי עני שהוא לא יזון אותי?

שאני בן שלו,

בן של מלך.

אז כל שקן וכל שקן שהוא יזון אותי.

חזר הביתה, אמר לאשתו, גברתי,

זה הסיבה שאני יותר לא הולך לעבודה, אני הולך לתפילה, חוק לישראל,

יישב ולמד כמה שעות, יבוא, ינוח,

ארוחת צהריים,

שוב פעם יחזור והאשים יעזור.

לא, אבל צריך השתדלות, אתם מכירים את ה...

צריך השתדלות, צריך פה, צריך שם, אי אפשר.

ההשתדלות הזאת נהפכת לכל היום, והלימוד תורה נהיה מעט.

זה הבעיה של המשתדלים.

לא השתדלות, השתדלות.

אמר לה, שום השתדלות, שום מי שזן ופרנס שדו ויזון ופרנס אותי.

מה היה?

באותו יום,

לקראת ערב, באו אליו שני ככה גברתנים, אמרו לו, תקשיב, אנחנו צריכים להזכיר את העגלה שלך.

לא שאלה למה, כמה? אנחנו ניתן לך סכום משולש.

זאת אומרת, גרוש וחצי אתה מרוויח, ניתן לך שלוש...

כמה זה יוצא? ארבע וחצי גרוש.

ארבע וחצי גרוש? בואנה, הסתבח שמור העולם, זה שלושה ימים של עבודה.

אמר, בסדר, אין שום בעיה.

נתן להם, אבל כן, אתם...

דרבלכ, תחזירו את העגלה עם הסוס, כן? כי אל תדאג, אנחנו נחזיר לך.

ואלה היו רוצחים.

והם לקחו, הם בדיקה לקראת הערב, לקחו איזה אדם שרצחו אותו, רצו לקבור אותו מחוץ לעיר שלא יראו חושך,

שמו אותו בעגלה, כיסו אותו ויצאו מחוץ לעיר.

יצאו מחוץ לעיר, ושם התחילו לחפור, לחפור, לחפור.

התעייפו, התעייפו, נהיו רעבים, רוצים לאכול.

אז אחד אמר לחבר שלו, תקשיב, בוא, אני אמשיך לחפור. בינתיים אתה תלך, תביא לנו משהו לאכול מקופיקס.

בהכשר העדה החרדית,

משם אתה, במרכאות, כן?

תביא משם זה, והכול יהיה בסדר.

הוא אמר, מה, עכשיו קופיקס סגור, מה אתה רוצה להביא? גם הרבנים יצאו נגד, לא נכנסים למקום כזה.

לא, לא, תביא, תביא את זה.

תביא, לא תביא, כי אתה מביא פתאום, רגע,

משהו פה קשה, קשה, אני מרגיש פה קשה באדם, הוא לא תעזור לי.

הוא לוקח גם את העית חפירה, מתחיל מחפור,

מגלים לעצמם תיבה גדולה עם מלא אבנים טובות ומרגליות.

טוב, אמרו, מה נעשה? טוב, בואו נוציא את זה מהאדם, מוציאים שמחים, זורקים את זה עליהם את השרשרות, וכן,

זה שמחים, או נהיינו עשירים, תראה מה זה, טוב שהרגנו אותו, נהיינו עשירים.

בינתיים מעלים את התיבה הזאת לסוס ועגלה, ומכסים את זה, אומרים, עכשיו חושר בלילה, נחזור, אף אחד לא יראה מהמכס, והכול יהיה בסדר.

אנחנו נהיה העשירים של העיירה.

טוב, אבל הרעבון שלהם הציק להם.

ואז אמר הרב בראש, טוב, אני חייב ללכת, עזוב, אני הולך לקרופיקס, זאת אומרת, סוגרים,

שלא איזה חצות הלילה עוד מעט.

בוא, אני אלך, הכול יהיה בסדר. הוא הולך לשם, בדרך חושב, אומר, תראה, מה קרה שאנחנו נתחלק חצי-חצי? אני יכול להיות הגביר לבד של העיירה.

למה שאני אתחלק איתו?

בוא, אני אקח את הכולים. מה, אני אעשה לך שם? אמרת למה? הוא הזמין, הרי זה,

סלט, נכון? סלט וצ'יפס. אז הם ישים לו בתוך הסלט איזה רעל שם,

והוא יאכל את זה, והכול יהיה בסדר, ואני אקח את כל הרכוש.

טוב, הוא נכנס שם כנראה לחנות שמוכרים כל מיני חומרים מסוכנים, קנה שם איזה מרעין בישין,

שם בתוך הסלט, ערבה וזה נראה 100%. סלט, חי.

וחוזר בחזרה. זה מיודענו, שנמצא שם שומר על האוצר,

הוא אמר, רגע, רגע, מה קרה שחבר שלי ייקח את החצי?

הוא אמר, אני חפרתי,

אני שומר פה, והם חיות רעות ופחד והכול, וזה הלך שם,

הלכתי לדעת כמה בורק הזה הוא מרביץ עד עכשיו.

לא מוכן לתת לו את החצי, אני אהרוג אותו, יקום עליו עם הסכין, יהרוג אותו,

ואני אקח את כל הטבע, ואני הגביר של העיירה.

רבות מחשבות בלב איש,

ועצת ה' תקום, כך אמר דוד המלך.

בינתיים יהודהנו הזה חוזר בחזרה,

וזה גם מגיע, נו, מקבל אותו, או, בשמחה, בא אליו מאחורי עם הסכין,

טח.

נתן לו אחד שם בצבא,

וזה מסכן, התפרפר על האדמה, ומת.

טוב, אמר, עכשיו יש הזדמנות, חפרנו הרי בור גדול, נכניס את שניהם.

הכניס גם את אלה שרצחו מקודם, וגם את זה עכשיו שרצח,

כיסה את הכול, אמר, עכשיו אני באמת רעב.

עד עכשיו חשבתי שאני רעב עכשיו, אני באמת רעב.

וישב שם בצד, לקח את הסלט הזה, התחיל לאכול, עם התוספות,

פתאום כאבי בטן עזים, הופ, איבד את ההכרה ומת.

איבד את ההכרה ומת.

כבר הגיע לילה,

השעות הקטנות,

השועלים וכל התנים יוצאים החוצה,

ומתחילים לשאוג,

השוס שמע את זה, פחד.

מה זה פה הכול הזה?

רגיל לשבת בשקט בעיר, אין שועלים ותנים. מה עשה?

אוי, סדיה, יאללה, התחיל לחזור. לאן הוא חוזר, הוא נאמן לבעליו, חוזר בחזרה לבית. כל הדרך בעל פה הוא יודע סוס.

כל הדרך בעל פה, פעם אמא שלי סיפרה לי שהיה איזה ירקן אחד,

בקום המדינה זה,

כן?

היה איזה ירקן אחד,

ואז היה צריך רישיון למכור על הסוס והעגלה.

לא היה אפשר וזה, ואז תפסו אותו ואין לו רישיון, ופה ושם,

אז לקחו אותו למעצר.

ושתי הבנות שלו היו איתו, עוזרות לו.

אז הם נשארו, הם לא ידעו את הדרך חזרה, ידחו לפקוד, לפקוד. הסוס שמע שהם בוכים, החזיר אותם בחזרה לבית.

אז הסוס ידע את הדרך, חזר בחזרה. אז זה, באחד וחצי בלילה, שומע רעשים, טח טוח טיח של הבעיטות של הסוס.

בשער!

הוא לא אומר, יש לו, כנראה הם השאירו את הסוס בחוץ אלה, גם מדרובים.

גם לקחו, גם זה, כנראה לא רצו להעיר אותנו, טוב, בואי תעזרי לי.

הם קמים וזה, עייפות, לא שמו למה יש, מה אין, הכניסו את הסוס,

נעלו את השער של האורווה, חזרו לישון.

בבוקר הוא קם, בוקר טוב, להגיד לסוס.

