מהי דרך האמת | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

מעשה בצדוקי אחד שהתקין מבחוץ והכניס

הוא התקין תקטורת מבחוץ בהיכל

והכניס אותה לקודש

ביציאתו היה שמח שמחה גדולה

פגע בו אביו

דהיינו פגש אותו אביו

אמר לו בני

אף על פי שצדוקים אנו

מתייראין אנו מן הפרושים

אמר לו כל ימיי הייתי מצטער על מקרא זה כי בענה נראה על הכפורת

מתי יבוא לידי ואקיימנו

עכשיו שבא לידי לא אקיימנו?

זאת אומרת לפי ההבנה שלהם צריך היה

לעלות הקטורת באש בהיכל ולהכניסה כי בענה נראה על הכפורת

נגד מה שההלכה

והוא אומר עתה שבא לידי האפשרות לקיים את המקרא הזה כלשונו

אז אני לא אקיימנו תוך סכנת נפשות כי צריך להיזהר מן הפרושים

לא היו ימים מועטים

עד שמת והוטל באשפה

אותו צדוקי מת

והוטל באשפה

והיו תולעים יוצאים מחותמו

רשי פירש שהוא היה הראשון לאיברים להיכנס לבית

כיוון שהוא נכנס מה נכנס ראשון?

החותם שלו

אז לכן יצא תולעים מחותמו שהוא היה הראשון להיכנס

טוב זה מעשה בגמרא ביום היו ט'

חייב אדם לפשפש ולמשמש במעשיו ובפרט בערב יום הדין

לפשפש כידוע זה להבדיל בין טוב לרע

למשמש זה למשמש אחר כך בטוב לבדוק מה מתוכו

נשמע מה לא נשמע אז חייב אדם לפשפש ולמשמש במעשיו ובפרט

בערב יום הדין לאו דווקא בערב

כל חודש אלול

וחיוב החיפוש

אינו למצוא את עוונותיו בלבד

אלא חייב לבדוק דבר דבר הכי חשוב

חייב לבדוק בדרך עבודת השם אשר לו אם אינו שוגה בה

בשם מה?

חס ושלום

כל דרכו בשקר יסודה וטעה בחושבו

כי דרך זו רצויה לה קדוש ברוך הוא

וכל מה שעמל וטרח בה בדרך הזאת שהוא הלך לא היה אלא להעמיד ולקיים את טעותו

אף על פי שהיה שוגג

וכוונתו לשמיים לפי טעותו

מכל מקום כיוון שלא חקר

ולא התבונן היטב

לדעת אם דרכו נאמנה אם לא

הרי כל מה שטרח בה וכל מה שמסר נפשו עליה יותר

יותר הוא נענש על כל זה

אז מה למדנו?

שלא רק ללמוד על העוונות

מה עשינו

או מה חיסרנו בעבודת השם

קודם כל על הדרך שאתה חי בה על פי התורה

האם הדרך שאתה הולך בה זו הדרך הרצויה,

הנכונה, הנאמנה

או שאתה פיתחת לך איזה דרך שאתה מבין שככה צריך לחיות, ככה זה צריך להיות חרדי, ככה

ככה אתה מבין

אדם צריך לבדוק את דרכו בעבודת השם בכלל, לא את הפרטים רק

הפרטים יכולים להיות נחמדים וטובים אבל הדרך עקומה

אני לא רוצה להיכנס להגדרות כרגע אבל אתם יודעים יש חרדים יש מזרוחניקים יש דתיים לייט יש כל מיני סוגים

יש גם קבוצות

קבוצות כאלה קבוצות כאלה בלי שמות

כל אחת טוענת שהדרך שלה היא הדרך הנכונה והדרך השנייה היא לא נכונה

או שיש לה לשם כל מיני הערות

מי אמר שהדרך הזאת הנכונה ולא זאת ולא זאת ולא זאת זה רק אם בן אדם יבדוק את זה

וידע ברור

ברור ברור ברור

אז כן אם לא יכול להיות שבן אדם כל חייו הוא חשב שהוא משרת בקודש הוא יגיע לשם והוא יהיה כמו הצדוקי הזה

שהצדוקי הזה מסר את נפשו על הטעות שלו

מה שהוא עשה זה טעות

והוא מסר את נפשו על הטעות כמו רבי עקיבא אמר מתי יבוא לידי ואקיימנו ועתה שבא לידי

לא אקיימנו?

הוא אמר לאבא שלו אתה מזהיר אותי מפני הפרושים אני כל החיים שלי מחכה מתי יזדמני ועכשיו שיזדמן לי לא אעשה?

וכמה הוא נענש מרה שהוא מת והוטל בה אשפה

בביזיון נורא והתולעים זועקים ומכריזים על הטעות

כשהם יוצאים מחותמו?

העונש הגיע אליו לא על החטא בלבד

אלא גם על מה שהוא מסר את נפשו על הטעות

והוא התכוון לשם שמיים מבחינתו לשם שמיים

אבל כל הדרך של הטעות הצדוקי

הצדוקים היו בטוחים שהם צודקים בפרושים

הם טועים ומטעים

אז ייתכן שאדם חי את חייו כדתי, דתילוני או חרדי או חרדילייט או כל מיני שמות

והוא בטוח שהדרך הזאת היא הנכונה

ויכול להיות שהוא יגיע אחרי 120 שנה

ויגידו לו אדוני אתה בכלל לא שייך

בכלל לא שייך

גם המצוות שעשית גם הכל

הכל בדרך השגויה, הלא נכונה, הטעות גמורה, כל מה שעשית.

