פרקי דרבי אליעזר - י"ד | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו בפרק אחד ושלושים

פרקי דרבי אליעזר

השיעור בעזרת השם יהיה לילול נשמת כל הנפטרים בתוך שנה זו

וגם שושנה בת קציעה ולחזרה בתשובה

של כל עם ישראל

וגם אורן בן זיווג הגון, שלהבת בת שמחה,

דמיטרי בן גלינה, כל הרווקים בעזרת השם

כל הנצרכים לשלום בית, בעזרת השם, מופרש למה ל...

שיר בת אורית

מנה בת סימה

לאט לאט

שי

משה אביחי בן חנה

רבקה בת רוזה תזכה לחזרה בתשובה, חזי בן מזל, זיווג הגון לדוד בן גיטלה, הצלחה ולימוד התורה לפנחס בן רוזה,

לעילוי נשמת שלום בן חזקיה, סמרקן בת צרה, שרה פור,

זאדה בת חוה, חיים צבי בן, יפה ו...

חנה בת אסתר,

אמה בת מרגו,

נראה אנשי חברה קדישא לפי הקצב,

סוניה,

סגולה בת,

חנה,

בת דבורה,

וגם יוסף בן גאולה, ורפואת כל חולי עמו ישראל,

אנחנו בניסיון העשירי מעשרה ניסיונות שנתנשא אברהם אבינו.

הניסיון העשירי, ויהי אחר הדברים האלה, והאלוהים ניסה את אברהם, היה מנסה את אברהם בכל פעם ופעם לדעת אם ליבו יכול לעמוד ולשמור את כל מצוות התורה הקדושה או לא.

שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי ואשמור משמרתי, מצוותי, חוקותי ותורותי.

ויצא ישמעאל מן המדבר לראות את אברהם אביו, אחרי שראינו בשבוע שעבר שאברהם אבינו בא פעמיים לבקרו.

רבי יהודה אומר, באותו הלילה נגלה הקדוש ברוך הוא על אברהם ואמר לו, כך נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק.

מתי זה היה? באותו לילה שישמעאל בא לבקר את אברהם אביו, אחרי שהוא שומע שפעמיים

משתי נשותיו

שהוא מגיע לבקר אותו ומשאיר סימן, בפעם הראשונה גרש את אשתך הפעם השנייה הזאת ראויה לאישה.

בפעם הזאת הוא הולך לבקר אותו, באותו לילה נגלה לו הקדוש ברוך הוא.

ומה אומר הקדוש ברוך הוא לאברהם? כך נא את בנך, את יחידך, את יצחק אשר אהבת,

ויעלהו שם לעולה על אחד הרעים אשר הוא אמר אליך.

ולכן בהמשך שם הובא את דברי המדרש ששבו לכם פה עם החמור.

כתוב שאליעזר וישמעאל, עם המשול לחמור,

אומות העולם משולים לחמור,

אז הם שניהם נותרו עם החמור ושמרו עליו, ואברהם אבינו יחד עם יצחק

עלו אל הר המוריה.

ובאותו לילה נקלע הקדוש ברוך הוא על אברהם ואמר לו,

כך נא את בנך, את יחידך, אשר אהבת, את יצחק, ואברהם חס על יצחק.

אמר לפניו, ריבון כל העולמים, לאיזה בן התכוונת?

לבן העורלה?

דהיינו, זה שנולד לפני המילה או לבן המילה?

למי התכוונת? לאיזה בן?

אמר לו, את יחידך.

אמר לו, זה יחיד לאימו וזה יחיד לאימו, שניהם יחידים לאימם.

אמר לו, אשר אהבת.

אמר לו, לזה אני אוהב, ולזה אני אוהב, את שניהם אני אוהב, אסור לעשות אפליות בין הילדים.

אמר לו את יצחק,

פירד לו את הכל. זה כמו עם לבן הארמי,

שיעקב עשה לו ברחל, בתך הקטנה.

למה? אמר, אם נגיד ברחל, זה יביא לו רחל מהשוק.

בתך, הוא יגיד, יביא מהפילגשים שלה, לא כמה פילגשים ללבן.

והקטנה שלא יביא, ישנה את השם של לאה או שם של אחרת,

שהגדולה לרחל.

לכן עשה לו את כל הסימנים. ברחל, בתך הקטנה.

נגמר, אתה לא יכול.

אז זה שמדברים,

בן אדם, אומרים לו רמזים, אומרים לו אנחנו מדברים איתך ברמזים של ברחל, בתך הקטנה.

ראינו, תבין את המסר ותפנים את מה שצריך להפנים.

אם לא, יהיה מאוחר.

