פרקי דרבי אליעזר - י"ז | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח,

אנחנו ממשיכים בלימוד הפרקי דרבי אליעזר,

אנחנו בפרק

חמישה ושלושים.

לא לשכוח, היום בלילה זה היורצייט של הגאון הגדול, המקובל,

רבי מרדכי אליהו, זכר צדיק וקדוש לברכה, כל אדם ידליק נר,

לא אומרים לעילוי נשמת, אלא לכבוד נשמת הצדיק,

הרב מרדכי אליהו,

בן מזל.

גם השיעור הזה בעזרת השם יהיה לעילוי נשמת כל הנפטרים ובכללם גם לעילוי נשמתנו, צריך להגיד.

הנפטרים יש להם עילוי נשמה,

הם בגן עדן,

אבל החיים אין להם עילוי נשמה, לכן אנחנו צריכים עילוי נשמה.

יפה.

טוב אחרית דבר מראשיתו.

כך אומר שלמה המלך בקהלת ז'ח.

בסוף,

אנחנו רואים כמה היה טוב מההתחלה.

כל התחלות קשות, אה?

אדם מתחיל עבודה חדשה,

לא כזה תמיד הבוס מחייך.

לפעמים הבוס דופק פוזה של רציני.

קשה לו עם זה.

יאללה, תהיה איתי סחבק.

או אחד לא אוהב את הרב פלוני, הוא אומר, הוא מפחיד.

אמר לי איזה אחד, מה, אתה שומע את הרב אמנון יצחק? הוא מפחיד? לא, לא.

אמרתי, בגלל שהוא מפחיד ואתה לקחת מלא ברכות,

עד עכשיו לא התחתנת.

אם תלך עם הפחד שלו, אתה מתחתן תוך שנה.

טוב, אני אנסה את זה, אנסה את זה. אמרתי, טוב, תנסה את הצדיק ההוא, את הזה,

פה, חלק חיים, חלק לא.

אם לא יעזור, דבר איתי.

יש לך פה מתנה מהשמיים.

זה מברך ונגמר. רצוני רב יעשה מיד. זה לא עכשיו, מחר, אחר כך. עכשיו.

במקום אתה מקבל את התשובה.

כל דבר.

אנשים מפספסים, מזלזלים, חס ושלום.

אז טוב אחרי דבר, מראשיתו, בסוף, סוף טוב, הכל טוב, מה שנקרא.

הברכות הראשונות שבירך יצחק ליעקב אבינו על טללי שמיים ועל דגן הארץ, שנאמר,

אנחנו מברכים כל חתן בברכה הזו,

ויתן לך האלוקים מיתה על השמיים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש וכו'.

הברכות האחרונות

הן ברכות יסוד עולם היו,

ואין בהן הפסק, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. דהיינו, זה ברכות בלי הפסקה, מה שהוא בירך אותו.

שנאמר, ואל שדי יברך אותך

ויפרך וירבך והיית לקהל עמים ויתן לך את ברכת אברהם וכו' וכו'.

ועוד הוסיף ואמר את ברכת אברהם, שנאמר, ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך איתך.

הווי אומר,

טוב אחרית דבר מראשיתו.

למה אמר? לך ולזרעך איתך.

לא רק יעקב אבינו אלא עד סוף כל הדורות, כל זרעו

וכל עם ישראל נקראו על שמו של יעקב אבינו

על ידי אותו מפגש עם מלאך. לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל.

יפה.

הווי אומר טוב אחרית דבר מראשיתו.

יש המשך לפסוק,

ושם כתוב, טוב ערך אפיים מגבה רוח.

אדם שהוא מעריך אפיו,

שותק,

מבזים אותו,

מקללים אותו,

דורכים על המודעות שלו,

תולשים.

לא משנה אם זה בר דעת או לא בר דעת, עם כיפה שחורה או עם כיפה צבעונית, לא משנה מי זה.

עם ציציות בחוץ או בלי ציציות בחוץ, לא משנה.

אז טוב ערך אפיים, אם הוא מעריך אפו והוא שותק,

זה עדיף מגבר רוח.

מאדם שגאוותו סרוחה הוא מתגאה.

הוא אומר אני, ואני, ואני, ואני.

דבר זה אמר יעקב אבינו,

שבכל יום ויום היה מעריך את רוחו ואומר כל דברי פינגיות.

מגבר רוח זה עשו הרשע שבכל יום ויום היה אוכל מצדו ומגסות רוחו לא היה נותן ממאכלו ליעקב מאומה.

לא שיעקב רצה לאכול, זו לא הייתה שחיטה פרטית.

זו הייתה שחיטה פרטית של עשו.

אבל עשו לא היה מה שנקרא בלשון הרחוב דואג לעצמו.

חזיר.

דואג לעצמו.

היה מכין לעצמו את המנה, יעקב אבינו הוא בחור ישיבה, שיסתדר.

שיסתדר, יאכל בבית המחוי.

אבל הוא היה דואג לעצמו לסטייקים, הכל כמו שצריך.

ולכן מגסות רוחו הוא לא היה נותן ליעקב אבינו אפילו מאומה.

פעם אחת יצא לצוד ציד ולא עלתה בידו.

ניסה לצוד,

צעד,

קושר,

בא המלאך, הופ, מתיר את החבל. למה זה? כדי שיעקב אבינו

יספיק לקחת

בעצת אמו רבקה את הברכות מיצחק אביו.

וראה יעקב אוכל מאכל עדשים, אותו יום היה פטירתו של אברהם אבינו.

וכתוב שהאבלים

שחוזרים מבית העלמין,

ובשאר ימי האבלות שלהם, שבעת ימי האבלות,

אוכלים דברים עגולים ביגלי עגול.

כמובן בהכשר טוב.

ביצה,

זה קצת אליפסה היום בביצה של ימינו, אבל זה נקרא עדיין עגול.

אולי הכדור הצהוב בפנים עגול.

זה הרמז.

עדשים,

כל מין עוגיות עגולים, הכל דברים עגולים.

וכל זה למה? כדי שיזכרו שהעולם הוא גלגל.

כשאדם נפטר, אנחנו לא עושים טובה כשאנחנו באים בשבילו.

אנחנו עושים טובה בשביל עצמנו.

אנחנו באים ועכשיו מסתכלים על המעשים הטובים שלו,

שומעים דברי תורה, איך הוא היה מתנהג,

איך הוא היה עושה, מה היה עושה,

באיזה דרכים הוא נהג,

מה הישרות שלו, איך הוא, אהבת השם יתברך.

כל הדרכים הללו, אדם מסתכל מתי בשבעת ימי האבלות. לכן שבעת ימי האבלות לא קוראים עיתון, לא משנה חרדי או לא חרדי.

לא משחקים עכשיו בכל מיני דברים.

לאבלים יש להם עכשיו שבעה ימים לחשוב טוב.

וזו שנה גם לא פשוטה.

כתוב שבאותה שנה שנפטר חס ושלום אחד מהקרובים,

כל האבלים הללו יש עליהם דין מתוח בשמיים.

אלא

אם ייוולד בן זכר באותה משפחה.

ברגע שיוולד תינוק,

כתוב נתבטלה הגזירה מעליהם. ממשיכים להיות בשמירה של השנה,

אבל נתבטלה הקפדה גזירת שמיים עליהם. אחרת חס ושלום בר מינן,

אם ניתנה רשות למשחית, אחד-אחד יכול ללכת, חס ושלום.

הלאה.

ולכן הוא רואה את יעקב אוכל מאכל עדשים עגול,

וחמד אותם בליבו, התחשק לו, מה, רק עדשים?

מה אמר לו?

הלעיתני נא מן האדום, האדום הזה. לא, תוציא לי צלחת של עדשים,

שים לי קצת פלפל שחור על זה. לא.

אמר לו, הלעיתני. מה זה הלעיתני?

לא, תביני עם המצקת ישר לצלחת, ואני אשתה. לא.

קח את הסיר, בעודו רותח,

ואני ככה פודח את הפה, סליחה מכבודכם, אהה, ככה.

ואני ככה בפוזה, כן, של מסובים, ואתה תשפוך את הכל בפנים.

עם משפר, אווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו אתם יודעים מה זה?

זה קוויעות דרגה שלישית.

ועשו, העיקר למלות את התאווה שלו.

הוא רוצה למלא את התאווה, איך ממלאים את התאווה?

עכשיו, עכשיו, עכשיו, אל ייתני נא מן האדום האדום הזה.

לא מוכן לחכות שיתקרר אפילו, מתוך הסיר, מבפנים.

איי, איי, איי.

זה מזכיר לי שם יש פלאפלד אדמור.

מכירים את זה שמה?

בתל אביב.

אתה רואה, תיטול ידיים.

אתמול ראינו בשיעור ברחובות.

מה זה גודל של נטילת ידיים?

לא מדבר, חוץ מנטילה לצורך אכילה,

וחוץ מנטילה בבוקר שאדם חייב ליטול את ידיו לסירוגין.

אנחנו מדברים עכשיו,

השולחן ערוך שם מונה עוד כמה וכמה אופנים שאדם מחויב ליטול ידיים. והוא אומר, אם זה בן תורה ולא נטל את ידיו, תלמודו משתכח ממנו.

מה זה אדם שהשתתף בהלוויה?

התעסק במת,

מת מצווה או מת רגיל,

חלץ את הנעליים שלו, נגע,

גירד במקומות המכוסים,

הסתפר, כמה מסתפרים ואחר כך נוטלים ידיים?

חנג'ורי, בסטרי, אפילו חרדים לא.

אני רואה את זה, אני מסתפר בבני ברק,

לא יודעים את ההלכה הזאת.

שולחן ערוך פשוט.

חייב ליטול את ידיו אחרי התספורת.

הייתי צריך לרבחה עם קנייבסקי, עם הבן שלי,

כמה פעמים, חלקקן, כמה ילדים,

וכל פעם בזה שהוא גוזר,

שזה גם מחלוקת אם צריך ליטול את הידיים או לא,

הוא סך הכול נגע בשערות של קטן, עדיין אין בהם כל כך דין של טומאה.

אין בהם כל כך, כי זה לא מכוסה כמו אצל גדול.

