פרקי דרבי אליעזר - ט"ו | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח. השיעור בעזרת השם יהיה לחזרה בתשובה של רבקה בת רוזה,

חזי בן מזל,

זיווג הגון לדוד בן גיטלה, הצלחה בנימון התורה לפנחס בן רוזה, למשמת שלמה וחזקיה,

סמרקן בת שרה, שרה פורנזלה בת חוה,

הרב יצחק אמינוב בן שרה, וגם לרפואת?

עליזה בת איתה.

מינה בת סימה?

מינה בת סימה?

ואיטל בצוזי, תזכה לחזרה בתשובה שלמה,

גם להצלחת החתנים.

גם לרפואה?

חזרה בתשובה לאפרים בן חנה.

כן, אנחנו נמצאים ערב חג השבועות,

בתוך שלושת ימי הגבלה.

אנחנו בפרק

שלושה ושלושים, אנחנו היום נעסוק קצת בפרק

פרק דה רבי אליעזר, וגם נעסוק בהלכות חג השבועות. מגיע לנו מזל דוב.

ספר חדש זה כמו בן חדש שנולד.

יש לנו ספר חדש בהלכות

חג השבועות, בעזרת השם. כל מי שיקח חלק בזה,

העלות שלו זה עשרה שקלים בלבד.

אז בעזרת השם יש פה את הכול,

כל ההלכות, מוסבר, טעמים, מנהגים, תפילות, כל מה שצריכים יש בפנים בתוך הספר.

כן.

כתיבה עזרא יצחק בארץ ההיא, רבי אליעזר אומר,

וכי יצחק זרה דגן, חס ושלום,

אלא לקח את כל מאסר ממונו וזרה צדקה לעניים.

כמה דעת אמר, זיראו לכם לצדקה, זה פסוק בראשי היהוד.

וכל דבר שעיסר הביא לו הקדוש ברוך הוא מאה שערים של ממון וברכו.

יצחק היה לו,

סייעתא דשמיא במעשרות שהוא היה עושה,

כל דבר שהוא היה מעשר ממנו היה זוכה למאה שערים של ברכה.

לכך נאמר, ויברכהו אדוני.

רבי שמעון אומר, מכוח צדקה, המתים עתידים לחיות.

ומניין אנו למדים?

מאליהו התשבישה היה הולך מהר אל הר וממערה אל מערה.

הלך לו לצרפת,

וקיבלטו אישה אלמנה בכבוד גדול.

אמו של יונה הייתה.

ומפיתה ומשמנה היו אוכלים ושותים, הוא, היא ובנה.

שנאמר, ותאכל הוא והיא.

אמר רבי לוי,

הוא והיא כתיב,

והיא והוא קרעינן.

דהיינו שבזכות אליהו הם אכלו, שניהם בזכות הברכה של אליהו אכלו.

לא שהם האכילו את אליהו.

לאחר ימים חלה בן האישה ומת, שנאמר, ויהיה אחר הדברים האלה, חלה בן האישה.

אמרה לו האישה, יאמרו, כי באת אליי ותשמיש המיטה והזכרת עווני עליי ומת בני. אה, למה נפטר הבן? כנראה שחס שלום היה פה.

דברים לא הגונים.

זה מה שיגידו, אחרת למה הבן נפטר?

אלא תול מה שהבאת אליי ותן לי את בני.

קח את מה שהבאת לי ותחזיר לי בחזרה את הבן שלי.

ערבון כנגד ערבון.

ועמד אליהו והתפלל לפני הקדוש ברוך הוא ואמר, ריבונו של עולם,

לא די לי כל הרעות שעברו עליי ועל ראשי, אלא אף האישה הזו שאני יודע שמתוך צרת בנה דיברה אליי לעוקשני.

למה היא דיברה בעיקשות כזאת? מתוך צרת בנה.

עכשיו ילמדו הדורות שיש תחיית המתים, השבת נפש הילד.

אני רוצה שתעשה עכשיו תחיית המתים ותשיב את נפש הילד.

ואם תשיב את נפש הילד ידעו כל הדורות

כי יש תחיית המתים. מתקדש שם השם בעולם.

ונעתר לו הקדוש ברוך הוא שנאמר וישמע השם בקול אליהו.

רבי יהושע בן קרחה אומר, ועל זה אתה טמא?

בואו ראה מאלישע בן שפט שלא הייתה אישה יכולה להסתכל בפניו שלא תמות. אישה שהייתה מסתכלת

בפניו של אלישע בן שפט הייתה מתה באותו רגע.

והיה הולך מהר להר וממערה למערה והלך לשונם

וקיבלתו אישה גדולה בכבוד גדול מי הייתה אחותה של אבישג השונמית

אשתו של עידו הנביא

וקיבלתו בכבוד גדול אמרה האישה לבעלה איש האלוקים הזה קדוש הוא

כי אין אישה יכולה להסתכל בפניו שלא תמות שנאמר נעשנה עליית קיר קטנה

וכל פעם שהוא עובר יסור אל העלייה ישר ילך לשמה לא נסתכל על פניו.

ובנו והכינו והתקינו לאחר ימים היה עובר אל שונם ויסר אל העלייה

שנאמר ויהי יום ויבוא שמה ויקרא לשונמית ושנאמר ויקרא לה ותעמוד בפתח

ולמה עמדה בפתח?

לא יכולה להיכנס לחדר של הצדיק

שלא הייתה יכולה להסתכל בפניו משום קדושתו לא יכולה להסתכל בפניו

אמר לה למועד הזה כעת חיית חובקת בן

אמרה לו אדוני זקן

וחדל ממני אורח כאן נשים

אי אפשר לעשות כדבר הזה

זה רק נס איך אפשר לעשות דבר כזה

אל אדוני איש האלוקים אל תכזב בשפחתך

כבוד הרב תעשה טובה עזוב

אל תגיד דברים שלא מתקבלים על הדעת למה אי אפשר

רבי זכריה אומר את צאן ירעיו יעשה עשה הקדוש ברוך רצונו של הנביא

והרה וילדיו וגדל הנער ויצא לפוגת נפש לרעוד בקוצרים

וקרהו אסון

שנאמר ויצא אל אביו אל הקוצרים וימות

כנראה יקבל שם איזה מכת

חום משהו

כמו שהיום שוכחים ילדים ברכבים

פיקוח נפש של ממש

את הטלפון הוא לא שוכח

את הג'מס בונד שלו הוא לא שוכח, את התיק

אבל את הילד הוא מסכים לשכוח, איך מגיעים למצב כזה?

איך מגיעים למצב כזה?

אדם צריך לשים את כל הדברים העיקריים שלו מאחורה

וממילא הוא לא ישכר את הדבר העיקרי שבעיקרים, שזה הילד שלו

שמרחם

שנאמר ויצא אל אביו אל הקוצרים וימות והלכה אישה להר הכרמל ונפלה על פניה

ארצה לפני אלישע אמרה לו

הלוואי שהייתה כלי ריקם

אלא שנתמלא ונשפך, הלוואי שהברכה לא הייתה מתקבלת ולא היה נולד הילד ולא היה קורה מה שקרה

אבל עכשיו מה קרה?

נולד הילד

ואחד שלום עכשיו הוא נפטר, מה יהיה?

אז עדיף שלא היה את הברכה

אמר הנביא כל דבר שהקדוש ברוך הוא עושה היה מגיד לי חוץ מזו

כל דבר שברוך הוא לא מסתיר ממני

נביא

רק את זה הסתיר ממני

ותבוא שנאמר ותבוא אל איש האלוקים ויגש גחזי להודפה

אך אז בהוד יופייה מלמד שנתן ידו על גבי דדיה

ויאמר איש האלוקים הרפה לה

לקח את המשענת שבידו ונתנה לגחזי מיד אומר לו איש האלוקים איך אתה נוגע בה?