ובכל אופן הוא היה רמאי, עד כדי כך יש מעשה עם המערכו כמדומני,

שהוא ישב שם, דיבר בשיעור,

אז הוא ספר את כל הזה, ואז היה עריז על הקדוש בשיעור, הוא גם ישב לשמוע את התלמיד שלו.

ואז הוא רואה, פתאום לבן הארמי הגיע לשיעור לשמוע, והוא סופר איתו ביחד את כל הרמאויות.

ואז נגיד, הוא עשה עשר רמאויות, אז עשר, אז זהו, לבן כבר, יאללה, מוחא כפיים, נגמר.

פתאום הערכו, אם אני לא טועה, כן, נראה לי שזה המערכו היה, שהוא,

הרב חיים ויטל,

שהוא זה שאמר עוד רמאות אחת,

שלבן הארמי לא עשה אותה, ואז הוא רואה את האריז על מחייך בשיעור.

מתי האריז על מחייך בשיעור? דברי אלוקים חיים מדובר בו, לא מדובר סתם.

אגב, הוא שואל, מורנו הרב, מה אתה עשית? למה חייכת? אומר, ראיתי את לבן הארמי,

שכשאתה אמרת את הרמאות הנוספת שהוא לא עשה, הוא אמר, אה,

על זה לא חשבתי.

איך, אם הייתי יודע, גם את זה הייתי עושה.

עד כדי כך הוא היה רמאי לבן.

יפה.

אז לכן הוא אומר לו את יצחק, ויעלהו שם לעולה, אמר לפניו, ריבון כל העולמים, לאיזה הר?

אמר לו, בכל מקום אשר תראה את כבודי עומד וממתין לך שם.

ואומר לך, זהו המזבח? שם אתה עלה אותו, שנאמר על אחד הערים אשר אומר אליך.

אמרתי, אליך אין כתיב כאן, אלא אשר אומר אליך.

השכים אברהם בבוקר,

אה?

מישהו אחר מה היה עושה? טוב, אפשר לקום בשעה עשר, לא נורא, אפשר לדחות את ה... אולי הקדוש ברוך הוא יתחרט.

בוא נעשה משהו,

לא נתייחס, הוא יקרא פעם-פעמיים, אולי הוא יתעלם, יחפש פראייר אחר.

וישכם אברהם בבוקר. אברהם משכים. אפילו בלעם הרשע כתוב שהוא השכים.

בבוקר למד מאביהם של ישראל, מאברהם אבינו.

אז אנחנו רואים שהרשעים אפילו הם משכים לדבר עבירה. כמו הפלסטינים, מתי יורים את הקסאמים?

שכולם הולכים לישון. זה וישכם, הם יושנים מוקדם

ונהיה זה, ואחר כך הם קיימים מוקדם. אז הם עושים וישכם.

עושים מוקדם, ואז יורים את הקסאמים בלילה, שכולם הולכים לישון.

יפה.

השכיב אברהם בבוקר ולקח את ישמעאל ואת אליעזר ואת יצחק בנו וכבש את החמור

הוא החמור, איזה חמור זה, מאיפה היה, איזה מודל

הוא החמור בין האתון שנברד בין השמשות

שנאמר וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו

הוא החמור שרכב עליו משה בבואו למצרים

גם עתידי

שנאמר ויקח משה את אשתו ואת בניו

הוא החמור שעתיד בן דוד לרכוב עליו

שמעתם? זה לא יהיה מרצדס,

זה יהיה חמור.

איזה חמור? חמור שהוא חי וקיים.

שנאמר, גילי מאוד בת ציון, זה פסוק בסכריה טט,

גילי מאוד בת ציון, ארי בת ירושלים, הנה מלכך

יבוא לך צדיק ואנושה הוא עני ורוכב על חמור ועל עיר בין אתונות.

יפה.

עכשיו פרק דרבי אליעזר

אומר לנו, בן כמה היה יצחק באותו זמן?

בן שבע ושלושים שנה

היה יצחק בלכתו אל הר המוריה,

וישמעאל בן כמה היה?

זקן, בן חמישים שנה.

נכנס תחרות בין אליעזר ובין ישמעאל.

תמיד אומות העולם מתחרים.

היה אומר ישמעאל לאליעזר, עכשיו אברהם מקריב את יצחק בנו לעולם מוקדה על גבי המזבח, ואני הוא בכורו,

ואני יורש את אברהם.

זהו, נגמר הסיפור. הוא ימות, ואני לוקח את הכל, את כל הרכוש.

היה משיב אליעזר לישמעאל ואומר לו,

כבר גירשך כי אישה מגורשת מבעלה ושילחה למדברה.