הוא עדיין גלוי אצלו.

אבל גם שם יש שמחמירים ומיד נוטלים ידיים אחרי הגזירה.

אז הוא גוזר ומיד נותן הוראה לנכד, תביא לי את האנטלה, יש לו כאלה אנטלה כמו של קערה של בוקר,

מיד מביאים לו, נוטל את הידיים, כמובן בלי ברכה, מנגב, ממשיך ללמוד.

אז אם זה תלמיד חכם,

תלמודו משתכח ממנו.

הוא ילמד, ילמד, ילמד וישכח. למה?

לא נטל את הידיים. הוא נכנס סתם לבית הכיסא,

לשירותים, לא התפנה.

סתם נכנס.

כל מקום של טומאה, משתכח ממנו לתלמודו. הוא מביא שם את כל האופנים.

ואם זה סתם אדם, הוא אומר,

דעתו משתבשת עליו.

אה, אתה הולך ברחוב, אתה רואה מלא משוגעים.

איך זה?

לא נוטלים ידיים.

זו התשובה.

עזוב עכשיו את הבשר, את העוף, את השאר המוצרים.

זה, אני לא מדבר על זה.

זה אולי, יאללה, נכנס יותר לבחינה הרוחנית והבריאותית.

אבל זה נטילת ידיים, דבר פשוט ככה לעשות.

כל מה שאתה נוגע במשך כל היום, הכל טמא, מכניס טומאה, הכל לפה, הכל נסתם, נגמר.

אחר כך לא מבין, לא יודע, לא יכול, קשה לי, לא יכול אפילו ללכת לבית הכנסת. למה זה?

כי אדם סתום מבפנים.

ומי גורם לעצמו? הוא גורם לעצמו את הדבר הזה.

פילה פלואים.

הלאה.

וזה מה שהוא אומר, הוא לא מוכן לחכות. אל יתני נא מן האדום האדום הזה. איזה גסות רוח היה לעשו.

כמה הוא היה גס.

אפילו נולד גס, התורה מעידה עליו.

עשו מלשון עשוי.

מה זה עשוי? מה זה מוכן? אז פעם אמרנו עוד חידוש בשם רבי חיים קניבסקי.

יש לו ספרים שנקראים טעם הדקרא.

פירושים על השס ועל התורה.

אז שם הוא כותב על הפסוק,

הלא יתני נא מן האדום האדום הזה,

כי עייף אנוכי.

סליחה,

לא על הפסוק הזה. הוא אומר, כתוב אצל עשו,

ויקראו שמו עשו. מה זה ויקראו שמו עשו?

כשעושים ברית מילה,

אומרים ויקרא שמו בישראל, נכון?

למי מפנים את הרמקול?

מפנים לאבא.

ואז האבא אומר, נגיד, אברהם, יצחק, יעקב, כל מיני שמות נורמליים, כן?

לא כל מיני שמות שאין להם איזה.

אחד,

פעם ברית באשקלון, אחד קרא לילד שלו

משהו עם שדה.

חשבתי זה,

אני נמצא באמת בשדה?

מה זה השם הזה?

איש שדה? לא, משהו כזה ככה מוזר. הסתכלתי עליו, אמרתי, מה?

הוא אומר, מה? מה? זה שם יפה.

איך? איך?

זה בכלל שם.

שם משפיע על האדם, זה לא פשוט. זה לא ככה קורא לו איזה המצאה.

לי, אני יודע, כל מיני לילים ואיזה.

אז תקרא לו ביסלי, מה? אתה עכשיו נותן לו כל מיני שמות כאלה, בלי טעם ובלי ריח.

לא, אני רוצה משהו חדש שעוד לא שמעו,

שעוד לא זה.

מה זה חדש?

חדש אסור מן התורה.

תביא דברים, שמות, עם שורשים טובים, שייצא בן אדם.

או תקרא לו הרצל על שם הרשע המרושע הזה.

הנה עכשיו פרשייה של התימנים,

היא יוצאת ככה לאור, מתגלה פתאום אחרי שנים,

שהעלימו וחטפו ומכרו, ולך תדע גם אם לא עשו דברים אחרים,

והרסו כדי שלא יהיה חס ושלום יהדות בארץ ישראל.

אז עכשיו ירצו או לא ירצו, ביבי אכפת לו מזה פתאום,

כי נראה נהיה חצי תימני.

הוא רוצה עכשיו לבדוק מה קורה, מה נעשה?

מה נעשה עם התימנים?

זה היה צריך מזמן לעשות את זה.

אבל התקשורת ככה ממשיכה

לנהל את הכול.

מה? כן.

כשהרף משולם משוגע. נכון, הוא משוגע, והוא היה ככה, והוא פה, והוא זה. בסוף נראה מי המשוגעים.

הלאה.

אז זה היה עשיו הרשע.

כולו, כל כולו תאווה. אומר חיים קניבסקי, אם ככה, מה זה ויקראו שמו עשיו?

אומר המדרש, יעקב אבינו שנולד, נולד כמו שצריך.

עשיו,

איך הוא נולד?

הוא נולד, ויצא הראשון אדמוני, אומרת התורה, כולו כעדר עץ שיער. מה זה אדמוני?

השולחן ערוך פוסק בהלכות מילה

שתינוק שהוא אדום,

אסור לעשות לו ברית משום סכנה שמא יאבד לדמו וימות.

בא יצחק אבינו וראה את זה שהוא נולד ככה אדמוני, נלחץ.

הוא אומר, רגע, מה עם ברית ביום השמיני? הרי תמיד תלמיד חכם חושב על המצוות.

לא חושב איך יהיה החליפה ומה יהיה העולם וזה. לא מעניין אותו.

מעניין אותו מה המצוות.

רגע, איך נעשה לו ברית ביום השמיני? אוי ואבוי. צריך לשאול את המוהל.

אה?

צריך לשאול את המוהל.

שואלים את המוהל, הוא אומר, אי אפשר לעשות ברית.

זה מסוכן, נו ניטל בו דמו.

מסוכן, אוי ואבוי.

מה עושים? מחכים.

מחכים, מחכים, מחכים, מחכים, מחכים, מחכים, מחכים.

הגיע עשו כבר לגיל 13, רואים שלא השתנה שום דבר. 13 שנה לא השתנה.

אמרו לו, אולי נעשה לו כמו דוד שלו, כמו ישמעאל.

אומרים לו עשו, בוא,

יש היום חדר ניתוח מסודר, תשכב, נעשה הרדמה מקומית, נעשה לך ברית. אמרו, לא, לא, לא, לא, לא, אני לא רוצה ברית.

אה, ככה? אומר רב חיים קנייבסקי, יצא לו סטיגמה בשכונה שהוא עשוי.

ולכן, ויקראו, מי? החבר'ה. ויקראו שמו עשו.

אבל מה אצל יעקב כתוב? ויקרא שמו יעקב.

זו הוכחה שאבא הוא זה שקורא את השם לבנו בברית מלה.

זה בשם רב חיים קנייבסקי. הלאה.

אז זה היה עשו גסות רוח ולא היה נותן מאכלו ליעקב. לעומת זה יש לו תאבל. הוא רוצה את הדשא של השכן.

לא מוכן, לא מוכן. הוא רוצה את הסיר, נזיע הדשים.

הוא אומר לו, תראה, זה לאבלים.

הם צריכים לחזור מבית העלמין, הם צריכים לאכול, שיהיו להם מאכלים עגולים.

מה אני אכין להם?

כנראה יעקב היה שף.

הוא הכין שם מרק עדשים, משהו ככה, אורגינל.

הוא אמר, מה אתה?

לא, לא, תביא לי את ה...

הלא יתני נא מן האדום האדום הזה, כי עייף אנוכי.

ממה היה עייף?

בא, עשה חמש עבירות באותו יום. בעל נערם מאור עשה, הרג את הנפש, וכן על זה הדרך.

אמר לו יעקב, אדום יצאת ממאי אימך,

ומאכל אדום חמדת לאכול. על כן קרא שמו אדום.

עכשיו יעקב חיזק את העניין של אדום,

את העניין של האיסוף בו.

הוא אמר לו, אתה יצאת אדום ממאי אימך.

איך הוא ידע את זה?

כי הרי הוא היה איתו בבטן.

יש מחלוקת איך הם יצאו.

בדרך כלל כל תינוק נולד

עם שלייה ושק עובר.

פה אצלהם היה פי לפלויים.

מנדה אמר אחד, אומר כל אחד נולד בפני עצמו.

מנדה אמר, כאילו עם שק ושלייה, מנדה אמר שני, אמרו, מה פתאום?

שניהם נולדו באותו שק ושלייה.

לכן מובן שוידו אוחזת בעכה ושר.

כי אם לא אירוח אז, הרי הוא בשלייה אחרת. איך הוא תפס אותו?

בעיקר אין שהוא נולד בשק אחד איתו, ולכן הם נלחמו.

יעקב רצה לצאת החוצה לא כדי לזכות בעולם הזה,

אלא כדי לברוח מהשכן הרע.

יש לו תשע חודשים שכן כזה רע, עשיו.

מה הוא צריך את זה?

אז נשאלת השאלה. הרי יעקב אתה לומד, כתוב, הגמרא אומרת, שמלאך מלמד את התינוק

בבטן אימו תורה.

כל התורה יודעת, בבטן אימו, ונר דלוק על ראשו. אה?

זה לא נר של חברת מנורה.

זה נר, נר רוחני, דלוק על ראשו, ויושב ועוסק בתורה ימום ולילה התינוק.

אז אם ככה יש לך חברותה שזה מלאך, מה אתה רוצה לברוח מהחברותה?

הוא מלמד אותך, תישאר בבטן, מה? תמשיך עשרה חודשים, 12 חודש.

מה אתה רוצה לברוח? לא.

מכאן ראייה, הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע. אם יש שכן רע,

אפילו שאתה לומד, זה שכן רע, זה יכול לקלקל אותך.

לאט לאט זה מטפטף.

מטפטף, מטפטף, מטפטף, ואז לא רק שלא תלמד תורה, אלא גם אותך, וגם את המלאך הוא יחטיא. לכן הוא רצה לברוח מהבטן.