בוקר טוב, אחרי הנץ, הוא מסתכל, הוא אומר, רגע, מה יש פה מאחורי? הם שכחו פה משהו. הוא פותח את הסדין.

אורו עיניו!

הוא לא מאמין, הוא רואה תיבה ענקית מלא תכשיטים, מסתכל, אולי זה סתם, עבדו עליי.

הסתלבטו.

הוא בודק את הפנינים בשיניים, בודקים את הפנינים.

זה פנינים אמיתיות, הכול, פנינה, פנינה.

והנה טבעות זהב, והנה עגילים, אשתי היקרה, בואי תראי מה זה, מה יש, ברור שלך, מאיזה עוצר.

כנראה שהם היו מרוצים מהסוס שלי, נתנו לי גם צ'ופר.

מתנה, אני לא יודע מי האנשים האלה.

טוב,

וככה נתעשר ראשי רעב.

אז אמר לי אשתו, את רואה? מי שזן הוא פרנס את הדוב,

גם הוא יפרנס אותנו. מה, דואגת?

את אומרת, יהיה ככה, יהיה ככה, אם תעבוד שעות נוספות, אז נחיה, לא.

גם אם תעבוד שעות נוספות, לפעמים לא תגמור את החודש.

מי שזן הוא פרנס את הדוב, הוא יפרנס אותך.

יפה.

אז זה מה שאמרו חז״ל בגמרא, אכול בצל ושב בצל.

אכל את הבצל, שב בצל בשקט, תעבוד השם, הכל יהיה בסדר.

ותרדת הזמן ויגיעת הדרכים ופיזור הנפש בנתינת נכסה בהקפה מנפש ועד בשר יכלו.

אדם לוקח הלוואות, אני אקנה פה, אני אעשה שם, בסוף, בסוף אני... מה, בגיל זקנת יהיה עשיר?

מה אתה צריך את זה בגיל זקנה?

קונה עשר חדרים,

ובסוף הוא ואשתו נשאר עם זוג. מה הם צריכים עשר חדרים?

מה, יזכיר תשע?

מה יעשה איתם?

שחיה צער יחיה ולא יוכל לעבוד את בורא עבודה שלמה מהצער הזה.

כל הזמן הוא טרוד, טרוד, טרוד, טרוד בעולם הזה.

אלא חסרה ופגומה עבודתו.

לכן נבחר לאומנות או סחורה נקייה וקלה ויתפלל עם איש העושר והנכסים שלו, כי אין מעצור להשם להושיע בן רב למעט.

והשם לא ימנע טוב להולכים בתמים.

הולך תמים, הולך בטח. אתה הולך עם הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא לא ימנע ממך את הטוב.

למה שהוא ימנע ממך את הטוב אם אתה טוב? הוא ייתן לך פי כמה וכמה טוב.

והנה מה שאמרו רבותינו,

אמנות נקייה פירשו רבותינו בגמרא בקידושין פ״ב עמוד ב״, שתהא נקייה מן הגזל.

זה לא הכוונה שהוא יעבוד בדברים נקיים, כמו סוחר יהלומים.

כסף קל, אה?

הידיים נקיות, לא מתלכלכות. לא, הכוונה נקי,

שיהיה נקי מן הגזל, שלא יהיה שום חס שלום.

חשש.

והן בעוון הגזל נעשה כהיתר לקצת בעלי אומנויות,

כגון החייטים.

וכן אצל הסוחרים נמצא כמה דברים שהם גזל גמור.

אלא ששינו את שמם,

ובשם חריפות וחריצות, והשתדלות יקראו.

לא, זה מההשתדלות שלי הבאתי את הסכום הזה.

לא, זה מהחריפות שלי. אני חריף, אני שיננה.

חריף, לכן אני ככה עשיתי.

חריצות, והיא לא תצלח.

עכשיו זה נראה טוב, אבל לא תצלח.

או כמו שנכתוב במקומו, והולך ביושר ימצא חיים ועושר,

ולא יבואנו חוסר.

אדם שהולך ביושר לא ימצא חוסר,

ולא יהיה לו שום בעיה.

כן, אנחנו עוברים לתרגום יונתן מנוזיה.

אה, אני רואה שזה לא פרשת פנחס,

כמו שאמרנו אלא זה פרשת מטות.

אבל זה קשור אלינו לפרשה.

פנחס לוקח את הרומח וכולי אחרי הקללה והעצה

של בלעם הרשע לקלל את עם ישראל ולהחטיא אותם בשיטים מבנות מואב.

אז בואו נראה, הנה, איזה הקדמה לקראת מה שנקרא בעזרת השם

בשבוע הבא.

ואת מלכי מדיין,

פרק ל״א פסוק ח׳ ואת מלכי מדיין הרגו על חלליהם את אביו ואת רקם ואת צור ואת חור ואת רב החמשת

מלכי מדיין ואת בלעם בן באור הרגו בחרב.

אומר התרגום יונתן בן עוזיאל

וית

מלכי מדיינאי קטלו על כתולי משרתיהון

ית אביו וית רקם וית צור ובלק

וית חור וית רב החמשת מלכי מדיין

ואת בלעם בן באור קטלו בסייפא.

הרגו בחרב.

והבה כאיוון דחמה בלעם חייבה יד פנחס כהנא

רדיף מן בדרוי

עבד מילתא דקוסמין ופרח באוויר שמעיה.

כיוון שראה בלעם שהרגו את כל המלכים הללו, ברח!

לאן הוא ברח?

הוא אמר שם טומאה

מילתא דקוסמין ופרח באוויר שמעיה

ועלה לשמיים

הוקוס פוקוס

הופ! התעופף באוויר

מניד

ידכר פנחס שמי רבה וקדישה אמר פנחס שם השם המפורש וקדוש

ופרח בתרוי

וגם הוא הלך אחריו למעלה לחננים

זה בשם טומאה

וזה בשם קודש

ואחדה בראשה

נתן לו צ'פחה בראש

ואחתה

והחטיא

את הצ'פחה, לא פגע בו

שלף סייפה

שלף את החרב ובא למיקטלה, רצה להרוג אותו

פתח פומה במילתא חנונים, בלעם התחיל, לא, לא,

אני מבקש סליחה, אני מתחרט

ואמר לפנחס,

אם תקיים יד נפשי, אם תחיה אותי,

משתבענא לך דכל יומין דאנקיים, בכל יום שאני אהיה חי,

לת ענם מלטית יד עמך ענה

סליחה,

לת ענם מלטית יד עמך, אני לא אעשה שום דבר לעם ישראל, לא אקלל את עם ישראל

ענה ואמר ליה, אמר לו פנחס

הלא אנת הו לבן ארמאה דבעית למשציה ית יעקב עבונון

ונחתת למצרים בגין למובדה זרעה,

ומן בתר דנפקו ממצרים גריתה באון עמלק רשייה,

וכדון אתגרה למילות יתהון וכיוון דחמתה דלא ינען עבדך ולא קביל,

ממרד ה' מננח אם לחית מלכה בישע יד בלק למוקמה יד בינתיה בפרשת עורכתה למית עייתון ונפלו בגין קן מנעון עשרים וארבעה אלפים

בגין קן לית אפשר טוב למקמיה יתנפשך.

מה הוא אומר לו?

