פרקי דרבי אליעזר - ז' | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

הלימוד שנלמד היום יהיה לעילוי נשמת מור זה קיני ידגר בן מזל וגם לעילוי נשמת עובדיה בן שרה, שלמה בן חזקיה, מנשה בן דייזי,

סמרקנד בת שרה ושרה בת חווה, לרפואת דייזי בת חביבה,

לידה קלה בעזרת השם ורפואה שלמה לרבקה בת רוזה,

להצלחה את כל העוסקים בפעילות קודש, בקירוב רחוקים ובראשם מורנו הרב

אמנון יצחק.

שבורי זכויות ובעזרה השם בריאות, עושר והצלחה יחד עם כל בני הקהילה הקדושה, אמן.

אנחנו נמצאים בפרק 18, פרק כדי רבי אליעזר בית שמאי אומרים

השמיים נבראו תחילה ואחר כך הארץ,

שנאמר בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ, ובית הלל אומרים הארץ נבראת תחילה,

שנאמר לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמיים.

זה מחלוקת מה נברא קודם למה, שמיים או ארץ.

בית שמאי אומרים,

שמיים נבראו תחילה שנאמר, אף ידי יסדה ארץ וימיני טיפחה שמיים.

ונכנסה תחרות ביניהם על הדבר הזה, בין השמיים לארץ, נהיית תחרות.

התחרות הראשונה באולימפיאדה העולמית בין השמיים לארץ.

עד ששרתה שכינה ביניהם, עשתה שלום בית,

והסכימו אלו עם אלו ששניהם נבראו בשעה אחת וברגע אחד. מהי נפקא מינה?

מי כוחו?

כוחו של מי גדול.

מה עשה הקדוש ברוך הוא פשט יד ימינו ונטה שמים, ופשט יד סמולו ויסד ארץ.

שנאמר,

אף ידי ישתה ארץ וימיני טיפחה שמים.

ועמדו יחדיו ארץ ושמיים, שנאמר ויכולו השמים והארץ

וכל צבעם. ויכולו מלשון הסתיימו.

סיום, לכלות, לסיים.

לא כליה, מלשון, חס ושלום, מוות,

אלא מלשון סיום.

שנאמר ויכולו השמיים והארץ וכל צבם, וכי חלו השמיים והארץ מלהיות ומלעמוד עוד.

הרי כל הזמן, אם תשימו לב, השמיים זזים. אז מה, איך זה, אומרים שזה עומד?

והלא כבר נאמר עליהם, הלא את השמיים ואת הארץ אני מלא,

אלא שכלו ממלאכה, מפועל ומציווי. שלושה דברים, מלאכה, פועל וציווי.

לכך נאמר, ויכולו השמיים והארץ, ואמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא ריבון כל העולמים,

השמיים והארץ כילית ממלאכה, מפועל ומציווי בששת ימי בראשית.

ורחמך וחסדיך אל תכלה.

האם הקדוש ברוך הוא היה עוצר את החכמים ואת החסדים?

אה?

אתם יודעים כמה כוכבים היו צריכים לבוא לפה

כדי לעשות סדר?

שאם תכלה רחמך וחסדיך, אין אנו יכולים לעמוד.

שעל ידי רחמך וחסדיך העולם עומד, שנאמר כי הערים ימושו והגבעות תמותנה. זה פסוק בישעי נד י.

ויחל אלוהים ביום השביעי,

שבע חנוכות

ברא הקדוש ברוך הוא.

זאת אומרת שבע חנוכות הקדוש ברוך הוא עשה.

שישה מהן חנך ואחת שמורה לדורות לעתיד לבוא.

שש חנוכות הקדוש ברוך הוא עשה.

חנוכה שביעית,

הקדוש ברוך הוא שמר אותה לעתיד לבוא.

ברא יום ראשון וחנך אותו וגמר כל מלאכתו של ימר, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.

וכך כל ימי המעשה ברא יום שביעי, ולא נאמר בו מלאכה.

ביום השביעי שבת

ויהי נפש.

ולא נאמר בו ויהי ערב ויהי בוקר יום שביעי. למה?

שהיום השביעי, החנוכה השביעית, שמורה לדורי דורות.

שנאמר ויהי יום אחד, ההוא יוודע להשם לא יום ולא לילה. זה מה שצריך להיות באחרית הימים.

בגאולה עתידה יהיה לא יום ולא לילה.

יהיה בלבלה.

מה יעשה האדם?

עוד יותר התבלבל. המבולבל התבלבל.

למה הדבר דומה לאחד שהיה לו כלי חמדה ולא רצה להנחילו אלא לבנו העובד אותו?

כך הקדוש ברוך הוא, יום שבת ומנוחה וקדושה שיהיה לפניו, לא רצה להנחילו אלא לעם ישראל.

ותדע לך שהוא כן, שכשיצאו עם ישראל ממצרים,

עד שלא נתן להם את התורה, הנחיל את השבת לישראל.

עובדה,

ששמרו ששתי שבתות,

שתי שבתות שבתו ישראל עד שלא נתן להם את התורה.

לא הייתה תורה.

בכל אופן שמרו שבת.

כשנאמרו מצוות וחוקים ותורה ציוויתי להם ביד משה עבדיך, ציווית להם ביד משה עבדיך.

כך אמר נחמיה לקדוש ברוך הוא,

והקדוש ברוך הוא שמר וקידש את השבת,

וישראל אינן חייבים לשמור ולקדש את השבת.

מה הם לא חייבים?

מחללים שבת חס ושלום, תדע לך שהוא כן.

הוא רואה כשהיה נותן להם את המן 40 שנה, היה נותן להם בששת ימי המעשור בשבת,

לא היה נותן.

שמא תאמר אולי חס ושלום, חס וחלילה, יעלה על הדת לומר כי לא היה לו כוח ליתן כל יום ויום.

זאת אומרת, הוא היה צריך מנוחה להכין, שיהיה לו.

אלא ששבת לפניו,

לפיכך היה נותן להם לחם יומיים בשישי.

בשישי היה נותן צ'ופר יומיים, שלא תגיד הוא חסר,

הוא צריך להכין,

קשה לו, לא יכול, לא, אתה תקבל את זה בשישי,

ויהיה לך את זה במושלמות ובאמונה שלמה שזה למחרת גם טרי.

זה היה הנס במן,

שהרי כל בוקר היה יורד להם טרי. מי שהיה רשע היה יורד מרחק מביתו.

מי שהיה צדיק היה יורד לו בפתח הדלת, לא היה צריך לטרוח ללכת הרבה.

ועם ישראל התלונן, זה היה, זכרנו את הכישואים, ומה אנחנו צריכים לעשות צמחונים.

לא רוצים, לא רוצים את המן, למה?

זה היה מגלה את החטאים, אדם היה עושה עבירה בלילה, ביום,

היה מגלה ומגלה, למה ירד לך שם?

אמר כבוד הרב, אה, כנראה אתה חנג'ורי בלילה, עשת עבירות,

עשית פה, עשת שם. זה היה יורד ככה מרחק. ולכן אמרו, לא, לא רוצים. נפשנו קצה בלחם הקלוקי. עד ככה הם התלוננו.

יש פירוש אחר.

שפעם כתבנו שבגלל שזה היה ממעיט להם את הזרע, למה? במדבר,

כמובן שהפתחים של האוהלים לא היו מכוונים אחד כנגד השני.

אבל מפאת הדרך וסכנת הדרכים והכול, אז הם לא ירבו בפרייה וריבייה, עד שיגיעו למקום עיר. מטבע הדברים, כמו שאדם היה ללך בדרך לומר בפרייה וריבייה,

עד שיגיע למקום עיר, שם יש לו דירה, והכול יכול, ברוך השם, להביא

שפע של נשמות לעולם.

שפע של ילדים.

ולכן, המן היה מה עושה להם, היה משבש להם את המערכת.

גם לא יכלו

למה שנקרא לקיים מצוות פרו ורבו כמו שצריך.

ולכן אמרו, זכרנו את הבצלים, את השומים, את האבטיחים, את הקישואים. כל הדברים הללו, אם תראו, זה דברים שמרבים את זרעו של האדם.

לכן אמרו, זה דברים שמרבים את הזרע. אדם שהזרע שלו חלוש

צריך לאכול דברים שמחממים את הגוף,

כגון שום, בצל, וקישואים, ואבטיחים.

גם זה, זה של החירכים, זה האתר וסומסום.

אבל זה המקורי של הירקות, וזה, זה, כל הסדר הזה. אז אמרו, זכרנו, מה זכרנו?

במצרים, הרי מה היה כתוב שם? שישה בקרס אחת. מאיפה הכוחות?

השתבח שמו? מארבעיית הזרע.

אז היה להם כוחות, ברוך השם, בסיידת ישמעאללה,

וישה בקרס אחת. כמובן, הכל מידו של הקדוש-ברוך-הוא.

עכשיו שאין להם את זה,

לא יכולים להבין, לא יכולים להבין. נפשנו קצו, אבל לחם הקלוקל, כן.

לכן הם באים ומתלוננים לקדוש ברוך הוא. לא טוב, למשה, לא טוב לנו. זכרנו את מה שהיה לנו.

רגע, זה גנאי או שבע? מה? זה גנאי, אדם?

מה גנאי?

להגיד את זה? לחם הקלוקל והקישואים והכל. ודאי שזה לגנאי הם אמרו את זה.

לא, זה לגנאי הם אמרו את זה. הם הצטערו בזה, הם לא רצו את זה.

מצד אחד זה היה טוב, לחם אבירים מחל איש.

אבל הם לא רצו את זה, כי זה לא נותן להם את ההרגלים היום-יומיים,

מה שנקרא.

זה היה מונע אותם, מפסיק מהם הרבה דברים.

גם כתוב שסליחה מכבודכם, גם את הדברים שהאדם נכנס לבית הכיסא,

גם זה לא היה להם.

גם המדבר, איך שלא, איך התפללו, איך זה, הכל, כבר פתוח והכול.

בסדר?

לכן זה נספג בגופו ונעלם, לכן הם לא היו,

זה היה שומר על הקלוריות, לא משמינים, לא מחזים.

כולם היו במידה שווה, אפילו הבגדים עד כדי כך היו גודלים איתם.

פעם ראית בן אדם שגודלים איתו הבגדים?

נכון, בן אדם שברוגז זה המכסיים שלו עם הנעליים,

אבל לא שהבגדים גודלים איתו, ופה, כשברוך הוא עושה מעל התבע ניסים הנפלאות. למה?

