פרקי דרבי אליעזר - י' | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח. השיעור בעזרת השם יהיה לחזרה בתשובה וזיווג הגון

של שלהבת בת שמחה

וגם דמיטרי בן גלינה.

וגם לחזרה בתשובה של רבקה בת רוזה,

חזי בן מזל, זיווג הגון לדוד בן גיטלה.

הצלחה בלימוד התורה לפנחס בן רוזה, לעילון נשמת

שלמה בן חזקיה, סמרקן בת שרה, שרה פורסדה בת חווה.

גם להצלחת כל קהילות פז,

בכללן קהילות פז רולון שעושים חסד,

סלי מזון והכול, ברוך השם שילמדו כולם,

בעזרת השם.

אנחנו בפרקי דרבי אליעזר, פרק ארבעה ועשרים.

ברך נח שנאמר ויברך אותם אלוהים

במתנותיהם והנחילם את כל הארץ.

הוא בירך לשם ולבניו

שיהיו שחורים ונאים.

זאת אומרת שיהיה להם צבע יפה,

לא באירי מדי.

והנחילם את כל ארץ נושבת.

ברך לחם ובניו שחורים כעורב.

אלה יהיו בבוחריה דומים סיפסייהו,

שחור משחור.

בירך אותם. זה, אתם רואים, אלה מאוגנדה, סודאן,

אריתריאה, כולם שחורים כעורב.

באמת, לפעמים אתה הולך ברחוב, אי אפשר להבדיל ביניהם.

כל אחד דומה לשני.

מזל שהעיניים לבנות,

אם לא אתה גם יכול להתנגש לעשות תאונה בלילה.

והנחילם חוף הים. איפה הם יגורו? שם על החוף, על קו החוף.

איפה שההוא אישר, פתיחת חופים.

הם גרים.

ברך ליפת ובניו כולם לבנים ויפים.

יפת, כולם שם לבנים ויפים.

אבל יפת זה גם הסינים והיפנים.

גומר ומגוג, תובל, משך ותירס.

יפים ויפה.

כולם לבנים ויפים.

והנחילם מדבר ושדות. איפה הם יגורו? במדבר ובשדות.

אלה הנחלות שהנחילם.

רבי ילעאי אומר,

היו מולידים את בניהם פרים ורבים כמין שרץ גדול.

כמה היו יולדים בזמן נוח? כי ראש ברוך הוא רצה שיתרבה העולם.

יהיה חיות, תקומה חדשה.

היו יולדים שישה בכרס אחת. כמו שלעתיד,

בני ישראל ילדו במצרים, שישה בכרס אחת.

והיו כולם עם אחד ולב אחד ושפה אחת.

שנאמר, ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים.

ומעשו ארץ חמדה.

שנאמר, ויהי בנוסעם מקדם.

מעשו במה שהקבוש ברוך הוא נתן להם.

והלכו לארץ

שנקראת שנער.

ומצאו ארץ גדולה ורחבת ידיים וכולם מישור וישבו שם.

הכל ישר, אין הרים, אין גבעות, אין מדברות,

אין מדי מים. חפשו משהו ישר.

שנאמר, וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם.

רבי עקיבא אומר, השליכו מלכות שמיים מעליהם.

ואת מי המליכו עליהם? את נמרוד.

מה הוא היה? עבד בן עבד.

המליכו אותו להיות מלך עליהם.

לפי, למה הוא נקרא עבד בן עבד?

לפי שכל בני חם עבדים הם.

לכן נקרא עבד בן עבד.

ואוי לארץ

שימלוך עליה עבד. למה? אין לו מושגים במלוכה,

אין לו מושגים בהטבה, הוא חי בפשטות. אז כולם, פשטות, פשטות, לא יכול להנהיג עולם.

לא יכול להנהיג ארץ בכזה מצב.

וחוץ מזה, גם מי ישמע לו? הוא צריך להיות טיפה.

מכירים את הסיפור עם

רבי אברהם אבן עזרא,

שיום אחד הגיע לאיזה מקום,

ערב שבת היה, כמה שעות לפני שבת, אמר לבעל הבית, עשה טובה, אני צריך הלוואה של מאה אלף רובל.

אמר לו, בסדר, אין בעיה, אני אתן לך, אבל עוד שעתיים שבת, כאילו, מה אתה צריך?

אמר לו, במוצא שבת תדע.

בסדר, אין בעיה, היה יביא עדים, עשו שטר,

הלוואה, לקח את המאה אלף רובל, שם את זה מתחת לכרית של התיק שלו,

למזוודה, סגר את זה שם.

בשבת הגיע, נתן דרשה, כולם מקשיבים,

כולם בואו, כולם שם וזה.

טוב,

נגמר השבת, הגיע מוצא שבת, אבדלה,

אבדלה, הסתיימה האבדלה, אמנותם,

הוא אומר, הנה בבקשה, אז תביא את השטר, הנה הכסף, העדים, הכל מבוטל, בתינו מבוטל, הכל בסדר. כבוד הרב, סליחה שאני שואל,

אבל בשביל מה לקח את ההלוואה של מאה אלף?

הוא אומר, יש כלל שאומר,

ככה אצל הדרשנים,

כן, גדולי עולם האמיתיים, לא של ימינו,

גדולי עולם האמיתיים, שאם אדם רוצה שישמעו את דבריו, הוא צריך להיות לבוש טוב,

דוגמה טובה, וגם קצת שיהיה לו מומנט.

למה? בעל המאה הוא בעל הדעה, מי שרוצה שישמעו את הדעות שלו, זה בעל המאה, הוא אומר, אבל אני תפרן,

מה שהם גזרו עליי שאני עני כל ימיי,

וילך ממקום למקום ככה, ולא יהיה לי כסף,

אז מי ישמע אותי בשבת?

אבל אני מדבר דברי תורה, אני רוצה שזה ייכנס ללב של כל יהודי ויהודי,

מכל הלב,

לכן הייתי מוכרח לקחת ממך הלוואה.

זה לא לגעת בה, לשים אותה מתחלותי, כדי שיוכלו לשמוע את הדברים.

אז הוא אומר, אבל אתה יודע איך פתחתי את הדרשה בשבת?

אמרתי, מוריי ורבותיי, יש לי מאה אלף רובל.

פשש, מאה אלף רובל, הוא, רגע, שווה לשמוע אותו.

הוא אומר, לכן כולם יושבו, שמועו ארבע שעות, שיור, נהנו.

אם אין לו מהר, אלף רובל, מי ישמע אותו?

והיה עוד איזה דרשיין אחד עניים, בטח הוא בא לבקש על צדקה.

אז אהוב, אהוב, לא רוצים לשמוע אותו, אז ילכו לישון.

כשאמרתי, יש לי מאה אלף רובל, הם אמרו, זה לא בא לבקש כסף.

זה לא בא לבקש כסף, אפשר לשמוע אותו כמה שרוצים בחינם,

הוא לא צריך גם כסף.

יפה.

אז זה עבד תחת עבד, איך אפשר לשמוע אותו? אפשר לשמוע עבד? מי מתייחס אליו? מי אתה? אתה בזוי, אתה שפל.

ובכל אופן הם שמו אותו כמלך עליהם,

מלך עליהם, קבע להם חוקים והנהגות והכול.

רבי חנינא אומר, נמרוד גיבור כה חיה,

שנאמר, וכוש ילד את נמרוד.

עכשיו, ממה הוא נהיה גיבור? בואו נראה.

רבי יהודה אומר, הכותונת שעשה הקדוש ברוך הוא לאדם ולאשתו הייתה עימם בתיבה.

איפה הייתה? בתיבת נוח.

הרי האדם הראשון

העביר אותה לבנו,

ומשם זה לשת, ושת וכולי, הגיע לנוח, נוח לשם.

נוח לשם, וכנראה שמישהו גנב אותה בדרך. בואו נראה.

והייתה עימם הכותונת בתיבה, וכשיצאו מן התיבה, לקח אותה

חם בן נוח,

והוציאה עימו והנחילה לנמרוד.

הרי נמרוד זה הנכד. מה הביא לו מתנה?

מה הביא לו מתנה? הביא לו מתנה את הגלימה הקדושה.

