"אלה תולדות נח, נח איש צדיק", התורה מציינת את מעלותיו של נח ומגדירה אותו כצדיק תמים, מכל מקום יש לראות שבכך אין הכל, דאיתא עוד, "ונח מצא חן בעיני ה'" וזו דרגה נוספת של מציאת חן בעיני ה'.

נמצא שחובת כל אחד מאיתנו להשתדל להפיק רצון מה' ולמצוא חן בעיניו, והוא ענין נוסף מלבד החיוב בקיום מצוות. אז נח צדיק תמים, עושה את כל מה שה' רוצה, אבל זה לא מספיק, הוא גם מצא חן בעיני ה', כי פה לומדים שצריך להשתדל ולהפיק רצון מעיני ה' ולמצוא חן בעיניו, וזה במוסף לחיוב קיום המצוות. כמו שמשה רבינו ביקש ושאל מאת ה', "אם נא מצאתי חן בעיניך" "למען אמצא חן בעיניך", מציאת חן, נשיאת חן אצל הקב"ה דבר גדול ואדיר למי שזוכה לזה, תיכף נבין למה.

כתב רבינו יונה בשערי תשובה, ועוד יתפלל בעל התשובה אל ה' שיחפוץ בו וירצהו, ויעתר לו כאשר אם לא חטא, ז"א בעל התשובה היה בעל עבירות, חזר בתשובה, נהיה בעל תשובה, צריך להתפלל אל ה' יתברך שיחפוץ בו, וירצהו, אחרי כל העבירות שהוא עשה, צריך להתפלל שהוא ירצה הקב"ה לקרבו אליו כאילו לא חטא, ויעתר לו ישמע את תפילותיו, כי יתכן להיות העוון נסלח ונפדה מן היסורים, ה' יסלח לו על העוון, אין בעיה, אין עוון, סלחתי, היה צריך לבוא יסורים - פדה אותו מן היסורים, וגם מכל גזרה, אבל אין לה' חפץ בו ומנחה לא ירצה מידו. איך אומרים, מחול לך אבל אל תתקרב אלי יותר, בסדר? שלום תהיה בריא, ביי. לא רוצה קשר איתך. ואין חפץ לו ומנחה לא ירצה מידו. אז יכול להיות שנסלח ויכול להיות שנפדה מן היסורים ומכל גזרה, אבל ה' לא חפץ בו יותר ומנחה לא ירצה מידו. לא שהוא פטור במצוות עכשיו, הוא חייב במצוות הכל, אבל ה' לא יקרב אותו אליו. ותאות הצדיקים מהי? ותאות הצדיקים מן ההצלחות זה להפיק רצון מה' ושיחפוץ בהם, זה התאווה שלהם, מה שווה לעבוד את ה' וה' לא חפץ בי, לא רוצה אותי, לא מקרב אותי אליו וכו' וכו'? ורצונו של הצדיק זה החיים הקיימים האמיתיים, והאור הגדול הכולל כל הנעימות, כענין שנאמר חיים ברצונו, ואמרו חז"ל, אין לנו אלא הארת פניך, יאר ה' פניו אליך ויחונך, יחון אותך יתן לך חן חנינה וכו'.

הרי שלהיות מרוצה לה' זה מדרגה נוספת אחרי התשובה שהחטאים התכפרו, מכל מקום עדיין אינו זוכה להארת פנים. לכן הוצרך לתפילה מיוחדת כדי שיזכה לנשיאות חן בעיני ה' יתברך.

