משניות סוכה א'

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב.

נתחיל עכשיו סדרת שיעורים במסכת סוכה,

וכפי שאמר הרב אמנון יצחק בהרצאה בקריאת אונו בי״ג סיוון ב-15 בי״ש למניינם,

שמהמשניות האלה ניתן ללמוד

איך אפשר ללמוד משניות.

אנחנו נשתדל בעזרת השם ללמוד בצורה כזאת שכל אחד יוכל להבין את המשנה.

את המשניות האלה ניתן להשיג בפלאפון 050-411-2014.

כל מי שיש לו משנה בבית יכול לעקוב אחרי השיעור. המשניות האלה גם מודפסות במחזור של סוכות. יש כאלה מחזורים שזה מודפס.

אפשר לעקוב אחר השיעור.

מייחד את השיעור הראשון, לצערנו, לאחד מגדולי ישראל שנפטר בשעה האחרונה,

רבי מיכאל יהודה, זכר צדיק וקדוש לברכה.

שהשיעור הזה יהיה לעילוי נשמתו.

אומרת המשנה,

סוכה שהיא גבוהה למעלה מ-20 ממה, פסולה.

רבי יהודה מכשיר,

ושינה גבוהה עשרה טפחים,

ושעינה שלוש דפנות,

ושחמתה מרובה מצילתה, פסולה.

סוכה ישנה, בית שמאי פוסלין, ובית הילל מכשירין.

ואיזוהי סוכה ישנה?

כל שעשאה קודם לחג

30 יום.

אבל אם עשאה לשם חג,

אפילו מתחילת השנה, כשרה.

כל אחד רואה שהמשנה הזאת, כפי שאמרנו גם כן בהרצאה בנהרייה,

ב-20 ביוני למניינם,

אז היא מעורבת בכמה וכמה דברים, וקודם כול צריך לעשות סדר. על מנת שאנחנו נבין את המשנה צריך לעשות סדר.

מה הכוונה? לחלק אותה לחלקים.

כמו שאנחנו לא מכניסים בבגז'

של האוטו דברים בלי סדר,

אז גם כן על מנת שאנחנו נוכל לקלוט ולהבין את הדברים צריך לחלק את המשנה.

אז למשנה הזאת יש שישה חלקים.

החלק הראשון זה דין של סוכה שהיא גבוהה למעלה מ-20 אמה.

אולי נקרא ביחד את המשנה עוד פעם,

סוכה שהיא גבוהה למעלה מ-20 אמה פסולה, זה החלק הראשון.

החלק השני, ושינה גבוהה עשרה טפחים,

והחלק השלישי, ושאין לה שלוש דפנות,

החלק הרביעי

זה סוכה שחמתה מרובה מצילתה,

והחלק החמישי הוא סוכה ישנה,

החלק השישי זה סוכה שעשאה לשם חג.

עכשיו נתחיל להסביר כל חלק במשנה.

בחלק הראשון שאמרנו שהיא סוכה שהיא גבוהה למעלה מ-20 אמה,

יש בזה מחלוקת.

אנחנו רואים שהמלה הראשונה כתוב פסולה.

כשלא כתוב שם של תנא, הכוונה היא לתנא כמה.

אז תנא כמה במשנה סובר שסוכה כזאת, שגבוהה למעלה מ-20 אמה, פסולה.

רבי יהודה חולק עליו והוא מכשיר.

אז 20 אמה,

ישנה מחלוקת אם לפי החזון איש

זה 9.6 טפחים,

זאת אומרת כל טפח זה 9.6,

ממילא אמה זה 6 טפחים, זה מגיע לכמעט 60 סנטימטר.

לפי רב חיים נועה זה 8 סנטימטר טפח,

אז זה מגיע ל-48 סנטימטר.

אז מילא יוצא סוכה שהיא גבוהה למעלה מ-20 אמה,

זאת אומרת

שהיא בין 10 מטר לבין 12 מטר, תלוי בשיטות,

אז מילא אם היא גבוהה למעלה מזה, סוברת הנקמה שהיא פסולה.

מדוע?

אז מסביר הברטנורה.

הביעור שלנו כאן במשניות האלו,

משניות ברורות, זה לפי הברטנורה,

כיוון שסוכה צריכה להיות דירת ארעי,

וכשאדם בונה סוכה למעלה מ-20 אמה,

הוא בונה אותה באופן קבע, באופן חזק.

לכן סוברת הנקמה שסוכה כזאת, שהיא גבוהה למעלה מ-20 אמה, היא פסולה,

כיוון שלא מתקיים התנאי הזה שסוכה היא דירת ארעי.

רב יהודה חולק

והוא סובר שסוכה למעלה מ-20 אמה היא כשרה,

כיוון שלשיטתו הסוכה צריכה להיות דירת קבע.

אז מילא למעלה מ-20 אמה אדם בונה את הסוכה באופן של קבע,

ממילא לפי שיטתו הסוכה היא כשרה.

להלכה אנחנו לא פוסקים במסגרת השיעור הזה.

על כל פנים, זה החלק הראשון.

עכשיו ברור לנו, החלק הראשון,

סוכה שגבוהה למעלה מ-20 אמה, לפי תנא קבע היא פסולה,

לפי רב יהודה היא כשרה.

נעבור עכשיו לחלק השני. מי שיש בידו את המשניות האלו יכול גם לראות בסוף

מה זה גבוהה מ-20 אמה ומה זה סוכה שאינה גבוהה עשרה טפחים.

עכשיו, סוכה שאינה גבוהה עשרה טפחים,

אז מילא זו סוכה מאוד נמוכה.

זו סוכה שבקושי בגובה מטר.

אז הדין הוא שהיא פסולה, אין בזה מחלוקת,

כולם סוברים שהיא פסולה,

מכיוון שהיא נחשבת לדירה שרוחה,

ואדם לא גר בדירה שרוחה.

ממילא זו הסיבה שאינה גבוהה עשרה טפחים שהסוכה הזאת היא פסולה לפי כל השיטות.

זה החלק השני שישנו במשנה.

החלק השלישי זו סוכה שאין לה שלוש דפנות.

מה הכוונה? שאין לה פשוט שלוש מחיצות, אין לה שלוש קירות.

אז כתוב שסוכה שאין לה שלוש דפנות היא פסולה, כך הדין של המשנה.

איך אנחנו יכולים להכשיר את הסוכה הזאת?

זהו דין שלא מובא במשנה,

אבל מובא בברטנור על המקום.