בואו נראה כמה דוגמאות עד כמה צריך לפחד מזה.

כתוב על יעקב אבינו

ויירא יעקב מאוד וייצר לו

פרשה אבן עזרא

וזה לשונו

איך פחד יעקב והשם הבטיחו

ויהיה עמך

מבטיח לו השם. אני איתך, מה אתה דואג?

ויעקב פחד

שמחתה

או שגג במחשבה

ובעבור זה לא יהיה אדוני עמו.

זאת אומרת כל הבטחה אלוקית

זה על תנאי

שאתה לא תחטא

כי אתה מסלק את השם מעליך

וגם אם הוא שגג במחשבה

ובעבור זה לא יהיה השם עמו

ואל תטמא.

מה אתה טמא כבר אתה?

אל תטמא כי הנה משה שאין למעלה ממנו

והשם שלח אותו להוציא את ישראל ממצרים.

יש ספק שמשה רבנו לא יוכל לבצע את השליחות?

יש ספק?

הקדוש ברוך הוא יעצור אותו בדרך

ולא ייתן לו לבצע את השליחות כשהוא אומר לו במפורש אם אין אתה גואלם

אין מגואלם.

האם ייתכן

שאם יעשה משה רבנו איזה חטא קל

או ישגה במחשבה אז הקדוש ברוך הוא לא יהיה עמו ואולי אפילו יהרוג אותו?

האם יעלה על הדעת?

והלא זה המעשה שהיה בעבור שגגתו שלא מה

לאכל את בנו והתעסק ראשונה במלון, בנחש

ובלח את

חציו של משה רבנו אלמלא ציפורה שהבינה במה מדובר ולקחה צור

ומעלה והצילה את משה רבנו לא היה משה רבנו

ולא היה גאולה.

אין משחקים אצל הקדוש ברוך הוא. אני שלחתי אותך, ברור אתה האדם הכי מושלם

אתה תעשה... אבל הלו

לא לטעות

שגגה הוא סבור משה רבנו שזה רצון הבורא

הוא אין לו שום... מה?

יש לו בעיה להקדים את המילה לפני זה?

מה הוא עשה דווקא? מה הולך פה?

הוא שגג, הוא רק שגג.

השגגה הזאת כמעט עלתה לו בחייו

ולכל ישראל.

איי איי איי לא פשוט

אף על גב שהעיד יעקב אבינו על עצמו עם לבן גרתי ותרייג מצוות

שמרתי עשרים שנה הוא חי עם

נוכל, רמאי, אבוהון דה רמאי,

אבי אבות הרמאים,

והוא נמצא אצלו, והוא לא מחסיר קוצו של יווד,

את כל התרייג מצוות,

הוא מקיים.

מכל מקום הוא פחד שמא חטא או שגג במא חשבתו,

שמא שגג וטעה

כי אמת ונכונה דרכו, בעוד שאין הדבר כן.

אולי הוא טועה בדרך?

אולי זה לא הדרך?

אולי אין הדבר כן?

וזה הפחד והמורש לצדיקים.

ומי לנו גדול ממשה רבנו עליו השלום, שאפילו הוא חשב

שכך רצון השם שלא ימול את בנו,

ומאחר שטעה בזה היה בסכנה עצומה,

על אף שהיה אז בשליחות להצלת כלל ישראל.

ומכאן למדים אנו

מה נורא העונש על כך.

הדברים מבוארים גם בתוספות בחגיגה ד'.

דאמרינן הטאם רבי אלעזר

כמעט אלה יקרא בכי

איזה פסוק הוא היה מגיע ובוכה?

ויאמר שמואל אל שאול

למה ארגזתני לעלות אותי?

שמואל

אומר לשאול המלך שהעלה אותו באוב

למה ארגזתני לעלות אותי באוב?

ומה שמואל היה מתיירא מן הדין?

אנו על אחת כמה וכמה.

שמואל, מה יהי?

אומר רש״י, מנא לנדם מתיירא. מאיפה אנחנו יודעים שהוא היה מתיירא?

דכתיבה תומר האישה אל שאול אלוהים ראיתי עולים.

עולים תראה משמע.

כשכתוב לשון עולים זה שניים לפחות.

אחד, שמואל.

אחד מהשניים שהיא ראתה זה היה שמואל הנביא.

ואידך,

דאזל שמואל ותהיה למשה בעדי.

השני זה היה משה רבנו,

ששמואל הנביא הלך להביא אותו איתו.

למה?

אמר לדילמה, חס ושלום לדינא מטבענה.

אולי חס ושלום תובעים אותי ליום הדין.

יום הדין זה יום הדין הגדול והנורא שעתיד להיות.

קום בעדיי תעמוד איתי

דליקה מילתא דחטפת באורייתא דלא קיימתא.

תעיד עלי שאין מילה בתורה, אין דבר בתורה שאני לא קיימתי אותו.

אז כותבים התוספות.

לא בעל למימר שיעיד לו שקיים הכל, דמנא ידה

ועליה לא היה בדורו. איך אתה לוקח אותו שיעיד עליך

שקיימת את כל המצוות וכי משה היה בדורך שהוא צריך להעיד עליך?

אלא היה אומר

כך וכך דרשתי ועשיתי מעשה

בו והעידני שכן למדת גם אתה.

הוא אומר למשה רבינו אני לא צריך ממך עדות שקיימתי את המצוות. אני קיימתי.

אבל תשמע מה הבעיה שלי.

אני דרשתי שכך צריך לעשות

ועשיתי כמו שדרשתי.