הביא לו מתנה את הגלימה שהקדוש ברוך הוא נתן לאדם הראשון.

ובשעה שהיה לובש אותה,

היו כל בהמה חייו העוף באים ונופלים לפניו. למה?

כי בגלימה הזאת היו כל הדמויות של החיות. כדי שהאדם הראשון יקרא שמות לכל החיות, הוא עשה את הגלימה הזו עם כל הדמויות.

ואז האריה נמשך לתמונה של האריה, והיה מוכנע.

וכך הוא אמר, אתה, אריה, יש לך גבורה, יש לך פה ושם, למרות שאתה עכשיו מוכנע,

אתה תקרא אריה, אתה תקרא כלף, גולו לב,

אתה תקרא הנה נמלה, זה יקרא קרה, ככה נתן שמות לכל החיות. כל הדמויות כולם היו על החלוק שלו.

אין מותק כזה היום,

חלוק עם כל הדמויות של בעלי חיים. לא עשו כזה דבר.

כן, זה היה תנין העייף עם הפה הפתוח.

יפה.

אז בשעה שהוא היה לובש אותה, היא הייתה נותנת גבורה לאדם.

הייתה נותנת גבורה לאדם.

גם לנמרוד היא נתנה גבורת כדרך שכל הבהמות האחיות היעפות היו מוכנעים לפניו, וככה היו מצליחים אותם הציידים שהיו בסביבתו, הוא היה יושב בספארי,

הסתלבט בג'ונגל,

והיו צדים את האחיות, לא היו צריכים לטרוח קשה.

הארייאבטק, נותנים לו זריקת ארדמה, נגמר, לוקחים, שחיטה,

עושים על ההסטק לנמרוד.

רוצה מחר ג'ירפה, ג'ירפה רוצה מחר זה, ככה היה, לא היה צריך לריב איתם, לרוץ, להתעייף,

ככה.

וכל העולם היו סבורים שזה מכוח גבורתו, לא חשבו שזה מהגלימה.

חשבו, אולי הוא חזק, הוא גיבור,

במכון כושר היה, התאמן,

שבר כמה עצמות וזה, אז כנראה אותו עשו גודל.

ככה חשבו.

לפיכך המליכו אותו עליהם למלך,

שנאמר על כן יאמר.

על כן יאמר. מי אמר לא יודעים, אבל אומרים,

כמו שכולם אומרים. מי אמר? אומרים.

מה יאמר? כנמרוד גיבור ציד לפני השמש. יש מישהו יותר חזק מהגביש ברוך הוא עשה שלום? זה נמרוד.

ככה אומרים כולם.

ואם הוא יותר חזק, ממילא הוא צריך להיות מלך.

אמר נמרוד לעמו,

בואו ונבנה לנו עיר גדולה ונשב שם בתוכה,

ונפוץ על פני כל הארץ כראשונים.

אתם רוצים להתקדם?

או שאתם רוצים להישאר פה מקובעים בבקעה.

אמרו לו, רוצים להתקדם.

נאורות.

אמר להם, בסדר, יום עצמאות שמח.

יאללה, חוגגים.

בואו, נעשה עכשיו מגדל גדול,

נעשה ככה, ואנחנו נשלוט על העולם ונפוץ על כל הארץ.

סליחה, ולא נפוץ על כל הארץ, פן נפוץ על כל הארץ. הם לא רצו להתפזר על כל הארץ, אלא רצו לעשות משהו שכולם יהיו ביחד.

ונבנה מגדל גדול בתוכה ונעלה לשמיים.

אז לא יהיו מטוסים, לא יהיו מקפצות,

לא היה כדור פורח.

אז איך נעלה לשמיים? בואו נבנה בניין גדול.

ונקנה לנו שם גדול בארץ,

עזריאלים, מגדלי התאומים, או, כולם מכירים, זה נהיה פרסום.

או, המגדל הזה, היית במגדל ההוא.

פששש, איזה גבוה הוא.

ככה הם רצו.

השאלה היא אם פרסום, כולם ישמעו עליהם, ממילא הם ישלטו על כל העולם.

אלא מי שלמעלה הוא הבעל הבית, ככה.

שנאמר, ונעשה לנו שם.

רבי פנחס אומר, לא היו שם אבנים לבנות את העיר ואת המגדל. למה? זה בקעה, הכל ישר. אין אבנים, אין סלעים, אין כלום.

מה היו עושים?

היו מלבנים לבנים ושורפים אותם כיוצר חרס.

לקחו את הזה כמו שעם ישראל עשו,

בזה, במצרים,

וככה מזה עשו את זה, הכינו הכל, ובלוקים, והכול וזה, וככה עשו לאט-לאט-לאט, כמו אדם שיוצר חרס.

עשו אותו ככה לאט-לאט-לאט.

עד שבנו אותו גבוה, כמה הגובה שלו היה?

שבעים מיל.

שבעים מיל.

ומעלות,

למה זה שבעים מיל?

כנגד שבעים אומות

שבנו בו.

כל אומה קיבלה קומה.

שבעים אומות ושבעים מיל.

וואו.

יפה.

ומעלות היו לו ממזרחו ומערבו. היה צריך מעליות. איך יעשו?

אז לא היה זה כמו היום.

אז עשו לו מדרגות ממזרח וממערב.

אלו שהיו, זה לשיפוץ, כן? לא לזה.

אלו שהיו מעלים את הלבנים, היו עולים ממזרח,

ואלו שהיו יורדים, היו יורדים ממערב, כדי שהעבודה תדפוק.

אז זה עולה ממזרח, יורדים ממערב.

יפה.

ואם נפל אדם ומת, לא היו שמים את ליבם עליו. למה?

בסדר, זה לא קרה כלום, כמו אצל הסינים.

הרכבת עוברת באמצע השוק שם.

סרדון גדל הרכבת עובר באמצע השוק.

מי שלא הספיק להרים את השכך

ולהזיז את הזה שלא אכל אותה.

לא הוא ולא החנות שלו, הכל הולך.

זה חכמי חלם.

טוב שלא בנו את הבית חולים בסוף המסילה.

ככה עוברת הרכבת שם, למה הכל צפוף אין מקום?

עם אופניים נוסעים, בקושי תחבורה, בקושי זה, למה הכל,

כל פיסה חשובה להם.

שם הם מיותר.

ואם מת מישהו, אז זה בסדר, פחות מיליארד, אחד מתוך מיליארד, מה קרה?

אז לא נורא.

מעניין כמה גודל בית העלמין שם.

ואם עשו קומות,

הלאה.

ואם נפל שם דם ומת, לא היו שמים את ליבם עליו.

אבל אם נפלה לבנה אחת,

היו מתאבלים עליה.

יושבים ובוכים. למה? אוי ואבוי. איך נגיע לשבעים?

איך נגיע לשבעים קומות?

איך נגיע לשבעים מיל? לא, צריך הרבה לבנים.

צריך הרבה זה. אוי ואבוי, היו בוכים על לבנה אחת שהייתה נופלת.

זאת אומרת, הם עלו ככה בזהירות. לכן הם עשו עלייה מצד אחד, ירידה מצד שני.

ואומרים, אוי לנו, מתי תעלה לבנה אחרת תחתיה?

למה? עד שצמח הקש והתבן הזה,

עד שיעשו מזה, ועד שיחממו את זה, ועד שיעשו מזה לבנה, לא לוקח זמן.

אז אוי ואבוי, מתי יעלה אחרת תחתיה?

צריך מחזור לחכות.

ועבר אברהם בן תרח

וראה אותם בונים את העיר. אברהם אבינו ראה אותם בונים את העיר,

וקיללם בשם אלוהיו,

ואמר בלה אדוני פלג לשונם.

פסוק בתהילים.

ומעשו את דברו כאבן מושלח על גבי קרקע. צריך כוח? מה אתה מבלבל את המוח? לך, לך.

אתה, אתה מהאלה,

אלה של פעם, אתה לא מהמתקדמים.

לך, לך.

והלא כל אבן בחור וטוב אין נותנים אותו אלא על פינות הבית.

