לא להיות מפגר | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים.

רשי הקדוש,

אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים.

אתם ראיתם

אשר עשיתי למצרים.

לא מסורת היא בידכם,

זה לא עובר אליכם במסורת שאתם מאמינים,

אלא אתם ראיתם במו עיניכם.

ולא בדברים אני משגר לכם, לא שלחתי על ידי אנשים שיספרו לכם.

לא בעדים אני מעיד עליכם.

אני לא הבאתי לכם עדים שיעידו שהיה כך וכך, אלא אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים.

על כמה עבירות היו חייבים לי

קודם

שנזדווגו לכם,

ולא נפרעתי מהם,

אלא על ידכם.

זאת אומרת, המצרים היו חייבים על עבירות כלפי הבורא יתברך.

המון המון המון עבירות והרבה עונש היה מגיע עליהם, והקדוש ברוך הוא.

לא עשה עימהם כלום.

אבל ברגע שהם נזדווגו לכם,

והחליטו, כמו שאומרים, לטפל בכם,

והתחילו עם הגזרות,

אז נפרעתי להם על ידכם.

ובגללכם.

זה מה שאומר רש״י.

מה זה אומר?

זה יסוד גדול מאוד, מה שהוא אומר.

כשאומה אחת מתרוממת בערכה ובצביונה הרוחני על שאר חברותיה,

או אפילו כשיחיד

מתעלה ומתרומם בערכו המוסרי מכל בני שכונתו,

אז לאורה של ההתרוממות הרוחנית של האומה

או היחיד,

נטבעים המפגרים

על שלא יתאמצו

להגיע לאותה מדרגה של האומה או של היחיד.

כי לאור ההתרוממות הרוחנית,

נעשים מובלטים ביותר החטאים של האומה

או של היחיד,

ועקב הגילוי

בא הגינוי

או העונש

על המפגרים.

יש אומה שהתרוממה מבחינה מוסרית,

או יחיד שהתעלה והתרומם על חבריו, בני שכונתו,

סביבתו, משפחתו וכו',

ועלה למדרגה מוסרית

יותר מאחרים.

מה זה גורם?

זה גורם שכל המפגרים,

דהיינו מפגרים פיגור להתקדם כמוהים אחרי האומה מהמדינות האחרות,

או מהיחידים שסביב אותו יחיד,

כל אלה,

מה קורה איתם עכשיו?

מובלט ההפרש

בין

אלה שהתרוממו לאלה שפיגרו אחריהם.

עקב הגילוי הזה בא הגינוי והעונש למפגרים.

זאת אומרת, אם אחד רואה כמה אנשים קיבלו עליהם שעתיים בתענית דיבור,

ועל ידי זה הם התחזקו,

ועוד אחד רואה שהתחזקו,

ועוד אחד רואה שהתחזקו,

והוא לא מתחזק, מפגר אחריהם,

קבל עונש.

זה יכול להיות אפילו שהילד שלו ירטיב במכנסיים עד גיל מסוים,

והוא לא מבין אפילו למה.

יכול להיות שזה בגלל צניעות של האימא,

כי היא לא הולכת בצניעות,

אז גם לילד יש עניינים שנוגעים לצניעות וכו' וכו'.

אבל יש עקשנים שמוכנים לפדות את זה בכסף, ולא באיזה טיפולים ורופאים והכול.

נשלח לי עכשיו לדוגמה ב-SMS, לפני כשנה, ברוך השם, זכיתי להביא לשיעור של הרב בבית הכנסת,

בחור שלמד איתי בשנה הראשונה בשערי משפט.

שנה של תחנונים והפצרות לקח עד שעלה ניאות לבוא.

מאז נפרדו דרכינו.

זאת אומרת, הוא היה פה שיעור אחת בלבד.

לפני כשבועיים אותו בחור

שלח אליי קישור לשיעור של הרב,

וסיפר כי לומד הרבה תורה,

הדף היומי, שערי תשובה וכו',

וכן הודה לשם יתברך כי זיכה הוא להתחזק.

אותו בחור היה לפני כן אפיקורוס,

לפני השיעור.

זה היהודי ששלח לי את ה-SMS, וזה חברו.

אז זאת אומרת,

רואים שאפילו פעולה אחת יכולה להרים בן אדם. עכשיו תארו לכם,

יש פה אנשים נמצאים הרבה זמן, הרבה שיעורים,

ולא התעלו עד למה שהוא הגיע.

אפיקורוס משיעור אחד הגיע על זה שלומד דף היומי קבוע,

מתעלה בהלכות והכול,

ויש אנשים פה מחכים לאיזה בדיחה או משהו פוליטי,

והם מבסוטים, עשו את היומית שלהם. ראית, שמעת, וזהו, נגמר.

סיפור.

אבל את כל ההתעלות שיכולים להתעלות,

לא לוקחים רציני.

זה מאפיל על האנשים האחרים, וזה גורם,

חס ושלום, גם לעונשים.

העבירה כשל עצמה היא אינה כל כך חמורה.

כמובן שהיא חמורה, אבל היא לא כל כך חמורה במה?

אם משווים אותה אל הטומאה

ואת הטהרה בתערוכה אחת.

זאת אומרת, אם רואים

אדם

ואדם שני,

זה טומאה וזה טהרה.

ההבלטה הזאת

היא מחייבת אותו פי כמה כבר.

זאת אומרת, אפילו שניים שנמצאים בשיעור, ואחד לא מתאמץ,

והשני כן התאמץ,

יש טענה על הלא מתאמץ.

אם זה בעיה של כישורים, לא יטענו כלפיו,

כי כמה שאדם מתאמץ זה בסדר גמור, אפילו אם הוא לא השיג,

כי משלמים לפי הצער.

אבל אם הוא לא מתאמץ

והוא מזלזל ולא לוקח דברים ומפנים אותם,

ואחרים כן עלו,

אז זה בעיה כלפיו, זה לא משנה אם הוא יעזוב את השיעור או לא יעזוב את השיעור.

עוד יותר גרוע יהיה מצבו.

זאת אומרת,

את האור מול החושך, כשרואים, אז יש הבדל מהותי.

כשהחושך נמצא באזור החושך, לא ניכר.

אבל כשהחושך נמצא בסביבות האור,

ניכר מאוד.

אז השליליות שבעבירה מתגדלת ביותר.

כמו שאמרה אישה צרפתית לאליהו הנביא,

כי באת אליי להזכיר את עווני?

בתוך עמי אנוכי יושבת.

אל תבקש מלפני הבורא, אל תבקש בשבילי ולא כלום, ככה תזכיר את עווני,

כי ההפרש ביני לבינך הוא איום ונורא.

ואם אתה תבקש בשבילי, אני אהיה בעיה, אל תבקש בשבילי.

בתוך עמי אנוכי יושבת, ככה אני משווה איתם,

אז אני לא בולטת מהם בחסרון או משהו,

ככה אני רגועה.

אבל אם אתה נמצא פה לידי, אתה מבליטת חסרונית.

או כמו שאמר הבעל שם טוב, זיכרונו לחיי העולם הבא,

כשהשמש זורחת,

אזי מתגלה הצל מיד.

כשיש שמש,

מיד מתגלה הצל.

הבנתם?

כשיש אדם חשוב,

כשיש אדם מוסרי וכולי,

זה מבליט מיד את החסרונות של האחרים.

וזה מבהיל שעל כל מיני עבירות שהיו המצרים חייבים לענש עידן ועידנים,

ולא שקלו לעונשם.

עד שנזדווגו לישראל.

עתה,

שהם באו ופגעו בגבול קדושתם ובתחום חירותם לשעבדם,

ממילא הועמדה אומה שטופת זימה זו פנים אל פנים מול גוי קדוש.

שהרי ישראל היו גדורים בעריות,

ואז זה הבליט את עמונותיהם ביותר.

ואז לאורה של קדושת ישראל,

אף בכל מקום שהיו ואשר הם שם,

הובלטה הקטגוריה הקשה על המצרים,

והקדוש ברוך הוא נפרע מהם.

בנוסף על עוון השעבוד,

ששעבדו את ישראל,

נתגלו גם כל נגעי רשעתם וטומאתם של הגויים.

לא רק מה הם שעבדו,

אלא מי אתם, יא רשעים ארורים, שאתם פוגעים בעם ישראל ובקדושתו?

לא מספיק שאתם פוגעים, גם נתגלה קלונם עוד יותר.

מי אתם בהשוואה

אל ישראל שאתם פוגעים בהם?

שהיו חייבים עליהם עוד מקודם ונסדווגו לישראל.

אכן, מה נוראה היא הדאגה על עוונותיו של האדם,

שלעיתים מאוד קרובות

נשארים עומדים עוונותיו על מקומותיהם

ברחמי השם יתברך,

והוא מעלים זמן מה, עין מה, מורדים.

איך כתוב שהקדוש ברוך הוא מאריך אפו אבל גובה בסוף?

מאריך אפו, כמה מאריך?

אז אם הוא ייתקל,

אותו אדם שהאריך אפו כזו כלפיו,

עם אדם שהוא מורם מעם,

זה מיד יקטרל על אותו בן אדם.

אבל כשנפגש אותו האדם

עם אחד מחבריו שהצליח להעפיל ולעלות במעלות הקדושה,

אזי מפגישה זו,

מהאור הבוקע ועולה,

מהתרוממות החבר,

מתעורר קטרוק גדול על המתרפא והמתרשל.