ולפי זה יתכן גם כן מדרגה הפוכה, שאפילו עדיין אין מעשיו כהוגן, מכל מקום זוכה לנשיאות חן בעיני ה', יכול להיות שאדם עדיין מצד מעשיו הם לא כהוגן, אבל הוא נושא חן אצל הקב"ה. והעני ןהזה מפורש בחז"ל מפורש רבה ג' ב', על הפסוק "אשר תבחר ותקרב ישכון חצריך", מה כתוב פה, "אשר תבחר ותקרב", אשרי מי שבחרו הקב"ה, אע"פ שלא הקריבו ואשרי מי שקרבו אע"פ שלא בחרו. יש שהקב"ה בוחר בו כיון שפעולותיו ראויות, וראוי מחמת זה שהקב"ה יבחר בו, אמנם יש מבחינת שמבחינת מעשי האדם אי אפשר לבחור אותו, כי הוא עדיין לא הגיע לשלמות, אך מכל מקום זוכה והקב"ה מקרב אותו כיון שנשא חן בעיניו, איזה זה שבחרו ה'? זה אברהם אבינו, שנאמר "אשר בחרת באברם", אבל לא קרבו, אברם קרב את עצמו אל ה', משה גם בחר בו הקב"ה שנאמר "לולא משה בחירו", אשריהם אלו שהקב"ה בחר בהם, יתרו קרבו הקב"ה, אבל לא בחרו, רחב הזונה קרבה הקב"ה, אבל לא בחרה, אשריהם אלו שקרבם אף על גב דלא בחרם. אז רואים שיש מציאות שבחר וקרב.

יתרו לא היה ראוי מצד מעשיו, שהרי לא השאיר עבודה זרה בעולם שלא עבדה, מכל מקום הקב"ה קרב אותו, וזכה לנשיאות חן בעיני ה', כי עשה פעולה אחת, שמחמתה זכה לקרוב, מה הפעולה? "וישמע יתרו" מה שמועה שמע ובא? מלחמת עמלק, כיון ששמע מלחמת עמלק התעורר מעצמו ועזב את כבודו של עולם ובא להתגייר, פעולה אחת של שמיעה אחת הביאה אותו לזה שה' קרב אותו. ועבור מעשה אחד של הכרת האמת בשלמות, תראו מה זה פעולה אחת אמיתית, הכרה אמיתית בשלמות מה יכולה להביא בן אדם הכי רחוק, האפיפיור של מדין, להפוך אותו חותן משה, פרשה על שמו בתורה, איזה קרוב קרב אותו הקב"ה, בשביל פעולה אחת, "וישמע יתרו" מה שמועה שמע ובא, מלחמת עמלק התעורר עזב את כל מה שהיה לו , את כל הנכסים, את כל הכבוד, את הכל, והלך להתגייר. שאמר "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים" הוא עוד החזיק שיש באלהים ההם משהו אבל פחות בהרבה מהקב"ה, כי הוא אומר גדול מכל האלהים, ז"א השאיר אותם עוד במצב של איזה חשיבות משהו, ועם כל זה קרב אותו הקב"ה. זכה. הקב"ה קרבו כי מצא חן בעיניו אפילו שמעשיו אינם ראויים.

רחב היתה זונה כל ימיה, אך כיון שהגיעה להכרה אמיתית בקב"ה, ומסרה את נפשה להציל את המרגלים, קרב אותה הקב"ה וזכתה למדרגות גבוהות, כמו שמובא במגילה י"ד, שנשא אותה יהושע בינון ונולדו ממנה שבעה נביאים ואף חולדה הנביאה. כי מי שזוכה לקרוב של הקב"ה שכרו רב לאין שיעור. וכן יתרו זכה ייתר פרשה בתורה.

הדברים האלה של חז"ל צריכים לעורר שמחה בליבנו, כי הרי בשעה שאדם רואה גודל חיובי התורה ש מוטלים עלינו, ושאנו נתבעים להגיע לשלמות בכל התורה כולה, ומחויבים אנו בהשגת מעלות עליונות כמו אהבת ה' דבקות ה', וכשמתבונן כל אחד במצבו היאך אין לו שייכות בכלל בדברים האלה, ואף מצוה אחת כמאמרה קשה מאד לקיים, אם כן היינו חייבים לידי יאוש חס ושלום, וכי תקוה יש לנו שנוכל לזכות?

