שו"ע - אורח חיים - ה' | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד

השולחן ערוך, הלכות נטילת ידיים, אנחנו בסימן ד'

סעיף

יד'

השכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו

יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו פעם אחרת כשיאור היום להעביר רוח רעה שורה על הידיים

ומהרמה והתלהם בלא ברחב.

יש שאומרים שרוח רעה חוזרת דווקא כשיאור היום,

דהיינו,

נשמתו של האדם עולה למעלה, לתת דין וחשבון כל לילה,

ובנוסף לזה גם הוא חותם.

היות שהוא חותם

נתנתקה הנשמה מן הגוף.

ברגע שנתנתקה הנשמה מן הגוף,

כל אותן הרוחות הזרות רשאות לשרות על הגוף הזה.

וזו אחת הסיבות שאנחנו נוטלים ידיים.

השאלה,

יש מחלוקת בדברי רבותינו האם

כל זה דווקא ביום, דהיינו, כשהוא מתעורר ביום,

או שגם אם הקיץ בלילה,

ישן בלילה ויתעורר בלילה, כגון בליל שבועות או בליל השענא הבא או בליל זין באדר, בילות שנוהגים להישאר ערים כל הלילה,

האם יצטרך ליטול את הידיים שלו משום הדין הזה של רוח רעה או דווקא בעמוד השחר?

אז אומר השולחן ערוך,

השכים קודם עמוד השחר ונטל את ידיו, אם הוא ייטור את דברי אם הוא קם קודם עמוד השחר,

ועוד לילה,

יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו פעם אחרי זה,

כשיאור היום.

זאת אומרת, פשוט שהוא נוטל את ידיו ארוכה משינה,

טומאה שורה עליו,

אבל השאלה, כשיאיר היום,

אם הוא צריך עוד פעם ליטול ידיים או לא ליטול ולכוון

על ברכת מטילת ידיים

או שלא?

כי הרי בדרך כלל כשנוטל את ידיו בבוקר,

אז זה בשביל כל היום, מה שנקרא.

כמובן, אם הוא נכנס לבית הכיסא או משאר מקומות כאלו, הוא שוטף את ידיו,

לא צריך נטילה, או אם נוכל, צריך ליטול ידיו ולברך.

אבל הברכה שמברך בבוקר בנטילה, זה מספיק לו.

השאלה,

כיוון שכבר יעלה עמוד השחר, דהיינו, הוא יהיה כבר נץ החמה,

האם הוא יצטרף שוב בנו ליטול ידיים או לא?

הרי אמרנו ששורה עליו, לפי אותה דעה, רוח רעה על הידיים.

אז אומר השמונה, ברור שיש להסתפק,

אבל הרמ״א אומר, לא,

רשאי ליטול,

אבל לא יברך על נטילה זו.

יפה.

עכשיו, אמרנו שהוא צריך להעביר את הרוח רעה מידיו.

המשנה ברורה כתב, לא נקט להתפלל,

כמו שכתב בסעיף יג.

בסעיף יג ראינו, אם היה נאור כל הלילה,

יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו שחרית להתפלל ולהעביר רוח רעה מידיו.

אז פה בסעיף שלנו הוא לא מדבר על עניין של תפילה,

על סתם העברת רוח רעה.

ביוד גימל הוא התייחס גם לתפילה, האם צריך גם ליטול את ידיו שהוא מתפלל או לא.

אומר המשנה ברורה, אך לא נקט להתפלל,

כמו שכתב בסעיף יג. למה?

בוודאי משום תפילה אין צריך בזה עוד הפעם ליטול ידיים.

עלה לו הנטילה הזאת, נטלת פעם אחת, מספיק,

לא צריך עוד פעם ליטול.

אלא אם כן, הידיים שלו כמובן נטמעו, דהיינו, כגון שנתעסק או שהבית הכיסא וכולי, אז צריך לטול את ידיו.

ואפילו אם חזר וישן פעם שנית קודם או מודשה אחר, חזר לישון.

ובזה בוודאי צריך משום רוח רע עוד פעם ליטול את ידיו,

כי הרי אמרנו,

יצאה נשמתו, מה שנקרא,

וחזרה, אז שרתה עליו רוח רעה,

בכל מקום אין יכול לברך על נטילת ידיים,

ואפילו אם הייתה שינה זו שנת קבע.

ישן הרבה זמן, אריך בשינה שלו,

גם לא יטול את הידיים בברכה.

זאת אומרת, ליטול ידיים, יטול, אבל בברכה לא.

למה?

משום שחוששים לשיטת הרשב״א,

דסבירא ליה דתם הנטילה משום דה בבוקר נתעשה בריאה חדשה. הרשב״א אומר שלמה נותנים ידיים בבוקר? נעשה דה בריאה חדשה.

עכשיו שהלכתי לישון בלילה וקמתי, זה אותה בריאה.

לא נעשיתי כבריאה חדשה.

מתי נעשה כבריאה חדשה? דווקא בבוקר.

ופעם אחת כבר בבוקר הוא נעשה בריאה חדשה.

אז זה שהוא עכשיו בערב קם שוב פעם, הלך לישון ועוד פעם קם,

הוא עדיין על אותה בריאה שהיה כבר מלפני כן.

על אותו בריאה, כן, הבריאה פה לא התחדשה.

ופעם אחת נעשה אדם בריאה חדשה, ולא שתי פעמים.

ובשום רוח בלבד לא תקנו ברכה, לכן

תקנת חכמים שתיקנו ליטול את הידיים כדי לברך

על מה מדובר פה?

על הבוקר, כשהנשמה חוזרת לו,

וכדי להתפלל.

אז התקנה שהוא יברך, וזה פעם אחת ביום.

אבל אם ישן כמה פעמים ויקום ויטול ידיו, פשוט הדבר שלא צריך. למה?

כי זה דין של משום רוח רעה שהוא נוטל את ידיו.

לכן משום רוח רעה לא תקנו רבותינו ברכה.

ולכן הוא יטול את ידיו בלא ברכה.

אומר הרמב״ם, למה לא ברכה? הנה נראה אפילו אם בפעם הראשונה כשנטל את ידיו לא ברך על נטילת ידיים,

נגיד שהוא שכח.

היה ציור כזה שהוא נטל את ידיו והוא שכח.

אז רגע, הוא לא ברך על נטילת ידיים, אז בוא נגיד עכשיו שהוא יברך, אחרי שהוא קם עוד פעם,

יברך על נטילת ידיים. מכל מקום לא יברך אתה.

למה?

דאיך יאמר וציוונו על נטילת ידיים,

הלא כבר יצא ידי חובת נטילה לתפילה לדעת הראש.

כמבואו בית יוסף, היגמנה כתב ליל ושערי תשובה סעיף קטן ד' ומכל מקום הנכון, אז מה יעשה?

שיביא עצמו לידי חיוב ברכה, איך אדם יביא את עצמו לידי חיוב ברכה לברך?

שיעשה צרריו קודם התפילה ויתחייב,

אז ללטול את ידיו ולברך על נטילת ידיים.

כנראה בסעיף קטן ד' בשם החייה אדם, כפי שהוא בא, יפה. שיעשה ככה.

כן, נכון.

אבל בליל שבועות, רשמנו את זה בספר, שאף על פי שיענו ימשמש במקומות המכוסים, עדיין לא יצטרך לברך ושמחינן על הנטילה והברכה שעשה.

יפה. אז זה כן הרמה, נוטל ולא רבה.

ט״ו,

ישן ביום,

הנה, למד כל הלילה, עשה משמר,

אתם יודעים שבליל שישי נוהגים,

בהרבה מקומות לעשות משמר, לשבת ולעסוק בתורה כל הלילה.

זו סגולה לתיקון פגם הפרית וגם פגם רעות העיניים.

היה קטן פגם.