הוא אומר לו

הרי אתה זה הגלגול של לבן הארמי

בלעם הזה גלגול של לבן הארמי

ואתה רימית את יעקב

ובגללך יעקב הוא צריך לרדת למצרים

ובמצרים נשתעבדו עם ישראל

ואחרי שיצאו ממצרים שלחת את עמלק

ועמלק זה מזרעו גם ואחר כך לא מספיק זה עוד החטאת אותם בשיטים עכשיו עם בנות מואב ובגללך נהרגו כל כך הרבה אנשים עשרים וארבע אלפים

עשרים וארבע אלף איש נהרגו בעקבות המעשה הזה של השיטים

בגין כך לית אפשר טוב למקמיה אי אפשר להשאיר אותך חי

זאת אומרת אתה ממשיך לעשות נזקים

אז אין סיכוי שאתה תהיה טוב, תמיד אתה שלילי

לפי כל הגלגולים וכל הזה

לכן אי אפשר להשאיר אותך חי ומניד שלף סייפה ומנתיקה וקטלה

שלף פנחס את החרב הזו, את הרומח

והוריד לו את הראש

אז זה ככה רק התרגום יונתן בן עוזיאל שהוא דבור עם נפלוי

עכשיו בואו נראה

את הזוהר

כן הזוהר הנגלה

ואת בלעם בן מאור הרגו בחרב אמר רבי אלעזר בלעם הרשע מי עז להורגו וכיצד נהרג

אמר רבי יצחק פנחס וסיעתו הרגוהו

שנאמר

הרגו על חלליהם

ושנין ובלעם עשה בעיר מדיין בחוכמת כשפיו

שפרחו באווירו מלכי מדיין

הוא לא רק הבריח את עצמו

אלא אמר שם מפורש והעלה את כולם לשמיים כדי שלא יהרגו אותם

ולולא ציץ הקודש ותפילת פנחס שהפילו אותם על חלליהם לא היו יכולים להם

לא היו מצליחים להרוג את חמשת מלכי מדיין ואת בלעם

וזהו שאמר הכתוב על חלליהם

ונאמר ואת בלעם בן-באור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב על חלליהם

אמר לו רבי אלעזר כל זה אני יודע

אמר רבי שמעון אלעזר

כל דברי בלעם הרשע קשים הם

וכבר ביארו בני החבורה מה שנאמר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה ואמרו בישראל לא קם

אבל באומות העולם קם ומיהו בלעם

וכבר ביארנו את הדבר משה אין כמותו בכתרים העליונים

בלעם אין כמותו בכתרים התחתונים

זה בצד הקדושה

וזה להפך בצד הטומאה ואם כל כך היה בידו וכל כך היה חזק בחוכמה

איש שהיה משבח את עצמו בכוחו החזק כשנאמר ואנוכי יקרא כה

דהיינו אעקור

עצמי למידת כה, כה זה שכינה

איך יכלו להרוג אותו, אחד כזה שהוא יכול לעקור את עצמו ולהגיע לדרגת שכינה?

אלא בספר חוכמת שלמה המלך נאמר כך, שלושה סימנים הם

א',

סימן לעבירה ירקון

ב', סימן לשטות ריבוי דברים

מדבר הרבה ג', סימן שאינו יודע דבר המשבח את עצמו

הוא אומר אם תבחן את האנשים לפי זה אתה תדע מי חכם ומי לא

זה אומר שלמה המלך

אתה רוצה לדעת אדם אם הוא עבר עבירה או לא? לפי הירקון שבו, דהיינו אחר שמת

אם נהיה בו ירקת

מתיירק

מה שנקרא, אחד כזה עבר עבירה

אם אתה רוצה לדעת אם הוא

עשה דברי שטות

אם הוא ירבה בדברים

עשה הרבה דברים סימן שעשה שטויות

ודבר נוסף

אתה רוצה לדעת אם הוא יודע דברים או לא? אם הוא משבח את עצמו

הוא לא יודע שום דבר

למה? הוא מתגאה במה שאין לו

וזה האחרון מכריע את כולם

שותה הוא וחשוד בכל העבירות וכל רע יש בו

שאל רבי אליעזר ואלה נאמר יהללך זר ולא פיך

שאסור לאדם להלל את עצמו

רק הזר צריך להלל אותו

ויש שדורשים אם לא זר יהלל אותך אז פיך יהלל אותך

אז אולי כן אדם צריך להלל את עצמו

לא כן אלא

אם אין מי שמכיר אותך

פתח פיך בדברי תורה וגלה דברי אמת בתורה

זאת אומרת רק אם לא מכירים אותך אתה צריך לדבר לגלות

ואז על ידי שתפתח פיך בתורה ישבחוך דבריך וידעו מי אתה

התורה ישבחו אותך

יעשו אותך דבר המשתבח וידעו מי אתה

שאין דבר בעולם שניכר בו האדם כמו זמן שפותח את פיו

ומודיע לבני אדם מי הוא.

זה הכלב ים,

זה המסרחי,

לאכול חבר מרעים.

כשפותחים את הפה,

יודעים בדיוק מי הם ומה הם, בקבוק קוקה קולה עם פקק או בלי פקק?

יפה.

ואותו רשע בלעם שיבח עצמו בכל.

ועם כל זה הוא נהיה מדריך חתנים כבר.

בקבוק, עם פקק, לא פקק, פקטו, מה זה השטויות האלה? איך אתה מדבר בכלל דברים כאלה ברבים?

אולי תעשה שיעור, זה,

הדרכת חתנים? לכולם תביא את כל החתנים ותעשה להם שיעור מצולם.

אותו רשע בלעם שיבח את עצמו בכל ועם כל זה היה גונב דעת והתעלה בדבריו,

בדברים שפלים שבטומאה היה עושה אותם כאילו הם בקדושה גדולה.

מה שאמר היה בדרגות טומאות, ואמת אמר.

היה אומר אמת, אבל בדרגות הטומאה.

אפילו רשע כמו בלעם היה אומר אמת, בשונה מהם.

אבל אותו רשע שיבח עצמו באופן סתום והתעלה בדבריו,

עד שכל מי ששמע חשב שהוא אילוי על כל נביא העולם,

שנאמר שומע אמרי אל ויודע דעת עליון,

אשר מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עיניים.

מיהו בעולם שהיה שומע מפיו דברים אלו,

שלא חשב שאין בעולם נביא נאמן כמוהו?

ואמת היה, וכך היה,

נאום שומע אמראל, כך היה, ויודע דעת עליון, כך היה,

כפי שדורשת הגמרא.

ואותו רשע אמר על דרגות הטומאה שדבק בהן,

שומע אמראל דיבורים שהם בדרגה עליונה היה מדבר.

וכך אמר שומע אמראל, האל לא נאמר, כי האל תמים דרכו,

הקדוש ברוך הוא בתמימות דרכו.

אלא שומריה אמראל, דבר קטן הוא,

ולמי שאינו יודע הוא נדמה לדבר גדול ועליון.

שומע אמראל הנקרא אל אחר, זה הכוונה,

שנאמר כי לא תשתחווה לאל אחר, זה מה שהיה שומע בלעם.

ויודע דעת עליון על כל דרגות הטומאה,

טומאתו הייתה כפולה ומכופלת מכל הטמאים כולם.

אפילו אדם שהוא אבי אבות הטומאה מת,

בלעם היה יותר ממנו.

ואלו המנהיגים את ספינת הים ורוח שערה קליפות וחיצוניים, והם ארבעים חסר אחת.

ורב החובל, המנהיג שלהם, של הסטרא אחראו,

שכולם מתנהגים על ידו ומנהיג אותם.

הוא עליון על כולם, בו היה דבק אותו רשע ואמר שהיה יודע דעת עליון. מה זה דעת עליון? הכוונה דעת הרב חובל הראשי,

או היה יודע, של הסטרא אחראו.

דרגה שבה הוא עליון על כל מנהיגי ספינת הטומאה.

ומי שמע כך ולא נבהל בדעתו לאמור שאין כמוהו בעולם?

אם זה המכשף הכי גדול, מי לא יפחד?

אבל אותו רשע שיבח עצמו באופן סתום,

ואמר דברי אמת וגנב

דעת בני העולם.

היה בכותרות מספר אחד,

בלעם הרשע.

וכאשר בבלק

אמר איני יכול להם, לא יכול, שערי עמלק היו מכשפים

בחוכמת הקסמים באו אליהם, שכישפו את עצמם,

ויכול היה להם.

אז אני אוכל עליהם? אז מה אם אני מחשף גדול?

שלח לו פקס,

בוא תכלל אותם.

אמר לא, אני לא יכול.

אם עמלק לא הצליחו שהם היו מכשפים גדולים, מי אני שאני אצליח?

