ב' מר חשוון תשע"ו - פרשת נח  - בכל יצור ישנה תועלת

"וישלח את העורב ויצא יצוא ושוב עד יבושת המים".

במדרש מובא "וישלח את העורב"

התחיל העורב משיבו תשובה לנח: "מכל בהמה ועוף אשר יש כאן, אי אתה משלח אלא לי?"

אמר ליה: "מה הצורך בעולם בך? לא לאכילה ולא לקורבן"

אמר לו הקב"ה: קבלהו שעתיד העולם שיצטרך לו"

אמר לו: "אימתי?" אמר לו אימתי?"

-         "עד יבושת המים, עתיד צדיק אחד לעמוד ולייבש את העולם, והעורבים מביאים לו לחם".

פירוש המדרש בילקוט: וישלח את העורב,

והעורב שואל את נח: "למה אני? מכל בהמה ועוף שיש כאן אי אתה משלח אלא לי?"

נח עונה לו: "מה הצורך העולם בך, אתה לא לאכילה ואתה לא לקורבן"

ואז אומר הקב"ה לנח: "תקבל אותו כי עתיד העולם שיצטרך לו",

{מדוע הוא שילח אותו - תכף נבין},

 שאל נח: "מתי העולם יצטרך למין של לעורב?"

אמר לו: "עד יבושת המים",

למה? עתיד צדיק אחד לעמוד זה אליהו הנביא שגזר על דורו של אחאב שלא ירדו גשמים שלוש שנים והוא ייבש את העולם, באותה תקופה אליהו הנביא ברח מאחאב והעורבים היו צריכים להביא לו לחם ובשר , וכך הם החיו אותו.

בסנהדרין קח': מבוארת יותר תשובתו של העורב,

וכך הוא אמר לנח: "ריבך שונאני ואתה שנאתני",

העורב מרגיש מקופח מאוד ומרגיש שהקב"ה וגם נח שונאים אותו! ומנין הוא מביא זאת?.

מכיוון שהקב"ה אמר להביא לתיבה: ממין הטהורה שבעה ומין הטמאה שנים דהיינו: להביא לתיבה מין הטהורה שבעה שבעה ומין הטמאים שנים שנים, אז הוא הבין שיש שנאה כלפיו "ואתה שנאתני" שאתה מניח ממין שבעה ושולח ממין שנים, הרי אם יפגע בי שר של חמה או שר צינה לא נמצא העולם חסר בריאה אחת?

מה יקרה? אם השמש תקפח אותי או הצינה תקפיא אותי ואני ימות ואם אמות אז העולם יהיה חסר בריאה אחת לא יהיו עורבים.

או שמא לאשתי אתה צריך או הו! חצוף כזה!? אבל הפירוש הוא: שמא רצונך להרביע אותה עם מין עוף אחר,

ענה לו נח: "רשע! "במותר לי - נאסר לי, בנאסר לי - לא כל שכן"!?

וממשיך נח: "מותר לי להרביע שני בעלי חיים מסוג אחד, אבל גם המותר נאסר לי בעת המבול, כיוון שנאסרו כל בעלי החיים בתשמיש, והטענה: כאילו שאני צריך את אשתך לענין הרבעה למין אחר, אז אומר: הרי במותר לי נאסר לי, ובמותר לי שהרי להרביע משני מינים שונים הרי וקודם המבול נאסר לי. אז לא כל שכן שיהיה אסור לי?!

ובגמרא נאמר: תשובה ניצחת השיבו העורב לנח, על החלק הראשון, ובאמת לא מצאנו מה שהשיב נח על זה, אולם כאן מצאנו תשובת נח,

אמר לו: "מה צורך העולם בך? לא לאכילה ולא לקורבן!"

כדי להבין את תשובתו של נח והלא היו עוד מינים כמו כן שנאסרו לאכילה ולקרבן, ולכן למה נח ענה לו: שבך אין צורך לא לאכילה ולא לקורבן, הוא לא המין היחידי, יש הרבה טמאים שהם לא לאכילה ולא לקורבן.

וגם עיקר תשובתו: למה הוא שלח מהמין הטמא שיש בהם בתיבה רק שנים מכל מין? הלוא יש לך שבעה שבעה, ואם שר צינה או שר חמה יפגע בהם ישארו עוד מהם. אבל פה נח מסכן מין אחד, למה לא שלח מהטהורה שיש ממינם שבעה זוגות בתיבה?