כן, בליל שישי, הרבה מקומות נוהגים את זה. אני במשך כמה שנים טובות הייתי, ליל שישי, עכשיו,

משנתמעטו הכוחות,

אבל במשך שנים הייתי עושה את זה, ורוב הספרים שאני הייתי יושב ומלבן אותם מליל שישי.

למה זה הזמן ארוך, אין לך מה לעשות,

יושב, מרביץ לימוד,

אין לך ילדים שמפריעים לך,

האישה רדומה, ישנה, הכול מוכן לשבת,

אתה יכול לשבת וללמוד. יום שישי קצת

תפילה בנס, כמובן, כן, ואז יום שישי אתה הולך לנוח,

ואחר כך חנות לשבת, נכנס לשבת בקדושה ותראות במקביל לימוד.

אז השתבח שמו, אדם שיש לו כוחות,

השתבח שמו, אולי ינצל את הדבר הזה ליל שישי לעשות משמר.

ברמלה הם עושים בערב שבת, כל ערב שבת לומדים רצוף.

הם גורמים את הסעודה,

באים לבית המדרש, יושבים ולומדים כל הלילה, תפילה בנס בבוקר, הולכים,

אחר כך עושים קידוש בבוקר,

הולכים לבית הזה, אוכלים, נחים קצת, חוזרים, שוב פעם לומדים,

אחר כך במנחה, עד מוצא שבת הם יושבים ולומדים.

השתבח שמו, זה עם ניצול הזמן הכי טוב.

אמרנו כמה פעמים, החפץ חיים הגדול שהיה לו כל פינה בבית שעון.

היה הכל פינה, זוכרים את הסיפור עם החפץ חיים, שהגביר הגדול הגיע אליו?

אמר, מי של חפץ חיים? ואז אמרו לו, חפץ חיים, הנה גר פה, ברחוב, אתה יודע?

הוא נכנס, הוא רואה בית, ראו הכיסא, ככה, נזילה פה, נזילה שם, שלך,

שלוש רגליים. מה קורה פה, כבוד הרף?

זה החפץ חיים שאומרים,

אמר לו, מי כבודו? אני הגביר של, נגיד, וילנר.

מה, זה הגביר של וילנר? אז איפה הכסף שלך? וזה, וכו.

הוא אומר לו, זה שמה, וישמעו אוזניך מה שבירה מדבר, גם שלי שמה,

אה?

היום אדם מחפש, שיהיה לו הכי טוב, שיהיה פה, שיהיה שם,

שיבנה ככה, כמו ערבים, שלוש קומות, הכול משיש,

כמו שצייר בזה, שיש זה יש רק אחרי מעשרים.

לא משקיעים לפני.

גם שם לא צריך להשקיע יותר מדי.

ואדם שמה עשה הכל בפשטות. למה?

כי אדם שמשקיע פה,

שוכח את ההשקעה העיקרית שזה שמה.

אבל איפה ההשקעה העיקרית?

זה המשקיע שם. יהיה לו קצת העולם הזה.

איך אמר אחד?

יהי רצון שנזכה לשתי שולחנות.

מצד אחד טוב, מצד שני, אתה מחסיר מהחלק של השולחן הגדול.

יש את השולחן הגדול, שזה העולם הבא,

אם אתה תבקש פה שולחן ים,

אז אתה מחסיר מהעולם הבא. אם לא תבקש כלום, אז שמה תזכה לשולחן שולחן.

אבל אם אתה מבקש גם בעולם הזה.

אז אומרים תמיד, טוב לקבל את המועט, ושבמועט תהיה ברכה.

זה אדם צריך להתפגש. יום מועט ומאוד תהיה ברכה.

אבל לא לשאוף, להיות עשיר.

למה עשירות זה ניסיון?

אנחנו רואים כמה אנשים מפלים.

הלאה, וזה בלי כסף.

מה יש זה עם כסף?

אין ניסיון קשה יותר מניסיון העושר.

כן, אז אדם שישן ביום, ישר עסק בתורה כל הילה, ביום הוא הלך לישון.

יש להסתפק אם צריך להראות מים עליהן ג' פעמים.

עדיין צריך ליטול את יהדיו ג' והאם יש סירוגין, מה שנקרא, או שלא, וגם ספק, אומרים

שולחן ערוך. ולכן נתלם בלא ברכה ליטול, בלי ברכה.

בוא נראה.

זאת אומרת שמאה הטומאה באה מצד הלילה או מצד השינה?

זה מה שאמרנו, יפה.

מצד מה מגיע הטומאה נכון, האם מצד זה שהוא ישן או לא.

אז אנחנו ראינו שהיא באה בלילה דווקא,

לא ביום.

בסדר, אבל פה מדובר שהוא ישן ביום,

בסדר?

אז בואו נראה.

בלא ברכה הנה נראית אפילו אם בפעם הראשונה כשנטל ידיו לא ברכה נטילה את הידיים.

סליחה, יש להסתפק, כתבה.

אי לילה גורם לרוח הטומאה או שינה גורמת לרוח הטומאה? מה גורם לרוח הטומאה?

שינה או הלילה, זה הספק, יפה.

ודווקא הישן שיטין נשמה.

אבל פחות מזה היא דברה בברכות, כן?

אבל פחות מזה אין רוח רע שורה,

ואפילו בלילה. אז אם רשן פחות מהזמן איזה שיטין נשמין,

אולי רוח רע בכלל לא שורה עליו,

בפרט שזה ביום.

כי כל מה שאמרנו זה דווקא בלילה.

לכן אומר השולחן הארוך, יטול ולא ברכה.

זה יעשה לסירוגין נטילה, מבלי רוח רע.

בסדר?

דוד, הנה הגמרא עכשיו,

מוזכרת פה בשולחן ערוך.

דוד המלך הן היה נזהר שלא לשין שיטין נשמין.

כמה דשיתין נשמין? שישים נשימות.

הוא היה נזהר שלא לישון שישים נשימות. למה?

כדי שלא יטעום טעם מטעם.

אומר אדם שיושן יותר משישים נשימות,

טעם השישים נשימות, אם יושן יותר משישים נשימות,

זה כבר הוא טועם מטעם המוות.

אה? יש אנשים מרביצים שינה, יש טמב״ך שמאלה.

גם דיברתי עם כמה, נו אחרי ההרצאה, אחרי קידוש השם כזה גדול,

נו מה הרווחת?

היום קמתי למניין מאוחר.

איך לא יכול לשפון בכלל?

איך אתה יכול לישון?

אחרי קידוש השם כזה,

אחרי פילי בלויים שהיה שם,

שכולם רוצים לדבוק באמת, כולם רוצים לבוא בשמחה, ואיזה דבקות, ואיזה ריקוד, ואיזה שירה על טהרת הקודש.

אין, אין דברים כאלה, אני באתי הייתי בהלם,

לא האמנתי.

לא האמנתי, ראיתי כל כך הרבה השתבחים, אמרתי, תראה מה זה.

הנה, פה רואים עכשיו את האמת שהיא מכחישה את השקל.

אז כזה דבר אי אפשר לישון.

היה קשה לישון.

ב-0230 עליתי ככה למיטה, עד שזה, וכבר לנץ, ברוך השם, לטעום, ארבעה וחצי, ולבית הכנסת צ'יק צ'יק. למה? קשה לישון.

צריך קצת בשביל לגוף, כן? שיהיה כוח,

לעמוד את השם יתברך.

אבל לא יותר מדי. ויש בן אדם שטועם את העמידה, יושב...

איך אמר לי אחד? אני מעביר את כיפור בשינה.

זה הכי קל, אני מעביר ככה את הצום.

אמרתי, להפך, זה יותר קשה, איך אתה כל הזמן יושב בזה?

מעביר, זה היה מזיון כיפור, תנצל את זה.

עכשיו, כל שגן וכל שגן סתם ימין.

איך אדם יכול להעביר ככה את היום שלו בשינה?