אשת איש

איך אתה נוגע בה?

קח את המקל והוא נתנה לגחזי

אמר לו אל תדבר בפיך כל דבר מאומה

עד שאתה הולך ונותן את המשענת על פני הנער ויחיה

וגחזי היה כסחוק בעיניו

וכל אדם שהיה פוגע היה אומר לו אתה תאמין שהמשענת הזו מחיה?

אתם מפריעים לנו פה

תעברו בבקשה בחזרה למקום שלכם

אז הוא היה הולך עם המשענת הזו ואומר לו תראה אתה מאמין שהמשענת הזו מחיה מתים?

מעבירים את הקרש על בן אדם מת והוא קם לתחייה?

וגחזי היה כסחוק בעיניו וכל אדם שהיה צוחק על הדבר הזה לפיכך לא עלתה בידו

עד שהלך ברגליו ונתן פניו על פניו ועיניו על עיניו

והתחיל מתפלל

ריבונו של עולם כשם שעשית ניסים על ידי אליהו

רבי ואחיה את המת כך עשה עימי ואחיה את הנער הזה

והקדוש ברוך הוא נעתר לו

שנאמר ויזורר הנער עד שבע פעמים

רבי עזריה אומר תדע לך כוח הצדקה

בו הוא ראה מין שלום בן תקווה שהיה מגדולי הדור

והיה עושה צדקות בכל יום ויום

ומה היה עושה?

היה ממלא את החמת מים

כד שלו והיה יושב על פתח העיר

וכל מי שהיה בא מן הדרך היה משקה ומשיב

את נפשו עליו היה עושה גמח

של שתייה קרה

ממלא מהבהר נותן לכולם דבר כזה הכל דבר כזה הכל ככה מזכה את הרבים

ובזכות הצדקה שעשה שרתה רוח הקודש על אשתו

זכה שגם על אשתו תנח רוח הקודש

וילך אלקיהו הכהן אל חולדה הנביאה אשת שולם בן תקווה

מי זו הייתה אשתו של שולם בן תקווה? חולדה הנביאה

ולמפרע היה שמו בן שכרה

כשם שעתה אומר כי טוב שכרה משכר כסף

וכשמת בעלה חסרו צדקות בעלה

ויצאו כל ישראל לגמול חסד עם שולם בן תקווה

וראו את הגדוד שבא עליהם והשליכו את האיש בקבר אלישע

הלך האיש ונגע בעצמות אלישע

וקם לתחייה

ועשה לו מס

ואחר כך הוליד את חנמאל בן שולם לא רק שהוא חי אחר כך אלא גם הביא עוד בן

חנמאל בן שולם

רבי חנניה בן תרדיון אומר

תדע לך כוח הצדקה בו הוא ראה משאול בן קיש שהסיר את האובות ואת הידעונים

וחזר ואהב אשר שנא והלך אל עין דואר אלישע צפניה

אמו של אבנר

ושאלה באוב והעלתה לו שמואל ועלו אמו אחרים

וכי סבורין היו שהגיעה תחיית המתים

וראתה האישה הזאת ונבהלה

שנאמר ויאמר לה המלך אל תראי ויש אומרים צדיקים הרבה כיוצא בו עלו אמו באותה שעה

רבי אליעזר אומר כל המתים עתידים בתחיית המתים ועולים בלבושיהם

אז כולם קמים עולים בלבוש שלהם מה זה הלבוש?

זה בשמיים, זה הלבוש הרוחני, אבל פה הלבוש הגשמי, איך לבוש גשמי?

כנראה בגדים שמים להם, התכריחין

זה הלבוש הזה, גם מתחדש יחד עם הגוף

ממי אתה למד? מזרע הארץ,

קל וחומר מחיטה

חיטה נקברת ערומה

והיא יוצאת עם כמה לבושים

מוץ וקליפה ופה ושם

ולא עוד אלא ממי אתה למד?

על אחת כמה וכמה צדיקים שנקברו בלבושיהן,

על אחת כמה וכמה שיוצאים מכוסים

ולא עוד אלא ממי אתה למד מחנניה מישאל ועזריה שירדו לתוך כבשן האש לבושין ועלו בתחריכיהן

שנאמר הוא שיער או שעון לא התחרך, אפילו השערות של הראש שלהם לא נשרפו

עד כדי כך בגלל שהם היו קדושים וטהורים ודבקים בקדוש ברוך הוא באמת

ועוד ממי אתה למד? משמואל הנביא

שעלה עוטה מעיל שנאמר ותאמר איש זקן עולה והוא עוטה מעיל

רבי נתן אומר כל הנביאים נתנבאו בחייהם ושמואל נתנבא בחייו ואחר מותו

שאמר שמואל לשאול אם אתה שומע על העצתי ליפול בחרב תהא מיתתך כפרה עליך

ואהיה גורלך עמי במקום שאני שרוי

ושמע לעצתו ונפל בחרב הוא וכל ביתו

שנאמר וימות שאול ושלושת בניו ולמה?

כדי שחלקו עם שמואל הנביא לעתיד לבוא.

דהיינו ויתר על העולם הזה כדי שיהיה לו חלק בעולם הבא שנאמר ומחר אתה ובניך עימי כך הבטיח לו הנביא שמואל.

מהי עימי?

אמר רבי יוחנן עימי במחיצתי.

הלל הזקן אומר אמר לו שמואל לשאול

לא דייך שלא שמעת בקול השם יתברך ולא עשית חרון אפיך בעמלק

ושברוך הוא ציווה להרוג את כולם

ומה הוא עשה? ריחם על זה, חס על זה,

לא זה בוא נוותר, זה לא נעשה ככה

וכתוב שהעמלקים שם עשו כישוף

הם כישפו את עצמם והפכו את עצמם לבעלי חיים, לצום ולבקר

וככה הם נטמאו בתוך הצום ולבקר

מאז אנחנו לא יודעים מי זה זרעו של עמלק ומחכים

וכתוב אין הכיסא שלם,

אין שמו של הקדוש ברוך הוא שלם כי יד על כסיה

המלחמה, י' כוו כלא מושלם, עד שימחה זרעו של עמלק ושברוך הוא אמר אני אערב לזה

אז אמר לו לא די שלא שמעת בקול השם יתברך ולא עשית חרון אפו בעמלק, ציווה להרוג את כולם, תהרוג, לא

אלא גם באת לשאול לך באוב, אתה בא לשאול עכשיו בדברים שאסורים

אוי לרועה אוי לצאנו שבשבילך נתן הכדוש ברוך הוא את ישראל ביד פלישתי

אני עוצר פה

כי אנחנו צריכים לעסוק בהלכות חג השבועות ויש הרבה דברים

בעזרת השם את זה נמשיך את הפרק הזה בשבוע הבא בעזרת השם

כפי שאמרנו אנחנו נמצאים בשלושת ימי הגבלה

אנחנו נמצאים בהכנה לקראת

חג מתן תורה לקראת קבלת תורה ככל שאדם יתאמץ ויכין את עצמו ככלי הראוי כך

יושפע עליו השפע

השפע הזה בעזרת השם השנה יורד מן השמיים מתי? במוצאי שבת קודש מתחיל

זה ליל חג השבועות, חג מתן תורה

ככל שאדם יכין את עצמו בכלים הראויים ואנחנו נראה מה זה הכלים הראויים כך הוא יזכה לקדושה וטהרה לתורה לכתרה של תורה כפי שאנחנו חפצים

יש עניין שהאדם יטהר את עצמו

לפני כל מועד ומועד ובפרט לפני גימל רגלים שזה שם פסח שבועות וסוכות

אדם צריך לטהר את עצמו

ומה זה הטהרה?

