הרב יעקב יוסף זצ"ל מספר על מעלתו של הבן איש חי ומזכיר את הרב שליט"א
- - - לא מוגה! - - -
כדאי לחוש ולהחמיר בדבר.
יש לך נר? ברור.
נכנסים. הכנת כבר. טוב, נגיד דברים קצרים על אישיותו של הגאון הצדיק,
מורנו רבנו יוסף חיים,
בעל ספר הבן איש חי.
הרב היה כל ימיו בבבל, נולד שם,
נפטר שם והוא קבור שם עד היום.
אבל הוא ביקר כאן, בארץ הקודש,
כל חייו היה דבוק
באהבה עזה לארץ ישראל בכלל ולירושלים בפרט.
תמיד אתה רואה בפסקים שלו,
כל פסק הוא היה בודק גם מה המנהג פה בארץ ישראל או בירושלים, עיר הקודש.
היה לו חבר מנוער שעלה לארץ ישראל, שמו היה הגאון רבי אליהו מאני.
היה הרב של חברון, ושם מנוחתו כבוד.
והיה שולח אליו את המכתבים, את השאלות,
כדי שהרב יבדוק לו,
כדי שידע מה נוהגים פה חסידי בית אל,
מה נוהגים פה בירושלים, עיר הקודש.
כשהוא בעצמו היה כאן ביקר,
נפגש עם גדולי המקובלים בבית הכנסת בית אל, התפלל יחד עמם,
ועשה ביקור גם בכל קברות הצדיקים.
ובמיוחד היה ליד מירון, יש שם,
את קבר בניהו בן יהוידע,
ראש הסנהדרין של דוד המלך,
הלך לשם, משתטח על הקבר,
היה לו שם הארה גדולה, שפע גדול,
ולכן את סדרת הספרים שלו חיבר וקרא באותם השמות שהפסוק מתאר את בניהו בן יהוידע.
יש לו ספר על ההגדה, בניהו.
יש לו ספר על עין יעקב, על כל השס, חמישה כרכים,
בן יהוידע.
שם הפסוק משבח את אותו בניהו, בן יהוידע.
בן איש חי, מקבציאל, יש לו ספר מקבציאל אבל לא זכינו, עדיין זה כנראה בכתב יד.
וכן עוזר הדרך, את כל סדרת הספרים שלו כולם קרא על שם אותו הפסוק שנאמר ונרמז על שם אותו הצדיק.
הרב השאיר אחריו ברכה עוד הרבה כתבי יד.
יש לנו עשרות ספרים שאנחנו לומדים בהם.
הספר הגדול מכולם, רב פעלים, מלא וגדוש,
תורה וגם בסוף דברי קבלה, גם פשט וגם קבלה.
אבל כמו שאמרתי, הספר מקבציאל עדיין הוא בכתב יד. הרב מזכיר אותו גם ברב פעלים וגם בבן איש חי. הרבה הלכות הוא אומר, אומר אותן בקצרה,
אבל מה הראיות, מה המקורות? הוא אומר כמו שכתבתי בספרי מקבציאל.
חבל שעדיין אותם כתבי היד עדיין גנוזים ולא זכו להוציא אותם לאורה.
לפני עשרים וחמש שנים הנכד שלו, רבי דוד חיים,
עלה מבבל והביא אותו שק מלא כתבי יד.
המנוח היה גר ברמת גן, ועדיין הכתבי יד שם.
משום מה לא זכינו שכתבי יד האלה יודפסו.
ספר אחד יצא, תורה לשמה, לפני עשרים שנה,
הדפיסו את הספר תורה לשמה, כי שמו כן הוא.
הרב לא רצה שייתנו לו כבוד על הגאונות הרבה שיש שמה,
הסתתר תחת שם בדול.
במקום לקרוא שם המחבר יוסף חיים,
קרא שם המחבר יחזקאל כחלי,
באותה גמטרייה. בלי שידע, הבין מייד.
גם הסגנון, הדיבור שמה,
כל מי שבקיא רגיל בסגנון של הגאון או ביוסף חיים מייד מרגיש שזה המחבר.
אבל הוא הסתתר תחת השם הזה. עד כדי כך הוא הסתתר כשהוא כותב הלכה בספר בן-ישחי. לדוגמה,
מי ששכח בעשרת ימי תשובה לא אמר זוכרנו לחיים.
יכול להזכיר במקום אותה הברכה, אני יכול לומר את זה באמצע ברכת שמע כולנו,
כמו שכתב בספר תורה לשמה.
נשמע כאילו זה מישהו אחר, חכם אחר,
והוא בעצמו, הוא המחבר גם את תורה לשמה. כמו שאמרנו, הוא רוצה שהספר הזה, אף אחד לא ידע שהוא עשה את זה,
כדי שלא יחזיקו לו טובה, לא תהיה לו מזה אפילו הנאה של כבוד.
עד כדי כך הרב היה גדול,
רב ועצום,
לא רק בתורה, אלא היה גאון גם במידות,
יראת שמים, צדקות.
גדולי הדור כולם היו סומכים עליו, וכל השאלות שהיו,
תמיד היו מפנים אליו,
ומה שהוא היה אומר, כולם היו עושים.
המדינה, סוריה, ארם-צובה,
הייתה מאז ומתמיד עיר גדולה של חכמים וסופרים.
כבר בזמנו של הרמב״ם, הרמב״ם משבח אותם מאוד,
על השכל הישר, על העיון העמוק שהיה להם.
בכל האלף השנה האחרונות,
תמיד חלב,
סוריה, הייתה המדינה המרכזית מבחינת התורה.
