הרב יהודה זיסקינד

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

חבל.

אנחנו רוצים היום בלילה לדבר על מצווה שאנחנו כולנו פה בארץ ישראל מקיימים אותו כל שנייה ושנייה כל רגע ורגע מצווה של יישוב ארץ ישראל.

הרמב״ם בספר המצווה מונה את כל המצווה שיש בתורה אבל הוא לא מונה את המצווה של יישוב ארץ ישראל.

והרמב״ם בסוף ספר המצוות

של הרמב״ם יש לו רשימה של כל המצוות שהרמב״ם

שהוא קורא רמב״ם שכח.

יש לו רשימה מצוות שהרמב״ם שכח למנות אותן.

ויש לו רשימה שכאילו מתקן את הרמב״ם, למה שכחת את המצוות האלה?

והמצווה הרביעי שהוא מתקן את הרמב״ם כביכול, למה הרמב״ם לא מנע אותם, זו מצווה של

מצווה לרשת את הארץ אשר נתן הקהל יתברך לאבותינו אבא יעקב.

עכשיו בלשון שאנחנו צריכים לדעת מה בדיוק הגדע של המצווה הזאת?

מה המצווה?

לרשת את זה? לשבת שמה?

האם המצווה היא כדי שאנחנו יכולים לקיים את המצוות התלויות בארץ?

מה בדיוק הגדע של המצווה?

צריכים לדעת למה הרמב״ם באמת השמיט את המצווה הזאת.

אז נתחיל לקרוא את הלשון של הרמב״ם.

צריכים לדייק טוב את הלשון. הרמב״ם אומר

נצטווינו לרשת הארץ אשר נתן הקהל לאבותינו אברהם יצחק יעקב ולא נעזבה ביד זולתנו מלעמות או לשממה והוא אומר ורשתם את הארץ וישבתם בה.

הרמב״ם מביא את הפסוק בפרשת מעשיה

שהפסוק אומר שם

וירשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה והצלחתם את הארץ שנשבעת לאב לא מצחק יעקב.

זאת אומרת

הגדוש ברוך הוא נתן לאבות הקדושים לאב לא מצחק יעקב ונתן להם את הארץ ולכן

מצווה עלינו לרשת את הארץ הזאת

ולא לתת אותה לשום עם אחר

להשתלט על הארץ הזאת או להשאיר אותו שמם.

זה המצווה.

זה לא משמע כאן שהמצווה היא שאנחנו נהיה שם בעצמנו.

העיקר המצווה היא שזה לא יהיה שמם ושום

עם אחר לא ישתלטו שם על הארץ.

בגלל שזו ארץ שקיבלנו מאברהם יצחק ויעקב.

עכשיו

מי מקיים את המצווה? מה? מי מקיים את המצווה?

אז זה מה שלא ברור כאן, האם זו מצווה על כל יחיד ויחיד?

מה קורה אם אחד, אם אי אפשר לקיים, האם צריכים לגור שם? לכאורה, לפי זה, אני לא יודע אם

מדברים על זה, הפוסקים מדברים על זה,

אם אחד יקנה דירה בארץ,

הוא יגור בחוץ לארץ. הוא יקנה דירה בארץ

ויישם שם שומר וכלבים ששום גוי לא ייכנס לשטח שלו, אז הוא כאילו דואג

שגויים לא יבוא לשטח הזה לכאורה, הוא יוצא ידי חובה.

ככה הלשון היבש של הרמב״ן, אם אנחנו נשמע את הלשון הרמב״ן.

לא, כאילו, אם הרעיון, מה הרעיון

של המצווה של איש ועץ ישראל?

הוא אומר,

לרשת אותה,

והוא אומר, לא נעזבנו ביד זולתנו מן האומות או לשממה.

אז יכול להיות, החלק של השממה לא יעזור לך. החלק הראשון,

אתה כאילו בוא תעשה גבול גדול ששום אומה לא ייכנס, זה לא מספיק.

בגלל שזה עדיין שמם.

אתה צריך שיגורו שם.

זאת אומרת, העניין הוא שארץ יהיה פעיל, אנשים יגורו שם, שיחיו שם,

שעם אחר לא ייכנס לשם. זאת אומרת שאנחנו דואגים על הארץ.

זה לא משמע שאנחנו צריכים את הארץ, משמע שהארץ צריכים אותנו.

ככה הלשון הרמב״ן משמע.

כאילו, הארץ צריכים שאנחנו יהיה שם כדי שלא יהיה שמם, זה כבוד הארץ.

ראיתי חוקרים,

יש כאילו שיוצאים לחקור. מה כאילו יש יישובי ארץ ישראל?

האם זו מצווה על הגברא או על החפצא?

ככה הם מתארים את זה. זאת אומרת ככה.

האם הפשט הוא, אנחנו צריכים להיות בארץ ישראל,

כמו, כביכול, כבוד בית מדרש?

יש בית כנסת, יש בית סמלריש.

למה אסור לעשות קפנג'יה בבית כנסת? אסור לזלזל בבית כנסת.

בגלל שזה מקום קדוש וצריכים לכבד את המקום.

זה הבית סמלריש, זה מקום שלומדים שם, מתפללים.

ואתה מתחיל לשחק עם הכדורגל בתוך הבית כנסת,

אתה מזלזל את הבית כנסת.

אותו דבר כאן, ארץ ישראל צריך שיהיה שם, זה דין בארץ.

זה כבוד הארץ.

זה אפשרות אחת.

אפשרות שנייה, זה לא קשור לארץ, זה קשור בי.

אני צריך את הארץ.

אני צריך לגום בארץ ישראל בגלל הקדושה שלי,

בגלל המצוות שאני מקיים בו.

אז לשון הרמב״ן קצת משמע שזה מצווה בארץ,

כבוד הארץ. שהארץ לא ישמם,

שהארץ לא יהיה ביד גויים.

זאת אומרת, אני דואג לארץ ישראל.

לא כל כך שאני צריך את הארץ.

אבל זה לא נכון, בגלל שאתה רואה מה הראיות שהוא מביא,

שזה גם בבן אדם עצמו שהוא צריך את ארץ ישראל.

מה?

בגלל שהוא מביא,

שהוא דן האם גם בזמננו, בזמן הזה,

יש את המצווה הזאת או לא.

זאת אומרת ככה, הרמב״ם משמיט,

הרמב״ם משמיט את המצווה הזאת. צריכים לדעת למה הרמב״ם משמיט את המצווה הזאת.

זה כתוב בתורה, והוא ישתם את הארץ.

למה רמב״ם משמיד כזה מצווה חשובה?

אז יש כאלה שרוצים להגיד שהרמב״ם אוחז שבזמן הזה אין מצווה.

ככה מגילת אסתר, זה הפירוש על הרמב״ם, אומר שהרמב״ם אוחז שמצוות יישוב ארץ ישראל בזמננו,

בזמן שאין בית מקדש

וזה לא תחת השליטה שלנו,

אין מצווה של יישוב ארץ ישראל, מדורייתא.

אי אפשר להגיד שאין בכלל מצווה.

זה כולם מביאים המון המון ראיות.

אתה רואה בכלל השאס, המון המון מקומות שרואים שיש מצווה של יישוב ארץ ישראל.

מותר לכתוב על ידי גוי שטר, כמו בגיטין,

לקנות נדלן בארץ אפילו בשבת, בגלל שזה מצווה.

יש כל מיני מקומות שרואים שבוודאי יש מצווה,

רק כמו באמת שאסור לצאת

מעץ ישראל רק בשביל לצי אישה, פרנסה, לימוד תורה.

אז ודאי שגם בזמננו יש מצווה, גם הרמב״ם עצמו אומר.

אז אי אפשר להגיד שהרמב״ם לא אוכל. הרמב״ם ודאי אוכל שזה מצווה, זה הרבנן בזמננו. אבל דורייתא הוא, ככה אומר מדינת אסתר, שמדורייתא

אין מצווה בזמן הזה של יישוב ארץ ישראל. ולכן, ולכן מה?

הרמב״ם משמיט.

אז אבננזר שואל על זה,

לא הבנתי מה אמרת עכשיו.

הרמב״ם משמיט מצווה שלא נוהג בזמן הזה?

הרי כל ספר המצווה זה מלא מצוות שלא נגיד בזמן הזה.

הרמב״ם מביא מצוות מכירת עמלק.

היום אין עמלק.

היום הרמב״ם מביא את המצווה של בניין כלים של המקדש אין.

אז למה, אז הרמב״ם מביא דברים גם כן של מועצת המשיח.

אז למה הרמב״ם לא מביא את המצווה הזאת? אז לכן אבנזר לא מביא את התירוץ של המקדש. אז לכן צריכים לדעת למה הרמב״ם משמיט

בספר המצוות את המצווה הזאת של יישוב ארץ ישראל. זו השאלה.

שאנחנו צריכים להבין למה הרמב״ם משמיט את זה.

ולהגיד שבגלל שזה בזמן הזה את רבנן,

גם כן קשה עדיין למה הרמב״ם משמיט את המצווה הזאת.

אז זו הקושייה הגדולה שאחרים שואלים פה ברמב״ם.

אה, נראה שדאטום,

מי שאוהב את ישראל כאילו שאוה לו אלוה.

או, עוד מעט נגיד לזה, כן.

משווה מזה ראיה שזה על הקרבה ולא על החטפים.

נכון, נכון, נשבה, נכון, יותר מזה, הגמרא אומרת במשכת כתובות,

הגמרא אומרת שמה,

שזה משנה, המשנה אומרת,

זה מאוד מעניין שיש כזה דין,

אבל זו משנה,

והמשנה זה לכאורה בזמן הזה,

בגלל שכל הגמרא, מה שכתוב,

הכל מעלין לארץ ישראל.

מה זאת אומרת הכל מעלין לארץ ישראל?

אז רשי אומר,

כופה את בני ביתו לעלות ולשב עמו בירושלים. הוא אומרים בירושלים, גם כמו משהו גם בירושלים.

זאת אומרת, בן אדם יכול לכפות על בני ביתו.

אז זה הבן שלי שאל,

מה זאת אומרת על בני ביתו?

על אשתו, בן אדם יכול לכפות על אשתו. הוא יגיד לו,

אם את לא שומעת אליי,

הוא ייתן, כמו אומרת, הוא יכול לתת לה גט בלי כתובה.

אבל מה זה על בני ביתו? הבנים שלו חייבים לשמוע עליו?

אבא גע בחוץ לארץ, יום אחד טופש ג'וק,

אני עולה לארץ.