זה הטבילה במקווה, אדם משתדל ללכת למקווה טהרה בערב החג

ויש

יפה נכון, אז רגע אם היית מחכה עוד רגע הייתי

אומר להמשך

אבל השנה היות ויוצא ערב החג במוצאי שבת דהיינו בשבת עצמה

כן?

אז מי שנוהג באמת לטבול כל שבת בסדר גמור

מי שלא נוהג לטבול כל ערב שבת

אז בעזרת השם במוצאי שבת בלילה

לפני תפילת שחרית בבוקר

אז גם נהגו ללכת למקווה כדי לטבול

ועושים ארבע טבילות,

אנחנו כתבנו בספר איך לעשות, מה להתפלל, מה לכוון, יש תפילה לפני תספורת, לפני המקווה, הכל

כמו שצריך

ומי שלא יספיק ללכת בחג או שלא יהיה במקום שנוח לו או שאין מקווה בקרבתו

יכול בערב שבת

ערב שבת, יום שישי, מחר ברוך השם זה שבת נכנס מאוחר, כן?

קיץ זה ארוך

הולך למקווה, יטבול, יתאר ויקדש את עצמו כמו שצריך

יפה

כן, בנוסף לזה האדם צריך להשתדל

לפשפש במעשיו

הוא הולך לקבל את התורה

הקדוש ברוך הוא מוכן לתת את התורה, אבל צריך לעשות תשובה שלמה

אז נוסף לזה שהוא הולך ומטהר את עצמו, יעשה תשובה שלמה, ומהי התשובה

השלמה שהאדם עושה? על ידי תיקון של מה במחשבה,

דיבור ומעשה, מחשבה על המעשים שלו

דיבור על הדברים שהוא מדבר, מה לא בסדר, מה כן בסדר

לתקן את עצמו

ומעשה גם לעשות בפועל, לא רק להגיד, טוב, אני אתקן וזהו

אז יש שלושה דברים שאדם צריך לעשות,

אתם יודעים שזה כלל,

לעולם חודש, סליחה, לעולם חג השבועות

יצא בימים א',

ב', ד', וו',

זה ראשי תיבות, עבדו

רמז לדברי הכתוב, עבדו גויים מארצו

דהיינו שהקדוש ברוך הוא נותן לנו רמז בכל מועד וכל חג, תדעו לכם בניי

עתידים אומות העולם להאבד מן העולם, אתם העם היחיד, האומה היחידה, עם ישראל חי וקיים לנצח

כמה שמנסים לפגוע בעם ישראל,

להכפיש את עם ישראל, להציג לעם ישראל, בסופו של דבר עם ישראל

חי וקיים לנצח, אבל אדם לא צריך להרגיש טוב, הנה בסדר, יש ברוך הוא ייתן לנו בסופו של דבר, כן? לא חס שלום להיות מהערב רב

כי גם מהערב רב הולכים בסוף

אז האדם צריך לשאוף להיות מהצדיקים,

מאנשי האמת של הדור

ועל ידי זה גם הוא עתיד להישאר ובעזרת השם לזכות

לשכר הטוב הצפון לצדיקים.

הרב פלאג'י בספרו

מועד לכל חי כתב שאדם ייתן

פעמיים בין, בשיעור של פעמיים בין זה 104 פרוטות לצדקה, 10 אגורות או שקל, כל אחד איך שהוא רוצה,

ייתן את זה לצדקה בערב החג

ויעדיף לתת את זה לתלמיד חכם, עני ועניו. וזה סגולה למה?

לתיקון חטא אדם הראשון

העגל,

פגם הברית, חשוכי בנים וקירוב הגאולה.

אז כל אדם שיש לו אחד מהדברים הללו שהוא רוצה לתקן בהם,

אם ייתן את המעות הללו לצדקה בערב החג,

כמניין פעמיים בין 104,

יזכה בעזרת השם כסגולה, כמו שכותב הרב פלאג'י,

לתקן את הדבר הזה. זה בערב חג השבועות, השנה זה בערב שבת לעשות את זה.

בסדר?

יפה.

כן,

לגבי הוצאות של המועד ושבת,

זה גמרא במסכת ביצה, גמרא אומרת שם,

הקשברוך מבטיח לבוא עליי ואני פורע.

דהיינו, אתה רוצה לקנות, תגיד לא, בוא אני אתקמצן בזה, אני אעשה פה, אני אחסוך לשם, הקשברוך אומר, הוצאות של שבתות וחגים, עליי.

אתה תקנה, אני מחזיר לך את זה. אבל אני לא יודע איך זה יחזור, אין לי, לא נשאר לי גרוש בארנק, אל תדאג,

הכל יהיה בסדר. בדרך לא דרך, הקשברוך יחזיר את זה.

אז בפרט שזה לכבוד שבת,

לכבוד החג, שאדם צריך לא להסתכל על זה, ותקנה, והכול בסדר.

זה אחת הסיבות שגם ביום טוב אנחנו אומרים, נשמת קול חי,

תברך את שמך.

זה רומז לעניין השפע,

מתי אנחנו אומרים את זה? גם בשבת.

בסדר? מה חשוב שם? תפארו את רומז לזה כמה מותנות תמיד, וכולי, והשם אלוקים אמת.

אנחנו מחדדים שם בכמה וכמה קטעים,

ורומזים על עניין של הנפש היתרה של האדם,

שנכנסת בשבת, וכל שכן גם ממשיכה ביום טוב.

גם הגבאים ראו שהם יכינו ולא יתקמצנו, יקנו כמו שצריך את כל הכיבוד,

שיהיה כמו שצריך לחג השבועות, כל הכיבוד, ביד רחבה, בעין יפה,

שבעזרת השם כל הלומדים, למרות שהאוכל זה לא העיקר ולא השתייה בלילה הזה, אבל שיהיה בעזרת השם ביד רחבה, כדי שיוכלו ללמוד ולעסוק בתורה כל הלילה, כמובן בהכשרים הטובים,

ולא חס ושלום, בהכשרים מפוקפקים.

ויקוים בהם דברי הכתוב במשלי כב,

טוב עין הוא יבורך. אל תקראו יבורך, אלא הוא יברך.

גם הם יתברכו וגם הם בעצמם יברכו.

אנחנו נוהגים לקשט היום, הילדים בתלמודי תור, בילדות

בבית יעקב, חזרו עם אגרטל פרחים הביתה.

אז הם נוהגים לקשט את הבתים לכבוד חג השבועות, גם את בתי הכנסת,

הספר תורה,

כל הדברים הללו צריכים לעשות אותם השנה מערב שבת.

זה זכר להר סיני, שנתקשט כולו קודם,

שהקדוש ברוך הוא נתן עליו את התורה.

יפה. יש כאלו שנוהגים להשלים קריאה של שתיים יקרא ואחד תרגום. מי שלא הספיק כל השנה,

כתוב בהלכה,

בשולחן ערוך, לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור.

אדם שלא מספיק להשלים פרשיותיו עם הציבור כל שבוע ושבוע, מתי יכול להשלים? יש

שני אופציות.

אופציה ראשונה, יש מי שכתב בהושענא רבה,

דהיינו קודם הושענא רבה ישלים, שעושים שמחת תורה, סיום התורה.