ועליו הכתוב אומר,

הוא אבן טובה הרי אברהם אבינו, אבן מעשו הבונים הייתה לראש פינה.

אותה אבן שזלזלו בה, שזה אברהם אבינו,

בסוף זה נהיה אב האומה.

מה זה אב האומה? האבן של כל האומה כולה חשוב בראש כל האומה כולה.

מי שזלזלו בו, נהיה לראש פינה.

גם פסוק, כן.

בתהילים, אבל זה רמז על אברהם.

יפה.

רבי שמעון אומר,

קרא הקדוש ברוך הוא לשבעים מלאכים הסובבים כיסא כבודו, ואמר להם שבעים, כנגד שבעים?

בבקשה.

ואמר להם, בואו ונבלבל את לשונם.

ומנין שהקדוש ברוך הוא ירד עליהם,

שנאמר, אבן נרדה.

ארדה אין כתיב שם,

אלא נרדה.

ומנין שהפיל גורלות ביניהם, שנאמר, בהנחל עליון גויים.

ונפל גורלו של הקדוש ברוך הוא על אברהם ועל זרעו,

שהם יישארו.

שנאמר, כי חלק אדוני עמו,

אמר הקדוש ברוך הוא, חבל וגורל זה שנפל לי,

רצתה נפשי, ככה אני רציתי.

בדיוק רצה מה שאני רוצה.

שנאמר, חבלים נפלו לי בנעימים.

וירד הקדוש ברוך הוא ושבעים המלאכים הסובבים כיסא כבודו,

ובלבל את לשונם לשבעים גויים ולשבעים לשון.

הם הרי היו קבוצה אחת.

שינה אותם, זה נהיה אמריקאי,

זה נהיה סיני,

זה נהיה צרפתי,

זה נהיה זה, ככה בלבל אותם לשבעים אומות,

וכל אחד נתן לו את השפה שלו.

תארו לכם מה זה.

זה מבקש לבנה, הוא נותן לו פטיש.

זה נותן, מרביץ אותו.

זה במקום להביא לו, זורק את זה.

איזה בלאגן נהיה שם, למה כל אחד שפה אחרת? אי אפשר להבין עכשיו.

ובלבל לשונם לשבעים גויים ולשבעים לשון, כל אחד ואחד גוי וכתבו ולשונו.

ומינה מלאך על כל אומה ואומה,

לשון ולשון, וישראל נפל בחלקו וחבלו.

ואותו זמן נהיה שבעים אומות,

שבעים לשונות. הם היו במחשבתם לעשות שבעים אומות, שבעים לשונות.

ופה הקדוש ברוך הוא עשה להם את זה, את העבודה, כמו שביקשו,

וגורלו של עם ישראל נפל בידיו של הקדוש ברוך הוא.

ומנין שירד הקדוש ברוך הוא, ועל זה נאמר כי חלק אדוני אמר, ומנין שירד הקדוש ברוך הוא, שנאמר,

וירד אדוני לראות את העיר ואת המגדל.

זו ירידה שנייה שמצינו.

יש כמה וכמה ירידות שהקדוש ברוך הוא ירד בכבודו בעצמו.

ירידה ראשונה זה היה בזמן

את קולך שמעתי מתהלך בגן

ירידה שנייה זה עכשיו, וירד השם

והיו רוצים לדבר איש אל רעהו בלשון הקודש, ולא היו מכירים איש את לשון רעהו, לא היו מכירים את השפה

מה עשו?

לקחו איש חרבו ונלחמו עם אלו כדי להשחית, כנראה זה לא הפועלים של אתמול

אז מה, מה אתם עושים פה? אלה בטח באו להרוס, להפריע לנו, התחילו להרוג אחד עם השני

וחצי העולם שהיה, נפלו שם בחרם

מתו

ומשם הפיצם השם על פני כל הארץ, תכף ציין אותם שם הפיץ אותם

שנאמר ויפץ אדוני אותם משם על פני כל הארץ

זה תפס קריזה, אמר עזוב את המגדל, אני עובר דירה

זה הלך לשם, ככה גושב הוא הפיץ אותם

רבי אומר, עשו אחיו של יעקב ראה את הכותונת שעשה הקדוש ברוך הוא לאדם ולחווה על נמרוד

ורצה את זה, חמד אותם בליבו

כמובן שבספר הישר מובש הוא התייעץ עם יעקב כיצד להילחם עם נמרוד, כי הוא ראש הוא גיבור, הוא אמר לו בגלל הבגדים הוא גיבור

ואם הוא לא הוריד את החליפה לא תצליח עליו

ואז הוא הוריד את החליפה, נלחם איתו והרג אותו ולקח את הבגד הזה, זה היה נקרא בגדי עשיו החמודו,

איפה שם אותם? אצל אמא שלו, למה הנשים שלו היו מכשפות?

גנבות שלו ייקחו את זה, שם את זה אצל אמא שלו, היא שמרה יפה

והרגו ולקח אותם ממנו ומניין שהיו חמודות בעיניו, שנאמר ותיקח רבקה את בגדי עשיו בנה הגדול החמודות, וכשלבש אותם

נעשה גם הוא גיבור ציד, שנאמר ויהי עשיו איש יודע ציד,

וכשבא יעקב מאת פני יצחק אביו, אמר אין לעשיו הרשע הזה ראוי ללבוש את הכותנות הללו,

מה עשה?

חפר וטמן אותם שם, שנאמר באיוב טמון בארץ חבלו,

שם את הבגדים באדמה, קבר אותם,

אחרי מה זה היה, אחרי המעשה שהוא נכנס בעצת אימו לקבל את הברכות מאבא שלו יצחק,

מיד הוריד את הג'לביח, עפר בור,

קבר את זה שם, עד עצם היום הזה.

יפה.

פרק חמישה ועשרים, ירידה שלישית שירד הקדוש ברוך הוא לסדום, שנאמר אראה דנה ואראה.

אמר הקדוש ברוך הוא, דבר גדול שאני עתיד לעשות בעולמי, אני מגיד לאברהם מואבי, אני לא יכול לעשות בלי אברהם אבינו.

אז בוא אני אגיד לו שנאמר, וה' אמר המכסה אני מאברהם את אשר אני עושה.

רבי חנינא אומר, נגלה הקדוש ברוך הוא שלושה מלאכים על אברהם אבינו, שנאמר, ויישא עיניו יער,

והנה שלושה אנשים.

אחד התחיל מבשר לו על הריון בטן של שרה אשתו, שנאמר, למועד אשוב אליך.

ואחד הגיד לו מעשה סדום ועמורה, שנאמר,

ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה.

ומכאן אמרו כל מי שהוא מדבר עם חברו דבר שהוא גנאי לו,

מתחיל בדברים טובים וגומר בדבר שאינו לרצון לו.

אל ישר תתקוף אותו. קודם תתחיל איתו, מה שלומך, אחר כך תרביץ.

מנין אנו למדים? מהקדוש ברוך הוא.

שכשנגלה לאברהם אבינו התחיל מבשרו המלאך הראשון, על הריון של שרה, דבר טוב, פתח איתו בדבר טוב.

ואחר כך הגיד לו מעשה סדום,

שהוא הולך להחריב.

ואז התחיל ומבקש ומתחנן אברהם לפניו, הלוט בין אחי אמרו, בוינו שלא יהיה לו, מה יהיה עם לוט? מה יהיה עם לוט?

בן אחי, מה הייתם עם האחיין שלי, לוט?

אמר לפניו, ריבון כל העולמים,

כמות הרשע כן ימות הצדיק. עדיין הוא היה נחשב צדיק לעומת אנשי סדום לוט.

כשנאמר, אף תספה צדיק עם רשע, אמר לו הקדוש ברוך הוא, אברהם,

חייך בזכות חמישים צדיקים אסלח לסדום. אם יהיה חמישים,

אין בעיה.

ואסלח לכל עוונותם.

מכאן אמרו, אם יש חמישים צדיקים בעולם, בצדקתם העולם עומד.

התחיל מבקש ומתכהן לפניו עד שהגיע לעשרה.

לא מצאו,

עשרה נשאר.

מכאן אמרו, אם יש עשרה צדיקים במקום, בזכותן המקום ניצול.