שם אין מותגים, אין דברים, אין זה, אי אפשר.

אתם יודעים, מתי התחיל המושג של המותגים והכול?

מאז חטא האדם הראשון.

כשברוך הוא ילביש אותם כותנות עור לפני כן לא היה אם הם לא היו חוטאים לא היינו צריכים את כל הבגדים והכול מותגים וצבע כזה וככה ולרדוף ולגנות ג'ינס קרוע ב-600 שקל. לא היו צריכים את זה.

למה? לא הייתה דעת להבין שזה דבר לא טוב והכול היה בסדר.

מאז שאכלו מעץ הדעת נכנס דעת בדבר הזה, ממילא התחייבנו בהוצאות.

תגנה בגדים, כל פעם יהיה קטן עליך והכול, אז זה לגרירותא, לא לטבעותא.

הלאה.

אז הקב' ברוך הוא נותן להם את הכל בכפול, שלא תאמר שלום חסר, אלא מלוא כל הארץ כבודו הוא נותן לך שפע. ומה הוא נותן לך? גם את זה טרי, איפה שנאמר.

ראו כי השם נתן לכם את השבת,

על כן הוא נותן לכם ביום השישי לחם יומיים.

כיוון שראו ישראל ששבת לפניו, שבתו גם הם.

אז עם ישראל לא קיבל תורה והוא מבין לבד שצריך לשמור שבת.

כמה זוכים ושומרים? שני שבתות. שבת שלישית, מקושש עצים,

עשה שם טעות אנוש,

חשב לעשות לטבעות, נעשה לגריאותה ונהרס הכל.

שתי שבתות בפועל זה שתי שבתות. כי אם היו שומרים עוד אחת, מיד היו נגעלים.

מה? שתי שבתות זה לא שישי בשבת, זה שתי שבתות ממש. שתי שבתות ממש, כן.

שנאמר וישבתו העם ביום השביעי, ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו.

והקב' ברוך הוא בירך וקידש את יום השבת, וישראל אינן חייבים אלא,

מה צריכים לשמור?

לשמור ולקדש את יום השבת.

זה מה שהם יצטרך לשמור, ופשוט

שבבית יתענג הילדים סביב השולחן, שירי שבת,

לאכול דברים

כמו שצריך, בלי כל מיני ברחשים וכל מיני דברים חס ושלום לא טובים.

ומכאן אמרו כל המברכת ההן בליל שבתות,

מאריכין לו ימיו ושנותיו בעולם הזה.

האדם רוצה שיהיה לו אריכות ימים ושנים? מה ייקח מגה גלופלקס?

מה ייקח?

ויטמין B12? מה ייקח?

אדם שמקדש על היין בלילי שבתות,

מקדש את השבת, הקדוש ברוך הוא מקדש אותו בעולם הזה.

זוכה לאריכות ימים,

ויוסיפו לו גם שנות חיים לעולם הבא.

שנאמר ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם. מהו שימור של שבת? מלהבעיר באש ומלעשות בה מלאכה,

ומלצאת ומלבוא חוץ לתחום, ואפילו רגל אחת

יצא חוץ לתחום, הרי זה מחלל את השבת.

ומלהביא דבר בידו ולעבירו 400 ברשות הרבים ולהוציא מרשות לרשות.

וזוהי שמירתה של שבת.

ביני ובין בני ישראל אותי לעולם, אמר הקדוש ברוך הוא, השבת הזה נתתי לכם ביני וביניכם.

בששת ימי המעשה פעלתי את העולם, ובשבת נחתי.

לפיכך נתתי להם ששת ימי מלאכה ויום השביעי ברכה וקדושה ומנוחה,

לי ולהם.

ולכך נאמר ביני ובין בני ישראל אותי לעולם.

לעולם אמרנו כיצד יכול להיות שאדם יצטרך להניח בצנעה תפילין ביום השבת?

שמעתם על כזה דבר חנג'ורי?

ביום שבת להניח תפילין בצנעה.

איך זה יכול להיות? או יפה.

אדם שאין לו ברית מילה, כתוב שכל אדם יש לו שני אותות עליו.

צריכים להיות בין בשבת בין בחול. אות ראשונה שבת זה בשבת,

וברית מילה זה עוד שנייה. ביום חול, שאין את השבת,

יש את התפילין ויש את הברית מילה.

אז אם אדם לא עשה ברית מילה כהילכתה, או שהרל, חס ושלום,

חייב להניח תפילין, בצנעה בשבת, זה הלכה פסוקה, בסדר? עם ברכה, הכל, כמו שצריך, בצנעה, לא בבית הכנסת, בסדר?

הלאה.

יפה.

אז השבת נתתי לכם ביני לביניכם בששת ימי המעשה, לפיכך פעלתי לכם את העולם ובשבת נחתי, לפיכך נתתי לכם ששת ימי מלאכה.

אז ברור, הוא התחשב בנו.

לא כל השבוע אתה תעמול ותתרחם, הוא רוצה גם לתת לך יום חופש.

יש אנשים היום לא רוצים את החופש, אמרו לי שבכלו לא רוצה.

לא רוצה את החופש שלך.

אני רוצה לעבוד.

והוא חושב שהוא יכניס ברכה

לכיס שלו.

אז טעות היא בידו, כל ששת ימי המעשה אצלו מקוללים.

למה? כי כל הברכה של היום השביעי זה בגלל שמירת השבת.

וכשאין שמירת שבת, אין ברכה לששת ימי השבוע.

ביום השביעי ברכה וקדושה ומנוחה ליווי להם,

ולכך נאמר ביני ובין בני ישראל.

אין שום אומה בעולם שקיבלה מתנה כזו חוץ מעם ישראל.

רק עם ישראל בינם לבין הקדוש ברוך הוא.

שבעה רכיים ברא הקדוש ברוך הוא, מכולם לא בחר,

איפה הקדוש ברוך הוא? באיזה רכייה נמצא? ברכייה השביעי.

ומכולם לא בחר למכון שבתו אל הרכייה שנקרא ערבות.

שנאמר סולול רוכב בערבות באי השמו, זה פסוק בתהילים ס' ה'

ושבעה ארצות ברא הקדוש ברוך הוא.

שבע זה מספר חזק בהיסטוריה היהודית, שמעתם את זה פעם? הנה התשובה.

אז שבע, שבע רכיים, רקי השביעי ערבות.

ומכולם לא בחר אלא ארץ ישראל מתוך שבעה ארצות,

שנאמר תמיד עיני ה' אלוהיך בה.

שבעה ערים ברא הקדוש ברוך הוא, מכולם לא בחר אלא בהר סיני.

שנאמר ההר חמד אלוהים לשבתו.

ושבעה ימים ברא הקדוש ברוך הוא מכולם,

לא בחר אלא ים כנרת.

והנחילו לשבט נפתלי, שנאמר נפתלי שיבה רצון ומלא ברכת ה'

ים ודרום ירשה.

שבעה מדברות ברא הקדוש ברוך הוא, מכולם לא בחר אלא מדבר קדש.

והעביר בו את ישראל כשיצאו ממצרים כדי שיתקדשו במדבר.

ושבעה עולמות ברא הקדוש ברוך הוא, מכולם לא בחר אלא עולם השביעי.

ושישה לצאת ולבוא.

שישה עולמות, ואחד שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמי.

שישה פעמים לצאת ולבוא.

בסופו של דבר עולם נצח,

מה שהרב תמיד מזכיר.

ושבעה ימים ברא הקדוש ברוך הוא, מכולם לא בחר אלה יום השביעי, שנאמר ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש.

לא אותם, אותו, דווקא את היום השביעי.

ושבע שנים ברא הקדוש ברוך הוא, מכולן לא בחר אלא בשנת השמיטה.

וכל מי שהוא שומר את השבת בעולם הזה,

הקדוש ברוך הוא, מוחה לו על כל עוונותיו.

שנאמר שומר שבת מחללו.

אל תקרי שומר שבת מחללו, אלא מחול לו.

מלמד שמוחלין לאדם כזה על כל עוונותיו.

אז יש כמה הזדמנויות בחיים שמוחלין לאדם על כל עוונותיו.

יום הכיפורים,

מעמד החופה,

וסנדקאות, ושבת.

אם אדם משמר את הדברים הללו, ישתבח שמו לעד, ברכותיו מתקבלות. צדיק גם הוא.

וכמובן שבתנאי יעמוד בכל הקריטריונים,

שיהודי אמיתי וירא שמיים צריך לעמוד, ולא יעשה ככה יפה.

פרק תשעה עשר, עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות. בואו נראה. ואלו הן.

פי הארץ.

מדי פעם הארץ פותחה את הפה,

מכניסה קצת אוכל לבפנים.

מספיק לכמה שנים.

פי הבאר.

פה של הבאר.

פי האתון.

שמעת?

אתון מדבר פעם?

אין דברים כאלה בגן חיות אפילו.

פתאום אתון מתחיל לדבר.

מדבר איתך שפת הקודש, לא סתם.

הקשת בענן.

המן שירד.

המטה.

שמשה רבנו וכולי, שעבר בין כולם. והשמיר. אתם יודעים מה זה השמיר?

מכירים את הגמרא הידועה?

עם תולעת שמיר עם שלמה המלך.

והכתב.

והמכתב.

והלוחות.

ויש אומרים אף המזיקין.

גם המזיקין, גם הם נבראו.

מתי?

בערב שבת בין השמשות.

ומקום קבורתו של משה רבנו ואילו של יצחק, ויש אומרים אף הצוות.

כן.

בשבע שעות ביום בערב שבת נכנס אדם הראשון בגן עדן.

נולד ב... נוצר ביום השישי שבע שעות נכנס לגן עדן.

והיו מלאכי השרת מקלצים אותו ומכניסים אותו לגן עדן.

ובין השמשות בערב שבת

גורש ויצא.

כמה זמן הוא הספיק להיות שם?

כמה שעות בודדות.

כבר עשה עבירה ויצא החוצה.

והיו מלאכי השרת קוראים עליו ואומרים אדם ביקר.

סליחה, בעיקר בל ילין ממשל כבהמות נדמו.

תראה מה זה היה פה ביקר,

בכל הדברים הטובים. הפילו פנייה כמו בהמה, יצא החוצה, נגמר.

כבהמה נדמה אין כתיב, אלא כבהמות נדמו.

