סוד התרועה | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

הגמרא בראש השנה אומרת למה תוקעין ומרעין כשהן יושבין ותוקעין ומרעין כשהן עומדין

כידוע שעושים תקיעה תרועה תקיעה

אז למה עושים את זה מיושב?

שלושים קולות בישיבה

ואחר כך תוקעין ומרעין כשהם עומדים בזמן התפילה

במוסף

אז למה תוקעין ומרעין כשהן יושבין ותוקעין ומרעין כשהן עומדין?

כדי לערבב את השטן.

פירש רש״י שלא יסתין

כשישמע ישראל מחבבין את המצוות

מסתתמין דבריו

בגלל שחוזרים עוד פעם לתקוע זה מראה חביבות המצוות

ואז מסתתמים דבריו

כלי הנשק הגדול נגד יצר הרע

מה שמוציא אותו משיווי משקל

זה חיבוב המצוות

ובירושלמי כתוב כת שמע קל שיפורה חדא זמנא בהיל ולא בהיל

כשיצר הרע השטן שומע את קול השופר פעם אחת

אז הוא נבהל ולא נבהל

וכת שמע טניין

כשהוא שומע פעם שנייה אמר ודאי זהו שיפורה שיתקע בשופר גדול זה השופר של משיח

שיבוא ויתקע ואז זה יהיה הסוף שלו

ומטה זמנה למטבלע

הוא מתערבב בלית לפנאי למעבד קטגוריה

וזה גורם לו להתבלבל,

לפחד

ואז אין לו פנאי לעשות קטגוריה על ישראל

וכל מה שהוא אסף במשך כל השנה את כל העוונות של כולם

להביא אותם

כמו אחת שבאמצע השוד

פתאום באה המשטרה עזב את כל הארגזים וברח

כל הכסף הלך

מה?

תחשב תשמע איך הוא יוצא

והנה מצוות תקיעת שופר בראש השנה

מלבד שהיא גזירת הכתוב

זאת אומרת קודם כל זה גזירת הכתוב

או כמו שכתוב בגמרא שם

רחמנה אמר תקעו

רחמנה אמר זיכרון תרועה

אז יש לנו תקיעה ויש לנו תרועה

אז זה הכתוב אומר

עוד יש בזה סגולה נפלאה

חוץ מגזירת הכתוב שצריך לתקוע וצריך להריע

לערבב את השטן זה סגולה נפלאה

שהוא מקטרג ומחפש למצוא ולהראות עוונותיהם של ישראל

ואין זה מילתא זוטרתא לסתום פיהם של המסטינים והמקטרגים

לסתום את הפה

של המסטינים והמקטרגים זה לא דבר קטן

ובוודאי חרדים כל ישראל איך לקיים מצווה גדולה וחשובה זו

שמצוות היום בשופר

אז כל ישראל חרדים איך יקיימו מצווה גדולה וחשובה זו

רואים מפה שלסתום פיהם של שטן

מסטינים ומקטרגים זה לא דבר קטן

אז להבדיל בין הדרשנים

יש דרשן שהוא אומר דרשה

ויש דרשן שהוא דורש מהקהל

מי שמוכיח את הקהל

לא אומר דרשה בשביל ייפוי להנעים להם את

הזמן ולומר להם דברי תורה נעימים

אלא מוכיח את הקהל וסותם את פי המקטרגים

זו דרשה שסותמת את פי המקטרגים

כשהמוכיח מוכיח את העם

זה סותם את פי המקטרגים למה?

כי המקטרג בא לקהל ואומר תראה

עמך חוטאים עושים זה עושים זה אומר מה אני צריך אותך תגיד אתה לא שומע מה הוא מדבר למטה?

אתה לא רואה איך הוא צועק עליהם?

אתה לא רואה איך הוא מוכיח אותם?

הם מודעים הם מנסים לשפר לתקן תראה מה הם עושים מה אתה בא לי כל רגע עם איזה

הערות הערות תראה

הם בעצמם רוצים להתעורר רוצים זה

זאת אומרת מי שמוכיח את העם באמת בשביל שישנו את דרכיהם

אין לך לימוד זכות יותר גדול לא כמו הטיפשים שאומרים

שזה קטרוג הפוך

זה מסיר קטרוג

הבה נתבונן

התורה אומרת

יום תרועה יהיה לכם

אום תרגמינן יום יבבה יהיה לכון

ומה זה יבבה?

מה זה יבבו?