אבל כשרואים מדברי חז"ל שיתכן שימצא חן בעיני ה', ויזכה לנשיאות חן אע"פ שאינו ראוי, יתמלא ליבנו שמחה כי הרי עדיין יש תקוה.

אמנם ודאי שאין זה מן הקלות לזכות לקירוב מאת ה' יתברך, וחייב להגיע להכרה האמיתית שתביא אחריה פעולות הנובעות מכח ההכרה, וכמו שהיה גבי יתרו ורחב, ואין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, אלא שכל אחד נתבע לעשות לפי כוחותיו, וזה היה ענינה של רחב, אף על גב שהיתה זונה ארבעים שנה, אמנם בשעה שבאה לידי הכרה אמיתית ומסרה נפשה עבור קיומה, נמצא שעשתה כפי כוחותיה, שהרי קודם לא ידעה ולא הכירה, ולכן זכתה שהקב"ה יקרב אותה ולכן זו חייבת להיות שאיפתנו ומטרתנו ולעשות כפי כוחותינו, ואז זוכים לקרבת ה' ומוצאים חן בעיניו. היא מסרה נפש להציל את המרגלים כי היא שמעה מה שהקב"ה הוביש את ים סוף וכל מה שעשה לעם ישראל נכנסה להכרה האמיתית, אף אחד לא יכול להתעסק עם העם הזה לכן היא הצילה אותם. זה מסירות נפש.

רבותי, אני רוצה להגיד לכם, אפילו אדם עדיין לא מקיים תומ"צ כמו שצריך, ברגע ששמע שיש נבלות וטרפות והפסיק לאכול נבלות וטרפות בכלל, האדם הזה מוצא חן בעיני הקב"ה לאין שיעור, כי אם זה הכרה אמיתית ובעקבותיה הוא חמישה חדשים, חצי שנה לא אוכל בשר ולא אוכל עופות כשכולם אוכלים וצוחקים עליו, אין לך נשיאות חן יותר מזה לפני הקב"ה כי על ההכרה האמיתית הזאת אפילו הבודדת, אפילו שעדיין אין מעשיו ראויים, האדם הזה זוכה לקרבת ה'. זה דוגמא. אדם שכולם שומעים מוזיקה והוא לא שומע מוזיקה כי נכנסה לו הכרה אמיתית שזה באמת נגד גזרת החורבן שגזרו חז"ל, האדם הזה מוצא חן בעיני ה'.

לו היינו מכירים ומבינים באמת את היסודות האלה היינו משנים את כל ארחות חיינו, שהרי אפילו אלה שמבקשים ודורשים את האמת, מכל מקום  מטרתם רק לצאת ידי חובה ומסתפקים בדיעבד, כמו שדיברנו על יצחק יוסף ושיטתו וכו'.

ובודאי שבאופן כזה לא יתכן שיהיו מרוצים לה' יתברך וימצאו חן בעיניו, רק בעת שיש לו שייכות לקב"ה יזכה לנשיאות חן. כשאדם מחפש דרכים להוסיף חיזוק ואינו מסתפק בדיעבד, אדם כזה זוכה חן בעיני ה' יתברך, כשהוא רוצה לעשות רצונו יתברך, גם רצון, אם הוא יודע שזה הרצון מספיק לו. נמצא שיתכן שני חברים מקיימים את התורה והמצוות בשווה, אבל מצבם ומדרגתם שונים לחלוטין, אחד ובקש רק לצאת ידי חובה, מעיקר הדין מותר, ופה אפשר לעשות ספק ספיקא, ופה אפשר ככה וככה, הוא רק רוצה לצאת ידי חובה, ממילא אין לו שום קשר לנשיאות חן בעיני הקב"ה, אחד כזה לא מוצא חן בעיני הקב"ה כלל וכלל. אבל חברו שואף לנשיאות חן, ומשתדל בכל כוחותיו, וזוכה שהקב"ה יקרבו אף על גב שאין מעשיו ראויים כל הצורך.