תסכימו איתי, אדם שקם בוגדר, ואדם שקם בשמונה,

יש הבדל שמיים וארץ.

היום יותר אור, זה יותר מספיק,

יותר יכול לעשות דברים, יותר יכול לעבוד את השם, יכול להתפעל כמו שצריך,

ולא, יאללה, מהר, פתאום טלפון האישה, תקנה לחם מחלק, תעשה פה, תעשה שם, והנה, הילדים כבר יוצאים מבית הספר, ואיך? נגמר היום.

אתה מפסיד.

אז דוד המלך היה ישן שיעור של 60 נשימות, לא יותר.

זה חצי שעה, אדוני.

זה השיעור שהוא היה ישן, לא יותר מזה.

תראו איזה דרגות היה להם.

איך לעבוד את השם, לבטל את האני ולעבור את השם לדבריו.

בכל לבבך ובכל נפשך ובכל נורדיך,

ובכל נפשך,

אפילו נוטה נשמתך.

אז אני עכשיו תורם. לא, אני רוצה להתעורר. מה אעשה בזמן הזה?

מלך, הכל מוכן, משרתים, לא יצטרכו לעבוד קשה, לא.

יושב ועוסק בתורה.

שירות ותשפחות לברור אדם.

אז בואו נראה. דוד היה נזהר שלא לישן שיטי נשמין פירוש 60 נשימות,

כדי שלא יטעום טעם מיתה. למה, אדם שישן יותר מ-60 נשימות, טועם טעם מיתה. כמובן, בימינו יש חלשות הדורות, ירידת הדורות.

לאנשים כשאמרו, בנץ, וואי, איך אתה קם? קשה.

מה זה זה?

איך אומר שם בעל מוסר?

אמר האצל שחל בדרך,

אריבל הרחובו, מה, בשביל מה יש אריה ברחוב, בשביל מה צריך לקום מוקדם?

בשביל מה, לא, בואו נעביר את זה ככה.

פעם אמר רב לוינשטיין על זה חידוש יפה.

הוא אומר,

היה כמדומני אחד, ארוח חיים הקדוש.

מסופר עליו שנכנס אריה לעיר.

אז הוא שמע שככה, וכל העיר בסכנה, והכל כזה יצא עם הטלית והתפילין שלו,

אמר ואריה ראה אותו מהבהלה של הקדושה שלו ברח.

אז הוא אומר, אולי אני משורש כאב אברינשטיין.

הוא אומר, אולי אני משורש נשמתו של האור החיים הקדוש. אז שאלו אותו, למה?

זה היה לפני כמה שנים, הוא סיפר.

אז הוא אומר, אני נוהג להניח תפילין בבית,

וכשיעבור לבית הכנסת, כשהוא מעוטר בטלית ותפילין, ניכנס מיד.

ואז הוא אמר את הפסוקים, הטוב ראה לך יעקור וכו'.

אז הוא אומר, אם אחד ירדתי,

אז הוא אומר, כל יום ראשון שם הרי שמים את הפחים של הזבל, נכון?

מה זה של העניין.

אז הוא אומר, עכשיו עברתי, החתול. עכשיו, ליד המקומות של תינופת, אז צריך לכסות.

כן, כבוד הטלית של תפיעי, קדושתה וכולי, אז יכסה אותם.

אז הוא אומר, עברתי, החתול ראה אותי, ברח.

קפץ, אמרתי, אולי אני משורש נשמתו של ארוחיים הקדוש.

והחתול משורש נשמתו של האריה שנכנס לעיר,

שהראה אותי ככה ברח, כמו שהאריה ברח מאורחיים הקדוש.

כן,

אז אדם צריך להקפיד בדבר הזה.

אז בואו נראה.

דוד היה נזהר שלא לישון שיטים נשמעים ורושים נשימות, כדי שלא יטעום את העמיתה.

אומר הרמב״ם בגמרא, פרק הישן במסכת סוכה, דף חו״ו עמוד ב׳, משמע דווקא ביום היה נזהר.

בלילה היה נזהר כמו שצריך,

אבל ביום היה נזהר שלא לישון יותר מחצי שעה.

יש הרבה אנשים שעושים את זה היום, אה?

זה נקרא הרפאיה.

הם עושים הרפאיה נהירה, עוצבים את העיניים ככה, קצת, קצת, לא הרבה.

רק תיזהר לא לעשות את זה בכביש.

היום נסעתי בכביש,

אני רואה איזה אחד ככה עוצב את העיניים פיל,

צוסר. איך אתה עונה את זה? עוד שניה אתה נכנס במישהו, רגע, רגע, רגע, רגע, סכנת נפשות.

אומר המשנה ברורה, שיטים נשמין רצונו לומר רצופים,

שלא יהיה שיעור של 60 נשימות רצופות, אלא היה מתנמנם כמה פעמים,

בתוך הזמן הזה של שיעור של 60 נשימות.

פחות משיטים נשמין עד חצות הלילה.

ומחצות הלילה,

מה זאת אומרת חצות הלילה? מתגבר כארי לעמוד הבורא.

היה יושב, עוסק בתורה, ולא רואה.

יפה.

הכינור שם.

נכון, זה הגמרא הממשלה בפחות.

זאת אומרת שהכינור היה מנגן וכולי.

אתם יודעים ממה נעשה, ממה נעשו,

איך זה נקרא, החוטים של הכינור,

המיתרים של הכינור של דוד המלך ממנה, עשו

מהאייב של יצחק אבינו. זה ראינו בפרק כדי רבי אליעזר.

הוא אומר שהאייב של יצחק אבינו,

שבא במקום יצחק אבינו לקורבן שאנואם הקריב על הר המוריה,

שום פסולת לא נותרה מזה.

מהקרניים שלו אחד, אלוהים ברוך הוא, תקע על הר סיני.

והאחרון, כתוב מלך אמשיך בכבודו ועצמו, והיה בא ומורי תקע בשופר.

גדול.

ובאו עובדים בארץ אשור בנית, תאפים בארץ מצרים.

זה הקרן של האל השני.

מהאור שלו עשה אליהו הנביא חגורה למותניים שלו.

וזה מה שאמרנו בפיוט במוצאי שבת, איש עזור אור במותניו וכו',

לאליהו הנביא. אז זה מהאור שלו.

ומהגידים שלו, מה עשו? עשו את המיתרים לכינור של דוד המלך.

אז זה לא סתם כינור, זה כינור עם ותק,

כינור עם מסורת של קדושה, של מסירות נפש.

אז אם שומעים כינור שכזה,

וזה מזכיר רק לדעת יצחק, לא תשב ותעסוק בתורה,

תאקוד את עצמך כלפי חוץ שבריחו?

פשוט שכן.

הלאה.

יפה.

ודווקא ביום היה נזהר,

זו התוספת של הרמה, בואו נראה,

השיגו עליו האחרונים, זה לא נמצא שם כן בגמרא, רק על האמוראים.

אבל דוד בעצמו, מה פתאום? מי אמר שרק ביום?

על האמוראים, בגמר ראינו שהם היו נזהרים ביום. אבל דוד המלך, בלילה היה נזהר.

למה אתה אומר ביום?

ונפקא מילא, מה יוצא לנו מזה?

כל זה לעידן שבעל נפש יחמיא על כל בנים ביום.

ואין שבת בכלל. זאת אומרת, בעל נפש לא ילך לישון כל צהריים.

שבתי שתעסוק בתורה, תנצל את הזמן הזה, גם ככה בלילה אתה יושן.

אז גם את היום שלך תשרוף בשינה?

בצהריים.

אבל בשבת לא.

בשבת, איך מובא? שינה בשבת תענור.

כן, אז שינה בשבת תענור, זה לא שכל השבת יורפיץ שינה.

ויגיד, זה תענור גם מעין עולם הבא. לא.