רצה לברוח מעשו, וכל שכן לא ללמוד עם המלאך,

אפילו רגע אחד להישאר איתו. למה?

לא שהוא לא רצה ללמוד, הוא רצה ללמוד,

אבל לא כשעשו נמצא ומפריע שם.

ולכן הוא רצה לצאת החוצה, אבל מה עושה עשרה? הוא עוזב,

משתלט עליו ויוצא.

ולכן הוא מקבל את העולם הזה, ויעקב אבינו מקבל את החלק בעולם הבא.

לכן הוא אומר לו, אתה אדום יצאת ממאי עמך,

ויצא ראשון אדמוני,

ומאכל אדום חמדת לאכול. אתה אהב לאכול דברים אדומים. דם, דם, דם, אה?

הוא רוצה לאכול אדום.

על כן קרא שמו עדו.

זה אומרת התורה, על כן קרא שמו עדו, לא יעקב.

רבי אליעזר אומר, העדשים מאכל צרה והבל הם.

כמו שאמרנו, דברים עגולים.

תדע לך,

כשנהרג הבל,

אח של קין, כן? בנו של אדם וחווה,

היו אבותיו,

דהיינו חווה ואדם,

אוכלים על מאכלו,

על הבלו, מאכל עדשים באבל ובצרה.

מאיפה נוסד המנהג הזה לאכול דברים עגולים?

מה זה המצאה של שנות התשעים?

מה, המצאה של איזה שף?

בתוכנית בישול? מה? איזה המצאה?

זו לא המצאה.

ככה נהגו כבר מקדמה דנא אדם וחווה.

כשנהרג הבל,

הם אמרו, גלגל חוזר בעולם,

אנחנו נאכל דבר עגול. חיפשו, חיפשו, חיפשו, מצאו עדשים,

ועשו מזה מרק עדשים.

תרנגולים מסתומה גם היה,

אבל לא בגן עדן, כן?

שם הם קיבלו דברים אחרים, יותר בריאים.

היה שם כמו שצריך.

אז הם אכלו זרעונים, זה העדשים הללו.

וזה נקבע להיות כמאכל אבל וצרה.

הבא בתור היה,

כשנשרף הרן באור כשדים,

הרן היה בן אחי אברהם אבינו,

כשנשרף באור כשדים, למה? הוא אמר,

רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, תזרקו את אברהם אבינו.

אם אברהם אבינו לא יישרף,

אז אני, השם הוא האלוקים, אני הולך איתו.

אבל אם יקרה לאברהם אבינו משהו, אני שייך לנמרוד.

וזה לקדוש ברוך הוא אין באמצע.

או קיצוני,

או להפך.

כשאתה באמצע, אתה נפגע.

לכן, מה עשה נמרוד? אמר, גם אותו תזרקו לכבשן האש.

מה קרה לו?

התאדה.

התאדה, לא נשאר ממנו שום דבר.

אפילו קבר לא יכולים לעשות, כלום.

אז לכן, מה עשו?

מאכל זיכרון אבל. מה אכלו? אכלו עדשים.

והיו הוריו אוכלי נא לבלו מאכל עדשים באבל ובצרה.

ויעקב

היה אף הוא אוכל מאכל עדשים באבל ובצרה,

על שהייתה מלכות ושררה ובכורה של עשו.

לא רק הוא היה מאכיל

לאבותיו, דהיינו ליצחק אבינו, בגלל מותו של אברהם,

כמו שאומר המדרש,

אלא גם הוא עצמו היה בוכה על זה שעשו קיבל מלכות,

שררה ובכורה.

רשע מרושע הזה לא משתמש בבכורה. בשביל מה הוא צריך כזה דבר? היה מצטער על זה. לכן היה אוכל מאכל עדשים.

מה הוא צריך מלכות?

מה הוא צריך שאדום תמלוך? אובמבה.

מה הוא צריך למלוך?

מה אמריקה צריכה לקבוע לנו? אם כן, לירות על הפלסטינים או לא לירות על הפלסטינים?

אם כן, נקבל תקציב או לא נקבל תקציב?

אותו דבר לגבי הכבוד, השררה

כל זה יעקב אבינו היה מצטער, במקום שזה יהיה לצד החיובי אצל התורה,

זה חס ושלום נהפך להיות לצד השלילי

ובאותו היום מת אברהם אבינו זקנו וישראל אוכלים מאכל עדשים באבל ובצרה על אבל בית המקדש ועל גלות ישראל

כן אז כשמתגרשים מה אוכלים?

הולכים למסעדה? לא, אסור ללכת למסעדה, אוכלים מאכל קדשים

זה מאכל אבלים

צריך לזכור

אז גם ישראל

בוכים על חורבן בית המקדש

ואוכלים

מיוז' בתמוז, כן?

עד

תשעה באב

אוכלים דברים של אבלים, מתנהגים כמו אבלים, לא שומעים מוזיקה

וכן על זה הדרך

וגם על גלות של עם ישראל, עדיין אנחנו בגולה, כל אחינו נמצאים בחוץ על הארץ, שם הטוב להם

עד שדאעש ימלא את המכסה,

ייכנס לכל המקומות, בינתיים היום הוא נכנס לגרמניה אומרים, לא?

היה איזה משהו כבר בגרמניה,

איזה פיגוע,

כנראה אומרים שזה גם

שייך אליהם, אולי שלוחים שלהם וכולי

אז עד שהוא לא ייכנס לכל העולם, אנשים מחוץ לארץ לא יבינו שצריך לעלות לארץ ישראל

מלך המשיח כבר פה, מחכה, תעלו, לא

שמה יש גודל כסף על העצים, מה לא חבל?

הלאה

מכאן אתה למד שאין בני עשיו נופלים,

מתי בני עשיו, מתי אדום אמריקה תיפול?

עד שיבוא שריד מיעקב וייתן לבני עשיו מאכל עדשים באבל ובצרה

אז עד שלא יהיה להם שם איזה אסון

ויביאו להם מרק עדשים לאכול

עד אז הם שולטים

על עם ישראל

מרגע שיאכלו הם נופלים

וייקח מהם את שררת מלכות

ובכורה שקנה יעקב ממנו בשבועה דהיינו על מלך המשיח הרמז הזה

שנאמר על יעקב ויאמר יעקב יישבע לי כיום ויישבע לו

יעקב ידע שעשיו חרטטן

הוא עכשיו יוכל למלא את קרסו בסיר נזיד העדשים ויגיד לא אני הייתי רעב זה זה עשיו היה למדן הוא לא היה סתם רשע

הוא היה חרדי למדן

למד בישיבה כמו יעקב

הוציא גם תואר

היה לו כושר לרב

עשה את כל מה שצריך

הוא אפילו היה מתחכם עם אבא שלו איך מעשרים את המלך

מלך הוא לא צריך להחמיר אבל איך מעשרים? מחמיר, מחמיר

מחמירים במקום שצריך להחמיר לא במקום שלא צריך להחמיר

ויצחק תמיד חשב לטובה זה בן שלו טוב נו אולי יצא מהאדם הזה עוד משהו

אולי יהיה בן אדם אה?

אולי יצא יהודי טוב

אבל בסופו של דבר פשוט שלא רק שלא יצא טוב גם יצא רע

אז זה הוא דאג

יעקב אבינו

ולכן הוא השביע את עשיו

וגם מה הוא נותן לו? הוא מבקש ממנו נזיד עדשים מה הוא מביא לו גם?

מביא לו גם לחם

שואלים רבותינו בשביל מה הביא לו גם לחם?

חלה הביא לו בשביל מה הביא לו?

שלא יגיד לא זה טעות

אני, בגלל שהייתי רעב, ופה, פיקוח נפש וזה, אז נתת לי, אז לא נמכרה הבכורה.

לכן הוא עשה לו קניין שלם וגמור במנה דקשר מקנאי הבה.

כמו שעושים עם כל השיטות, כל האופנים, וגם נשבע שבוע חמורה,

עשה לו אישה ועלי, ונשבע לו, וגם כתוב שהוא ביזה שם.

גם אכל, גם זה, וגם וייבז עשיו את הבכורה.

מכאן שגם אם ירצה לחזור, לא יכול. למה ביזה את הכל והכל,

כמו שצריך.

וזה יעקב הרוויח,

אבל זה לא נתפס ביעקב. עד מתי? עד שאבו מלך המשיח.

רבי עקיבא אומר, כל מקום שהיו אבותינו הולכים,

היה להם נס, הייתה באר מהלכת לפניהם.

אז לא היה מי עדן, נביעות, חרטות, לא היה.

לא היה בקבוקים, אי אפשר לקנות,

שתייה, מים,

אין, תמי,

ארבע, שמונה, כל מיני מספרים. אין.

היה להם באר שמתגלגלת איתם,

הולכת איתם במשך ארבעים שנה במדבר, בעירה של מרים,

נתגלגלה איתם. היה להם נס. בכל מקום אתה הולך ממדבר יש מים?

אנשים ככה שוברים קצת מהעץ תמר, שם יש לחלוכית של מים קצת.

כי העץ התמר, אפילו שלא משקים אותו, יונק מקרקעית האדמה, שורשים שלו ככה בריאים וחזקים.

ושם יש בתוך העץ,

למבינים בלבד,

איזה מאגר ככה קטן של כמה

טיפות אפשר להגיד, אולי טיפה יותר.

ופה אנחנו רואים

שיש להם נס, מתגלגל להם לכל מקום באר.

אתה רוצה לשתות? בבקשה, הנה, יש לך באר.

מוריד את החבל, טשק, מעלה עם הדלי, יש לך מים,

שהכול נהיה בדברו.

וחופרים, איך היו מוציאים את הבאר הזאת?

היא לא הייתה מגולה.

היו חופרים שלוש פעמים, אחת,

שתיים,

שלוש, הופ,

פשש, יוצא להם כבר מים.

יוצאת להם הבאר.

ומוציאים אותה לפניהם.

וחפר יצחק אבינו בארץ ג' פעמים ומצא אותה.

לפניו, שנאמר,

זה לא רק היה לעם ישראל במדבר, אלא גם לאבותינו זכו בדברים הללו.

שנאמר,

וישוב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו עבדי אברהם אביו, בימי אברהם אביו, והסתתמום פלישתים.