לפעמים חכמי ארם-צובה היו גדולים יותר בתורה אפילו מחכמי ארץ-ישראל. כל כך היו גדולים, רבים ועצומים.
אבל תראה, אחרי שיצא הספר בן-אישחי,
איזה ספר לימדו שם בסוריה, בארם-צובה?
לימדו את הספר בן-אישחי. מיד הרבנים שם נתנו הוראה.
כל התלמודי תורה, בערבית קראו לזה כותב,
כולם למדו בספר בן-אישחי. למרות שזה לא מנהגי חלב, זה מנהגי בבל.
כולם הכירו בגדלותו העצומה והכניסו את הספר הזה,
ספר שיהיה פסק הלכה,
הלכה פסוקה לכולם, שכולם ילכו בעקבותם.
כך היה גדול, רע ועצום בחוכמת הקבלה.
חכמי דורו העידו עליו שלא היה שני לו בעולם.
היום, בזמן הזה, יש אינפלציה גדולה בתואר מקובלים או יש דורשים את זה אחרת.
אותם המילים מקובלים מקבלים גם,
כל אחד קורא לעצמו כבר מקובל לקי וכו',
אבל אז היו המקובלים חכמי אמת,
ידעו בעומק את הדברים האלה ואז באותו דור קראו עליו, על הגאון רבי יוסף חיים,
שר בית-הזוהר,
זאת אומרת, הוא היה יחיד בדור בנושא הזה.
כולם הגירו בגדלותו העצומה, כך גם בבשר.
בעודו צעיר לימים,
כבר הגאון רבי חיים פלאצ'י, שהיה זקן מופלג בזיקנה,
שלח לו מכתב שאלות ותשובות בהלכה והוא ענה לו בחוכמה.
יש לנו סדרה של ספרים מצעירותו של הרב עד זיקנותו,
ושם אתה רואה את גדלותו,
שכבר בצעירותו היה גדול,
רב ועצום.
לפני פטירתו,
כשנפטר הגאון הישא ברכה רבי יעקב שאולי אלישר,
הציעונו שם,
שלחו לו מכתב שיבוא לכאן ויעשו אותו כאן, ראשון לציון, חכם באשי,
והוא לא רצה. הוא סירב, הוא אמר, אני כל ימי נמנעתי מלהיות רב ואב בדין,
לא רצה ליהנות מהציבור.
כל חייו ישב על התורה ועל העבודה,
אף פעם לא קיבל משכורת,
לא קיבל תמיכה מאיזה אדם, כל חייו היו קודש.
איך הוא התפרנס?
אבא שלו, עליו השלום, רבנו אליהו חיים,
היה עשיר גדול.
וכשנפטר האבא, הוא היה אז בן 26. היו לו עוד כמה אחים,
וגם האחים שלו היו אנשים בני תורה, יראי שמים.
האחים ביקשו ממנו כך,
אנחנו רוצים לא לחלק את הירושה.
אתה תהיה שותף אתנו בחנויות כדי שהברכה תשרה במעשה ידינו,
וניתן לך חלק וחלק.
כמה מגיע לך?
30%. אתה לא עובד, אפילו אחרי תקבל את ה-30% כדי שיישאר אתם, בבחינת יששכר וזבונו.
וכך היה עד יומו האחרון.
האחים שלו הם שעבדו,
והוא, כמו שאמרתי, לא היה לו דאגות של פרנסה,
כמעט כל ימיו ישב וכתב.
היה, כמו שאמרנו, על התורה ועל העבודה,
ולא היה זקוק לבריות. לא היה צריך לקבל משכורת מפלוני, מאלמוני,
שילך יעשה עבודה כזו, יהיה שוחט, מוהל או דבר אחר כדי שיתפרנס.
אלא, כמו שאמרנו, להתפרנס בכבוד, מהשמים זיכו אותו, וכל חייו היה קודש.
היה מזכה את הרבים גם כן לשם שמים על מנת שלא לקבל פרס,
והיו באים אלפים לשמוע את הדרשה שלו.
אנחנו רואים גם את ספרי הדרוש.
יש לו ספר בין איש חי דרושים.
יש לו גם ספרים של משלים, מעשיות,
כדי למשוך, לרתק את אותם האנשים.
בדור שלו בבגדד לא היה הרב אמנון יצחק,
לא היה מישהו אחר שיעשה את המלאכה.
הוא היה צריך להיות לא רק דיין,
להיות ממלא מקום של אבות בתי-הדין,
בתורה ובחוכמת הסוד,
אלא גם לקרב את ההמונים, המון העם, האנשים הפשוטים.
גם את זה הרב נטל על שכמו, לקרב את כולם.
ובאמת, אם היהדות בגדה ושרדה באופן יחסי,
היו שם רבנים גדולי תורה, גם האנשים כולם נשארו בני תורה,
באופן יחסי מעדות אחרות.
ברוך השם, יש הרבה רבנים בשפע מהעדה הבבלית.
כל זה היה בזכותו של אותו הצדיק הקדוש, רבנו יוסף חיים,
הבן איש חי.
כמו שבדורו, הגנה על דורו,
אנחנו מקווים שגם עכשיו יעמוד בתפילה בשמים, שהקדוש-ברוך-הוא ירחם על עמו ישראל ויצילנו מאותם המהרסים ומחריבים.
יש חלק בתוך המדינה, יש חלק מבחוץ,
חלק מהם גויים, חלק מהם יהודים, אנחנו כבר לא יודעים מי אוהב ומי שונא.
הקדוש-ברוך-הוא מכיר את כולם, שהקדוש-ברוך-הוא יאבד את כל אותם הרשעים וישלח לנו במהרה את המשיח.
בכוונו, תמכור.