צוציק קטן | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך את כל המצווה והחוקים והמשפטים

אשר תלמדם

ועשו בארץ אשר אנוכי נותן להם לרשתה.

טניה,

משה פירש מן האישה

והסכים הקדוש ברוך הוא על ידו.

דהיינו, משה רבנו פרש מאשתו ציפורה והקדוש ברוך הוא הסכים עמדו,

איתו,

שנאמר

ואתה פה עמוד עמדי.

זאת אומרת הוא צריך להיות נכון ודרוך בכל רגע לדיבור האלוקי שידבר אליו ולא להיתפס במצב של טומאה.

וכתבו התוספות שם וזה לשונם

ואם תאמר

מנהלן שפירש משה מדעתו קודם

ושוב הסכים הקדוש ברוך הוא על ידו

שמה זה הוא ציווי גמור שציווה לו לפרוש.

אז התוספות מעלים קושייה.

מניין לנו

שפירש משה מדעתו קודם ושוב הסכים הקדוש ברוך הוא על ידו

שמא זה היה ציווי גמור שציווה לו לפרוש

ותירץ רבנו תם

דאם איתא

דמחמת ציווי הקדוש ברוך הוא פירש ולא מדעתו

אם אנחנו נאמר שהקדוש ברוך הוא ציווה אותו

והוא לא מדעתו החליט

אז נשאלת השאלה איך היה מערער אהרן ומרים

איך הם ערערו אם השם ציווה אותו מה אתם מערערים?

שכתוב ותדבר מרים ואהרן במשה

מה הם דיברו איתו?

איך אתה פורש מאשתך? איך אתה עושה כזה דבר?

אם השם ציווה אותו מה אתם באים לערער על דבר השם?

אלא מה לפי זה?

זה לא היה ציווי השם מפורש

אלא הוא מדעתו כי אחרת מה?

אחרת מה אתם מערערים?

אלא ודאי מתחילה פירש ממנה לגמרי משה מדעתו

כלומר

בשעה שנצטוו ישראל לפרוש שלושת ימים

כבר אז חשב משה שהוא יפרוש ממנה לגמרי

למה?

כי אם ישראל הם נתבקשו לפרוש לפני שהם שומעים את הדיבור של הקדוש ברוך הוא

בעשרת הדיברות אנוכי ולא יהיה

הוא שצריך תמיד לשמוע את הדיבור להיות מוכן שנאמר ואתה פה עמוד עם מדי

אז ודאי שהוא צריך לפרוש

אלא ודאי מתחילה פירש ממנה לגמרי משה מדעתו

כלומר בשעה שנצטוו ישראל לפרוש שלושת ימים

כבר אז חשב משה שהוא יפרוש ממנה לגמרי

ואף על גב דה הסכים הקדוש ברוך הוא על ידו

מכל מקום נתרעמו עליו

למה?

לפי שאילו

לא פירש מדעתו

לא היה הקדוש ברוך הוא מסכים

זה שאתה החלטת לפרוש מדעתך

אז הקדוש ברוך הוא הסכים איתך אבל אם לא היית מחליט הוא לא היה מסכים איתך למה?

כי בדרך שאדם הולך

באמו לכינותו

והם אמרו

שהרי לאהרון ומרים לא אמר לפרוש

אף על גב שגם עמהם היה מדבר

אז אם הוא מסכים

שצריך לדבר צריך לפרוש, כדי לדבר צריך לפרוש, אז גם היה אומר להם גם הם היו נביאים

ואז אם הוא רוצה לדבר איתם אז מה? אז הם יצטרכו ללכת למקווה כמו שאומרים, נכון?

אז גם הוא שילך למקווה

מה הבעיה?