עכשיו אני רוצה שתאשר

שאתה תעיד שככה גם אתה למדת שכמו שדרשתי

וכך קיימתי

זה בסדר.

זאת הדרך. ככה היה צריך לעשות.

למה? אולי לא עשיתי כמו שצריך וזה לא הדרך.

הוא פוחד לא על עשיית המצוות.

האם המצוות היו בדרך שהשם רוצה או לא?

שמואל הנביא מתיירא מן הדין.

הוא לא מתיירא מחטאים ופשעים.

אלא מה? כך וכך דרשתי ועשיתי מעשה.

ומי יודע אם הוא כיוון לאמיתה של תורה.

מדובר על הנביא שמואל. שמעתם?

לכן הוא קורא למשה רבינו שיעיד כי האמת איתו.

בוא ועידני שכן למדת גם אתה והוא רצון השם באמת.

היום יש מלחמות.

אני לא רוצה להגיד מה מומי אבל בציבור החרדי מלחמות זאת הדרך או זאת הדרך.

אלה אפיקורסים או אלה לא? אלה מחבלים ואלה אני יודע וזה כל מיני שמות משמות שונים ומשונים.

רחמונו נצלן, מה הדרך?

מה הדרך?

מה הדרך הנה?

פחד פחדים. אם אחד לא היה בדרך הנכונה,

איבד הכל.

איבד הכל כמו הצדוקי.

ועוד כמה שמסר נפשו יותר ויותר,

היא תבעה על זה יותר.

ועל דבר זה בחר רבי יוחנן, רבן יוחנן בן זכאי.

אמר לפני מיטתו,

אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי.

אף על פי כן הייתי בוכה.

ועכשיו שמוליכין אותי לפני מלך מלכי המלאכים הקדוש ברוך הוא, שהוא חי וקיים

לעולם ולעולמי עולמים.

איי, איי, איי, לא כל שכן שהוא יבכה.

אם לפני מלך כולם רועדים,

אז לפני מלך מלכי המלאכים.

ולא עוד, אלא שיש לפניי שני דרכים.

אחת של גן עדן ואחת של גיהינום.

ואיני יודע באיזו מוליכים אותי.

ולא אבכה.

לא יאומן כי יסופר. לא הניח שום דבר

שלא ידע, שלא למד, שלא עשה,

שלא פעל.

אדם מושלם, מושלם.

והוא מפחד. יש שתי דרכים.

נכון שיש שתי דרכים. אז מה, מה זה נוגע אליך?

יש שני דרכים.

לצדיקים גן עדן, לרשחים גיהינום. מה אתה מודאג?

אם אתה מודאג, מה איתנו?

הוא מודאג.

הוא אומר,

אני לא יודע באיזה מוליכים אותי. אז אני לא אבכה?

איך אני לא אבכה?

אנחנו לפני ראש השנה לא בוכים, לא מכינים, לא בודקים, לא מפשפשים, לא עושים שום דבר.

והוא, אחרי שעשה הכל, וקיים הכל, ויודע בעצמו כך,

הוא פוחת פחד מוות שהוא יעמוד לפני הדין.

נו, אז בוודאי ידע רבן יוחנן בן זכאי שהוא קיים את כל התורה כולה.

על כן,

על כורחנו, שזה היה פחדו,

שמא חס ושלום הוא טעה בעבודת השם שלו.

לדעת שהוא עשה וקיים את המצוות זה ברור לנו.

זה ברור לא.

אבל רגע, מי אמר שזה בדרך הנכונה?

זה.

זה הבעיה.

ובזה מובן, למה הוא צריך לפחד?

אז בוא ניתן לו עצה.

תעשה תשובה והתכפר לך.

אבל איך אפשר לחזור בתשובה על דרך?

על דרך אי אפשר לחזור בתשובה.

על מעשה אתה יכול לחזור בתשובה.

אבל אתה יכול להחזיר את הכל אחורה ולהתחיל לעשות בדרך הנכונה?

אה, עברו החיים.

אתה כבר בסוף.

אתה לפני הכניסה.

אם טעית כל הדרך, הכל הלך.

אז על מה לחזור בתשובה?

על דרך אי אפשר לחזור, רק אם משנים את הדרך.

וכאן מקום לשאול אם כן,

אז איזה דרך ישכון אור

כדי שנדע את רצונו יתברך האמיתי וננצל מטעות.

מה עושים לו? אז מה אנחנו עושים?

התשובה היא בפי דוד המלך עליו השלום והיא לא פשוטה.

היא לא פשוטה.

הוא עמד בעצמו והתפלל על כך.

דוד בעצמו ואמר בתהילים קמ״ג

הודיעני דרך זו אלך

כי אליך נשאתי נפשי.

מה זה הודיעני דרך

זו אליך? מה זה דרך?

מה שכתוב תקיים והכל זה הדרך. מה יש פה דרך?

לא.

אדם יכול לחיות עם השקפה מוטעית לחלוטין,

עם הבנה מוטעית לחלוטין,

עם דרך מסוימת שהוא חושב שזוהי הדרך

והוא בטוח ויש לו גם מקורות,

הוא יכול להביא פסוקים.

גם הצדוק הביא פסוק.

הוא משתמש באותו פסוק שמשתמשים הפרושים,

רק עם הבנה אחרת.

הרי כתוב, צדיקים ילכו בם, פושעים ייכשלו בם. באותם פסוקים,

באותה תורה, באותן מצוות,

אלה צדיקים ואלה רשעים, ושניהם מקיימים לשם שמיים.

איך זה?

אז הוא מבקש, דוד המלך הודיעני דרך זו אלך,

כי אליך נשאתי נפשי. לא רוצה לטעות, לא רוצה לטעות בדרך.