למה כבהמות? הכוונה גם על אדם, גם על חווה.

שניהם,

בא יום השבת ונעשה סנגור לאדם הראשון.

אמר לפניו ריבון כל העולמים,

בששת ימי המעשה לא נהרג הרג בעולם.

ובי אתה מתחיל.

אני הראש לכל השבוע, יום השבת.

זוהי קדושתו וזוהי ברכתו שנאמר, ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו.

ובזכות יום השבת ניצל אדם הראשון מדינה של גיהנאה.

אדם הראשון היה צריך לקבל גיהנום לפי הקריטוריונים,

ובזכות השבת הצילה אותו.

וראה אדם הראשון בכוחה של השבת, אמר לא לחינם בירך הקדוש ברוך הוא את יום השבת וקידש אותו.

והוא המציא שיר.

מה השיר?

מזמור שיר ליום השבת.

רבי ישמעאל אומר,

אמר המזמור הזה אדם הראשון ונשכח בכל הדורות.

לא היה סופרים שיכתבו את זה.

לא היה חדר הקלטות שיקליטו. נשכח מכל הדורות.

עד שבא משה רבינו וחידש אותו שנאמר מזמור שיר ליום השבת,

ליום שכולו שבת ומנוחה, לחיי העולם הבא.

בסדר?

אם תעשו ראשי תיבות, מזמור שיר ליום השבת למשה, נכון?

מ,

ש,

ל, ה, בהיפוך אותיות למשה.

המזמור יוחס למשה אף על פי שהאדם הראשון חיבר אותו.

מה כתוב שם? טוב לו עוד להגיד בבוקר על שניך.

עלה עשור מנה לוי. כי שימחת אני.

מה גדלו?

איש בר לא יודע אוכסי אבין זאת. אבל למה זכה משה?

גלגול של אדם הראשון וכולי, הבל וכולי. תיקונים.

יפה.

שנאמר מזמור שיר ליום השבת, ליום שכולו שבת ומנוחה, לחיי העולמים.

לחיי העולם הבא.

טוב להודות לה', עכשיו כל אחד ואחד פסוק, מי אמר אותו?

טוב להודות לה', האדם הראשון אמר.

מה הוא אמר? בי ילמדו כל הדורות שכל מי שיודה פשעיו ועוזב,

ניצול מדינה של גיהינם.

הוא אומר, כמו שאני ניצלתי מדינה של גיהינם בזכות השבת,

בגלל שהודיתי על החטא שלי.

ככה ילמדו כל הדורות, אם עוד יעשו עבירה,

ירצו להינצל מדינה של גיהינם, מודה ועוזר, ירוחם.

משחררים אותו.

שנאמר טוב להודות לה', להגיד בבוקר חסדך, למי זה? לכל בעיה העולם הבא, שהוא דומה לבוקר.

ואמונתך בלילות לכל בעיה העולם הזה, שהוא דומה ללילה, חושך. אדם הולך ברחוב, רואה חושך, לא טוב לו.

יגידו ויאמרו אמונתו וחסדו של הקדוש ברוך הוא,

שעשה אימי והצילני מדינה של גיהינם. גם אנחנו רואים את זה, אנחנו משבחים את הקדוש ברוך הוא, שהוא הציל את האדם הראשון מגיהינם.

עלי עשור ועלי נבל, כל עדות נאמנת לישראל בעשרה.

הכינור שהיה מנגן בו דוד, כמה מיתרים היה בו?

עשרה נימין.

זה סמך שעשרה זה חזקה לעדות.

עדות ברית מילה,

ברית מילה בכמה עושים? לכתחילה בעשרה.

אם אין מניין אז אין מניין, אבל לכתחילה צריך בעשרה.

קבורת המת, עדות המת,

מעידים עליו כמה צריך שיהיה שם מניין לקדיש עשרה.

ברכת השם, נשבע בשם השם או ברכות שאומר בעשרה.

חליצה,

כלומר זה חליצה?

חולצים,

גם בעשרה. עדות ברכת הנישואין, חופה, בעשרה.

גם עשר זה מספר חזק ביהדות.

שנאמר ויקח בועז עשרה אנשים, אמר הקדוש ברוך הוא,

אני רוצה מישראל הגיון פיהם בנבל וכינור.

שנאמר עלי היגיון בכינור.

כי שימחתני אדוני בפעוליך, אמר האדם הראשון,

שמחני הקדוש ברוך הוא והכניסני בגן עדן.

והראה אותו ארבע מלכויות, בבל, מדי, מוקדון וארם.

והראה אני דוד בן אישה עם משה לעתיד לבוא.

או-טו-טו.

ולקחתי משנותיי שבעים שנה והוספתי על ימיו.

של מי? של?

דוד המלך.

שנאמר ימים על ימי מלך תוסיף שנותיו כמו דור ודור.

ונתתי לאל רנן ושבח וזמר במעשיו, שנאמר במעשה ידיך הרנן.

מה גדלו מעשיך אדוני התחיל מפאר ומהלל לשם עליון ואומר מה גדלו מעשיך אדוני?

אבל לעומק מחשבותיך,

מחשבות של האדם עמוקות גדולות,

תהום רבה למאוד מאוד,

שנאמר מאוד עמקו מחשבותיך, הכל עמוק.

למה הקדוש ברוך הוא עושה דבר כזה? למה זה הורג את המחבל וההוא בונה כמה וילות,

וזה לוקח כמה דונמים, וזה עושה ככה? למה זה?

זה מאוד עמקו מחשבותיך, הכל מה שברוך הוא עושה הכל עמוק, אי אפשר להבין.

זה מסכן הלך בגיל צעיר, עלו בית זה.

לפני השבוע מצאו איזה שכן אחד שם, הרכיב חמש ימים.

מסכן. אף אחד לא היה צעיר.

פתאום דום לב בלילה,

חמישה ימים עברו, לא ידעו, כבר האריכו ריח, בסדר, זה נגמר.

מה זה הדבר הזה? היה בריא, היה הכל בסדר, וזה, בית מסודר, נקי, אף אחד לא הרעיל, לא פרז, וזה, מה זה?

מה זה הדבר הזה?

זה מאוד עמקו מחשבותיך, אי אפשר להבין כזה, וזה, חשבונות שמיים,

אי אפשר לתרץ תירוצים, אי אפשר להסביר, אי אפשר לבאר, אי אפשר כלום להגיד.

הכל,

כל מה שהגדוש ברוך הוא מחליט,

עושה

תעלומה ואין פותר.

הלאה.

איש בר לא ידע, אדם שהוא בר,

אין לו שכל מישראל, ולא למד בינה, ללמד תורה.

חכמי ישראל ילמדו אותו בינה, שנאמר, בינו בוערים בעם.

אבל אדם בקיא והוכסיל.

למה?

למה הוא דומה? שאינו יודע דברי תורה, שנאמר, וכסיל, לא יבין את זאת.

כמה שיש בו תורה, עדיין הוא טיפש. הוא לא מבין את מה שהוא למד.

כי אם הוא המבין, הוא אמר אריך כל רגע ורגע.

בפרוח רשעים כמו עשב,

בזמן שאתה רואה רשעים שרבו כמו עשב לכסות את הארץ, כמו שיש עכשיו,

והציצו כל עובדי עבודה זרה,

אה?

נשות הכותל, זה, רפורמים, שמרפורמים,

כולם הציצו, אה?

שהם ומעשיהם אב אין רע לימות המשיח זה.

זה סימן של לימות המשיח.

והרשעים שרבו כמו עשב, למה?

לא ירבן הקב' אלא לעבדן מן העולם הזה ומן העולם הבא.

למה שאומרים הרבה אותם קרה עכשיו, זה כבר זה הרגעים האחרונים, נגמר,

צומחים, ועוד מעט יבוא המקסחת דשא של הרגש ברור,

ורררררר את כולם.

נגמר.

שנאמר להישמדם עד דעת, גם עכשיו, גם זמן מעולם.

ועתה מרום לעולם אדוני ראה דוד שרבו רשעים כמו עשב לכסות את פני הארץ, והציצו כל עובדי עבודה זרה הרשעים,

שהם ומעשיהם אוון,

ולא אמר הללויה,

עד שראה שהם עתידים להישמד להישמדם עד דעת, שנאמר ייתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם,

ברכי נפשי את ה' הללויה, אז הוא הודה לקדוש ברוך הוא

ואז הקדוש ברוך הוא מלך מסור ומרומם בעליונים ובתחתונים שנאמר ואתה מרום לעולם ה'

כי הנה אוהביך יאבדו, כי הנה אוהביך יאבדו,

אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא ריבון כל העולמים

נתת אוהביך עלינו עול קשה על צ... מה אתה צריך לתת את האויבים עלינו? אנחנו זה בלי זה, הכל בסדר נחיה כמו שצריך

אבל אנו יודעין שאין להב אדון שנאמר כי הנה

יאבדו

וכל הרשעים ועובדי גילולים יתפרדו כמוץ לפני רוח

לוקחים את הגרגירים של הזה, זורקים אותם, הכבד

נופל ארצה זה הגרגיר עם התוכן, והקהל כמוץ אשר תדפנו רוח, הרוח מעיפה אותו,

ככה הרשעים

יתפרדו כל פועלי אוון

ותרם כראם כראם קרני

מה ראם הקרניים שלו גבוהות מכל הבהמה והוא מנגח לימינו ושמאלו

כך מנחם בן עמיאל בן יוסף

קרנותיו גבוהות מכל בהמה ומנגח לארבע רוחות העולם, מלך המשיח,

נקרא שמו מנחם

קרנותיו גבוהות מכל בהמה ומנגח לארבע רוחות העולם ועליו אמר משה בחור שורו הדר לו

הבחרות, הגדלות שלו כשור זה הדר לו, זה יופי לו, וקרני ראם קרניו, למה בהם עמים ינגח יחדיו?

ועימומי רבבות אפרים ואלפי מנשה שנאמר והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה

ועליו התייצבו מלכים להורגו, ירצו להרוג אותו,

שנאמר התייצבו מלכי ארץ,

וישראל שבארץ בצרה גדולה אבל צרתם כמו זית רענן, כמו זית שהוא מתחדש על העץ, אין בו עונות,

לא תראו עץ זית שיש לו שלכת, אין מושג כזה, הסברנו למה פעם, אתם זוכרים?