שלח לבלעם ואמר לו,

בלק אומר לו,

אני אשתי אותיות של עמלק יש בי,

עמלק,

בית, לק.

אז ל' וק' של עמלק נמצאים בבלק,

שהוא שם סיום שם עמלק.

ובך יש שתי אותיות של עמלק,

בלעם זה ע' מ',

כן?

יש בפנים.

שהם ע' מ' תחילת שם עמלק.

ואם תאמר שלא נוכל להם משום הכשפים של משה רבב,

שהם טוענים,

שהיה מרים את ידו, שהם טוענים שהוא מרים את ידו וגבר ישראל, זה המעשה כשפים.

יש יד כזו לשרים היודעים בכשפים להתגבר יותר.

הם יוציאו שם איזה יד של איזה מת,

ועם היד הזה הם יעשו פי כמה כשפים יותר חמורים,

ומהכשפים החמורים הללו הם יוכלו להתגבר על הכשפים של משה כביכול.

וזהו שנאמר, הוא קסמים בידם ויבואו אל בלעם ויבואו. מה זה הוא קסמים בידם? הביאו לו שם זרועות

של ידיים, של טומאה.

בידיהם לא נאמר אלא בידם, יד לעומת יד.

כך שלח לו בלעק לבלם, ולכך נענשו.

והיכן היה בלעם באותה שעה?

איפה היה נמצא הבלעם באותה שעה? בסווידה, בג'קוזי, איפה הוא היה?

אם תאמר במדיין, הרי נאמר, ועתה הנני הולך לעמי.

אם הלך לו, מי הביאו למדיין? אלא אותו רשע,

כיוון שראה שנפלו מישראל עשרים וארבע אלף איש בעצתו,

התעכב שם וטבע מהם שכר.

אמר, עכשיו הצליח העבודה שלי, תשלמו לי.

תביאו למשכורות, תפסו לי צ'קים עכשיו.

ומי אומר? לבלק.

כי הרי בלק גירש אותו, אמר לו,

כה ויביא קריתיך, והנה בהכתה ברך,

מפה אתה לא תקבל שום דבר, וגם לא כבוד.

מה שגוי זכו.

ולכן עכשיו שהוא ראה שהצליחו עשרים וארבע אלף מטרו, הוא ביקש את המשכורות.

ובעוד שהתעכב שם באו פנחס וזרח חי לשם, כיוון שראה את פנחס פרח באוויר.

ושני בניו עמו, איך קראו לבנים של בלק?

אה?

ביוונית השמות האלה.

יונוס וימברוס,

זה השמות שלהם.

ואם תשאל, הלא אמתו בחטא העגל, שהרי עשו את העגל, הם היו מעם ישראל מהערב רב,

אלא כך היה בוודאי,

שהרי זהו מה שנאמר ויפול מן העם

ביום ההוא כשלושת אלפי איש,

וכי לא היו יודעים מספר קטן במדויק,

שאמרו כשלושת כי זה לא בדיוק,

בערך.

הלא כמה חשבונות אחרים עליונים, רמים וגדולים, ידע כתוב למנות. וכאן הוא אומר כשלושת אלפי איש,

אלא הם בניו של בלעם יונוס ויום רוס, שהיו שקולים כשלושת אלפי איש.

אלא אותו רשע כל כשפי העולם היה יודע, ונטל גם את הכשפים של בניו שהיו רגילים בהם,

ועמהם פרח ועלה.

ראה אותו פנחס פורח באוויר,

והוא מסתלק מן העין באוויר, נעלם בין העננים.

הרים קול לאנשי החיל ואמר,

יש בכם מישהו שיודע לפרוח אחרי אותו רשע? יש מישהו שיודע פה לשמות המפורשים, כוונות, לעלות למעלה?

שערי בלעם הוא, זה בלעם, אני ראיתי. ראו כולם שהוא פורח,

ולא ידעו מה לעשות.

היה שם אחד בשם צליה.

צליהו היה בן שבט דן.

עמד ונטל את השם הקדוש,

השולט על הכשפים, ופרח אחריו, עלה אחריו באוויר.

כיוון שראו אותו, ראה אותו רשע,

אותו בלעם, פנה לדרך אחרת באוויר,

הוא ביקע חמישה אווירים בדרך הזו שעלה ונתקסה מן העין.

אז הסתכן צליה באותה שעה והיה בצער, שלא ידע מה לעשות.

הרים פנחס את קולו ואמר, צא לתנינים הרובצים על כל הנחשים,

הפוך שערותיך, זה רמז על בלעם.

באור צליה מלשון צל,

שהוא משבט דן שנאמר, יהי דן נחש עלי דרך.

השולטים על כל מיני נחשים וקסמים,

דהיינו חפש בכוחותיך השולטים על הקסמים ותמצא אותו.

ומיד ידע צליה איפה הוא נמצא וגילה אותו דרך ובא אליו.

ומיד נתגלה בלעם וירדו שניהם יחד לפני פנחס.

זה קצת שונה מהתרגום.

כיוון שירד אותו רשע לפני פנחס, אמר לו רשע,

כמה גלגולים רעים עשית על העם הקדוש?

בתור לבן, בתור עמלק, בלעם וכו'.

ציווה על צליה בוא והרוג אותו.

למה הוא פנחס, הוא כל היום לא יכול להרוג.

נעשה לו פעם אחת נס.

לא כל היום נעשה ניסים.

ולא בשם הקדוש. אל תהרוג אותו בשם הקדוש, כי הוא לא ראוי להיהרג בשם קדוש.

שאין הוא ראוי להזכיר עליו קדושה עליונה כדי שלא תצא נשמתו ותתכלל בדברי הדרגות הקדושות.

שלא תהיה מוכללת, משותפת בדרגות הקדושות.

ויתקיים בו מה שאמרת, מות נפשי מות ישרים,

הוא תהיה חרדי כמוהו, כמו עם ישראל.

ובאותה שעה עשה בו כמה מיני מיטות ולא מת.

עשה, הרג אותו בכמה שיטות ולא מת. עד שלקח חרב שהיה חקוק עליה נחש מצד אחד ונחש מצד שני.

אתם מכירים את הסכם הזו, העגולה, שזה?

חותכים איתה ככה?

בסגנון של זה.

והיה חקוק עליה שני נחשים משני הצדדים.

אמר לו פנחס, בחרבו תהרוג אותו

ובשלו ימות.

ואז הרג אותו ויכולו.

לפי שכך דרכו של צד הטומאה,

מי שהולך אחריו, בו מת.

מי שהולך אחרי הטומאה, הטומאה הורגת אותו.

ובו תצא נשמתו ובו תתכלל בתוך הטומאה. וכך מת בלעם,

ודנים אותו בדינים בעולם הבא,

ולא נקבר לעולם.

אין מקום קבועה של בלעם.

כל גופו נרקב,

ונעשו ממנו כמה נחשים מזוהמים המזיקים לשאר הבריות.

ואפילו התולעים שאכלו את בשרו נעשו לנחשים.

עד כדי כך.

עוד רגע.

יפה.

עד כאן.

אז זה היה בדיוק המייסה

עם בלעם הרשע, דבורים נפלואים.

כל שנה רגיל להגיד את זה.

ביום ראשון הקרוב,

בעזרת השם שלא נתענה,

שיהפוך הקדוש ברוך הוא את הים הזה ליום ששון ושמחה,

קבעו רבותינו את

צום תענית יז בתמוז,

על אף שהשנה זה נפל ביום שבת ולא מתענים,

וזה נדחה ליום ראשון.

כפי שידוע לכולם,

אנחנו אומרים תמיד בשבת שקודם לתענית נוסח של הכרזת הצום.

אחינו כל בית ישראל, שימעו צום

טה טה טה טה טה טה טה, יהיה ביום

לא נהיה אלמוני.

אחינו אשכנזים לא נוהגים לעשות הכרזת הצום,

והגבאי שם יש לו תפקיד, הוא תולה שלט

בלוח המודעות של בית הכנסת, ושם הוא מודיע על הצום.

