לא לאבד רגע | הרב אמנון יצחק שליט"א

"ויגרש את האדם". המדרש מביא, רבי יוחנן אמר, כבת כהן שנתגרשה ואינה יכולה לחזור, ריש לקיש אמר, כבת ישראל ויכולה לחזור. מחלוקת בין החכמים האם כשגרש הקב"ה את אדם הראשון מגן עדן, האם זה כבת כהן שהיתה נשואה לכהן ונתגרשה ואינה יכולה לחזור אליו כי כהן אסור בגרושה, הכוונה שהוא גרש אותו מגן עדן והוא לא יחזור לעולם הבא, גירוש תמידי, ריש לקיש אמר, כבת ישראל ויכולה לחזור, בת ישראל שהתחתנה עם ישראלי ונתגרשו יכול להחזירה, כל זמן שלא התחתנה עם אחר יכול להחזירה, אז ריש לקיש נוקט לא, שהוא נתן לו אפשרות לחזור לאדם הראשון באחרית הימים. לפי רבי יוחנן לא, גירש אותו גירושין לגמרי.

כשם שהזמן מחולק לרגעים ודקות ודקי דקות, הכוונה שניות, כך גם המדרגות ומפעלי היצירה הרוחניים המחודשים מידי פעם תלויים בכל רגע ורגע של זמן, ז"א בכל חלקיק של זמן יש לנו אפשרות לעלות מדרגה ויש לנו אפשרות לפעול מפעלי יצירה רוחניים חדשים, בכל רגע ורגע, כל רגע נועד לעולם מיוחד ליצירה מיוחדת מתאימה דוקא לרגע הזה ולא אחר, אם פספסת את הרגע הזה שיכולת לחדש יצירה - אבד לך. הרגע האחד הוא נפרד מהרגע השני בצביונו וטבעו מרחק רב, ויש לו תחומים מסוימים שלו, כך גם הרגע השני נפרד במהות יצירותיו מרחק רב, וגבול מסוים מהשלישי יש לו מהבא אחריו, וכל רגע וכל דקה מהווים יצירות נפלאות ומיוחדות בתפקידם מהותם והוייתם. אמנם לעיני הבשר אין תחומי הרגעים והדקות על יצירותיהם נבדלים ונבדקים, אנחנו רואים את זה בשעה האחרונה, היום מה עשיתי, ולא מסתכלים על רגעים וחלקי רגעים, וזה לא נכון, ונדמה לו לאדם שהכל מעורב ואין נפקא מינא בין רגע אחד למשנהו, בין רגע לפניו או לאחריו, זה לא נכון, הסברנו פעם שאדם חי רק רגע, כי הרגע שקודם כבר מת, הרגע הבא עוד לא בא, אז הוא חי רגע, אז ברגע הזה מה עשית? אם יהיה לו עוד רגע אז הרגע הקודם כבר מת, אם לא עשית בו כלום הוא מת, הוא מת לנצח, אי אפשר להחזיר את הרגע הזה, והרגע הבא עוד לא בא, אז כמה הוא חי? רגע, ניצלת אותו? לא, מת גם, עשית בו משהו - חי לנצח, לא עשית - מת לנצח. זה לא צירוף, היום ברוך ה' למדתי שעה והתפללתי ועשיתי שני חסדים, לא, זה לא מסתכלים על יום, מה עשית כל רגע. לרגעים יבחננו, תבחננו, הקב"ה בוחן רגעים.