כתב הרמב"ם, אחאב בן עמרי הכופר בקב"ה, ועובד עבודה זרה, שהעיד ה' עליו, מה העיד עליו? רק לא היה כאחאב, לא היה כזה, רשע מרושע, כשצם שעתיים וחצי בטלה גזרה מעליו, שנאמר "יען כי נכנע אחאב בפני לא אביא הרעה בימיו", אפילו שאחאב נשאר ברשעתו, שהרי ארבעה מלכים אין להם חלק לעולם הבא ואחד מהם זה אחאב, מכל מקום כיון שהוא נכנע בפני ה' באמת ובתמים, אז ההכנעה הזאת שהיתה במשך שעתיים וחצי אינה בטלה, והיה דבר ה' מפורש שלא יביא הרעה בימיו.

נבוכדנצר הרשע, שרף את בית המקדש, רצח יהודים למכביר, אבל בשביל שרץ ארבע פסיעות להקדים כבוד המקום לכבוד בשר ודם זכה שמלך ארבעים שנה, על כל פסיעה עשר שנים, ארבעים שנה, כמו שמלך שלמה המלך, ולא קיפח ה' שכרו.

עשיו הרשע שעבר חמש עבירות חמורות ביום אחד, כיון שקיים מצות כיבוד אב ואם כהלכתו, אין הקב"ה מקפח שכרו, הנה, כל השנים של הגלות הזאת של אדום הם שולטים בשביל הכיבוד אב של עשיו. בשביל שתיים וחצי דמעות שהוא הוריד, אוי ואבוי אם היה מוריד עוד חצי דמעה, את כל מה שאנחנו סובלים עכשיו מכל אירופה כל אמריקה כל האדומים האלה, כל זה בגלל עשיו שכיבד את אביו. אף על גב שהם היו רשעים גמורים, אחאב ונבוכדנצר ועשיו, הקב"ה אם רואה שעשו מעשה שיש בו כבוד שמים, קיבלו שכרם מושלם על זה, כי מעשה זה מרוצה בעיני ה' יתברך. מי שלא אוכל מחשש נבלות וטרפות ודאי שהוא לא עושה את זה בשביל למצוא חן בעיני ה' כי מלגלגים עליו, זה לשם שמים ממש, זה מרוצה לפני ה'. אין פה שום צד שהוא מרויח, יש פה רק צד שהוא מפסיד, הוא לא אוכל ולא כלום ועוד צועקים עליו. דע לפני מי אתה עמל, מחובתנו לדעת שעמלים אנו לפני הקב"ה, לכן צריכים לדעת מהם הענינים שחשובים לפניו, וכיון שהעיקר הוא להיות רצוי לפניו, לכן זה צריך להיות הדגש בעבודתנו את ה'.

ואומר רבי יחזקאל לוינשטיין המשגיח של פניבז' זצ"ל, לבני הישיבה שלו, הנה ניכר לאחרונה רפיון בין כתלי הישיבה, ונאמרו בזה כמה וכמה סיבות ותירוצים, אך האמת הניצבת אחר כל זה שאין שאיפתנו כלל להיות מרוצים אל ה' יתברך, בשעה שאדם שואף להארת פניו אין מקום לתירוצים ואמתלאות. תירוצים זה כשלא רוצים הארת פניו.

מי שרוצה הארת פנים יאר ה' פניו אליך ויחונך צריך למצוא חן בעיני ה', להיות רצוי לפניו.

הנה יש לראות שאף בעת שאנחנו מתחזקים בתורה ויראה, מכל מקום ההתעוררות לא מחזיקה רק זמן מועט, ומיד שבים אנו למצבנו הקודם. אנחנו עכשיו אחרי יום הכיפורים, איפה ואיפה, והסיבה לכך משום שאין לנו ס"ד לחזק ולהמשיך את החיזוק וההתעוררות שקיבלנו, כן יש לבחון זאת, שלאחר שמתחזק פוגעים בו סיבות ומפריעים שמונעים ממנו את המשך החיזוק. פתאום נופלים עליו כל מיני ענינים שמסירים אותו מכל התכניות והכוונות הטובות. אפילו לקום בנץ להגיע קום בנץ, לא יכול, פתאום נהיה עצלות, פתאום נהיה כבדות, פתאום נהיה סיפורים, פתאום נהיה ככה. ואף זה ראיה לחסרון עזר ה', כי בעת שזוכה לס"ד ימנעו ממנו גם את המעכבים. אם הוא רצוי לפני ה' ה' יסייעו על דבר רצונו, מה שתרצה יתקיים. למה אתה לא מקבל ס"ד? כי אתה לא רצוי לפני ה', אם היית רצוי לא היה שום מונע יכול למנוע אותך, כי היה לך ס"ד, מה שתרצה יצא לפועל. כל דבר שאדם רוצה ברוחניות ה' עוזר, אבל אם זה לא בקשה אמיתית ואתה רק לצאת ידי חובה לקיים, מה לעשות, צריכים לקיים, זה אין נשיאות חן. אין סיעתא דשמיא. פשוט הוא שמשוללים אנו ס"ד, וזאת למה? כי ספוגים במידות רעות כמו הגאוה. מי שיש לו גאוה אין לו עזר ה', ה' לא עוזר לו, כדברי רבינו יונה, ובעל הגאוה נמסר ביד יצרו כי אין עזר ה' עמו  מאחר שהוא תועבת ה', אנשים אומרים, אני מודה, יש לי גאוה, הוא אומר את זה, כעובדה כאילו כן, יש לי גאוה, טיפש, תשמע מה אתה אומר, אתה שומע מה אתה אומר? אתה אומר בעצם שה' מתעב אותך וזה לא מזיז לך כי יש לך גאוה, כן יש לי גאוה, אתה מתועב אצל ה', אתה תועבה, אתה יודע מה זה תועבה? אתה פח זבל, תועבה אתה, יש לי גאוה כן, יש לי גאוה. כל בן אדם יש לו גאוה, כל בן אדם יש לו גאוה, אז גם אתה רוצה להיות פח זבל כמו כולם? אתה רוצה להיות צפרדע גם? מה אתה רוצה?

ומעתה אלו שאין להם סיעתא דשמיא זה ראיה שאינם מרוצים לקב"ה, אם כן קשה לנו לקוות שנזכה להצלחה, לכן חייבים להעמיק בענינים האלה במידות ולתקן אותם, כדי לזכות לסיעתא דשמיא.

מובא בגמרא בבבא בתרא וזה נכון עכשיו לדור הזה, תשמעו בדיוק את התיאור, בבא בתרא דף י. רב יהודה חלה, שאלו אותו מה ראית? זה לא ילד בן 15, זה רב יהודה שחלה, שאלו אותו מה ראית? אמר להם עליונים למטה ותחתונים למעלה, בודאי שאין הכוונה לעליונים בגשמיות, פשיטא שאין להם שום חשיבות מחמת העשירות והכבוד שהיה להם בעולם הזה, זה לא נקראים עליונים, אלא גדולים בתורה ויראה ובמעשים טובים, גדולים בתורה, ביראה, במעשים טובים, ומכל מקום אפשר שיהיה מצבם בעולם הבא למטה מאלה שנחשבים כפחותים מהם בעולם הזה, והיינו משום שאין לנו ידיעה איזה מעשה יוכשר בעיני ה' יתברך. ואפשר שאחרים עשו מעשה אחד וזכו עבורו לאין שיעור. אתם שומעים? איך יודעים עכשיו מי קרב אותו ה' מי חפץ בו.

הנה יש לראות כמה גדולים שזכו למעלות גבוהות שאחרים לא זכו להם, החפץ חיים זצ"ל זכה שכל כלל ישראל מתנהג על פי הוראותיו וכל ספריו נעשו לאבני יסוד בעם ישראל. בדורו היו  יותר גדולים ממנו, היו גדולי דור שהיו יותר גדולים ממנו, ובדור שלפניו היו גם יותר גדולים ממנו, ומה שהוא זכה לא זכו רבים, למה? אלא בודאי שהיה לחפץ חיים מעלה מיוחדת שבגללה קרב אותו ה' יתברך.

אז נשאלת השאלה, אם אתה רואה אנשים כאלה שהקב"ה קרב אותם ונתן להם אפשרות שיתפרסמו דבריהם בכל העולם כולו וילכו על פיהם וישתנו על פיהם וכו' וכו', זה מראה שיש להם קרבה אצל הקב"ה. אז איך אנשים יכולים לצאת נגדם? זה הבחינה עליונים למעלה עליונים למטה ותחתונים למעלה, מי שבעיניהם נראה למטה הוא הוא שיהיה למעלה, ומי שחושבים שהוא יהיה למעלה הוא יהיה למטה. אבל אפשר כבר לראות מפה, רק אנשים לא רוצים לעכל את זה כי זה לא מתאים להם לאג'נדה שהם אימצו להם.

מפה ראיה שאין לנו שייכות לעסק ברוחניות, דכל מעשינו בגדר מלומדה. למה? כי מדוע אנחנו לא מבקשים מהי הנקודה שזוכים כל כך עבורה. אומר הרמב"ם במורה נבוכים, למה אנשים לא שואלים, מדוע בחר ה' באברהם יצחק ויעקב. אני רוצה לדעת, אם אני אדע למה הוא בחר בהם אז אני אעשה כמותם והוא יבחר גם בי. הרי כתוב, חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב, למה שה' בחר בהם, שחפץ בהם, שקרב אותם, אבל אם בן אדם לא מבקש, מה הנקודה שאני אוכל על ידה לזכות להתקרב אל ה' ולמצוא חן בעיניו, זה ראיה שאין לנו עסק ושייכות ברוחניות וכל מעשינו לצאת ידי חובה מצות אנשים מלומדה. ומשום כך לא נמצא בנו בקשת האמת. לא מבקשים את האמת. הכל תלוי באמת. אם היית אמיתי מבקש האמת היית משיג את זה, אבל אם אתה הולך עם פשרות ואתה מסתדר ככה אתה מלומדה בקושי, ואם יש לך עוד גאוה אתה תועבה וכל המצוות שלך והתורה לסתרא אחרא. לא יהיה לך שום דבר. ואתה מהעליונים שחושבים אותך פה תהיה בתחתונים למטה.

אדם שנמנע ממאכלות אסורות מעלתו גדולה אצל הקב"ה יותר מכל הרבנים שאוכלים נבלות וטרפות, בהיתרים של עצמם. הנה ראינו דוגמאות יפיפיות שנוטעות בנו את החשק למצוא חן בעיני ה', צריך לברור נקודה אמיתית שאתה תופס אותה, אפילו עוד מעשיך לא ראויים כל כך, אבל נקודה אחת אמיתית שאתה תופס אותה ועושה רצון הבורא במלואו, ה' יכול לקרב אותך כמו יתרו, כמו רחב, כמו אחרים. אפילו אם תהיה כמו אחאב, יהיה לך אפילו שעתיים וחצי טובות שיהיו אמיתיות, גם זה יקנה לך חיים לעוד קצת זמן וכו' וכו'. כמה כל מעשה שהוא אמיתי, שלם בהכרה אמיתית מוצא חן אצל הקב"ה.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.