הרב יהודה זיסקינד 20-06-14

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

כן, אז השיעור אנחנו רוצים לומר להצלחת הבחורים הטובים שכמו שאנחנו הזכירו,

שהזכו לחזור הביתה בשלום למשפחותיהם.

לא ייגע בהם שום נגע.

וגם ליב נשמת

רב יצחק ורב זלמן.

אנחנו רוצים היום בלילה לעסוק בשאלה,

אני רואה שהרב אביבו כבר הזכיר את העניין של פיקוח נפש.

יש שאלה,

היה סיפור כזה,

אני לא רוצה להזכיר מהסיפור,

בגלל שאנחנו רוצים לדון אם באמת הרב הזה בסיפור עשה בסדר או לא.

אז נשאיר את השם בלי להזכיר את השם שלו.

הסיפור היה ככה, היה בסיביר

לפני בערך 70-75 שנה היהודים היו בסיביר.

המצב שמה היה במצב של פיקוח נפש.

מי שנוסע בסיביר,

מידה בשנים נפטר, מת מהקור, מהייסורים של הרוסים.

אז היה שמה קבוצה של יהודים.

שבת אחת קרא להם המפקד שייך לי על האסירים.

אמר להם,

אתם משוחררים,

רק תחתמו פה שאתם יוצאים ואתם יכולים לצאת.

אז היה שם יהודי מבוגר, יהודי צדיק,

אומר שבת אני לא חותם.

אמר לו מפקד אתה לא חותם,

אתה לא יוצא.

אין פה חוכמות.

אני אמרתי לך, אתה רוצה לצאת? צריך לצאת את זה. אבל אתה רוצה, אתה צריך לחתום. אתה לא חותם? תישאר.

היה שם יהודי לידו

שראה את זה, ואומר, אני אחתום בשבילו.

הוא חתם בשבילו.

עכשיו אמנו, עכשיו אתה רוצה גם לצאת? תחתום.

הוא אומר, לא,

אני לא חותם

בשביל עצמי, בגלל שזה לא פיקוח נפש.

אני צעיר, אני חזק,

היהודי הזקן הזה הוא מסכן.

אם הוא לא יצא עכשיו מסיביר הוא ימות, לכן זה פיקוח נפש, אני חותם בשבילו.

בשביל עצמי זה לא פיקוח נפש, אני לא חותם.

זה מראה לך גדלות של בן אדם ששבת כל כך חשוב בעיניו, שלא מוכן לשבת בסיביר ולא לחתום,

אבל בשביל החבר שלו, בשביל היהודי השני, מותר לחתום.

אנחנו דנים עכשיו,

האם הוא עשה בסדר או לא.

הוא חתם בשביל היהודי השני.

אנחנו יודעים שבשבת

מותר לחלל שבת להציל את השני פיקוח נפש.

אז לכאורה הוא עשה בסדר, לא?

הוא רצה להציל את היהודי השני.

אז הוא חתם בשבילו.

אז לכאורה זה נראה שהוא עשה בסדר.

אבל בואו נדון עכשיו

עם סיפור של אבא לך שכתב החפץ חיים.

אתם יודעים,

לפני בערך מאה שנה

הייתה גזרה של יהודים היו צריכים לצבא הרוסי ושם היה מצב מאוד מאוד קשה לחיילים.

אז לכן החפץ חיים כתב ספר, מחנה ישראל,

שזה ספר,

יש שם בדי וחיזוק, לחזק את החיילים באמונה,

בביטחון,

אבל יש שם גם שאלות בהלכה שנוגע לכל החיילים שם.

אז הוא מביא שם שאלה מעניינת.

הוא אומר ככה

המפקד של הצבא

אמר לחיילים לחפור

טלאים.

עכשיו כל אחד קיבל קטע מה שהוא צריך לעשות.

אתה הקטע הזה, אתה הקטע הזה, כל אחד את הקטע שלו.

עכשיו גיל חייל אחד אמר לחבר שלו

תעשה לי טובה,

אתה תחפור גם את הקטע שלי בשבת

ופעם אחרת אני אחפור בשבילך.

הוא רצה לחסוך מעצמו חילול שבת,

אז הוא אמר לחבר שלו, אתה תחפור

את החלק שלך וגם את החלק שלי,

פעם אחרת אני אחפור בשבילך.

האם מותר לו לעשות את מה שהוא עושה?

אני אומר, מה אתם אומרים?

יש פה פיקוח נפש.

אם הוא לא יחפור,

הוא יקבל כרדום בראש. אין חוכמות.

המפקד סוף היום רוצה לבוא לפה לראות שחפרו את שתי המקומות.

והוא יבדוק.

חייבים לעשות את זה.

אז היהודי השני, אז חייבים לעשות את זה. הוא אומר, שמע, אני עושה בשבילך.

יש פה בעיה?

מה אתה אומר?

אסור או מותר?

למה אסור? זה פיקוח נפש. אם היהודי בעצמו, הראשון, כן? אם זה נחשב פיקוח נפש, אתה יעשה את זה בשביל עצמו.

או.

הרי שלושה דברים יעלה כבר יעבור.

אם זה נחשב אותו פיקוח נפש, איפה העניין שלך צידור?

יפה מאוד.

יש לנו פה, הרב אומר,

מה זה מאשים לך עוד פעם?

אריאל. אריאל.

אריאל אומר, תשובה נכונה מאוד. הוא אומר,

מה אתה רוצה ממני?

אתה, יש לך בעיה.

קיבלת פקודה מהמפקד שאתה חייב לחפור,

ואם לא, תקבל כדור בראש.

תעשה אתה, מה אתה רוצה ממני?

אז אני לא חייב לחלל שבת בשביל להציל אותך. תעשה לבד. ככה אתה אומר.

זה נכון מה שאתה אומר?

היית פעם אמבולנס בשבת, הצולה נוסע בשבת?

היית פעם, החבר'ה עם הטוסטוס?

