הרב מתתיהו הלברשטט מהמשמר

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אחי ורעי,

פחות משבוע אנחנו לא עומדים בשנת תשע״ד.

אומרת הגמרא

מראש השנה דף ט״ז עמוד א׳

אמר הקדוש ברוך הוא

הביאו לפני עומר בפסח כדי שאברך לכם את התבואה.

הביאו לפני שתי הלחם בעצרת שאברך

לכם את פירות האילן.

מראש השנה זה יום הדין

שכל באי עולם עוברים לפני הקדוש ברוך הוא כבני מרון.

אמר הקדוש ברוך הוא,

אמרו לפני מלכויות

כדי שתמליכוני עליכם.

אמרו לפני זיכרונות

כדי שתעלה זיכרונכם לפני לטובה.

ובמה?

בשופר.

יש לנו להבין.

אמרו לפני מלכויות,

הבנו.

אמרו לפני זיכרונות, הבנו.

ובמה בשופר? מה צריך את השופר

אחרי אמירת המלכויות, אחרי אמירת הזיכרונות?

התשובה לזה,

יש מושג שאנחנו מכירים בגמרא בכמה מקומות.

הגמרא מביאה את זה בסוגיה שדנה בהלכה שתרי קולי לא משתמע,

שאי-אפשר לשמוע שתי קולות בו בזמן.

אומרת הגמרא,

זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו במתן תורה.

אנחנו מכירים, בפרשת יתרור כתוב,

זכור את יום השבת לקדשו,

ובפרשת ואת חנן כתוב,

שמור את יום השבת.

אומרת הגמרא,

זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו.

מה שאין הפה,

יכול לדבר, ואין האוזן יכול לשמוע.

מה זה אומר? שאין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכול לשמוע. למה לא?

זכור, שמור,

אומרים שניהם ביחד.

וההבנה השטחית, אנחנו מבינים

שאין הפה יכול לומר, כי אתה לא יכול להגיד שני דברים באו בזמן. תגיד זכור, תגיד זכור, שמור, שמור. להגיד ביחד זה נשמע כמו קלטת, נתקע.

פעם היו קלטת.

כלומר, כשנתקע באמצע עשה קום,

שני מילים ביחד, אי-אפשר לדבר, אי-אפשר לשמוע.

אבל יש הבנה יותר עמוקה.

זכור, אנחנו יודעים

שזה מצוות עשה,

חיובי.

שמור זה מניעה מלחלל שבת.

זכור, כבוד שבת, שמור, לא לחלל שבת.

זה שני דברים בעיקרון שסותרים אחד את השני.

מבחינת הפה

שיכול לדבר,

הפה שמדבר יכול להגיד חיובי, זכור, יכול להגיד שמור.

להגיד ביחד

סותרים אחד את השני. אי-אפשר להגיד ימינה ושמאלה ביחד.

או ימינה או שמאלה.

להגיד ימינה, שמאלה ביחד זה דבר שלא ניתן לדבר.

אי-אפשר לקלוט.

גם מלכויות וזיכרונות,

יש כאן קטע שבהבנה שטחית

מהמונחים של בשר ודם,

מלכויות

וזיכרונות לא עולה ביחד.

אני מסביר.

בואו ניקח מלך בשר ודם

ואנחנו נספר עליו את כל כוחו,

כל גבורתו,

כל חוכמתו,

שכל מה שהוא רוצה זה מה שקורה במדינה.

שולט,

שליט אבסולוטי,

אין דבר שלא כרצונו.

משהו,

מלך אמיתי.

יבוא מישהו אחר כך, יספר, יש לי סקופ,

ישים בכותרת הראשית,

אתה אומר שהמלך הזה שולט?

בואו נתן לי לספר לך מה קורה בסמטאות,

איך המאפיה שולטת.

מה זה אומר?

אבל אמרנו שהמלך הכול יכול,

אין מישהו יותר חזק ממנו.

זה אחת משתי תשובות.

או שהיה אי-דיוק

בתיאור כוחו

והוא באמת לא כל כך חזק,

או שלא, הוא באמת ככה חזק, אבל

הוא פשוט לא יודע מה קורה.

כל מה שהוא מודע אליו,

מה שהוא מודע,

אין דבר,

הוא מטפל בזה, אין דבר נגד רצונו.

מה שהוא יודע,

הכול כרצונו.

אבל

יש עולם תחתון,

מתחת לפני האדמה, וזהו, לא מודע למה שקורה שם.

אתה תספר על המלך שיש לו שירותי ביון

הכי טובים שהם לא מפספסים כלום,

מהחלל עד 50 מטר מתחת למנהרות.

שום דבר לא מתחת,

שום דבר הם לא מפספסים.

מאוד מרשים.

ואחרי זה תספר שהמלך הזה,

יש מאפיה שמסתובבים שם כמו של אבא שלהם.

מה זה אומר על המלך?

עוד פעם, או שהוא לא יודע,

והידיעות שלו לקויות, לא כמו שאמרנו,

או שהידיעות שלו מושלמות.

אבל אין לו מה לעשות, אחרי הידיעה,

אין לו מה לעשות בעניין.

אין לו את הכוח.

במונחים של בשר ודם

ממליכים

נספר את המלכות,

שהקדוש ברוך הוא הכול יכול. השם מלאך גאוד לווש.

לווש השם עוז התעזר. אף תיכון תבל בעל תימות.

הוא הכין את העולם,

בנה את העולם, ברא את העולם.

הוא מקיים את העולם

כל רגע ברגע.

זה הכול כוחו, שכוחו וגבורתו מלא עולם.

מלכויות.

אז איך זה מסתדר בזיכרונות?

אתה יודע מה קורה,

אתה זוכה את כל הנפעל, לא נראה לך שום דבר,

ואנחנו יודעים היטב, היטב, היטב, מה קורה.

מבחינת הפה שלנו, בשר ודם,

אנחנו לא מצליחים

להמליך

במלכויות לגמרי,

כי הזיכרונות סותרות.

הזיכרונות

מורידות מהעוצמה של המלכות.

אבל איך אנחנו מצליחים ביום המלוכה,

ביום שממליכים את הקדוש ברוך הוא, לתת את המקסימום בשלמות?

אמר הקדוש ברוך הוא, אמרו לפניי מלכויות,

שתמליכוני עליכם.

אמרו לפניי זיכרונות, שתעלה זיכרוניכם לפניי לטובה.

אבל יש פה דבר מעניין.

אנחנו היינו יכולים להסביר

שיעור ארוך, ויש רמב״ם

בהלכות תשובה,

שדנה בעניין ידיעה ובחירה.

הרצאה שלמה אפשר להסביר למה הזיכרונות לא סותרת

את המלכויות של הקדוש ברוך הוא.

אבל מבחינת הפה,

הבשר והדם

שאומר מלכויות,

זה לא מושלם בגלל הזיכרונות.

להגיד דרשה שלמה,

אבל במילה אחת אין לנו, בפה שלנו, אפשרות להגיד גם מלכויות, גם זיכרונות.

אין הפה יכול לומר, ואין האוזן יכול לשמוע. ובמה בשופר?

השופר אינו דיבור של בשר ודם.

ורואים את זה בהלכה, שהשופר יש לו כוח מיוחד.

מה הכוח המיוחד של השופר?

יש דין.

אין קטגור, נעשה סנגור.

בבית המקדש, ביום הכיפורים, כהן הגדול נכנס לפני ולפנים, והוא לבוש.

כתונת בעת קודש ילבש, ומכנסי בעת

בדיח גור ומצנף את בדיח נוף, בגדי לבן,

חושן משפט, אפוד, מעיל וציץ.

הכהן הגדול לא לובש לפני ולפנים מיום הכיפורים. ולמה?

אין קטגור, נעשה סנגור.

בפנים יש דינים אחרים.

יש מנורה, יש מזבח זהב,

יש

שמונה בגדים של כהן הגדול.

אבל לפנים,

שם יש זהירות מיוחדת, אין קטגור.

הזהב הוא קטגור בגלל חטא העגל.

אין קטגור נעשה סנגור.

אומרת הגמרא שפיו של השופר מצופה זהב,

ואי אפשר. ולמה?

אין קטגור נעשה סנגור.

למה? כי תקיעת שופר זה כלפנים.

מה מיוחד בשופר כלפנים?

הקול של השופר

זה דיבור ברמה שאנחנו לא מסוגלים לדבר.

אנחנו מסוגלים לדבר.

בפה של שיניים לשון

לסת ולא רע.

בשר ודם,

מונחים של בשר ודם.

להגיד מלכות במונחים של בשר ודם.

להגיד זיכרונות במונחים של בשר ודם. זכור ושמור, זה סותר אחד את השני.

ובמה ושופר.

הקדוש ברוך הוא נתן לעם ישראל ביום הדין

כלי

שאנחנו יכולים לתקוע בו ולהשיג

הישגים

מה שאנחנו לא יכולים להשיג בדיבור

זה תקיעת השופר.

כתוב בבית יוסף

בהלכות ראש השנה בהתחלה שתוקעים בשופר באלול

ולמדו את זה שמשה רבנו כשהוא עלה

לקבל את לוחות השניות הוא עלה בראש חודש אלול

העבירו שופר במחנה שלא יטעו עוד פעם בחטא הרגל

שעבר ארבעים יום ויספרו יום לנכון

העבירו שופר במחנה, תדעו היום יום אחד.

מחר ידעו לספור עוד יום ועוד יום ועוד יום ועוד יום

עד שהגיע יום הארבעים ואז משה ירד, לא יהיה טעויות.

אומר עבד יוסף

ולמה צריך, מביא עוד עניין שם, ייתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו

כי משם לא היית מבין עניין של תשובה, אולי זה היה עניין טכני.

אומר עבד יוסף, אומר מרן

צריך את השופר השני שהשופר בא להשמיע,

לתת פחד מהדר גאונו

מהדר גאונו של הקדוש ברוך הוא ולירה מפניו.

מה זה שני המושגים האלו? גם הדר גאונו וגם לפחד ממנו.

זה מה שאמרנו, יש בשופר מכלול

של שני נושאים.

נושא אחד,

מלכות,

הדר גאונו.

נושא השני זה הדין,

זכרונות.

וזה המכלול של השופר,

מאחד את שניהם ביחד דבר שהפה לא יכול לומר, האוזן לא יכול לשמוע.

אבל יש לנו כלי שיכול לדבר לפני ולפנים.

מדהים.

בואו נתבונן.

במשנה, במסכת ראש השנה, דף ל״ג עמוד ב׳,

סדר התקיעות, שלוש על שלוש.

צריך לתקוע שלוש פעמים תקיעה, תרועה, תקיעה.

אומר רש״י, למה שלוש?

אחד כנגד מלכות,

אחד נגד זכרונות, אחד נגד שופרות.

מי שבירך

ולא היה לו שופר ואחר כך הזדמן

לו שופר, אומר את המשנה,

תוקע ומריע ותוקע שלוש פעמים.

אומר רש״י, אחד כנגד מלכות,

אחד כנגד זכרונות, אחד כנגד שופרות.

ואנחנו יודעים שחז״ל תיקנו עיקר תקנת התקיעות,

לברך את הברכה של מלכות,

לתקוע.

לברך את הברכה השנייה, אתה זוכר, זוכר הברית, זכרונות,

ולתקוע עוד

תקיעת רוע תקיעה.

לברך את ברכה השלישית, שופרות, ולתקוע עוד תקיעה.

ואני שואל אתכם,

מאיפה בא דבר כזה?

כשמצאנו שחז״ל לוקחים מצווה אחת, מפרקים אותה.

שלוש ברכות,

ולא ברכה קצרה.

ברכות ארוכות.

מה זה דבר כזה?

מה זה דבר כזה?

נותן לכם משל, לא כל כך מדויק,

לא משל מדויק, אבל

תחשבו על עצמכם,

היו באים ואומרים לכם, יש ארבעת המינים בסוכס? כן.

אז בבוקר בנצח אמר קח את הלולף,

חצות היום את אתרוג פלג המנחה,

במנחה קטנה קח את ההדס ובמנחה קטנה קח את הערבה.

מצווה אחד, ולקחתם לכם, לוקחים ביחד.

מה קרה פה תקיעת שופר?

שיש מצווה של שופר,

כתוב שלוש פעמים בתורה תרועה,

זה יש שיעור של שלוש פעמים תקיעה, תרועה, תקיעה.

באים חז״ל ואומרים לנו,

לא,

אל תתקע אחד אחרי השני, לא.

תברך מלכות,

תדקע.

תברך זכרונות,

תדקע.

תברך שופרות, תדקע.

מה זה הדבר הזה?

וחז״ל תיקנו ככה בעצם בעיקר קיום המצווה. איך שאנחנו תוקעים לפני,

אחרי קריאת התורה, התקנה מאוחרת יותר,

אבל שורש התקנה שחז״ל אמרו איך לקיים את המצווה,

על סדר הברכות.

ולא רק זה, אחת שתוקע, ולא בבית כנסת,

לא על סדר ברכות,

התקיעה הראשונה זה מלכות.

תקיעה שנייה זה חז״ל, תקיעה שלישית שופרות. מה זה הדבר הזה?

מה המקור לתקיעות האלו?

אומרת הגמרא, כתוב שלוש פעמים בתורה.

כתוב

יום תרועה יהיה לכם.

כתוב עוד פסוק בפרשת אמור,

שבתון זכרון תרועה.

פעמיים בראש השנה כתוב יום תרועה,

שבתון זכרון תרועה.

מאיפה חז״ל הביאו לתקוע שלוש פעמים?

אתם יודעים איפה? לא בראש השנה.

כתוב בפרשת בהר,

והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש.

ביום הכיפורים תעבירו שופר בכל ארצכם.

מתי זה?

יום הכיפורים

תעבירו שופר בכל ארצכם.

יש גזירה שווה בחודש השביעי.

בחודש השביעי

שמים כולם ביחד.

כתוב פעמיים בראש השנה, אחת ביום כיפור.

ניתן את שזה וזה וזה, צריך לתקוע שלוש פעמים.

יופי.

ואני חוזר לשאלה שלנו.

איפה יש מלכות? זיכרונות שופרות.

בואו נתבונן.

אם כתוב בתורה זכרון תרועה,

אתם יכולים להבין בזה משמעות של תרועה של זכרונות?

כן?

פשוט.

ואם כתוב יום תרועה בלי שום תארים,

זה שופרות.

פשוט, כן.

איפה כתוב לנו עכשיו

תקיעה של מלכות?

בראש השנה בכלל לא כתוב.

אתם יודעים איפה זה כתוב?

ביובל.

ועברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש,

ויום הכיפורים תעבירו שופר בכל ארצכם.

ואני אומר לכם,

מה זה אומר דבר הזה?

מה מבשרת לנו, לא לנו, לצערנו,

מה הייתה תקיעת השופר של יום הכיפורים של יובל מבשר?

מה הייתה מבשרת? מה?

מה קרה ביום הכיפורים של יובל?

מה היה מיוחד ביום הזה?

אתם יודעים מה היה מיוחד ביום הזה?

ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו".

מה קורה ביובל?

בן-אדם מכר קרקע,

מחר?

קנה קרקע, לא, מגיע היובל, חוזר ליוצאי מצרים,

לחלוקת הארץ, איך שהיה בזמן יהושע בן נון.

זה חוזר,

חוזר לזמן של יהושע בן נון.

מה זה אומר?

היה עבד עברי גנב,

מחנך אותו,

לא היה לו כסף להחזיר את הגניבה,

ונמכר בגניבתו. הוא נמכר בגניבתו, ומה עושים?

הוא מתחיל לעבוד.

כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד,

ובשביעית יצא לחופשי חינם.

בגלל פה יבוא, בגלל פה יצא.

בא לשאול.

אם אמור יאמר העבד, אהבתי את אדוני, את אשתי ואת בניי, לא אצא חופשי.

מה קורה? וגישו אדוניו אלוהי אלוהים,

וגישו אל הדלתו למזוזה,

ורצה אדוניו את אוזנו במרצע, ועבדו לעולם, לעולם,

לעולמו של יובל.

הוא החליט, הוא רוצה להישאר שם, טוב לו עם השפחה.

טוב לו.

חיי הפקרו, טוב לו.

הוא עכשיו עבד, הוא לא יכול לצאת מתי שבא לו, לא יכול לתת כסף יותר מכסף מקנתו.

הוא עכשיו נשאר פה תקוע,

ועבדו לעולם.

ללמד אותו שיש בעל בית.

אתה לא תחליט בעצמך מה אתה רוצה.

מגיע יובל,

תעבירו שופר בכל ארציכם, ושבתם איש על אחוזתו ואיש על משפחתו, תשובו.

השדות חוזרות,

השדות חוזרות לבעליהם,

העבדים משתחררים.

והאדון חשב שיש לו עבד, לא תמיד,

ממש לא.

הוא יוצא הביתה.

מה אומר לנו השופר של יובל?

כי לי בני ישראל עבדים, עבדיי הם,

שהקדוש ברוך הוא קנה אותנו, שהוציא אותנו מארץ מצרים.

מה כתוב פה?

מלכות.

שחרור הקרקעות, כי לי הארץ.

מי הבעל הבית?

מי שקנה, מי שמכר.

שום דבר.

אחד רוצה למכור קרקע לעולם, הוא לא יכול למכור קרקע במחיר מי יודע מה. למה?

תוך 50 שנה חוזר.

אפשר להזכיר,

שים חשבון כמה שנים נשאר ליובל, זה המחיר שלו,

זרע חומר סוהרים.

יש בעל בית.

מה אומר השופר של יובל?

מלכות.

יוצא מזה, למדנו.

המקור של שלוש תקיעות של ראש השנה כתוב שלוש פעמים בתורה.

אחד כתוב ביובל ונלמד בגזירה שווה.

מה המשמעות של התקיעה הזאת?

מלכות.

הקב' הוא מלך

והוא בעל הבית ואנחנו עבדים שלו.

יש עוד פסוק, זיכרון תרועה, זיכרונות. יש עוד פסוק, יום תרועה, שופרות.

אין משמעות של התקיעה,

תרועה תקיעה שנלמדת מהפסוק ביובל,

כמו התקיעה תרועת תקיעה של זיכרונות וכמו התקיעה תרועת תקיעה של שופרות.

כל אחד לעצמו.

אז זה חז״ל ראו לתקן ברכה נפרדת,

ברכת מלכות,

ברכת זיכרונות, ברכת שופרות, כל אחד לבד.

ובמה בשופר?

השופר כולל את המלכות ואת הזיכרון ביחד.

הנושא של בחירה שייך לזיכרונות.

אם אנחנו נסתכל בפסוקים של שופרות,

הפסוקים שמובאים מהתורה,

פסוקים ממתן תורה,

איך אנחנו היינו מתארים את המעמד של מתן תורה?

מצד אחד כתוב הפסוק עתה,

אתה רואה את זה לדעת, כי השם הוא האלוקים. אין עוד מלבדו, כתוב בחז״ל, שנפתחו ערקיעים,

שבע ערקיעים וראו את הכול.

היה גילוי של מלכות.

מצד שני, כפה עליהם הר כגיגית.

היה גם דין.

גם לעתיד לבוא.

השופר גדול, מצד אחד זה מלכות, מצד שני יש יום דין גדול.

השופר כולל את שני הדברים האלו ביחד.

ולפי זה, כשאנחנו שומעים את התקיעה, תרועת תקיעה,

הראשונה,

מלכות, השנייה, זיכרונות, השלישי, שופרות, וחוזר לעצמו לשברים,

חוזר לעצמו לתרועה.

וזאת השם שנזכה להמליך את הקדוש ברוך הוא ולנצל את הכלי המיוחד שהקדוש ברוך הוא נתן לו להגיד דברים מעל הגובה שלנו. אנחנו יכולים להגיד או מלכות או זיכרונות, אנחנו לא יכולים לכלול ביחד.

אנחנו, יש לנו פה,

לשון, שיניים, לסת, לא, בשר ודם.

כשבוח הוא נתן לנו שופר כלפנים, לדבר,

להגיד,

להשמיע דיבורים מעבר ליכולת של בשר ודם,

שיהיה לנו זכות ליום הדין.

בעזרת השם שנזכה כולנו לשנה טובה ומתוקה.

טובה, מה שהשם עושה לטובה. אנחנו מבקשים שגם אנחנו נטעם את המתיקות שלו.