ועוד אמר, למדני

לעשות רצונך.

כי אפשר לעשות דברים, והם לא לרצונו יתברך.

אדם חושב שהוא עושה לרצונו יתברך,

והוא לא עושה לרצונו יתברך. אז למדני

לעשות רצונך.

כדי להינצל מן הטעות,

אדם צריך תפילה בסיעתא דשמיא.

הרי יש אנשים שלומדים כל ימי חייהם

ולא זוכים לעסוק שמיים.

אמרת אליבא דיל, כי אתה לא מצליחים לכוון לאמיתה של תורה

אחיתופל ודואג האדומי, היו ענקים ענקים בתורה,

אחד אביר הרועים, השני נחשב

לא איש אלא מלאך,

ושואלים אותו כשואלים את האלוקים

ואף על פי כן שהם ידעו לדרוש שלושים

פירושים

קושיות איבהיות

במגדל הפורע באוויר

לא כיוונו לאמת אפילו פעם אחת.

לא זכו לעשו כי שמעת אליבא דילקטה, כי הייתה להם טעינה בלבם.

לא הייתה להם כוונה בפנים בפנים בפנים לשם שמיים. בחוץ הם האמינו שהם עושים שם שמיים,

הכל פאפאפאם, אתם מבינים, ראש הסנהדרין מגיע, כולם קמים לכבודו,

הוא יודע, הוא בקיא, הוא שט בכול,

וזה אחיתוף אל ריבו של דוד המלך וכולי, איזה אנשים.

ולא זכו לעשו כי שמעת אליבא דילקטה.

אדם חושב שהוא בדרך,

הוא בדרך לגיהינום,

בדרך לגיהינום.

אין להם חלק לעולם הבא,

והם

נידונו כהדיוטות,

מארבעה הדיוטות.

האנשים האלה נקראו הדיוטות.

לא יאומן כי יסופר.

אז צריך הרבה תפילה והרבה סייעתא דשמיא.

והנה אנחנו רואים שדוד המלך,

אחרי כל הבקשות הללו,

אחרי כל הבקשות הללו,

אמרו זכרונם רכה בסנהדרין קוף זן,

נתעלמה ממנו הלכה.

הלכה כמוהו בכל מקום,

ובכל אופן נתעלמה ממנו הלכה.

איזה הלכה?

דמסביעו רעב, מרעיבו שבע.

והוא סבר כי נכון להשביע את יצרו בהיתר,

ואין זו דרך האמת,

כי את היצר אי אפשר להשביע.

וההפך הוא הנכון, מרעיבו שבע.

ולא ניכנס עכשיו למה היה שם, מי שיודע יודע.

אבל רואים מפה שאחרי כל התפילות של דוד המלך,

ודוד המלך

למאן דה אמר, חצי לילה ראשון היה לומד תורה,

ובחצות היה אומר שירות ותשבחות לקדוש ברוך הוא.

ורק ביום היה ישן שיטין נשמה כשינת הסוס.

אדם שכל כולו קודש קודשים, כל כולו תורה,

רק בית המדרש,

ואחת שאלת אם את ה' ואותה אבקש,

וכל חייו, זה רק עבודת ה'

וכל הצרות והייסורים זה בשבילו מזמורים.

והיהודי כזה שלם, רגל רביעית במרכבה,

ועם כל זה טעה בדבר הלכה,

משביעו רעב,

מרעיבו שבע,

ונתפרסם כל המעשה הזה לדורי דורות.

לנצח חקוק בתורה, לא יימחק.

טעות אחת.

ואם כן,

אז אם נתפלל,

אפילו אם נתפלל,

עדיין הסכנה מרובה.

מה עושים?

מה עושים?

נמסרה לנו עצה בידינו לדעת אם חפץ השם בדרך בה נלך.

זה לא פשוט.

זה לא פשוט.

לא פשוט.

לא פשוט. בכלל לא פשוט.

לא פשוט.

על פי הכתוב,

כי ישרים דרכי אדוניי.

ישרים דרכי אדוניי.

צדיקים ילכו בם ופושעים ייכשלו בם.

וזה לנו האות.

אם חש האדם ישרות בדרכו,

הרי זו דרך השם,

ואם לאו, טעות בידו.

והאדם, מעצם טבעו, הרי הוא מבין בישרות.

דכתיב, אשר עשה האלוהים את האדם ישר.

מיצירתו ניחן האדם בחוש הישרות.

מה שנתקלקל בנו, חוש הישרות,

זה בגלל החשבונות הרבים,

כמו שכתוב בספר דקרא.

כי האלוהים עשה את האדם ישר.

איזה אדם?

האדם הראשון.

והמה,

הוא ואשתו חווה,

והמה ביקשו חשבונות רבים.

השם אמר לו, מכל עץ הגן אכול תאכל, ומעץ הדעת טוב הרע לא תאכל.

השם אמר דברים ברורים, החלטיים, אין מקום לפקפק,

להסתפק.

בשביל מה צריך חשבונות?

אבל המה ביקשו חשבונות רבים.

האם זה עם לגעת או בלי לגעת?

האם השם רוצה בפשטות שאני אעשה ככה, או שהוא רוצה שאני אכנס

לעובי הקורה ואני אעשה את זה יותר קשה בשביל שאני אעשה קידוש השם יותר?

כל מיני חשבונות, מי ביקש?

מצד הישרות נבראנו ישרים.

אבל כשמתחילים עם חשבונות, שמה נופלים.

הסבא אמן וורדוק,

זכר צדיק וברכה במדרגת האדם,

נותן על זה ציור ומסביר.

הוא אומר שכל העולם כולו נברא לצורך האדם,

ואין בעולם שום דבר שצריך להפריע לאדם, אלא הפוך,

כל העולם משרת לאדם.

כל העולם זה כלים

לעבודתו יתברך.

בכל העולם יש את הכל בשביל שתוכל לעבוד את השם במקסימום ולהגיע לשלמות.

שום דבר בעולם לא אמור להפריע, להזיק וכו'.

העולם מושלם

לצורך האדם.

אבל מה לעשות?

יש את הפסוק,

האלוקים עשה את האדם ישר, והמה ביקשו חשבונות רבים.

אז הוא מתאר את זה כך.

צבי

רואה שאריה קלט אותו ומתחיל

לרדוף אחריו.

עכשיו,

לפניו במרחק מאי יש יער,

ואין לו לאן ללכת,

רק לכיוון היער.

והוא מבין

שאם הוא מגיע להתחלת היער הוא נלכד,

כיוון שיש לו קרניים מפוצלות,

אז בין העצים הוא יסתבך ואז הוא ייתקע, יבואריה, ויאכל אותו מוכן.

מה עושה הצבי?

מגיע על העץ הראשון,

משבר את קרנותיו,

ואז ינצל כצבי מיד.

הוא יכול לברוח מהר,

והאריה לא יתפוס אותו.

אומר לנו גם כן,

הסבא מנובהרדוק, אתה רוצה להנצל מיצר הרע?

אז אתה צריך לעשות מעשה הצבי.

הוא אומר, מה הבעיה?

למה אנחנו מסתבכים בחיים?

למה מסובך לנו? למה החיים מסובכים?

אנשים אומרים, תשמע, העולם מסובך.

הוא אומר, האדם נברא ישר.

אם הוא היה עושה כל מה שצריך,

בדיוק כמו שכתוב,

לא היה רואה שום יער, שום ג'ונגל, כלום.

אבל מה קורה? הוא מתחיל עם חשבונות.

מה, אני אלך לשם?

אז הוא יגיד, למה לא באת בפעם הקודמת?

ואז אני תרץ לו. אז הוא שאל, אבל שמעתי שהיית שם.

ואני אגיד לו ככה, ואז אני אסתבך.

הוא יגיד לי, למה אתה משקר?

זה לא יפה.

אתה זהו.

והאדם ככה עושה לו קרניים, לאט לאט,

בחשבונות שלו. עושה כל מיני

נפתולים כאלה,

וכל דבר הולך עם חשבון.

כדאי ללכת? לא כדאי. מה יגידו? מה יאמרו? איך יעשו? מה זה? אז מה אני אענה על זה? מה אני אעשה ככה?

אז איך אני... אם הוא יגיד, אז מה עם החוב? אז למה אתה לא משנה? מה אני אגיד? אני אעשה ככה? כל הזמן נהיה לו חשבונות. החשבונות נהיה לו קרניים. הוא מצמיע לעצמו קרניים.

ואגב, הוא יכול לזוז.

כל מקום, החשבונות עוצרים אותו. פה, לא יכול.

פה לא יכול, פה לא יכול, פה לא יכול. זהו, אדם תקוע.

אומר, מה אתה צריך לעשות?

תנצל כמו צבי, שבור את הקרניים,

תוריד את כל החשבונות,

לחם האמת כמו שצריך,

ותנצל, אחרת אוי ואבוי לך, אתה לא תוכל לזוז כל החיים שלך.

כל רגע זה חשבונות.

לא, אני לא יכול ללכת כי לא היינו בחתונה שלהם, ולא נתנו צ'ק, והם נתנו לנו ככה, ואם אני צריך ללכת, אז אני צריך להוסיף להם יותר, ואין לי כרגע כסף, אז אני אעשה ככה.

כל מיני דברים, בכל מיני עניינים, בן אדם לא יכול לזוז.

ואז הוא נזקק לשקרים.

והוא אומר ככה, והוא אומר גם, מסתבך, הבן אדם מסתבך.

לך ישר, כמו שברא אותך אלוקים.

יש לנו את זה בפנים, בפנים, בפנים, בפנים, בפנים, יש את זה, אבל סיבכנו את החיים.

אם אדם חוזר בתשובה ומחליט,

אני מנתק את כל החשבונות, אני הולך ישר,

הוא אמור לא להסתבך אם לא ימציא חשבונות חדשים.

זה האמת. גם אם אני אפסיד ממנה,

אני אומר אותה. נשבע להרע ולא ימיר.

גם אם נשבעת ויצא לך ממה שנשבעת,

לא נשבע עם סתם, אבל נגיד, נשבעת ויצא מזה רע, לא ימיר דברו. תפסיד, כן. תפסיד.

אל תמיר את דבריך

ככל היוצא מפיך תעשה, לא יאכל דברו

ככה תחיה בקלות, ישר אתה יכול לענות על המקום, אין חישובים ואין חשבונות ואין היסוסים

אתה יכול להגיד בדיוק מה שצריך להגיד, זהו, זה האמת, חביבי, מתאים לך, תקבל, לא מתאים, לא צריך, לא קרה כלום

אני תמיד עם הקדוש ברוך הוא, לי מספיק הוא והוא גם מספיק לא אני, הוא ברא את העולם לבן אדם אחד

אם יש לו אחד ישר שלם אמיתי הקדוש ברוך הוא מסודר

הוא צריך את האדם השלם

כל השאר זה מסייעים לאדם השלם

הם רק צוותא בשבילו

אבל הוא מחפש את האדם השלם

זה הכל

מספיק לא לקדוש ברוך הוא

אז אם כן

ישרים דרכי השם

ואדם נברא ישר

והוא יכול לחוש בישרות

מה שהוא התקלקל בחוש הישרות

בגלל חשבונות רבים

וזה הביא מיטה לכל העולם

כי זו עבודת היצר, להטוט את האדם מדרך הישר

לכן האבות הקדושים נקראו ישרים

כי אם הגיעו לשלמות במדרגת הישרות

לעשות, תהיה ישר

אבל מה לעשות, יש אדם שגם הוא עקום וחושב שהוא ישר

אז שוב פעם חזרנו לבעיה, מי אמר שהדרך שלך נכונה?

יש עצה אני חושב

אם מחוברים תלמיד חכם גדול מאוד

תלמיד חכם בשיעור של תלמיד חכם גדול מאוד מגדולי הדור

והוא מכיר אותך,

את אישיותך, את מידותיך וכו',

אז אם אתה מסור לו שמה שיגיד לך זה מה שאתה תעשה בלי שום פקפוק

וכל שאלה שתתעורר אתה תשאל

לא מה שמתאים לך לשאול או מה שאתה חושב שהוא יענה לך ככה אתה לא שואל או שאתה משנה את זה ככה

או שאתה מציג את זה, אלא אתה בא ישר ואומר בלי חשש מה תהיה התשובה

זה אומר שאתה מבקש את האמת ומבקש ללכת ישר

אז לא תיקשה

אבל אם אתה לא רוצה לא זה ולא הישרות ולא ככה

ספק אם מישהו יכול להיות בטוח שהדרך שלו יותר בטוחה משל דוד המלך, משל רבן יוחנן בן זכאי

וכל מי שהזכרנו כאן

דרכיה דרכי נועם

וכל נתיבותיה שלום

כל זה מסימני הישרות

כי דרך הישרות

מוליכה לנועם ולשלום

והנועם והשלום מוכיחים כי זו דרך השם

וכמה הלכות גדולות אנחנו למדים מן המקרא הזה של דרכיה דרכי נועם

כמו שמובא בילכות ייבום וחליצה ובילכות ארבעת המינים

שאם אין זה דרכי נועם הרי היא פטורה מן החליצה

ולא זהו המין שאמרה תורה.

יש דיון מה זה הלולב

אם זה הרדוף

או כופרה אז כיוון שיש בזה קוצים

אז אומרים זה לא יכול להיות. אפילו שזה מתאים לבחינה הלכתית

או זה בענף עץ אבות

שזה ההרדוף

אם זה מבחינה הלכתית

זה עונה להלכה, לטיהור ענף עץ אבות וכו'.

אבל כיוון שזה קוצני ומי שיגע בזה הוא יעקץ

זה ודאי שהתורה לא דיברה בזה כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיהם

שלום

וגם בדין ייבום יש גם כן שם דין אם היה לה בן

אם השאיר בן

מי שנפטר

ואחר כך בנה נפטר כשהיא כבר נשואה למישהו אחר

האם היא חוזרת להיות נצרכת חליצה או לא?

אז אומרים שזה לא דרכיה דרכי נועם כי היא תתגנה בעיני בעלה

ולכן הדין הזה הוא לא ככה רק אם

הבן נפטר לפני

לפני שהוא נפטר

מכל מקום רואים שגם בהלכה

גם אם נצטרך להכריע בהלכה

אז ההלכה הולכת עם דרכיה דרכי נועם

והאדם יכול לראות את הישרות של התורה שהיא הולכת עם האמת והנועם גם

אז הדברים מתבררים בגמרא ואפשר לראות שם מכל מקום רואים כאן

שזה לא ימין שאמרה תורה

כי טוב ישר אדוני על כן יורה חטאים בדרך

כלומר במידות האלו של טוב ישר הקדוש ברוך הוא מורה לנו את הדרך

הדרך צריכה להיות ישרה ובקיומן מגיע אדם

בדרך האמת לעשיית רצונו ידברה

השם זיכני למעלה מ-20 שנה להיות סמוך על שולחנו של גדול דור

הרב הגאון הרב שפירא יהודה זכר צדיק וקדוש לברכה

וזכיתי לספוג ממנו הרבה הרבה הרבה בפרט בהתייחסות להרבה עניינים

פעם שאלתי אותו

כבוד הרב

מה הרב אומר לגבי ברסלב זה בסדר לא בסדר מה

אמר לי תשובה קצרה

יש דרכים

שונות ביהדות

אבל לא משונות

אם זה משונה

זה לא דרך התורה בדיוק מה שלמדנו עכשיו דרכיה דרכי נועם

מסימני ישרות שהיא מוליכה לנועם ולשלום וכו'. במשפט ככה הוא שלף לי אותו בשנייה

הוא לא ידע מה אני שואל אותו

אתם יודעים מה זה להביא פצצה כזאת משפט כזה שאומר הכל

יש דרכים שונות ביהדות זה לגיטימי יש דרך עבודה כזאת של החסידות של זה של זה

יש דרכים שונות אבל לא משונות

ברגע שזה נכנס לגדר משונה

זה לא מדרכי היהדות

אתם שומעים מה זה דרך?

זאת אומרת

אם בן אדם מחובר לתלמיד חכם גדול

אם הוא אמיתי ומחפש אמת ומוכן להפסיד הכל בשביל האמת וללכת בדרך הישרה

הוא לא יתעכם

אם הוא באמת מבקש

ותמיד צריך לבדוק את עצמו האם זה בסדר

מה שאני עושה האם זה בסדר האם זה הכיוון האם זה ככה להמשיך ככה לא להמשיך ככה וכן הלאה

אתם יודעים יש עבודה פרטית של אדם ויש עבודה של זיכוי הרבים

וזה בא על חשבון זה לכאורה זה בא על חשבון זה

כי אם אדם עוסק בצורכי רבים זה בא על חשבון ההתקדמות שלו הפרטית וכן הלאה אז מה לעשות? איך עושים?

מה השיעור?

המחתם מאליהו מביא דרך שאדם יתעלה עד דרגה מסוימת, אחרי זה אשפיע

באותה דרגה לאחרים, אחרי זה יעלה עוד פעם, אחרי זה עוד פעם.

הייתי אצל הרב שך, שאלתי, אמר לי בזמנו משהו,

שאלתי פה, שאלתי שם, בכמה מקומות. בקיצור, לא הייתה תשובה ברורה.

יום אחד בכיתי לפני הקדוש ברוך הוא, אמרתי לו, ריבונו של עולם, שאני לא אפספס את החיים שלי, בסוף אני אשקיע בזה, מי אמר לך לעשות ככה,

אתה עושה ככה, למה אתה לא עשית ככה, היית צריך לעשות ככה, זה פעד פחדים מה שאנחנו קוראים פה, מה עושים?

בכיתי, בכיתי, בכיתי, אני לא הרבה בוכה, אבל בכיתי, בכיתי,

ועברתי לריבונו של עולם, תן לי איזה סימן, איזה משהו, שיהיה לי ברור, אבל שאחריו לא יהיה לי פיקפוק.

שאחריו לא יהיה לי פיקפוק. זאת אומרת, שיהיה ברור לי שלא ניתן להסביר אחרת עכשיו. זהו, זה זה זה.

ושלפתי מהספרייה ספר,

ובספר היה מאמר,

מה אני מתחיל לקרוא במאמר,

ופתאום אני רואה שכתוב שם שהגאון מווילנה מביא

יערוף כמטר לקחי תזל כתל אמרתי

והוא מביא על זה פירוש

והוא אומר

כשם שהמטר

יורד

על הזרעים

ומצמיח

מה שיש בזרעים,

כגון אם היה זרעוני חיטה,

מה הוא מצמיח חיטה?

אם היה זרעוני בשמים, מצמיח בשמים, זרעוני קוצים,

מצמיח קוצים.

הוא אומר ככה יערוף כמטר לקחי, התורה שלי גם כן היא הלקח שלי, לקח טוב נתתי לכם,

ככה

כשאדם לומד תורה היא נוחתת על ליבו של האדם

איזה זרעים יש לו

זרעוני חיטה זה אדם שרוצה להיות תלמיד חכם עצום,

מארא דה חטייה,

הוא רוצה להיות תלמיד חכם גדול.

ויש אחד שיש לו זרעונים של בשמים,

הוא רוצה

להפיץ את התורה שכולם יריחו אותה, כולם יכירו אותה וכולי וכולי וכולי.

ויש אחד שרוצה רק ללמוד תורה, להיות חכם לקנדר,

כמו קוצים,

הוא יבוא ויגיד... זה מה שהוא אוהב, זה הכול, להקשות קושיות על אנשים.

באותו רגע קיבלתי תשובה.

למה, אני מאז שהתחלתי ללמוד,

איך שהתחלתי ללמוד וראיתי, יואו, איזה דברים, מה כתוב פה, מה זה?

איך לא ידענו, איך זה, אז איך אנשים עושים? אז למה הם לא עושים ככה?

וישר

לקום ולהגיד לאנשים, בואנה תתעוררו, זה לא נכון, אתה עושה טעות, אתה זה...

לומד, והופ!

מרגיש צורך ללכת ולהגיד לאנשים שלא יטעו ויעשו מה שצריך.

קיבלתי את התשובה.

זו הייתה התשובה שרציתי לדעת האם אני הולך בכלל בדרך או לא הולך בדרך.

כשהגעתי לרב שפירא זכר צדיק במשך השנים,

שאלתי אותו כמה החיוב שלי. אמרתי לו, תשמע, כבוד הרב, אני מרגיש שאני חייב לצאת עכשיו

שנה להפסיק, ללכת לצפת, להיות שמה שנה,

רק לשקוע בלימוד, ואחרי שנה אני אעזור. הוא אומר, אסור לך.

אסור לך, אתה לא יכול.

אתה קביעת עיתים לתורה ולהפיץ תורה בכל העולם.

אסור לך.

זאת אומרת,

יש אנשים שצריכים שיהיה להם ייעוד. מי יכול לדעת דבר כזה? מי יכול לקחת אחריות כזאת להגיד, אסור לך, ואתה צריך לעשות ככה וככה? אם אין לך כתפיים רחבות שאתה לוקח עליך

את האחריות,

מי יכול להגיד דבר כזה? אדם מדעתו יכול להגיד דבר כזה?

אולי אם טוב לו, מתאים לו, נוח לו, הוא יכול להגיד ככה, אבל לא שזה אמת לאמיתה,

שזה אדם מבחוץ שאומר לו.

והקורבן הכי גדול, הכי גדול שלי בשביל

להחזיר יהודים בתשובה,

זה הוויתור על מה שאני יכולתי לשבת ללמוד תורה.

זה הקורבן הכי גדול,

הכי גדול שאפשר להקריב.

אבל זו

הנחיה של גדול בישראל שאמר, זאת הדרך.

היו מקרים שמדי פעם פרסמתי ואמרתי שכשבאתי אליו

ואמרתי לו שאם אני אגיד דבר מסוים שהתברר לי ופה ושם,

יכול להיות נזק, נזק גדול, שאנשים יעזבו את הדת, אם אני אגיד.

אני לא אגיד כרגע את הנושא, אבל...

אז הוא אמר לי בקול רם, בכל הילל חזוני שאני זוכר,

אתה תגיד את האמס.

אמרתי, אנשים יורידו את הכיפות, יזרקו את הציציות,

יגידו שהכל זה בלוף,

אתה תגיד את האמס.

טוב, עשיתי מה שהרב אמר.

אחר כך למחרת שאלתי, נו, איך היה, מה היה וזה? אמרתי, כן, אמרתי את האמס.

עידנתי את זה ככה וככה וזה וזה, אבל עדיין זה לא התקבל יפה אצל אנשים.

אמר לי, עכשיו תשתוק יותר. אתה יצאת ידי החובה,

אמרת מה שצריך, וזהו, שלום.

אני הייתי עכשיו מטרה לחיצים,

כי אני כבר צריך לסתום.

אני כבר לא יכול לדבר.

עכשיו אני מותקף

על מה שאמרתי.

זהו.

עשית כלפי שמיה, מה שצריך, זה הכול שלו.

דברים שרק גדול הם אחריות, יכול לקבל. זה לא יאומן כי יסופר.

בדקתי כשרות אחת.

במשך חצי שנה ישבתי עם כל החכמים של הכשרות,

עם הוועדה שבאו אליי וחשפו בפני דברים.

בדקתי, תחקרתי, הקלטתי 30 הקלטות, עד היום יש לי את כולם.

ולמסקנה, מאכילים נבלות וטרפות.

ניסיתי לעזור שיקימו בית דין ויעשו ככה ויוציאו את הרב מתוך העניין ויעשו אותו נשיא ויעשו לו ככה וכולי וכולי.

ולא רצו.

כסף,

כסף,

כסף.

והרב היה בפנים ושלח עוד אנשים לבדוק וביחד הגענו למסקנה שאין מה לעשות.

אמר לי לפני שאתה עושה עוד תאמר לו כך וכך.

הזמנתי אותו, הסברתי לו.

לא עזר.

ובסוף, לא הייתה ברירה, פעם ראשונה הרב שפירא הוציא מכתב נגד הכשרות

ונגד הרב הזה בפרהסיה.

ולי אמר, תגיד שאתה מסיר את האחריות מההשגחה הזאת.

כי אני פרסמתי את ההשגחה הזאת ברבי, בתי מלון.

נהפכו כולם להיות.

אמר לי, תגיד שאתה מסיר את האחריות מההשגחה הזאת.

אמרתי.

למחרת אמר לי, זהו, יצאת ידי החובה? מספיק.

והתחילו להתקיף אותי מכל... ואני לא יכול לענות.

אני לא יכול לענות.

אני לא יכול לענות.

ואנשים מעלילים עליי עלילות ואומרים, הוא עושה ככה בגלל שהוא בטח רוצה לפתוח כשרות, ושילמו לו שתי מיליון שקל,

ועשו לו ככה ואמרו לו, ואני לא יכול לדבר, כי הרב אמר,

שזהו.

כל ההוכחות, כל העובדות,

כל ההקלטות, הכל נמצא...

מישהו יכול לקחת אחריות כזאת?

אז זאת אומרת, אם אדם רוצה ללכת בדרך האמת,

יכול להיות שציבור לא יבין בכלל, אבל מה זה משנה?

העיקר שהשם יודע.

יעקב, הנה הוא פחד מהשם.

רבנו חלומי זכאי פחד מהשם.

דוד המלך פחד מהשם. לא פחד מה יגידו עליו, מה לא יגידו עליו.

מעניין אותו לאן אני הולך בסוף. בסוף אני נכנס לגן עדר או לגהינום?

אני מכלל אלה שהם צדיקים או מכלל אלה שהם רשעים?

זה הסיפור, זה החשבון.

לכן חייב אדם לפשפש ולמשמש במעשיו, ובפרט בערב יום הדין.

ולא רק למצוא עוונותיו בלבד, אלא לבדוק בדרך עבודת השם אשר לו,

אם אינו שוגה בה.

ואני יכול להגיד לכם שרובה דרובה לא הולכים בדרך השם, אלא בדרך שהם המציאו לעצמם.

דרך שמתאימה להם.

דרך שעברו בה כבר רבים ונכשלו.

כי ההיא שאמרה לו,

לתלמיד חכם, לתנא,

אמרה לו, ליסטים שכמוך כבשוה.

אתה הולך בדרך, כן, קיצור,

עוברים בין החצרות, כן, כולם עוברים פה, כן? אבל ליסטים שכמותך כבשוה.

יכול אדם, וגם תלמיד חכם,

ללכת בדרך של ליסטים כבשוה, אתם שומעים?

אז זה לא פשוט רבויסאי,

והאדם צריך להיות מחובר לתלמידי חכמים גדולים מאוד מאוד,

ובמשך זמן להיכנס בשאלות תדיר, בשביל שיינצל אחרת.

קשה מאוד,

שהאדם יכול להיות בטוח יותר מיעקב אבינו,

מדוד המלך,

ומרבן יוחנן בן זכאי.

רבי חנניהו בן אגשיוא אומר,

וספורגו וספורגו וספורגו וספורגו.

לפי כוח ארבו לעם תורה ולשבות שנה עמונו ולעם אסלמה עם ספורגו ולחדיל תורה ויעדים.