גם האדם בכל רגע ורגע משונה במהותו ובצביונו, לא נחשוב שרק אנחנו פועלים פעולות בתוך הרגעים, אלא אנחנו משתנים מרגע לרגע. ז"א גם מבחינת המצב שלנו, מצב של תינוק, מצב של ילד, מצב של נער, מצב של זה זה לא התפתחות שהגוף גדל וזהו, זה מציאויות שונות, תינוק זה גדר אחר, עולל זה גדר אחר, כל כל כל קטע כזה, ולא רק קטע כזה, בחור, גבר, איש, זה זקן לא, גם כל רגע ורגע המהות של האדם שונה לגמרי כבר, כל רגע ורגע. גם האדם, בכל רגע משונה במהותו וצביונו, האדם נמצא בהשתנות בלתי פוסקת, פושט ולובש צורות חדשות ומחודשות. גם בגידולו והתפתחותו הרוחנית, אומרים החוקרים שהשינוי הוא שונה מעיקרו, וקטן שהולך ומתגדל אין המובן שהגוף הקטן נעשה גדול, אלא שהוא כולו לגמרי אחר ומהותו אחרת וכן הלאה. וכן הדברים, לגדולי הנפש, ההתחלפויות וההשתנויות בין תקופה לתקופה, בין שעה לחברתה, בין רגע לרגע, חדשות הן בהחלט, כמו שכתוב לרגעים תבחננו, ברגע זה הוא בתואר זה, ברגע אחר הוא כבר יצירה חדשה. ובכן, וברגע אחר הוא בשמו תפקידו והשגתו, ז"א אחר הוא הופך להיות בשמו תפקידו והשגתו, וממילא גם שונה הוא, לכן אדם נידון בכל רגע. הגמרא בראש השנה אומרת אדם נידון בכל רגע, מסכת ראש השנה ט"ז, כי כל רגע עובר, כל רגע זה עולם אחר הוא, האדם נתבע לפי מצבו החדש, לפי תנאי העולם החדש שברגע החדש.

נשים שאמרו להן גויים, תנה לנו אחת מכן ונטמא אותה, ואם לאו נטמא את כלכן, יטמאו כולן ואל ימסור להם נפש אחת מישראל, רמב"ם מסודי התורה פרק ה'. בכסף משנה שם, כתב הרשב"א בתשובה, מדובר בסיעה של נשים עוברות ואמרו להם גויים, תנו לנו אחת מכם ונטמא אותה אפילו היתה אחת מהן מחוללת יטמאו את כולן ואל ימסרו אותה להם. לכאורה נשאל למה, אם היא כבר חיללה את עצמה אז עדיף לתת אותה מאחת שלא חיללה את עצמה, למה יימסרו כולם? אייי, ולא דמי, זה לא דומה למה שאמרו שם שאם היתה ככר של תרומה טמאה ימסרו אותה ולא יטמאו את כל הככרות של טומאה, למה זה לא דומה? שני תרומה, שטמא הוא לגמרי, התרומה שאומרים שהככר הזאת היא טמאה, היא תרומה טמאה, אז היא טמאה לגמרי, ומה יוסיף עוד זה? אבל אשה אם חיללה עצמה פעם אחת ונטמאה בעבירה, כל שתעבור ותטמא את עצמה עוד פעם היא תוסיף על חטאתה פשע, ובפעם הזאת אין בינה לבין התורה שבהן ולא כלום, היא עוד לא נטמאה הפעם, אז היא כרגע כמו הטהורה בדיוק, מה שהיא חללה פעם זה רגע בפניעצמו, נגמר הרגע הזה, הוא שמור לעולם הבא נקודה. אבל עכשיו זה רגע חדש, הרגע החדש הזה היא שווה לטהורות שלא טימאו את עצמם, בפעם הזאת אין בינה לבין טהורה שבהן לא כלום, ולמה היא הנשואה למסרה להם שלא מדעתה, ועוד שמא כבר הרהרה תשובה ושבה מדרכה הרעה, אז אין למסור אותה, הן מצד שזה פנים חדשות באו לכאן דהיינו הזמן הזה הוא חדש, וזה לא קשור לקודם, וגם שמא חזרה בתשובה.