ודעה שנייה אומרת שזה בליל חג השבועות, מתן תורה.

אז ישתדל להשלים את כל הפרשות, שמאחר שמקבל את התורה יוכל להתחיל מה שנקרא מחדש.

יפה.

טוב, ונכון, וראוי שאדם מסתפר. אסור להיכנס מנוול לחג.

גם דעת המקובלים שנהגו שלא להסתפר עד

לערב חג השבועות, השנה שזה יצא בשבת,

אז אי אפשר להסתפר בשבת, לכן יום,

מחר, אחר חצות היום, או קודם לכן, אם אדם לא מסתייע לו אחר חצות היום,

יש נוסח שהבאנו פה בספר בשער התפילות,

יגיד את הנוסח הזה וילך להסתפר.

למה? כדי שלא ייכנס שהוא מנוול בשערות ראשו לחג.

אותו דבר לגבי גזיזת ציפורניו.

ציפורני ידיו ורגליו. גם אדם צריך לגזות ציפורני ידיו ורגליו ולהיכנס כמו שצריך לכבוד היום טוב. אותו דבר לגבי לבוש.

ומי שיש לו חליפה ליום טוב וחליפה לשבת,

אז בעיה ללבוש את החליפה של יום טוב בשבת משום מכין משבת ליום טוב.

בזה אנחנו נראה בעוד כמה אופנים שאסור לנו לעשות את הפעולות האלו.

בשבת מישהו מכין משבת ליום טוב.

לכן, ילבש כבר מערב יום טוב את החליפה,

מערב שבת את החליפה, כדי שזה גם ימשיך הלאה עליו להיות ביום טוב.

בסדר?

יפה.

לגבי טבילה במקווה שאנחנו טובלים, לא מברכים.

בשונה מהנשים שהן מטהרות,

אז הן מברכות.

אבל הגברים עצמם לא מברכים על המקווה.

כל ההכנות,

מה?

ערב שבת, כן.

אי אפשר, אי אפשר.

זה מכין משבת ליום טוב.

אתה רוצה אחרי-אחרי, אבל אתה כבר מגיע ישר לקידוש.

לא רלוונטי.

הלאה.

טוב שאדם יכין את כל צרכיו ואת כל ההכנות

של יום טוב לפני.

דהיינו, בערב שבת תכינו את הכול, שהכול מבושל.

הכול שיהיה מוכן. עדיף לא לבשל בחג.

אה?

החלטנו, חודש יום. כן, עדיף לא לבשל בחג, גם למי שיש חגג. עדיף שלא לבשל בחג.

חג תנוח.

חציו לכם, חציו להשם.

חציו לכם בעניינים גשמיים, חציו להשם בתורה, תפילה וכו' וכו', בפרט שאנחנו מוסיפים ללמוד תורה כל הלילה, אז פי כמה וכמה השכר הוא כפול.

מה?

בוודאי, בוודאי. היא תורחת, היא מכינה, היא הכול, היא מתפללת.

ודאי, ודאי.

הלאה.

לגבי אכילה בערב

יום טוב, דהיינו, השנה היות וזה מוצא, נו, סעודה שלישית

מנחה של שבת,

כן, אנחנו צריכים לאכול סעודה ג' סעודות בשבת,

אז איך אדם יכול לאכול עכשיו בערב יום טוב?

הרי אנחנו לא יכולים לאכול שעה ורבע, כמדומנו,

עכשיו, הרביע, קודם, זה, אסור לאכול.

אז איך אדם יאכל סעודה שלישית? לכן מקדימים להתפלל תפילת מנחה. אם יכול להתפלל תפילת מנחה גדולה, עוד יותר טוב.

אם לא יקדימו להתפלל תפילת מנחה קטנה,

רשמנו את הזמנים גם.

וואו, אני רואה פה שזה השתנה.

רגע.

הזמן של תפילת מנחה קטנה זה 16 ו-50.

בסדר?

אז יקדים קודם הזמן הזה כבר לאכול את סעודה שלישית.

דהיינו,

יתפלל, יעשו תפילת מנחה בשעה שתיים וחצי, שלוש.

לאחר מכן ישובו לביתם, יאכלו סעודה שלישית.

קודם,

ארבע וחמישים דקות.

דהיינו עשרה לחמש, לפני עשרה לחמש כבר לסיים לאכול.

למה כשהוא כבר אחרי הסהרה לרמש כבר נכנס לזמן שכבר אסור לאכול? כל זה למה? כדי שיהיה תעב ליום טוב.

הדין הזה נוהג גם בכל ערב שבת.

לא רק בערב יום טוב השנה, אלא גם בכל ערב שבת, שאדם אסור לאכול כדי שיהיה תעב לאכול את סעודת השבת כמו שצריך.

כמה שיעור שאסור לו לאכול זה יותר מקבצה, כן?

יותר מחמישים וארבע גרמים. אם אכל פחות מזה,

אז זה בסדר.

יפה.

כן.

אוה,

מה הדברים שאסורים השנה, היות ויצא יום טוב במוצאי שבת, מה הדברים שאסורים השנה? הם ככה, הגבאי רוצה להוציא את הספרים

של תיקון ליל שבועות, המחזורים, רוצה להוציא אותם, לשים בצד, זה אסור, זה מכין משבת ליום טוב.

יכול לעשות את זה ביום שישי,

ישים את זה בצד באיזה ספרי הנמוכה.

הוא רוצה עכשיו, בבית רוצים לשטוף כלים, יבואו משפחה, הם גרים בסמוך, יבואו כל המשפחה, ערב חג,

האישה מכינה סעודה משובחת, לכבוד יום טוב, כולם רוצים לעבור.

אסור לשטוף את הכלים בשבת בשביל יום טוב, זה מכין משבת ליום טוב.

כוסות כן מותר.

כוסות כן מותר. למה? זה דבר שהאדם תמיד משתמש בו, תמיד שותה, אבל האוכל זה רק בזמנים שהוא צריך לאכול אוכל.

לכן זה בגדר שמכין משבת ליום טוב.

לגבי הכנסת בקבוק שתייה למקרר, כדי שיהיה לו קר, שבערב יום טוב הוא יוכל לאכול גם בסוף,

זה גם מכין משבת ליום טוב.

אבל אם הוא רוצה, לדוגמה,

לעשות את זה קודם,

זה דהיינו, מיד אחרי סעודה שלישית הוא רוצה להכניס,

או בתוך זמן סעודה שלישית הוא רוצה להכניס את הבקבוקים למקרר, זה בסדר.

בסדר?

אבל אחר הזמן הזה שהזכרנו,

כבר לא טוב, זה נקרא מכין.

לגבי הוצאה של תבשיל שהוא רוצה לבשל ביום טוב, הוא רוצה עכשיו להוציא בשר.

כדי לבשל אותו בלילה אחרי הסעודה, הוא יגמור את הסעודה, אישה תגמור את הסעודה, תדליק מאש לאש,

לפי ההלכות הנצרכות למלאכת אוכל נפש, ביום טוב,

ורוצה לבשל, זה מותר.

בסדר?

זה אין את הבעיה בענייני אכילה של מכין.

לגבי הכנת השולחן, רוצים להכין את השולחן, גם אסור.

מכין משבת ליום טוב.

או לגלול את הספר תורה.

השתדלנו פחות או יותר להביא את כל הציורים.

יש עוד, אני מאמין שיש עוד הרבה ציורים,

כן? שאדם יכול לראות בהם כמכין משבת ליום טוב.

עוד ציור נוסף, להביא את המחזור שלו מהבית לבית הכנסת.