עם החטא של אדם הראשון,

עם החטא של דור המבול,

שכל מין בשאינו מינו הם היו מרכיבים,

אבל חוץ מהזית והענבים, אבל בענבים הם שתו יין ועשו עבירות, אבל בזית לא יכלו לעשות עבירות, מה יעשו?

להרכיב, אי אפשר להרכיב אותו עם שום פרי אחר.

ישתו שמן זית ועשו עבירות, זה לא הולך.

הם לא היו שיכורים.

לכן הזית זה העץ היחיד שלא חטאו בו ולכן הוא נותר, ולכן היונה ולא מצאה יונה מנוח לקו רגלה,

פעם השנייה מה הולכת, והנה עלה זית הרב לפיה, מאיפה? שתי פירושים.

פירוש ראשון שלא נחרד מהעולם כולו עץ הזית, פירוש שני מארץ ישראל הביאה.

אז לפי המאנדה אמר שזה הפירוש הראשון שנשאר בכל העולם כולו.

לכן אנחנו מביאים שעץ הזית הוא קיים לעולם, ואין בו שום כליה, אין בו שום התחדשות. למה?

כי כל העצים, נהיה להם מושג של התחדשות, כי חטאו בהם.

אבל עץ הזית תמיד על כל השנה יש בו פירות, יש בו עלים, יש בו הכל כל הזמן.

אין בו התחדשות כי לא חטאו בו, לא פגמו, הוא נשאר כמו שהוא היה כבר

מקדמה דנאה.

יפה.

אז זה בלותי בשמן רענן.

אז הצרה של עם ישראל היא כמו זית שהוא מתרענן.

ככה הצרה של עם ישראל תמיד.

ותאבט עיני בשורי ישראל שבארץ רואים במפלתם של שונאים שנאמר ותאבט עיני בשורי.

צדיקה תמר יפרח מה תמר זו נאה במראיו

תמרה זו נאה במראיה וכל פירותיה מתוקים וטובים כמובן בלי התולעים.

עכשיו הייתי באסקארה ראיתי שם מרביצים תמרים עם הגרעים.

אמרתי אכלת חזיר, אכלת חמש, חמש, חמש, חמש, חמש, תראו כמה חזירים אכלתם פה.

מה אנחנו אכלנו חזיר? אמרתי כן, לא בדקת את התמרים, אכלת

חמש חזירים.

אתה צריך לבדוק את הדבר הזה. אז אמרתי להם רבותיי, צריך לבדוק תמרים. מה? לא ידענו.

זה של מאג'ול, אין תמרים.

אמרתי רגע, באיזה הכשר זה?

של הסופר.

של הסופר? של מה?

איך אתה אוכל את התולעים? גם התולעים בהכשר, מה זה זה?

תבדוק, תפתח, תראה, כמו שצר אגרו, אולי איזה תולעת תגיד לך שלום, אולי שם כבר גמרה.

איך אתה מכניס אותה לבטן?

הבן אדם אמר, כואב לי פה, כואב לי שם, לא מרגיש טוב, למה? אתה אוכל תולעים שם,

נהיה הצטברות של מלא בעלי חיים בפנים, נהיה ספארי.

בתוך הבטן נהיה ספארי.

שבר רחב.

הלאה.

ואחר כך זה עושה ספארי.

סוף רע.

אז התמרים הללו הם נעים ומתוקים, כמובן שבודקים אותם כדת וכדין. כך בן דוד, מלך המשיח, נאה במראהו ובכבודו,

וכל מעשיו טובים ומתוקים לפני קודשא בריחו.

כי ארז בלבנון ישגה,

מה הארז שבלבנון שורשיו מרובים למטה בארץ,

ואפילו כל רוחות שבעולם באות ונושבות, אין מזיזים אותו ממקומו, כי הוא חזק ואיתן בפנים בקרקע.

כך בן דוד, כוחו ומעשיו לפני הקדוש ברוך הוא מרובים,

ואפילו כל הרשעים השונאים באים עליו,

לא יצליחו להזיז אותו בעזרת השם.

ממקומו שנאמר, כי ארז

בלבנון ישגה. אתה שומע, ארז? כי ארז בלבנון ישגה.

שתולים בבית אדוני עתיד הקדוש ברוך הוא לקבץ את כל ישראל מארבע כנפות כל הארץ,

כגון הגנן הזה שנוטע מערוגה לערוגה, גם אותו עתיד הקדוש ברוך הוא לקבץ.

והוא, כמו שהוא נוטע מערוגה לערוגה, מוציא מפה ושם שם, כך מקבץ את כל עם ישראל.

כך עתיד הקדוש ברוך הוא ליטה אותם מארץ טמאה, שזה ארץ טומאת העמים, חוץ לארץ,

זה ארץ טהורה.

אתה לא מבין בדאעש?

נסביר לך באינתיפאדה.

לא מבין בזה? נסביר לך בפיצוצים.

לא פיצוצים? בסכינים, וזה, וזה ככה.

עד שהם מבינים.

לא מבינים בזה? יאללה, כולם עלינו, ונהיה חגיגה בכל העולם. אטומים, בלאגן, זה, מה אדם יעשה?

מה, איך אדם יעשה? בלאגן, בלאגן יהיה.

שנאמר, שתולים בבית ה' וכעשב השדה יפריחו,

ויצמחו בית המקדש, שנאמר, בחצרות

אלוהינו יפריחו.

עוד ינבון בשיבה. מה השיבה הזו,

הדר וכבוד לזקנים?

אה?

אדם שהוא זקן ושבע ימים.

שערות לבנות זה שערות יפות.

יש רבנים שמחכים שיהיה להם שיער לבן.

למה אם אין שיער לבן לא שומעים אותו?

אז הוא מחכה שיהיה שיער לבן, ככה יכבדו אותו יותר, יקומו והכול.

אז זה שיבה, זה הדר וכבוד לזקן.

כך הם הדר וכבוד

לעולם כולו, שנאמר, דשנים ורעננים יהיו.

אתם יודעים, אדם שהגיע לגיל 100 כבר, איך זה עובד עליו? זו ספרה חדשה כבר.

כתוב שהוא רענן כמו תינוק.

עורו כמו תינוק, זה שהגוף שלו הכול כמו תינוק, חדש כאילו.

עבר את הספרה כבר של ה-100,

מתחדש.

להגיד כי ישר אדוני כל אלו, למה? כל הדברים הללו, למה הגדוש ברוך הוא עשה בעולם?

להכל, להגיד, להלל ולשנן כוח מעשיו של הקדוש ברוך הוא, ולהגיד שהוא צדיק וישר ואין עוול במעשיו,

שנאמר, צורי ולא עוולת בו.

אז כל מה שהגדוש ברוך הוא עושה, הכול צדיק וישר הוא.

כן, ונעבור למוסר, ממוסר למוסר.

אין דברים כאלה.

כן.

אז אנחנו עדיין אוחזים באות.

א',

אהבת לומדי תורה ויראי ה' וחושבי שמו.

איך אדם צריך לאהוב את לומדי התורה ויראי ה' וחושבי שמו.

אהבת לומדי התורה ויראי ה' וחושבי שמו, גם היא נמשכת מאהבת המקום ברוך הוא.

אם אדם אוהב את הקדוש ברוך הוא, מלא, יש לו אהבת ה' אמיתית.

אמר לי איזה אחד עכשיו באזכרה, אני לא עושה אזכרה ככה, סעודות, כמו שעושים היום חתומה.

לא עושה ככה, אני עושה היום, הולך, מביא תלמידי חכמים שילמדו לעילוי נשמת,

נותן להם כל אחד כמה שקלים, זו השכרה טובה, אז אשריך.

גם זה, מזה ומזה אל תנ״ך איתך, אבל תביא להם גם כיבוד, הכל כן, כן, כן.

יפה.

אז זו זכות גדולה, לומדים לעילוי נשמת הנפטר, אין מעלה.

אז זה לאהוב את השם ולדבוק ביראי וחושבי שמו,

יראי השם אמיתיים.

כי מי שיש לו אוהב נאמן, הוא אוהב גם את בניו ובני ביתו, אה?

כשבא לך איזה אחד כמו זה,

שר האוצר, ואומר לך, אני אביא לך כמה דירות, אה?

איך אתה אוהב אותו ואת המשפחה שלו?

נביא לו משלח מנות, מסדר לו כמה זה, למה?

אתה אוהב אותו.

אותו דבר פה.

את הרב שברוך הוא צריך לאהוב,

לא רק אותו לאהוב, את כל בניו לאהוב.

ועוד כיוון שיש לו אהבה, אז אם הוא אהבו, מבקש גם את טובתו בכל נפשו. מה תרצה, אני אקנה לך?

אל תתרחני, הרי אם אני אוריד את הזבל, אני פה, אני שם.

למה אתה עושה את זה? בשביל איזו טובת הנאה מסכנה?

שברוך הוא נתן לך חיים, אתה יודע מה זה חיים שלך?

רק מספיק בבוקר הוא סוגר לך נחיר אחד, זהו.

נושם וחצי.

אדם יכול לתפקד?

רק מספיק הוא נותן לך עכשיו חס ושלום, חס וחלילה, על שונאים של עם ישראל, אירוע מוחי קל.

נגמר, אדם, כל החיים שלו בן רגע השתנו.

מושבת לגמרי.

ואם חס ושלום חצי גוף שיתוק או גוף שלם או חס ושלום איזה תאונה או פה או שם, מה אדם יעשה?

כמה אדם צריך להודות לקדוש ברוך הוא על כל רגע ורגע.

כל נשימה ונשימה. אתה חי וקיים, תודה לקדוש ברוך הוא.

אנחנו מזלזלים בזה, כי זה...

הכל בסדר, מגיע לנו אוטומטית, לא?

מה לא מגיע לנו?

מגיע.

אם היה היום, גם יהיה מחר. מי אמר?

מי הבטיח לך?

כל העושה טובה ונחת רוח לאוהבו, הוא אוהב אותו.

ועוד שכבר אמרנו שהשכל מחייב לאהוב את איש חמודות שלם במידות ובדעות.

כלשהו בדומה לו בעל חמודות אוהב את השלמות, אף אם אינו בו.

אפילו אין לך קשר אליו.

איזה אחד גר שם בצפת, החליט שמחר הרב לוקח סנדק.

מה הקשר?

הוא אוהב את הרב.

זה אנחנו רואים אהבת השם אמיתית ליראי השם ולחושבי שמו.