מה זה?

למדים ממה שנאמר באימו של סיסרה

בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרה

ומהו ותיבב?

נחלקו בזה תנאים

התנאים נחלקו מר סבר גנוח גנח

כאדם הגונח מלבו

כדרך החולים

ומר סבר ילו לילל

כאדם הבוכה ומקונן

קולות קצרים סמוכים זה לזה

זה נקרא יללה

אז יש מי שאומר זה גניחה ויש שאומר זה יללה

ומפלוגתא זו

עתקין רבי אבהו תקיעה שברים

תרועה ותקיעה

שברים זה כנגד גנוחי גנח

ותרועה ילו לילל

וככה אנחנו יוצאים את שתי הדעות

אבל מטמיע הדבר שמצוות שופר סתומה בתורה ולא נתפרשה

וכדי ללמוד את מהות המצווה זקוקים ללמוד דווקא מאמו של סיסרה שנאמר בה ותיבב

וגם אחרי שאנחנו יודעים את הפסוק הזה

עדיין לא מבורר מהו ותיבב

שמענו שהיא איבבה

אבל מה איך היא איבבה לא כתוב

ונתנה תוקף

קדושת היום

כי הוא נורא ואיום

את הפיוט הזה תיקן רבי אמנון ממגנצה

שהאגמון ביקש ממנו שימיר את דתו בהיותו עשיר ויפה תואר והכול והוא לא הסכים וביקש שלושה ימים ארכה לחשוב

ואחר כך הוא אמר שהוא הצטער שהוא בכלל התמהמה ואמר דבר כזה שהוא יחשוב חס ושלום

ביקש שיכרתו לו את הלשון

ואז לא כרתו לו את האצבעות של הרגליים והכול

אז הוא ביקש שייקחו אותו לפני שנשמתו פורחת לבית הכנסת

ושם הוא אמר את הפיוט הזה

ונתנה תוקף קדושת היום כי הוא נורא ואיום

וזה מרגש מאוד מי ששמע את זה בתימנית חבל על הזמן

אומרים שגם האשכנזים אומרים את זה בעלי רגש

ויש גם ספרדים שאומרים לא שמעתי עדיין את הנוסח אבל לא כולם

מכל מקום

הנקודה היא שאחר כך הוא הגיע בחלום לאחד החכמים בדורו כלא נימוס בר משולם

והוא אמר לו את הפיוט ואמר לו תפיץ את זה בכל קהילות ישראל

ומאז זה הופץ

בכל קהילות ישראל

אבל שם יש פירוט איך השם יושב על כיסא דין ואיך הוא דן ואיך כל המלאכים רועדים ופוחדים ומה קורה ואיך הוא דן ומה הדינים שיוצאים מתחת ידו וכו' וכו' תיאור חבל על הזמן

אז מי מסוגל להקיף את כל המאורעות המתרחשים בעולם כולו

במשך שנה שלמה אצל הפרט ואצל הכלל

מי יחיה

ומי ימות

מי ישקוט

ומי יתייסר

מי יעני

ומי יעשיר

ועל המדינות בו יאמר

איזו לחרב

ואיזו לרעב

כל מקרה בא בפני עצמו נשכר

סוקרים אותו

מאורעות כאלה שמחרידים את לב השומע ומכל שכן אתה רואה

כל מיני צער

וכל מיני נזקים והפסד

וכל אלו המאורעות נשכרים בשעה אחת לכל יושבי תבל שמונה מיליארד בני אדם

כי בראש השנה

כל באי עולם עוברין לפניו כבני מירון

ומי לא נפקד כהיום הזה

הרי ההתבוננות במחשבה הזו מה חרידה

ומה חובתו של האדם

בימים הקדושים והנוראים האלה

מה חובתו?

יראה

ופחד מאימת הדין

ובעת אשר ידע האדם

כי יביאו את דינו לפני מלך בשר ודם

הלא יחרד חרדה גדולה וישית עצות בנפשו

ובכל דרכי חריצות

יחיש מפלט לו

ולא תעלה על רוחו לפנות על ימין או על שמאל

להתעסק ביתר חפציו יש לו משפט

לכן

מה נועלו האנשים

נועלו זה טיפשים מה נטפשו האנשים היוצאים לעבודתם עד ערב

בימים הנוראים

ימי הדין והמשפט

ואינם יודעים

מה יהיה משפטם

פעם

אחד התנאים ביקש להתלוות

לאליהו הנביא

אז הוא אמר לו, תשמע, אתה לא תוכל להחזיק מעמד מה שתראה

וכו' וכו'.