יהיה מותר רק באופן שהוא יישב ויקרא מתוכו, ילמד מתוכו בבית הכנסת.

פה מדובר כמובן במקום שיש, יכול לטלטל, כן?

אבל אם הוא מביא את זה ומניח את זה ולא לומד בזה,

זה בעיה של מכין משבת ליום טוב, ולכן יהיה אסור.

אחר צאת השבת, דהיינו שמונה וחמישה השנה,

כן? שמונה וחמישה, אומרים ברוך המבדיל בין קודש לקודש. לא בין קודש לחול, בין קודש לקודש. גם יום טוב זה קודש.

ואז יהיה מותר...

נכון.

ואז יהיה מותר בעשיית מלאכה שהן לצורך כבוד יום טוב.

אבל זה מלאכות פשוטות, מלאכות דאורייתא.

מלאכות שהן לדאורייתא רק משעה,

מה זה זה? נראה לי זו טעות פה, אה,

הכול התהפך במספרים. רק בשעה 8-20 יהיה מותר לו, בסדר? מלאכות שהן לדאורייתא מ-8-20. דהיינו בישול וכולי, כן?

כל המלאכות שהן לדאורייתא רק מ-8-20 יהיה מותר לו.

שמונה וחמישה יוצא שבת,

משמונה ועשרים כבר יהיה מותר לאישה לבשל וכולי להכין.

אותו דבר לגבי הדלקת נרות של יום טוב. בסתם יום טוב אנחנו נוהגים להדליק

קודם כניסת היום טוב, נכון? קודם כניסת, נגיד אם חל בחול ואחר מכן יום חול ואחר כך יום טוב.

נוהגים להדליק קודם כניסת יום טוב, לא מדליקים ביום טוב.

כך גם כמדומני פסקה בן איש חי לעשות.

אבל השנה זה בעיה, אני לא יכול להדליק איזה בשבת.

לכן רק בשמונה ועשרים יהיה אפשר להדליק

את הנרות.

יפה.

לגבי נר, אנחנו נוהגים להשאיר למי שמבשל

או למי שלא מבשל,

לבורא מורא אש וכולי, נוהגים להשאיר נר

לפחות של 48 שעות.

בסדר? לכל הפחות של 48 שעות, כדי שאיתו יוכל להשתמש וכולי.

נכון.

לגבי שינה בשבת, הוא הולך לישון בשבת.

אסור לו לומר, אני הולך לישון, כדי שיהיה לי כוח ללמוד כל הלילה. זה גם נכין משבת ליום טוב.

בסדר? אז הולכים לישון בלי לדבר,

בלי להגיד כלום.

הולכים לישון כי שינה בשבת תענוג.

זה גם מצווה.

יפה. יש עניין בכל חג, בכל מועד, בכל זמן ללמוד את סדר התפילה, כדי שאדם ידע מה מתפללים, איך מתפללים, ולא שהוא נתקע פתאום בשמונה עשרה,

הוא עושה, הפעם ראיתי כזה דבר, הוא, הוא, איפה?

מה זה זה?

אתה באמצע תפילת שמונה עשרה, אתה נמצא מולך, בורא עולם נמצא, אתה והוא.

איך אתה מעז לעשות הוא והיא?

כל שכן שאר דברים שעשו אז.

לכן תלמד, תראה את סדר התפילה, תעבור על הכל, יש לך זמן,

והכל יהיה בסדר. כן, אבל יש כאלה שגם אם המחזור, אתה מכיר את אלה ביום כיפור, שגם אם המחזור מתבלבלים,

לא יודעים איפה השליח ציבור.

אז גם לכן צריך לעבור על הדבר הזה.

מה?

אם אתה עושה את זה בשבת, אתה לא מכיר.

דהיינו, אם לקחת את הסידור מבית הכנסת, אתה רוצה לעבור על זה בשבת, זה בסדר.

כמובן, שילמד מתוכו קצת.

יפה.

כן, לגבי הדלקה של הנרות, כמו שאמר הרב אביטן בשיעור, גם דעת הבן איש חי הייתה

כל הזמן להדליק, נו, שקודם כול מדליקות, אחר כך מברכות.

אבל ביום טוב, דעת כל הפוסקים כולם, קודם מברכת,

קודם, נו, מברכת, ואחר כך מדליקה. דהיינו, מברך ועובר לעשייתה.

זאת אומרת שזה הבדלה, כן?

לא, אני מדבר עכשיו על הדלקת נרות שבת של האישה, של החג, של יום טוב.

של יום טוב.

לא, לא, לא, היא יכולה להדליק לפני ההבדלה.

היא אומרת, ברוך המבדיל בין קודש לקודש, שמונה ועשרים יצא, היא יכולה להדליק כבר.

בסדר? לא צריכה לחכות לבעלה.

אם היא רוצה להדליק אחרי, איך תדליק אחרי?

הרי בהבדלה עצמה אני צריך על הכוס לראות את עור הנרות.

כן. אז זה לא דלוק לי, איך אני אראה אותם על הנרות?

אני אראה אותם על הנרות. זה ארבעים ושמונה שעות. נר אחד, אני צריך שתיים.

צריכה שתיים להדליק, לא אחד.

לכן מדליקה קודם הקידוש,

בסדר?

יצא שמונה ועשרים, מדליקה.

ואני יכול ללכת עם את הנרות,

ואיך אני גמרתי ערבית,

של שבת, כן? אנחנו נדבר על ה... לא, הוא מוצא שבת,

כבר פעמותים. אני עכשיו ידבר על זה.

עוד קצת סבלונוס, הכל בפנים. תודה. יפה.

כן.

לגבי ברכת שהחיינו, יש שנהגו לברך, יש שנהגו שלא לברך, כי במדומן האשכנזים כן מברכות,

והספרדים לא מברכים ברכת שהחיינו,

דלאו ברות כוונה, הם סומכים על הברכת שהחיינו שיגיד הבעל בקידוש של יום טוב.

יפה. מי שנוהגת כשיטת רבנו תם,

דהיינו בית שנוהגים כשיטת רבנו תם,

לא יכולים להדליק קודם

צאת רבנו תם.

אז לכן צריכים לראות מה זמן יציאת רבנו תם של שבת,

ואז ידליקו את הנרות שבת וכולי.

יש להיזהר לגבי טפטוף הנרות שעווה.

מי שמשתמשת בנרות שעווה, הנרות שעווה הללו, היא רוצה להדביק אותם

בפעמותים.

אז איך עושים? לוקחים את הגפרור או את נר נוסף, מחממים מתחת, ואז מדביקים.

זה אם עושים כזה דבר ביום טוב,

גם עוברים על איסור ממרח.

בסדר?

לכן אסור לעשות את זה ביום טוב.

לגבי ההכנה של הפתיל צף, מי שמשתמש בפתיל צף זה כזה שעוונית עם פתיל אדום.

כל הדברים הללו צריכים לעשות אותם מערב שבת,

שיהיה גם בשביל המועד.

למה?

זה איסור של מכה בפטיש.

הדבר הזה, גמר מלאכה זה נקרא.

דהיינו, האומן, אחרי שהוא מסיים את המלאכה שלו, נותן מכה אחרונה לציונתן, ככה האחרון.

זה נקרא גמר מלאכה. לכן כל המלאכות, אנחנו צריכים לעשות אותן קודם לכן, כדי שיהיה לנו מוכן בשביל החג.

לכן לגבי הנירונים, אם מדביקים נירונים, אין בעיה.

הוא יכול להניח את זה, לשים לה שם, פתרנו את הבעיה.