אלא היא ככה, היא יתחיל את עצמו איזה חצי שעה, שעה,

שעה ו... אבל לא יותר מזה.

וינצל את כל השבת. למה?

כל שעה אחת, יש בזה מחלוקת, כמה זמן זה יהיה, אבל כל שעה אחת, לפי דעה אחת, אלף שעות.

אז לא שווה אלף שעות?

בשביל שעה אחת? ואם אתה מזכה את הרבים, מלמד רבים?

אז אלף כפול כל האנשים שיושבים.

ואם הם מעבירים את זה הלאה, זה ככה, ככה, זה מכפיל את עצמו, השתבח שמונה.

כפול תענור. זכויות, כן, זכויות בלי סוף, השתבח. וואלה.

דעיין לקמן בסימן רשנם את א', סעיף א'.

דעים אי אפשר לו ללמוד בלא שינה צהריים, אבל אם קשה, לדוגמה כמו בחורי ישיבות,

שיושבים ועוסקים בתורה, אני אדבר איתכם ברבות הישיבות בזמננו,

שהיה של זמננו, לא של היום.

של היום, ברוך השם, יש רבים שיושבים ועוסקים בתורה, אבל המיעוט הזה שעושה כיוון ראשונים זה צער גדול לשכינה,

שבמקום ללכת ולהשב דימו, מטיילים ברחובות.

אז אם באמת הם כאלו שיושבים ולומדים ואמנים,

אז הם באמת צריכים לנוח בצהריים, לא רק כדי שהם יושבים עד השעות הבחורות של הלילה, השתיים עשרה, אחת,

ושיהיה להם כוח לעבוד, השם יתברך,

כוח ללמוד והכל וזה, זה פשוט הדבר שהם יוכלים לישון, אבל הם לא יאריכו בשינה, לא ישרוף סבב שלם.

צריכים לקום, הולכים לישון בשעה שתיים עד שלוש,

הוא אומר לי, אני ארביץ שינה עד ארבע,

גם על חשבון הסדר ללמוד. לא, מה פתאום?

מי ייתן לך דבר הזה? אז עדיף שלא תישן.

ועיין שם, ועיין שם עוד שגם זה לא תהיה כוונתו להנאת עצמו. למה אני הולך לישון?

כדי שיהיה לי כוח לעבוד את השם יתברך, כדי ללמוד תורה, לקיים את המצוות, כדי שבחור חפץ ממני.

לא בשביל להגיד, או, עכשיו אני עייף,

אני זה, אני רוצה פה, שיהיה לי כוח, שיהיה לי, למה כוח? כוח לעבוד את השם יתברך.

לא כך לדברים אחרים, להנאת עצמך.

אלא רק להעברת מורי פח.

ועיין לספר מחסה שקל שכתב בעניין השינה ביום,

תלוי לפי מה שהוא אדם וכפי הצורך לעבודת השם יתברך.

אז גם בזה, תולים.

איך אתה עובד, השם יתברך, כמה אתה עושה, הכל וזה.

לפי זה כך יעשה.

יפה. יוזי,

יש נוהגים לרחוץ פיהם שחרית מפני הרירים שבתוך הפה.

אז פשוט הדבר הזה, מצינו את זה גם בתענית.

אדם מסיים צום, לא מיד ילך לאכול או לשתות,

אלא ישטוף את כל הלכלוך,

את כל הריזים הלא-טובים מהפה שלו. למה זה? סכנה.

הייתי בספר שמירת הגוף והנפש.

שם הוא כותב שהדבר הזה הוא מאוד מאוד סכנה עד חס ושלום כדי מוות.

לכן אדם לא יעשה כדבר הזה ויוכל מיד, אותו דבר שקם בבוקר.

בזמנם לא היה זה, אבל היו שוטפים את הפה שלהם.

במים וכו'. הוא היה כבר משחט שיניים, נוזלי, לא נוזלי, כל מיני...

לכן מאוד חשוב הדבר הזה, שהאדם ישטוף את פיו מפני הריזים שבתוך הפה והכול.

אבל אני אזכיר את השם לפתיעה. נכון, נכון, נכון.

נמשיך.

מפני הרירים כי צריך להזכיר את שם השם הגדול בקדושה ובטהרה, כך ידע בית יוסף.

ואם הוא היסטניסט

ואינו רוצה להכניס המים לפיו מפני שאינם זקים לצרכים. בזמנם לא היה כמו היום מים,

אתה מקבל מים נקיים.

בזמנם היה מלא כל מיני יתושים, כל מיני פרושים וזה, כל מיני תולעי מים.

איך אתה, תראו, הרב פלאג'י במועד יגול חי כותב שעד כמה צריך לבדוק בהלכות חודש ניסנד שם.

צריך לסנן את המים כמה וכמה פעמים מפני כל התולעים והקול שעליהם שם בביר.

אז היום כשהמים זקים לצרכים, אין בעיה, אבל בזמן הרי הוא ניסן, לא, אני עכשיו אכניס עוד חיידקים לפה שלי.

אני אכניס עוד כל מיני ברחשים וכל מיני דברים, לא, לא רוצה.

בסדר?

אז אם הוא איסטניסט כזה שלא רוצה להכניס את כל הדברים האלה או מים שלא זקים ונקיים,

דהיינו מים שנעשה בהם שימוש,

אין מעכב אותו מלברך.

בסדר? למה הוא בגדר של איזה, איסטניסט. יפה.

י׳ח אילו דברים צריכים נטילה במים?

מה צריכה נטילה במים?

איזה דברים?

אדם שקם מהמיטה,

פה לא מדובר לגבי מדרכה,

מדובר סתם נטילה.

אדם שקם מהמיטה

יוצא מבית הכיסא ומבית המרהץ, יצא מהמקווה,

יצא מהמבט, יצא כתול ידיים,

יצא מהשירותים, צריך כתול ידיים.

והנוטל ציפורניו, אדם גזז את הציפורניים שלו,

והחולץ מנעליו,

יש לו נעליים שרוחים, קושר או מסיר אותה,

והנוגע ברגליו, עקץ אותו איזה יתוש, מגרד לו,

כתול ידיים.

או שנוגע במקומות המכוסים,

כל המקומות המכוסים,

לא משנה, בראש, בשאר המקומות שבגוף.

או שחופף את ראשו,

כן? מגרד לו, או שחפף את הראש שלו,

חופף הכוונה מלשון גירוד,

כן?

יפה.

בואו נראה עוד רגע.

כן,

עכשיו יש עוד פה עוד נקודה גם לגבי תספורת,

זה אלפים נכשלים.

אני לא יושב במספירה, אף אחד לא נוטה ידיים כמעט.

מה זה הדבר הזה?

אתה נגע את הבשרה שלך, אז אתה פה, זה מקום מכוסה, לא מכוסה.

צריך לטול את הידיים אחריהם.

ויש אומרים, אף ההולך בין המתים. נכנס לבית הקברות,

נוהגים לטול את הידיים ולא לנגב.

זה שם רק לא מנגנים.

וכן מי שנגע באמת,

נגע באיזה נפטא, עמד מצווה, הוא אומר, גם.

ומי שמפליק אליו, מוציא כינים,

והמשמש מיטתו, דברים שבן אש לא אשתו, והנוגע בקנאה,

זאת אומרת, הוא ראה איזה קנאות, תפס אותה ומתחיל להתעלל בה,

והנוגע בגופו בידו,

כן, ומי שעשה אחת מכל אלו ולא נטל, תקשיבו טוב.

אם עשה את הדברים האלו ולא נטל ידיים, אם תלמיד חכם הוא, תלמודו משתכח ממנו.

פתאום הוא לא זוכר, למה אתה לא זוכר?

הקפדת לנטילת ידיים כמו שצריך? לא הקפדת.

אז איך אתה רוצה לזכור?

לא, אבל הקפדתי לא לאכול יותר מחמש זיתים.

זה עוד משהו.