מה זה? הוא מחלל שבת בשביל מישהו אחר.

מה ההבדל?

שהוא בעצמו, לא יכול להטיל את עצמו.

או, אז רגע, רגע, חכה.

עכשיו אתה אומר, אתה אומר דבר, רגע, לאט-לאט, אתה אומר.

כל מה שאתה רואה פה,

אנשי ההצלה רצים בבני ברק וזה, חבר'ה עם פאות, צדיקים,

יהודים,

מחללים שבת בשביל מישהו אחר,

מדובר שהחולה מסכן, הוא חצי מת, לא יכול לזוז.

אבל אם הוא כן יכול לעשות, אסור לעשות את זה.

אתה רוצה להגיד חידוש גדול.

שבן אדם חייב לחלל שבת פיקוח נפש.

הוא קורא להצלה, ההצלה אומר, רגע, חכה. אתה יכול לבד לעשות את זה?

לא. אם אתה יכול לבד, אני לא אשב. לא אשב לך. אבל מלכתחיל, אם הוא קורא,

הרי זה סימן שהוא לא ידבר בעצמו לטפל בעניין הזה.

הוא לא ייכנס סתם לאיחוד הצלה,

אם הוא יודע,

אני אמרתי לך את הרשימה ולהציל אותו לחיים. יפה, אוקיי. אז אתה אומר, אז יפה. אתה אומר שכל ההתר לחלל שבת בשביל יהודי אחר,

מדובר שהיהודי, החולה, לא מסוגל לזוז

ולעשות את זה לבד.

אבל אם הוא בעצמו יכול לרדת במאמג'ה גוט,

למה שנהיה, יכול לרדת במאמג'ה גוט, למה שנהיה עם מעלית? כאילו, מה, מה, מה, אין התר לאיש הצלה לחלל שבת אם ההוא יכול לעשות לעצמו?

אוקיי. אז בואו נראה מה שכתוב בראשונים, באנו לדבר הזה.

מה קורה אם אחד בשבת

חייב בשר.

הרופא אומר לו,

המצב שלך, הסוכר שלך, לא יודע, הסוכרת שלך, אתה חייב בשר.

כי זית בשר.

אין בשר.

בית חולים, יש בית חולים חילולי שם.

גויים.

יש רק אוכל נבלה. בשר נבלה מהבית חולים,

לא כשר, נבלה.

נו, אז הרופא אומר לו, תאכל.

הוא אומר, זה נבלה.

אז מה אתה רוצה לעשות?

אני רוצה לשחוט.

אני אביא את השוחט שלי,

אני אזמין אותו, הוא יבוא לפה, בחוץ למטה אנחנו נשחוט שם איזה עוף,

או איזה כבש, נשחוט כבש,

ואני אשתמש בבשר הזה.

מה אתם אומרים?

האם השוחט, מה השאלה? בואו נבנה את השאלה יפה.

השוחט

מחלל שבת כשהוא שוחט.

אתה החולה,

אתה יכול לאכול נבלה.

לא רוצה לאכול נבלה.

אומר השוחט, אז אתה רוצה שאני אחלל שבת בשבילך.

אתה יכול לעשות עבירה של לאכול נבלה,

ואתה אומר לי לחלל שבת בשבילך.

מה אתם אומרים?

יש פה אותו ויכוח פה.

אתה יכול להינצל על ידי לאכול נבלה,

ואתה לא רוצה.

אתה רוצה שאני אחלל שבת לשחוט את הכבש בשבילך.

אז פה יש לנו לכאורה אותו נידון.

האם מותר לי לחלל שבת

בשביל מישהו שיכול להסתדר לבד?

נו, מה דעתכם בדבר הזה?

אז מה אתה אומר?

אבל למה מותר לשחוט? לשחוט,

לשחוט זה עבירה לשחוט, זה חילול שבת.

אז אסור לו לחלל שבת, מה ההבדל?

זה כוח נפש.

יש פה מצב שבן אדם חייב לאכול בשר.

או שיעבור על איסור נבלה,

או שיעבור על איסור שחיטה.

אם אני אוכל את הנבלה, אני אעשה את העבירה, אני החולה, חש ושלום, כן?

ואו שהשני יעשה את השחיטה,

אז גם נבלה זה לא עבירה.

אז אתה אומר, אוכל את הנבלה.

יפה, מה זה?

מה זאת אומרת? הם לא הקשיבו לנו פה, הם לא הקשיבו לאף אחד. הם לא שקישו שאלה שם, הם נתניהו למוטש הבאים. הוא אומר, אני לא רוצה בכל זה לחלל את פיקוח נפש, לא פיקוח נפש, יש פה את הסבורים של הרב יעניאלסקי וכל זה, ו... זה לא...

פשוט שמותר לעשות את זה.

אחד שבמצב של כוח נפש אסור לו להחמיר.

אם התורה אומרת לך במצב של כוח נפש חייבים לעבור על התורה, אתה לא יוצא לעשות חוכמי.

וחי בהם, זה מצווה, זה חיוב.

אסור, אסור להחמיר. בן אדם לא יכול להיות צדיק או חסיד על חשבון מישהו. או, אז יפה מאוד.

אז אתה אומר שאחד שצריך לאכול בשר והאופציה שלו או לנבלה או לבקש מהשני להשחות בשבילו,

אני אומר, תשמע,

זה בעיה שלך, אתה החולה,

אתה תאכל נבלה, אל תסבך מישהו אחר. ככה אתה רוצה להגיד?

אוקיי.

עכשיו,

זה יפה מאוד. אתם אומרים בשכל, בסברה, אתם יושבים בסברה,

שעדיף שאתה, החולה, תאכל בשר ונבלה ולא לסבך את השוחט מלשחוט בהמה בשבת.

יפה, רגע. עכשיו,

מה קורה?

מה קורה?

זה לא משייך שם, הבעיה היא בעיה של החולה.

כל מי שיכול להציל אותו, שיציל אותו.

נו.

זה הכל שוחט, הוא על ידי השליטה שאני יכול להציל אותו. נכון, זה לא להיות שהוא ינצל את עוד דבר.

אבל אני יכול להציל אותו וזה, יש לי את זה.

אבל לפני שנייה הוא אמר שאם החולה יכול לטפל בעצמו,

בוא נגיד, בוא נגיד, יש חולים, חולה סכרת, הוא חייב להוציא דם, לעשות איזה זה, לבדיקת דם, כן?

אז זה מלוך הדורייתא, בגלל שאתה צריך את הדם.

בגלל שעושה חבורה בשבת

ויוצא דם, הוא לא צריך את הדם, זה מלוכה שצריך לו גופה, זה לא מלוכה כדורייתא.

אבל אחד שעושה בדיקת דם, הוא רוצה את הדם כדי לשים את זה על הפד הזה, לבדוק את הסכרת שלו,

אז זה חילול שבת ממש.

עכשיו, אם אחד שחולה סכרת, נחמן עצלן, הוא פיקוח נפש, הוא חייב לבדוק את עצמו, לדעת אם לקחת אינסולין וכולי.

עכשיו, מה קורה?

מגיע בן אדם, זה כל אחד, זה פריק, זה שנייה אחת, אתה עושה את זה.

עכשיו, מגיע רופא יהודי והרופא היהודי אומר לו,

אתה צריך לעשות בדיקת דם.

אז הוא אומר, נו, תעשה לי, אני צריך לעשות, תעשה לי מה עצמך, מה, אני,

למה ש... אתה צריך, אתה חולה,

למה אני צריך לחלל שבת? מה אתה אומר על דבר זה?

אז אמרו פה יום יפה שלמה הרופא צריך לחלל שבת?

אתה חולה,

תחלל שבת על עצמך, למה אני צריך לחלל שבת?

יפה, ואתה אומר, גם אם הבן אדם בעצמו יכול... גם אם יכול, גם אם לא, יש לי, אני, בתוך, בתוך השנות אחת עליי, הוא עדיין מייב לעזור לך בגלל שהוא פיצוי המדע. יפה, אוקיי, רגע, אתה כבר פסקת, זה, אתה צודק.

אבל הם עדיין לא מבינים את זה. הם עדיין אוחזים לא ככה, הם אוחזים כמו, הם, הם, הם, הם אוחזים כמו הסיפור שהבאתי בהתחלה.

אם המפקד אומר לך,

אתה צריך לחפור פה,

אתה לא יכול להגיד לחבר שלך, תעשה את זה ותחפור בשבילי.

הוא אומר, שמע, אדוני, יש לך בעיה עם המפקד, אז תדל לבד, מה אתה רוצה ממני?

אני לא צריך להסתבך עם הבעיות שלך.

אז גם בלקחת טיפות דם, גם כן, נגיד, מה ההבדל?

אז רגע, עכשיו, מה קורה בבשר,

בוא נחזור לסיפור הזה של נבלות, כן? אתה אמרת, תאכל נבלה, מה הבעיה?

עכשיו, מה קורה אם בן אדם צריך עשר כזייסים של בשר?

הרופא אומר, אתה חייב הרבה בשר לאכול.

תחשוב,

קול כזית זה עוד עבירה.

לעומת זה, אם אתה שוחט,

אם אתה שוחט,

זה עבירה אחת ונגמר הסיפור.

מה דעתך?

מה יותר טוב לעשות?

לשחוט ולעשות עבירה אחת?

או לעשות הרבה עבירות על כל כזית וכזית זה עוד עבירה.

אז מה אתה אומר לעשות?

אם זה שוחט אז זה שוטט עובר עבירה, אבל אם זה כנראה,

זה רק הוא עבור חלק מה... אבל תשמע, אבל יש פה רווח פה, אני יכול להרוויח שהשוחט ישחוט,

יעבור עבירה אחת ויציל את החולה מלעבור איזה עבירות.

אז מה אתה אומר?

יפה, יפה, מה?

כן, אבל זה כלל, אז רגע, זה צריכים לעשות יסוד גדול,

שבכוח נפש דוחה כל התורה,

אתה חייב למעט ולצמצם, אתה לא יכול לעשות, שמע, אני, מה שאני יכול לעשות.

זה לא ככה, אתה צריך לצמצם בעבירות.

אחד שיודע שאשתו צריכה ללדת בשבת,

והוא יצטרך להתקשר לטלפון להצלה,

אז אומרים לו, הרבנים אומרים, שבערב שבת לחייג ואחר כך לנתנק, ואחר כך בשבת אתה יכול רק בלחיצה אחת לעשות חיוג חוזר.

ככה אתה חוסך עבירות.

אז צריך כל הזמן לצמצם.

אנחנו באים פה לעשות רווח.

אז הרן אומר באמת, הרן אומר,

שזה בעצמו סיבה שהוא ישחוט.

למה?

שמאם הוא ישחוט זו עבירה אחת,

ואם הוא לא ישחוט והוא יצטרך חולה לחול, הרבה כזייסים,

כל כזית זה עוד עבירה.

אז זה הרן אומר, פשוט, שכדאי לשחוט.

אתה מציל אותו מעוד עבירות. מה זה?

עכשיו,

אבל השאר הראשונים בסכת ג'ומאה לא מדברים על, מדברים על כזית אחד.

אז פה, אין פה את הטענה של הרן של לחסוך עבירות.

יש לנו עבירה אחת,

או שהשוחט יעבור

חיוב שבת,

או שהחולה יעבור נבלה.

עכשיו, באים, בואו נדון עכשיו מה יותר חמור.

איזה עבורה יותר חמורה, לשחוט או לכל נבלה?

נו, מה אתה מי יכול להגיד?

לכל נבלה זה לאו. זה לאו, ולחילה שבת, סקילה. יפה.

אז יש פה שאלה פה, אז החולה יגיד, שמע,

אם אני אוכל נבלה,

זו עבירה אחת?

של, זה עבירה יותר קל.

אם אתה תשחוט, זה עבודה יותר חמור.

אז מה אנחנו הולכים לעשות?

אז הם אומרים, ודאי, תגידו שאוכל את הנבלה?

פשוט.

אבל יש פה פיתוח נפש, זה כבר משנה את העבודה.

מה זה?

יש פה פיתוח נפש, זה כבר משנה את העמדרות שלך ותפילה.

הוא תשחוט, לא משנה מה זה, צריך לעשות את זה.

לא הבנתי מה שאתה אומר.

מה אתה, אתה אומר שכן לשחט או לא לשחוט?

פיתוח נפש, אז זה לא משנה אם זה לא היה אבוסקלה או לא משנה מה זה יהיה, זה כבר כאילו נמחד, זה לא יעשו כלום.

אין לזה בעיה.

או, אתה רוצה ש... אז זה, אז ככה...

יפה מאוד. אתה אומר דבר מאוד נכון. אתה אומר ככה, אומר הרשבו. הרשבו אומר שאתה ממש מה שאתה אומר. הרשבו, סליחה, הראש. הראש אומר ממש מה שאתה אומר. הרשבו אומר ככה.

פיתוח נפש זה הוטרו, זה מותר.

זה כמו לשחוט ביום טב, ככה הדוגמה שלו.

אחד ששוחט בהמה ביום ת' ועושה עבירה,

לא לצורך אוכל נפש מותר לשחוט ביום ת'. הוא אומר,

בשביל לשחוט בשביל חולה זה כמו לשחוט ביום ת', זה מותר.

אז מי ששחט בהמה בשביל חולה,

האוכל הזה קשה למהדרין, אפשר לאכול את זה, גם אנשים בריאים יכולים לאכול את זה אגב.

לכן הוא אומר עדיף לשחוט, יפה.

לכן אומר הראש עדיף לשחוט,

וככה הבשר לפחות כאשר,

עדיף משהוא יאכל את הנבלה.

ככה פוסק הראש, בגלל מה שאתה אומר.

שאם אתה שוחט את זה,

הבשר כשר, זה לא בשר טרייף, זה לא בשר ש...

וזה לא נעשה שום עבירה על זה. מה שאין, נבלה זה חתיכת חפצי של איסור רע, ויותר גרוע.

לכן אנחנו אומרים לו, עדיף שאתה תשחוט.

אז רואים פה דבר מעניין.

לכאורה יש פה סתירה.

האם בן אדם צריך לעבור איסור בשביל להציל את השני או לא?

בסיפור של החפץ חיים, זה שצריך לחפור את

הטלאים האלה בשביל הצבא,

מה אנחנו אומרים?

כל אחד חי לעצמו. אני, אין לי בעיה. אתה, יש לך בעיה? אני לא צריך לעשות עבירה להציל אותך.

אתה, יש לך בעיה עם מפקד?

תסתדר לבד.

אני לא חייב לחלל שבת בשבילך. כך אומר חפץ חיים.

אבל זה לא נכון, בגלל שבהלכות זה רעים מפורש,

שמותר לחלל שבת להציל את השני.

מה עבירה? אפילו שהוא יכול לחוד נבלה,

אבל מותר לי לחלל שבת לשחוט בשבילו.

אז רואים שבפיקוח נפש מותר לי לעשות עבירה בשביל הצד השני.

אז מה ההבדל באונס,

כשמפקד מאיים עליו שיעלוג אותו,

אני לא יכול להציל אותו. מה? תסתדר לבד.

אבל בפיקוח נפש, בחולה,

מותר לי לחלל שבת בשביל יהודי אחר.

מה ההבדל?

צריכים לדעת מה ההבדל פה.

האם באונס, כשהמפקד אומר לו,

או שאתה, אנחנו נצווה אותך לחפור, ואם לא, אנחנו נוהג אותך,

אסור למישהו אחר לבוא להציל אותו?

אבל יש הבדל באונס.

מה?

אונס בבתי אדם לא אונס בבתי שמיים.

מה זה?

יש הבדל אולי באונס.

אולי מזל אין אונס בבתי אדם.

בבתי אדם לא נתיר לך.

אבל לא נעשו את זה. או על אולי או לאופן נהר.

זה הכל משמיים.

צריכים לדעת מה ההבדל.

האם יש אחריות על יהודי אחר או לא?

צריכים להחליט.

מה הולך פה?

מותר לי, אז זה ככה. יהודי אחר, יש לו סכנה בכל כך, כאילו יש לו, מישהו מאנס אותו, אונס אותו לחלל שבת,

אסור לי להתערב.

אסור לי לעשות לך, תסתדר לבד.

לעומת זה, שאחד, שפיקוח נפש,

כתוב מפורש, אני יכול לחלל שבת להציל יהודי אחר.

צריכים לדעת מה ההבדל פה.

ככה שואלים, הייתי בספר של הרב לורנס, שואל שאלה הזאת,

שאלה, מה ההבדל בדבר הזה?

אז הוא רוצה להגיד כזה הבדל.

יש הבדל עצום בין אחד שהוא במצב של אוי נס,

ואוינס יחמונפצ'ה מותר לעשות עבירה כשאתה במצב של אוינס

לבין מצב שבכוח נפש.

בואו נסביר את ההבדל. ההבדל הראשון כתוב ברמב״ם.

אנחנו יודעים

שבכל הטויר כולו

אומרים שלא צריכים למות על התורה.

מי שאומר לך תחלל שבת

ולא אני עולג אותך מה הדין?

תחלל שבת.

מי שאומר לך תאכל טרייף

ולא עולג אותך?

כתוב יעבור ואל ייהרג.

חוץ

מגימל עבירות חמורות.

אם יבוא גוי ויגיד לבן אדם תעבוד עבור הזרה גיל העריות שפיכת דמים תעשה את זה ולא אני אהרוג אותך אתה צריך להגיד לו

בורח את השם לברך

למות על קדוש השם.

מה קורה אומר הרמב״ם בן אדם לא עמד בניסיון

והיא שמעה לו או שתעבוד עבורי עזרה או שאני אהרוג אותך

והוא לא עמד בניסיון הוא עבד עבודה עזרה

נו האם הבן אדם הזה מקבל עונש מבייסטין?

האם הבייסטין יכולים להגיד לו אתה עבדת עבורי עזרה עשיתי גיל עריות שפיכת דמים והיית צריך למות על גיל יש השם עכשיו אתה חייב מיסס בייסטין?

אבל

רגע אתה חייב למות על קדוש השם מה הולך פה לא הבנתי

יפה מאוד

כך אומר הרמב״ם הרמב״ם אומר דבר זה חוצה חידוש

הרמב״ם אומר

אחד שחייב למות על קדוש השם על גיל מעבירות חמורות ולא עמד בניסיון

אומר הרמב״ם נכון הוא לא עמד בניסיון אבל למעשה הוא לא חטא זה אוי נס

נו אז למה אני צריך ללמוד עם ניסיון? לא הבנתי, יש פה בעיה פה.

אומר הרמב״ם, אני שואל, אומר הרמב״ם, אני אסביר לך את העמקות של הדבר.

כשהתורה אומרת לך שאתה חייב למות על כידוש השם ולא לעשות עבודה זרה,

זה לא מצד מצוות עבודה זרה, זה מצוות וקידסתי בתוך בני ישראל,

זה מצווה של כידוש השם.

בן אדם צריך למות על כידוש השם, זה לא קשור לעבודה זרה,

זה בגלל שאתה חייב לקדש עם שמים, ברבים.

איך אתה מקדש עם שמים?

על ידי שאתה מת על כידוש השם.

אם אתה לא עמדת בניסיון,

פספסת מצווה של כידוש השם.

אבל אתה לא יכול להגיד שעבדתי עבור עזרה,

זה אוינס.

אז אחד שעובד עבור עזרה באוינס,

הוא לא נחשב אויבי לו לזורי,

הוא נחשב שאחד שפספס מצווה של כידוש השם.

על זה לא חייבים מיסיס של בייסטין.

אחד שהיה צריך למות ולא לעשות גיל עריות, אמרו לו תעשה גיל עריות ואני אוהב אותך,

זה לא העבירה של גיל עריות, למה? אנסו אותו, אז הוא לא עושה מרצון,

הוא לא רוצה לעשות גיל עריות,

אז לכן הוא לא חייב בסביבה בנייסטין.

אז מה הבעיה שלו?

פספסת מצווה של קידוש השם, בסדר,

אז זה אתה לא עורג אותי.

אז אומר הרמב״ם, הוא לא חייב,

למעשה הוא לא עשה עבירה, הוא פספס מצווה.

אבל אומר הרמב״ם, מה קורה אחת שהוא חולה והדרך היחידי

שהוא יכול להינצל מהמחלה הזאת הוא לעשות איזו עבודה זרה.

יש פה איזושהי סגולה של עבודה זרה או גיל רעיות, שפיכת דמים.

הגמר מספר את סיפור שהיה אחד שהיה במצב של פיקוח נפש, הוא רצה לעשות עבירה של זנות.

והגמרא אומרת שהבן אדם הזה היה צריך למות,

אבל הוא רוצה לעשות את הזנות הזה, זה יציל אותו מלמות.

אומר הרמב״ם, לא, הוא חייב למות.

אז מה קורה? בן אדם הזה הוא מצב שהוא חייב לעשות את העבירה הזאת ולא הוא ימות.

כתוב תמות.

מה קורה אם הוא לא עמד בניסיון? הוא עשה את העבירה הזאת

כדי להציל את עצמו מלמות.

הרופא אמר לו, תשמע אתה תמות,

הדרך היחידי להינצל או שתעשה עבירה זאת של גילי רעיות, שפיכת דמים,

ועבוד זרה ותחיה הוא לא עמד בניסיון הוא חטא

מה דעתכם האם אנחנו עונשים אותו או לא?

אה?

לפני שנייה אמרת כשאחד עושה תבערה בוינס אנחנו לא עונשים אותו.

פה הבן אדם הזה לא עושה בוינס לא הכריחו אותו אמרו לו תשמע אתה חולה אתה תמות

ההצלה היחידי שלך הוא תעבור על אחד מהגימל העבירות החמורות

הוא לא עמד בניסיון ועשה תבעות האלה

האם אנחנו עונשים אותו?

מה אתה אומר?

אומר הרמב״ם כן עונשים אותו

מה ההבדל?

ההבדל הוא ככה

כשאונסים אותו לעשות את זה הוא לא היוזם של המעשה אני לא רוצה לעשות עבירה זאת לא בא לי לעשות עבירה זאת

אני צריך למות בסדר אז לא קיימתי מי שקידוש השם אבל אתה לא יכול להגיד שאני עשיתי את העבירה מרצון

אז לך אתה לא יכול לענות על מה אתה עונש אותי? על מה?

אני לא עשיתי שום עבירה

אבל אם אתה אם הוא חולה אז אתה לא אמרו לך לקחת אף אחד לא מאיים עליך אף אחד לא מחייב אותך לעשות את אחד מהגימל העבירות החמורות האלה

אתה מיוזמתך הלכת לאיזשהו רופא שאמר לך שזה יציל אותך בסדר?

אז אתה עשית את זה מתוך רצון אז ביחי גבנה בזה אנחנו אומרים

שאתה חייב שעונשים אותך בגלל שעשיתי מרצון ועל זה אנחנו עונשים אותך אז פה רואים הבדל בין אוינס לפיקוח נפש

אחד שעושה עבירה בתוך אונס זה נקרא שהוא לא עשה עבירה בכלל הוא לא חטא אני לא רציתי לעשות את זה

אבל אחד שעשה עבירה בתוך פיקוח נפש אתה רצית לעשות את זה

נכון היית פיקוח נפש אבל למעשה זה הרצון שלך

אז פה זה ההבדל הראשון בין אונס לפיקוח נפש

יש עוד הבדל גדול בין פקוח נפש לאונס

ההבדל הוא ככה

כתוב לרבחון וסרמן שאם אחד

חייב או אחד הוא אונס אונסים אותו לעשות משהו אומרים תעשה עבירה ולא אנחנו נורגים אותך

אז כתוב

שאונס רמונפאצ'ה יעשה את העבירה

מה קורה אם הבן אדם הזה גם כן רוצה גם כן יש לו גם רצון לעשות את זה גם

מגיע גוי ואומר לו או שתחלה שבת

או שאנחנו נהרוג אותך

אז הוא

אז מה הדין?

צריך לחלל שבת, אוינס אונס חמונפאצ'ה

אבל מה קורה אם הוא גם כן בא לו גם כן אתה יודע אם כבר אני גם כן מסכים שאני רוצה גם כן לעשות את העבירה הזאת לחלל שבת

מה דעתך על הבן אדם הזה?

האם אומר רוחון וסרמן פה לא נאמר אוינס חמונפאצ'ה

בגלל שפה אתה לא עושה מאה אחוז נטו בשביל האונס

אתה גם כן רוצה לעשות את זה פה לא נגיד אוינס חמונפאצ'ה אוינס חמונפאצ'ה אנחנו אומרים כשאתה לא רוצה בכלל לעשות את זה

אבל פה גם אם הגוי לא היה אונס אותך לעשות את זה היית עושה את זה אז פה זה לא נקרא אוינס חמונפאצ'ה

כך אומר רוחונות וסרמן אבל מה קורה בפיקוח נפש?

מה קורה בפיקוח נפש?

אז יש סיפור בהגמור ובמנוכה סמחדל הגמור אומר סיפור כזה

היה בן אדם שדייג, שהיה לו רשת, רשת גדול,

והוא שמע שיש תינוק בתוך המים.

הוא צריך להציל את התינוק הזה.

וחי בהם, מצווה בכוח נפש,

הוא צריך להציל את התינוק הזה.

אבל גם בתוך, הוא יודע שבתוך,

שייצא לאבד דגים.

והוא מעוניין בזה, הוא אומר, יאללה, גם מצווה, גם פרנסה,

למה לא?

מה דעתך,

האם הבן אדם הזה עושה עבירה או לא?

הוא מציל את התינוק,

אבל גם כן בצד, עושה בוכטה בצד.

הוא מתכוון,

הוא מתכוון גם לזה וגם לזה.

מה זה אסור?

יעשה את זה או לא?

הוא נקרא מחלל שבת או לא?

הוא לא מחלל שבת. למה? הוא רוצה לחלל שבת.

ובכוח נפש אבל אמר שאחד שהוא אינס,

ויש לו קצת רצון בזה עצמו, הוא לא נקרא אינס.

אז נכון מה ההבדל? הוא יחלל שבת, אם הוא ייהנע מזה.

מה?

אם הוא ייהנע מהדגים האלה, הוא יענה.

אז ליהנות מהדגים האלה, למה?

האם מותר ליהנות מהדגים האלה?

אם זה מותר, זה מותר, אתה לא יכול...

הרי יש הלכה,

אם יש, כתוב, אם יש חולה,

מותר לך ממים בשביל חולה, בכוח נפש.

עכשיו חיממת, לא יודע, דוד שלם ממלא מים, כן?

עכשיו אני אחר כך, מותר לשתות את הקפה הזה?

מותר.

בגלל שזה היה מותר ביתר, זה עשו ביתר.

למה חילול שבת? למה לא? זה לא נושא עץ, זה לא יכול להיות שבת.

למה? זה היה?

לא, זה מותר, בגלל שזה לא חילול שבת.

כל מה שאסור ליהנות מחילול שבת, זה דווקא אם זה נעשה באיסור.

פה זה נעשה בהיתר.

אסור להתחיל לעשות גם בשבילך, נכון.

אבל אם עשו את זה,

שם זה משהו אחר, בגלל שבמים...

כן, נכון.

לא, אסור לו לבשל בשבת. לא, אסור לו לבשל בשבת. סתם, יש פה תינוק בתוך המים.

זרקתי את זה, אמרתי, תן לי מה.

בואו נעשה גם מצווה וגם פרנסה. זולק את זה בפנים, יוצא, מוציא את זה.

עומד הגמור, בסדר גמור, הבן אדם הזה.

אם הוא לא יעשה את זה, בכל מיגו יעשה עבירה. מה זאת אומרת? זאת אומרת, אם הוא יעשה את זה, הוא יעשה עבירה של התינוק.

אם הוא יעשה את זה, התנועה של התינוק.

הוא מתכוון, הוא מתכוון לעשות את זה.

למה הוא עושה עבירה?

או שהוא משאיר את התינוק באומיין את העבירה, כי לא מצאו דגים. לא, אז אנחנו, תעשה, תעשה בלי התכוון של הדגים. לא, כתוב, גם הוא מתכוון, הדגים הוא פטור.

אני אגיד שהוא יעשה מציא לתינוק, יעשה מצווה ועבירה, כאשר שהוא יעשה כל מי שירת עם עבירה.

אני אומר, את הדגים הוא ישאיר לעצמו,

הרב יושב תולדים לעצמו,

ולא יעשה להם כל שימוש עד לאחר זאת השבת.

בין כך, איך תאכל דגים, צריך למשל אותו.

אנחנו באים לדון אם הבן אדם הזה חייב קורבן חטאת, הוא חטא.

השאלה היא אם צריך כפרה.