הוא יכול להניח את זה בנירונים האלה. כן, אפשר להחליף אותם, אין שום בעיה עם זה. אבל אם הוא צריך להכין פתילים,

זה פשוט שזה בעיה. למרות שראיתי, יש דעות כאלו שכן מקילות לגבי ההכנה במקום הדחק שאין לו.

ולכן, בר דעת מכין את הכול מראש כדי שיהיה לו בשביל עכשיו, בשביל יום טוב עצמו.

יפה.

לגבי תפילת מנחה של יום טוב, אנחנו לא אומרים בו צדקתך בשנה הזאת, בשבת, זה נופל שבת.

הם לא אומרים בו צדקתך.

בעצם אנחנו גם נמצאים עד יב פה, לא אומרים את החנות.

אז גם צדקתך לא אומרים, אומרים יהי שם.

יפה. בתפילת מנחה,

אדם יבקש מהקדוש ברוך הוא

שייכנס לקראת המועד לשלום וייצא בשלום ובשמחה

מהמועד הזה, ויהיה לו שמחה בלי ערבוב של הית צרה, שהית צרה לא יערבב אותו, שהיא שמחה של הוללות, חס ושלום,

אלא השמחה של מצווה.

כמובן שנהגו בכל בתי כנסת ובתי מדרשות, שהרב מדבר בשבח הלילה הזה,

החשיבות וכולי, ונוהגים לאחר את תפילת ערבית.

אלו שמתפללים בדרך כלל פלאג,

שזה מוקדם, יוצאים מבית הכנסת,

מנחה ערבית של שבת ועוד היום מאיר,

מתפללים מוקדם,

כן?

פה בליל שבועות לא יעשו את הדבר הזה. למה אנחנו צריכים שיהיו תמימות?

אותו דבר לגבי הקידוש עצמו.

צריך שיהיו תמימות מושלמות.

לכן עד שלא יצאו להם זמן צאת הכוכבים, לא יכול לקדש.

גם לדעות שמקילות כן להתפלל פלאג,

אז לגבי הקידוש הם יהיו חייבים לעשות אותו רק אחרי צאת הכוכבים.

בסדר?

נמשיך הלאה.

אבל לגבי סדר התפילה של חג השבועות שבמוצאי שבת, אנחנו מוסיפים נוסח בתפילת שמונה עשרה, ותודיענו משפטי צדקך, חוקים משפטים וכו'.

אז זה נוסח שונה מיום טוב עצמו, שאמרנו בו אתה בחרתנו.

תשימו לב לזה, זה מאוד חשוב הדבר.

התפילות צריכים להתפלל אותן בכוונה,

כי האמור שצריך, יש לנו נוסח לפני,

אחרי השכיבנו, אלה מועדי השם יקראי הקודש, אשר תקראו עבודם במועדם.

הליל אנחנו לא אומרים רק למחרת בבוקר,

ואנחנו גם מסיימים באמירת שיר המעלות לדוד צמחתי ואומרים לי בית השם נלך,

קדיש יהיה שלמה ועלינו לשבח.

לגבי יגדל אלוקים חיים, מקומות שנהגו להגיד יגידו, מקומות שנהגו להגיד, לא חייבים לומר את זה, לא רק ברבע חג, אלא אפילו כל ימות השנה כולה.

בסדר?

הלאה.

לגבי קידוש השנה, הקידוש הוא בסדר יקנה אז, יין, קידוש נר הבדלה זמן.

דהיינו, האישה מדליקה את הנרות, שמונה ועשרים, מוצאת רבנו תם.

לא, אהבה, יושבים סביב השולחן, והבעל מתחיל את סדר הקידוש.

ברוך אתה השם אלוקים לחלום, בורא פרי הגפן, זה יין.

אחר כך קידוש.

אשר קידשנו מצוויץ ואת תן לנו השם אלוקים באהבה, המועדים לשמחה, את יום חג השבועות הזה,

זמן מתן תורתנו וכולי.

לאחר מכן, נר.

נר, דהיינו, הבדלה.

אנחנו מברכים על הבורא מאורע האש. הבעיה היא,

יש פוסקים שכתבו שגם על לאהבה אחת אפשר לברך ביום טוב.

אבל אנחנו לא נוקטים אותם להלכה.

מה להלכה, מה אנחנו צריכים לעשות? ייקח,

אם יש לו אבוקה כזה, נר, כלואה,

אז יחתוך ממנו שיהיה ממש חתיכה קטנה,

מהחתיכה הזו ידליק,

עליה יברכו כולם בורא מאורע האש,

ויניחו את הנר שיכבה מאליו. ולמה לא להדליק בגדול? זה סכנת נפשות,

או שפעמים שרגילים לכבות,

אז שלא יבואו לידי כיבוי ביום חג. בגפורים לא טוב הדבר הזה.

לא בשתי נרות ולא בשתי גפורים.

רק שיהיה מחובר. למה הדבר הזה? ברגע שאני מרחיק ומקרב, אני מבטל את ה...

אני ממעט באש.

באיסור כיבוי ביום טוב יש לי.

לכן, שלא ייקשה לאדם באיסור כיבוי חס ושלום, לא להקריב שתי נרונים,

אלא להכין שיהיה לו איזה נר קלוע מראש. ככה הוא יוכל לברך, גם יש עניין לברך על אבוקה דווקא,

כדי שיהיו אותו לאורו.

בסדר? לכן, מאוד חשוב הדבר הזה שיכין את הכל כמו שצריך, ואז זה נכבה,

נשאר ככה, ולא מכבים אותו.

לאחר מכן, אנחנו אומרים, ברוך המבדיל בין קודש לקודש,

זו הבדלה,

ובסופו של דבר אנחנו מברכים שהחיינו,

ברכת שחרנו וקיימנו, הגיענו לזמן הזה.

בשמים, לא מברכים, גם לא במוצאי החג.

מתי כן יברכו על הבשמים?

הוא רוצה לברך בלילה, יוכל לברך במהלך הלילה על הבשמים, אחרי התיקון,

כן, חסר הלימוד של משנה תורה,

או למחרת בבוקר, בצאתו מבית הכנסת, יברך על הבשמים.

בסדר?

בשמים לא מברכים.

יפה. לגבי שתייה, הרי אישה אסור לה לשתות מכוס הבדלה.

כתוב,

זורע צדקות מצמיח ישועות, ופה כוס הבדלה מצמיח שערות.

אז אישה, כדי שלא יהיו לה שערות כמו של גבר,

אז אסור לה לשתות מיין של הקידוש, ככה מובן בספרים.

לכן, מיין של ההבדלה.

אבל פה זה קידוש.

אבל יש בתוכו גם נוסח של הבדלה, פה אין את החשש הזה.

בסדר, היות וזה קידוש יום טוב,

אין את הבדל הזאת, יכולה לשתות,

הכול בסדר. סתם במוצאי שבת לא תשתה.

אבל פה היא יכולה לשתות.

יפה.

אנחנו נוהגים כפי שנוהגים כל ערב שבת, לברך את הבנים בברכת ישמחה אלוקים כאפרים וכמנשה, ונוסח ברכת כהנים עד סופו, ולאחר מכן יעריף עליהם ברכות, וכולי וכולי.

לגבי אכילה בערב יום טוב, יש בזה מנהגים שונים.

יש כאלו שנהגו לאכול מאכלי חלב,

ואנחנו כתבנו

על למה אוכלים מאכלי בשר וחלב בחג השבועות

31 טעמים. אני לא חושב שיש איזה ספר שכתב 31 טעמים.

למה לאכול בשר וחלב בחג השבועות?