הוא גירש אותך למדבר, נתן לך את החלק שלך כבר זהו, זרק אותך, אין סיכוי.

אבל אני עבדו,

משרת ביתו ביום ובלילה, ואני הוא היורש לאברהם.

לא, מה פתאום? אני יירש את אברהם. למה?

אני העבד שלו, אני משרת אותו, אני יורש אותו.

ורוח הקודש משיבה, שתיים חולקים, שכינה באה,

משיבה ואומרת להם, לא זה יורש

ולא זה יורש.

אה, רבות מחשבות בלב איש,

והצד ה' תקום. אתה חושב ככה, חושב ככה, חושב ככה, והגדוש ברוך הוא עושה את שלו.

ביום השלישי הגיעו לצופים,

וכיוון שהגיעו לצופים,

דהיינו, צופים זה הכוונה להר המוריה,

שמשם צופים ורואים את מקום בית המקדש.

וכיוון שהגיעו לצופים, ראה כבוד השכינה עומד על גבי ההר,

שנאמר ביום השלישי ויישא אברהם את עיניו, יער את המקום הרחוק. מה ראה?

ראה עמוד של אש מן הארץ עד לשמיים.

אמר לי יצחק בנו, בני,

רואה אתה כלום באחד מן ההרים הללו?

זה כדאי לבדוק את דרגת החשיבות שלהם והקדושה שלהם.

אז הם היו שואלים גם את הילדים, אתה רואה מה שאני רואה?

זה היה אילפא שם?

בגמרא?

אילפא ורבי?

שעם הכותל, שהם שמעו

את הבת קול שיצאה.

אתם מכירים את זה או לא?

כמדומני, כן.

בגמרא ידועה בין שני אמוראים,

רבי יוחנן ואילפא, אז שניהם היו עובדים לפרנסתם.

ואז

אחד מהם שמע קול.

אז הוא אומר לשני, אתה שמעת מה שאני שמעתי? הוא אמר, לא שמעתי כלום.

ואז הוא אמר, כנראה שזה בשבילי המסר.

מיד קם וחזר לבית המקדש. הפסיק לעבוד, חזר בית המקדש. השני...

המשיך לעבוד. המשיך לעבוד, כן?

אבל כשהם קמו משם, הכותל קרס ונפל.

גם השני ניצל כמדומני, בזכותו של רבי יוחנן.

אבל תראו מה זה,

אחד שמע בת קול והשני לא שמע בת קול.

או, יפה.

אז זכות התורה עמדה לו.

יותר. אותו דבר פה, אברהם אבינו בודק את יצחק. הוא אומר לו, אתה רואה? רואה משהו על גבי ההר? אתה רואה משהו?

כלום באחד מן ההרים הללו רואה אתה, בני?

אמר לו, אין.

אמר לו, מה אתה רואה?

הוא רוצה להגיד לו, סתם, הסתלבט עליו, כן, אני רואה.

יאללה, אבא, עזוב אותי בשקט. לא, מה אתה רואה?

הוא רוצה לבדוק אם באמת הוא רואה או לא.

אמר לו, אני רואה עמוד של אש עומד מן הארץ ועד לשמיים. אולי הוא רואה מה שהוא לא רואה.

כי בדרך כלל, לא אומר בן אדם, תסתכל פה איזה וילון יפה.

אז אחד מסתכל על הכוכבים שבווילון,

אחד מסתכל על הרקמה, אחד מסתכל על המטלים של הווילון, אחד מסתכל על המקל,

כל אחד מסתכל על משהו אחר.

כל אחד מה שבאותו רגע חושב עליו.

רצה לראות אברהם אבינו עם יצחק

באותה מחשבה כמו שלו.

אם באותה מחשבה כמו שלו, הוא ראוי להיות עולה תמימה, הוא ראוי להיות עולה תמימה.

ואם הקדוש ברוך הוא יוותר, מה שנקרא, על העולה התמימה הזאת,

ממילא הוא יהיה ממשיך דרכו, כי הוא בדיוק

נוטל את הדברים שאברהם אבינו עושה.

את הקדושה שאברהם אבינו עושה הוא גם סופג, אותו דבר.

רצה לראות אם זה משפיע עליו או לא.

לכן הוא, מה אתה רואה? אמר לו, אני רואה עמוד של אש מן הארץ ועד לשמיים, מה שראה אברהם.

והבין אברהם כי נרצה הנער לעולם. הנה ישמעאל,

ראוי ל... סליחה,

יצחק, ראוי להיות עולה תמימה.

למה היינו? הוא בדרגה מאוד מאוד גבוהה, אז הוא ראוי.