כל רגע ורגע הוא אוהב את בורא העולם באמת.

לא על מנת לקבל, לא.

לא על מנת שיגידו לכבוד הרב. לא.

באמת לאהוב את הקדוש ברוך הוא. ברמה חברה רואים שגידים בכל רגע ורגע לעשות לכבוד השם יתברך.

היה לפני כמה ימים חתונה שם בבית הכנסת.

אז הגיעו שם כמה צדיקים מיהדות אשכנז.

והם אמרו, תראה, בית מקדש כזה לא ראינו.

השתבח שמו על עד זה, איזה פאר והדר. והרב, בואו תראו מה זה לכבוד השם יתברך. הנה פה ככה ופה ופה ופה.

כמה ערך יש בתקרה החדשה, וזה הכול.

אי אפשר להבין את זה. איך זה יכול להיות? כמה האדם יכול לעשות לכבוד השם יתברך?

במאה אחוז נטו לשם שמיים.

זה לא מובן. אין פה איזה משהו מהצד.

הכל מאה אחוז. זה אמת אמיתית של צדיק אמיתי.

של ירא השם אמיתי. שאוהב את השם באמת. של לא.

לא בגלל.

כלום.

הוא לא ביקש כולם בואו בואו, שיהיה לי מניין בבוקר. לא.

תפתחו בכל מקום, בית כנסת, בית מקדש, מאה, לכבוד השם יתברך.

מישהו אחר אומר, לא, לא, יש 20 איש,

50 איש, מה האיש? לא, לא, אני רוצה שיהיה 350 כיסאות מלאות. בואו אליי.

אז יכול לאתרר את כולם. לא, לא, לא.

תפתחו ותעשו לכבוד השם יתברך בכל המקומות. זה להוריש אמת אמיתית לכולם,

כדי שכולם ימשיכו עם האמת הזו. האמת הזו לאט לאט לאט לאט מוסיפה עוד ועוד ועוד ועוד חיילים לתורה.

הייתם צריכים לראות איך אנשים ישבו שם והתענגו על האוכל.

אז אמרתי לרב, זה לא יאומן. אתה הולך לאולם, אתה שם 500 שקל,

300 שקל, 100 שקל, במקרה הכי גרוע,

שלא הצלחת לגמור את החודש.

אתה שם את 100 שקל במעטפה.

אה, מזל טוב, כמה אתה אוכל?

היום באולמות מביאים לך הכל בתפאורה ודוגמית.

אז אתה רק טועם, כי לא בא לך מזה, אולי זה טעים, אולי זה טעים, אז אתה רק עושה טעימות.

אתה חוזר רעב הביתה.

כמובן שמדובר פה באולם שהכול בסדר, כן?

אתה חוזר רעב הביתה ועצבני.

למה שמת צ'ק גדול ולמה לא אכלת כלום?

פה הם אוכלים, ישתבח שמו, הכל טוב כמו שצריך.

אני אומר לכם, מעין עולם הבא אפשר להגיד.

לא צוחק, איזה טעים.

כל כך טעים היה שיש לך טעם של עוד ועוד ועוד ועוד.

וזה מישהו בא, הרב לא הפסיק להעלב ולשבח את זה. כל רגע, ותראה מה זה, איזה טעים. אמרתי לרב, תסתכל איך אנשים, באירוע, אנשים לא נשארים הרבה זמן, אין להם הרבה זמן.

שמים את המעטפה, מזל לא, אוכלים משהו, הולכים. כולם נשארו עד הסוף, כולל שבע ברכות.

לא ראינו כזה דבר.

וזה אנשים שלא קשורים ורחוקים. מה זה, מה זה הדבר הזה?

למה?

כי אתה רואה פה אמת אמיתית, אתה רואה פה דברים של מסירות נפש. מסירות נפש, פה יש הרגשה טובה.

יש הרגשה מיוחדת שבן אדם נמשך לדבר.

הוא לא מוכן לעזוב את הדבר, כי זה נהפך להיות כחלק ממנו.

וזה אדם זוכה שהוא דבוק ליראי ה' וחושבי שמו.

לא בשום מקום אחר, רק אצל ליראי ה' וחושבי שמו.

ומכל אלו הטעמים ראו לעורר את האהבה ללומדי התורה וליראי ה' ולחושבי שמו. שיהיו חביבים כבבת עינו, והנה שכרו איתו, כמאמר רבותינו זל.

מן דרחם רבנן, הבין לבנים רבנן.

אדם שמחס ומרחם על צדיק,

על תלמידי חכמים אמיתיים,

הראש ברוך הוא מביא לו בן תלמיד חכם.

למה אתה תזכה לבן תלמיד חכם? בזכות שריחמת על צדיק אמיתי.

חסת עליו, דאגת לו, כיבדת אותו.

ועיקר האהבה לא בחוץ להראות, הנה אני נתנתי, תרמתי, עשתי. לא, בלב, בפנים אתה אוהב אותו.

אבל צריך שגם יהיה ניכר במעשה, שאם ה' הרחיב את גבולך,

תחזיק ביד לומדי התורה בכל נפשך ומאודיך.

ויהיו עושה מעשה,

ואם אין ידו משגת על כל פנים יעשה בגופו,

כמו שעושים פה בקהילות פז חולון, שהולכים לאסוף סלים למשפחות שאין להם ביכולתם של לקיים את השבת, אז הולכים ומתאמצים ומזכים את עם ישראל, עם ישראל,

שרחוקים מתורה ומצוות, מזכים אותם בדבר הזה, שיזכו, הם גם מחזיקים את הנפש היהודית הזאת.

אז כולם מרוויחים מכל הכיוונים, גם אלו שנותנים, גם אלו שמסייעים, וגם אלו שמקבלים.

ישתבח שמונה.

כל אשר בכוחו באופן שיהיה בלי טרדה עומד על המשמר,

על התורה ועל העבודה, וגדול המעשה, זה שנותן, עושה לכבוד השני.

וכמו שנכתוב עוד בזלק אמן, ואין צריך לומר שישמור נפשו מאוד שלא לצייר תלמיד חכם,

או שלא יימצא שום תלמיד חכם מקום מוקפד עליו, חס ושלום.

זה פשוט שאסור לכס כזה דבר.

וכבר הזהירה תנא באבות בית יוד, בתנחומה, יתרו יב,

הווה מתחמם כנגד אורן של חכמים, והווה זהיר בגחלתן שלא תיכבה.

תיזהר מהדבר הזה.

בן אדם חושב

שתורה זה לא תלמיד חכם, שתורה זה משחק.

יש אנשים מזלזלים בפלוני, אלמוני, או ככה, הוא לא מבין,

או כמה, חזר בתשובה, רק מה הוא עושה? הוא פה, הוא שם, תיזהר כי ככה נתן שלא תיכבה. תיזהר. זה שורף, זה אש, יקרה לך נזק, תשבור ידיים ורגליים,

לא תבין בזה, אז זה יעבור לדברים אחרים. מה, למה זה קרה לי?

תוכנית מיסטיקה, מה זה זה?

למה זה קרה לי?

מה, אתה רוצה שיגידו לך? תבדוק את הדרכים שלך, מה עשית?

זלזלת? פגעת?

גרמת נזק לשני? תבדוק, למה זה?

כי תראה מה עשית.

מנעת עקרת תורה מהרבים.

הקדוש ברוך הוא עוקר אותך מן העולם, חס ושלום.

למה? כי אתה עוקר תורה.

מותר לעקור תורה.

מותר לעשות נגד רצון השם יתברך.

מותר לעשות נגד רצון אוהבו של הקדוש ברוך הוא.

שהקדוש ברוך הוא רוצה בדבר הזה? איך אתה עושה כנגד?

אתה עוקר? הקדוש ברוך הוא עוקר לך.

הוא לוקח את החביב עליך. לא מבין בגופו? חס ושלום.

לוקח נשמתו חס ושלום.

בהתחלה מתחיל בממונו, אחר כך בקרוביו, אחר כך חס ושלום.

אדם צריך להיזהר בדבר הזה, לפקוח עין, לא מבינים.

ועם גדול חיוב אהבה, זה עוד אחד שחתם

שמה במכתב,

במכתב המורדים.

בהשם יתברך, זה כבר.

אח שלו אחד הלך ואימא שלו,

ולא מבינים מאוד, ממשיכים הלאה.

הוא גדול, גדול, באמת גדול.

הוא לא מבין.

אפילו לא פרסמנו, לא אמרנו את הדבר הזה, למה?

בכל אופן.

חסים על כבודם, אבל.

סתם זה, מה?

מה זה, ככה לקשקש וזהו?

הנה, עכשיו יתגלה כל האמת. עוד קצת, עוד קצת,

אבל זה רק קצת ממה שיודעים.

עוד קצת יתגלה כל האמת.

הוא זכאי שתיים יגידו, מה יגידו עכשיו?

מה יגידו?

מה יעשו?

מה יעשו?

דיסק חדש, מה עשייה עכשיו אמרו?

זה החסידים של הרב פינטו יריב עם החסידים של הרב אריה דרעי.

מה השם ירחם? מה הדבר הזה? זה חילול השם שאין כדוגמתו.

ועוד מדמות ציבורית.

ועוד מדמות ציבורית. למה? הוא הצהיר קבל עם ועדה שהוא לקח,

יש לו רק בהון שלוש מיליון.

עכשיו מגלים עוד עשרים פה, שלושים שם, בניינים, שטחים.

מה יהיה, חילול השם שאין כדוגמתו? מה יגידו? זה החרדים? זה הדתיים?

אז במקום לעשות קידוש השם,

במקום לקרב את אחינו הרחוקים ולהראות להם מה זה תורה אמיתית,

מה זה עבד השם אמיתית, עושים להפך.

עושים להפך.

איך אמר בכיר במשטרה?

אני לא חושב שהוא כזה טיפס לעשות את הדברים האלה.

חכה, הוא קיבל ברכה של הרב חנג'ורי. חכה.

מה אתה רוצה?

חוזרים הביתה שתיים.

הלאה.

ועם גדול חיוב אהבה לתלמידי חרמים אפילו אינם קרוביו, שהכל כקרוביו.

אנחנו צריכים להצטער בדבר הזה, לא לצחוק.

כי זה עכשיו, יש לנו עוד עבודה עוד יותר קשה.

עוד יותר קשה עבודה. למה עוד יותר קשה עבודה? עכשיו עוד יותר. מה יגידו, אחינו הרחוקים?