הקפדתי לשתות שמן זית, זה עוד משהו.

אבל זה חשוב יותר.

תקפיד על הדבר הזה, תטול ידיים, תשטוף.

עד חמש זיתים יש לכם פחות סטום מסגרה. עד חמש זיתים.

לא, מעל זה זה כבר קשה לשכחה, כמובן.

אלא אם כן ישים על זה שמן, או שיגיד שם,

יש כזה שם קדוש, מצפץ.

מה, זיתים, משהו או זיתים?

לא, זיתים, זיתים.

ואללה, יש כאלה אומרים שזה לא הזיתים של ימינו, דווקא הזיתים של זמנם יש בזה.

וי זה שם בשמיעת הגוף והנפש.

יפה. אז אם תלמיד חכם הוא תלמודו משתקח ממנו, תלמיד חכם.

הנה התשובה, יוצא מדעתו.

אין לדבר עם כל מיני מעבולים ברחוב.

אתה מדבר, ידע, מה אתה רוצה?

לא זה.

אז זה מוסיף על עצמו טומאה ועל הטומאה ועל כל מיני רוחו, שדין ומזיקין וילגים.

וכל זה למה?

זה הבעיה של הדבר הזה, בגלל שלא שטף את ידיו, יצא מהשירותים. רואה הרבה אנשים בסופר, הלך על השירותים, לא שוטף ידיים, יצא ככה. מה זה?

היית בבית הכיסא. אתה יודע מה? עזוב את ההלכה.

מדין נקיות, יצאת מהשירותים,

התפנית, תשטוף את הידיים שלך.

אז יש תרבותים, אבל יש ברברים כאלה.

עכשיו זה, זה פחד ללחוץ יד בבוקר למרנף.

יש כאלה, איך הגיע, על מה ראו? עם כפפה.

אולי זה אחד הסיבות,

עם כפפות, סתם, אני אומר, אבל אולי זה אחד הסיבות, עם כפפות, ללחוץ עדיים לאנשים.

עכשיו זה כדי שלא יפגע וכולי, אז לא עושים את זה.

ולכן זה בעיה, אתה בא לבית הכנסת, נגיד לוחץ עדיים לאנשים,

לפני התפילה, צריך לטעון בידיים שלך שוב פעם.

גם אתה לא יודע איפה זה גירד, איפה זה נגע, מה עשה, מה זה.

איך אמר איזה מישהו, אפילו כשאתה מגיע בכסף, אתה צריך לטעון בידיים.

למה כסף זה הדבר הכי מלוכלך, תרתי משמע?

גם מצד הכסף, עזבו, גם מצד שעובר לסוחר, כל מיני ידיים נגעו בו, אז אין יותר לחנוך מכסף.

אם יותר לחנוך מכסף, צריך לטעון בידיים שלך, ידע בכסף.

אז זה נפתמין על החלפני כספים.

צריכים לשים להם ברז צמוד עם נטילה.

אותו דבר, יש מחלוקת לגבי, כתבנו את זה בספר שלנו, בעזרת השם, שיראה אור,

נקרא לו צורות החלאקה, על תספורת לתתלחת לגיל שלוש,

שיש מחלוקת

האם צריך ליטול את הידיים או לא.

בדידי אבו עבודה, שהייתי אצל הרב חיים קניבסקי,

הייתי מעשה רב, מיד הוא ביקש נטילה,

מיד הוא ביקש נטילה,

ועם מים כדי ליטול את הידיים שלו.

אז זה, מה שרשמנו שם, הספרדים לא הקפידו בכך,

אבל טוב להחמיר ולעשות את זה, והאשכנזים כן נוהגים ליטול את הידיים.

זה כמו התספורת, מה?

כן, כן, כן, מקום, מקום, זה נכון.

כן, זה, זה, בגלל שזה קטן וכולי, ופה ושם.

הסיער זה דבר שלו, יש לו תומעה.

לא, אבל, הוא לא נקרא מכוסה מבחינת הערה הזה.

מצד זה שהוא נקרא תומעה, נכון, כן, אבל הוא לא נקרא מכוסה, מה קרניה?

זה עוד קל לך?

תמכור את המזגן.

כן.

אז זה באמת,

מדין מקום מכוסה אין לו,

כי עדיין הוא לא שם את הכיפה על ראשו הילד.

רק עכשיו הוא יוסיף.

ומעכשיו יחול, אם הוא חוסר, אבל מצד טומעת השערות או כל השערות, הרי זה דינים,

נכון? לא אומר שכאלה מגדלים איזה

שערות ארוכות, הם מחפשים בעצמם כל מיני דינים.

רוצה לעשות רסטות, רוצה לעשות כל מיני שפיות ואיומינים.

מגדל זקן, מגדל פאור, זה כן.

אבל שאר הדברים?

זקן והפויות זה חסדים, והשרה של הראש הזה, גבוהה, ואצל אישה אתה

נכון.

הלאה.

נמשיך.

אז לכן אדם שהוא לא תלמיד חכם ולא נטל את הידיים בדברים הללו, יוצא מדעתו.

זאת אומרת אם דעתו משתבשת עליו.

משהו מפחיד.

אז בואו נראה את זה לפני.

אומר המשנה ברורה.

צריכים נטילה להסיר או הכרעה שורה על ידי זה.

על כן ימהר ליטול תכף, והנטילת היא עד הפרק,

עד לפה.

ועל כל פנים הצוף קשרי האצבעות. אבל אם לכלך ידו ביתית וברפש,

דהן בו רוח רעה.

כן?

עובד בעורבה, אני יודע מה.

אין צריך רק לקנח מקום מלוכלך בלבד,

לנקט את המקום מלוכלך בלבד.

ודי.

ולעניין תפילה יבואה לקוון בסימן צדיק. ב. האם שם הביאור הלכה?

דיבור המתחיל ולשיח דעתו.

יפה. הלאה. ובמים, אף דלתפילה וכל שכן לתורה,

דאחר כל אלו בליקיון ועלמא הוא כדלקמן בסעיף כב דמהר בקם מן המיטה.

לדוגמה, הדמרה אומרת שהדמרה אומרת שהדמרה שנוגע בספר תורה ערום,

בלא כיסוי, נקבר ערום.

ככה כתוב.

זאת אומרת, נקבר ולא תכריכין.

אז אדם שנוגע בספר תורה ערום, נקבר ערום.

עכשיו אותו דבר כתוב, כתבי הקודש מטמאים את הידיים.

אדם רוצה לגעת במגילת אסתר.

ידיו נטמעות.

זה דבר קדוש, הידיים לפחות לטמאות.

לכן מה צריך לעשות? צריך ליטול את ידיו.

לכן יש הרבה שמקבידים, מאז שראינו את ההלכה הזאת,

אז קיימו כפפות, יש כאלה כפפות של שקל.

לא הגומי, הלטקס.

אלא כפפות כאלה, בת פשוטות כאלה, כמו כפפות קלה.

אבל לא השקופות, ואז הוא יכול לגעת, כמו אותם אשכנזים,

שקוראים כל חג מגילה מסוימת,

מהחמש מגילות,

או ספר תורה שהוא רוצה לגלול אותו. אני הייתי תקופה ארוכה לובש כפפות.

לובש כפפות, ואז בין עלייה לעליה, מוציא את הכפפה, למה לא?

מאחד שבא אליך לוחץ יד, ויגיד, מה הוא לוחץ ערב עם הכפפה?

הוא כאילו משחק עוד הכדורש, ואני אטמא שלא יפגעו, אז הייתי באמצע הקריאה כדי לגלול,

הייתי שם את הכפפה כדי לגלול. למה? גם כשאתה גולל עם מבט, זה לא תמיד אתה גולל מה שנקרא טופס מהארוז, וגם אם זה גם מחליק,

היד מחליקה. לכן אתה שם את הכפפות האלו, טוב על לגבי מגילת אסתר.