זה הכרזה שהוא תולה.

עכשיו, למה אנחנו מתענים?

כי יז בתמוז נעשו בו חמישה מאורעות,

מצערים.

הדבר הראשון, משה, זה היה הזמן שמשה רבנו ירד מהר סיני, עם הלוחות הראשונות,

וכשהוא ראה את עם ישראל ברעו, שבר אותם,

ופרחו כל האותיות באוויר כולם.

אז הוא שבר את הלוחות הראשונות שהוא קיבל מן השמיים, כזה צער גדול, לכן אנחנו מצטערים וצמים.

דבר נוסף, בזמן בית ראשון

בוטל קורבן התמיד. היו מקריבים כל יום קורבן,

בזמן שבית המדש קיים,

ואיך שנחרב הבית הראשון,

מוטל קורבן התמיד.

דבר נוסף, בחורבן בית שני הבקיעו את החומות של ירושלים.

ירושלים הייתה יציבה וחזקה בזכות

השראת השכינה והיקף חומותיה.

ומאז ששיברו את החומות נהייה פרצה.

ועל הצער הזה של הפרצה אנחנו מטענים.

דבר רביעי, הוא עמד צלם בהיכל בית המקדש, שמו שם הפסל.

במקום לשים

את הבית המקדש בקדושה,

כפי שהיה, שמו שם דברים

של טומאה, ממילא

אנחנו בצער על הדבר הזה.

ודבר אחרון, היה רשש שקראו לו אפוסטומוס,

כן, שהוא שרף את התורה.

אז היות וחמישה הדברים הללו נעשו בתאריך הזה של י״ז,

לכן אנחנו מתענים בדבר הזה.

אבל באמת ברבותינו הקדושים, בדברי רבותינו, מובא שחומות ירושלים לא הובקעו בי״ז בתמוז,

אלא הובקעו בט' בתמוז.

אז למה אנחנו לא מתענים בט' בתמוז וגם בי״ז בתמוז?

בט' בתמוז נתענה בגלל החומות.

ובי״ז בתמוז נתענה בגלל ארבע המאורעות. התשובה היא שרבותינו לא רצו להקשות עלינו בצומות

סיגופים ותעניות, לכן אמרו נעשה את זה בי״ז בתמוז.

זה מספיק, שם יתענו על כל הדברים כולם.

יפה.

הצום הזה זה לא סתם צום.

ויש הרבה אנשים שמקלים בצומות דה רבה, אה, אפשר לאכול, אפשר לשתות.

אלמלא שהוא סנדק אבי הבן המואל,

כן, מגימל בעלי ברית, שהם פטורים,

בסדר?

מאחריה שמחה מן התענית, יכולים לאכול כהרגלם.

אז באמת נהגו לצום את הצום הזה. מלבד כל שאר האנשים שהם

חולה שאין בו סכנה או שיש בו סכנה,

זקנים ותשושי כוח,

קטנים מתחת לגיל מצוות, בין בנים בין בנות,

ויולדת 24 חודש, כ״ד, כן,

ללידתה מעוברת משעוקר וברא והיא בצער,

וכן על זה הדרך.

כל אותם האנשים,

על פי כל הלכות תעניות שמקובלות,

פטורים מן התענית.

אבל סתם אדם,

הרמב״ם כותב

שאסור לו לפרוש. בואו נראה את לשון הרמב״ם.

יש ימים ששם שכל ישראל מתענים בהם

מפני הצרות שאירו בהן כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה.

ויהא זה זיכרון למעשינו הרעים ומעשי אבותינו, שיהיה כמעשינו עתה,

עד שגרם להם ולנו אותם הצרות,

שבזיכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר,

ויתוודו את עוונם ואת עוון אבותם.

וכגודל הצער שמצטער על האדם על חורבן ירושלים ועל אותם המאורעות,

כך יזכה לשכר ושמחה בראייתו את ירושלים בבניינה,

שנאמר בתהילים שמחנו כי מות עיניתנו שנות ראינו רע.

וכדברי הנביא בישעיה ס״ו י״,

שישו איתם משוש כל המטבלים עליה. אז כל אותם שאבלים על ירושלים יזכו בעזרת השם לסוש ולשמוח

בשמחת ירושלים. ולכן אדם בר דעת

לא פורש מן הציבור,

אף על פי שזה לא דאורייתא,

זה תקנת חכמים,

דברי נביאים,

לא פורשים מן הציבור בדברים הללו.

יפה.

הצום כידוע מתחיל מעלות השחר ועד

לזמן של צאת הכוכבים,

שזה סיום הצום.

ואנחנו צריכים לדעת דבר אחד, בליל הצום, דהיינו ערב לפני התענית,

אם אדם רוצה לאכול

קודם עלות השחר לקום ולאכול,

רשאי לעשות זאת אבל בתנאי שהוא יעשה תנאי.

בתנאי שהוא יעשה תנאי.

שהוא יקום ויוכל לאכול. אם לא עשה תנאי, אסור לו לקום ולאכול.

אפילו אחד שרגיל לאכול כל לילה, יש כאלה אנשים קיימים משינה,

מרביצים סעודה.

גם אם הוא רגיל בדבר הזה, לא יכול לעשות את זה.

אבל לגבי שתיית מים, אין שום בעיה.

זה יכול לקום בכל שעה, כמובן, טולדת ידיו,

ברכת שעקול וישתה מים.

מי״ז בתמוז אנחנו מתחילים בכל ענייני האבלות.

דהיינו,

אנחנו מתחילים בדברים שנוהגים בהם מיעוט שמחה, כגון

לא עושים חתונות,

לא משתתפים בכל מיני מאורעות של שמחה מלבד, אם זה בזמנה,

כגון ברית מילה, בר מצווה בזמנה,

או סיום מסכת שלא כיוונו אותו לי״ז בתמוז.

אלא כך יצא, שסיימו את המסכת בזמנה בתמוז, כן, בתאריך, בתאריך הזה

של שלושת השבועות, רשאים לעשות את זה.

אותו דבר,

היום בימינו בעיה בכלל לשמוע שירים.

כן.

גם אם חשבנו שזה עד היום זמרים מותרים,

אז התחדש לנו שכבר לא.

כן?

אז

בכלל אי אפשר לשמוע מוזיקה,

מי שחרב את המקדש וכולי, אדם בצהל.

עכשיו, במקומות, לדוגמה, יש היום קייטנות בגנים,

והגננת שמה שמה שירים לילדים,

או יש מכון שנקרא מכון לחזנות,

ספרדית, מרוקאית, אשכנזית וכולי,

ושמה לומדים כל מיני פיוטים או מקומות שמלמדים את הילדים לשורר שירים.

הדברים הללו מותרים.

מוזיקה, מה?

נגיד, נותן מוזיקה, נותן שלום בית.

לא ראיתי עוד כזה דבר שמוזיקה עושה שלום בית.

יש דבר כזה? טוב, זה צריך יותר מיוחד.

כן, כמובן, בשלושת השבועות לא.

כל השניים זה זמר כשר והגון?

שניים, שניים. מותר. שבע שירים.

כן.

אה, שבע.

זה כמו עשרה פסוקים של חב״ד.

כן, חסר עוד שלושה, אז יהודה הוציא אותך, עוד שתיים חסר.

מימי הזמר הבא.

כן.

אז זה מותר.

כן?

אבל בשלושת השבועות באמת מחמירים על עצמם. לכן ילדים קטנים וכולי, כל אותם הזה,

פטורים מהדבר הזה, בפרט שזה דרך לימוד להם,

וכולי. וגם הגננת מסכנה, לא תשמע את כל הצער. הכול שם. הם שמו עליהם קצת מוזיקה עם סיפורים והכל. זה מותר יפה.

בליל התענית, כמו השנה שזה נופל מוצאי שבת,

דהיינו זה נקרא ליל התענית, כי בעלות השחר בבוקר של יום ראשון כבר זה יתחיל לתענית.

בדרך כלל, בליל התענית לא נוהגים לאכול בשר.

דהיינו, מתחילים מליל התענית לא לאכול בשר, עד מוצאי התענית, עד י' באב.

כולל י' באב.

בלילה לא אוכלים בו בשר. למה? עיקר החורבן, השרפה היה בי'

ולא בט'.

כמו שאנחנו מטענים בתשעה באב בט', עיקר החורבן היה בי', לכן גם בי' נוהגים בכל מנהגי האבלות.

אז אדם בדרך כלל רוצה לאכול בשר. עכשיו, הנה יש, בעזרת השם, ביום ראשון,

בפתח תקווה מכירת בשר מהודר כהלכתו.

כן, זה להתגבר על היצר, לראות אם קהילות פאז הם באמת מתגברים על היצר או לא.

נמכור לך בשר ונראה אותך שאתה לא אוכל.

יש טופו,

כן, ויש טבעול וכו', וכן על זה הדרך.

אז הוא עכשיו רוצה לאכול.

אז השנה, באמת, למי שרגיל לאכול סעודה רביעית בשרית,

לא חלבית, בדרך כלל אנשים רגילים לאכול משהו קל, חלבי ולכת לישון.

למי שרגיל לאכול סעודה רביעית בשרית,

גם השנה שזה יוצא ערב הצום, שלא נוהגים בדרך כלל לאכול בו בשר,

רשאי לאכול בשר.

למה רשאי לאכול בשר?

כי הוא רגיל לאכול בסעודה רביעית. בשר לא ישנה ממנהגו,

אבל סתם אדם שלא רגיל ורוצה לעשות על האש,

מה שנקרא על האש האחרון לפני שלושת השבועות,

למי שלא תימני.

כי תימנים אוכלים בשר הכל רגיל, אין שום בעיה אצלהם.

חצי תימני אפשר. אז כן,

השאלה איזה צד יותר חזק אצלך,

חצי אשכנזי או חצי התימני?

לא, חצי תימני.

כן, אתה אוכל חצי תימני, יפה. חצי תוף או חצי בשר?

אה, לכן מוכרים את הבשר.

זה בשביל התימנים, לא בשבילנו.

כן, הספרדים לא לגשת לזה, רק תימנים.

כן.

אז אחד כזה באמת יוכל לאכול את הבשר.

עכשיו, נותר לו בשר לדוגמה.

כלומר, לא יאכל אותו, יזרוק.

וגם הדין הזה נוהג בשבוע שחל בו, יכול לתת אותו לילדים הקטנים.

יש להם חולשה וכולי, אז הם הילדים הקטנים שיאכלו.

גם כל חתיכה זה יקר היום, אה?

אז לכן את זה לא יזרוק,

יוכל לתת את זה לבניו הקטנים, אבל הוא עצמו כן לא יכול.

נכון? חכם עיניו בראשו.

יפה.

יש אנשים שהם אוהבים לאכול כדורים פסיכולוגיים.

מה זה כדור פסיכולוגי? קל ייצום.

הוא לוקח את הכדור הזה, וזה עושה לו פסיכולוגיה שהוא יכול לצום, הכל בסדר.

אז כל הקל ייצום וכל הקל יחרטה הזה שמוכרים,

אין בזה שום דבר.

אם אדם לא יחשוב על האוכל,

יחשוב על התענית ויצטער ולא ילך לכל מיני מקומות שמשמחים או מקומות של היסח הדעת,

כגון הוא עובד בעבודה, שאין לו שם יישוב הדעת לתענית, לא מצטער.

או שהוא עובד במקום שהוא משמח,

כן? אני יודע מה? בצומת.

כמו אלה שרוקדים בצומת ואוספים כסף.

זה נקרא עבודה במקום משמח,

כן? אז זה אי אפשר לעשות.

איך אמר לי איזה אחד? לא, לא, עכשיו מותר לשמוע שירים, אני לא שומע בשבילם, שומע בשביל האחרים.

אמרתי, יפה, גם אתה אוכל בשבילם, גם אתה רוקד בשבילם, הכל בשבילם, יפה.

בכל צר אדם לא צר, אז גם תצטער בשבילם.

למה אתה לא מצטער בשבילם? לא, לא, אני רק בענייני שמחה, רק מתי שנוח לך.

יפה.

אז אחד כזה באמת,

אסור לו לשמוח.

למה צריך להצטער ביום התענית?

והתענית הזו כדי שאדם יפשפש במעשיו. לא רק שיגיע ראש חודש אב,

זה ראשי תיבות אלול בא, אז הוא יצטער ויתענה, אוי ואבוי עוד מעט אלול, מה יהיה איתי?

צריך לעשות תשובה.

זמני אלול ממשמשים ובאים. לא,

אלא כבר עכשיו.

בתמוז זה ראשי תיבות זמני תשובה ממשמשים ובאים.

כבר מעכשיו תצטער ותכין את עצמך לקראת,

בעזרת השם ראש שנה ויום הכיפורים כדי שהראש ברוך הוא יחתום אותך ואותנו לחיים טובים ולשלום.

יש מנהג לתת לפני כל חג, זה נקרא קמחא דפסחא,

מעות חיטים, כמו שהמשתר ברוך הוא כותב, בהלכות חודש ניסן,

הלכות פסח,

לתת מעות.

הדין הזה של נתינת מעות ואוכל לנזקקים לאו דווקא

במועדים אלא גם קודם התענית.

דהיינו, קודם התענית, אדם משתדל למצוא איזה עני טיפוסי ככה,

שבאמת אין לו מה לאכול ולשתות, ייתן לו קצת מעות,

כדי שהעני הזה יוכל לקנות לעצמו סעודה בהכשר טוב למוצא התענית,

ולא ימשיך את התענית שלו הלאה.

הוא מסכן גם ככה לא אוכל, עכשיו הוא ממשיך את התענית הלאה.

יפה.

כפי שאמרנו, בצום לא הולכים לטייל, לא הולכים לפארקים,

לא הולכים לכל מיני מקומות שמבטלים את דעתו של האדם מן התענית,

כי בכך הוא מונע את עצמו מתשובה ומן התענית,

ובפרט בימים הללו,

שהם ימים חמים,

אז אדם משתדל בימי התענית לא לצאת, אלא יישב בתור, במקום ממוזג, יישב ויעסוק בתורה.

נכון, יפה.

יפה.

לגבי מכירה של מוצרי מאכל,

הוא משקה, כמובן בהכשרים הטובים,

שלא יהיה מסייע בדיוק, כן?

אז באמת מותר לאדם בעל מכולת או בעל סופר למכור, אין בזה שום בעיה.

בפרט שאנשים במוצאי הצום רוצים להכין, מכינים אוכל בשביל מוצאי הצום.

המעדין בן אדם בדרך כלל רגיל להכין את התבשיל שלו ולטעום

מהאוכל אם חסר תבלין או לא, והוא בטעות בירך וטעם, גרם, וזהו, בואו, רגע, רגע, רגע, נזכר עכשיו בתענית שלו.

פולט את הדבר שהוא טעם החוצה,

כן?

וממשיך הלאה בתעניתו.

יפה.

כל הצומות הללו שהם צומות מדברי נביאים, מדי רבנן, מלבד

תשעה באב ויום הכיפורים,

לא נוהגים בהם

רוב הדינים שנוהגים

בתשעה באב ויום הכיפורים, דהיינו

חמישה עינויים,

מלבד אכילה ושתייה.

זאת אומרת, רק ארבעה עינויים נוהגים.

בכל הצומות, סליחה, בתשעה באב ויום הכיפורים,

בנוסף לאכילה ושתייה.

ובצומות דה רבנן, רק אכילה ושתייה. לדוגמה, להתקלח, מותר בצום, אין שום בעיה.

לצחצח שיניים יש דעה שמקלה,

שאומרת אדם שהוא איסטניסט ויש לו ריח לא טוב והוא

מרגיש עם זה לא טוב,

יצחצח את השיניים, בלבד שלא יבלע.