מה יגידו? זה הדתיים.

אה, הנה עכשיו. הנה, הנה. אוי ואבוי.

צריכים עוד יותר להצטער, מה לעשות?

לאן מה הפליאו אותו? על מה ישב בבית סוהר?

מי היה, מי היה העד?

אחד שנתפס בצרפת,

לא משנה. בין עכשיו 50 מיליון דולר,

הוא היה העד נגד אריה דרעי. לא משנה, לא משנה, לא משנה.

הקדוש ברוך הוא סתם לא עושה דברים.

בסדר?

הרי מי עושה את הכל? הקדוש ברוך הוא לא בית המשפט.

לא היה היועץ המשפטי.

אה?

הכל הקדוש ברוך הוא אמרנו הרגע. הכל מאיתו יתברח. סתם מה הקדוש ברוך הוא מחפש את זה?

מה, מחפש אותו סתם?

מסיבות למסיבות, למה מחפשים אותו?

ואם גדול חיוב ואהבה לתלמידי חכמים, אפילו אינם קרוביו, שהכל כי קרוביו על אחת כמה וכמה אם התלמידי חכמים וקרובו ממשפחתו,

שחייב לאהוב אותו יותר ויותר, וחובה מוטלת על אחיו וכל קרוביו להחזיק בידו, ויתר שאת ויתר עוז שיעמוד על המשמר ועל התורה ועל העבודות. זה קרוב משפחה שלך?

עוד יותר אתה צריך להתאמץ בשבילו, שהוא לומד תורה?

וזאת תהיה להם לתהילה לשם ולתפארת, ובזה עושים כבוד לאביהם שיהיה לו נחת רוח על ידי בנו התלמיד חכם.

וגם אותם המסייעים לוקחים שכר בדבר הזה.

הכל המלמד את בן אחד ורוד תורה,

כאילו ילדו,

אני ילדתי אותו, מה פתאום? בתעודת זהות יש לי רק עשרה.

אין לי אחד עשרה, איך ילדתי אותו? כן, אתה לימדת אותו תורה.

בזכותך הבן אדם הזה חי וקיים לדורי דורות, וכל הצאצאים הכל נוקף לזכותו של אותו אחד.

זה חלק איש מכל אשר עמלו,

והוא לוקח את חלקו ונמצא שהוא עושה חסד עם המתים ועם החיים. הדורות נעלמו, עושים איתם חסד וגם עם החיים.

לכן אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה.

מה ההמשך שמה? שובר שבת מחללו, אמרנו.

זה קשור אלינו גם עץ חיים למחזיקים ותומכי המאושר,

ואומנם.

לא מפני שאדם מספק צורכך, התלמיד חכם יהיה קל בעיניו.

לא בגלל שאתה מספק לו את הדברים, אז תזלזל בו.

כשאדם מרגיש שהוא שם משכורת של אברך, תורם 1,500 שקל, הוא כבר קנה את האברך.

אתה חייב לבוא אצלי לזה, אתה חייב פה, אתה חייב... מה זה? קנית אותו?

לא מבין.

מה זה זה?

אתה צריך לכבד אותו בכבודו.

חס ושלום, לא לזלזל בו.

אסור לך להשתמש בתלמיד חכם.

אוי ואבוי, זה עבירה גדולה, משתמש בתלמיד חכם.

ואל יחזיק טובה לעצמו. אה, אני מפרנס אותו.

וכי זה שלך?

לי הכסף ולי הזהב נאום השם.

כי חלקו מונח בתוך נכסיו.

החלק שמגיע לו הוא שהוא נתן לך את הזכות לתת לו.

אתה לא עושה טובה שאתה תורם לכולל.

הכולל עושה טובה שהוא לוקח ממך בכלל.

ככה צריך להגיד לתורם.

ואז תראה שהוא נותן בחין יפה.

למה הוא חושב שהוא מחזיק את הכולל? ואתה מחזיק את זה? מה פתאום?

בורא הוא לא מחזיק את הכולל.

הנה עובדה.

גם שהוריד לפיד את הכול, ברוך השם האברכים חיו ונשמו והכל היה בסדר.

ויש אברכים גם בלי לפיד וגם בלי כולל חיים.

משתבח שמונה.

כי חלקו מונח בתוך נכסיו, וכמו שאמרו על הפסוק, את העני עמך.

החלק של העני זה אצלך נמצא, צרדת לו.

ושליחותא דרחמנו הוא דעב.

אבל אתה עושה שליחות של בורא עולם.

ולא עוד אלא שיותר ממה שעושה העשיר עם העני,

עושה העני עם העשיר.

למה?

שעל ידי שהוא נותן, הוא זוכה בעבורו לעולם שכולו טוב.

אתה תרמת עכשיו, אתה תהיה ליד.

ליד התלמיד חכם, ליד העני הזה. אתה אומר לך, תשב, תלמד, בעקבה של מעלה.

איזה זכות זה?

זה רק בזכות תרומה. ואם הוא לומד תורה, פי כמה וכמה יותר גדולים.

כמאמרם זה על הפסוק, האיש אשר עשיתי עמו היום,

בועז.

לכן, היזהר בכבודו.

וגם תלמידי חכמים צריכים להיזהר בכבוד אחיהם העשירים. אז הוא זלזל בעשיר. מה אתה חייב לתת לי? גם לא יפה.

הוא חייב לך משהו?

לא חייב לך כלום.

וגם,

כשהוא מענה אותך, הוא מחזיק בידך, מכבד אותך, תכבד אותו גם, תראה לו דרך ארץ, תראה לו תורה אמיתית. אל תראה לו ככה זלזול.

יש כאלה מתחברים לתורם, הוא כבר מתחיל לדבר איתו כל מיני דברים. להיות סך בקיתו.

זה יפה.

אתה בן של מלך, תראה דוגמה. שאתה בן של מלך אמיתי, שאתה בן תורה אמיתי.

שאם אמרו שרבי ורבי עקיבא היו מכבדים את העשירים, אפילו שלא היו נזקקים מהם, כי רבי היה עשיר גדול.

צנון וחזרת כל ימות השנה לא היו משהו מעל שולחנו.

זה הדבר לא מצוי בזמנם.

עד כדי ככה עשירות גדולה הייתה לו.

והוא לא היה צריך את העשיר ועדיין היה מכבד אותו.

לא כדי לקבל,

אלא כדי להראות לו מה זה דרכה של תורה.

זה מה שהוא היה עושה.

גם רבי עקיבא אותו דבר.

כל שכן מי שצריך להשאיר ונהנה ממנו על זה שהוא נותן לו, דחיוב הרם יעלה שלא להיות כפוי טובה ולכבדו קצת,

ולטרוח קצת עליו למעבד לו ניחא רוח. תן לו נחת רוח, תראה לו דוגמה אישית של בן תורה.

וחיבה יתרה יהיה נודעת להם ולימדו עליהם את הדרך, ילכו בה ואת המעשה אשר יעשו.

בנועם שיח ולשון חיבה, טובת תוכחת ומגולה, מאהבה.

פעם הייתי בבורסה.

בבורסה.

אמרו לי, מה, למה אתה לא בא לפה, כבוד הרב? פעם בחודש תבוא.

זה ביטול תורה עד שנכנסים לשם, לוקח שלושת רבעי שעה.

עם השמירה וקודים והכול, ומתקשרים, כן אתה רוצה,

פתאום לא בא לו עליך, לא, לא, תשאירו אותו למטה, תייבשו אותו.

אני לא נמצא במשרד.

בשביל מה להעביר את הזמן? אז אם העשיר רוצה, הגשבור יישלח, ואם הגשבור רוצה שזה יבוא, יבוא לבד, נכון?

ברוך השם, היינו יושבים, היה פעמים בודדות שהייתי חייב ללכת בגלל משהו אחר, לא בגלל זה.

אז הייתי הולך פעמים עליו, ואמרו, למה אתה לא נכנס לדפוק בעוד כמה דלתות?

אמרתי, בבורסה זה בעיה.

למה יש גם מצלמה,

אז הוא רואה מי דופק,

לא בא לו תמיד לפתוח, אז הוא משחק אותה, לא שומע.

הוא עסוק, עוזר, לא פותח לך.

ודבר נוסף, חבל על הזמן להתחיל לדפוק בכל הדלתות. הרי אם זה מגיע לך, יגיע לך בדרך לא דרך, נכון?

המשמר להתחיל עכשיו לטרוח ולבזבז זמן ביטול תורה.

שתלמד, הכל יגיע אליך. ברוך השם, הכל מגיע בזמן, משלמים והכול. תבינו תקינים בלי המדינה, ברוך השם.

איך?

ברוך הוא גזר.

גזרה של הקדוש ברוך הוא שהכל יגיע, מגיע.

בלי שום טרחה ועמל והכול.

הכל מגיע לבד.

אז זה האדם, אסור לו להיות כפוי טובה,

ובדרך נוסף להראות להם מה זה דרך, דרכה של תורה.

כי ממך הם רוצים לראות,

הם דורשים ממך, אתה בן של מלך אמיתי, הם רוצים לראות, אתה לומד תורה?

בואו נראה אותך מקיים דרך ארץ קדמה לתורה.

אז איך שאתה תדבר איתו, איך שאתה תתנהג לידו, אפילו פורים,

אם תהיה על ידו שיכור והוא יראה אותך, וזה קצת לא יהיה יפה,

הרסת את כל העולם הבא שלך בגלל המעשה שעשית.

מה, אתם חושבים, סתם גדולי ישראל אמיתיים לא משתכרים בפורים?

הרי יש מצווה להשתכר.

כן, שותים יתר על המידה, זו ההשתכרות שלהם.

השתכרות בדברי תורה, לשבת ולעסוק בתורה כל הסעודה.

זו ההשתכרות בתורה, בעוד להוסיף עוד תורה, ועוד מה קרה?

אבל תשתכר. שלחו סרטון של רב חיים קנייבסקי.

ראיתם את זה? איך הוא עושה משתה בפורים?

טועה מזה, טועה מזה, מברך על זה, קצת יין לזה.

סעודת פורים, זה שמחת פורים אמיתית.

זה גדולי ישראל אמיתיים.

ולא אחד שהוא ככה יושב לך וכולם באים אליו לבית ורוקדים אצלו ומחלק צ'קים וזה, זה נקרא גדול. לא, זה לא נקרא גדול.

זה שורף את כל היום שלו על שטויות והבלים.