אמר לי ישמעאל ולאליעזר, עכשיו הוא פונה לשני הנערים,

ישמעאל ואליעזר, רואים אתם כלום באחד מן הערים הללו? אתם רואים משהו בערים?

אמרו לו, לא, לא רואים שום דבר.

שש-ש רואים ולא רואים כלום.

רואים רגיל שמיים,

חשב אותם כחמורים.

מה ההבדל ביניכם לבין החמור? את החמור כבר לא צריך לשאול, כי ודאי הוא לא רואה.

אז אתם כמו החמור.

ולכן אמר להם, שבו לכם פה עם החמור. אמא, משול החמור.

אמר להם, כשם שאין החמור, אינו רואה כלום.

ככה אתם אינכם רואים כלום. שנאמר, ויאמר אברהם אל נערב, שבו לכם פה עם החמור. אמא, דומה לחמור.

יפה.

נטל את העצים ונתנן על גבי יצחק,

ולקח את האש ואת המאכלת בידו,

והיו מהלכין שניהם יחדיו.

אמר יצחק לאביו, אבי,

הרי האש והעצים, היכן הוא עשה לעולה?

ויאמר לו אברהם, אלוהים יראה לו עשה לעולה בני,

אתה הוא עשה.

אמר רבי ישמעאל, כיוון שהגיעו לאותו מקום, הראו הקדוש ברחו באצבע לאברהם, ואמר לו,

זהו המזבח.

הוא מראה לו איפה המזבח.

הוא המזבח שהיה האדם הראשון מקריב בו מקודם, הוא המזבח שהקריבו בו קין והבל.

והוא,

הוא המזבח שהקריב בו נח ובניו, כשיצאו מן התיבה, שנאמר, ויבן נח מזבח להשם.

אין כתוב כאן אלא ויבן את המזבח

שהקריבו בו הראשונים.

כן?

אין כתוב כאן אלא ויבן את המזבח. מה הוא עשה?

חידש, מה שנקרא, את המזבח שבנו הראשונים על אותו מקום.

אמר יצחק לאברהם אביו, אבי,

כושרני וקשור שתי ידיי ושתי רגליי

בשביל פשיעותא,

ואמצה מחלל

כבד את אביך.

הרי אני מצווה לכבד את אביך ואת אמך, נכון?

אף על פי שעדיין לא קיבלו את לוחות הברית,

אבל קיימו כל מצוות, אפילו מצוות דרבנן,

כגון עירוב תבשילין וכו'.

אז תעשה טוב, אבא, תקשור אותי טוב, שלא יימצא מפשיעותא, שאני לא יזוז,

ואז הקורבן חס שלום יפגעים.

ואז חס שלום, אני נמצא מחלל את הציווי הזה של כבד, את אביך ואת אמך.

קשר שתי ידיו ושתי רגליו ועקדו על גבי המזבח,

והעריך את האש ואת העצים,

והעריך אותו עליהם, כבר שם את העצים עליו,

וכבר התחיל להדליק.

ונתן רגלו עליו כדרך שהאדם עושה בשעה ששוחט את הבהמה כדי שלא תפעט. גם הניח את הרגל שלו, אברהם, עליו כדי שלא יזוז.

ואימץ את זרועו ושתי ערכובותיו עליו. צריך שמיכה על הקורבן.

שנאמר וישלח אברהם את ידו,

סליחה, ושלח את ידו ולקח את המאכלת.

שנאמר וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו,

וככהן גדול הגיש את מנחתו ונזקו.

והקדוש ברוך הוא היה יושב ורואה לאב שעוקד ולבן שהיה נאכד מכל הלב,

ושלח ידו ליטול את המאכלת, את הסכין.

ומלאכי השרת צועקים ובוכים,

שנאמר בישעיה ל״ז, הנה אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום אמר יבקיום.

אמרו מלאכי השרת, ריבונו של עולם,

נקראת רחום וחנון,

שרחמך על כל מעשיך,

רחם על יצחק שהוא אדם ובן אדם,

ונעקד לפניך כבהמה,

אדם ובהמה תושיע אדוני.

שנאמר צדקתך כהררי הל,

משפטך עד יום רבה, אדם ובהמה תושיע השם. זה נתקן הפסוק הזה על יצחק.

רבי יהודה אומר, כיוון שהגיעה החרב על צווארו,

פרחה ויצאה נשמתו של יצחק.

כיוון שהשמיע קולו מבין שני הקירובים,

ואמר אל תשלח ידך אל הנער מי הקדוש ברוך הוא השכינה,

חזרה מיד הנפש לגוף

והותירו,

מיד אברהם הותיר אותו בזריזות ועמד על רגליו.

