פרקי דרבי אליעזר - ח' | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, השיום יהיה בעזרת השם

להצלחת ולרפואת

פנחס בן רוזה,

יוחאי בן שרון,

רבקה בת רוזה ללידה קלה בעזרת השם, ולהילול נשמת

שלמה בן חזקיה, סמרקן בת שרה, שרפור זדה בת חווה.

אני אשמע את כל הנפטרים בתוך שנה זו להצלחת ולרפואת

הורנו הרב אמנון יצחק בן

רומיה ואבוזכריה

אין נרפאנה לא בעזרת השם.

כן, אנחנו בפרק 20 בפרקא דרבי אליעזר

ויגרש את האדם

הקב' ברוך הוא מגרש את האדם הראשון, אמרנו הכל היה בזמן של כמה שעות טובות

כשהאדם חוטא,

אדם נוצר, אדם

מסדרים לו שידוך

את חווה, ולאחר מכן המלאכים באים לקראתו,

קורא שמות לחיות והאוכל מעץ הדעת, הנחש, כמובן פיתוי הנחש, וחווה,

ומגורש מגן עדן.

אז הנה הפרק שעוסק בגירוש מגן עדן. בואו נראה. ויגרש את האדם גורש ויצא מגן עדן וישב לו בהר המוריה. יש להבין איפה זה גן עדן? גן עדן עליון.

הגמרא אומרת שיש גן עדן עליון

וגן עדן תחתון.

מהו גן עדן עליון?

שכולם בעזרת השם יזכו לו,

מי שמסר את נפשו לכבוד השם יתברך, יזכה לגן עדן עליון. וגן עדן תחתון, כתוב שהפתח של גן עדן התחתון,

זה נמצא במערת המכפלה,

שמשם המקום עליית כל התפילות כולם.

משם הוא מגורש אדם הראשון ויושב לו בהר המוריה.

איפה זה הר המוריה?

הר הבית. ירושלים עיר הקודש.

ששאר גן עדן סמוך להר המוריה.

מה זה, איך זה סמוך? זה חברון, זה ירושלים.

נכון, זה סמוך, זה קרוב,

אבל יש גם משולש ברמודה, אמרנו, משולש אווירי,

שמקשר בין שלושת המקומות הקדושים,

הכי הכי קדושים של עם ישראל.

המקום הראשון, אמרנו, זה קודש הקודשים, בית המקדש, הקודל המערבי, כן,

זה מה שנותר לנו, שריד בית המקדש.

המקום השני זה מערת המכפלה,

ששם מקום עליית התפילות, מקום קבורת האבות הקדושים.

והמקום השלישי זה מקום קבורת רחל אימנו,

דרך בית לחם, דרך אפרת היא בית לחם.

אז שלושת המקומות הללו, מי שיסתכל במפה ככה,

שמצלמת מהזה,

יש צורה של משולש בין שלושתם,

ומקשר בין שלושת המקומות הללו, שלושה מקומות מאוד מאוד חשובים לעם ישראל.

אז הוא מגיע מגן עדן, סמוך להר המוריה.

ומשם, אומר האפיר כדרי בי אליעזר לקחו, משם החזירו במקום שנלקח.

משם, רבי שברוך הוא, אסף,

אמרנו, מארבע רוחות רבי שברוך הוא אסף את החול,

כדי לגבל וליצור את הדם הראשון,

ומשם הוא החזיר אותו לאותו מקום.

זה מעפר באת ואל עפר תשום, מאותו מקום שבאת,

מאותו מקום תשום. למה גדול לקח מארבע רוחות?

תיקח ממזרח, תיקח ממערב, תיקח מצפון, תיקח מדרום, למה מארבע דווקא?

שאם ימות אדם בצפון, האדמה לא תקבל אותו.

תגיד לו, אתה לא צפונבוני,

פה לא מקבלים אותך, לך, לך לדרומים,

לך לשם.

אם הוא דרום רע, אתה לא חקלאי אתה.

לך, לך למרכז, לך למערב, לך לזה.

שהאדמה לא תשחק, לא תדחה אותו,

לקח מכל המקומות כולם, ככה במקום שהוא מת,

צ'ק, שם האדמה מקבלת אותו, נגמר הסיפור, אין בעיה.

פורט את הצ'קים כמו שצריך.

ומשם לקחו ולשם החזירו במקום שנלקח, שנאמר ויקח השם אלוקים את האדם.

מאיזה מקום לקחו? ממקום בית המקדש,

שנאמר לעבוד את האדמה אשר לוקח משם.

איפה אתה תבוא להקריב קורבנות? איפה אתה תבוא לראות את פני השם אלוקיך שלוש פעמים בשנה?

ממקום ששורש נשמתך שם. אתם יודעים

שיש דבורים נפלואים. עוד מעט הרי אנחנו בעזרת השם נכנסים הלילה

לעזרת השם,

ערב ראש חודש ניסן, שיבוא עלינו לטובה ולברכה,

שנזכה בחודש הזה. בניסן יגאלו ובניסן תדעים לי כאלה, שיתקיים בנו כבר.

כבר אי אפשר לחגוג יותר. די, נמאס.

קשה, סובלים.

בניסן יגאלו ובניסן תדעים להיגאל. כתוב שנהגו,

זה לא איסור,

נהגו לא לעלות

לבית העלמין בחודש ניסן.

ולמה?

בזמן שאומרים גם תחנון כל החודש כולו, רוב החודש בשמחה, יצא כולו בשמחה.

מטעם אחד,

טעם נוסף כתוב שהנפטרים לא נמצאים בזמנים וימים טובים

בבית העלמין, לא בשבתות, לא במועדים, הנפטרים לא נמצאים בקבר.

הנשמה שלהם עולה למעלה, הגוף נותר למטה,

הנשמה עולה למעלה.

הנשמה עולה למעלה, מה היא עושה למעלה? יש לה מקום שם עם גן עדן, גן עדן, גיהינום, גיהינום,

50-50 אז הוא מקבל כף הקלע או משוטט לו בעולם עד שדנים אותו וכולי.

אז מה עושה הנשמה?

הנשמה יורדת. מתי היא יורדת? כשבאים לבקר אותה.

הולכים שבעה לא עלינו עליכם בבית העלמין.

הנשמה יורדת, במיוחד בה.

שלושים, אותו דבר, שתים עשרה, אחד עשרה, בנשמה הבאה.

אז בחודש ניסן אין איסור לעלות לבית העלמין. הרבה תורים, לא, אסור לעלות לבית העלמין. זה לא נכון הדבר הזה.

אין איסור לעלות לבית העלמין בחודש ניסן. מותר לעלות לבית העלמין בחודש ניסן, רק כשהנשמות לא נמצאים.

אז למי תדבר? ללמפות? למצבה? למי תדבר?

לשיש?

לחברה קדישא?

למי תדבר?

לכן נהגו שלא לעלות לבית העלמי.

ולכן אדם שיצא לו יורצייט, זאת אומרת האזכרה נפל לו בחודש ניסן,

אז שעת הגבורה וזה כן עושים.

אבל שאר הדברים לא עושים, דוחים את זה

או ללפני או לאחרי.

אם זה קרוב ללפני ראש חודש, אז עושים לפני ראש חודש.

קרוב לאחרי, אז הולכים אחרי ראש חודש.

עכשיו זה סתם ככה כדי לעלות לבית העלמי.

עכשיו כתוב שהנשמות כולם בשלושת הרגלים,

פסח, שבועות וסוכות,

זה רגלים הכתובים במפורש בתורה,

הנשמות כולם יורדים,

גם הם לראות את פני ה' אלוקיך שלוש פעמים בשנה. איפה בית המקדש של מטה?

אז אם ככה נשאלת השאלה,

כתוב עומדים צפופים ומשתחווים רווחים.

אני לא יודע, איך זה יכול להיות? עומדים צפופים, משתחווים ורווחים.

אם אתה עומד צפוף,

אז כל שכן שאתה משתחווה לא יהיה לך מקום.

אז איך שהשתחווה יהיה מקום?

התשובה היא שהנשמות, כל אותן הנשמות שגם נפתרו, גם הם יורדים לעולם הזה.

אם בית מקדש של מה יורד על מקום בית מקדש של מטה?

ממילא זה נהפך כולו לרוחני.

אם נהפך כולו לרוחני, עכשיו מובן, עומדים צפופים, משתחווים ורווחים.

יש מספיק מקום.

זה אחד מהניסים שנעשו ונעשים בכל זמן, בכל מועד ומועד לעם ישראל.

עומדים צפויים, משתחווים ורווחים, יש בשפע מקום.

ולמה? כי לא רק אנחנו באים החיים ממש,

אלא גם החיים שמה באים.

הם באים גם הם לראות את פני ה' אלוקיך.

בבית מקדש, אז בית מקדש על בית מקדש, והם באים ואז יש מקום. לכן,

בזמן שהנשמות יורדים לעולם,

לבית מקדש צריך לשמוח, הנשמות האלו ירדו לפה, הם משתתפים איתנו וצריך לשמוח, לא צריך להתעצב.