והרעיון הוא בהתאם להסבר שלנו, מה שלמדנו כרגע מה שכתוב בגמרא, מה שכתוב בהרמב"ם להלכה, הרעיון בהתאם להסבר, כי אין להקיש את המצב הרוחני והקדושה, או הירידה של רגע שעבר על הרגע השני, אמנם כן, אמנם כן, שרגע אחד מקודם מישהו חילל את הרגע הזה, זה נכון, הרגע הזה מחולל, הרגע הזה מחולל. באמת כשהוא מחק וביטל עולם גדול מאותו רגע שהיה יכול לזכות בו, וביזה יצירה מהודרה, זה נכון, אבל הרגע השני שבא אחריו כבר יצירה חדשה, יצירה העומדת ברשות עצמה, בצביונה, בתפקידה, מסודרת ומזומנת מששת ימי בראשית, בכל רגע ורגע יש הזדמנות חדשה כאילו יש פה אדם חדש, מציאות חדשה, ולא דנים ממה שקדם בזה לענין זה. וכמו שאמר הרמב"ם ז"ל בענין התשובה, אמש היה זה מובדל, מי שחטא, אמש היה זה מובדל מה' אלהי ישראל, והיום הוא מודבק לשכינה. הרגע השני עשה לאיש כנפיים לעוף במרומי הרוחניות, הוא פשט את הצורה הראשונה ולבש צורה חדשה, והוא מתהלך בעולם שכולו אחר ושונה, חלף לו האיש המחולל, מחק את הצורה הפגומה שבו והוליד את נפשו מחדש, ואין טענה יותר כי אחר הוא, אין טענה עליו כי הוא כבר אחר, זה לא אותו ההוא, זהו מהותה וכוחה של התשובה, זה כשעושים תשובה היא מסוגלת גם למחוק רגעים לא טובים קודמים. ולכן הוא הדין בנוגע לאשה שחיללה את עצמה באחד הרגעים הקדומים, שאין לחללה ואין להתיר לטמאה אותה יותר, כי שני רגעים זה שני עולמות, שתי יצירות גדולות מיוחדות בערכן, אינן מתייחסות זו לזו ביחס שנוכל לומר שאחת צריכה לוותר לשניה, ואין להחריב את יצרית הרגע השני מפני הראשון. הרגע השני מסביר פנים לחוטא והיא כעת בדרגה שווה לחברותיה שמעולם לא נתחללו, כי החל מהרגע השני אחרת היא, והיא גם כן טהורה ובלתי מחוללת ברגע השני. ולכן מי שביטל וטשטש רגע אחד מחייו לא השלים ולא תיקן את היצירה הראויה לרגע הזה דוקא, הרי הוא כאילו גזר כליה על הרגע הזה, הרגע הזה לא ישוב לעולם, מת, ועל זה נאמר "הכרת תכרת", וכמו שאמר חובת הלבבות, כי תמול לעד לא ישוב, וכן כתבו התוס' בבא בתרא כ"א, במקרי דרדקי, מי שמלמד תינוקות, דהוי פסידא דלא הדרא, משום דשבשתא כמאן דעלאה. מלמד תינוקות זה הפסד שלא חוזר לעולם כי אם באותה שעה שהוא מלמד להם טעות הם מתבטלים ואותה שעה אינם יכולים להחזיר לעולם, וכיון שעלתה בידם שבשתא, הכוונה הם נשתבשו באותו רגע או שלימד אותם דבר לא נכון או משהו כזה, כיון דעל על כין שנתקיים בהם הדבר הזה הוא ימשיך הלאה, והם ימשיכו עם השיבוש הזה ככה. אייי.

לכן סיפרו לנו חכמים ז"ל על חזקיהו המלך, היתה לו שעת הכושר, עת רצון להיות מלך המשיח, אם היה אומר שירה בעת מפלת סנחריב. 370 מיליון הרג לו הקב"ה על ידי מלאך, והוא לא אמר שירה, אם היה אומר שירה היה מלך המשיח. ומה היתה סיבת ההמנעות? למה הוא לא אמר? בגלל שהוא היה מתמיד גדול בתורה, וכידוע בזמנו הוא החזיר את כל ידיעת התורה בישראל לשיא, מה היתה ההתנצלות שלו? שלא היה לו זמן פנוי לומר שירה, היות ועסק התורה כולל הכל. רואים שלא, יש עת שירה ויש עת תורה, יש עת להודות לה' ויש עת ללמוד, מה לעשות. מכל מקום יצא לו ולדורות הפסד עצום, היות ולא ידע לכוון את הרגע האחד הנועד והמתאים לומר שירה, והתיקון הזה יבוא לנו, מתי? בעת שיתעוררו הרצון והרחמים מאת הבורא יתברך שמו להביא את המשיח, וכיון שהפסיד את הרגע הזה כבר לא הועילו כל התחנונים והמליצות של כל מעריציו. לא יעזור שום דבר, חזקיה הפסיד הכל ועכשיו יבוא מלך המשיח אחר ובשעה שיעלה רצון ורחמים מאת הבורא יתברך.