וראה וידע יצחק תחיית המתים מן התורה,

שכל המתים עתידים להחיות.

זה בדיוק כמו שהיה לו תחיית המתים,

נשמה פרחה וחזרה מיד.

באותה שעה פתח ואמר, ברוך אתה השם מחיי המתים.

הם חשבו שהוא בעל. כן,

מה?

הוא מלך את המרכב.

כן, כן, בהורדה של מלחמת.

יפה.

אז זה גם מדרש שעלה למעלה וכולי, נראה את זה אולי בהמשך,

שהוא עלה למעלה ונתרפה שם,

יצחק.

כן?

רבי זכריה אומר, אותו העיל שנברא בין השמשות,

היה רץ ובא להתקרב תחת יצחק.

והיה המלאך סמאעל עומד ומשטה אותו, מבלבל אותו,

כדי לבטל קורבנו של אברהם אבינו. הוא לא רוצה שאברהם אבינו יקריב קורבן, שיהיה תיקון לעולם.

ונאחז בשתי קרנותיו בין האילנות, נתפס,

שנאמר וישא אברהם את עיניו, וירא,

והנה העיל. מה עשה העיל? פשט ידו בטלית של אברהם.

הוא ייקח את היד שלו ונגע בטלית של אברהם.

הביט אברהם וראה את העיל,

ולקח אותו והתירו והקריבו תחת יצחק, שנאמר,

ויילך אברהם ויקח את העיל ויעלהו לעולה תחת בנו.

רבי ברכיה אומר, עלה ריח ניחוח של העיל לפני כיסא הכבוד,

וערב לו כריח ניחוח של יצחק,

כאילו קורבן של יצחק,

ונשבע לברכו בזה העולם ולעולם הבא,

שנאמר, כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמיים.

ברך אברכך בעולם הזה,

והרבה הרבה בעולם הבא.

רבי חנינא בן דוסא אומר,

אותו עיל לא יצא ממנו דבר לבטלה.

שום דבר לא יצא ממנו.

זאת אומרת, את כל החלקים ניצלו.

לא היה שם שום דבר לא טוב.

עפרו של עיל הוא יסוד שעל גבי מזבח הפנימי,

שנאמר, וכיפר אהרון על קרנותיו אחת בשנה.

גידים של העיל הם עשרה גידים,

כנגד עשרה נבלים של כינור שהיה דוד מנגן בהם.

האור של העיל הוא היה

עזור מותניו של אליהו הנביא, חגורה של אליהו הנביא,

שנאמר, ויאמרו אליו איש בעל שיער ועזור עור עזור במותניו.

נכון, בפזמון שם.

שתי קרנותיו של עין שופרות.

בשל שמאל נשמע קולו של הקדוש ברוך הוא על הר סיני.

ויהי קולות וברקים

וקול שופר,

שנאמר, ויהי קול השופר הולך לחזק מאוד משה דבר והאלוקים יעניים בקול.

וקרן של ימין

הוא גדול משל שמאל.

ועתיד לתקוע בו לעתיד לבוא בקיבוץ של גלויות,

שנאמר, והיה ביום ההוא ייתקע בשופר גדול.

רבי יצחק אומר,

הכל לא נוצר אלא בזכות ההשתחוויה שנאמר, ומימו השם אלוקינו והשתחוו להדום רגליו.

כן.

מה?

קול העיל עלה כמו שצריך וטהרה. יפה. הלאה.

פרק שניים ושלושים.

שישה נקראו בשמותיהן עד שלא נולדו.

ואלו הן.

מי קראו לו בשם לפני שנולד? בדרך כלל נולד תינוק, ואז קוראים לו שם, נכון?

פה נתנו להם, לשש אנשים בהיסטוריה היהודית, שמות לפני שנולדו.

אחד הם יצחק. יפה. הראשון, יצחק.

השני, ישמעאל.

שלישים, משה רבנו.

רביעי, שלמה.

חמישי יאשיהו.

שישי שמו של משיח שיביא הקדוש ברוך הוא במהרה בימינו.

כן?

יפה. אז זה שישה.

יצחק מניין שנאמר וקראת את שמו יצחק. ולמה נקרא שמו יצחק?

י'

כנגד עשרה ניסיונות שנתנסה אברהם אבינו.

צדיק כנגד תשעים שנה שהייתה שרה אימנו בת תשעים.

חטא לשמונה ימים שנימול.

וק' זה מאה שנה שהיה לאברהם אבינו. ראשי תיבות יצחק.

יפה.

שנאמר ואברהם בן מאות שנה.

יפה. ישמעאל מניין שנאמר וקראת שמו ישמעאל. ולמה נקרא שמו ישמעאל?