כאילו שהוא נותן צדקה.

והם צועקים, חרבונה, חרבונה וזה, ותשחרר עוד, ועוד שיר, ולא נפסיק לשיר, ולא פה, ולא נצא,

ואוכלים והכל, ואם ברכו בכלל, ואם זה, ונמצא מכשיל אותו.

מה בזמן הזה יכלת ללמוד עוד שס

עוד משניות, עוד גמרא, עוד תורה, עוד להרבות, להרבות וכלום,

והעביר את הכל בשטויות ועבדים, כאילו שהוא שמח, זה שמחה?

זה אמת אמיתית שהקדוש ברוך הוא דורש ממך?

אתה צריך להראות דוגמה,

מה העירוב ילמדו?

שצריך לשבת על קלפנדי,

מה ילמדו ממך?

תראה, אם אתה יושב, פותח ספר, למרות שקשה לך, למרות שאתה זה ולא מעט,

זו דוגמה אישית,

שיראו ממך, ומתקדש שם שמיים על ידך במעשה הזה, לא סתם,

מתקדש שם שמיים על ידך במעשה הזה.

רגע, נעילה, אם העשיר חרוץ באספים שלו יותר מדי,

אבל אני קורא מה... או, זה מעלה אחת,

כי הוא מחזיק תורה.

מחזיק כאברכים וזה וכל זה. האם הוא פטור מהם?

פטור פשוט שלא.

הוא כל היום, כל הלילה,

הגמרא מספרת,

הגמרא מספרת על אותו עשיר גדול שהיה, אני לא זוכר, מורה או תנא,

שהוא הלך עם התלמיד שלו,

ואמר לו, רבי אלעזר, או, רבי אלעזר ורבי חרסום, אמרו, תסתכל, תסתכל מה זה, תראה מה זה,

איזה כרם ענבים פה זה נראה כמו שור.

אז הוא שואל אותו רבי אלעזר, שזה היה שדה שלו, הוא לא יודע אפילו מראשי עשיר.

של מי, של מי זה? הוא אמר, כבוד הרב זה שלך.

מה שלי? זה שלי.

תראה את הענבים שלך נהיו דמות של

שור מרוב שהם היו ככה משובחים וגדולים והכול.

אז זה האדם התהווה לעתיד לבוא. כלום היית יותר יפה מיוסף הצדיק?

בכל אופן יוסף הצדיק התגבר על יצרו. כלום היית עני יותר מליל הזקן?

עלה על הגג בקרח שלג ולמד תורה.

כלום היית עשיר יותר מרבי אלעזר בר רבי חרסון?

היום העשירים של היום זה עשירים מהלוואה של הבנק.

זה עשיר ממה שיש לו.

זה הכל הלוואות.

הוא חייב לפה, משכנתה שם, אז לך לבורסה. הכל משכנתאות.

הכל מלווים מזה, עושים מזה, נפל זה, כולם נפלו, כל המגדל נפל.

זה לא עשיר באמת.

עשיר באמת זה יהודי פשוט מאיתנו.

שחי את החיים שלו, שיושב, עושה, מתפלל, מקיים מצוות, זה עשיר באמת.

אין לו טרדות על הראש, יכול לעבוד השם יתברך. איך אמרו השבטים הקדושים לפרעה?

רועי צאן היו עבדיך מנעורנו ועד עתה.

מה התפקיד של יהודי אמיתי?

לעבוד את השם כל רגע ורגע. מה אבות הקדושים בחרו? מניות.

לעבוד בבנק, מה הם בחרו?

להיות רועי צאן. למה רועי צאן? מה קרה?

מה, הכל המצלך לרדוף אחר כבשים? לא, הכבשים אוכלים לבד, אל תדאג. העולם דואג להם, צומח להם דשא.

אתה לא צריך להשקוד, הם אוכלים בשטח מרעה פתוח, הכל בסדר, בלי מסמרים, בלי זה. אוכלים, נהנים, אחר כך אתה לא גר אותם למים.

סוף היום הם שותים, הולכים בחזרה לזה שלהם, לדיר.

לעומת זה,

הרועה צאן עצמו, מה יש לו כל היום לעשות?

לשבת לחלל בחליל? לא.

כל היום הוא ובורא העולם. הוא מתבודד ומבקש בורא העולם, התבודדות.

הוא אומר, ריבונו של עולם, אני פה.

הוא רואה את הבריאה, הוא משבח על ידי את בורא העולם, הוא רואה את הכבש.

איך הוא מחיה אותו? ואם הוא הלך שם להר, כמו שסיפרנו את הסיפור הזה שהלך להר, היה דוב שם, חיגר.

לא יודע איך מגיע, כל יום היה הדוב היהודי הזה,

מישהו שם צורח בכל הקולות, אה, נבהל.

בסוף הוא רואה דוב חיגר, לא יכול, הכל עוד יש גל של עצמות לידו.

הוא מזמן לו כל היום את הכבש.

מסדר לו את הכל, שיהיה לו בדיוק אוכל. מי דאג לו?

בורא העולם. אז אם בורא העולם דואג לכבש ולא ידאג לנו,

אז איך אתה יכול להגיד, אני עשיר, אין לי פנאי ללמוד תורה?

לכן אפילו פעם ביום, שעה ביום, היום, אין תירוץ לבן אדם. למה?

אתה יודע, פעם היה גמרא רק בארמית.

אה?

אבל ארץ האימית המזדירה. רגע, רגע.

אתה צודק.

פעם הייתה גמרא בארמית, היום יש גמרא בכל השפות.

סינית אפילו עשו, תלמוד בבלי בסינית.

אם אתה יודע, למדת באוניברסיטה סינית,

אתה יכול ללמוד גמרא בסינית.

אתה לא רוצה ללמוד גמרא? אין בעיה, יש לך היום

לשמוע.

אתה נכנס לאינטרנט,

שם לוחץ תלמוד בבלי, דף היומי, תיק שומע.

אין לך אינטרנט, יש לך טלפון, אתה מחגג מספר, שומע דרשות.

של הרב זה, של הרב פה, תלמוד בבלי, שיעור גמרא, זה הכל.

כל הטכנולוגיה של היום, אדם יכול להשתמש אתה לדברים טובים, חיוביים, אך ורק ללמוד תורה. אני אמרתי, בן אדם עובד,

חברה של תרופות, תלמיד,

עובד בחברה של תרופות, הוא אומר, אנחנו מדפיסים כל מיני דפים של התרופות, אתם מכירים את זה?

הספר הזה של התרופות שאימצא בזה, הוא אומר, זה מה שאנחנו מדפיסים כל היום, אני רואה רק שחור קטן וכיתוב קטן וניירות כאלה דקים.

זה מה שאנחנו עושים כל היום. מה אני אעשה, כבוד הרב קובי? אין לי זמן ללמוד, אני בא עייף, נצא את החמאת, נצא את הנשמה.

וזו, יש לך אוזניות כזה? זה נקרא MP4?

שים ככה עם דרשות ב-USB, תמלא בזה, הכול.

מאז הוא אומר, כל הזמן אני שומע ככה.

גם ככה הבוס פעם ביום רק עובר עושה ביקורת.

אז בבוקר הוא אומר, בוקר טוב,

תכין את הכוס קפה, אני תכף בא לשתות.

הפסקת עשר, הוא אומר, כל הזמן עם האוזניות שומע דברי תורה. גם בחירה בדפוס יש רעש.

אז שמים אטמים. אז במקום אטמים הוא שם דברי תורה, שומע.

כל הזמן שומע דברי תורה. גם אתה לומד,

גם אתה מקיים חסד עם המשפחה, אתה זן ומפרנס אותם, דואג להם, הכול, שילכו למוסדו דואם, הכול, ינדו והכל.

כל היום שלו במצוות.

אז זה אדם חכם, מרוויח.

אתה עובד נגר, שים על זה שיעור תורה.

שים דרשה, שים הרצאה של הרב, שים פה.

כל דבר, כל הזדמנות. נהג מונית, מה יש לך לעשות?

שים דרשה, גם אלה שעולים מאחורה, אתה מזכה אותם.

יש אחד בלוס אנג'לס שם, איפה הרב סיפר? בחוץ לארץ.

שהוא שם את הזה של הרב, את ההרצאות, נהג מונית.

שם את ההרצאות, אנשים עולים, מתחזקים, שומע עוד חידוש, עוד פה, עוד שם.

אנשים צמאים לדבר השם, קשה להם, קשה להם.

עכשיו הייתי באזכרה, אמרתי להם על המצות.

יש בעיה.

נפל רוק לבפנים, אתה אוכל את זה,

חמץ, וזה נגמר הכל, וזה כשר בדאצ, הכל בסדר.

אמרו, אז מה נקנה? מה אני יכול לעשות? עשינו רק בקושי כמעט טון, אין מספיק.

אם תרצו, אתם צריכים להיות חברים בקהילות פז, לקנות מצות כמו שצריך.

מועדר בלי רוק, בלי זה. עזוב את הכשר עכשיו, אתה אוהב רוק לאכול של בן אדם? מגעיל, נכון?

אתה רואה בן אדם שנהגה ככה עם היה, אתה אומר, אי, לא רוצה לאכול מזה.

אז למה אתה רוק שלא דגן אוכל במצה?

אדם צריך להתבונן בדבר הזה, להסתכל, לראות.

הקדוש ברוך הוא מביא לך את הכל כמו שצריך, תקיים את המצווה בשלמות.

כמו שהקדוש ברוך הוא חפץ, תעשה אותו. אותו דבר העשיר. הוא לא יכול לתרץ, להגיד,

יגידו לו בשם, אם כלום היית יותר עשיר מאבי אלעזר ברבי חרסום, כל היום היה יושב ועוסק בתורה, ולא היה מכיר בכלל איפה השדות שלו.

הוא לא היה יודע בכלל שהתלמיד שלו צריך להגיד לו שזה השדה שלך, כבוד הרב.

זה הכרם הזה של ענבים שהיו יוצאים יין משובח, זה שלך ואז זה שלי, איך זה יכול להיות?

לא מעניין אותו כל הזה, יש לו, זה מי שמטפל והוא שעוסק בתורה.

אז אפילו העשיר ביותר צריך לשבת ולעסוק בתורה. לכן יש לנו שבת,

יש לנו שעה אחת בשבת, אלף שעות.

כאשר לך יום חול, שב בשבת.

כאשר לך זה, תעשה שיעור פעם בשבוע קבוע.