צללי החטאים

יתגלו לאורו של הצלחת חברו.

כל הצללים שאמרנו, כשיש שמש יש צל,

כל הצללים האלה של החטאים שלו יתגלו לאור הצלחתו של חברו.

נמצא שחבר מחייב חבר ואוי לאותה בושה.

אוי לאותה בושה.

וכל שכן בשעה שאינו נזהר,

הוא מתדיין עם חברו לפגוע בכבודו.

ועוד אם זה אדם לא מוסרי ופוגע בחברו המוסרי וטוען גם על מוסריותו.

ועוד יותר, אם הוא מתכוון למעט ולהקטין את הצלחתו,

אז הסכנה הגדולה ביותר.

בא אליי בחור קודם וסיפר לי שהוא נמצא בישיבה,

ובחדר הישיבה שלו יש שלושה בחורים ליצנים,

שהוא אומר להם שהוא מתחזק פה ושומע את הדרשות וכו',

והם מלגלגים עליו וצוחקים עליו, מבזים אותו,

ומשמיצים וכו' וכו', ואפילו קראו לו ספר עולם התשובה,

קראו ממש דברי תורה בישיבה.

אז אדם כזה מרגיש חלישות, הוא רוצה ללמוד מוסר יותר ולהתקדם בעבודת השם,

והם באים ומזלזלים ועושים דברים כאלה.

מה יהיה העונשם, אתם חושבים?

עצום מאוד, לאור מה שלמדנו,

כי הם פוגעים ומקטינים את הצלחתו,

וזו סכנה גדולה להם.

זאת אומרת, אנשים לא מבינים אפילו מה הם עושים.

סיפרתי לו שלפני מספר שנים, כשהייתי מתפלל בנדבורנה,

היה שם רשע אחד מרושע,

שיש לו איזה חנות לממכר גדולה מאוד בבני ברק,

והיינו מפיצים את הגינזה המלך,

עוד לא היה פוליטיקה וכלום,

והוא מקנאתו ושנאתו

עלה לעזרה,

קרע את הגינזה, ומעל לראשי השליך את הגינזה לשולחן לפניי.

ואני רואה את הגינזה קרוע, דברי תורה,

ואני נדהם, ואני שוקל לעלות, לא לעלות, לעלות, לא לעלות.

הציבור הסתכל, לא הגיב,

והחלטתי שאני לא עולה,

אבל אמרתי, כשם שקרע, כך היא קרעה.

עבר חודש ימים, הבן שלו נתקע על מסילת רכבת,

ורכבת קרעה אותו לחלוטין לגזרים,

חודש בדיוק אחר כך.

אנשים חושבים שהם גיבורים על הקדוש ברוך הוא.

הם מחליטים איזה דברי תורה כן ואיזה דברי תורה לא.

הם קרעים חופשי. איפה יש לאדם פחד, יראה?

יראה איפה? טיפה טיפה של יראת שמיים.

טיפה.

שום דבר.

לא יאומן כי יסופר.

אז מה דינם של כל אלה שקרעים מודעות,

ומבטלים הרצאות,

ומצרים את הצעד של הקדוש ברוך הוא להפיץ את תורתו?

מה מחכה להם, רחמנא ליצלן?

ובפרט שהם משתדלים למעט ולהקטין את ההצלחות של אחרים.

כמה סכנה הם מסכנים את עצמם.

ומי ששם לב,

כל פעם נשמעים מקרים של אנשים שנפגעים,

מאוימים,

קוראים להם כאלה תקלות ואחרות, יש כאלה נפטרים.

מי שעקב מאז הבחירות

יודע על הרבה מקרים כאלה,

של אנשים שאיבדו את חייהם או את קרוביהם

בגלל מה שהם עושים.

לא ירצו לשייך את זה, יצטרכו להבין את זה עוד בניסיון נוסף.

מי שלא מבין, נותנים לו להבין עוד פעם.

אתם מכירים את הסיפור,

המעשה שמובא בגמרא באותה אישה שבנה נפטר, והיא בכתה ולא הפסיקה לבכות, ובאו חכמים,

ואמרו לה, את לא יותר רחמנית מהקדוש ברוך הוא,

תפסיקי שלושה ימים לבכי, והיא לא רצתה.

נפטר לה עוד בן.

באו עוד פעם, אמרו לה, תשמעי, את גורמת שימותו עוד ילדים, תפסיקי וזה, לא יכולה.

עוד בן

ועוד בן, שבעה בנים עד שהיא הלכה,

אחד אחרי השני.

מי שלא מבין פעם ראשונה, נותנים לו להבין פעם שנייה.