ומיהו קשה

דמשמע במדרש

שלא ידעו זמן גדול שפרש ממנה

כמו שכתוב לגבי אלדד ומדד שהיו מתנבאים

שאמרה מרים

אשרי נשותיהן של אלו שנתמנו בעליהן פרנסין על הציבור

אז מרים משבחת

בפני ציפורה ואומרת לה אשרי הנשים של אלה

כי הבעלים שלהם זכו להיות פרנסים על הציבור, להנהיג את הציבור, להגיד

אמרה ציפורה אוי לנשותיהם של אלו

שמיום שנתייחדה שכינה לאחיך

פרש ממני

מיד

תדבר מרים ואהרון במשה

מה זה?

מה זה? מה שמענו?

ציפורה אומרת שאתה פרשת ממנה וכו'.

משמע שלא ידעו קודם לכן

וכי לא ידעו?

עד הכתיב ואתה פה אעמוד עם מדי?

מה, הם לא ידעו שהשם ציווה אותו ואתה פה אעמוד עם מדי?

ואומר רבנו תם דוודאי ידעו

אבל סבורין שפירש על פי הדיבור

הם חשבו עד עכשיו

שמה שהוא פורש מאשתו זה על פי הדיבור שהשם אמר לו אתה פה עמדי הכוונה תמיד אתה פה עמדי ואתה צריך לפרוש מן האישה

עד שאמרה להם ציפורה לא שמדעתו פירש ממנה מתחילה

דרך אגב יש מי שאומרים

שהוא פרש ממנה מזמן הסנה שנתייחד ממנו הדיבור אז אין פה את הסיפור של הקל והחומר

וזה היא אמרה להם ציפורה שמדעתו פירש ממנה מתחילה

טוב עד פה זה התוספות ולפי דרכו של רבנו תם

לא לא אני לא ככה כתוב מתחילה אבל יש עוד מקור שאומר שזה היה מהסנה

אבל פה מדובר זה היה לפי התוספות

לפי רש״י זה היה מ... איך קוראים? לפי רש״י לפי התוספות זה מהסנה

לפי רש״י זה ממעמד הר סיני

כן ממעמד הר סיני מעשרת הדיבורים

ולפי דרכו של רבנו תם

מיושבת קושיית התוספות שהקשו שם.

ואם תאמר, ככה הם הקשו.

מאיכא אמר שפרש מבדעתו, הלשון הוא מנלן.

מאיכא אמר שפרש מבדעתו,

אולי זה היה ציווי של הקדוש ברוך הוא.

אז הוא אומר, מאיכא אמר דפרש מבדעתו, דאורייתא הוא דקל וחומר ניתן לדרוש.

הרי מדאורייתא,

זה אחד משלוש עשרה כללים שאנחנו יכולים לדרוש.

אז הוא אומר,

אם תאמר, מאיכא אמר דפרש מבדעתו, דאורייתא הוא דקל וחומר ניתן לדרוש,

ויש לומר דלא הווה קל וחומר גמור.

זה לא קל וחומר גמור.

דשאני הטה משום עשרת הדיברות עד כאן לשון התוספות.

זאת אומרת ששונה עשרת הדיברות ממה שהוא מדבר אליו,

כי המעמד הזה הוא נשגב מאוד.

זה לא כמו דיבור יחיד. בדיבור יחיד יכול להיות שהוא יכול להיות במצב של טומאה,

אבל במצב של עשרת הדיברות

אי אפשר להיות במצב כזה של גילוי שכיניו שהקדוש ברוך הוא מדבר וכו' וכו'.

ואמרנו שיש מקום להגיד את הסברה הזאת,

משום שהקדוש ברוך הוא נגלה כביכול

לאבימלך וללבן וכו' וכו', בלי שום הכנה.

כן?

בא אליהם ודיבר איתם וכו'.

אולי אפשר לחלק שם גם, אבל בכל אופן

אומר על זה רבנו תם, ותירוצם קשה.

דהלו מאי ולמאי הוא דעשרת הדיברות שהיו פנים בפנים.

והרי אצל משה היה תמיד כן.

אז רבנו תם לא מקבל כל כך את החילוק שעושים

התוספות מעשרת הדיברות ל-"ואתה פה עמוד עמדי".

כי הוא אומר, מה עשרת הדיברות יותר חזק

מ-"ואתה פה עמוד עמדי"?

אבל לדרכו של רבנו תם אפשר לומר שטענתם הייתה גם על הדרשה של הכל וחומר,

שזה גם כן מכלל עשייתה דשמיא מפני שרצה ללכת בדרך זו,

ואלמלא בחר בדרך אחרת

לא היה מסתייע לדרוש...

זאת אומרת, משה רבנו

למעשה רצה מעצמו,

מדעתו, לפי הבנתו,

שיש לדרוש את הקל וחומר.

אבל בגלל שהוא רצה בא לו סיעתא דשמיא על הקל וחומר הזה שילך על פיו ויסמוך עליו

ויפרוש מאשתו.

כי בדרך שאדם רוצה ללך, בא מוליכין אותו.

כיוון שהוא רצה לפרוש

מאשתו

אז בא לו הקל וחומר לקיים את מה שהוא רצה.

אז זה לא התחיל כאילו עם הקל וחומר,

זה התחיל עם הרצון שלו לפרוש מאשתו

בגלל ההבנה שלו,

והקל וחומר נסתייע לו בגלל שבדרך שאדם רוצה ללך בא מוליכין אותו.

לפי דרכו של רבנו תם יש ללמוד מכאן חידוש גדול מאוד בדרכי עבודת השם יתברך.

שהרי לכאורה אין לנו להתיירא מזה שאמרו זיכרונם ברכה, בדרך שאדם רוצה ללך בא מוליכין אותו.

רק אם האדם רוצה ללך

בדרך שאינה טובה יש לירוא מן הדרך הזאת שהאדם בדרך שהוא רוצה ללך בא מוליכין אותו.

כמו שהיה עם בלעם שאמר לו המקום לך עם האנשים.

אף שזה היה נגד רצונו של המקום אז איך השם אומר לו לך עם האנשים?

בהתחלה אמר לו לא תלך איתם.

אחר כך אמר לו לך עם האם.

למה אמר לו? כי בדרך שאדם רוצה אתה מתעקש,

אתה רוצה ללכת בדרך הזאת.

אז בדרך שאדם רוצה ללך בא מוליכין אותו.

נכון עוזיאל?

מפני שבדרך שאדם רוצה ללך מוליכין אותו. אז צריך לחשוש בדרך שאדם רוצה ללך

כשהולכים בדרך לא נכונה.

וזה ודאי שיש להתיירא הרבה.

אם מסייעים לו לאדם מן השמיים

אז עוד יסייעו לו ללכת בדרך שהוא רוצה ללך והוא ייפול.

אבל האדם סומך על זה להאמין שדרכו נכונה שהרי רואהו סייעתא דשמיא

ועליו לחקור היטב את דרכו ולפשפש ולמשמש בה עם דרכו הישרה בעיני המקום עולה.

אתם שומעים?

אדם שרוצה ללכת בדרך מסוימת

יכול שמן השמיים יראו לו שכאילו הדרך שלו נכונה.

לדוגמה,

אנשים שנמצאים במלחמה

ופתאום הם רואים סיוע מן השמיים.

אז מה הם אומרים? ראיה שרק המלחמה יכולה לנצח את האויבים. לא התורה ולא המצוות ולא החזרה בתשובה. מה הראיה?

הנה נלחמנו והיה סייעתא דשמיא ואתה יודע איזה נס והיה פה והיה שם והיה שם והיה שם.

כל זה טוב ויפה.

אז אם ככה למה לא היה נס מההתחלה ועד הסוף כמו שהיה בימי יהושע בן נון ולא היה צריך

שימותו 64 חיילים חללים רחמנא לצלן

אם זה נס והכל זה מערכה של נס אז זה היה צריך לנס מההתחלה עד הסוף לא היה צריך ליפול

כשנפל אחד

כשנפל אחד מישראל

כן אז עם ישראל אמרו די די אם זה ככה שאנחנו נופל אצלנו מישהו במלחמה אז אנחנו מוטב אולי שנחזור למצרים

אולי מוטב שנחזור למצרים

כי אם ככה סימן שאנחנו לא כשרים ולא מוכשרים ולא ראויים להילחם בשם השם אז נחזור

זאת אומרת אפילו אחד אם נופל אז איך היו ניסים ופה ושם

אלא אפשר לומר שבדרך שאדם רוצה ללך

בא מוליכין אותו ומראים לו סיעתא דשמיא והוא אומר זה ראיה שדרכי טובה

גם בלעם אמר הנה

בהתחלה הוא אמר לי לא תלך בסוף הוא השתכנע שאני צודק הקדוש ברוך הוא כי הנה הוא אמר לי לך עם מהר

אז הוא השתכנע שכנעתי אותו הוא עכשיו יודע שאני צודק והנה יש לי סיעתא דשמיא הוא אמר לי במפורש תלך ואני הולך

אבל זה רק בגלל שטומאתו הייתה ללך בדרך זו

וגם על דרך כזו מקבלים סיעתא דשמיא כתוב

בדרך שאדם רוצה ללך מוליכין אותו

זאת אומרת שיוכל להשיג את חפצו ורצונו.

נכון עוזיאל?

אז זה לא כל כך פשוט.

זאת אומרת שהאדם יתלה שכל סייעתא דשמיא זה ראייה שמה שהוא עושה זה נכון.

ולא להוכיח מזה שהוא מסתייע מן השמיים כי אפשר שהוא גרם לסיוע הזה

מפני שהוא רוצה ללך בדרך זו.

ובדרך שאדם רוצה ללך

מוליכין אותו,

יש מאמר נפלא של המכתב מאליהו על כל הנושא הזה,

משהו מדהים,

ראוי לקרוא אותו גם כן, שהוא מסביר שאדם יכול ליפול

בהבנה מזה שהוא רואה איזה דבר וכולי וכולי וכולי,

שהדרך שהוא בחר בה זה נכון.

סתם דוגמה, בן אדם יום אחד קם ואחר כך חזר לישון ואחר כך זה ופה ושם

ואחר כך יתברר שלא היה מניין נגיד בבית כנסת, כן?

אז הוא אומר, אתה רואה, השתבח הבורח, הקדוש ברוך הוא לא הטריח אותי לקום מוקדם סתם, שאני אלך ואני זה ואני פה ושם, והוא תולע שכאילו העבירה שהוא עשה,

העצלות שהוא קיים,

זה כאילו מה שרצה, מה פתאום, עליו לא תצא תקלה.

הנה עובדה שלא זה.

רק הוא שכח להגיד שאם הוא היה מגיע כן היה מניין,

והוא תקע את כל המניין.

אבל זה לא חשוב לו, העיקר שהוא ישן ולא היה מניין,

זה ראייה שהכול בסדר.

ובדרך שאדם רוצה ללך, במוליכין אותו. וזה ידוע לכל ירא וחרד לדבר השם,

שעליו להתיירא מאוד מהיכולת שניתנה לאדם על ידי בחירתו,

שגם מן השמיים עוזרים ומסייעים לו לעשות כבחירתו.

גם אם הבחירה רעה,

יכולים לסייע לו מן השמיים בבחירה הרעה.

אז זה לא ראייה מה שקיבלת סיוע מן השמיים, אפילו נס.

זה לא ראייה שזו הדרך האמיתית.

כי אם אתה קבעת,

ובדרך שאדם הולך,

מה מוליכין אותו?

אדם איך שהוא רוצה ללכת, ככה מוליכין אותו.

אולם כאן אנחנו למדים עניין אחר לגמרי,

בהיינו, שיש להתיירא גם בבחירה של הדרך הטובה כשהיא מדעת עצמו.

אם אין זה ציווי מוחלט בתורה,

אם אתה בוחר דרך מסוימת, אבל זה לא ציווי מוחלט בתורה.

מי אמר שהדרך שאתה בוחר כרגע,

אפילו שהיא נראית לך טובה, שהיא טובה?

אם זה לא ציווי מוחלט, תחשוש.

אתה צריך לשקול במאזני צדק אם היא באמת דרך טובה.

או שאפשר שהיה לו לבחור בדרך אחרת.

למה?

שהרי כל התרעומת של ציפורה,

ואחר כך של אהרון ומרים,

אחר שנתגלה להם הדבר מפי ציפורה שפירש משה ממנה,

לא היה על מעשה שעשה משה מדעתו, כי לא עשה מעשה כזה כלל.

וכל מה שעשה הוא רק על פי ציוויו של מקום.

וכמו שאמר רבנו, תם זכרונו לברכה בתוספות.

קצת לא ברור פה הלשון,

אבל נשאיר אותו ככה לא נתעכב.

אלא על מה שהסכים כן בדעתו,

ועל ידי הכלל של בדרך שאדם רוצה ללך,

במוליכין אותו,

הוא גרם שגם הקדוש ברוך הוא יסכים על ידו.

ואם כן,

אף שהייתה הסכמתו טובה וישרה,

שהרי הקדוש ברוך הוא הסכים על ידו,

מכל מקום סברו ציפורה ואהרון ומרים שלא היה לו להסכים כן הוא בעצמו בליבו.

ואם לא היה מסכים כן מליבו,

השם היה גם מסכים איתו. מי אמר שלא?

ומחמת ציפורה,

ומחמת ציפורה, זה טענתם,

היה לו לבחור בדרך אחרת.

ואלמלא בחר בדרך אחרת,

היה גם כן הקדוש ברוך הוא מסכים על ידו.

כמו שהוא לא טען שום דבר על אהרון ומרים.

כיוון שגם ההסכמה לפרוש הייתה רק מפני שבדרך שאדם רוצה ללך,

במוליכין אותו. כך הייתה הבנתם

שהייתה לו הברירה לבחור בדרך טובה נוספת.

יש דרך טובה לא לפרוש מאשתו, לא לצער אותה,

ויש דרך גם לבחור מה שהוא פרש.

אבל מי אמר שמה שהוא פרש,

הסכימה דעתו של הקדוש ברוך הוא מצד האמת לאמיתה,

ולא מצד שבדרך שאדם

רוצה ללך, במוליכין אותו, אפילו שהיא טובה.

אבל הייתה עוד דרך אחת טובה.

למה לא בחרת בדרך הטובה השנייה?

על כל פנים הדבר ברור הוא שייתכן

שגם הבוחר דרך טובה

מסתייע על זה מן השמיים לעשות כבחירתו,

עדיין אין זו הוכחה ברורה שהדרך שבחר היא באמת דרך ישרה ומוכרחת.

זו הנקודה, ומוכרחת לנהוג כן.

מפני שייתכן כי כל הסכמתו של המקום היא רק בשביל זה שהוא בחר בה.

לפיכך הוא מסתייע מן השמיים עליו.

מפני שבדרך שאדם רוצה ללכת מוליכין אותו

ונמצא שגם מזה צריך אדם להתיירא.

לא רק אם הוא הולך בדרך רעה ורואה סייעתא דשמיא שיכול להבין שכאילו זה בסדר,

אלא גם בדרך טובה שאתה הולך

ותהיה הסכמה בסייעתא דשמיא,

זה גם כן עדיין לא רע.

גם על בחירת הטוב אולי אין זו הבחירה

שהיה צריך לבחור בה,

ואולי יש דרך אחרת שהיה צריך לבחור בה.

ואם לא בחר כן,

יש עליו תרעומת,

שהרי בכגון זה הייתה תרעומת לציפורה,

אהרן ומרים גם על משה רבנו.