למה? כתבי הקודש מתעמיד דליה. ואני נטלת ידיים קודם לכן?

בסדר.

יפה.

הלאה.

וכל שכן לתורת יאחר כל אלו בניקון בעלמו כדלקמן בסעיף כב דמי וקם מן המיתה,

וכל שכן בעינך ומכל מקום להסתלק רוח רעה צריך דווקא מים.

אז לא יוכל להשתמש במידי דמי נאקר כדי לסלק רוח רע.

והנה כמובן בסעיף קטן מ״א, ואין צריך שלוש פעמים, כי אם בקם מן המיתה,

אז מספיק, תיקח נדליו פעם אחת פה, פעם אחת פה, מספיק

לכל הדברים האלו, לא חייב שם ג' פעמים.

ג' פעמים, דווקא כשקם מן המיתה, שאז שרתה עליו רוח טומאה,

מה צריך?

ויש מחמירין בהולך בין המתים, שגם שרמי אסי ג' פעמים,

ובאדם שעושה דברים שבן איש לאשתו,

כן,

בקדושה וטהרה, דבעינן גם כן ג' פעמים.

ובספר היכל הקודש החמיר אפילו ביוצא מבית הכיסא ג' פעמים. זה אחרי האשכנזים עושים את הדבר הזה ג' פעמים עם האנטלה.

זה בשם ספר היכל הקודש, עוד ג'.

ובמגן אברהם, סימן ז', סתר את דבריו,

אמר שלא צריך ככה.

והיוצא מבית הכיסא אומר המשתמעו, אפילו לא עשה צרכה.

נכנס תרגע לשירותים, מוציא נייר תואלג. יצאת? מטילה.

וכן מבית המרחץ, אפילו לא רחץ שם.

הוא בלן. הוא לא נכנס להתקלח, לטבול.

הוא רק נכנס לדאוג אם המים בסדר, הטמפרטורה, זה גם צריך איתו לדם.

ומשור רוח רע ששורה באילו המקומות, אוטומטית הוא נטמע.

יפה.

היה פעם נפקא מינא, מישהו שאל אותי, הוא בבית מלון עכשיו,

בזמנים המותרים.

הוא היה בבית מלון והוא אומר,

כבוד הרב, אין כיאור קטן חיצוני לנטילת ידיים.

יש לי כיאור בתוך החדר, יש זה,

כיאור, ויש שם שירותים, ואני סוגר, ויש אמבטיה. מה אני עושה? איפה אני נוטל ידיים?

גם אם אני נוטל, הרי זה מקומות שצריכים נטילה.

אחרי שאתה יוצא למקום כזה אתה צריך עוד פעם נטילה, אז מה אני עושה?

אז באמת זה בעיה, אלא אם כן יש שם חומה,

דהיינו קיר של מעל עשר טפחים שמפריד את המקום,

אז פחות בעיה.

בסדר? אפילו שזה באותו חדר,

כך ראיתי.

אבל אם אין את הדבר הזה, לא יכול לטול שם את העיניים שלו, הוא יצטרך לחפש מקום אחר, לטול ידיים.

לכן מה יעשה חכם עליו בראשו? יכין לו בקבוק עם נטלם או קערה,

כמו שמקפידים בדבר הזה ומרגילים את הקטנים להקפיד בדבר הזה,

ואז איכשהו קם בבוקר, צ'יק נוטל את ידיו, או ששם באותו מקום יטול את ידיו, וככה הכל יבוא על מקומו, יש על כך.

יפה. הגיעו עם פערים, לפי פעם, לפי בני אשכנז כן.

בסדר?

אנחנו, אנחנו, יש כאלה שמקפידים על זה, יש כאלה שלא מקפידים על זה, מספיק אפילו פעם אחת.

יש כאלה די אפילו בשטיפה.

בסדר? אבל טוב שייקח עם הספל ויסט.

אהלן.

מנעליו משום שנוגע בידיו בעת החליצה. בזמנם היה כמו מגף כזה, נעל ככה מבושמת, גדולה, כמו נעליים צבאיות.

אז אתה חייב להסתייע,

לא ככה אתה לא עומד עם הרגל לשכשך עקב ועקב ולהוציא.

אתה חייב לעשות עם הרגל ככה להוציא את המנעליו,

לכן היות זה נוגע בידיו בעת החליצה,

צריך ליטול ידיים.

אבל בלא נגע בהם, אם לא נגע בנעליים,

הוציאו דם רגל ורגל, לא צריך נטילה.

בסדר? דווקא הנגיע.

והחולץ מנעליו ונוגע ברגליו

וחופף ראשו, אינו משום רוח רעה, רק משום מקיאות. צריך לשטוף את הדם משום מקיאות.

על כן אין צריך למהר ליטול ידיו תכף.

לא צריך מיד ליטול ידיו.

מה שאם כן בעינף, משום רוח רעה, שמי הצריך?

הרי איך אתה מסתובם עם רוח רעה?

כל דבר שאתה תיגע בו הוא יהיה טמא. דבר מאכל, דבר משקף והכל זה. באמת, בעיה גדולה.

הרבה אנשים דברים ברחובות, פתאום הוא די חילוני, אתה יודע, שטף פנים, לא שטף פנים.

על זה בדרך כלל מקפידים לשטוף פנים, אבל שטיפת ידיים?

מי מקפיד בדבר הזה?

אנשים לא מודעים למושג הזה של נטילת ידיים בעולם החילוני.

לכן זה בעיה, אתה דוחס לבוס בוקר טוב וזה.

דבר מאוד גדולה.

לכן, מה יעשה? יסביר להם את הדבר הזה.

פעם היו מחלקים תהילים באזכרות.

הפעם איזה מישהו אמר, אני רוצה, כבוד הרב,

תן לי עץ ארנות, תחלק ספל עם קערה נטילת ידיים.

זה דבר שלא חיליקו.

וזה דבר שהרבה נכשלים. בו ככה אתה גם תזכה את החילוניים שידעו מה זה נטילת ידיים בבוקר, ולא רק שטיפה.

יפה.

הלאה.

בין המתים בבית הקברות, וכתב מעריב בסימן כג שיש ליטול קודם שהתפלל על הקברות,

ואוכצין שנית בשובו לחציו את הקברות,

שרוחות רעות מלווים את החוזרים.

ויש נוהגים אז לרחוץ גם את הפנים.

אז זה מקלידים שאדם שיוצא מבית העימין, או שהיה בלוויה והכול, לא ייכנס הביתה, זו הנהגה כזאת,

לא להיכנס הביתה לפני ששטף את ידיו

ונטל את ידיו.

לכן מה יעשו מתנדבי זקא לדוגמה?

הם צפים שיהיה להם תמיד בקבוק

של מים באוטו,

שפתאום הוא צריך לשטוף את העיניים והכול, שיהיה לו מה שנקרא.

חוץ מזה שאם הרדיאטור נגמר לו המים,

שיהיה להם מים.

אבל זה גם צריך כדי לשטוף את ידיו. למה הם תמיד עוסקים בבתי מצווה, בנפטרים?

ואז הוא יכול להיכנס לפה, אבל הוא יכול להיכנס לשם ולגעת בדבר מאכל או משקה, או להמשיך ללמוד.

ואם הוא תלמיד חכם, אז תלמודו משתכח.

כדי שלא ישתכח פה תלמודו, לכן מיד ישטוף את ידיו.

אז יש באמת נוהגים לרחוץ את דיו קודם כשנכנס לבית העלמין, ואחר כך יוצא מבית העלמין,

וכל שכן את פניו.

אנחנו לא נוהגים בדבר הזה קודם, אלא רק בצאתו מבית העלמין,

כי בדרך כלל אדם, הידיים שלו נקיות, כן? דהיינו, הוא שטף אותם בבוקר, נטל את ידיו,

ולכן יוצאים מבית העלמין, נוטלים ידיים בלי ברכה ובלי ניגור.

