טוען...

קניין מ"ה - הלומד על מנת לעשות - חלק ב'

הורדת MP4 הורדת MP3

 בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק
 תאריך פרסום: 25.06.2014, שעה: 07:22


ממשיכים. הלומד על מנת לעשות.

אם חסר במעשה חסר בהבנה ובלומדות. באחת הפעמים בהן התארח רבי יחזקאל אברמסקי בישיבת סלבודקה בחג השבועות, דרש לפני בני הישיבה בעניני קבלת התורה. בין השאר הזכיר משהו בגמרא פ"ח, בשעה שעלה משה למרום אמרו  מלאכי השרת לפני הקב"ה, חמדה גנוזה שנגנזה וכו', קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? אמר לו הקב"ה למשה, החזר להן תשובה, אמר להן וכו', מה כתיב בה, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם? מיד הודו לו. זה תמצית הדברים שנאמרו שם בגמרא בשבת פ"ח. ותמה רבי יחזקאל אברמסקי על שקלא וטריא זו, על המשא ומתן הזה, כי לכאורה טעמו המלאכים שאין לתת את התורה לבשר ודם, לאדם הגשמי, ובתשובתו חיזק משה לכאורה את טענתם שהזכיר תכונות אנוש ולאו דוקא מן המשובחות, כמו לא תרצח לא תנאף לא תגנוב, אולם תירץ, כך היתה תשובת משה, התורה ניתנה כדי ללמדה ולקיים את מצוותיה, אך ללמוד בה יכול רק מי ששייך בקיום המצוות, כי אם חסר במעשה חסר בהבנה ובלומדות. ז"א מה יוצא מתוך הסוגיא הזאת? יוצא דבר כזה, שהתורה ניתנת דוקא לאלה שמסוגלים ויכולים לעשות את מה שכתוב בתורה, כי אם לא עושים זה מחסר גם בללמוד רק, בללמוד חסר בהבנה ובלומדות, כי צריך לעשות. לדוגמא, אם אדם לומד גמרא חולין והוא לומד הלכות שחיטה וכו', אם הוא ילמד תיאורטית זה לא כמו שיביאו לו את הפרה לפניו וינתחו אותו ויראה את כל האיברים ומה מו מי ואיפה, זה לא דומה. אדם שלומד הלכות מזוזה ותפילין, אז אם הוא לא ילמד, ילמד רק תיאוריה ולא יכתוב את האותיות ולא יראה את צורתם ולא יעמוד לנגד עיניו ולא ידע את כל הדינים, יהיה לו הרבה יותר קשה תיאורטית, צריך מעשית. אז כל מצות ומצוה שעושים אותה זה גם נותן הבנה ולומדות. אבל בלא זה לא, לכן הוא תירץ, כך היתה תשובת משה, התורה נתנת כדי לקיים תורה ומצוותיה, ולקיים את מצוותיה, אך ללמוד בה יכול רק מי ששייך בקיום המצוות, כי אם חסר במעשה חסר בהבנה ובלומדות.

פעם נשאל החפץ חיים, מה יעשה האדם ויהיה יהודי כשר? השיב החפץ חיים, יהודי חייב לקיים כל הדינים שבשולחן ערוך, זה יהודי כשר. זה המינימום של יהודי כשר, לדעת ולקיים את כל דיני השו"ע. אם כן, לא הרפה השואל, הרי הנך מוציא תשעים אחוז של בני ישראל מכלל זה, ככה אמר אותו שואל החפץ חיים, אם זה מה שצריך בשביל להיות יהודי כשר לקיים את כל דיני השו"ע אז לכאורה יצאו תשעים אחוז מכלל ישראל, מי יודע את כל הדינים ומקיים את כולם? אז אין יהודי כשר בתשעים אחוז לפחות. הסביר לו החפץ חיים במאור פנים, משהינך נכנס לחנות של משקאות ודורש כהל נקי במאת האחוזים, הוא ניתן לך, אם חריף הוא מדי בשבילך אז אתה מוהל אותו בעצמך, כדי להוריד מהחריפות להפיג מהמאה אחוז, אבל למוכר אין זה ענין, הוא נותן לך את הכוהל במלוא טהרתו. שאלתני, מיהו היהודי השלם? אמרתי לך יהודי במאת החוזים, והשבתי לך כי אין זה אלא מי שמקיים את השולחן ערוך כולו לכל פרטיו ודקדוקיו, אחרת אין זו יהדות טהורה. והיה החפץ חיים מסביר זאת יותר בהעמקה יתרה, מצויות תרי"ג מצוות, רמ"ח מצוות עשה שס"ה מצוות לא תעשה כנגד האיברים והגידים שבאדם, וזה הרכבה של חומר ורוח, פירושו של דבר שכל אבר וגיד שבגופו של אדם תוכו הוא רוחני, החומר אינו אלא חיצוני כמו לבוש או עטיפה, כמו שאמר הכתוב, "עור ובשר תלבישני", אז מי זה אני, אם עור ובשר תלבישני מי זה אני? הנשמה, החלק הרוחני. "ובעצמות וגידים תסוככני", כמו סככה. זה פסוק באיוב י'. "עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני", כל מצוה מתאימה לחלקה המכוון והמצוה  משפיעה על האבר או על הגיד חיות, לפיכך כל מצוה שתחסר לו לאדם הופכת אותו לבעל מום. זה שאדם לא רואה שהוא בעל מום וחיצונית הוא נראה בסדר, יש הרבה אנשים עם מחלות רעות וקשות שמתהלכות בתוך גופם, או שהם לא מודעים או שהרואים לא יודעים, אבל הם בעלי מום, יש כאלה שיש להם דין כבר טריפה, שהבן אדם לא יחיה יותר משתים עשרה חודש, ז"א הוא מתהלך בתוכנו, רואים אותו אהלן אהלן אהלן, הוא לא יודע שהוא טריפה, אנשים לא יודעים, הוא בעל מום. מה קובע מה זה יהודי שלם, יהודי כשר, זה מי שיודע את דיני השו"ע ומקיים אותם, זהו זה כל במאה אחוז, אדם מערבב את זה, מוריד את זה, חושב קשה לו קשקושים, אתה בעל מום, אתה רוצה להיות בעל מום? אין בעיה, תהיה בעל מום ולפי זה ידונו אותך.