תרצו המפרשים על פי הגמרא שם: שהעורב שימש בתיבה, היה איסור לשמש בתיבה,

שלושה שימשו בתיבה:

אחד מהם היה חם שעשה מעשיו במחשך ולכן יצאו ממנו הכושים,

הכלב שימש בתיבה ולכן הן נתפסים תוך כדי תשמיש,

והעורב שאין לו שום הנאה מהתשמיש כי הוא משמש דרך המקור.

אבל העורב שימש בתיבה ולכן לא חשש נח לשלוח אותו, כי גם אם יוזק לא יחסר בעולם מין עורב כי כבר עוברה זוגתו, כי אם הוא ימות יהיו עוד בעולם,

ולכן נח אמר לו: ומה הצורך בך כי לא לאכילה ולא לקורבן צריך אני לך, ולכן אני צריך לגרשך שנאמר: "וישלח את העורב" מלשון גירוש,

אבל השם אמר לו: שיש זכות לעורב שישאר קיים, שיפרנס את אליהו הנביא וזה יגן עליו להינצל ולהישאר בתיבה.

בעצם לא היה שום צורך לעולם במין העורב לפי תשובת נח הפשטנית "שאין בך צורך בעולם לא לאכילה ולא לקורבן", ונח לא הבין משום מה הוא צריך לטרוח ולטפל בו בכלל, עד שגילה לו הקב"ה שיש בו צורך!

ומה הוא הצורך הזה?

שפעם אחת בכל ימות העולם מתחילת הבריאה ועד סופה: פעם אחת במשך באלפי שנים ישתמשו בעורבים שיביאו אוכל לאליהו הנביא.

ולכאורה: האם חסרו לו להקב"ה דרכים אחרות כדי לספק לחם ובשר לנביא מבלי שיזדקק לברא מין מיוחד של עוף עורב למטרה זו?.

אבל נסתרות דרכי האל: ולמטרה זו בלבד נוצר מין מיוחד של עוף, מין שמונה טריליונים שבודדים מאותו מין, שלתקופה קצרה יעשו לנביא שירות בשעת מצוקתו.

יש הסבר למה דווקא נבחר בעורב: מכיוון שהעורב אכזר על בניו, העורב אחר שהוא מוליד הוא מפקיר את בניו, ככתוב בפסוק: "לבני עורב אשר יקראו" אביהם של העורבים עזב אותם והלך, לכן הוא נקרא האכזר שבין העופות.

ובכל אופן ומדוע שלח הקב"ה דווקא את העורבים לאליהו הנביא שיזונו אותו מדוע? בכדי ללמד אותו "כי אתה גזרת שלא יהיה גשם שלוש שנים" ללמד אותו רחמנות על בני אדם, שאומנם העורב הוא אכזר על בניו, אבל להביא לך בשר בוקר וערב הם מביאים לך! ללמד אותו שאפילו מהעורב האכזר על בניו, יש רחמנות.

זה היה המסר שמסר הקב"ה לאליהו הנביא דרך העורבים, לכן נבחר העורב דווקא להביא לו את המזון.

אבל אין אנו עוסקים בנסתרות.

אבל ראינו שפעם אחת אכן הם עשו הפך טבעם לשרת את הנביא.

אבל לעניינו: מין שלם התקיים בעולם אלפי שנים בשביל פעולה אחת שיעשו אותה. מהמין הזה מספר עופות.

"המקרה הזה לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא"

שבכל נוצר שנוצר בבריאה - יש בו תועלת, ואפילו אם אין אנו מכירים את התועלת בשעה זו, יתכן שתגיע התועלת לדור אחר כמו במעשה העורבים;

באותה שעה שהיה הויכוח בין נח לעורב, הוא לא ראה בו תועלת, אבל מה שאתה רואה בו עכשיו - לא אומר שלא תהיה בו תועלת בעוד אלפי שנים.

אין נוצר - שנוצר לריק! הכל נוצר - לתועלת,  אך לא תמיד רואים זאת בהווה, אפשר שזה יהיה רק בעתיד.

וגם ללמדנו: שאל יזלזל אדם בשום דבר שכן, רגע אחד של מצווה אחת, כדאי הוא שבשבילו יחיה לו האדם חיים שלמים על הארץ ובלבד שתהיה בידו אפשרות להגיע לכך.

אין לזלזל בשום דבר.

"יען נמצא בך דבר טוב" נאמר על בנו של ירבעם בן נבט:

אולי בזאת תיפטר לנו חידה ידועה שאנו רואים בעולם כל כך רשעים, שלכאורה אין להם שום זכות קיום, ואף על פי כן הם חיים וקיימים.

אך לפי האמור יתכן: שכדאי לו להשם יתברך לתת להם חיים ארוכים בשביל פעולה אחת טובה שיעשו בחייהם, ואפילו אם הם בעצמם לא יגיעו לזה, שאפילו דבר אחד טוב לא נמצא בהם, בכל זאת יכול להיות שצאצאיהם יהיו טובים, ובזכות הבנים מתקיימים האבות, כך מלמדים אותנו חכמים זכרונם לברכה .

ורואים ששואלים: איך רשעים מתקיימים? וידוע שהם רשעים וגם לא יחזרו בתשובה, כן! אך יכול להיות שהם יעשו איזו פעולה אחת שיש בה צורך למאן דהו, זו סיבה מספקת שהם יכולים להתקיים, או!! יכול להיות שהם לא יעשו אפילו דבר אחד טוב אפילו פעולה אחת, אבל מצאצאיהם יצאו טובים, כמו שמתרח יצא אברהם.

 "ויאמר השם אלי: "אל תצור את מואב ואל תתגר בם מלחמה"

וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות?!

למה השם אמר לו: "אל תצור את מואב ואל תתגר בהם, אם השם לא ציווה למה להלחם בהם? השם ציווה: "צרור את המדיינים ולא אמר צרור את המואבים".

אם השם אומר לו: "אל תצור את מואב" ולא להתגרות בהם משמע שהיה בכוונתו של משה רבנו לעשות כן, ללא ציווי מהשם?!

אלא, משה רבנו למד קל וחומר בעצמו ואמר: 'אין צורך בצווי: ויש דברים שלומדים אותם בקל וחומר ואמר: 'ומה מדיינים שלא באו אלא לעזור את מואב, ? הרי המואבים אלה שקראו למדיינים שיבואו לעזור להם להילחם בישראל, הם הסיבה לכל המלחמה, המדיינים רק נתנפלו ובואו רק לעזור להם.

ומה למד מזה משה רבנו?

ומשה רבנו נשא קל וחומר: ומה המדיינים שלא באו אלא לעזור את מואב אמרה התורה: "צרור את המדיינים והכיתם אותם!" מואבים עצמן לא כל שכן? הרי הם הסיבה והשורש לכל המלחמה וכל הנזק שקרה, שמתו 24000 מישראל, מי היה הגורם הראשוני? - המואבים! אז אם אלא שבאו רק לעזור חייבים לצרור אותם ולהכותם וכו' אז מי שהשורש ודאי זה קל וחומר פשוט, זה מה שלומד משה רבנו.

אמר לו הקב"ה: "לא כשעלתה על דעתך, עלתה על דעתי", נכון הקל וחומר שלך הוא מדויק, אבל לא עלתה על דעתי כמו שעלתה על דעתך,

למה? "שתי פרדות טובות יש לי להוציא מהם: רות המואביה ונעמה העמונית",

רות המואביה שממנה יצא דוד המלך, ונעמה העמונית: אשת שלמה המלך, הן צריכות לבא לעולם.

אי אי אי: בשביל שתי פרדות טובות חס הקב"ה על שתי אומות גדולות ולא החריבן,

אז העמונים והמואבים התקיימו פששש....כל הזמן רק בגלל שצריכות לצאת מהן שתי צדיקות שצריכים אותן בעולם לצורך מה.

רואים מכאן שסוג אחד מתקיים אפילו בשביל פרט אחד או פרד אחד וכו'.

משה רבנו נשא קל וחומר שאין עליו פרחה, קל וחומר שגם הקב"ה הכיר בצדקתו, שלפיו המואבים אין להם זכות קיום, ומוטלת עליו החובה להשמידם, אלא שהיה משה רבנו צודק בהערכתו רק ביחס להווה, אבל הקב"ה שצופה לעתיד, ידע שצריכות לצאת מהם: רות המואביה ונעמה העמונית, ובשביל אלו מצא להחיות את שתי האומות, ולא להחריבן.

זה הוא אחד מיסודות הבריאה והנהגת העולם על ידי השם יתברך, שאם יש סוג מסוים שמתוכו יצא אפילו פרט אחד לסיבה אפילו אחת ל5000 שנה, זו כבר סיבה לקיים את כל המין הזה.

לא זו בלבד: כשמוצאים בריאה מיוחדת בשביל מטרה זמנית {כמו העורב שפעם אחת הם יכלכלו את אליהו הנביא} אלא שגם באופני היצירה אנו מוצאים שידוד הטבע {שהקב"ה משנה את הטבע} בשביל מקרה חד פעמי.

דוגמא לזה איתא בחיזקוני, אחד המפרשים על התורה בבראשית ג' והוא אומר כך: "הכל משמשין פנים כנגד עורף" {דרך התשמיש של כל בעלי החיים זה פנים כנגד עורף} חוץ משלושה שהן משמשים פנים כנגד פנים.

מי אלה השלושה? האדם, הנחש, והדג.

ומדוע הם שונים מכל הברואים?

מפני שהשכינה מדברת עימהם, לכן הם זוכים לשמש פנים אל פנים.

מצד הטבע שווה דרך התשמיש לכל הברואים פנים כנגד עורף רק השלושה האלה הוצאו מן הכלל משום כבוד השכינה.

הנה: ביחס לאדם נקל להבין, שאדם בעצמותו הוא מסוגל להגיע למדרגה הזו שהשכינה תדבר עימו, וכל מן האדם בכלל זה, ובכל הזמנים, כמו שראינו מישראל ומאומות העולם שהשכינה יכולה לדבר איתם.

אבל הנחש והדג הרי אין בהן מידה זו שיהיו מסוגלים להתגלות השכינה.

אלא שקרה לרגל מצבים מיוחדים, שדיבר כביכול הקב"ה אל הנחש, פעם אחת בפרשת בראשית, ואל הדג פעם אחת אצל יונה הנביא, והנה בשביל פעם אחת כזו, הבדיל אותם השם יתברך מכל הברואים בדרך תשמישם, הרי שבשביל מאורע חד פעמי, שינה הקב"ה את אופן היצירה, ביחס לברואים מסוימים.

אז רואים שהקב"ה בשביל פעם, מקרה, יכול לשנות ולשדד את הטבע

והקב"ה יכול להחזיק סוג ומן מסוים בברואים בשביל איזה מקרה שישמשו לאיזו מטרה טובה או נעלה אותו דבר.

אותו דבר ומאותה סיבה משאיר רשעים בעולם אף על פי שלכאורה לא לאכילה ולא לקורבן כמו שאמר נח לעורב "מה התועלת שיש בכם", אפשר שלא דווקא מזה אבל מצאצאיו, כמו שמעמון ומואב מצאצאיהם יעמדו בבוא הזמן רות ונעמה,

ולכן לא תהיה לנו תמיהה על דברים שלא מסתדרים לנו בהווה,כי יש גם עתיד שהוא לא נגלה לעינינו, ואין אנו יודעים מה הוא טומן בחובו. "לא כפי שעלה על דעתך עלה על דעתי", אמר הקב"ה למשה.

{הקל וחומר שהעלה משה - היה מצוין! אך, לו משה היה יודע מה שהקב"ה מתכנן ומה שעתיד להיות לכן לא היה מקום לדרוש את הקל וחומר הזה}

אכן ראינו פעם שמשה רבנו השתמש בזה: ולכאורה זה פליאה! ולמה פה הוא השתמש בזה?

והתירוץ: כמשה רבנו רצה להכות את המצרי כתוב: "ויפן כה וכה וירא כי אין איש" פרוש: ויפן כה וכה: אמרו חז"ל: הסתכל משה עד סוף הדורות אם יצא מהגוי המצרי הזה גוי שיתגייר, הוא הסתכל גם בהווה וגם בעתיד ומכיוון שראה שלא הרג אותו.

אז מדוע פה הוא לא הסתכל? כי אם הקב"ה אמר צרור את המדיינים בלא הבחנה, אז הקל וחומר גם פה הוא ללא שיקול דעת.

אבל אם השם יודע שיש משהוא כל כך חשוב כמו רות המואביה ונעמה העמונית, אה! זה לא יכול לדעת משה רבנו, כי הוא הבין שבאופן כללי אפשר להכותם בלי שום בדיקה, ואז הכל מתורץ.

ולכן יהודים יקרים רואים שיש סיבה וחשבון בכל דבר אפילו המוזר ביותר שנוכל לעלות על הדעת, שהקב"ה יודע מה שאין אנו יודעים ונסמוך על ידיעתו אף על פי שאין אנו יודעים מה שהשם יודע, ואם השם משאיר את הדברים כמו שהם בינתיים, אז הוא יודע למה.

והשם יודע כיצד לגלגל את הדברים שיגיעו לתכלית הרצויה הנקראת:

"והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים וידעו כי אני השם" אמן ואמן.