כמו שכן בזה אתה יודע שטפו אותי. מה?

עדיין, עדיין.

הלאה.

באמת, ואפילו מי שנכנס אצל מת אחד,

או שהלך ללוותו, נוהגים בנטילה.

אז גם אם הוא ליווה תמיד, נשתדל ולוויה, צריך לטול את ידיו.

ונהגו להקפיד אם ייכנס אדם לבית אחר קודם שיחרץ.

לא להיכנס לבית אחר לפני שיחרץ ידיו.

ומנהג אבותינו, תורה הוא,

כך כתב הרמל בסימן שע״ו,

הלכות אבלות קיבלו מה אני לא יודע, כן?

יפה, כליו אפילו לא נגע בקינה שלא מצא.

רק כשגרד לו בראש,

או חיפש, גם צריך לטול ידיו.

וכל שכן בקינה,

בקינה ובפרעה אפשר, די בניקיון בעלמא.

היום הוא מצא איזה פרעה שם, ככה,

מספיק ניקיון בעלמא. בידו במקומות המטונפות שיש בהם מלמולי זיעה,

כל המקומות הכפופים,

כן? בתשכי וכולי, במקומות האלו, הוא פשוט צריך לשטוף את ידיו. ויצא מדעת, יוצא מדעתו,

האן באליה רבה דרצונו לומר, שאם אמרנו עם הארץ, הוא יוצא מדעתו.

אומר אליה רבה על זה, דרצונו לומר דמתלבש בו רוח שטות.

ועל ידי זה יוכל לבוא אחר כך לדבר עבירה.

אז למה אתה רואה את כל אותם אחינו בני ישראל הטועים עושים עבירות?

כי לא נטלו את ידיהם, נתלבשה בהם רוח שטות,

ממלא היא זו שדוחפת אותם לעשות דבר עבירה.

וכמאמרם דין אדם עובר עבירה,

כלומר בסודה ג', אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות.

אז אם תקלתי את הדברים, לא ייכנס בך רוח שטות.

יפה, נמשיכה.

יט. המקיז דם מהכתפיים ולא נטל את ידיו, דהיינו עושים לו כמו שעושים התרמת דם במגן דוד אדום.

אדם מקיז דם מהכתפיים ולא נטל את ידיו,

מה זה גורם לדבר הזה? לפחד שבעה ימים.

והמגלח ולא נטל את ידיו, תספורת,

מפחד שלושה ימים מהספר,

או מהתשלום לספר הוא מפחד.

ממה הוא מפחד צריך לחקור?

כן.

אז ג', ל.מ. מפחד. הנותן ציפורנה ולא נטל ידיו, גזל ציפורניים ולא נטל ידיו,

מפחד יום אחד, ואינו יודע ממה לפחד.

בסדר, זה משהו מפחיד, אתה מפחד ולא יודע ממה.

בא לרופא, שואל אותך,

סליחה, אתה, מה אתה מפחד? לא יודע.

עיין במשנה ברורה,

נטל ציפורנה ולא נטל ידיו, אז לא יודע ממה לפחד.

אומר המשנה ברורה, דם מהכתפיים ואפשר עלוקה.

גם כן צריך ליטול את ידיו וטוב להחמיר.

בתפילה, הוא הדין בשעה שעוסק בתורה.

גם צריך ליטול את ידיו.

יפה.

סימן צדיק ב. ציף ו. ד. נתבהר שם שאם עומד בתפילה ונזכר שנגע במקום מטונף,

די בניקיון עפר או של מה שמחכך בכותל, עוסק ככה בקיר,

זה מספיק לו.

זה אם נזכר פתאום תוך כדי תפילה, מה יחזור לעשות? יפסיק את התפילה ויכטול את ידיו? לא.

זה לא בית הכיסא, הוא נצרך לבית הכיסא, הכל שהוא מפסיק באמצע התפילה והולך.

זה סתם עכשיו, עלדה לו מחשבה,

ואז יחכך את ידיו ובעפר בזמנה.

ד. מה יעשה באמצע התפילה? ומי הוא אם עומד עדיין בקריאת שמות בפסוקי די זמרת?

צריך ללך וליטול את ידיו.

אז אם הוא בתפילת 18,

הולך ונוטל את ידיו.

וסימן קופסה מרד, ושם נתבהר שאם עבר ונגע בתוך הסעודה,

צריך ליטול ידיו שנית כדין.

אדם בממצע הסעודה גירד לו מתחת לכיפה.

גירד לו בזקן וגירד, צריך ליטול ידיו שנית כדין.

אז מה יהיה אם הברכה יברך על נטילת ידיים? או לא יברך על נטילת ידיים? אז ברכה על נטילת ידיים עלתה לו.

הסכמת רוב האחרונים של לא לחזור ולברך, כי עלתה לו הברכה.

אבל לגבי שוב פעם נטילה,

צריך לטעון את ידיו, נגע במקומות המכוסים.

זו בעיה מאוד מאוד גדולה, שהרבה לא מקפידים בדבר.

עכשיו, כשלומדים את זה,

מעכשיו השתדלו להקפיד.

מלמולי זהב, האם יורד אל הסימן קי״ו,

וצריך להיזהר מזיעה. לכל זיעה,

סם המוות היא.

כל זיעה שבגוף,

יש לה סכנה כמו סם המוות,

חוץ מזיעת הפנים.

אתה יודע מה, תמיד נכנס לפה, אתה יודע, אתה מזיע ככה,

מרים משהו כזה, מזיע.

ואתה יגיד, לא יורד, עכשיו בלעתי סם המוות. לא.

זה הרגש ברור, הוא דאג, כשזיעת הפנים זה לא סם המוות.

תוכל לשתות מזה.

וסימן לדבר, בזיעת הפה אחד תוכל לאחר.

בסדר?

יפה.

ובפניו החן בצווארו עד החזה.

כך כתב בית יוסף, כתב במחצת השקל, וזה תלוי לפי מיניהם מקומות, אם דרך להיות שם מגולה.

אז במקום שנהגו, לדוגמה, לגלות,

לא הולכים פה,

יש כאלה מגלים פה את בית החזה.

הוא שם שרשרת חי.

למה חשבו שאתה מת?

מה אתה שם פה שרשרת של חי?

אתה רוצה להראות לכולם שיש לו שרשרת.

תסגור, תרץ נימה, תכתב הכחל פותח שגורם לו את הסערות שלך. יודעים שאתה גרר.

אתה לא צריך ככה לפתוח להראות לכולם. הנה, אני גרר, אני שרירי.

איזה התנהגות זה?

זה ביזיון, אתה בא ככה לבית הכנסת, אתה בא ככה לבית המדרש,

ככה אתה הולך להיפגש עם ביבי אז למה אם הקב' ברמת הבא ככה להיפגש בעוונטות?

אתה ניצח בקדושה ואתה תראו את הרב, השתבחנו על העם, תמיד סגור.

תמיד סגור עד לפה, זה, נגמר, זה.

יפה.

אז מקומות שנהגו שיהיה משהו מסוים מגולר, זה בסדר, אין בעיה גם במקום הזה, אבל אם זה מקום מכוסה וכל המקומות,

ונגע שם, צריך ליטול את ידיו כדין,

נגע במקומות המכוסים.

זה מדובר פה לגבי פניו, כן?

הוא הולך למשל.

הלאה.

שבזרועותיו, עד הפרק הנקרא

איילין בויגין,

וכן אם הוא הולך יחף ברגליו, אפשר לדעת בכל המקומות המגולים.

אז הוא נגע, כשהוא יחף או בזרועותיו,

פשוט הדבר שצריך ליטול את ידיו.

הלאה.

כב

אם אין לו מים, יקנח ידיו בצרור או באפר או בכל מידה דה מלאקיה, ויברך על נקיות ידיים ויוריד לתפילה,

אבל לא להעביר רוח רעה שעליהן.

אז אם אין לו מים, מה יעשה?

אז בזמנו היום הולכים לקחת כמו אבנים נקראת צרורות או אפר, או כל שאר דברים שנקראים מידה דה מלאקיה, בזמנו זה כמו מגבונים או כמו אלכוהול כזה שמוכרים בבקבוק, אתה יודע, ג'לי כזה.

זה נקרא מידה דה מלאקיה,

כן? ויברך על נקיות ידיים, ולא על נטילת ידיים, על נקיות ידיים,

ויועיל לתפילה, אבל לא להעביר רוח רעה. רוח רעה צריך שיערה מים, שלוש ושלוש, ג' פעמים לסירוגים.

בסדר?

זה שיעור מספיק.

אז בואו נראה.

מבט חורים זה נוסחת ברכות שהרוח יוצאת,

שהרוח הזאת רק ככה יוצאת.

נכון, רק הרגל יוצאת. נכון, רק הרגל יוצאת.

נכון, רק הרגל יוצאת. אם אין, ואם יש לו מים, צריך ליטול אפילו לתפילת מנחה הערבית.

צריך להקפיד על הדבר הזה, נטילת דיון לפני התפילה.

אפילו אם אינו יודע להן שום לכלום, הוא לא יודע לתת לו נקיות. והנטילה תהיה בלא ברכה, כי לא תקנו ברכה, כי היא משחרית.

כדי להיגע בסימן זין שאיפה לגין, אין לו מים. יש אומרים, זה כעין הכנה לתפילה, אתם מבינים?

אדם שלא נותן לידה לפני התפילה, זה נראה שהוא לא מכין את עצמו לתפילה.

תראה, שטוף את הידיים שלך על זה, כי אין הכנה לתפילה, אתה בא מוכן, מה שנקרא, בא נקי.

אותו דבר רבותינו כתבו לפני כל פעולה ופעולה שאדם עושה.

מדליק נרות חלוקה,

תחוץ את הידיים שלך ככה, הרבותינו כותבים את הדברים האלו.

כל דבר נמצא, ספירת העומר, שקוראים להגוף דם.

נו, בשאר המצוות, כן?

הלאה.

ויש אומרים דדינו כאהבה די ינקה בכל מין דמנקיה, פן מודבק בהם איזה דבר מהור שהוא זוהמה.

אולי עדיין, אתה חושב שעדיין יש לך נגיעות, אבל איזה לפלוך נדבק שם,

כן? לא תמיד כשאדם מנגב את הזיעה שלו,

אז הוא מרגיש שהיד שלו דביקה.

לפעמים, לא, זה שום דבר.

אבל אחרי כמה שעות, הוא מרגיש פתאום היד שלו ככה לא נעימה.

לכן,

היות ויכול להיות שידבק שם דבר מהור שהוא זוהמה, לכן, מה יעשה?

ישטוף את ידיו, ייטול את ידיו.

והנה כמונה סימן צדיק בית וברעש לומד ג', במשנה ברורה, יפה. יקנח את ידיו, אפילו היו מלוכלכים, ודאי,

כגון שעשה צרכה וקינח,

גם כן מהענק.

וכמה, והנה גם סימן צדיק בית, כמה צריך לחזור אחר מים, כמה לחזר אחרי מים.

בעפר, או שישפשט בטלית יבש,

במה שנקרא מגבת,

ודעת ניקיון,

כיוון שהוא עומד במקום מים, צריך לנקות את כל ידיו.

אם כבר אתה שוטף,

אל תשטוף רק את המקום המלוכלך, אלא תשטוף הכול.

בין גבו ובין תוך הפרק. גם בו, מה שנקרא, בכפרית, וגם למעלה. ובדיעבד, די עצוף קשרי האצבעות.

אבל, לא כמו שנוהגים לזה אנשים שמנקים רק את ראשי האצבעות. מה זה מים אחרונים חובה?

במים אחרונים חובה לא נותנים חלק גדול לסדרה האחרונה, לכן שופכים קצת.

נראה אנשים שופכים במים אחרונים, אומרים לך, מחמיר. מה אתה מחמיר?

אתה שייך לסדרה אחרה? מה אתה נותן לו כל כך הרבה חלקים?

מה הם יכולים עושים קצת?

אבל בנטילת ידיים תעשה את זה כמו שצריך בשפע. גם בנטילת ידיים, הפלא היועץ כותב,

שאדם שמקפיד בנטילת ידיים בשפע, ככה פרנסתו תהיה מזומנת לו בשפע.

לכן צריך להקפיד בדבר הזה כמו שצריך. ונסיים.

נקיות ידיים שומרים דגם בזה מברכים על נטילת ידיים. מכל מקום האחרונים לא זזו מפסק השולחן ערוך. מה פסק השולחן ערוך היה? שיברך על נקיות ידיים.

יפה.

כ״ג,

זה סימן אחרון לסעיף ד׳.

לא תקנו נטילת ידיים אלא,

אלה דברים, תקנו את הידיים, לקריאת שמעה ולתפילה.

אבל ברכות שחרית יכול לברך קודם לנטילה אפילו.

בסדר?

אלא אם כן הוא ישן על מיטתו ערום,

שאז יכדו ידיים עסקניותם,

שאז אסור להזכיר את שם ה' עד שאיתו ינקה את ידיו. אומר המשנה ברורה, קודם הנטילה,

דסתם ידיים דהיין.

שאינו יודע אם הם מלוכלכים, אינם פסולות מברכה, וכל שכן לדמי התורה.

דהריהם מברכין על הפירות, אין צריך לנטילה את הידיים.

אלא אם כן הפירות רטובים,

שאז כתוב שאדם ייטול את ידיו בלא ברכה,

מדין קבלת טומאה.

כן, באמת זה רטוב, אבל יש הכשר לקבלת טומאה.

ערום, שאז מסתמה ידיו מנוטפות בנגיעת בתת-סתרים, אגב, קורמות המכוסים ומלבושים שלנו,

שעד בית הצוואר, כשבית הצוואר פתוח קומצות מה שנקרא טריכו.

אפילו אם ישן במלמושים,

מסתמה ידיו מנוטפות בנקייץ ויגרר בטומאות דרום,

נגע במקום מחוזה. צריך לנטילת אדם, כי דרכו לחכך בגופו במקום שיש זיעה.

במקום שזיעה אדם מגרד.

ודווקא אם ישן שנת קבע, אבל בשנת ארע אין חזקתו שנגעה,

אין חזקה שלא נגע שם, ודין כי סתם ידיים בקשרים לתלמוד תורה ולברכה רק לא לתפילה. אז לתפילה הוא צריך לטול ידיים גם אם לא נגע שם, גם אם ישן שנת צהריים,

ולתלמוד תורה ולברכה זה יועיל לו במינט דמנקי וכולם.

אבל אם כן נגע במקומות המכוסים,

פשוט הדבר שיצף לאיטו על לית ידיו.

ונסיים, שינקה אותם בצרועות ובכל מינט דמנקי, והוא הדין לתורה.

אסור בלא נקרא, והם הפרי מגדים שכתבת אפילו אם

יש לו מים מכל מקום דין לברכות ולתורה בין יקיימים בעם וחברת שם ביורי הגאון מווילנא,

ורק משום כדי להעביר רוח אבא, אין נדמיון. בספר שערי תשובה כתב בשם הזוהר,

כתב דלא יברך בלי נטילת ידיים,

וראוי להאמיר ביש לו מים. ואין לי כמה לסימן סב, סעיף קטן ח' ובמשנה בארורה. ברוך ה' לעולם, אמן ואמן. רבי חנין בקשה אומר,

אסור לברכות וברכות ישראל שיגרו להם תורם המצוות שנאמר,

ויחבץ עמם צדקו יגדיל תורה ויעד נגד.