מעשה שנפגש רבי ברוך דב ליבוביץ. אתם יודעים, רוב האנשים שנופלים בפח זה כשהם עושים עסקאות ויש להם חוזרים, והם לא מעיינים טוב טוב בחוזה מה כתוב, ובסוף שברור להם שהם חתמו ככה ודיברו ככה ואמרו ככה, הם באים לתבוע את מה שכתוב בחוזה, אומר לו תראה לי איפה זה כתוב, הוא אומר הנה, אומר פה לא כתוב כך, פה כתוב אחרת, פה המשמעות כך וכך, לכן לא תקבל, אה, מה אבל דיברנו, אומר עזוב אותי דיברנו, מה חתמו על זה- מה כתוב? ואדם יכול להפסיד דירה, הוא יכול להפסיד אלף ואחד דברים אם החוזה לא כראוי. כל אחד מבין, לא מבין יקח עורך דין שיקרא את החוזה, יגיד אם יש בה חורים וסדקים ופרצות או הטעיות וכל מיני דברים, הוא יגיד לך תשמע, אתה יכול לחתום בשקט האינטרס שלך שמור, אבל אם לא תקח אותו, ותסמוך, לא הוא נראה לי אדם רציני, בחור טוב, יש לו זקן ארוך עד ברכיים, נו, ואחרי זה לך תתקוטט. אותו דבר, אם חוזה על דירה שזה שווי של כך וכך אתה מדקדק כי אתה מבין שחס ושלום יכול להיות כך וכך, והיו מקרים בעולם, אז חוזה על החיים שלך אתה לא קורא אותו? כל הדינים שולחן ערוך זה חוזה על החיים, אתה רוצה לא להיות בעל מום, נכון, אתה רוצה להיות בריא, הנה זה ההוראות איך תהיה בעל איברים שלמים ולא תפגם ולא תהיה בעל מום, לא בעולם הזה ולא לעולם הבא. אז אדם לא מתייחס ברצינות לחיים שלו, הוא מזלזל בחיים שלו, כמו הדרשה שנתנו לפני מספר ימים, איך ה' אומר שהוא נותן לנו את החיים ואת הטוב? ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב את המוות ואת הרע, מוות זה גם כן נתתי? מה יש לתת במוות? איזה נתינה זאת? לתת חיים זה לתת חיים, לתת מוות מה זה? איך יכול להיות שבן אדם זה בכלל מתחיל, ולא עוד ה' פוחד גם שתבחר במוות, אומר לך בפירוש "ובחרת בחיים", שלא תיפול בטעות, ובחרת בחיים, איך אפשר? אז הדרשה היא ארוכה אבל בקצרה אנשים הולכים אחרי החמדה והתאוות שמוציאים את האדם מן העולם, אז במה הם בחרו? במוות, נו, תסביר לי עכשיו את הבן אדם הזה, אתה רוצה לחיות? בטח, כמה אתה רוצה לחיות? לפחות כך וכך, נו, אז איך אתה הולך לכיוון ההפוך? זה הבעיה של האנשים, הם מזלזלים בחייהם, הם לא יודעים בכלל ערך החיים, רק כשהם מרגישים שלוקחים להם אותם, עומדים להפסיד, פתאום הם מחשיבים את החיים, פתאום יו, יו, מה אני עושה, למי אני הולך, מה אני עושה מה אני עושה מה אני עושה, מה עושים מה עושים מה עושים.

מעשה שנפגש רבי ברוך דב ליבוביץ כשישב כבר בקמינץ עם אחד מגדולי הדור ששאלו, מדוע אינו דואג שיתקינו בעירו את המקווה לפי שיטת הגר"א, הגאון מוילנא. השיב רבי ברוך בער, בכגון אלה הריני סומך על הרב דמטה, אני סומך על רב העיר, רב דמטה - רב של העיר, באשר אין עיתותי מספיקות, אז רבי ברוך דב ליבוביץ אמר שהוא סומך על רב העיר, שאל אותו אותו גדול, ומה חשיבות לתלמוד תורה בלא מעשה? אז בא תסביר לי בבקשה, אתה לומד תורה, אין לך מספיק זמן לכן אתה סומך על הרב, אבל אם אין מעשה בסוף, לא עושים את המעשה כמו שראוי לעשות, אז מה מועיל התורה כשלומדים בלא מעשה? השיבו, תורה לשמה הוה מעשה, אם לומדים תורה לשמה הרי זה מעשה. חזר איש שיחו ושאל אותו, האמנם כבר זכה מר לדרגת תורה לשמה? אז קודם כל הוא הסכים עם ההגדרה, שתורה לשמה זה הוי מעשה, על זה הוא לא אמר לו מי אמר, מאיפה אתה אומר, מה אתה אומר. אמר לו וכבודו כבר זכה לתורה לשמה? התחמק רבי ברוך בער ונסוג כלשהו, חזר קצת אחורה קצת, ואמר, כשעוסקים בללמד הוי מעשה, ללמוד וללמד, אז כשעוסקים בללמד זה מעשה. והסביר ללמד, מה זה ללמד? היינו להנחיל, מתאמצים להנחיל מורשה, להמשיך את מסורת התורה, את דרך קניניה לדור הבא, שידעו, והוסיף, אני למשל הוא אמר, כשהבחנתי בתלמיד אחד שמוכשר להנחיל מורשה, טיפחתיו וריביתיו, מי זה היה? רבי ברוך דב ליבוביץ אומר, אני למשל כשהבחנתי בתלמיד אחד שמוכשר להנחיל מורשה, טיפחתיו וריביתיו, מי זה היה? רבי אהרן קוטלר, גדול הדור באמריקה, נו, אז זה תורה לשמה או לא תורה לשמה? הוא העמיד תורה לאלפים ולרבבות ולדורו דורות, אתם רואים, השקיע באחד אפילו, אחד, אדם משקיע לפעמים באחד, זהו, דמשק אליעזר אחד, פש מסודר. אתם שומעים?