עכשיו, כדי לקרב את הרעיון הזה של סוד החיים וסוד הרגעים להבנה המצומצמת שלנו, אפשר לומר בדרך השאלה, שכשם שכל נקודה ונקודה על מפת הארץ לכאורה לעינינו זה מתגלה ונראה כנקודה אפסית וקלושה, כתוב ירושלים, רואים נקודה כזאת קטנה במפה כתוב לידה ירושלים, זה הגודל של ירושלים? ארץ ישראל זה גודל כזה במפה, זה הגודל של ארץ ישראל במפה? נהר זה בסה"כ רואים פס כחול, זה הנהר? זה הרוחב שלו? לכאורה מתגלה ונראית לנו נקודה אפסית וקלושה אבל לאמיתו של דבר היא מסמלת ומייצגת עיר שלמה או מחוז שלם נהר גדול, הר גדול וכדומה, שקיימים במציאות על שטח כדור הארץ. ככה הענין הוא עם הרגעים, אפילו הדקות והרגעי רגעים של הוויית הזמן, נראה לנו שרגע זה מין נקודה אפסית שאין בתוכה כלום, היא לא יכולה להכיל שום תוכן וענין, אבל לאמיתו של דבר כל רגע וכל דקה הם כסימנים קטנטנים המייצגים אוצרות של תפקידים משימות ומבצעים ענקיים, שצריכים להתממש ולהתבצע ברגע זה דוקא, וכל פשיעה והתעלמות מאותם הרגעים ממשימותיהם, תפקידיהם האצורים בקרבם, לפגמים גדולים יחשבו על פי ההבנה האלוקית. אז אין לזלזל ברגע כי אנחנו חושבים שאין לו משמעות, אין לו יכולת להכיל בתוכו כלום, הוא בעצם מכיל את השיאים של השיאים שאדם יכול להגיע אליהם.

כמו שאמרו ז"ל על אדם הראשון, מותר היה לו לאכול מעץ הדעת, אתמול נתנו דרשה בענין, אבל אילו היה ממתין עוד יום אחד עד למחר ביום השבת, כמו שאומר החתם סופר על התורה, אילו היה יודע לכוון לרגע הנכון למילוי התפקיד שנועד לו מששת ימי בראשית היה זוכה ע"י אכילה זו, אבל היות והחליף את הרגע וערבב את סדר הזמנים והקדים את המאוחר, הרי בלבל בזה את הסודות שבבריאת בראשית וגרם חורבן גדול לכל הדורות, וכמו שאמרו חכמים ז"ל על דוד המלך ע"ה, שראויה היתה בת שבע לו מששת ימי בראשית, אלא שההכלה בגה, פירוש רש"י אומר שקפץ את השעה להזדקק ע"י עבירה. היא באמת היתה ראויה לו מששת ימי בראשית והוא ידע שהיא ראויה לו, רק הוא הקדים את הזמן, ז"א הוא עשה את זה בדרך עבירה ולא בדרך שאם היה ממתין אז ממילא היה זוכה בה כפי שהיה מתוכנן מלכתחילה.

אז לפעמים הקדמת דבר זה איסור ועבירה והפסד גדול, ולפעמים איחור דבר זה אותו דבר.

וכעת נשובה לביאור המאמר בראשית דברנו. כתוב "ויגרש את האדם" כבת כהן לפי רבי יוחנן, כבת כהן שנתגרשה ואינה יכולה לחזור, זו דעתו של רבי יוחנן, ז"א הפסדו של אדם הראשון הוא כל כך איום ועצום שאין לו חזרה עולמית. הדרגה העילאית האלוקית שהשיג אדם הראשון ושניטלה ממנו עם החטא, אליה הוא לא יכול לשוב כבר. אותה הזדמנות של קום ועלה לשיא המדרגות השמימיות לא ישוב כבר לעולם עד ימות המשיח. שאז ברחמי ה' יתברך ובאופן מיוחד יתוקנו כל ההרגשות והמדרגות שלא בוצעו ברגעיהם הנכונים. ברם, אבל דעת ריש לקיש הוא שכן יכול לחזור כבת ישראל, אמרנו בת ישראל יכולה להחזיר לבעלה שגרש אותה באופן מיידי, כן, בלי עוד בעל באמצע, אם אמנם הרגע הראשון אבוד ומופסד למרות זאת יכול לחזור, אבל מכאן ולהבא אפשר לו לעבוד את הבורא יתברך שמו וגם בזה היתה מידת חסד ורחמים מלפניו להמציא לו רגע מיוחד בין שרשרת הרגעים הסגורים במערכת תפקידיהם המסוימים, ז"א כביכול הקב"ה לפי ריש לקיש צריך לדחוס לו ברגע אחד אפשרות של הרגע ההוא שהוא הפסיד, כי כל הרגעים הבאים כבר סדורים, ז"א יש רגעים מלאים באפשרויות, ועכשיו אם הוא הפסיד הפסיד, אבל אומר ריש לקיש לא, ה' יעשה איתו חסד וידחס לו רגע הכוונה בתוך רגע עוד הזדמנות לפעול ולהחזיר את מה שאפשר. ואף אחרי הארת רחמים זו, אפילו שה' האיר לו לפי ריש לקיש, צריך היה אדם הראשון לחכות מבחוץ על מידת התשובה עד ששב קין מחטאתו. לא היה יכול אדם הראשון לעשות תשובה מיד, היה צריך להמתין מבחוץ לתשובה עד שקין יעשה תשובה וישוב מחטאתו, כי הרגע החדש כבר היה מיועד לתשובה של קין, לא לאדם הראשון. והוא אדם, כיון שהפסיד את הרגע שלו הוא הפסיד, אבל ברחמי ה' יתברך נתבצר לו רגע קט ושב וחזר כבת ישראל שנתגרשה שיכולה לחזור.

אבל מה רבה וגדולה צריכה להיות דאגת האדם לא לאבד חלילה את הרגעים המיועדים לו למלא את רצון הבורא, על ידי ביצוע מעשים מתאימים ומושלמים כסדרם וכהלכתם. ז"א יש לך סדר לימוד, יש לך סדר מצוות, יש לך סדר תפילות, כל דבר לא לפספס, לא לפספס לא זמנים לא דברים לא אירועים לא ענינים שחייבים על פי הסדר, ומה שאפשר להוסיף ולהעמיס יותר ויותר, כי אתה לא יודע מה יכיל הרגע הזה. ומה מאד תצטער נפשנו עת בוא המועד, מה מאד נשתומם אז מהמראות הנוראים של רבבות של רגעים, שמונים ושש אלף ארבע מאות שניות יש ביממה אוצרות בלומים, 86,400 הזדמנויות של קניית נצח נצחים ומי יודע איזה מדרגות, הכל נמצא בכל יממה. כל אלה כשאנחנו נראה את המראות הנוראים של רבבות רגעים ורבבות יצירות עלובות שלא בוצעו ברגעים המתאימים, ועל ידי לימוד ועמל התורה והמוסר אפשר לכל בעל נפש להקנות לעצמו את הרגשת ההתאמה של המעשים היום יומיים וסוד ה' ליראיו. אז מאיפה אני אדע מה אני צריך למלא עכשיו במשך היום ברגעים הבאים? אז הוא אומר, אם תלמד, אם אתה בעל נפש ואתה תשב ותלמד מוסר בלימוד ובעמל התורה והמוסר, אפשר יהיה לך אם אתה בעל נפש להקנות לעצמך את ההרגשה המתאימה למעשים היום יומיים שצפויים לך בהרג ש שיהיה לך, כמו דחף פנימי לעשות ככה ולא לוותר, וסוד ה' ליראיו, סוד ה' ליראיו, מי שבאמת רוצה להתחבר לרגעים ולנצלם, מן השמים יאירו לו, יאירו לו, יורה חטאים בדרך. הקב"ה לא רוצה שאדם יפספס רגע, בשביל מה הוא נתן לו כל כך הרבה רגעים? למה הוא חילק את זה לרגעים? היה יכול לחלק את זה לשעות לימים, לא, כל רגע אתה יכול להיות ישות אחרת, אישיות אחרת, אתה בכל רגע יכול לעלות ממדרגה למדרגה לאין שיעור, אבל מי שיעשה כך ויכוון כך סוד ה' ליראיו.

נו, הרחמן יזכנו שנדע לאמץ לנו את שפעת האותיות שבתורה בזמנן במקומם וכהלכתן, כי מצירוף כל האותיות שיש בתורה ולימוד התורה ולימוד המוסר, אדם מתוך זה אם יאמץ, ידע לאמץ את שפע האותיות שבתורה בזמן, במקום וכהלכה, זה יפעיל אותנו  ויפעל בנו את כל מה שה' רצה בעצם שנוכל להוציא לפועל. אבל זה בתנאי שאדם מתמסר לתורה, רוצה שהתורה תקח אותו ותרים אותו ותייצר אותו ותהפוך אותו ותשנה אותו מרגע לרגע במעלות התורה למעלה למעלה למעלה למעלה

במסילת ישרים הוא נותן לנו דרך של עליה מסודרת, איך עולים במדרגת עד רוח הקודש תחיית המתים וכו' וכו', אם אדם רוצה הוא יכול, אבל הוא צריך לשקוד על התורה והמצוות תדיר, שלא יתפוס אותו בראש שום בלבול, שום הטעיה, שום דמיון ממה שביארנו בהרחבה אתמול בהרצאה בדימונה, פה רואים את הדמיונות שנותן האדם, שנותן היצר הרע הנחש הס"מ נותן לאדם דמיונות שבהם הוא מרחיב ואדם ככה מתמוגג לו וככה הולכים הרגעים, ככה נאבד האדם, ככה הוא מאבד את הזמן בדמיונות ואח"כ הוא הולך לאתר אותם ולהשיג אותם והכל, בסוף מתאכזב והכל זה רפש וטיט והכל זה מסטול ומסומם ונרקומן, לא צריך להיות דוקא מסמים, יש נרקומן לכסף, יש נרקומן לזה, זה נרקומן זה שם כללי של אנשים שנמכרים למה שהיצר הרע מדמיין להם שזה בהישג ידם וזה ינעים את חייהם, אבל זו הטעות, אבל אם אדם דוחה אותו ולא מוכן לשמוע אותו ואומר רגע רגע, הקב"ה באמצע השיחה איתי אז תחכה רגע, שנגמור לדבר איתו אני אתפנה אליך, ואז ממשיכים ללמוד עם הקב"ה בתורה מה שהוא אומר, יש לך שיחה עם הקב"ה מדבר איתך, למה אתה צריך להפסיק מזה ולשמוע את הקשקושים שלו בא בדמיונות כדאי שעכשיו תקום תסע, אם לא אתה לא תספיק אח"כ לא תשיג את זה ואח"כ ככה ואח"כ תתעכב ואח"כ תפסיד את התורה אז כדאי שעכשיו תיסע ואח"כ תלך, ככה מחרתת את האדם כל היום כל רגע, בתפילות, בלימוד, בכל רגע ורגע. אבל אם אדם יודע, אני מקובע, קבעתי את עצמי לבית המדרש, אני רוצה ללמוד, אני רוצה לקיים מצוות, אני רוצה לעשות חסדים, אני רוצה לזכות את הרבים, אני רוצה כל הזמן לפעול, כל הזמן, כל הזמן המחשבה גם כשאתה לא פועל פיזית במשהו אבל המחשבה ממשיכה לייצר עוד מהלכים, עוד ענינים, עוד זה, ומקדמת דברים כדי שיגיעו לידי ביצוע.

ככה האדם החפץ חיים יכול לזכות מרגע לרגע, ואתם רואים, אם אדם הראשון איבד ברגע את כל תיקון העולם ואחריו צריכים לתקן 6000 שנה לערך, כל כך הרבה ביליוני ביליונים אנשים וכל כך ביליוני ביליוני ביליוני לאין ערוך בחירות של כל אדם ואדם שיבחר ויתקן בחירה אחת של אדם הראשון שנכשל בה, יבבי, מה הנזק, מה הנזק שנגרם בעולם מכל פספוס.

אז לכן יהודים יקרים, שימו לב ותחליטו מה אתם רוצים, לאבד רגעים או לצבור אותם.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות....