הרב יעקב יוסף זצ"ל מסביר למה מוצרים הנעשים בעבודת יד יקרים

- - - לא מוגה! - - - 

היה בסדר, הכל היה נשמע.

איך מעבדים את העור?

אתה לוקח את העור של הפרה או של השור,

שם אותו בתוך במילה גדולה,

ישר בתוך הברכה,

סין, פריגני, אבל אם תשאיר את זה כך,

זה לא יהיה מעובד טוב, זה יכול להתקלקל,

אלא חייבים לערמל.

בכל כמה שעות הימים לערמל ותשאיר מהכימיקלים כדי שהכנף, כדי שהעור הזה, יהיה מעובד יותר.

בשעה שאותו האדם לוקח את הכרש הגדול,

לוקח את הגורה ומפעיל לערמל, לערמל,

צריך לראות לפני כן,

אבי מערבד לשם קדושה, צמדת תורה, בינים, מביזה או מדינת ישראל.

הוא אומר כך, מערבד, הכל בסדר,

העיבוד היה נשמע, אתה יכול לכתוב עליו,

נושא כשר ויכול להגיד על זה.

היום,

בשלושים שנה אלה,

נעשה המעבר,

קשה לעבוד בעבודה כל כך קשה,

לקחת את הקרש הבינות,

הסין הוא סמיך,

הסין עם החימיקלים זה לא כמו מים.

מערבב את זה, זה תוריד קצת כוח,

וקשה לאנשים.

מה עושים?

במקום זה, במקום שיבוא האדם ויעשה את הדברים בידיים,

היום הכל נעשה על ידי המכונה, על ידי המונחמה.

בתחתית של המלכה יש שם הייתה מנוע, קצת מפוגה,

בכל כמה שעות, ומסתובב,

בכנפיים האלה מערבנים את הכול,

ובין מלך האור הזה מתערבד היטב, נעשה טוב.

נעשה טוב מבחינה טכנית

ומעובל היטב.

אבל המנוע לא יכול להגיד לשם קדושה על ספר תורה,

אלא מאי?

תגיד, מי שאומר,

לפני שמתנים את המכונה,

הוא אומר לשם קדושה על ספר תורה.

מי אומר שאם משהו מעורר זה מועיל,

זה אולי כוח כוחו לאו כל כוחו דמה,

כמו שטען על דברי חיים מצאנס, ועוד.

כלומר, הבעיה העקרונית

גם במצות.

או, נתביא את הדוגמה הנכונה,

לגבי

פציציות במצות עבודת יד בלילה הראשונה.

איך הוא ללכת ולגנות חבילת מצות בסכום גדל?

למה אתה משלם פי חמש, הולך וקונה קילומצות עבודת יד, 120 שקל, מדוע אתה משלם פעמודת? 300 או 400. אשכנזים,

החיים האשכנזים משלמים 400 שקל קילומן.

מצות עבודת יד של ערב פרסה אחת חצות,

והופכים אוכלים גם לקויות.

עכשיו, למה?

מדוע אני צריך דווקא את עבודת יד? אני אקרא לכם עבודת מכונה.

זה מצב וזה מצב. שניהם קשויים,

ושניהם אין בעיה של חמץ,

אבל כבר אמרנו שמרחבתם את המצות,

גם שם צריך שיעשינה שימור לשם מצת מצווה,

אז כמו שמראדנו את זה בסימן ת' מיוטל.

ואז,

כשהכל נעשה ביד יושמע,

כפי שלש, עורך, חווה, כולם אומרים לשם מצת מצווה,

המרכזי הוא כשר בחפילה לכל הדרך.

נכון,

אם אני עושה את זה במכונה,

אפילו אם לפני שאני בדליק את המכונה, אני אומר שכל הנישה, העריכה והאבייה,

הכול יהיה נשמע.

אני אומר,

שאלה, מה שאמרתי לגבי,

זה קשור למה שנעשה בפועל במכונה?

האם כוח כוחו כמכוחות דמה או לא?

גם סימן שאלה לגבי הציציות.

אתה הולך לקנות ציציות, יש ציציות של כתבוני עודן,

עשרה שקלים אתה גומר בסיפור.

יש ציציות שאיך מאה שקלים.

שאל אותך אדם, מה ההסדר?

למה צריך את הבעיה שקל מהעבודה הזאת בכל?

גם שם.

המעשה שעושים בני הצמר עושים מבחוטים.

אתה תובע שוזר,

גם שם זה נעשה,

תשב במצווה הציציות.