אבל אבא, יש לנו פה ארמון פה,

לא מעניין אותי, הלך לגעו בארץ.

המשפטה אומרת, אפילו שיש לו בית ענק,

יפה, הוא גר בעיד מאוד יפה בחוץ לארץ,

עכשיו הוא מצא איזו דירה קטנה במאה שערים,

לא יפה וכולי,

עדיין יכול לכפות על אשתו ללכת לגור שם בדירה הזאת.

בגלל שיש מצווה לעלות לארץ ישראל.

הוא גם יכול לכפות על בני ביתו. זה קצת חידוש. מה, אתה אומר, בנים שלך, הם חייבים לשמוע עליך?

אבל הוא אומר, לעלות לארץ, הם חייבים לשמוע.

הם ידעו לאשתו.

מה, אז אשתו יכול להגיד, לא, אז אשתו, מה זה, הוא לא כופה אותה.

הוא אומר לה, אם אתה לא בא איתי,

אני נותן לך גט בלי כתובה.

זה, זה הגמור אומרת. גם עבדו, שפחתו.

כתוב גם עבדו, נכון, גם עבדו, בסדר, זה עבד שלו.

אתה יכול להגיד לב שלך מה אתה עושה, אתה מחליט.

זה קצת מעניין.

שהעבד יכול לכפות את האדון שלו, זה הגמר אומרת.

אם הבן אדם יש לו עבד,

זה מחלוקת ראשונים, זה עבד, עבד, עבד, כנעני.

אם העבד יום אחד תופס החלטה,

הוא רוצה לעלות לארץ, הוא יכול להביא את האדון שלו לארץ.

אתה מבין מה זה הדבר הזה?

העבד יכול למשוך את האדון שלו לארץ, בסדר.

אבל מה הדין הזה שהאבא יכול לכפות את הבנים שלו?

צריכים לדעת מה הדין הזה. הקופונים, כל הדינים האלה כתוב

בזמן הזה.

יש מלא מלא גמרות.

אז יש כאלה שאומרים שזה ג'בנן,

אבל עדיין צריכים להבין למה הרמב״ם לא רצה ללמוד מהפסוק הזה שהרמב״ם מביא

שאיש מצווה

בזמן הזה מדאורייתא של יישוב הרצן. לאן נעלם המצווה הזאת? למה? זו כזה מצווה חשובה, אנחנו כל היום פה בארץ, ברוך השם,

מקיים את המצווה כל רגע ורגע,

ואם זה מישהו דאורייתא, מישהו צריך חסקא וונא?

אני לא יודע מתי בן אדם צריך לבוא.

יש כאלה ששואלים למה לא מברכים על זה?

למה אין ברכה על מישהו של יישוב ארץ ישראל?

שאלת טובה, לא?

זו מצווה מישהו אחר ושלוש עשרה מצווה, זה לא על כל התרחות ה... אבל למה? למה לא תקנו מצווה על יישוב ארץ ישראל?

אתה מקיים מצווה דאורייתא כל רגע ורגע.

יש הרבה מצוות שאנחנו לא אומרים עליהם רק לאחר.

נו, אז אני שואל.

אתה אומר שאין איזה מצווה, אין איזה מה יעשה בכלל?

אז יכול להיות שאנחנו כל בוקר קמים, אנחנו גם בלילה מקיים את זה, גם אחד ישן בלילה, כל שנייה בלילה אתה ישן,

תגרנו גם את היישובי איץ ישראל.

זה כמו סוכה.

יש כל מיני שרוצים לדמות את זה לסוכה.

סוכה,

בן אדם מקיים את זה כל הרבה גבולים, אתה נמצא בתוך הסוכה.

זה מוכר בכלל לסוכה. מה?

אז בסוכה אתה מברך כשאתה נכנס.

אם אתה לא יוצא כל הסוכות, אתה לא מברך.

אבל פעם ראשונה שהוא נכנס. אז אולי זה, אולי אחד שעולה לארץ,

כשהוא יעלה לארץ, יברך. מה?

כל? נכון, זה הפסק חדש.

בסדר. אז אולי אחד שעולה לארץ,

צריך להיות שם בשדה התעופה,

שלט גדול.

אלה שמגיעים, נברך.

אז אולי תהיה יישוב מושלמת עם ביאת משיח, ואז אולי, אתה מבין, זה יהיה כאילו ממש.

אז מה אתה אומר? שבזמן זה לא מקיים את המצווה?

לא, לא מצווה גמורה. היא תהיה מושלמת כשיבוא מיד המשיח, ואז איש יהיה ממש יישוב.

זה מה שאני רוצה לומר. האם היום אנחנו באמת מקיימים את המצווה המושלמת או לא?

זה לא יודע. זה, כן? ועבדי נזל שוהה יותר מזה.

אם באמת יש מצווה של יישוב ארץ ישראל,

מצאנו גדולי עולם שלא עשו את המצווה הזאת. מה זה הדבר הזה?

המוראים,

כן? אפילו שיש גמרא שאומרת, שהנביא אומר,

שצריכים לשאה בבבל, לא לעלות לארץ.

צריכים לדעת איך לסדר את הדבר הזה.

אבל כל הראשונים,

רמב״ן עלה לארץ, כתוב רמב״ן עלה לארץ,

אבל הראשונים, האחרונים, הגאונים,

מה זה ש... התורה הייתה מחוץ לארץ.

אם תורה לא צריכה לעלות לארץ.

אם יש תורה מחוץ לארץ ואין תורה בארץ אז תהיה תורה גדולים.

בסדר.

ואם שם התורה עד היה... אתה אומר ששם היה תורה.

שם היה תורה.

אז אם הוא יישאר פה שם, מה תהיו ב... זה היה גלות בבל. גלות בבל היה שהתורה כאילו גלתה לבבל,

וזה היה מרכז התורה.

זה גופות כבר לשאול. מה?

מה זה? לא הבנתי. זה שהם לא הצליחו להגיע, זה לא אומר שהם לא רצו להגיע.

לא ניסו.

למה?

לא מצאים שהם ניסו. כתוב על החפץ חיים, כולם יודעים על החפץ חיים.

הוא רצה לעלות לארץ,

ואפילו קנה דירה בפתח תקווה.

זה קראתי.

הוא קנה דירה בפתח תקווה ורצה מאוד לעלות לארץ,

וחם מויזר גוז'ינסקי הרב של וילנה אמר לו שאם אתה תעזוב פה הכל יקרוץ. אי אפשר. ליטא

בלי חפץ חיים לא יכול לשרוד.

אז הוא שלח משלחת לשכנע אותו להישאר בארץ.

והחפץ חיים,

ככה הייתי מביאים,

התחלט על זה וטען שהיה לו הרבה צרות אחר כך בגלל שהוא לא עלה לארץ.

כלומר הייתי צריך לא לשמוע להם אלא כן לעלות לארץ.

התחלט.

אז מה?

הגויים יצאו לעלות לארץ. כן, נכון.

רצו רצו, אבל הרבה לא עלו.

השאלה למה? מה זה העת הזאת? זה נזם מאוד מתקשה. איך זה יכול להיות שגדולי עולם, אחד אחרי השני לא...

אז אתה אומר שהעיקר התורה היה בחוץ לארץ. אתה צודק.

אבל מי שיכול ללמוד, הראשונים האלה לא היו צריכים ישיבות. יכול ללמוד לבד, יושב לבד בבית. הוא יכול גם בארץ ללמוד.

אין לו עניין.

למעשה יש פה מאוד מאוד מעניין בחשוב, זגמור אומרת,

שאחד שנפטר, יש עניין

לקבר בארץ ישראל.

אחד שנפטר בחוץ לארץ, יש עניין, היום הרבה עושים את זה, אבל הגמור אומרת שיש עניין

יותר טוב, הגמור אומרת, יותר טוב שאחד ימות בארץ.

זאת אומרת, אם אדם הולך למות,

עדיף שיבוא לארץ למות בארץ,

זו דבר יותר גדולה.

יש עניין למות בארץ.

אבל היא רק להתעבר לארץ כשאמרתי זה אסור, כי הוא רוצה ללמוד בארץ.

לא, לא. כתוב לא, הגמור אומרת, הגמור אומרת שאחד שנפטר בחוץ לארץ,

‫יש עניין שיבוא לקוו בארץ. ‫-גמרא מוכות לארץ, באמת מוכות לארץ, ‫אבל אדומים יכולים לומר, ‫פה עוד לבן גמרות. ‫לא, לא, הגמרות ממש לא ככה. ‫גמרות אומרת, ככה.

‫כשם שבבבל, אל ישראל קולטתה, קולטוסון.

‫מה זה קולט אותם?

‫קולט אותם שאפשר, ש... ש... לגבי קבורה.

‫אבל אה... אבל...

אבל יש פה משהו מעניין,

‫שכתוב כאן,

‫שאלה שגרים בבבל, ‫בבל זה ליד ארץ ישראל,

‫אז כשהם נפטרים,

‫הם יכולים... יש עניין להיקבע בארץ.

זכות הארץ זה ארץ קדוש.

‫לכן זה טוב לקבורה, כן?

‫מה אלה שגרים יותר רחוק?

‫קשה להם להגיע מ... לא יודע מה, ‫הם גרים במזרח הרחוק.

‫כדי להגיע לארץ אין מטוסים,

‫אז עומד הגמור, עדיף

שיגברו בבבל.

‫מה, בבל זה חוץ לארץ.

‫אומר, רשי מסביר, שבבבל,

‫יש שם זכות התורה.

‫זה שיש שם תורה בבבל, ‫אפילו שזה חוץ לארץ,

‫עצם האדמה נהיה יותר קדוש ‫ויש עניין להיקבע שם דווקא.

‫כתוב פה שבבל גם כן ‫היהיה יותר קדוש ‫משער חוץ לארץ, ‫בגלל התורה, בזכות התורה.

‫אבל כמו נחשן ענייניה, ‫אנחנו מדברים עכשיו למה הרמב״ם משמיט

בספר המצוות ‫את המצווה של יישוב ארץ ישראל.

‫ולגיד,

כמו מגילת אסתר, ‫שהוא רוחש בזמן הזה דה רבנן,

‫זה מאוד קשה.

‫שואל אבנינז, זה לא יכול להיות, ‫זה לא מתרץ.

‫בגלל שגם מצוות שלא מגיעים בזמן הזה, ‫הרמב״ם צריך לספור את זה.