חפר בארץ שני פעמים ומצא אותה לפניו.

גם את הבאר,

שנאמר, ויחפרו עבדי יצחק בנחל.

הוא כתיב בירושלים,

לעתיד לבוא זה פסוק בזכריה ידח,

והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים.

מה זה המקום הזה?

מה זה המים הללו?

היא הבאר שעתידה לעלות בירושלים ולהשקות את כל סביבותיה של ירושלים.

למה?

כדי שיצמח, תצמח ירושלים יפה לכבודו

של מלך המשיח, לכבוד השם יצבח, לכבוד הגאולה.

ועל שמצאו אותה שבע פעמים, קראו אותה, את הבאר שבעה,

שנאמר ויקראו אותה שבעה.

ועל שם הבאר נקרא את העיר הזאת באר שבע.

עד היום הזה.

אז למה נקרא באר שבע העיר?

אה?

בגלל תחנה מרכזית שמה?

בגלל מה?

מעיין השבעה.

מעיין השבעה.

אותו מעיין שנבע ומצאו אותו שבע פעמים.

יפה.

בן שבעים ושבע שנה היה יעקב בצאתו מבית אביו.

בן שבעים ושבע הולך לברוח מפני עשיו, למצוא שיתוך בדרך גם.

לאן הוא הולך?

לבית של בטואל.

סליחה, לבית של לבן.

אח של אימא שלו. הרמאי הגדול.

והייתה באר מהלכת לפניו. גם לפני עכו אבינו הלכה הבאר.

מבאר שבע עד אדר המוריה מהלך יומיים.

והגיע בחצי היום לשם ופגע בו הקדוש ברוך הוא שנאמר ויפגע במקום ויעלן שם כיבה השמש.

ולמה נקרא שמו מקום של הקדוש ברוך הוא? אלא

בכל מקום שהצדיקים שם,

הקדוש ברוך הוא נמצא עימהם,

שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי,

אבוא אליך וברכתיך.

יש לנו מתנה נפלאה ביותר.

לא צריך לעמוד בתור לקבל ברכה אפילו.

אומר הקדוש ברוך הוא, בכל מקום שתזכיר את שמי, תברך, תיקח כוס מים, שהכל נהיה בדברו.

בורום מן המזונות, על נטילת ידיים, כל מצווה ומצווה של עמוסה מברך.

אבוא אליך וברכתיך.

ומה אנחנו אומרים? ברוך אתה. אנחנו מברכים את הקדוש ברוך הוא. אתה ברוך.

מלך העולם, שהכל נהיה בדברו.

ברוך הוא, אתה מברך אותי?

אני מחזיר לך עכשיו ברכה כפל כפליים. בכל המקום אשר אזכיר את שמי, איפה שתזכיר את שמי,

אבוא אליך וברכתיך. אני אבוא לברך אותך.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, יעקב,

הלחם בצקלונך.

הלחם נמצא, מה שנקרא, בשקית שלך, בסל.

והבאר לפניך

לאכול ולשתות במקום הזה.

אתה יכול לאכול ולשתות, סעודה.

אמר לפניו ריבונו של עולם, עד עכשיו לא ירד השמש חמישים ירידות

ואני שוכב במקום.

ובלא עיתו בא השמש במערב.

זה לא היה הזמן שצריך לבוא למערב, פתאום הגיעה השמש, זזה לצד מערב.

פילי פלויים.

והביט יעקב וראה את השמש בא במערב, שנאמר ויאלן שם.

שנאמר ויאלן שם כיווה השמש.

זאת אומרת, היה ליעקב נס

שהשמש לא שקעה בשבילו, כדי שהוא יוכל ללכת בדרך ולא יהיה לו סכנה

של חיות רעות וכולי וכולי.

וכשהוא מדבר עם הגשבורות, הגשבורות הוא מזיז את השמש לצד מערב, כדי שהצדיק יוכל לישון.

כדי שהוא יחלום את החלום, סוליו וכולי, ואז יהיה לו את ההבטחה של

זרעך לא ייספר מרוב.

לקח יעקב שנים עשר אבנים מאבני המזבח שנעקד עליו יצחק אביו.

ואז שם הוא פוגש את מקום המזבח,

לוקח שנים עשר אבנים

שאברהם אבינו הכין למזבח כנגד שתים עשר

שבטים שאמור להקים יעקב,

והוא לא יודע את זה, כן? לוקח שנים עשרה.

ויישם אותם מראשותיו באותו מקום.

הוא הולך לישון שם,

וכתוב שחיות רעות הרי רואים בן אדם בלילה שם.

רוצים לטעום.

באיזה טעם זה?

מישמיש, אפרסק, באיזה טעם?

רוצים לטעום.

חיות רעות רעבים במדבר, אין מה לאכול.

ואז יעקב אבינו פחד שמא תזעיק אותו חיה רעה. מה עשה?

אמר, החשוב ביותר בגוף, מה זה?

הראש.

אז בוא, במקום שאני אחסה את כל הגוף,

או איזה איבר מסוים מהגוף,

אני אחסה את הראש.

ולכן מה עשה?

עשה 12 אבנים מסביב ראשו והניח את הראש. ככה החיות רעות רואים את האבנים,

הם לא מתקרבים, מה שנקרא.

הלאה.

להודיו, עכשיו למה עשה את הדבר הזה באותו מקום? זו לא הדבר, אבל מן השמיים כיוונו אותו.

להודיו שעתידין לעמוד ממנו 12 שבטים,

וכולם נעשו כולם כאבן אחת.

להודיו שכולם עתידים להיות גוי אחד בארץ.

היום אנחנו לא יודעים מי זה ראובן, מי זה שבט שמעון, מי זה לוי, מי זה פה, מי זה שם. לא יודעים.

זה היה סימן שגוי אחד בארץ.

כך הראש ברוך הוא מבטיח שכולם יתייחדו להיות כאומה אחת, עם ישראל.

שנאמר בדברי הימים, ומי כעמך, כישראל, גוי אחד בארץ.

איזה עוד אומה יש ככה?

כולם שם ערבים. זה ככה, הוא רב עם זה, זה רב זה,

אוכל אותו,

ההוא יורה עליו, זה יורק עליו, זה גונב אותו, זה רוצח, זה שודד.

עושים כל אינתיפאדות שבעולם.

חוץ מאומה אחת, עם ישראל, כולם מאוחדים.

חבל שזה רק בשעת צרה.

רבי לוי אומר, באותו הלילה הראה לו הקדוש ברוך הוא את כל האותות.

מה האותות? כל הסימנים,

גם שנמצאים בשמיים.

זה הכוונה.

ומאותות השמיים, אל תחתו.

יש אנשים שאומרים, לא, לא, לפי המזל, רואים את זה כל מיני אצטגננים של שקר,

של כל מיני מזלות, כל מיני שטויות.

לא, החודש זה לא יוצא טוב, ראשון ושני יהיה לך ככה,

שלישי ורביעי קשיים בפרנסה,

חמישי אשתך תבקש ממך לעשות כניעה לירקות,

שישי יהיה לך זה, תשתה טמפו והכל יהיה בסדר.

מה זה השטויות האלה?

עם ישראל מעל המזל. נכון שהמזלות זה דבר שהוא מובא בספרים הקדושים,

אבל עם ישראל מעל המזל.

עם ישראל מעל כל הדברים הללו.

בגדול גבוה תפילה, אדם לא יכול להתמקד בזה ולא לעבוד השם יתברך.

אז תהיה סגולי, תהיה קבלי.

ולא פתחת אף פעם דף גמרא?

אחד התקשר, הוא שאל, רגע, יש פה איזה מישהו שהוא מוסר שיעור בקבלה.

אמרתי, ושס הוא סיים פעם? הוא למד תחומה שימרה שפעם.

לא, לא, הוא נמשך לקבלה. אמרתי, אסור לשמוע אותו בכלל.

מה זה השטויות האלה?

זה נובע יכול להיות ממקורות לא טובים.

הוא יכול להסביר את הדברים בצורה מעוותת ולעוות את הראש של הבן אדם.

ואנשים נמשכים. לא, זה מעניין.

זה מעניין, זה לא משניות,

זה לא גמרא,

זה לא פלפולים,

זה לא הלכה.

זה משהו ככה,

סודות, אורות, חיצוניים, פה, שם. זה מעניין, זה מעניין. אני ככה מרגיש רוחני, רוחני טוב לי.

ניסית פעם ללמוד דף גמרא?

זה את הרב אלישיב, לא היה מסוגל לישון.

לא היה מסוגל לישון

אם הוא לא הספיק את הדפי גמרא.

עוד לחטוף, עוד דף גמרא. ואם היו באים ומפריעים לו, לא, לא, לא. עזבו, אל תפריעו לי.

שאני לא הייתי צריך לעשות שלום עם הארץ.

עוד ללמוד ועוד ללמוד.

זה היה כי הם חיינו ואורך ימינו שלהם.

לא כל שאר הדברים

שהיום אנחנו מתמקדים בהם ועוזבים את העיקר.

ישבתי בבית לפני שבועיים וחשבתי, תראה מה זה הרשעים האלה שהמציאו את הטלפון הסלולרי.

כמה זמן זה גוזל האדם? אם אדם משתמש בזה לצרכים טובים, דברי תורה, שיעורי תורה,

הרצאות וכולי, בסדר.

נצרך לזה לעבודה, בשעות העבודה, בסדר.

אבל אדם מגיע, השם ירחם, זה מפחיד הדבר הזה.

כמה זמן זה גוזל הבן אדם?

האדם התהווה על זה בשמיים. יכל להוציא 100 ספרים. אני? 100 ספרים?

מה זה, אני בקושי לקרוא את התפילה מהסידור ידעתי.

כן.

אם לא היית מבזבז את הזמן שלך, יכלת 100 ספרים להוציא.

ידונו אותו בשמיים. למה לא הוצאת 100 ספרים?

למה לא התמקדת בתורה? למה לא עמלת? למה לא למדת? למה סיימנו את השס? למה לא פה? למה לא שם?

מה אדם יענה?

לא היה לי זמן, לא היה לי קליטה.

לא יכולתי, היה קשה, היה לי טרדות.