שעתיד הקדוש ברוך הוא לשמוע בקול נעקת העם

ממה שעתידין בני ישמעאל לעשות להם בארץ

באחרית הימים.

לפיכך נקרא שמו ישמעאל, ישמעאל,

שנאמר ישמעאל ויענם.

משה מניין שנאמר לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם.

בשגם בגימטריה משה.

שהיו ימיו מאה ועשרים שנה שנאמר. והיו ימיו ימיו מאה ועשרים שנה.

שלמה מניין שנאמר הנה בן נולד לך.

כי שלמה יהיה שמו. על שם שנאמר ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו.

יאשיהו מניין שנאמר הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו.

ולמה נקרא שמו יאשיהו שנרצע כשי למזבח?

יאה שי,

יאה שי, כן?

יאה שי הוא לפניך.

מלך המשיח מנין שנאמר לפני שמש ינון שמו.

ולמה נקרא שמו של מלך המשיח ינון?

שהוא עתיד לינן ישני עפר.

כשבא אברהם אבינו מהר המוריה,

חרא אפו של השטן, סמאל,

שראה שלא עלתה בידו תאוות ליבו לבטל את קורבנו של אברהם.

מה עשה?

הוסיף עוד ניסיון.

הלך ואמר לשרה, היי, שרה, לא שמעת מה שנעשה בעולם?

אמרה לו להב, לא, אין,

ידיעס, ידיעס, אין.

אין רדיו, אין קולות בעורמה או ביושר, אין.

אין שום דבר.

אז הרי תשמע.

אמרה לו להב,

אמר לה, לקח אישך הזקן לנער ליצחק וקריבו לעולה.

זה הזקן שלה, אברהם, מה עשה? לקחת יצחק וקריבו אותו לעולה.

והנער בוכה ממי הלד שלא יכול להינצל.

מיד התחילה גם היא בוכה ומייללת.

בכתה שלוש בחיות כנגד שלוש תקיעות.

שלוש יללות כנגד שלוש יבבות. ופרחה נשמתה ומתה.

עד כדי כך שנצטערה, עד שנסתלקה נשמתה.

בא אברהם אבינו ומצאה שמתה.

שנאמר, ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. מהיכן בא מהר המוריה?

רבי יוסי אומר, שלוש שנים עשה יצחק אבל על שרה אמו.

לאחר שלוש שנים לקח את רבקה ושכח את אבל שרה אמו.

ומכאן אתה למד, עד שלא לקח אדם אישה,

אהבתו הולכת אחר הוריו.

לקח אישה, אהבתו הולכת אחר אשתו. שנאמר, על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו.

וכי יעזוב איש את אביו ואת אמו במצוות כיבוד אביהם.

אלא שאהבת נפשו דבקת אחרי אשתו, שנאמר, ודבק באשתו.

רבי יהודה אומר, עשרים שנה הייתה רבקה עקרה.

לאחר עשרים שנה לקחה יצחק והלך עימה להר המוריה למקום שנעקד שמה

והתפלל על ההיריון ויעתר לו

שנאמר ויעתר יצחק להשם לנוכח אשתו

באה ללדת ומחבליה הגיע נפשה למות

חבלי לידה היה לה כל כך קשה צירי לידה וכמעט מתה

לא היה פידורל אז, היה קרב, בחידה אומרת

והלכה להתפלל במקום טהור

שנאמר ותלך לדרוש את אדוני

והיו הבנים בתוך מאיה כגיבורי כח שנאמר והתרוצצו הבנים בקרבה

מה עשה יעקב אבינו אחז בעקב עשיו להפילו

שנאמר וידו אוחזת בעקב עשיו מכאן אתה למד שאין בני עשיו נופלים

עד שיבוא שריד מיעקב ויקצץ רגליו של עשיו שנאמר

בדניאל ב' ל' ד' חזה הבת עדית גזרת אבד

וכתוב אחר אומר לי נקם ושילם לעת תמות רגלם

אמר רב אחא גדלו הנערים זה הלך בדרך החיים

וזה הלך בדרך המוות

שנאמר ויגדלו הנערים יעקב אבינו הלך בדרך החיים שהיה יושב אוהלים ועוסק בתורה כל ימיו

ועשיו הרשע היה הולך בדרך המוות להרוג את יעקב אבינו

שנאמר יקרבו ימי אבל אביו והרגה את יעקב אחי

רבי שמעון אומר בשעה שנעקד יצחק נשא את עיניו למעלה וראה את השכינה

וכתיב בשמות כי לא איראני האדם וחי אלא תחת המיטה הקהו עיניו לעת זקנתו.