שנאמר, ויאמר לו אשחית בעבור העשרה.

גם לא מצא עשרה.

לא מחכים, משחיתים.

רבי זעירא אומר, עשירי עולם היו אנשי סדום.

לא כמו הצפונבונים היום,

שהם חושבים שהם עשירים.

תשמעו מה הדבר.

אני רוצה בעזרת השם למכור את הדירה,

כדי בעזרת השם

שנוכל בעזרת השם להרחיב את המשפחה

לדירה בעזרת השם יותר גדולה. אז תתפללו עלינו בעזרת השם שנזכה לדירה גדולה, יישוב טוב.

אה, נו.

בינתיים

פניתי לכמה תלמידים מתווכים, שבעזרת השם יסייעו, אז כמה הם מביאים.

אתמול מתקשר אחד המתווכים, בלי שמות,

והוא אומר לי, כבוד היושב-ראש, זה אימא ובת שרוצים.

טוב, אימא ובת שרוצים, בסדר, אין בעיה.

מגיעים, מדברים, טוב, ראו וזה, אנחנו רציניים, הכל בסדר, טוב, הסכום, כזה וכזה,

ואנחנו רוצים, מתקדמים פה.

טוב,

אחר כך, לא יודע, פתאום הבת עשתה פרצוף וניירו ללכת.

כנראה שהם ניהרו לאיזה מקום.

אז המתווך אומר לי, אתה יודע,

יש בן שהוא בן ברית ובן שאינו בן ברית,

והיום יש

בת ברית

ובן ברית

לשני הצדדים.

השם ירחם.

למה האימא רוצה את הדירה? כי היא רוצה שתהיה קרובה. אמרתי, איך אני יכול למכור,

ונותנים תוספת של עוד כמעט חמישים אלף יותר ממה שהציעו עד עכשיו,

איך אני יכול בשביל חמישים אלף למכור חלק בארץ ישראל,

שאני יודע ששם השם ירחם.

זה לא גויים,

זה יותר גרוע מגויים זה.

זה מין בשאינו מינו.

השם ירחם.

אמרתי כזה דבר, שום דבר.

מוותר, תגיד להם, לא בא בחשבון.

לא, הם מוכנים להוסיף עוד.

שום כלום.

אסור בתכלית האיסור לעשות כזה דבר.

אז אדם שמוותר, ברור שהוא הולך, בעזרת השם מישהו טוב. אני מתפלל שזה יהיה אברך.

בעזרת השם שירד שם אם לא אברך, לפחות בן אדם שומר תורה ומצוות.

למה?

שכנים טובים, למה לעשות להם רע מסכנים?

ולהביא להם סטרה אחר על הבניין.

לא טוב.

תראו כמה זה. כמה עץ הרע מפתה, מנסה את הבן אדם.

אם בן אדם יכול ליפול, עם הכסף, כל מיני תירוצים,

ואני צריך, ואני אברך, ואני פה, ואני שם,

מאה, שבעים פנים יעשה.

הכול הוא יעשה תת-צדקה העיקר שתיקח את הזה,

ותכניס את האיסוריו.

שום גלום!

חד וחלק.

בלי מחשבה אפילו לרגע

של הפסד זה, הקדוש ברוך הוא ישלח ממקום אחר את היותר טוב.

אז האדם צריך לחזק את הדבר הזה.

אז איך אפשר להכניס סדום למקום כזה?

ויותר מזה אמרתי, אמרתי לאשתי, זה בית שכל,

כל הזמן, שעות וימים, תורה, תורה, תורה, תורה וחסד.

איך אני יכול עכשיו לטמות את כל הקירות שעד עכשיו ספגו תורה?

מה שאי אפשר.

לא, לא מתאים, לא מתאים.

לא בשבילנו.

היא אמרה לי, אתה צודק.

והיא בעצמה גם, שאלה גם רב, וגם אמר לה אותו דבר.

בעלך צודק.

מאה אחוז, תחזקי את ידיו. למה?

אין דברים כאלה, איך אפשר להכניס כזה דבר?

ובפרט ששכונת קריית שלום היא, ברוך השם, שכונה, ככה, אפשר להגיד.

רובם שומרי תורה ומצוות.

אז להרוס את השכונה בשביל מה?

זה יהיה על הגב שלנו, חס ושלום.

לכן, אפילו שזה פיתוי כספי גדול,

עוד חמישים אלף שום דבר.

מוותרים על החמישים למען קדושת ארץ ישראל.

זה בלי כיפה סרוגה.

קדושת ארץ ישראל בלי... לא צריך כיפה סרוגה בשביל להגיע לזה.

צריך לדעת מה התורה הקדושה רוצה מאיתנו,

וככה לקדש את עם ישראל. אז שם היו בסדום עשרה אפילו, מניין צדיקים לא היה.

מי היה? היה רק לוט.

אפילו בנותיו, בסופו של דבר, לא היו צדיקות.

הרשיעו.

רבי זעירא אומר, עשירי עולם היו אנשי סדום. אז אין להם חושבים שהם עשירים.

הוא אומר, האמא מורה בצפון תל אביב,

האמא המחנכת, איך יצאה הבת?

בלתי מחונכת.

איך היא יצאה ככה, האמא המחנכת?

לא היא מחנכת ולא היא מחונכת.

שום דבר, השם ירחם.

אז הם חושבים שהם עשירי עולם.

שום דבר, זה הכל נשאר פה.

סדום חשבו גם הם שהם עשירי עולם.

ומן הארץ הטובה והשמנה שהיו יושבים עליה, הייתה להם ארץ לא מכסף שהיה להם בבנק,

אלא היה להם עשירות,

ממה?

היה להם עשירות מהתבואה,

מהדברים,

מהדברים שהיה להם שם, מהפירות הטובים, עד כדי כך שהם היו עשירים.

שכל צורך שבעולם היה נצרך, המאיפה היה יוצא מסדום?

ותראו מה עשה הקדוש ברוך הוא, הפך את זה ל-360.

חרבה ושוממה.

לא תזרע ולא תצמיח, כמהפכת סדום האמורה, אי אפשר להצמיח, כלום, כלום, כלום, הכל

שמם וחרב.

שנאמר, ועפרות זהב לו,

העפר שלהם, מזה עושים הרבה זהב.

דהיינו, מזה הם מתפרנסים הרבה.

זה מזכיר לי את הדבר המזעזע שראיתי לפני שלושה ימים,

שפה בארץ שלנו,

ברכה שהקדוש ברוך הוא נתן אחרי השנה השביעית, אחרי שנת השמיעית, הבייבול,

ומשחיתים עשרות

טונות וקילוגרמים של מלפפונים. ולמה?

כדי שלא יהיה מחיר זול לשוק.

אחרת לא משתלם.

טיפשים מטופשים. במקום לעזור לעניים

ולעזור לאותם מסכנים,

ומישהו עשה שם אומדן של הכמות,

זה מספיק לבין 300 ל-500 משפחות

במשך חודש שלם, מה שהשחיתו ביום אחד.

תבינו מה זה. אם זה היה מגיע לקהילות פס חולון, כמה נזקקים היו מקבלים את זה בסלם.

אבל זה מדינת ישמעאל.

2016,

67 שנים לעצמות.

ומה עושים? משחיתים את כל היבול והברכה שהקשר ברוך הוא נותן בידיים.

אני ראיתי באחד מהמקומות שאמור להיות שנת רעב.

אז כנראה על המעשים האלה,

על הדבר הזה הם עוד יזדקקו למלפפונים האלה.

למה הם ככה משחיתים אותם רשעים?

ייענשו על כך.

השם ירחם.

איפה בל תשחית?

איפה?

מה זה?

מה, תנו לבית התמרות.

אל תמכרו.

תנו לבית תמחוי.

תנו בחינם.

תתנו, יש הרבה אנשים שנצרכים.

תעשו יריד בחינם, שיקחו כמה שרוצים. כמה יקחו אדם? ארגז, שתיים, עשר, עשרים.

מאה ארגזים.

אבל למה להשחית את כל זה? לא חבל?

וכל מלפפון מלפפון בלי סלמונאלה.

הכל כמו שצריך, אז לא חבל?

לא.

העיקר שלא יהנו. זה רשע ופשע.

כן, השם ירחם.

אוי, אוי, אוי,

מקום נקמת דם במלפפונים.

שם ירחם.

הלאה.

ובשעה שהאדם היה יוצא ומבקש לקח לו ירק, ירק,

היה אומר לעבד שלו, וקח לי באיסר ירק.

מרוב שהיה שפע, קח איסר תקנה לי ירקות.

עד כדי כך היה שפע.

אפילו בסדום לא היו משחיתים.

עד כדי כך.

הוא הולך לקח לו ירק ומוצא תחתיו זהב.

שנאמר, ועפרות זהב לו,

וכסף היה יוצא ממנה. דכתיב כי יש לה כסף מוצא אבנים טובות ומרגליות היו יוצאים ממנה.

שנאמר, מקום ספיר אבניה. עד כדי כך היה שם ברכה באדמה.

לחם היה יוצא ממנה. דכתיב ארץ ממנה יצא לך.

ולא בטחו בצל יוצרם, אלא ברוב עושרם. למה?

שהעושר דוחה מבעלה ויראת שמיים.

חנג'ורי.

בן אדם שיש לו עושר יותר מדי,

חסר ביראת שמיים.

מבעליו שמיים, יראת שמיים. והבוטחים על חילם?

בוטח על חילו, יש לי, יש לי. מה יש לך?

זה שלך? זה של הבנק.

גם לא שהנה עכשיו בבורסה שם היה נפילה, אחד לקח מלא מלא מלא מלא מלא,

נעלם.

נעלם, כלום, נגמר.

כולם עכשיו חייבים לבנק, מה יעשו? ושם זה הולך סכומים. הם לא עשירים, הם עשירים מהבנק.

הכל בהלוואות.

יש שם בשחור ויש שם בלבן.

הלוואות בשחור והלוואות כל מיני.

שמרחם.

כולם בדאגה, מה יהיה? מה יהיה? מה יהיה עם היהלומים?

מה יהיה עם עפר של הזהב?

מה יהיה עם זה? אוי ואבוי.

לא ישנים בלילה טוב.

מי צריך את זה?

תחיה מה שאתה, שב בצל תאכל בצל.

שב בשקט, תחיה. מה שיש לך, כשהוא שולח, זה הברכה האמיתית הכי טוב, בלי דאגות, בלי שערות לבנות.

רבי יהושע בן קרחה אומר לו, חסו על כבוד קונם לשבור אוכל לאורח וגר. למה, כשברוך הוא כעס עליהם? לא, לא בגלל זה.

כי לא חסו על כבוד קונם לשבור אוכל.

שים 16. למה? הם לא רצו לתת לנזקקים. מה פתאום?

מה פתאום שניתן לגר? מה פתאום שניתן לאורח? לא, לא, לא.

שלא יאכלו. שימותו מרעב.

עד כדי כך הם הרשימו.

אלא פסקו כל האילנות למעלה מפירותיהם. מה הם עשו?

הם חתכו, חתכו, חתכו את העץ עד שיהיה גבוה, גבוה, גבוה. והפירות יהיו כל כך גבוהים, שגם אם סולם קשה להגיע.

אני, מאיפה יש לו סולם?

שלא יהנה הנאה מהם אפילו עוף השמיים.

עכשיו, מה הם עשו? איפה הם השאירו את הפירות? גם מלמעלה,

את העצים גם משם הם הורידו.

מלמעלה, את הפירות גם שהיו למעלה, על העץ למעלה גם הורידו. למה?

גם שהעופות לא ייהנו.

עד כדי כך הם היו רשעים. לא רוצים שמישהו ייהנה. רק הם.

שנאמר נתיב לא ידעו עית.

רבי נתנאל אומר, הקימו עליהם שופטים שופטי שקר.

וכל אורח וגר שהיה נכנס בסדום היו מוצאים תת-צדקה לעשוק אותו בדינם המעוות,

ומוציאים אותו ערום.

ערומים היו מוציאים, לוקחים לו את כל הממון שלו, נגמר.

בגץ.

בדיוק.

יום אחד המדרש מספר שבא לשם אליעזר עבד אברהם.

וכנראה ששם איזה מיידי אבנים, כמו היום.

חיכה עליו טנק,

עשה לו טוס אחד עם האבן, פגע בו והתחיל לדמם.

הוא תפס אותו עם הגבורה שלו, בוא לבית משפט, מה זה זה פה?

הולכים פה, הולכים לבית משפט, הולכים לגרר אותו לציין.

ציינים של סדום זה לא ציינים של פה, זה יותר גרוע.

בקיצור הוא לוקח אותו לזה, אומר לו השופט, למה הבעת? הוא אומר לו, זה הבן אדם הזה פצע אותי, צריך לשלם.

דין או לא דין?

אמר לו, פה זה דינים אחרים, זה לא כמו דיני תורה.

שצריך לשלם לך ופה וזה.

לא.

פה זה הוא הקיז לך דם, הוא עשה לך רפואה.

לרפואה אתה צריך לשלם לו.

אמר לי איזה, אה, ככה זה עובד פה? רגע, חכה. הוא לקח איזה סלע,

נתן לראש של השופט,

אמר עכשיו מה שאני חייב, לא תן לו אתה.

מה זה, אם זה עובד ככה? אז הנה, תשלם לו אתה.

אני החזרתי עכשיו, תשלם. זה ככה,

כולו, חנג'ורי עשה לו גדול כזה, נגמר הסיפור.

עד כדי כך היה להם רשעות עם כל מיני חוקים והכל וזה, הכל

נגד התורה.

רבי נתנאל אומר, הקימו עליהם שופטים, שופטי שקר וכל אורח וגר,

כשהיה נכנס בסדום,

היו עושקים בדינם המעוות ומוציאים אותו עירומים, שנאמר, ואת הגר עשק ובלא משפט.

ושבעים בכל תבואת הארץ, והיו יושבים לבטח ושאנן ושלווה, בלי פחד מלחמה מכל סביבותיהם.

היושבים, הכול בסדר, אף אחד לא מפריע, הכל טוב.

ולא החזיקו ידם בפת לחם, לא לעני ולא לאביון,

שנאמר, הנה זה עיה עוון סדום אחותך.

רבי יהודה אומר, הכריזו בסדום ואמרו,

כל מי שהוא מחזיק ידו בפת לחם לעני, לגר ולאביון,

מה הדין שלו? יישרף באש.

הם עשו חוק שם, מי שיתמוך באביון עני,

שרוף אותו באש.

פלוטית,

מי זו הייתה?

בתו של לוט,

הייתה נשואה לאחד מגדולי סדום, לא גדולי תורה,

אלא עשירים.

ראתה עני אחד מדוקדק

ברחוב העיר,

ועגמה נפשה עליו.

באמת, היא רחמה עליו. מה אתה מחפש בפרים?

מה הייתה עושה?

בכל יום כשהייתה יוצאת לשאוב מים,

הייתה נותנת בקט שלה מכל מזון בעיטה.

על השפע, בעלה עשיר.

ומכלכלת אותו העני.

אמרו אנשי סדום, העני הזה, מאיפה הוא חי?

זה כבר מסתובב פה חודש, חזק.

בן אדם לא, אנחנו לא רואים עליו סימני מצוקה.

לא רואים עליו שהוא בגטו

שמרחם. רואים עליו שהוא חזק, הכל בסדר, הולך,

מחפש בפחים, חסר.

טוב.

אמרו האנשי סדום העני הזה מעין חי, עד שידעו הדבר, עקבו אחריה, וראו שהיא

עושה כדבר עד היום, מביאה לו אוכל, והוציאו אותה להישרף.

יש גרסה שמרחו עליה דבש,

עד שהדבורים עקצו אותה בפרחה נשמתה.

אמרה

באותו זמן, אלוהי עולם,

עשה משפטי ודיני מאנשי סדום,

ועלתה זעקתה לפני כיסא הכבוד.

אמר הקדוש ברוך הוא, ארדה נא ואראה כצעקתה באה אליי.

אם כצעקת הנערה הזאת, אז הוא אנשי סדום,

אם הם הרשיעו כמו שהיא באמת צעקה מכל ליבה,

אהפוך את היסודות שלה למעלה,

ואת הפנים שלה למטה.

שנאמר הקצעקתה,

הקצעקתם אין כתיב, אלא הקצעקתה, הצעקה שלה מכל ליבה.

וכן הוא אומר, הולך את חכמים יחכם.

אתה הולך לחכם, להיות חכם.

ללמוד דברי חוכמה. למה הוא דומה? למי שנכנס לבית המרקחים.

אף על פי שלא לקח ולא נתן כלום, הוא הולך למקום שמוכרים שם בשמים.

לא לסופרפורם.

שם אסור להיכנס.

הוא הולך למקום, שם מוכרים בשמים.

ושם יש ריח הרי, אה?

ריחות.

אף על פי שהוא לא קונה איתו שום בושם, הוא רק עשה שופינג,

סיבוב, בלי לקנות.

מהריח נדבק לבגדים שלו.

זה כמו האדם עמד ליד המדורה,

או ליד שרפת חמץ, אז

מריחים קצת את העשן, עשה על המנגל.

בשר של קהילות פז,

שחיטה פרטית,

מריחים את הבגדים שלו על האש.

לכן זה לא עושים ביום טוב על האש. לא טוב.

למה יום טוב זה כבוד,

צריך כבד, לאכול תבשיל משובח,

לא עכשיו על האש לעבוד קשה. יום טוב לא עובדים,

יום טוב נחים.

כמובן, צורך אוכל נפש, אבל מנגל לא נהגו לעשות ביום טוב.

צריך גם לדעת איך לעשות מנגל ביום טוב, זה לא פשוט.

יש בזה הרבה דקדוקים ועניינים.

מה לכוון בעת עשיית המנגל?

אז זה תשאיר לחול המועד, לימים אחרים,

בין הזמנים וכו'.

אז אף על פי שהוא לא קנה שום בושם, הוא לוקח איתו ריח טוב ומוציא עימו.

כך כל מי שהולך אצל הצדיק לוקח מדרכיו וממעשיו הטובים,

ורואה כסילים ירוע. ולמי שהולך למקום לא טוב,

אצל הטיפשים, יהיה טיפש כמוהם.

למה הוא דומה לאדם שהוא נכנס לבית הבורסקי?

מה זה בורסקי? מקום שמעבדים שם עורות.

אף על פי שלא נתן ולא לקח כלום,

מכל מקום ריח רע קולט בבגדיו או מוציא עימו.

כך מי שהוא הולך עם הרשעים,

לוקח מדרכיהם ומעשיהם הרעים, שנאמר, ורואה כסילים ירוע.

דבר אחר הולך את חכמים יחכם, זה לוט,

שהיה מהלך עם אברהם אבינו ולמד ממעשיו ומדרכיו הטובים. אמרו,

מה עשה אברהם אבינו? עשה לו בית,

קבל לחרן. עשה לו מה שנקרא בית של אורחים בחרן.

וכן מי שהוא נכנס ויוצא לחרן היה מקבלו ונותן לו מאכל ומשקה.

פתם חוי.

ואומר לו, אחד הוא האלוהים בעולם, היה מדריך אותם שם.

באים אליו, מדריך אותם, אוכל בחינם.

מי רוצה? אבל בתנאי, שאתה יודע שכשברור היה מסביר להם, עושים להם שיעורים.

וכשבא לוט לסדום, כך גם הוא היה עושה, גם הוא היה עושה.

וכיוון שהכריזו אנשי סדום, ואמרו, כל מי שהוא מחזיק ידו פת לחם לעני ולאביון, יישרף באש.

היה מתיירא מלעשות ביום, והיה עושה בלילה.

עושה בתמחוי בשקט, ככה בר.

בר פעיל בלילה, ככה בתמחוי לנזקקים בלילה.

בלילה כולם ישנים חושך.

ראה שני המלאכים והיה סבור שהם אורחי הארץ. ורץ לקראתם. פתאום ראה שני אנשים מלאכים, אמר, בטוח באו לי אורחים, ברוך השם.

יש דעה שאומרת שהוא ראה אותם, והוא ידע שהם מלאכים. למה?

כי בבית של אברהם, שם היו מלאכים מלאכים כל הזמן, תדיר.

ומשם הוא ידע

שהם מלאכים. ולכן זיהה אותם ואמר.

אבל פה הסבור שהם אורחי הארץ, ורץ לקראתם, שנאמר, ויבואו שני המלאכים סדום הבערב.

ולמה היה יושב לוט בשער סדום?

אלא אותו היום, עשו אותו ראש העיר.

לוט נהיה ראש העיר של סדום. הוא היה יושב, מינו אותו עליהם.

הביאם ואמר להם, בואו ולינו בתוך ביתי, ואיכלו ושתו, ותלכו לדרככם בשלום.

אותו הלילה זה היה ליל הסדר.

ומצא אורחים בבית שלו.

ולא קיבלו האנשים עליהם, לא רצו.

והחזיק בידם לוט, שלא ברצונם, והכניס אותם בביתו בכוח,

שנאמר, ויפצר בם מאוד.

לא ויתר להם, אתם באים אצלי לאכול. הוא לא, לא רעבים.

אוכלים אצלי, אכלנו אצל אברהם לשונות של בקר. לא, אצלי אתם באים.

הסטייקים אצלי דימים הם של פסח.

עם המצות, בואו תראו מה.

ראה אותם נער אחד מאנשי סדום,

הנערים מסתובבים, אה? בלילה.

יושבים על הברזלים.

אז הוא ראה שם אותם, אה?

תראה, מה לוט עושה? מושך פה שתי אנשים, אה? עושה הכנסת אורחים.

ויצא והגיד להם, הלך ברחובות, צעק, לוט, מכניס אורחים, פתח בתמחוי, כולם.

ונתקבצו אליו כולם אל פתח הבית לעשות כמנהגיו.

כולם עם העלות והגרזנים באים, אללהו אכבר.

רוצים לטפל בלוט, מה אתה עושה?

אמרו אל לוט, היה האנשים אשר באו אליך הלילה, הוציאם אלינו ונדעה אותם. מה רצו לעשות להם?

מעשים אשר לא יעשו, כמו שעושים שם

כל מיני מקומות של טומאה.

ונדעה אותם.

רוצים אנו לעשות כמנהגנו, סדום ועמורה.

מה עשה לוט?

כשם שנתן משה רבנו נפשו ומסר נפשו על ישראל,

כך לוט מסר נפשו עליהם.

לקח את שני בנותיו,

ואמר למה אתם מין ושאינו מינו?

לכו כדרך העולם.

אם אביא לכם את שני בנותיי,

תעשו להם כטוב בעיניכם,

והוציא להם תחת שני המלאכים את שני בנותיו, שנאמר, הננה לי שני בנות אשר לא ידעו איש.

רווקות.

ולא קיבלו האנשים, היה להם תאווה,

רצו, השם ירחם.

מה עשו להם המלאכים?

היכו אותם בעיוורון עד שעלם הוצחרו שכבר לא הולך,

לא תעוד רגע מקבל מכות מהחבר'ה.

משכו אותו, הכניסו אותו, פתחו את הדלת, ואת האנשים אשר פתח הבית היכו בסנוורים,

ואלוהו למצוא הפתח. בלבלו אותם, לא מצאו את הפתח של הדלת. בדרך כלל אדם בחוש המישוש עיוור, יש לו חוש מישוש חזק.

פה גם קהה העיניים שלהם, אור עיניהם,

וגם קהה חוש המישוש שלהם.

עד כדי שלא מצאו אפילו את הפתח. ככה התבלבלו. עשו נגחות בראש, מכה, זה נופל במדרגות, זה ככה.

עד שעלה עמוד השחר,

עד שנהיה אור.

כיוון שעלה עמוד השחר, הכל במידה.

כשם שהחזיק להם בידם שלא כרצונם והכניסם בתוך ביתו,

כך החזיקו בידו וביד אשתו וביד שני בנותיו, והוציאום בחוץ.

ואמר להם, מי אמר להם? המלאך, אל תביטו אחורנית.

רוצים לענות? אה, חבר'ה,

איך סובלים? אל תביטו.

שערי השם מוריד שכינתו,

והוא זה שממתיך בכבודו ובעצמו על סדום ועל עמורה גופרית ואש.

וכדי שלא תראו שכינת, את האור הזה,

את זיו השכינה של הגשבורגור, אתם, חס ושלום, אתם תפגעו.

לכן אסור לכם לסטוב אחורה.

עידית,

אשתו של לוט,

נכמרו רחמיה על בנותיה, אמרה, מה עם הבנות, הנשואות, הם לא רצו לצאת.

אמרה, מה עם הבנות.

והביטה אחריה לראות אם היו הולכות אחריה אם לאו, כי היא שלחה שליחים להגיד להם שעבור.

והיא לא ידעה, הם יישארו עם הבעלים ואמרו להם, עזבי, לא יקרה שום דבר, מה נתבלבל את המוח? היא סתם מדברת שטויות, אימא שלך הזדקנה.

היא מדברת לא לעניין, את רואה שהיא קיבלה מחלת ה...

מה את צריכה את זה?

תשאר לי איתנו פה, אנחנו פה, סדום, תראי עשירים, תראי זהב, כסף, אבל אם תבואו, מרגליהו.

אבל היא אמרה להם, לא, הולך להתהפך, והם לא ידעו. אז היא מסתכלת אחורה כדי לראות אם באים או לא באים, שמעו לה או לא שמעו לה.

והביטה אחריה לראות אם היו הולכות אחריה אם לאו, וראתה אחריה שכינה, ונעשית נציב מלח.

ראתה את נציב השכינה, במקום נעשתה נציב מלח.

ועדיין, תקשיבו טוב, ועדיין היא עומדת.

זה לא היה פעם נציב מלח ונגמר.

עדיין היא עומדת, כל היום,

לוקחים השברים אותה

והיא יורדת על רגליה.

עד הרגליים הם מלקקים, השברים, את הדמות שלה.

דמות של אדם, של אשתו של לוט, עידית, מנציב מלח.

השברים הרי אוכלים עשבים,

אבל זה לא, איך זה נקרא? עשווה טיבול.

הם צריכים משהו לטבל את זה, אז אין תבלינים, יש מלח.

מלח זה דבר שאפשר לטבל איתו. מה הם עושים?

הולכים עם הלשון שלהם

ומלקקים את הדמות שלה, עידית, אשת לוט,

זה עידית, זה לא זיבורית,

זה הכי טוב,

ומלקקים אותה שמה עד שמגיע לגובה רגליה,

ואחר כך הולכים אל הנהר, שותים קצת וחוזרים לזה שלהם,

למקום העדר שלהם.

כל היום לוקחים אותה, שברים, ויורדת על רגליה, ובבוקר צומחת מחדש הדמות,

פילי פלואין,

שנאמר, ותאבד אשתו מאחריו ותהי נציב מלח.

בסדר? מה זה ותהי?

זה לא לשון

עבר

אלא לשון הווה.

כל יום ויום נהפכת להיות לנציב מלח.

עד כאן פרק דה רבי אליעזר, נעבור בעזרת השם

מפה ליועץ.

בימים הללו אנחנו מתאבלים על מותם של 24,000 תלמידי רבי עקיבא,

שהם היו גדולים ועצומים, שמקטנם

חמישה תלמידים כדוגמת רבי מאיר בעלה נס

ורבי שמעון בר יוחאי, זכותו תגן עלינו אמן.

ועוד.

וזה הקטן שבהם, אני תמיד אמרתי, תראו מה זה.

פעם שמעתם על לוויה היסטורית כזו גדולה?

או אזכרה היסטורית כזו גדולה?

או אירוע כזה גדול?

אין, אין, לא קיים כזה דבר.

רבי שמעון בר יוחאי תנא

שנים לפטירתו, ואנשים כמדי שנה באים מכל העולם, מקצה עד קצה,

כדי לזכות להיות בציון.

ובשנים האחרונות, בשנתיים האחרונות אפילו עשו שירות חדש

למי שלא רוצה להיסחב עם מכוניות ואוטובוסים, מסוק.

אתה משלם כסף, מסוק מוסיע אותך עד הציון,

צ'יקו, מורידים אותך עכשיו ואתה נכנס VIP,

חוזר בחזרה, מסוק מחזיר אותך לנקודת היציאה.

מדהים.

ואנשים מוסרים נפש

כדי להגיע.

ולמה?

כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק.

יש לאדם דחק, יש לאדם צרה, יש לאדם מועקה,

רבי שמעון.

אז זה מקטנה תלמידיו של רבי עקיבא.

אז מה זה הגדולים?

אה?

אז מה זה הגדולים?

ובזמן הזה גם אנחנו אבלים על חורבן התורה כשהוא כחורבן בית המקדש.

כי בפטירתם של תלמידי חכמים זה שווה כחורבן בית המקדש.

ואבלות על חורבן בית המקדש הוא הדבר התלוי במעשה,

ובפרט בזמן של ימי בין המצרים,

בהמשך השנה, כן?

ביום ובלילה אדם צריך ליתן אפר בראשו במקום הנחת התפילין, כמו שנוהגים האשכנזים,

לשים אפר על מקום הנחת התפילין בזמן חופתם.

לזכור את חורבן בית המקדש.

ולשבת אצל המזוזה ולומר סדר, תיקון חצות.

אמנם לא המעשה הוא העיקר, רק

צריך להיות עין במר בוכה ולב נשבר ונתקע.

כאבל אם קודר יענך בשברון מותניים על צער השמיים,

והכל לפי הידיעה ולפי רוב האהבה ולפי זכות הנשמה.

אדם שיש לו נשמה זכה, יבין את המשמעות הזו

שלאבא שלו אין בית

ולא יש בית והוא צריך לבכות,

כי אבא שלנו גר ברחוב.

אבא שלנו אין לו מקום להשראת שכינתו.

והן אמת כי דלון הוא מאוד ואין איתנו יודע מה חיסרנו, מה איבדנו, מה גרמנו בעוונותינו הרבים.

ומהו גלות השכינה ועד היכן מגיע צער, וצער כל העליונים והתחתונים.

ועל זה ידבו כל הדבים מכל מקום,

כל אדם אינו חייו אלא כשיעור הבנתו,

ויצייר בעצמו כאילו עמו חגורת שק,

לובשת שחורים ומתעטפת שחורים,

וצועקת מרה כל ברמה, מנהמת כיונה.

מה הלשון אומרת?

כלאני מראשי, כלאני מזרעי. בנים גידלתי ורוממתי, והם פשעו בי.

וכזאת וכזאת, אחי יתן אל ליבו דברים הממררים את הלב, וישפור את נפשו בכל יללה.

אולי יזכה ויראה בנחמת ציון ובבניין בית מקדשנו ותפארתנו שייבניהם אירע בימינו ממנו.

ככה אדם צריך לבקש ולהתחנן.

וממוצא דבר אתה תשמע כמה רע ומר המעשה שעושים קצת אנשים או נשים,

שמתוועדים יחד לשמוח בשמחת מרעות

בלילי מוצאי שבת.

הולכים לדיסקוטק.

הולכים לשמוח. מה אתה הולך לשמוח? חורבן בית המקדש.

כל רגע ורגע האדם צריך להיות בצער על הדבר הזה.

ובפרט בשער הלילות,

ליל שישי,

במקום לשבת וללמוד תורה,

ואחר כך גם לעשות טועמי החיים זכור,

לטעום צ'ונט

וחלות של ויז'ניץ,

הם הולכים לדיסקוטק.

לכל מיני מקומות שאסור אפילו להזכיר אותם מבית הכנסת.

ובפרט בלילות החורף.

ומרבים בשמחה של הבל ואוכלים ושותים ומנגנים ומשוררים שירי עגבים

ושירי עכום.

אוי להם,

הרע עליהם,

כי בלי ספק השמחה הזאת לתוגה יהפך להם, או בעולם הזה או בעולם הבא.

מה אנחנו רואים צרות? למה זה?

כי אתה שמח במקום שלא צריך לשמוח.