ונראה שעיקר מה שצריך בזה להתיירא ביותר הוא בדרכים שאדם בוחר לעצמו והדבר נוגע לחברו.

שאם הוא בוחר לעצמו דרך של קדושה,

שכשהיא לעצמה אומנם דרך קדושה היא,

אלא היא נוגעת גם לחברו,

שחברו יקופח על ידה כמו אשתו של משה,

הוא בחר דרך של קדושה,

אבל מזה נגרם לה צער.

על ידי זה הוא גורם לקיפוח של הצד השני.

אז עליו לשקול ולשקול,

ולא לסמוך

כלל על סייעתא דשמיא,

זה לא תהיה ראיה.

וגם אם יתגלה לו

על ידי רוח הקודש,

שגם אם השמיים מסכימים לזה, עדיין אין זו הוכחה כלל שאומנם דרכו נכונה.

כי ייתכן שגם ההסכמה באה מפני שהוא רוצה ללכת בדרך הזו,

ובדרך שאדם רוצה ללך,

מוליכים אותו.

והוא מחויב לבחור בדרך אחרת,

שחברו לא יקופח בה.

ואם לא עשה חן, הוא נתבע על כך.

ואין רוח חכמים נוחה הימנו. אתם שומעים?

השם הסכים איתו,

אבל רוח חכמים אינה נוחה הימנו.

כי יכולת לבחור בעוד דרך טובה,

ובחרת בזאת שמקפחת את השני.

למה? מפני שאין רוח הבריות שפגע בהם נוחה הימנו.

וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו,

אין רוח המקום נוחה הימנו.

וזהו בכלל המשנה.

רבי אומר,

איזוהי דרך ישרה שיעבור לו האדם,

כל שהיא תפארת לעושיה,

ותפארת לו מן האדם.

לא רק שיהיה לו תפארת

מהקדוש ברוך הוא על מה שהוא עושה,

צריך שגם בני האדם יסכימו עם הדרך שהוא בחר בה על פי התורה.

אז יצא לנו דבר גדול מהטויסטס ורבנו תם,

שכשהם מעלים את הקושייה ושואלים התוספות, ואם תאמר, מנלן שפרש משה מדעתו קודם,

ושוב הסכים הקדוש ברוך הוא על ידו שמא זה ציווי גמור שציווה לו לפרוש, אז על החלק הראשון הם שואלים,

אולי משה פרש מדעתו קודם,

ושוב

המילה ושוב הסכים הקדוש ברוך הוא על ידו.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא,

בגלל שהוא חשב בדעתו קודם,

אז הקדוש ברוך הוא הסכים בידו.

יוצא לנו מזה שיש מציאות כזאת,

אפילו אם תכוון

לעמיתה של התורה, אבל זה יכול להיות שזה לא אמיתה דעמיתה של התורה,

כמו שכתוב

שצריך לדון דין אמת לאמיתו. יש אמת שהיא על פי הדין בסדר,

אבל זה רק למעיין ככה מלמעלה.

אבל אמת לאמיתו זה שמכוון לדעת הבורא מעצמו,

לא הוא רצה והשם גלגל את הסייעתא דשמיא,

אז לכן צריכים להיזהר אפילו בטובה שאדם בוחר,

צריך לשקול את כל הצדדים,

גם עוד צד לחפש איפה יש עוד צד,

ואולי בזה אני מקפח מישהו וכו'.

רבי אומר,

איזוהי דרך ישרה שיבוא לו האדם,

כל שהיא תפארת לא עושה ותפארת לו מן האדם,

ולמדנו שאין להתפעל מן הניסים והמופתים שרואים,

למרות שהניסים האלה הם ניסים,

ואף אחד לא יכול להכחיש אותם,

אבל השאלה,

האם זה מחזק

את ההבנה שצריך להילחם ורק כך אפשר בהרעיה שמקבלים ניסים,

זה כפירה גמורה,

כי אין כמו התורה שמצילה ורק היא ורק לומדיה מצילים את כל העולם כולו,

וברגע שיש רפיון,

הפוך,

אז יש מלחמות.