כמובן לנפרד, לא ביחד, כן?

אז בסעודה הזו של ערב חג השבועות יש עניין דווקא, למרות שיש כאלה שאמרו בשר, אני אומר חלבי דווקא. למה?

אני אגיד לכם למה. קודם כל זה מוצאי שבת, אז אוכלים משהו קל.

אבל זה יום טוב, אז עושים סעודה חלבית משובחת.

דבר נוסף,

כל סיום מצווה שאדם עושה הוא סעודה.

ברגע שנעשה סעודה בשרית אחרי סיום המצווה שספרנו אומר,

איזה הבדל יהיה בין סעודה הזאת של הסיום לסעודה אחרת? אין הבדל, לא ניכר ההבדל.

ברגע שעושים סעודה חלבית, יש איזה הבדל חשוב, רואים פה משהו ניכר, חשוב. מה החשיבות פה שניכרת?

שעושים פה סעודה מיוחדת. למה הסעודה הזאת? או סיימנו 49 יום

שעלינו בהם דרגה אחרי דרגה בקדושה וטהרה לקראת קבלת התורה.

סעודה שכזאת צריכה סיום מיוחד,

סיום שכאלה צריך סעודה מיוחדת.

לכן באמת נהגו, מה?

כן כן, הנה הכי נהנה, אם מה נשתנה של שבועות זה.

יפה, אתם יודעים שהמשך של פסח,

חג העצרת של פסח זה חג השבועות,

אז שייך לשאול מה נשתנה.

יפה.

אסור לדבר על שלום דברי ליצנות או לילות,

לשון הרע וכן על זה הדרך, וכל שכן שירי עגבים וכו' בסעודתו.

כמובן שהיא עשתה כל בקדושה וטהרה, שירי יום טוב על טהרת הקודש,

וילך מיד לבית המדרש לעסוק בתורה.

בלילה הזה כל הזדמנות שיש לו ישב ויעסוק בתורה, יזכה הרבה הרבה הרבה לשכר גדול.

בלילה?

שלוש פעמים? למה? פעם אחת.

אולי ככה נוהגים אצלכם?

אה, זה בגלל שמחלקים אותו.

אנחנו נוהגים לקרוא תהילים פעם אחת, עם קדישים וכולי,

ולמחרת גם קוראים אותו, אז פעמיים יוצא.

אדרבה, הם מחלקים.

פעמיים זה כפר על הלילה. כן, אבל זה לגבי יום כיפור, מה שאתה אומר, וראש שנה כמניין כפר בית פעמים.

זה לא לגבי חג השבועות.

כן, מי שיושב ועוסק בלילה, כל הלילה הזה בתורה, מה הוא זוכה?

שישלים את שנתו ולא יארע לו שום נזק באותה שנה כלל.

עד כדי כך.

יירשם וייכתב בספר הזיכרונות.

הקדוש ברוך הוא מברך אותו בשבעים כתרים.

זוכה לשבעים כתרים של העולם העליון. הוראת חיי האדם בשנה ההיא תלויה בעניין הזה.

חיים של האדם תלויים בלילה הזה.

לא ינום ולא ישן מזלו.

יזכה לבנים ולבנים תלמידי חכמים.

עושה תיקון לשכינה,

וזוכה גם לתקן את פגם רעות העיניים.

הוא מסתכל דברים לא טובים.

אפילו שלא בכוונה. בלילה הזה, על זה שהוא מדיר שינה מעיניו,

זוכה לתיקון.

בנוסף, מה?

יעקב יורד אליך.

יעקב, אבינו. נו? יורד אליך.

למה?

מה?

הרי יעקב היה יש החסד, נכון? נכון.

יצחק היה... גבורה.

דקות בכלל דברים אני נותן למצרה.

נו? היו חילונים.

כל הזמן דקות,

כמה שאתה לא רוצה,

אבל בשבת נמצא אליך.

אתה תורה או לא לומד?

יעקב, כשהוא בא לך בזמן הזה, קחו לומד את התורה.

אז לזה הוא יורד אליך. אה, אתה רומז לגבי מתן תורה, זו הכוונה.

הוא לא, לא. הוא למד תורה, איש תם, כשהוא אוהלין.

אז זה. אז אני אגיד לך שלא רק יעקב, אני אחדש לך. כתוב שלושת האבות יורדים.

עם בית מקדש של מעלה לבית מקדש של מטה.

מתי? בשלושת הרגלים.

ועכשיו מובן דברי הגמרא עומדים צפופים ומשתחווים רווחים.

שלא רק הם באים אלא כל הנשמות של כל האבות הקדושים והצדיקים,

כולם יורדים איתם יחד למטה, פה, בגן עדן, בעולם הזה,

למקום בית המקדש,

ולכן עולים לרגל. זה אחד הסיבות.

עכשיו, אדם שלא עלה לרגל,

בשבועות אי אפשר לנסוע.

עזר ברגל, יצא מחוץ לתחום וכו' וכו'.

לכן עד שבעה ימים יכול להשלים את העניין הזה של עלייה לרגל, אותו דבר לגבי הקבלת פני רבו.

כי הקבלת פני שכינה עד שבעה ימים לאחר המועל יכול להשלים את הדבר הזה.

בסדר?

נכון.

בנוסף לזה, אדם שנשאר ער כל הלילה ועוסק בתורה, לא שהוא נשאר ער ומדבר דברי בטלה,

הוא מעשן, נרגילה,

ויושב ועוסק בתורה, אין הסיטרה אחריי יכול לשלוט עליו בלילה הזאת.

סיטרה אחריי זה היצר רע. המלאכים, השדים, החיצוניים, לא יכולים לשלוט עליו.

יפה. יש עניין שיהיו דווקא עשרה.

נשים הולכות לישון.

לא יושבות בתיקון. היה איזה רב אחד ואומר, כן, גם האישה תבוא לשיעור שלי.

מה זה הדבר הזה?

השם ירחם.

כן.

היא רוצה להישאר ער. אה, אין בעיה, תקרא את כל ספר הדינים. אבל לא על חשבון הבעל,

שאחר כך ביום הוא יבוא, ירצה לעשות קידוש, לאכול משהו, והיא תישן ותגיד לו, תפתח את המקרר לבן.

צריכה להכין לו יום טוב כמו שצריך.

איש עניין להדליק בלילה הזה שתי נרות לכבוד הבעל שם טוב, זה יורצייט של הבעל שם טוב הקדוש,

שם נספר סיפור מהבעל שם טוב על פי ספרי החסידות,

ובנוסף זה גם דוד המלך.

שניהם נפטרו בחג השבועות,

ואכן יש עניין לספר,

בשבחם כתוב, שפתותיו של צדיק דורגות בקבר.

אנחנו לא אומרים בהדלקת הנרות, לעילוי נשמס,

כי צדיקים לא צריכים עילוי נשמה, להפך החיים, אנחנו צריכים עילוי נשמה.

אדם יכול להגיד לחבר שלו, לעילוי נשמתך.

למה הוא צריך עילוי נשמה? בתור חי, לא בתור נפטר.

אבל צדיקים לא צריכים עילוי נשמה.

לא לזכרו של... מה? לזכרו של...

לצדיקים? אנחנו מדליק נר לכבוד נשמת הצדיק.

לכבוד הצדיק, אבל לא ללילואי נשמת.

אבל לזכרו של הצדיק גם כן. כן, גם לזכרו של הצדיק, כן.