אז אחת הסיבות שקהו עיניו מלבד נשות עשו שהיו מקטירות קטורת וכולי זה משום שהציץ

לראות את השכינה בזמן העקדה.

מכאן אתה למד, סליחה, שנאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהנה עיניו מרעות. מכאן אתה למד שהסומה חשוב כמת.

הגיע ליל יום הפסח וקרא יצחק אל עשו בנו הגדול ואמר לו,

בני,

זה הלילה כל העולם כולו אומרים בו הלל,

ואוצרות טללים נפתחים בזה הלילה.

עשה לי מטעמים עד שאני בעודי אברכך.

ורוח הקודש משיבה ואומרת אל תלחם את לחם רע עין.

אל תלחם את לחם רע עין.

הלך לאביו ונתעכב שם. כתוב שהשטן עיכב אותו.

אמרה רבקה ליעקב בני, הלילה הזה עוצרות טללים נפתחים בו. העליונים אומרים שירה, הלילה הזה עתידין בניך להיגאל מיד השעבוד.

הלילה הזה עתידין לומר שירה, עשה מטעמים לאביך עד שהוא בעודו יברכך.

ויעקב היה בקיא בתורה ופחד ליבו על קללת אביו.

אמרה לו אמו, בני, ברכות עליך ועל זרעיך, ואם כללות,

עליי ועל נפשי,

שנאמר, עלי קלללתך בני.

הלך והביא שני גדיי עזים, וכי שני גדיי עזים היה המאכלו של יצחק.

חס ושלום, הוא היה זה,

בעל תאווה, לאכול שני גדיים. זאת אומרת, זה שני גדיים?

רק חלק קדמי, לא אחורי.

כל כך הרבה יכול לאכול? לא היה יכול, כמה סטייקים יכול לאכול?

חס ושלום, לחשוב ככה.

כן, נכון, גם קורבן פסח זה.

ועל הודאי לו באחד שנאמר, צדיק אוכל אסור ענפו, בטן רשעים תחשם,

אלא אחד כנגד קורבן הפסח, ואחד לעשות לו מטעמים לאכול.

דתנינן בפסחים ע' עמוד א', הפסח אינו בא אלא על הסבה.

נכנס ואמר לו, קום נא שבה ואוכלה מצדי.

אמר יצחק, הכל כל יעקב בייחוד השם.

עם כוונות פה אני רואה.

הכל כל יעקב בהיגיון תורה,

והידיים,

ידי עשיו,

בכל שפיכות דמים ובכל מוות רע, ולא עוד.

אלא כשמכריזים בשמיים הכל כל יעקב, השמיים רועשים.

וכשמכריזים בארץ הכל כל יעקב,

כל מי שהוא שומע ועושה חלקו עם הכל כל יעקב,

וכל מי שאינו שומע ואינו עושה חלקו עם הידיים ידי עשיו.

אז מי שעושה חלקו עם יעקב זוכה לכל כל יעקב, מי שלא, עם עשיו.

רבי יהודה אומר עשר ברכות דרך יצחק ליעקב על טללי שמיים ועל דגן הארץ,

כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם שנאמר,

ויתן לך האלוהים מטל השמיים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש וכו'.

וכשיצא יעקב מאת פני יצחק אביו יצא מעוטר כחתן וככלה בכישוריה

וירד עליו תחיית טל מן השמיים ונדשנו עצמותיו ונעשה גם הוא גיבור חיל וכוח.

לכך נאמר בפסוק מידי אביר יעקב

ומשם רואה אבן ישראל.

כן אנחנו עוברים למוסר אי אפשר בלי מוסר

דיברנו על לבייב נכון שבוע שעבר

נכון יפה

אבירות לב

אבירות לב הוא צורך גדול לעבודת האל יתברך שמו

כי כמה דברים אדם עובר על דעת קונו מחמת רכות הלבב ומחמת רחמנות

וטוב איש יכלכל דבריו ומשפט על פי התורה ולא יסור מן הדבר אשר צוותה התורה

ואשר ציוו רבותינו זיכרונם לברכה ימין ושמאל

שהרי אדם רואה בחברו דבר שאינו הגון

ומתוך שחס על כבודו וכדומה

סותם את פיו

שם יד לפה ולא מעיר לו הערה אבל הוא עשה לא טוב תוכיח אותו

וכן לפעמים חושש על הפסד הנאתו מחניף על זאת וכזאת ידבו כל הדבים

וכן ידוע מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה

רחמי רשעים אכזרי אדם שהוא מרחם

על הרשעים

אז הוא אכזרי למה?