בואו נשאל,

למה בכלל היינו צריכים מלחמת צוצי קטן?

מלחמת צוצי קטן, למה היינו צריכים?

כל זה היה בגלל שלא היינו רואים,

אז אם לא היינו רואים, מה פתאום היינו רואים מניסים?

אלא בדרך שאדם רוצה ללך, במוליכין אותו.

אבל אם לא היינו כורעים את התורה ולא היינו מפרידים את הלומדים ולא לוקחים להם את הכסף והיו יוצאים לעבודה

ולא היו שס שולחים אותם למכללה להיעקר מן התורה,

אז לא היה חור כזה שהזכויות שלנו מתמעטות עד שצריכים להילחם

כדי שנתעורר שהקדוש ברוך הוא שולח את האויבים

כדי שנחזור להבנה האמיתית

שצריך לחזור לתורה כי בלעדיי יהיו עוד מלחמות בהמשך.

ואני אומר לכם יהודים יקרים שמה שהיה עכשיו זה היומן

כי מה שהולך להיות בצפון

כל מה שראינו עד עכשיו זה אפס כי לא

הכרענו את המלחמה הוכרענו במלחמה והוכרחנו לסוג בגלל הפחדנים שעומדים

ברשות של הממשלה.

החיילים והקצינים בשטח אמרו שצריך להילחם

וביבי ויעלון וגנץ אמרו לא

הם אמרו ייקח חמש שנים לכבוש

חמש שנים ייקח לכבוש עם מאות הרוגים את עזה

ובשביל למגר את הטרור איזה שטויות מאיפה

הבלוף הזה אפילו בן אדם פשוט שהוא לא מבין בצבא מבין שזה חרטה ברטה

ואם אתה אומר כך

שעל אלף

לוחמים של החמאס אתה לא יכול אז על שלושים אלף של חיזבאללה עם מאה שמונים אלף טילים לא עשרת אלפים שלא גמרתם אותם אז כמה אתם תצטרכו? חמש מאות שנה לכבוש אותם לא?

לפי אותו חישוב

ובפרט ששם יש מאות מנהרות לא עשרות

נו אז מה יהיה?

אז מה אמרתם לעולם?

אמרתם שאי אפשר לכבוש את החיזבאללה הקמתם את הצבא הפלסטיני הראשון השארתם את הלוחמים והם יכולים לעשות להם הנהגה צבאית זה מקובל ואתם פרשתם השארתם את הצבא שלהם שלם

את ההנהגה הצבאית שלמה ועכשיו אתם באים איתם למשא ומתן

לא יהיה פירוז חרטה ברטה לעולם לא יורידו את הנשק

זו הבטחת הכנסה הם חיים מזה הם רוצים להכחיד את היהודים בכל מקום לא רק פה אז מה הקשקשת הזה אתם מתעלמים מהאמת הוא אומר לך במפורש אני רוצה להרוג אותך

ואתה אומר לו מה פתאום אתה לא מתכוון נכון שאתה לא מתכוון?

נכון? הוא אומר לא אני מתכוון

אז הוא אומר לא יכול להיות לא יכול להיות כי על פי סברה זה לא הגיוני מה שאתה אומר לא יכול להיות שאתה מתכוון להרוג את כל היהודים הרי אתה יודע זה לא ייתכן לא?

אז הוא אומר לו, אז למה אני נלחם בך עד עכשיו ולא מפסיק?

הצעת לי הרבה הצעות ואני לא מסכים.

למה? כי אני מתכוון להרוג אותך.

נו,

ואם המנהיגים לא מבינים מה שהם מדברים איתם בערבית ובעברית ובאנגלית,

אז אנחנו נמצאים במצב לא טוב.

בצוצי קטן זה רק ההתחלה.

רבי יחנן יאמר כשהוא אומר,