Bibi, don't be baby! | הרב אמנון יצחק שליט"א
\n
- - - לא מוגה! - - -
\n
ויביאו אל משה ואל אלעזר ואל עדד בני ישראל את השבי ואת המלקוח
ואת השלל אל המחנה אל ערבות מואב אשר על ירדן ירחו
להודיע שבחן שלא נטלו כלום מן הביזה שלא ברשות
אלא הביאו לפניהם ואחר כך נטלו
זאת אומרת השבח של עם ישראל אחרי המלחמה שלא נטלו כלום מן הביזה שלא ברשות
אלא הביאו לפניהם
ואחר כך נטלו
ויצא משה ואלעזר הכהן וכל נשיאי העדה לקראתם אל מחוץ למחנה לקבל את פניהם
של הלוחמים שחוזרים מן הקרב
להודיע ענוותנותו של משה שהיו כולם תלמידי תלמידיו
עד כאן המדרש
הנה השבח הזה שחכמים זיכרונם לברכה עונדים
לבני ישראל
רב ועצום עד מאוד
והוא למעלה בהרבה ממה שנראה לנו לכאורה
כידוע, זה למעלה
בהרבה ממה שנראה לנו לכאורה, כידוע
וגם הניסיון הוכיח את זאת
שמה,
שאלה האנשים שנזדמן להם להיות המארגנים והמייסדים של איזשהו מוסד ציבורי רוחני או גשמי
אלה המטפלים והעוסקים נדמה להם בזכות דעתם שהם הבעלים הרשמיים
הם יוצאים ונכנסים כבשלהם הפרטי
ומורים לעצמם היתר לעשות כל מיני דברים על דעת עצמם
והם תקיפים בדעתם
וידם תמיד על העליונה והקול שלהם.
וההסבר שהם נותנים לעצמם הוא בזה,
היות
והם היו הראשונים בבניין
והם שיזמו ראשונה את הפעולה הזאת
אז זאת אומרת
שבח גדול עונדים לבני ישראל רב עצום עד מאוד
וזה למעלה בהרבה ממה שנראה לנו לכאורה
כי כידוע וגם הניסיון מוכיח את זה
שאנשים
שמזדמן להם לארגן או לייסד
מוסד ציבורי
בין שהוא מושג שמי
בין אם הוא רוחני בין אם זה גמ״ח בין אם זה משהו אחר
אלה המטפלים ועוסקים נדמה להם בזכות דעתם, בגאוותם
שהם בעלים רשמיים, יוצאים ונכנסים בשלהם כפרטי
ומורים לעצמם בתל לעשות כל מיני דברים על דעת עצמם
ותקיפים בדעתם וידם על העליונה והקול שלהם
מה ההסבר שהם נותנים לעצמם על זה?
אנחנו היינו הראשונים,
אני הבאתי את הרעיון, אני עשיתי הראשון
והם יזמו את הפעולה הראשונה
ואם הדברים אמורים
במבצעים ציבוריים של מוסדות שונים רוחניים או גשמיים
או במבצעים ציבוריים של מוסדות שונים רוחניים או גשמיים
על אחת כמה וכמה
על אחת כמה וכמה
על אחת כמה וכמה
ואם הדברים אמורים במבצעים ציבוריים של מוסדות שונים, רוחניים או גשמיים, על אחת כמה וכמה
אלא גיבורים
או המנצחים במלחמה
שהם מנחילים לעמם
ניצחון
וכיבוש מדינות זרות,
הם מנחילים לעמם ניצחון
וכיבוש מדינות זרות, הם לא פתחו מוסד,
הם כבשו מדינה ועם
שעכשיו כולם נתינים
של העם. אז מה צריך להגיד המנצח והגיבור שחזר מהמלחמה לא רק הציל את העם שלו
אלא גם כבש מדינה ועכשיו איסרה למרות העם הכובש?
מה הוא צריך להגיד?
ואפילו כשהם מצליחים לעשות מהפכה במדינתם
ולהכניס משטר וסדר ציבורי ורוח חדש,
אז ודאי שאלה אנשים אין גבול לתקיפות ולזחיחות דעתם
והותרה להם הרצועה.
אתם רואים עכשיו כל מיני מורדים או אחרים שעושים מלחמות במדינות,
נגיד דאעש בעיראק,
תופסים, עושים מה שהם רוצים.
את זה רוצחים, את זה תולים,
את זה הם עושים ככה.
פה לוקחים את הבנקים, שם לוקחים את הדלק,
שם לוקחים את הגז, פה לוקחים את הכסף.
עושים מה שהם רוצים
כי הם כבשו את המדינה, אז הם עושים בה כבשלה,
כבשלהם.
והותרה להם הרצועה ולא מדקדקים בכלל לכלכל במשפט וצדק אצל העניינים.
להם הכבוד, להם התפארת,
וכל הרשות בידם להתנהג כאוות נפשם.
ככה זה המורדים בסוריה וככה זה בלוב וככה זה בתימן וככה זה בכל מקום.
ברמלה לכן התנהגו בני ישראל.
אלה גיבורי הכוח והניצחון.
אלה שסיכנו את נפשם לטובת האומה והשליכו את נפשם מנגד.
לא הפגיזו רק מהאוויר.
הלכו למלחמה בגופם
ולא נסוגו אחורה אפילו כשהמוות ארב להם על כל צעד.
ולכאורה צריך היה לחשוב שבמצב כזה אין לדקדק ולהיזהר בדברים פחותים וחסרי ערך
ביחס לסכנות הנוראות
שאלה הגיבורים מתלבטים בהן.
אה,
כגון משיכת חפץ ששוויו שקלים אחדים וכדומה.
צריך לדקדק בזה?
וממי יכולים אז לקחת רשות? הרי באמצע מלחמה.
אז יכולים לקחת לכאורה, לא?
רואים תכשיט יפה על מישהו? לוקחים לו. רואים שעון? לוקחים לו.
מה עשו במלחמות?
כמו שאנחנו יודעים,
לא רוצה להזכיר את התאריכים.
הלוא הימים הם ימי מלחמה וסכנה.
בעל לב מי יעלה אפילו תלונה קלה נגד אלה הגיבורים
על שנהנו הנאה כלשהי מרכוש האויב?
והלא כל אחד ואחד מישראל,
אם תשאל אותו, היה מוכן להעניק לגיבורים הללו את מיטב ברכותיהם ומתנותיהם,
ולהודות להם על ההצלה שהצילו את חייהם מהאויבים.
אבל תראה ותשתומם על גודל מעלתם המוסרית
ועל עדינות נפשם הטהורה,
שאחר כל הכבוד והתפארת שמגיע להם
באופן טבעי ומובן מאליו,
לא הרשו לעצמם
ולא לקחו שלא ברשות.
לא לקחו שלא ברשות.
והרחיקו מעל עצמם לגמרי את רגש ההתפארות המגיעה להם בתור מנצחים.
הם לא חזרו עם וי, וי, וי,
ככה כמו כולם.
יש כאלה שעוד לא יצאו למלחמה עושים וי.
ויקטורי, ניצחון, ניצחנו, חרטה.
ולא הועילו לייחס לעצמם
איזה שהן זכויות מיוחדות לרגלי ביצוע התפקיד שהוטל עליהם.
כל הניצחון לא זקפו על חשבונם וזכותם,
והם ייחסו, הוזקפו לבעליהם האמיתיים.
למי?
לגדולי ומנהיגי הדור
ולכל עם ישראל בכלל.
להם הם ייחסו
את הניצחון,
ולא הרשו לעצמם להיענות מחוץ ועד צרוכנה בלי רשות,
ולא החשיבו את עצמם בשום דבר,
והביטו על עצמם כשלוחי עם ישראל בלבד.
עם ישראל הוא הבעלים של הרכוש,
והניצחון
הוא ניצחון של עם ישראל כולו.
והם יחלקו את השלל חלק כחלק,
כיוצאים למלחמה וכנמצאים בפנים, כולם שווים.
שמעתם?
בן אדם ישב במרחב המוגן,
ובן אדם היה בתוך עזה בפנים,
ושניהם חולקים את השלל, אם יש,
שווה בשווה.
שמעתם?
והם לא לוקחים את הכבוד והתפארת
לעצמם שאנחנו ניצחנו.
הניצחון של המנהיגים וגדולי ישראל ששלחו כשלוחי מצבא והניצחון שייך לעם ישראל
וכמובן השלל שייך לכולם.
זוהי גדלות נפלאה ורוממה וראויים הם לשבח אלו הגיבורים
לא רק הצטיינותם וגבורתם בלבטי המלחמה שהם התגברו
על כל הלבטים שיש לאדם במלחמה באופן טבעי,
כי אם בעיקר על גודל גבורתם המוסרית
שאף בעת התלהטות היצרים והתשוקות הגופניות כרגיל בעת מלחמה,
שלטו אלה גיבורי רוח ביצרם
ונמנעו לא ליהנות.
אתם רואים,
עוזיאל במקרים אחרים,
תראו באפריקה,
תראו בלוב,
תראו בסוריה,
שמרחמה הם עושים.
לא רק שוללים שלל ובוזזים בז,
גם אונסים ועושים מה שהם רוצים.
ואחר כך גם הורגים
ותולים.
חיות אדם.
ואלה שלטו גיבורי רוח ביצרם ונמנעו לא ליהנות,
ובעיקר מה שיש להדגיש מעלתם
זה את רגשתם העדינה שלא זקפו הניצחון על חשבונם וזכותם.
אלא שזכות הגדולים וזכות כלל ישראל עמדה להם להיות המנצחים.
זכות כלל ישראל עמדה להם להיות המנצחים.
החכמים, זיכרונם רכה,
מנציחים את שמותיהם לדוגמה לכל הדורות שהם לא לקחו שלא ברשות.
היום כולם
אומרים כיפת ברזל, אנחנו חייבים תודה על כיפת ברזל.
כאילו הקדוש ברוך הוא מתפעל אם יש כיפה על הברזל.
לא.
הקדוש ברוך הוא אוהב את עם ישראל.
ומעט הזכויות של עם ישראל הם שמגינים.
ולא כיפת ברזל.
לא הסיבות קובעות. מסובב הסיבות הוא קובע.
ברגע הוא יכול לשנות.
טיל אחד בטעות לפני יומיים נפל במצרים,
הרג שבעה ועשרים ושתיים פצועים.
אותו טיל ששולחים לפה.
לא מהגדולים,
לא מארוכי טווח,
לא עם השמות של רנטיסי וכו'.
אלה של המרגמות הקטנים.
אלה שעולים 72 שקל.
כן, אלה.
ופה הייתה להם נקמה, נקמה,
נקמד בני ישראל מאת המדיינים.
אז אלה שגרמו להריגתם של 24,000,
איך היו צריכים להתנקם בהם ולעשות להם ולקחת להם והכול?
ולא,
ידיים נקיות ולא מייחסים ולא מנכסים לעצמם שום דבר מהניצחון.
ועד כמה חשובה הייתה פעולתם המוסרית שלא לקחו שלא ברשות,
עד שמשה רבנו עליו השלום ואלעזר
וכל נשיאי ישראל מצאו לנכון לצאת
ולקבל את פני אלה הגיבורים החוזרים מן המלחמה,
לצאת לקראתם,
להצהיר ולפרסם ברבים את גודל מעלת אלה הגיבורים
ולהציג אותם לדוגמה ולסמל לכל הדורות,
שמהם יראו וכן יתנהגו.
שאיש הציבור
המזכה את הרבים
והמקדיש את חייו לטובת הרבים
ולמשימות ציבוריות
צריך שיהיה ענוותן וצנוע ולא יזקוף לזכותו הנאתו הפרטית,
חלילה,
שום הישג מן ההישגים
ולא יתפאר בכיבושיו
ושלא ידבק בו שום הנאת כבוד
ושררה וכדומה.
באה ליטול לעצמו את הבעלות והרשות אלא רק כשליח ציבור
וזכות הרבים עמדה לו בכל הניצחונות וההצלחות.
מפה לומדים מה שאנחנו אומרים כרגע ואני חוזר שוב.
איש ציבור
שמזכה את הרבים
ואפילו שהוא מקדיש את כל החיים שלו
לטובת הרבים
והוא עושה מסיבות ציבוריות
שהציבור נהנה מהן מאוד
לא יתפאר בכיבושיו
ולא ידבק בו שום הנאת כבוד ושררה וכדומה
ולא יטול לעצמו בעלות ורשות אלא רק כשליח ציבור
וזכות הרבים
עמדה לו בכל הניצחונות וההצלחות.
כן מצינו אצל גדעון השופט
שסירב
ומנע מעל עצמו כל הענקה וכבוד
על הנחילו לישראל את הניצחונות המרובים.
גדעון
נלחם במדיין
וניצח אותם ניצחון מוחץ
אבל סירב
ומנע מעל עצמו כל הענקה וכבוד
על שהנחיל ישראל ניצחונות מרובים
והציעו לו את המלכות
והציעו לו את השררה
בתור הערצה על ניצחונותיו נגד שונאי ישראל
וביקשו ממנו למשול בהם
הוא וזרעו בעבור התשועה אשר עשה
כאשר נאמר בפסוקים
אה
ויאמרו איש ישראל
משול בנו גם אתה גם בנך
אה גם בן בנך
כי הושעתנו מיד מדיין
מה ענה להם?
ענה ואמר לא אמשול אני בכם
ולא אמשול בני בכם
אדוני ימשול בכם
אל תייחסו את הניצחון אליי
הניצחון הוא מאת השם
הוא שניצח במלחמה
אתם רוצים להעניק לי על הניצחון כאילו אני ניצחתי?
אני לא ניצחתי
השם ניצח
לכן
לא אמשול אני בכם
ולא אמשול בני בכם
אדוני ימשול בכם
הוא לא רצה לקבל את הממשלה
כי אמר מהשם יתברך באה התשועה
ולזה ימשול הוא בכם
ואליו תשמעו
אחר כך שאל מהם
גדעון וביקש
ומה ששאל וביקש גדעון מהם הוא שייתנו וישליכו
כל אחד את שללו משלל המלחמה לעשות מהם תכשיט
וזכר
להנציח את הנס
הפגיש גדעון
שבהצעת מלכות זו שהם רוצים להעניק לו את המלכות
יש בה משום גמול גשמי
על מסירות נפשו לטובת עם ישראל
לכן הוא מנע מעל עצמו שכר זה
כי לא רוצה להעכיר את משימת חייו הטהורה באיזה מתן חומרי צדדי
אתם שומעים? זה נקרא אצלו חומרי צדדי, המלכות למלוך על ישראל ולמשול בהם
זה נקרא מתנה חומרית צדדית, הוא לא רצה דבר כזה
כמו שאלישע ריפה את נעמן הוא רצה לתת לו כל סכום שרק ידרוש
אמר לו אני לא רוצה ממך שום דבר
חוץ מגחזיר השח שרדף אחריו
והוציא ממנו כיכריים
אבל אלישע רצה שקידוש השם יהיה נטו
נקי לשם
הכל הישועה לשם
ולא לקבל שכר, בקבלת השכר זה מראה שאתה פעלת ומגיע לך שכר
לא!
ואכן יציאתו של משה ואלעזר והנשיאים לקראת גיבורי המלחמה
עשתה רושם כביר ומתאים על כל הרואים והשומעים
על מעשי המנצחים הללו
שהם שלטו בנפשם
ולא לקחו מן השלל שלו ברשות.
ההתפעלות וההתרשמות נבעה
מן העובדה שאלה הגיבורים
לא איבדו את עשתונותיהם
ולא יצאו מגדר שיקול הדעת המוסרית
אף בשעת שכרון הניצחון
ולא התיימרו לומר שהכל נעשה והושג בזכותם דווקא
וממילא יש להם הרשות והכוח
להורות יותר לעצמם כאבד נפשם
הכרה כזו מן הראוי שתפורסם
ותועמד לדוגמה לדורי דורות
מה שהם לא רצו ליהנות מהשלל
ולא ייחסו לעצמם את הניצחון.
ואילו בימינו אלו
בימים אלו ממש
מיסטר ביבי
הוא כאילו בן אדם
מה שהוא עושה
זה בושה וחרפה
הוא עושה חשבונות איך להקים את מפלגת המרכז
כי הוא מבין שהוא לא יישאר בליכוד ומה עשו בו
ודני דנון עשה את מה שעשה לפי רגשת רוב הליכודניקים
ואמר את מה שאמר אתה הבטחת ולא קיימת
אתה כשהיית באופוזיציה בדיוק כמו ש...
אני היום אומר לך, אמרת לשרון.
אתה בדיוק, בשעה שהייתה מלחמה, אתה טענת טענות כאלה.
אם כן, מה אתה מפטר אותי?
אלא מה? הוא יודע שהוא מקום ראשון בליכוד, דני דנון.
והוא רוצה להאפיל עליו, וזה לא יעזור כי הוא מתעצם.
אבל הוא מבין שהוא לא יישאר שם, כי ליברמן יצא, הוא דואג פוליטית לעצמו מה יהיה לבחירות הקרובות.
ויריבו על הצד הימני של הציבור,
ואז ממילא ביבי הולך לכיוון האמצע יותר לשמאל.
הוא יקים מפלגת מרכז, ויתקח את כל אלה התנועה והאחרים, ויבנה מזה מפלגה כזו ואחרת,
וייקח את הדתיים איתו, וכו' וכו'.
ולכן הוא מנצל כרגע את מה שקורה עם חשבונות אישיים פוליטיים אינטרסנטיים,
וזה החשבון שלו, לכן הוא לא נכנס לעזה,
הוא רוצה להיראות איש מרכז.
איך אתמול הוא מקבל שבחים מכל השמאלנים? זה סימן שהוא פועל
לא נכון,
כי אם הוא עושה מה שהשמאל רוצה, השמאל רוצה שהחמאס יתקיים.
והוא אמר בהתחלה שהוא לא ישאיר מהחמאס,
והוא ייתן להם בראש על מה שהם עשו, והוא יגמור אותם.
מה קרה פתאום? אתה רוצה שהחמאס יישאר?
נהיית שמאלני לעת מצוא?
או שנהיית בייבי?
מה קורה פה?
אלא מאי, הכל מנצלים את מה שקורה עם חשבונות אישיים והעם סובל.
ואחר כך הוא יגיד שזו הייתה טקטיקה ואסטרטגיה שלו,
וזו הייתה תוכנית לתת כדי לקבל יותר לגיטימציה.
ממי אתה צריך לגיטימציה?
רוסיה ביקשה לגיטימציה בגיאורגיה?
בקרימי ביקשה?
ארצות הברית ביקשה מהעולם, מאפגניסטן ועיראק, שהלכה אלפי קילומטרים מרחק,
להרחיק את הטרור ממנה שפגע לה בשני בניינים.
על זה הם הלכו לשני עמים להילחם שנים,
כדי למגר את הטרור, ולא הצליחו?
מה זה? הם ביקשו רשות ממישהו? הם פגעו בחפים מפשע בלי סוף?
בבתי ספר, בילדים, בכול?
חיסלו עיתונאים, הליקופטרים,
שלא יכתבו עליהם לא טוב.
יש הקלטה ביוטיוב שרואים וראינו את זה באחת ההרצאות.
מה זה?
העולם מבקש?
סוריה מבקשת אישור?
איימתם עליהם. סנקציות תעשו, תיכנסו, תפציצו. מה עשיתם? כלום.
נתתם להם
מדרג לרדת, אה?
הרוסים נתנו להם שיבטלו את הכימי,
ואתם מאמינים שהם בטלו את הכימי?
עולם של חרטא ברטא?
ולא מתביישים האמריקאים? אתמול הם אומרים שהם הביאו את העולם למצב שהעולם שלו בזכותם היום.
שלו.
הם יושבים, לא עושים כבר שום מלחמה, וכולם נלחמים.
איזה עולם שלו? כי הם העולם.
חוץ מהם אין עולם.
אבל מתי שגומרים את המלחמה ישלחו את קרי לעשות הפסקת אש.
אז הוא היה בדרך, לא הצליחה הפסקת אש, אז הוא לא בא.
למה? הוא בא רק לטקס,
וגם הוא יקבל ודאי בסוף פרס נובל לשלום כמו ערפאת.
נו,
עולם שקר, מה הולך פה?
ביבי, don't be baby.