‫לכן בא אבנינז ואומר משהו מאוד מאוד יפה. ‫הוא אומר כזה דבר.

‫הוא אומר,

יש עוד מחלוקת רמב״ם ורמב״ן,

לגבי מניין המצוות.

‫נקרא באיזה מצווה?

‫יש מצווה של בניין הבית מקדש.

‫הרמב״ם אומר, ‫יש מצווה לבנות הבית מקדש.

‫הרמב״ם

לא מביא מצווה... ‫הרמב״ם אומר, יש עוד מצווה.

‫חוץ מלבנות בית מקדש, ‫יש מצווה לבית מקדש, זה מצווה אחת.

‫עוד מצווה לבנות אהרון והקפוירס. ‫אהרון.

‫-עכשיו אסור לעשות את זה. ‫לא, לא, אני מדבר בבניין מצוות מדורייתא, ‫כאילו בזמן התורה.

איך? אה, כן.

עושה מצוות, רשימה של המצוות שהתורה נתנה ועושים פה רשימה

אז הרמב״ם עושה פה סדר,

עושה מצווה אחת של בניין המקדש

הרמב״ם אומר רגע חכה, יש פה שתי מצוות

אחד לבנות בית מקדש

והשני מצווה אחר לבנות את הכלים, את הארון ואת הכפוירס

אז למה הרמב״ם עושה הכל ביחד והרמב״ם מחלק לשתיים?

אז אבנינזר מסביר שהרמב״ם אוחז

שהתכלית של בית המקדש

זה בשביל הארון והכפוירס, זה העיקר

לכן אני כולל אותם במצווה אחת

אני לא עושה מזה שתי מצוות

למה יש לנו בית מקדש?

כדי שיש שם האי כתכלית של בית מקדש זה כדי שאהרון והכפוירס והכרובים זה התכלית, זה המקום הכי קדוש בבית המקדש

ולכן המצווה של בניין מקדש ובניין אהרון זה הכל מצווה אחת.

הרמב״ן מפצל אותו לשתיים.

עכשיו אם אנחנו כבר מדברים על העניין הזה של אהרון והכרובים,

יש לו משהו מאוד מאוד, השבוע ראיתי נפש החיים מדהים.

הוא מביא חז״ל, כולנו יודעים את החז״ל הזה, אבל הוא מסביר את זה עם עוד תוספת משהו מעניין.

אנחנו יודעים שהכרובים היו פניהם איש של אחיו.

פניהם איש של אחיו.

מה זה שתי הכרובים האלה?

מה זה שתי הכרובים? אתם יודעים מה זה כנגד מה?

אז כתוב בזוהר שאחד היה זכר ואחד היה נקבה.

הזכר זה כנגד הקדוש ברוך הוא

והנקבה זה כנגד כלל ישראל.

הוא אומר שכשהיו מסתכלים אחד על השני,

זה סימן שכלל ישראל,

ליבם לקדוש ברוך הוא.

כשהיו העורף, אחד דרך השני, כשהסתכלו לגמרי בכיוון השני,

זה סימן שכלל ישראל בכלל לא חושבים על הקדוש ברוך הוא.

אבל הוא אומר עוד דבר, אומר הזוהר הקדוש, הוא אומר ככה.

אבל זה לא מאה אחוז או מאה אחוז, זה גם הלך באמצע.

זאת אומרת, זה כמו באוטו שלך, אתה רואה איזה מהירות אתה הולך,

כן? זה מראה לך איזה מהירות, אז אותו דבר ככה. הכרובים,

זה הלך לפי, כל שנייה זה כאילו זה...

הכל זמן זז.

כל הזמן המצב של כלל ישראל היה,

הסתכלו על הכלובים, אפשר לראות בכלובים את המצב הכללי שכלל ישראל כלפי הקדוש ברוך הוא.

ותמיד היה המקום הזה נגיש להסתכל עליו? לא, אז כתוב בחז'ל שבעלייה לרגל,

בג' לרגלים, היו פותחים את ה...

היו פותחים את הפרויחס כדי לראות את המצב.

רק שלוש פעמים בשנה.

כן, אז איך...

טוב, אז מה אנחנו לומדים מזה? זה מציאות.

זה מציאות. זאת אומרת, המצב הכללי של כלל ישראל כלפי הקדוש ברוך הוא היה,

כל הזמן אפשר לראות את זה.

היה אפשר גם לפתוח את הארון,

אם לא היו פותחים את זה ולא היו רואים... אז כתוב שהיה שם המן, והוציא את המן לראות אותם כשהיה מצב בכלל שלא ידעו

מאיפה אנחנו, אין לנו פרנסה,

אז הוציאו את המן והראו לכולם. לא יודע אם היו פותחים את זה סתם ככה.

אבל כפועל זה דבר מעניין. אז איכא תכלס, העניין של בית מקדש,

בשביל מה יש לנו מקדש?

כדי שיהיה לנו ארון ופרויחס והקרובים,

כדי לראות את המצב שלנו כלפי הקדוש ברוך הוא.

עכשיו,

עכשיו הוא מסביר, עכשיו הוא אומר ככה.

הרמב״ן אומר,

מכיוון שזה שתי מצוות, אני מחלק אותו לשתיים.

הרמב״ן אומר,

אתה לא מחלק את זה לשתיים, בגלל שזה אותו רעיון.

אומר אבני נייזר,

זה בדיוק אותו מחלוקת שיש לנו פה לגבי יישובי ישראל.

יש מצווה, החניהם תחרימם. זאת אומרת, יש מצווה,

כשכלל ישראל עולים ממצרים,

יש להם עניין להשמיד את כל השבע עמים שהיו פה.

לנקות את הארץ ולהוציא אותם מפה,

שלא יהיו פה גויים פה בארץ.

הרמב״ם אומר,

התכלית של המצווה הזאת,

בשביל מה? סתם להעיף את הגויים מפה? בשביל מה?

מה התכלית של המצווה, אומר הרמב״ם?

התכלית של המצווה, כדי שאנחנו נוכל לגור פה.

זאת אומרת, זה לא שתי רעיונות.

הרעיון להוציא את הגויים זה כדי שאנחנו נגור בארץ ישראל.

אז אומר אבני נייזר, לכן הרמב״ם אומר, זה מצווה אחת.

אני לא מפצה אותו לשתיים.

כמו בבית מקדש, אני אומר, בניין המקדש זה כדי שיהיה לנו ארון,

ולכן אני לא מפצה לשתיים, זה מצווה אחת.

אותו דבר, הרעיון,

הרעיון של להוציא את אומות העולם,

את שבע העמים מארץ ישראל, הוא כדי לאפשר יישוב

כלל יישוב בתוך ארץ ישראל,

ולכן אני עושה אותו מצווה אחת. כך אומר הרמב״ם.

אבל ודאי הרמב״ם אומר שהיום יישוב אצל זה מצווה דור רייטא, ודאי זו מצווה.

הוא לא מונה את זה בגלל שזה כבר מנה בתוך המצווה של להוציא את הגויים, בגלל שזה אותו רעיון.

הרמב״ם, לשיטתו, אומר לו.

נכון זה אותו רעיון, אבל למעשה זה שתי פעולות.

קודם כל צריך להוציא את הגויים,

זה מצווה אחת, אומר הרמב״ם,

וחוץ מזה, יש אחר כך עוד מצווה ליישב את הארץ,

לגור פה היהודים בארץ.

הרמב״ם לא צריך ללמוד את העיקריים, לא את הצדדים.

נכון, אז זה לא נכון, וגם בבית המקדש הוא לא עושה את העיקריים, הוא מת...

גם בבית המקדש הוא קשה.

הכלים,

כן, בכל זאת הוא מונה את בניין בית בקדש.

אז הוא כאילו, הרב אומר, אני אגיד לך מה צריך לעשות ותבין לבד.

אני לא מונה לך את התכלית בגלל שזה בשביל התכלית.

אז אתה יודע, קח שזה דרך הרמב״ם.

הרב אומר לך את המצווה שצריכים לעשות,

בשביל המצווה העקרי, זה אני לא מונה לך, זה תבין לבד, תפתח את הפסוקים, תבין מה התפקיד של המצווה.

של המצווה.

יש בית מקדש בשביל אהרון,

יש הוצאת הגויים כדי להגיע לישובי עץ ישראל.

אז הוא לומד באמת, עבדנזל לומד שגם הרמב״ם וגם כל העם המפליגה אומר שזו מצווה גם בדברי הישראלי. אז הוא שואל שאלה, נו,

אז איפה אנחנו היום?

למה

כל היהודים, כל הראשונים והאחרונים והמאורואים לא באו לארץ לקיים את המצווה?

אז למעשה יש פה טויסוס,

יש פה טויסוס במסכת כתובות, דף ק. י. ב.

טויסוס אומר שאינו נוהג בזמן הזה.

טויסוס אומר, טויסוס מאוד מפורסם, מדברים על הטויסוס הזה.

טויסוס אומר מצוות יישובי עץ ישראל אינו נוהג בזמן הזה.

למה לא?

דאי כסכנת דרכים.

טויסוס אומר להגיע אליו זה סכנה.

לא קורה היום שיש מטוסים וכולי.

כל הדרך הזה זה סכנה. לכן מה?

שואלים עליו, אז זו סכנה. אז מה?

גם לעשות מלחמת ישות זה גם סכנה.

אבל יש מצווה לעשות את זה,

מצווה של כיבוש הארץ,

זה סכנה. יש מצווה שעושים סכנה. מה זה? זה לא מצווה. מה?

סתם דברו במצווה להתנגד במלחמה נמצאת. לא דיברו על סכנה.

יכול להיות.

אוקיי.

אבל עדיין לא מובן כל כך. אז מה?

אז טוב, אז סכנה מבטלים מצווה דורייסא?

טוב, אתה אומר שיש פטוש של עוינס. זה מה? זה פיקוח נפש?

לא משהו שזה פיקוח נפש.

צריכים לדעת מה הפשט בזה.

אחר כך רבינו חיים אומר,

זה לא מצווה לדו בארץ ישראל בכלל.

זאת אומרת, גם אם זה לא סכנה,

אין מצווה היום לדו בארץ ישראל. כך אומר רבינו חיים.

למה?

כי יש כמה מצוות התלויות בארץ

וכמה עונשים,

ואין אנו יכולים להיזהם מהם ולעמוד עליהם.

הוא אומר,

יש פה,

אז יש פה, נדון, מה הוא מתכוון להגיד כאן?

הוא אומר, קודם כל, יש מצוות התלויות בארץ,

אז מה?

לכן מה? יש שוויס.

אז היום ברוך השם יש קרן השוויס,

אנחנו מאורגנים,

אבל אז בזמן הראשונים לגור פה בארץ, לעשות, זאת אומרת, בשוויס הכל מת.

אי אפשר לקרות ככה, זה בלתי אפשרי.

היום יש עיגונים, אבל אז זה לא שייך.

ותרומות ומעשרות, גם כן, אנשים לא ידעו את ההלכות כמו שצריך. בזמן הראשונים לא היה דרך אמונה. חנק גינסקי עשה פה חסד גדול, שעשה משנה ברורי על רכישוויס,

אבל לפני זה אנשים, לא היה שולחן ערוך על זה, זה דבר מאוד מאוד קשה.

אז אנשים לא ידעו את ההלכות,

לא יכלו לקיים את המצוות.

לכן,

הוא אומר, בגלל זה אין מצווה לדעו בארץ. זאת אומרת, לגור פה בארץ,

בלי שמירת מצוות,

זה לא כדאי, זה לא מומלץ.

אתה עובד הרבה מצוות תלויות בארץ, לא כדאי לך.

וכמה אנשים,

יש כאלה שרוצים ללמוד מותנת, שמישהו עושה עבירה בארץ,

לא דווקא מצוות תלויות בארץ, סתם.

מחלש שבת בארץ זה יותר גרוע מלהיות מחלש שבת בחוץ לארץ. למה?

שזה פלטין של מלך.

פה בארץ ישראל זה פלטין של מלך,

כשאחד שמחלל מצוות בארץ זה הרבה יותר קשה מלחלל מצוות בחוץ לארץ.

למה?

זה פלטין של מלך.

יש לי חבר שהסבא שלו פעם היה,

פעם הזמינו אותו להיות בארמון המלכה באנגליה.

אז הוא סיפר דבר מאוד, אני חושב שיש בזה לימוד השכל.

אז הוא הזמין אותו גם לישון שם, אז לילה אחד הוא ישן שם בתוך הארמון,

והוא שם את הכסף שלו, המטבעות שלו מהכיס, הוא שם אותן ליד השולחן שלו,

ויצא החוצה. כשהוא חזר,

הוא ראה שהמנקה שם, המנקה את החדר,

סידר את כל המטבעות,

שהתמונה של המלכה תהיה למעלה.

אז הוא שאל אותו, מה אתה עושה פה?

אז הוא אמר, פה יש חוק בארמון

שכל המטבעות שיש, בכל המטבעות שבאנגליה יש תמונה של המלכה.

מצד שני שהיה את המספר,

שזה לא כבוד שהתמונה של המלכה תהיה למטה,

צריכים שתהיה למעלה.

זה דיוק שלהם.

עכשיו זה לא,

בכל הארץ אתה יכול לעשות את זה איך שאתה רוצה, אבל בתוך ההמון של המלכה יש פה כבוד אחר.

זה אותו דבר פה.

בן אדם עושה מצוות עבירות מחוץ לארץ,

זה עבירות, אבל פה בתוך פרטון של בן אדם לעשות עבירות זה הבט החמור.

וכן בן אלחיים,

בטייסוס אומר,

שהיום

אין מצווה, זה מצווה לא נוהג.

זה קצת פלא, מבטלים מצווה בגלל שחשש שיבואו לעשות עבירות.

מדברים על זה גם כן, איך זה יכול לקרות לדבר? שמבטלים מצווה דאורייתא בגלל שאתה אומר שאם תבוא לארץ ותעשה עבירות,

זה יותר חמור מנסות אותם בחוץ לארץ.

מה?

המשי הפרוע זה מצווה.

בסדר, אז מה זה הדבר הזה?

תעשה מצווה זאת, תעשה עבירה,

אז לכן לא...

טוב, אז מבטלים מצווה זאת בגלל שמצווה זאת? כל אחד תעשה את המצווה הזאת. מה אתם...

כן, זה משהו אחר.

זה שאלה, נכון, שלא יבואו בחומה.

נכון. אז הוא עכשיו רוצה להגיד תירוץ למה

היום לא נהגים מצווה, זה בגלל שהגמור אומרת כאן,

שאחד מהשבועות שהשביע הקדוש ברוך את ישראל,

שלא יהיו, שלא יעלו פה בחומה. ורשי אומר,

מה זה לא יעלו בחומה?

יד, יחד ביד חזקה.

זאת אומרת, אסור לעלות לארץ

נגד אומות העולם,

לעשות פה ביד חזקה.

אז זה עבדינזם מביא את התירוץ הזה.

הוא אומר, אבל... ואם אתה מקבל רשות מהאומות?

אפשר לקבל רשות.

ואפשר לבוא בתור יחידים, למה יחידים לא עולים?

זה מצווה ליחוד, זה לא מצווה לרבים,

כל יחיד ויחיד. למה במשך הדור לא מצאנו שאנשים יחידים יבואו לארץ ולעשות את זה?

זו השאלה של עבדינזר. הוא רוצה להבין מה...

אבל אלה שלא באו, איך אתה מסביר אותם?

לא מצאנו שהיה איזושהי דחיפה לעשות את זה. למה לא עשו את זה?

היו צריכים להגיע מהרבנים. זה הגיע מה...

לא מהרבנים. אבל למה הרבנים לא דחפו את הדבר הזה במשך הדורות? זו השאלה שהוא שואל.

אז כדי לתרץ מה שאומר,

להסביר את התירוץ, יש פה הקדמה כזאת.

הפסוק אומר, בספר דברים, כתוב ככה, לא תסגיר עבד אל אדוניו.

מה זה, יש איסור להסגיר עבד אל אדוניו? מה זה האיסור הזה להסגיר עבד אל אדוניו? מישהו יודע פה מה זה האיסור הזה?

אז רשי מסביר, יש מחלוקת מהכוונה, רשי מסביר,

וזו גמרא בגיטיל,

שעבד

שגר בחוץ לארץ עם המשפחה שלו, עם האדון שלו,

בורח מהמשפחה שלו והגיע עכשיו לארץ ישראל.

ואתה תופס אותו, ואומר, מה אתה עושה פה? אני ברחתי. מאיפה ברחתי?

מצרפת.

המשפחה שלי, שאני עובד איתה, גר מצרפת.

אסור לך להסגיר אותו ולהחזיר אותו למשפחה הזאת.

למה לא?

למה אסור להחזיר אותו ל... מה, אתה שייך למשפחה הזאת?

יש איסור בתורה, דאורייתא,

אסור להסגיר אותו ולהחזיר אותו למשפחה שלו מחוץ לארץ. למה?

שאתה מבטל ממנו יישוב ארץ ישראל.

עכשיו הוא בארץ?

אם הוא בורח ממקום אחד למקום השני בחוץ לארץ, אתה יכול להחזיר אותו, זה חשוב איזה ביידה, לבד לך עבד, ייקח אותו בחזרה.

אבל כאן עבד כנעני, מדובר על עבד כנעני.

עבד כנעני,

הוא גר בארץ עכשיו, הוא מקיים איש של עצמי, ואסור לך להחזיר אותו ולהסגיר אותו חזרה למשפחה שלו בחוץ לארץ.

אתה מבטל אותו מצווה איש של עץ ישראל. ככה חתוב... כמו תאילנדים פה וכל ה... הם לא עבד כנעני, הם גויים.

עבד קנעני, לא, עבד קנעני הוא יהודי כמו אישה.

הוא מל וטבל. זה קנעני של ישראל. כן, כן, ודאי. אבל עבד קנעני של גוי?

זה לא עבד קנעני.

עבד קנעני זה ישראל. מה זה עבד קנעני?

עבד קנעני, שישראל קנה אותו,

הוא מל וטבל וקיבל מרות של האדון שלו.

רגע, ואם זה עבד של גוי וכו'? זה לא עבד, זה עבד, זה לא עבד קנעני. לא, עבד קנעני זה עבד של יהודי.

הוא גוי.

לא, אבל אם זה עבד של גוי מחוץ לארץ, של ברח וכמו לארץ,

מותר להחזיר אותו.

מה אתה מתייצג בזה? מה אתה נכנס למריבה של שתי גויים? מה אכפת לך?

זה לא קשור אליך.

עבד קנעני זה יהודי, הוא חצי יהודי, כמו אישה.

יש לו מצוות כמו אישה.

אבל יהודי הוא מל וטבל,

רק הוא לא נהיה יהודי בגלל שהאדון קנה אותו ולא נתן לו שיהיה יהודי.

בסדר. אסור לך להסגיר אותו.

עכשיו, הגמרא בגיתין אומרת דבר, והרם פוסק אותו,

לא רק

כשהאדון מחוץ לארץ

והוא מגיע, אסור לך להחזיר אותו לאדון,

אלא,

הגמרא אומרת גם פה וגם בגיתין,

אם הוא מגיע לארץ, העבד מגיע לארץ,

והאדון רוצה להישאר בחוץ לארץ.

אומרים לאדון, כבוד האדון,

תשחרר את העבד שלך.

למה לשחרר אותו?

מותר לי להחזיר עבד כנעני,

אל תחזיר אותו אלא שיישאר בארץ, כאן,

הוא יקיים מצוות יישובי ארץ ישראל,

והוא יעבוד בשבילי פה.

למה אני חייב לשחרר אותו?

כתוב כאן,

גם הגמרא כאן אומר את זה,

עבד שברח מחוץ לארץ, לארץ, עמלין עליה, עמלין לאדון,

זבני הוכר וזיר, משום מישהו בארץ ישראל. תשכלל אותו,

בגלל שהוא צריך לקיים מישהו, בגלל שהוא צריך לקיים מישהו.

אז שואל אבנזר לא מבין, בשלב אני מבין,

אתה לא יכול לקחת את העבד הזה ולהגיד לו, תחזור לאדון שלך בצרפת,

כן?

בגלל שהעבד כנעני רוצה להיות בארץ, הוא רוצה לקיים מצווה,

איש ועץ ישראל.

אבל שואל אבנזר לא מבין.

אני אומר, בסדר, אתה רוצה שיישאר פה? תישאר פה, אבל תישאר העבד שלי.

למה אני חייב לשחרר אותו?

אני אשאר בצרפת,

אתה תסתובב פה בארץ,

כן?

ויום אחד אני אעבור לגוגו בארץ, אתה...

אבל למה אסור לאדון שנמצא בחוץ לארץ להחזיק עבד כנעני בארץ?

מאיפה נובע איסור הזה? יותר מדי מבקע איסור, עולם לעבדי עבודה.

מה?

לשחרר אותו. נכון, נכון, נכון, נכון, בוודאי.

בוודאי, אתה מוסיף.

איסור לשחרר אותו.

עוד פעם,

התורה אומרת, אסור לך לקחת את העבד כנעני ולהחזיר אותו לחוץ לארץ. למה?

שאתה מבטל את המצווה של איש ועץ ישראל.

אבל למה אסור,

הוא אומר, בסדר, אתה רוצה להישאר בתקופת עבד כנעני, אתה רוצה להסתובב פה? תישאר פה בארץ, אין לי בעיה.

אבל למה אני חייב לשחרר אותך?

אני אשאר אדון שלך,

אתה תהיה פה בארץ, אני אשאר בחוץ לארץ,

וכשאני אבוא לבקר פה מדי פעם,

אני...

כשאני אבוא לבקר פעם, אתה תשאל אותו אותי, למה אני חייב לשחרר אותך?

וכתוב שכל פינת האדון, הוא חייב לשחרר אותו.

מה זה הדבר הזה?

מה זה ההלכה הזאת?

מאיפה זה נלמד?

‫ככה שהוא יבין איזה.

‫זה אומר יסוד מאוד מאוד גדול.

‫אומר כזה דבר.

‫יש הלוחה,

‫יש הלוחה של קום פסח.

‫אנחנו יודעים מה זה קום פסח.

‫מה זה עניין של קום פסח ודם מילה? ‫הם יודעים שכלל שרצו ממצרים...

‫כלל שרצו ממצרים בזכות שתי מצוות,

‫דם מילה ודם פסח.

‫טוב, זה אנחנו מבינים, ‫מה העניין של דם מילה,

שעל ידי שאנחנו עושים בית מילה, אנחנו משבדים את עצמי לקדוש ברוך הוא,

מבינים, יפה מאוד.

קום פסח, אנחנו מבינים מה אין שקום פסח,

שהפסח היה אבוד הזרה,

הקבץ היה אבוד הזרה של המצרים,

אנחנו שוחטים אותו,

על ידי שאנחנו שוחטים את האבוד הזורע,

אנחנו משבדים את עצמי לקדוש ברוך הוא,

מבין.

מה זה הדבר הזה של אכילת קום פסח?

יש מצווה לאכול את הבשר של קום פסח, ולא רק זה,

אחד שלא יכול לאכול, זקן,

הוא לא יכול לאכול,

אסור לשחוט את קום פסח בשבילו.

למה צריכים, הרי אכילת קום פסח לא מעכבת,

נכון?

אז מה אכפת לי, למה צריכים לשחוט המנת שהוא יאכל לאכול?

מה זה אכילה כל כך חשוב?

זה מאוד מאוד חשוב אכילה. כל הקורבנות,

מותר לך לשחוט קורבן לבן אדם מקום חטאת,

מקום שלמים. מותר לך לשחוט קורבן בשביל בן אדם שגם כן לא יכול לאכול?

הוא לא יכול, מישהו אחר יאכל.

קום פסח לא ככה.

אסור לאכול קום פסח בשביל בן אדם שהוא לא יכול לאכול. למה?

מה זה אכילה הזו כל כך חשוב?

מה זה אכילה של קום פסח? מה זה כל כך חשוב?

שאלה אחת. עוד שאלה.

כתוב אחד שיש לו עבד,

כן?

אסור לעבד

לאכול קום פסח בלי רשות של האדון של מישהו אחר. אסור לעבד לאכול קום פסח

של עצמו, אסור לעבד, עבד כנעני,

אסור לו לעשות לעצמו קום פסח בלי רשות האדון.

למה?

מה אכפת לי? למה הוא לא יכול להתחבן עם מישהו אחר?

מה הולך פה?

אז הוא אומר כזה יסוד.

חלק,

כלל שהיו במצרים,

מאיפה הם קיבלו מזונות?

מה המצרים?

הרעיון של עבד

שהמזונות שלו מקבל מהאדון.

הוא בעצמו אין על חשבון בנק.

הוא בעצמו כלום.

מה שאדון שם על הצלחת זה מה שהוא אוכל.

הוא כל הזמן תלוי באדון שלו.

מאיפה שאתה מקבל את המזונות זה סימן

אתה מחובר לדבר הזה. אם אתה צריך את האדון שלך,

הוא האדון, הוא מביא לך מזונות,

אתה תלוי אליו.

המושג של עבד

אין לו בנק, אין לו כסף, אין לו כלום.

כל מה שיש לו,

אם האדון שם עליו את הפוך האדמה על הצלחת, זה מה שיהיה לך היום.

שם לך בשר, יש לך בשר.

המזונות הוא מחובר אליו.

כשכלל ישראל היו במצרים הם אכלו מזונות של המצרים.

המצרים לא היו להם אוכל בעצמם. כל האוכל הגיע למצרים. זה להראות עבדות למצרים, כן?

ברוך הוא אומר, אני רוצה שתצא ממצרים.

לא רק להראות

ברית מילה ושחיטת עקום פסח, אלא גם בחלק של האכילה.

שתבין שהמזונות שלך, האוכל שלך, מאיפה זה מגיע?

זה מגיע מהקדוש בולכו.

לכן אני רוצה שתעשה קום פסח, תשמע משהו יפה.

אני רוצה שתעשה קום פסח

ותאכל את הקום פסח,

לדעת שהאכילה שלך זה משוכן קבוע, זה מהקדוש בולכו.

עד עכשיו אכלת מזונות כמו עבד מהמצרים.

עכשיו אני רוצה שתשתכלל מזה.

מהיום אני רוצה שהאוכל והמזונות שלך יהיה מהקדוש בולכו, ישר מהקדוש בולכו.

זה מראה שאתה עבד של הקדוש בולכו עכשיו.

מאיפה שבן אדם מקבל את האוכל שלו,

זה מראה איפה הוא נמצא,

הוא עבד של מי.

ולכן, כתוב אחר כך, משהו מעניין כתוב,

שהם התלוננו ואמרו, זכרנו את הדגה שאכלנו במצרים חינם.

הם לא רצו להיות, זה הגיע למצב כשהתלוננו במדבר,

אמרו,

אנחנו לא אוהבים את הדבר הזה,

אנחנו רוצים לחזור למצב של מצרים חינם.

מה זה חינם? חינם אומר שחינם הוא מהמצוות.

כשאכלנו מן המצרים,

היינו כאילו משוחררים מהקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא, המזלונות שלנו מהמצרים.

אם אנחנו צריכים לקבל מזלונות ישר מהקדוש ברוך הוא,

זה מראה שאנחנו תלויים בו.

הקדוש ברוך הוא רצה,

תעשה קום פסח

ותאכל את הבשר, וכשאוכלים את הבשר של קום פסח אנחנו מראים אנחנו כבר לא עבדים של מצרים, אנחנו עבדים של הקדוש ברוך הוא. מאיפה שאתה מקבל את האוכל שלך, את הסנדוויץ' שלך, מי נותן לך את הסנדוויץ',

זה מה לך שאתה מחובר אליו.

זה העניין של מזונות.

לכן,

לכן עבד,

לכן עבד, עכשיו הוא אומר ככה, עבד כנעני,

עבד כנעני הוא מקבל את המזונות שלו, מאיפה הוא מקבל את המזונות שלו?

מהאדון שלו.

אז אם אין לו רשות מהאדון לאכול את זה,

אז הוא כפוף לאדון.

אז הוא לא יכול לאכול את הבשר הזה. הוא צריך להיות מהאדון שלו לקבל את הדבר הזה.

עכשיו הוא מסביר ככה.

הגמור אומרת, כמו שאתה הבאתי גמור קודם,

כל מי שגע בחוץ לארץ כאילו אין לו אלוקה.

וכל מי שגע בארץ ישראל יש לו אלוקה.

עוד דבר הגמור אומרת.

כל מי שגע בחוץ לארץ כאילו עובד עבור זרע.

מה זה הדבר הזה?

כל אחות שצדקים עכשיו עובדי ונזרה עכשיו?

איך הגמור עומד כזה דבר?

כל מי שגר בחוץ לארץ כאילו אין לאלוקה.

וכל מי שגר בארץ יש לו אלוקה.

מה זה המשפט הזה?

זה קצת חריף, לא? מה פשוט מי גמור הזה?

אז הבן יוידע וגם אבדנזר שניהם אומרים אותו רעיון,

שהגמור עומד ככה, הגמור בתייניס אומרת,

גמור בתייניס אומרת,

שיש, הגמור בתייניס עומד ככה,

יש הבדל בין ארץ ישראל לחוץ לארץ.

הגשם שיורד בארץ ישראל זה ישר מהקדוש ברוך הוא.

מה שאין כן,

כל ההשפעה והגשם והפרנסה והמזונות שיש בחוץ לארץ,

זה דרך שר של אותו ארץ.

כל ארץ יש לו שר,

יש לו כאילו מלאך,

והקדוש ברוך הוא לא משפיע ישר, ישיר, לאותו ארץ.

הוא משפיע רק לשר, והשר משפיע לארץ.

זאת אומרת, מי שיגע בחוץ לארץ ישראל,

המזונות שלו ישר מהקדוש ברוך הוא.

מי שיגע בחוץ לארץ,

המזונות שלו זה דרך שר ודרך מלאך, דרך שליח,

ואז הוא מקבל את זה. ככה הגמור בתייניס אומרת.

אז זה ככה, מי שיגע בארץ,

יש לו אלוקה.

יש לו קשר ישיר

עם האבוי רואי לו.

הוא מקבל את המזונות שלו ישר מהקדוש ברוך הוא.

איך נכשל במדבר?

מה?

כשבמדבר עוד לא נכנסו לארץ וכזו לחמיים מן השמים.

זה היה מצב לא טבעי, זה היה משהו מיוחד

כשבמדבר.

זה היה עם סתם או שזה היה ישר לגבי חמיים? לא, זה היה ישר לגבי חמיים. לא, זה היה שם. באורך ללמון זה משהו אחר. זה היה התקופה,

היו במדבר. חוכמה היא,

הם רצו להישאר במדבר. כשמור רצה תיכנס לארץ ותחיה בארץ כאילו אתה באוכלי המן.

כן?

יש פה דיוק יפה על הפסוק שכתוב שכשכלל שראו את המן,

הסתכלו ולא ידעו מה הוא.

לא ידעו מה זה, מה זה הדבר הזה? זה לבן, לא ידעו מה זה הדבר הזה.

אומר לה הפסוק,

אחושבוך אומר להם,

הוא הלחם אשר, מה איך אומר הפסוק?

אשר, הוא הלחם אשר שאכלת, לא שנעבר.

אז המדרש אומר, מה זה הדבר הזה שאכלת?

שאוכלים, מה זה אכלת?

אז הוא אומר,

המדרש אומר שזה האוכל, זה המן שאכלוש ברוך הוא יצר אותו בזמן ברירת העולם בין השמשות,

אז לכן לא שנעבר.

אני חושב, אולי זה כפשט אחר, אולי,

שהרעיון של המון הוא ככה,

אם אדם אוכל מן,

הוא מבין שזה מקוש ברוך הוא. מה, זה לא מובן, זה לא טבעי, אני, זה אפילו,

זה יורד בקנה, לא בוושל בכלל.

זה לחם שנבלע באיברים, בן אדם לא צריך, אין לזה שום פסולת.

אז בן אדם אוכל מן, הוא מבין שזה מהקדוש ברוך הוא.

אומר הקדוש ברוך הוא, הרעיון של המון,

לא שתאכל את המון ותחשוב, או, זה מהקדוש ברוך הוא.

אני רוצה שתבין שגם הלחם שאתה אוכל,

זה גם כן מהקדוש ברוך הוא.

כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם.

למה כשבן אדם אוכל לחם, תבין את זה, למה בן אדם אוכל לחם הוא נהיה בריא וכשאוכל פלסטיק זה לא משביע אותו? למה פלסטיק לא משביע אותו ולחם כן? יש לזה היגיון?

אין שום היגיון. מה יש בלחם שאין בפלסטיק?

אם אתה אוכל עץ,

אתה, חתיכת עץ, תאכל את זה, זה לא משביע אותך.

תאכל חיטה,

לחם מתאר, מה ההבדל?

אלא מה כושבוך אמר.

הרעיון של מון הוא שבן אדם יפנים ויבין,

כמו שהמן

זה דבר לא טבעי,

וזה רק מסביר, בגלל שהקדוש ברוך הוא אומר, זה מסביר אותך.

אותו לבן לחם, אתה צריך להפנים אותו. זה הלחם שאכלתי.

אה, זה תמיד מה שאכלתי. זה גם כן מת השם ההת הזאת. זה גם כן מהקדוש ברוך הוא.

עכשיו,

זה היה קילקוס.

עכשיו נחשבו לארץ ישראל.

הקדוש ברוך הוא אומר, חוכמה גדולה.

עכשיו בוא נראה אותך בארץ שלך,

שאתה צריך לחרוש ולקצור ולעבוד באדמה ולראות את ההצלחות שלך.

ופה אני רוצה שתגיעי להכרה שהכל מהקדוש ברוך הוא.

זה החוכמה.

זה החוכמה.

אז כשאנחנו בארץ ישראל,

ההשפעה היא עכשיו מהקדוש ברוך הוא. הגשם ישר מהקדוש ברוך הוא.

בחוץ לארץ עומד הגמור בטייניס,

ההשפעה, הגשם, המזונות, הפרנסה, מגיע דרך שר.

ככה כתוב בגמור.

אומר עבדינינזר ככה.

אומר עבדינינזר,

עכשיו אני מבין למה העבד הזה לא יכול לקיים

מצווה שישב ארץ ישראל.

העבד הזה,

מאיפה המזונות שלו?

אז אם האדון שלו גר בחוץ לארץ,

אז האדון מקבל פרנסה מאיפה?

לא מהקדוש ברוך הוא.

לא ישר מהקדוש ברוך הוא.

הוא מקבל את זה דרך השר של אותו מדינה.

השר של צרפת.

השר של המלאך של צרפת. משם הוא מקבל את זה.

אז לכן,

אתה תשמע איזה חידוש הוא אומר.

העבד הזה,

שעכשיו ברח ונמצא בארץ עכשיו,

הוא לא יכול לקיים את המצווה של ישב ארץ ישראל

בגלל שהוא מקבל מהשפעה לא ישיר מהקדוש ברוך הוא.

כדי לקיים מצווה של ישב ארץ ישראל,

צריך להיות שבן אדם מקבל השפעה ישירה מקדוש ברוך הוא.

ישר מקדוש ברוך הוא, לא דרך שר.

ואם אתה, כבוד העבד,

עדיין, האדון שלך גר בחוץ לארץ,

מאיפה הפרנסה שלו,

מאיפה הוא חי, האדון שלך?

לא מהקדוש ברוך הוא, לא ישר, אלא דרך הסר.

אז זו בעיה בישוב הישראלי.

והישוב הישראלי שלך קשור לשר של חוץ לארץ,

אתה לא יכול לקיים את המצווה. אפילו שאתה יושב פה.

אתה נמצא בארץ, אתה מסתובב בארץ פה.

אתה לא מקווה יישוב הישראלי.

נכון.

לא, לא להסגיר.

כן, כן, כן, לא צריך לשחרר אותו.

זה לא רק להסגיר.

להסגיר את המזמורים. ודאי. יש פעם שזה עבד כנעני בתורה.

יש כזה פעם שזה עבד כנעני בתורה, בארץ ישראל.

תלוי איפה אדון גר. אם האדון גר בארץ,

והאדון מקבל את ההשפעה שלו ישר מהקדוש ברוך הוא,

אז גם העבד מקבל מהאדון שזה ישר מהקדוש ברוך הוא, אז זה יכול לקיים מצווה, איש בארץ ישראל.

אבל אם האדון נמצא בחוץ לארץ,

וההשפעה של הפרנסה והמזונות של האדון מגיעה דרך שר,

לא דרך ישם הקדוש ברוך הוא,

והוא מקבל כל הזמן כסף מהאדון,

בגלל שמזונות של העבד זה מהאדון,

כן?

אז ממילא העבד לא יכול לקיים את זה בשביל ישראל.

זה חלק רדוש.

על ידי שאירו שמקבל איך כן... רגע, עוד מעט נגיד לזה, עוד מעט נגיד לזה.

עכשיו אומר אבנן עזר,

היום,

אני מדבר בתקופה של אבננזר, היום זו יכולת אחרת.

הוא אומר, בתקופה שלנו, ככה הוא אומר, בתקופה שלנו, אבננזר, אין פה תשתית פה, אין פה... לא הייתה אז מדינה, לא היה,

לא היה שום דבר פה

בזמן אבננזר.

אז כל מי שהגיע לארץ, אז, בתקופה של אבננזר,

הגיע עם, לא זאת אומרת, הקופות הצהובות של ילמי בלנס. מה זה, אתה יודע, הקופות, מאיפה זה,

הקופות הצהובות של ילמי בלנס. אתה מכיר את הדבר הזה?

מאיפה זה התחיל?

זה התחיל בפולין, זה התחיל,

כשאנשים הגיעו לארץ לא היה פה כסף, לא היה פרנסה, היה כלום.

אנשים היו תורמים כסף

בקופות הצדקות האלה, ואז היו מביאים את הכסף לארץ פה. אז כל מי שחי פה בארץ לא היה לו פרנסה.

לא היה ממה להתפרנס, לא היה פה שום עסקים, שום דבר לא היה פה.

למה הוא עשה עד כחד לדמה ולגבורה? איפה האדמה? כל האבנים, מה זה, אתה יודע, נראה האדמה פה, היה עץ שמם פה, לא היה כלום.

אז הוא אומר לדיון, מי שמגיע לארץ פה,

אז הוא לא מתפרנס מעצמו,

מאיפה יש לו פרנסה?

הוא מקבל תרומות מחוץ לארץ.

הוא אומר רבי נזר, אין פה מצווה יישובי ישראל כמו שצריך, למה?

שאתה נמצא בארץ פה,

ומאיפה הפרנסה שלך? מחוץ לארץ.

ככה רבי נזר.

אז אתה כמו העבד הזה.

זה לא נקרא יישובי ישראל.

בגלל שיישובי ישראל כוונה לגור פה בארץ

ולקבל השפעה ישירה מהקדוש ברוך הוא.

וכאן אתה מקבל מחוץ לארץ, והם מקבלים מסחר של החוץ לארץ שלהם.

אז לכן,

זה לא מצווה שישובי כמו שצריך, ולכן אי אפשר לקיים. אבל, אבל, יש פה אבל גדול.

הוא אומר,

כל מה שאנחנו אומרים,

שאם אתה מקבל תרומה ממישהו,

זה כאילו שאתה מקבל דרך הצינור שפע שלו,

דווקא זה בתור סתם צדקה.

אבל אומר רבי נזר,

אם הם נותנים את זה לתלמוד חוכם

כדי שילמד תורה,

זה לא תרומה.

זה לא נקרא, זה לא נקרא שאתה תחת ההשפעה שלהם.

זה משהו אחר לגמרי.

אומר זה עולם אחר, ועל זה הוא לא מדבר.

הוא אומר סתם שבן אדם יחליט אני רוצה לבוא לארץ פה, לגור פה.

ואחד יחזיקו, יתרום לך,

נמצא שאתה בעצם תחת הצינור שפע שלו, שזה מחוץ לארץ,

ואתה לא מקיים מצבי שישהו כמו שצריך.

ולכן הוא אומר, זה העניין של, לכן הוא...

רגע, רק רגועים,

ישירות של לוקחים כסף מנדיף בארצות הברית?

זה משהו אחר, הם מחזיקים תורה, משהו אחר.

בסדר, אבל הם יונקים לחוץ לארץ.

אה?

לא משנה, הם יונקים לחוץ לארץ.

שומע?

איך הוא מתאר את זה? למה יש שם אם יונקים לחוץ לארץ? אז מה, אז לא מקיים יישובי ישראל?

שומע?

כשהם מקבלים מהסתר.

לא, אבל זה, זה פרנסה שלהם.

הפרנסה שלהם, הפרנסה שלהם היא סתנטרפות הברית בלי תומך בהם.

זה הסבר של עצמאות הברית.

נכון, אתה צודק, אני שומע מה שומע. לכאורה הוא לא...

אתה צודק.

זה העבר של הדמינים.

כן, זה לא נקרא שאתה לא כמו עבד שלהם.

כאילו,

הוא מסביר ככה, עבד,

אין לו השפעה של עצמו.

אין לו שום עצמו על עצמו, כלום, שום דבר. הוא לא אוכל מעצמו.

זה לא, אין לו זכות עצמו קיום.

כל מה שהוא מקבל, הוא מקבל מהאדון שלו.

אז הוא לא, אין לו שום קשר למזונות.

הכל מהאדון שלו.

עכשיו, האדון שלו מקבל מאיזה צינור של שר של חוץ לארץ,

לכן זה לא, אבל פה,

אחד שמקבל זכות עצמו, זאת אומרת, אחד שלומד תורה,

והוא מחזיק אותו ללמוד תורה שלו,

מה שהוא מקבל את הכסף זה לא איזה תרומה ממנו, זה בזכות עצמי.

אני, אני, אני, זה זכות עצמי. מה אם אחד שיש לו, יש לו, אחד שיש לו עסק פה, ו...

הוא שולח, איך אומרים, הוא אקספורט, נו, איך אומרים את זה, נו?

הוא מוחה דברים לחוץ לארץ, הוא מביא הכסף. זה נקרא שהוא מקבל מחוץ לארץ.

זה הפער, זה, הוא, בזכות עצמו.

אני מייצר פה דברים, מוחה לחוץ לארץ, מביא הכסף.

זה לא נקרא שאני מקבל תרומות מהם.

יעזור אבינו,

כבא לארץ ישראל, כן. אתה כן יוצא לכסף של אדם, או, או, או. הכסף של חוץ לארץ, נכון, נכון, ככה, יפה מאוד.

הוא מביא את זה.

הוא מביא שכתוב בחז'ל שיעקב אבינו,

הוא קיבל המון המון כסף מלבן.

הוא אומר, אני רוצה, אני לא רוצה את הכסף הזה.

אני לא רוצה את הכסף. הוא נתן את הכל לעשו,

הגיע לארץ עם כלום. אני מתחיל מחדש. למה?

שכל הכסף שקיבלתי בחוץ לארץ מלבן,

זה לא מהקדוש ברוך הוא, זה דרך השר, זה דרך שליח.

אבל זה טיימה, גם למה הוא עבד עוד שש שנים?

אה? זה טיימה, למה הוא עבד עוד שש שנים?

מועמד הוציא שמים וצמל אותה לכל הסוף, אז תלמד תעמוד, ככה אמר אבד בשנה, תעמוד ילך לארץ. שאלה טובה, לא יודע, שאלה מצוינת, לא יודע, שאלה טובה.

שאלה טובה.

מה הוא רוויח מכל הכסף הזה?

לא יודע, שאלה טובה.

אבל הבעיה שככה כתוב, ככה כתוב בחזל,

שהוא לא רוצה לתקן, הוא אומר, זה לא כדאי, כל הכסף שמחוץ לארץ,

זה דרך הסף.

ככה הוא מסביר את השד הזה.

אז לומדים פה דבר, אז ככה הוא רוצה לפסוק על פי זה משהו,

הלוך על המעשה, למה לא מקיימים יישובי ארץ ישראל היום? עכשיו,

היום, אני לא יודע מה יש היום, היום לכאורה, המצב השתנה.

אבד בן ארץ בעצמו אומר,

הוא אומר, מי שיכול, ככה הוא אומר, ליחידים,

שיכול לבוא לארץ ישראל ולהתפרנס פה, ולא להיות סמוך על תרומות מחוץ לארץ, ככה הוא אומר,

אדרבה, שיבוא לפה,

ושהוא באמת יכול כן לקיים את המצווה של יישובי ארץ ישראל.

עכשיו, רוב הקמח פה מביאים לארץ של חן.

זה לא של הארץ, זה קמח של חוץ לארץ.

אז מה?

יש עניין

שמגדלת תבואת הארץ,

לדאוג, איך אומרים, מהשר של הארץ, או שאתה אומר, כשאתה לוקח את הקמח, אתה כאילו מורד שר של חוץ לארץ?

לא, קודם כל, אין בו מספיק קמח פה לאכולה. צריכים את זה.

זו הכוונה שבן אדם מביא כסף וקונה

אוכל מחוץ לארץ, זו לא בעיה.

אתה לא מתפרנס מהם, אתה קונה.

אבל זה לא תרומות, הקמח זה לא מתנה.

אתה קונה את הקמח, זה לא חינם.

אתה לא מתפרנס מהם, אתה מתפרנס מהעצמך.

אתה לא מתפרנס, זה לא מתנות מהם.

לכן אתה לא תחת, אנחנו לא מבינים בדיוק איך הדבר הזה, אבל הקופונים זה הדבר.

אבל רציתי רק להוסיף כמה דברים

שידוע הגאון מווילנה אומר שיש

יש פסוק שכתוב, ויהי בשלום סוכוי,

איך הולך הפסוק בתהילים, ויהי וציון,

ובאונתו בציון.

אז כתוב שיש קשר בין ציון, שזה עץ ישראל, ירושלים,

וסוכה.

מה הקשר, אומר הגאון, בין מצווה סוכה למצווה יישוב עץ ישראל?

נו, מי יכול להגיד? מה המחנה המשותף

בין מצווה יישוב עץ ישראל למצווה סוכה?

אומר הגאון,

זה שתי המצוות היחידים שיש,

שבן אדם מקיים בכל רמח אבריו.

מצווה על לולב עם היד, תפילים עם היד והראש,

אבל מצווה סוכה כל הרמח אברים ובן אדם נמצאים בתוך הסוכה.

אומר אותו דבר, מצווה יישוב עץ ישראל, אותו דבר, אומר הגאון.

בן אדם נמצא בארץ ישראל ומצווה של יישוב עץ ישראל כל חלק וחלק של הגוף שלו בעצם מקיים את המצווה הזאת. לכן אומר הגאון,

זה הקשר מן של סוכה ליישוב ארץ ישראל.

לפי מה שאנחנו אומרים אפשר להגיד עוד

עוד קצת את הדבר הזה.

מצווה סוכה זה בעצם בא להראות לבן אדם

מאיפה מצווה סוכה? מה זו המצווה הזאת?

זו מצווה שאל נעקוב את זה. אנחנו היינו במדבר

והיינו שמה כלום. מה היה לנו שמה?

אנשים נשים וטף,

פתוח, בלי כיפת ברזל, בלי ההגנה, בלי שום דבר.

הגויים זרקו חיצים עלינו

והענק כבוד תפסו את החיצים והחזירו אותם.

היינו באמת כמו מסכנים, מה היינו שמה?

ובאמת הגאון אומר למה הכרובים היו תינוק?

שאומר שתינוק,

כלל שלהם היו כמו תינוקים, תינוק הוא כלום, אין לו שום שמירה.

הוא לא יכול לאכול לבד, כל מה שהוא אוכל הוא מקבל באימא שלו,

כל מה שהוא כלום.

ככה בישראל, כלל שאנחנו צריכים להגיש כלפי החידוש ברוך הוא.

אנחנו כמו תינוק, אנחנו כלום, אין לנו שום שמירה,

אין לנו שום דבר.

שום דבר לא מציל אותנו מהגויים שרוצים להרוג אותנו, שום דבר.

וזה ככה היה ענק כבוד. ענק כבוד, הייתה תקופה שהיינו במדבר,

כי בסוג הזה שבתי במדינת ישראל,

הייתה שמירה לנו כמו תינוק היינו, כמו תינוקים.

אז זה היה מיצל של סוכי.

וזה צריך להיות גם כן המצווה שישו בעץ ישראל לפי עבדינזר.

בן אדם חי בעץ ישראל,

אתה צריך להגיד שאין לנו כלום.

הכל ישר מהקדוש ברוך הוא.

בחוץ לארץ הוא מסביר ההשפעה, השפעה, כמו בטייליס הוא אומר,

מגיע דרך שר.

כל עוד בדרך שר.

לכן יכול להיות שזה יהיה יותר קל, בגלל שזה לא ישר מהקדוש ברוך הוא.

פה בארץ ההשפעה של הגשם, שההשפעה של הפרנסה, שהכל,

הכל צריך להיות ישר מהקדוש ברוך הוא.

לכן, סוכה וארץ ישראל זה שתי מצוות שמאוד זהירות אחת עם השני.

הבנת?

לכן זה קשור אחד לשני. אפשר לעשות עוד דבר,

שבברכת המזון אומרים,

הברכה הראשונה זה ברכה שזן,

הברכה השנייה זה הודאה, הברכה השלישית זה ברכת הארץ.

ולחם ה' בכלל ישראל עמך ויש להם אליך. מדברים על ירושלים, על בית המקדש,

ושם כתוב, ונע תזכין השם הלכין, לא ידי מתנ״ס, בשר ודם, ולא ידבעתם.

מה זה קשור אחד לשני?

מדברים עכשיו על, מדברים שם על ביניין בית המקדש,

כן?

אחר כך מוסיפים בסוף,

ולא, אתה צריך להשתמש, לא לידי מתנ״ס, בשר ודם, ולא לידי הלוואתם.

מה זה קשור עכשיו אחד לשני?

הבכרה השלישית של ברכת המזון מדברת על ארץ ישראל,

הרי ירושלים,

מה אתה מכניס פה את הנושא הזה שתן לנו פרנסה?

מה זה קשור אחד לשני?

אז הפשט הפשוט,

שבזמן שיש בית המקדש,

אקטוירס, כתוב שאקטוירס, הפרנסה מגיעה מהקטוירס, נכון, מפונים.

אז היה שפש של פרנסה,

הגיע בבית המקדש, הגיע מאיפה?

גם בית המקדש.

לפעמים אנחנו מדברים עכשיו, יכול להיות עוד קניץ'.

אנחנו אומרים ככה,

ונעת, לא ידע מתנ״ת, בשר ודם.

אנחנו,

במרכה השלישית אנחנו מדברים על המצווה של בית המקדש.

כשיש בית מקדש,

יש את המצב המקסימלי של יישוב עץ ישראל.

המצב של יישוב עץ ישראל, לפי עבדינזר, מה הולך?

שאתה מקבל שפע מהקדוש ברוך הוא ישר.

ישר מהקדוש ברוך הוא.

אם אתה לא מקבל שפע ישר מהקדוש ברוך הוא,

חסר במצווה יישוב עץ ישראל שלך.

המצווה של יישוב עץ ישראל זה לא להיות כמו עבד.

לא להיות כמו עבד לשר.

שר.

מי שגר בחוץ לארץ דומה שאין לו אלוקה. דומה, ודאי שאין לו אלוקה, אבל דומה שאין לו אלוקה.

למה דומה שאין לו אלוקה?

בגלל שהוא לא מקבל ישר מהקדוש ברוך הוא.

הוא מקבל דרך השפעה של שר של אותו ארץ,

ולא ישר מהקדוש ברוך הוא.

אנחנו מבקשים שהקדוש ברוך הוא יבנה לנו בית מקדש,

שנחזור לארץ ישראל, לבנה בית מקדש,

עם מצווה ישב בארץ ישראל כמו שצריך,

ואז לא לתת, אל תצטרכי, לא למתנת בשר ודם.

אנחנו לא צריכים לקבל השפעה מאנשים אחרים, אנחנו נקבל זכות עצמנו ישר מהקדוש ברוך הוא.

לכן אנחנו מקשים את הדבר הזה בזה.

עכשיו עוד דבר קטן.

מה?

יש נסח כזה להמשיך,

שמתנתם מועטה ומתנם ראובן.

אבל לא בטח, סתם, זה משפט.

כי אם הלכה מלאה, פתוחה.

אז גם בשמע הכלני יש את הדבר הזה שאומרים

משפט ברכה והצלחה ומשפט בריכה עליונה.

יש כזה דבר שבן אדם מקבל שפע שהקדוש ברוך הוא ישר מהקדוש ברוך הוא, הוא לא יודע איך שר.

אנחנו לא יודעים איך זה עובד.

אבל לפעמים אם בן אדם מקבל מהקדוש ברוך הוא ישיר, זה משהו אחר לגמרי.

ולכן אנחנו, העניין של יישוב עת ישראל,

מה המסע שם לגמרי?

אם אדם נזכק לאנשים,

אם אדם נזכק לידיון אצלנו תוספות אדם,

אבל המסע או אדם האלה, הם נמצאים בארץ ישראל,

אז זה עדיין נקרא שהוא מקבל מה אתה חושב ברוך הוא? שאלה טובה.

שאלה טובה.

בעצם כל אחד תלוי במישהו אחר.

כן, אתה צריך את המכולת, המכולת צריכה אותך,

הספק צריך את ה... לא יודע, כל אחד צריך, השאלה היא מאיפה המקור שלך.

גם השר מחוץ לסתנאי בפרישות.

נכון, אבל השר זה משהו חני כזה.

השר זה משהו חני, זה לא בן אדם.

כן, אבל יש צינורות. השאלה, אנחנו לא מבינים את הדברים האלה.

כי המסר הוא שבזמן שיש לנו בית מקדש, אנחנו נמצאים על אדמתנו,

הכל ישר מהקדוש ברוך הוא.

לא צריכים מתנת ועושה ולא צריכים תורות מאף אחד. ישר מהקדוש ברוך הוא, וזה מה שאנחנו כל הזמן רוצים להגיד למצב הזה.

אמ...

רציתי להגיד עוד דבר קצר,

אמ... בקשר לחורבן בית המקדש. אנחנו עכשיו ממש

כמה ימים לפני תשע באב,

ואנחנו בעצם בוכים על בית מקדש, בוכים שאין לנו בית מקדש, אין לנו ארץ ישראל,

אין כמו שצריך, אין לנו מלך,

אין לנו את כל הדברים שהיו בזמן... מה אנחנו בעצם בוכים?

מה אנחנו בוכים?

אז בעצם כל אחד, בואו נהיה קצת אמיתיים,

בעצם יושבים על הרצפה בתשע באב ובוכים שהמצב שלנו קשה,

וזו סכנה בארץ עכשיו, וזו מלחמה,

וזה לא נוח, אי אפשר לעשות...

לגור בנוח, כל אחד לחוץ, שומע אזעקות, ופתאום נכנס לחץ.

אנחנו שבוכים, תביא משיח כבר,

שלא נצטרך לשמוע את כל ההצהרות מהערבים, וכל ה...

ככה בן אדם בעצם, אם אנחנו קצת אמיתיים, אנחנו רוצים שמשיח יבוא,

כי זה שיהיה לנו קצת חיים רגועים.

זה מה שאנחנו בעצם...

עכשיו, זה לכאורה טעות,

טעות, טעות, וצריכים קצת להתבונן בזמן שאנחנו מטפלים על ירושלים,

על מה אנחנו מטפלים?

על הגשמי או על הרוחני? בואו נזמין את הדברים.

כתוב

בפרשס,

פינחס, אני חושב? לא, אחרי פינחס,

כתוב שמה שגושבוך אמר

למוישה רבנו,

נקום,

נקמט,

מה כתוב? נקמט

בני ישראל.

גושבוך אומר שהמדיינים

גרמו נזק גדול מאוד ליהודים,

שעשרים וארבע אלף אנשים מתו בגלל המדיינים.

אז אומר גושבוך אמר למוישה רבנו,

תיקח צבא, לך תעשה נקמה נגד המדיינים.

נגד המדיינים בגלל שעשו

נקמת בני ישראל, בגלל שמה שעשו בני ישראל, אני רוצה שתעשו נקמה.

טוב, מי שהבאים שומע את זה מה גושבוך, מה הוא הולך? הוא הולך לכלל שאומר נקום נקמת השם.

אני רוצה שתעשה נקמה של השם.

מה זאת אומרת?

שהרי המדיינים עשו עבירה שגרמו לזנות.

והרי גושבוך הוא

שונא זימה.

לכן צריכים לעשות נקמה של השם.

היה פה איזה קצר במסר?

גושבוך אמר לו,

תעשה נקמה מה שעשו נגד היהודים,

שגרמו 24,000 יהודים למות.

כמו שרבנו מביא את המסר, הוא עושה קצת שינוי.

לא.

נקמת השם.

מה זה הדבר הזה?

גושבוך אומר לו נקמת בני ישראל, והוא אומר נקמת השם. מה הולך פה?

אז מסבירים

שזה גם כן אהבה של הקדושבוך הוא כלפי בני ישראל ואהבה בני ישראל כלפי השם. מה זאת אומרת?

אנחנו אומרים,

הגמור אומרת,

שהקדוש ברוך הוא יש לו תפילין,

וגם אנחנו יש לנו תפילין.

מה כתוב בתפילין שלנו?

מה כתוב בתפילין שלנו?

שמע ישראל, השם אלקין, השם אחד, ואהבת השם אלוקיך.

אנחנו בתפילין שלנו חושבים על הקדוש ברוך הוא.

ומה כתוב בתפילין של הקדוש ברוך הוא?

הקדוש ברוך יש לו תפילין. מה כתוב בתפילין של הקדוש ברוך הוא? נו, מה כתוב שם?

מי קם אחרי ישראל גוי אחד בארץ.

הקדוש ברוך הוא בתפילין שלו חושב עלינו.

אנחנו חושבים על הקדוש ברוך הוא,

אנחנו חושבים על ה... ואהבתי שם בנוקיך והקדוש ברוך הוא חושב עלינו.

וזה מה שאומרים בנים סבירות.

פרי עלי ופרך עלי.

פרי עליו ופרו עלי.

הפאר זה תפילין,

עליו.

הפרי שלי, מה כתוב בתפילין שלי? עליו. על הקדוש ברוך הוא אהב את השם.

ופרו,

הפער של הקדוש ברוך הוא עליי.

הקדוש ברוך הוא חשב עליי.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא אומר,

אני כואב לי,

מה כואב לי שיהודים בצרה,

שעשרים וארבע אלף אנשים מתו?

זה מה שכואב לקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא, מה כואב שיש חולבן בית מקדש?

מה כואב לקדוש ברוך הוא כתוב?

הקדוש ברוך הוא אומר, אוי לו לבנים שגישו מאשור חלבים. הקדוש ברוך הוא בוכה.

על מה הוא בוכה?

הוא בוכה עלינו, הוא בוכה שהעלמנו על בית המקדש,

הוא בוכה שאנחנו בגלות,

הוא בוכה שאנחנו נמצאים בין אומות העולם

עם איום.

זה לא רק ישמעאלים עכשיו, זה לא מלחמה שיש, זה כתוב

אדום וחותנו, ישמעאל וחותנו, לא, שאי וחותנו.

מה זה שאי וחותנו? השאי זה עשו וחותנו זה ישמעאל.

עכשיו זה חיבור בין ישמעאל לעשו.

ואנחנו, כל דבר שאנחנו עושים,

אדוהים.

אדוהים לא נמשיך לנו. זה חיבור בין הערבים

ואדוהים שלא ניתן לנו לחיות.

אז הקדוש ברוך הוא בוכה על זה, אבל מה אנחנו בוכים?

מה כואב לנו בחובת בית מקדש?

כואב לנו את זה שאין שכינה, אין בית מקדש,

שהשכינה בגלותה, זה מה ש... הקדוש ברוך הוא בוכה על ההצהרות שלנו,

אבל אנחנו צריכים לבכות על ההצהרות שלנו.

ברוך הוא. וזה מה חשוף אומר, אנחנו אומרים, זה כתוב על נהרת בבל.

שם ישבנו, גם בכינו.

תחשב בעצמך את המראה הזאת בחומבן בית המקדש הראשון.

כל כלל ישראל זרקו את המארד שלהם, שרפו את בית המקדש,

עכשיו נמצאים שם על נהרת בבל.

הם בוכים,

הם פצועים,

חלק מתו בדרך, גשגופות על כל המקום. זה פוגרום.

הם בוכים.

מה הם בוכים?

נו, מה הפסוק אומר?

בזוכיין יש ציון.

אומר חסרון, על זה אתה בוכה?

למה אתה לא בוכה כשאתה מול העיניים, אתה רואה את הגופות של יהודים

מושלכים על הרצפה?

כן?

אומר חסרון, ובגלל שאנחנו חושבים על ציון, על הקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא יבכה על הצרות של כלל ישראל, אבל אנחנו צריכים לבכות

על השחינה בגלותה.

וזה התפקיד ביתי שבו, ולהתמונן לדבר הזה.

נכון, יש לנו צרות,

אנחנו צרות, אנחנו בגלות,

ואנחנו כל מיני צרות, וכשהמשיח אבוא בעזרת השם

כל הצרות כבר לא יהיו.

אבל מה באמת האיכה בחיה שלנו? מה באמת כואב לנו?

כואב לנו שהשחינה בגלותה

ואין לה בית נהר. אין להם בעיה. איך יש לנו דירה ואין להם דירה?

ככה צריך לחשוב.

השם יעזור שבעזרת השם בקרוב זה באמת יהיה התשעה הבאה והאחרון שלנו,

שלא יהיה אפילו,

אבל נזכה לביני בסמין שמיהו בימתו.

חברות יפה, אמן.