אז כתוב שמהלכה למשה מסיני למדים שאם יש לנו, נאמר, סוכה בצורה של ר',

דופן אחת כזאת ודופן אחת כזאת,

אז מספיק לעשות לה דופן שלישית ברוחב טפח.

מספיק דופן שלישית ברוחב טפח, זה הלכה למשה מסיני, שלומדים את זה,

אבל ישנו תנאי איך שמים את הטפח הזה.

את הטפח הזה צריך קצת להרחיק,

דהיינו שהוא לא יהיה צמוד לשתי דפנות,

על מנת שהוא ייצור רוב מחיצה שלישית.

לכן הוא עושה פס כזה בשיעור טפח ומשהו,

כזה עמוד, נקרא לזה, ברוחב של טפח ומשהו,

מעמיד את זה במרחק של פחות משלושה טפחים מהדופן הזאת, מאחד הדפנות שבצורת ר'.

ממילא נוצר כאן פחות משלושה טפחים, ישנו דין של לבוד, יש כאן דין של מחיצה.

דהיינו יש לנו פחות משלושה טפחים בתוספת הטפח הזה ששמו, אז יש ביחד ארבעה טפחים.

יש כאן רוב דופן שצריך להיות דופן סוכה, שבע טפחים.

אז מילא סוכה באופן הזאת היא קשרה.

יוצא שיש כאן שתי מחיצות מלאות,

מחיצה שלישית ברוחב טפח

שהעמידו אותה במרחק של פחות משלושה טפחים, ויצרו על-ידי זה רוחב של ד' טפחים, שהם ביחד

רוב דופן של שבעה טפחים.

נוסף לזה גם כן מצריכים שבין הדופן הזאת לבין הדופן של הרייש תהיה גם כן צורת הפתח.

אז מילא צריך לשים על זה איזשהו קנה כדי שייבצר צורה של מחיצה.

יש עוד אופן שהברטינורה מזכיר,

שהמחיצה למעשה לא נמצאת בצורה של רייש. שתי המחיצות, שתי ההדפנות של הסוכה הן אחת מול השנייה בצורה של מבוי, כאילו שאפשר לעבור דרך זה.

פה הכשר הסוכה הוא קצת יותר קשה.

לא מספיק לשים כאן פס טפח,

אלא כאן צריך להביא רוחב של ארבעה טפחים או משהו על מנת ליצור כאן

דופן ממשית יותר,

ואת ארבעת הטפחים האלו הוא שם במרחק של פחות משלושה טפחים סמוך לאחת משתי הדפנות,

ועכשיו נוצר כאן רוב דופן אמיתית של שבעה טפחים.

המקרה הזה הוא חמור יותר, כיוון שאין כאן שתי מחיצות מלאות אחת ליד השנייה, לכן צריך

שהמחיצה השלישית תהיה יותר גדולה,

ודהיינו שלא מספיק פס טפח אלא צריך פס של ארבעה טפחים.

כל זה כלול בדין השלישי שקראנו לו דין סוכה שאין לה שלוש דפנות.

הדין הרביעי הוא במשנה דין סוכה שחמתה מרובה נצילתה.

אז מה הדין?

אז כתוב במשנה, סוכה שחמתה מרובה מצילתה, פסולה.

כשמסתכלים פה במשנות ברורות רואים בדיוק את החלקים. בחלק הרביעי הזה ישנם שני חלקים.

החלק הזה שמוזכר כאן במשנה,

שהיא פסולה,

וישנו כאן חלק נוסף שמובא בברטנורה,

שמה הדין כאשר הסוכה, החמה והצל בקרקעית

נראים שווים.

דהיינו, בקרקעית הסוכה זה נראה שווה.

זאת אומרת, נראה חצי צל וחצי חמה.

בכל זאת, הדין הוא שהסוכה הזאת כשרה,

מכיוון שידוע שכאשר למטה זה נראה שווה, אז בסכך למעלה הצל מרובה,

דהיינו הסכך והצל מרובים על החמה, לכן הסוכה הזאת כשרה.

עד כאן החלק הרביעי במשנה.

החלק החמישי,

זה מה שכתוב כאן, סוכה ישנה.

אז כתוב שבית שמאי פוסלין ובית הילל מכשירין.

מה זו סוכה ישנה?

סוכה שהוא עשה אותה יותר מ-30 יום לפני החג.

אם הוא עשה את הסוכה יותר מ-30 יום לפני החג,

זו שאלה אם הוא מתכוון כאן לשמה,

אם זה סתם נקרא שהוא עשה את זה לשם החג,

או סתם הוא עשה כאן סוכה על מנת שיהיה לו צל.

אז שיטת בית שמאי,

כשסוכה ישנה בית שמאי פוסלין, למה?

כי צריך שהסוכה תיעשה לשמה.

וכשהוא עושה את זה 30 יום לפני החג,

אז מן הסתם הוא לא עשה את זה לשם חג,

לכן הסוכה פסולה. אבל תוך 30 יום,

סתם סוכה זה נקרא שהוא עשה אותה לשם חג, והיא פסולה לכל השיטות.

לפי בית הלל, אפילו שהוא עשה את הסוכה יותר מ-30 יום מלפני החג, ואפילו שהוא עשה אותה מתחילת השנה,

הסוכה כשרה,

מפני שלא צריך לעשות את הסוכה לשם חג.

אז זו המחלוקת של בית שמאי ובית הלל במשנה אם סוכה ישנה כשרה או פסולה.

החלק השישי במשנה הזאת,

דין סוכה ישנה שעשה לשם חג.

סוכה שעשה לשם חג אפילו מתחילת השנה כשרה, לפי כל השיטות.

למעשה, זה מעין החלק הקודם,

רק בחלק הקודם דיברנו שהוא לא עשה את זה לשם חג,

ובחלק הזה דיברנו שהוא כן עשה את זה לשם חג.

אז אם נקרא ביחד עוד פעם את המשנה,

אנחנו נבין יותר טוב.

סוכה שהיא גבוהה

למעלה מ-20 אמה פסולה ורבי יהודה מכשיר,

זה החלק הראשון.

הסברנו שהמחלוקת בין תנא קמא לבין רבי יהודה,

האם סוכה צריכה להיות דירת קבע או לא דירת קבע.

החלק השני זה, ושינה גבוהה עשרה טפחים,

אז פסלנו את הסוכה הזאת מטעם שזו דירה סרוחה.

