הרב יהודה זיסקינד

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אנחנו רוצים היום בלילה לדבר על תשלומי נזיקין.

כולם יודעים, אם אתה מזיק,

אתה חייב לשלם

את הערך של החפץ שהזקת.

אז בדרך כלל זה מאוד פשוט.

אתה לוקח

כיסא של מישהו, סטנדל של מישהו,

אוטו של מישהו, אתה שובר את האוטו, אתה שובר את המכונה.

תודה רבה.

אתה חייב לשלם את מה שהזקת,

את המחיר של החפץ.

זה פשוט מאוד.

אבל יש דברים שלא כל כך ברור כמה צריכים לשלם, או בכלל אם צריכים לשלם.

אביא כמה דוגמאות.

משקפיים.

אתה שובר משקפיים של מישהו,

כמה אתה צריך לשלם?

הרי כולנו יודעים שמשקפיים שלך ושלי,

אף אחד בעולם לא מעניין אותו המשקפיים האלה.

אין לזה מחיר שוק.

המשקפיים האלה שיש לי זה בדיוק כפי המידה שאני צריך.

הצילינדר והמספר, הכל בדיוק בשביל העיניים שלי.

אף אחד בעולם לא יקנה את המשקפיים. אולי המסגרת, אבל העדשות עצמן אף אחד לא יקנה.

מדרס.

בן אדם יש לו מדרס, בדיוק מתאים לרגל שלו.

אף אחד בעולם לא יקנה את המדרס הזה, לא מתאים לו.

מה עם דרכון?

אני שורף דרכון של מישהו.

דרכון שווה הרבה כסף, כמה מאות שקלים לעשות.

אבל אף אחד בעולם לא מעניין אותו הדרכון שלך.

זה השם שלך, התמונה שלך, זה לא שווה לעולם.

האם חייבים,

כשמזיקים דבר שבשוק אין לזה שום ערך,

הזמנות לחתונה,

מישהו עשה הזמנות לחתונה, כתוב שם חתן, כלה, תאריך, אולם, כל הפרטים שמתאים רק לחתן וכלה הזאת.

האם אני חייב לשלם?

מה אתם אומרים?

אדם מועד לעולם ואז הוא צריך לשלם. אבל כמה אני צריך לשלם? ערך שלם.

אבל מה זה שווה?

כמה זה על העתיד? אין לזה שום ערך.

תנסה למכור את ההזמנות האלה בשוק, אף אחד לא יסתכל על זה.

זה אולי ערך של הנייר, אולי.

זה על הכסף, נכון?

אבל כמה זה שווה היום? לא מעניין אותי מה זה עלה לך.

כמה זה שווה היום? תלך בשוק, תנסה למכור את המשקפיים,

אף אחד לא יעצור לי לקנות את זה.

לא, במלחמת מוזן, לא ירצו.

מה?

המטרה היא לא לספור, המטרה היא לשלם.

או, אז אתה אומר, ככה זה עלה, ככה זה יותר שלם, זהו.

אבל אני, לכאורה, אנחנו צריכים לדון עכשיו מה זה תשלום בנזיקין בכלל.

מה המטרה לשלם תשלום בנזיקין?

האם לתת לך חזרה מה שהיה לך?

כן? זה מה ש... לא, לא. לא, אז מה?

מה העניין לשלם? מה העניין לשלם?

אחרי שנה, כבר אני תמיד לי לחם,

אחרי שנה יותר מ-1,000 שקל ירד 10,000 שקל ירד 10,000 שקל. יפה. אחרי שנייה. ברגע שזה עבר הקנייה,

אפילו שלא נגעתם בזה,

זה כבר שווה פחות.

אז כמה צריך לשלם?

מה שזה שווה.

אחרי שנה, מתי שזה קרה.

בסדר, זה משהו אחר, בגלל שהיום המחיר השוק של האוטו שלך זה,

לא יודע, כ-10,000 שקל. אז אני משלם 10,000 שקל.

זה אני מבין.

אבל אני שואל כי זה דבר לא שווה בכלל.

אף אחד בעולם, בן אדם יש לו פלטה לשיניים,

אף אחד, זה מתאים בדיוק בשבילו, זה עולה כמה מאות שקלים.

אני בטעות שובר את זה,

דורך על זה.

מצאים למישהו, זה המשקפיים שלו נופלים וזה מזיק, אני צריך לשלם או לא? זה שאלות?

אתה יודע אם הוא צריך לקנות פלטה חדשה,

מה?

אוקיי, אז אתה אומר צריך לשלם לו בשביל פלטה חדשה.

למה זה כל כך פשוט לך?

הרי הערך של הדבר, כשאני מזיק לך את האוטו שלך,

אז האוטו שלך יש לו ערך,

הוא שווה משהו.

לך לשוק, תמכר את זה, תמכור את זה יד שנייה, תקבל.

אז אני איזקתי לך דבר ששווה כסף, יש בזה אמיתי, זה באמת שווה כסף.

אבל הדרכון, זה לא שווה כסף, אף אחד לא ישלם את הכסף. שווה כסף, למה אין? בגלל שאתה שילמת על זה, לכן זה שווה כסף?

לא פשוט.

שילמת על משהו, בגלל ששילמת על משהו כדי לקבל את זה,

והיום זה לא שווה כלום,

זה נקרא שווה כסף?

למה לא שווה כסף?

למה לא מספיק שווה כסף?

הוא משתמש על זה.

אז הוא אומר, למה נסתכל על העולם?

בוא נסתכל על הניזק.

הניזק אומר, בשבילי זה שווה הרבה,

אני צריך את הדרכון הזה,

אני שילמתי את זה ואני מוכן לשלם את זה עוד פעם אפילו.

ניזק לא צריך להגיד שהוא שווה לו, הוא גם ככה הוא ילך להוציא את זה, תסתכל על העתיד.

או, אז אתה אומר, או, אז אתה אומר עוד צבא. אתה אומר, הוא עכשיו צריך ללכת לקנות עוד אחד,

ואתה הזקת אותו מזה ש... בוא נגיד, אתה לקחת את הדרכון של מישהו, שרפת את זה.

כן?

עכשיו הוא צריך להוציא עוד 800 שקל כדי עוד אחד.

אז למה לא לחיים אותך על ה-800 שקל לחדשים שאני צריך להביא עוד דרכון?

לא, אבל הרב... אז רגע, זה שתי שאלות, שתי שאלות.

דבר ראשון,

מה אם הוא יגיד, הוא לא צריך לדרכון, זהו, הוא החליט לא לנסוע לחוץ לארץ, זהו,

הוא לא צריך את הכול.

אז יהיה פטור?

לא. דבר שני, גם אם הוא כן צריך לנסוע לחוץ לארץ,

אני אגיד, זה גרמה.

אני גרמתי לך לשלם עוד כסף, זה גרמה.

אתה מבין?

אם אני גורם לך נזקים,

זה לא, לא, זה חייב בידי השמיים ובידי אדם פתוח.

אז אני לא הזקתי לך את הדרכון, אין לזה שום ערך, זה שום דבר.

גם לא יש את החוק. מה?

או שאתה שורף שטר חוב של חברו, זה משהו אחר, זה גרמי,

בגלל שהשטר חוב עצמו יש לו ערך,

הוא מביא כסף. לא, לא, לא, לא. השטר חוב מביא כסף.

הוא סוג של כסף, הוא בעצמו מביא את הכסף.

הדרכון לא מביא כסף.

כסף מביא את הדרכון, אבל הדרכון לא מביא כסף.

זה לא גרמי.

זו סוגיה מסובכת.

עכשיו, זה השאלות שאנחנו רוצים להעמיד את השאלות האלה,

ובעזרת השם יש בזה מחלוקת מאוד מאוד נוגדה באחרונים.

איך להסתכל על זה? עוד סוג שאלה,

שאנחנו נגיד את זה גם כן,

אם אני שובה חלון של מישהו, זורק חלון על ה... זורק אבן על החלון,

במייזיט, בשייג, לא משנה, אני שובה את החלון של הדירה שלו,

כמה אני צריך לשלם?

מינימלי. הרי אנחנו יודעים... מה זה? מינימלי.

סטנדרט. סטנדרט.

לא יודע מה זה סטנדרט. מה זה סטנדרט? אם יש חלון מפואר, משהו שממש של 2,000 שקל,

1,000 שקל, 700-800 שקל, משהו בשוק, נורא לי, לא מפואר מה ש... ואם היה לו חלון מאוד יקר? אם זה משהו לא... מה זאת אומרת? למה זה הדבר הזה?

אתה יודע, זה הכי זול שיש?

ככה זה? לא הכי זול, אמרתי סטנדרט. יש לך אוטו מאוד יקר, שברת את זה? לא, אני אתן לך סוברו, הכי פשוט.

מה זאת אומרת?

שברת לי מרצדז. מה, מה אתם...

הממשלה הייתה במניין על חלון הרב,

על הסטנדרט של הכניסה,

שהערבים הביאו איזה שפה לאחד השכנים.

אתה מתחכם לבדוקא.

נו.

עכשיו אמרנו לו, תשמע, אתה הבאת, אתה תשלם, אתה הבאת מישהו שיביא.

הביאו לו, הוא לא... אה, פועל שבר את החלון?

חסום המצווה.

היה לו שפות, כאמור. הביאו לו שפה, ככה, אני לא יודעת מי הוא ביקש.

והם שברו את החלון.

הביאו לו, כאילו, אז ביקשו ממנו לצקן את החלון.

והיה לו כסף, הוא לא עובד כזה. נו, אז מה? בסוף הלך לרב,

אופן דין,

וביתר.

יאללה, למה כולם צריכים כאן, כל הבניין?

למה?

כי הוא לא היזק את זה. זה שהביא לו היזק את זה. ערבי, ערבי. יאללה, מה היה נכפת לו מה אתה אמרת?

טוב, זה מסובך. זה כבר שאלה אחרת לגמרי.

אבל אני שואל שאלה אחת. החסיניש דן בזה.

הרי כשאני שובר לך את החלון,

אם אני מסתכל על כל הדירה שלך,

כן, כמה שווה הדירה שלך,

עם חלון, בלי חלון.

דירה שווה מיליון שקל.

לא משנה אם חלון או בלי חלון, זה הערך של החלון. אז כמה צריכים לשלם? הרי היה כתוב, למה הוא שואל את זה? בגלל שהגמרא אומרת,

אם יש לך בהמה שנכנסה לתוך שדה של מישהו והתחיל לאכול פירות וילקות בתוך השדה,

כמה צריכים לשלם? אז אומרת הגמרא,

שמעין כמה השדה היה לפני שהוא אכל וכמה שהיה הכי שהוא אכל.

ככה פוסקים.

אז אומר החסיניש אותו לבד, תגיד ככה.

כמה שווה הדירה שלך עם החלון וכמה שווה הדירה שלך בלי החלון. מה ההבדל? כלום.

שום דבר. למה יש הבדל בין בהמה לאדם?

טוב. הבדיקה, אולי בדברים אחרים. בסדר, בסדר.

הסוכמה, הדברים, כאילו שהגמרא עוברת,

אבל אם השכן שלי שבר לי חלון,

אני הולך ומחליף את החלונה,

אני מלאה חמישים שקל.

טוב, כך הוא אומר, בסדר, אנחנו צריכים להגיע לזה. אתה עומד את הפסק, אנחנו צריכים להגיע לאט לאט. אתה מסביר את זה בצורה,

כאילו קו השווה בלי חלון השווה הביתה וזה פשיטא.

אז בואו נגניס לאט לאט לסוגיה.

איך את זה, מה שאנחנו התחלנו בעצם מהסוף.

בואו נתחיל מההתחלה בכלל.

נתחיל מסיפור של הגמרא, המישהו מספר סיפור,

ואנחנו נתגם את זה לחיים שלנו. אנחנו לא חיים בשדות,

אבל הגמרא מספרת עם שדות, ואנחנו נתגם את זה לנפקימיניה בדברים שלנו.

המישהו אומר ככה,

מי שהלך למדינת הים ועבדה דרך שדהו. היה סיפור...

שאחד יש לו שדה שמסביב לשדה שלו יש עוד שדות.

עכשיו הוא לא יכול להגיע לשדה הפנימי,

בעל הפנימי לא יכול להגיע לשדה הפנימי בלי לעבור את החיצוני.

הוא צריך להביא את הטרקטור שלו, את כל הציוד שלו, הוא צריך לעבור את השדה החיצוני כדי להיכנס לפנימי.

אז היה לו דרך,

כל יום הוא היה נכנס, היה לו דרך להיכנס מהחוץ דרך החיצוני להגיע לשדה הפנימי עם הציוד שלו,

ככה, שנים הוא אבל ככה.

יום אחד הבן אדם הזה נסע לחוץ לארץ,

והיה שם הרבה שנים,

ועכשיו הוא חוזר לארץ,

ואם הוא מסתכל והוא אומר,

וואי, איפה היה הדרך?

לא זוכר.

היה לי דרך, יש לי שדה פנימי.

ועם הזמן אז כל השדה החיצוני גדל, גדלה, ועכשיו כיסה את הדרך.

הוא לא זוכר איפה הדרך.

אז הוא הולך לבן אדם בפנימי, הוא אומר לו, היה לי דרך. נכון, היה לי דרך, היה לי דרך. אני לא זוכר.

אז מה אתם אומרים, מה צריכים לעשות?

הוא לא זוכר איפה הדרך.

מה היית אומר? מה ההיגיון?

נו?

מה הבעיה? אולי הוא לא בזה איפה דרך. אבל איפה? הוא מודה לו שהוא צערי. אז איפה ללכת? איפה הדרך? לא משנה איפה. מי אמר שהיה פה? אולי זה היה שמה? לא משנה, אבל השטח הזה נגמר לתת. לא משנה איפה. אוקיי. אז זה פשוט.

זה מאוד קל, זה מאוד קל שאם הבן אדם הפנימי זה הבן אדם החיצוני הוא בן אדם אחד,

זאת אומרת אתה בפנימי והחיצוני יש לו שדה אחד שמסבב אותך כמו בייגל כזה,

אז אתה מדבר נגד, אתה עומד מול בן אדם אחד ואתה אומר לו אדוני,

יש לי, היה לי פה דרך, אני לא יודע איפה הדרך, אתה מסכים היה לי דרך פה,

אני רוצה את הדרך שבחזרה.

אז הוא יגיד לך איפה, לא מעניין אותי איפה,

היה לי פה דרך, ותביא לי דרך, אתה תחליט.

זה כמו בן אדם שהולך למכולת וקורא הרבה,

אתה קונה חלב ואתה שכחת את זה בדלפק איפה שמשלמים ומה שראו עם חלב וזה התקלקל, אז מחזיר את זה למקרר.

אתה חוזר לחנות ואומר, שכחתי פה חלב, הוא אומר, נכון,

לך תיקח את החלב שלך.

הוא אומר, לא זוכר,

זה חלב, זה כל שקית, כולם דומים.

הוא אומר, קח את החלב שלך, תיקח.

הוא אומר, לא יודע איפה זה.

יש פה 50 שקיות בתוך המקווה.

אתה תיקח את החלב שלך, אני לא חייב...

הדין עם מי?

מה דעתך?

אתה לא יודע איזה... הוא אומר, כל חלב אתה מרים. רגע, אתה יודע שזה חלב שלך, זה שקית שלך, לא יודע. אז ספק, תחזיר. זה שלך, לא יודע.

מה אתה אומר?

אבל יש לו תנאה, כמו כל אישה תנאה. הוא אומר, המוציא מחברו, עליו הראייה. כל שקית שאני מרים, זה שלך, בטוח, לא בטוח, תרים. עוד אחד? אם אפשר לדע, לוקחים ואחד, אתה רוצה להוציא את זה. מה הבעיה?

ועוד שלא תדלם על רשות, המוכר הוא לא קנה את זה. לא, לא, הוא קנה, אין לך למה, אתה צודק. לשלם זה לא מספיק. הוא הרים את זה, שם את זה בתוך העגלה שלו, התחיל לצאת,

שכח את זה שם, החזיר את זה בתוך המקרר. אז אני יודע, אתה מודה לי.

בתוך המקרר יש לי שקית אחת חלב שלי.

כן? אז ודאי, אתם צודקים. ודאי, אתה צריך ל... אתה תחליט איזה שקית אתה תביא לי.

תביא לי את השקית הכי קטנה, הכי זולה, לא מעניין אותי.

אתה חייב להעמיד לי שקית אחת. זה בטוח, נכון?

אז אכן. אם אתה עומד מול בן אדם אחד, אתה אומר לו, תשמע, אני לא יודע איפה היה הדרך הזה.

אתה תחליט. אתה רוצה להביא לדרך הכי קצרה, אין לי בעיה.

זה פשוט מאוד דגמרא,

שאם אתה עומד מול בן אדם אחד,

הוא חייב להביא לך דרך. פשוט. עכשיו,

מה קורה

אם...

שניים או ארבע.

אתה נוסע לחוץ לארץ, אתה חוזר,

פתאום אתה רואה

שיש פה ארבע אנשים.

בוא נגיד ככה, בהתחלה היה ארבע אנשים.

אתה בפנים,

מסביבך יש ארבע שדות,

ובאחד ההסתות היה לך דרך.

עכשיו אתה חוזר לחוץ לארץ, ואומר, וואי, איפה הדרך הזה? לא זוכר.

כבר כולם חשו והכול.

אתה הולך לבן אדם ואומר,

היה פה דרך? הוא אומר,

לא יודע, כן, לא מסתכל עליך, ממשיך הלאה. הוא אומר, תנסה את השכנים, אולי איך המזל שם.

אתה הולך לשכן, תגיד לשני, תגיד לי, היה לי פה דרך פה?

הוא אומר, לא יודע, כן, לא יודע, תוכיח.

לא מכיר אותך, שלום, הלאה.

כל אחד מלפנף אותך.

אתה עושה את הכופש אישועי, הכופש שני, אתה עושה הכפול, כל אחד זורק אותך לשני.

אתה בבעיה רצינית,

מה עושים?

עומד הגבול, אין עצה.

הם יכולים לנצל אותך ולהגיד לך, שמע חביבי, אתה רוצה דרך, תשלם. איזה מחיר, מה שירשו לך,

תיקח או תפלח באוויר.

תיקח היליקופטר, כך אומר, או תשלם או תפלח באוויר.

אין מה לעשות.

אם אתה עומד מול בן אדם אחד,

יש המכולת הזו, אז אתה אומר, שמע, לא יודע איזה שקית, אבל בתוך המקרר איזה שקית, תביא לי שקית. אתה תכנית איזה שקית. הוא חייב להביא לך.

אבל פה יש ארבע חנויות.

יש פה ארבע חנויות אחד לשני.

ואתה נכנסת לאחד מהם,

וקניתי שם חלב, ואתה לא זוכר איזה. אתה הולך לישון, יש פה חלב פה, לא יודע, אולי אתה שני.

הם לא חייבים.

אתה, אתה, כל אחד יכול להגיד. מי אמר שקנית אצלי חלב ואולי אצל שני?

ואין לך מה לעשות,

אתה חייב לשלם עוד פעם.

זה פשוט

וברור.

אין בזה שום בעיה.

הבעיה מתחיל כשזה קצת מתחיל להיות מסובך.

מה קורה

אם בהתחלה השדות היו שייך לארבע אנשים?

ארבע אנשים.

והם הלכו ומכרו את זה לבן אדם אחד.

לפני שנסעת לחוץ לארץ,

זה היה שייך לארבע אנשים,

נסעת לחוץ לארץ,

הגיע בן אדם עשיר, קנר את כל השדות, ואתה באמצע.

מה עושים עכשיו?

כמו המקרה הראשון שאמרתי.

אה? כמו המקרה הראשון, זה ייתן לו, אבל אני לא רוצה להיפך.

אז אתה אומר כמו המקרה הראשון.

שמה, לתת לו או לא? לתת לו, כן. למה הוא חייב לתת לו?

כי הכל שם, באמת היה לי באחד מאלה. יפה.

אז הוא שואל שאלה, הוא אומר פשוט מאוד.

היום אני עומד מול, מה זה? יש לי מזל, ברוך השם, בן אדם אחד. היום אני עומד מול בן אדם אחד,

ואני אומר, תשמע, אדוני, אתה, ברוך השם, קנית את כל האזור,

ובתוך האזור הזה יש לי דרך, תביא לי דרך, תחליט אתה.

ככה הוא אומר.

אומר הגמור, לא נכון.

זה דעת אדמון, אבל רבו נון וככה פוסקים, הוא אומר, לא.

הוא מגיע עם כזה לומדס, הוא אומר כזה דבר. הוא אומר, תשמע,

הוא למדן, הוא לא סתם איש עסקים, הוא בן אדם למדן, הוא אומר, תשמע,

כל אחד מהאנשים האלה של השדות, ראובן, שמעון, לוי, יהודה, כל אחד,

אם היית דופק אצלו, מה הוא היה אומר לך?

נו מה הוא היה אומר לך?

לך לך שכנים.

אתה הולך לשחן ואומר, תשמע,

אני חושב שהיה לי דרך פה. הוא אומר, תמשיך לחשוב, אולי אז זה יצא השלישי.

אתה מגיע לשלישי, הוא אומר, אתה בכיוון לא נכון, תמשיך לחשוב, הלאה, הלאה, הלאה, תמסע.

אז הוא עושה עוד פעם את הכיכרופות.

אז כל אחד, ראובן, שמעון, לוי, יהודה,

כל אחד בעצם יש לו זכות

לנפנף את הבן אדם הזה, המסכן.

אז הוא מגיע לראובן, הוא אומר, ראובן, אני צריך לבוא. הוא אומר, לא אצלי.

אז ראובן, יש לו כוח להעיף אותו ללכת לשני.

עכשיו, העשיר הזה שקנה מראובן, שמעון, לוי ויהודה, כן?

הוא אומר, אני קניתי את הזכויות שהיה להם.

כשאני קונה משהו, שדה, נדל״ן, משהו,

אני מקבל את כל הזכויות שהיו למוכר.

המוכר יש לו בעלות בדירה,

ובגלל שיש לו דירה הזאת, יש לו זכות להשתמש בחניה או במחסן, זה חלק מהשימוש של הדבר. אז אני לא פחות ממנו.

עכשיו, כל אחד יש לו זכות לנפנף אותך ולהגיד לך, תעוף מפה,

תפסיק לשגע אותי עם הדרך שלך.

אני ספק, אבל אני לא ספק. אז ככה הגמור אומרת, ככה זה בגמרא.

אז רגע, עוד פעם, מה הגמור אומרת? שכיוון שהראשון,

שארבע הבעלים הראשונים היה להם כוח לזרוק אותך ולשלוח אותך ואתה לא יכול לתבוע אותם, שכל אחד יגיד, מי זה מה ששנא? אולי זה השני.

אז ומילא כשהוא קנה,

כשהקונה, האחד, קנה את השטח מכולם,

אומרת הגמרא, גם הוא יכול להגיד את הלובה. ככה אומרת הגמרא וככה פוסקים.

אז אתם שואלים, זה לא פייר, זה ממש לא פייר, מה?

אז אבא שואל, ארבע קנו באחד, הוא לא יכול להגיד להם, לפני שקניתם היה עדיקה לאחד. ועכשיו יתנו לי, לא משנה לי.

כמו שעכשיו זה שקונה, עכשיו שקונה את השני... בוא, בוא, בוא, בוא נסבך. אנחנו רוצים לדבר על אחד שקנה מארבע.

בוא, בוא, אני לא רוצה לסבך את זה. אז בוא נשאיר את זה בככה, שאנחנו מדברים עכשיו שאחד קנה מארבע.

הוא בא ואומר, שמע, אני קניתי מארבע, כל אחד היה יכול להעיף אותך, אז אני רוצה להמשיך את השחיות הזה. ככה גם הוא אומר. אומר, שואל את הנתיבות,

אני לא מבין, זה לא הגיוני מה שאתה אומר.

תחשוב לעצמך, כן, תחשוב לעצמך, אומר,

יש לך שלוש-ארבע קיבוצים עם בהמות.

קיבוץ,

שלוש-אר בקיבוצים,

אחד מהשניים בהמות.

שלי נכנסה לתוך אחד מהקיבוצים.

אני לא יודע איזה קיבוץ.

לא יודע איזה קיבוץ.

אז כל אחד אני ניגש אליו ואומר, יש לנו עדים, ילדים, או אנשים ראו שנכנסת הבהמה שלי לאחד הקיבוצים.

אני יכול לקחת ואומר,

זה היה אצלי.

אתה יכול להוכיח שהבהמה נכנסת אצלי?

אתה לא יכול להוכיח, אז אני לא יכול לצליח לנצל את עצמך.

וככה אתה אומר, אתה אומר, כל אחד אומר לך על אותו סיפור.

אבל מה קורה אם הגיע בן אדם אחד וקנה את כל הבהמות של כל הקיבוצים

הוא קנה את הכל ביחד

פה אני תופס אותו רגע רגע לפני שאתה הולך יש לי איזה משהו להגיד לך מה

תשמע הבהמה שלי נכנסה לאחד מהקיבוצים האלה

אני רוצה תביא לי הוא לא יכול לזרוק אותך בגלל שבמון המשך בתוך הקבוצה הזאת יש לו יש פה איזשהו יש לי בימה שלי שלא

אז פה אומרים לציבור זה ודאי צריך לשלם

אז הבן אדם הזה זה לא מובן. מה אומרת הגמרא? אחד קנה מארבע הוא לא צריך לשלם. למה?

אני אומר לך בתוך השדות האלה יש לי דרך פה.

כשהיה לי ארבע אנשים להתמודד נגדם כל אחד זרק אותי אבל אתה עכשיו בן אדם אחד אתה קנית את הכל אני רוצה ממך את הדרך. אומרים לציבור זה לא מובן מה שהגמרא אומרת. הוא שילם לכל אחד מחיר של שדה שלמה.

מה?

הוא שילם לכל אחד מחיר על שדה בלי דרך.

אבל יש לי דרך פה זה שלי. אבל הוא קנה מאותו אדם שלו. רגע אבל הוא לא מכר את הדרך.

הם לא יכולים למכור לו את הדרך זה דרך שלו זה שדה שלו. זה דרך פרטית שלו. זה דרך פרטי שלו. הוא קנה מכל אחד שלו. כן זהו אז הנתיבות בהתחלה אומר שזה מדובר שזה דרך פרטי שלו שהוא קנה את השדה עצמו.

את האדמה.

אדמה שייך לו.

כל אחד מכר לו שדה עם זכויות של שדה שלמה לא עם דרך.

אז לכן מה?

הוא קנה מכל אחד שדה שלם בלי דרך.

יפה מאוד, אבל מה זה קשור אליי? אני בעל הדרך, יש לי דרך פה.

יש לי בהמה אצלך בקבוצה.

אתה רואה פה מאה בהמות, אחד מזה שלי.

מה תגיד לי סיפורים עכשיו?

אני יודע שבתוך הקבוצה זה ברור, ודאי.

יש לי פה בהמה שלי. איך אתה זורק אותי?

מה אתה עונה לי?

הייתי יכול, מה זה הייתי יכול?

אבל עכשיו אתה לא יכול. עכשיו אני עומד מולך, מול בן אדם אחד, יש פה דרך או בהמה שלי, ואתה לא יכול לזרוק אותי.

הרב, בדרך שהאדם הזה קנה את השדה מארבע אנשים,

הוא קנה שדה במנועה.

זה לא נכון.

למה? הוא שילם על כל השדה, הוא סילם על כל השדה.

אה, אז, אבל זה לא שלו.

הוא לא יכול למכור לך דבר שזה לא שלו. לא משנה, אבל אני שילמתי, אתה לא יכול לבוא אליי בטענה.

לך לבעלים, בסדר. אז יש לך, אתה תלך לבעלים, לא אני.

כן, אתה בא לדרך של העמוס, זה היה שלך פעם? לך אליהם.

אני קניתי שדה במנועה. אני שילמתי על הכול. אז אתה, יש לך בעיה.

אתה תלך להם, אני יודע שפה אצלך יש לי דרך. תוכיח לי איפה. לא, זה אני יודע, זה לא ויכוח. מאיפה, מאיפה, אבל אני שילמתי את זה. רגע, אני יודע, יש לי עדות ויש לי חוזה שקניתי פה דרך. קניתי פה דרך.

אז אם קניתי פה דרך, יש פה דרך, זה כמו שיש לי שקית חלב.

כמו שיש לי שקית חלב בתוך,

אני יודע שיש פה חלב, אני לא יודע איזה חלוץ היה, פתאום אחד קנה את כל החנויות,

הו, עתק לי את כל החנויות,

יש לי בתוך אחת החנויות, יש פה שקית חלב, תביא לי.

אתה לא יכול להגיד לי שכל אחד היה יכול לזרוק אותך. בסדר, אבל עכשיו שאתה הבעלים החדשים של כל הרשת,

אתה עכשיו, אני עומד מול בן אדם אחד, והבן אדם הזה שאני עומד מולו,

הוא עכשיו קנה את כל השקיות, אבל אחד מזה שלי,

אתה לא יכול לזרוק אותי.

ככה שואל הנתיבות. אומר הנתיבות, אתה צודק, אתה יודע מה?

אתה צודק.

באופן שהבן אדם הזה קנה את הדרך עצמו, את האדמה עצמה,

שמה ודאי אתה לא יכול לזרוק אותו.

יש לי אדמה פה.

במה מדובר?

הוא לא קנה את האדמה בכלל. לא, זה הסיפור.

אתה לא הבנתי. לא מדובר פה.

הוא קנה את הזכות לעבור דרך החיצוני כדי להגיע לפנימי.

יש הבדל גדול מאוד.

יש הבדל גדול מאוד.

בן אדם שיש לו שדה בעל השדה הפנימי, כן?

יש שתי דרכים שבן אדם יכול להגיע לשם.

או שהוא קונה את האדמה עצמה,

שזו אדמה שלי,

דרך שלי,

ובדרך הזו אני יכול לעשות מה שאני רוצה.

אני יכול לעשות שם שורה של עצים,

אני יכול לשים שם כיסאות,

לפתוח שם בית כנסת, זו אדמה שלי, אני יכול לעשות מה שאני רוצה.

אני יכול לעשות גם משימוש דרך.

אם זה הסיפור, אז זה שלו הדרך.

אומר הנציג, תראו, זה לא זה הסיפור.

הוא לא קנה את האדמה עצמה,

הוא קנה את הזכות,

אתה מבין את ההבדל? הוא קנה את הזכות להשתמש בשדה החיצוני להגיע לפנימי.

זו זכות, זה שיבוד.

עכשיו, כשיש לך שיבוד,

מה זה שיבוד? אין לך בלות על האדמה עצמה. למשל, דוגמה, בן אדם קנה זכות להגיע למלון.

שילמתי כסף, אני רוצה להיות במלון בשבת.

מה קנית? קנית את המלון?

יש לך בלות?

מה יש לך שם במלון? זה מלון שלך.

אתה מגיע למלון, הם יכולים לשלוח אותך לכל חלק שהם רוצים.

אין לך שום בלות בגוף,

במלון עצמו, בבניין עצמו. אין לך שום בלות שם.

אז מה זה?

אז למה כש... מה זאת אומרת? שילמתי כסף למגיע למלון והם חייבים לתת לי חלק. למה חייבים? מה זה הדבר הזה?

אז אומר הנציבות, זה נקרא שיבוד הגוף.

מה זה גוף?

גוף של בעל המלון.

אתה עומד מול בעל המלון ואתה אומר לו,

אני נתתי לך כסף

והכסף שנתתי לך, בעל המלון,

הגוף שלך משובד אליי והמלון שייך לך,

אז כיוון שאתה משובד לי אתה חייב לתת לי זכות להשתמש במלון.

זאת אומרת, אין לי בעלות במלון עצמו.

המלון עצמו זה לא שייך לך, אבל אתה,

שקיבלתי ממני כסף, בעל המלון,

אתה משובד, אתה כמו עבד שלי, אתה משובד אליי.

ולכן, כיוון שאתה משובד אליי,

אתה חייב לתת לי רשות להשתמש במלון.

אז אני חייב לעבור דרכך.

אין לי בעלות במלון, אני חייב לעבור דרכך. זה אותו דבר כאן.

אני קניתי זכות להשתמש בשדה שלך.

אין לי בעלות בשדה עצמה,

אני, אתה משובד אליי, אשלמתי לך כסף.

ולכן, כיוון שהגוף שלך משובל אליי, אתה חייב לתת לי זכות לעבוד דרך השדה. כמה זמן?

מה שסיכמתי איתו, לא משנה.

לא, אם זה לכל הזמן, אז השארו אחד על זה קנה, אז יש לו עדיין זכות. רגע, רגע, בוודאי לכל השני, כל החיים.

אז יש לו עדיין זכות, למה אתה... יפה, אז הוא שואל.

אז עכשיו בואו נעזור לסיפור שלנו.

יש לי פה,

היה לי פה ארבע אנשים,

ארבע בעלים מסביב,

מגיע בן אדם אחד, קנה מכל הארבע.

עכשיו,

הוא אומר, אני תראות, זה הפשט, מה שהוא אומר.

אני מגיע אליו, אומר לו,

תגיד לי, מה הסיפור שלך? היה לי פה דרך פה.

אז הוא אומר, רגע, רגע, רגע, שנייה אחת.

בוא, בוא, בוא, אל תהיה כזה ביטחון עצמי. רגע, לאט-לאט.

לפני שאני קניתי, מה היה המצב פה?

אם הייתי הולך לבן אדם הראשון,

מה הוא היה אומר לך?

הוא היה אומר, תזוז, תזוז, אין לי כוח בשבילך.

הגוף שלו לא משובד אליך,

אתה לא יכול להוכיח שהוא משובד לך משהו.

‫היית ל... הלכת לבן אדם השני.

‫אותו סיפור.

‫אתה אומר,

‫תביא לי סדה. ‫מה, איפה? תוכיח שאני משובד אליך. ‫אין לך שום אוכל שאני משובד אליך.

‫וגם השלישי וגם מי. ‫אז כל ארבע האנשים,

‫הגוף שלהם לא משובד אליך. ‫הם לא מכירים אותך. הם.

‫אז ברגע שהם לא מכירים אותך,

‫אז אין לך שום שייכס לאדמה בכלל. ‫כל הקשר שלך לאדמה,

‫זה מתחיל מזה שכשיש לי... ‫אני מגיע למלון, למשל, כן? ‫אין לי שום קשר למלון עצמו. ‫אני לא קניתי בלות במלון.

‫אני עומד מול בעל המלון.

‫ברגע שבעל המלון אומר לי, ‫תוכיח לי שאתה בכלל שייך למקום הזה, ‫אולי זה המלון שלנו באותו שם ‫מעבר לשני של הכביש. ‫תוכיח.

‫יש לי קבלה, קבלה שקניתי, ‫שאחדו במלון בטבריה. ‫איזה מלון, אדוני?

‫יש פה 50 מלון מלונות פה. ‫איזה מלון?

‫מלון בטבריה, אבל איזה.

‫אז כל בעל מלון יגיד לי, ‫תוכיח שאני בעל מלון, אני מכיר אותך.

‫אתה לא מוכיח את זה,

‫אז שום בעל מלון, ‫אין לו שיווי לגוף כלפיך.

‫אז שולחים אותך.

‫אז אם אין לך את הבעל מלון ביד, ‫אז אוטומטית אין לך את המלון.

‫אז אותו דבר כאן.

‫הבן אדם הזה אומר, תשמע,

‫אני קניתי את הארבע סרטות מארבע האנשים האלה.

‫כל אחד מהם, לא יכלתי לתפוס אותו.

‫הייתי הולך לבן אדם לישון, ‫אתה משובד אליי, ‫אני משובד אליך, תוכיח, לא מוכיח, ‫תסגור את התיק, נגמר סיפור.

‫אותו דבר שני, שלישי ורבעי. ‫אז אני קניתי מהארבע,

‫אז אומר, זה הסיפור. ‫אומר, נתיבות, זה הסיפור של הגמרא.

‫לא מדובר שקנית פיזי חלק מהאדמה.

‫אם קנית פיזי חלק מהאדמה,

‫זה כמו החלב במכולת, ‫הוא חייב לתת לך את זה.

כמו בהמה.

‫אבל פה מדובר שלא קנית אדמה.

‫מה קנית בסך הכול?

‫קנית זכות מהבן אדם עצמו,

‫אבל ברגע שהבן אדם עצמו אומר לך,

‫אתה לא חייב לי,

‫נגמר הסיפור ואתה אבוד.

זה הסיפור הראשון.

‫עכשיו נעבור לסיפור השני.

‫הסיפור שלי זה בדיוק הפוך.

‫היה בן אדם,

בוא נדבר על סיפור של קבלן.

‫זה סיפור שבאמת יכול לקרות.

אתה מגיע לקבלן,

‫שבאמצעי עכשיו...

מתחיל להרים בניין.

ואתה חושב לעצמך, וואלה, אני צריך חניה באזור הזה.

יש לי בית כנסת פה,

ממש צמוד לבית כנסת, יש לי חניה, כל הזמן בלאגן למצוא חניה.

אתה מגיע לקבלן, הוא שמתחיל עכשיו לבנות,

ואתה אומר לו, אני רואה שאתה הולך להרים פה בניין, אני רוצה חניה אחד פה, חניה.

הוא אומר, אין שום בעיה,

אני עוד לא החלטתי את התוכנית של החניה,

בניין, מחסנים.

בוא, בוא, בוא נעשה... הוא אומר, תשמע, אדוני,

אני לא רוצה להפסיד את ההזדמנות,

אני קונה עכשיו חניה.

אבל אתה לא... ועשית קניין בעלות של חניה אחת.

הוא אומר, תשמע, אתה רואה את החניה שם, ביער הכביש, זה יהיה החניה שלך.

טוב, קנית את זה, עשית קניין, עדים, חוזה, הכל יש לך.

אבל שכחתי לכתוב על החוזה איזה מספר חניה.

עשיתי קניין על חניה, אבל לא כתבתי איזה חניה.

אז אני יודע שבתוך הבניין הזה,

יש לי חניה אחת, ואני לא יודע איזה.

לא משנה, אני לא מפחד.

אני כל הזמן מגיע לקבלן ומקבלן, תשמע, יש לי חוזה שקניתי פה חניה.

קניתי, לא רשות שימוש, קניתי פה חניה.

אז הכלל אומר לך, בסדר, תקבל.

אתה בינתיים שכחת מכל הסיפור הזה, נסעת לחוץ לארץ, לא יודע מה קרה.

אתה חזרת לאחרי כמה שנים, פתאום אתה בבניין,

הוא מכר את כל הדירות.

עכשיו, כל דירה, יש לו חניה צמודה.

אתה מגיע לקבלן, אין קבלן,

הוא כבר נפטר, לא יודע איפה הקבלן הזה.

הוא עדיין, סליחה, הוא עדיין קיים,

אבל הוא לא נמצא עכשיו, הוא מכר את כל הדירות. אתה מגיע לקומה ראשונה,

אתה אומר להם, היה לי פה חניה.

הוא אומר,

את שלי? לא יודע,

אז יש שכנים למעלה, תיקח מליט, קומה שנייה.

אתה מגיע לקומה שנייה,

הוא אומר, מה אתה רוצה ממני?

תעזוב אותי.

וככה, ממשיך עוד פעם ועוד פעם.

מה אתה עושה עכשיו?

אתה לא יודע, אתה עומד מול 24 דיירים, אתה לא יודע עם מי להתחיל.

כל אחד אומר לך, החנייה שלך אולי אצל השכנים, כל אחד שולח לקראת שאתה לגמרי...

מה עושים?

נו, אז מה כתוב בגמורי?

אני לא לתת לו חנייה. אה? אני לא לתת לך להקנה, מה? רגע, הדיירים חייבים לתת לו? מי זה? איזה דייר? אתה רוצה לתת לו בבקשה, יאללה, אין לך אוטו?

הוא יוכל לבחור, יש לו זכות שם, הוא יוכל לבחור את זה. יפה. אז אתה אומר, אתה תופס את כל ה... שים וככה, חבר'ה, אל תסוס מפה.

אחד מכם חייב לתת לי חנייה מהר, לפני שאני מתעצבן.

ככה אתה עושה להם?

לא, לוקח. הוא אומר, אני לא... קודם כל הולך לאסוף את כולם, הם לא חייבים... כל אחד יגיד לך, מה אתה רוצה ממני? לא צריך לדבר, לא היינו ממך, זה שלי פה. קניתי את זה, זה שלי. איזה?

זה. מה, איזה חנייה? איזה? יש לך חוזה? אתה רוצה להוציא שם? יש לך חוזה? בחוזה כתוב איזה מספר חנייה?

לא כתוב. כתוב חנייה במניין.

אין לך איך איזה חנייה? אז כל אחד יגיד לי, מי אמר שזה חנייה שלי?

והלאה, שולחים אותך הלאה, עוד פעם, עושה טיולים.

אם אתה, זה הסכנה פה, אתה עומד מול הרבה אנשים, אתה אבוד.

אם היית תופס את הקבלן לפני שהוא מכר את הדירות לאנשים,

עומד, כל הקבלן, עשינו חוזה.

אני בעלים של חנייה פה. תביא לחנייה מהר.

הוא חייב לתת לך. הוא יחליט. זה כמו שקית חלב בתוך החנות.

אבל פה אתה לא תפסת אותו.

הוא הספיק למכור את כל הדירות.

אם החנייה צמודה להם.

עכשיו אתה עומד מול 24 דיירים,

מה תעשה? כל אחד זורק אותך. אתה אבוד לגמרי.

הקונים,

בעלי הדירה לא חייבים לתת לך כלום. מובן?

אתה לא מסכים?

ככה ארצון גמור. שואל הנתיבות, בסדר.

אתה כלפי ה-24 דיירים, אתה אבוד, אין לך מה לעשות.

אבל אומר נתיבות, למה אתה לא הולך לקבלן?

תתפוס אותו ותגיד לי, שמע, אתה חצוף.

למה אתה חצוף?

אתה מכרת פה 24 דירות

עם חניה צמודה,

וקיבלת כסף,

אתה קיבלת כסף

של 24 דירות עם חניה.

והאמת היא שיש לך 23 עם חניה ואחד בלי חניה.

אז אתה בעצם מכרת את החניה שלי וקיבלת מזה כסף.

אתה גנב.

תביא את הכסף. אני לא יכול להוציא חניה, אנשים קשים.

הם לא מוכנים לתת לי חניה, בסדר.

אבל אתה קבלן מוכר,

מכרת את החניה שלי,

ואני רוצה את הכסף.

אני, למה אתה לא מבין? מה?

פשוט שלך יפה שלם.

אז שואל, מה?

הגמרא אומרת, הגמרא אומרת שאם ארבע קנומי אחד,

אם ארבע קנומי אחד, עומדת הגמרא, פטור,

אין לך מה לעשות.

שואל טויסווה, שאלה של טויסווה, שואל טויסווה בלב עומס,

נכון,

כשהבן אדם הזה עומד מול ארבע הקונים של השדה, 24 דיירים,

אתה אבוד בגלל שכל אחד מלפנף אותך, אז הוא הולק אותך לשני.

עזוב אותם, אין לך מה לעשות עם הארבע האלה.

אתה אבוד נגד הארבע.

תתפוס את הקבלן, תתפוס את המוכר ותגיד לו, אדוני, אתה חצוף, מכרת לי את הדרך שלי,

מכרת לי את החנייה שלי, איפה זה הכסף?

הבכת כסף מהאדמה שלי, איך אתה עושה כזה דבר?

אתה מבין, שואל טויסווה, שתבין, שתתבין, לך אליו, שהוא מכר לך את ה...

מי אמרסון נמצא?

מה? מי אמרסון נמצא? טוב, אתה עושה יחידים תספורט, בסדר.

שיגיד, אז הוא חייב, מה זה לא נמצא?

איפה הוא נמצא?

הוא ודאי צריך לשלם, בואו לא דיברנו.

טוב.

אתה אומר את זה, טוב, תשע שזה... הוא קיבל גם פחות כסף על החנייה הזאת, הוא מכר את זה ביחד עם דירה.

אז מגיע טויסט מה שאתה אומר.

מגיע טויסט, מה אתה אומר?

124 דיירים ייצאו 5 חנייה, הוא מכר את 1 החנייה.

אין הכלל, וזה לא...

אין הכלל, וזה פשוט.

הוא אוכל לקחת את ה... מי זה שקנה 2? הוא אוכל לקחת 1?

לא הבנתי. מה היה?

היה 24 דיירים, 25 חניות.

1 ומכר 2. כולל הדירה ומכר 2 חניות. בסדר, אז למה לא...

והוא ישלם כסף על שתי חניות? כן, אבל לא... אז למה שהוא יפסיד? אבל אני קניתי את זה לפני זה.

החנה הזאת, בטוח ש... איך אתה יודע איזה קנית? אה? אתה יודע איזה חניה?

רגע, אתה יודע איזה חניה שלך?

לא, לא. זה קנה חניה מסוימת, לא משנה.

הוא הזמין שתי חניות, הוא ביקש שתי חניות, אז הוא קובל.

רב, גם מה זה יאנור שילך למעלים הראשונים, שילך לאדם הראשון? תכלס הוא רוצה לעבור לשזה שלו, איך יעבור?

ילך ל... מה? יקבל את הכסף, אז הוא קיבל את הכסף, ואחרי הוא יגיע לשדה.

לא, וקבל את הכסף, ובכסף זה יקנה דרך חדש.

מי אמר שאתם יופכים? לא, הם, הם, לא אכפת להם לתת לו דרך, אבל שתשלם. למה שאנחנו נפריירים?

כן, הם מוכנים לתת לו.

מחיר משוגע, אבל ייתנו לו. אז תושבי ששואל את השאלה, תושבי שואל,

שנכון, כשאתה עומד מול ארבעה, אתה אבוד לגמרי.

אז תושבי שזה בסדר, עזוב את הארבעה,

עזוב את הדיירים עכשיו, לך לקבלן.

לך לקבלן, ויגיד, אדוני, אתה מכרת את החניה שלי,

מכרת את הדרך שלי, תביא את הכסף.

ככה שתושבי. עומד תושבי שזה מה שהוא אומר,

שכשאני, הוא יכול להגיד לו,

מה, אני מכרתי

את השדה,

אבל הכסף שקיבלתי, מיליון שקל על השדה, כן?

ועל הדרך שלך לא קיבלתי כסף.

היה לי ארבע שדות, כל אחד מיליון שקל, אחד מהם יש את הדרך שלך,

הדרך אחת, זה לא מעניין אותי.

הדרך זה לא, זה לא, לא על זה קיבלתי כסף.

עכשיו לך תריב איתה, מה אתה רוצה ממני עכשיו?

יש, ככה מה שאתה אומר. זאת אומרת, הוא יכול לטעון, המוחה יכול לטעון,

אני לא קיבלתי כסף על הדרך.

דרך!

אז לכם, מה אתה תופס אותי עכשיו? עזוב אותי,

לך ל... אני לא מכיר אותי.

הוא היה מוכר להם את השדה,

כולל שיהיה דרך למישהו לערוג,

והוא היה מוכר לו בפחות מזה.

הקונה, משלם לו פחות, בגלל שהוא קונה שדה עם דרך שיש למישהו לערוג.

כן. אז אתה שואל את השאלה, בוא נשאל את השאלה קצת אחרת,

שהתירוץ של תהיי זה יפה מאוד, אבל זה לא תמיד נכון.

זאת אומרת, למשל,

בסיפור שלנו עם החנייה,

זה לא בדיוק נכון. כשבן אדם מוכר דירה עם חנייה או בלי חנייה, זה יהיה במחיר אחר, לא?

אני לא מבין בזה כל כך הרבה, אבל אני חושב שמפרסמים דירה פלוס מחסן וחנייה, זה קצת מלא את המחיר.

אז אתה לא יכול להגיד,

אני מכרתי את הדירות פה, הקנון יכול לשמוע, אני מכרתי את כל הדירות,

וזה שהיה עם חנייה, בלי חנייה, זה לא משנה כל כך. זה לא נכון, ממש לא נכון. זה יכול להיות עשר אלף שקל, עשרים אלף שקל יותר רק על חנייה.

האם בני בחניה יכולה להפוך להיות דירה גם,

כן? אז התירוש של טייסס, שטייסס אומר שהוא לא לקח כסף על הדרך,

זה לא תמיד נכון.

זאת אומרת, טייסס עושה כימתא כאן, אבל נתיבות שואל שמה יהיה באופן שזה לא נכון,

שמודדים את האדמה לפי מטר מרובע,

והדרך היה 50 מטר מרובע, כל הרצועה הזאת,

אז ודאי המחיר היה יותר יקר כשהוא מדד את זה.

אז אני רוצה ממך כסף, ככה שואל הנתיבות.

אומר הנתיבות, אתה צודק, לא זה אפשר בגמרא,

שאם היה סיפור שהדרך,

האדמה שייך לבן אדם הזה,

אתה חייב, הקבלן המוכר חייב לשלם לו,

בגלל שעשית כסף

עם הדרך שלו.

ולכן הוא אומר,

אני מתאגם את זה בסיפור שלנו של החניה,

אם אתה תופס את הקבלן ואתה אומר את שמו, כבוד הקבלן,

החניה היה שלי,

ואתה מכרת את החניה שלי והבאת על זה 10,000 שקל, אני רוצה ממך 10,000 שקל.

ואתה לא יכול לזרוק אותי לדיירים עכשיו, אני רוצה ממך, ככה אומר הנתיבות.

נו, אז מה מדובר על זה?

הגמור, הסיפור לגמרי.

לא, הוא לא קנה את האדמה.

הוא קנה זכות לעבור לפנימי.

זה מה שהוא קנה.

אז מה הפשעה? היה פעם בן אדם,

בעזרת השם,

אז הבן אדם הזה אמר, הבן אדם הזה אמר,

מה הסיפור של הבן אדם?

עוד פעם, מה הסיפור? בהתחלה היה בן אדם אחד, הוא מכר לארבע אנשים.

אתה עומד מול הארבע אנשים, אומרים לך,

אדוני,

לא יכול לעזור לך.

אתה חוזר לבן אדם הזה, הוא אומר לו, תשמע,

הוא אומר לו, תשמע, לא היה לך פה אדמה פה.

מה היה לך פה?

זכות לעבור.

זכות לעבור.

אז מה אתה בוחר עכשיו? הוא אומר, עכשיו אין לי זכות לעבור.

אתה גרמתי לי נזק, אתה יודע?

לפני שאתה מכרת את השדה הזה,

היה לי זכות לעבור.

עכשיו אני הולך, כל אחד אומר לי, אדוני, אל תבוא, סליחה, אל תבוא. למה?

מי אמר שהזכות שלך לעבור היה פה?

אולי הוא נותן לך זכות לעבור שמה.

אז כל אחד אומר, אתה עשית לי נזק.

אומר הנתיבות, מה, הוא עשה לך נזק?

אז תבכה, הוא לא חייב לשלם לך על זה.

הוא לא חייב לך לשלם לך כסף על הנזק שהוא עשה לך.

הוא אומר לנתיבות, רגע, זה לא כל כך פשוט.

בן אדם הזיק לך את השיבוד, זאת אומרת, היה לך זכות

לעבור דרך השדה,

ועכשיו בגלל שהוא מכר את כל השדות מסביב,

הוא דפק אותך ועכשיו הוא הזיק לך את השיבוד.

האם כשבן אדם מזיק שיבוד של מישהו הוא חייב או לא?

איפה יש לך סיפור שבן אדם מזיק שיבוד? מה זה להזיק שיבוד?

אז יש בזה מחלואים של שולחון אורך.

יש סיפור כזה.

היה אבא... הוא לא הזיק אותו בזה שהוא שכח את כל הדרך שלו, הוא לא הזיק אותו בזה שהוא מכר.

כן, אבל הדשא שאתה מכרת, המכירה שלך הזיקה אותי.

אני אולי אשם, בסדר, סליחה, אבל תכל'ס, אז מה, אתה מאשים אותי ששכחתי?

אתה צודק, מה, אני גם תתן נזק.

אתה מכר אותי, פתאום הוא שכח.

אני לא שכחתי, אתה חצוף, כשאתה התחלת ל...

אתה היית צריך לשמוע על הדרך שלי.

אה, זה לא, אה, מה אתה אומר?

הוא מכר אותי בדרך, הוא שכח עם הדרך שלו, זה לא... אבל אתה, אתה, בוא'נה, אני, אני, דבר רגע, הוא שילם כסף. הוא היה אשם כסף. הוא שילם כסף.

עכשיו, רגע, הוא שילם כסף, הוא לא קיבל חינם.

הוא שילם כסף לזכות

לעבור דרך השדה שלו.

ואז שילמתי לך כסף, ותביא לי שירות, אתה לא מביא לי שירות. סליחה, אתה צריך לתת לי שירות.

תזכור אותך בדרך שלך, תעבור. אני לא יודע מאיפה לעבור.

אז מה, אתה אומר שאני הזקתי את עצמי, אתה אומר? אם הוא היה זוכר אותך בדרך, הוא היה מוכר את זה. הוא היה יכול להתאים ממנו לעבור. שומע, הוא טוען כזה, הוא אומר שהרשלנות התחילה ממך.

אז מילא, אל תאשים אותי על הרשמות שלך, זה מה שאתה אומר. אם הוא לא היה שוכח, אז גם אם הוא היה מוכר, אז אגב, כן, מה שאתה אומר, עכשיו אני נזכר, יש בזה מחלוקת זכרינים,

האם אני יודע מה זה בור ושמור.

אני בור, אני יודע שזו הדרך שלי,

אבל אין לי דרך להוכיח את זה.

אין לי דרך להוכיח איזה צד היה.

מה?

גם אם הוא זוכר, הוא אומר לו, פה אני, פה את השני.

מי אמר מה, לא, לא, אתה יודעת מה?

לא היה לו דרך, זה היה פשוט ככה.

היה שדה, הוא היה השדה הפנימי החיצוני על בן אדם אחד.

הוא קנה ממנו רשות לעבור.

עכשיו, הוא לא אמר לאיפה הדרך,

הוא לא אמר, ככה יוצא מהנתיבות. הוא לא יודע, הוא לא, כשיש לך זכות, למשל, אני אגע בבניין הזה,

כן, ואני רוצה להגיע לחנייה,

תחנות אוטובוס ברחוב השני, ואני לא, אין לי כוח לעשות את הסיבוב,

אז אני מבקש מהשכנים,

מהדירה, מהבניין מול,

תן לי רשות לעבור דרך החצה שלך, כל פעם לעשות את הסיבוב, אין לי כוח.

הוא אומר, בסדר, אבל אני לא רוצה שכל אחד יבוא פה. זאת אומרת, תעשה פה גדר עם מפתח, אני אעבור.

הוא אומר, אני לא פראייר, בסדר, אני שלם לך כסף.

אני אשביר לך 1,000 דולר,

ככה יש לי זכות לעבור דרך המגרש שלך, להגיע לתחנה.

נסוך ולעשות קיצור דרך.

בסדר, אין לי בעיה.

עכשיו, הוא לא אומר לך איזה בלטת ללכת,

הוא אומר, בגדול תעבור דרך החצה שלי.

רגע, רגע, רגע, עכשיו לאט לאט.

עכשיו הוא הלך ומחה את המגרש לבן אדם אחד.

הבן אדם הראשון אומר,

בסדר, אתה עברת פה, מהיום אל תבוא דרך פה, בסדר, אני אבוא דרך אצל השני.

הוא השאיר לך מקום לעבור.

פתאום מגיע הבן אדם השני,

הוא אומר, אל תבוא פה, איפה אתה, אני באוויר?

אז כתוב בהלוכה שהבן אדם השני צריך לתת לך להמשיך לעבור שמה.

בגלל שהראשון אומר, כשאני קניתי את זה,

השארתי לך זכות ללכת לצד השני.

אבל אם הם קונים בבת אחת,

מה קורה עם בבת אחת?

איפה שיוצא לך לבוא, נכון.

אבל פה כל אחד יכול להגיד,

לך לשני, למה אתה בא אצלי?

יש לי זכות לעבור גם אותך, אתה נצלום.

אז מה הסיפור פה?

כמו שאם אחד היה קונה את הכול.

נכון, אני שומע שאתה אומר.

הזכיר הנציבות רק יבוא, אם נגיד שהיה לו מקום ספציפי.

כאילו, הוא נתן לו, אתה תלך פה בלענות,

אתה שואל, טוב, אתה שואל,

כאילו, זה הרשימות שלו. בסדר, שומע.

עכשיו, אומר הנציבות ככה,

הוא יכול להגיד לו,

היה לך זכות לעבור דרכי,

עכשיו אני כבר לא נותן לך, עכשיו אתה עומד מול האנשים האלה,

אין לך זכות, אין לך מה לעשות עם האנשים האלה.

טוב.

אז רגע,

אז אנחנו חזרנו לסיפור שהזיק שיבוט של חברו.

מתי יש לך איזה דבר שהזיק שיבוט שלך? מה זה להזיק שיבוט של חברו?

אז יש איזה שולחן עורר שכתוב ככה.

יש בן אדם שיש לו שדה, הרבה שדות,

והוא נפטר עם המון המון חובות.

מה הדין?

ואין לו כסף לשלם,

אז אתה גובה את הכסף מהשדות.

מה?

מהקרקע. בן אדם נפטר,

השאיר הרבה שדות,

אין כסף מזומן בבנק,

אז הבעלי חובות יכולים ללכת ליתומים ולהגיד להם, שמע, אבא שלך היה לך חייב לי כסף,

אתה חייב לשחרר את האדמות.

טוב, היתומים האלה היו חכמים, מה הם עשו?

הם הלכו ומכלו את השדות האלה לגויים,

לחבר'ה מאפיונרים.

עכשיו, לך תוציא את השדות האלה מהגויים האלה, אין לך סיכוי.

אז מה הדין?

האם היתומים חייבים פטורים?

אז למה יעשה איזה מחלוקס?

זה מחלוקס בשורחים אורחים, יש שם פטורים,

כי הם לא הזיקו בידיים,

עשו תרגיל כזה.

הם מכלו את האדמות לגויים,

למאפיונרים, ואתה לא יכול לתפוס אותם,

אז לכן הם פטורים.

אבל אנחנו פוסקים שאתה חייב,

חייבים. למה?

שאתה הזקת את השיבוד.

השואל על נתיבות, אני לא מבין.

היה פה, בוא נחזור על הסיפור שלנו.

היה שדה אחד מסביב,

היה לי שיבוד,

היה לי זכות לעבור דרך השדה.

אתה הלכת ומכרת את זה לארבעה אנשים,

עכשיו אני בבעיה.

כל בן אדם שאני נפגש, הוא אומר, תלך לשני, תלך לשני, ואני תקוע.

אז אתה הזקת אותי, למה אתה לא צריך לשלם?

למה אתה לא צריך לשלם?

למה אתה לא צריך... שהזקת אותי, נכון, האדמה לא שייך לי,

אבל אתה הזקת אותי, עשיתי בו נזק.

לפני שמכרת את זה,

היה לי אפשרות לעבור דרך, להגיע לשדה שלי.

עכשיו אני לא יכול לעבור דרך השדה שלי, עשיתי לי נזק.

מה עם הנזק?

נכון, אתה לא יכול לדרוש קשב על הערך של האדמה,

אבל על הנזק שהזיק לך, למה אתה לא חייב? זו השאלה של נתיבות.

יש פה שאלה עצומה.

בן-אדם היתה לו זכות

ואפשרות לבוא דרך החיצוני לגיל הפנימי,

אתה הלכת ומכרת את זה,

גרמתי לי נזק,

נזק בלתי הפיך, אני לא יכול לגיל לשדה הפנימי שלי,

מה זה שווה השדה הפנימי שלי אם אני לא יכול לעבור דרך השדה החיצוני?

אני רוצה שתשלם לי כסף,

פיצויים,

על זה שאני לא יכול להגיע לשדה הפנימי שלי. זה מה שאני דורש ממך. מה? על מה הוא משלם? על נזק?

כן, נזק. לא גזל, נזק.

נתיבות. נכון, רגע. הנתיבות בהתחלה שאל מצד בעלות, וזה יותר שאין לו בעלות.

הוא אומר, בסדר, אין לי בעלות,

אבל זכות לעבור, למה אין לי?

היה לי זכות לעבור,

אתה הלכת, עשית לי כזה את הגיל מסריח, מכרת את כולם,

עכשיו מה?

הזקת אותי, אני רוצה נזק, לא בעלות. נזק.

למה אתה לא חייב לשלם? שומע את השאלה?

מי אמר שם שתשלם לי את זה? למה לא?

היה לו את הקרקע, היה לו בגרקע... לא, קשה.

מה זאת אומרת?

על מה אתה איכנס מודיעין בתשלום הזה?

יש לו אפשרות לעבור? כמה שעולה,

כמה משלמים, משלמים בוא נגיד אלף דולר זכות לעבור?

עכשיו, בגלל שמכרת,

הזקת אותי, עכשיו אין לי זכות לבוא עכשיו.

הייתה לי אפשרות לבוא לשדה הפנימי שלי, הייתה לי גישה להגיע לשם, עכשיו אין לי גישה.

בגלל מה שאתה עשית.

אתה עשית דבר שהזקת אותי.

אתה מכרת את זה,

כן, לארבע אנשים,

ועכשיו כל אחד שאני עומד מולו, כל הזמן זולק את זה לשני.

אבל זה לא דומה ליתומים,

זה לא דומה ליתומים. למה לא?

כי במקרה של היתומים, הקרקע שעובדת להם פה, יש להם זכות בקרקע,

‫שם הקרקע עצמה משועבדת להם, ‫הקרקע כבר עובדת שלהם. ‫אז לך תעשי את התרגיל, תשלם. ‫פה אין לך קרקע, יש לך זכות בקרקע. ‫-לא, לא, לא, רגע, רגע, ‫זה לא נמשיך מה שאתה אומר. ‫למה, רגע, רגע, רגע, למה כשבן אדם חייב לי כסף,

‫אני יכול לגבות את החוב מהאדמה? ‫למה?

‫בגלל שיש שיבוט הגוף, רגע, ‫יש שיבוט הגוף, ויש שיבוט נכסים.

‫יפה, אין לי בלות באדמה, ‫שיבוט, שיבוט שאני יכול ‫לגבות את הכסף מהאדמה.

ומה זה השיבוד הזה? זה שלי, זה נהיה שלי. נו, וכאן, וגם פה, יש לי שיבוד לעבוד דרך אדמה. כן, הקרקע לא שלך, אבל הקרקע לא נהיה שלך. וגם שם זה לא שלך. שלי, זה שלי. זה לא שלך. זה לא שלך, מה פתאום. ברגע שאבא נפטר, זה נהיה שני, זה עבר אליי. זה לא שלך. זה שני, אני עכשיו בא אליו על זה. לא, אם יש כסף, הם יכולים לתת לך כסף, גם.

בסדר, אבל עכשיו שאין כסף,

הקרקע זה שיבוד. הקרקע זה כמו,

אם אין לך כסף אתה מוכר את הקרקע ומקבל את הכסף מהקרקע.

הקרקע משובדת לחוב, אבל אין לך בלות בקרקע? אני לא רוצה לקרוא. רגע, אתה יכול לקדש אישה עם הקרקע הזה?

שלי, כן. לא נכון. למה לא? מה פתאום?

אתה יכול ללכת ליתומים ואומר ליתומים, תביא לי כסף.

אם אין לך כסף...

הקרקע שלי עכשיו.

אני לא רוצה לקרוא אותה.

אבל בינתיים יש כסף, מי אמר שאין כסף? לא, אין לי, אם אותך בקרקע. שומע, אתה אומר, בשיבוט, בשיבוט קרקע של חוב, יש לי בעלות באדמה עצמה. פה זה סתם זכות לעבור, אתה אומר. זכות זה, זה פחות אולי.

שומע, שומע שאתה אומר. אתה אומר, אולי פה... זה לא עכשיו, זה אם לא היה כסף, זה יהיה שלי, אבל זה יהיה שלנו. לא, אבל, לא, אבל יש שיבוט בגוף עצמו. יש שיבוט של לגבות את הקרקע עצמו.

אם היתומים אין להם כסף, אני יכול ללכת לקונה שקנה את האדמה, הוא אומר, תביא את האדמה, את האדמה תביא לי.

פה אתה לא יכול, אתה אומר תיעוץ נכון, אתה אומר תיעוץ נכון. הדרך זה שלי, זה לא שלי, זה שלי עצמו. זה לא שלך, לא, לא, לא, זה לא שלך.

יש לך זכות, אין לך בלות באדמה עצמה.

אתה לא יכול לעשות, אתה לא יכול להתחיל להגיד, אה, דרך, אני מתחיל לשים פה עצים ויציצים פה, אין דבר, רק לעבור, לא לעשות שום דבר, לא להסתכל ימי שמאלה, לעבור מהר.

זהו,

אתה לא יכול להתחיל להביא שם ספסלים וזה אי אפשר, זו זכות לעבור.

אז אתה שומע, אתה יודע, אומר הנתיבות, וזה היסוד שעשינו להגיע ליסוד הזה.

אומר הנתיבות, יסוד עצום.

אומר הנתיבות, כזה לשון, אני אגיד לך מה הלשון שלו, הוא אומר,

בפצצה.

אומר ככה, זה אומר ממש שתי שורות, אבל זה הרבה אחרונים, ממש זה עושה מהפכה בכל, אומר ככה, תשמע מה שאומר.

דבר שאינו שווה בעצמו למוכלו וליקח דמים בעדו,

רק ששווה לאיש ההוא,

אין המזיק חייב לשלם.

שמעת?

דבר שלא שווה בעצמו למכור אותו בשוק ולקבל בעבורו דמים,

רק אתה, יש לך איזה אינטרס בדבר הזה,

אין המזיק חייב לשלם.

בוא נדגם איזה מרוקי, מה הוא אומר כאן?

הוא אומר ככה,

יש לך זכות לעבור דרך החיצוני לגיל הפנימי.

עכשיו, מחר אתה מבוא לבית הכנסת ואומר, רבותיי,

אני רוצה למכור לך משהו. מי שמעוניין, מה יש לך?

יש לי זכות

לעבור דרך החיצוני לפנימי.

מי שיסתכל עליך, הוא יגיד, אדוני, מה קרה לך אתמול?

מה היה הטבע?

אף אחד לא מעוניין.

תביא לי זכות לשים דברים שם, איזה משהו אחר, אבל אין לך זכות, רק לעבור לגיל הפנימי.

מי שלוגה בתוך הפנימי, לא מעניין אותו הזכות הזאת.

זה לא מדבר לאף אחד.

אומר, אם אתה הולך לשוק ואומר, רבותיי, יש לי דבר, מה זה דבר עצום? אני רוצה למכור את זה. מישהו מעוניין?

מה יש לך למכור?

יש לי זכות לעבור דרך השדה לפנימי.

כל הזמן מסתכל, שמע, אין לי שדה בתוך הפנימי.

אז מי, אף אחד לא מעוניין בזה,

אז זה לא שווה כסף.

אז מה אתה אומר? הוא הזיק לך את זה?

זה לא נקרא להזיק.

הוא הזיק לך לעבור בחיצוני לגיל הפנימי, ואף אחד לא מעוניין בזכות הזאת לעבוד דרך חיצוני.

דבר, תשמע את היסוד, זה נפקימיניזם מאוד למשקפיים שלכם.

דבר שאף אחד ברחוב לא רוצה לקנות את זה,

ואני מזיק את זה, אני פטור.

דאקון.

הדאקון שלי, תיקח את הדאקון שלך עם התמונה שלך, עם כל הדברים, הפרטים בדאקון.

תמכור. מי שרוצה לקנות את הדאקון שלי, אף אחד לא יקנה את זה. אף אחד לא יקנה.

אומר הנתיבות, אם אף אחד לא קונה,

אז אם מישהו מזיק את זה, הוא פטור.

ואתה הולך פה,

מדרס, שילמת על זה 2,000 שקל. תיקח את זה, אם מישהו יקנה את זה, אף אחד לא יקנה את זה.

אני שברתי את זה, פטור.

ככה אומר נתיבות.

רגע, אני שילמתי 2,000 שקל, אתה משוגע? 2,000 שקל שילמתי על זה.

לא משנה.

בשוק לא ישלמו איזה שקל פטור.

אה?

פצצה, זו פצצה.

פטור אבל חייב. מה?

פטור אבל חייב. מה זה מנהדת?

אה, אתה אומר גרמה.

גרמה, למה זה גרמה?

למה זה גרמה?

מה נזק? מה הזקת לך? זה דרכון שלך?

זה לא שווה כסף, זה שווה כלום.

זה ששילמתי בגלל, זה מה שאומר.

זה בגלל שאתה שילמת בשביל זה, זה לא עושה שווה כסף. יכול לשרוף שקר. רגע, למה? לא.

שטר זה משהו אחר, שטר מביא כסף.

אתה הכול לא מביא כסף.

שטר, שורף שטר אוטו של החבר הזה, גם לי חייבים. למה?

שהשטר,

הצ'ק, יש לך צ'ק, מי שורף את הצ'ק שלך? חייב. למה?

הצ'ק מביא כסף. דרך אגב, לבנק אתה מביא וציג כסף.

אבל היה מוטב בלבד, רק לי.

מה?

לא משנה, אבל אני עם הדף הזה יכול להוציא כסף מהבנק. זה כמו מפתח.

זה כמו מפתח לכספת.

הצ'ק, שטר זה כמו מפתח לכספת.

כן, מפתח, ממש ככה. לא תביא את הצ'ק, לא תביא כסף. פשוט ככה.

מפתח, אם מישהו אחר ירדף, הוא יפתח לכספת.

מה?

מפתח של הכספת, אם אני אביא את זה למישהו אחר, הוא יבוא ו... מה זה משנה?

זה כלי, שטר זה כלי שמביא כסף. שרפתי את הכלי שמביא כסף. זה הדרכון, בגרקון הזה אני אוסף כסף בחוץ לארץ. אז זה מביא כעיניים. הדרכון הזה, אני מגיע לתת תעופה. אה, זה לא מביא לך.

אתה כלי שמביא לך כסף, זה חטין.

זה גם מנעליים שלך מביא לך, שאתה הולך ברגל.

אתה מביא כסף, כי אני יכול למכור אותו למישהו במחיר מוזל.

נגיד, זה יותר עכשיו מ-100 שקל, אני יכול לקבל את המאה שקל. אבל אם זה ממותר לך... לא, לא, לא, אבל שורף, רגע.

שורף שטח, חייב לשלם את המחיר מלא, לא רק את הדבר הזה.

לא, זה 90 שקל. מה? הבנתי אותך.

זה גרמי, חייב, גם לי. מה אם אפשר למכור את זה?

זה לא גרמי, זה גרמי, בגלל שאתה עוזב את השתי עצמות.

מה?

הוא לא ביטל את החוב, הוא לא ביטל את החוב. הוא לא ביטל את החוב. החוב לא נפטר. לא, אני מדבר ש... כמובן, לא, בגלל ששטר...

אבל לשלם לך מוזל על השטר. השטר שלך מאוד משלם לך מוזל.

כן?

אם מישהו עכשיו יקנה את השטר, נגיד, 100 שקל,

כמה אדם מוכן לבטל 95 שקל לתת שלם?

בסדר, בגלל שזה המחיר שיש לו בשוק.

אבל פה, אבל פה הדרכון האלה יהיה בכם שוק.

כן?

אתה אומר שזה לא שווה כסף למחוץ לאנשים.

כן, נכון. אבל מה זה משנה? אתה הזקת לי. נו, אז מה?

רגע, והדרכון הזה, אם אני עכשיו, לי זה כן שווה.

אז זה מה שאנחנו מדברים עליו עכשיו, נו. לי זה כן שווה.

עכשיו, ברגע שהזקת לדרכון, לפני דרכון שלי קרעת, אתה לא חושב למה.

אני צריך להניח את מדבר חדש.

זה לקרות חדש.

אז לי זה שווה.

מה זה משנה?

אז אתה בא עם טענות ואומר לך, תשמע, אדוני,

סרבתי את הדרכון שלי, עכשיו אני צריך לשלם 800 שקל ללכת ולעמוד בתור, ואז שיגעתי אותך, וזה...

בסדר, זה גרומה.

אולי בידי שמיים אני צריך לשלם לך,

אבל לא בידי אדם.

גרמתי לך נזק? זה גרומה.

לא סרבתי לך משהו.

הבנת?

מה קורה אם אני... אתה צריך לעשות,

באוטו שלך,

ואני חניתי, סגרתי אותך. עכשיו, בגלל זה לא יכלתי להגיע ל...

היה לך איזה תור או משהו והפסדתי כסף בגלל זה. בסדר, סליחה.

אני עשיתי עבירה, אני אעשה תשובה.

העניין הוא שזה שווה כסף. אז אתה אומר שכיוון שבן אדם הזה...

שווה כסף לא יבוא לבית. אז בואו קודם כל נראה מה... רגע, שנייה. אז מה הנתיבות אומר? הנתיבות אומר חידוש עצום. הוא אומר, דבר שבשוק אין לו ערך,

ואני מזיק את הדבר הזה, פתוק.

זה הנתיבות אומר. עכשיו, עומד נתיבות לראייה.

יש לי כמה ראיות. יש לו ראייה אחת.

אומר, הגמרא במסכת כתובות, אבל למה דמות ב? אומר,

סיפור קצת לא כל כך נעים, אבל הגמורה מתכנס לסיפור. מה הגמורה אומרת?

אחד תוכב אוכל תוך פיו של חברו.

שני משוגעים, כן? אחד פותח את הפה של החבר שלו, מכניס לו אוכל בתוך הפה.

עכשיו האוכל הזה, הראשון, הכניס תוך הפה,

האוכל מתחיל להיות מגעיל.

זה היה אוכל יקר, חתיכת עוגה, ממש

שווה חמש שקל.

עכשיו זה הגיע לפה שלו,

עם הרוק זה כבר ירד לשתי שקל.

כן? זה בעיקר נדל. מה?

רגע, שנייה אחת.

עכשיו אתה עומד ככה,

אתה בולע את העוגה שעכשיו היה חמש שקל לפני שזה הגיע לפה, עכשיו שווה שתי שקל. לא יודע איך יודעים, אבל ככה זה שווה שתי שקל.

כמה אתה צריך לשלם?

חמש שקל. אה? חמש שקל. לא.

אני, הוא הכניס את זה לפה שלה, אני, הוא לא נתן לי... הוא פתח את הפה שלי, הכניס לי... של מי, של מי העוגה?

של בן אדם שלישי.

ואני לקחתי מהאוכל. אתה לקחת בן אדם, עוגה שווה חמש שקל, שם תוך הפה שלך.

על הנאה אתה צריך לשלם. עזוב את הנאה, הנאה זה כלום, הנאה זה ממש גרושים, כן? אני מדבר על נזק עכשיו.

אתה אומר שצריכים לשלם 2 שקל, כן? כך הוא אומר.

מה?

זה שאחד ישלם 5 שקל, גם לא זה שהכניס. זה שהכניס חייב לשלם את ה-5 שקל, בוודאי, הוא לקח עוגה, הוא הזיק את זה, אבל הוא ברח, הוא משוגע, הוא ברח. עכשיו, אתה,

הוא בלע, השני בלע את העוגה שעכשיו שווה 2 שקל. מה? 5 שקל. למה 5 שקל?

כי נהנית ת'אח וסוף כלום. נהניתי? רגע, רגע, שנייה אחת.

נהנה זה מה שאתה, סבב, לא צריך לאכול עוד פעם.

כמו, בהמה,

כן, בהמה שאכלה עגבניות מאוד מאוד יקר, יקרות, כן?

כמה צריך לשלם?

את המחיר שהוא נהנה, זאת אומרת שלא צריך לתת לו עוד פעם הלוחה.

זה ככה גם הוא אומר.

אבל זה לא השווי של עגבניות סוג א', א', כן?

אז כמה צריך לשלם? עומד,

נהמה לא קפלת מה בהמה תאכל. מה? נהמה לא קפלת מה בהמה תאכל. פה הוא נהנה, הוא נהנה שהוא אוכל את העולה הזאת.

נהמה מקבלת אותנו שספירה גדול. אז אתה נהנה, צריכים, בסדר, אתם, כמו ארוחה. בסדר, אתה משלם את ההנה, אבל אני, אבל, אבל, אבל, אתה, אבל, בדיוק כמו בהמה, בסדר. הדמי הנאה זה הרבה פחות.

הדמי הנאה זה חשבון אחר לגמרי, איך זה?

אז שואל תוספות, אז כתוב שפתור.

שואל תוספות,

שואל תוספות, למה לא צריכים לשלם?

פטור מבחינה לגמרי, אפילו שתי שקלים, פטור מנזק. את השתי שקלים לא צריכים לשלם.

שואל תוספות, למה לא צריכים את השתי שקלים? נכון, הבן אדם הראשון, הוא צריך לשלם חמש בגלל שהוא הזיק את זה.

אבל אתה, למה איזה, בלית את העוגה הזה שווה שתי שקלים, למה אתה לא צריך לשלם?

הוא אומר תוספות,

מדובר שכשזה בתוך הפה שלך, זה כל כך מגעיל,

אף אחד לא ישלם לזה שתי שקלים.

אין לך למה, אם זה כזה דבר ששווה שתי שקל, כן, אין לך, אבל מדובר כאן

שכיוון שזה בפה שלך, זה כל כך מגעיל,

מי ירצה בשוק לקנות

עוגה שזה נמצא בתוך הגרעון של מישהו?

אף אחד לא יקנה את זה.

ולכן זה לא שווה.

שואל הנתיבות, רגע, שנייה אחת, לכן פתוח.

שואל הנתיבות, לא הבנתי, לא הבנתי.

אתה אומר שכולם, אין שוק, אין מחיר שוק,

אבל אתה רוצה את זה.

אתה זה שיש את זה בתוך הפה שלך, אתה מאוד אוהב את הדבר הזה, נכון? כל פעם שאתה אוכל, אתה נגעל מהאוכל שלך? לא, זה אוכל שלך.

אז יש פה בן אדם אחד בעולם שכן הוא רוצה את זה.

זה מאוד משכיר לי את הסיפור של הדרכון.

כל העולם לא מעניין אותו את הכול שלך, אבל אתה כן מעניין אותו.

אומר הנתיבות, ומה כתוב פה?

שאתה פטור.

אתה זה שאכלת את זה, אתה פטור, למה אתה פטור?

תשובה היא, אומר הנתיבות, מפה ראייה,

שנזק חייבים רק כשאתה מזיק דבר שבשוק הוא שווה כסף.

ובשוק, אם אתה תסתובב עם עוגה שישתובב בפה של מישהו, אף אחד לא יסתכל עליך,

אז לכן אתה פטור.

אפילו שיש בו בן אדם שמאוד מעוניין בזה, הבן אדם שאוכל את זה מאוד מעוניין,

לא מספיק.

אני צריך שהשוק ירצה את זה, לא בן אדם אחד.

לא, כי אולי פטור כאן לא ובעוגה, לא בגלל שהוא הזיק, יש לזה גרמה.

הוא הזיק בידיים, אני גרמתי שזה ינדק. לא, לא, אתה,

בולה את זה, הבלייה שלך זה הזיק, אתה מזיק את זה. לא, בבלייה שלי גרמתי.

לא, אכלת איזה, מה זה, מה זה ברמת? הוא הזיק בידיים שיכניס לי את זה לפה, אבל בפניע אני איש את זה. בסדר, הוא עשה שלב ראשון. הוא הוריד את זה מ-5 שקל ל-2 שקל.

אבל אתה,

אתה הבאת את זה לששת. הוא אמר שאף אחד לא ישלם על זה כלום.

נכון, אבל אתה כן מעוניין בזה. אתה לא מעוניין בזה.

לי זה שווה... לי זה שווה 10 שקל, לא 5. בסדר, שלם איזה שקל.

אבל בגלל גרמה, לא, יהיה פטור בגלל גרמה, שהוא גרם לה את זה. אבל אתה הזקת את זה, זה לא גרמה. גרמה, לא נכון, לא נכון. אבל אתה החלטת להוציא את זה, למה לא הוצאת את זה?

הוא שם את תוך הפה ואתה בולה. למה אתה בולה? למה אתה לא מוציא?

למה הייתי מוציא את זה לא שווה כלום? מה אתה יודע שהייתי מוציא את זה? אבל למה זה לא שווה כלום? בגלל שבשוק לא משלמים. כן. יפה, זו הוכחה של נתיבות.

שולחים אחרי השוק, לא אחרי בן אדם אחד.

כך אומר נתיבות.

אז מה מעניין שתי שקל?

מה? זה כלומר או שזה שווה שתי שקל? לא.

זאת אומרת, אפילו שאתה מחשיב את זה כמו שתי שקל,

אבל ברחוב לא תקבל שתי שקל.

אתה מחשיב את זה, אתה מוכן,

אם אתה אוכל משהו, בוא נגיד, אתה לוקח אוכל שווה חמש שקל, שים את זה בתוך הפה שלך.

האחד אומר, תוציא את זה מהפה.

אם לא,

כאילו, אתה מוכן לשלם כסף להשאיר את זה בתוך הפה שלי? אני מוכן לשלם שתי שקל להשאיר את זה בתוך הפה שלי. אני מוכן לשלם שתי שקל.

אני מוכן,

אפילו שזה מגעיל,

לא משנה, בשבילי זה בתוך הפה שלי, זה לא מגעיל אותי.

אני מוכן, אני האוכל מוכן לשלם שתי שקל שתשאיר את האוכל בתוך הפה שלי.

מה? את יכולה להגיד שזה אני עצמי, אז את כל המחיר.

את כל המחיר, את כל המחיר, בסדר, זה לא משנה.

אבל עומד טוענט שזה, עומד טוענט שזה, אז לא מסתכלים עליך, הם מסתכלים כלפי כל העולם.

כיוון שכלפי כל העולם זה לא שווה שוק,

אין לזה מחיר, ככה אומר טוענט.

אז אומר הנציבון פה ראייה,

שפיים, הזמנה, לא יודע מה זה הדבר, הזמנה וחתונה.

מה זה משווה?

אף אחד בעולם לא רוצה את זה, רק אתה אומר,

הנתיבות פטור מנזיקי. כך אומרים הנתיבות.

מגיעים האחרונים, הסטייפלר והחזוניש וגם האור לציון,

מצב רב שאול גם כן מביא את הראיה הזאת.

פגושה עצומה

על הנתיבות.

כתוב

המפגל בקודשים חייב.

מה זה מפגל בקודשים חייב?

מי ידע מה זה פיגול?

מחשבה, לא? מחשבה פסולה. זאת אומרת, כהן

שובל בתוך הבשמי קדוש

וחושב מחשבות לא נכונות.

זאת אומרת, בזמן שהוא שוחט,

הוא שוחט את הקורבן כדי לאכול אותו בזמן לא נכון או במקום לא נכון. זאת אומרת, המחשבה שלו גורמת פסול לקורבן.

דפקת לו את הקורבן.

אומרת הגמרא,

הזק שהעניקה שמי הזק

הכהן חייב.

יש פה קורבן, זה בהמה, זה שווה הרבה כסף.

הזקת לי את זה על הדיון המחשבות שלך, עכשיו אין לי קורבן,

חייב.

יפה.

באיזה קורבן מדובר?

איזה קורבן מדובר? מה?

חטאת, לא? אז אם זה מדובר בחטאת, זה מצוין.

מגיע רשב ואומר, מדובר גם בנדבה.

עכשיו, מה זה נדבה?

בן אדם אומר, אני רוצה להביא קורבן שלמים.

בסדר, אין בעיה.

אתה לא חייב.

אתה לא חייב.

נדבה, טוב.

הוא לוקח את הקורבן ואומר, הרי זה שלמים.

מביא קורבן שלמים.

מה קורה אם השלמים הזה פתאום נאבד?

אתה חייב לקנות עוד אחד?

לא.

למה לא?

למה לא? זה לא נדר.

אני אמרתי, זה שלמים.

אם זה נאבד או מת,

אני פטור.

זאת אומרת, הבן אדם הזה,

אם הנדבה הזאת, השלמים הזה, הלך פייפן,

אין שום בעיה, אתה הלכת הביתה, לא התחייבת יותר מזה. אמרתי, זה נדבה.

כתוב

שהכוהנים חייבים.

רגע, למה הם חייבים?

מה זאת אומרת? עוד פעם. מה זה שווה?

הבשר של הביילים. מה?

מה הוא הפסיד?

הבשר של הביילים. הבשר של הביילים, נכון. גם מישהו שאל על זה גם בגלל הדבר הזה.

יכול להיות ש... אבל לא משפה ככה.

הוא חייב חדש. הוא חייב לשלם חדש.

הוא יכול לבכור את זה, אבל... מה?

כולם יהיו משלמים על זה, לכן מלא.

לא נכון. ברגע ש... לא, לא, לא. לפני רגע, רגע, שנייה אחת.

לפני שאתה מביא קורבן, אתה אומר הרי זה שלמים שלי, זה שלך, זה שלמים שלך, זה לא, אתה לא יכול להביא לי מישהו אחר.

אם אתה אומר את זה שלמים, זה שלמים שלך, קורבן שלך.

אם תיקח את השלמים הזה לשוק,

כמה תקבל על זה?

כלום לא תקבל על זה. מחיר מלא, מחיר מלא. לא, רק אתה יכול להביא את זה, זה שלך. אבל כל אחד ישלם על זה. מי ישלם על זה?

לא, לחי, רגע, שנייה אחת.

לכן שאמרת הרי זה שלומים.

בכלל יש תקדית, זה אסור, זה כסף. זה לא כמו דרכון.

תלך לשוק.

הנתיבות אומר, אני מסתכל בשוק. אני אמכור לגוי. גוי, חס ושלום. אסור לך לקרוא לגוי.

אסור לך לקרוא לגוי. אז אין לך ערך.

יש לזה ערך.

מי ייתן לך כסף?

אסור לך לקרוא לגוי.

מה זה אומר?

אסור בגוי, תמכור לגוי, מה זה עובד? אין לך שוויון

מבחינת הדבר, אין לך שוויות. קינאת העולם שלתיים. אתה רואה, אין שוויון.

אין שוויון. אין שוויות בשוק.

אין שוויות בשוק.

אז רגע, מה קרה פה?

שואל החזון איש והשטיפלה, מה?

אתה גנב, אתה חצוף. מה? אתה סתם גנב את הכסף.

זה לא רק היה שגמרת כסף על זה.

אין לך, אסור לך למכור את זה.

זה שאתה יכול לעשות כל מיני שטיקלס, אבל זה לא... זה שווה לכל העולם? לא, זה לא שווה לכל העולם. העולם לא מעניין אותו. תבוא לעולם ואומר, יש לי קורבן שלמים שלי, מי שרוצה למכור, לא אף אחד. זה כמו את הקון הפרטי שלך, זה כמו המדרש שלך.

שלמים זה כמו מדרש ומשקפיים.

בדיוק אותו דבר. אף אחד בעולם לא מעניין אותו השלמים שלך.

זה ככה זה לבריאות, מה אתה רוצה ממני עכשיו?

זה קורבן שלך מיועד בשבילך, זה שלמים שלך, זה ייתן לך ריצוי בשבילך, לא בשבילי. מה אני צריך, אני צריך לשלם כסף על השלמים שלך, אני משוגע?

אף אחד בעולם לא מעניין אותו, יש בן אדם אחד שרוצה את זה, אתה.

וכתוב שאתה חייב, למה?

אומר, אנחנו רואים מפה, לא כל כך נתיבות, רואים מפה,

שגם אם בן אדם אחד בעולם מעוניין בזה, ומקווה זה אתה,

אתה חייב לשלם.

אומר, אז לפי זה,

אם אתה מזיק את המשקפיים של מישהו,

נכון שאף אחד בעולם לא רוצה את המשקפיים שלו, אבל הוא כן רוצה,

הוא מוכן לשלם על זה כסף, אדוני, הוא שילם על זה כסף, הוא מוכן לשלם על זה כסף,

אתה חייב לשלם לו.

כבישה עצומה, מה שהם שואלים.

עכשיו, זה לא רק הם, יש מרית אלגזי.

המרית אלגזי אומרת, זה דבר מאוד יפה,

המקדש אישה חולה באיסור הנועה.

בן אדם הולך לבית חולים, יש שם אישה שממש מכוח נפש,

והיא מותר לה לאכול כל מחולוס אסוריס. אמרו לה שהיא צריכה לאכול חזיר,

כן?

כמה עולה חזיר בשוק? כלום. איסור הנועה.

לך לרחוב פה, לצאת מכול חזיר, אף אחד לא יקנה מזה.

אף אחד בעולם לא יושב לך שקל על אוכל לא כשר,

כן?

עכשיו,

אתה מקדש את האישה החולה הזאת, היא חולה,

ואתה מקדש אותה עם החזיר הזה.

מקודשת או לא?

נו, מה אתה אומר?

אה?

כתוב במירית אלגזי, אינה מקודשת.

אינה מקודשת, למה?

אפילו שהיא קיבלה הנאה.

הוא לא קידש אותה בהנאה, הוא קידש אותה...

אז אומר מי זה אלגזי, תלוי מה דיברת.

אתה צריך להיזהר בלשון שלך.

איך אמרת?

אם אתה אומר לה, הרעד מקודשת לי בהנאה שאת נהנית בזה שנתתי לך עתיכת חזיר שמותר לך לאכול,

אז ודאי היא מקודשת.

כמו שאחד אומר, הרעד מקודשת לי בהנאת הלוואה.

הרעד מקודשת בהנאה שיש לך, שאני לוקד לפניך.

מה, יום אחד מגיע ולוקד לפני אישה,

ואף אחד בעולם לא אוהב את הליקודים שלו. הוא לוקד,

השם ירחם איך הוא לוקד.

אבל היא היחיד בעולם שאוהב איך שהוא לוקד.

מקודשת או לא?

מקודשת. תלוי איך הוא אמר. אם הוא אמר לה, אם הוא אומר, הרעד מקודשת לי בליקוד שלי,

עכשיו הליקוד שלו בשוק לא מעניין אותו. אם הוא הולך לרחוב ואומר, רבותיי,

תסתכל לי איך אני עושה גזצקי, תראה איך אני עושה את זה.

מישהו שמשלם את זה, אתה לא יודע, אתה ככה,

אף אחד לא שם לך שקל.

אז הריקוד שלו שעושה, אף אחד לא משלם על זה שקל, הוא לא שווה כלום.

אז אם המקדש אותה בריקודים, הוא לא המקודשת.

אם הוא אומר, הנאה שאת נהנית בזה,

ואת מוכנה לשלם על זה הנאה, זה משהו אחר,

כמו הלוואה.

המקדש במלווה אינו מקודשת,

אבל בהנאת מלווה מקודשת.

אז אומר המעריד אלגזי,

שאם אחד מקדש אישה בחזיר,

לא מקודשת, לחזיר אין לה ערך.

בנאת חזיר,

אז הוא אומר ככה, בגלל שדבר,

דבר שבשוק לא שווה כסף,

אפילו שלבן אדם היחיד הזה כן שווה, בגלל שהיא יכולה, היא צריכה את החזיר הזה,

לא נחשב כסף. כך אומר המעריד אלגזי.

יש פה מחליקס אחרינים גדולה מאוד,

דבר שיש לזה, מה? הוא אומר כמו נתיבות.

הוא אומר כמו נתיבות, נכון.

אז המעריד אלגזי, שניהם אומרים שדבר שבשוק לא שווה כסף,

אפילו שבן אדם אחד זה כן מעוניין בזה, יש לו איזה אינטרס בזה,

הוא שווה, זה לא שווה כסף.

לעומת זה, הסטייבלר והחזניש ובצל יבשואר, הם מביאים ראייה מקודשים,

שאחד שמפגל בקודשים,

כן,

אפילו שהקורבן הזה לא מעניין אף אחד, רק בן אדם אחד,

חייבים לשלם.

מה? אולי קודשים זה דבר שני, כי התורה אמרה לו שלא יהיה מבטרת פיגול.

אז לכן מה?

אז הפיגול פוסד, הפיגול זה דרך שאתה מזיק.

אז דווקא שמה אולי זה יהיה חייב?

מה זאת אומרת?

דווקא שם התורה אומרת פורש, אבל בכל מקום, מי אמר?

לא, התורה אומרת שפיגול פוסד, אבל התורה לא אומרת זה מבחינת נזיקית.

מבחינת העסק ב... התורה רק אומרת שפיגול פוסד את הקורבן, ולכן אני לומד מזה ש...

אם בתורה כאן אומרת לך, שמע, זה פוסד את הקורבן, זה ייכרת, והתורה אומרת שהוא נשחה המצה. אבל מה זה חשוב לבן אדם שעשית לו, בעל הקורבן?

אתה מזיק לבהמה, לא, זה פוזל את הקורבן, עכשיו אתה צריך לעמוד מול הבעלים, הוא אומר, שמע, אדוני, פזל את הקורבן, אבל מה עם החושן משפט?

זה קודשי מחשמה. אתה צריך לשלם לו, כי כאן התורה אומרת, שמע, אם אתה פזל את ה... התורה, התורה, התורה, התורה, התורה לא מדבר על לשלם, התורה אומרת לך שהקורבן נפסל.

עכשיו אתה צריך ל... לא כותוב, מי אמרת?

מה פתאום? מה פתאום? הממלאת זה עוד דבר, זה עוד, אתה הולך לדיינים של חושי משפט, התורה לא מדברת בעצמם על היכרס קודשי. עכשיו,

עכשיו בואו נתקדם הלאה.

למה באמת, בואו נבין עכשיו, למה באמת הסטייפלר והחזוני, שניהם אומרים שדבר שלא שווה,

שבשוק לא משלמים לזה, דרכון, כן?

שרפתי דקות של מישהו מהסטייפלר, אתה חייב לשלם לו.

אתה חייב לשלם לו, לא כמו נתיבות.

למה?

שהבן אדם הזה מוכן לשלם על זה,

אז לכן אתה חייב לשלם לו.

אפשר להעמיד פה שתי אפשרויות להבין את הסטייפלר והחזניש.

אפשרות אחת,

אפשר להגיד ככה.

אני שואל אותך שאלה.

אם, מי שיודע מה זה יודקה,

זה מה? עתיקות של יהודים.

עכשיו,

מי שלא מבין בזה,

לא ישים לזה שקל.

אני אומר לך, יש לי איזה מכתב מאיזה אדמו״ר לאדמו״ר שני.

מה זה מעניין אותי עכשיו?

עכשיו, יש אנשים שמאוד מבינים את המשמעות, הוא מבין.

תשמע, זו הייתה תקופה לפני 150 שנה, בדיוק הוא שלח לו, וזה ממש נס,

זה הגיע, היה סיפור שלם,

והמכתב הזה שווה הרבה כסף.

מי ישלם לזה?

אף אחד לא מעניין אותו.

יש אולי שלוש משוגעים בעולם שמעניין אותם, נשקיע כסף על כאלה דברים.

ואתה הלכת ושרפת את המכתב הזה.

אתה חייב לשלם או לא?

כן. מה?

אבל כמה, אין שוק לזה.

אין איזה שוק. השוק של זה, יש לי... או, רגע, רגע, יפה, יפה. אני אומר, בלי הסיפור שלנו. סתם ככה.

ומי שאני מתעסק בזה, כן. שמית, התשובה היא יפה מאוד.

אתה אומר, יש שלוש משוגעים בעולם, אז זה השוק.

אם אתה רוצה למכור נעליים,

יש ביליוני אנשים שמעוניינים בזה.

אבל מכתב הזה, שלוש אנשים. זה משהו משנה.

שוק זה שוק.

מה קורה בערב סוכות? יש אתרוג ממש מאוד מאוד יקר, שיש רק בריסקז מחמיא מאוד, שמוכנים לשלם 250-300 דולר על הדבר הזה.

ואתה מזיק לזה. יש שוק, יש שוק מאוד מאוד מאוד קטן, אבל יש כזה שוק.

אז אפשר להבין

שלא רק אם יש שלושה אנשים, מה אם יש בן אדם אחד בעולם?

יש לי, אני מצאתי איזשהו מסמך או איזה דרכון של איזה בן אדם יהודי שהיה בשולוי בדיוק מה,

ואני יודע שיש לו נכד באמריקה שמחפש את הדבר הזה. בן אדם אחד בעולם,

אף אחד בעולם לא מעניין, רק בן אדם אחד בעולם שזה הסבי שלו וזה וזה.

צבא.

מה? כמו צבא.

ועכשיו אני הולך, לא, צבא זה כמו שטר, זה משהו אחר.

זה משהו אחר.

עכשיו אני הולך ומזיק את הדבר הזה.

אני חייב לשלם או לא.

השוק זה לא שלוש אנשים, זה בן אדם אחד.

נכון, רק כן.

מה אכפת לך אם השוק, זה שוק אחד.

אז אפשר להגיד, זה מה שעשתה פלומר.

מה זה משנה,

עכשיו אתה אומר, הדרכון שלי יהיה, כן, אני מאוד מעוניין בדרכון שלי. אני השוק.

אני בעל הדרכון. אני השוק של הדרכון.

מה אתה אומר, הדרכון עכשיו אין לזה שוק? יש שוק.

כמה אנשים?

מה אתה שואל? כמה אנשים?

ואיזה מסמך זה שלוש אנשים, לא שאלת כמה אנשים.

יש בן אדם אחד בעולם, קוראים לו אני, שלום, זה אני, אני, בלעד הכל,

אני, השוק, אפשר להגיד שזה כוונת הסטייפלר.

שיש בזה ערך, כן, יש בזה ערך,

הדבר יש לו שוויות, אפילו שהשוק מאוד מאוד קטן, יש בן אדם אחד, עדיין הוא נותן לזה ערך.

זו אפשרות אחת להסביר את הסטייפלר.

יש אפשרות שנייה, מה?

והנשיאווס, מה זה, לא, הנשיאווס אומר,

הנשיאווס אומר שצריך להיות שוק בעולם.

אתה צודק, נכון שזה טענה על הנשיאווס.

מה הנשיאווס אומר?

מה זה משנה אם ששלוש אנשים הוא בן אדם אחד והבן אדם במקרה זה אני.

זה קושי על הנציבות, זה ההבנה בסטייפלר, על השאלה על הנציבות, כן? לא, אולי ודאי שהנציבות עוסקים שצריך שיהיה שוק,

אבל הוא אומר, השוק הזה לא נמדד בשלוש אנשים או כזה, צריך גם שוויות שבצד אחר אנשים.

מה המספר?

תגיד, מה המספר? תגיד, מה המספר של שוק? שלוש אנשים, ארבע, חמש? מה המספר? אני לא מתעסק מיודייקה, אבל אני יודע שיודייקה למי שמתעסק וכן שווה.

המשקפיים שלך גם למי שמתעסק זה לא שווה.

שומע, זאת אומרת, זה משהו ספציפי מאוד, מתאים לבן אדם עצמו, זה מה שנציבות אומר. ודאי שהוא יסכים שצריך. אז זה הביקורת, שומע.

אפשרות שנייה, מה? אם מישהו שבר לי ירושה שאני מוכן לשלם על זה,

מחיר גבוה, זה לא שווה. מה, מה, מה? ירושה? ירושה שלא ידע מיש, אני מוכן לשלם על זה הרבה.

זה גם אותו דבר.

אז זה הנושא כאן, אנחנו רואים, זה מה שאנחנו אומרים. לכל בן אדם אחד, הוא השוק. זה שוק מאוד... זה לא דומה. למה? זה באמת שווה.

למה זה באמת שווה? אני באמת שווה את המחיר הזה. למה? אתה רוצה משקפיים, אז הוא רוצה את התמונה של הסבא שלו. אותו אחד ישלם משקפיים דומות, גם ישלם את המחיר הזה. פה אף אחד לא ישלם את המחיר הזה. רק בגלל שאני מוכן לשלם על זה כסף.

‫לא, על זה של הסבא.

‫-אז זכורה, כן.

‫יש אפשרות שנייה להסביר, ‫שבאמת הסטייפלג גם מודה,

‫שזה שאתה רוצה לקנות ‫את ההדהקול שלך, ‫זה לא נקרא שוק.

‫רק הוא אומר, בנזיקין,

‫כשאני בא ומדבר על טויאז נזיקין,

‫באמת הדהקון לא שווה כלום, ‫אין לזה שום ערך, זה לא שווה כלום.

‫כמו שהמריא את הגז אומרת,

‫האוכל לא כשר, בשוק זה לא ילך, ‫אין לזה שוויות.

‫אבל בנזיקין, כשאני מדבר על נזיקין,

‫לא צריך להיות שהחפץ ‫שאני מזיק שווה כסף. ‫מי אמר שצריך שווה כסף?

‫העניין של נזיקין הוא,

‫כשאתה מזיק מישהו,

‫אתה חייב להחזיר לו את הדבר שהזקת.

‫אתה חייב להחזיר אותו למצב ‫שהיה לפני שאתה הזקת אותו.

‫אתה הזקת ממשקפיים, ‫עכשיו הבן אדם הזה עם משקפיים. ‫אתה חייב להחזיר אותו למצב...

משקפיים.

זאת אומרת, אני לא אומר שהמשקפיים שווים, המשקפיים שווים כלום.

ומה יהיה נפקימיני?

נפקימיני יהיה, מה קורה בבן אדם,

הוא מקדש את האישה שלו

עם הדרכון.

בוא נגיד, יש אישה שכל הזמן רוצה לקבל דרכון אמריקאי, היא כבר חולמת הרבה זמן.

מה עושה החתן?

הוא הולך ומעגן את כל הניירות וכל התמונות וזה,

מוציא דרכון לכלה.

הרי את מקודשת לי בדרכון שלך.

וואו, איזה הפתעה.

מקודשת או לא? שאלה יפה, לא?

אין לזה שמקודשת. אז רגע, אז לפי הנציבות, לא מקודשת.

אין לזה מחיר שוק.

כלום בשוק זה לא שווה.

אם היא תיקח את ה... זה כמו חזיר, זה כמו מה שמרית הגז אומרת. אתה מקדש אישה חולה שמותר לאכול חזיר, ובחזיר זה לא שווה כלום, לא מקודשת. אתה נותן את הדרכון שלך, הנה הדרכון.

זה לא שווה. אם היא תלך ברחוב,

נמכור את הדרכון שלא שווה כלום. אז לא נתת לה כלום.

אם תגיד לה, בהנאה שיש לה, שיש לה דרכון, זה משהו אחר. אבל בדרכון עצמו לא מוקדשת.

תבין מה יהיה, עכשיו הוא מחלק את הדרכון. נגיד, הוא עוד אשר, שבאמרו לה, בגלל שאתה נותן לך את הדרכון, תתקשי לי.

לא, לא. מה נתת לה? אל תעשה תנאים. כל מיני זה לתת.

הוא נותן את הדרכון, הוא לא יכול לתת. לא, לא. לתת הכוונה לתת.

אתה, כאילו שזה כוונה לתת, אתה נותן, תעשה תנאים. מה אתה נותן? מה נתת לי?

הדרכון עכשיו שווה. שווה?

כן, בשבילה. זה הנושא שלנו, אנחנו מדברים עליה עכשיו. אם הדרכון שווה.

לא, הדרכון שלי בשבילה לא שווה כלום.

הדרכון שלה, שלה?

בשבילי הוא שווה. בשבילה, מה הוא שווה?

לא, הדרכון שלה.

הדרכון שלה, אתה הגנת... בשבילה זה שווה. כן? אבל לעולם זה לא שווה.

היא לא יכולה למכור את זה. היא לא יכולה לקבל כסף על זה.

היא לא מקבלת את זה כסף.

אבל גם בשלה עולה יכול כדי.

בוודאי שלא. הבדקות שלו ודאי לא יכולה. אפילו בדקות שלה.

זה נפקימין. האם הפשט הוא ככה, שהסטייפלר אוחז,

שאם זה שוק מאוד מאוד קטן, בחוזה יש ערך, אפשר להגיד כאן,

כיוון שהבן אדם עצמו רוצה את הדקון,

יש איזה ערך, אז היא מקודשת.

אבל אם אתה אומר שלא זה הפשט בסטייפלר,

אלא הפשט הוא שאין לזה ערך באמת.

רק בנזיקין חייבים לשלם,

נזיקין זו סברה מיוחדת.

אבל בקדושין זה לא יהיה.

עכשיו, מה?

זה אל-אפקימין בשנת העמים ואם הוא יכול לקדש אותם זה עונות? עוד פעם?

זה אל-אפקימין. זה אל-אפקימין. זה אל-אפקימין, בשני הדברים. אם אפשר לקדש את אותה.

למה להגיד שבנזיקין צריך להחזיר למצב הקודם?

למה בסוריו שאתה פטור?

לא, סוריו שאתה חייב גם. מי?

למה זה גם?

זה יהיה לנו די נזיקין.

לא בגלל שמה סרפתי לך, הנייר, הנייר,

מה זה שבענייה? אתה צריך להחזיר אותו למצב הקודם.

לא, אני אומר לי, אם מחקר סברה להחזיר למצב הקודם,

הוא יגע בשטרנר אם ככה, שאחד מין דין מאכיה ואומרים של ממנו, לא מין דין גרמי.

זאת אומרת, זה נזיקין אוגנה, שאתה בעצם,

אתה צריך להחזיר אותו למצב הקודם, למה... אם יש מושג של נזיקין, לא משנה כמה זה יעלה לו. צריך להחזיר אותו למצב הקודם, לא משנה הערב.

שומע, אני שומע, אני שומע מה שאתה אומר.

לא, לא, לא, הוא שואל, למה צריכים להגיד לגמי? האם אתה אומר שבנזיקין הכוונה אתה חייב להחזיר אותו למצב הקודם,

אז כל פעם שאתה מסרב את השטר שלי, כשהיה לי שטר, הייתה לי אפשרות להגיע למשהו, לקבל משהו,

כן?

ועכשיו אין לי.

אין לך משהו ביד. לא, לא, אתה לא צריך להחזיר אותי, אתה צריך להחזיר את החפץ שהיה לי.

אבל שטר זה לא חפץ, לא, שטר זה לא חפץ. דהקון זה חפץ, זה חפץ. אותו דבר. לא.

להראות שזה אני. לא, זה דהקון.

מה? בהמה שחייב, מה? בהמה שחייב, מה? בהמה שחייב, מה? אה, כן?

לא, אבל נראה לזגזגזג כוסו שבהמה לא חייב למה שנהנה. אני מדבר עוד על המאזיק, מה? זה חפש, זה כמו שזה מעביר אותי מפה לפה, זה חפש. זאת אומרת, זה כמו שטר אתה אומר? לא, זה כמו חפש דווקא. לא, אבל אין לזה ערך.

אבל זה חפש.

חפש בלי ערך. לכן צריך להעמיד את זה למצב הקודם.

זה לא אחרי. לא, יש לו ערך, בטח שזה ערך.

אין לזה ערך, זה מה שאנחנו מדברים עכשיו. דבר שאין לזה מחיר שוק, אין לזה ערך.

עכשיו, יש אולי להביא רעיון מחזונים, שצריכים לבדוק אם זה רעיון או לא. אה, מברכוויגר.

ברכוויגר מסתפק

מה קורה אם בן אדם שולח שליח עם גט.

הוא שולח את השליח עם גט

להביא את זה לאשתו, להביא את זה למישהו אחר.

עכשיו,

כמה שווה הגט?

הגט, הוא שילם הרבה כסף על הגט. צריך לשלם את הסופר,

את הנהייה. זה הרבה כסף, המון עובדה. אבל כמה זה שווה בשוק?

אף אחד לא ישלם לך שקל על הגט הזה. למה?

בגלל שצריך לשמוע וצריך את השמות וזה וזה.

עכשיו, הוא מסתפק האם השומר שאיבד את

הגט, הוא חייב, צריך לשלם או לא.

ככה מברכוויגר מסתפק.

עכשיו,

האם אפשר להגיד, מה הספק שלו?

שיש בן אדם בעולם שמעוניין לשלם כסף על הגט הזה, הבעל.

הוא צריך את הגט, לתת לאשתו, כן?

אז יכול להיות שזה הספק של בגוויגר.

ממש מה שאנחנו אומרים עכשיו. האם דבר שיש רק בן אדם אחד בעולם שרוצה את זה, הבעלים של הדבר, האם נותן לזה ערך או לא?

אבל האמת היא, מה?

אם הוא שוימר או סתם נרן? שוימר.

שומר חורף.

הוא מינה אותו שומר? אז יש לדחות, אנחנו רואים דוחים שזה לא ראיה.

לא אלו אם אני אגיד לך שבקווי יוחס שבנזק אתה פטור.

בגלל שנזק אתה צריך להזיק דבר שזה מחיר שוק.

וגט אין לזה מחיר שוק.

רק בשוימר זה משהו אחר. שוימר זה לא מדי נזק. שומר, אני עושה את העסקה, אני כאילו מסכם אותך מראש,

שאם יאבד אתה תשלם לי. זה כמו,

אני יכול להגיד לך תשלם לי כפול.

לכן שומר זה עולם אחר לגמרי.

אבל אתה כן לומד במקווי יגר,

שמקווי יגר ודאי למד שמזיק פטור.

בגלל שאם מזיק חייב, אז מה הספק שלו בשומר?

אז ודאי במקווי יגר ודאי למד שווי כמו הנתיבות,

שבנזק אתה ודאי פטור,

רק מסתפק, עולה בשומר אחרת,

בגלל שבשומר אתה עושה משהו,

תנאי איתו לשלם.

עכשיו, דבר אחרון אני צריך להגיד,

צריך לסיים,

שלכאורה הנתיבות הביא ראיה לא כל כך מובן.

מה הנתיבות אומר?

הנתיבות אומר שבן אדם בלה את האוכל הזה,

שואל נתיבות, רגע,

למה אתה אומר שזה לא שווה כסף? הרי הוא מוכן לשלם על זה.

נשאלת השאלה, מי מוכן לשלם?

המזיק, לא הניזוק.

הנושא שלנו כאן, אם אתה מצדיק את הדרכון של מישהו,

אז בא לדרכון שאתה הזקת לו,

הוא רוצה לשלם על זה.

על זה הנושא שלנו.

מה נתיבות מביר היה,

מאחד שבלעד זה, שהוא המזיק.

הרי זה דומה מאוד, הסיפור, מה יהיה בן אדם,

זה יכול לקרות.

בן אדם מזמין משקפיים,

הוא מזמין פלטה.

עכשיו,

הבן אדם הזה עושה את הזמנה, עכשיו אחרי שלוש ארבעים הוא יקבל טלפון, בוא לחנות.

הוא הוגן לחנות,

מתחיל למדוד את המשקפיים,

עוד לא שילם על זה. זה עדיין שייך לבעל החנות, הוא לא שילם על זה.

הוא בודק את המדרסים, הוא מתחיל לבדוק את זה. תוך הדרך שהוא בודק את זה,

הוא בודק את זה, הוא שובר את המשקפיים.

עכשיו, זה סיפור מאוד מעניין.

המשקפיים האלה, אף אחד בעולם לא רוצה את זה. זה לא מעניין את אף אחד.

יש בן אדם אחד בעולם

שזה שווה לו.

מי זה הבן אדם הזה?

המזיק.

זה בדיוק הפוך מה שדיברנו. עד עכשיו דיברנו שאני שובר את המשקפיים שלך,

הניזק רוצה את זה. מה?

לא, אני, המוכר, אני זה, למה אתה לא מוכר את זה שווה?

לא, אבל פה זה בדיוק הפוך. פה זה בדיוק...

זה הפוך, זה הפוך ברגיל. כשאני שווה את המשקפיים שלך,

אתה הניזק רוצה את המשקפיים. פה המזיק רוצה את המשקפיים. למה? המוכר ניזק. נכון, אבל מי מוכן לשלם על המשקפיים כסף?

גם אני לא מוכן.

לא, לפני שהזקת. לא, לפני שהזקת את זה.

לא, לא, לא. הם מכירים משקפיים,

בדיוק, העדשות בדיוק מתאימות למספר שלך, כן?

אף אחד בעולם לא מוכן לשלם על המשקפיים האלה, חוץ מאתה הלקוח,

שעכשיו אתה הפכתי להיות המזיק.

אז המזיק יבוא ויגיד, שמע,

אף אחד בעולם, גם אתה הניזק בעצמו, לא מוכן לשלם על זה כסף.

אז פה, מה יהיה הדין באופן הזה?

כל מה שאמרנו עכשיו, כל מה שאמרנו שהסטייפל אומר שחייבים לשלם, זה בגלל שהניזק אומר כלפי, אני הביילים, זה שווה לי כסף.

אבל מה יהיה? כי שהביילים עצמו לא שווה כסף, רק המזיק,

הוא היה רוצה את הדבר הזה בשביל עצמו.

הוא נכנס לחנות.

פה, צורכי, מה יהיה? לפי הסטייפל, כתוב שהוא פטור לכאורה.

הסטייפל אומר דווקא שהביילים מוכן לשלם על זה כסף, לכן הוא יהיה חייב. טוב. לפי הסברה שהרב אמר על זה, זה לא משנה, יש לזה שוויות בעולם.

אין בזה. למה? לי יש שוויות עכשיו, ואני... אתה בן אדם אחד.

בסדר, אבל אמרנו לסטייפל, זה לא משנה כמה זה.

כן, אבל בסטייפל משמע שדווקא בגלל שהביילים שניזוק הוא מוכן לשלם על זה, לכן אתה חייב לשלם לו. לא, אבל זה לא היה זאת. הצורה הייתה שיש לזה שוק בעולם. יש לזה שוק, נכון. אם נגיד שהנוסח הוא שוק בעולם, נכון. זה נפקימיניה.

אם זה כי תבואו שיש בזה שוק בעולם,

אז אני השוק, המזיק, אתה השוק.

אתה הפיק את השוק.

אבל סטייפל אמר, אם תקרא את המילים של הסטייפל, סטייפל משמע שכיוון שהביילים מוכן לשלם על זה כסף, אז לכן זה שווה.

בסדר.

‫כן, אפשר.