האם הוא צריך כפרה או לא? עומד הגמורה, אנחנו פוסקים, לא צריך כפרה. למה?

שלמעשה, הוא עשה פה מעשה של התר. אה, התכוונת גם כאיש לעצמך?

אז התשובה היא,

שבאוינס, כל ההתר של אוינס

הוא שהכוונה, שאני לא רציתי לעשות את המייס הזה בכלל.

אני, המייס הזה לא רוצה לעשות.

רק אז יש התר של אוינס.

אבל אם אתה כן רוצה לעשות את המייס הזה, יש לך אינטרסים אישיים לעשות את זה,

אז אתה כבר לא יכול להגיד שאתה אוינס.

אז נופל, מתפורר כל ההתר של אוינס. כל הבניין של אוינס הוא שאני לא רוצה לעשות את זה.

הוא שם בזה כדור בראש, תעשה את זה או לא. אני לא רוצה לעשות.

אבל אם אתה בסדר, אתה מחייב להגיד, אני גם רוצה, אז כל האוינס נופל,

עומד בכל און. אבל בכוח נפש,

זה לא בגלל רוצה או לא. אני רוצה בכוח נפש, אני רוצה לעשות את המייס הזה.

אני רוצה לחלל שבת.

כי יש לי מצווה לחלל שבת, להציל את היהודי.

אתה לא יכול להגיד שיש לי רצון לחלל שבת

רק מותר לי לחלל שבת בגלל המצווה

אז מה קורה אם אחד נוסע ב... לא יודע, צריכים לשאול רבנים מה הדין אחד שצריך לבוא ממקום למקום יש לו אמבולנס של הצולר, הוא צריך להציל מישהו ובכך הוא צריך להגיע ממקום עומד, דווקא זה משתבר מגיעה איזו קריאה להצלה

אני אקח את הקריאה הזו, אני בקר צריך ללכת לבננסון לבקר את החבר שלי שם

אני אקח את הקריאה, הוא נוסע

אז רגע, אתה נוסע בשביל החולה או בשביל לבקר את החבר שלך?

מותר.

למה?

בגלל שלמעשה אני רוצה, ההתר של פיקוח נפש

זה לא בגלל שאני לא רוצה לדבר, אני רוצה לחלל שבת, בוודאי.

רק יש לי מצווה לחלל שבת וחי בהם לצאת החבר שלי.

אז בואי נס שכל ההתר הוא שאני לא רוצה לעשות את הפעולה הזאת אז אם יש לך אינטרס אישי זה לא נקרא שאתה לא רוצה, אתה כן רוצה 50% אז נופל כל ההתר

אבל בפיקוח נפש ההתר הוא לא בגלל שאתה לא רוצה לעשות, אתה רוצה לעשות

רק מותר לך לעשות בשביל להציל, כן?

אז פה לא אכפת לי שיש לך אינטרסים אישיים גם אם אתה רוצה להציל דגים וגם לבקר את החבר שלך בבית חולים.

אז יש פה שתי הבדלים עצומים בין פיקוח נפש לזה. עכשיו,

מה?

אם אחד עכשיו צריך פיקום באמת השמיים לאכול

למה הוא צריך? פיקוח נפש.

בשר צלוי.

כן.

כן.

לכתחילה הם עשו את זה בשביל החולה? אסור לך להתחיל לעשות גם בשביל שנינו זה בגלל ששמה כל חתיכה זה עוד עבירה אתה מבשל עוד אתה מה?

כן, מותר.

כן, מותר, כן. לא.

בגלל שעשו את זה ביתר.

עשו את זה ביתר, זה לא חילול שבת.

עכשיו,

עכשיו, אז, אז, טוב. אז עכשיו אנחנו ראינו פה את ההבדלים האלה בין שני הדברים.

עכשיו, יש פה עוד דבר

שרואים את ההבדל בין העניין הזה של אינס ופיקוח נפש.

מה קורה?

יש סוגיה שלמה

ב...

זה נקרא תלוי וזובין זוויני זוויני. נסביר את הדבר הזה.

מגיע בן אדם ואומר לך,

אני רוצה שתביא לי את היהלום הזה. יש לך יהלום?

אני רוצה את היהלום הזה.

ולא, אני אוהב אותך.

אז זה נקרא תלוי ויוהיב.

אני אומר לך,

לא תביא לי את היהלום הזה, אני אוהב אותך.

ואתה נותן לו את זה.

מה אתה יכול לעשות?

האם המתנה חל או לא?

מה דעתכם?

רגיש עודד ואומר לך, אתה רואה את היהלום הזה? תביא את זה, אבל לא, אני הורג אותך.

נו, מה, אתה רוצה למות? זה ייקח, לך.

טוב, אחרי קצת זמן אתה תופס אותו, תביא את היהלום.

נו, נתתי לי את זה כבר.

מה אתה אומר?

זה מתנה או לא?

נו, מה דעתכם?

לא, אז עומד הגמור הזה לא נקרא מתנה. הוא לא התכוון בכלל לתת לך את זה.

הוא רוצה לצאת את החיים שלו.

לכן זה לא מתנה.

טוב, אם התייאשת זה סיפור אחר. לא יודע אם התייאשת.

עוד סיפור.

לא, לא התייאשת. אני אקרא להמשטרה, אני אתפוס את עצמך ככה. אבל זה לא נקרא מתנה.

אבל תלוי וזובין זוויני זוויני. זאת אומרת, אתה מגיע לבן אדם ואומר לו, תשמע,

תמכור לי את הדבר הזה,

ולא אני הורג אותך.

והוא מוכר לך את זה ולוקח את זה כסף, והוא אומר לך, זה חל.

למה?

בגלל שאף פעם בן אדם באמת לא רוצה למכור.

למה אתה מוכר דבר?

שאתה צריך את הכסף, אין לך רצון למכור.

בכל זאת זה חלה מכילה.