ובזמן שלא היה לך טרדות, מה עשית?

גם חיפפת אותו, אה?

הרבצת עוד שינה.

אתמול גם ראינו בהלכה.

הגמרא אומרת, גמרא מורחות,

דוד המלך לא היה יושן

בזמן של יותר משיטי נשמין.

שים נשימות, לא יותר מזה היה יושן.

היה ככה, בקטעים-קטעים. יש מחלוקת מתי זה היה, בלילה

או ביום?

נכון.

הגרר, נכון.

נכון. למה? כדי שלא התאמתה המיטה. היום האנשים מרביצים שינה.

זה תואם את המוות חבל על הזמן.

תראה איך זה, איך המוות טעים.

וואלה, אני עייף, כבוד הרב.

אני רוצה לישון, יושן, מרביץ שינה.

מה, אתה שורף את החיים שלך. לא, שינה בשבת תענוג, מה?

כן, אבל גם לימוד תורה בשבת תענוג, גם הצ'ונט תענוג.

הכל תענוג.

גם לשבת ללמוד עם הילדים זה תענוג.

מה עם זה? אתה עושה את זה?

אתה שר שירי שבת זה גם תענוג. הרב שחס העיד על עצמו.

למה יצא הבן שלו ככה?

יצא יהודי טוב, הוא לא יצא תלמיד חכם כאמור. למה?

בגלל שהוא לא היה שר איתו שירי שבת. מסיים את הסעודה, מיד הולך, פותח את הגמרא ולומד.

שירי שבת! תראה מה זה שירי שבת.

אפילו שירי שבת משפיעים על הנשמה של הילד.

משפיעים על הבית. הבית מתמלא אורה ושמחה.

הדלקת נרות שהבית, אה!

גם כשנחבא החשמל יש שמחה בבית.

אתה מרגיש אווירה מיוחדת.

לא הבן נמצא בדיסקוטק.

הבת נמצאת במקום אחר,

והקטנצ'יק עם הכלב בחדר,

והאישה עם המחשב.

זה אווירה של שבת.

אווירה של שבת זה אחדות, כולם יושבים ביחד,

שמחים, שרים שירי שבת.

האימא מבשלת מטעמים, מוציאים, אומרים לה תודה רבה,

יבורכו הידיים שלך, תהיי בריאה, איזה יופי,

איזה סלטים. אפילו שהבע זה מלוח מדי. לא יגיד מלוח מדי.

תגיד, וואלה, כזה סלט לא טעמתי מימיים.

כל העשר שנים, עשרים שנה שאני נשוי, חמישים שנה.

תהיי בריאה, איזה אשת חי לה.

אפילו סלטי מיקי בהכשר הרב לנדה לא עושים כזה טעים.

איך עשתה? את יכולה להיות שפית.

תפרגן לה.

תן לה הרגשה טובה.

לא.

הוא מתקמצן.

פרגון זה לא עולה כסף.

זה לא כמו פרחים.

פרחים אתה צריך לקנות.

פרגון זה בא בחינם, רק תוציא את זה החוצה.

תן מילה טובה.

יפה.

אז באותו הלילה הוא מראה לו את כל האותות, את כל הסימנים.

ומראה אותו סולם עומד מן הארץ ועד השמיים,

שנאמר ויהיה חלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה.

ומלאכי השרת עולים ויורדים בו,

ורואים פניו של יעקב, ואומרים זה.

זה הפנים של יעקב.

זה כמו הפנים שיש בכיסא הכבוד. כי פני אדם, יש ארבע דמויות.

נשר, שור, אדם ואריה.

זה ארבע דמויות שאסורות,

אסור לשים אותן בבית,

אפילו אם פוגמים בהן.

שאר הדמויות, אדם רוצה לשים, אני יודע מה, נץ.

דמות של נץ, ככה מפוסלת,

הלך לפיקאסו, פיקאסו קראו לו,

עשה לו שם איזה כבש,

כן, זה פיקאסו עשה?

קדישמן.

זצ״ל כבר, ז״ל.

נפטר.

הוא עשה לו שם איזה ראש של כבש, אבל חי, לא בתמונה.

חי ככה וראש של כבש, ככה מפוחלץ,

שם לו את זה בסלון, זה בסדר, אפשר לעשות, רק צריך לפגום בו.

אבל ארבע הדמויות,

שור, אדם, אריה ונשר, זה אפילו פגום לו.

למה זה ארבע דמויות של כיסא הכבוד? איך אתה רוצה להידמות?

מה אתה נבוכדנצר? מה אתה אחשוורוש שרצה להעתיק את הכיסא של

שלמה המלך?

אז המלאכים ראו את פנינו. רגע, רגע, זה אנחנו מכירים, זה למעלה, מה זה זה פה?

מה זה זה הפנים האלו? זה יעקב אבינו.

זה האדם.

רגל רביעית במרכבה העליונה.

ורואים פניו של יעקב ואומרים זה הפנים כי פני החיה שבכיסא הכבוד.

אלו עולים ואלו יורדים שנאמר והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו.

והראו הקדוש ברוך הוא ארבע מלכויות מושלים ועובדים.

והראו את שר מלכות בבל עולה שבעים עוקים ויורד.

והראו את שר מלכות מדי עולה חמישים ושתיים עוקים ויורד. עוקים זה הכוונה על הפסים.

כן?

והראהו שר מלכות פרס עולה 180 עוקים ויורד, והראהו שר מלכות אדום עולה ואינו יורד.

ואומר,

בישעיה י״ד י״ד,

העלה על במותי אב עד דמי לעליון.

אמר לו יעקב,

אך אל שאול תורד אל ירקתי בור.

סופו של הדם להגיע לקבר. מה, אתה רוצה לעלות למעלה?

העלה על במותי אב, זו הכוונה לעלות לעננים את דמי לעליון,

ידמה לשכינה.

אמר לה הקדוש ברוך הוא,

אם תגביה כאן נשר ואם בין כוכבים שים קיניך, משם אורידך.

זה הביאו את הפסוק הזה על אילן רמון,

זיכרונו לברכה,

שאף על פי שעלה עם ספר תורה.

זה לא רצון השם יתברך,

זה היה רצון של נאסא,

אבל זה לא רצון השם יתברך.

וזה מבטיח הנביא עובדיה, ואומר,

גם אם בין כוכבים תשים קיניך משם אורידך.

שם אני אוריד אותך. אתה לא צריך להיות שם.

לא מזמן, לפני כמה שנים,

ראיתי שפרסמו שמוכרים חלקות בירח.

נדל״ן.

חברת נדל״ן בארצות הברית מוכרת חלקות בירח.

משם אורידך.

יש ברור מבטיח.

אם אתה תעלה לשם,

אני אוריד אותך.

זה לא המקום שאתה צריך להיות בו.

אתה צריך להיות פה, בעולם הזה.

תגמור את המאה ה-20 שנה שלך, מה שנגזר עליך, אתה תעלה לשם.

יותר משם תעלה.

תעלה עד מקום כיסא הכבוד, גן עדן וכו'.

אבל לעלות עכשיו בחיי חיותך לשם?

מה לך ולזה?

משם אורידך.

השכים יעקב בפחד גדול ואמר, אוי ואבוי, ביתו של הקדוש ברוך הוא במקום הזה.

איך אני ישנתי במקום כזה? שנאמר, ויירא ויאמר, מה נורא המקום הזה?

הוא לא פחד מהאריות בלילה.

לא.

איזה קדושה במקום הזה? אולי חס ושלום לא התנהגתי כאוי.

מכאן אתה למד שכל המתפלל במקום הזה בירושלים,

כאילו התפלל לפני כיסא הכבוד.

היה צדיק גדול.

בירושלים קראו לו הרב דרזי.

זכר צדיק וקדוש לברכה, הוא היה חברותא

של הרב כדורי.

כן.

הוא קבור שם ליד הציון של הרב כדורי, ככה, ביציאה מאחורה, כזה, הרב דרזי. תראו, ממש בצמוד.

ופעם אחת זכיתי להתפלל איתו, זה היה.

יש בכותל, אם אתם נכנסים ככה למנהרה,

לא במנהרות הכותל,

אלא נכנסים ישר לכותל, לוקחים שמאלה עד הסוף,

שם יש כאין מדרגות כאלה שהם

פתוחים רק כמה שעות ביום.

מתי זה?

לפני הנץ ואחרי הנץ.

לכמה דקות.

כל מי שרוצה נכנס לשם, מתפלל. הוא היה עושה שם את התפילה כל בוקר בנץ.

זה המקום שמול קודש הקודשים.

מול קודש הקודשים אתה מתפלל.

זה המקום כאילו ממש מול.

ומשם מה שנקרא, הנה מה שאנחנו רואים פה.

מכאן אתה למד שכל המתפלל במקום הזה,

כאילו התפלל לפני כיסא הכבוד.

משם מקום עליית התפילות.

כאילו התפלל לפני הכבוד.

למה?

ששער השמיים שם הוא,

ופתח פתוח לשמוע את התפילה.

משם יש ברוך הוא שומע את התפילות.

זה מה שכתוב על הכותל, מעולם לא זזה שכינה מהכותל.

למה? למה מעולם לא זזה שכינה? מה הבעיה שהשכינה תסתובב מסביב?

למה שמה? מכאן אתה רואה? שם פתח פתוח לשכינה לשמוע את התפילות של עם ישראל,

ושם זה מקום כיסא הכבוד.

הפתח זה מקום כיסא הכבוד. לכן משם לא זזה שכינה, כי שכינה נמצאת על כיסא הכבוד.

שנאמר, וזה שער השמיים, וישב יעקב ללקוט את האבנים.

בא להרים אותם בבוקר.

הוא מצא אותם כולם אבן אחת. הכל נהפך לאבן אחת.

ולכן מה הוא עושה? לוקח

את האבן הזו ושם אותם מצבה בתוך המקום, וירד לו

זה לפי גרסה אחת, כן?

ירד לו שמן מן השמיים ויצק,

שנאמר, ויצוק שמן על ראשה על ראש האבן.

מנדאמר שני אומר שהמטה של יעקב אבינו היה חלול,

ושם הוא היה מחביא, לא כמו היום שיש כאלה מחביאים יהלומים שם,

בתוך המקל, או כל מיני דברים מקרי ערך,

או חרב, כל מיני דברים.