אנחנו נוהגים ללמוד את תיקון קריאי מועד, לפי הסדר שלו. מי שרוצה גם ללמוד שף ופוסקים בלילה, אז אין שום בעיה,

אבל קודם כל שילמד מן התיקון. בישיבות שעושים שם מה שנקרא סנקציות לבחור שילמד תיקון,

ליל שבועות, אז שם ישבו ויעסקו, העיקר שיעסקו בתורה ולא ידברו שיחה או תחולין, חס ושלום.

כן.

טוב, יש עניין שאדם ישמח לא רק את עצמו ביום טוב, אלא גם את עניה עירו.

והאביונים וכולי, לשמח אותם בכל אחד משלושת הרגלים.

וזה רמז בפסוק, זריתי פרש על פניכם, פרש חגיכם.

ולכן נשלח להם ממון, מאכל או משקה כבר בערב יום טוב, כדי שיהיה להם לצורכי יום טוב. לגבי חיוב אכילה,

יש עניין שהאישה תאפה לחם עם ארבעה ראשים.

יש עניין בזה. ראיתי באחד הספרים שכתב את זה, הבאנו גם את זה פה.

כן, חובה לאכול לחם בשני סעודות יום טוב, אנחנו עושים סעודה ביום ובלילה.

דוגמה, מנהג חב״ד, גם לעשות סעודה שלישית ביום טוב.

לכן בפסח אנחנו עושים סעודות משיח.

נוסף לסגולה שלהם, אבל יש עניין ביום טוב שגם יאכל ככה מיני זה, אז לכן אם קשה לו לעשות נטילת ידיים, אז לפחות יעשה ככה ברכות, העץ, האדמה, מזונות, הכול וכולי.

כן.

יפה. לגבי סעודת יום טוב, צריך להתחילה לעשות אותה

עד קודם לשעה 12.42. דהיינו, 12.42 זה כבר חצות היום.

בסדר? אז צריך לעשות אותה לפני חצות היום, קודם חצות היום,

כדי שלא יישאר ויעבור עליו חצות היום, וכולי, אחר כך הוא לא יוכל לקדש וכולי.

האשכנזים, דוגמה, שהם נהגו לאכול בבוקר כבר,

לפי מנהגם, אז באמת אין להם את הבעיה הזאת, כי הם אכלו משהו בבוקר,

אז הם יכולים אפילו לקדש אחר חצות היום.

האשכנזים אוכלים קרי פלח. מה זה קרי פלח?

זה עיסה עם שלושה קרניים, כמו אוזני המן בסגנון, או הסמוסה של הבוכרים, גושגיג'ה זה נקרא,

וזה ממולא במאכלי חלב כגון גבינות או כל מיני דברים, כמובן,

הכול בהכשר המיודע.

יפה.

יש עניין גם לטבול

את הלחם במעט דבש, שנאמר דבש וחלב תחת לשונך. יש עניין אפילו לאכול מצות.

אמרנו, זה חג אחרון של פסח,

זה חג השבועות,

שמיני עצרת של פסח, לכן יש עניין גם לאכול בסעודה קצת מצות, למי שמר.

לדוגמה, בני עדת תימן לא אוכלים חלבי בכלל, אוכלים תמיד בשרי,

הכול בשרי, כמובן משחיטה פרטית.

מה?

לא, לי לא נשאר מצות, אבל אני יודע,

אולי נלמד את ההלכה ויעלה עלינו הכתוב כאילו אכלנו.

יפה.

מצווה לאכול בשר בהמה, ובכך יקיים מצוות ושמחת בחגיך, ודרשו רבותינו, אין שמחה אלא

בבשר ביין ושחיטה פרטית.

זה צריך להוסיף.

יפה.

ומי שלא יכול לאכול בשרים מטעמי בריאות,

לא חייב לאכול, לא יצייר את נפשו. לא דבר לגבי חלבי, אין חובה לאכול עוגת גבינה.

אבל תטעם ככה שהאישה לא, תגיד, מה, אני הכנתי עדה לא טועה, וכו'.

במיוחד שהם כל כך טורחים והבעל כל כך משנה.

יפה.

בברכת המזל אנחנו אומרים יעלה ויבוא, יש עניין גם לנוח ביום טוב, יקום אחר כך,

ילמד את מגילת רות. הבאנו פה שתי פירוש על מגילת רות, בסוף הספר זה נמצא.

הספרדים לא נהגו לבחר על מגילת רות, האשכנזים מברכים.

מברכים. הספרדים לא נהגו לברך, האשכנזים מברכים, יש מחלוקת.

יש דעות אצל האשכנזים שמברכים שתי ברכות, שהחיינו ועל מקרא מגילה,

ויש דעות שמברכים רק על מקרא מגילה ובלי שהחיינו.

יפה. כמדומני גור וחב'ד לא מברכים שהחיינו, שאר העדות, האשכנזים,

מברכים כבר.

מה זה? אתה מתפלל בגור ובחב'ד?

טוב, אני ראיתי במקור מופלא.

מוסמך שאומר, לא מ... לא ראיתי שם, אולי היו שם רוב ליטאים, לא גור וחבל.

ומה שראיתי הוא מקור די מוסמך, תלמיד חכם מובהק. מוסמך חבל הייתי. אז לא יודע, לא יודע.

טוב, השנה תלך עוד פעם, תגיד לי מה? אחרי החג מה ראית?

כן, יפה.

כן,

לגבי נוסח יהי רצון שבתהילים,

אחרי קריאת התהילים, שקוראים בשבועות,

קוראים את ההקדמות וכולי,

אז שמה לא מדלגים על הלשון של מחילה וסליחה וכפרה.

כי ביום טוב לא אומרים,

וכן לא אומרים, ונזכה ונכרה שבעים שנה ואין בגבורות שמונים שנה.

כי יש אנשים היום בימינו שחיים יותר.

בסדר? לכן אדם לא יגיד בלשונו.

יפה. יש עניין לחדש חידוש בחג השבועות.

אדם שמחדש חידוש בחג השבועות,

או להתחיל ללמוד בספר חדש בחג השבועות,

כדי שתהיה לו פתיחה חדשה בתורה,

וישברו יפתח את ליבו בתורה ביראת שמים. לגבי מוצאי יום טוב, ההבדלה היא

בלבד על הכוס.

לא בסמים ולא על נר, אומרים הנוסח המבדיל בין קודש לחול. לגבי פסוקים,

לגבי הפסוקים שאנחנו רגילים להגיד 130 פעם אליהו הנביא וכולי וכולי וכולי, שאנחנו אומרים מוצאי שבת,

לא אומרים אותם.

מתי יגידו אותם? יגידו אותם ביום ראשון, ויש מי שכתב שלא לעומרם כלל.

יום אחרי חג השבועות גם נשארים לבושים בבגדי החג, זה נקרא יום תבוח.

זה נקרא איסור חג,

ונוהגים לעשות בו כאין סעודת יום טוב, לא נטענים ולא מספידים בו,

אלא לחכם בפניו, אפילו אשכנזים שרגילים לצום ביום חופתם,

לא מטענים פה.

והנשים פטורות ממלאכה ביום הזה,

וכמובן שאמרנו שנוהגים ללבוש גם ביום הזה, יום תבוח, יום איסור חג,

בגדי החג. יהי רצון ועזרת השם שנזכה לקבלת התורה מתוך שמחה אמיתית, בריאות,

עושר והצלחה, ויזכנו הקדוש ברוך הוא לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן ואמן. רבי חנא, בבקשה אומר, עד היושב-ראש, ברכות ישראל.

לפיכר מים לתוך המצוות שלם, אמר ה' חפץ במען צדקו, יגדיל תורה ויעדים. יתקדש ויקדש רבה.

יתקדש רבה.