פחות ממטר אדם לא גר בצורה כזאת, לכן הסוכה פסולה.

החלק השלישי היה, ושאין לה שלוש דפנות,

אז אמרנו שהסוכה היא פסולה, כי סוכה צריכה להיות שלוש דפנות,

אבל הברטנורא כאן הביא תקנה לסוכה הזאת על-ידי פס טפח, והסברנו שישנו הבדל בין אם הסוכה,

הדפנות הקיימות הן בצורה של ר',

אז מספיק את הפס טפח להעמיד בפחות משלושה טפחים,

ואם המחיצות הקיימות הן בצורה של מבוי, דהיינו משני הצדדים,

אז הוא צריך להצמיד פס לא של טפח, אלא של ארבעה טפחים, פחות משלושה טפחים

סמוך לדופן, ובזה הוא יוצר דופן

של שבע טפחים נוספים,

וממילא יש לנו כאן שלושה דפנות.

ושחמתה מרובה מצילתה זה חלק נוסף פסולה.

למדנו שאם בקרקעית הסוכה רואים בשווה את החמה והצל,

בכל זאת זה כשר, כיוון שידוע שאז בסכך,

הסכך הוא מרובה על החמה.

סוכה ישנה, דהיינו שעשה אותה יותר מ-30 יום, בית שמאי פוסלין כי לא עשה אותה לשם חג,

ובית הלל מכשירין, כיוון שלא צריך לעשות לשם חג,

באיזוהי סוכה ישנה, כל שעשה קודם לחג 30 יום.

אבל אם עשה לשם חג אפילו מתחילת השנה,

כשרה לפי כל השיטות, כיוון שהוא התכוון לעשות את זה לשם סוכות,

לשם סוכה, ולא סתם, לצל.

עד כאן המשנה הראשונה.

נראית המשנה השנייה.

העושה סוכתו תחת האילן.

אחד עשה סוכה תחת העץ.

הדין כי לא עשה בתוך הבית.

סוכה בתוך הבית כמובן לא כשרה, כי אין הסכך.

דין נוסף,

סוכה על גבי סוכה.

אחד בונה סוכה על גבי סוכה.

בוא נאמר, כדי שיהיה לנו יותר מובן הדין הזה,

שיש באמת רק לאחד מרפסת, והוא נמצא רק חלק מהחג בבית, ומילא השני,

השכן מעליו, רוצה להסתמך על ההסכך הקיים,

והוא יוצא עם סוכה נוספת,

והם יסתדרו כבר ביניהם.

אז הדין הוא ככה, סוכה על גבי סוכה,

העליונה כשרה והתחתונה פסולה. נראה בזה הרחבה, אחרי כן,

בביאור של המשניות הללו.

רבי יהודה אומר, אם אין דיורים בעליונה,

התחתונה כשרה.

למעשה, המשנה הזאת, שהכותרת שלה בעניין סוכה תחת האילן ובעניין סוכה על גבי סוכה, מתחלקת לשני חלקים.

באמת, סוכה תחת האילן,

מילא אין בזה שום מחלוקת, כיוון שתחת האילן, תחת עץ,

זה כמו שעושה אותה תחת תקרה,

אז מילא הסוכה היא פסולה.

אבל מה הדין בסוכה על גבי סוכה?

סוכה על גבי סוכה,

יש כאן שיטת תנא קמא.

העליונה כשרה והתחתונה פסולה.

זו שיטת תנא קמא. אמרנו שכאשר לא מופיע השם של התנא,

אנחנו קוראים לו תנא קמא, ברגע שיש

תנא אחר שחולק על הדברים האלו.

אז תנא קמא סובר שסוכה על גבי סוכה,

הסוכה העליונה כשרה והסוכה התחתונה פסולה.

למה? כיוון שהתורה לומדת מפסוק לפסול שני סככים.

לכן,

כשרה רק הסוכה העליונה,

לכן כשרה רק הסוכה העליונה שיש לה סכך אחד.

אז מילא הדין הוא פשוט,

שתנקמה סובר שהעליונה כשרה והתחתונה פסולה,

מכיוון

שיש לה רק,

לעליונה ישנו רק סכך אחד, ואילו לתחתונה ישנם שני סככים, הסכך שלה והסכך של העליונה.

רבי דהא אומר,

אם אין דיורים בעליונה, התחתונה כשרה.

רבי דהא אומר שישנו אופן שבכל זאת התחתונה היא כשרה. איך זה יכול להיות

אם אין דיורים בעליונה?

מה זאת אומרת?

אם אנחנו נאמר שהסכך של הסוכה התחתונה לא יכול לשאת אפילו קרים וקסטות של הסוכה העליונה,

זה רק כאילו נראה סכך, אבל הוא לא יכול להחזיק, אין בו כוח להחזיק

אפילו קרים וקסטות של הסוכה העליונה,

הסוכה התחתונה כשרה. מדוע?

כיוון שאנחנו אומרים שיש כאן רק סכך אחד. איזה סכך יש כאן?

רק של הסוכה העליונה.

זה הסכך שקיים כאן, רק הסוכה העליונה, כיוון שהסכך

של הסוכה התחתונה הוא לא סכך. מדוע?

כיוון שהוא לא יכול לשאת קרים וקסטות אפילו שישימו עליו.

אז זה המקרה הפשוט, שרבי דודו אומר, אם אין דיורים בעליונה, הכוונה היא שזה לא יכול לשאת קרים וקסטות בסוכה העליונה,

וממילא הסוכה התחתונה היא כשרה.

ישנו אופן שמובא בברטנורה שהסוכה התחתונה פסולה לפי כולם.

באיזה אופן?

כאשר הסכך של הסוכה התחתונה כן יכול לשאת קרים וקסטות של הסוכה העליונה.

אז מילא יוצא שיש כאן שני סככים, יש את הסכך של הסוכה העליונה,

יש את הסכך של הסוכה התחתונה שהוא יכול לשאת את הקרים והקסטות שמניחים עליו

בסוכה העליונה,

ומילא יש כאן שני סככים, אז הסוכה התחתונה היא פסולה.

וכמובן שהסככה העליונה, אם יש לה סכך כשר, היא תהיה קשרה.

אז באיזה אופן למעשה חלקו במשנה כשהסכך של הסוכה התחתונה יכול לשאת

קרים וקצתות בדוחק?