אז הוא הבטיח לו שהוא ישתוק והוא לא ידבר כל הזה, הוא אמר לו, אם אתה מדבר אני

מנתק מגע כמו שאומרים.

אז הוא התלווה אליו, ראה דברים מוזרים.

הוא ראה שהוא בא לאיזה זוג זקנים וזה והם קיבלו אותם בלילה ונתנו להם לישון וממש אנשים מסכנים וזה וזה ופה ושם באמצע הלילה קם אליהו הנביא, הוציא חרב וצ'יק הרג להם את

הפרה היחידה שהייתה להם.

הוא נרעט, מה זה?

קיבלו אותנו,

כיבדו אותנו, עשו לנו את הכול באמצע הלילה, אליהו הנביא, מלאך הברית, מלאך השלום, טוס,

הורג את הפרה ועולה.

נכנסו לאיזה חנות חוץ מכבודכם, חנות נעליים, אז הוא רואה אחד בודק את הנעל וזה וזה,

ופה ושם, וזה,

מכופף אותם, בודק, מריח, הכול.

אמר לו, נו,

כמה אחריות יש?

הוא אומר לו, כך וכך שנים, לא,

אין לך נעליים טובות, זה ככה שבע שנים שיהיה ככה אחריות וזה וזה,

ואליהו בצד עומד, צוחק, צוחק.

זהו, והלכו.

וככה, כל מיני מעשים כאלה מוזרים.

אחרי זה הוא שאל אותו, תגיד לי, מה זה, איך אתה העזת לעשות ככה, לשחוט להם את הפרה? הוא אומר, תשמע, היו צריכים למות.

במקום זה, כפרה, נקחו להם את הפרה,

פרה, כפרה,

והם נשארו בחיים.

לא כדאי.

ולמה צחקת אצל ההוא?

הוא אומר, ההוא, אני יודע שהוא יחיה רק עוד שבוע,

והוא מדבר עכשיו על אחריות לשבע שנים.

אדם לא יודע כמה יחיה.

אדם, יש לו משפט ראש השנה, הוא הולך לעבודה,

הוא דואג שיהיה לו זה, שיהיה לו כסף,

שיהיה לו פה, שיהיה לו זה.

אתה עומד למשפט, אתה לא יודע בכלל, תחיה, הכנת את עצמך למשפט.

מחקת את העוונות? עשית איזה עבודה לפני?

הבאת איזה ראיות מצדיקות?

מה, מה, מה, מה אתה עושה?

הוא דואג שלשנה הבאה אין לו הרבה כסף, סוגר עסקאות, הכול, יש לו זמן לשנה הבאה. מי אמר שתהיה בכלל?

קודם כל תעבור את המשפט, תצא לחיים.

זה הטיפשות. מה נועלו? אומר רבנו יונה,

מה נועלו טיפשים?

מה נועלו אנשים היוצאים לעבודתם עדי ערב?

הוא עוד מקפיד עדי ערב.

בימים הנוראים ימי הדין והמשפט,

ואינם יודעים מה יהיה משפטם.

וזה לשון הרמב״ם בפירוש המשניות ראש השנה פ״ד שלא היו קוראים הלל לא בראש השנה ולא ביום הכיפורים.

הם מועדים.

אז למה לא אומרים במועד הלל?

לפי שהם ימי עבודה והכנעה

ופחד ומורא מהשם

ויראה ממנו ומנוס אליו.

אנחנו יראים אבל נשים אליו. לאן נלך?

זה כמו הילד שפוחד מאבא שלו,

הוא לא בורח.

הוא מחזיק את אבא שלו וחזיק אותו, אבא לא לא לא לא,

הפוך הוא לא בורח הוא מחזיק אותו.

אבל לא, לא, לא, לא, אנחנו יראים מהשם בנשים אליו.

אז למה לא קוראים הלל לא בראש השלב ולא ביום כיפורים? אומר הרמב״ם,

לפי שהם ימי עבודה והכנעה ופחד

ומורא מהשם ויראה ממנו ומנוס אליו. ימי עבודה צריך לקבל קבלות,

לעבוד את השם,

מצוות עשה.

צריך הכנעה, הכנעה, הכנעה, זה מתחת לענווה.

הכנעה גמורה ופחד ומורא.

פחד ומורא מהשם.

ויראה ממנו, עוד פעם חוזר, ויראה ממנו

ומנוס אליו

ותשובה

ותחנונים

ובקשת כפרה וסליחה.

זה אחרי התשובה.

ותשובה ותחנונים ובקשת כפרה וסליחה.

ובכל אלו העניינים

אינו הגון

השיחוק והשמחה.

עד כאן לשונו של הרמב״ם.

אז איך אפשר להגיד הלל? הלל זה שמחה גדולה.

אי אפשר להגיד הלל.

אינו הגון.

השיחוק והשמחה לא מדובר על שיחוק בדיחות וזה, כן?

וזה נוראות למתבונן.

מרה בו סוגי עבודת השם

בהכנעה ויראה ופחד מהשם ותשובה ותחנונים וכובד ראש וכפיית הדעת,

שכל אלו מוכרחים בימים הללו.

עד שאפילו אמירת ההלל שהוא כולו שבחו של מקום

והוא עבודת השם בשמחה,

אינו הגון בהם.

כי אתה עלול לצאת מההכנעה,

מהיראה, מהפחד,

מהתשובה, תחנונים וכובד ראש.

אתה עלול לצאת מזה כי השמחה תוציא אותך ואת עיקר העבודה אתה לא תעשה.

לכן אין הגון

בימים האלה

ורק עבודת השם מתוך רעדה ואימה רצויה לפניו יתברך.

וכנראה שהרמב״ם למד את זה ממה שאמרו בגמרא בראש השנה ל״ב.

אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא

ריבונו של עולם

מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה ויום הקדוש.

כיפורים.

אמר להם

אפשר מלך יושב על כיסא דין

וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו

וישראל אומרים שירה?

איך אפשר באותה שעה להגיד שירה?

היינו שבימים הללו של דין

צריכה עבודת השם להיות כולה ברעדה.

האימה והפחד

הן דרגות שונות להן.

אינו דומה

מי שמפחד מסכנה קטנה והיא גם רחוקה ממנו

למי שפחד מוות

מרחף נגד עיניו ממש,

שאין לו שום מפלט ומנוס

אלא רק נס מן השמים,

וגם אין לו עילה להימלט מדאגתו,

אלא אם כן יזכה כרגע בדין ויישאר בחיים. כמו שאמרנו שיש שלוש מחלקות,

אתם זוכרים?

פרסט קלאס, ביזנס קלאס, באקונומיק.

רוב האנשים,

הלוואי שיהיו בבינונים,

בביזנס קלאס, רובה

נמצאים שם באקונומיק,

שאין סיבה להשאיר אותם בחיים,

רק חסד השם בגלל איזה סיבה ידועה לו שאנחנו לא יודעים.

מצוות תקיעת שופר,

אף על פי שהיא גזירת הכתוב,

רמז יש בו.

זה לשון הרמב״ם.

מצוות תקיעת שופר,

אף על פי שהיא גזירת הכתוב,

כך כתוב,

כמו שאמרנו, תקעו ויום תרוע,

רמז יש בו.

מה רמז?

עורו ישנים משינתכם.

אין לי הסעות,

לא באו לקחת אותי, לא קם, הייתי עייף, הייתי זה.

עורו ישנים משינתכם,

ונרדמים הקיצו מתרדמתכם,

וחפשו במעשיכם,

וחזרו בתשובה.

יש המשך שם,

אלה השוגים בהבלי הזמן.

השוגים בהבלי הזמן.

איי, איי, איזה הרמב״ם, זה קדוש, איזה לשון זהב.

השוגים בהבלי הזמן,

כל הזמן חושבים שהבלי הזמן יעניקו להם בדמיונם כל מיני דברים טובים,

והבטחות והכול,

ולא יודע אם זה דאעש מחדד להם את הסכינים.

זה לשון הרמב״ם, פרק שלישי מלקו תשובה.

בעת תקיעת השופר בראש השנה,

בשעה שזיכרונו של האדם

בא לפני השם יתברך,

והוא נשפט על מעשיו,

והוא דומה אז לכהן גדול בעת שנכנס לבית קודש הקודשים,

כמו שכתוב, שופר

כוונדל זיכרון הוא כבפנים דמי.

זאת אומרת,

סגולת תקיעת השופר והזיכרון

שמתעורר על ידי השופר הוא ככהן גדול שנכנס לפניי ולפנים.

זו המדרגה של שמיעת השופר באותו רגע שאנחנו שומעים אותו.

ומה יחרד לב האדם

האוהב את עצמו, כולם חולם על עצמם, נכון? אז אם אתה אוהב את עצמך בוא תשמע מה לעשות.

ומה יחרד לב האדם

האוהב את עצמו ואת בני ביתו התלויים בו,

התלויים בו.

כמה צריך לחרד לבו להיטיב את דרכו.

מה זה הם תלויים בו?

הרי אם יגזר עליו שלא תהיה לו פרנסה הם יסבלו בגללו.

אם יגזרו עליו שהוא יהיה חולה הם יסבלו בגללו.

אם יגזרו שהוא ייפטר

הם יישארו יתומים ואלמנה.

אז אם הוא אוהב את עצמו ואוהב את בני ביתו

אז יחרד לב האדם האוהב את עצמו ואת בני ביתו,

התלויים בו להיטיב את דרכו.

ולכל הפחות

לשבור את רוחו בשברון נבב,

שזה היסוד הראשון

להגן עליו מפני הסכנה הגדולה המרחפת,

כמו שאמרו החכמים זיכרונו לברכה,

כל שנה שרשע בתחילתה,

הכוונה שברון נבב, שאדם בא עם לב שבור, לב נשבר ונדכה,

אלוהים לא תבזה,

כשהוא יבוא בתחילת השנה, בראש השנה,

יבוא לפני השם בשברון נבב,

או כמו שאמרו בראש השנה,

כמה דקייף איננה אשדעתי טפם עלי,

כמה שהאדם יכוף את דעתו,

יתכופף, ייכנע לפני השם, זה יותר מעולה, כמה שיותר.

אז כדי ללמד לנו את האיכות של שברון הלב

שנטבע מן האדם ביום הדין של ראש השנה,

איך נדע מה האיכות של שברון הלב שנטבע מן האדם ביום הדין של ראש השנה?

קיבלו חכמים זיכרונם לברכה

לדרוש את הפסוק יום תרועה יהיה לכם,

תרגומו יום יבבה.

יום שהוא יבבה.

ומצאו אסמכתה

מאמו של סיסרה שנאמר בה ותיאבב.

מה זה הוותיאבב?

היא חיכתה בכיליון עיניים

שבנה יחזור

מהמלחמה עם ישראל כמנצח, כמו שהוא היה רגיל,

תמיד.

שר הצבא סיסרה יחזור כמנצח,

וכשראתה כי הוא בושש לבוא,

ליבה אמר לה ההפך.

יש לב של אמא שהיא מרגישה.

הלב אמר לה ההפך.

ולכן היא יבבה.

לפי פירוש ספר העיקרים

היא ראתה בחלון הקסם.

היה לה דרך לראות בדרך קסם.

כך כתוב גם על אבימלך שהוא ראה בעד החלון.

אז אומרים שמה גם כן שזה היה בדרך של קסם וכישוף.

אז היא ראתה בחלון.

הקסם כיצד

סיסרה מוטל על הארץ ודם שוטט מראשו

וכן ראתה הרוגים

שצוואריהם אדומים מדם

ולא מצאה נוחם לנפשה.

ואני אומר לכם

דאעש הגיע בזמן

לפני ראש השנה

שנתעורר,

לא מהציורים, מהמציאות,

מה הם עושים לבני אדם. זה מה שהיא ראתה.

היא ראתה ראשו כרות

של בנה סיסרה והרוגים, כרותי ראש.

צוואריהם אדומים מדם

והיא לא מוצאת נוחם לנפשה.

ולימדו אותנו חכמים זיכרונם לברכה שהצער

פחד

ורעדה כזו של אם סיסרה שאין דוגמתם במצב אחר,

זה הפירוש הנכון של יבבה.

זה מתייבם.

או,

כשרואים ציור כזה עכשיו תבין מה זה היבבה.

איך היא ייבבה כשהיא רואה את הבן שלה כרות ראש

ואיך היא רואה את כולם שם במצב הזה.

זה היה בבעל.

זוהי הכוונה העמוקה של התרועה ביום הדין.

למה?

כי זה התוצאות של היום דין.

שיהיו אנשים

שיערבו ראשיהם,

שימותו במחלות קשות,

שיסבלו סבל רב.

זו התמונה שאדם צריך לראות. זה היה בבעל, זה יביבה.

איפה הייתה? רגע.

וזוהי הכוונה העמוקה של התרועה ביום הדין.

זהו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה.

אשרי העם

יודעי תרועה.

שואלים באומות העולם אינם יודעים להריע? מה הבעיה לעשות?

מה זה?

זה כל הסיפור?

לא!

אומות העולם כמה קרנות יש להם, כמה בוקינוס יש להם,

כמה שפלירם יש להם, כל מיני כלים

שהם יכולים לייבב.

אלא אשרי העם

שיודעים לפתות את בוראם בתרועה.

איך מפתים את הבורא בתרועה?

תקשיבו טוב.

כלומר,

שעל ידי התרועה

שוברים את ליבם

כמו שהיא ראתה.

מה היא יכולה לעשות עכשיו כשהיא רואה את הבן שלה ככה?

נשבר הלב, נקרע הלב,

ואז חוזרים בתשובה.

זה נקרא לפתות את בוראם בתרועה על ידי שבאותו רגע נשברים ואז חוזרים בתשובה.

ואז הקדוש ברוך הוא מתפייס להם לישראל.

ולכן אנחנו אומרים בתפילה כי אתה שומע קול שופר

ומאזין תרועה

ואין דומה לך.

כי הקדוש ברוך הוא מאזין תרועתו של כל אחד מישראל.

מתוך התרועה הזאת זה הכוונה שברון הלב שלו.

איך הוא מייבב הוא בעצמו?

היבבה של השופר

היא משליכה עליך שאתה תיבב בשברון לב.

ואז השם מאזין תרועה

שלך בלב.

איך אתה מתעורר על ידי השופר.

וכתב הרן

לערבב את השטן,

להכניע את היצר.

כי השטן הוא היצר הרע, הוא לא נותן לך להיכנע.

הוא לא נותן לך לייבב.

הוא נותן לך להחזיק מעמד.

לא לבכות.

זה, אתה יכול להגיד בלב, אני מתחרט זה וזה וזה, לא להישבר.

מחזיק אותך.

התרועה הזאת היא צריכה לגרום

שאתה

תערבב את השטן,

תכניע אותו,

כי השטן הוא יצר רע.

עיקר התקיעות

להכניע את היצר שבך.

ואין דרך יותר טובה להכנעת היצר מאשר היבבה,

כי זה שברון הלב. אז מה קרה?

הוא בא לקטרג עליך,

להגיד עליך שאתה עבריין ופושע ועשית ככה, ככה, ואתה בדיוק עשית לו הפוך.

אתה ביבבה,

אתה בעצמך נשבר,

קורע ומתחנן על נפשך, חוזר בתשובה.

הרסת לו את כל הטיעונים, נגמר. זה לא אותו בן אדם, גמרנו שהוא בן אדם חדש.

לא עומד במריו,

לא עומד במרדו,

הוא חזר בתשובה, הלך לו הכול.

התערבב לו הכול, כל הקלפים נפלו, הלך, הפסיד. טוב, שלום.

הבנתם את הפירוש עכשיו? מה זה

לבלבל את השטן?

מה זה לערבב אותו?

מה זה להבהיל אותו?

אין, אין עבודה.

כל מה שהוא עשה,

כל מה שהוא טרח, הכל הלך פייפן.

איך?

בגלל שאתה הבנת מה זה היבבה,

כדוגמת ותיבב אם סיסרה,

ואתה מבין שזה ציור של אנשים כרוטי ראש כמו בדאעש,

ואתה רואה את הדברים, זה יכול להיות חס ושלום בבני המשפחה,

לאו דווקא בצורה הזו, זה יכול להיות תאונות דרכים,

זה יכול להיות כל מיני צרות וכל מיני מחלות וכל מיני ייסורים וכל מיני היזקים.

אז אתה מסתכל על זה, זה יכול להיות,

יכול להיות,

ועכשיו זה הזמן לבטל כל גזרה שעלולה לצאת.

ואם אתה מצליח עם היבבה והכול בשברון נבער,

אז הקדוש ברוך הוא, הוא שומע קול שופר,

מאזין תרועה של כל אחד מישראל ואין דומה לו.

רק ישראל יודעים לפתות את הקדוש ברוך הוא בקטע הזה,

שברגע האחרון הם נחלצים מן הצרה על ידי העצה הנפלאה הזאת

שנתנו לנו חכמים.

הרמב״ם אמר זה הזמן.

עורו ישנים משינתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם

וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה.

רבי יחנן יאמר כשהוא אומר