הרב דניאל ציגלמן

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

לפני הרבה שנים קרה בארץ ישראל סיפור מאוד מעניין.

מספרת לנו הגמרא במסכת ברבא סעדף סעמוד ב'

כשחרב הבית בשנייה אחרי חורבן בית המקדש

רבו פרושים בישראל.

היו הרבה אנשים שקראו לעצמם פרושים

שהיה להם כמובן כוונה לשם שמיים

מה הם הציעו לעשות?

שלא לאכול בשר

ושלא לשתות יין.

הכוונה שלהם הייתה מאוד טובה כמובן

שהם רצו להתעלבל על חורבן בית המקדש

ובאמת זה דבר מאוד חשוב

וזה הגמרא אומרת שם בהמשך הסוגיה כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה

שנאמר

שימחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה

וגם במסכת תענית גם כן הגמרא מביאה

שרבן שמואל בן גמליאל אומר כל האוכל ושותה בתשעה באב

כאילו אוכל ושותה ביום הכיפורים

אף על פי שזה נראה שזה דרבנן וזה דאורייתא אבל הקדוש ברוך הוא רואה את זה כביכול

כמו יום כיפור

רבי עקיבא אומר כל העושה מלאכה בתשעה באב אינו רואה סימן ברכה לעולם הכוונה רשי אומר מאותה מלאכה

אותה מלאכה שהוא עשה בתשעה באב והוא רצה להרוויח

לא יהיה לו ברכה מזה

החכמים אומרים

כל העושה מלאכה בתשעה באב ואינו מתאבל על ירושלים זאת אומרת זה החיסרון

כי הוא עסוק במלאכה והוא בכלל לא חושב

מה היה היום

אינו רואה בשמחתה

שנאמר שימחו את ירושלים הפסוק שיבאנו מקודם

שימחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה

שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה

שמעתי פעם שזה לאו דווקא עונש

חוץ מהעונש שיש בזה

זה גם דבר שאפשר להבין אותו בצורה שכלית

דבר שבן אדם היה כואב לו והצטער עליו וכל הזמן חשב על זה

אחר כך כשהוא מקבל את זה אז הוא שמח

אבל מי שמעולם לא חשב על זה ולא קיווה לזה וזה לא עניין אותו

אז גם הוא לא ישמח בזה מטבע הדברים דבר שבן אדם מאוד רוצה הוא מקבל הוא שמח דבר שבן אדם אף פעם לא חשב עליו

אז גם אין לו שמחה

אבל יותר מזה

כתוב בגמרא כל האוכל בשר ושותה יין בתשעה באב

אבל זה לאו דווקא תשעה באב כאלה לא מדברים

הכוונה בסעודה מפסקת

מעיקר הדינא של המשנה אסור לאכול בשר ולשתות יין רק בסעודה מפסקת

אחר כך קיבלו על עצמם יותר כמו שאני אומר עוד מעט בעזרת השם

אז כל האוכל בשר ושותה יין בתשעה באב

עליו הכתוב אומר ותהי עוונותם על עצמותם

העוון הזה הוא כאילו חקוק על עצמותם

אז השאלה מה יש נו אז בסדר אז זה כתוב לו על עצמות משהו אף אחד לא רואה את זה

מה זה מפריע לו?

אז זה מסביר לריטבו

שמה הכוונה שאין לעצמותיו דחייה בדחיית המתים העתיד להיות בבניין מית המקדש

מחדש לנהר לריטבו שיהיו שתי דחיות המתים יש דחיית המתים אחת שכולם יודעים

ויש דחיית המתים מיוחדת

למי שהתאבל לירושלים

מה פה הנקודה?

הנקודה היא שזה לכאורה הגמרא מבטיחה לנו

שכל המתאבל לירושלים זוכה ולא בשמחתה

אז בוודאי שהחפץ חיים היה מתאבל והגאון מווילנה והבן איש חי וכל הדורות

עד החורבן כולם התאבלו על ירושלים

והם לא ראו, הם לא ראו שום דבר

אז איפה ההבטחה של חז״ל כביכול?

אז על זה בא ריטבו ועונה

שתהיה תחיית המתים מיוחדת

ועליהם אמר הכתוב אשרי המחכה ויגיע לעמים

זאת אומרת אחד שהוא לא זכה לזה תהיה לו תחיית המתים ביום הדין שהוא אחר ללמוד את המשיח

אבל כל האנשים שהם היו

בכל הדורות ולא זכו ונפטרו בגלות

אז להם תהיה תחיית המתים מיוחדת

והם יראו בדיוק את בית המקדש

וזה תארו לעצמכם

פתאום בית המקדש השלישי כתוב ירד מן השומיים מוכן

וכל היהודים יעמדו שם ויצעקו שובי שובי השולמית

שובי שובי נכסי בוך

וזה למעמד הנשגב הזה שבאחת המילים מתאר אותו יזכו דווקא האנשים שיטבלו על ירושלים

האחרים

אומנם יכול להיות שיש להם הרבה מצוות אבל את המצווה הזאת הם לא קיימו

אז את המתנה המיוחדת הזאת לראות את המקדש שיורד מהשמיים את זה הם לא יזכו

וככה גם מביא הרדווז

הרדווז היה רב במצרים

והוא היה הרב של בצהל אשכנזי שהוא היה הרב של הארי זלאט

אז אומר הרדווז בסימן אלף ס׳ט

הוא כותב שמישהו שאל אותו על זמן התחייה

מה הכוונה הוא אומר שהוא קיבל מאבותיו

שהוא סמוך לאלף השביעי עם הכנסת שבת העולם

שכולו מנוחה

אז הוא הקשה אם כן הצדיקים וחסידי עליון אשר מתו על קדושת שמו בגלות

לא יראו בטובתן של ישראל ולא ישמחו בשמחתן ככה הקשה אותו בן אדם לרדווז

מה הכוונה?

מה זאת אומרת אם יהיה תחיית המתים רק אחר כך

אז יוצא שרק אותו דור שיהיה בזמן בלת המשיח רק הם יזכו לכל הטובות

וכל הצדיקים שחלו בכל הדורות אז הם לא יזכו בזה

ככה הוא הקשה כמו שדיברנו מקודם

אז אומר הרדווז

כל ימי הייתי מצטער על דבר זה זו הייתה קושייה שהפריעה לו כל ימיו

עד שהוא ראה את הריטפו שעכשיו דיברנו

שיש שתי תחיות עמיתים

אחת פרטית לצדיקים שמתו בגלות

והיא סמוכה לבלת המשיח

ויזכו לכל ימות המשיח בגוף ונפש

ויראו בטובתן של ישראל

ובבניית הבית וישמחו בשמחתם

למה חלף עבודתם תמורה למה שהם עבדו את השם

בזמן ובמשך חייהם

ויש עוד תחיית עמיתים כללית והיא סמוכה להכנסת שבת

כאשר קיבלת כמו שהאיש הזה אמר שהוא קיבל מאבותיו

והוא נקרא עולם התחייה

ועליה אמר הפסוק ורבים משני אדמת עפר יקיצו

ואומר רדווז

ככה ראית ריטפו והוא אומר שזה דבר מוסכם

וזכור תמיד עניין זה

חוץ מזה שאנחנו יודעים עכשיו מבינים את הגמרא

אומר רדווז כי הנה נחמה גדולה לסובלי צרות הגלות

אנשים נמצאים בגלות

הם לא מבינים למה הם סובלים

אז אחד הדברים שאפשר להגיד לו נכון עכשיו עדיין לא זכינו לזה

אבל בעזרת השם

אם תתאבל לירושלים ותחכה מתי זה יגיע

אז אף על פי שיש לך עכשיו עולה שעבוד וכל הצרות חס וחלילה

עדיין תראה עיניהם ציון עווה שאנן

וארמון על משפטו ועבודת הקודש על מתכונתה

במירב ימינו

כך אומר רדווז

שכל מי שמצפה לירושלים

אז הוא יזכה לתחיית המתים פרטית

טוב, עכשיו נעזוב בחזרה לנושא שהתחלנו לגבי הפרושים

אז כתוב

שאומנם הייתה להם מטרה מאוד חשובה וכוונה מאוד טובה

שצריכים להתאבל לירושלים

אבל הם בחרו להם דרך מאוד מסוכנת

הם אומרים לא נאכל בשר ולא נשתה יין, מתי? עד שיבואי בית המקדש

מתי זה יקרה? באותו זמן לא ידעו,

אולי כמה שנים?

אולי מאה שנה?

עכשיו כבר אנחנו הגענו קרוב לאלפיים שנה?

איזה ממילא שיהיה כל הזמן, אף פעם לא יאכלו בשר ולא ישתו יין.

יין לא כל כך מפריע לנו היום כי אנחנו לא כל כך רגילים בזה אבל בזמן הגמרא זה היה ממש בריאות,

נושא של בריאות לשתות יין ולאכול בשר?

איזה ממילא יש בזה בעיה שאין רוב הציבור יכול לעמוד בה כמו שנראה בהמשך.

אז ממילא עכשיו מה היה יוצא?

לכאורה היה יוצא שהיה חלק,

קבוצה בעם ישראל שלא אוכלים בשר ולא שותים יין

וחלק שכן אוכלים וכן שותים והיה נוצר פילוג,

השם ירחם.

אז ממילא מצד אחד זה היה להם כוונה מאוד טובה,

מצד שני זה היה מאוד מסוכן

כי אין רוב הציבור יכולים לעמוד בה.

אז לכן אומרת הגמרא נטפל להם רבי יהושע.

זאת אומרת רבי יהושע בן חנניה הוא נשלח על ידי החכמים לפתור את הבעיה הזאת בעזרת השם.

מי זה רבי יהושע בן חנניה? אתם בטח יודעים.

רבי יהושע בן חנניה ככתוב בפרקי אבות של רבנו יוחנן בן זכאי,

הרב של רבי יהושע בן חנניה והרב אליעזר,

אז הוא היה מונה שבחה. מה אמר רבי יהושע בן חנניה?

אשר דתו.

הוא משבח את אימא שלו.

מה הייתה אימא שלו עושה?

עוד מזמן שהייתה מעוברת הייתה הולכת ומבקשת ברכה

מתלמידי חכמים מבית מדרש לבית מדרש

שיברכו שהבן שלה יהיה צדיק ותלמיד חכם.

אבל חוץ מזה שהיא ביקשה ברכה כתוב שהיה לה עוד מטרה

כי היא רצתה שהוא ישמע דברי תורה עוד בתור עובר.

רק מה אישה לא יכולה להיכנס לבית המדרש?

אז ממילא היא הלכה לבקש ברכה,

ממילא בינתיים הוא שמע דברי תורה.

אחר כך כשהוא נולד

אז כמובן שמה את העריסה שלו בבית המדרש,

וכמובן שגם אחר כך כשהוא גדל כל הזמן הוא גדל בבית המדרש,

ולכן אני חושב לפעמים כתוב

בגמרא

שרבי יהושע אומר שמעתי כך וכך דין מסוים ואין לי לפרש.

אז כתוב לפעמים עומר רבי

עקיבא, אני אפרש.

אלקרופונים, יש הרבה פעמים שרבי יהושע אומר הלכה

והוא אומר לנו אין לי לפרש. מה קרה?

אז נדמה לי שכתוב שככה זה הסיבה.

בגלל שיש הרבה דברים שהוא שמע בתור ילד קטן

וזה נשאר לו בזיכרון.

את הטעם הוא לא ידע כי הוא עדיין קטן אז לא הסבירו לו בדיוק את העומק הפשט בדבר.

אז לכן אחר כך גם כשהוא נהיה

יותר מבוגר

אז הוא חזר על הדברים כי זה יהיה בזיכרון רק את

הפשט הוא לא ידע כי לא הסבירו לו אז

אבל לכן הוא אמר שמעתי בני לפרש.

אז רבי יהושע בן חנניה שהוא ממש היה כולו שקוע בתורה טבול בים התורה

אז הוא גם כן

זה לא הפעם הראשונה שהוא קיבל תפקיד כזה הוא היה צריך

תמיד

לעסוק עם הציבור.

אז יש מדרש מאוד מעניין

המדרש אומר מדרש שראה בפרשת תולדות בפרשת תולדות כתוב בתורה

שאחרי שיצחק אבינו הפלישתים גירשו אותו כביכול אחר כך הם באו ואמרו

בוא נעשה בחזרה ברית

בא אבימלך ופחול שר צבאו

שעשינו איתך רק טוב מה פירוש רק?

רק זה תמיד מיעוט בתורה

אז מביאה הגמרא מדרש שמתוכו אנחנו מבינים

מה הכוונה עשינו איתך רק טוב

ממאיר רבי יהושע בן חנניה גזרה מלכות הרשעה

שיבנה בית המקדש

פתאום הרומאים אמרו כן

אחרי שהם החריבו אותו אמרו בסדר תבנו

המדרש לא מספר מה היה עד אז אולי יכול להיות שהלכו חכמים וביקשו שבכל זאת ירשו להם לבנות

על קופולים באמת כך יצאה פקודה ממלך רומי

לבנות את בית המקדש

מספר לנו המדרש שהיו שני אנשים צדיקים בעם ישראל

שקראו להם פפוס ולוליאנוס

אחר כך כתוב גם כן שמסרו נפשם על עם ישראל

הקופולים באותו זמן מה היה התפקיד שלהם כנראה שהם היו עשירים מאוד גדולים

אז הם הושיבו כמו שולחנות

מעכו עד אנטוכיה איפשהו בסוריה

והיו מספקים לעולי גולה כסף וזהב וכל צורכם זאת אומרת שכל היהודים שגרו בבבל ובסוריה וכל המקומות שהיו בגלות פתאום הם שמעו שמלך רומי משה ועוד בית המקדש

אז כמובן כולם

עלו לארץ ישראל אבל בדרך מה הם יעשו אין אוכלין שתייה

אז פפוס ולוליאנוס דאגו שיהיה לכולם שולחנות

לאורך כל הדרך

שיהיה להם כל מה שהם צריכים זאת אומרת זה היה ממש

חשבו שמעין כאילו הגיע המשיח אפשר להיות בית המקדש

תראו לעצמכם איזה שמחה זה היה זה היה עדיין דור החורבן

הרי רבי יושב בן חנן היה בזמן החורבן

הוא ורב אליעזר הם הוציאו את רבן יוחנן בן זכאי מירושלים

אז ממילא זה היה עוד די סמוך לחורבן וכל האנשים היו שבורים

ועצובים על החורבן וברחו לגלות וכו' פתאום הודיעים להם אפשר לעזור לבית המקדש

איזה שמחה היה

אבל לצערנו הרב

היו לנו שכנים רעים השכנים האלה קוראים להם כותים השומרונים

הלכו הכותים

ואמרו למלך

מה אתה עושה

והמלך מביא פה את הפסוק בעזרא אבל

הם אמרו את זה שהמלך ידע שאם יבנו את ירושלים ירושלים זו עיר שמוחדת במלך

וברגע שיש שם חומות אז הם לא ישלמו את כל המיסים לא מס הכנסה לא מס ערך מוסף לא מס מעסיקים

שום מיסים שום מיסים לא תקבלו

טוב המלך שמע מיסים לא ישלמו מיסים זה באמת חמור

מס הכנסה זה כבר סוף הדרך

אז הוא אמר להם טוב מה אני אעשה אני כבר גזרתי

גזרתי גזירה עכשיו ככה מלכות יש להם כזה כבוד

ברגע שהם גזרו גזירה לא מבטלים את זה

מה הפירוש שהמלך רומי גזר גזירה?

ברגע שמלך רומי גזר גזירה

אז זה לא כבוד שהוא יבטל

אז מה הוא יעשה עכשיו? בסדר, אתם קות'ים צודקים

אם לא ישלמו מס הכנסה אז לא כדאי לכל העסק

אבל מצד שני לא יכולים לבטל את הגזירה

מה אני אעשה?

אז הם אמרו לו מעניין, הקות'ים ידעו קצת הלכה

אמרו לו שלח

ותגיד להם

שבסדר תבנו את בית המקדש אין בעיה אני לא מבטל את הגזירה שלי

אבל מה קצת שתי מטר הצידה

או תגיד להם

תעשו את שטח בית המקדש

עוד עשר מטר יותר

או חמש מטר פחות

זהו סך הכל, אתה לא מבטל את הגזירה, רק אתה מבקש

אפילו לתת להם יותר

ואתה כבר תראה, הם כבר יוותרו מעצמם

ברור, ברגע שאי אפשר לבנות בית המקדש באותו מקום

אז זה כבר לא שווה כלום?

טוב, ככה עשה המלך

והוא שלח מכתב, שמה? בסדר, אין לי שום בעיה,

תבנו את בית המקדש אבל מה? תזיזו אותו קצת הצידה

עכשיו מה קרה בינתיים בארץ ישראל?

בינתיים בארץ ישראל כל העולים שהגיעו מאנטוחיה ומעכו וכל מה שהם עשו ואכלו שוב בדרך הגיעו

עכשיו

כולם התאספו הייתה עצרת ענקית

בבקעת רימון

כמובן ששם ישבו ותכננו איך בדיוק יעשו את בית המקדש, מי יבנה פה, מי יבנה פה, היו ממש עסוקים

בהכנות מעשיות לקראת בניין בית המקדש

פתאום תארו לעצמכם מגיע מכתב מהמלך

לא תבנו את בית המקדש קצת הצידה, מה פירוש הדבר?

פירוש הדבר שהוא מבטל את העניין

האנשים באו מכל המקומות והיו בטוחים הנה הם ראו

עוד פעם יבנו את בית המקדש אחרי כל ההצהרות וכל החורבן שהיה

השם נותן להם את בית המקדש בחזרה ופתאום אומרים להם לא

כולם התחילו לבכות מאוד מובן זה היה תשעה באב פעם שנייה

כולם התחילו לבכות

ועד כדי כך הגיע המצב שהיו כמה אנשים

חמומי מוח כמו שקוראים לזה היום אמרו לא אכפת לנו נמרוד במלך

נבנה את בית המקדש אפילו שהוא לא מרשה לנו נמרוד בו מה פירוש נמרוד בו?

מה שהיה בתשעה באב זה יהיה עוד פעם

עוד פעם יבוא טיטוס וכל הצבא של רומי ויהיה עוד פעם חורבן

מה זה למרוד ברומי זה לא לעניין?

אז ימי אלה היו מוכרחים לעשות עצה

להשתיק את כולם

כי מי יודע מה שיהיה פה יתחילו למרוד והכותים יתחילו להלשין

ויהיה סוף

מה עושים?

מי ילך?

המרין ייעול רבי יהושע בן חנניה אז אמרו

החליטו החכמים שרבי יהושע בן חנניה הוא זה שילך

להשקיט את כולם

מה מיוחד בו?

אז פה כתוב משהו מילה מאוד מעניינת ביוונית אני לא יודע בדיוק מה פירוש המילה

כתוב

הוא איסקולוסטקיה דאורייתא

הוא האיש הכי חשוב של התורה

למדן ושקוט בבית המדרש

אדון של בית המדרש

זאת אומרת רבי יהושע בן חנניה הוא הכי מתאים לתפקיד

עכשיו הוא בא וסיפר להם סיפור

אם רוצים לדבר עם ציבור אז צריכים לספר להם סיפור

ואחרי ששומעים את הסיפור אז ממילא אחר כך אפשר להגיד מה שאתה רוצה להגיד

אז הוא אמר להם יש לי סיפור

נהיה שקט

טוב

מה הסיפור?

פעם אחת היה אריה

טוב

אריה מה עושה אריה כל היום? טורף חיות

פעם אחת הוא טרף איזה חיה

ונתקע לו עצם בגרון

זהו הוא מנסה להוציא את העצם מאחורה קדימה לא יכול להוציא זהו

אז ממילא הוא הכריז קרוס בכל המלכות שלו

שכל מי שיבוא ויציל לו את העצם אז הוא ייתן לו הרבה שכר

המון שכר הוא ייתן לו העיקר שמישהו יבוא ויציל אותו ויציל לו את העצם

טוב הגיעה איזה ציפור שנקרא קורא מצרוע זאת אומרת זה סוג כזה של ציפור

שיש לו מקור מאוד ארוך

וגם צוואר ארוך

אז הוא הכניס את הראש שלו בתוך הפה של האריה בתוך לא הארי

והוציא את העצם

נו

ברוך השם

ברוך רופא חולים

מה עכשיו?

עכשיו הוא אומר איפה ההתחייבות של קופת חולים?

איפה אתה הבטחת לי שכר?

תביא שכר?

איפה השכר שלי?

אמר לו אריה אני אגיד לך מה השכר

אתה יכול עכשיו ללכת בכל העולם ולהגיד

שאתה הכנסת את הראש לפה של האריה ויצאת בשלום

איזה מילא זה השכר שלך אתה יכול לצחוק עליי עכשיו בכל המקומות

נכנסת לפה של האריה ויצאת בשלום זה השכר שלך זהו תגיד תודה רבה שנכנסת לפה של האריה ויצאת בשלום זה עצמו השכר

אמר להם רבי שובל חנן אחרי שהם שמעו את הסיפור

אז עכשיו הוא כבר יכל לדבר איתם מה הוא רוצה להגיד

אז הוא אמר להם כך, ומה זו?

דיינו שנכנסנו למה זו בשלום ויצאנו בשלום.

מה אתם רוצים, שגם יהיה, אתן לכם בית המקדש?

תגידו תודה רבה שנשארתם חיים.

טוב, באמת כתוב כנראה שבאמת שמעו בקולו ולא עשו מרד.

הקרפונים,

מה שנוגע פה לענייננו, מה שהתחלנו עם יצחק אבינו, אז ככה הם אמרו לו,

תגיד תודה רבה שהיית גר אצלנו,

אצל הפלישתים, ויצאת בשלום,

אז כבר נקרא, עשינו איתך רק טוב, כבר מספיק עשינו איתך טובה,

שאתה יכול לכרות איתנו ברית עכשיו.

טוב, אבל נחזור לענייננו. אז רואים שרבי יהושע בן חנניה הוא היה מומחה גדול

לדבר עם הציבור וללמד אותם ולהציל את הציבור.

אז לכן שלחו אותו גם כאן

שלחו אותו לדבר עם הפרושים.

אבל עם הפרושים זה הרבה יותר קשה לדבר,

בגלל שהם יודעים את הכל מעצמם.

מה אתה יכול להגיד להם?

הם יודעים בדיוק מה לעשות.

אז מה הוא אמר להם?

נטפל להם רבי יהושע.

אמר להם, בניי,

מפני מה אתם אוכלים בשר ואין אתם שותים יין?

כאילו שהוא לא יודע.

אמרו לו, נאכל בשר שממנו מקריבים על גבי המזבח.

ועכשיו בטל?

איך אנחנו אוכלים לאכול בשר?

הרי אנחנו מטפלים על ירושלים, על בית המקדש.

בבית המקדש היו מקריבים על המזבח בהמות

ואולי גם עופות, היה גם קורבן עופות,

אז ממילא אנחנו לא יכולים לאכול שום בשר.

איך אפשר לאכול? עכשיו המזבח בטל.

יין?

איך אנחנו יכולים לשתות יין?

נשתה יין שמנסחים על גבי המזבח ועכשיו בטל?

אז ממילא אנחנו לא יכולים לשתות יין, לא יכולים לאכול בשר?

לא יכולים לשתות יין?

מתאבלים על החורבן.

אז רבי יהושע בן חנניה הלך איתם למקום שהם הולכים

מה אתם אומרים באמת זה רעיון טוב זה מאוד נכון

אבל יש לי הצעה

יש לי הצעה

לעשות תקנה עוד יותר טובה

מה התקנה?

אמר להם אם כן לחם לא נאכל

שכבר בטוחים לחם

איך אפשר לאכול לחם?

הרי בבית המקדש היו מקריבים מלאכות

היו מקריבים לחם בפנים,

היו מקריבים שתי הלחם בשבועות

אז איך אפשר לאכול לחם?

כי הרי בבית המקדש לא מקריבים עכשיו מנוחות.

אמרו לו אוי אתה צודק אתה יודע מה?

אתה צודק נכון לא נאכל לחם רק מה נאכל?

בסדר נאכל פירות לא נורא נאכל פירות אפשר להסתדר.

אמר להם רבי יהושע בן חנניה תשמעו חשבתי עוד רעיון

איך אנחנו יכולים לאכול פירות

שכבר בטלו ביכורים

הרי הם מקריבים ביכורים

אז איך אתם יכולים לאכול פירות?

אי אפשר לאכול פירות?

אמרו לו אתה צודק

אבל ביכורים זה רק שבעת המינים

אז מהם נאכל תפוזים, נאכל תפוחים

ואפשר פירות אחרים, לא נורא.

אה אז אמר להם רבי יהושע בן חנניה

מים לא נשתה

איך אפשר לשתות מים?

הרי בסוכות היו מנסחים מים על גבי המזבח

ניסוך המים הלכה למשה מסיני

אז איך אפשר לשתות מים שהרי בטל ניסוך המים את המקדש

התוספות שואל, התוספות לא כל כך מתפעל, היא אומרת התוספות בסדר נשתה מיץ

אפשר לשתות מיץ תפוזים,

לא נורא.

אז הוא אומר תסי זה כבר הם ידעו שזה אין תשובה, אי אפשר להסתדר בלי מים

אז ממילא שתקו,

זהו. אז הם הבינו באמת הוא צודק

כי אם אתה הולך עם הגזרה הזאת עד הסוף

אז אי אפשר.

טוב,

אז הם הגיעו למסקנה שבאמת הוא צודק.

אז מה אתה אומר?

אמר להם בניי בואו ואומר לכם

שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר.

אי אפשר לא להתאבל על החורבן את המקדש. כמובן, אתם צודקים, צריכים להתאבל על החורבן

שכבר נגזרה הגזירה.

אבל מה, או להתאבל יותר מדי אי אפשר. למה לא?

התשובה היא

אין גוזרים גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכולים לעמוד בה.

אי אפשר לגזור גזירה

שאם רוב הציבור לא יכולים לעמוד אז ממילא הם לא יעשו

ואתם תמשיכו כן.

אז ממילא זה יהיה צרות צהובות, יהיה פילוג בעם ישראל.

אז ממילא יש לנו כלל אין גוזרים גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכולים לעמוד בה. ומה שאתם אומרים לא לאכול בשר ולא אפילו כבר הגיעו עד מים הגיעו

אז זה ודאי רוב הציבור אין יכולים לעמוד בה.

אז מה כן?

אז הוא אומר להם כמה דברים, וזה באמת הלכה למעשה.

פה זו סוגיה ממש הלכה למעשה,

חשוב לדעת את הדברים האלה.

למשל, שן אדם את ביתו בסיד, אחד שצובע את הקירות של הבית שלו.

אז צריכים להישאר בו דבר מועט.

צריכים להישאר איזשהו חלק לא צבוע.

כמה?

אמה על המה.

אמה על המה צריך להשאיר לא צבוע.

וכתוב או נגד הכניסה או הפוך, או שמעל הדלת, כאילו ליד הדלת, שיראה מי שיושב בתוך הבית.

אבל יש מצווה

להתאבל על החוגבן שאנחנו לא עושים דבר מושלם,

לא עוצרים את הכול.

עוד דבר,

זה אני לא יודע, מזמננו משום מה לא נוהגים את זה,

שאם אדם עושה כל צורכי סעודה משאר דבר מועט.

עושה אישה כל תחשתיה ומשארת דבר מועט.

יש עוד דבר שכן נוהגים.

כתוב בפסוק

אם אשכחך ירושלים תשכחי מילי,

תדבק לשני וחכי אם לא אזכירכי,

אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי.

מה זה ראש שמחתי?

אומר ויצחוק זה אפר מקנה שבראש חתנים,

שבחתונה לפני החופה לוקחים קצת אפר ושמים את זה על החתן.

באיזה מקום?

איפה שמניחים תפילין,

שנאמר לשום לאבילי ציון, לתת להם פאר תחת אפר. זאת אומרת עכשיו אבילי ציון נמצאים עם אפר,

נתיד לבוא, יהיה להם במקום זה פאר, אותן אותיות.

אבל הקופונים,

זה הדברים שאנחנו יכולים לעשות.

אז את זה אפשר לעשות, אבל עד כדי כך לא לאכול בשר ולשתות יין, זה לא.

וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחו, שנאמר שמחו את ירושלים.

אחר כך אומר התגמור עוד פעם, שבאמת דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין.

אלא אין גזירה לציבור אלא אם כן רוב ציבור יוכלו לעמוד בה.

אז הקופונים רואים פה דבר מאוד מעניין,

שהם רצו לגזור עליהם גזירה שלא לאכול בשר ולא לשתות יין.

אז באמת זה היה לא בדיוק לפי ההלכה, בגלל שרוב ציבור לא יכולו לעמוד בה.

אבל מצד שני, הייתה להם כוונה מאוד טהורה.

לכן יש דבר מאוד מעניין.

כתוב בשולחן ערוך, כמו שדיברנו קודם,

שמעיקר הדין,

מה שכתוב במשנה, אסור לאכול בשר ולשתות יין רק בסעודה מפסקת.

ומי שכן עושה את זה, אז אויש, העונש לא מאוד חמור.

אבל ככה זה רק בסעודה מפסקת.

לעומת זאת, אנחנו מסתכלים בשולחן ערוך,

אז כתוב, יש שאומרים מתחילת השבוע,

ויש שאומרים מראש חודש,

ויש שאומרים מז' תמוז.

אז הקופון, אם זה לא כך יתקבל, יז' תמוז, אבל לראש חודש זה הרבה נוהגים.

זה משהו אחר, זה נכון. והם נוהגים כאילו ערבו את ה... כן, זה נכון.

זה כן כתוב, נכון. לגבי לא להסתפר זה מתחיל מיוז' תמוז.

אז רגע. אז עוד מעט, בעזרת השם, אני מקווה שיהיה תשובה גם למה שאתה שואל.

אז הקופונים,

אז מדינא דמשנא זה רק בסעודה מפסקת.

אבל בשולחן ערוך כתוב שאחר כך קיבלו על עצמם יותר.

בגלל שמצד אחד,

בגלל שיהיה כל כך הרבה זמן לגלות,

אז במשך הזמן,

אז זה קצת השתכח, אנשים קצת התרפו במצווה הזאת.

נהיה חס ושלום אפיון בעניין של להתאבד על ירושלים.

אז לכן, בדורות היותר מאוחרים החליטו לגזור גזרות יותר זמן.

אז אומר הגאה מווילנה, שם באותו מקום, סימן תקנא,

שמה המקור לזה שאנחנו לא אוכלים בשר ולא שותים יין לראש חודש?

אומר הגאה, המקור זה כאן.

מסכת ברבת עד סוף פרק ג',

דף סמל חמוד ב',

שהפרושים הציעו את ההצעה הזאת שלא לאכול בשר ולא לשתות יין,

רק הם אמרו כל הזמן.

אבל עכשיו, טוב, זה אי אפשר, אלא אם כן הציבור לא יכול לעמוד בה.

אבל מראש חודש עד התענית,

זה כן יכולים לעמוד בזה.

אז לכן קיבלו על עצמם לכל הפחות את זה.

זאת אומרת שהתקנה הזאת של הפרושים,

אז היא התקבלה במקצת.

כל השנה אנחנו לא יכולים לעמוד בזה,

אבל לכל הפחות, בימים האלה, מראש חודש עד התענית,

כן יכולים לעמוד בזה.

ולכן אנחנו נוהגים את זה באמת,

שלא אוכלים בשר ולא לשתות יין.

ומה הנקודה כאן?

שאנחנו צריכים לחשוב שאיך יכול להיות,

הרי אם היו מקריבים בית המקדש,

בשר,

בהמות ועופות והיו מקריבים יין, אז איך אנחנו יכולים לשתות ואיך אנחנו יכולים לאכול?

אז מילא הכוונות שלהם היו טהורות, הכוונות שלהם היו טובות.

אז כל השנה אי אפשר, אבל הימים האלה לפחות כן.

וזה גם הסיבה שיש הרבה מנהגים,

מעיקר הדין של משנה.

אז גם, לא להסתפס רק בשבוע שחל בו, לא לכבס רק בשבוע שחל בו.

אבל בגלל, כמו שאמרנו קודם, היה אליפיון יותר, אז לכן גדולי הדורות

אז גזרו ותיקנו תקנה עוד יותר זמן מראש חודש או תספורת, פעם י״ז מתמוז.

רק מה? לא כל המקומות התפשטה התקנה. אז יש מקומות שנוהגים כמו המחבר,

ששם זה רק שבוע שחל בו.

אבל לפי הרמות,

אז גדולי הדורות במקומות ההם,

אז הם תיקנו שכבר מי״ז בתמוז יתחילו. אז יש בזה קצת שינוי מנהגים, בדיוק מאיזה יום ועד איזה יום ואיך,

אז זה כבר שינוי מנהגים. אבל מה מעיקר הדין?

יש מעיקר הדין של המשנה, ואחר כך, בכל מקום ראו לפי הצורך

כדי להתאבל על החורבן,

כדי לחזק את המצווה של להתאבל על החורבן,

אז כל מקום תיקנו תקנה. אז כל אחד יעשה כמו שמנהג אבותיו.

אבל קופונים, לעבור על דין עוד המשנה אי אפשר,

אבל כל השאר, מה שהוסיפו, זה תלוי במנהג.

אבל קופונים, מה אנחנו רואים? אנחנו רואים שהכוונה הזאת של הפרושים היא לא הלכה לאיבוד.

זו הייתה כוונה טובה, זה היה עניין נכון.

רק אם אפשר לרוב הציבור,

מה שרוב הציבור יכול לעמוד בו,

אז זה כן.

מצד שני, אנחנו מוצאים בחז״ל שכתוב

שכל דור שבית המקדש לא נבנה בימיו,

זה כאילו נחרב בימיו.

זה מאוד מאוד חריף.

אבל ככה כתוב.

ומה פירוש הדברים?

פירוש הדברים

שהיו הסיבות שהביאו לחורבן,

אז אם היינו מתקנים את הסיבות שהביאו לחורבן,

אז ממילא היה נבנה.

ואם לא נבנה,

סימן שעדיין כל הדברים

השליליים האלה שהיו בזמן החורבן עדיין נשארו.

אז לכן זה לא נבנה. אז לכן כאילו חרב בימיו. כי מה הפירוש?

אם אתה רואה שזה לא נבנה, סימן שיש את הבעיות האלה.

אם יש את הבעיות האלה, לו יצוי אז שהיה בית המקדש, היה נחרב עוד פעם.

למה? כי מה הסיבה שהוא נחרב? בגלל העוונות האלה.

אז אם העוונות האלה עדיין קיימים,

אז הוא יחרב עוד פעם ועוד פעם, עוד פעם ייבנה, עוד פעם יחרב.

אז לכן זה נקרא כאילו הוא נחרב בימיו.

טוב, אנחנו לא יכולים לתקן את כולם,

אבל לכל הפחות כל אחד

ישתדל לתקן את עצמו מה שהוא יכול.

אז לכן חשוב לנו מאוד לדעת מה באמת היו הסיבות שהביאו לחורבן,

ואז אם אנחנו נדע מה הסיבות,

אז נדע מה הקדוש ברוך רוצה מאיתנו שנתקן ונשתדל לשפר כדי שבאמת בית המקדש ייבנה כמה שיותר מהר.

אז דבר ראשון זה כולם מכירים את הגמרא במסכת יומה בדף ט'.

הגמרא במסכת יום בדף ט'

אומרת

מקדש ראשון מפני מחריו

מפני שלושה דברים שהיו בו

עבודה זרה וגילוי עריות

ושפיכות דמים.

הגמרא מביאה פסוק על עבודה זרה שהכניסו אפילו פסל להיכל.

גילוי עריות הכסיב ויאמר השם יין תגבו בנות ציון ותלכנה נטועות גרון ומסקרות עיניים זאת אומרת היו צופים את העיניים

הלוך ותפוף תלכנה וברגליהן תאחסנה

מה הכוונה?

מסבירה הגמרא

יען כי גבו בנות ציון שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה

ותלכנה נטועות גרון שהיו מהלכות בקומה זקופה

ומסקרות עיניים דאבו מעלין כוך לעיניהן היה איזה משהו שנקרא צבע כחול?

הלוך ותפוף תלכנה שהיו מהלכות עקב בצד גודל

וברגליהן תאחסנה

מה הכוונה? שהיו מביאות מור

ואפרסמון זה סוגי בשמים

ומניחות ממנהליהן

או כשמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות ומטיזות עליהן

ומכניסין בהן יצר אורר כערש בכעוס או באחס

זאת אומרת זה כמו נחש

זה לכאורה כל אחד יכול לתקן

שפיכות דמים

כתוב דבר נורא וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאוד

עד אשר מילא את ירושלים פה לפה

אז באמת הפסוק לא מבאר את זה אבל הכוונה

היא מסתובבה בגלל שמנשה רצה לבטל את עבודת בית המקדש, רצה לבטל את התורה

אז אנשים שהיו נאמנים לתורה הם כנראה התנגדו

אז מה הוא עשה? פשוט הרג אותם

אז עד כדי כך שהוא מנהל מפה לפה

זה מה שנוגע למקדש ראשון

מקדש שני

אז אומרת הגמרא מקדש שני היו עוסקים בתורה ובמצוות ובגמילות חסדים אז לכאורה הכל בסדר

כמו שכתוב במקום אחר במסכת עימאל שביטלו את יצר עבודה זרה

ולכל הפחות הקטינו את היצר של הראיות

וכמו שכתוב שבזמן אחשוורוש כתוב בגמרא במגילה

גדולה עשרת טבעת

יותר מ-48 נביאים משבע נביאות

שהקדוש ברוך הוא שלח לנו כל כך הרבה נביאים ונביאות להחזיר אותנו למוטב

ובכל זאת לא חזרו

ועל זה שאחשוורש הורידו את הטבעת והביאו להמן וכולם הרגישו סכנת נפשות

והנס והקדוש ברוך הוא הציל את כולם

אז כתוב שחזרו למוטב

והגמרא במסכת שבת אומרת

שהקדוש ברוך הוא אמר במעמד הר סיני

והתייצבו בתחתית ההר שהקדוש ברוך הוא כפה עליהם על כגיגית

אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לא שם תהיה כבולתם

בסדר

אז כתוב בגמרא

מכאן מודה רבה לאורייתא אז יכולים להגיד

אנחנו לא חייבים לקיים כי זה היה באונס

אז כתוב אבל בפורים בגלל חביבות הנס קיבלו אליהם את התורה מאהבה

הדור וקיבלוה בימי אחשוורש בימי אחשוורש ראו שהקדוש ברוך הוא אוהב אותם אף על פי שנמצאים בגלות ולכאורה

השם כועס עליהם בכל זאת השם שומר עליהם

בדרכים כאלה של ניסים ונפלאות

אז מרוב אהבת השם קיבלו את התורה מאהבה

אז מאחר כך שחזרו מהגלות במקדש שני אז קיבלו את התורה מאהבה עסקו בתורה ובמצוות וגמרו את החסדים

אז אם ככה קושייה גדולה מפני מה אחריו

אומרת הגמרא רחמנא ליצלן

מפני שהייתה בו שנאת חינם

שנאת חינם

שבן אדם שונא את השני

וזה לא פשוט כתוב ברבנו יואנה

על הלאו לא תשנא את אחיך בלבביך

אז כתוב בשלילי תשובה נצטווינו לעקור את השנאה שבלב

נשנית לשנא מה פירוש לעקור?

הרי מחשבה שטחית הייתי אומר

שבן אדם לא יכניס את השנאה בלב

הוא בן אדם טוב, רגוע, מה פתאום שישנא את השני

אז לא תשנא אל תכניס את השנאה בלב

לא כתוב ברבנו יואנה דבר נורא

כתוב שמטבע יש בלב של האדם שנאה כלפי השני

וכשהתורה מצווה לא תשנא את אחיך בלבביך

אז הכוונה היא לעקור את השנאה הזאת

זאת אומרת אנחנו מגיעים מראש עם איזושהי בעיה

ואנחנו צריכים לעבוד על עצמנו לעקור את השנאת חינם

אז ממילא יוצא שבבית שני היה שנאת חינם

ללמד חושש כולה שנאת חינם כנגד שלוש עבירות

עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים

ויותר מזה

אומרת הגמרא

מה יותר גרוע?

האם העונש של בית ראשון או בית שני?

אומרת הגמרא

ראשונים שהיה עוון שלהם גלוי

עבודה זרה, כל אחד מבין, עבודה זרה גילויות

אז ממילא נתגלה קצם שבעים שנה

אבל האחרונים שהיה העוון מוסתר,

הרי הם עסקו בתורה מצוות גמילות חסדים אף אחד לא ידע שבלב יש שנאת חינם

אז ממילא לא נתגלה קצם

לכן

אנחנו לא יודעים מתי יהיה הקץ, שמזוז שהוא כמה שיותר מהר

ויותר מזה אומרת הגמרא מי באמת יותר גרוע כביכול

אומרת הגמרא תנו עיניכם מבירו, תראה

בית ראשון

בית המקדש חזר אחרי שבעים שנה, בית שני כל כך הרבה שנים ועד בית המקדש לא חזר

אז רואים שהעניין של שנאת חינם הוא יותר חמור

אז כמו שאמרנו קודם אנחנו לא יכולים לתקן את כל העולם,

קודם כל נשתדל כל אחד לעצמו נשתדל

קצת להוריד את השנאת חינם נשתדל לחשוב על המעלות של השני

אז זו גמרא אחת,

יש עוד גמרא במסכת שבת

דף קיוט

אומרת הגמרא

למה אחריו בית המקדש

דבר ראשון

שמה מסכת שבת עוסקת בנושא

שהדליקה אם חס וחלילה יש שרפה בשבת

אז אי אפשר לכבות

אסור לכבות בשבת זו מלאכה

כמו שאסור להדליק אסור לכבות

אפילו שזו מלאכה שאין צריכה לגופה אבל גם כן זה אסור

אז אם אלו אומרת הגמרא כאן דבר נורא

אומרת הגמרא

שהדליקה מצויה

דווקא במקום שמחללים שבת

איפה שמחללים שבת

אז שמה אחר כך קורה דליקה

שכתוב בפסוק בירמיהו

ואם לא תשמעו אליה לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא

והצעתי אש בשעריה ואכלה ארמונות ירושלים לא תכבה

מה זה לא תכבה?

אנחנו מראים צחוק בשעה שאין לאדם מצוין לכבותה

זאת אומרת ביום חול אז יכולים האנשים לבוא לעזור לכבות אבל בשבת אסור לכבות

אז מליון השוק הוא כפול גם יש דליקה וגם אי אפשר לכבות

אז מתוך הגמרא הזאת מביאה הגמרא כאן שורה של דברים

עומר אבאי לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחילול עברה את השבת

שבת זה גם מצווה שיש גם היום

וזה מוטל עלינו כל אחד במקום שלו

אפילו אחד שברוך השם שומר שבת אבל יכול להוסיף

שנאמר ומשבתותי אלימו עיניהם

והחל בתוכם

אז דבר ראשון יש פה סיבה

חילול שבת

סיבה נוספת עומר אבאי לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו קריאת שמע שחרית וערבית

אוי קריאת שמע שחרית זה מצווה מאוד קשה

יש יצר הרע מיוחד מיוחד בגלל שזה כל כך חשוב

אז יש יצר הרע מיוחד

הוא אומר בבוקר

תשמע עוד שתי דקות

ואחר כך עוד שתי שניות

הוא אומר תדע לך העונג הזה שאתה עכשיו

עוד שתי שניות במיטה זה לא מעין העולם הבא זה העולם הבא עצמו

ולא רק זה אלא העולם הבא הוא מעין ההנאה הזאת שיהיה לך עכשיו

עוד חמש דקות להישאר

אז ממילא ככה עוד חמש דקות עוד חמש דקות

עד שרחמנא ליצלן עבר זמן קריאת שמע

אז זה ממש נקרא ביטלו קריאת שמע

אז השם מרחם

וזה אחת הסיבות של חרב בית המקדש

שנאמר אוי משכימי בבוקר שחר ירדופו

ומה והיה כינור ונבל תוף וחריר ויין משתיהם ואת פועל השם לא יביטו

לכן גלע עמי מבלי דעת

זאת אומרת במקום אצלם היה ניסיון אחר לקום בבוקר היה קל אבל מה תכף שתו אז לא הספיקו לקרוא קריאת שמע

היום ניסיון קצת אחר שלא יכולים גם לקום

אבל קופונים

זה דבר נורא

זה סיבה שנייה

אז אמרנו שבת

וקריאת שמע

עוד דבר

עומר ואמנונה לא חרבה ירושלים

אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן

חייבים שהילדים ילמדו תורה ילדים חייבים ללכת לחיידר

אם לא נותנים להם ללכת לחיידר ממציאים כל מיני תוכניות אני לא אגיד עכשיו פה ברבים

אז הם אלה השם מרחם דבר נורא ואיום מבטלים תינוקות של בית מדרש

מאלה כאלה שלא הולכים לא הולכים נו מה אנחנו יכולים לעשות אבל אלה שכבר כן הולכים אתם מבטלים אותם

אז זה דבר נורא ואיום

שנאמר שפוך על הולל בחוץ

מה הטעם שפוך? למה כביכול ניתח זעם

חס ושלום?

בגלל שהולל בחוץ? בגלל שילדים מסתובבים בחוץ במקום לשבת ללמוד

הם מסתובבים בחוץ

אז זה דבר שלישי אז אמרנו שבת קריאה שמע

וחיידר

ילדים צריכים ללמוד בחיידר

דבר רביעי עומר אולה

לא חרבה ירושלים אלא מפני שלא היה להם בושת פנים זה מזה

צריכה להיות בושת פנים זאת אומרת דברים טובים לא דברים טובים אתה צריך לעשות אפילו נגד אנשים שמלעיגים

לא הספקת את פעלי מנחה אתה נמצא באמצע רחוב מה אכפת לך אתה תתפלל מנחה

אבל לגבי דברים רעים פה צריך להיות בושה

אם היו מתביישים אז אולי לא היו עושים כאלה עבירות חמורות

עוד דבר

אומר רבי יצחק לא חרבה ירושלים אלא בשביל שיושבו קטן וגדול

התייחסות או התייחסות אחד שיודע ללמוד

ואחד שלא יודע ללמוד

אותו דבר

ממילא זה דבר מאוד חמור

והיה כעם ככהן

לאדם שהוא בדרגה של כהן אתה משווה אותו לפשוטי העם

וכתוב אחרי זה פסוק שיש גלות

עוד דבר כתוב בגמרא זה כתוב בעוד כמה מקומות

עומר רב עמרם פרד רבי שמעון בר אמר רבי שמעון בר אמר רבי חנינא

לא חרבה ירושלים

אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה

צריכים להוכיח אחד את השני לפעמים

רק מה באמת כתוב בגמרא מקום אחר

שזה קשה מאוד להוכיח אסור להוכיח

ולא תישא עליו חטא צריכים לדעת איך להוכיח

וכדי שהוא לא יתרגז ורק רכושי שבטה סתם אומר לו אבל כל פעם מי שכן יודע להוכיח

ולא מוכיח כל אחד לא בטוח שכל אחד כלפי עצמו יודע להוכיח

צריכים לשאול שאלת רב לפני שאתה מוכיח

אבל מי שכן יודע להוכיח ולא מוכיח

אז מן איזה סיבה לחורבן

וחוץ מזה גם אפשר להסביר שתוכחה בעצם זה מראה על פיהוד על ריחוק

כי אם זה מישהו שהוא קרוב אליך אז אתה אומר לו זה כואב לך שהוא עושה ככה

אבל אם מישהו יטר רחוק ממנו אז לא מעניין אותך מה שיעשה מה שהוא רוצה

ממילא זה גם הרע לחוק

אבל הקופונים היו צריכים להוכיח

וככה באמת כתוב במקום אחר

שמתי שהיה הגלות אז הקדוש ברוך הוא אמר למלאך

לכתוב לצדיקים

על המצח

שהם יחיו

אמרה מידת הדין מה נשתנו אלו ואלו

אמר הקדוש ברוך הוא מה פירוש אלו צדיקים

אמרה מידת הדין ולמה הם לא הוכיחו

אז הקדוש ברוך הוא אמר גלוי וידוע לפניי שאם היו מוכיחים זה לא היה עוזר

אמרה מידת הדין לפניך גלוי וידוע אבל לפניהם לא

מיד כתוב שהקדוש ברוך הוא אמר למלאך גם עליהם לכתוב שאות

שגם הם יאנשו ולא רק זה אלא מהם התחילה פורענות

אז רואים כמה זה נורא הנושא הזה שבן אדם שיכול להוכיח ויש לו השפעה

והוא לא מוכיח

אז זה מאוד מאוד חמור

והגמרא מביאה על זה פסוק היו שרי הקהילים לא מצאו מרעה

מה על זה הכבשים מכניסים ראש של זה בצד זנבו של זה אף ישראל שבאותו הדור כבשו פניהם בקרקע ולא הוכיחו זה את זה

עוד דבר נורא

עומר אבי יהודה לא ארבה ירושלים אלא בשביל שבזובה תלמיד החכומים

מזיון של תלמידי חכמים זה דבר מאוד גרוע

כתוב עד אין מרפא כל המבזה תלמידי חכמים אין לו רפואה למכתו

שמעתי פעם מאב סימן שבריא

דבר נורא הוא אמר שלצערנו לדאבוננו יש

מחלות כאלה שאין להן רפואה מה קרה למה זה קורה

אז הוא אומר הרבה פעמים

פוגעים בתלמיד חכם

ואחר כך אין רפואה למכתו אז מה מתפלאים שיש מחלות שאין רפואה שמרחם

עוד דבר

רומא רובה לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמונה

אנשים היו משקרים

שואלת הגמרא היו משקרים?

הרי כתוב שאם אחד יושב את השני אולי אתה יודע את ההלכה

אז הוא אומר לא אני לא יודע את ההלכה

אז רואים שלא היו משקרים ככה האדם הפוך אוהב להתפאר

אומרת הגמרא כן

בזה באמת לא היו משקרים

אבל במשא ומתן

ועוד איך היו משקרים נחמונו לצלאל

אז ממילא לכן זה גם כן אחת הסיבות לחורבן

וזה הכל דברים לא כל כך רחוקים

וכל אחד יכול להתחזק בגלל זה

רק מה כל אחד לפי דרגה אחד

אנחנו לא חס וחלילה לא עושים דברים נוראים כמו שכתוב שם

אבל הקורפונים בחיי היום-יום הרבה פעמים יש ניסיונות עם משא ומתן

יש הרבה ניסיונות עם תוכחה יש ניסיונות עם ילדים שלמדו בחדר יש ניסיונות

להשוות תלמידי חכמים לאנשים פשוטים או לבזות תלמידי חכמים

או בשבת

קריאת שמע כל הדברים האלה לכאורה זה ממש דברים יומיומיים

אז מילא בעזרת השם כל אחד יכול לתקן את זה

לא יכול לתקן על כולם אבל כל אחד על עצמו ממילא יהיה שיפור בעזרת השם

עוד גמרא יש במסכת נדורים בדף פא אבל זה באמת גמרא שצריכים להבין

זה כבר לא כל כך פשוט

בשלם השפיכות דמים גילוי העריות זה אנחנו מבינים שזה דברים חמורים

אבל הגמרא בנדורים אומרת לנו דבר מאוד מעניין אומרת הגמרא בדף פא עמוד א'

עומר אבי יהודה עומר רב מהי דכסיף מה הפשט בפסוק

מי האיש החכם

ויבנת זאת

מה

ואשר דיבר פי ה' אליו יגידיהו

זה היה בהפטרה בירמיהו

על מה אבדה הארץ ניצתה כמדבר מבלי עובר

מה קרה על מה אבדה הארץ

דבר מעניין לא יודעים עכשיו אמרנו כל כך הרבה סיבות

לא יודעים מה קרה למה היה חורבן

אומרת הגמרא דבר זה נשאל לחכמים

ולנביאים

ולמלאכי השרת

המב״ך אומר אפילו מלאכי השרת

ולא פירשו אף אחד לא ידע תשובה מה קרה למה נהיה חורבן

עד שפרשו הקדוש ברוך בעצמו

נכסיב כתוב שם בהמשך הפסוק שהקדוש ברוך עונה

פסוק הבא

ויאמר השם

על עוזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם

ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה

אז נשאלת השאלה

היינו לא שמעו בקולי

היינו לא הלכו בה זה אותו דבר

לא שומעים בקול השם ולא עושים כמו שכתוב בתורה

אז זה אותו דבר

למה כתוב בתורה שתי דברים בנביא

אומר אבי יהודה אומר רב

לומר שאין מברכין בתורה תחילה

לא ברכו ברכת התורה

אתם שומעים דבר מדהים

על מה אבדה הארץ על מה היה החורבן

שביטלו מצוות ברכת התורה אומנם מצווה מדאורייתא

לברך על התורה

אבל בכל זאת בגלל שביטלו מצוות ברכת התורה על זה היה החורבן

מה הכוונה כאן?

אז אומר הרן רבנו ניסים

שמצאתי במגילת סתרים של הרב רבנו יונה

כתוב במגילת סתרים של רבנו יונה רבנו יונה מפורסם שיש לו ספר

שערי תשובה ופירוש של רבבא בתרא להיות רבנו יונה

וברכות תלמידי רבנו יונה

אומר רבנו יונה בספר מעניין שנקרא מגילת סתרים

שהפשט בפסוק זה ככה על שלא ברכו בתורה תחילה עבדה הארץ

שאם זה היה בגלל שעוזבם את תורתי כמו הפשט הפשוט

אז מה אשמה שעזבו את התורה ולא עוסקים בה?

אז אם לא לומדים כלום אז מה צריך לשאול את החכמים ולא ידעו פשט?

נביאים לא ידעו פשט אפילו מלאכים לא ידעו פשט מה הפירוש איך אתם לא מבינים?

אם לא לומדים תורה זה הדבר הכי גרוע שיש

למה לא פירשו? והדבר הגלוי היה וקל לפרש

אלא ודאי הוא אומר היו עוסקים בתורה תמיד

ודאי שהיו תמיד עוסקים בתורה

ולפיכך היו חכמים ונביאים תמאים על מה עבדה הארץ? מה קורה כאן? כולם לומדים תורה כל הישיבות מלאות מה קרה?

עד שפרשו הקדוש ברוך הוא בעצמו

שהוא יודע מה מכה הלב

זה ההבדל זאת אומרת זה כמובן

אבל הכוונה לענייננו כאן למה כביכול הקדוש ברוך הוא יודע והם לא?

בגלל שהקדוש ברוך הוא יודע מה מכה הלב ולא רק מה שחיצוני

שלא היו מברכים בתורה תחילה

מה רק בגלל ביטול מצוות עשה הזאת?

לא אומר רבינו יואינו כלואימה

שלא הייתה תורה חשובה בעיניהם כל כך

שיהיה ראוי לברך עליה

אמנם למדו אבל זה לא היה חשוב בעיניהם כל כך צריך לברך?

לא, בלי ברכה

מה הפשט בזה?

שלא היו עוסקים בלשמה

ומתוך כך היו מזלזלים מברכתה

והיינו לא הלכו בה כלואימר בכוונה ולשמה

לא הלכו בכוונת התורה ולשמה

לא שלגמרי לא למדו

אלו דברי הרב החסיד זל והם נאים ורועים למי שאמרם

אז הרב מסכים מאוד עם הפשט הזה

זאת אומרת שלא עצם ביטול המצווה של ברכת התורה

זה היה החיסרון

אלא

בגלל שלא למדו לשמה

אז ממילא היו מזלזלים מברכתה

אז לא החשיבו את התורה

ולכן קרה מה שקרה

עדיין זה קשה, הרי ללמוד תורה ולשמה זה מדרגה מאוד גבוהה

תמיד כתוב בגמרא לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות שלא לשמה שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה

אז מה בגלל שלא הגיעו למדרגה הגדולה הזאת של ללמוד תורה

לשמה אז כבר כזה עונש?

זו שאלה אחת. עוד דבר לכאורה לא מובן

איזה מין יצר הרע יש לזה הרי כל דבר בן אדם עושה עבירות

יש לזה יצר הרע הרי כתוב בתורה כך וכך עכשיו מה קרה שבן אדם עושה הפוך

יש יצר הרע היצר הרע נועד לפתות את האדם לעשות נגד התורה

אז מי ישלם על כל הדברים אנחנו יכולים להבין אבל פה איזה מין תאווה מוזרה

אתה כבר לומד תורה מהבוקר עד לילה

אז מה זה ברכת התורה? שתי שניות כמה זמן לוקח להגיד ברכת התורה? היום אומרים שתי ברכות התורה

אבל זה לא מעיקר הדין הגמרא אומרת בגלל שאנחנו לא יודעים יש נוסח אחד נוסח שני

אי כך נמרינו לתרוויו. ומעיקר הדין ברכה מאוד צרה

קיצר המצוותיו וצמח לעסוק בתורה זהו נגמר הסיפור מה כל כך התאווה הגדולה?

אז אומר בספר אור ישראל

אומר

שהכוונה שיש בתורה שני חלקים

יש בתורה וגם בכל המצוות

יש בעצם שני חלקים יש חלק אחד שהוא בגדר משפט

ויש חלק אחד שהוא בגדר חוק

וזה רואים לכל אורך הדרך בכל החומש מוזכר תמיד חוקותיי תשמרו

משפטיי תשמרו כל פעם יש חוק ויש משפט אז זה לא סתם שתי מילים אותו דבר

אלא הכוונה משפט זה דבר שמובן בשכל

כל אחד מבין אפילו בלי שהתורה הייתה מצווה כל אחד מבין

כתוב בתורה לא לגנוב אז כל אחד מבין שלגנוב זה לא דבר טוב

אז אפילו אם חלילה לא היה התורה אז היו מבינים שזה דבר לא טוב ולא היו עושים את זה

חוק זה דבר שבלי המצווה בלי שזה כתוב בתורה לא יודעים

אסור ללבוש שעת נעז

זה דבר שבשכל הפשוט השכל האנושי לא מבינים דבר רוחני

זה דבר מאוד גבוה.

אבל ככה בן אדם פשוט בשכל האנושי הפשוט לא מבין.

למה?

אז לכן זה נקרא חוק.

משפט זה דבר שמובן גם בשכל הפשוט,

וחוק זה דבר שמובן רק בשכל התורה.

עכשיו,

בעצם לימוד התורה,

אחרי שבן אדם כבר קיבל את התורה,

אז לימוד התורה זה לכאורה, יש בזה חלק של משפט, זה מובן בשכל. כמו שהגמרא מלאה מזה, בכל המקומות כתוב,

שגדול התלמוד שמביא לידי מעשה.

איך אפשר לקיים את התורה אם אתה לא לומד? אתה לא יודע מה לקיים.

יש במצווה כך וכך מצוות, יש בתורה כך וכך מצוות, ויש לכל מצווה הרבה פרטים וענפים ושורשים

וכו',

מדרבנן.

אז אם בן אדם לא ילמד,

אז לזה חידה לקיים את התורה? פשוט וברור, מי שלא לומד לא יכול לקיים.

אז יוצא שבעצם לימוד התורה הוא בגדר משפט,

זה דבר שכלי.

כל אחד מבין שאם אתה מקבל על עצמך לקיים את התורה, כדי לקיים אותה אתה צריך ללמוד.

אז ממילא לימוד התורה גדול ללימוד שמביא לידי מעשה.

מצד שני יש דברים בתורה שזה בגדר חוק.

דברים שלא נוגעים למעשה. למשל בזמן הזה אנחנו מצפים כל רגע שבנה בית המקדש

אבל כרגע השנייה הזאת עוד לא נבנה.

עכשיו אולי שנייה בה יבנה אבל עכשיו לא.

אז עכשיו לומדים הלכות קודשים

זה דבר שלא נוגע.

לומדים הלכות עבד קנייני

איפה יש עבד קנייני?

לומדים הלכות ייבום.

היום

עושים תמיד חליצל לא בכלל לא עושים אז ממילא לכאורה כל הדברים האלה

זה דברים שהשכל לא מחייב אותם בגלל שאי אפשר לקיים ואי אפשר ללמוד את הדברים כדי לקיים אותם אז ודאי אני מבין

אבל ללמוד דבר שלא שייך לקיים אותו אז זה בגדר חוק

אז ממילא אומר מסלול סלנטר

שאולי זה היה הבעיה באותו דור

שהם הבינו שצריכים ללמוד תורה בשביל לקיים

עכשיו כשאני לומד את התורה בשביל לקיים אז יוצא שאני מקיים מצווה

אבל זה עדיין לא סוף המצווה

למשל מה זה דומה?

למשל אחד שקושר ציציות

אחד שקושר את הציות לטלית הוא לא מברך ברכה שקידשנו מצוותיו וציוונו להצטף בציצית למה?

כי עדיין זה לא גמר המצווה גמר המצווה יהיה כשהוא ילבש

או אחד כותב תפילין

כשהוא כותב את התפילין הוא עושה את הבתים

לא מברך אשר קידשנו להניח תפילין כי זה עוד לא נגמר המצווה, המצווה יהיה כשהוא בפועל יניח את התפילין

אז לכן יוצא שהברכה נתקנה דווקא על גמר המצווה ולא על ההתחלה של המצווה

אז ממילא הם הבינו שלימוד התורה זה היחיד תמצא לקיים אז מה שאני צריך לקיים אני צריך ללמוד

ממילא יוצא שהמצווה של תלמוד תורה זה לא גמר המצווה גמר המצווה יהיה כשאני אקיים אני צריך קודם כול

ללמוד מה עליי לעשות,

אחרי שבפועל אני אקיים את זה,

אז יהיה גמר המצווה.

אז כל זמן שבפועל לא קיימתי, לא סיימתי את המצווה,

אז ממילא לא שייך לברך, וזו הייתה הסיבה שהם לא בירכו.

כי הם הבינו שלימוד התורה זה רק בשביל לקיים.

אז אי אפשר להגיד עליהם שהם טעו לגמרי, כי באמת גדול התלמוד שמבין על ידי מעשה.

אבל סוף סוף יש בתורה גם חלק שנקרא חוק.

זאת אומרת שאנחנו צריכים ללמוד גם דבר

שלא נגיע אפילו למה יעשה עכשיו כרגע.

את זה הם לא רצו ללמוד, רק רצו ללמוד מה שתכלס,

מזה הם יעשו.

אבל יש חלק גדול בתורה, כי מה באמת העומק בזה?

העומק בזה, כי כל התורה כולה זה לדעת מה השם רוצה,

מה הוא רוצן השם.

אז נראה לי, מה אתה אומר לי? זה דבר רחוק. מה זה משנה אם זה דבר רחוק?

אבל אני צריך לדעת מה יהיה רוצן השם גם במקרה כזה.

אז נראה לי, גם דברים כאלה שלא כל כך למעשה,

אבל צריכים לדעת מה הוא לא רוצה להיות אשם בזה.

ובזה הוא אומר, אפשר להסביר גם כן גמרא מפורסמת שכולם יודעים,

שבן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות,

אז למה נכתב

דרוש וקבל שכר?

אז הוא אומר, מה הפירוש? מה חסר? חוץ מפרק בן סורר ומורה במסכת סנהדרין חסר בש״ס?

60 מסכתות יש.

חסר מה ללמוד? מה פירוש דרוש וקבל שכר?

אלא זה הנקודה.

היא גופה, בגלל שזה לא נוהג למעשה,

אז למה אתה לומד?

רק לשם מצוות תלמוד תורה,

זה לא דבר שמביא אותך לידי מעשה.

אבל אף על פי כן החלק הזה של ללמוד תורה נשמע לגמרי אף על פי שזה לא מביא אותי לידי מעשה,

זה המעלה הכי גדולה.

לכן שם דווקא מונח השכר לפעמים.

אז לכן דווקא דברים כאלה שלא נוהגים למעשה,

דווקא על זה נעמד ראש לקבל שכר.

אז ממילא זה היה החיסרון כאן.

החיסרון היה שלא הבינו בכלל את כל העומק של התורה,

שהתורה זה לא תמיד רק

בשביל לקיים,

אלא אנחנו צריכים לדעת גם דברים שלא נוהגים אצלנו כרגע.

אז ממילא לכן קרה מה שקרה ולכן זו אחת הסיבות לחורבן.

עוד מקום כתוב דבר מעניין,

שלא חווה ירושלים אלא מפני שהעמידו את דבריהם על שור הסדין.

זאת אומרת שאחד,

שכן אחד שפך מים על השכן השני,

אז במקום להגיד טוב תודה רבה ולכת לישון, הוא אומר לו לא תשלם לי פיצויים,

מתחיל בית דין, הוא, כמה ישיבות בית הדין

וכמה ימים וכמה לילות ואין לו מה לעשות בחיים, רק לרוץ לבית דין, למה הוא שפך עליי את המים?

ולמה הוא לקח לי עוד קצת?

ולמה הוא שם לי פה כבש ולמה זה ככה ולמה ככה?

אז ממילא העמידו את דבריהם על שור הסדין ובגלל זה היה החורבן.

אז זה באמת פלא,

מי ישלמה כל הדברים החמורים שלמדנו בהתחלה במסכת איומה?

מבינים?

אפילו הדברים הפחות חמורים שלמדנו עכשיו במסכת שבת,

אבל גם יכולים להבין, חילול שבת,

ביטול קריאת שמע,

לא הוכיחו אחד את השני,

שנאת חינם.

אז מבינים איזה דברים חמורים?

פתאום עכשיו אומרים משהו אחר לגמרי,

בגלל שהעמידו את דבריהם על שור הסדין. אם היה כתוב היו עושים עוול בדין,

נו, מבינים. אבל פה כתוב שורת הדין, מה כל כך גרוע?

מה לא טוב בשורת הדין?

אז יש על זה הסבר נפלא ומאוד נוגע אלינו למעשה,

מרב צדיק שקראו לו הרב זלמן,

שהוא היה אח של רב חיים מוולוז'ין, שהוא היה תלמיד של הגאון מווילנה,

רב חיים המפורסם שכותב ספר נפש החיים,

אז היה לו אח

מיוחד במינו.

עוד כשהוא היה תינוק בהריסה אז היה תופס סידור וככה ישן עם הסידור,

והוא ידע את כל התורה כולה.

אז הוא אמר פשט,

מה הכוונה במה שהגמרא אומרת שלא חווה על ירושלים אלה שהמינו דבריהם על שורת הדין?

הוא אומר דבר ידוע,

שהקדוש ברוך הוא מתנהג איתנו מידה כנגד מידה,

בין בכלל בין בפרט,

ועל זה כתוב הפסוק שבטח כולם אמרו אותו בימים האחרונים הרבה פעמים,

השם צלך על יד ימיניך.

מה הפירוש? שומרים חז״ל כמו שצל,

אם אתה עומד מול הצל אתה מרים יד, הצל מרים יד,

אתה מוריד את היד, הצל גם מוריד את היד.

אז ככה כביכול הקדוש ברוך הוא מתנהג עם עם ישראל בצורה של מידה כנגד מידה.

אז ממילא,

אומנם היה בזמן החורבן הרבה אווירות חמורות, כמו שראינו עכשיו,

שנאת חינם, כל הדברים הגרועים.

אבל אם היו מתנהגים אחד עם השני לפנים משורת הדין,

אז ברגע שאתה מתנהג לפנים משורת הדין,

אז גם הקדוש ברוך הוא מתנהג איתך לפנים משורת הדין.

אז מילא אף על פי שורת הדין היה שיקבלו חלילה עונש,

אבל יש מושג שלפנים משורת הדין.

אז אם היו נוהגים לפנים משורת הדין,

אז גם הקדוש ברוך הוא היה מתנהג גם לפנים משורת הדין.

אז מילא לא היה קורה חורבן, אז נכון, מגיע להם עוד אש, אז הקדוש ברוך הוא היה כבר פורע מכל אחד בצורה אחרת.

אבל ברגע שמתנהגים לפנים משורת הדין, אז גם הקדוש ברוך הוא מתנהג לפנים משורת הדין.

עכשיו, שלא עשו ככה,

אלא מה,

העמידו דבריהם על שורת הדין, אז אמנם זה כתוב בתורה, זה החוק, אתה מסתכל בחושן משפט,

ככה צריך לעשות,

הכל טוב ויפה,

בסדר, אבל מה אתה רוצה שורת הדין?

אז גם השם עושה איתך שורת הדין.

נו, מי יכול, מי יסדק לפניך בדין?

כשהדרכו ברוך הוא מאמין את הבן אדם בדין וממצה איתו שורת הדין בדיוק בדיוק,

מי יכול לעמוד בזה?

אז לכן יהיה החורבן. זאת אומרת, מצד אחד החורבן יהיה בגלל כל הסיבות האחרות.

זה לא סתירה בכלל.

נכון,

רק מה?

כל הסיבות האלה זה רק הקדמה.

בגלל הסיבות האלה מגיע לאנשים עונש.

אבל אם מתנהגים לפנים משורת הדין,

אז גם השם מתנהג איתנו לפנים משורת הדין. אז ממילא אין חורבן. בינתיים הקרופונים, עד שיעשו תשובה או בצורה אחרת, אבל לא היה קורה חורבן.

אבל ברגע שהעמידו את דבריהם על שורת הדין,

אז ממילא גם הקדוש ברוך הוא העמיד אותם על שורת הדין.

ברגע שזה נהיה שורת הדין,

אז בגלל זה נענשו כבר על כל העברות שדיברנו מקודם.

ובדומה לזה יש פה ביאור נפלא על הפסוקים באיכה

על הצד אם חס וחלילה המשיח לא יבוא

אז אנחנו צריכים עכשיו לעסוק במגילת איכה

אז כתוב במגילת איכה

פסוקים כאלה

כתוב

מי זה אמר ותהי

השם לא ציווה

מפי עליון

לא תצא הרעות והטוב סליחה אני לא חזן כזה טוב אני לא יודע לקרוא עם כל הטעמים

אז טוב

מפי עליון לא תצא הרעות והטוב

מה יתונן אדם חי

גבר על חטאיו

נחפשה דרכינו ונחקורו ונשוב על יד השם

נישא לבאבנו אל כפיים אל כל בשמיים

זה הפסוקים במגילת איכה

אומר בספר אור ישראל שפשט הוא ככה

קודם כל בואו נתבונן

כל מה שאנחנו רואים מסביבנו יש תמיד יש סיבה חושית זאת אומרת רואים את זה בחוש או שהיום קוראים לזה סיבה חיצונית

ויש סיבה פנימית

אנחנו רואים

צמחו פירות בשדה

אז מה הסיבה הפשוטה?

טוב בן אדם הלך וחרש וזרע ועשה את כל הפעולות שצריך אז צמח פירות

זה נקרא סיבה חושית רואים את זה בעיניים

מה הסיבה השכלית?

בן אדם שקצת יותר מתעמק מתבונן מה הוא אומר?

החקלאי הזה רוצה להתפרנס

או שהוא רוצה בעצמו לאכול את הפירות או שהוא רוצה למכור אותן

ייצוא, יבוא, אני לא יודע מה

הוא רוצה להתפרנס

הוא ירוויח כסף

יקנה בזה אוכל או שהוא בעצמו יאכל את הפירות

אז זו הסיבה השכלית אז כל דבר יש סיבה

מה שאנחנו רואים ויש סיבה שכלית סיבה פנימית

ומה הסיבה השכלית האמיתית?

מה בפנים בפנים?

אז בפנים בפנים כמובן זה הקדוש ברוך הוא שהוא סיבת הסיבות ועילת העילות

השגחה העליונה של הקדוש ברוך הוא זה גזר יציאת הדבר לפועל

אדם יכול לרצות להתפרנס כמה שהוא רוצה יקנה שדה הכי טובה יחלוש כמה שהוא רוצה אם הקדוש ברוך הוא לא יגזור שיגדל פה פירות לא יגדל פירות ואם אחד הקדוש ברוך הוא גזר שיגדל אז אפילו שלא יעשה כזה השתדלות גדולה יגדל

אז הכל זה השגחה עליונה

אבל מצד שני

השגחה העליונה כביכול תלויה במעשה האדם

כמו שבאמת כתוב בספר נפש החיים, יש פסוק בשיר השירים

כתוב הפסוק

לסוסתי ברכבי פרעה

דמעיתיך רעייתי

זאת אומרת שיר השירים זה שיר

בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל, פעם עם ישראל אומר שבחים לקדוש ברוך הוא

ופעם הקדוש ברוך הוא אומר שבחים לעם ישראל

אז הקדוש ברוך הוא אומר שבח לעם ישראל שאתם

כמו סוס ברכב פרעה.

מה השבח בזה?

מה השבח של לדמות אותנו לסוס?

והרי כל דבר צריך להיות שבח.

אז הוא מסביר שכתוב שעם ישראל יצאו ממצרים ואחר כך היה קריאס ים סוף.

אז הקדוש ברוך הוא עשה שאפילו המצרים הבינו שזהו גמרנו השם נלחם להם בישראל.

אז השם נלחם כאן.

אז הם אמרו ננוסה הפעם גמרנו צריכים לברוח מפה.

אז הם אלה הם רצו לברוח.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

יכניס איזה רוח בסוסים של המצרים

והסוסים הכניסו אותם לתוך הים

וכך הם נטבעו.

זאת אומרת אף על פי שבדרך כלל

צריך להיות שזה שרוכב על הסוס

ויש לו מושכות אז הוא מוביל את הסוס לאן שהוא רוצה

פה ברכבי פרעה על ים סוף השתנה הטבע

ופה הסוס הוליך את הרוכב לתוך הים.

עכשיו זה המשל.

מה המשל השני שרק בסוף יהיה הנמשל?

אז ודאי שהקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם.

והקדוש ברוך הוא כל יכול והוא לא חייב שום דבר לאף אחד. הוא יכול לעשות כביכול מה שהוא רוצה.

רק מה?

בכל זאת הקדוש ברוך הוא קבע בבריאה

שאחרי מתן תורה כל ההשפעה בכל העולמות, אני לא יודע מה זה אבל ככה אומרים את זה,

כל ההנהגה של כל העולמות, כל הדברים הכל תלוי בעם ישראל.

כמה שעם ישראל יותר יעשו מצוות ככה יותר הקדוש ברוך הוא ישפיע טובה וברכה בעולם.

אם חלילה להפך

אז יש מיעוט.

אז יוצא שכביכול הנמשל הקדוש ברוך הוא המנהיג

ואנחנו בסך הכל רק כביכול כמו סוס

אבל בכל זאת הקדוש ברוך הוא נתן לנו כזה אפשרות

שכל מה שקדוש ברוך הוא עושה בעולם זה כביכול תלוי בנו.

אם אנחנו נלמד תורה הרבה, אם נקיים את המצוות הרבה,

אם נתקן את המידות, נתפלל כמו שצריך,

אז עם אלה יהיה הרבה ברכה,

יהיה שלום,

יהיה שפע, לכולם יהיה טוב, אבל אם חלילה לא...

כך אז גם אין כל כך.

אז עם אלה זו הכוונה לסוציאתי ברכבי פרעות ימיתיך רעייתי. שהקדוש ברוך הוא נתן לנו כביכול את האפשרות

שעל ידי המעשים שלנו אז על ידי זה כביכול אנחנו נותנים כביכול כוח לקדוש ברוך הוא להשפיע לכולם טובה.

אז עם אלה יוצא שמצד אחד יש פה סתירה בפסוקים.

כתוב מי זה אמר ותהי השם לא ציווה כל מה שקורה

בעולם זה הכל השגחה פרטית

תכף ומייד כתוב פסוק

מפי עליון לא תצא הרעות והטוב אז היא ממש סתירה מיניה וביה פעם אחת אתה אומר שהכל מהשם

פעם אחת אתה אומר לא מפי עליון לא תצא הרעות והטוב

אז היא ממש סתירה חלילה

אז לפי מה שדיברנו עכשיו זה מאוד מובן

מה מי זה אמר ותהי השם לא ציווה ודאי זה כל השגוך הפרוטיס

בן האדם אומר

קרה לו זה קרה לו זה הוא חושב שהכל קרה בגלל שהוא עשה לו הוא עשה לו

או שהוא עצמו השיג את זה

זה לא נכון

הכל קורה בהשגחה עליונה מאת ה'

אז ממילא מי זה אמר ותהי ה' לא ציווה ודאי הכל בהשגחה פרטית

רק מה?

ההשגחה הפרטית תלויה באמת בך מה שאתה עושה

ככה הקדוש ברוך הוא נגדך בחזרה

אז ממילא זה הכוונה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב

אתה אומר שקיבלת טובה מהשם זה בזכות המצוות שעשית כמו שאומר הרמב״ן בסוף פרשת בוא

שאין לו חלק בתורת משה רבינו עד שימי

שכל דברינו מקרינו כולם ניסים

אין בהם הנהגת הטבע ממנהגו של עולם כלל

אלא יעשה מצווה יצליחנו שכרו יעשה עבירה יחריטנו עונשו הכל בגזרת עליון

אז מצד אחד הכל השגחה פרטית מהשם

אבל מצד שני

כל מה שאתה מקבל זה לפי מעשי אדם

אם אתה עושה מצוות אז תקבל הרבה שכר

לא משנה כאן עכשיו יותר מאוחר תקבל

ואם לא אז חס חלילה להפך

יזמיאל יוצא שזה הסיבה הפנימית מצד אחד הכל בהשגחה מאת השם

אבל כביכול הסיבה הפנימית לזה זה המעשים שלך כי הכל לפי המעשים שלך

לכן זה הפשט בפני הפסוקים הראשונים

מי זה אמר ואתה יהיה השם לא ציווה אתה חושב שאתה עשית את זה או פלוני עשה לך את זה

לא אין שום דבר כזה שהשם לא ציווה רק הכל בהשגחה אבל מצד שני מפי עליון לא תצא עוד דבר טוב אתה לא יכול להגיד אז אם ככה השם מיניש את בן אדם בלי סיבה אין כזה דבר בלי סיבה כל דבר עם סיבה

אין מיטה בלא עוון אין ניסורים בלא חטא נחמד על צד

איזה מילא על כל פגע רע וכל דבר שבאדם נראה לו רע

שאין מה להתלונן אלא על מה

גבר הלכת אב זה הפשט בפסוק הבא

מה יתלונן אדם חי?

גבר הלכת אב מה אתה מתלונן?

מה אתה בוכה כל היום?

דבר ראשון אולי זה דווקא טוב בשבילך אבל חוץ מזה על מי אתה מתלונן?

רק גבר הלכת אב רק אתה צריך להתלונן על העוונות שלך

טוב עכשיו בן אדם חלילה וחס הגיע באמת למצב לא כל כך נעים

נו מה עכשיו הוא יעשה? איך הוא יוצא מזה?

טוב הבנו הכל זה בהשגחה מת השם

והכל מפי לילות יצירות והטוב והכל בגלל החטאים שלו מה עושים עכשיו?

עכשיו אומר לנו ירמיהו הנביא במגילת איכה

מה תעשה עכשיו לתקן את המצב?

זה לא יעזור לך השתדלות כי זה לא זה הבעיה הבעיה זה

ועוד ולא רק זה אלא גם תפילה חכה לא תכף ומייד מתפללים קודם כל תתקן את הבעיה

קודם כל תתקן את הבעיה שהייתה ואז אתה יכול לעשות השתדלות רוחנית על ידי תפילה

השתדלות גשמית כל אחד מה שהוא אבל קודם כל תתקן את הבעיה

ולפני שאתה יודע את הבעיה קודם כל תחקור איפה הבעיה כמו שעכשיו עשינו בעזרת השם

חקרנו מה היה למה היה החורבן

אז ממילא על זה נאמר פסוק הבא

נחפשה דרכינו ונחקור ונשוב עד השם.

קודם כל נחפש מה היה הבעיה ולא רק נחפש אלא גם נחקור כמו שצריך

ואחרי שנדע מה צריך לתקן אז בעזרת השם נשוב עד השם.

אז אחרי שתיקנו את הסיבה הראשונה שזה גרם את הכל בהתחלה בהתחלה אז נזכה לשוב עד השם

אז אפשר להגיע לתפילה נישא כפינו אל כפיים אל כל בשמיים

זה הפשט של כל הפסוקים האלה אחד אחרי השני ממש הנובי מלמד אותנו מה לעשות

מי זה אמר ותהיה? אתה רואה בעיה

אתה רואה טילים מה קרה?

אין דבר כזה בלי שהשם לא ציווה

אז אם ככה הוא מתרגז

לא מפיל יון לא תצא הרעות והטוב זה רק בגלל המעשים שלך

אז מה יש לך לבכות להתלונן אוי כל הזמן זה כל הזמן זה

ראה גבר הלכת האב

נו מה עושים עכשיו?

נכפיסה דרכינו ונחקור ונשוב עד השם

ואז נוכל נישא לבבינו אל כפיים אל כל בשמיים

ובעזרת השם נתפלל שהקדוש ברוך הוא יענה לנו בקרוב

ויגל אותנו גאולת עולמים