דהיינו שהסכך של הסוכה התחתונה מתנועע ורופף

מכוח הקרים והקצתות של הסוכה העליונה,

ובאופן הזה, לפי תעני כמה, הסוכה התחתונה פסולה

כיוון שהיא מחזיקה קרים וקצתות על כל פנים בדוחק,

אז נחשב שהסכך של הסוכה התחתונה נחשב כסכך,

ונמצא שיש כאן סוכה תחת סוכה, לכן תענקם הסובר שהיא פסולה.

לפי רבי יהודה הסוכה התחתונה כשרה.

למה? מכיוון שגג הסוכה התחתונה מחזיק את הקרים והקצתות רק בדוחק,

לכן הוא לא נחשב בכלל לגג,

ונמצא שלפי רבי יהודה אין כאן סוכה תחת הסוכה.

אז אם נסכם את המשנה הזאת ונקרא אותה שוב,

אז יש לנו דין כאן,

דין אחד, העושה סוכתו תחת האילן, כאילו הסעה בתוך הבית,

זה דין שמוסכם לכולי עלמיה שהסוכה היא פסולה.

מדוע?

מכיוון

שיש כאן שתי סככים,

יש כאן שתי סככים,

והתורה פוסלת,

זאת אומרת, בדין הראשון אנחנו לא צריכים להגיע בכלל לשני סככים. בדין הראשון הסוכה היא פסולה,

מכיוון שכאילו הוא עשה אותה בתוך הבית.

בדין השני, סוכה על גבי סוכה,

העליונה כשרה והתחתונה פסולה, פה אנחנו כן מגיעים לשני סככים.

פה הסכך, אנחנו אומרים שהמחלוקת ביניהם,

כאשר אפשר לשאת קרים וקסתות בדוחק, דהיינו שזה מתנועה.

אז לפי

תניקמיה אנחנו אומרים שהתחתונה היא פסולה,

כיוון שסוף-סוף הסכך שלה מחזיק

בדוחק את הקרים והקסתות, אז יש כאן סוכה על גבי סוכה,

ולפי רבי יהודה זה לא נחשב לסכך,

אז מילא רק יש למקבלת סכך מהסוכה העליונה,

ולכן הסוכה התחתונה כשרה.

משנה ג'

פרס עליה סכך מפני החמה.

הוא שם על הסכך, היה לו סכך כשר,

ופרס עליו סדין,

או שהוא פרס סדין תחתיה מפני הנשאר.

הכוונה היא שיש לו סכך, נאמר, מעלים,

ענפים עם מעלים,

והוא לא רוצה שהעלים שמתייבשים

ייפלו לתוך הסוכה,

אז הוא שם תחתיה שדים.

או שפרס על גבי הכינוף פסולה.

זה דין נוסף, שפה במשניות האלו זה מחולק לדין אחר.

על גבי הכינוף הכוונה היא שיש כאן, כמו שישנן מיטות

שיש להן ארבעה חודים, ארבעה שפיצים, ארבעה קרשים,

ועל זה הוא שם, נאמר, סדין

באופן ישר,

אז הסוכה הזאת היא פסולה.

אבל פורס הוא על גבי נקליטי המיטה. נקליטי המיטה זה כמו ששמים לפעמים הילה כזאת במיטת תינוק וכדומה,

שהיא בנויה על זה שבאמצע המיטה ישנם שני מוטות שמחזיקים את הסדין באלכסון,

באופן כזה שלמעשה לא נוצר גג של טפח מלמעלה.

עד כאן המשנה.

אז המשנה הזאת היא מתחלקת,

במשניות ברורות היא מתחלקת לארבעה חלקים.

החלק הראשון זה סוכה שיש סדין מעליה.

אמרנו, סוכה שיש סדין מעליה היא פסולה.

מדוע?

מפני שסדין זה דבר המקבל טומאה,

ונראה להלן במשניות שצריך לסכך דווקא בדבר שאינו מקבל טומאה,

לכן הסדין הזה פוסל את זה.

כיוון שהוא פסול לסכך, אז הוא פוסל את הסכך.

ישנו טעם נוסף

שהטעם שהוא פורס סדין כדי שלא תייבש החמה את הסכך,

ותהיה הסוכה החמתה המרובה מצילתה,

זהו טעם נוסף. אבל הטעם העיקרי הוא שסדין הוא דבר המקבל טומאה,

ולכן

זה פסול.

זה כאשר הוא פורס

את הסדין מעל הסכך.

מה הדין כשהוא פורס את הסדין מתחת לסכך? הדין הוא גם כן שהסוכה היא פסולה.

למה?

עוד פעם,

כמו הטעם שראינו קודם,

מכיוון שסדין זהו דבר המקבל טומאה,

לכן ממילא הוא מקלקל והוא מפריע והוא חוצץ

בין הסכך לבין הסוכה,

ממילא הסוכה הזאת היא פסולה.

זה לא רק שהוא חוצץ, גם אם הוא היה מעל זה, גם כן,

ראינו בדין הראשון של המשנה, גם כן

הסוכה היא פסולה.

עכשיו אנחנו מגיעים לחלק

של הסיפא של המשנה זה הדין כאשר הוא מכסה מיתה

בתוך הסוכה.

לא משנה מה הסיבה שהוא מכסה,

מכל סיבה שהיא,

אם הוא שם סדין בצורה ישרה על גבי ארבע הצדות שנמצאים בצדי המיתה,

וזה יוצר,

העמודים הללו ששמים עליהם סדין, זה יוצר גג ישר,

לפחות ברוחב טפח,

ממילא אפילו הוא מתכוון כאן לנוי או כל סיבה אחרת.

אם הסדין הוא בגובה עשרה טפחים מהמיתה,

אז מי שיושב שם לא נחשב שיושב בסוכה.

למה?

כיוון שהסדין הזה יוצר מצב של אוהל,

אוהל שחוצץ בינו לבין הסכך,

ולכן הוא לא נחשב שיושב בסוכה.

שאר הסוכה כשר, גם הסוכה כאן, במקום של המיתה, אם הוא יוריד את הגג שנמצא מעל המיתה,

כמובן שזה יהיה כשר.

מה יהיה כאשר הוא פורס, כפי שאמרנו, על גבי שני תעודות,

שני עמודים שנמצאים בצדי המיתה באופן כזה שיוצר

זווית כזאת לסדין שנמצא עליה?

ממילא יוצא שאין כאן אפילו רוחב טפח למעלה,

זה יוצר כזה חוד.