לא, חבל.

כתוב, וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב.

תניא רבי יוסה אומר, לא מקומו של האדם מכבדו,

אלא האדם מכבד את מקומו.

וכן מצינו באוהל מועד שבמדבר,

שכל זמן שהיה נטוי,

אמרה תורה, וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב.

כל זמן שהאוהל היה פרוס, נטוי,

אז הקדושה נמצאת ובוקעת,

ואז אם יש צרוע וזב,

משלחים אותו מן המחנה.

הוגללו הפרוכת,

ותראו הזבים והמצורעים להיכנס לשם.

אבל אם קיפלו את אוהל מועד,

והוגללו הפרוכת וכולי,

אז כבר אין הקדושה במקומה,

ואז יכולים להיכנס הזבים והמצורעים לשם.

זה גמרא בתענית כא.

מה זה אומר?

כשהקדושה קיימת, אז ניכרת הטומאה והירידה.

אמרנו, יש שמש, רואים את הצן.

יש קדושה, בולטת הטומאה.

ואז הקטרוג והדין מתעורר,

ותובע בתוקף

על העוון.

ולטובתו הגירוש והשילוח מתוך המחנה.

כשמשלחים את הזב המצורע הזה לטובתו, כי הקטרוג עליו גדול מאוד כשהוא נמצא בתוך הקדושה.

מי שמדבר בבית הכנסת בשעת התפילה,

אז עוונו גדול מן נשוא כתוב,

וגוערין בו.

למה? אתה נמצא במקום של קדושה, כולם מכבדים לה' יתברך,

ואתה מדבר כאילו אין פה כלום, אין פה אף אחד.

אז בולטת

הטומאה שלך.

אז לכן העונש גדול, עוונו גדול מן נשוא. אתם יודעים על מי נאמר את זה?

על קין שרצח את הבל.

גדול עווני מן נשוא.

זה הלשון של מרן השולחן הארוך.

אז לכן את טובתו,

מסלקים אותו מן המחנה.

כדי שלא יהיה בולט כל כך החושך נגד האור,

וכשהקדושה מסתלקת,

הטומאה יכולה להתקיים במקומה.

אז אם הקדושה מסתלקת,

אז הטומאה יותר רגועה במקומה.

כי אין פה את הקטרוג ואת ההבלטה בין הקדושה לבין הטומאה. לכן כשגוללים את הפרוחות,

אז יכולים לחזור הזווים והמצורעים.

מפה נלמד כמה צריך להיחרד לב האדם מעוונותיו,

אפילו שהם בגדר עומדים.

זאת אומרת, השם מעריך פה עדיין ולא גובה ממנו.

לאלה רגעי התעוררות והתגלות הרחמים בקדושה, והאור הנאצל מהם,

כשעוונות

אלו התגלו במלוא כיעורם בניוון.

אז כשהם נפגשים עם הרגעים של התעוררות

והתגלות רחמים, בקדושה,

והאור נאצל,

ואדם עדיין עומד בעוונותיו באותה מחיצה,

אז העוונות האלה מתגלים במלוא כיעורם ונבונם.

על זה יזהירונו חכמים, זיכרונם לברכה,

שיפה שעה אחת קודם,

יפה להרהר בתשובה ומעשים טובים לפני יום הגדול והנורא המאיר.

זה מה שאמר רשי.

אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים.

לא מסורת היא בידכם, ולא בדברים אני משגר לכם,

לא בעדים אני מעיד עליכם,

אלא אתם רואים אשר עשיתי במצרים. ומתי?

על כמה עבירות היו חייבים לי קודם שנזדווגו לכם.

וזה היה חוב.

לא פרעתי להם,

ולא נפרעתי מהם, אלא על ידכם.

ברגע שהם נזדווגו לכם והחליטו לטפל בכם,

אז הובלתה טומאתם כנגד טהרתכם וקדושתכם,

ומפה התחלתי לפרוע להם על כל עוונותיהם.

מכאן נלמד האדם כמה הוא צריך להיות לא מפגר.

מה, אתה מפגר?

מה, אתה מפגר?

כולם חושבים מפגר, זה פיגור שכלי דווקא. לא, מפגר זה מי שמתאחר.

מתאחר להתקדם,

ולוקח את הכול באיזי איזי במקום להתקדם מהר מהר.

כי מי שהצליח להתרומם מהר, מקטרג עליו.

זה מה שאמרה צרפתית לאליהו,

באת להזכיר עווני?

וזה מה שאמר הבעל שם טוב,

זיכרונו לחיי העולם הבא, כשהשמש יוצאת ומאירה,

מתגלים הצללים מיד.

רבי חנניהו ברנקשיו אומר,

עשו הקודש ברוך הוא לזכות וניסו.