כל קבלן צריך להשתדל שיהיה עירבון מצוי אצלו. רבי חיים עוזר גרודזינסקי נחשב לאחד הגדולים המשיבים בדורות האחרונים, הוא המציא פתרונות הלכתיים לשאלות מעשיות שהופנו אליו מכל קצוות תבל. גם את תלמידיו וחנוכיו המריץ לשקוד הרבה על העיון בהלכה, אומר היה בשמו של רבי ישראל סלנטר, כל קבלן צריך להשתדל שיהיה ערבון מצוי אצלו, והערבון הוא הידיעה בהלכה והוראה מעשית. שיהיה לך מאיפה לפרוע.

כשלשה חדשים לאחר פטירת החפץ חיים, נשא רבי אלחנן וסרמן דברים לפני תלמידי הישיבה ברנוביץ. הדברים נסובו על התבוננות בדרכי החפץ חיים, ורבי אלחנן הוציא שאלה, כיצד התעלה החפץ חיים כל כך ובמה היה כוחו גדול? ורבי אלחנן המשיך, התשובה, כפי שסיפר החפץ חיים עצמו, בהיותו ילד בן ארבע הלך עם חבריו בשוק, ויחד עמם אויויו, חטף תפוחים שהתפזרו מסל של תגרנית יהודיה, ושלמד אח"כ בחומש את האיסורים, לא תגנוב, לא תגזול, ואת המצוה של  והשיב את הגזלה, הפציר מאד בהוריו שיתנו לו מטבע קופיקה, זה שם המטבע, ובמטבע הזה רכש בשוק תפוחים מאותה תגרנית והשליך אותם תיכף בחזרה לסל שלה וברח. משמע אם כן שתיכף משהתחיל לעמוד על דעתו היה לומד על מנת לקיים, וזוהי גדולתו. למדת? התחדש לך? תתחיל לבצע. לא דוחים דברים, זהו, עכשיו אתה יודע. אחד מגיע למקום, הלו, הלו אתה באין כניסה, מה לעשות, להמשיך כאילו לא שמעת? מי יסבול? מי יסבול? אתה מתעלם - שלילה, שמעת? תודה רבה, סליחה סליחה תודה רבה, רוורס הופ חזרה. זה היתה המעלה שלו, למד על מנדת לקיים, הגיע לזה - ידע.

סיפרתי פעם שככה אני נהגתי, שכל מה שלמדתי קיימתי. וכל מה שלמדתי האמנתי, וכל פסוק זה דיבור שה' דיבר איתי. קחו לכם את שלשת אלה אתם מסודרים. אמרתי פעם סיפרתי שעד שנתיים בערך שהייתי בעל תשובה לא ידעתי שאסור להוריד את הזקן בתער, לא ידעתי, לא הגעתי לסימן הזה, והייתי  נותן כבר דרשות, ויום אחד נודע לי, אז כמובן הפסקתי, אז היה מותר אמרו במכונה, ואח"כ הרב שלי אמר לי, למה אתה לא מגדל זקן, הדרת פנים זקן, אמרתי לו אין בעיה נגדל זקן, גידלתי זקן. פשוט, לא? נודע לך - מתקנים, אמרו לך דבר טוב - למה שלא תאמץ אותו? למה להתנגד? אם זה מה שהתורה אומרת שזה הדרת פנים וזה מה שה' שמח והוא רוצה ובשביל זה הוא עשה לך זיפים ובשביל זה ככה, למה לא תרצה? למה תלך הפוך? אתה מבין יותר טוב מהקב"ה מה טוב לך? אז הוא אומר לך ככה תעשה, אצלי אתה עשר, יותר טוב מזה, מה עוד אתה רוצה?