גם שם שייך את הכלל העלות,

גם שם שייך דבר שחייב להיות דווקא מעשה עבודת יד,

מפני שאני מתחיל לתמות לעסוק במצווה חוץ.

זה שאני שוזר,

אני אומר את המילים בשל מצווה ציצית.

אם זו עבודת יד, זה בסדר, כשר בכל הדוח.

אם זו עבודה מכונה, עוד פעם, יש לך סימן שאלה.

אולי זה פסול,

בכל יום שאתה מברך על זה,

נראה איכון יום הברכה היא ברכה היא בתנא,

והסימן שאלה שיש שם.

כך גם לגבי הרצועות של התפילין,

כך גם לגבי הכנף שכותבים עליו בספר תורה תפילין מזוזה,

וכולי שייך את הסימן שאלה הזו.

בסדר, מה אנחנו עושים?

כדי שבוודאי הספר תורה יהיה קושר,

וזה בדחורה יהיה בנקודת אבא.

אנחנו קונים אך ורק לף שהוא עבודת יד.

לף שהוא עבודת מכונה הוא זול.

זה יקר, אלף ואלף אתה קונה את הכנף הזה.

אבל אם אתה רוצה שהספר תורה יהיה כשר בוודאי,

אתה צריך לשלם על הלב שהוא עבודת יד,

זה עולה קרוב לחמש אלף.

יקר.

עכשיו, אין השם עמי ארצות.

הוא לא יודע את ההבדל בין זה לזה,

אלה שהם עמי ארצות.

אם כנף עבודת מכונה, העיקר שיהיה בזול.

ואז,

אם כתבו עד אותו כנף קרוי לספר תורה,

אולי הספר תורה הוא פסול.

ספרי תורה הם שונים.

הנה שהם לפני חמישים שנה, ארבעים שנה,

אז עדיין לא הייתה מכונה.

אז הכל היה עבודת יד, זה יותר טוב.

אבל מאז שהמכונה הגיעה לעולם,

אתה רואה ספר תורה חדש,

אולי הספר תורה החדש הזה,

אולי לא נעשה בעבודת יד אלא עבודת מכונה,

וממילא זה פסול,

ולא יוצאים ממנו לידי חובה,

אתה לא מקיים בו מצוות זכור אשר עשה לך עמי אדם.

טוב,

למה אי אפשר כבר לסמוך על השריעה? הרי פעולת השריעה היא זו שגורמת את העיבוד שלה,

והערבוב הוא כבר לייעל את ה... להשפיע בזה.

אז לפחות כאילו גם בדיעבד לא סומכים על זה?

לא, לא סומכים.

הסיבה היא פשוטה,

בדרך כלל השריעה לבד לא עושה את העיבוד בצורה טובה.

אם תשאיר את זה,

את הנף הזה, בתוך הפלאקה,

ולא תערבב,

זה יכול להתחנחן.

אתה יכול ממש להירקל אותה.

בפרט בקצוות זה יכול להתקלקל.

לכן ביום.

כדי שזה יתעבד, חייבים לערבב.

זאת ועוד,

אם לא תערבב, זה יכול לקחת חודש,

ולספק אם אחרי החודש יהיה טוב.

אבל אם אתה מערבב,

זה נעשה עד תוך זמן קצר, וזה נעשה מעודד יותר.

כך שהערבוב, כמו העיקר.

ולכן,

אם העירוב היה פיאצ'י דין משמע,

אבל אם המכונה עשתה, מה זה מכונה?

העובד המהנדס בחברת החשמל,

הוא הזרים את התרם למנוע, והמנוע ערבב את החימיקנים ועשה מה שעשה.

האם העובד שם בחברת החשמל,

האם הוא ידע בכלל שהוא מעבד את הכנף משמע?

הוא לא ידע שום דבר, בין מילון ושמאלו. מה חשב על הכסף,

על השכר העבודה, השם ידיע?

ולכן, בגלל הבעיה הזו,

אנחנו מהדירים לקחת

מצויות עבודת יין,

רצועות של התפילין עבודת יין,

מצות עבודת יין.

כך גם מה שמרן אמר ביורד יין סימן רשעים א',

שצריך לעבד את הכנף בספר תורה נשמע,

ומכך גם שם הפירוש המילה נשמע,

הכוונה היא שזה יהיה עבודת יין.

למה יש ספר תורה יפה?

מבחוץ כולו אומר כבוד,

זה מצוקה בכסף, נראה, כבוד לאדם,

ובה פעמים יש עליו סימן שאלה.

אם אלה שבאים להקדיש את הספר תורה,

שאלו קודם רב,

הזרע מבריך אותם. החכם שבקיא בהוראה

אמר להם, תקנו ממקום זה בזה את הכלף,

כדי שהכל יהיה עליבה לכול עלמא, יהיה בשירות.

אבל לפעמים,

מי שהקדיש לספר תורה,

הייתה איזו אישה אלמנה וכיוצא לו זה.

לא זכתה להתבעלות זוג העלה, לא זכתה לילדים,

אבל המציאה,

את זיכרונו של בעלה במקום ילדים עושים סבב תורה,

כשהיא הולכת לסחר.

הסחר אומר לה,

יש סבב תורה ב-130,000,

יש ב-100, יש ב-80, מה את רוצה?

היא לא מבינה.

חוצמה מה שקובע התיק, שיהיה התיק יפה,

יכולה להצטלם עם התיק הזה, הוא לא אומר כמוה, זה העיקר.

אבל היא אומרת לו,

נשמע אני אשנה 130,

מספיק 80,000, 80,000 אני אתן לך מספיק,

אז 80,000 האלה, כמו שאמרתי, אם מקלף

איננו עבודת יד, יש כאן בעיה משער,

אולי הספר תורה הזה פסוק.

היום, תסתכל מה קורה בעולם,

יותר מ-90% מספרי התורה

תמיד מזוזות,

יותר מ-90% הם עבודת מכונה,

ולא עבודה תהיה אצלם.

כלומר, גם לגבי החיציות, לגבי הסלימים,

בכל הדברים האלה יש את אותה הבעיה,

כי בתי הרשת, כמו שאמרתי, מוכרים יותר טוב.

אנשים לא מבינים את החשיבות של העניין,

לא כולם מוכנים לשלם את המחיר היקר,

ולכן יש מקום לומר שלא כדאי לברך על התלית הזו,

אולי הברכה לבטלה.

אני רואה לפעמים אדם שכח את התלית.

לפעמים הוא רגיל להניח את התלית בבית הכנסת.

הוא בא בבוקר, גנבו את התלית, איננה,

הוא לא יודע איפה היא.

אז הגבאי אומר, אל תדאג, אני אתן לך תלית אחרת.

הוא נותן לו הגבאי תלית, אבל אם התלית הזו,

החוטים והצמצאיות שלה לא נעשו בעבודת יד של המכונה,

רק בפסוק. אולי הברכה להתעטף בציצית,

אולי הברכה היא ברכה לבטלה.

דבר שיכשיל את כל הרבים שכל הברכות יהיו לבטלה,

זה לא עושה דבר טוב.

דבר שני, מה שאמרת אם אין, זה לא נכון.

במציאות יש.

יש ברכות השם, אלא מאי?

אולי הוא לא יודע היכן.

ונשאל את החכם, נשאל את אלה שיודעים,

יגידו לו,

מקום זה וזה,

שם יש את הכלף שמטפילים,

כמו שאמרתי, במקום אלף יעלה לו יקר,

יעלה לו חמש אלף.

להבדיל,

אתה רוצה לקנות בית.

אתה קונה בית, משלם כך וכך מיליונים.

אפשר גם לקנות קרוון,

יותר בזול.

אפשר גם לגור בזריף,

אפשר גם באוהל.

יש כמה אלטרנטיבות.

אתה מחפש לגור בבית,

הבית הזה, בעזרת השם, עד מאה ועשרים אתה יכול לגור שם.

כלומר, גם לגבי הנושא הזה,

אם הספר תורה זה עבודת יד, כן, לכל הפוסקים בכל הדעות זה בסדר.

אבל אם זה לא עבודת יד, יש לנו סימן שאלה גדול.

ולכן,

כשאדם בא לבית כנסת ששמה, אגביי,

הרב של בית הכנסת,

הם אשר קוראים.

יש מקום שהרב הוא רק לקישוט בעלמא.

לא שאלים אותו ומצפצפים עליו.

ממילא, ספרי התורה הם מסימן שאלה.

אבל אם הם הגבאים, כל דבר שואלים את הרב.

ועל פי מה שהרב אמר להם,

קנו את הספר תורה הכי טוב,

אתה הולך משם בשבת זה חובה ויוצא אלי חובת התפילים.

זה לא משוח,

זה אף פחות משוח,

זה פשוט פתוח פחות בעייתי בקטע הזה.

מחלוקת שנייה.

ספרי התורה הישנים, חלק מהם,

אתה רואה שהצבע של הספר תורה לבן, מביא.

איך זה לבן?

הם צולעים אותו, מושכים אותו.

מכניסים את היריעות לתוך דבק פלסטיק לבן.

מוציאים את זה,

מייבשים את זה,