הרב זיסקינד משמר בליל שישי 03/07/2014

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אנחנו

רוצים היום בלילה לדבר על מחשבות.

מה זאת אומרת מחשבות?

מחשבות רעות.

האם יש בעיה שבן אדם יחשוב מחשבות רעות, הכוונה לעשות עבירות. מחשבה

לעשות עבירה. האם יש בזה תוקף?

האם בן אדם צריך לחזור בתשובה על עצם מחשבה לעשות עבירה?

ויש בזה קשר לפרשת השבוע, וגם נראה בזה כמה הלכות למעשה.

אז בואו נפתוח בגמרא במסכת קידושין, דף פה א' עמוד ב'.

הגמרא אומרת שמה שכתוב אישה הפרה וה' יסלח לה.

מדובר באישה

שנדרה נדר.

עכשיו, אישה שנודרת נדר,

בעלה יכול להפר את הנדר,

ואז הנדר, אין לזה שום תוקף.

כשהבעל מפר את הנדר של האישה,

הוא לא צריך להגיד לה שהוא מפר את הנדר.

הוא יכול לשמוע מחדר הסמוך,

שהיא נדרה נדר, שהיא לא תשתה יין או שהיא לא תאכל פירות, לא יודע, לא זה משנה מה נדר,

והוא יכול להפר את הנדר שלה גם בלי שהיא יודעת שהוא הפר לה את הנדר.

אז מה קרה אם אישה עשתה נדר והבעל הפר את הנדר שלה?

היא לא יודעת

שהוא הפר לה את הנדר והיא אוכלת

את הפרי, או שטת יין או את הדבר שהיא נדרה ממנה.

האם היא צריכה לעשות תשובה?

למעשה, היא לא עשתה עבירה.

נכון?

היא לא עשתה עבירה בגלל שהבעל הפר לה.

היא לא ידעה שבעלה הפר לה.

האם זה בעיה או לא? מה אתם אומרים?

זאת בעיה, אבל היא לא עושה כלום.

היא לא עושה כלום, בעלה... הציל אותה,

הבעלה הפר לה את הנדר עוד לפני שהיא יכלה.

אז למעשה התברר שהיא לא עשתה שום עבירה, אז מה הבעיה?

מה הבעיה שלה?

כן?

יפה.

לא, לא, שהוא מוחל.

הוא מוחל, לא למה אתה.

כן.

יפה מאוד, יפה מאוד, זה סיפור מאוד מאוד יפה. עוד מעט, אני, זה סיפור, אתה תודק, הסיפור הזה יוסיף לנו המון.

הסיפור הזה יוסיף לנו המון במה שאנחנו מדברים.

אז אתה תודק.

בן אדם שעושה עבירה,

והוא באמת, סליחה, הוא לא עושה עבירה.

לפי האמת, הוא לא עושה עבירה. למה?

בגלל שבעלה הפר לה את הנדר.

אז מותר לה לאכול או לשתות את הדבר הזה.

כן?

רק היא לא יודעת את זה בזמן שהיא עשתה את זה.

כתוב בפסוק

אישה אפרם והשם יסלח לה היא עדיין צריכה סליחה וכפרה.

למה?

בגלל שבזמן שהיא אכלה את הדבר הזה היא לא ידעה שבא להפר לה ולכן היא צריכה כפרה.

והגמרא אומרת, הבריתא אומרת שיש עוד דברים שזה דומה לזה.

כתוב במקיבא כשהגיע לפסוק הזה הוא בכה

הוא אמר, מה מי שהתכוון לאכול בשר חזיר?

בן אדם הגיע למסעדה

ואמרו לו הנה יש לך חתיכת חזיר

והוא חושב לאכול חזיר

ועלה בידו בשר טלה.

התברר אחר כך שזה לא חזיר זה כשר למהדרין.

בן אדם נוסע במטוס

ומזמין מנה ואומרים לו סליחה נגמר האוכל הכשר הוא אומר לא אכפת לי תביא מה שיש

והם מביאים לו מנה מהמטוס.

עכשיו הוא חושב

שזה לא כשר.

לא אכפת לו, הוא לא דתי, לא מעניין אותו מצוות.

הוא מתחיל לאכול,

אחר כך כשהוא גומר זה ששל לידו אומר לו אדוני סתם אחר כך אני אנסה להגיד לך משהו

זה היה כשר זה היה מנה כשרה עם הכשר לא שמת לב אפילו.

האם הבן אדם הזה צריך

לעשות כפרה על מה שהוא עשה? נו מה אתה אומר?

הוא באמת חשב שמה שהולך לאכול כהן זה לא כשר

אבל באמת זה היה כן כשר אומרת הגמרא הוא צריך כפרה הוא כמו האישה הזאת

כמו שהאישה הזאת

חשבה שזה לא כשר ובאמת זה כן היה כשר כן אז היא צריכה כפרה אותו דבר בן אדם שחשב שמה שיש לפניו זה לא כשר אבל לפי האמת זה כן כשר למעשה היה לך מחשבה

לאכול דבר אסור צריכים כפרה. מפה רואים את העניין הזה של מחשבות של עבירות

אומר רבי עקיבא קל וחומר מי שחשב לעשות עבירה באמת יצא לו שהוא עשה עבירה בוודאי הבן אדם הזה צריך כפרה גם על המחשבה.

ומה אם אחד חשב לעשות עבירה וסוף זה לא עבירה התברר שזה האמת שזה לא עבירה הוא בכל זאת צריך כפרה על המחשבה לבד

קל וחומר בוודאי מי שחשב לעשות עבירה ובאמת

הצליח לבצע את העבירה ועשה את העבירה, בוודאי הוא צריך תשובה, ככה בקיא ואומר.

הגמרא אומרת עוד דוגמה, שאחד שיש לפניו שומן והוא חושב שזה חלב

ואוכל את זה ובסוף התברר שזה היה באמת כאשר, גם כן צריך כפרה על התשובה. אז רואים מפה שעל מחשבה לעשות עבירה ואפילו שבסוף זה לא עבירה,

צריך תשובה על עצם המחשבה לעשות עבירה.

חידוש גדול מאוד.

אבל לכאורה זה נסתר בגמרא במסכת מנחות, תסד.

הגמרא שם אומרת

שאם

בן אדם בשבת

עומד ליד הנהר

ויש שם תינוק

שתובע למוות,

עכשיו הוא שולח את הרשת שלו

לתוך המים,

והרשת הזו עולה גם דגים,

מלא גם דגים וגם מלא את התינוק.

אז לכאורה הוא עושה פה מלאכה של צידה,

הוא צד את הדגים.

האם מותר לו לעשות את זה?

כמובן שכן, אתה מציד את הילד.

אז בוודאי בן אדם שעומד במצב הזה מותר לו וחייב לזרוק את הרשת תוך המים להציד את התינוק,

אפילו שעל ידי שהוא מציד את התינוק הוא גם כן עובר מלאכה של צידה.

בוודאי, זה פשוט.

מה קורה אם הבן אדם הזה מתכוון לצוד?

הוא אומר, שמע,

אני, יש לי הזדמנות גם לצוד.

אני אזרוק את הרשת החומה מצידה את התינוק?

וגם מתכוון לעשות עבירה של צידה.

למעשה,

לכאורה זה מאוד מאוד דומה לסיפור שלנו.

הוא חשב לעשות עבירה של צידה.

למעשה,

הוא עושה מצווה, הוא מציד את התינוק.

אז יש פה גם כן.

מה זה?

הוא גם צד. הוא גם עשה עבירה, מה?

הוא גם צד. כן, אבל אם הוא היה שואל את הרב, יפה.

למעשה, אתה אומר, פה הוא באמת גם צד.

אבל אם הוא היה הולך לרב ושואל את הרב, מה אני עושה עכשיו?

האם מותר לי לזרוק את הרשת לתוך המים ולציד את התינוק,

ובזמן שאני מציד את התינוק אני גם צד דגים?

מה הרב יגיד לו?

לא להתכוון לפחות.

אני לא אמרתי מה לחשוב, מה לעשות.

לפני המחשבות, אני מדבר על מעשים. לא, לא להתכוון,

לקחת... כן, אבל מה הרב יגיד לו לעשות? איזה פעולה יבשה הרב יגיד לו לעשות? נציל תינוק, לא? בוודאי.

אז לעשות את הפעולה הזאת, לזרוק רשת למים, נציל תינוק עם דגים,

זו פעולה מותרת.

כן?

עכשיו, הוא חושב מחשבה של עבירה,

לעשות מלאכה.

עכשיו, האם הבן אדם הזה צריך כפרה, או אם הוא צריך להביא כומר חטאת או לא?

מחלוקת בגמרא.

ואנחנו פוסקים שהבן אדם הזה לא צריך להביא כומר חטאת.

למה?

שלמעשה הוא לא עשה עבירה.

מה אכפת לו שהוא חשב מחשבות?

אז לכאורה יש פה סתירה.

לפני כמה דקות אמרנו

שבן אדם שעושה פעולה, שזה באמת פעולה של התר,

עם מחשבה לעשות עבירה,

הוא צריך כפרה.

הוא צריך סליחה וכפרה, וזה עבירה.

ופה אנחנו רואים

שבן אדם שעושה פעולה מותרת

להציל את התינוק

אבל יש לו מחשבה לעשות עבירה,

אפילו שיש מחשבה זה היה כתוב, הוא לא צריך כפרה.

בגלל שלמעשה הוא עושה,

הוא לא עשה עבירה, בגלל שהוא הוציא את התינוק.

אפשר לדוגמה על מה הוא מחשב שעבירה?

מה זה, מה זה?

או, יפה מאוד, מה זה, עכשיו מה שאתה אומר זה תירוץ, יפה מאוד.

אבל לפני שאני אגיד תירוץ,

בוא נעמיד פה את הגמרא, שתי הצדדים פה, יש במחלוקת בשתי הגמרות, אתה צודק, זה חילוק,

אבל צריכים לדעת מה החילוק הזה.

אבל יש בו סתירה בין הגמרות, האם כשבן אדם עושה

פעולה שהפעולה הזאת בעצם זה לא עבירה

רק הוא חושב לעשות עבירה

האם זה בעיה או לא, האם אתה צריך כפרה על זה או לא.

לכאורה יש לנו סתירה בין הגמרות.

בוא נראה אם אנחנו יכולים

כתוב השם יסלח לה,

השם יסלח לה זאת אומרת היא צריכה כפרה.

אתה אומר שיכול להיות שזה לא דומה הגמרות. אתה אומר יכול להיות ששם כתוב שכפרה אתה צריך אבל כפרה אולי לקבל לעשות תשובה ומעשים טובים כאילו כן צריך

אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

סיפור מאוד מעניין.

בלעם הרשע

הוא קיבל כסף,

כן?

כתוב על שלושה דברים העולם עומד,

אבל רק על דבר אחד העולם זז,

על כסף.

כן? אז הוא קיבל כסף

מבלק ללכת

לקלל את העם היהודי.

הוא היה לו מחשבות

להרוס ולאבד את העם היהודי.

זה לא יאומן מה...

יש גמרא בסן-הדג'ן,

מאוד מעניינת, אנחנו קוראים על בלעם, זה דברים,

יש פה גמרא

שאני לא יודע מה הפשט הפשוט של הגמרא.

הגמרא אומרת, בדף קה עמוד א',

הגמרא אומרת

עומר רב נחמן חוצפה אפילו כלפי שמעיה מהני.

זאת אומרת

בן אדם יכול להיות חצוף

אפילו כלפי שמעיה.

זאת אומרת, אני, איך שאני מבין את זה,

בן אדם על ידי חוצפה יכול לשנות

דעתו של הקדוש ברוך הוא כביכול.

למה?

מעיקר הכתוב לא תלך עימהם.

הקדוש ברוך הוא אומר לבלעם אל תלך עם השליחים של בלק.

אל תלך עימהם.

ובסוף כתוב קום לך איתם.

מה קורה פה? בהתחלה הקדוש ברוך הוא אומר לו אל תלך.

אחר כך הקדוש ברוך הוא אומר כן תלך.

מה הסביץ' פה? מה קרה פה? התשובה היא החוצפה

של בלעם.

כשבלעם התחיל לעשות משא ומתן איתם,

משטחים יותר חשובים,

זאת אומרת החוצפה שלו הצליח לשנות דעת עליון.

זה דבר עצום מה זה הכוח של חוצפה.

אבל אנחנו יכולים ללמוד מזה גם כן לעצמנו.

למה?

שכתוב הוועז כנמר.

בן אדם צריך להיות גם כן עזות פנים.

אסור להיות עז פנים בטבעו.

אבל צריכים להתנהג לפעמים עם עזות כמו נמר. הוועז כנמר.

עכשיו,

מה זה עז כנמר?

מה ההבדל בין נמר לאריה?

כתוב הווגיבוק אריה ואז כנמר.

מה ההבדל בין אריה לנמר? מה ההבדל ביניהם?

אז המפרשים אומרים פשט מאוד יפה, אומרים ככה.

אריה הוא חזק מאוד, הוא גיבור, גיבור החיות, מלך החיות.

הוא לעולם לא יתחיל לטרוף פיל.

הוא מבין, זה לא בשבילי, זה בכלל לא במשחק שלי. אני הולך על חיות בכוח שלי.

אני לא הולך להתחיל עם חיות יותר חזקות ממני, יותר גדולות ממנה. אני לא.

זה לא, זה הוא מבין.

הוא גיבור, אבל לא עז.

נמר,

הוא ילך ויטרוף גם דברים שמעבר לכוחות שלו.

זה עזות.

עזות הכוונה שהבן אדם קופץ מעבר לגבולות והגבלות שיש לו.

זה הכוח של עזות.

עכשיו, בן אדם לפעמים,

לא צריך להיות, אז פנים חשבו שלום,

אבל בן אדם לפעמים צריך להתנהג עם עזות. ואז כאן אומר שבן אדם יקבוץ לנסות להגיע לדרגות יותר גבוהות מאיפה שהוא עכשיו רואה את עצמו.

וזה יכול לשנות גם כלפי שמיא.

גם כלפי שמיים זה יכול לשנות.

גם אם בן אדם מוגבל בדבר מסוים,

וכלפי שמיא, זה ההגבלות שלך, זה אתה.

הקדוש ברוך הוא נותן לך כוחות מסוימות,

זה אתה, זה הכישרונות שלך, וזהו.

אבל עם חוצפה,

בטובתה,

אתה יכול לשנות דעת עליון.

כמו שבלעם בחוצפה של רשעות

שינה דעת עליון,

גם אנחנו עם חוצפה,

אבל לא עם חוצפה של לזות, חוצפה של אז כנמר,

אנחנו יכולים גם כן לשנות דעת עליון ולהצליח מעבר להגבלות שלנו.

זה דרך אגב.

כן.

זה לא ממש מצליח להשתגנות בדעת עליון. הוא כן. איך הגמרא עומדת? הגמרא אומרת חוצפה,

הגמרא אומרת כלפי שמיים האני.

אני הבנתי ככה. לא, לא.

אם לקרוא לך באו האנשים,

ואם הוא ללך איתם.

נו?

בהתחלה הוא אומר, אני אלך לקלל,

אמרו, לא, לא, לקלל תלתי ל...

אבל רק לקרוא לבן, אם כל אחד כן יכול ללכת איתם.

אז מה הוא שינה?

לא ללכת לקלל, אבל אם לקרוא לך, סתם לקרוא לך,

אפשר לקרוא לך שתבוא.

כשהוא ש... ש... ש... רוצים להראות אותך? להגבל ממך?

רשע אומר,

רשע אומר, חוצפה, אפילו כלפי שמיים האני,

אהני לי מה שהחציף פניו לומה לשלוחי בלק לינו פה הלילה.

שאמר ראש ברוך הוא לא תלך עמהם,

ואחר כך ראש ברוך הוא כן תלך עמהם.

זאת אומרת,

הוא הצליח לשנות דת עליון.

ההנמילי, מה זה ההנמילי? זה הוא הואיל.

זה עזר לו החוצפה שלו.

עכשיו אנחנו צריכים לקחת את זה לטובה. כל דבר רע אתה יכול לשנות את זה לטובה.

טוב, זה אחר כך הגמורה עומד. עוד דבר מעניין, הגמורה אומרת

שחוצפה מלכותה בלא תאגה היא.

כתוב שחוצפה זה מלכוס.

שררה גדולה.

זה כמו מנחוס כזה.

עם חוצפה בלא זה, חוץ מזה, יש בזה כוח.

יש בזה כוח עצום.

צריכים להזדהם מאוד מזה, אבל אפשר לנצל את זה לטובה גם.

זה דרך אגב.

עכשיו,

הגמרה עכשיו כתוב ככה על בלעם,

שבלעם הלך ורצה לקלל את העם היהודי.

אז הוא מגיע להר,

הוא מוכן,

הוא עשה קורבנות,

הוא ממש רוצה לקלל,

בום. מה יוצא עם הפה שלו?

ברכות.

כמה פעמים זה קרה לו? כל פעם הוא רוצה לקלל,

בסוף יוצא לו ברכות.

עכשיו,

יש פסוק

בפרש של כיסא יצא.

כתוב שם בפרש של כיסא יצא כל מיני אנשים שעשו התחתן איתם.

עשו התחתן עם ממזר, עשו התחתן עם מצרי, עם אדומי, כל מיני דברים. עכשיו, אחד מהם כתוב,

לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'.

אסור להתחתן עם עמוני ומואבי. למה?

דבר ככה,

אדבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים.

זה מראה מידות רעות.

עמוני,

עם של עמון ומואב, רואים עם שלם,

אנשים,

נשים וטף יוצאים ממצרים ולא באים להציע להם לחם או מים.

אז לכן זה עם עם מידות רעות

ולכן אסור להתחתן איתם. לעולם!

זו העבירה הראשונה שלהם.

העבירה השנייה שלהם,

שלכן אסור להתחתן עם עמוני ומואבי,

ואשר שכר עליך את בלעם בן באור מפתור ארם נערם יכלליך.

מה העבירה השנייה?

הם עמון ומואב הלכו ושכרו, שילמו כסף

לבלעם לקלל את העם היהודי כשיצאו ממצרים. ולכן אסור, עושים סנקציות נגדם, אסור להתחתן איתם.

עכשיו,

מה כתוב בהמשך?

ולא אבה השם לקח לשמה מבלעם.

ראש ברוך הוא לא שמע על הקללות שלו.

ויהפוך השם את הקללה לברכה.

הוא לקח את הקללות של בלעם והפך אותו לברכה.

שואל המר דיסקין,

הפסוק בעצם סותר את עצמו.

אני בא ואסביר לך,

העם עמון ומואב, אל תיגע בהם.

זה מוקצה, אל תיגע בהם. למה?

שהם הלכו ושכלו בלעם לקלל את העם היהודי,

ואותו פסוק הוא אומר, וזה לא הצליח אגב.

אז זה לא כזה אמור, זה לא סיבה כזה חזקה להתחתן איתם.

זה עם שהיה, הביאו בן אדם דפוק בעצם. הם הביאו בן אדם לקלל, שילמו כסף,

והבן אדם, הפצצה לא עובד. אתה מבין? הם קנו נשק.

אטומי,

לקלט דם יהודי,

ולא יודע, זה לא הולך.

הוא כל הזמן מנסה לקלט וזה לא הולך. אז מה החטא הגדול?

אני מבין, אתה לא רוצה לחתן איתם בגלל שהם לא קידמו לך מלאכם מים, בסדר.

אבל זה שהביאו בן אדם לא מוצלח,

זו סיבה, אם היו מצליחים, בסדר.

אבל ניסו להביא איזשהו פצצה אטומי, בסוף זה לא הדליק, זה לא עבד.

אז מה החטא הגדול?

ככה מר דיסן שואל.

אז אנחנו בעצם רוצים להגיד,

זו חופרת תלוי מה שהצבענו קודם.

יש פה בן אדם שהיה לו מחשבה לעשות עבירה

וזה לא הצליח.

כמו בן אדם שהיה לו מחשבה לאכול חזיר,

התברר אחר כך, זה כשר.

או אישה שרצתה לעבור לנדר,

התברר אחר כך, שזה שום דבר.

או בן אדם שרצה לצות דגים,

בסוף התברר לו שהוא עשה מצווה של הטלת נפשות של תינוק.

כן, מה אתה אומר?

רגע, אז הקללה אישה לא הצליחה או לא?

לא הצליחה.

אז הוא פישל.

יפה.

אז הייתה לו מחשבה רעה לקלל אותנו,

בסוף לא הלך.

האם זה דומה לבן אדם שהיה לו מחשבה לאכול חזיר?

בסוף זה היה אוכל מדרין, כשר, כשר.

כן.

כן, או, יפה.

יפה.

כתוב על רשעים, אבל בלעם גם.

שמחשבה רע כושבו הוא מצף על מעשה, נכון.

אבל עכשיו, לכאורה, זה תלוי בשתי הגמרות האלה.

אם אתה אומר, אתה צודק, שקוראים לזה אחרת, אבל אם אתה אומר שעל מחשבה רע בלבד השם יסלח לה, זה עבירה לחשוד מחשבות רעות, אז אני מבין שבלעם באמת היה לו מחשבות רעות, גם בלק,

אז על זה מספיק כבר להרחיק אותם עם היהודי.

אבל אם אתה אומר, כמו הגמרא,

לגמרי דגים, זה קצת בעיה.

אבל מגיע מרקדיסקין ואומר,

הוא מציין את הגמרא במסכת סנהדרין. זו גמרא מאוד מאוד מעניינת. הגמרא עומדת ככה.

הגמרא אומרת

שמכל הברכות

שבלעם בירך אותנו,

אתה יכול לשמוע,

כמו שאתה אמרת, מאחורי הברכה יש גם קללה.

כמו שאחד אומר,

שתחי עד מאה שם שנה, אתה מבין?

הוא עושה, תמות.

אתה שומע מהברכה מה באמת הוא רוצה לקלל.

עכשיו,

הגמרא מביא כאן כל הדוגמאות. הגמרא אומרת ככה.

הוא אומר,

מה טוב הולך יעקב.

ומה זה הולך יעקב? זה הולך על בתי כנסיות ובתי מי דרישות.

ומזה אתה בא ללמוד שבאמת הוא רצה לקלל אותם, שלא יהיה לבתי כנסיות ובתי מי דרישות.

אבל יצאה לו ברכה בסוף.

אחר כך כתוב

במשכנתך ישראל, שהשכינה יהיה בעם ישראל.

ומזה אתה לומד שהוא באמת רצה לקלל אותם, שהשכינה לא ישרה בישראל, שלא יהיה שכינה בישראל.

אחר כך הוא אומר,

כי נחלים ניטא יהיו,

זה הולך,

הוא אומר,

זה ברכה שיהיו להם זיתים וקמים בתוך ארץ ישראל,

שארץ ישראל יהיה ארץ מלא כרמים וגנות.

ומזה אתה לומד שבאמת הוא רוצה לקלל אותם,

שלא יהיה.

וככה הוא ממשיך.

כעולים אתה ה' לא יהיה להם מלכים בעלי קומה,

שלא יהיה להם מלכים ולא יהיה מלכות בעם ישראל.

הוא אומר, סליחה, הוא אומר שיהיה מלכות,

זה כאילו הוא התכוון לקלל שלא יהיה מלכות.

אז יש פה רשימה של ברכות,

ומהברכות אתה לומד מה באמת הוא רצה להגיד, הוא רצה לקלל את זה.

עכשיו אגמור אומר דבר מאוד מפחיד. אגמור אומרת,

תראה לך,

כן?

כולם חזרו לקללה.

כל הברכות האלה, שזה נשמע כמו ברכות,

כולם נשמע, זה נשמע כמו ברכות,

אבל למעשה, כמו שאתה אומר, הוא התכוון לקללה,

וזה לא באמת,

כתוב ככה,

כתוב, ויהפוך השם לך את הכללה לברכה.

לא כתוב שהקדוש ברוך הוא ביטל את הברכה.

תשים לב, יש הבדל.

אם מישהו מגיע עם סכין להרוג מישהו,

ואני חוטף לו את הסכין, ואני זורק את זה לפח,

הטלתי אותו, שרפתי את הסכין.

אבל אם, לא עשיתי את זה,

הגיע סכין, הגיע חץ, ואני פשוט הפכתי אותו,

הסכין עדיין נמצא.

הצד הלא חד עכשיו כלפי הבן אדם, ולכן זה לא מסוכן.

אבל עדיין זה מרופף, הסכנה עדיין נמצאת.

הקללה של בלעם,

הגדוש ברוך הוא לא ביטל את ה... לא כתוב וביטל את זה, כתוב.

ויהפוך השם לקח את הקללה לברכה, כי איפה השם לקחה.

הגדוש ברוך הוא הפך את הקללה. זאת אומרת שבינתיים הקללה לא פועלת בתור קללה, אלא פועלת בתור ברכה, אבל אפשר להפוך את זה בחזרה.

וככה כתוב, כשהעם ישראל חוטאים,

אז הקללה של בלעם,

מה שהוא בירך,

הופך להיות קללה.

ככה אומרת הגמרא.

אומרת הגמרא, חוץ יש דבר יוצא דופן,

בתי כנסיות או בתי מדרשות.

שאפילו,

שכל הברכות, שבאמת הברכות הפכו בחזרה לקללות בזמן חורבן בית מקדש,

שהתבטל המלכות, וארץ ישראל שממה,

וכבר אין שכינה בישראל,

אבל בית כנסת או בית מדרש,

זה נשאר לעולם.

רש״י אומר,

חוץ מבתי מקדש ובית מדרשויות, שלא יפסקו מישראל לעולם.

זה דבר מאוד מדהים.

שכל הדברים שהוא קילל אותנו יחזרו אלינו, כן?

הוא רוצה שלא יהיה שכינה.

הוא הצליח בזה באמת.

זאת אומרת, אפילו שהוא אמר ברכה, אבל הוא רצה קללה. הרצון של הקללה עדיין קיימת לגבי שכינה, מלכות,

ארץ ישראל עם גנים וכולי.

אבל לגבי בתי כנסת, זה הוא לא הצליח לעשות. זה עדיין, הברכה קיימת.

אז אומר מר דיסקין,

שעכשיו אנחנו יכולים לקרוא את הפסוק.

כתוב, ולהבה אשם אלוקיך לשמוע במילם,

ויהפוך את הקללה לברכה,

רק בגלל כי אהבך השם אלוקיך.

בגלל שיש אהבה.

אהבה זה תנאי.

ברגע שאין אהבה,

ברגע שכלל של חוטאים,

אז כבר הקללה עדיין בתוקף.

אז זה מה שהוא אומר כאן.

לכן הוא אומר, אנחנו לא יכולים לחתן איתם, בגלל שהעם היהודי,

בגלל שהעמון ומואב הביאו פה בילם.

זה נראה כאילו ש-1-0, שאנחנו הצלחנו עליו,

שהפך לו את הקללה לברכה.

אבל זה לא ממש ככה.

זה לא ממש ככה. הוא מחכה לנו הפינה.

ברגע שאנחנו, אין מצב שהאבך השם אלוקיך,

ברגע שאנחנו לא מסתדרים טוב עם הקדוש ברוך הוא האלה, אין אהבה,

אז אוטומטי זה הופך להיות חזרה למה שהיה קודם, קללה.

חוץ מבית הכנסיות או בית המדרוש, זה נכון.

אז לכן הוא מסביר שבילם היה לו מחשבה רעה. זה אתה רואה מפה.

כשגוי יש לו מחשבה רעה על יהודי,

בסוף זה לא מצליח,

אבל למחשבה יש לזה כוח.

מחשבה של עברה יש לזה כוח. אפילו שעכשיו, ברגע האחרון,

אבל עדיין המחשבה, וזה גם אצל כל אחד ואחד זה ככה.

בן אדם,

כתוב ברמב״ם, שבן אדם, כשהוא עושה תשובה,

זה לא מספיק רק לעשות תשובה מן המעשים שהוא עשה,

אלא כתוב ברמב״ם, יסיר ממחשבתו

את הרע.

בגלל שכל עבירה שאנחנו עושים, כמו שהראינו קודם,

כל עבירה שבן אדם עושה,

זה באמת מחשבה לעשות עבירה.

אז נכון, עשית פעולה, עשית תשובה על העבירה עצמה,

אבל מה עם מחשבה?

מה עם הרצון?

זה גם צריך תשובה.

על זה למדנו בבילם.

הרצון שלו לקלל היה כל כך חזק,

שאפילו שהגושבור הפך את הקללה לברכה,

אפילו שהפכנו את הקללה לברכה, בכל זאת

נשאר המציאות של הקללה,

וכולם באמת,

היה להם זמן שזה חל, בזמן החורבן.

יפה. עכשיו אנחנו רוצים לגשת להלכה למעשה.

מה אנחנו עושים עם הדבר הזה שבן אדם יש לו מחשבה של עבירה?

מחשבה של עבירה ופעולה, והפעולה זה לא עבירה.

עכשיו יש פה שאלה

רב שלמה זרמן אורבך

דן בשאלה

בן אדם הולך לבית חולים

ומצב של פיקוח נפש

ומצווה לך לילה שבת.

עכשיו בתורנות בבית חולים בלילה שבת הוא מגיע לשם,

הוא רואה שם תורן חרדי, דתי, בן אדם שומע שבת

ויש גם שם

שמה תורן חילוני שלא יודע מה זה שבת

הוא בא לשמה

הוא בא לשמה ל...

זה העבודה שלו, זו התורנות שלו. הוא לא בא לעשות מצווה של פיקוח נפש, הוא לא יודע מה זה בכלל.

הוא, זה התורנות שלו.

מי עדיף לקחת?

האם יש עניין לקחת את החילוני דווקא?

בגלל שבין כך הוא מחלל שבת.

שהוא בן לא שומר שבת.

חבל לבקש מהחרדי לחלל שבת.

אז קודם כל, דבר ראשון, אתה צריך לדעת ברור,

שאם המצב הוא שהחילוני לא אכפת לו משבת

והוא לא מציית למה שאתה אומר לו,

והוא יתחיל לחלל שבת בלי חשבון בכלל. הוא יפתח ויחבא וידליק ו...

בלי חשבון בכלל,

אז בוודאי אסור להשתמש בחילוני הזה.

בגלל שאתה גורם יותר חילוץ שבת ממה שאתה צריך.

אז ודאי אסור להשתמש בחילוני הזה. פשוט ברור.

אנחנו לא מדברים על הסיפור הזה, אנחנו מדברים על סיפור שיש לך רופא, אמנם הוא חילוני, אבל הוא מציית למה שאתה אומר לו.

אתה עומד לו, תדליק, הוא מדליק. אתה עומד לו, תפתח את החבילה, הוא פותח.

אתה אומר, תסגור את זה. כל דבר שאתה אומר, הוא עושה. הוא לא עושה שום מנחה מיותר, מנחה מיותרת,

ולכן בכמות המנחות זה שווה בין החרדי לחילוני.

מי,

אמרתם אומרים, למי עדיף לבקש לעשות את זה?

כן.

למה?

זה מצווה, זה מצווה שנעשה את זה.

כן, מה שאתה, אתה מזכיר, היה אחד אברך בפונוביש,

שהוא היה איש הצלה.

ובשבת הוא היה צריך להסתובב עם הביפר וכל הזמן נסע באוטו שלו. פעם אחת הגיע לרב שך ואמר לו,

אני לא מגיש שבת. נכון, אני עושה מצווה של הצלת נפשות, אבל אני לא מגיש שבת, מה אני עושה?

שך אמר לו, תלבש פרק בשבת.

זה, תגיש בשבת, אתה עולה עם פרק עם הביפר,

אתה תתבלבל, אבל תגיש איזה משהו מיוחד היום.

אז אתה צודק, בן אדם,

נכון, אם בן אדם, הוא נהיה שחוק מכל איזה חילול שבת,

אם הוא צדיק,

ויודע שמה שעושה זה מצווה,

אז הוא יכבל את זה.

כשאפשח נפטר,

אז רב חנן צ'ולק,

הוא הספיד אותו, הוא אמר כמה דברים יפים. אחד מהדברים הוא אמר, שאפשח אמר לרחנן צ'ולק, שבאזור, שבעיגון איזו מציון,

שהוא יקפיד שכל האנשים שעובדים שם,

לא יודע, מתנדבים, לא יודע אם מתנדבים או פועלים שם,

כולם צריכים ללמוד שעה ביום.

אז הוא אמר, רב שח, זה דבר מאוד קשה, מה, אתה יודע מה זה, להקפיד שכל המתנדבים וכל הפועלים שם ילמדו שעה ביום, זה בקשה מאוד מאוד קשה? מה זה קשור? זה לא כולל, זה לא ישיבה, זה ארגון חסד, מה קורה פה?

אז רב שח אמר לו,

שבן אדם שכל הזמן מתעסק עם אנשים זקנים, ואנשים חולים, וזה, בסוף,

אחרי כמה שנים שאתה עובד איתם, זה כמו, אתה מעביר פשוט רהיטים, אתה לא מגיש,

אתה לא מגיש שיש פה בן אדם פה.

לכן, אם בן אדם לומד תורה,

כמו שאתה אומר, הוא לומד תורה,

לפחות שעה ביום,

אז כשהוא עושה חסד הוא יגיש, שהוא לא סתם מתעסק עם גופות פה, הוא מתעסק עם עושי חסד.

אז התורה נותנת לך חשיבות, כן, למצווה של חסד. זה מה שאתה אומר, לכן עדיף לבקש, כמו שאתה אומר, אתה חכם בסדר, אבל בסדר, זה, כן.

זה גם סברה נכונה, זו אומרת סברה שעם הארץ,

הוא יגיד, אולי, פה לא צריכים לחלל, וזה, תמכוח אם הוא יודע,

זה מצווה לחדש שבת, יחלל שבת.

אבל אנחנו שואלים פה שאלה אחרת.

השאלה שאנחנו דנים פה,

שלכאורה,

כשהחרדי, או שומע מצוות,

כשהוא מחלל שבת,

הוא עושה מצווה, הוא יודע, אני עושה מצווה של,

וחי בהם, להציל נפשות מישראל.

אני חושב לעשות מצווה, ובאמת עושה מצווה.

אבל כשהרופא החילוני,

בשביל מה הוא גיל לבית חולים?

לעשות מצוות?

משמם לו? הוא לא עושה מצוות בחיים.

הוא רק בא לעשות כסף, זו הפרנסה שלו, זה צריך לצפוק כרטיס.

אז המחשבות שלו זה לא לעשות מצווה, של וחי בהם, להציל נפשות מישראל.

המחשבות שלו זה לעשות כסף.

הוא לא...

אתה אומר, מה אתה עושה? לא, אכפת לי שבה, הוא מחלל שבת. הוא חושב לחלל שבת.

אז כיוון שהוא חושב לחלל שבת,

אמנם אתה צודק, למעשה, זה לא חילוש שבת, בגלל שמותר להציל נפשות מישראל.

לכאורה זה מאוד דומה למה שדיברנו קודם,

על הבן אדם הזה שחשב לאכול חזיר ועלה בידו בשר כשר שהוא צריך כפרה

וזה עבירה זאת אומרת בן אדם שחשב לעשות עבירה

אפילו שבסוף

לא הצליח לבצע את העבירה וזה נהיה מצווה עדיין צריך כפרה אז לכאורה החילוני הזה

הוא לא עשה עבירה למעשה הוא לא עשה עבירה הוא עשה מצווה של הצלת תפשות אבל הוא חשב

לעשות סתם לעבוד בשבת לחלל שבת אז לכאורה

הוא חשב על בן אדם להציל אותו

בוא הנה מה עם שבת אתה שואל מה עם שבת מותר לעבור שעות

כן הוא ישמוע לך אבל איך הוא הגיע לבית חולים עם האוטו שלו וואלה במעלית כאשר לעצמו הוא לא יודע מה זה שבת הוא לא שומע שבת

אז כל מה שהוא עושה פה

הוא חושב לחולה הוא חושב לחלל שבת הוא לא מעניין אותו הוא לא חושב לעשות מצווה

אתה מבין הוא לא חושב שאני הריני מקיים מצווה של וחי בהם מה זה

אז הוא חושב לעשות עבירה

אבל לכאורה איזה האם הפעולה הזאת זה פעולת עבירה או לא

בוודאי במחשבה

במחשבה זה עבירה נכון אבל בפעולה

הפעולה שהוא עשה זה כמו זה אומר לסיבוב של התינוק כן אבל זה

פה אנחנו רוצים לדמות את זה לסיפור של זה שעשה לכל חזיר ועלה ביותר פלא.

אז לכאורה הוא עושה עבירה אבל יש להגיד פה נקודה כזאת

יכול להיות שיש לה עבירה

אבל בסגל שואלי אני לא עושה עבירה הוא עושה את העבירה

האם יש בעיה

אני מכשיר אותו יפה

אז מי אמר

אז אנחנו יודעים שיש אסור לפני עיוור לא תיתן מכשול

כתוב לפני עיוור לא תיתן מכשול אסור להכשיל בן אדם לעשות עבירה

אבל כאן זה לא עבירה בעצם

זה מחשבה של עבירה

האם פה אתה שומע טוב טוב את השאלה

אסור לי להכשיל בן אדם לעשות עבירה

אסור לי להגיד לבן אדם זה קשה תאכל ובאמת התברר שזה לא קשה זה אסור אתה מכשיל אותו אבל כאן זה מסובך קצת הבנת למה זה מסובך

בגלל שהרופא הזה לא עושה עבירה,

הוא עושה מצוות תת-נפשות.

רק הוא חושב לעשות.

על המחשבות האלה שהוא חושב לעשות עבירה,

האם גם על זה אסור לי להכשיל אותו?

אני לא מכשיל אותו שעושה עבירה למעשה.

למה לא? מה? למה לא? על מחשבות מצאנו שיש כזה דבר?

צריך להביא ראייה. לא, אי אפשר להגיד. לא מצאנו אף פעם שאסור להכשיל בן אדם שאלה מחשבות רעות.

אה?

אי אפשר לא הוגנת. זאת אומרת, זה לא גרוע מאצל שלא הוגנת.

טוב, אתה אומר מסברה.

מה?

נכון, נכון. אז אתה אומר שעדיף.

אבל הוא אומר מסברה.

הוא אומר, מה זה לפני... כן.

אתה אומר, פה רואים שעצם ה... אתה אומר, אה.

עשו לי אישה לגרום לגברים לעשות מחשבות רעות. אתה אומר אותו דבר כאן.

היא מכשילה אותו לחשוב מחשבות רעות. אז אתה אומר כאן.

אתה מחשיל את הרופא שיהיה לה מחשבות רעות לעשות חילול שבת. יפה.

אה?

נכון. אז הוא צודק. הוא אומר שיש איסור הור-הור של הראיות. זה הור-הור בעצמו, בעצם.

כאן, בן אדם ישב על המיטה שלו ויחשוב

אני רוצה לחלל שבת, אני רוצה לחלל... אין בזה עבירה בכלל.

כל עבירה של... אתה מבין? בן אדם יחשוב לעבור עבירות כל החיים, זה לא בעיה.

פה, בגלל שהוא,

כן, הוא חשב לאכול חזיר ולקח את הסנדוויץ' ביד ואחר... ועשה פעולה.

זה לא סתם מחשבות.

בן אדם יחשוב לעשות עבירות, זה לא יהיה בעיה.

פה יותר גרוע. פה הוא עושה מחשבות

ופעולה.

אנחנו מכבים אותן. מחשבה של רעה ופעולה של היתר.

וזה... על הדבר הזה אנחנו באים לדון האם יש בזה לפני היווי. והוא אומר, למה לא?

אם אתה אומר שהשם ישלח לה,

הוא יצטרך כפרה על זה,

אז אתה גורם...

או לעשות פעולה שיצטרך איזה כפרה, אז בוודאי אסור לגרום לבן אדם להיכשר לדבר הזה. יש הבדל, הרב, יש הבדל. מה? יש הבדל. מה ההבדל? כי אצל ההוא שאוכל את המוכר אבל לא כשר, אני יכול להגיד לו, תשמע, תוכל להפיל אותו מהאורים, שלא יחשוב שהשם ככה, אבל פה,

פה בבוק, כי הוא לא חייב לחזור, זה לא מצווה, אבל פה,

לטפל בו, זה מצווה.

או, אתה חוזר לדבר, לחילוק הזה, אני שומע.

מי שומע את החילוק הזה, יש הבדל בין מצווה לרשות, עוד מעט נגיע לזה, עוד מעט נגיע לזה, כן.

אם לבן אדם יש דירהום,

הוא בסופו דבר לא הצליח להגיע לילה,

ולגנוב, לשקר או למלאכל.

לא עשה שום דבר?

לא עשה שום דבר. מה זאת אומרת? רגע, רגע, אני רוצה לדעת מה הוא עשה.

זה מאוד חשוב, אנחנו נדבר על זה. זאת אומרת, בן אדם תכנן לשתות בנק.

הוא תכנן, נדבר על כל החבר'ה, בלילה האחרון הוא ראה משוטר, הוא אמר, יאללה, אני קיבל ביג ביניים, וברח.

לא הבנתי, מה הוא עשה? לא יודע, מה הוא עשה?

אני אומר לך,

שני כיוונים, או שהוא חשב טוב לעשות, או שהוא חשב רע לעשות, ולא הצליח, לא זה ולא זה.

מה הוא חשב? לעשות עבירה?

והוא עשה משהו או הוא סתם חשב?

רק חשב, ולא הצליח.

מה זה לא הצליח?

לא הבנתי. הוא חשב לעשות עבירה והזיז יד? מה הוא עשה?

הוא חשב לגנוב. נו, ו?

לא הצליח לו.

רגע, הוא עלה על האוטו, הוא שם את הציוד, ו... הוא רק חשב על זה. לא, שום דבר.

מה הבעיה? תחשוב, מחשבות.

מה הבעיה?

מחשבות של עריות זה משהו אחר, שם המחשבה עצמה זה עבירה.

אבל לגנוב, אין בעיה לחשוב על לגנוב.

הבעיה זה לגנוב.

אם בן אדם חושב, עוד מעט נגיע לזה, אם בן אדם חושב לגנוב

והוא לוקח משהו, בסוף יתברר שזה לא גניבה. עוד מעט נדבר על הדבר הזה.

זה דומה למה שאנחנו מדברים.

מה?

יפה מאוד, יפה מאוד, יפה מאוד.

אתם ממש ערים היום, יפה מאוד.

עכשיו נגיע לזה בעזרת דחופת חיים הזה, נכון?

מה?

כן.

רגע, רגע, שנייה אחת, שנייה אחת, שנייה אחת.

תצא, רגע, כמה שיותר חוב, מה הדין בן אדם לובש ציצית שמשתנז ולא מתכוון לקיים מצווה?

עכשיו הוא לא יודע

רגע, אבל הוא מותר, רגע, שנייה אחת. שתנז עם ציצית מותר, לא?

יפה, יפה.

זה ממש השאלה שלנו.

זה ממש השאלה שלנו. זה ממש יפה מאוד. אתה אביא עוד דוגמה, זה ממש השאלה שלנו. יש פה בן אדם שבמאייסה הוא לא עושה עבירה.

בגלל שיש פה ציצית ולכן אין בעיה של שתנס עם ציצית.

הוא לא יודע שיש פה ציצית, אתה הכבאת את זה,

בתוך הקיפולים כזה,

והוא חושב שהוא עושה עבירה וברגע שזו לא עבירה.

יפה מאוד.

גם מצווה, זה בדיוק.

אתה עושה את החילוק הזה בין רשות למצווה, עוד מעט נראה אם זה באמת חילוק, כן? עוד מעט נראה.

אז זו השאלה שלנו שאנחנו שואלים.

האם יש בעיה להכשיל בן אדם?

שהבן אדם הזה לא עושה עבירה,

רק עושה מחשבה של עבירה שהוא צריך והשם יסלח לה.

זאת אומרת, למשל,

האם מותר לי להציע לבן אדם, קח סנדוויץ',

כן, קח את הסנדוויץ' הזה,

זה חתיכת חזיר, מה זה טעים, תיקח את זה.

ולמאי שזה לא חזיר, זה סתם טלה.

והוא אומר, יאללה, בוא ניקח את זה ואוכל את זה,

כן, אז הוא צריך כפרה.

האם אסור לך לגרום לו לעשות דבר שהוא צריך כפרה?

אתה אומר מספרל, למה לא?

טוב.

אז עכשיו, מה?

איזה איסורים?

חילול שם זכר.

כן, זה מעסיק אותו עכשיו איזה שעה שם. אז לך, תמצא חילולים, תתחיל להעסיק אותם בשבת, שלא יחלו שבת?

אני חייב עכשיו להעסיק אותם?

אתה אומר,

טוב, אתה אומר, בן כך יש השתנות, יכול להיות.

זה לא שזה מצווה,

אלא שזה לא חיוב במצווה הזאת, זה לא שזה מצווה. מי יש חיוב? הרופא, הרופא. כן, יש לו חיוב להציל אותו, זה מצווה חיובית.

יש הבדל מצווה שהיא לא עצמה, אם היא רוצה לדבר מצווה שיש יותר חזונה.

יש לו מצווה חיובית, אם אתה עכשיו במדל פילים.

אתה רוצה מצווה שאתה חייב לעשות אותה.

אז פה מה?

אז מה אכפת לי מהראש שאתה אומר? אז לא משנה שאני מכשיל אותו, כי אתה חייב לעשות את המצווה. אבל היא לא, אבל החילוני לא מתכוון לעשות מצווה בכלל, לא יודע מה זה מצווה שהצנת עפה, הוא יודע מה זה כסף, משכורת, זה מה שהוא יודע.

אבל בטח הוא מקיים מצווה.

יפה, יפה. עוד מעט נראה, עוד מעט נראה,

אתה צודק שיש חילוק, ואומרים את החילוק הזה, ויש הוכחות על זה,

אני לא מבין את החילוק,

אבל יש הוכחות שאתה צודק, שיש את זה.

אסור לו לא לקיים, אסור לו לא להציל.

מה, הוא לא יודע מה זה, מה זה אסור לו?

אסור לו לא להציל. אני יכול להגיד גם על הפוך על אסור. אסור לו לא להציל, אסור לו להתענן.

מי החילוני? הוא לא יודע בכלל, מה זה אסור לו?

מה זה אסור לו? אני לא יודע מה זה מצוות, מה זה אסור לו?

אסור לך לא להניח פסולים בגלל זה. אסור לך לא להניח, אתה חייב לעשות את הדבר הזה, אתה חייב לעצים אותו. כי אם אתה לא מעצים אותו, אתה אומר אבירה.

אתה אומר אבירה לפי דאבו.

שומע, שומע מה שאתה אומר. שומע.

עכשיו,

בוא נראה אם שלום זרמן מביא רעיה נפלאה מהגמור בקידושין. כן.

מה זאת אומרת? לא הבנתי.

הוא עבר על המחשבה הזאת.

הוא לא התכוון של מצווה.

כן. אבל בעשייה הוא לא עבר. נכון. זה מה שאנחנו מדברים. בן אדם שחשב לעשות עבירה,

ומה שהוא חושב שזה עבירה, בעצם זה מצווה?

זה מצווה. זה שתי דברים קטנים. לא, זו אותה פעולה.

הוא עכשיו מדליק את ה... הוא עכשיו נותן זריקה,

או לוקח דם, בדיקת דם, אני לא יודע מה הוא עושה, מחלל שבת על זה.

אם בראש שלו הוא מחלל שבת.

לפי האמת הוא עושה מצווה שיצא נותן זרפשות.

אז הבן אדם הזה חשב לעשות עבירה, בעצם זה יצא מצווה.

אז הוא באמת, כשיחזור בתשובה יום אחד, יגיד לי, גם על זה אתה צריך כפרה. מה?

כן, גם על זה אתה צריך כפרה.

האם מותר לי להכשיל אותו לעשות את הדבר הזה?

מה? מה מחשבה לתשובה למעשה? יש בה בשבת מלאכת מחשבת. נו. יש עשייה של חיפש, זה לא חיפש בשבת. מה זאת אומרת? יש עשייה לעשות...

הוא לא חשב בשם מצווה, אז למה הוא עבירה?

אז בעשייה הוא לא עבר.

למה הוא לא עבר?

נכון, נכון, למה הוא לא עבר?

הוא לא עבר בגלל שהוא עושה פיקוח נפש, הוא... יפה.

נכון.

אבל מחשבה שלו, מה הוא חושב? מה הוא חושב?

הוא לא חשב בשם מצווה, ככה סגרנו. נכון, הוא חושב שהם חילול שבת.

אז יש פה איסור.

כן, אבל...

זה...

זה לא

יפה מאוד, יפה מאוד.

אתה נגע בנקודה לכאורה מאוד מאוד חשובה, שזה לכאורה, לכאורה,

לכאורה אנחנו צריכים לדון בדבר הזה.

בוא נראה את הגמרא בקידושין.

יש פה גמרא מאוד מאוד מעניינת, שיש ללמוד פה דברים מאוד יפים מהגמרא הזאת.

הגמרא מספרת סיפור על רבה בר אבהונה.

עכשיו,

רב הונה שלח את הבן שלו לישיבה.

הבן רבא חוזר הביתה, עכשיו הוא רוצה לבדוק איזה שטייגן הבן שלי עשה. בוא נראה איזה מידות.

כמובן בלימוד מצוין. עכשיו, בוא נראה את המידות של הבן שלי.

אז הוא רצה לבדוק

את המידות של הבן שלו.

אז מה הוא עשה?

כן, קרא שירוי באנפי רבא ברי.

הוא קרא את הבגדים של הבן שלו לפניו.

הוא רוצה לעצבן את הבן שלו,

הוא רוצה להציק אל הבן שלו.

הוא לקח את החולצה החדשה שהבן שלו קנה עכשיו,

קרע את זה לפניו.

אתה יודע מה זה?

עומר,

איך זה אירותך, אי לא אירותך. אני רוצה לראות אם הוא ירתח, אם הוא יהיה בכעס,

וכשהוא יהיה בכעס הוא יצעק עליי או לא.

אני רוצה לראות מה, אני רוצה לראות מה התגובה שלו יהיה כשאני קורע את הבגד שלו לפני הפרצוף שלו. זה, זה מזבן. מי שלוקח את החולצה החדשה של הקליטה וקורע את זה לפניך.

אתה, מה אתה עושה? משוגע, אתה מתחיל לצעוק עליו.

אז הוא יצא לבדוק את הבן שלו,

לבדוק מה,

איך הבן שלו יגיב.

טוב,

אומרת הגמרא, רגע, רגע, שנייה, הערה אחת.

לפני שאתה עושה כזה דבר,

ודין

אתה יודע מה? יש צד שבאמת הבן שלך יתעצבן

הוא יכעס ויקלל אותך ויבזה אותך ויעבור על האווירה של כיבנו ואם

וכעבר לפני איוול לא תיתן מכשול

איך אתה מכשיר את הבן שלך?

איך אתה מכשיר את הבן שלך?

אתה מעצבן אותו, נכון? אתה רוצה לעשות בדיקת סוף שנה לראות איפה הוא חש במידות שלו, כן?

אז אתה מעצבן אותו, מציק לו לראות איך הוא יגיב

ומה קורה אם הבן שלך לא יעמוד בניסיון והתחיל לקלל ולקלל את אבא שלו אשר מלחם? זו אווירה!

לקלל את האבא שלו!

איך אתה עושה כזו בדיקה? אתה לוקח סיכון גדול מאוד.

אומרת הגמרא דמו חילי ליאקרי הוא מחל על הכבוד שלו.

זאת אומרת האבא מחל לפני שהוא נכנס למעבדה לעשות את הבדיקה שלו עם הבן שלו הוא אמר אני מוחל את כל הביזיונות שהבן שלי

ייבזה אותי אני מוחל מראש אז אין פה בעיה של לפני עיוור

ולכן אני רוצה לבדוק אם הבן שלי נהיה כועס או לא. מה?

למה?

אבל

שכועס יפה מאוד אני גם כן היה לי אותה שאלה לגמרא אני הסתכלתי בפושם אף אחד לא שואל את זה כאילו אני לא אומר את הגמרא

מה הולך פה סתם בוא נבין את הגמרא פה יש פה כמה נקודות בגמרא שאני רוצה להבין

עוד פעם מה הוא עושה הוא רוצה לבדוק את רמת האיפוק בוא נגיד של הבן שלו

האם כשהוא קורע את החולצה החלשה לפני הפרצות של הבן שלו הבן שלו רותח ומתחיל לקלל אותו עכשיו

כשבן אדם מתעצבן יש בעצם שתי עבירות

דבר ראשון שהוא כועס

ודבר שני שהוא מתחיל לקלל ולצעוק

ולבזות את אבא שלו. מה איתו לכעוס?

אז לכאורה מותר לכעוס

כל הכועס כאילו עובד אבל עזרה. מה?

למה כל הכועס כאילו עובד אבל עזרה? אז כתוב בגלל שהיום אומר לך את זה ככה

ולמחר אומר לעשות ככה אז אתה אומר

שאין בעיה לכעוס בעצם. הוא רואה את נפשו ואפו, מה זה? מה? הוא רואה את נפשו ואפו, אתה מסדיג למשעמח שלך, אתה כתוב בזוהר הקדוש דברים לדם עליו,

יש לך גיהנום,

אבל כשמא בורחת לא חוזרת, אתה כתב לך על המון תורה.

כן.

גם אין אדם יצר אביו ויצר הטוב, אז מה,

הוא לא אומר אני מפחד שמתעצבן.

מביא אותו דין שקט כדי להביא לו שכר, ככה גם אנחנו אומרים. טוב, זה הקדוש ברוך הוא, זה המחלקה שלו, אבל מותר לך לעשות את זה?

מותר לך לעצבן מישהו,

בוא נראה איך הוא מגיב. יאללה בוא נראה, בוא ננסון.

איך הקדוש ברוך הוא אישה את אברהם לויינו?

איך הקדוש ברוך הוא אישה את אברהם לויינו? זה מה שהוא שואל, אחורה לפני עבר?

נכון, נו, אז מה?

למה השם מנסה אותנו לדעת איתם? יש הבדל, יש בורא עולם ויש אנחנו, אתה מבין?

לא, זה ניסיון, זה ניסיון, אבל הוא גם מכיר את התורה.

לא, אבל, אז כל פעם תשאל, כל פעם תשאל את השאלה.

איך הקדוש ברוך הוא מנסה אותנו, הוא מכסיל אותנו?

שאלה יסודית, איך זה צריך שאתה רב כשהוא יגיע? איך לענות את השאלה הבסיסית הזאת?

איך הקדוש ברוך הוא נותן לניסיונות,

הרי הוא מכסיל אותנו?

התשובה היא שהוא לא יביא ניסיון שאתה לא יכול למון בזה.

אם הוא מביא לך ניסיון אתה חייב למון בזה. מה הראייה?

כל הבעלים המוסלמים ראייה שכתוב,

כתוב יפעס תואר, יפעת תואר. מותר לעשות יפעת תואר.

למה?

אפילו שזה עבירה,

בגלל שכתוב בגמרא אם לא תיתן לו בהיתר הוא יעשה באיסור.

אז הקדוש ברוך הוא יודע שבן אדם לא יכול להתאפק ליפעת תואר,

ולכן יגושבוך התיר את זה.

ופה אני לומד שכל דבר אחרי בתורה בן אדם יכול לעמוד בניסיון.

זה יגושבוך אומר, תשמע זה מידי גדול עליו.

אז כל ניסיון שיש לבן אדם אתה יכול לעמוד.

אם אתה בעצמך נופל אז אתה אשם.

כשאני שם משהו בדרך לפני עיוור הוא לא רואה הוא לא יכול לראות.

אבל אם אני עושה מכשול ולא מסתכל אני עשיתי את זה שיסתכל.

אתה אשם יגושבוך נופל. אתה יש לך את הכלים לעמוד בניסיון.

ואתה לא אומר, אתה אשם, אתה אל תאשים את אף אחד.

אבל החבר שלך,

אתה מביא ניסיונות שהוא לא יכול לעמוד בזה.

מי התיר לך, מי התיר, ככה כמו השאלת,

מי התיר לך לעצבן את הבן שלך?

אולי באמת הבן שלך יתעצבן ויתחיל לקלל אותך ויבזל אותך ויבוא איזשהו...

אומרת הגמרא,

שעל החלק של ביזיון אל תדאג, זה אני מחלתי כבר. אז פה אתם שואלים, מצוין, אבל מה קרה לכעס?

מה קרה לבן הזה שהבן יתעצבן עוד לפני... בסדר,

על הביזיונות שהוא ביזה את אבא שלו,

יש לו כיסוי, זה בסדר, אבא שלו מחל לו, בסדר.

אבל מה עם הכעס? מה?

מה זאת אומרת?

שואל טויספס, יפה מאוד,

שואל טויספס, ועוד בעיה אחרת. זה שואל טויספס,

אני לא מבין.

האבא מחל.

אבא מאכל.

אבל הבעיה היא שהבן לא יודע שאבא מחל.

הבן יודע שאבא מחל?

הבן לא יודע שאבא מחל.

אז כשהבן יתחיל לקלע את העבל שלו,

הבן חושב שעושה עבירה.

לקלל אבא זה עבירה, כן?

באמת זה לא עבירה, בגלל שאבא כבר מחל,

כן?

אז שואל תוספות,

הרי זה דומה למתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר קלה שצריך כפרה,

זו עבירה.

שאתה יודע, מה הוא הובך פה?

אתה מזבן את הבן שלך,

הוא עכשיו מתחיל לקלל אותך.

אז מה אתה אומר, כן, אבל בסדר, אני כבר סגרתי את זה, אני כבר סידרתי את הקללות, אני כבר מחלתי לו. תודה רבה.

אתה יודע שמחלת לו, אבל הבן לא יודע.

אז הבן מתכוון לכל חזיר.

בוא נעצב אתך, אדוני. יש לך זמן לתת לחשבון חשבונות.

הוא מתחיל לקרוא את החוצה שלו, מה אתה עושה? משוגע, מתחיל לקלל את אבא שלו,

ואבא שלו, אל תדאג, זה לא עבירה, זה בסדר, סידרתי את זה קודם.

מה, אבל הבן לא יודע, זה כמו להתכוון לכל בשר חזיר. מה?

השאלה, נכון, זה ממש דומה לגמרי הזאת.

בגלל ששם הוא התכוון לכל חזיר,

כן?

ועלה בהוטלה, אז צריך כפרה, נכון? זה בסדר. זה לא אני אשתך, אבל זה מה שאתה אומר. נכון, בסדר, אבל הוא לא ידע שזה אשתו.

נכון, נכון, בגלל שהשם השלכלה, ממש ממש זה מתאים.

אז אתם שומעים את השאלה שאתם עושים?

זה שאבא מחל, זה לא משהו לא עבר על נציבות האבאים.

אה... כשהוא התעדבן עליו על זה שהוא קרח,

יפה. עכשיו אתה מעלה עוד נושא, יפה מאוד,

שעצם הגמרא מדברת על זה. הגמרא אומרת,

האם האבא יכול למחול על כבודו?

אוקיי, הוא מחל, נגיד, אבל זה לא אומר שהוא הילד לא עבר עבירה.

או!

אז רגע.

אז כתוב בגמרא אחר כך,

שרב שמחל על כבודו, אין כבודו מחול.

אבל אבא שמחל על כבודו, כבודו מחול.

אומר הטורי אבן, מפסכת מגילה, זה המקוויג מביא אותו,

שמה שהאבא יכול למחול על כבודו,

זה רק לגבי שהבן לא צריך להלביש אותו, להאכיל אותו,

או לטייל איתו, ולכבד אותו, כל הדברים האלה.

אבל אומר הטורי אבן,

שהבן יקלל ויבזה את האבא,

על זה האבא לא יכול למחול.

‫שואג מיקוויג, זה מיקוויג מתכוון לשאלה, שואל מיקויג מהגמרא שלנו.

‫הוא שואל מיקוויג, ומקוויג לא שואל, ‫הוא מציין את הטורי אבן על זה.

‫המקוויג אומר מהגמרא שלנו, הוא לא ככה.

‫שהרי רב הונה מחל לבן שלו.

והבן שלו,

אם היה,

אם לא, רבא באמת עמד בניסיון, הגמרא לא מספרת לנו,

אבל אני מניח שרבא היה עמד בניסיון, אבל אם הוא לא היה עמד בניסיון, הבן היה גם כן מבזה אותו.

אז רואים שמחילה מועיל לזה,

זה חידוש גדול, אבל קח את הגמרא,

זה מה שמתכוון לישון מהגמרא,

שרואים מפה שהאבא יכול למחול לבן שלו שהבן לא רק שלא צריך לחבר אותו, גם כן יכול לבזות אותו.

אבל זה עדיין לא מתרץ מה שאנחנו שאלנו, אנחנו שאלנו שלכאורה יש פה שתי עבירות,

גם על עצם לכעוס,

כעס זה עבירה נורא ואיום,

חוץ מזה שאתה מתחיל עם הכעס שלך להתעצבן ולקלל,

את החלק הזה אתה מסודר, אבא כבר מחל, אבל מה עם הכעס עצמו?

אז לכאורה,

יכול להיות, אני לא יודע, שבן אדם שמישהו מציק לו,

לא יודע, צריכים לשאול את בעלי המוסר,

אז מישהו מציק לך, מישהו ממש מעצבן אותך, ואתה כועס, אבל אתה מתאפק,

אתה שותק, אתה לא צועק עליו, אתה שומע חיפתם ואינו משיבם, אתה לא עונה,

אתה בסדר גמור.

אה, למעשה אתה כעסת,

אתה בנת, בפנים אתה רותח,

אבל זה טבעי, אני לא יכול, לא, בן אדם...

אני רותח. זה, לא מצפים מבן אדם לא לכעוס. מצפים ממנו לבלום.

לבלום את פיו, לא לענות.

בסדר, אבל אז נוח, כתוב נוח לכעוס ונוח לצעות. בסדר.

זה מאוד מתעצבן, אבל מיד אוחז את עצמו.

אז כנראה זה לא עבירה. מה?

גם במקום יהיה מותר.

למה?

לא הבנתי, אם מותר לנקום?

כן, כך כתוב.

אם תוך כדי שמישהו מתעצבן, אתה, אתה, זה.

בדיבור.

בדיבור. אה, מה אם אתה, שאתה כועס?

זה לא עבירה?

אז כתוב, אז, אז, אני לא יודע, צריכים, אני לא פוסק גמרא, אבל אחורה, בגמרא הזאת כתוב שמישהו מעצבן אותך ואתה כועס,

זה לא עבירה.

רק אם אתה, אם הכעס הזה מבזה אותו,

אז זה כבר מתחיל להיות בעיה.

אבל ככה כתוב בגמרא, על קופונים.

אומר תוספות, שאלה, שואל אותו איזה שאלה עצומה.

איך האבא מחל, יפה מאוד, האבא מחל,

האבא מחל, אבל הבן לא יודע שהאבא מחל.

לפי מה שהבן מבין,

הוא הולך ועכשיו עושה עבירה שמבזה את אביו.

והבן חושב לעשות עבירה,

כן?

ולמעשה זה לא עבירה.

שאותו איזה בסדר, זה כמו התכוון לאכול חזיבה לאבד או מצאת לה.

אז מה האבא העביר? על-ידי שהוא מחל.

אומר תעיס, וצריכים להגיד שהוא מחל לפניו.

הוא אמר, הצריך לא יהיה מה שהדיע הכהן לכן,

שלא יהיה מקומו מתכוון לכוכר בשר חזיר.

זאת אומרת, האבא בא להגיד לו, שמע, בן, אני יוצא לך מכאן היום,

אם תתעצבן אליי, תכעס אליי, תצעק עליי, אין לי בעיה.

אין לי בעיה, אתה יכול לכעוס עליי, אני מוחל.

והמחילה מועילה. ואחר כך הוא הלך לבן שלו,

קרע את החוצה לפניו,

כן?

ולבדוק אם הבן שלו ייקלע אותו או לא.

אם הבן שיקלע אותו, סימן שהבן אדם הזה כנראה לא מספיק מוסר,

ואם הוא יתאפק, סימן שהוא כן למד.

אז המחילה של המזרנו, רואים מפה,

שאסור להכשיל בן אדם לעשות דבר שאפילו זה לא עבירה, רק מחשבה של עבירה.

בגלל שהבן הזה,

אם היה מקלע את אבא שלו, זו לא הייתה עבירה, זה בגלל של המחל.

ובכל זאת, הוא טוען שזה אומר, תזהר מלפני עיוור.

לומדים מפה יסוד, אומר שלום זרמן, של גם

כשמכשיל את הבן, גם כשמדובר רק במחשבה של עבירה,

אסור להכשיל בן אדם.

נחזור לסיפור של הרופא שלנו.

בגלל שהאבא מחל.

האבא מחל באמת.

ובכל זאת, אז זה טוען שזה אומר, רגע, מה עם בפני עיוור?

אבל מה עם הכעס?

אמרנו, לא, לא, כאן...

לא, זה מה שתולי אבן אומר.

אבל הוא כבר חולק עליו, הוא אומר, כתוב בגלל מה שכן יכול.

זה חידוש גדול, שאבא יכול למחול לבן שלו,

לא רק שאתה לא צריך להביא לי קפה ועוגה,

אתה גם יכול לקלל אותי ולבזות אותי, אבא יכול למחול. כך כתוב.

אבל,

מה זה?

בוא נראה אותך, תביא את החוצה שלך.

אבא בא לבן, הוא אומר לו, בבוקר כבר,

אם אתה תקדם את הכל זכותי אחרי שערתי שעריים, זאת אומרת, אני מכיר אותך דברים בטרימה.

אם הילד הלך ללמוד וגם לדאוג, אז הוא נעשה מופחד.

בסדר, הוא מבין שיש איזה טריק פה.

אחר כך הוא קריא את החוצה שלו, בוא נראה אותך מתאפק.

לא, אבל זה אמרתי לך בשעריים.

אז אתה אומר, יש לו איזו התראה לפני הפיגוע, כאילו, מה?

טוב, יכול להיות.

יכול להיות.

צודק.

טוב, זה מוריד את העוצמה של הניסיון.

כאילו, מה החוכמה?

טוב, שומע?

כמו אומר יקרה, יקרה, אני חושב יקרה זה יקר. מה זה יקר? יקרה זה כבוד, נכון?

אבל לקלל זה כבר מורה.

לא.

פתאום זה מורה?

למה?

מורה זה לסתור דברי אביב.

לקלל אותו זה עוד יותר?

לא יודע מה זה, מה הבעיה לקלל אבי? כתוב, אסור לקלל, לא.

לקלל אבא זה סתם עבירה בפני עצמו, לא קשור לכבוד.

נכון?

זה מורה. זה הכי שאתה אוהב. בסדר, אבל כתוב שמוטל, מוטל...

הוא אומר מורה? הוא לא אומר מורה, הוא אומר לבזות.

לא יודע, לא יודע, לא יודע.

עכשיו בוא נחזור לסיפור של הרופא שלנו. הרופא שלנו הוא יש לו, בעצם הוא עושה מצוות, הוא עושה מצוות, הוא לא עושה עבירה, כן?

ואני מכשיל אותו.

אז לכאורה,

מה תגיד? בסדר, אבל למעשה הרופא לא עשה עבירה.

הרופא לא עשה עבירה, למעשה ככה אתה רוצה להגיד, למעשה נכון?

אבל אתה מכשיל אותו מלחשוב במחשבות רעות.

אז לכאורה אומר רב שלומן זרמן,

אומר רב שלומי זרמן, אסור לך לבקש מהרופא.

מה תגיד? בסדר, מה הרופא עושה? רק מחשבות.

הוא לא עושה עבירה בגלל שהוא מציל נפשות, מחשבות.

הוא אומר, כן, גם על מחשבות אסור להכשיל בן אדם לעשות מחשבות של עבירות.

בגלל שרואים שאסור היה לבונה להכשיל את הבן שלו לבזות אותו.

אפילו שזה באמת הוא מחל.

אז רואים מפה שלא רק שמחשבות אסורות צריכים כפרה וסליחה,

אסור לך לגרום לבן אדם,

מה שאתה אמרתי מספרה, אסור לך לגרום לבן אדם לעשות דבר שזו לא עבירה, רק מחשבה שזו עבירה.

כל דבר.

כל דבר.

למה?

כי פה אני אומר לך, פה עובר איסור הפוך. פה הוא חייב לקטן על עבודתם, שם הוא לא חייב.

פה אם אתה לא אומר לו תציל אותו,

אתה גורם לו איסור שלא יציל אותו.

אז מה אתה מתכוון, נגיד?

שם אתה לא גורם לו איסור שלא יציל אותו,

למעשה הרופא הזה שהציל את היהודי הזה, הוא עשה עבירה או לא?

במעשה?

אם הוא לא היה מציל הוא עשה עבירה, זה העניין. בסדר, אז הוא לא עשה עבירה, אתה אומר יותר טוב, אבל... תגיד לו שהוא יציל, הוא עשה עבירה.

אז הוא לא עשה עבירה, תכלס.

מה?

למה הוא יגיד, הוא מכשיל אותו, לא... אם הוא ישתוק, יגידו לו, אל תעשה,

אתה, אתה מכשיל אותו.

אתה מכשיל אותו.

כן, אבל הוא לא מתכוון,

הוא עושה מחשבה של עבירה, הוא עושה מחשבה של סתם לחלל שבת.

אתה מונשך יש לו בעיה.

אתה אומר ככה, אתה אומר למון בצד הוא מסתכל זה גם עבירה. אז הוא אומר מונשך לחלל שבת זה עבירה, למון בצד זה גם עבירה, אז תתן לו לעשות לפחות את זה, שומע?

אתה עומד שמארד נוחמה

כן הוא אומר שאתה... אתה צודק, אבל הוא אומר שאתה... תגיד לחרדי לעשות את זה, ואז ניבכת את הכול.

אין פה שום עבירה, וגם תתן לחרדי לעשות את זה, הוא באמת עושה מצווה ואין כמו מחשבה של עבירה.

זה מה שהוא נותן כלום, תתן לזה, לשקות לו במצוות.

אבל אתה גם נותן למחשבות רעות.

זה על חשבון המחשבות שלו.

אז עכשיו אתה מעלה פה נושא שאנחנו רוצים להגיע לזה, של עוכרה פה הוא לא מתכוון בכלל לעשות עבירה בכלל

הוא לא יודע שיש עבירה, לא יודע שיש כדי שבת בכלל, הוא חושב שזה יום, לא יודע בכלל, עוד מעט נגיע לזה

זה הולך להיות ממש דברים מאוד מאוד עניים שאתה מעכשיו מעלה,

האם זה חשוב לנו?

מה הוא חושב?

מה הוא חושב בכלל?

הוא חושב שזה שבת ולא אכפת לי שבת?

הוא לא יודע שיש שבת בכלל, לא יודע מה זה, הוא מלוסיה, עכשיו מגיעים לזה שיש דבר שבת, לא יודע בכלל, לא יודע בכלל. הוא לא יודע שהיום יום שבת, אבל בעזרת ההלכה זה לא מעניין אותי, הוא לא יודע שאסור, כן, הוא לא יודע שאסור להדליק עוד בשבת, לא מקשר את הדבר, הוא חושב ששבת זה יום חופש, לא יודע מה זה בלתי חשוב, הוא לא יודע בשבת בכלל,

אז זהו, יפה מאוד, עוד מעט נגיע לזה ויש בזה כמה נפקי מיניס, אבל אט לאט.

‫קודם כול, אנחנו רוצים להגיע ‫לחילוק שאתה חילקת, כל כך יפה,

‫האם יש הבדל אם הבן אדם ‫אז לסוף עשה מצווה,

‫הוא עשה הדבר רשות, כן?

‫יש,

כולם מכירים את הסיפור של ישב הצדיק,

‫שהאחים של יוסף מכרו אותו לעבד,

‫וכמעט רצו להרוג אותו, ‫בסוף, ברגע האחרון, ‫יהודה מעלה, אל תהרוג אותו, ‫תמכור אותו לעבד וכולי,

‫והוא הגיע למצרים, והוא היה בכלא, ‫ויצא משם, ונהיה מלך, וכולי וכולי, ‫ואחים הגיעו אליו.

‫עכשיו אנחנו אוחזים ממש ממש בסוף חייו,

‫ומגיעים האחים להיפרד ממנו,

‫ואומרים לו שאנחנו רוצים לבקש סליחה ‫על מה שעשינו לך,

‫שמכרנו אותך לעבד וכולי וכולי.

אז הוא אמר להם,

אתם חשבתם לרעה,

‫אלוקים חשבו לטובה.

‫אתם חשבתם לעשות לי רע,

‫למכור אותי לעבד, להרוג אותי,

‫אבל אלוקים חשבו לטובה.

‫בסוף זה הכול היה מצוין.

טוב שקרה, בגלל שהיה רעב בארץ ובגלל זה, בגלל שאני ירדתי למצרים בגלל שאני ירדתי למצרים לפני זה אני נהייתי פה משה הוא מלך ואני בגללי, בגלל החוכמה שהקדוש ברוך הוא נתן לי הצלחתי להציל את כל התבואה וכשאחים הגיעו למצרים הוא שם אותם בגוישן וסידר אותם מקום שמה והוא עשה כמה דברים, כמה מהלכים מאוד מאוד טובים בגלל שמחרת אותי, זאת אומרת אתם חשבתם לעשות

היא רעה

לטפוק אותי, להרוג אותי,

אבל אלוקים חשבו לטובה.

אז מה הוא רוצה להגיד עם זה?

יצא מזה טוב. יצא מזה טוב.

אז מה הוא רוצה להגיד? אבל זה לא אומר שהם לא חטאו, הם חטאו. יפה. זה מה שאנחנו עושים בדיוק עכשיו, זה הנושא שאנחנו רוצים לדבר עכשיו.

אומר ארוחיים הקדוש, תבואו מאוד מאוד, אומר ארוחיים הקדוש

זה דומה

לאחד שרוצה לתת רעל לחבר שלו,

בסוף נותן לו יין.

ואומר לחבר שלו, וואי אני ממש מבקש סליחה,

שרציתי לתת לך רעל, להרוג אותך.

אבל החבר שלו אומר, מה אתה הבעיה?

זה כמו, נתתי לי יין בסוף, איזה טעים, זה היה מצוין.

אומר ארוחיים הקדוש, שום דבר זה מה שאירושל אומר להם.

אתם רציתם לתת לי רעל, להרוג אותי, לדפוק אותי, לגמור אותי,

אבל בסוף יצא דבר הכי מתוק משה.

כך אומר ארוחיים הקודש.

ולכן אתם לא צריכים לצאת ידי שמיים,

אתם בסדר גמור.

זה הלאה חייבה, אני יכול לקרוא לך את הלשון, הוא אומר ככה.

הרי זה דומה, אתם חשבתם עליי רעה, אלוקים חשב לטובה.

כן?

הרי זה דומה לי, מתכוון להשקות חברו כוס רעל,

והשקה כוס יין שלא מתחייב כלום.

והם פטורים וזכאים גם בידי שמיים.

הוא אומר להם, תרגע חבר'ה, מה הבעיה? מה הלחץ? מה קרה?

בסוף זה היה יין.

חשבתם להרוג אותי? בסוף זה היה יין.

אז הוא מנסה להגיע אותם.

ככה אומר אחיים הקדוש.

כולם קופצים ושואלים, מה הולך פה?

אתם מבינים את האחיים הקדוש הזה? אתה מקבל את זה?

למה אתם לא קופצים? לא הבנתי. מה אמרו?

מה, אתה רצית להרוג אותי?

מה זה הדבר הזה?

זה פלא עצום.

ויותר מזה,

שואלים שזה ממש דומה לגמרא,

התכוון לאכול חזיר.

הם רצו להלוג אותו, לעשות עבירה.

ויצא מזה טלה.

ומה כתוב בגמרא? וה' הסלח לה, אתה צריך כפרה על זה.

עשית,

עשית למעשה בצבא, למעשה הצילו אותו, כן?

הם לא עשו עבירה, בעצם הצילו אותו.

אבל הם רצו לעשות לו רע.

אז מה הוא חייב הכול שאומר? הם לא צריכים כפרה, הם לא בני שמיים, זה הכל בסדר גמור.

שום דבר לא קרה.

רבותיי,

תירגעו, אתם בלחץ, אתם יוצאים לבקש מחילה, מה הלחץ? הכל בסדר גמור. תירגע.

למה?

בסוף יצא טוב. רגע.

מה קרה? בן אדם רצה לאכול חזיר.

בסוף זה יצא עם הכשר בדץ הכי טוב,

כן?

תירגע.

לא, הגמרא אומר לא להירגע, הגמרא אומר והאשים יסלח לה.

אתה צריך כפרה.

לא בקיר ובכר על הגמרא הזאת.

אז מה יוסף אומר להם שלא קרה שום דבר? מה זאת אומרת לא קרה שום דבר?

זה כמו, התכוון לעשות עבירה, בסוף לא יצאה עבירה.

זה לא בקרן, אז למה יוסף מגיע אותם? מה?

אבא שרוצה לבחור על הבן שלו, לפני המעשה שרוצה לבחור איתו דילקיר, אני אמצא אותו. נו?

אז ככה גם תירגע עוד יוסף עתיד. הוא אומר, אני מוכר לכם אישים, שלפיים, אבל לקבל בורפוריה שלו מה... יפה מאוד.

יפה מאוד. אתה בדרך כלל נכון, מה אתה אומר?

מה?

אוה, אז זה אחד מה... זהו. אז עכשיו

זה ראיתי שהפנדס יוסף אומר את התירוץ שאתה אומר.

הוא מביא סיפורנה. מה אנחנו שואלים? אנחנו שואלים פה שאלה שהם חשבו לעשות עבירה.

בסוף הוא אמר להם, רבותיי, אלוקים, חשבה לטובה, באמת זה לא היה עבירה, זה הפוך, זה יצא דבר טוב,

כן?

ואתה לא צריך כפרה, ועל זה אנחנו שואלים.

והשמש משלח לה. אם אדם רוצה לאכול חזיר ויצא טלער, הוא צריך כפרה. אז גם פה צריך כפרה. מה הולך פה?

אז אומר אפרדס יוסף בשם, הוא אומר,

לפי הסיפורנו אנחנו יכולים להבין. הסיפורנו מדבר מאוד מעניין.

הוא אומר,

אם אתה מסתכל בסוף בסוף בסוף, כשהם מתברר להם שזה יוסף,

הם אומרים, אשמים אנחנו

הלכינו בהתחנו אלינו ולא שמענו.

אנחנו אשמים.

אנחנו מתחרטים ומבינים שעשינו טעות.

למה?

שהוא התחנן אלינו. מה זאת אומרת שהתחנן אלינו?

מסביר הסיפורנו.

הם אחזו שיוסף חייב מיתה.

למה?

שהוא רצה,

שהוא הביא דיבתם רעה אל אביהם.

אז מה הבעיה הזאת?

ואומר שהם היו גורמים שאבא שלו יקלל אותם.

יוסף כל הזמן משמיץ את האחים לפני יעקב אבינו.

ויעקב אבינו היה,

אם הוא היה ממשיך לעשות את זה, יעקב אסף היה מקלל אותם והורג אותם. הם היו יכולים למות מהקללות של יעקב.

יוצא שיוסף בעצם הוא רוידף.

מה עושים עם אדם שבא לרדוף אותך?

מה עושים איתו?

אתה אומר לו, אתה רוג אותי? לא.

השכם והורגו.

אתה חייב להרוג אותו.

אז הם אחזו לפי ההלכה שיוסף חייב. מי שחייבים להרוג את יוסף?

מה?

לא הבנתי.

לא, לא, לא.

אחד בא, אתה רואה בן אדם רץ אחרי בן אדם להרוג אותו?

לא, לא, לא, לא, לא זה, לא שניים ויחד.

הוא אומר, אם זה הכי,

אז למה הוא היה חייב שלו לרדוף?

הרי אם כולם דגום,

פה לא כולם דגום.

אומנם כל ההכרחנו הולכים לגזור, אבל למה ילדו?

לכן מה?

לכן הוא לא היה חייב לרדוף.

אבל הוא ברג אותם.

יש פה, ויש פה ילד שבא להרוג אותי, מה אני עושה?

תן להמשיך. הוא כל הזמן ממשיך, הוא כל הזמן, כל יום יושב אצל אבא שלו,

משמיץ אותנו. כל יום!

ועבור זמן יתפוצץ ואבי יכלה אותנו ואנחנו נמות

הוא הולך לשם ללמוד אותנו, מה אנחנו יושבים בשקט?

אנחנו צריכים ללמוד אותו.

אבל במעשה זה שבנוסף הצדיק היה להכין טיפ טיפה שנאה שלך, זה לא היה כל כך... טיפ טיפ טיפה, שגם הם לא שמו לב לזה,

זה רק יתברר להם אחר כך,

נכון,

זה היה כל זה טיפ טיפ טיפה, שהם לא ידעו מזה,

אבל בזמן שהם אכלו אותו, הם חשבו שהם עושים משהו בסדר,

הם אפילו כתוב שהיה תשע והקדוש ברוך הוא צירף אותם

לעשרה אנשים לעשות כאילו בייסטין חשוב,

פסקו שהוא חייב מיתה.

זה לא בגלל שהם תעקוק, זה שהם פסקו... נכון, נכון, אבל הם לא חשבו לעשות עבירה בכלל.

כך הוא מתרץ.

אם הייתם שואל אותם, תגיד, אתם עושים עבירה בכלל?

לא, אנחנו עושים מצווה.

כל מה שכתוב, שהתכוון לאכול בשר חזיר,

זה בן אדם אוכל חזיר.

אבל אם בן אדם הזה לא ידע שזה חזיר.

הוא חושב שזה טלה, ובסוף זה באמת טלה, אז מה הבעיה?

הוא חשב נכון טלה, וזה באמת טלה, אז מה הבעיה?

אז זה מילא...

אני יותר גרוע, בן אדם שלא חושב לעשות עבירה, והוא כן עשה עבירה. לא, אבל הם לא עשו עבירה. לא, לא, לא, לא, לא. בסוף זה עבירה מה שהם עשו? לא.

אלוקים חשב על הטובה.

כל הכושה הייתה שהם חשבו לעשות עבירה.

אבל מתרץ הפנס יוסף, הוא אומר, לא,

הם לא חשבו לעשות עבירה.

חשבו שזה מצווה.

ככה הדרך להבין להסביר את זה.

יפה מאוד, גם אני שאלתי את זה.

גם אני שאלתי אותו שאלה, אני לא מבין. מה אומר הפרס יוסף?

הוא אומר, זה בעצם קושאלה סופורנה.

הסופורנה אומר שהאם חשבו שחי על מי זה. אז מה המילים אתם חשבתם לרעה? זה לא רעה, אנחנו פשוטים בדין.

מה?

מה זה?

לא, אבל הוא בא לפעש אותם. אתם חשבתם לרעה, זה טעות.

זה באמת טוב.

זה לא נכון, לפי סופורנה הם לא חשבו לרעה, הם חשבו שהם עושים מצווה.

אבל זה לא רק רעה, לא הבנתי. כשבן אדם רוצח או בן אדם מחל שבת, חייב מיתת בייסטין.

זה ש... הוא עושה עבירה?

הוא עושה מצווה, יש מצוות לא נעימות שחלו על אנשים.

אבל זה לא רע, מה זה חשבו לעשות רע? הם לא חשבו לעשות רע.

הם לא חשבו לעשות רע.

יש פה בן אדם שחי עם מי זה, מה זה רע? איפה יש פה רע פה?

איפה הרע?

יש פה ילד שמסכן את האחים שלו. מה מסובך?

זה מה שהוא חשב.

אבל הוא לא ידע מה שהם חשבו.

נכון, נכון, נכון.

אוקיי, נכון.

לא חייב, נכון. נכון.

הם ידעו שהם מצטערים שם את הישיבה שגם היה אברהם. טוב, אתה אומר דברים עמוקים. כן, אוקיי.

אז מה?

אבל כשהם באו פה, הם באו פה לעשות עבירה או לא?

הם לא. אם היא תשאל אותה, תגיד לי, יש פה ילד בן 17, אתה הולך למכור אותו.

אתה עושה משהו בסדר או לא?

מה דעתך? מה העניינו לא? בשיטת השבטים לא.

נכון.

אז מה זה אתם חשבתם לרעה?

לא, יש לך צדיק ועדה שמוצאים את כל הדברים האלה.

לא, כשאתה עשית פעולה ואתה חושב שמה שאתה עושה זה בסדר.

אתה חושב שמה שאתה עושה זה בסדר.

אני יכול להגיד לך, אתה חשבתי לרעה?

זה לא מתאים במשפט הזה.

אבל אם רק זה היה רעה,

הוא אמר את זה אחרי שהם אמרו בעצמם שהם טעו, או לפני.

בסוף, ודאי. בסוף, כשהוא הולך עכשיו למות. אבל כשהם באו וראו אותו,

הוא אמר, כן,

כן, כן, אשמים אנחנו בהתחלה, כן.

כולי אנחנו עכשיו, הם אמרו את זה,

זהו אחרי, כי הוא אומר להם את האיחוד,

והם יקבלו על סתם שהם טעו,

אז זה אומר הסופון, הסופון אומר, הם אומרים, אשמים אנחנו,

זה מאוד מאוד, יש פה הרגשה מאוד מאוד עדינה פה,

שכתוב, אשמים אנחנו,

לא כתוב שאנחנו אשמים על המכילה.

בהתחננו עולנו ולא שמענו. זאת אומרת,

אפילו שעל פי דין הוא חייב מיתה,

אבל עדיין הוא התחנן,

והיה פה איזו מידה של אכזריות שבכל זאת,

אתה יכול להתחנן, אבל סתילד יכול להתחנן. אתה אומר, אתה אומר, זה, יש פה איזשהו חסר פה במידת הרחמנות. היו צריכים, הם אומרים שהיינו צריכים לרחם יותר.

אתה אומר, מה פתאום?

אם הוא רודף, הוא חייב מזה.

רבי יהודה רצון, הכבל שבא להתחנן יותר, הוא אמר לו, כן.

איפשהו יש פה את הילד, אבל עדיין כולם, לא,

שם זה לא כל כך דומה, שם הוא לא חייב להסתלל, אין מצווה להרוג את ה...

כן, נכון, אתה אומר שיש מצווה.

זה דבר מאוד קשה להבין, אני לא יודע על הסבר הזה. הסיפורנו בעצמו אומר את הדברים, הוא אומר, מצד אחד הם רצו להרוג אותו על פי דין,

אז מה הבעיה שלהם?

אשמים אנחנו בגלל שזו אכזריות.

לא הבנתי איך זה הולך ביחד. אם זה דין, זה דין. פתאום דיין צריך לדאוג, יש בו ילד שרצח משהו, צריך להרוג אותו.

בחור, לא, אחד, כן, נער.

מסכן, מה זה מסכן?

אם הוא חי מיתה, הוא חי מיתה.

אז אני, אני קצת, תסביר מה שאתה, אני אסביר מה שאתה מתכוון להגיע, תבין, אני ככה.

מה?

אז,

אור, אז השאלה ככה, אנחנו שואלים פה שאלה שלוחה, אנחנו לא מבינים איך יוסף,

מה האחים אומרים? האחים אומרים ככה.

אנחנו בעצם לא עשינו עבירה, עשינו, היינו צריכים להרוג אותו.

הוא רודף אותנו, הוא גורם לנו שיעקב יקלל אותנו ואנחנו נמות,

אנחנו צריכים

לגמור אותו, לחסל את הבן אדם הזה. הוא סכנה לכל האחים, הוא יגמור אותנו.

נו, אז אם אתה חייב להרוג אותו,

אז מה הסופרון אומר שאשמים אנחנו בגלל שהיינו אכזריים?

אם אנחנו צריכים לחסל אותו,

אז זה לא אכזריות, זה מה שצריכים לעשות. מה הולך פה?

אז התשובה היא,

בגלל שלפעמים בן אדם עושה דבר, כן?

אבל אתה, המשקל, השיקול דעת שלך,

כן, זה בגלל, יש לך נגיעות של מידות רעות.

עכשיו, בזמן שהם החליטו להרוג אותו, הם חשבו שהם ממש בסדר גמור.

והם לא אכזריים, הם חשבו שזה הדין האמיתי.

עכשיו,

ברגע שהם ראו שהוא נהיה פתאום מלך למצרים,

והם בכלל לא הבינו אותו בכלל, כשהם באו למצרים לחפש אותו, כתוב בגמרא,

בבית רשע, הם הלכו לשוק של זונות לחפש אותו.

הם חשבו שהוא ייפול לדגה הכי גמור. לא חלמו שבן אדם הזה יחזיק ממ'ד,

נער בן 17 לבד, בלי משפחה שלו, יחזיק ממ'ד ויגיע לכאלה דאגות

שמלך מושל במצרים, מושל ביצרו, מושל.

לא האמינו, פשוט טעו על הבן אדם, פשוט חיינו בטעות.

והטעות שלנו הייתה מחמת קנאה ומידות רעות.

עכשיו התברר שמה שהיינו אז,

זה אכזריות ולא, זה לא מידת האמת.

לפעמים בן אדם עושה טעות בשיקול דעת,

אבל זה נובע מאיזה מידות רעות. וזה היה החטא שלהם.

זה היה טעות? מה?

זה היה טעות? כן.

אבל בדיעבד כולנו רחמים, לא, בדיעבד אחרי שהם ראו שהבן אדם הזה הגיע והוא צדק בחלומות שלו,

שהם צריכים להשתחוות? לא.

אז הוא לא סתם עשה דברים של, הוא לא סתם רדף אותם.

אבל זה בדיעבד כולם רחמים.

אני יכול להסתכל על מה שאתה עשיתי, הוא אמרתי לך, האם הייתי יוצאה,

אני עבד על השאלה הזאת. נכון.

אז אחרי הסיפור, אחרי שאתה מתברר לך שטעית,

אז עכשיו יוצא שהחשבונו שלך היה כאילו מחמת מידות רעות.

אז אתה צריך עכשיו לחזור אחורה ולהגיד כל ההחלטות שעשיתי בגלל מידות רעות

הן לקויות. ההחלטות שלי הן לא בסדר. צריך לעשות תשובה. בסדר.

לפעמים זה קשה לעשות תשובה.

על החטא של האחים של יוסף אנחנו עדיין סובלים עד היום הזה.

כתוב שהחטא של האחים של יוסף,

כל דור ודור, זה סימן שתי עיניים שלי, הוא אמר את זה,

שבכל דור ודור,

בכל דור ודור יש עשרה היוגי מלכות.

לך תדע, הם מהשלוש נערים האלה, הם לא מהם.

יש בכל דור ודור,

הקדוש ברוך הוא, רחמנא ליצלן,

לוקח לנו עשר אהלולוגיה מלכות.

כן?

בדור של ה...

בדור של התנאים, זה היה תנאים,

אבל בכל דור ודור יש את התביעה

עלינו על החטא של האחים של יוסף שישגו אותו.

זה לא פשוט.

זה לא פשוט. החטא הזה של האחים זה חטא שלא נגמר.

זה לא נגמר החטא הזה.

כן?

אז לכן,

אז נכון, בן אדם עושה טעות בעמידות רעות, יש לזה השלכות מאוד מאוד, וזה כל הזמן, צריך כל הזמן לחזור.

למה עשית כזה החלטה?

הרי כל פעם אנחנו עושים החלטה,

זה יכול להיות

בגלל מצווה, הגמרא מספרת סיפור, לא זוכר, הגמרא שהיה לפני,

בבסמיקדוש,

היו צריכים לדעת מתי התורנות של כל כהן וכהן.

אז מה עשו?

היו עושים ריצות על הכבש של המשבח.

להראות, מי שמגיע למעלה ראשון,

הוא נהיה התור שלו. אתה מכיר את הגמרא הזאת?

והיה סיפור ששתי כהנים רצו,

התמודדו כאילו לראות מי מגיע למעלה ראשון,

והריחד ראה את החבר שלו עוקף אותו, לקח סכין ולהג אותו.

ועדיין הוא לא מת, הוא מפרפן בין חיים למוות,

והאבא של זה שנרצח,

כן?

הוא אומר, תוציא את הבן שלי מהר לפני שימות,

שלא יטמא את המקדש.

מה?

את הסכין, לא, התקרא לך בית המקדש, אוהל.

את הסכין, את הכל.

לא, הוא אומר, תוציא את הבן שלי מהר...

שלא יטמא את המקדש.

תחשוב מה זה, אבא רואה שהבן שלו מפרפן מלחם למוות,

על מה הוא חושב?

הוא חושב על הבית המקדש שלו איתמה.

עכשיו,

הגמרא שם יש פה שתי דעות בגמרא, איך אנחנו מסתכלים על בן אדם הזה.

או שבן אדם הזה כזה צדיק,

שהוא מצליח לעקוף את ההרגשים שלו,

לא להרגיש שהבן שלו מפרפן מלחם למוות, כי זה צדיק.

אומרת הגמרא,

למה אתה אומר צדיק? אולי הבן אדם זה כזה מושחת,

רע, אכזר,

שלא אכפת לו מהחיים של הבן שלו,

והוא רק חושב על הטומאה.

אדוני, זה מה שיש לך בראש, הבן שלך מפרפן מלחם למוות.

אז יש פה בן אדם שאפשר להיכנס לשתי כבלים.

וזה מאוד מאוד מאוד מאוד עדין, מאוד מאוד עדין.

וזה סוף הפרשה, כתוב על פנחס.

פנחס בן עזהר, מה הוא עשה?

הוא הרג את ה... הוא הרג את סימון מנסלו.

עכשיו, הגמרא אומרת, הכתוב במדרש,

שהשפטים היו אומרים,

תראה בן בוזי זה, תראה את ה... נו, בן פוטי, איך אומרים לו?

בן פוטי, שפיתם אבי אבותיו, זאת אומרת, הם אמרו, תראה איזה רוצח!

אין לו, אין לו רגש, הוא אכול ללכת ולרצוח בן אדם, ברבים!

וזה הקדוש ברוך הוא אומר, לא!

אותו פעולה שאתה רואה, סיפור יציחה,

זה, זה, זה קנאות לשם שלום. זאת אומרת, בן אדם עושה פעולה אחת,

ואתה צריך לדעת ממה זה נובע.

בחוץ אתה רואה פעולה,

אבל מאיפה זה נובע? מה הפנימי? מה המחשבות? מה מ... מה מוביל אותו לעשות את זה?

זה מאוד חשוב, כן?

האחים אכלו אותו.

אז זה יכול להיות שזה יעשו דבר טוב.

אבל בסוף יברר להם, הוא אומר, שמע, מכרנו אותו?

אבל זה היה מחזרות וקנאה, מידות רעות.

וזה רק שמור, רק אחר כך הם יתאכו חכמים. לפעמים בן אדם צריך לבוא את כל החיים עד שהוא מהסוף. אתה יודע מה, מה שיש לי כשאני צעיר?

אני אז חשבתי שאני כזה צדיק.

למעשה זה נובע ממידות רעות.

וכל אחד צריך לבדוק את עצמו.

כן.

כתוב, כן, הכותבים במרימה, שהוא לא מחל להם מפורש,

לכן הם לא קיבלו מחילה.

אם לא אמרו מפורש שאני מוחל,

לכן עדיין אנחנו סובלים מהדבר, זה נכון.

כמו שאמרתי, ראינו, זה גם חוכמה להיות אחר, בדיעבד, אבל אתה חוזר אחורה,

אבל אתה מתקן את זה, ומתקן את התאונות שלך,

בדיעבד ותופעים, עד עכשיו מתקצר.

נכון.

הוא אומר, אומר, שטיינמן אומר, זה פשט שאנחנו לומדים בתפילה ביום כיפור.

הוא אומר, כתוב, כתב, אתה סלחן לישראל ומחלל לשבטי עישון בכל דור ודור.

מה זה שבטי עישורון?

שבטי עישורון זה השבטים.

ממתי אנחנו קוראים את כלל ישראל שבטי עישורון?

כי אתה מלחן לישראל, אתה, הקדוש ברוך הוא, מוחל לישראל וסלחן לשבטי עישורון בכל דור ודור.

זה אומר שכל דור ודור צריך כפרה מיוחדת,

סליחה מיוחדת על החטא של האחים של יוסף שמחלו אותו.

בגלל שאם אנחנו ממשיכים,

כתוב, לא יוסו אבות על בנים,

ולא בנים על אבותם, כן?

אבל אם הבן ממשיך בדרך הרע של האבא,

אז הוא יכול לקבל עונש על העבירות שאבא עשה.

אז אם אנחנו ממשיכים בדרך של האחים,

של קנאה ושנאה בין האחים,

אז אנחנו מקבלים את העונש שלהם גם.

מה?

מה?

כל המסתבר. כל המסתבר, כן, אנחנו צריכים, אנחנו סובלים מהעבירות שהם, לכן אנחנו צריכים מחילה מיוחדת.

ולכן הוא אומר שבכל דור ודור שאין מחילה מיוחדת,

יש את העשרה הלוגמלכוס. זו דוגמה שאותו דור כנראה לא קיבלו כפרה.

לא קיבלו כפרה.

ולבכון וסר עומד דבר מאוד מאוד מפחיד. הוא אומר

שהעלילות דם שיש,

זה דבר כזה טיפשי וכזה שקר,

שיהודי ייקח דם של נוצרי וישים את זה בתוך המצות.

אנחנו לא נוגעים, אפילו כטיפת דם בביצה אנחנו זורקים את הכול.

איך זה יכול להיות שאנחנו זורקים דם

של ילד נוצרי במצות? מה זה השטויות הזה?

וזה כתוב, שקר אין לו רגליים.

שקר אתה יכול להגיד פעם אחת, פעמיים, אבל כמה פעמים אתה יכול לשקר?

והשקר הזה של העלילות דם זה דבר שהגויים,

עד היום הזה,

עד היום הזה הגויים עוד מאמינים בדבר הזה.

אתם לא מאמינים, אז יש כזה, אח שלי,

השותף שלו בעבודה, בארץ פסח אמר לו, לך תשחט את הנוצרי שלך בשביל המצות.

כך הוא אמר לו לפני כל המשרד.

זאת אומרת, זה הולך היום,

שעוד מאמינים אפילו ש...

איך זה יכול להיות? מאיפה זה מגיע? מאיפה זה מגיע, השקר הזה שחוזר לעצמו שנה אחרי שנה? מה זה?

אומר לחונן וסרמן שזה עונש

על האחים של יוסף,

ששחטו את ה... שלקחו את הקצו הנספסים וטבלו את זה בתוך הדם של ה... כתוב ששחטו כבש, שהדם של כבש דומה מאוד לדם של בן אדם,

ולקחו את הקצו הנספסים שלו וטבלו את זה בדם,

ואחר כך הוא הביא את זה לאבא שלהם ואמרו, תראה,

חיה רעה אכל אותו, אכלה אותו.

אז אומר לחונן וסרמן,

אוי נש שלנו,

שכל שנה ושנה, כשהרבה שנים יש עלילות דם,

זה עונש על מה שהאחים שלו

מכלו אותו וטבלו את הקצו הנספסים בדם.

הוא אומר, זה דבר מפחיד.

אז מה רוצים להגיד שהוספסים לא מכה להם במאה ה-50?

הוא לא, רבי נמחאי אומר, הוא לא אמר מפואש, אני מוחל!

אבל גם אם הוא היה אומר... הוא אומר, לא קרה שום דבר!

לא מספיק. בן אדם עושה לך עוולה, אתה צריך למחול בפה.

גם אם הוא היה אומר, אני מוחל לכם,

בכל הכול, ולא נשב לו למחל לימונת.

למה?

הוא לא יכול גם להגיד לי למחול בפה עם הלב למוחל.

נכון, אז כנראה הוא לא הגיע לתרגליה, הוא לא סתם לא אמר.

כנראה זה לא היה מאה אחוז מחילה.

נכון? זה עדיין נשאר איזשהו נקודה.

נכון, נכון, נכון.

היה סיפור שאחד הגיע לאלפיאן,

היה משגיח של כפר חסידים, היה צדיק גדול,

שבחור אחד פגע במשגיח, זה קורה לצערנו הגדול.

אז הוא מגיע למשגיח, הוא ביקש מחילה מהמשגיח,

המשגיח אמר לו,

תחזור בעוד שבועיים.

הוא חזר אחרי שבועיים, הוא אמר, בסדר, אני מוחל.

הוא אמר, מה קרה? הוא אמר, תשמע, פגעת בי.

לא יכול סתם להגיד, אני מוחל. מה, סתם להגיד את המילים?

הייתי צריך לעבוד על עצמי שבועיים שלמים,

עד שאני באמת

הגעתי לדאגה שאני באמת מוחל לך בלב שלם.

זה אמיתי.

אז כנראה יוסף עוד לא הגיע לדאגה הזאת.

אז אומר לו בכל דבר סבן,

שבגלל שמכרו את יוסף ושמו את זה בדם,

לכן כל שנה יש לנו עילות דם.

עכשיו, מורה ורבותיי, אני שמעתי, אני ראיתי את הבכול ועשינו בפנים, שאלתי את עצמי,

למה דווקא בפסח?

עילות דם זה בזמן של פסח.

למה, מי יכול לחשוב?

מה?

אז אני חשבתי אחרת.

לא, יותר חזק.

כשמכרו את יוסף, מה קרה עם יוסף?

נמכר לאיפה?

למצרים.

איך הגענו למצרים?

איך בכלל הגענו למצרים?

בגלל הסיפור הזה, שמכרו אותו עם אדם.

אז יוצא, לכן דווקא בערב פסח,

שזה חג של יציאת מצרים, דווקא אז אנחנו צריכים להגיד, בכלל, למה הגענו למצרים בכלל?

לכן בערב פסח, דווקא ערב פסח,

אנחנו נזכרים על החטא של מחילת יוסף.

בגלל שאיך הגענו בכלל למצרים?

על ידי מכילת יוסף.

כן, איך הגענו למצרים?

רק בגלל שמכרנו אותו, נכון?

כן, אבל איך הביצוע של ה...

כתוב שבבית הקדוש ברוך הוא גאי איזה ח... אבל למעשה, איך זה התחיל?

איך זה התחיל?

זה התחיל על ידי שמכרו את יוסף.

אז לכן דווקא בערב פסח, שזה זמן שאנחנו

חושבים איך יצאנו למצרים,

צריכים להתחיל מההתחלה,

איך הגענו בכלל למצרים.

לכן, תשמע משהו מאוד יפה.

בליל מתחילת הסדר אנחנו מתחילים עם כרפס.

מה זה כרפס?

טובלים את הירק בתוך החומץ או בתוך המלח.

אז יש כאלה שאומרים,

רשי אומר, מה זה כרפס?

נסתכל ברשי, כשנה פסים, אומר רשי, פסים זה כרפס.

זו אותה מילה.

המילה כרפס, זה מזכיר לנו כשואי נתפסים.

בגלל שאנחנו צריכים, מתחילים את ליל הסדר,

מתחילים לדבר איך יצאנו ממצרים,

עושים רגע, רבותיי, לפני שאנחנו מדברים איך יצאנו ממצרים,

תעצור שנייה.

איך הגענו למצרים בכלל?

הגענו למצרים על ידי כרפס,

על ידי כויסי נתפסים, שטבלו את הזה שלו בדם, ולכן לילות דם מגיע לפני פסח.

זאת אומרת, זה הכל דבר אחד. אנחנו, איך הגענו ממצרים?

מתחילים ליל הסדר, לזכור את מחילת יוסף.

אז מחילת יוסף זה לא דבר שנגמר כל כך מהר,

ועדיין בתוך ימי, יש לנו את הניסיון הזה.

פירוד האחים,

זה מזכיר עוד פעם את החיזוק של ה...

זה כמו שאחד יש לו מחלה.

אז אם הוא שומר על הבריאות,

אז המחלה לא פוגעת בו. אבל אם הוא מזניח את הבריאות שלו,

אז המחלות שהיה לו לפני שנים,

מתחילים להציץ לו עוד פעם ולהפריע לו בסדר החיים.

יעקב?

מה עשו לעוולה? על מה?

שלחו לו את הבן שלו?

מי אמר שהוא יודע שהם עשו את זה?

כתוב, יש מקום שכתוב שהוא אף פעם לא...

שיושף אף פעם לא ישב ביחידות עם אבא שלו, כדי שאבא שלו שאל אותו, תגיד, מה הסיפור? איך הגעת לפה?

כל הזמן דאג שיש שם אחים שם, ככה כתוב בספרים.

שכל הזמן זה, לא רצה שאבא שלו יהיה לו הזדמנות לשאול אותו איך הגעתם בכלל למצרים, כדי שלא יצטרך להגיד לו את הסיפור.

אז יכול להיות שיעקב לא ידע את הסיפור בכלל.

נכון, זה היה בלוח הקודש, הוא אמר.

אז הוא אומר,

לא יודע, זו שאלה טובה, אתה שואל את זה לא...

עכשיו בוא נחזור למה שבאנו קודם.

וגם מה? וגם? הוא לא יודע את הדבר הזה. עד עכשיו הוא לא יודע. כתוב בגלל שהוא השביע,

עשו שבועה, שאף אחד לא יכול לדעת.

הקדוש ברוך הוא גם כן, הקדוש ברוך הוא גם היה בתוך העשר, היה תשע.

כן, בגלל שראובן לא היה שם.

ראובן לא היה שם, ובנימין לא מכר אותו.

ויוסף, אז זה חסר, אז זה היה רק תשע.

אז,

מי היה עשר?

אז ארושבוך היה איתם, והשביע את עצמם וגם ארושבוך הוא, שאחרי ארושבוך הוא לא גילה לו.

עכשיו אנחנו צריכים, בוא נראה. למה הבאנו בכלל את אורחיים הקודש הזה בכלל?

אז אורחיים הקודש אומר דבר אדיר, הוא אומר ככה.

הם באים ליוסף ואומרים לו,

יוסף אנחנו רוצים להתנצל. הוא אומר לו,

אלוקים, אתם חשבתם לרעה,

אלוקים חשבה לטובה.

אומר, חיים הקודש, לא צריכים כפרה, זה בסדר. למה?

זה כמו שאחד שמביא לחבר שלו רעל,

ובסוף התברר ש...

שזה יין,

מה הבעיה? כך אומר חיים הקדוש. רגע.

אז מיד אנחנו שואלים שאלה,

מה זה אחרת מאחד שהביא לחבר שלו, שרצה לאכול חזיר והתברר שזה כשר,

וכתוב שכפרה זה עבירה,

אז גם פה הם חשבו לעשות רע, בסוף התברר שזה טוב,

שהגיעו למצרים,

אז למה הם לא צריכים כפרה?

אז זה תירוץ הלשון אמרנו שהם באמת חשבו שעושים מצווה.

הם לא התכוונו לעשות רע,

הם חושבים למכור אותו זה מצווה, זה מה שצריכים לעשות, וזה הסברנו, מה העטות שלכם וכולי.

מגיע השלישת שווה בית יצחק, אחד מהאחלונים אומר ככה,

כמו שאתה אמרת,

יש הבדל אם זה דבר רשות או זה מצווה. כלומר,

אם בן אדם מתכוון לאכול חזיר,

ובסוף עלה בידו אוכל קשה ואכל את האוכל הזה,

זה לא מצווה לאכול את האוכל הזה,

זה סתם רשות, סנדוויץ'.

על זה אנחנו אומרים את הכלל שהוא צריך והשם יסלח לה,

על זה הוא צריך כפרה.

אבל אם בן אדם מתכוון לעשות עבירה,

ובסוף הוא לא עשה עבירה אלא גם עשה מצווה,

פה הוא לא צריך כפרה.

ולכן זה מה שקרה אצל יוסף.

הם חשבו לעשות עבירה,

ובסוף זה לא עבירה,

ולא רק שזה עבירה, זה גם מצווה,

שזה גרם לטובה לכלל ישראל שהם הגיעו למצרים.

אתה מבין?

זה, אז פה יש חילוק.

אם בן אדם חשב לעשות עבירה ויצא רק דבר רשות,

למשל, הוא חשב לאכול חזיר ועשה לו סנדוויץ', פיקניק של אוכל כשר, אז פיקניק זה לא מצווה, זה פיקניק, זה רשות.

אז זה אנחנו אומרים, אתה צריך כפרה.

אבל אם ההתכוונות הזאת לעבירה,

והתברר שזו לא עבירה אלא גם מצווה,

כמו מה שהאחים עשו ליוסף,

הם חשבו לעשות עבירה, אבל זה לא רק שזה עבירה, זה המצווה, בגלל שזה הגיע לכל ה...

זה סלל כל הדרך לאחים לבוא למצרים,

כן, אז זה לא צריכים אפילו כפרה. זה מה שה...

מה?

זה התירוץ הראשון שלנו, שאנחנו אמרנו שלא תקבלו לעשות עבירה, בגלל שהם חשבו שזה מה שצריכים לעשות, נכון.

זה התירוץ הראשון.

אבל הוא, אור חיים כנראה למד,

ש... ש... ש... שאנחנו דייקנו, הוא דייק את הפסוק, כתוב, אתם חשבתם לרעה.

אז זה היה פה מחשבה, צריכים להבין את זה. אבל אתה לא...

מה שפרנס יוסף אומר, שהם התכוונו לעשות מצווה,

להלוג אותו, זה מצווה להלוג אותו, אז זה קשה. הלשון,

הלשון של הפסוק,

אתם חשבתם לרעה, משהו שחשבו לעשות רעה.

צריכים לדעת מה זה הרעה הזה.

אבל הם חשבו לעשות לו רעה,

אוקיי?

אז מילא כתוב פה יסוד גדול.

אם בן אדם מתכוון לעשות עבירה, או בסוף יצא מצווה,

הוא לא צריך כפרה.

בואו נחזור לסיפור של הרופא שלנו.

הרופא החילוני הזה,

שהוא לא יודע מה זה שבת,

הוא מקבל משכורת, הוא מגיע לבית חולים, תורנות שלו הולכת שבת, זה התורנות שלו.

אתה שואל אותו, מה אתה עושה מצוות?

מה זה מצוות? לא יודע מה זה. הצנת נפשות! לא יודע, אני רופא פה, בבית חולים, זה התורנות, עזוב אותי.

הוא מתכוון לעשות חילול שבת?

ובסוף חילל שבת לא חילל שבת

אלא גם עשה מצווה של הצלת נפשות

אז הוא לא צריך כפרה אפילו.

כבוד הרב. כן.

כשהוא מכיל נפש, אוקיי, אז זה לא יחשב לכאן אבל כל הזמן הזה שהוא מתנהג כמו שהוא מתנהג הוא יקבל מראש.

לא הבנתי מה שאתה אומר.

הרי במשמרת שלו הוא לא עושה כל שמרת שהוא ממש מכיל נפש. נכון.

זה חשבון אחר אנחנו לא מתעסקים בחשבון הזה זה לא עניין שלנו

שזה שהוא מכין עצמו קפה ועולה במעלית ומסתכל בדברים לא מעניין אותי זה לא עסק שלי.

תיאור האכליות שלי.

אני צריך לדעת כשהוא מגיע לחדר עם הרופא עם החולה זה מעניין אותי.

מה שהוא עושה בחוץ זה לא עניין שלי.

אני...

מה? זה רופא שמתחיל את הלימודים מהשבוע הראשון וצומחים לעצמי נפשות.

באמת זה מה ש... בשביל מה הוא עושה את זה?

לא, לא, לא. הוא בא לדפוק כרטיס, הוא רוצה לקבל משכורת.

אחרי חמש-שש שנים קרדיונופי וכאלה כשהם מבינים שהקופה יכולה להיות טוב, אז אני מסכים, הוא בא להגיד. אבל הוא מתחיל שרק עכשיו נוגע בזה ומתאום.

זה הכוונה שלו.

כן, להציג. רגע, של מה הוא לא אומר לך פה? הוא רוצה פרנסה, מה זאת אומרת? זו פרנסה טובה. אין דבר כזה, אף אחד לא מדבר. 80% מהחצי הארץ זה העונה. כן.

אתה אומר שכל הרופאים בעולם עושים כאילו מצוות קודש, להציל נפשות.

כתוב, טוב שהרופאים הם לגיהנום.

אז אתה אומר שבכלל, אתה אומר שבכלל לא מתחיל בכלל. השאלה לא מתחיל.

אתה אומר, אתה יודע מה, אתה... השאלה אם זה רופא מתחיל או רופא מתחיל. אז אולי בוא ניקח את הרופא הצידה ונשאל אותו, תגיד לי, למה אתה עובד פה?

מה אתה עושה פה, תורנות שלך? אומר, פרנסה נוטו. לא מעניין אותי. אני שמעתי מנתח, או לא משנה מה, שאומר שהוא בא, וכל אחד אומר, אני רוצה לחיים.

יכול להיות שזה במסווה של קופון לחתום לזה ולהרכיב לזה ולחבל אין ספק.

והוא יגיד את זה בתורה שממילא זה משהו מוסווה,

טוב, השאלה אתה צריך לדעת, אתה צריך להאמין לו.

אתה חייב להאמין לו.

אם הוא משקר לך, איך אתה יכול לדעת שהוא מת האמת?

ואתה צריך לדעת באמת עם המחשבות שלו.

אתה יכול לדעת בדיוק, בגלל שזה בעיה שלך. אמרנו, זו בעיה שלך, אתה מכשיל אותו, זו בעיה שלך.

בשלוש שנים זה המון זמן, המון זמן.

אומרים אנשים נכנסים לזה תוך שנה, תודה וחצי,

הם כבר מבינים שהוא יכול לעשות פה מיליון,

הוא לא התכוון עכשיו לנתח עניתים ולכוון לסכום אחר.

שמע, מאוד קשה לדעת מה המחשבות של בן אדם, אבל אתה אומר, גם רופא שומע מצוות יכול לדעת, אולי עושה בשביל המצוות.

בשביל הכסף, לא בשביל המצוות.

נכון. אז כל השאלה פה, צורך הביור פה, איך אנחנו יכולים לדעת מה המחשבות של בן אדם?

נכון.

לא. פה אתה לא יכול להגיד מי שלא צריך את הכוונה.

זה, אתה לא יכול להגיד מצוות, מצוות לא צריכות להיות כוונה,

כוונה שזה כאילו התכוונת, כאילו אין בעיה של עבירה, למשל בן אדם נותן לו לו,

לא צריכים כוונה, מה הבעיה?

אבל פה, עד כמה שזה לא מצווה, זה עבירה, זה חינוך שבת.

אז פה הכוונה פה זה קריטי,

זה לא סתם תוספת

אההה?

נו, אז כל השם, מה?

אבל פה, נכון, אני שומע, עכשיו אני חושב אחרת.

יכול להיות שיש פה כוונה הפייכיס.

יש פה כוונה לשם כסף, לשם משכורת.

הוא לא, הוא לא מתכוון.

הוא מתכוון לעשות פה משכורת.

לא לעשות מצוות של הצנת נפשות. לא מעניין אותי הצנת נפשות. הוא לא חושב על זה.

מה?

משכורת היא גם לא כוונה של עבירה, בטח זה עבירה, לעשות...

לא, משכורת, אין בעיה משכורת, אדרבה, אבל בשבת, לחלל שבת, מה אתה מחלל שבת?

אבל אין פה חילול שבת, זה לא מילאו שם את מה שהוא עושה.

כן, אבל הוא לא יודע את כל הטועי שאתה יודע, הוא לא כזה חכם כמוך.

הוא לא חכם כמוך, הוא לא יודע שיש כזה דבר,

הוא לא יודע שהחילול שבת.

כל החלקים יודעים שזה ויכוח לב, אתה אומר, אז כולם יודעים שזה מצווה עכשיו, פתאום על המצווה הזאת מגמידים, כל המצוות, לא אכפת להם, איך הוא עוזר הביתה בבית חולים עם אוטו שלו, נכון?

אז שכח מתורה עכשיו.

טוב, אני לא יודע, זה דבר מאוד קשה, מה?

מי שתובע בים,

זה מטיל אותו, זה לא כמו רופא שבא יום יום

ומטיל נכס ממשרד, אתה מבין?

אז זה יש רופאים קונים, זה הוא מטיל ממש מתוך, איך אומרים?

זה אומר שההרגל פה,

ההרגל,

הוא מביא אותו לידי קבוצה,

משקלה, מוצא, מתמקק, מתמקק, וכל זה, עבודה רגילה, אתה מבין?

מה טוב, אז הרופא לא... כמו שטבח יעשה אוכל ותעודת מצווה, נגיד, כאן, כן, נראה, בבקשה, תעודת מצווה, נתן ספר תורה. אז זה כבר יום, יום, יום, נגיד,

מתמקק,

זאת אומרת, הוא נשחק,

אחר כך זה הפך להיות כמו...

לאחד שעושה כן ותעודות מצווה לתעודות הוא, מה אכפת לו איזה תעודת מצווה, או ברית, או חתונה, הוא עושה עבודה.

כן.

אתה אומר, אותו דבר רופא, הוא לא מתקבל למצווה.

טוב.

הוא אומר שכן, זה מה שלא, אני לא יודע אם הוא צודק פה.

איך אני אמור לדעת? אני צריך להביא את ה... איך אני צריך לעשות כזה דבר?

זה אמר חיוני ששהוא נשמע לי,

אם הוא יכול להגיד לו, תציל אותי, מותר לך.

חסר אם זה גדול מותר לך, אם אתה...

אני מודיע לו, זה מותר לך.

אז תגיד לו, תשמע, יש מצווה לצי נפשות בישראל,

אפילו שאתה עוד מעט גומר את התערונות,

אפילו שאתה, אפילו אם זה עוד חמש דקות אתה גומר את התערונות שלך ואתה יורד למעלית.

במהוטו שלך זה בסדר אבל לפחות עכשיו תחלה שבת לשם שמיים זה מעניין

כן

שומע אני לא יודע אם זה עוזר צריכים לדעת אם זה עוזר הוא אומר כן כן כן אני עושה אני עושה השאלה אם יש בזה תוקף בכלל

זה מגיע בטוח שזה לא אכלה אני לא חושב שזה לא אכלה טוב אתה אם אתה משוכנע שצלחת לשכנע אותו בסדר אם אתה יש לך כוח דיבור ומאוד חזק אתה יכול לשכנע אותו שאדוני אפילו שאתה

טוב שומע

טוב אני שומע מה שאתה אומר

אני לא יודע אם אפשר לקבל אפשר לסמוך על זה אתה סומך על זה שהוא השתכנע או כן כן כן כן שומע שומע שכנעת אותו גם בעומק נשמתו שהוא הולך עכשיו להציל נפשות בישראל אתה מודיע לו אני רוצה לדעת למה הוא עושה מה מוביל אותו אני צריך שהוא זה כאילו שבת אתה יודע מה זה אם הוא לא חושב שהוא בא לעשות עבירה

אבל אם אתה מודיע לו בראש משפט פה זה לא עבירה אז הוא לא חושב את המחשבים

כן כן לא עבירה כן לא יודע אם זה מספיק להגיד לו בן אדם שלא יודע מה זה שבת

אחד שלא יודע מה זה שבת אז הוא לא יודע מה זה הצלת נפשות אחרי שבת זה משחק הזה לא יודע מה זה מה אתה מדבר בכלל

אז עכשיו אני רוצה להגיד לנקודה שאתה אומר עכשיו אני רוצה להגיד לנקודה הזאת שיש

אמרנו שזה חט. מה זה החט?

החט, כל החט שהגברנו עליו, שהוא בא לעשות עבירה.

כן. אז זה חט במחשבה.

אז אם אני הפקרתי לו את המחשבה,

אפילו אם זה לא מצווה.

הייתי בזה שאפילו אם זה לא מצווה. הייתי בזה שהפקרתי לו את המחשבה והודעתי לו.

תשמע, פה זה לא עבירה, הוא אומר עכשיו שהוא יכול להודיע. כי כל החטא במחשבה, כמו אם הוקרתי לו את המחשבה, אז אפילו אם זה לא מצווה. טוב, אני לא יודע. אני שומע שאתה אומר.

צריכים לדעת אם זה אפשרי לשכנע אותו.

כזה דבר, על אה...

אה?

אני חושב שלא.

אה, אני, כן, הוא למעשה עושה פעולה של מצווה, כן, זה מה שהוא רוצה להגיד כאן.

אז התכוונת לעשות עבירה,

ויצא לך מצווה.

רגע, הוא יקבל שכר בעולם הבא?

בטח. יפה?

אז זה ההבדל.

מתי אני אומר, התכוון לחזיר ואכל טלה,

שהוא צריך כפרה בשביל זה עבירה,

ודווקא אם שהוא אכל את הטלה זה...

סתם רשות.

אבל התכוון לאכול חזיר ואכל טלה של מצווה,

אז פה אומר בית יצחק,

פה אנחנו אומרים שזה לא צריך להפעיל כפרה.

בגלל שזה מה שאומר יוסף המלאכים שלו.

אתם התכוונתם לעשות עבירה,

בסוף יצא שזה לא רק שזה לא עבירה, אלא גם מצווה.

שבגללך אני הגעתי למצרים וסללתי את הדרך לאחים שלי לבוא למצרים.

מה?

שיגיעו למצרים.

עדיין קיבלו עונש אבל.

שיגיעו למצרים, לא, לא שהם יגיעו למצרים, שהוא יגיע למצרים להציל את האחים שלו, מה זאת אומרת?

לעזור, חסד,

זה דבר טוב, זה לא דבר רשות.

זה מצווה.

והם לא ירגו למצרים בגלל שיותר תנכר.

מה, זה שהם יגיעו למצרים, לא. זה שהם היו צריכים להגיע למצרים, זה אוי נספייה דיבור, הגוש ברוך רצה שזה יהיה.

עכשיו,

הם יכולים, כתוב שיעקבין הוא היה גזירה שיבוא למצרים והגוש ברוך היה יכול להביא אותו בשרשלות של ברזל.

בסוף גוש ברוך עשה לו בדרך מכובד,

בכיף, שהבן שלו הלך לפניו והבן שלו היה מלך,

סידל להם מקום מגורים בגושן,

הכל מסודר. זה חסד, מה, יצא שזה מצווה.

אז הם חשבו לעשות עבירה,

כן, ולמעט שזה יצא טוב, אז פה,

אבל עדיין לא כל כך מובן מה ההבדל אם בסוף יצאה מצווה או יצאה רשות. מה זה מפקיד מיניה?

עצם זה שחשבת לרעה,

אתה תכפרה על זה.

החילוק הזה, צורך ביום, מה הולך פה? אבל אגרופון...

כן, אבל אני דואג על המחשבות שלך, היה להם מחשבות לעשות עבירה.

מה, לאן נראה המחשבות על זה? אתה תכפרה על המחשבות האלה.

תודה רבה, זה כמו שאומרים בין חייב לעשות.

אבל הוא חייב לעשות את הדבר הזה, זה לא איזה משהו שאולי אתה קורא לזה.

הוא חייב לעשות את הדבר הזה. אבל מה חשבת?

המחשבות שלך צריך כפרה על המחשבות.

השם נסלח לה על המחשבות.

היא חשבה לכל דבר נדר, הוא חשב לכל דבר חזיר.

מה קרה למחשבות האלה פתאום? שהיה אסור לה לאכול.

נכון, אז גם פה אסור לך.

אבל איך תשאל את הרב? תשאל את הרב, האם מותר לאכול את החזיר הזה? זו השאלה שלך.

כן?

אתה חושב שזה חזיר. בינתיים אתה חושב שזה חזיר. אתה צריך לשאול על חזיר. שאלתי שאלה על הרב כמו שצריך.

אז אני שואל אתה. אתה צריך לשאול.

אתה צריך לדעת מה אתה עושה.

המחשבות שלך שאתה עושה עבירה פה.

אתה צריך כפרה על המחשבות לעשות עבירה.

עכשיו,

יש לדון,

אנחנו צריכים להיכנס לראש של הרופא הזה, ונחשב יש פה נפקימין מאוד מאוד גדולה.

אנחנו מדברים עכשיו בן אדם שחשב לעשות אווירה, ובסוף התברר שזו מצווה, כתוב צריך כפרה.

האם

הבן אדם הזה, הגמרא, הקידושני אומר, בן אדם מתכוון לאכול חזיר ואכל טלה. עכשיו בואו ניכנס, מה הסיפור של הגמרא שם?

מדובר בבן אדם מושחת

שבא לאכול דווקא חזיר בגלל שאני רוצה להכעיס את הקדוש ברוך הוא,

בזה מדובר.

בסוף לא יוצא לו, בסוף יוצא לו סנדוויץ' כשר, זה הסיפור?

ועל זה כתוב שצריך כפרה? כן, לא. זה הסיפור? כן. זה ודאי הסיפור.

מה קורה עם בן אדם,

הוא לא יודע, הוא לא יודע מה זה חזיר,

הוא לא יודע מה זה חזיר,

הוא לא יודע שזה אסור, הוא בכלל לא יודע בכלל שיש כזה דבר בכלל בעולם.

הוא לא יודע שיש אסור, הוא מתכוון, לא יודע,

הוא אכל סנדוויץ'. אומר, אז זה חזיר? הוא אמר, יש בעיה עם חזיר?

הוא חושב שיש בעיה עם חזיר, הוא לא מקפיד בזה, הוא לא יודע.

הוא לא מתכוון לעשות עבירה.

ובסוף יצא לו באמת כשר.

האם הבן אדם הזה, כן,

גם זה כפרה.

הגמרא אומרת, בן אדם חשב לאכול חזיר, בסוף יצא לו כשר, הוא צריך כפרה.

האם מדובר שחשב לאכול חזיר, יודע מה זה חזיר,

הוא שונו פירש, שהוא פעם היה חרדי,

ויעד מהדרך, עכשיו יודע מה זה חזיר, אני רוצה לאכול חזיר, וואה, אני אדפוק את הבורא עולם. איזה, אני עושה לו לינץ', כן?

בסוף יצא שזה כשר.

אז אני אומר, אתה רציתי לדפוק את הבורא עולם,

והשם יסלח לצאת כפרה.

זה הסיפור של הגמרא?

הוא לא, לאו דווקא בזה בן אדם, סתם בן אדם, לא יודע, הוא לא יודע מה זה דתי,

לא יודע מה זה כשר,

הוא לא יודע מה זה לא כשר.

סתם.

מה? הוא התכוון, הוא התכוון, כן, כתוב, התכוון לכל דבר שהוא חושב שזה חזיר, לא כתוב, התכוון לחטוא,

הוא התכוון לעשות עבירה, זה מה שכתוב.

אתה רוצה להגיד חידוש גדול מאוד,

שדווקא מתי יש פה בעיה של, מתי יש פה בעיה של התכוון לעשות עבירה ועשה מצווה, דווקא אם הוא התכוון לעשות דבר רע שזה עבירה ואני רוצה לחטוא,

לא כל אחד שהולכה חזיר רוצה לחתור.

הוא רעב.

והוא אומר, מה פתאום, אני צריך עכשיו להשתגע?

וזה מה שיש בפני, אני אוכל את זה.

האם דווקא יש לו כוונה לעשות עבירה?

זה מאוד מאוד חשוב, עוד מעט יש בו כמה נפקים מינס, מאוד מאוד חשובים, כן.

אני חושב, כן.

שעושה בכוונה, הוא יקבל יותר מזה שעושה בלי כוונה, הוא גם יקבל.

לא הבנתי. על זה שהוא לא ידע ולא למד, שעשו, זה לא אומר שהוא מותר לו בלי הידיעה.

אז הוא היה צריך כן רדף.

בסדר, אבל הוא לא מתכוון למרוד בבוראו.

לא משנה, אבל הוא כן יקבל עונש על זה שהוא לא קיים או לא למד, שעשה... בסדר, אז זה תתן לי עונש אחרי שלא למדתי בישיבה.

אבל לא על הסנדוויץ' הזה, אני מדבר על הסנדוויץ' הזה.

הוא יש לפניו סנדוויץ', כן? רוצה לאכול את זה.

מה?

כן, אבל אני רב עכשיו, אני לא בא לי עכשיו לחפש אוכל כשר.

אני רוצה לחטוא, זאת אומרת, האם המחשבות זה מחשבה לחטוא?

נביא כמה דוגמאות.

זו שאלה אחרת. כל מי שעברה לנדר שלה, כבעל... זו אותה שאלה.

רגע,

אם היא צריכה להתאבין דווקא לעבורה לנדר,

מה אתם יודעים שהיא לא זיהירה בנדר?

נגמר, היא לא זיהירה בנדר. אוקיי, עכשיו,

יפה מאוד.

בואו נדבר הלוך על המאייסה.

אני לא יודע, אתם צדיקים,

אבל יש אנשים בעולם שמדברים על שונה רע, נכון?

לצערי הנה הגדול.

אחד שמדבר על שונה רע,

הוא מדבר על שונה רע בגלל ש... אתה יודע שלושונה רע זה אסור?

אתה יודע שלושונה רע זה אסור?

יודע. אז למה אתה מדבר על שונה רע?

תפוס בן אדם, בוא הנה, מותר לדבר על שונה רע?

כן או לא? אסור.

אבל רגע, למה אתה מדבר על שונה רע?

אתה מתכוון למרות בברוא העולם? לא. אתה שויגי לו, מה הוא?

הוא לא מתכוון לחטוא,

אבל אתה יודע מה, ככה זה, אני...

מדבר על השנרה, מה אני יכול לעשות? אני לא חופץ חיים פה, מה אני... כן?

אז זה, זה, רוב האנשים היום,

כאילו, בינינו, לא מתכוון, אני רוצה לדבר על השנרה, לדפוק את בורא העולם, מה פתאום, זה לא אנשים עושים מזה.

כן, זה בן אדם.

עכשיו, מה קורה אם יש אופנים שמותר לדבר על השנרה?

מתי מותר לדבר על השנרה?

אם אתה רוצה לברר על שידוך או על עסקה, אתה רוצה לעשות עסקה עם מישהו,

פצול אותה לדעת, אם על בן אדם זה אפשר...

מה?

דווקא שנייה דוגמאות האלה.

נו.

לא, הכי לא טובות לדבר על הטובות.

לא, מותר לך לברר על שידוך, כתוב בחפץ חיים.

מותר לך לברר על שידוך, אתה רוצה לברר על שידוך.

אתה רוצה לעשות עסקה עם מישהו.

אתה לא יודע את הרקע של בן אדם, הוא הבן אדם הזה גנב, נוכל, ואני רוצה לדעת מה הוא.

אז אני מתקשר לחבר שם, תשמע,

מה עם האיש הזה, תגיד לי, מה איתו?

עזוב אותו, הוא בן אדם, זה נורא רע.

מותר לך לשאול אותו או לא?

עכשיו, יש כמה תנאים.

אסור להגזים,

צריכים להתכוון לתועלת,

יש כל מיני תנאים.

עכשיו, אני מתקשר לחבר שלי יום אחד, ואני אומר, תגיד לי, מה היהודי הזה, דוד? מה עם דוד?

הוא, דוד, יש לו סיפור,

מתחיל לספר לך את כל הלכלוכים שלו על העסקאות שלו. עכשיו, הוא לא יודע,

הוא לא יודע שאתה רוצה לסגור את העסקאות.

אז הוא סתם הלך לראה, איזה היתה יש לדבר על שאונת הרע?

למה שהוא דיבר על שאונת הרע, אז מותר לו לדבר על שאונת הרע?

זה השאלה שלי עכשיו.

אני מתקשר למישהו ואני אומר לו,

תספר לי על דוד.

עכשיו, אם אני אומר לו, אני רוצה לעשות עסקה עם דוד, ולכן אני רוצה שתגיד לי, לתועלת,

אז מותר לו.

מותר.

אם אני לא אומר לו,

זה אסור, אבל עכשיו בוא נראה, פה זה מעניין.

הוא התכוון, אני מתקשר לו, תגיד לי, מה עם דוד?

אני לא אומר על העסקה, מה עם דוד? מתחיל ללכלך.

עכשיו, הוא התכוון לעשות עבירה, נכון?

בסוף זה לא עבירה, זה מצווה.

לא, זה עבירה. למה זה עבירה?

אחד התנאים אמר, חשבתה זה לשון הרע, כדי שאין להם תועלת.

גם אם הוא אמר את זה, זה לא תנאי תועלת מאשר התנאים... רגע, מותר לדבר לשון הרע על בן אדם...

להציל את... אני רוצה לעשות...

מותר ללבל לשון הרע על יהודי נוכל כדי לשמור אחרים מלעשות איתו עסקאות או לא.

תענה תשובה.

זה העדה שהיא מתכוונת טוענת, הוא לא מתכוון. אתה אומר, זה כוונות עכשיו.

עזוב כוונות עכשיו.

זה בן אדם אמין, לעומת זה שלא תגיד לעבירה את עסקאות. הוא סתם מלכלך בלי חשבון.

מעבר, ייתן יותר ממה שאתה רוצה. נכון, אתה שומע.

אני שומע. אתה אומר שאם אני סתם שואל, תגיד, ספר לדבר, הוא התחיל להגיד חצי שעה את כל העבירות שלו, ואני לא צריך לדעת את כל הדברים האלה, זה לא נוגע.

אבל אם אני אומר ספציפי לעסקה,

אז נכון. אבל בוא נגיד

שאני מצליח להוציא נקודה.

תגידי, האם זה,

תשאל אותה, תגידי, האם דוד פעם עשה איזה פולי שטיק בעסקה או לא? כן או לא?

והוא אומר, אז אם אתה, אם זה נפקימין בשביל עסקה, מותר להגיד כן או לא,

כן?

אבל סתם להגיד, אסור להגיד.

האם יש פה בעיה שאתה מכשיר אותו או לא? אומר חבץ חיים, יש בעיה.

אבל רגע, הוא עושה מצווה.

הוא עושה מצווה.

הוא עוזר לך.

כן, אבל,

אבל זה כמו הוא התכוון לעשות עבירה ויצא לו מצווה, וזה אסור, אסור להכשיל אותו. כמו הסיפור הזה שהיהודי הזה, שהרב הונה,

אמר לבן שלו. הוא הוצאה,

שם כתוב בגמורה, שאם הבן שלו

לא ידע שהוא מחל,

אז יוצא שהבן שלו עושה עבירה.

אפילו שלמעשה זה לא בעיה.

אסור להכשיל את הבן שלך, לבזות אותך,

כן?

אפילו שלמעשה זה לא עבירה בגלל שמחלת.

אותו דבר כאן, אסור לך להכשיל אותו לדבר לשון הרע על החבר, על הדוד הזה,

אפילו שלמעשה זה מותר, זה לתועלת. בגלל שאתה מכשיר אותו, הוא לא יודע.

לכן כל פעם אתה מתקשר ואומר, תשמע,

אני רוצה לשאול לך על דוד, אבל אני אגיד לך למה.

אני רוצה לעשות איתו עסקה, ולכן מותר לך לעשות, מותר לך עכשיו,

זה דוגמה אחת שרואים את הדבר הזה,

שצריכים להקפיד מאוד לבדוק שההוא לא נכשל בעבירה.

אפילו שהוא,

כשהוא מדבר לשון הרע על דוד, לא מתכוון לעשות עבירה.

סתם, אין לו בעיה לדבר לשון הרע.

גם על זה צריכים להיזהר. ולכן,

הרופא שלנו למשל, הרופא שלנו,

גם אם הוא לא מתכוון לחטוא,

הוא לא מתכוון, אני יוצא לחלל שבת, לא יודע, סתם, גם על זה צריכים להיזהר,

כן? כמו שאתה דייקת. כתוב, התכוון לכל חזיר.

הוא לא התכוון למרוד בבירואי עולם לכל חזיר. לא כתוב כל ההקדמות האלה. כתוב, התכוון לכל חזיר. גם על זה זה בעיה.

וזה אסור להכשיל אותו.

עוד דוגמה,

כתוב בה, הוא מביא, עמיכה שלמה אומר,

שבן אדם נכנס לבית

ואישה לא עבדת בבית,

כן?

עכשיו, פועל נכנס לבית לעשות את העבודה בבית.

אינסטלטור, חשמלאי, לא יודע. עכשיו, אם הבעל לא בעיר,

אז זה בעיה של ייחוד.

רק האישה והפועל בבית זה ייחוד, זה אסור. כל שנייה זה אסור.

אבל אם הדלת פתוחה. אם הבעל, אם הדלת פתוחה לחדר מדרגות ולאנשים זה מותר, אני מדבר שהוא סוגר את הדלת. אני חושב שיש בעיה בשביל ייחוד.

זה אסור, ייחוד.

אסור שיהיה ייחוד עם הפועל הזה, עם האישה.

עכשיו,

אם בעלה בעיר,

אם הבעל בעיר,

אז זה בסדר.

זה שכתוב, בעלה בעיר אין בעיה של ייחוד.

עכשיו, מה קורה?

האינסטלט הזה לא יודע דתי לא דתי הוא לא יודע מה זה בכלל ייחוד לא יודע מה זה בכלל

אז האישה צריכה להגיד לו בעלי בעיר ומותר לך להיות בבית איתי הבנת?

בגלל שאם היא לא תגיד לו

למעשה הוא לא עשה עבירה בגלל שבעליו העיר אבל הוא חושב שהוא עושה עבירה אפילו שלא מתכוון זה החידוש כאן

אפילו שלא מתכוון אני רוצה לעשות עבירה של ייחוד אפילו שלא מתכוון אבל למעשה הוא מתכוון לעשות דבר שזה בעצם עבירה

הוא מתכוון, זאת אומרת לא צריכים לעשות, להתכוון לחטוא ולמרוד בבורא עולם.

עצם זה שאתה מתכוון לעשות דבר של כפי הבנה שלך בעצם זה פעולת עבירה,

כן?

זה גם בעיה של להכשיל, הבנת את הכוונה?

אנחנו אומרים פה שאסור להכשיל בן אדם לעשות דבר אפילו שלמעשה זה לא עבירה.

אבל לפי התפיסה שלו כפי איך שהוא רואה את המצב

זה באמת עבירה.

הוא חושב שבעלה לא בעיר,

כן? אז הוא לא יודע שיש כזה דבר של ייחוד,

אבל לפי ההבנה שלו שאין בעלה בעיר,

כפי איך שהוא רואה את התמונה,

יש פה בעיה של ייחוד.

האמת היא בעלה בעיר ואין בעיה של ייחוד.

האם יש פה בעיה שהיא מכשילה אותו לעשות עבירה של ייחוד? מה אתם אומרים?

האם היא צריכה להגיד לי בעלי בעיר?

הוא לא יודע כלום דבר, הוא לא יודע שום דבר, הוא לא יודע שיש איזו ייחוד בכלל, הוא לא יודע שיש איזו ייחוד.

זה לא מעניין אותו, הוא לא יודע מה זה בכלל.

עכשיו,

כפי ההבנה שלו, זאת אומרת,

התכוון לאכול בשר חזיר, כפי ההבנה שלי, זה חזיר.

אבל הוא לא הבין אותה גם כאלה, אבל מה זה בעלים מחוץ ללבים מותר לנו להיות בבית?

זה ההלכה.

ההלכה היא אם בלבי עיר זה לא ייחוד, אין בלבי זה כן ייחוד. עכשיו,

הוא נכנס לבית,

הוא חושב שבעלה לא בעיר.

הוא לא יודע שיש איסורי איחוד, הוא לא מתכוון למרוד, לא יודע בכלל מה זה איחוד בכלל, לא יודע מה, הדתיים האלה הם השטויות שלהם, הוא לא יודע מה זה.

אם הוא לא יודע שיש איסורי איחוד, הוא לא חייב לעשות עבירה.

או,

יפה, הוא לא מתכוון לעשות עבירה בכלל.

האם על זה אנחנו אומרים שיש בעיה שהיא מכשילה אותו?

היא לא עושה עבירה בכלל.

היא לא מכשילה אותו, כי הוא לא ידע שיש איסורי איחוד,

כי היא לא מכשילה אותו, כי היא לא יודעת על האיש כמו הזה.

ואם אחד לא יודע שיש איסור לדבר לשונה רעה?

אחד לא יודע, אבל הוא לא יודע שיש בעיה. אסור לדבר לשונה רעה? למה לא? מה, זה דווקא נחמד מאוד, מה הבעיה? הוא דיבר לתועלת. כן? נו, נו, זה מה שאנחנו אומרים.

אחד לא יודע שיש בעיה לדבר לשונה רעה. אתה מדבר עם בן אדם שעוד לא יודע, הוא חושב כמו חפץ חיים, כותב בהקדמה, שאנשים חושבים שלשונה רעה זה איזה חומרה.

יש אנשים חושבים, מה, ישנה זה כזה? בסדר, זה לא כזה. באלול אסור לדבר לשנה רע. הוא יודע שבאלול, ביום כיפור, אסור לדבר לשנה רע.

הוא חושב שכל זה, מה, לשנה רע? בסדר, מה הבעיה? אבל בכל מקרה אני שואל, כי כל בן אדם יודע... כן, שמה?

שמיטה של עמדה באה לדבר רע על... מה אתה אומר? אז מה כל התקשורת? מה, כל התקשורת זה לשנה רע? זה מתכוון לזה. כל המדינה... כל המדינה, מה זה כל התקשורת? זה חתיכת אחד של לשנה רע? מה אתה מדבר? אתם יודעים שאסור לערבית?

אתה יודע שזה לא מתנהגים ככה

אתה אומר רע על השני, אתה יודע שזה יותר רע על השני. אנשים יודעים שעשו את זה בגלל שהוא נרע?

לא. לפני שהחפץ חיים עשה מהפכה בעולם.

אז זה מצווה שכלית, כמו כיבוד הרעיון שזה מצווה שכלית.

כיבוד ה... הוא אומר בדיוק הפורה. למה שרה זה שכלית? זה מצווה שכלית.

זה שכתבתי, עכשיו תדע מה הוא אומר. אבל לא משנה, זה מצווה שכלית, כי הוא דבר במצווה שכלית, כמו דבר בנטים, אשר כאילו פרעה טובה, אמרו לו זה מצווה שכלית. אני לא חושב שלשון הרע זה מצווה שכלית.

אם התורה לא אומרת שזה אסור, מה בעיה ללשון הרע? מה בעיה?

מה אתה אומר?

תדבר על החדה שלך, זה אתי.

מה נשמע רע? ברוך השם.

הם אומרים שלשון הרע זה שכלית, זה שכל.

סברה שאסור לדבר על לשון הרע.

אם אדם מבין שהוא פוגע בשני ומחסר לו את הרכוש ואת הכבוד ואת הכול,

זה אמור להיות שכלי, לא?

כל העולם מדבר על לשון הרע. זה דבר, לפני שחפץ חיים יודיע לנו על לשון הרע, אנשים דיברו חופשי.

כן, אני מדבר בגויים, באנשים שלא משלמים מצוות.

הוא אומר שזה כמו לא סרצה, כמו רציחה, גויים מבינים משול. זה מה נקרא הוצאת דיבה.

אה, יש כזה דבר?

בטח. סעיף הוצאת דיבה.

אבל זה אם אתה אומר שזה דבר לא נכון.

אה, אבל להגיד את האמת מותר.

אם אתה אומר אמת, מצווה לבד. אפילו שזה פוגע את השני,

אתה דופק את הפרנסה שלו?

אין מושג.

אמת דיברתי, העיתונאים יש להם הגנה, אמת דיברתי.

אפילו שזה מזיק לו.

מזיק לו.

אמת דיברתי. אתה רואה?

זה לא שכלי.

ראשון הרע אצלנו?

כמו שאנחנו מתנהגים, אין בעיה ו...

ורק התורה יכולה לחדש דבר כזה.

אז אנחנו שואלים שאלה, האם כשמבררים שידוך,

חפץ חיים אומר,

כשאתה מתקשר למישהו... האם מותר לומר דגמים של השני או אסרונות או דברים?

אז לצורך מותר, לתועלת זה מותר.

אבל חפץ חיים אומר שצריכים להקדים שהסיבה למה אני שואל אותך, בגלל שזה לתועלת.

בגלל שאם לא תגיד לו, אם לא תגיד למה אתה מתקשר,

אפילו שמותר לו לספר לשון הרע,

אבל זה כמו התכוון לאכול בשר חזיר ויצא לו בשר טלה,

שזה צריכים כפרה, זה אסור.

אז אותו דבר, הוא אומר, נכון, מותר לו לספר בגנות,

בגלל שזה תועלת, אבל הוא לא יודע את זה.

אז כפי תפיסת ההבנה שלו,

אז אנחנו באים לדון עכשיו, האם

זה שכתוב

שהתכוון לאכול בשר חזיר,

האם זה צריך כפרה, האם זה בגלל שהוא מתכוון לחטוא?

אני יודע מה זה חזיר,

אני יודע שזה אסור, ואני רוצה למרוד בבורא עולם, ועל זה כתוב השם יסלח לה?

הוא עושה, לא,

סתם,

לא יודע, לא מעניין אותו, כן קשה, לא קשה, לא חושב על זה,

וגם על זה צריכים להתכוון לשים יסלח לה.

הוא משלם על הבחירה.

מה?

יש בחירה, שלוש מדרגות עוברות בין הבחירה, יש בחירה,

אם יש כוונה ונחישות לבצע את הדבר,

כן

שלא משנה מה שהוא בחר, לפעמים הוא משתלם,

בין

אם הוא הביא את זה לפועל,

לא הביא לפועל,

התחיל לעשות ולא יצא לו,

רוצה לעשות ולא נעשה,

תמיד הוא יידון על הבחירה.

תמיד הוא יידון על הבחירה.

זאת אומרת, אם בן אדם מתכוון לעשות רע,

פעם לפעמיים,

ולא יצא לו רע,

ופעם שלישית באילן,

אז זה, כיוון שהבחירה שלו רעה, אז זה כמו עבר בשנה, הוא צודק.

אז זה יקבל גם על ה...

לא יודע,

רטרואקטיבית, אבל קודם כל ניכר למה זה כי מישהו חר.

אז זאת אומרת, הבחירה של הבן אדם קובעת,

אפילו שחשב לעשות מעשה רע ולא עשה, לא נחשב לו,

אבל למי שרגיל, דש,

האדם הזה כבר יחשב לו גם מחשבה.

כן, זה...

זאת אומרת, הבחירה היא תמיד הטובה.

חשב לעבור חדש,

אתה חושב שאתה אומר איתנו בחירה,

והוא כבר חשב בפועל,

כוון לעשות את הפעולה, להפרעה,

מתלבים.

מה שלא עלת בידו ומעשה נמנע מסיבה אחרת,

אז ודאי שיש פה את הרצון לעבור ולעשות בפשיעה.

אז גם על זה צריך לשכן.

זה החידוש.

עכשיו, כשאדם כאילו לא הגיע לידי מייקר,

אבל למה לא נגיד פה, נגיד מה שאנחנו אומרים, חשב לעשות חבירה ולא עשה כמי שלא עשה?

בגלל שהוא לא עשה פעולה בכלל.

אבל פה הוא עשה פעולה שהוא אכל את הבשר הזה.

אם אדם סתם חושב מחשבות, מתכנן אשדוד בנק, בסוף לא יצא לו בכלל,

אז זה שום דבר, זה מחשבות רעות.

אבל פה הוא חשב לעשות

חזיר

והעלה את הסנדוויץ' הזה ואכל את זה.

אפילו שזה בסט טלה.

הוא נכנס לדירה. כן. הוא הצליח להיכנס.

בוא עכשיו נפרק את הכספת,

והגיעו בדיוק לדיירים, אז הוא ברח מהחלון.

בסדר גמור.

הוא חשב לעשות מעשה, לא מעשה. לא עשה שום דבר.

אז מה אתה אומר? לא מגיע לו שמועד?

לא.

לא?

מה הוא עשה? נכנס לדירה של מישהו?

שבע את החלון, תשלם על החלון, אבל...

מה הבעיה? הוא לא עשה שום דבר. אבל מה הגדר שלו?

אחד שרצה לאכול חזיר, ולפני שהגיע לפה של נפל.

כן. נו.

הגמר אומרת, ואכל בשר טלה.

עשה צריך פעולה של אכילה.

אם לא אכלת שום דבר, אז היה לך תוכניות.

יפה עוד מאוד.

אבל אתה עכשיו, מה עשית בסוף?

לא אכלת את החזיר. רצית לאכול חזיר. לא, אבל אכלת.

אבל אכלת לא חזיר. רצית לאכול חזיר. העבירה היא בחזיר.

אז אנחנו עושים שיתוך בין המחשבה לפעולה.

עכשיו, לא משנה. עכשיו לא.

אני שואל.

עכשיו לאכול חזיר.

כן.

ובסוף אתה אומר נפל.

כן. ובסוף מאמה שוני. בשניהם הוא לא אכל.

בשניהם הוא לא אכל.

הוא אכל.

הוא אכל.

אבל הוא אכל את הת..

למה אכפת לי שבוע אחת? הוא אכל את הסאמדג' הזה. אתה רוצה לאכול את הסאמדג' הזה,

והמחשבות שלך אומרות שהסאמדג' הזה חזיר,

אז אני עושה פה הדבקה

בין המחשבות לפעולה,

ויוצא פה איזה עבירה עם מחשבות.

אז זה השם יסלח לה.

אבל אם חשב לעשות עבירה וניסה לשדוד בנק, וברגע אחרון המשטר ברח... אז אני אגיד לך מה החידור.

כן.

החידור.

שזה לא מספיק שיש לו גמירוס דעס,

הוא צריך לבוא לידי מעשה שיתבטא גמירוס דעס. כן.

ברגע שהגמירוס דעס הייתה עם, מה היא זה?

הראשון דבר זה גמירוס דעס עם מעשה,

זה הדבר שהתורה אומרת, לא מתקדשת.

כמו האחת שנתחלפה לו אשתו ואחותו.

כן, כן, זה ה...

נתחלפה לו אשתו ואחותו.

הוא חשב שזה אחות אשתו.

התברר שזה אשתו.

יש אחד שהתחלפה לו אחותו ואשתו. הוא התכוון באחותו, יצא לו אשתו. יש אחד שהתכוון באחותו ויצא לו אחותו.

הדין הוא משתנה.

אם הכוונות שלו הן טובות, רק הוא נכשל בסוף במשהו,

זה לא כמו שהוא התכוון ואפילו יצא לו טוב.

מי יותר גרוע?

מי יותר גרוע? אה, הוא חשב...

על אשתו.

על אשתו, יצא לו אחותו.

או האחד שהתכוון באחותו יצא לו, אז מי יותר גרוע?

השני.

שאלה טובה.

אז רגע, אחד שחשב שזה אשתו וזה אחותו הוציא כמו מחטאת.

זה טלי.

אז הוא צריך בשם משחלה, זה כפרה, אבל זה לא קום מחטאת.

זה קום מחטאת יותר גרוע. זה קום מחטאת.

כן, הוא צריך קום מחטאת.

אבל הכוונה שלו הייתה בסדר גמור.

אבל הפעולה, זה כל שויגג ככה.

כל שויגג אתה לא...

למה?

למעשה זה פעולה של עבירה.

זה פחות כוונה, חלק... בלי כוונות, אבל מה... מה זה בלי כוונות? אחד זה מייסה של ערווה ואחד זה לא. יש כוונה, זה הופך את זה למזיל. אם אין כוונה, הוא פחות אותו שוגג. מה זה אין כוונה? קודם כל צריכים מייס עבירה.

לא, קודם צריך כבוד.

לא, מייס עביר יותר חמור מכבודות עבירה.

אנחנו שואלים אם הוא היה בשוגג, הוא היה במזיל.

אנחנו מבררים עלי גם המייס עבירה. כן, אבל שוגג זה מייס עבירה בכלל.

המחשבות משדרג את השוי גלימי זה, אבל צריכים בסיס, של מסעבייר בכלל.

אם זה אשתו, זה לא מסעבייר בכלל.

היה לך תוכניות, לא הלך לך.

אבל אין פה פעולה של עבירה.

צריכים קודם פעולה של מציאות של עבירה, של מעשה.

עבירה.

או

אחד שזה קיבל לכל תל אביב, זה יצא לו חזיר, השני יותר גרוע.

זה שויגי קלאסי.

בן אדם חושב שזה חלב, חושב שזה שומן, וזה חלב, זה חטאת.

זה בן אדם לא יודע, חושב שזה חול, וזה יוצא שזה שבת, והדלק לי את האור. מה אנחנו אומרים תמיד?

אנחנו אומרים שהאדם זה בעצם הכבוד.

איפה שהאדם מונח במחשבה, זה האדם.

אתה בתפילה, ואתה חושב בשוק, אתה בשוק, אתה לא פה.

כן.

כן, בוודאי.

נכון.

כן, בוודאי. נכון. איפה אתה נמצא? בלי כוונה, תדעו בלי שמיים, פה כלום. זאת אומרת, אבל הבן אדם הייתה לו כוונה

לאכול חזיר מערות הלב.

כן.

לכאורה,

יותר גרוע ממי שנפל לו בשגגה משהו אחר.

למה? כי הוא, יש פה את האודו.

פה אין מעשר האודו, זה קוף בעלמבין.

זה שנפל לו בפה משהו שהוא לא התכוון.

זה שנפל לו בפה, מה הוא שייך לזה? מה הוא שייך לזה? אז סתם שאלה, למה שוגג יותר גרוע מאוינס?

כן. נו, מה התשובה?

לא, כי במקום שאדם היה יכול לתת דעתו. זהו. זה שאני אומר. אז השויגג, אני מעניש אותו על זה שלמה אתה לא יודע ששבת היום.

איפה אתה? למה אתה לא? אני אומר, בשויגג לא נתתי דעתי, יוצא,

יותר חמור מנתתי דעתי לעשות אביירה ולא עדה לי.

איך, איך? בגלל שבשויגג יש לך ציור של שתי דברים. קודם כל, מציאות של מה יישא ואריירה,

וגם,

תהיינה עליך שהתרשנת פה שלא ביררת מתי זה שבת, אם זה אסור או לא. למה לא למדת? הכל נפלא, אבל בסוף, בסוף, הכוונה של הבן אדם היא מגדירה אותו במצבו.

אני שואל,

מעשה שנפל לאדם בשביבה, הוא לא התכוון, הוא בוודאי רוצה לשמור שבת, הוא בוודאי רוצה לשמור, אבל הוא בסוף לא.

לא שם לב ללעתו וכו'.

עכשיו אומרים לו, תשמע, אתם אומרים לך,

אחת מתכוון לחלל שבת,

להתברר לו שזה בכלל יום חמישי.

נו, אבל הוא התכוון,

כל המהות שלו זה לעשות רע, רוע, עבי רע,

כל המהות שלו זה הודום עכשיו,

והאודו עכשיו רוצה להמרות אתי השם.

חטאת כסף מרי,

זה כמו חטאת כסף אמרי.

מה היה עם שאול?

שאול התכוון לעשור, אז איתן לחומר שהוא דן את רצון הבורא, הוא אמר, אני עשיתי את כל הדברים שאמרתי.

אז הוא אמר לו, אדוני, אתה לא שמעת לשמוע מכל השם.

זאת אומרת, הוא דן לפי הלוכת.

הוא חשב שהוא באמת עשה הכל בסדר.

הוא התכוון לשם שמיים.

אבל אומרים לו, חטאת כסף מרי, כמו שאדם הולך שואל בקסמים,

שזה נקרא ממרא אתי השם, ששואל בקסמים, ככה אתה המרית אתי השם. מה המראתי אתי השם?

מה עשיתי למען השם?

התכוונתי לעשות הכל במאה אחוז. לפעמיים אני טוען שאני בסדר.

אומרים לו, לא.

הכוונה הייתה אפיץ,

ולא יצא לפועל מה שהוא רצה.

חמור מאוד.

חמור מאוד.

עד שהוא מאבד את המלכות,

וטופחים לו שמה מילים כאלה שהם לנצח נצחים.

הוא עשה פעולה שמרה בסוף?

מה? הוא לא קיים את רצון השם בדיוק.

יפה.

מה, מה, שהוא שמע את הגג? אבל הבן אדם באמת, דנים אותו חכמים כמי

שטעה במה שהוא שמע מהשאב. הוא לא שמע בדיוק. השמיעה שלו הייתה לקויה. הוא הביא, הוא עשה קל מחומר מעגלה ערופה.

מה עגלה ערופה? על חלל אחד. צריך להביא.

אין להם תפשות תרווה.

דהימה חטאה. אדם מחטה.

גדולים חטאו. קטנים מחטו. אז הוא השאיר.

אבל מה הוא השאיר?

לפי הקל מחומר, מותר לדבר על פי קל מחומר. הוא דן.

ויש מחלוקת בין שמואל לבין שאול.

אם הוא עשה או לא עשה, אלפי דין.

מאסת את דבר השם.

מואל הנביא מודיע לו. מאסת את דבר השם.

כן, ומה?

יחשבוך אמר, תשמר בקולי.

לא שמעת, אתה יודע מה זה? תשמע, החפץ להשם.

תשמור בבית השם. הקדוש ברוך הוא לא צריך את הזבחים שלך. מה אתה משאיר לו את הבקר ואת הצאן?

הוא לא צריך את זה.

הוא ביקש ממך, והעמדת מאיש ועד אפשר מעולה ועד יונק.

הכול.

אבל הוא דן קל מחומר.

הוא לא טעה, שכח.

הוא הבין מה אמרו לו לכאורה.

ודן, על פי הטבעי, דני, כמו ששלושה דברים עשה מדי טוב.

הקדוש ברוך הוא הסכים איתו, והם לא הסכימו איתו.

שלושה דברים עשו הסכים איתו. עם שאול הוא לא הסכים עם הדין, בקל וחומר. אבל הוא טעה.

וקל וחומר, גם מוישה רבנו טעה בלדבר.

גם הוא עשה איזה חשבון.

בחשבון הזה אמר שצריך להכות.

אבל הוא לוקח את המטה,

ודיברתם על הסלע, ותמיד הוא ייקח.

יש לו חשבון, תראה בו אורח חיים, משהו נקרא.

היה לו חשבון, הוא טעה.

נו,

ושאין לבן אדם כל כוונתו לשם שמיים.

וטעה, ובא לידי מעשה לא נכון.

איך הוא יהיה יותר חמור לכאורה, אנחנו תמיד.

יותר חמור ממי שמתקרנן כל-כולו לעבירה.

משום מה לא יצא, משום מה לא יצא.

שאלת...

הרי תן לו עכשיו תחליף, לא את הסנדוויץ'.

תגיד לו, הלא, זה תלה.

הוא אומר, תעזוב את זה תמיד השני.

הוא ימשיך לאכול.

למה הוא במצב כזה?

חשבון מחשבות רעות לא מצרף למעשה.

בן אדם לא לנסה מחשבות.

אבל נשאר לי תדע, זה רק רבות הוא אמר לי מחשבות,

הוא אומר לאדם רען כל היום.

הלא.

כן, אז אתה לא ננש על זה.

צדיקים עיני כושבו.

אתה אומר, אם בן אדם מדבר עם חברו,

אומר את אותה אמת,

אומר את אותה אמת,

רק לא עם כוונה להועיל

לשון הרע.

נכון.

מתכוון להועיל בסוף מה?

המעשה הוא אותו מעשה, לא נתחלף המעשה.

המעשה הוא אותו מעשה,

והדין משתנה בגלל המחשבה רק.

כן.

מה זה?

זה לא אותו מעשה.

זה אותו מעשה.

שניהם הוא מדבר רע על החבר.

בואו נדבר על השונה טוב.

אומנם אותן מילים, אבל זה לא אותו, הכוונה משנה את המהות של המעשה. אני אמרתי.

לא, זה...

המחשבה משנה את המהות. מה נכון?

המילים לא השתנו.

אני אומר, איזגנב.

שלום.

אם התכוונתי להציל אותו,

אם התכוונתי להציל אותו,

הוא לא יגנוב אותו, כי הוא עומד איתו בתופרין מסער עכשיו,

אני עשיתי את זה להועיל,

ואני מצווה על זה.

ואם אני אמרתי זגנב בשביל לגנות אותו, סתם שידעו שהזגנב,

נו, אז הכוונה שלי קבעה עכשיו מה המעשה היה.

הכוונה שלי גרמה מה המעשה, לא התחלף מעשה.

אותו מעשה היה.

אז איך המחשבה משנה את ה...

הוא עושה נוסע ושבת נוסע ושבת נוסע, שלומה. היא אומרת, בסוף, רק המחשבה קובעת.

בסוף,

רק המחשבה.

אפילו לא המעשה, כי המעשה הוא אותו אחר.

כן, אבל שם יש לך על מה להדביק את המעשה.

המעשה לא סתם מרופף באוויר.

מחשבה, סליחה.

מחשבה, בן אדם כל היום חושב מחשבות איך הוא יכול להפיל אנשים. בסוף לא עושה כלום.

אז מה תגיד, יש לך מחשבות?

מה תדביק את המחשבות האלה?

אוכל כזה חזיר במלחמה.

נכון, מותר. אם הכוונה שלו, בשביל להחיות את עצמו,

הכוונה שלו,

אם הוא מתכוון להנות מזה,

זה אסוף. הוא לא צריך את זה.

המעשה אותו מעשה.

אותו מעשה, רק הכוונה הפכה את המעשה עצמו, לא אחר.

בגלל שלאכול חזיר זה במהות עבירה.

נכון. שזה הוטרע באופנים מסוימים. נכון. עם מחשבות שלך לשם צורך מלחמה. נכון. אבל תוריד את המחשבות הנכונות האלה,

חוזר המציאות של העבירה. נכון. אותו דבר, לא שאינו רע, מציאות. נכון. גם אתה מדבר בשביל תועלת של עסקאות או שידוכים, נכון. לא שאינו רע, אבל למעשה זה מציאות של עבירה. נכון. אז המחשבה לרע נדבק על הפעולה האסורה. נכון. זה המבורך.

זה גורם לבורר מי האדום פה, מה הוא, מה הוא רוצה, מה הוא עושה.

המברר זה הכוונה.

המברר בסוף. אבל צריכים להלביש את זה על משהו.

אחד שרצה להחטוא עם אחותו ויצא עם אשתו,

אז על מה תלביש את הדבר הזה?

אז לכן לא צריך כפרה.

זה זה אשר מסלח לה.

זה כמו שהתכוון לאכול בשח חזיר.

בגלל שיש פה איזה מייסי, יש פה מייסי אכילה.

ואחד שעושה לאכול חזיר ונפל הסנדוויץ' מהפה שלו.

הוא לא צריך כלום, הוא לא צריך כפרה.

אני שואל אותך בסוף פה דרם. כן. אדם שהתכוון לרע ויצא לו בטעות, בשגגה יצא לו טוב.

הוא עדיף?

מי?

שהתכוון לטוב, צדיק גמור, ונפל לו רע.

הכיצד?

לא צדיק.

גמור, הוא שויג. אני מדבר על צדיק גמור. הוא שויג, הוא שויג, הוא שויג. אני מדבר על צדיק גמור, תהיה לו שויג אחד.

מה זה שויג, מה זה שויג, מה זה שויג?

מה זה שויג?

אתה לא יודע איזה שבת ואתה לא יודע איזה אסור, למה אתה לא יודע?

מה אתה אמר? דבר נודע, עכשיו אנחנו שואלים... אז יש לי טענה לך, למה אתה לא יודע שזה שבת? אני אומר שאם אני לא נתתי על דעתי,

זה יותר חמור מנתתי דעתי לרצוח ולא עליו ידים?

איך יכול להיות שלא נתתי דעתי,

חמור מנתתי דעתי לרצוח ולא הצלחתי?

איך זה יותר חמור?

מה אני אגיד לך?

מחשבות, מה, כל היום?

מחשבות, מחשבות שצריך לפרק אותם. סתם לחשוב מחשבות זה לא בעיה. זה כתוב, לחשוב מחשבות לבד,

זה פורח באוויר.

זה לא שום דבר.

אתה צריך לעשות תשובה, למה אתה, יש כאלה מחשבות.

אבל צריך להדביק את המחשבות על משהו. כבוד הרב, יש מצוות שהן רק במחשבות.

חובס אלבורס.

אני חושב, ביראת השם, אני מקיים כל רגע מצווה. נכון. אני חושב בעווירה חלילה.

אני כל רגע עושה עווירה. איזה עווירה?

ארויאס.

בגלל ששם הסברנו ששם עריות,

עצם המחשבה עצמה זה עבירה.

הרהורי עבירה, לא משנה איזה הרהורי עבירה, קשה בעבירה.

זה גם נאמר לאחד שמהרר, אני רוצה חלל שבת. זה יותר גמור לחלל שבת?

מי?

אחד חושב לחלל שבת.

זה יותר גרוע מלחלל שבת? שם הציור של הארייס הוא יותר חמור. בגלל שבראיות, המחשבות עצמו זה בעיה.

אבל בחילול שבת,

כאילו, לא טוב לחשוב על חדשי... אם אני חושב רע על אנשים, אם אני מכוון לצבוע בהם בעין רעה, אני מכוון.

זה מחשבה רע. אז המחשבה פוגעת.

כן, כן, מחשבה.

עכשיו, אדם שנכנס לבית וחושב טובות,

זה פועל. אדם שחושב רעות, זה פועל.

מחשבות פועלות.

כן.

עכשיו, כשאדם חושב מחשבות,

אז יש דברים שהם רק מחשבות,

יראת השם, אהבת השם,

ואהבת רעך כמוך, לא תשנא את אחיך בלבביך.

זה מחשבות. זה דברים שהם באים מעצם המחשבה של הבן אדם, וזה גוף המייסע.

זה גוף המייסע.

נו, אז שמה דנים אותי, לפי המחשבה, זו מחשבה עם מציאות.

מחשבה זה לא איזה משהו שחולף.

זו המציאות שלי, המהות שלי. באותם רגעים היו צדיק, רשע, בינוני, צדיק, רשע, צדיק, צדיק, צדיק, רשע, בינוני.

והמחשבות שעוברות, הן אומרות מה המדרוג של הבן אדם,

איפה הוא נמצא, אז מי אתה?

זאת אומרת, המחשבה עצמה היא גוף המייסע, לא בכל דבר,

אבל יש דברים מסוימים, דוגמה, שזה גוף המייסע.

אחד חושב רק על טייבס,

אז הוא בהינוץ.

אחד חושב ברוחניות, אבל הוא לא יכול לקיים כרגע ברוחניות,

אז הוא אומר ברוחניות בנטייבא.

זאת אומרת,

המחשבות של האדם, הן ממקמות אותו איפה שהוא נמצא. זה אתה.

זה אתה. לכן אם אתה אומר, אתה רוצה רק מ... אתה צדיק או רשע?

תראה איך ההכנות שלך לפני הלימוד, איך ההכנות לפני האוכל.

אם באוכל אתה מקפיד יותר מדי שכל דבר לא יחצה, והכל בסדר פה ושם, בלימוד אתה חופף את זה.

אז אתה בעלת, ואתה חמור יותר מאשר בן אדם.

אבל אם אתה מתכונן לזה, אני הולך ללמוד עכשיו, תכין את הקוד וזה ביושב לשת את כל המפריעים,

אני יושב ולומד הכול, ופה ושם,

ואני יושב כמה שצריך לשבת.

זהו, זה הבן אדם.

עצם ההכנה, אני הולך ללימוד, וכבר מתאים לסדר בראש איך אני נמנע מפה ושם.

זה מראה איפה האדם מונח. אבל אם בן אדם כבר מצלצל, הלו,

אכלתי טרוזיליה, עשה זהה, עושים ככה, וככה,

ועל הראש שלו אתה מבין זה אוכל, ואיימן.

אז אדם רואה כבר איפה הוא מונח,

נלמד בו כי הוא דבר אדם איפה הוא,

זה מוסריות, אני יכול לומר, מוסריות מראה מי זה עמיש הזה, אני לא יכול לראות אם אני שומע אותך. אין עברית בין מוסר נכון,

תדע לך שאם אתה לא יודע, הוא הגיע לבית משפט ואני אמרתי שאני,

הקל היה,

אני עשה וטעות רגעתי אותי.

הוא אמר, אני הייתי מעל תביא אותו,

באתי אותו על כביש.

הוא אמר, לא מעניין, הרגת אותו, הרגת אותו, זהו.

אבל אם אני נכון לגרום סוגה,

לא על זה בכלל,

לא קשור לשם עכשיו על מערכות.

דבר שעושים לאחד שנעשה אזרחות או שנעשה חוטף. לא על זה, בגלל שהוברט החוקים של המדינה. למה כבר עשו את החוק הזה?

שהיא תהיה לעשות מעשית, אולי יכול לגרום לחיום חיים.

הרב דידן?

אם הוא הרג,

יכול להיות שאם הוא הרג, הוא הרג אם הוא לא הרג, הוא לא הרג. אם הוא הרג, יכול להיות שיהיה לו איוט.

יכול להיות שהאוכלנית שלו היא סופרת,

יכול להיות שמישהו סינוון אותו בדיוק,

יכול להיות שלא היה שם תמרון בכלל שהוא צריך לעזור,

יכול להיות שזה מוערק.

אבל יכול להיות שהיו זה צדודים שלא.

אבל בן אדם שנוסע בהפקירות, אפילו שמישהו נוסע בלילה, ולפעמים,

תגידו לו, אדוני, אתה כמו שנוסע, או כמו שרץ, עם שכין, ערך שלופה,

בתוך אנשים, בתוך אנשים, זה רק במקנה נכונת המבחן.

זה הכל,

זה הכל נורמלי, זה הכל נורמלי,

והוא רוצה להרוג.

הוא לא, הוא לא עושה את החוק, הוא רוצה להרוג, אני רוצה לתפוס את זה.

החוק לא יכול לתפוס אותו. בשמיים, בשמיים אולי, כן. החוק לא יכול לתפוס אותו, זה מעשה.

החוק תופס אנשים אחרי מעשה.

אבל בשמיים, בשמיים, רק עוד עד שיהיה מעשה. ההשתלולות לבנות עם השכין, לא יעצרו אותו.

בטח שעצרו אותו. יכול להיות שהוא ישתובב ברגע, לא יעצרו אותו כשהוא עבד.

ברור שלא.

אבל למה הוא יכול לקבל עונש? אבל למה הוא יכול לקבל עונש? הוא יגיד, אני זהיר, הנה, אתה רואה,

כי הוא אמר לא לדבר, הרבה אמרה אחרת, הסתובבר בציבור.

העבירה של הצד הוא לא הסתובבה.

כן, אז אנחנו רק נסכם שדיברנו על

התכוון לאכול בשר חזיר, ועליו עדו טלה,

ואנחנו מסתפקים, כתוב צריכים כפרה על זה, אנחנו מסתפקים

האם הכוונה שהוא התכוון לחתור לאכול חזיר,

ואני רוצה לעשות בזה עבירה,

או סתם, אני נוכח חזיר בגלל שאני רעב.

גם על זה אני אומר, והשם יסלח לה.

יש בזה נפקמינה, בגלל שטוייסטס בקידושין אומר,

זה חקירת טוייסטס, או זה תשובה?

אני ראיתי שהפוסקים נוקטים,

או ככה או ככה. לא, הם נוקטים, כולם נוקטים, יש לי ראיה מטוייסטס,

הם לא מבינים את הראיה, אבל הם נוקטים, שלום זרמן וחופץ חיים נוקטים,

שהבעיה הזאת הוא לא רק כשהוא מתכוון לחטוא,

לשם עבירה,

גם אם הוא, אם הוא, לתאובון. לתאובון. גם על זה אני אומר, שהשם יסלח לה.

ואני חושב שהראיה שלהם זה מהגמרה במסכת קידושין, שהגמרה אומרת שמה,

שזה לא מגמרה, מטוייסטס שמה, שכתוב שמה, יש חילוב בין מי שעושה לאחים למי שעושה לתאובון,

ודינים משתנים לגביו. נכון. יכול להיות,

נכון. כפי שעושה את הנמוך ואת החלש יותר,

דינו יהיה כמו זה שמתכוון באמת להזית,

איך יכול להיות? אבל זה לא יכול להיות, כי הדין חילף בין לתאובין ולאחים. אז יכול להיות שהוא,

והשם יסלח לה יותר גדול אולי,

אבל גם הוא צריך והשם יסלח לה.

לא, הוא צריך לבקש יותר מכילה, זה יותר פגיעה.

אבל זה כבר,

כתוב שאישה אכלה מנדר והיא לא ידעה שבעלה הפר.

כתוב השם יסלח לה.

האם צריכים,

דווקא כשהאישה התכוונה למרוד,

לעשות עבירה להכיס, אז רק זה צריך להבין שהיא אכלה. לא סתם, היא באה לאכול את התפוח שהיא נדרה ממנה.

גם בזה היא יסלח לה.

אז מביאים ראייה מתייסטס, אני חושב שהם נוקטים,

שלומזם מביא דוגמה,

שמגיע פועל הבית,

והבעל לא בבית.

אז האישה צריכה להגיד לפועל, בעלי בעיר.

למה?

אל תגיד לו.

הרי אפילו שזו עבירה בשבילו, אבל זה לא עבירה.

כן?

אז הוא אומר שהוא עזרנו בגלל שזה התכוון לבשר חזיר ויצאת לב.

עכשיו, הבן אדם הזה לא התכוון לעבור עבירה של ייחוד.

ובכל זאת אני אומר שצריך להיזהר.

אז רואים שאם הוא נקט שגם בן אדם שעושה דעתי אוביין,

הוא לא נושא עם עבירה סתם, בגלל שלא מקפיד בהלכה,

גם על זה צריכים, והשם יסלח לה.

ואני חושב שהראייה שלהם זה מהטוויסטס בקידושי, שטוויסטס אומר שם על הסיפור של רבא ורבונה.

כשרבונה עיצבן את הבן שלו, רבא, לראות

אם הוא יכעס.

אז הוא קרע לו את הבגד,

ולראות אם הוא יצעק על אבא שלו בזמן הכעס.

אז הגמור שואלת,

זה לפני עיוור,

כשאתה גורם לו לבזות את האבא שלו,

אז אומרת הגמור שהוא מוכל, הוא מחל לבן שלו.

ולכן כתוב פה שמותר למחול גם על זה של ביזיון, ככה על מקבי גומר, שמותר,

השואל אתויסטס בסדר,

אבל הבן לכאורה לא ידע שהאבא מחל.

אז הוא מתאים לזה כמו התכוון לאכול בשר חזיר,

ויצא לו טלה.

אז בבית הזה אין לכם צריכים לומר שהאבא אמר לו...

שום אוכל.

אז משהו מתויסויס, כן, שאם האבא לא אמר לו,

יש לו בעיה שיתכוון לאכול חזיר. הרי שמה,

אם הוא היה מתכוון, אם היה מתעצבן על אבא שלו,

בלי לדעת שהאבא מחל לו, הוא מתכוון לחטוא?

לא מתכוון לחטוא,

הוא סתם מתעצבן.

ובכל זאת, על זה אני אמר,

שישיחי והשם יסלח לה.

אז כתוב פה,

שגם על דבר שבן אדם עושה עבירה, מחמס הרגל,

מחמס שהוא לא עומד בניסיון, הוא אמר שהוא תיאופן, גם על זה אני אומר,

והשם יסלח לה.

לכן אנחנו אומרים בסיפור הזה של הרופא, בגלל ששלומזאום מדבר על רופא,

שאם יש לך רופא חרדי או חילוני,

אז אם שלומזאום עומד לקח את החרדי, למה?

למה לא לקח את החילוני? בגלל שחילוני,

נכון, הוא עושה מצווה של הצנת נפשות, נכון,

נכון, הוא עושה מצווה, אבל הוא לא מתכוון,

הוא מתכוון בשביל הכסף,

הוא מתכוון בשביל הפרנסה שלו, הוא לא בשביל להציל נפשות בישראל.

אה, איקן לא מתכוון לחטוא,

הוא מתכוון לחטוא דווקא? לא, הוא תורנות, הוא תורן בבית חולים.

גם על זה כתוב את הדבר הזה, שבהשם יסלח לה.

גם על זה,

אז בהשם יסלח לה כתוב גם על דברים שזה לא מתכוון לחטוא.

לכן הרופא הזה, שאפילו שלא מתכוון לחטוא, לא אכפת לו שבת, לא יודע מה זה שבת,

אבל, ואתה אסור לך להכשיל אותו, לעשות...

זה הלא חלומה שיצאת.