בצורה כזאת מותר לפרוס,

ומי שיושב שם נחשב שהוא יושב בתוך סוכה.

כיוון שאין עליה רוחב טפח,

כמובן שאם היה קצת רוחב טפח,

אפילו שזה היה הולך באלכסון אחר כן לשני הצדדים,

זה היה פוסל את הסוכה,

על כל פנים את מי שיושב מתחת לסדין הזה.

עד כאן

משנה ג'.

משנה ד' עוסקת בעניין סיכוך על גבי מחובר. מה הכוונה?

אומרת המשנה,

ידלה עליה את הגפן ואת הדלת ואת הכיסוס וסיכך על גבה פסולה.

הוא עושה את הסוכה בחצר שלו, יש לו שם גפן.

את הגפן הוא רוצה קצת להרים, לראות קצת את הגפן גם כן בתוך הסוכה.

הגפן מדובר,

וכן הדלת והכיסוס, שזה גם כן איזה סוג

עשב כזה שבדומה לגפן, מדובר שמחוברים לאדמה.

וכשזה מחובר לאדמה זהו שכך פסול.

לכן, אם הוא ידלה עליה את הגפן ואת הדלת

ואת הכיסוס,

אפילו שהוא סיכך אחרי כן בסכך כשר,

דהיינו סכך תלוש שלא מחובר לאדמה, הסוכה הזאת היא פסולה. נראה אחרי כן את הפרטים.

ואם היה סיכוך הרבה מהן,

עושק עצצן קשרה.

כאן

המשנה נותנת שתי עצות

איך אפשר להכשיר את הגפן והדלת והכיסוס. נראה את זה יותר מאוחר.

אומרת המשנה, זה הכלל.

זה הכלל היסודי כאן בנושא של הסכך.

כלשהו מקבל טומאה.

דהיינו, כל דבר שמקבל טומאה ואין גידולו מן הארץ,

אין מסככין בו.

מה מקבל טומאה? אם נאמר, לדוגמה, ברזלים מקבלים טומאה.

עץ, אם הוא עשוי בצורה של כלי, כמו שנראה בהמשך המשניות,

בעזרת השם,

אם יש לו צורה של כלי, של בית קיבול,

הוא גם מקבל טומאה.

אז צריך להיות דבר

דהיינו שהוא לא מקבל טומאה,

אבל כל דבר שהוא מקבל טומאה ואין גידולו מן הארץ,

אין מסככין בו, וכל דבר שאינו מקבל טומאה

וגידולו מן הארץ,

מסככין בו.

אז המשנה הזאת, למעשה, אפשר לחלק אותה

לשני חלקים.

החלק הראשון זה בעניין סיכוך על גבי סכך המחובר לקרקע,

והחלק השני זה זה הכלל, הכלל שקראנו עכשיו.

אז בחלק הזה של סכך על גבי מחובר,

אז עיקר הדין זה, כמו שאמרנו כבר, שאם הוא מגביה גפן או דלת או כיסוס, וזה לא משנה, כל צמח שהוא,

שמחובר לאדמה

ומניח על גבי הסוכה,

אפילו שהוא מניח אחרי כן גם כן סכך כשר,

היינו, מה זה סכך כשר, כפי שאנחנו רואים בסוף המשנה,

שאינו מחובר,

הסוכה פסולה,

למה? כיוון שאסור לסכך

בסכך המחובר לאדמה.

או שניקח אפילו, לדוגמה אולי יותר מעשית,

הוא עושה את זה בסמוך לעץ, והוא רוצה להשתמש בענפים המחוברים לעץ,

אפילו שזה ענפי דקל,

אז הסוכה היא פסולה. מדוע? כיוון שחלק מהסוכה מסוכך בענפים המחוברים לקרקע.

איך אפשר להכשיר את הסוכה הזאת?

אז זה מה שכתוב כאן במשנה, ואם היה סיכוך הרבה מהן, עושק עצצן כשרה.

דהיינו, אם הוא מניח על הסכך הפסול

סכך שאינו מחובר

בכמות גדולה יותר מהסכך המחובר,

וגם הוא מערב את הסכך הכשר עם הסכך המחובר,

באופן כזה שלא רואים את הסכך המחובר,

באופן זה הסוכה כשרה.

אופן נוסף יש,

מה שאומרת המשנה,

עושק עצצן.

מה הכוונה?

שהוא קוצץ את הענפים המחוברים לקרקע, את הגפן, את הדלת,

את הכיסוס

או את העץ דקל שהענפים שלו מסככים במחובר לסוכה.

אז אפילו שהוא סיכך את זה כבר קודם,

הסוכה תהיה הקשרה בתנאי שאת הסכך המחובר הזה,

שהיה קודם מחובר ומתי הוא תלוש,

הוא מגביה כל ענף

ומניח אותו בחזרה על הסוכה.

עכשיו אנחנו מגיעים לחלק השני, זה הכלל.

כל שהוא מקבל טומאה

ואין גידולו מן הארץ, אין מסככין בו.

זהו סכך שאינו כשר.

אז כל דבר שלא מקבל טומאה,

שזה יהיה כלים,

בגדים

או דבר שלא גדל בקרקע,

כגון אורות,

מה זה הסכך הכשר?

דהיינו כל דבר שאינו מקבל טומאה

וגם גדל בקרקע.

אבל כלי עץ, כפי שאמרנו כבר קודם,

אפילו שגדל בקרקע, כיוון שעשו ממנו כלי,

אז יש לו כבר שם של כלי והוא מקבל טומאה,

אז ממילא אי-אפשר לסכך בו.

אז הכלל הוא, עוד פעם,

שכל שהוא מקבל טומאה ואין גידולו מן הארץ, אין מסככין בו,

וכל דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ,

כן מסככין בו.

עכשיו אנחנו מגיעים למשנה החמישית.

המשנה החמישית עוסקת

באחד שמניח חבילות עצים

או חבילות קש

על גבי הסוכה.

מה הדין של החבילות האלה לגבי סכך

ומה הדין שלהן לגבי דפנות הסוכה.

אומרת המשנה,

חבילי קש

וחבילי עצים

וחבילי זרדין,

אין מסככין בהם.

מדובר שזה עדיין נגוד בחבילה.

אנחנו מכירים חבילי קש גדולים מאוד, אבל גם המציאות היא שהיו פעם חבילות יותר קטנות, שכל אחד נשא על הכתפיים שלו.

אז מילא אם הוא מניח חבילה כזאת על גבי הסוכה אז זה לא כשר.

מה יהיה הדין כאשר הוא מתיר את החבילות

של הקש האלה וחבילות עצים?

כולן שיתירן כשרות.

על כל פנים, וכולן כשרות לדפנות.

אז פה אנחנו רואים כבר שני חלקים ברורים פה במשנה. החלק הראשון זה הסיכוך בחבילות,

החלק השני זה דפנות מהחבילות האלה.

אז לגבי הסיכוך, החלק הראשון, אמרנו שאין מסככין בהם.

למה? הרי זה דבר שכשר להיות סכך,

זה דבר שגידולו מן הארץ ולא מקבל טומאה.

אבל פה, בדין הזה, ישנה גזירת חכמים שחששו שמא כשהוא בא מהדרך,

הוא בא מהעבודה,

הוא מניח איזושהי חבילת קש שהוא הביא איתו ליבש,

והוא לא התכוון כאשר הוא הניח את זה לשם סכך,

ואפילו שהוא לא התכוון לדבר לא טוב, דהיינו הכוונה ההופכית

לשם סכך זה כוונה לשם צל.

אפילו אם הוא לא התכוון לשם צל,

על כל פנים, כיוון שהוא לא התכוון לשם סכך,

אז חכמים חששו שמא הוא ימלך בדעתו להשאיר את החבילה שם לשם סכך.

נמצא שיש כאן חיסרון של תעשה ולא מן העשוי.

מה הכוונה?

בשעה שהוא הניח את החבילה הוא לא התכוון לשם סכך.

אחרי כן הוא השאיר אותה לשם סכך.

אז מילא יוצא שבשעה שהוא שם, הוא לא התכוון לשם סכך, זה נקרא חיסרון פסול של תעשה ולא מן העשוי.

וחכמים חששו וגזרו שאם הוא הניח חבילה זה לא יהיה כשר לגבי הסכך.

מה הוא יעשה? הוא צריך לפתוח את החבילות.

אז מילא כאשר הוא פותח את הקשרים,

אז הסכך הזה הוא כשר,

ואפילו לא צריך לננע אותו כך סובר התפארת ישראל.

כל זה, כל גזירת חכמים, הייתה לגבי הסכך.

לגבי דפנות זה כשר. הוא יכול להניח חבילות של קש,

חבילות של עצים בדפנות,

וזה יהיה כשר.

עד כאן, למעשה, המשנה החמישית.

חבילי קש, חבילי עצים וחבילי זרדים אין מסככים בהן,

וכולן שטירן כשרות וסכך,

ועל כל פנים לדפנות זה כשר גם כאשר הוא לא מתיר את החבילה.

המשנה השישית

עוסקת בסכך

העשוי מנסרים.

נסרים אלו קרשים, שנראה מייד את הרוחב שלהם,

שהוא מניח אותם על כל הסוכה בתור סכך.

אז רבי יהודה סובר מסככים בנסרים, דברי רבי יהודה.

ורבי מאיר אוסר.

רבי מאיר אוסר לסכך

סוכה בנסרים.

החלק השני של המשנה הזו נתן עליה נסר, שהוא רחב ארבעה טפחים.

אם הוא שם נסר אחד, כאן בחלק השני לא מדובר שהוא מסכך את כל הסוכה בנסרים, אלא רק נסר אחד,

דהיינו קרש אחד ברוחב של ארבעה טפחים, כשרה,

ובלבד

שלא יישן תחתיו.

נחזור עכשיו על שני החלקים ונסביר אותם.

החלק הראשון זה מסככים בנסרים.

ראינו שיש בזה מחלוקת

רבי יהודה ורבי מאיר.

ישנם כאן, בדין הזה,

עוד שני דינים שמובאים כאן בברטנורה.

דהיינו, שהוא סיכך בנסרים שהרוחב שלהם פחות מג' טפחים,

אז מביא הברטנורה שזה כשר.

מדוע?

מפני שזה נחשב כקנים.

מה שפחות מג' טפחים,

הזכרנו קודם שטפח הוא בין 8 סנטימטר

לבין 9.6. אז מילא, כיוון שזה פחות משלושה טפחים, יש לזה, נחשב כקנה.

כיוון שזה נחשב כקנה,

ממילא מותר לסכך בזה.

מה יהיה כאשר הנסר הזה,

הוא מגיע לרוחב של ד' טפחים?

אם הוא רוחב של ד' טפחים,

אז הוא נחשב כבר לשיעור מקום חשוב,

ולכן הוא פסול, כיוון שיש בזה גזירה מפני תיק.

זה כבר מתחיל להיות דומה לתקרה.

זה מקום חשוב, ארבעה טפחים.

ממילא, סוכה כזאת מסוככת כולה

בנסרים כאלו, שהם ארבעה טפחים, היא פסולה.

עד כאן למעשה דינים שמובאים בברטנורה.

המשנה עוסקת

בדין אחר.

המשנה עוסקת בנסרים שהרוחב שלהם מג' עד ד'.

אמרנו עוד פעם, ג' לכולי עלמא כשר,

ד' לכולי עלמא פסול.

מה יהיה הדין כאשר זה בין ג' לד', דהיינו בין שלוש לארבעה טפחים.

אז רבי דה סובר שמסככים בהם, מדוע?

כיוון שאין בזה מקום שיעור חשוב,

אז לא גוזרים שמא הוא יושב תחת תקרת הבית.

אין את הגזירת חכמים הזאת.

לכן רבי דה סובר שאם יש לו סוכה

שהיא מסוככת בנסרים כולה, מג' ועד ד' טפחים,

הסוכה הזאת היא כשרה.

רבי מאיר סובר שאי-אפשר לסכך בכזו סוכה, אי-אפשר לשבת בה, הסכך הוא פסול,

כי אנחנו גוזרים את הגזירה הזאת.

עד כאן החלק הראשון של המשנה,

שכפי שאנחנו אמרנו,

נחזור עוד פעם, שפחות מג' טפחים לכולי עלמא כשר,

ד' טפחים לכולי עלמא פסול. המחלוקת בין ג' לד',

שרבי יהודה מכשיר ורבי מאיר אוסר.

החלק השני של המשנה עוסק בנסר אחד,

שהוא ברוחב ארבעה טפחים,

כיוון שהוא רק אחד, הוא לא פוסל את כל הסוכה.

אז ממילא הוא נתן עליה נסר שהוא ברוחב ארבעה טפחים,

לדברי הכול הסוכה כשרה.

יש בזה עוד שיטות, אנחנו מדברים לפי הברטינורה.

אבל בכל זאת, אפילו שזה לא פוסל את הסוכה,

ישנו דין שלא יישן תחת אותו הנסר.

אפילו שינת ארעי אסור לו לישון שם,

והסיבה לכך היא מכיוון שלאדם, לפעמים אומרת הגמרא,

מספיקה שינת ארעי,

מכיוון שמספיקה לו שינת ארעי,

זה נחשב שישן מחוץ לסוכה,

אז מילא לכן תחת ארבעת הטפחים האלו אסור לישון,

אפילו שלמעשה זהו מקום כשר בסוכה, וזה לא פוסל את כל הסוכה.

משנה ז'

תקרה שאין עליה מעזיבה.

תקרה שאין עליה מעזיבה זה תקרה שעשויה מקורות עצים או נסרים,

ולא שמו עליה עדיין, נאמר, טיט, טיח,

או שיהיה היום איזשהו קיר גבס.

זה עדיין עשוי כולו, זה עשוי כתקרה,

רק אין עליה את המעזיבה הזאת.

אז יש בזה כאן כמה שיטות במשנה, מה עושים עם התקרה הזאת.

רבי דהאומר בתשמה יאמרים,

מפקפק

ונוטל אחת מבינתיים.

בסילל אומרים, מפקפק או נוטל אחת מבינתיים.

רמר אומר, נוטל אחת מבינתיים, ולא מפקפק.

עד כאן

דברי המשנה.

אז יש כאן שלוש שיטות

איך הוא יכול להכשיר את הסוכה הזאת.

מפקפק הכוונה היא לסתור ולנענע את הנסרים האלו,

שהם התשתית למעזיבה, לטיח,

או לדבר אחר שהוא שם אחרי כן,

מתחת לקרשים האלו.

לפי בית שמאי הוא צריך לסתור ולנע את כל הקורות הנסרים האלו מהמקום שלהם,

ובנוסף הוא צריך גם כן לקחת נסר אחד,

קרש אחד בין כל שני קרשים,

ולהניח סכך כשר במקומו.

אם הוא לא עשה ככה,

אז מילא הסוכה הזאת היא פסולה, כי זה לא נקרא סכך.

בית הלל אומרים שמספיק שהוא יעשה אחד משני הדברים האלו.

בית הלל אומרים מפקפק, או נוטל אחד מבינתיים,

או שהוא יננע את כל הנסרים האלו,

או שהוא ייקח נסר אחד מבין שניהם וייתן סכך כשר במקומו.

אם הוא עושה את זה, אז הסוכה תהיה כשרה.

רבי מאיר, השיטה השלישית במשנה,

סובר שצריך דווקא לקחת נסר אחד מבין כל שניים,

ולהניח שם סכך כשר,

אבל סתם ננוע או רק ננוע,

לבד זה לא מועיל.

אז ראינו במשנה הזאת איך אפשר להכשיר, לפי שיטות התנאים השונות,

תקרה שאין עליה מעזיבה,

שהוא עשה אותה בתור תקרה, ועכשיו הוא רוצה להשתמש בה בתור סכך בסוכה.

משנה אחת עוסקת

אחד מניח עוד פעם סוגי סכך שונים על הסוכה למעלה,

האם זה כשר או לא כשר.

נקרא את המשנה, המקרא סוכתו בשיפודין

או בארוכות המיטה.

אם יש רווח ביניהם כמותן, כשרה.

החלק השני במשנה זה החוטאת בגדיש

לעשות בו סוכה,

אינה סוכה.

נראה את החלק הראשון.

אחד מניח שיפודין.

מה הכוונה שיפודין?

כבר אמרנו קודם

שצריך להיות סכך

שהוא כשר, דהיינו שהוא נעשה מדבר שהוא מגדולי קרקע.

שיפודין זה מתכת.

ממילא אם הוא שם את השיפודים האלו, זה לא ראוי לסיכוך.

גם אם הוא ישים שיפודים של עץ,

אבל כאלה שיפודים, דהיינו שיש להם דין של כלי,

אז ממילא השיפודים האלו יפסלו את הסכך.

או שהוא שם

ארוכות המיטה.

ארוכות המיטה, הכוונה היא לדפנות המיטה,

אפילו שהם עשויים מעץ,

שזה דבר הגדל,

כיוון שהם שימשו דפנות לסוכה, אז הם מקבלים טומאה,

וכיוון שהם מקבלים טומאה, הסכך הזה פסול.

אומרת המשנה,

אם יש רווח ביניהם כמותן, כשרה.

דהיינו,

אם יש רווח בין השיפודים האלו או בין ארוכות

המיטה האלו ברוחב משהו יותר משיעור רוחב השיפודים

או ארוכות המיטה, והוא מניח שם מהשכך הכשר, הסוכה הכשרה. מדוע?

פשוט מאוד,

כיוון שעכשיו יוצא שיש לנו כאן רוב

שכך כשר.

עד עכשיו היה לנו כאן רק שיפודים או ארוכות המיטה,

ועכשיו הוציאו חלק מהשיפודים וארוכות המיטה

ושמו משהו יותר מרוחב השיפודיים של סכך כשר, ממילא יצא שיש כאן רוב סכך כשר ולכן הסוכה היא כשרה.

מה יהיה הדין אם זה בדיוק שווה?

הרוחב הוא שווה בין השיפודים לסכך הכשר? הסוכה תהיה פסולה.

עד כאן החלק הראשון

של המשנה,

המקרא סוכתו בשיפודים ובארקות המיטה.

אז אם הוא לא שם שום סכך כשר ביניהם,

אז הסוכה היא פסולה. המשנה עוסקת שיש רווח ביניהם כמותן.

אומרים כאן המפרשים שלא מספיק כמותן, צריך קצת משהו יותר, ובזה הוא שם...

אז הסוכה תהיה כשרה.

החלק השני במשנה הזה, החוטאת בגדיש,

דבר מעניין,

אחד גר בכפר נאמר,

ויש לו שם ערימות של חציר, של גדיש,

והוא רוצה לעשות בפנים סוכה.

אומרת המשנה שזה אינה סוכה. מדוע?

הוא מוציא, יש לו האגודות של גדיש,

אחד על השני, ערימות גבוהות,

הוא מוציא את האגודות התחתונות הסמוכות לארץ,

ועל-ידי זה מתהווה שם חלל בפנים, שיכול להיכנס בפנים.

הסוכה היא פסולה. מדוע?

כי התורה אמרה, תעשה ולא מן העשוי.

כאן הוא לא שם למעשה סכך.

כאן הוא הוציא את התכולה והשאיר את הגג כפי שהיה.

את הגג של הסוכה,

הסכך הזה, שעכשיו הוא אמנם עשוי, מגדיש,

אבל הוא לא עשוי,

הוא לא שמו אותו לשם סכך.

אז יש כאן את הפסול של תעשה ולא מן העשוי.

ממילא, אחותת בגדיש זה אינה סוכה,

כי הוא לא שם כאן סכך בשם סוכה.

ישנו אופן, אומר הברטנורה, שבכל זאת הסוכה הזאת היא תהיה כשרה,

כאשר היה בהתחלה, הוא השאיר שם מרווח

של טפח

באורך ורוחב של שבעה טפחים,

וזה כתוב בשולחן ערוך,

שהוא עשה את הרוחב הזה בכוונה, הוא השאיר אותו את הגובה הזה של הטפח,

על מנת שאחרי כן, מאוחר יותר, הוא יעשה שם סוכה.

ועכשיו הוא בא ומוציא את העומרים מתחתיו,

עד שהוא מגביה את החלל לשיעור גובה הסוכה, שהיא עשרה טפחים.

פחות מעשרה, אמרנו שהיא דירה סכוכה במשנה הראשונה.

אבל אם זה עשרה טפחים, הסוכה כשרה.

וממילא, באופן כזה, אם הוא עשה בהתחלה חלל בגובה טפח,

הסוכה תהיה כשרה.

אבל אם הוא לא עשה את זה,

וזה הדין שהמשנה עוסקת, החוטאת בגדיש, לעשות בו סוכה,

הסוכה הזאת לא תהיה כשרה.

דין נוסף

יש במשנה ט'

המשלשל דפנות מלמעלה למטה.

הוא התחיל את הדפנות מליד הסכך

והוא הוריד אותן מלמעלה למטה,

אבל לא הספיק לו,

וזה הגיע למטה והשאיר רווח למטה של גובה של שלושה טפחים.

זה כ-30 סנטימטר לפי החזון איש,

ולפי אישור רבי חיים נוי קצת פחות,

אז הסוכה היא פסולה.

נראה עוד מעט מה הטעם.

אם הוא התחיל את הסוכה, לדוגמה, מלמטה למעלה,

והוא יצר מחיצה של עשרה טפחים,

אם גבוהה מן הארץ עשרה טפחים כשרה.

אפילו שיש עדיין מקום עד הסכך, הסוכה היא כשרה.

רבי יסיכולק,

הוא סובר כשם שמלמטה למעלה עשרה טפחים,

ככה הדין הוא מלמעלה למטה עשרה טפחים.

אם יש לו מלמעלה למטה עשרה טפחים,

אפילו שהוא יצר למטה רווח יותר גדול משלושה טפחים,

הסוכה תהיה כשרה לשיטתו.

עניין נוסף שיש כאן במשנה זה הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלושה טפחים פסולה.

זה דין אחר.

נתחיל עכשיו בעניין הראשון שהמשנה מביאה כאן.

סוכה,

שאין הדפנות שלה מגיעים עד הסכך,

או שלא מגיעים עד לארץ.

זה העניין הראשון.

בדין הזה אמרנו שלפי שיטת תנא קמא,

סוכה שדפנותיה יורדות מלמעלה למטה,

אם זה מגיע רק

עד גובה שלושה טפחים מהקרקע,

הסוכה היא פסולה.

מדוע?

כי אין לזה שם מחיצה. למה אין לזה שם מחיצה?

מכיוון שזה נקרא, הגמרא אומרת, שגדי יכול להיכנס מתחת.

אז ממילא זה פוסל את השם מחיצה,

וכיוון שזה פוסל את השם מחיצה אין לנו כאן סוכה.

וכיוון שאין לנו כאן מחיצה, אז ממילא חסר כאן, אין כאן סוכה.

לפי רבי יוסי ראינו שלא,

שכמו שמלמעלה למטה מספיק עשרה טפחים, אותו דבר גם כן מלמעלה למטה.

דהיינו, אפילו שהמרחק הוא יותר גדול משלושה טפחים,

כיוון שסך הכול יש כאן מחיצה של עשרה טפחים, שמתחילים נאמר מהטפח החמישי מהקרקע,

סובר רבי יוסי שהסוכה הזאת היא קשרה.

מה יהיה אם נאמר שהסוכה מתחילה מלמטה

והיא מגיעה לגובה עשרה טפחים, ומשם עד הסכך יש עוד עשרה טפחים,

ושם אין בכלל דופן?

בכל זאת ישנו דין שהסוכה היא קשרה.

הגמרא אומרת שזה נקרא אגוד אסיג נחיצתה,

אנחנו מסתכלים שהדפנות ממשיכות הלאה.

זה כבר נושא שהגמרא נכנסת אליו.

דין נוסף, החלק הנוסף שישנו כאן במשנה הזה,

הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלושה טפחים פסולה.

מה הכוונה?

שאם נאמר שיש כאן סכך, וכאן זה הדופן,

והרווח שנוצר כאן בין הסכך לבין הדופן

הוא בשיעור של שלושה טפחים,

אז זה שיעור אוויר,

זה אפילו לא כאן סכך פסול,

יש כאן ממש אוויר.

אז זה, השלושה טפחים הללו פוסלים את כל הסוכה.

אני אסכם את השיעור עכשיו במשנה הזאת.

אמרנו שיש כאן שני חלקים.

החלק הראשון זה היה כאן בסוכה שאין הצפנות מגיעות

עד הסכך או שלא מגיעות עד לארץ,

שלפי תענקמה אנחנו אמרנו שהסוכה הזאת פסולה,

מכיוון שזה פוסל את השם מחיצה,

לפי רבי יוסי זה כשר,

ואם הדפנות אבל מתחילים מלמטה ולא מגיעים עד התקרה,

הסוכה הזאת, אם יש למחיצה עשרה טפחים,

הסוכה הזאת היא קשרה כיוון שיש לה עשרה טפחים המתחילים מן הארץ.

דין נוסף שישנו כאן במשנה,

אם ישנו חלל אוויר בין הסכך לבין הסוכה שגימל טפחים,

הסוכה היא פסולה.

עד כאן להיום.

תודה רבה.