אתה שמח במקום שהשכינה מצטערת.

אם לא ייתנו לב לשוב, כי מלבד כמה איסורים שעושים בזה שיושבים במושב לצים,

ונבלו את הפה,

ושירי עגבים, ועריות, ועיסקו מייסורים, ואמרו רבותינו זל.

עודנה דשמה זמרה תעקר.

אוזן ששמח לי זמר,

בזמן שלא צריך,

תעקר.

עוד בא כי כעס לאביו בן כסיל וממרר לי על היותו, כי יאמר הקדוש ברוך הוא, אוי!

בנים אכזרים, קול ברמה נשמע נהי בחיטה, אומרים רחל מבכה על בניה, והיא כבתולת חגורת שק.

וה' ממרום משג וממעון קדשו יתר.

קולו שעו גישק על נבהו, ומלאכי שלום אמר יבקיון, וכל צבא המרום במרום, צדיקים וחסידים ומשיח צדקנו בוכים,

ומתאוננים והכל על חורבן בית המקדש שנכר בעוונותינו.

ואלה יושבים להם ושרים, הם שוררים ונענים, ששים ושמחים בשמחת מרעות.

זה שמחה של מצווה?

מי יתר לך ללכת למקום כזה לשמוח?

מי יתר לך שמה לסעוד כזה בשמחה?

זה שמחה של מצווה? זה סעוד המצווה? זה סיום מסכת? זה ברית מילה? זה חופה?

מה זה זה?

זה לא שמחה של מצווה, ירד המשתתף שם.

אין זה כי אמרו הלב ושמיעות עיניים, העיניים סגורות,

מי האיש הירא וערך הלבה בשומעו כדברים האלה יתן אל ליבו,

שלא ילכו בשמחת מרעות כזו בסעודת הרשות,

רק בכל עצב יהיה מותר, ולא ישמח אלא בשמחה של מצווה,

ובזה ישמח ישראל בעושיו.

וזה בכלל דיני וענייני אבלות, שאדם צריך להתאבל ולקיים את כל מה שמפורש בשומן ערוך, יורד היה מסימן שמ״ב,

ימחס שלום נפטר, אחד משבעה קרוביו, בפרט אביו ואימו,

כמה הדבר הזה שאדם מקפיד, אבא שלו נפטר, כמו שעון הוא בא לבית הכנסת.

קדיש מקפיד, זה מהקדיש הראשון, ויוצא בשור, ופתאום באה השנה לשיעורים.

אחרי שנה נעלם כלא היה.

מה, אני הייתי? לא, לא, זה לא אני, זה היה הצל, זה לא הוא.

הצל שלו הגיע.

שנה שלמה יכלת, השתדלת, עשית, מה קרה? תמשיך הלאה.

תראה לגדוש ברוך הוא רצון אמיתי, תראה לגדוש ברוך הוא אמת בדברים. לא, שנה אתה היית זה, אחרי שנה נגמר.

מה קרה?

לא, כבוד של אבא ואמא. ומה עם כבוד של שכינה?

מה עם חורבן בית המקדש? למה את זה אתה לא מכבד?

מה עם 24,000 תלמידים? למה את זה אתה לא מכבד?

זה כל יום צריך לעשות ספירה.

כל יום צריך לעמוד.

לא רק פעם אחת, יום הזיכרון, יום השואה, יום זה,

שמים גזרי פרחים, הולכים, בוכים, מוכרים נרות נשמה בחצי חינם,

ואף אחד לא קונה.

הכול נשאר שם כאילו אין יום זיכרון.

זה יום זיכרון זה.

זה חרטא ברטא.

איך אתה זוכר אותו? בזה שאתה עומד?

או בזה שאתה מדליק נר לנשמתו? שאתה קורא תהילים?

שאתה מתפלל שכבר תחיית המתים ותהיה גאולה?

ויקיצו ורעננו שוכני עפר.

הוא אומר, נו, יאללה, נוריד את הנשמה עוד יותר ועוד יותר.

אתה לא רוצה שהוא יעלה.

על זה בשמיים בוכים.

מצטערים, אפילו מלך המשיח מצטער, שאולי אין לו את הזכות להתגלות.

ולא ייכנס אותו אחד שהוא 12 חודש על אביו ואימו, לא נכנס לשום בית, לא הולך, שום סעודות, שום, לא שבתות, לא מועדים, רק בביתו.

ומתוך כך גם מרבה למנוחתם, לנשמתם, ולא מטייל כלל.

למה הוא? אולי אם בצער,

אולי אנחנו סתם לגיהנום,

אולי פה, אולי שם. עזוב, בוא, בוא, אני אהיה הכי אספד שבעולם.

שיהיה להם טוב, שיהיה להם טוב.

והביא הרמב״ן בספר תורת האדם, דף כז עמוד ב', שאמר משה רבנו עליו השלום ליהושע, יהושע,

לבש עליי שחורים ותתכסה שחורים, וייזהר בכבוד עלובה זו.

הכבוד הזה שאתה עושה לנשמתי, תיזהר, זה כבוד עלום.

משמש הוא כבוד לנשמה, כל מה שמראין אבלות על פרידתה.

אבל לא יעשה כמנהג איזה מקומות שלובשים בגדי חול בשבת.

הוא לא יעשה כן אפילו בשבת שבתוך השבעה.

ולפי דברי האריז על אשר מפיו אנו חיים, יאכול צדיק דרכו דרך הקודש.

כי כל דרכיו משפט ודבריו חיים.

ולכן צריך להיזהר בדבר הזה.

אם כבר אתה מצטער, כמו שאתה מצטער, ככה אתה צריך להצטער על גלות השכינה.

ככה אתה צריך על פטירתם של צדיקים. ולכן בימים הללו,

שנפטרו בגלל שהם נהגו כבוד ובזה עשרים לארבע אלף תלמידי רבי עקיבא.

ומהשבת הזו, ויש כאלה שכבר בשבת שלפני כן מתחילים פרקי אבות.

למה פרקי אבות? כי זה עושה את הבן אדם בן אדם.

זה המוסר שמדריך את הבן אדם איך להתנהג. בלי מוסר בן אדם שווה לאפס.

הוא לא יכול, אין לו דרך ארץ.

ואם זה, זה רק צביעות.

זה רק מסכה.

תוריד את המסכה ותראה אותו כבעל חי לכל דבר. בעל חיים.

נהלך על שתיים אבל.

לכן אדם צריך ללמוד בהאם היה לנו מוסר, ולהבין איזה הפסד גדול יש לנו,

שאין לנו בית,

שיש ברור שם משרה את שכינתו, שאין לנו את אותם צדיקים,

שכל התורה כולה עמדה בזכות אדם אחד כרבי עקיבא שהפיץ על עשרים וארבע אלף, והחמישה הללו הצילו.

הצילו ולא הכל, הצילו.

ואלמלא חס שלום גם אלו החמישה, אויב ואבו, מה היינו עושים? העולם היה אבד.

היה נאבד לגמרי.

לכן אדם בהאם היה לא צריך להתאבל

על החורבן. לא מסתפרים ולא מתגלחים ולא שומעים מוזיקה,

אפילו של זמרים כשרים כמו ארז יחיאל.

לא שום דבר לא שומעים. למה? צריכים להצטער על חורבן בית המקדש.

וכל המתאבל על ירושלים,

כל המצטער על אותם תלמידי חכמים שנחשבים כבית המקדש,

כספר תורה שנשרף,

אף זוכה ורואה בבנייניי, יזכה בעזרת השם

בתחיית המתים לראות אותם הצדיקים יחד בעזרת השם עם מלך המשיח. אז יהי רצון בעזרת השם שתשבור יזכה אותנו

לדבוק בדרכיהם של אבותינו הקדושים והצדיקים המתים,

ונזכה בעזרת השם להיגאל גאולת עולם.

נזכה להקפיד לקיום המצוות קלה כבחמורה,

ועל ידי זה הקדוש ברוך הוא יחיש גאולתנו במהרה בימינו.

אמן ואמן.

רבי חניניהם הקשר אומר יזכור לכל דרכות ישראל לפיקה ארבעה ילם תמון מצוות שנאמר