והוסיף רבי אלחנן, רבי  חיים מוולאז'ין מפרש את התפילה, ועשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם, כמו שידענו, מדרך בני אדם שהידיעה זה לחוד והמעשה לחוד, אין עשיית הטוב מקבילה לידיעות, אבל אז יהיה לעשות רצונך כמו שידענו, שלא תהיה חכמתו של אדם מרובה ממעשיו, הוא יודע הרבה ועושה מעט, אלא לעשות רצונך כמו שידענו, מה אתה עושה? מה שאני יודע, זה אתה יודע, למה אתה לא עושה? אתה אמרת בתפילה לעשות רצונך כמו שידענו, אייי, בודאי שצריכים לדעת, אבל שיהיה וידעת היום והשבות אל לבבך מיד, והיא היא גדולתו של החפץ חיים, מעשיו היו מרובים מחכמתו. מתקיימת מאז ועד היום ועד סוף הדורות, למדת משהו - קודם כל תקיים דבר שני תפיץ את זה, מעשיו מרובים מחכמתו. אז לא רק מעשיו מרובים יותר מהחכמה שיש לו, אלא מעשיו מרובים מכח חכמתו, מחכמתו, החכמה שלו נותנת לו להרבות להרבות להרבות במעשים ולא להסתפק במועט. כמו אם אדם יודע לייצר איזה משהו חדש, מה הוא הולך לעשות ישר - רושם פטנט, ואח"כ או מוכר את זה או מפיץ את זה, ומפיץ ונהיה עשיר אדיר. אם אתה למדת איזה משהו, למה לא תפיץ אותו? תפיץ אותו ברבים. תפיץ אותו ברבים, תעביר לאחרים, תעביר לאחרים שיעבירו לאחרים וכן הלאה. היום לדוגמא, מספר הטלפון החדש ששומעים את כל השידורים, 054-5421091 כל מי שיפיץ את זה יזכה בשכר אין סוף. למה? כי יש 1750 נכון ללפני חודש, 1750 שיעורים שאפשר לשמוע בטלפון למי שיש אפשרות לשמוע בחינם לפי החבילה שלו, מה אמרת לבן אדם - את המספר, והוא שמע שמע שמע, כל התורה שהוא שומע זה שלך, הוא לא מפסיד כמובן אבל אתה מרויח, מה אכפת לך להגיד טלפון? קח פתק כזה, תשים בכיס כמה, כל מי שאתה רואה, קח תזכה משהו משהו, נותן לו את זה שלום הוא מעביר לאחרים וככה זיכוי הרבים ממשיך ממשיך, אתה לא יודע מה יצא לך מזה, אין לך מושג, תבוא לעולם האמת יהיה לך הפתעות חבל על הזמן. ראשי כוללים, בחורי ישיבות יהיה לך שמה אוווווו כמה דברים. בלי להשקיע אגורה, למסור פתק או להגיד מספר. לא טוב? טוב מאד. זה מעשיו מרובים מחכמתו, אם הוא חכם הוא ירבה במעשים.

מסופר על רבי יוסף זונדל מסלנט, פעם בעברו על פני גינות ושדות של ישראל, ראוהו שם אצבעו על חוטמו, איייי, לא יאומן כי יסופר. והוא חשש לדין הגמרא, הגמרא בבבא מציעא ק"ז אומרת, אסור לעמוד בשדה חברו בשעה שהיא עומדת בקמותיה, אחד שעובר ליד שדה של חברו ויש לה קמות עומדות פשששששששש איזה מראה מרהיב, אסור לעמוד, אסור לעמוד בשדה חברו בשעה שהיא עומדת בקמותיה, שלא יתן עין חס ושלום רעה ויכול להנזק השדה, ומצא לו תקנה במעשה זה על סמך גמרא אחרת, אז למה הוא תפס את האף? אל תעמוד אבל תעבור, מה הבעיה, למה אתה תופס את האף? על סמך גמרא אחרת, במשך כל ימי שבתו בירושלים היה נוהג ללכת רבי יוסף זונדל מסלנט, ללכת כל יום ארבע אמות חדשות, כל יום הוא הלך ארבע אמות חדשות. מה זה ארבע אמות חדשות? יש מאמר בכתובות קי"א, כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא, אז בתחילה הלך מכיוון שער יפו, כשהגיע למרחק רב מידי שינה את מהלכו בכיוון שער שכם, כל פעם בחר ארבע אמות אחרות, לקיים שכל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא. כשהוא עבר על פני ערי הארץ, בירושלים או בחברון, היה הולך ומונה את הבנינים לרבות של הנכרים. כששאלו אותו לסיבת הדבר, אמר הלא מקרא מלא הוא, סובו ציון  והקיפוה ספרו מגדליה, ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, אז הוא היה הולך וסופר את הבנינים, לקיים את הפסוק. נו, איך זה פותר לנו את הבעיה שהוא היה עובר על פני שדות וגינות של ישראל רואים אותו שם אצבעו על חוטמו, כי הוא חושש לדין הגמרא, אסור לעמוד בשדה חברו בשעה שהיא עומדת בקמותיה, ולזה הוא מצא תקנה מהמעשה של מתהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח שהוא בן העולם הבא, וכשהיה עובר על פני הארץ היה מונה את הבנינים, כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו. אתם יכולים לעזור לי להבין? איך זה פותר את הבעיה כשהוא סתם את העף, בעברו על פני שדות וגינות של ישראל ראוהו שם אצבעו על חותמו, הוא חושש לגמרא אסור לעמוד בשדה חברו בשעה שהיא עומדת בקמותיה, אתם יכולים לעזור לי להבין? אז אני גם חשבתי כמוכם, אז למה צריך את הגמרות האחרות? מספיק להגיד שמאותו טעם שלא יתן עינו רעה במקום מחמת הריח שהוא כל כך טוב הוא עלול לקנא או משהו כזה ועלול חלילה לתת עין רעה בשדה, אז למה אני צריך את הגמרות האחרות? מה הועילו לי? מה אתם אומרים, כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא, ומה פה כתוב, סובו ציון והקיפוה ספרו מגדליה והוא היה הולך סופר את הבנינים, ואין מקרא יוצא מידי פשוטו. ומצא לו תקנה במעשה זה שהוא שם את האצבע על החוטם מהמעשה שהגמרא האחרת, כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא, כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא, כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא, אה, אולי אני מכוון, אולי, אולי, אולי, אולי, אולי, אולי, אולי. אולי, תגידו לי אם זה רעיון טוב, אתם לא חייבים, אולי. הוא סתם את האף שלא יהיה לו ריח, כי אם הוא יריח ריח טוב הוא עלול לעמוד, אדם שמריח ריח טוב במקום מסוים למה שהוא ימשיך ללכת? הוא יעמוד להריח, לא להסתכל, לא מסתכל, לא מסתכל, לא מסתכל, אז הוא מריח, תענוג, ואם אני אשב עם הגב שמה, אם אני אשב שמה עם הגב ואני אריח, אני לא אסתכל, יש לי בעיה? אבל יש גמרא שאומרת, כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא, הוא לא עומד, הוא לא עומד להריח, הוא מהלך שלא יתן עינו בקמת חברו, אז הוא לוקח את הגמרא שאומרת שכל המהלך דוקא, לא עומד, כל המהלך, אם הוא הולך אז האדם הזה בעצם בורח מהנקודה של עמידה מתוך עמידה שהוא מריח עלול לתת עיניו ואז חלילה הוא עובר על מה שהתכוונו חכמים שלא יגרום בעין הרע שלו כך וכך וכך. מה אתם אומרים על זה? אם אתם לא מסכימים אין לי בעיה, אבל תביאו פתרון אחר. ולמה צריך גם את הסיפור השלישי, שכתוב שהוא היה הולך סובו ציון והקיפוה ספרו מגדליה, אז לפי הפירוש שלי זה אותו דבר, זה עוד פסוק,אין מקרא יוצא, סובו זה לא לעמוד, סובו ציון והקיפוה ספרו מגדליה, מה כן אתה יכול, תספור אחד שתיים שלש ארבע חמש שש שבע, סובו ציון. אבל אם זה לא מתקבל אין לי בעיה, תביאו לי משהו אחר.

 

ש. לא שומעים

 

הרב: לא, משום שהטעם פה הוא בשביל שלא יעמוד בשעה שהיא עומדת קמותיה, לדוגמא, אם זה לא בקמותיה וכרגע אין שום דבר הוא יכול לעמוד, והוא לא יתן, אתה מבין, עינו בדבר שאיננו, בדבר שעומד קיים יפה.

 

ש. לא שומעים

 

הרב: למה שזה יהיה ככה? איזה ספרים למה? מה פתאום, זה יכול להיות אולי ברשע, לא בצדיק. ברשע כל מה שנותנים לו ליהנות זה על חשבון מה שמגיע לו, אבל צדיק מה פתאום, מה יתנו לו להריח ריח רע? אפילו יוסף שירד למצרים אז סידרו לו שיהיה דוקא שיירה שיהיה לה בשמים. לא בשביל להוריד לו מהשכר. נו, יש לכם תירוץ או  משהו? אין לכם. רבי יוסף זונדל מסלנט בעברו על פני שדות וגינות של ישראל, ראוהו שם אצבעו על חותמו, נודע שהוא חשש כאן לדין הגמרא, אסור לעמוד בשדה חברו בשעה שהיא עומדת בקמותיה, ומצא לו תקנה במעשה זה על סמך גמרא אחרת, שבמשך כל ימי שבתו בירושלים היה נוהג ללכת כל יום ארבע אמות חדשות על סמך המאמר, כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא. זה דוקא ארבע אמות או לפחות ארבע אמות? ואיפה כתוב שצריך כל יום? והוא היה נוהג ללכת כל יום, כל יום ארבע אמות לקיים את מה שכתוב, כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל, לא כתוב בגמרא כמה ימים, כל כמה זמן, איזה מרחק, אבל כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל, לכאורה אפילו אם הלך ארבע אמות רק פעם אחת זה כבר מספיק, אז מה הוא אומר, הוא היה הולך כל יום ארבע אמות חדשות, בתחילה הלך מכיוון שער יפו, כשהגיע למרחק רב מדי ביער שינה את מהלכו בכיוון אחר משער שכם, ובעברו על פני ערי הארץ בירושלים או בחברון, היה הולך ומונה את הבנינים, גם זה הוא היה עושה, כבר על הדרך מקיים כמה פסוקים, גם הוא מקיים שכל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא, ועל הדרך מקיים עוד פסוק אחד, סובו ציון והקיפוה ספרו מגדליה, ואין מקרא יוצא מידי פשוטו. נו, אז למה הוא שם את האצבע על החוטם? אין לכם פירוש אחר? כבוד הרב, יש משהו איזה רעיון? למה הוא שם את האצבע על החוטם? בעברו על פני שדות וגינות של ישראל ראוהו שם אצבעו על חותמו, והוא נודע שהוא חשש לדין הגמרא, אסור לעמוד בשדה חברו

 

ש. אולי הוא פחד שיכנס לו ריח טוב מ

 

הרב: זה אמרתי, זה אמרתי, שלא יעמוד בגלל הריח, אבל אני מחפש טעם אחר, בשביל זה דייקנו שכל המהלך ולא עומד וסובו ולא עומד, אבל טוב, זה אנחנו אמרנו, השאלה אם יש משהו יותר טוב. ראוהו שם אצבעו על חוטמו. פה כתוב שראוהו שם אצבעו על חוטמו, אז מה אנחנו מבינים שהוא סתם את האף, אולי לא הכוונה כך? בשביל לסתום את האף צריך שתי אצבעות, נכון? וגם לא שמים על האף, סותם את האף, אז היו צריכים להגיד בעברו על פני שדות וגינות של ישראל ראוהו סותם עינו, מה זה ראוהו שם אצבעו על חוטמו, זה ככה, או ככה או ככה, מה זה עוזר? מה זה עוזר? אם שם אצבעו על חוטמו, מה זה עוזר? למה - הוא חושש שאסור לעמוד בשדה חברו בשעה שהיא עומדת בקמותיה. מה נגיד, שם אצבעו על חותמו ככה גם כן לא עוזר, מה זה עוזר שהוא מסתיר משהו? גם לא מסתיר. אתם מבינים איך צריך ללמוד, צריך לדייק כל מילה ומילה ולחפש, אם לא אז זה לא טוב, לא הבנו כלום. אז אנחנו נשאיר את זה בצריך עיון ומי ששומע אותנו בשידור יכול לשלוח אלינו לאימיייל, מה הוא סובר, מה פה הפשט, מה הוא עשה פה, מה זה ראוהו שם אצבעו על חוטמו.

נמשיך, בהקדמה לספר שפתי חיים לרבי חיים פרידלנדר מסופר, מכיר רבי חיים פרידלנדר מימי ילדותו, מכיר של רבי חיים פרידלנדר מימי ילדותו מספר, שכשהיה עומד שמונה עשרה היתה יד ימינו על שמאל ועומד כלפני מלך לפי כל כללי ההלכה, שאדם בשעה שמתפלל צריך לשים יד ימין על הלב ככה ומתפלל, ובנסעו לארץ ישראל והגיעה הבשורה שרואים את אדמתה מרחוק, וכולם מיהרו לעלות על הסיפון, העיר, העיר עוד בהיותו נער, עדיין לא ברכנו ברכת המזון, ואסור לעזוב את חדר האוכל. רק לחלון מותר לגשת, לא לעלות על הסיפון. הנער צועק, אנשים מבוגרים, זה מראה איך הוא דקדק בהלכה, מותר לעזוב או אסור לעזוב? ובלמדו בהלכות ציצית במשנה ברורה, צריך שיהיו הציצית מבחוץ, ובאותה תקופה עדיין לא היה מקובל להוציא את הציצית, ועמדה הבעיה איך לקיים את ההלכה מבלי להתבלט ומבלי להיות שונה מצא פתרון ע"י שהוציא הציציות ואת קצותם הכניס לכיס המכנסיים, לקיים את ההלכה גם "ובהצנע לכת" אז הציציות בסוף נכנסו לתוך הכיסים. אז אם ראו ראו רק ככה את המעבר בין החולצה לבין הכיס. ז"א, לומד על מנת לעשות, מה כתוב צריך לקיים.

רבי אריה לייב הכהן, הבן של החפץ חיים, ציין בפרקים שכתב לזכרו של אביו הגדול, שבפלפולים בעלמא הוא לא העסיק את דעתו, באמרו שהזמן קצר ויקר, והעיקר היה אצלו לידע איך לקיים דברי תורה למעשה. לא מבזבז זמן לפלפולים, אם אין נפקא מינא להערכה הזמן קצר, החיים קצרים, צריך להספיק לעשות, לומדים על מנת לעשות, לא בלבלבלבל דיבורים מסביב מסביב תכלס לא מגיעים למעשה. והוסיף, והכל יודעים שחיבורו הגדול כולו הלכה למעשה, ונתקבל להלכה, לא כן אם היה מעורב בפלפולים שונים אפילו אם היו ישרים, הרי גורלו היה כגורל כל החיבורים אפילו מגדולים שהם מונחים בכבוד רק בידי יחידי סגולה. אני לא רוצה להזכיר שמות של גדולים כאלה שהספרים שלהם ספרים שמנתחים את ההלכות והכל אבל תוך כדי פלפולים, אבל הם לא שמישים, כאילו לא לוקחים אותם כספר הוראה שממנו מוציאים את הפסק כמו המשנה ברורה שנתקבל בכל קהילות ישראל, למה? כי הוא לא נכנס למה שלא מביא הלכה למעשה. לא שהוא לא יודע פלפולים, לא שהוא לא יודע להתפלפל, ודאי שהוא יודע, אבל הוא תמיד העסיק את עצמו בטענה הזמן קצר ויקר, אז העיקר לקיים דברי תורה למעשה. זה לא רק לדעת בהלכה, זה לקיים הלכה למעשה.

ידוע כי מורנו ורבינו רבי רפאל אליהו אליעזר מישקובסקי היה מראשי הישיבות היחידים שעסק גם בהלכה למעשה. שהרי עוד בטרם היה לראש ישיבה היה רב בכפר חסידים, וכהרגלו של עולם ניתן היה לחשוב בטעות כי שני תחומים אלה היו שני תחומים נפרדים אשר במקרה נמצאו באדם אחד, ולא היא. כי בד"כ ראשי ישיבות הם לא פוסקים הלכות, ורב לא מתעסק בלמדנות, הוא רב להורות לבני הקהילה מה יעשה אדם ביום יום, ונראה שזה שני תחומים נפרדים, ופה במקרה שלו זה כאילו נמצא בבן אדם אחד, ככה חושבים שזה לא, זה שני תחומים, ולא היא, תחום ההלכה ותחום הלמדנות היו לאחד בידו, כאשר בקשת האמת היתה השאיפה היחידה, הן בדרכו בלימוד והן בדרכו בפסק ההלכה, להוציא את האמת לאור בכל דבר ודבר, אם זה בלימוד ואם זה בהלכה.