תראה לקדוש ברוך הוא רצון, אז הוא ייתן לך פי כמה וכמה, כפלי כפליים.

ונסיים.

והשתתף בצערתם של תלמידי חכמים לנוד להם ולהתפלל עליהם.

אין לו דירה, תפלל אף שיהיה לו דירה טובה.

תתפלל אף שיהיו לו עוד טוטות. תתפלל אף שיהיו לו חיים טובים, ילדים, ואז תפלל.

כל המתפלל לחברו נענה תחילה.

ותמיד תהיה תפילתו עליהם למען ישכילו בכל אשר יעשום, שלא יצא תקלה תחת ידינו, צריך תמיד להזכיר את הדבר הזה.

ובכל תורתם ומעשיהם הטובים יכוונו גם עליהם.

גם מה שהוא עושה ללמיד חכם, היא חוונה לאותו אדם.

שיהיה הכול טוב, שיהיה לו פרנסה ברווח, בקלות, לא באיסור חס ושלום,

של להכשיל אותו. יש הרבה כאלה באים, אומרים לרב, הנה, קח תרומה, תרומה, לא לרב שלנו,

רבנים אחרים.

קח תרומה פה. כן, כן, זה, מאיפה זה?

הימורים. אה, טוב, טוב, זה לשירותים, לקרמיקות, זה מותר.

מי יצריך לך את הדבר הזה?

אפילו לקרמיקה של השירותים אסור לקרמיקות כסף כזה.

לא, לא, זה אלא פינת קפה ותבע כולל.

אנחנו נשים את הכסף של איסור. מותר לך לקראת את הדבר הזה?

איך אתה, אתה מסייע בידי עוברי עבירה, הוא עושה עבירה, סוחט אנשים,

הורג, רוצח, שודת והכול, אתה לוקח את זה כתרומה, כאילו אתה מלבין את זה.

מה זה, מלבין לקפה?

מה אתה עושה?

איך אתה לוקח את הדבר הזה? אתה מכשיל אותו, וגם אתה בעצמך מכשיל.

וכל אלה ששם נכשלים,

על הראש של הרב. איך עשית כדבר הזה? סתם צריך להיזהר בדבר הזה.

ובכל דור אדם מעשיהם הטובים יכוונו עליהם. אז גם התלמיד החכם צריך להתפלל על העשיר הזה, שלא יביא את זה מאיסור.

שלא יביא את זה ממקומות לא טובים, את הכסף הזה.

שהוא הרי הוא גם נכשל וגם הוא מכשיל,

אם הוא לא מוכיח אותו בדבר הזה.

לכן דיברתי גם שם, חובת התוכחה.

צריך להוכיח אותם.

פסח, אנשים קונים, איך אמר שם אחד לפניי?

הכל מחפשים כשר לפסח.

רציתי להגיד לו, עד שאתה אומר כשר לפסח, תסתכל על ההכשר בכלל.

הכל מחפשים בדץ וזה לא בדץ.

אוי ואבוי הדבר הזה.

תראה שבאמת יהיה טוב.

למען ישכילו בכל אשר יעשונו ובכל תורתם ומעשיהם, והטובים יכוונו גם עליהם, וכזאת וכזאת ישמע חכם ויוסיף לקח ויעשה באופן שימצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם.

אז איך חכם צריך לעשות?

באופן שימצא שכל בעיני אלוקים ואדם.

הנה סיפור על ועד הישיבות.

בוא נשמע.

ועד הישיבות בארץ ישראל ערך מעמד הוקרה לראשי ארגון הסיוע, זה נקרא הג'וינט,

שהיה ארגון שמורכב מאנשים שומרי תורה ומצוות בארצות הברית,

ומפעם לפעם הגישו סיוע נדיב לעולם התורה שהיה עוד בראשיתו בארץ ישראל.

היה זה כשעולם התורה רק החל להשתקם מחורבנו העצום בשואה האיומה.

מאות רבנים וראשי ישיבות לא עלינו נספו.

רבבות ואלפים של בני תורה נהרגו.

שארית הפלטה לא מצאה מנוח לכף רגלה.

אומרים, החרדים לא שומרים את יום הזיכרון.

רק הם שומרים את יום הזיכרון.

לא זה שמדליק את המשואה בהר הרצל,

או זה שעומד בצפירה הוא שומר. זה נקרא לשמור את יום הזיכרון? להדביק מדבקת יזכור?

זה נקרא לשמור את יום הזיכרון.

ללמוד לעילוי נשמתם, להדליק נר לעילוי נשמתם,

להגיד קדיש לעילוי נשמתם,

להתפלל לעילוי נשמתם, לעשות אשכבה.

איפה עושים אשכבה?

במועדון עושים אשכבה,

בבית הכנסת עושים אשכבה,

ביורטזייט עושים אשכבה, באזכרה.

זה נקרא לעשות עילוי נשמה, ולא חס שלום להפך.

הולך לטקס, מה אתה הולך לטקס?

טקס זה דבר יפה,

אבל השאלה מה מוכרים בו?

שירים בזמן שאסור לשמוע שירים?

איפה?

אתה חס על שש מיליון? איפה 24,000 תלמידי רבי עקיבא אתה לא חס עליהם?

גדולים ועצומים כל אחד?

הקטנים שבהם רבי שמעון בר יוחאי.

איפה?

איפה כבודם של אלו?

למה אלו אתה מזלזל בכבודם?

מה, אלו פחות מאחרים?

רק אחד, תראו כמה אלפים עולים שם לרשב״י, רק אחד.

אה?

רק אחד?

ורבי אלעזר בנו, כמה עולים לשם?

מכל העולם, כל השנה, כולה אלפים.

בא איזה אחד טמא עכשיו, שחקן,

לכותל המערבי, מה לו ול...

לכותל המערבי. איזה אחד? שחקן כזה.

בתמודים בפלוויזיה העולמית.

בא להתפלל בכותל, מה לך ולאיזה?

לכותל המערבי.

אפילו גוי

מרגיש קרבת אלוקים במקום הכי קדוש לעם ישראל.

גוי

מרגיש. כל שכן עם ישראל.

כמה יהודי צריך להתקרב לבורא העולם, בפרט בדברים הללו שבורא העולם מבקש ממנו.

ושארית הפליטה לא מצאה מנוח לכף רגליו,

היו אלה אנשי הג'וינט שהזיק היהדות שבוער בליבם התעורר,

והם נענו לבקשת הרבנים ונטלו חלק נכבד

בשיקום הישיבות בארצות הנכר.

על זה הם אספו סכום גדול של כסף לתרום.

גדולי תורה וראשי ישיבות כיבדו את המעמד בנוכחותם, בנשיאת דברי הכרת הטוב

כלפי אותו עסקן ונדיב,

והם העריפו עליהם שבחים כנים, אמיתיים,

שנטלו חלק במשימה כה חשובה להחיות את עולם התורה.

מזכיר ועד הישיבות דאז היה רבי משה דוד טננבוים.

זצ״ל, הוא הזמין את הגאון האדיר רבי עזרא עטיה,

זכר צדי וקדוש לברכה, מראשי ישיבת פורת יוסף, לעלות לדוכן הנואמים.

עלה ראש הישיבה לדוכן ונשא את דבריו.

הוא התחיל לפתוח בדברים אך קולו נשנק

והוא בכה בקול חרישי,

והעיניים שלו דמעו.

הכול ציפו לשמוע את הדברים,

אבל הוא לא מצליח להוציא שום הגה מהפה שלו, רבי עזרא עטיה. לא מצליח.

עלה במהירות לבמה

המזכיר של ועד הישיבות, הרב טננבוים, ושאל את רבנו,

כבוד הרב, מה קרה שקראת בוכה? אולי אתה לא חש בטוב משהו, למה אתה בוכה?

אמר ראש הישיבה, אני חש בטוב,

אבל כשעליתי לשבח את הנדיבים חשבתי עד כמה אנחנו בגלות.

כאילו קרן התורה הייתה מורמת,

הייתה כבר הגאולה, ולא היינו צריכים

להודות לנדיבים שמסייעים ולעשות להם מסיבה

על שזכרו לקחת חלק,

כי לא היה צריך,

כי במות המשיח קרנה של תורת עיר גבוהה, גדולה.

אמנם הכול, האמת אין נעדרת,

אבל הכול בסופו של דבר יהיה הכול.

כסף יהיה על העצים, זה רק משל, כן?

לא שבאמת יגדל דולר על העץ.

לא ראוי שהדולר יגדל בכלל על העץ.

כי הכול יהיה חולין,

אנשים ירדפו אחרי מצוות, לא רעב ללחם ולא צמאים למים, כי אם נשמע דברי השם.

עוד דבר תורה רגע, תברך רגע.

אבל אני לא, לא, תברך תברך רגע. עוד מצוות פה, עוד שם, זה אנשים ירדפו.

לא ירדפו אחרי ולעולם הזה.

הוא אומר, ערפת השבחים על הנדיבים הזכירה לי התחשכות הקהולה ושהמשיח טרם נע.

אם אנחנו צריכים להגיע לפה כדי להודות לתורם,

כדי להודות לנדיב, אנחנו בכושך נמצאים, לא באור.

אבל הוא עושה דבר טוב, כן?

אבל אם המשיח אמר לו, צריך את זה.

כי כולם רק יעסקו בתורה, אז גם הנדיב לא יצטרך לכסף, הוא יעסוק בתורה.

כי הקדוש ברוך הוא ייתן את השפע מאיתו, יתברך מלמעלה, לא יצטרכו לכל. אז גם כשאנחנו נמצאים במצב, במעמד שכזה,

שהוא כולם משבחים והכול, זה חשכה הכי גדולה.

תראו מה זה הכרת הטוב האמיתית של גאון אמיתי,

של צדיק אמיתי לדעת

מה זה הכרת הטוב שבורא העולם מבקש מאיתנו.

מה הקדוש ברוך הוא באמת רוצה מאיתנו, ולא כאילו.

יהי רצון, בעזרת השם, שהקדוש ברוך הוא יזכה אותנו,

שנזכה באמת להכיר טובה לתלמידי חכמים אמיתיים ויראי שמים.

ועל ידי זה הקדוש ברוך הוא יכיש גולדינו, יבנה בית מקדשנו,

ונזכה בקרוב ממש לביאת משיח צדקן

ובניין בית המקדש השלישי במהרה בימינו.

אמן ואמן.