לכן לא נוהגים בכל ענייני עצבות בחודש ניסן ואבלות וכולי וכולי.

רק לדברים הנצרכים ממש.

בסדר? אבל שאר הדברים סתם לעבוד לבית העלמין וכולי,

בדברים הללו לא נהגו לזה.

אז זה מה שאומר פה, מאיזה מקום לקחו ממקום בית המקדש? למה ממקום בית המקדש? שמשם גם יורדים כל הנשמות, כל מועד ומועד נמצאים כל הנשמות שם.

שנאמר לעבוד את האדמה, איזוהי עבודה שבלב, הווה אומר,

זאת תפילה, הקרבת קורבנות, תפילה, שירה של הלווים וכולי, עבודה בית המקדש.

אז זו עבודה אמיתית,

כל זמן וזמן עושים אותה אשר לוקח משם. רבי יהודה אומר,

הקדוש ברוך הוא שמר שבת ראשון, והאדם שמר תחילה בתחתונים.

הקדוש ברוך הוא הראשון ששמר שבת בהיסטוריה,

אחריו האדם הראשון למטה.

והיה יום השבת משמר אותו מכל רע ומנחמו מכל שרעפה ליבו. הוא היה עצוב האדם הראשון.

למה?

אמרו השם מסכן, הביאו לו איזה אחת,

קרבו לחווה,

דחפו אותה בכוח אליו,

עשו שידוך,

והשידוך הזה לא היה מוצלח כל כך.

היא הזיקה לו,

יצא לו לא טוב, יצא לו נזק מפה, שהעיפו אותו מהווילה.

היה לו גן, מלא עצים, מלא פירות,

המלאכים משרתים אותו, עכשיו הוא צריך לעבוד הכל קשה,

לעבוד לבד.

אז הוא היה מתנחם על ליבו, מצטער,

שנאמר ברוב שרעפיי בקרבי תנחומיך,

ישעשעו נפשי. מה זה ישעשעו נפשי? השבת!

היא משעשעת את האדם, הייתה משעשעת את האדם הראשון לשמח אותו, שלא יהיה עצוב. לכן בשבת אסור להיות עצוב. אפילו שיש לאדם קשיים והכול, שבת, שמחים.

רבי יהושע בן כרחא אומר מן האילן שנחבאו שם תחתיו,

לקחו עלים ותפרו, שנאמר, ויתפרו עלי תאנה. אז התופרים הראשונים בהיסטוריה, אנחנו לומדים היסטוריה פה

בספר הזה, התופרים הראשונים בהיסטוריה. מי זה?

אדם וחווה,

ויתפרו עלי תאנה ויעשו להם חגורות.

היה מודה.

לקחו את הזה, זה נראה כמו תאנה, זה נראה כמו זה, קנאביס,

שרוצים עכשיו לאשר.

זה דומה לזה בדמות שלו, והם עשו להם מזה חגורות, ככה עשו להם זה.

זה גם זה היה החלולה החליפה שאחר כך העבירו?

אה, לא, זה ההוא, זה בגד מיוחד שהקדוש ברוך הוא...

כן, זה בגדי עשיו החמודות, זה בגד מיוחד שהקדוש ברוך הוא נתן.

ויתפרו עלי תאנה ויעשו להם חגורות.

יעשו גרטל,

לכאורה, חלוק היה הרגרטל עשו.

יפה.

רבי אליעזר בן יעקב אומר,

מאיפה עשו את הבגד שלהם? מן האור שהפשיט הנחש,

עשה הקדוש ברוך הוא כותונות כבוד לאדם ולעזרו.

זאת אומרת, האור, הרי נחש, יתקלל,

שכל הזמן הוא יפשיט את אורו. כי מדומני, כל 12 חודש, משהו כזה, הנחש מפשיט את אורו.

וזה צער מאוד גדול,

תחשבו מה זה מקלפים לכם את האור, לא עלינו, לא עליכם, מעל היד.

בשואה האיומה עברו את זה.

הרבה יהודים

שמסרו את נפשם על קידוש השם, היו עושים להם, האינקוויזיציות, כל הדברים האלה, הנוראים.

היו עושים כאלה דברים איומים ונוראים.

תארו לכם מה זה. אז אגב, הוא קילל את הנחש, הוא יפשיט את האור שלו.

זה ינוע מפעם בשנה.

או חצי שנה, לא זוכר את הפרט בדיוק.

אז הוא מפשיט את אורו, וזה סבל מאוד וצער גדול.

מהאור הזה של הנחש הקדמוני עשה הקדוש ברוך הוא לחווה ולאדם הראשון בגדים מיוחדים.

וזה הבגדים שהסתובבו אצל כל הגדולים,

לכאן ולכאן, גדולים לפה וגדולים לפה.

שנאמר, ויעש השם אלוקים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבי שם עמל עור.

מכובד, מזה של נחש, משהו יוקרתי.

יפה.

ובין השמשות של שבת היה

אדם,

היה אדם יושב ומהרהר בליבו ואומר, אוי לי!

שמא יבוא הנחש שיטעה אותי בערב שבת,

שנאמר, תשופני עקב.

או ישופך ראש ועוד אל תשופנו עקב.

פחד! הוא אמר, עכשיו יהיה חושך, כבר נכון? מתחיל להחשיך.

עכשיו הנחש יבוא, יקיש אותו, יהרוג אותו.

ככה פחד האדם הראשון.

למה נקמה? כי בגללם הוא קיבל עונש הנחש.

אמן עשה לו נס ונשתלח לו עמוד של אש

להאיר לו ולשומרו מכל רע. זה עמוד של אש שילווה את עם ישראל.

אחר כך במצרים,

בצאתה ממצרים, ענני כבוד וכולי וזה. עמוד של אש.

בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה.

מידה כנגד מידה.

לאבא שלהם הוא עשה אדם הראשון, גם לבנים.

נשתלח לו עמוד של אש להאיר לו ולשומרו מכל רע.

ראה אדם לעמוד של אש ושמח בליבו.

ואמר עכשיו אני יודע שהמקום, אם הקדוש ברוך הוא איתי, אם הקדוש ברוך הוא זימן לי כזה פרוג'קטור מאש,

סימן שהקדוש ברוך הוא איתי.

הוא פשט ידיו לאור האש וברך ברכת בורא מאור האש.

זה גרסה אחת, אנחנו מכירים את הגרסה השנייה שהוא לקח שני אבנים

ונתן אחת בשנייה ובירך על זה, בורא מאור האש יצא אש וכו'.

וכשהרחיק ידיו מהאש אמר אדם,

עכשיו אני יודע שנבדל יום הקודש מיום החול.

ולמה?

שאין לבאר אש בשבת.

כי אם אמרנו שהקדוש ברוך הוא שומר שבת ראשון,

הוא לא היה מביא לו את העמוד אש ביום שבת.

כי הקדוש ברוך הוא גם בכבודו בעצמו מראה לנו דוגמה אישית לעם ישראל שהוא משמר שבת.

אם הוא הביא את העמוד אש של שבת, סימן שמה?

שכבר יצאה שבת, וממילא אפשר להדליק אש. אפשר להדליק אש, אז עד כאן תחום שבת, דהיינו עד כאן שבת,

מעכשיו כבר יצאה השבת ונבדל הקודש מיום החול, שאין לבאר אש בשבת.

אמר ברוך המבדיל בין קודש לחול, לכן הוא יהיה ברוך המבדיל בין קודש לחול.

אז מי תיקן את ברכת ברוך המבדיל בין קודש לחול?

האדם הראשון.

זה היה מתוקן גדול.

מה?

אז מה אתה לא בודח בקדוש ברוך הוא שהוא יציל אותך?

זו עוד יותר שאלה.

כן.

אתה לא בודח בקדוש ברוך הוא שיציל אותך?

זה עוד יותר שאלה. בשביל מה? בשביל מה? הנה, תבטל 100% ביטחון.

אתה לא צריך את המנהל בנק בשביל ביטחון ובורא עולם.

בורא עולם זה הבנק הראשי.

מעל הבנק הראשי.

יפה.

הנה, אנשים שמו את הכסף שלהם שם, עשרות מיליונים,

ופתאום אמרו להם,

אין קבוצה ואין רכישה ואין דירה ואין קרקע ואין כלום.

פשטו רגל.

פשטו להם את הרגל. נגמר. עכשיו אין עלייה לרגל.

לא יכולים אפילו לעלות עם הרגל.

כולם מבואסים וכועסים ועצבנים והכול.

אבל אם היה שם את זה בצדקה ומעשים טובים,

והיו תורמים למקום טוב,

לאיפה שצריך לתת, אז השתבחנו ברור העולם. הם שחרור לעיין, מפיל אותם בברוך.

הם שחרורים להפיל אותם בברוך.

זה לא סתם.

כן, אל תפיץ את הסרצון הזה הלאה.

כשלא יבואו אליי הביתה.

כן, רבי מנה אומר.

כואב, כואב הלב, כן, לא פשוט.

אדם לוקח משכנתה, עובד כל החיים שלו והכול, ופתאום הוא מודיעים, לא, אין לך בית.

תגור בקרבינה, באוהל, זה לא פשוט.

השם יעזור שלא ייתן לאף אחד ניסיונות שכאלה.

רבי מנה אומר כיצד חייב אדם לברך על כוס של יין לאור האש.

עכשיו, בואו נלמד קצת מדיני הבדלה.

איך צריך לברך על כוס של יין לאור האש.

ואומר, ברוך אתה בורא מעורי האש.

וכשמחזיר ידו מן האש,

אומר, ברור אתה שבמקום אחד עבדי בין קודש לחול ובין אור לחושר וכו'.

ואם אין לו יין,

אין לו יין עכשיו.

עכשיו אשתו בחדר לידה,

ילדה ברוך השם, שעה טובה, בן זכר,

בריא ושלם, ואין יין, מה יעשה?

אין עכשיו יין. עזר מציון, הביאו בקבוק אחד לערב שבת.

שכחו את מוץ שבת ההבדלה.

בדרך כלל הם מביאים שתיים.

שכחו, מה יעשה?

לא עשה הבדלה.

ובדרך כלל נהוג שעשה הבדלה בביתו, אבל

במקום שאין לו, מה יעשה?

אומר פה הרב,

ואם אין לו יין, פושט את ידו לאור האש, ומסתכל בציפורניו, שהן לבנות מן הגוף.

אם נסתכל על הציפורניים שלנו, בשונה מהבשר שלנו,

ששם זורמים, זורם לו הדם והכדוריות, האדומות, והלבנות, והכל וזה,

הצבע של הבשר, של העור, שונה מצבע הציפורן, שהוא לבן.

יפה. אז אומר ברוך מורה האש.

וכיוון שמרחיק ידו מן האש,

אומר ברוך המבדיל בין קודש לחול.

ואם אין לו גם אש, מה עושה?

אה?

הסתבך.

פושט ידו לאור הכוכבים, נמסר המדבר,

פושט ידו לאור הכוכבים, שהם של אש.

נכון או לא? של אש או לא?

שביט, לא של אש.

שהם של אש, והסתכל בציפורניו, שהן לבנות מן הגוף,

ואומר ברוך בור אש.

אבל זה חנג'ורים, הכל בסדר.

אבל אם יש יום מעונן, נתקדרו שמיים, מה יעשה?

איך יברך?

מה, הזיזו אותם כמו הבבא סאלי?

בבא סאלי כתוב שזה, הזיז את העננים.

אבל מה, אנחנו בבא סאלי.

ואם נתקדרו השמיים, תולש אבן מן הארץ ומבדיל,

על דרך השפשוף כנראה, ואומר ברוך המבדיל בין קודש לחול, או

סתם מחזיק אבן בידו, ברוך המבדיל בין קודש לחול, כי עד עכשיו היה כולו קודש,

ועכשיו הוא נוגע בדבר שהוא מוקצה בשבת.

זה לא מיוחד לו,

זה לא אבן שהוא איחד אותה מערב שבת,

שיכול להשתמש שאתה לנח אותה בקיריים,

וכו' וכו'.

אז זה לא אבן מיוחדת.

זו לא אבן מיוחדת, היא נחשבת כמוקצה, היא נחשבת כמוקצה, היא אומר ל-, אז הוא מבדיל אותה, ואז הוא ברוך המבדיל בין קודש לחול, זה חול, זה קודש, עכשיו עשינו הבדלה.

רבי אליעזר אומר, לאחר ששותה אדם כוס של הבדלה,

מצווה להטיל מעט מים בכוס של הבדלה ושותה,

כדי לחבב את המצוות.

ומה שיישאר בכוס מן המים מעבירו על גבי עיניו.

למה? משום שאמור חמים שיעורי מצווה מעכבין את הפורענות.

שמעתם כדבר הזה?

יש סידור שהוציאו לאחרונה

של הבוכרים

נקרא בית הלוי.

שמעת עליו?

לא שמעת.

ושם מביאים שמסורת קדומה, כמובן זה מדור לדור, כן?

שנהגו לומר כמה וכמה פסוקים בהבדלה.

זאת אומרת, אחרי ההבדלה, מלבד הפסוקים שאנחנו מכירים,

וזה פסוקים שמכניסים את היד וטובלים ועושים במקומות הבאים.

מקום הראשון,

ברכת השם היא תעשיר,

אבל לא, זה מה שכולם מכירים, ברכת השם היא תעשיר.

זה לא מתחיל ככה.

קודם כל,

יראת השם

טהורה עומד לעד, משהו כזה.

שמים את זה, הוא שם את זה על

מקום

ראשו.

רגע.

מצוות השם ברא מאירת עיניים.

לא, מצוות השם ברא מאירת עיניים, מיראת השם תעשירה לעד,

ואחר כך הוא שם את זה על גבי גרונו,

שלא יהיה לו כאבי גרון.

שמתי קצת מוצא שבת,

אז נהיה כאבי גרון עכשיו.

שם את זה על גבי הגרון, אחר כך ברכת השם היא תעשיר, מכניס טוב טוב.

אחר כך שם פה,

מאחורה, במקום של עצם הלוז.

כי עצם הלוז, אתם יודעים, היא ניזונת משתי דברים.

היא ניזונת מסעודה רביעית של שבת,

והיא ניזונת מהיין.

שני הדברים הללו, זה מחזק את עצם הלוז לקום בתחיית המתים.

אם אין לו את זה,

אין קומה בתחיית המתים.

כי העצם הזאת, הלוז, כתוב שאם גם לוקחים פטיש,

מנסים לשבור אותה, אי אפשר לשבור אותה.

אבל מתי היא חזקה? בתנאי שהוא מקפיד על שני הדברים הללו.

לו הקפדת על שני הדברים הללו, היא תהיה כמו כל עצם,

חלושה.

לכן המקום נקרא לוז, זה מקום שהיו חיים בו ולא מתים בו.

כמו שהעצם היא חזקה, ככה המקום היה חזק, לא היו מתים בו.

בקיצור, אז שם הם מביאים את כל הפסוקים. אני בהזדמנות אביא לכם את זה, אני אקריא לכם את זה ככה. אם כבר למדנו את זה, אז זה שם מובא.

את כל הפסוקים הללו, שם הכל מובא ככה, ואדם יעשה את זה.

בסופו של דבר הוא, ויזרע יצחק בארץ ההיא, הוא שופך על הארץ,

על מקום הבית שלו, ויזרע יצחק בארץ ההיא ימצא בשנה עם מאה שערים ויברכהו השם.

ואז הוא מתחיל לפסוקים, ויתן לך אלוקים מטל השמיים ומשמנה ארץ ורובת גם תירוש.

איך?

תביא, בוא נראה.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו.

או, הנה, יפה.

נכון.

מחיתיך אב פשעיך וכהנן חטאותיך על המצח, נכון? מצוות ה' ברא מאירת עיניים.

הייתי קרוב לפה, אמרתי.

קרוב.

רפאות היא לשריך ושיקוי לעצמותיך, הריני מאמין

בתחיית המתים.

זה פה, כן?

וברכת ה' מתעשיר בכיסים.

בורני שפתיים, שלום, שלום, הרחוק, הנושא הקרוב, אמר שרום ופרעתיו.

ואז סופר, ויעזרא יצחוק בארץ העים, צבש על העם ושרים וברכו ה'.

אז יפה, זה דבר טוב, כן? אדם ינהג בזה. אז הנה, מקור לזה.

אנחנו רואים פה בדומה, בפרק הדרך בליעזר, שמה אומר?

שישייר קצת בתוך המים.

אתם יודעים שבעירה של מרים הרי מסתובב במוצאי שבת.

וכתוב שמי ששותה מבעירה של מרים, אז הוא...

רפואה. גם רפואה וגם חוכמה.

גם רפואה וגם חוכמה תהיה לו.

אז את זה הוא שם בתוך השאריות של היין. יעשה עם זה את כל הדברים שאמרנו.

ושיעורי מצווה כתוב מעכבים את הפורענות.

לא יהיה לו שום בעיות.

רבי צדוק אומר, כל מי שאינו מבדיל על היין במוצאי שבתות,

או אינו שומע מן המבדילים,

אינו רואה סימן ברכה לעולם.

יש אנשים שממהרים לעבודה במוצאי שבת,

כבר לא יכולים, כבר זהו, קוצר נשימה נהיה לו. למה השבת עכשיו ארוכה?

אז לא טוב לו. בחורף זה קצר, עכשיו שינו את השעון, והרוע, קשה לו.

הוא חייב ללכת, להיות עבד, עבד.

הוא לא רוצה להיות עבד של בורא העולם, הוא רוצה להיות עבד של בשר ואדם, אז הוא חייב להיות עבד, עבד.

אז הוא מהר מהמר, לא רוצה לשמוע אבדלה, לא כלום, כן, כן, יעשה, יעשה. מה, אבדלה אפשר לעשות עד יום שלישי.

אבל עדיף לעשות כמה שיותר מהר, איך אתה, ככה?

למרות שאתה אומר ברוך המבדיל בין קודש לחול, ואתה חוננתנו וכולם, אבל תעשה הבדלה כמו שצריך, תקנת חמים. תקנה.

אז כל מי שאינו שומע מן המבדילים או מבדיל על היין, הקדוש ברוך הוא,

קונה אותו לסגולתו.

מי שמקפיד על דבר הזה, ברור, וייתם לי סגולה מכל העמים.

ואבדיל אתכם מן העמים וייתם לי סגולה.

אבל מי שלא, אינו רואה סימן ברכה לעולם.

אז הברכה מלבד שאר הדברים גם תלויה

בהבדלה שאדם עושה.

לכן טוב שהאדם לא יסמוך על זה שעושים בית הכנסת, ישמעאל, אלא גם יעשה בתוך ביתו

הבדלה כמו שצריך.

מתחבר בבית הכנסת לא יצא ידי חובה, רק לשמוע ולענות המנחה על הברכות, ופה יעשה לבני ביתו וכולי וכולי.

כן.

אה,

יפה.

אי אפשר

לצאת ידי חובה.

כן, שם הפולקה

מההברכות של היום.

גם היום הם תפסו הברכות, אמרתם.

זה מה שתפסו, מה שלא תפסו.

ואיך יהיה לחג?

הייתי יום אחד פרסם שם, לא משנה איזה מותג שלכם,

פרסמו אצלנו זה מאורגווי, שם זה משהו,

מרעה פתוח והכל כמו שצריך.

שחיטה טובה של הבקר, כן.

אני לא זכיתי אפילו לשתי קילו.

וכל מי שהוא שומע מן המבדילים ומוביל עליהן, הקדוש ברוך הוא קונה אותו לסגולתו, שנאמר, ואבדיל אתכם מן העמים וייתם לסגולה.

באחד בשבת נכנס אדם במי הגיחון העליון עד שהגיע המים עד צווארו.

יום ראשון, נעשה מקווה.

ונטענה שבע שב...

בתות ימים עד שנעשה גופו כמין קברה

אמר אדם לפני הקדוש ברוך הוא ריבון כל העולמים, זה כל זה עושה בשביל התשובה שלו

ריבון כל העולמים העבר נא חטאתי מעלי וקבל את תשובתי וילמדו כל הדורות

שיש תשובה ואתה מקבל תשובת שווים

מה עשה הקדוש ברוך הוא? פשט יד ימינו והעביר את חטאתו מעליו וקיבל את תשובתו שנאמר חטאתי הודיעך

ועווני לא כיסיתי

סלע מן העולם הזה וסלע מן העולם הבא

ישב אדם ודרש בליבו ואמר כי ידעתי מוות הושיבני ובית מועד לכל חי

זה הפסוק שיש בבית העלמין בית מועד לכל חי

אמר אדם עד שאני בעולם אבנה לי בית מלון לרבצי

עכשיו הוא חושב על כמה דונם

לבנות דירה

חוץ להר המוריה איפה? ליד בירושלים עיר הקודש, ליד בית המקדש

וחצב ובנה לו בית מלון לרבצו

תראינו מה רשום בית מלון

אמרנו שגובהו של אברהם אבינו היה הגובה של 74 אנשים נורמליים

זה הגובה של אברהם, זה מדרש פלי המביא את זה

ולעומת זה,

יש מורים שזה כוחו וכו',

אז אם אברהם אבינו 74, מה האדם הראשון?

אז לכן צריך בית מלון

אמר אדם, אה?

אתה מכיר את הבדיחה על דור ראי?

הוא בא לרב שלו

אמר כבוד הרב, יש בעיות

בעיות בבית, תביא את המזוזות, הוא אומר של איזה בית

אמר אדם, מה הלוחות

שהן עתידין להיכתב באצבעו של הקדוש ברוך הוא

ועתידין ממי הירדן לברוח מפניהם בינוס

וגופי שגיבל הקדוש ברוך בשתי ידיו ורוח נשמת פיו נפח באפי

ולאחר מותי ייקחו אותי ואת עצמותיי ויעשו להם דמות עבודה זרה?

עכשיו הוא דואג על המג'נונים

שלא ייקחו את העצמות שלו ויעשו מהם שם בית עובדי עבודה זרה

יעשו מזה כל מיני, כמו שעושים היום, כל מיני

מצבות עם כל מיני דברים, ועושים מזה עבודה זרה

מה אמר? אלא אעמיק את ארוני למטה מן המערה ולפנים מן המערה

אז הוא, מה שנקרא, הכין לעצמו את מקום קבורתו

עמוק עמוק

ולפנים מן המערה,

לפיכך נקראת המערה הזאת מערת המכפלה

בלשון כפול

מאן דאמר אחד כפול בזוגות, מאן דאמר שני כפול בקומות

זה לא מה שאנחנו הולכים, רואים את המצבה הזו במערת המכפלה האמיתית, זה בפנוכו,

פעמים הם נכנסים בפנים

הלאה ושם הוא נתון אדם וחווה, אברהם ושרה,

יצחק ורבקה ויעקב אליה,

לפי הזוהר אמרנו גם משה וציפורה

מה זה דאבא זוהר הקדוש

ולפיכך נקראת קריית ארבע

שנקברו בה ארבעה זוגות

ועליהם הכתוב אומר יבוא שלום ינוחו על משכבותם הולך ניחוכו

ניחוכו

ניחוכו

צריך להגיד את זה כמו שצריך, הלאה

פרק אחד והעשרים

כתיבו מפרי העץ אשר בתוך הגן תנא רבי זעירא אומר מפרי העץ אין העץ הזה אלא אדם שנמשל כעץ

שנאמר כי האדם עץ השדה אשר בתוך הגן אין בתוך הגן אלא לשון נקייה

מה שבתוך הגוף זה הקרונה הגן של האדם

בתוך הגן אלא לשון נקייה מה שבתוך הגוף אשר בתוך הגן

אשר בתוך האישה ואין גן אלא אישה שנמשלה לגן

שהאדם מזריע לתוכה ויוצאים פירות שנאמר גם נעולה חותיכה לה

מה הגינה הזו כל מה שנזרעה היא צומחת ומוציאה פירות

כך האישה הזאת כל מה שנזרע הרה ויולדת מבעלה

בלעי הבריאה האישה נמשלה לאדמה

בא אליה רוכב נחש ועיברה את קין

מאיפה קין יצא כזה רח

והרג את הבל

כתוב שהנחש בעל חוה ומהעיבור הזה של הנחש שבעל חוה יצא קין

ואחר כך עיברה את הבל שנאמר והאדם ידע את חוה אשתו ומהעיבור של אדם יצא הבל

לכן יצא אחד טוב

ואחד לא טוב אחד לסטרא אחרה ואחד לסטרא דה לקדושה

מה הוא ידע שהייתה מעוברת ידע שהיא לא בתולה

ידע שהנחש באה עליה

וראתה דמותו של מי?

שלא היה מן התחתונים אלא מן העליונים של מי של קין

היה פרצוף שונה

לא היה פרצוף כמו של בני אדם

והביטה ואמרה קניתי איש את אדוניי זה משהו לא מובן לא מובן זה לא מפה

רבי ישמעאל אומר משם עלו ונתייחסו כל דורות הצדיקים

משם סליחה עלו ונתייחסו כל דורות הצדיקים איפה התחיל לספור את הצדיקים כבר משם

כי הבל לא עלינו

נהרג בדמיו קין לא שייך לסטרא דה קדושה

משם מתחילים כל הצדיקים

נוח צדיק בדורותיו כן

כלפי שאר הדורות רשע

רבי ישמעאל אומר משם עלו ונתייחסו כל דורות הצדיקים ומקין עלו ונתייחסו כל דורות הרשעים המורדים והפושעים במרום ואומרים אין לנו צריכים לטיפת גשמיה

ככה עד כדי ככה, הוא כופר ואומר, לא צריכים את הגשם שלך.

שנאמר, ויאמרו לאל סור ממנו.

רבי מאה שיהיה אומר, נולד קין ותאומתו עמו.

כל אחד מהם נולד עם תאומה.

נולד הבל ותאומתו עמו.

יש דעה שאומרת שהוא נולד עם שתי תאומות, לכן קין קינה בו,

דרג אותו.

אמר לו רבי ישמעאל, והלא כבר נאמר, ואיש אשר ייקח את אחותו,

בת אביו, בת אמו וכו'.

אמר לו, מתוך הדברים האלה, תדע לך שלא היו נשים אחרות בעולם שיישאו להן

ויתירן להן.

התורה יתירה להן, נכון? חסד, זה דבר נוסף.

ועל זה נאמר, כי אמרתי, עולם חסד ייבנה.

אבל דבר נוסף, כתוב שהרי אז לא היה קודם קבלת התורה, קודם קבלת התורה לא היה בעיה.

לכן יכלו.

בחסד נברא העולם

עד שלא ניתנה תורה. רבי יוסי אומר, קין והבל תאומים היו.

שנאמר, ותהר ותלד את קין,

ובהאי שעתה אוסיפת למילד.

באותה שעה גם אוסיפה ללדת גם את הבל.

שנאמר, ותוסף ללדת, והיה קין אוהב לעבוד אדמה לזרוע,

והבל היה אוהב לרעוד צאן.

זה נותן מלאכתו מאכל הזה, וזה נותן מלאכתו מאכל הזה. הם עושים מחלפות.

אז לא יתו להם, הכל היה בסדר.

הגיע ליל יום טוב של פסח, הנה פסח מתקרב.

אמר להם אדם לבניו, בלילה הזה עתידים ישראל להקריב קורבנות פסחים.

צריך לעשות חנג'ורי, לשחוט את הבהמה, הכל בסדר.

הקריבו גם אתם לפני בורכם. תעשו מעכשיו, תתקנו את מה שאבותינו עתידים. כתוב שכל האבות הקדושים, כולם,

ובניהם וכו' וכו', קיימו את כל המצוות, אפילו מצוות די רבנן, כגון עירוב תבשינין, אברהם אבינו, וכן על זה הדרך.

אז כל שכן וכל שכן, שאף על פי שפסח עדיין לא היה, אלא רק יהיה ביציאת מצרים,

קיימו את מצוות הפסח, כמו כתוב אצל לוד, שאפה להם מצות.

ראיתם את הסרטון שם באיראן,

שהם מופיעים את המצות?

שם אין בדצים.

לא צריך בדצים.

עושים מה שצריך,

מצות, כל מצה שם מרובעת ככה.

זה נראה כמו גמרה של פעם.

משהו כזה מדהים.

מדהים.

אתם עושים שם, מכניסים כל אחד את הזה שלו למשפחות של, לא יודע, מאות, כמה אלפים שנמצאים שם, משפחות,

והם מכינים להם קבוצות לפסח, השתבח שמונה.

אפילו יודעים שבגולה, תראו כמה הקדוש ברוך הוא מקפידים על הדבר הזה.

אז גם אתם הקריבו לפני בורכם. הביא קין מותר מאכלו כליות זרע פשטיים. קין היה קמצן.

מה עשה? הביא את הדברים הפשוטים, זרע פשטיים וכל הדברים ככה.

והביא הבל מבכורות צאנו ומחלביהן כבשים שלא נגזזו לצמר.

חיכה שהכבש יהיה ככה אחרי ספירת העומר, יש הרבה שיער.

אמר את זה אני מביא, ככה הכי משובח, עם הרבה ראשית הגז ככה.

ונתעבה מנחת קין ונרצית מנחת הבל. אז הוא שנא את המנחה של קין,

זה היה בקמצנות,

תראו לו לא אוהב קמצנות.

ואת של הבל הוא קיבל, שנאמר, וישה אדוני אל הבל ואל מנחתו, ואל קין ואל מלכתו לא שאל.

רבי יהושע בן קרחה אומר, אמר הקדוש ברוך הוא, אל יתערבו מנחת קין והבל לעולם.

אני לא רוצה בחיים לערבב את המנחה של קין והבל, לעולם שלא יתערבב.

זה כביכול ברכה וקללה

שהקדוש ברוך הוא אומר.

שמחס ושלום יתערבו בהרג בגד. שימו לב מה הברכה ומה הקללה.

שנאמר לו, תלבש העטנז.

זה פשטן הוא הביא, זה הביא צמר.

ואז ברוך הוא מאותו זמן נתן ברכה וקללה. ברכה שאדם לא ילבש צמר ופשטן יחדיו. זו מצווה.

מצווה דאורייתא.

שעטנז.

וקללה שכביכול הוא עניש את קין והבל.

את קין שהמנחה שלו לא תתחבר לעולם עם הבל.

שמא חס ושלום יתערבו בהרג בגד. שנאמר לו, תלבש העטנז, צמר ופשטים יחדיו.

אפילו אם מרובכת לא יעלה עליך.

שנאמר הוא, בגד כלאיים שעטנז לא יעלה עליך.

רבי צדוק אומר,

נכנסה קנאה ושנאה גדולה בלבו של קין.

קין התחיל לשנוא את הבל. מה?

את שלך לקחו הכל בשלמות. כתוב שירדה יש מן השמיים.

הכל עליו ואת שלי. לא.

על שנרצת מנחתו של הבל, ולא עוד אלא שהייתה אשתו,

תהומתו,

של מי? של הבל, יפה בנשים.

התהומה שלו הייתה כל כך יפה.

הוא קינא בו. למה שלי? גחה,

מכוערת, שלך יפה.

משם התחיל העניינים של קנאה,

שאדם מסתכל על הדשא של השכן.

מה זה, בגלל שזה אצלו יותר ירוק.

אמר, אני אהרוג את הבל אחיו ואקח את אשתו.

מה הבעיה? בוא נפתור את הבעיה, נהרוג אותו, נגרר את האישה.

שנאמר, ויאמר אל קין אל הבל אחיו, והיא ביותו מסדה. מה אמר לו?

התחיל לריב איתו, פתאום.

לא היה לו סיבה מה להגיד לו, הוא חיפש מה להגיד לו, והביא אותם בשדה.

ואין בשדה, אמרנו, אלא אישה, כי האישה נמשלה לשדה, לאדמה.

שנמשלה כשדה, שנאמר, כי האדם עץ השדה.

לקח אבן, מה עשה קין? לקח אבן,

וטבעה במצחו של הבל והרגו.

פשוט השכיב אותו, לקח את האבן והרג אותו.

שנאמר, ויקום קין אל הבל אחיו, ויהרגהו.

רבי יוחנן אומר, לא היה יודע קין שהנסתרות

לנו גלויות לפני הקדוש ברוך הוא.

לא יודע שהכל גלוי לפני הקדוש ברוך הוא, אבל שאף אחד לא רואה. יש אחד למעלה, לא רואה, יש עננים מסתירים, נגמר.

מה עשה?

נטל את נבלתו של אחיו, הבל,

וחפר וטמן אותו בארץ.

לפני זה,

כתוב גם במפרשים שהוא לא ידע מאיפה להרוג אותו.

ולכן הוא ממש חורר את גופו.

לא יודע מאיפה להרוג אותו, עד שיצאה נשמתו.

ואז משם הוא ידע שיצאת נשמתו של האדם.

אז פה כבר החרד. נטל את נבלתו של אחיו וחפר וטמן אותו בארץ.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, הבל אחיך, איפה אחיך הבל?

אמר לפניו, ריבונו של עולם,

שומר שדה וחרם שמתני.

מה, אני שומר?

בשדה ובכרם? מה אתה שואל אותם? איפה אני יודע?

שומר אחי לא שמתני?

שנאמר השומר אחי אנוכי?

אמר לו, אתה שמת אותי לשמור על מה?

על הכרמים, נכון? על מה שהוא היה עוסק בעניינים שלו. לא שמת אותי לשמור על אחי.

אם אתה שם אותי לשמור על אח שלי, הייתי יודע איפה הוא.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, הרצחת גם שמעתי, אה?

אתה חושב שאני לא יודע, אה?

ניסית להחביא את זה מידע לאדמה, אל תדאג, גם משם יש מודיעין לקדוש ברוך הוא.

שמעתי, שמעתי קול דמי אחיך צועקים אליי.

מה זה קול דמי אחיך? כל הזרע שהיה אמור להביא הבל לעולם, כולם צועקים.

ריבונו של עולם, מה עשינו שאנחנו ככה צריכים, אין לנו תקומה?

כיוון ששמע קין את הדבר הזה נבהל, הוא פחד.

ומיד הקדוש ברוך הוא קילל אותו,

וערערו שיהיה נודד בארץ.

לא יהיה לך מקום אחד מנוחק, כל הזמן.

חוץ לארץ,

אמריקה, אוסטריה, זה, זה, זה, כל הזמן מסתובב בכל זה, הולך לאיראן, חוזר לפקיסטן, לדאעש,

מבחר.

סוריה, זה, זה נקרא, נד ונד יהיה בארץ.

אין לו, זה כל הזמן, הוא עובר ממקום למקום.

על שפיכות דמים ועל מוות רע,

על המעשה הזה שהוא עשה.

אמר קין לפניו, ריבון כל העולמים, גדול עווני מנשוא,

שאין בו כפרה, ונחשב לו הדבר הזה כתשובה.

אז קין, גם הוא ערר תשובה כמו אבא שלו,

כמו האדם הראשון, אמר, גדול עווני מנשוא.

והגשברוך חישב לו את הדבר הזה כמו תשובה שנאמר,

גדול עווני מנשוא, ולא עוד.

אלא יעמוד אחד בארץ ויזכיר את שמך הגדול ויהרגני.

יגיד שמה שם מפורש ויהרוג אותי.

ככה מתלונן קין לפני הקדוש ברוך הוא רוצה חסינות.

עד מדינה.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

נטל עוד אחת מ-22 אותיות שבתורה,

זו הייתה אותיות,

וכתב על זרועו של קין שלא יהרג.

לנו סיפרו בגן שזה היה על המצח.

נכון.

הנה, המקור פה על זרועו של קין.

שלא יהרג.

שנאמר, וישם השם עוד לקין. אתה בא להרוג אותו?

רגע.

אה, בסדר.

בסדר? זה יש לו תעודה מהקדוש ברוך הוא.

אות משמו של הקדוש ברוך הוא.

והוא היה שומרו מחיית השדה ומעוף השמיים.

לא רק היו רודפים אותו בני האדם להרוג אותו,

אלא גם חיות השדה ועוף השמיים. ולמה?

כי הקדוש ברוך הוא, מה הוא אומר בספר דברים?

פן תרבה עליך חיית השדה.

למה שבורו ציווה את נוער מהבהמה תוהרה שבעה שבעה מהטמאה הזו, נו, שניים שניים, זכר ונקבה. למה?

פן תרבה עליך חיית השדה, שלא יהיה יותר מדי,

ואז יהיה יותר מדי, יבואו להרוג אותך. הנה, כמו שבאו עם קין. לולא היו לקין ביד שלו, לא ניצל.

גם מהבהמה והחיה והעוף.

והיו אדם ועוזרו ועזרו, זה הכוונה לחווה, יושבים ובוכים ומתאבלים עליו.

על מי?

על קין.

ולא היו יודעים מה לעשות.

סליחה, היו יושבים ומתאבלים על קין, כן, והיו בוכים על הבל.

לא היו יודעים מה לעשות.

בן ראשון הגיע,

באותו יום נתעברה ביותום נולד, זה לא מחכים תשע חודשים.

לא היה מושג כזה של תשע חודשים.

לא היה מושג של, איך זה נקרא?

הזריקה.

הפידורל,

לא היו צריכים, מי ילדת, הכל בו ביום.

שלא היו נהוגים בקבורה, גם לא ידעו איך לקבור אותו.

הוא כיסה אותו ככה בחול, לא עלינו, כמו שעשו לרשעים האלה,

לשלושת הבחורים. אתם זוכרים? בצומת שם,

שכיסו אותם ככה, וזה חצי ככה.

כיסה אותו ככה חצי-חצי.

לא ידעו מה לעשות, מה נעשה איתו? מה נעשה עם הגוף שלו?

עד שראו מראה מיוחד. בא עורב אחד,

אחד שמת לו אחד מחבריו.

העורב מצא את החבר שלו, תאונת עבודה, מת.

לקח אותו והביא אותו איפה שיושבו שם אדם וחווה,

שם שמה, והתחיל לחפור עם המקור שלו בור בארץ,

וטמן אותו לעיניהם.

האדם הראשון רואה את זה, אמר אדם, כעורב הזה אני עושה.

כמו שהעורב חפר בור,

אני עושה ככה.

מיד לקח נבלתו של הבל וחפר בארץ וטמנה, ושילם הקדוש ברוך הוא שכר טוב לעורבים בעולם הזה.

מה השכר שהעורב קיבל?

שהוא ייסד את הקבורה באדמה,

שהרבה לא מוכנים לקנות היום קבר בקומות, לא מפחדים לקנות קבורת סנהדרין, לא, לא, באדמה.

זה מהחנג'ורי הזה, מהעורב.

למדו את זה מהעורב, הוא הראשון

לכל דבר שבקדושה

שהיה בדבר הזה שהוא חפר וטמן את החבר שלו, ומזה האדם הראשון למד,

וחפר וטמן את הבל.

והקדוש ברוך הוא שילם לו שכר, מה השכר שלו?

נתן להם הקדוש ברוך הוא שכר, ומה שכר נתן להם? כשהם מולידים את בניהם רואים אותם לבנים ובורחים מפניהם,

וסבורים שהם בני הנחש.

העורב שהאפרוח שלו יוצא בצבע לבן.

הוא בטוח שזה בנים של הנחש, הוא מפחד, הוא בורח.

והקדוש ברוך הוא, אז מה החסד? אז מה? אז גירשת אותו? מה, הוא המליץ בן וזרקת אותו? זרק אותו? מה, איזה שכר זה? לא.

והקדוש ברוך הוא נותן להם את מזון אותם,

לצאצאים של העורב, לילדים שלו, בלי חיסור כלל.

שמעתם?

עוד בריאה שמקבלת ספיישל מהקדוש ברוך הוא בלי חסרונם.

זה האפרוחים של העורב.

ולא עוד אלא שהם קוראים,

יש להם זכות,

מה הזכות שלהם?

לקרוא לקדוש ברוך הוא בתפילה

שירד מטר על הארץ.

זאת אומרת, אם הסתבכת, אין לך את חוני המעגל בדור?

אתה פונה לעורב ואומר לו, רבי עורב,

תעשה טובה, תן קריאה לקדוש ברוך הוא. הוא קורא קרא,

הוא נותן לך קריאה לקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא מוריד גשם, הנה.

קוראים ליתן מטר על הארץ, והקדוש ברוך הוא עונה אותם.

שמעתם?

הקדוש ברוך הוא עונה אותו.

שנאמר נותן לי בהמה לחמאה לבני עורב אשר יקראו.

בומבה.

יפה.

אי אפשר בלי מוסר.

אז אנחנו עוברים בסייעתא דשמיא אל הפלא יועץ.

או, אהבת רעים אחרי שהיה את המעשה של קין והבל. צריך עכשיו לאהוב את החבר

ידוע הדבר כמה גדלה מעלת אהבת הרעים עד שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה בירושלמי נדרים פרק ט' הלכה ד'.

ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה.

ופרשוה רבותינו זיכרונם לברכה בשבת ל״א דרצונם לומר דעלה אכסני לחברך לתעביד.

מה ששנואי עליך אל תעשה לחבר שלך.

והנה לפי גודל הטובה כך יצרו של האדם מתגבר עליו בכל יום.

עד שבעוונותינו בעוון שנאת חינם חרבה עירנו.

ושמע מקדשנו וגלינו מארצנו.

ועדיין הסתה מרקד בינינו לשטננו.

איש לביצעו פנה ואינו חושש לתקלת חברו.

וישו שמח לעין.

ויש שבשביל הנאה כל דהו איש את רעהו חיים בלעו.

אוי לעיניים שכך רואות כי עינינו תכלנה לציפייתנו ציפינו לישועה.

אדם מצפה לישועה ועכשיו הוא שמח שהחבר שלו ניזוק.

ומושיע אין כל עוד שמידה זו של שנאת חינם ואי אהבת רעים מצויה בינינו.

לכן צריך להתחזק ולעורר את האהבה ופרטי אהבת רעים.

כבר ביארנו לאורך ולרוחב, כבר בואר באורך ולרוחב בספר הברית.

ואני אביא אותם בקצרה. והוא שצריך לקיים בעניין הזה סור מרע ואחר כך עשה טוב.

וצריך לסור מרע בדיבור ובמעשה.

אז בואו נראה מה כותב הרב.

בדיבור. איך אדם שר מרע בדיבור?

דהלך סני לחברך לתעביד צריך להיזהר ולהישמר מלדבר אל חברו על חברו שום דיבור

שאינו רוצה שידברו לו או עליו.

ובזה נכלל לשון הרע והונאת דברים וכהנה רבות וכן על זה הדרך צריך לסור מרע.

אז אדם צריך להיזהר בדבר הזה שלא לדבר סתם על אחרים.

כמובן שאם זה רשע מצווה לדבר אחריו.

מצווה לגנותו.

ובמעשה מה זה?

שלא להזיק בחברו או לגרום לו שום נזק.

כל דלא ניחא ליה צריך שיעשו לו. שיעשו לו. נוח לך שיעשו לך כזה דבר?

אז למה אתה עושה לחבר שלך כזה דבר?

וצריך להעמיק בזה כי רבוע הטעיות היצר הרע הוא ביותר. צריך להיזהר במקום שיש חסרון כיס.

שאדם עשוי להוריע היתר על עיניו של לנטות אחרי הבצע המגיע לו אפילו בהפסד חברו. אדם מורחק בשביל הכסף,

מתאבד.

מוסר את נפשו על הממון יותר מעל המצוות,

יותר מלכבא את חברו וכו'.

ולכן אחרי הבצע אפילו מגיע לו בהפסד חברו.

בכל אופן, אל תיתן לעצמך להשתלט עליך.

ולא לחינם אמרו בעירובין סמכי ב',

אדם ניכר בכיסו,

בכוסו ובכעסו.

אשרי איש יראה את ה' ואוהב את ה' בכל מאודו ולא ייטע אחרי הבצע.

וכן צריך לקיים במצווה זו מעשה טוב בדיבור ובמעשה, בדיבור.

לדבר דברים טובים ונכונים ולשמח אנשים,

כגון בשורות טובות ועצות טובות,

ולהרים מכשול מדרך עבירות. אתה רואה את החבר שלך עיוור,

באפלה, לא מבין, לא יודע על בעיית הכשרות, לא יודע פה, לא יודע שם.

תן לו,

תראה לו, תסביר לו, תבהר לו.

תן לו את הדברים שיקבל אותם, אל תבוא אליו בצע הקודש.

יש אחד, לא משנה, שבוע שעבר.

זה משהו, אז הוא מתקשר לאיזה אחד. נורא, לא לקחתי אותך בגלל שאתה...

הוא בכלל לא יודע מה הסיפור הזה של ה...

יש אנשים, תדעו לכם, שלא שמעו מה זה,

מהעניין של השחיתות ושל ה... לא יודעים עוד.

לכן צריך לדבר איתם, להסביר להם, לבאר שיש בעיה, שפה גדולי ישראל, להסביר מה גדולי ישראל עושים וכו'.

כי לא כולם יודעים, לא כולם חשופים.

לתקשורת, לווטסאפ, לאינטרנט, לזה לא כולם חשופים. לכן צריך לעורר ולהביא את הדברים. לא כולם שומעים את ההרצאות של הרב.

לא כולם מעודכנים

במה שהרב מעדכן אותנו, אבל

צריך לבאר, להסביר להם את זה כמו שצריך.

ובמעשה, אז אם אתה צועק עליו על ההתחלה, הוא מתרחק ממך, הוא אומר, רגע, מה זה זה?

מה, מסתי לו שהוא צועק עליי?

לכן אתה תסביר לו דברים, אתה רואה שהוא רשע,

זה כבר אתה יכול למחות בו, כן, לצעוק עליו.

אבל אם לא, תסביר לו, תבאר לו את הדברים, תשב איתו, תראה לו, תמסור את נפשך עליו.

ובמעשה עשות חסד בגוף ובממון,

וגם חסד דתם עושה עסק גם בגופו, גם בממונו.

לא יתקמצן על הממון שלו, לא, תן חסד לשני.

כאשר חפץ שיעשו לו וירחמו עליו ושידחקו עצמם כדי לרחם עליו,

ככה יעשה למען עשות חסד ולקיים מצוות ואהבת לרחה כמוך.

כמו שעושים פה, בקהילות פז חולון,

שדואגים לסלם מזון לנזקקים, עכשיו למדו בקהילות פז הראשי, נכון?

נכון, פרסמו את זה, לא?

קהילות פז הראשי, שמי שזה יחלק קצת למזון ויכול להביא מוצרים כמו שצריך, בהכסבים הטובים.

ושיהיה לטובת הקהילה למי שנזקק. ראיתי שפרסמו, לא?

נורא ידע.

טוב, ראית, פרסמו, נכון?

אז כן, אז זה דברים שצריכים לעשות את הדבר הזה.

קמחא דפיסחא זה דבר טוב, קמח של חיתים, המשנה ברורה כותב,

שהיו נוהגים לקחת זה לעניים,

לסדר בכל עיר ועיר, לסדר,

שיהיה להם כדי צורכי חג הפסח וכולי וכולי.

אז זה גם בעניין של חסד, גם בממון, גם בגוף. גם הוא דואג לחבר שלו, מביא לו את זה עד הבית וכולי וכולי, וגם בממון.

כשהוא מוציא מכיסו, הוא קונה והכול, וזה, בהכשר הכי טוב, הוא מביא לו.

למה יאללה שיסתדר בזה, בית תמכוי יאכל בפסח, לא? דואג לו.

יפה.

ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, ולפום צערה אגרה גודל הצער כך גודל השכר של האדם.

כי אדם שלפום צערה עושה נחת רוח ליוצר כרחם אבל בנים, ואך לצרה יולד.

כן איש את רעהו יעזורו, כי כולנו בני איש אחד נחנו, אחים אנחנו.

וכאשר יחוס על אחד מאיבריו, כמו שאדם כואב לו האצבע, איך הוא מוסר את כל הגוף שלו לאצבע הזאת?

כל הגוף צריך מנוחה, רוצה איזה סוף שבוע.

לנוח, למה האצבע כואבת לו?

אותו דבר, אדם צריך לרחם על כל הגופות.

יש הרבה מתים שמהלכים, זה נקרא.

המת המהלך, הוא לא יודע מה נעשה, ולא פה.

זה מת מעליך.

תסביר לו, תחיה אותו,

תדבר על ליבו, תראה לו,

תראה לו את הדרך, תראה לו את האמת.

שלא תהיה נהדרת מקרבו.

וכאשר יחוס על אחד מאיבריו, כן צריך לחוס על כל אדם מישראל, כי כולנו כאיש אחד גוף אחד.

והנה האדם אוהב את עצמו,

אה?

כמה האדם אוהב את עצמו? ואת בנו ואת אחיו,

מפני שהטבע מחייב אותו לאהוב אותם.

למה אתה אוהב את אח שלך?

זה איזה עצם מעצמו עם בשר מבשרי, לא?

למה אתה אוהב את הבן שלך? מה זה בן שלי, אפילו שהוא מרגיז אותי, מקבל שתי סטירות, אבל אני עדיין אוהב אותו.

אבל לגבי חבר שלו, במקום שסובר דאית לפסדא או תירא דא גופא, אהבת עצמו גוברת עליו.

זאת אומרת, זה מגיע להפסד

שקשור בו או שטרחה מרובה. מה, למה? מה קרה שאני אטרח בשבילו? עזוב, נו, יסתדר לבד, יאללה.

שיסתדר לבד, שישבור את הראש.

למה?

מה, זה לא אחיך?

כל ישראל ערבים זה לזה, לא ערבים זה לזה.

זה אחיך.

הוא גם יהודי כמוך, תאיר לו פנים, תראה לו, תסביר לו, תתן לו.

תדריך אותו.

ומה גם שלהיות מצווה רבה יצרו של אדם יתגבר עליו ולהעבירו על דת כגונו למען יאבד טובה הרבה. היצר הראה לא רוצה שניקח זכויות בעולם הזה. מה נשאר?

לא נשאר הרבה זמן.

היצר הראה לא רוצה שאדם יצבור עוד זכויות ועוד זכויות, ולכן צריך להתגבר על יצרו ולחוס על כבוד כגונו ולעורר את האהבה. ואשריהם ישראל כמה יגיעות יגעים וכמה טרחות סובלים וכמה הוצאות מוצאים על דבר מצווה ומעשים טובים.

אבל דא עקא שיש מצוות גדולות אשר דורש אין להם מחמת כשאין מחזיקים אותם למצוות כך.

ואם אמרו הווה רץ למצווה קלה כבחמורה, לא סתם חז״ל אמרו את הדבר הזה באבות.

הווה רץ למצווה קלה כמו חמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות,

על אחת כמה וכמה מצווה רבה כזו,

שנכלל בה אהבת חסד ואהבת רעים ודרכי שלום שאדם ראוי לרדוף אחריה כרודף אחר החיים.

ומאחר שיצר סמוך מורה ארבעים ותשע פנים לטהר את השרץ ולקרב התועלת לעצמו, מה גם שיש בדבר הזה כמה עניינים שהיירא את דבר השם נבוכו ואינו יודע איזה דרך ישכון אור, לכן העצה הייעוצה היא לקיים, אמר התנא שאמר

ואל בינתך אל תישען, אל תעבוד לפי השכל,

תעבוד לפי איך שהתורה אומרת,

תעבוד לפי איך שהקדוש ברוך הוא רוצה, אל תעבוד לפי הרגשות שלך,

וזה כלל גדול בכל התורה כולה וכל שכן במילי דממונא,

כי הולך אל חכמים יחכם וישיג אורחות חיים, אדם שמגיע, דבק באמת,

הוא משיג אורחות חיים, הוא רואה דברים אחרים.

אני אומר לכם, הסתכלתי יחד עם הרב,

רואים, זה לא מה שנעשה בחוץ,

אלה של קהילות פאזלון, זה לא ממש בחוץ.

אתה רואה יראת שמיים, אתה רואה מידות אורות, אתה רואה ענווה, אתה רואה דרך ארץ, אתה רואה כבוד,

בין אחד לשני מחוצה לו.

לך תראה במקומות, זה דוחף את ההוא, ההוא מקלל אותו, זה ככה, וזה פה, זה שם.

אין את זה, לא תמצאו את זה, כולם, מיראת שמיים, כולם מידות טובות.

זה מראה על משהו.

מראה על מתנה, שהדה״ש ברוך הוא נתן, דווקא את האנשים

המשובחים ביותר.

אז אדם צריך לשבח את זה ולפאר את זה עוד יותר, ולהודות להשם שהוא בחלק טוב נמצא, ולא להיפך.

ומכלל האמור ישמע חכם שיש לשמוח.

שמחה גדולה כשרואה בני אדם עושים את רצון קורה.

אתה רואה שביהודי, הצלחת לשכנע יהודי שאתה בחשימו,

שיאכל שחיטה פרטית כמו שצריך?

כמה צריך לשמוח לגשבון.

ואם חס ושלום אתה רואה אדם שעורר עבירה, כמה אתה צריך להצטער.

כי הוא מקצר בעבודת בוראו.

הוא לא שמח בעבודה הזו.

הוא עושה כמה וכמה עבודות, עכשיו הוא מברך על דבר שאסור לברך עליו.

הוא אוכל דבר שמתמת נפשו, וכו' וכו', והכול נהיה.

ולא יתאווה שגם חברו יהיה כמותו, למען תהיה צרת רבים נחמת שוטים.

כן, הוא קצת מדליק, כי זה ארוך.

החבר'ה עייפים כבר.

והיה מעשה במטרונית האחת שיש לה עשרה בנים,

וציווה המלך עליהם לזון ולפרנס אותה ולהספיק לה דמח סוריו. והיא היום,

אחד מבני המלך הפר את החוק ולא נתן את הלחם לאימא שלו,

אף על פי שהוא ענו שייענש מכל מקום הבן האוהב את אמו וצר לו על היעדרו את חוקו,

שאול ישאל האם לפחות השלימו את זה? אין לי, אני לא, אין לי, לא זכיתי לתת.

אבל אתם נתתם? אתם דאגתם?

למטרונית על האימא הזאת או שלא?

אם הם יגידו לו, אז אוי ואבוי.

איך אתם הפקרתם את האימא ככה בצורה כזאת?

לא דאגתם גם לתת לה.

כי בזאת תהיה לו חצי נחמה אם אחרים עזרו.

ואם יאמרו שכולם בגדו כמוהו,

כמוהם יגדל צערו לאם תפקר ותתייפח, על שנשארה ברעב וצמא וחוסר כול.

והנמשל מובן באליו, ועוד יש לאדם לשמוח בטובת חברו,

מאחר כי בריבוי הטובה יהיה הרבה עשיית המצוות ומעשים טובים.

ובריבוי עשיית מצוות ומעשים טובים גם לא מגיעה טובה.

שלא יכריעו החובות את כל העולם לכף חובה.

ברגע שהיהודי עשה טוב, והחבר שלך עושה טוב, אז אלימד אותו לעשות טוב, והטוב הזה עובר הלאה והלאה והלאה.

אתה יש לך זכויות גדולות שגרמת שלא תהיה רעה בעולם, שתהיה טובה בעולם, שהכף מוזניים יהיה לצד החיובי, לא לצד השלילי.

ואם חס ושלום להפך, אז האנוש יענש על כל הרע, כי אתה לא הוכחת, אתה לא הוכחת. אמר הרב,

חובת התוכחה, אדם לא מוכיח, יענש. אז אני מוכיח אתכם

שלא נענש.

וברבות הטובה, הייתי בכל הזדמנות שיש לי, אני מוכיח.

וברבות הטובה על ידי שחברו מכריע את העולם לכף זכות

ביום טובה, גם הוא יהיה בטוב.

אתה קבל טוב, גם החבר שלך יקבל טוב.

כן, ונסיים.

ועיקר אהבת הרעים הוא שיתלבש עצמו בגוף חברו,

באופן שאף אם הוא אינו מקפיד על כבודו ועל ביסיונו מכל מקום, יחשוב כמו שהוא אם היה עם חברו על פי מידותיו.

היה רוצה שיכבדו אותו ולא ידברו עליו שום דבר שלא נא דברים,

ושלא יפגעו בכבודו.

ככה יעשו לחברו.

זה מה שהרב עושה. זה דבר טוב, זה לא דבר לגנאי.

הוא נותן להם כדי שלא יענשו בשמיים, שלא,

חס על כבודם פה, שלא יהיה שם. למה? אם אדם,

כולם חושבים שהוא צדיק גדול,

ובשיים יודעים שהוא רשע,

והוא עולה לשמיים,

איך ידונו אותו? לפי מה שחשבו אותו בני אדם.

לא, רגע, רגע, זה חשב אותך שאתה צדיק גדול, מקובל, יאללה.

תביא את המושותים של אש.

טשש. מרביצים לו שוטים של מקובלים,

עם כל החומרות.

עושים ככה, ככה, ויגידו לו, רשע, איך אתה שיחקת אותה?

איך אתה אמרת ככה? לא אמרת את האמת.

כולם חשבו שאתה, או, מאן דהומר, אה?

אם בסוף אתה לא דאמר ולא מן.

אז מה?

יאללה, תן לו.

מן הוא, כי לא ידעו מן הוא.

אתה מקים אותו בשוט של אש.

איך אתה עשת כזה דבר?

אז זה אוי ואבוי לאדם ככה.

ולא ידברו עליו שום דברים שלא יגעו בכבודו.

ככה צריך לעשות לחברו. זה כלל ואהבת רעים, ובזה השם עוז לעמו ייתן.

השם יברך את עמו בשלום.

וסיפר

נכד הבבא סאלי הקדוש,

רבי משה אבו חצירא,

ששמע סיפור מהמשבק בשמק.

הוא שמע סיפור מהמשבק, רבי יחיאל דן.

שכנו של רבנו בנתיבות קראו לו רבי האיש עמאר,

כשהיה צעיר לימים סבל שנים רבות מכאב ברגליו.

כל הטיפולים והתרופות שקיבל לא ריפו את מכאובו, והיו ימים שאולי יכול לצאת מפתח ביתו מרוב הכאבים שהיה לו.

הבבא סאלי הקדוש שמע על מכאוב שכנו והוא שלח את שמשו שיקרא לו.

כשהגיע השכן לבית של הבבא סאלי, ביקש רבנו בבא סאלי שיראה לו את מקום הכאב.

אותו שכן חלץ את נעלו והראה את הפצע שברגלו. סיימנו כבר.

הבבא סאלי נגע בעדינות במקום הפצע,

אבל בגלל שהוא נגע במקום הפצע כל כך, אפילו שזה עדין, זה כואב, הרי זה פצע.

זה כאב לו.

ואותו שכן זעק מכאב גדול.

ואמר לו הבבא סאלי, בזכות אבותינו הקדושים,

תזכה בקרוב לרפואה שלמה.

והשכן הזה נפרד מהבבבא סאלי בתחושה ואמונה טובה שהברכה של הרב תישא פירות.

ואכן לא יצאו ימים מועטים, והפצע נעלם כלעומת שבא והוא היה כאחד האדם ושב לשגרת ימיו כמיימים ימינו.

הבשמק, שהבדיל בדבר הזה, הבחין למחרת שלרבנו איש פצע בדיוק באותו מקום שהיה לשכן.

זאת אומרת, הפצע של השכן עבר לבבבא סאלי.

והבבבא סאלי סבל את הכאבים בשקט.

אך השמש המסור הבחין שכואב לרב.

והוא שאל את הרב לפשר הפצע.

השיב הרב ואמר בירותי את שכני הצעיר סובל.

כל כך חפצתי להתפלל עבורו,

כיצד אתפלל ואני איני חש את כאבו ממש.

לכן ביקשתי מבורא עולם שהפצע שלו יעבור אליי.

וכשאני חש בצער שלו ממש, אני יכול להתפלל להחלמתו המהירה מעומק עליהם.

ולאחר ימים ספורים התפילה שהתקבלה,

גם החלים הבבבא סאלי מפצעו בלי ליטול תרופה או טיפול כלשהו.

למה גדול כוח התפילה של הצדיק?

ופעמים רבות שמעו זאת אנשי ביתו של הבבבא סאלי את

גודל השתתפותו בכאב הזולת.

לעיתים היה כואב לו על צרת הזולת עד שהיה מתפלל שיחתכו שתי ידיו ויהיו כפרה על אותו יהודי ויגאל מייסורים ומכרובים. עד כדי כך הוא היה מבקש.

כמו רבי נחומיש גמזו.

רבי חיינה בן דוסה.

נחומיש גמזו, כן, נכון, עם העני, נכון.

וכשנחטף מטוס ישראלי באלול תש״ל והחוטפים הנחיתו אותו בירדן,

התפלל הבבבא סאלי רבות עבור החטופים,

וכשניצלו מידי חוטפיהם, אמר רבנו, סהדי במרומים,

שצערי גדול היה מצער האנשים שהיו במטוס החטוף.

הוא אומר, עד כדי כך היה לו צער יותר מהאנשים שהיו במטוס.

אנשים שהיו במטוס סמכו על הממשלה,

סמכו על זה, סמכו על פה, על שם. מי זה היה שם ראש ממשלה? בגין? מי זה היה?

לא יודע.

סמכו עליו.

אבל בבבא סאלי סמך רגע לקדוש ברוך הוא.

הוא אמר יהודי בצער, איך אני לא התפלל? התפלל.

גם בפטירתו,

לפני שמסר את נשמתו הטהורה לבוראה,

חזר ואמר שמיטתו תהיה כפרתו על כלל ישראל.

ברוך ה' לעולם,

אמן ואמן.

וכאן למה כמו שאומר,

הצעה הקדוש ברוך הוא לזכו את ישראל לפיכך.

בא להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו,

יגדיל תור אבי אדיר.