פעם, מספר אחד מתלמידיו, שוחחתי איתו על שאלה למדנית שבשאלה היה נפקא מינא למעשה בנושא שעמד על הפרק, ז"א השאלה היתה למדנית אבל לאור מה שהתברר יש מזה הלכה למעשה. והסוגיא הזאת היא בעצם עמדה על הפרק. והראה לי שהוא לכאורה מחלוקת ראשונים, ואמרתי אני כי חשוב לברר את הנושא מפני שיש בו נפקא מינא למעשה, ורבינו הגיב בכעין גערה, ואמר כי חשוב לברר את הנושא כדי לדעת את כוונת התורה! ומתוך בירור זה אכן גם תתברר הלכה למעשה, לא לומדים במקום שרק יש נפקא מינא, לומדים כי צריך ללמוד מה התורה מתכוונת בכל דבר, וממילא יוצא מזה גם כן הלכה למעשה. אבל לא בא נלמד את זה בשביל שיהיה לנו נפקא מינא איך לעשות מה לעשות בענין זה וזה, צריך ללמוד בשביל לדעת מה כוונת התורה, ומתוך הבירור אכן גם תתברר הלכה למעשה.

דברים אלה יש בהם ביטוי, ביטוי מה לאהבת התורה ובקשת האמת שבערו בקרבם, והם יכולים לשמש מפתח להבנת גישתו להעמקה בתורה לשמה, ולקבוע את היחס בין הלימוד והעמקה בגוף הסוגיה ובין ההלכה למעשה. זה היה רבי רפאל אליהו אליעזר מישקובסקי, מראשי הישיבות היחידים שעסק גם בהלכה למעשה.

הגאונות המדהימה בה ניחן רבי שלמה שמשון קרליץ, שזורה היתה ביראת שמים טהורה ששמשה אבן היסוד בכל פסיקת הלכה שלו. בעודו מתעמק בתורה, לא הסיח דעתו אפילו לרגע מנותן התורה. כמה אנשים זוכרים כרגע את נותן התורה שלומדים? הגאונות המדהימה שלו, של מי? של רבי שלמה שמשון קרליץ, שזורה היתה ביראת שמים טהורה, שהיא שמשה אבן היסוד בכל פסיקת הלכה שלו, בעודו מתעמק בתורה לא הסיח דעתו אפילו לרגע מנותן התורה. מי זה היה קודם שסיפרנו עליו? הקודם במעשה הקודם? הרב אליהו אליעזר מישקובסקי. אתם יודעים, פעם הייתי לומד עם הילדים בשבת, והייתי אומר להם אני אספר לכם  מעשה אבל אני רוצה שתזכרו את כל הפרטים ואני אשאל אתכם, ומי שידע יקבל פרס. והייתי מתחיל ומספר, ואח"כ שואל באיזה עיר זה היה? איך קראו לו? מה .... אייי, איזה ריכוז היה, איזה ריכוז, כשיש פרס - יש ריכוז, אין פרס - אין ריכוז, שומעים בערך יופי מעשה יפה.

אז הגאונות המדהימה שבה ניחן רבי שלמה שמשון קרליץ שזורה היתה ביראת שמים טהורה ששמשה אבן היסוד בכל פסיקת הלכה שלו. בעוד ומתעמק בתורה לא הסעיח דעתו אפילו לרגע מנותן התורה. רב צריך להתרגל לפסוק לא רק מתוך נקודת מבט של מה יוצא כאן להלכה, האם הדבר כשר או פסול, טהור או טמא, פטור או חייב, לא כך היא הדרך, ההלכה האמיתית יוצאת מזוקקת וברורה כשמש רק אם הפוסק שואל את עצמו, מה הקב"ה אומר בענין זה, מה רצונו יתברך, איך רוצה הוא שינהגו בשאלה זו, רק מזוית ראיה זו זוכים להגיע לאמיתה של הלכה. שאדם נוקט בשיטה להיות מיקל בכל הלכה זה בעיה, כי מעבר להלכה צריך לראות מה ה' רוצה בעצם בדין זה, כי אתה צריך להסתכל גם לא רק זה, מה יקרה אם יצא לאור עכשיו פסק כזה ואח"כ יתברר כך וכך וכך וכך וכך וכך וכך, וזה יתחיל להתפשט, ויקלו מזה לזה וכו' וכו', אדם צריך להסתכל לא רק מה יוצא בדין, גם מה ה' רוצה, איך הוא רוצה שינהגו בשאלה זו. לדוגמא, הרב שלום כהן הוציא עכשיו פסק חדש, שלא ללכת נשים דתיות חרדיות, לא ללכת ללמוד באקדמיה, באקדמיה, ללמוד כל מיני מקצועות חול אקדמאיים להוציא תואר, בי אי, אם אי, לא להוציא, נו אז הוא אמר לא ללכת להוציא, כי שמה זה המלמדים לא כל כך והחומר שמעבירים הוא לא ברוח התורה וכו' וכו' וכך נהגו רבותינו ואין לשנות, בסדר או לא בסדר, הגיוני, לא? אבל מה לעשות שהרב עובדיה יוסף אמר הפוך ממנו, ולא רק זה אלא נתן אישור לבתו עדינה שהיא תפתח אקדמיה ושמה אצלה לומדים אלפים, אז מה הוא סותר את ההבנה או את הפסק הלכה של הרב עובדיה שאמר כך וכך? הרי הוא אמר בעצמו שאף אחד לא יוכל להכנס לעולם בנעליו ואין מי שישווה וידמה לו, אז אך הוא מוציא פסק הלכה הראשון על נייר מכתבים בדיוק כמו של הרב, דאגו שיהיה לו מכתב עם חותמת בדיוק כמו של הרב, שיהיה מרן דומה, אבל איך דומה אם אומרת אחרת מהרב עובדיה יוסף? וכל החילונים מתרעמים עכשיו, מה זה, הוא מכניס אותנו לסגירות עוד פעם? עד שהרב עובדיה פתח לנו שיכולים להתערבב פתאום בא וסוגר, קיצוניות. נו, מה פה הדבר? מה, הוא לא יודע שהרב עובדיה אמר שאפשר? עכשיו לא רק עדינה הבת של הרב עובדיה זצ"ל פתחה אקדמיה, גם אשתו של דורעי, דורעי גם היא יש לה אקדמיה, גם היא יש לה אקדמיה, אז שאלו ישר רגע, אז אם ככה זה חל, כי כולם הבינו שמי אמר את זה, דורעי שהוא נלחם בעדינה אז הוא דאג שיצא מכתב כזה בשביל שיסגרו לה את המקום, ואז אשתו תוכל להמשיך עם האקדמיה שלה, ואז היא עלתה אשתו נדמה לי קוראים לה יפה, היא ענתה ואמרה לא, שזה לא חל עליה המכתב, זה חל רק על של עדינה, כי אצלה זה נשמרים הגדרים, אבל יש מקומות שלא נשמרים הגדרים. טוב, אז את כל זה כתבו בככר השבב ופרסמו את הדברים, והנה היום ש"ס שלחה מכתב סמוי בשקט למערכת, ומגלה מכתב נוסף ישן כשעוד לא היה מרן, שהוא כתב שאפשר הרב שלום כהן ללכת לאקדמיה, נשים יכולות ללכת לאקדמיה, אבל בתנאים כאלה וכאלה. כשהיה הרב עובדיה חי, נו, אז הוא יכול היה להסכים, אז הוא כתב שאפשר בתנאים כאלה וכאלה, שיהיה מורים כאלה ושיהיה בדיקה שהכל בסדר וכו' וכו', נו, ומאז שאתה כתבת את זה בדקת לאור המכתב אם האקדמיות שנתת להם היתר אכן עומדות, הרי היתה ועדה עם רבנים, אתה בדקת? עברו שנים, בינתיים אלפים, אלפים, יותר מעשרת אלפים כבר למדו, איפה היתה הבדיקה? איך נזכרת עכשיו? עכשיו אתה נזכר שלא ללכת? ומה עם ההיתר שנתת ולא נשמר, החכמה לתת צעטלה פתק או פסק או מכתב בלי לבדוק ולקיים אותו, הרי יהודי צריך ללמוד על מנת לעשות, אתה מורה הוראה לרבים שאפשר בתנאי שהועדה שאתה עומד בראשה אכן יעשו את הבדיקות, איפה זה נעשה? זה לא נעשה, אז מה התועלת, איך אפשר לסמוך, אז על מה לסמוך, על המכתב הראשון, על המכתב האחרון, על מי לסמוך, על דורעי, על אשתו, על עדינה, על מי נסמוך? מה הולך פה, מי נגד מי? אבל אתם יודעים למה צריך אקדמיה? כי זה מכניס הרבה כסף למי שיש את האקדמיה, על כל מי שלומדת שם עושים הרבה ג'ובעס, הבנתם? זהו. אז יש מרן, לא אותו מרן, מרן לפי דעתי מתחלק לשתיים, יש מר ויש ן', מר זה מר דורעי, ון' זה המקל שדורעי משתמש בשביל להכות על הראש של מי שהוא רוצה, ביחד זה מרן, שניהם ביחד זה מרן, זה מרן וזה נ' נו נו נו, נו נו נו, לא ללכת לאקדמיה, זהו, אז מה זה אומר לסגור לעוף וכו', והביאו עוד איזה סטודנטית שלומדת ושאומרת שהאמת, האמת זה שזה זוועה מה שהולך שמה, היא אומרת שמדברים דברי כפירה ומדברים על משה רבינו ובאים אנשים עם זקן ומדברים על משה רבינו כאילו זה דמות מיתולוגית כזאת שמציירים אותה בציורים כאלה ואחרים שזה רח"ל אפיקורסות ואסור לשמוע, והיא אומרת שהיא הלכה לרב של המקום של המכללה, והוא אמר לה לשמוע זה לא אסור, העיקר לא לקבל את הדברים. שמעתם? זה אחרי הגדרים של המכתב הראשון כמובן, כן, שאף אחד לא בדק יותר, העיקר להוציא מכתב ולהראות שאנחנו בסדר, להתיר אין ברירה כי הרב עובדיה חיה, ואם הרב עובדיה חי ואומרת שכן אז מה אפשר לכתוב לא? אבל לאחר מכן יש מר-ן חדש ואז אפשר לעשות מה שרוצים. אבל העולם צוחק, הרי כל העולם מבין למה זה, כולם יודעים שדורעי מסוכסך עם עדינה, ויש כאלה שאומרים בש"ס היום שהוא פשוט מאד נלחם נגד כל נאמני מרן הרב עובדיה יוסף ואת כולם הוא רוצה להקיא, כי הוא רוצה לשלוט שליטה מגלומנית על כולם, זה נקרא רבותי הלומד על מנת לעשות, מה לעשות? מה לעשות? לעשות מה שההלכה אומרת, לעשות ולקיים, או לעשות פוזות.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. 


יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 WhatsApp

 050-6500-666

 דואר אלקטרוני

 main@shofar.tv

 מספר פקס

 03-6740578






תגובות, ראיונות ופרסומים אחרונים בתקשורת