אלא, מה הוא שם שם? הוא היה שם שמן שם.

למה?

שאם הוא ייקלע לאיזה מקום הוא ירצה ללמוד תורה, מאיפה יהיה לו אור ללמוד תורה?

אין חברת החשמל עוד.

עכשיו רק הם מחדשים את הקווים

בכפרים

של הערבושקים.

אבל אין, אין, לא היה חשמל. אפילו אצל היהודים בארץ כנען לא היה חשמל.

בירושלים לא היה חשמל עוד.

זה היה מושג של חשמל. עדיין הממציא לא נולד.

לא המציאו אותו.

אז איך יהיה? איך ילמדו?

לקח, היה לוקח את השמן מהמטה קצת, מדליק, שם עם הפתילה ויושב ועוסק בתורה.

אז מאותו שמן, מזה הוא יצק על אותה אבן ומה שנקרא קידש אותה.

למאן דאמר שני,

לכן מובן למה יעקב אבינו חוזר בחזרה בשביל פחים קטנים.

תסטובה, סליחה, יעקב אבינו, מחילה מכבודך, מה אתה קמצן?

אז השארת כמה פחים, כמה גלונים קטנים. מה אתה עושה עניין?

לקחת חביות,

מה אתה צריך את כל הגלונים הקטנים? בשביל מה? לא.

זה בקבוק שירד מהשמיים, לא בקבוק שאמרו שזה של הבבא סאלי או שהרב עובדיה בירך עליו והתוקף שלו אחרי שהוא נפטר.

לא.

זה לא עובד ככה.

זה לא איזה שמן שמכרו אותו בציון ואמרו, זה אם תשתמש בו הכל יהיה בסדר.

ואתה שם אותו, נהיה לך כוויות ומקבל לך שלום כל מיני מחלות עור.

לא זה.

ירד לו בקבוק מן השמיים.

שמן שכזה אי אפשר לפספס. לכן מעבירים את כולם,

חוזרים בחזרה

בשביל פחים קטנים. המלאך לא רוצה שהוא ייקח את זה.

הוא לא רוצה שתישאר הזכות הזו של יעקו אבינו.

ועם אותו שמן, מוריי ורבותיי, הם משכו את כל מלכי ישראל.

ובאותו שמן עתידים למשוך את מלך המשיח למלך אדם ישראל.

וגם הכוהנים יזכו לקבל מן השמן הזה והתקדשו.

שמן שכזה אפשר לפספס, אה?

אפשר לפספס?

אפשר לא לחזור? זו מתנה מקוצ'ה בריחו, לא מבשר ודם.

לכן עושים השתדלות עד כדי כך שאפילו רבים ומקבלים מכות מהמלאך.

העיקר לקחת בחזרה את הפחים הקטנים.

לקחת בחזרה את הבקבוק שלא יהיה עובד.

וירד לו שמן מן השמיים ויצק על האבן שנאמר ויצעוק שמן על ראשה. מה עשה הקדוש ברוך הוא?

נטה רגל ימינו, כביכול.

כן? אין לו גוף ואין לו דמות הגוף.

נטה רגל ימינו וטבעה האבן עד עמקי התאומות,

ועשה אותה סניף לארץ כאדם שעושה סניף לכיפה.

איזו אבן זאת?

זאת האבן המפורסמת, אבן השתייה.

אבן שממנה הושתת העולם כולו.

לפיכך נקראת אבן השתייה,

שמשם הוא טבור הארץ.

כמדומני שהגמרא מביאה את זה

על רבי יהושע וחכמי אתונה. אתם מכירים את זה?

מכירים או לא מכירים?

חכמי אתונה האלה היו חכמים להרע.

גשר שבור למטה שמים בית חולים.

והם תמיד היו מחפשים כל מיני דברים.

הגמרא שם מביאה פי לפלוי ממה שהם היו עושים הרשעים האלה.

אחד מהדברים שהם שאלו,

אחד מהשאלות ששאלו את רבי יהושע,

אם אתה חכם, תגיד לנו איפה אמצע העולם.

אה, מה אתם אומרים?

מישהו אחר אומר, טוב בסדר, רגע, אני אקנה מטמבורמטר

ונתחיל למדוד.

אמר להם רבי יהושע, בדיוק פה איפה שאני עומד זה האמצע.

אמרו לו, איך אתה אומר כזה דבר?

אמר להם תשובה פשוטה, העולם עגול.

ובכל מקום שתעמוד זה האמצע.

זו הייתה חוכמת רבי יהושע,

חוכמה פלאית בזכות, לא מהאוניברסיטה.

הוא היה בוגר של סמינר.

לא, בזכות ההתמדה בתורה הקדושה.

בזכות הרצון, בזכות הכוח של התפילה שהוא ביקש מהשם יתברך, בזכות זה הוא זכה.

אתה מתנצח הרבה עם ה...

כן, נכון.

אנחנו נביא את זה בהזדמנות שם.

מבט של הקיסר. איך כן?

מבט של הקיסר, הנה, יום אחד,

רבי יהושע היה מכוער, סליחה.

כן, הוא היה, פניו היו שחומות, כהה אור.

אתיופי.

כן.

בקיצור, הוא היה כהה אור.

יום אחד הבת של הקיסר,

שנראה לי קיסר רומי זה היה, מי זה היה שם?

אחד מהקיסרים.

אז היא נתנה לו, אני מדבר בחידות,

אז היא אמרה לו,

מה זה זה? איך זה יכול להיות שדבר יפה זה התורה,

חוכמה מפוארה מונחת

בכלי מכוער?

כלי זה הכוונה לגופו של האדם.

איך זה יכול להיות כזה דבר?

אז מה הוא אמר לה?

תגידי, יש לי שאלה.

נסיכה, בת של המלך,

בת של הקיסר.

את היין שלכם שבמרתף, באיזה קדים אתם שמים?

היא אמרה לה שאלה, שמים בחביות.

מה, את השתגעת?

זה חילול כבוד המלכות.

תתני הוראה שיעשו את הכול

של זהב וכסף. אני הייתי בטוח שיש לכם חביות של זהב וכסף. מה אני אעלה לכם?

מה, זה חסר כסף למלכות?

איש שמאי זה. אמרו, בואו נו, צודק.

מיד נתנה הוראה על היינן הראשי.

תזמין מלא חביות של כסף. זה היה, כל העיר התחילה לעבוד, כל הצורפים, חביות למלך, צ'יק, צ'יק, צ'יק, 300 נגיד חביות.

שמו שם, העבירו את כל היין, נגמר, סוגרים חותמים.

ומחרת המלך בבוגר,

בסעודה, שותה יין.

לא היה משקאות קלים.

רוצה לשתות יין משובח, תראה מה יין,

סליחה מכבודכם, הקיאי את זה החוצה.

מה זה, זה היה יין מקולקל, קורא לעניין הראשי. תגיד לי, מה הבאת לי?

זה במקום יין ישן נושן, הבאת לי יין טרי כנראה, זה מקולקל, החמיץ.

תביא חבית אחרת.

טוב, איזה, אדוני המלך, מה אתה אוהב?

קברנס סוביניון? מה אתה אוהב?

לא, אני אוהב מרלו, יאללה.

הלך לשם, פתח לו חבית של מרלו,

והוא הביא אותו דבר חמוס.

חבית שלישית, אותו סיפור.

אמר, מה קורה פה?

מה יש? תבדוק, תבדוק את החביות. מה קורה עם החביות?

החביות זה צריך להיות מעץ מיוחד משהו כדי שישמר וישתבח בהם היין.

אמר לו, אדוני המלך, זה לא נמצא בחביות של עץ,

זה נמצא בחביות של כסף וזעם. מה?

מי נתן את ההוראה הזו? אמרו, הבת שלך הנציחה היא מנכ״לית.

יושבת ראש של הבית, היא נתנה את ההוראה. אה, נתנה הוראה?

תקראו לה מהר. מי נתן לך את הדבר הזה, את העצה הזו?

אמרה לו, אדוני המלך, זה תלמיד חכם מובהק שמסתובב במלוכה ומתנצח איתך.

קוראים לו רבי יהושע.

הוא נתן.

אמר, ככה, תקראו לה מהר. מה, איך נתת עצה כזו?

אמר רבי יהושע, אני רציתי ללמד אותה

שלא כל מה שנראה לו טוב מבחוץ,

זה גם לא טוב לבפנים.

בסדר? דהיינו,

אם מבחוץ זה נראה מכוער,

בפנים זה טוב.

לכן, אדוני ברוך הוא עושה את זה ככה, כדי שיישמר הדבר הזה.

ואחרי המסר הזה, כמובן שהם הבינו את הדבר, וכמובן שהכול חזר ונעשה נס, כמדומני, שם, או שחזר על מקום שלום, או שהמלך הפסיד את החוויות. אבל זה היה לימוד לקח לאותן אומות העולם, לאותו קיסר, לאותו בת קיסר,

שהקדוש ברוך הוא לא סתם עושה דברים.

ואם הקדוש ברוך הוא עשה, סימן שיש

חשיבות לדבר.

יפה, אז בואו נסיים.

ועשה אותה סניף לארץ כאדם שעושה סניף לכיפה, לפיכך נקראת אבן השתייה שמשם טבור הארץ ומשם נמתחה כל הארץ.

ועליה היכל השם עומד.

קודש הקודשים שנאמר, והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוהים.

ונפל יעקב על פניו ארצה לפני אבן השתייה, והיה מתפלל לפני הקדוש ברוך הוא ואמר,

ריבון כל העולמים, אם תשיבני למקום הזה בשלום,

אזבחה לפניך זבחי תודות ועולות, שנאמר, וידר יעקב נדר לאמר.

ושם הניח את הבאר

שהייתה איתו,

ומשם נשא את רגליו, וכערף עין,

היה לו קפיצת הדרך, בא לחרן, שנאמר,

ויישא יעקב רגליו,

ואומר ויהיה אצל יעקב מבאר שבע,

והאל הקדוש נקדש בצדקה, וענו העליונים ואמרו, ברוך אתה השם,

האל הקדוש.

אנחנו חוברים למוסר, כי בלי מוסר אי אפשר.

ומי שלא לומד מוסר, חס ושלום,

לא נגיד מה הוא נקרא.

נבלה טובה הימנו,

זו ההגדרה.

יפה.

או,

אנחנו היום נלמד על

חשיבות אמן.

ידוע כמה הפליגו בזוהר הקדוש פרשת וילך דף רפה עמוד ב' בגודל ועוצם שכר מי שהוא שומר אמונים.

שומר אמונים מלשון שומר אמנים.

שהוא עונה אמן, אמן.

שיושב ומצפה מתי יבוא לידו לשמוע ברכה כדי לענות אמן.

סיפרתי לכם על אותו אחד, זקן,

היום הוא כבר ככה בקושי הולך, הולך עם הנכד שלו.

כשהוא יצא לפנסיה, אמר מה אני אעשה עכשיו בבית? יושב ויראה טלוויזיה, מה אני אעשה?

משחק שוש בש במרכז המסחרי, מה, אני אקרא עיתון? כמה?

כמה יכול?

כמה ישב מול הטינופת הזאת?

אז אמר, יש לי רעיון.

מה הוא עושה? הוא כל יום קונה קופסה של ביסקוויטים,

לוקח

בשמים עצה, עשבה, מיניה, נותן ריח טוב בפירות,

והוא עושה סיבוב בכל דרום תל אביב.

אזור של פלורנטין שם, כל החנויות שוקן

ויפו תל אביב.

והוא עוצר חנות חנות, בן אדם בן אדם ברחוב הוא עוצר, אני זוכר כמה פעמים הוא עצר,

היה עוצר אותי, תברך,

מזונות, לפי הסדר של הברכות,

מגע אש,

מזונות, הלאה, תברך עזבה, עצה, מיניה,

נותן ריח טוב פירות, והוא עונה אמן,

אמן, אמן, אחרי כל ברכה אמן.

איזה זכויות.

כמה אמנים, אלפי אלפים

של אמנים מלווים את הבן אדם הזה אם הוא ייפטר אחרי מהעשרים שנה.

משהו מבהיל הדבר הזה, אז בואו נראה מה זה.

אשרי מישהו וגדול שכרו

שהוא שומר אמונים ויושב ומצפה מתי יבוא לידו לשמוע ברכה כדי לענות אמן.

כל קבל דנא תוקף וחומר העונש למי שאינו חושש לענות אמן.

וכמה זה חמור הדבר הזה שהוא לא מקפיד לענות אמן אותו בן אדם.

באמת תסמר שערות אנוש מרעות חומר שבו.

וכבר העתקתי לשון הזוהר וקונדרי סורות אלים ולבבות יחוו על רבים מעמי הארץ שאינם נזהרים בדבר כלל.

השם הטוב יכפר באדם כי לכל העם בשגגה ומאחר דכתיב אל תמנע טוב מבעליו ביותר אל ידי לעשות מה מאוד צריך להיזהר לומר הברכות בקול רם.

אתה לא אומר שהכל נהיה בדברו אמן.

אם לא שמעת את הברכה כמו שצריך אתה עונה אמן.

אתה לא יכול.

אותו דבר זה שמתפלל, הוא רוצה בתשובה.

יכולנו הרבה לסלוח. לא נממן אחריו אחד כזה.

ולא תהיה צדקה יותר ממנה יפה כי גדול המזכה וכל המעשה את חברו לדבר מצווה מעלה עליו הכתוב כאילו עשה.

ועוד כתבו הפוסקים שעונה אמן יענה גם כן בקול רם כדי שישמע המברך שענו אמן. לא. אמן. אמן. מה זה ככה בשקט?

המברך גם צריך לשמוע אותך שאתה אומר אמן. למה?

שידע שענו לברכה שלו.

ויכוון המברך להיות שומע האמן כעונה.

והעונה יכוון להוציא ידי חובת ענייה למברך. ומהמברך והעונה יתקלס הילה, יתגדל שמו של השם יתברך ועליהם תבוא ברכתו.

וביותר צריך להיזהר לאדם האומר קדיש,

שיאמר אותו כתיקונו. יתגדל ויתקדש שמה רבה,

אם הוא לא אומר את זה כמו שצריך.

באחרותי, במכותי, בסמך זה, הוא לא אומר את זה כמו שצריך את הקדיש. עדיף שלא להגיד קדיש אחד כזה.

במקום להעלות את הנשמה, הוא מוריד אותה למטה.

שאם יאמר יתגדל ויתגדש,

זה לא גדיש.

וכדומה, נמצא מחרף ומגדף את קונו.

במקום להגדיל ולקדש את שמו יתברך, הוא עושה להפך.

וכיצד יענו אחריו אמן?

ונמצא שמלבד אשר אנוש יענש על יאתו מחרף ומגדף כלפי מעלה,

נוסף גם הוא ענש עונש עושת עליו.

על יאתו גורם לבטל עניית אמנים!

הרי שאתה עשית כזה דבר,

אמרת כזה דבר, אלו שענו אמן זה לבטלה.

אתה גרמת להם ביטול אי ענית אמן, כמו שצריך.

הם יכלו לענות אמן בגללך, הם לא ענו אמן.

וכיצד יענו אחריו אמן?

בנוסף,

גם הוא או נשושת עליו על היותו גורם לבטל עניית המן ולכן צריך לומר הקדיש בנחת מילה במילה לא למהר אף אחד לא רודף אחרינו קום בנץ יהיה לך הרבה זמן להתפלל

אל תלבדל בשמונה גבעה סוס פרעה

בא עם הסוס של פרעה ורכבו ופרשיו בים מה זה?

זה תפילה? זה צורה של תפילה?

נמצא כדי שלא לגרום ביטול עניית המן ויוכל להגיד הקדיש בנחת ואחר המן שמא דקודשה בריחו

שנמצא שחוטא אחד מאבד טובות הרבה

וכן כשאומרים ברכות ספר תורה וברכות ההפטרה צריכים לשמוע לא עסוקים במחיה

יש בתי כנסת שוטים מחיה

בזמן הזה של קריאת התורה הם חושבים שהם פטורים מקריאת התורה

כי הם קראו שניים מקרא ואחד ארגום לא נכון

אדם צריך לעקוב אחרי השליח ציבור מילה במילה מתוך הספר

ואם הוא נמצא בתור עולה לתורה הוא עצמו היה חייב לקרות עלייה

רק לא רוצים לעשות לו פדיחות כי הוא לא יודע לקרוא כמו שצריך

אז מה אומרים לו?

אתה תחזור אחרי השליח ציבור

ולא שהוא עכשיו חושב על כמה המניות הוא הפסיד

והשליח ציבור עכשיו אוחז בקריאת הפרשה

זה לא עובד ככה

שנמצא שחוטא אחד יאבד הרבה טובה וכן כשאומרים ברכות ספר תורה וברכות ההפטרה אם אומר אותם חטופות וכתופות

בחליף וחסיר גורם גם כן ביטול עניית המניעים

כי לכתחילה אדם צריך להשלים מאה ברכות בכל יום כולל שבת

ולכן טוב שיקנה עליית מפטיר

ששם יש את התוספות של הברכות שהוא משלים אותן

אבל אם לא יכול, הרי יש נגיד מעלים אחד שיש לו אזכרה וכולי או פה תוך שנה או שרב חשוב

אז מה יעשה? אז אם עונה אמן אחר ברכותיו מעלה וכתוב כאילו הוא עצמו בירך

למה הוא לא יכול לעלות?

אז לכן אתה צריך לשמוע מילה במילה ולא להתעסק עכשיו עם כל מיני דברים אחרים

כי על הכל יביא אלוקים במשפט ואף לזאת אהבה נפש יראה השם מרעות רעת עמי הארץ שחושבים לגרום עונג לאביהם ואימם וקונים בכסף מלא מלא קדישים והפטרות, אה?

רגע, רגע, אני רוצה להקדיש את ה... אתה רואה את ה... לזיכרון עולם בהיכל השם לעשות הכי גדול בית הכנסת

ותרשום שם את השם שלי בגדול זה עילוי נשמה לאבא? זה ירידת נשמה לאבא

זה שאתה תורם לבית הכנסת זה משהו אחר, שמן למאור

זה דבר טוב

אבל מה עם הקדיש? אתה בן, צריך לראות אותו כמו שצריך

איזה אחד סיפר לי שהוא השתתף בבית של אבלים

הוא אומר, הבן מולטי מיליונר קיבל משהו מהאבא שלו, ירושה מאוד ענקית הוא אומר, אפילו שבעה הוא לא ישב פה

הוא אומר, באתי, האחיות שלו היו הוא עצמו לא היה, למה הוא נהיה כבר גביר

הכל עבר אליו,

אולי גם אמר ברכת שהחיינו, הגיינו לזמן הזה

שהם נפטרו ההורים שלו

ובנוסף לזה הוא בא, הוא פנה אליו, הוא אברך

הוא אמר, תעשה טובה, אני אשלם לך, תשב במקומי שבעה, אין לי זמן

אתם שומעים מה זה? אין לו זמן להורים שלו

קיבל מהם את כל הון שבעולם ואין לו זמן להורים שלו לשבת עליהם שבעה ימים

לחשוב עליהם, למה יש לו ביזנס, זה יותר חשוב

זה כמו הסיפור עם הסבא עם המעיל הקרוע

שהוא ככה ביזה את אבא שלו בגלל שהוא היה מקיא ורועד והכול וזה, אז הנכד ראה את זה

ככה

אמר לאבא שלו, מה שאתה עושה לסבא זה מה שאני אעשה לך, תיזהר

הוא שמע את זה ככה, הלך, תפר לו חליפה שם כתר על ראשו, הושיב אותו בראש השולחן, היה מכבה אותו, שם לו איזה שמה

איזה מישהו ישגיח עליו, וככה, למה הוא פחד מהבן שלו יעשה לו

אז אם הוא עושה ככה,

במקום עונג, ניגעים לאבא שלו בקדיש ובהפטרה שהוא קורא אותם חס ושלום לא כהוגן

עושה אותם להפך

זה בעיה, אתה לא יודע לקרוא,

תקנה את המפטיר, תכבד מישהו אחר, תלמיד חכם,

שהוא יקרא כמו שצריך, ודקדוק,

לא יזלזל.

יפה.

וביותם מזכירים שמות לבטלו מחרפים ומגדפים וגורמים ביטול עניית המינים והקדיש וההפטרה, אין נפסלים, יפגם יוצאו. ומי ייתן וא' לבבם ליתן צדקה אותן אמהות שלומדים בעד נפשם של הוריהם וקרוביהם?

תחלק את המעות הללו לתלמידי חכמים, לעניים נזקקים.

שאפילו מי שיש לו לשון לימודים ואומר ההפטרה או ברכותיה כתיקונם,

אם קצור קצרה ידו מלהיות אוחז בזה וגם מזה, וצריך לקנות ההפטרה ביוקר.

אומר אני שבוודאי יותר טוב שייתן המעות לצדקה לעניים מהוגנים וערבה להשם יותר, וגם לאביו ואימו יערב ויבשם,

ולא יריב על הקדיש, אנשים רבים. לא, יש לי אזכרה שלך זה שנתיים, שלי זה שנה.

מה, למה,

אני ככה נוהג, יש לי ותק, שלוש שנים כבר, אני תמיד קונה?

מה זה? מתחיל עם ריב. זה עילוי נשמה לאבא, זה יהיה ירידת נשמה. עדיף שלא תגיד עליו קדיש.

עדיף שלא תקרא מפטיר.

זה עילוי נשמת אבא שלך ביום האזכרה, וזה יהיה נחת רוח, מאשר שתעשה מחלוקת בבית הכנסת.

ששם נמצאת השכינה, ואיך אתה מסוגל בכלל לדבר בבית הכנסת?

איך אתה מסוגל בכלל לעשות מחלוקת בבית הכנסת?

וכל שכן ביורצייד

של האבא והאימא. וגם לאביו ואימו יערה ויבושם, כל שכן שאם הוא ממלעיגי שפה,

לא יודע לקרוא כמו שצריך, לא ייגש לומר קדיש או הפטרה.

קח מישהו, שהוא יגיד במקומך.

שאם היו יכולים להתגלות לו אביו ואימו בחלום, היו צועקים עליו ואומרים לו, מי ביקש מידך לעשות כדבר הזה? תשתוק עדיף, חדל לך.

כי ההיעדר טוב ממציאות הרע.

עדיף להיעדר בטוב מאשר לעשות דברים רעים.

וראוי לכל אדם שחושש על בניו ועל מקצתם, שמא לא ידעו לומר קדיש והפטרה כתיקונם.

שייצווה עליהם בכל תוקף שלא יאמרו עליו שום קדיש והפטרה. אם הוא רואה שהילדים שלו האלה לא שומעו תורה מצוות, לא יודעים להגיד קדיש,

יעשה בצוואה שלו תוספת.

הדירה מתחלקת לכולם,

וקדיש אף אחד לא יאמר.

ייתנו לאיזה בחור ישיבה, ייתנו לאיזה אברך שמקפיד על שלוש תפילות במניין כמו שצריך והכול, מניין כשר,

לא אוכלים נבלות וטרפות והוא יגיד את הקדיש מעלה גדולה,

ישתבח שמו לעד,

יותר מאשר הוא יגיד.

לא בתוך 12 חודש ולא ביורצייט, לא באזכרה כלום, עד שילכו תחילה אצל תלמידי חמים ויבחינו אם יודעים או ילמדום.

אתה לא יודע?

שב עם בן אדם שיסביר לך איך להגיד, מה להגיד, תחזור, תשנן את המבטא,

תשנה את הדרך שלך.

אבא שלך נפטר, אתה צריך להשקיע.

או יזכרו איזה תלמיד חכם שיאמר קדיש על נפש עורם וזהו כבודם וכבוד עורם כאשר מרבים בכבוד שמיים.

גם כבודם יהיה מתרבה וזיכוי לבנים בעלי תורה.

כל המכבה תלמידי חכמים זוכה שהבנים שלו יהיו תלמידי חכמים.

כן?

יש אמרה כזו, שכחתי אותה.

איך האמרה על תלמידי חכמים?

זה גם עוד משהו.

לא, אבל אדם שמכבה תלמיד חכם זוכה לבן תלמיד חכם.

למה? הכבוד יש איזה אמרה על זה. לא זכור לי כרגע. הלאה.

גם כבודם יתרבה ויזכוי לבנים בעלי תורה. אבל זה שאמרנו לומר בנחת כדי שיענו אמן אחר שמי דקודשה בריחו,

אפשר להתקיים אלא כשאומר קדיש ביחידות.

אי אפשר להתקיים כשאומר קדיש ביחידות.

אבל כשאומרים רבים, אי אפשר להיזהר בזה.

הם עושים אותו סטראדה, זה מתחיל, הוא מסיים, זה עושה שלום, ואתה מסתכל, אה, זה עוד לא סיימת?

אני כבר סיימת עם דבר שלום.

פעם הייתי באיזה בית כנסת בבני ברק, ברחוב החלוצים, שנים, כשהייתי קטן.

באתי שבת לגיסי.

אז שם היה הנהגה טובה. הרב היה, את כל בעלי הקדישים למיניהם, היה מעמיד אותם בשורה מול ההיכל.

ואז כל אחד שומע את האחד ואומר בקצב שלו.

והוא קובע להם את הקצב.

התגדל והתקדש שמרבה.

מעלמה, דיברה, כרמותיה, עושה להם קצב כזה,

וכולם אומרים ביחד.

אם לא, אחרת, אחד אומר ככה, אחד עושה שלום, אחד על ישראל, אחד יש אלה מה? יש כאלה מתבלבלים גם,

אומרים קדיש יתום, קדיש קבל, זה,

הכל מבלבלים, יוצא שכרם בהפסדם.

לפי שיהיו אלו מקדימים ואלו מאחרים, וגנאי לדבר הוא.

ומה טוב שייזהר חזן הכנסת אם רואה שאומרים קדיש בלעגי שפה ובטעויות,

שהוא יאמר איתם את הקדיש. אנחנו מקפידים על זה,

אדם שאינו הגון היה עולה

לתורה אצלנו, אני הייתי אומר את הברכות שוב פעם, ושוב פעם, ושוב פעם.

יכול להגיד אפילו הרבה פעמים.

את כל השבעה העולים, אם זה בן אדם לא הגון,

לכתחילה לא יעלו אותו.

אבל אם זה ייצור מחלוקת, או פה, או שם, או זה,

אז יעלו אותו, והקורא בתורה יגיד את הברכות שוב פעם, ברוך הוא וברוך שמו.

למה? זה, אחד כזה לא מוציא אתי חובה.

עכשיו, תשימו לב כמה טועים בצליל הזה, איך להגיד, ברוך הוא וברוך שמו.

ברוך הוא וברוך שמו.

מה זה ברכו וברוך שמו?

ברוך הוא וברוך שמו.

כמעט כולם אומרים ברכו.

טוב שלא אומרים ברכו את השם המבורך.

זה לא טוב הדבר הזה. למה הוא ממהר? מה אתה מהר? ברוך הוא וברוך שמו.

אתה יכול להגיד את זה ככה, בקצב כזה, זה טוב מאוד, תופס.

אל תדאג, החזן לא יותר מהר ממנו.

הלאה.

ושיאמר גם אם האם בשפה ברורה כדי לזכות הרבים, ולכן צריך להיזהר מאוד השליח ציבור לומר כל תפילה בלחש וחזרה.

שליח ציבור יש לו אחריות כבדה ביותר.

רואה משהו לא טוב, זה עליו. הוא השליח של כל הציבור.

ולא כמנהג איזה מקומות שאומרים תכף שלוש ראשונות בקול רם והשער בלחש.

אתם מכירים את זה כמו אצל האשכנזים?

כמו בקורבנות ככה. מה זה זה?

ככה מתפללים?

זה ליצנות.

עדיף שלא תתפלל בכלל אם אתה בצורה כזאת.

תתפלל כמו שצריך. מילה במילה. לא שתי מילים מדלג

וחמש מילים לא אומר ושלוש מוציא אותם בקושי והארבע לא מבטא.

והוא אומר הכל בסדר. אמרתי העיקר קדיש קדיש. קמתי שנה.

הקפיד שנה הוא נהיה השמה של בית הכנסת. הוא פותח לבית הכנסת.

מעילוי נשמת הוריו.

עדיף שתפתח את בית הכנסת וילך לישון בחזרה

מאשר שתפתח ותישאר ותגיד ככה בשגיאות וטעויות.

שמלבד על פי סודן של דברים מגרעות נתן בדברים העומדים ברומו של עולם עד שגורם ביטול עניית המינים הרבה מהאנשים.

שלוחי ציבור טעם הגון שכשאין הרבה אנשים בבית הכנסת חוששים שמא לא יהיו בית הכנסת תשעה שמכוונים לברכות.

כולם מטייסים.

וכתב מרן השולחן באורח חיים עם סימן קכד סעיף ד' שקרוב להיות ברכותיו לבטלה.

אין לו עכשיו עשרה שיענו מה יעשה ברכות לבטלה.

והוא הטעם נכון לכשיש אנשים מועטים ובתפילת מנחם כשנטו צלילי ערב. כבר שקיע.

אבל היותר טוב שימר השליח ציבור כל התפילה בקול רם ויאמרו עמו הציבור מילה במילה.

חיי גבנה שיש אנשים מועטים

או שקרוב להיות הלילה כי בזמנם היה חושך ולא היה סידורים ולכן היה צריך לקרוא בקול וכולם שומעים ואומרים מחר בשקט, בלחש.

אבל בלאו הכי בשביל המהירות או בשביל הצינעה, בשביל הקור וכדומה לא יעשה שקר בנפשו.

להפסיד טובה הרבה ולמעט בכבוד שמיים חס ושלום.

ומכל מקום יותר טוב שיאמר חזרה אפילו במניין מצומצם

בקול מאשר יאמר חס ושלום בשקט.

ברוך אדוני לעולם,

אמן ואמן. רבי חנין בן הקשיר אומר,

רצה אך הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.

לפיכך, הרבה להם תורה ומצוות שנאמר,

אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויעדים.