הרב ציגלמן שיעור מהמשמר חלק ב

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אז כתוב בפרשת השבוע יש מצוות הענקה לעבד עברי. עבד עברי שיוצא מהאדון אז האדון צריך לתת לו הענקה עכשיו הגמור בקידושין בדף ט״ז אומרת

שגם עבד שיוצא במיטת האדון גם כן מעניקים לו אם האדון נפטר ועכשיו העבד לא עובד את היורשים אז ממילא העבד משתחרר אז גם באופן כזה גם צריך להעניק לו

אז אני מבין שצריכים לשלם גם לאחר מיסא אם אחד יתחייב חוב לפני שהוא נפטר גם אחרי שהוא נפטר צריך לשלם למה?

שעבוד דאוריסא

אבל אם נגיד ששעבוד אליו דאוריסא זאת אומרת שמהתורה אחרי שבן אדם נפטר הוא לא צריך לשלם אחרי שהוא נפטר

אז מילא פה למה צריך לשלם לאחר מיסא?

ככה שואל אקצייס

אז דבר ראשון אנחנו צריכים להבין מה בכלל הקושייה הרי לכאורה למה הוא שואל דווקא למען דא אמר שעבוד אליו דאוריסא אפילו גם למען דא אמר שעבוד אליו דאוריסא

זה הכל דווקא איפה שהחוב כבר היה כשהוא היה חי למשל הוא לבא כסף ממישהו

אחר כך הוא נפטר אבל החוב כבר היה כשהוא היה חי

אז שם אני יכול להגיד שלמען דא אמר שעבוד אליו דאוריסא הוא חייב לשלם גם אחרי שהוא נפטר

אבל כאן לכאורה

כל השחרור הוא בגלל שהאדון נפטר

אז יוצא שמתי מתחיל השחרור?

אחרי שהוא נפתח.

אז רק אז חל החוב.

אז למה אתה אומר שלמאן דמאל שבודו דאורייסה הוא צריך לשלם את זה?

הרי החוב הוא יותר מאוחר. החוב הוא חל רק אחרי שאדון מת.

אז ימלא בקהל גבנה אפילו למאן דמאל שבודו דאורייסה לא מסתבר שיצטרך לשלם.

אז מסביר רב שמואל ברזובסקי זכר צדיק לברכה.

הוא מסביר שיש למקור יוסף מאוד מעניין.

ומקור יוסף בברכה מעידן

מה יהיה הדין? אחד הדליק אש

באיזה מקום

ואחר כך הוא נפטר.

עכשיו האש הזו הלכה, הלכה, הלכה והזיקה. אחרי שעה, שעתיים האש הזאת הזיקה מישהו אחר.

אז יש לנו אב, אחד מאבות נזיקין זה אש.

אז יוצא שבן אדם הזה חייב לשלם.

אבל הוא כבר מת.

כשקרה נזק הוא כבר מת.

אי אפשר לחייב אותו.

אמנם כשהוא הדליק את האש הוא היה חי.

אבל כשהוא הדליק עוד לא היה נזק.

מתי קרה נזק? אחרי שהוא כבר נפטר.

איך אתה רוצה לחייב אותו על מה שקרה אחרי שהוא נפטר?

הוא אומר, אני מכיר יוסף, התשובה היא,

מוכרחים להגיד שיש חוב ויש מעשה המחייב.

זה שאחד הדליק אש

בבית שלו ואחר כך האש התפשטה,

אז נכון שהחוב חל רק כשהיה נזק בפועל.

אבל מה עשה המחייב קרה?

כשהוא עדיין היה חי.

אמאיסע מחייב זה היה ברגע שהוא הדליק את האש.

אז קרה אמאיסע מחייב.

אז ממילא אפילו שתכלס הנזק קרה רק אחרי שהוא נפטר,

ואז יוצא שהחוב התחיל רק אחרי שהוא נפטר.

אף על פי כן אפשר לחייב אותו. למה? כי את אמאיסע מחייב הוא עשה עדיין כשהוא היה חי.

הזמין אותו דבר כאן.

העבד הזה עבד אצל האדון כשהאדון היה חי.

אז העבודה של העבד אצל האדון זה אמאיסע מחייב.

אז אם זה אמאיסע מחייב זה היה כשהוא עדיין היה חי.

לכן למדא אמר שעבודו דאורייסע הוא יצטרך לשלם מהנכסים שלו אפילו אחרי שהוא נפטר.

למה? כי אמאיסע מחייב היה כשהוא עדיין היה חי.

הזמין אותו דבר גם כאן. לכן למדא אמר שעבודו דאורייסע זה מובן השאלה.

אבל למדא אמר שעבודו דאורייסע אז זה שואל הקצייס למדא אמר שעבודו דאורייסע אז למה

יש כזה דין שאחרי שהאדון נפטר צריכים לשלם הענקה לעבד

שישתחרר מדין מיתת האדון.

הרי האדון כבר נפטר,

ושעבוד אליו דאורייסה אז מה פתאום הוא צריך לשלם?

אז אומר אקצייס, מאוד מעניין, אומר אקצייס

אולי נגיד שהיורשים נקרא שהם ירשו את העבד רגע אחד

רגע אחד הם ירשו אותו

ויוצא שאחר כך הם הוציאו אותו לכיירוס

והם חייבים לשלם עכשיו ענוקים מצד עצמם,

לא בגלל האדון שמת,

אלא היוירשים מצד עצמם חייבים לשלם.

למה? כי רגע אחד העבד היה בידם.

אז לפי זה יוצא חידוש עצום.

או יוצא מפי זה חידוש עצום, אומר אקצייס,

שאפילו שהאיש הזה שנפטר לא השאיר שום דבר.

הוא היה גברי ערטילואי, לא היה לו שום נכסים.

הנכס היחיד שהיה לו זה רק העבד עברי הזה.

ועכשיו הוא נפטר,

אז היוירשים יצטרכו לשלם הענוקים מהנכסים הפרטיים שלהם.

חידוש עצום. למה? כי זה עכשיו חיוב פרטי שלהם. זה לא חיוב מצד האדון, כי הוא כבר נפטר.

אבל הוא אומר, אקצייס, זה דבר כזה?

זה סברה לכאורה לא מכרעת.

אז ממילא הוא נשאר בצורך חיון. איך יכול להיות כזה דבר?

איך יכול להיות כזה דבר שצריך לשלם הענוקים במססס ההודוין למען דמא שעבוד אליו דאורייסא?

הרי הוא כבר נפטר.

למען דמא שעבוד אליו דאורייסא, אז הסברנו מה יישא מחייב היה עוד מחייב.

אבל למען דמא שעבוד אליו דאורייסא אז החוב

אומנם היה מחייב, אבל אחרי שהוא נפטר אין שעבוד,

אז מה פתאום שהוא יצטרך לשלם?

לא משמעו שזה דאורייסא.

יש חילוק כזה דאורייסא דאורייסא. משמעו שזה דאורייסא?

איך אפשר לחדש שאין שאלות בכלל? כן, לא, הוא מדבר למאנדה, אמר

שעבוד אליו דאורייסא. עכשיו, הוא מבואר בסוגיה שזה דאורייסא, זה לא משמע בסוגיה שזה רק דאורייסא.

אז באמת בתייסס ריד, לכאורה,

בתייסס ריד, בקילושין שמה,

קצת משמע כמו הקצייס,

כי באמת יש בזה מחלוקת.

יש מחלוקת חכמים על רבי שמעון.

האם יש האנוקה שמי שיוצא במסס הראו אדון?

כשחכמים סוברים שהיוערש חייב,

ורבי שמעון סובר,

לא,

לא היא זירת תורה להעניק אלא לו, לאדון,

ולא ליוערש.

אז מילא לכו ומשמע לפי זה שחכם עם שחולקים על רבי שמעון,

הם סוברים שזה חיוב עצמי על היוערש.

כי אם החיוב הוא מכוח האדון, אז זה עוד פעם נקרא שזה אדון משלם. אז מה הבעיה?

אלא לכאורה זה חיוב עצמי על היורשים.

מצד שני, למה הוא נקרא, למה קוראים להם יורשים?

זה משמע דווקא אם הם באמת ירשו נכסים.

כן, אחרת למה אתה קורא להם יורשים? הרי לפי הקצייס יוצא שאפילו מנכסים של עצמם יצטרכו לשלם.

אם זה מנכסים של עצמם, אז למה אתה קורא להם יורשים בכלל?

טוב, אז זה קצת הראה.

אז זו נקודה אחת.

עכשיו, עוד נקודה יש,

שהשיטרן, לא יודע למי, שם בקידוש עונדן,

איך בדיוק משלמים את הענוקים.

יש להם כל פעם, עבד רגיל, אז הוא עובד שש שנים, אחר כך בשנה השביעית הוא יוצא,

אז צריכים לשלם לו ענוקים.

אבל יש עוד אופן של יציאה,

אחד שיוצא בגירעון כסף. זאת אומרת, אם העבד פתאום מחליט, פתאום הוא קיבל איזה ירושה או איזה אחר כך בפיס, לא יודע מה,

עכשיו הוא רוצה לבדות את עצמו אחרי שלוש שנים.

אז הנכין עמי, אחרי שלוש שנים הוא מביא כסף,

חצי ממה שהאדון שילם עליו בהתחלה,

והוא משתחרר. זה נקרא גירעון כסף.

זאת אומרת שהוא מגרע מהכסף שהוא נתן בהתחלה ויוצא.

אז עכשיו הוא יוצא, בסדר, אבל כמה ענוקים ניתן לו עכשיו?

הרי הוא לא עבד שש שנים.

אז הוא אומר, באמת,

השיטה לא ידע למי שהענוקה זה הולך לפי חשבון.

מה שכתוב בתורה, למשל, לתת חמש סלעים, אני נותן לדוגמה.

אז מאיזה דפקים עבדת שש שנים?

עבדת שש שנים, אתה מקבל חמש סלעים.

אבל אם עבדת חצי מהזמן,

אז תקבל חצי מהענוקים.

דוגמה, אני אומר סתם, לסבר את האוזן.

החינוך אומר שבאמת מזה, מדין הענוקים, צריכים גם ללמוד לאחד שיש לו פועל,

שאחרי שהוא מפטר אותו, שייתן לו פיצויים.

מה שהיום נותנים פיצויים.

אז ממילא ודאי כל אחד מבין שאיך נותנים פיצויים? לפי כמה שעבדת.

לפי כמה שנים שעבדת מחשבים כמה פיצויים מגיע לך.

לא ייתכן שאחד שעבד חמישים שנה יקבל נגיד חמישים אלף שקל,

ואחד שעבד שנה יקבל חמישים אלף שקל. זה לא הגיוני.

הפיצויים זה לפי השנים שעבדת.

אז רק נסבר את האוזן, אני אומר.

אז עוד הדין כאן,

אחד שעבד שש שנים,

אז מגיע לו ענוקים גדולה,

אחד שעבד שלוש שנים,

מגיע לו חצי.

אז לפי זה...

מה, אם יש לו ענוקים? למה לא?

לא, נרצה יש לו ענוקים רציניות, אבל טוב לפי שם.

נרצה עובד עדיין יויבר.

זהו, יוצא.

לא קורה עם ענוקים?

למה לא?

לפי שש, הם קבלו לפי כל שנות עבודתם. כמה, כמה שכתוב בתורה, הוא עובד מלא.

הוא הרי עובד שש.

והוא עובד מלא שש. בסדר, טוב, רעיון. אתה אומר, לפי זה צריך להיות יותר.

טוב, רעיון.

אבל קופונים, מה קורה כאן אצלנו? הקצי רצה לחדש שזה נקרא שהיורשים זכו בו רגע אחד,

ועכשיו הם חייבים לשלם לו ענוקה.

מה פתאום? אז יוצא שהוא עבד אצלם כמה?

שנייה אחת. לא יודע מה, חלקיק שנייה.

אז מה פתאום מגיע לו ענוקה?

אם לפי השיטה הענוקה זה תלוי בזמן שהוא עבד אצלו,

אלא אפילו לפי הקצייס שאומר ששנייה אחת הם ירשו אותו אבל מה פתאום מגיע לו הנוקי אין פה חשבון הנוקי זה לפי חשבון כמה זמן שאתה עובד

טוב זה הלאה

אבל פה אנחנו צריכים לבאר מה באמת הסברה איך זה יכול להיות שהם תכף בבת אחת כאילו יורשים ובבת אחת משחררים איך זה יכול להיות

אז אני מקצר אבל יש פה כידוע שיטת הרשבו יש שיטת הרשבו שגם בסיסוס מביא את זה

שהרשבו דן

מתי חל דין ירושה האם דין ירושה חל עם גמר המיסא או לאחר מיסא ככה באופן שטחי איך מבינים בן אדם נפטר

אחרי שהוא נפטר וקוברים אותו אז מתחילים לריב על הירושה

אז מבין לירושה זה אחרי שהוא כבר נפטר

אומר הרשבו לא זאת אומרת אני רק אומר לסבר את האוזן למשל

בן אדם נגזר עליו לחיות מיליון שניות

ומשנייה מיליון ואחד

זה כבר נקרא לאחר מיסא גמרנו

אבל השנייה המיליון,

אומנם זה רק שנייה, זה חלקיק שנייה,

אבל בשנייה המיליון הוא עדיין היה חי.

זו השנייה האחרונה של החיים שלו,

אבל אז הוא עדיין היה חי.

יזמין אומר לנו הרשבו שירושה חלה עם גמר המיסה. זאת אומרת שהירושה חלה בחלקיק שנייה האחרון של החיים שלו,

אבל הוא עדיין היה חי.

אז חל כבר דין ירושה.

ככה כתוב ברשבו.

רגע, רגע, לאט-לאט.

אז ממילא עכשיו זה הקדמה אחת, עכשיו הקדמה שנייה

מתי בעצם חל דין של שחרור

אז יש על זה מהלך שלם

יש סוגיה גם כן בקידוש עם דף כב לגבי עבד קנייני

טוב לא נעריך בזה כרגע כבר מאוחר אבל קופונים שמה לכאורה מבואר

שהשחרור זה לאחר מי זה

באמת הדין הזה של שחרור זה לאחר מי זה דומה למשל דוגמה לדבר

כמו גט של אישה גט של אישה זה דווקא מחיים

אבל מתי חל העניין הזה שאישה נהיית אלמנה

שאז גם כן היא נהיית פנויה אבל בלי גט עצם זה שבעלה נפטר עכשיו היא כביכול משתחררת מבעלה כביכול

אז שמה זה חל דווקא לאחר מי זה?

איך?

רגע אז עכשיו יש מקום לומר שגם כן העניין של שחרור של עבד זה דומה לעניין זה

כמו באישה כמו שבאישה יש גט ובעבד יש גט שחרור אז ככה גם יש מושג כזה של שחרור על ידי המיטה כמו למשל אצלנו בעבד עברי

עבד עברי ברגע שהאדון מת אז העבד עברי משתחרר אבל מתי החלוי של זה?

החלוי של זה זה רק לאחר מי זה

מה שאין כן הירושה זה אם גמר המי זה

אז יוצא שזה שנייה קודם

ככה אומר הרב אשרווייץ ככה רוצה להגיד לפי

כל מה שאמרנו עכשיו ככה רוצה לחדש שזה הפשט בקצייס

הקצייס אמר פה נקודה הוא אמר פה סברה שבאמת היורשים יורשים אותו רגע אחד ואחר כך הם המשחררים איך זה עובד?

זה עובד בגלל שירוש החל עם גמר המיסה זאת אומרת בשנייה האחרונה של החיים של האדון כבר אז היה ירושה אז מילא יוצא שהם זכו בעבד

ואחר כך בגלל שסוף סוף עבד עברי לא עובד את היורשים רק את הבן פה מדברים עם יורשים אחרים

אז ממילא יוצא שהעבד משתחרר אבל זה קורה עוד רגע אחד אחרי זה

אז לכן יש כזה מושג שהיורשים זכו בו שנייה אחת ואחר כך הם כביכול המשחררים

אז לכאורה אולי נגיד שזה ההסבר בהקצועיס שבאמת יש כזה דבר שרגע שנייה אחת הם זכו למה כי הראו שזה עם גמר המיסה

והשחרור זה רק לאחר מיסה

בבקשה?

מה הנוקט?

כן

אומנם אין לי ראיה לחלק השני שהנוקט צריכה להיות מהנכוסים שלהם

אבל רק להסביר את הסברה הזאת איך יכול להיות כזה דבר כשאתה מסתכל על זה באופן שטחי זה מאוד לא מובן מה האקצועיסט מתכוון כאן שהשחרור

והזכייה של היורשים קורה בבת אחת איך זה עובד אז איך שאנחנו מסבירים עכשיו זה קצת יותר מובן כי הירוש הזה עם גמר המיסה

אז יוצא שכבר היום שהם זכו בו עוד לפני שהאדון נכתר לגמרי והשחרור נהיה רק אחרי זה אז ממילא אפשר להבין כזה דבר שכביכול היום שהם זכו בו רגע אחד

עכשיו הקילוסיאנקי והוא רוצה להגיד מהלך אחר

הוא אומר

שכתוב ברמב״ם

בפרק ב' מהוודים

שמצווה לומר לו צא בשעת יציאתו אמנם יש דיני התורה שש שנים הוא צריך לצאת גירעון כסף

כל הדינים שיש בתורה אבל זה הכל הרי חידוש

שלכאורה היה מקום להגיד שכל המושג של עבד זה עבד עולם ועד

התורה אומרת לשחרר אותו

אז אומר הרמב״ם יש מצווה לומר לו צא

אף על פי שהוא לא אמר לו נגיד הוא שכח או שהוא ישן או לא יודע מה איזה סיבה

ודאי שהעבד משתחרר גם בלי האמירה שלו

אבל סוף סוף יש לו מצווה

להגיד לו צא

עכשיו בפשוטו על מי מוטלת המצווה להגיד לו צא?

מי שמעכב

שלולי זה שהוא היה מעכב אז באמת הוא היה נשאר

אז לכן לכאורה אחד שמוטל עליו

לא לעכב את העבד הוא זה שצריך להגיד לו צא

אז ממילא עכשיו בדין הזה שעכשיו אנחנו אומרים

שדין התורה שבדברי לא עובד את היורשים

אז ממילא שם אז כביכול היורשים בלי הדין הזה אז היורשים היו תופסים את העבד ומעכבים אותו

אז עכשיו מוטל עליהם להגיד לו צא אני לא יכול למעשה

אחד שיש לו עבד עברי ועכשיו הוא נפטר ועכשיו העבד משתחרר מדין מיסוס הודוין

אז מי צריך להגיד לו צא?

בעיס דין

סתם איזה חבר

לכאורה יורשים

כאילו לדיני התורה שהעבד משתחרר במסוס הודוין

אז ממילא היורשים היו זוכים בו עכשיו הוא יוצא כביכול נגדם

אז ממילא המצווה שלהם להגיד לו צא

אז עכשיו אומר סטייפלר מי שאומר את המילה הזאת צא

הוא ממילא גם מתחייב בענוקה מי שמוציא את העבד הוא מתחייב בענוקה

הזמין אותו דבר גם כאן איך אתה שואל איך יכול להיות שהיו שיורשים יצטרכו לשלם

על איש עבוד אליו דאו רייסא הנה חינם אי אפשר למה כי הרי הם אלה שאומרים לו צא

אז יוצא שהם המוציאים אותו אז מי שמוציא אותו אז הוא צריך לשלם את הענוקה

עכשיו לכאורה אפשר להגיד עוד מהלך

מה אנחנו שואלים? אנחנו שואלים שאלה

כתוב שעבד שמשתחרר במיטת האדון יש מצוות הענקה איך זה יכול להיות?

הרי שעבוד אליו דאו רייסא אז הבן אדם הזה אמנם הוא התחייב בהנקה כשהוא היה חי ברגע שהוא נפטר אין שעבוד

אז איך זה יכול להיות שצריכים לתת את הענוקה?

אז אולי אפשר להסביר על זה מה שכתוב בגמרא בדף יז כתוב בגמרא בקידושין

שכתוב לגבי הענוקה אשר ברכ לך השם אלוקיך

אז אומרת הגמרא יכול להתברך בית בגללו מעניקים לו

לא יתברך הבית בגדולו לא זאת אומרת עד שהעבד היה כאן

אז היו מוציאים יבול קטן מהשדות והאדון היה לא כל כך עשיר

אחרי שהגיע אליו העבד עברי הזה פתאום נהיה לו ברכה בשדה

פתאום נהיה לו הרבה כן מעין כמו שאימפותיפר עם יוסף מעין זה

איזה מילא אם יש לו ברכה אז אחר כך שהעבד משתחרר אז צריכים לתת לו הענוקה אבל אם לא קרה שום שינוי בנכסים של האדון לא צריך להיות הענוקה ככה שואלת הגמרא אולי באמת זה ככה?

תלמוד לא עם העניק תעניק מכל מקום

אז אם ככה מה הפשט אשר בירכו לך השם אם גם באופן כזה שלא היה ברכה בכל זאת צריך לתת את הענוקה אז למה בכל זאת כתוב בתורה אשר בירכו לך השם

הכל לפי הברוכה תן לו זאת אומרת אם עד עכשיו היה לך עשרת אלפים שקל עכשיו אתה מיליונר אז תן לו המון הענוקה

אבל אם אתה רק עלית מעשרת אלפים שקל נגיד לאלף שקל אז תן לו כמה שכתוב בתורה

זאת אומרת, לפי הריבוי של הנכסים של האדון,

לפי זה שיעור ההנקה שהוא צריך לתת.

ככה סוברים חכומים.

ורב אליעזר אומר, עוד יותר קיצוני, אומר רב אליעזר, כן,

כמו שאהבה אמינא,

באמת אם הבית יתברך אז נותנים הענוקי לעבד,

אבל אם הבית לא יתברך,

לא מגיע לו ענוקי.

כל המצווה של הענוקי שכתוב בתורה זה תלויה בזה האם הבית של האדון יתברך או לא.

רגע, רגע.

ברוך השם, אתה בחור מאוד כישרון, בלי עין הרע.

אז אלקופונים עכשיו יוצא ככה.

אז לפי זה יוצא שבאמת

אם אנחנו אומרים שהכל תלוי בנכסים,

אז אפשר לומר שהחיוב לתת את הענוקי באמת זה לא חיוב על הגב, זה לא חיוב על האדם,

אלא זה חיוב על הנכסים.

כל אחד שהעבד עבד בנכסים,

אז עכשיו העבד

גרם

שיהיה פה ברכה בנכסים,

אז ממילא, לכן התורה מחייבת לשלם הענוקי מהנכסים האלה.

אז ממילא זה לא משנה איפה הנכסים עכשיו נמצאים.

אם האדון חי והוא משחרר את העבד מדין שש שנים למשל,

אז האדון חייב לשלם את הענוקי בגלל שהנכסים האלה נמצאים אצלו.

עכשיו, אחרי שהוא נפטר,

הנכסים עברו ליורשי. אז מה אתה שואל?

שעבודו לעבדו רייסא.

מה אכפת לי ששם בודדיו דאורייסה?

הרי צריכים לשלם לא בגלל שהאיש מחויב לשלם,

אלא צריך לשלם את האנוקר בגלל שזה כאילו חוב על הנכסים.

על הנכסים האלה מותר חוב לשלם האנוקר.

אז מילא עכשיו הנכסים האלה נמצאים אצל היורשים?

אז הם צריכים לתת.

מהנכסים האלה, את האנוקי.

אז יוצא באמת קצת, לא כמו הקצת החושן, אמנם,

הם לא צריכים לתת מהנכסים שלהם,

אבל זה מתרץ את הקושייה שלו, שהוא שואל,

אם שעבוד אליו דאורייסע,

אז מה פתאום שיוצרכו לשלם האנוקי אחרי מיטת האדון?

התשובה היא בגלל שהחיוב של התשלומין של האנוקי זה על הנכסים.

אז איפה שהנכסים האלה נמצאים,

אז מי שזה אצלו, אז הוא צריך לתת את האנוקי.

אז אמנם זה עבר ליורשים,

אמנם זה עבר ליורשים, אז עכשיו היורשים ישלמו את האנוקים מהנכסים האלה.

אבל אף על פי שזה לא משועבד,

כי שעבוד ולא שעבוד זה כוונה לבן אדם.

אז אם בן אדם נפטר, אין שעבוד, נכון,

אבל לנכסים יש שעבוד,

אז לכן צריכים לשלם אפילו למנדמה שעבוד אליו דאורייסע.

ואם אין נכסים?

אז אם אנחנו נכנסים, פטורים.

פטורים.

כי הרי גם,

לא מבעי לפי רב אליעזר, שהוא אומר,

שרק בתנאי שנתברכו הנכסים,

אז ודאי פשוט, אין נכסים ואין ברכה.

אבל אפילו לפי חכמים שסוברים שיש הנקה, אבל הכל לפי הנכוסים תן לו, לפי הברוכת תן לו.

אבל אנחנו רואים מזה שזה לא שעבוד אל הבן אדם,

אלא רואים מזה שזה עניין לשלם מהנכסים הענוקים.

כאילו העבד עבד פה בנכסים, הוא הרוויח, הוא השביח,

אז מהרווחים שהרווחת, תן לו אחוזים. הוא עבד פה, תן לו פיצוי,

תן לו אחוזים ממה שהוא עבד.

אבל אם אין נכסים, אז אין מה לשלם.

גם לפי רבונן.

זה החילוק, זה רבי אליעזר אומר, כתוב בתורה,

אשר ברך אחר השם.

אז גם רבונן מודים הכל לפי ברוכת אין לו.

גם רבונן חולקים אמנם על רבי אליעזר והם סוברים שאם אין ברוכת אין לו את מה שכתוב בתורה, את השיעור המינימום.

אבל הם גם מודים שהכל לפי הברוכת אין לו.

אז מה יוצא?

יוצא שזה הכל תלוי בנכסים.

אם העבד עבד, הוא היה חרוץ והקדוש ברוך הוא שלח ברכה, ועכשיו בן אדם הזה האדון שלו התעשר מאוד מאוד.

אז תן לו הנקה גדולה.

אז מילא רואים שהכל זה כביכול על נכסים. אתה צריך לתת חלק ממה שהרווחת בזכות העבד, תן לו אחוזים מזה.

אז מילא אם יש אחוזים יש מה לשלם, אין אחוזים אין מה לשלם.

תודה רבה.