רוצה ללכת לטיפול,

שיניים בצום,

יכול ללכת, נורמלי,

לא בולעת הדם הזה.

כן?

אצל הטיפול שלהם, בדרך כלל אדם מוציא את זה.

גם הרופא שיניים שם לו שם מכשיר לוחד,

הברז מוציא לו מים והוא שטוף טפל.

זה מותר.

הוא רוצה ללכת להסתפר, אין בעיה להסתפר ביום התענית.

זו אומרת, צוואת רבי יהודה החסיד, לא להסתפר ביום התענית.

כן, רוצה ללכת לצורך רפואה, לבריכה,

או לים,

לצורך רפואה.

מותר לו ללכת,

אין בעיה.

ביום כיפור ובתשעה באב יש חמישה עינויים, רחיצה, שיחה, נעילת הסנדל,

אכילה ושתייה ודברים שבן איש לאשתו.

אבל פה אין לנו מותר

את הדברים הללו, מלבד אכילה ושתייה,

שזה אסור.

אותו דבר רוצה לכבס

או לגהץ את הבגדים שלו. יש לו זמן, הוא בחופש ביום התענית, רוצה לגייס את זה.

זה לא נקרא היסח הדעת לעשות את הדברים האלו. למה? זה דברים קלים.

מה זה לגייס היום?

אתה לוקח, אתה מגייס קיטור, נותן

ויג' אחד בלחצן, זה מגייס לך.

מכונת כביסה, אתה זורק את הכול בפנים,

לא לזרוק בטעות העץ, שם דאבקה, לוחץ,

מתגלגל תוך כמה 20 דקות, חצי שעה, 40 דקות,

יוצא לך כביסה, מחביר למייבש, אתה לא צריך כמו,

בזמנם הולכים לנהר, סבון ואוחזים, שפשפים, תולים בשמש ואם המים נכנכו בבוץ, עוד פעם מתלרלר והלבן זה לא לבן, זה היה הכול חום,

כן?

היום יש לך הכול פינוקים ואין זמן.

יפה.

אדם רוצה ללכת לשופינג, יום קניות.

הוא אומר, אני פנוי, הקניון פתוח,

אלה לא מתענים,

יאללה, אני אלך היום לקנות, יש עכשיו סייל.

למה?

שלושת השבועות לא קונים בגדים חדשים וזה, אז כולם עושים מבצעים.

היצר רע עושה מבצעים כדי שכולם יבואו לקנות.

גם בבני ברק

עושים כל מיני מבצעים שלם, אבל יודעים שעכשיו אנשים לא קונים.

אגב, ראש שנה ירביצו את הקופות

בשביל כל השנה.

אז אם באמת יש לו פה,

זה נקרא, נו, הפסד.

וזה הפסד שהוא מרובה,

אז הוא יכול לקנות, דבר האבד, כן?

עכשיו זה מחיר טוב, עוד מעט זה...

יהיה יקר,

יכול ללכת לקנות, אין שום בעיה. כמובן שבגד חדש

ופרי חדש לא נוהגים ללבוש

בשלושת השבועות, למעט בשבת,

שאז הוא יכול גם לברך ברכת שהחיינו לפוסקים מסוימים, גם לא כולם.

יפה.

לגבי ברית מילה יש מצווה שנקראת מצוות המציצה,

שהמואל

ירא שמיים עושה, מבצע את מצוות המציצה בברית,

שואבת אדם מהמקומות הרחוקים,

וזה הגמרא אומרת, מאן דלא מייץ מעבירין עליהם.

מואל שלא מבצע את מצוות המציצה כמו שצריך, מדיחים אותו מתפקידו.

היום לא יכולים לעשות את הדבר הזה, כן? להדיח מתפקידם.

יש כאלה שלא עושים את זה. מה? יפה, נכון. צריכים להדיח אותם מתפקידם.

מה אכמול עושה את זה?

לא יודע.

אה, הוא עושה, כן.

הוא עושה.

כן.

שאר הדברים הוא לא עושה.

את זה הוא עושה.

כן.

אז זה באמת בעיה.

אז מה הדין באלו שעושים את המציצה?

עדיף, עדיף, עדיף לעשות זה בלי היין.

מה שנקרא אורגינל.

שאז אתה עושה ואקום טוב, שואב את הדם באופן טוב.

אבל יש כאלו שעושים, מה הם עושים? הם עושים את המצוותים, שותים מעט יין,

ואז הם עושים עם היין בפה את המציצה.

כן?

אז עכשיו, לא תמיד זה טוב. נגיד שהם עושים את זה טוב, נגיד.

לפי דעתם הם עושים את זה טוב. מה קורה ביום תענית? מותר לטעום מהיין, לשים בפה כדי לעשות את המציצה בתור מועד?

אז אמרנו, רק אחרי הברית הוא יהיה מותר באכילה ושתייה וכולי, כי זה יום טוב שלו ושל אבי הבן ושל הסנדק.

מה קורה בשעת הברית, שעדיין הוא נחשב בגדר של צומים? מותר לו? התשובה היא כן.

כאילו, זה מעורב עם אדם, בדרך כלל אסור לבלוע אדם כזה.

כן, שהוא בא מבחוץ.

ממה שבתוך הפה אין בעיה לבלוע.

מחוץ לפה לא.

לכן נורמלי, מועל נורמלי לא עושה כזה דבר

שהוא יבלע. לכן אין שום בעיה גם שישים את היין הזה בפה שלו,

יבצע את מצוות המציצה כהלכתה,

ואחר כך ישטוף את הפה שלו, יוציא את זה החוצה.

יש כאלה שיעשו עם השפורפרת, זה לא לכתחילה.

הם ייקחו את השפורפרת ביום התענית ויעשו עם זה את מצוות המציצה.

יפה.

יש מסטיק שנקרא בחנות טבע, זה נקרא מסטיק תימני.

בלי טעם.

מותר ללעוס אותו בתענית,

אבל עדיף שלא משום מראית עין.

כי לא כל עכשיו 200 אנשים יבואו, אה, טויוטה דתי, אז זה לא אסטמסטיק.

לא מתאים.

מה, אתה צריך ללכת למסטיק תימני, אין דם לכל אחד?

אז צריך ללכת עם מגאפון

והקלטה כזה, כמו זה שמוכר את המוצרים באוטו.

כן, זה לא מתאים.

לכן, לכתחילה לא ילעס את הדבר הזה. אבל אם זה בשביל בעיות עיכול וכולי,

והוא לא עס,

אין עם זה שום בעיה.

יפה. כמובן שאין בזה טעם.

אדם שרוצה לבלוע אקמול בלי מים,

כואב לראש, חש בראשו, יעסוק בתורה.

והוא מרגיש כאבי ראש, וזה יכול לבלוע את האקמול, אין שום בעיה.

אבל אם הוא ממש ממש ממש מצטער בדבר הזה,

יש מי שכתב שיכול לטעום עם מעט מים,

ללגום עם מעט מים את הכדור הזה,

אבל לכתחילה לא לעשות.

יפה.

כן,

אז אנחנו יודעים שהחיוב הוא של התענית מגיל 13 ביום אחד לזכר, מגיל 12 ביום אחד לנקבה,

וכן על זה הדרך.

גם מלמדי תינוקות, תלמידי חכמים,

כולם, אפילו חתן וכלה,

מחויבים להתענות את התענית הזו. יש מי שכתב, היות זה צום דחוי,

יהיו בעלי הסמכות, כמו חתן וכו' וזה, פטורים. אבל אין חופה ביום יז בתמוז, כן? אף אחד לא עושה.

שום רבנות לא מקדשת.

אולי רבנות רפורמית?

כן, היא עושה חופה.

אולי חתונות אזרחיות לא עלינו?

זה כן.

אבל בדרך כלל לא עושים כאלו דברים.

יפה.

אבל אם נפל שבע הברכות שלהם בזמן הזה של יז בתמוז,

אז באמת, יש מי שכתב שהם יטענו, יש מי שכתב שלא יטענו, בדרך כלל

הם נוהגים להטענות.

כן, לגבי

אמירת ענינו, אנחנו בתפילה מזכירים ענינו ביום צומת הענית הזה וכולי. מתי אנחנו רואים את ענינו בתפילה?

בקודם שומע תפילה.

נכון, עכשיו מזכירים את ענינו.

נכון?

ענינו אבינו ענינו ביום צומת העניה הזה וכולי.

לגבי השליח ציבור, מתי הוא אומר את ענינו? בן גואל לרופא חולה עמו ישראל.

המה עדין אם הוא טעה?

ואמר את זה בשמע קולנו, יצא.

בסדר?

חן על זה הדרך.

לגבי תפילות,

תפילת שחרית, כמובן, מתפעלים אותה כהרגלה עם התוספות של י״ז בתמוז, בסליחות ובתחנונים.

מוציאים ספר תורה,

צריך שישה עולים

שהם בתענית

כדי להוציא את ספר התורה לקריאת פרשת ויהיה חל. אבל הנה עוד חידוש יפה.

אם זה היה נופל לצום ביום שני או חמישי,

ואין שישה מטענים,

יש חמישה מטענים,

יוציאו ספר תורה או לא יוציאו ספר תורה?

יוציאו ספר תורה ויקראו פרשת השבוע.

למה? כי זה ימים שרגילים להוציא בהם ספר תורה שני וחמישי,

אז יוציאו ויקראו פרשת השבוע.

יפה.

וכמובן שאחר כך ממשיכים,

ובסוף אנחנו מוסיפים, אחרי המזמור של יום,

שם אנחנו מוסיפים מזמור לאסף, אלוהים באו גויים בנחלתך וכולי, שזה רומז על עניין של החורבן.

קודם לתפילת מנחה יש גמרא בברכות דף ו עמוד ב שאומרת

איגרא דתענית צדקת.

קודם התענית אדם ישים אות לצדקה,

ואחר כך יתפלל. דהיינו, לפני תפילת מנחה,

זה עת רצון, שם ישים שלושים אגורות לצדקה,

נוסף למה ששם ארבעים אגורות בוי וארך דוד,

ויתחיל את התפילה שלו.

יפה.

ואנחנו בדרך כלל מתחילים מעט מוקדם את התפילה, ולמה יש לנו גם ברכת כהנים וגם הוצאת ספר תורה.

כמובן שמתפללים את תפילת מנחה,

ויש כאלו שנהגו להוסיף

קודם לאמירת למנצח, אחרי פתח אליהו,

את פרשת

העקדה – ויהי אחר הדברים האלה,

עד והארץ יזכור.

כן?

ויהי אחר הדברים האלה ואלוהים ימצא את אברהם – הם קוראים את כל זה – עד והארץ יזכור.

הם קוראים את זה, ואז הם מתחילים לשם ייחוד. למה?

העקדה היא רומזת לנו כאין קורבן.

כאילו נתמעת חלבנו ודמנו. זה הנוסח שאנחנו אומרים

בתענית, כאילו נתמעת חלבנו ודמנו,

ושגוש ברוך הוא ייעטר לנו בתפילה וכו' וכו', וישמע תפילתנו ויסלח לנו.

אז כנגד זה גם העניין של העקדה שהיה שם עם יצחק, כאילו נתמעט,

היינו צריכים לראה להיות במקום הכבש.

והגדוש ברוך הוא ריחם עלינו, וגם את יצחק אבינו, בסופו של דבר הגדוש ברוך הוא אמר לאברהם אבינו, תיקח את העין ואל תשחט את יצחק.

אז זה גם שם מהפחד הזה של העקדה והקדושה שיצחק עשה הכול, נתמעט חלבו בדמו.

אז זה כנגד זה אנחנו עושים.

וכמובן שהאדם היה צריך לבוא במקום הקורבן להישחט,

רק כשאגשבור ריחם עליו אמר ישחטו את הכבש ולא ישחטו אותך, רק תביא שוחט שיהיה כמו שצריך.

יפה.

גם אז אנחנו, הנה הנוסח ריבון כל העולמים גלוי וידוע לפניך שבזמן שבן המדינה שקיים היה אדם חודר מקריב קורבן

ואין מקריבים ממנו אלא חלבו ודמו מתחפר לו.

ועכשיו ישבנו בתענית ונתמעט חלבנו ודמנו, אי רצון מלפניך שיהיה חלבנו ודמנו שנתמעט שלא אכלנו,

כאילו הקרבנו לפניך על גבי המזבח ותרצנו.

אחר החזרה עולים הכוהנים לדוכן, כן?

עולים לדוכן. כמובן, כוהנים צריכים להיות גם הם בתענית כדי לעלות לדוכן. מתי הזמן של עמנו כוהנים? זה שעה ורבע קודם השקיעה.

אה.

סליחה. קודם שעה ורבע

שלפני השקיעה, אז עולים הכוהנים לדוכן.

לכן, אלו שנוהגים להתפלל מנחה גדולה ב-12.5-1 מפסידים את

ברכת כוהנים.

לכן, ביום תענית, גם מי שרגיל להתפעל מנחה גדולה, לא יתפעל ביום התענית מנחה גדולה,

כדי שהוא ירוויח את ברכת כוהנים. ברכת כוהנים זה דבר חשוב. גם אדם ששומע, עובר אורח,

שומע בית כנס שאומרים ברכת כוהנים, ייכנס פנימה כדי להתברך.

כן? מהקדוש ברוך הוא.

יפה.

לגבי קריאת פרשת והיכל, אמרנו, פותחים, מוציאים ספר תורה, מעלים שלושה גברים, כולן אביב ישראל, כולם יהיו בתענית.

יש שישה עולים, וכן על זה הדרך, וצריך שגם יהיה מניין,

מניין אנשים בבית הכנסת.

אם אין שישה מתוכם, לא יכולים להוציא ספר תורה שוב פעם במנחה.

חסידות חב״ד נוהגים אפילו שלושה אנשים מטענים, כן? הם מוציאים ספר תורה.

יפה. אצל האשכנזים נוהגים, יוליס,

להפטיר אחרי קריאת התורה הפטרה מיוחדת, כן? של הטעניות הם נוהגים להפטיר. אצלנו הספרדים לא מפטירים מלבד תשעה באב,

ששם אנחנו קוראים ההפטרה.

יפה.

אז לכן באמת ישראל שכיבדו אותו, משתכנז,

הולך לבית הכנסת של האשכנזים, כיבדו אותו על יד שלישי,

קורא את ההפטרה בברכותיה גם, כמו אשכנזים. למה?

הוא קורא בשביל האחרים, לא בשביל עצמו, כדי להוציא אותם ידי חובת הקריאה.

יפה, הם קוראים את ההפטרה דירשו השם בהימצאו שבישעיה נוה וו.

זמן צאת הצום בתענית הוא כזמן כל הצומות, חוץ מסיום יום הכיפורים, שבדרך כלל מאריכים בו.

יפה. אז יש בזה ג' דעות, דעה ראשונה זה 25 דקות לאחר השקיעה בחורף,

וכן מנהג חלק מהספרדים ובדי אשכנז. יש דעה שנייה שאומרת 18 עד 20 דקות אחר השקיעה,

ויש דעה שאומרת 13... פה לא צריך לשמור רבנו תם בצום הזה, לא צריך לשמור רבנו תם.

ביום כיפור בדרך כלל נוהגים לשמר רבנו תם.

שאר הצומות לא נוהגים לשמר רבנו תם. יפה.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן יהיה רצון בעזרת השם,

הקדוש ברוך הוא יגאלנו גאולת עולם, ונזכה בעזרת השם שהימים הללו יהפכו לנו לימי ששון ושמחה,

לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן. רבי חנן בן הקשיר אומר, הצעה הקדוש ברוך הוא לדקות ישראל,

שיגר בליים תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.