בגללם הם יקבלו איסורים

שמה

והם אמרו על הפסוק שחורות כעורב

אין אתה מוצא דברי תורה אלא במי שמשחיר פניו עליהם כעורב ובמי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב

אז אתה תמצא תורה

וכתיב אל תמנע מנער מוסר

אתה בשבט הכנו ונפשו משאול תציל אם לא תוכיח את הנער לא תדריך אותו לא תכוון אותו

בסופו של דבר הנער הזה חס ושלום ירד לשאול

וכבר כתבו בעלי המוסר שהנשים מראים געגועים לילדים ומונעים מאביהם להכותם

היינו בוא בוא בוא חמודשי עזוב עזוב אותו אל תכנס עליו אל תעסיק לו

עליהן הכתוב ואומר ידי נשים רחמניות בישלו ילדיהן

דהיינו בישלו אותו שמה למעלה

שגורמים לו שיהיה סופו יורש גיהינום

בגיהינום שמה יש על האש

מבשלים

היא לזאת החכם עיניו בראשו ואמיץ ליבו בגיבורים

לשמור ולקיים דברי תורה ודברי סופרים כי ידעת מה לעשות

ועושה אלה הרי הוא מתלמידיו של אברהם אבינו

שאף על פי שהיה אב רחמן כלול במידת החסד

עשה עצמו אכזרים על בנו יחידו שנולד לו לעת זקנתו

ויכר את המאכלת לשחוט את בנו לעשות

רצון נקרונו, הנה זה בדיוק קשור למה שלמדנו

וכנגד הריגת בנו ומסירת נפשו הכל יקל בעת משקל מי לא רוצה להציל את הבן שלו תמיד יחפש סטטיס תקן

ולא יאשור בפני כל

את זה ייתן אליבו למשוך ידו מעשות כל רע ולקיים כל דבר טוב וזה כל האדם

היה צדיק שקראו לו מוישה פרדו

זכר צדיק לברכה

הוא כיתת את רגליו מנדיב לנדיב

בכדי לזכות את הנדיב לא הנדיב מזכה אותו

אלא הוא מזכה את הנדיב

במצוות החזקת מוסדות התורה

ומפח נפש ספג רבי משה לרוב בתחילת דרכו עלבונות,

צעקות,

אך הוא היה מהנעלבים ואינם עולבים

שומעים חרפתם ואינם משיבים ופעם אחת ענה רבי משה לנדיב שחירף וגידף אותו

והלה פער פיו כלפי מעלה חירף וגידף את נותן התורה ולומדי הרחמנא ליצלן

על כבוד שמיים לא היה יכול רבי משה לסלוח

הוא עינה כסיל כעוולתו והשיב לעשיר זו מנה אפיים

העשיר נידה מעוז רוחו של רבי מוישה

מעולם לא נתקל בתגובה כזו מצד איש ועוד בביתו שלו

מיד הוא הזיק את המשטרה שתוציא את רבי מוישה מביתו

אך רבי משה לא נזקק לעזרת שוטרים,

הוא יצא מהבית בחור יעף על דעת שלא לשוב ולעבוד

וכעבור שנה שוב נקלע רבי מוישה לאותה עיר

הוא שמע מפי ידידיו ומכריו שהעשיר הזה מאוד חולה

יד השם פגעה בו והוא רתוק למשכבו

מיהר רבי משה לבית העשיר וביקש לבקרו

בני הבית הכניסו אותו לחדר בו שהה החולה

וכשראה הוא החולה חברו פניו

מדוע בא רבי משה

על לשמוח ליידיש הוא חולה עכשיו ומה החבילה שבידו?

מה הביא לו? תכריכין? מה הביא לו?

רבי משה פתח את החבילה והראה את תכולתה לעשיר

הייתה זו טלית קטן מהודרת וצחורה

זהו בגד של מצווה בגד של שמירה לבש אותו ותבוא לך רפואת הנפש ורפואת הגוף

ברך רבי משה את החולה והלך לדרכו

לבש החולה את הציצית ועברי

המעשה האציל שעשה רבי משה בבקרו אותו למרות היחס המחפיר שהעשיר חלק לו

והציצית שהעשיר לבש תדיר

לקחו את ליבו הערל והוא שב בתשובה שלמה

והאיש שלח מכתב לרבי משה ובו הביע התנצלות כנה והודעה על רפואתו

והוא אף הזמין את רבי משה לביתו והנהפך להיות

תומך נכבד ונלהב של מוסדותיו הנפיים.

רבי חנניה בן הכשיר אומר הצג יש ברוך הוא לדרכות ישראל

שכך בעליהם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה וידיר.

גזל ויתקדש ימרבה