מי רוצה למכור?

כל היום רוצים להחזיק את החפצים אצלך, כן?

אז בכל זאת, אז כל העניין של מכילה זה בגלל שאתה מוכרח.

אז גם אם אתה מוכר בתוך, תחת איום ששודד, זה גם נקרא, אבל מתנה?

זה לא נקרא.

זאת אומרת, מגיע בן אדם ואומר, תשמע,

תביא את המתנה הזאת,

אבל לא, אתה תמות,

אני ארוג אותך, ואתה נותן לו את זה.

אומר את הגמור, זה לא נקרא מתנה.

מה קורה? לא בדיוק ככה. הוא לא אמר לך, תביא את היהלום.

הוא מגיע לך, הוא אומר, תשמע, אני רוצה להרוג אותך.

אני בא להרוג אותך.

סתם, אתה יהודי, אני שונא יהודים,

אני רוצה להרוג אותך, כן?

ואתה אומר, אתה יודע מה?

לא כדאי לך להרוג אותי. יש לי רעיון.

אם לא תהרוג אותי, אני אתן לך פרס, אתן לך מתנה.

נו?

הוא אומר, כן, איזה מתנה? תן לך יהלום.

אבל כל הזמן תוריד את הרובה,

תשים, תשים, תוריד, תוריד את הנשק.

זהו, תכבה, שים על זה, אני אביא לך את היהלום.

אז אתה הולך, אומר, ילד טוב,

אתה ילד טוב ששמת את זה, עכשיו אני אביא לך יהלום. אתה הולך להביא את היהלום, תן לו את זה.

האם זה חל המתנה?

מה?

זה חל, מה ההבדל?

אם הוא אומר לך, תביא את היום ולא נהוג אותך,

לא חל.

אבל היא אומרת, אז סתם, בא לי להרוג אותך, ואתה אומר, יש לי רעיון, רגע, לפני שאתה רוגע אותי, חכה, חכה, יש לי איזה פרס בשבילך.

אל תרוג אותי, תקבל איזה מתנה.

מה?

מה זאת אומרת?

אתה אומר, הם מזהים שני הסיפורים אותו דבר?

נו, מה אתה אומר?

יפה מאוד.

אומר בית יוסף,

בסימן רה, הוא אומר שלא,

שלא הוא צודק.

למה?

שהעניין, ושמואל רזובסקי מסביר את הדבר הזה, הוא אומר ככה,

שתלוי ביואיב,

אני אומר לך, תביאי לי את היהלום. אתה שומע אותי? תביאי, אבל אני אוהב אותך.

אז מי רוצה, אתה רוצה, אני לא רוצה לביא את היהלום.

אז מי היוזם של נתינת היהלום?

השודד.

לא, אני.

אני לא מתכוון, הפעולה הזאת, אני לא מתחבא לפעולה הזאת בכלל.

הפעולה הזאת, אני לא רוצה לעשות.

אבל כשאומר לך, תשמע, אני עולג אותך.

זהו, נגמר.

עכשיו, אתה רוצה לפדות את עצמך על ידי היהלום.

אז מי יוזם את נתינת היהלום הזאת? אתה.

אז זו נתינה.

נכון, יש לך כל מיני חשבונות שאתה רוצה לחיות, בסדר.

אבל,

לא הבנתי, אחד שעושה ביטוח חיים. למה אתה עושה ביטוח חיים?

אני רוצה לחיות.

בסדר. אתה תגיד, אני לא רוצה, אני מפחד למות.

אז כל פעם שאתה נותן כסף בשביל לא למות, כן?

אז תגיד, אני לא רוצה לתת כסף, אני מפחד למות.

תודה רבה, אבל זה רעיון שלך לתת.

הבנת?

אתה לוקח שומר שיאציל אותך מגנבים, משודדים.

אני לא רוצה את הדבר הזה, אני מפחד למות.

בסדר, אבל אתה רצית לתת את הכסף.

אז לא אכפת לי שהסיבה למה אתה רוצה לתת כסף, בגלל שאתה לא רוצה למות.

אבל זה רעיון שלך.

אז אתה יזמת את הרעיון הזה, אז לכן זה נקרא מתנה.

אבל אם הוא אומר לך, אני לא שואל שאלות, אתה תביא לי את היהלום הזה ולא את התלמות.

אז מי היוזם של הרעיון הזה, של נתינת היהלום?

השודד, לא אני. אז זה לא נקרא מתנה.

אז זה ההבדל בין אוינס לפיקוח נפש.

באוינס, איך אנחנו יודעים מתי אנחנו משתמשים בכלל של אוינס,

מתי אנחנו משתמשים בפיקוח נפש?

הבדל מאוד פשוט.

תלוי מה היה הסיפור.

האם היה הסיפור ככה? הוא אמר לך, תשמע,

אתה תעשה את הפעולה הזאת,

ולא אני עורר אותך,

זה אויניס שחמונה פאצ'י. למה?

שאני לא רוצה, הפעולה הזאת, אני לא רוצה לעשות.

אני לא רוצה את הפעולה הזאת, אין לי שום רצון לעשות את הפעולה הזאת.

אני לא מתחבל לסיפור הזה.

לכן אני פתור.

אבל פיקוח נפש,

פיקוח נפש,

הוא אומר לך, אף אחד לא אמר לך לחלל שבת, אף אחד לא אמר לעשות את הפעולה הזאת.

אתה רוצה לחיות, ואתה אמרת, אני רוצה לחלל שבת כדי לחיות.

מי יזם את הרעיון הזה של העבירה? אתה.

אז זה לא רק האונס, זה היתר חדש של פיקוח נפש.

ולכן פה יש לו כללים אחרים.

עכשיו בוא נחזור לסיפור שלנו כאן.

של היהודי הזה שהיה בסיביר,

וזה לכאורה עושה נפקימינה מאוד גדולה בין שתי ה... מה בדיוק היה הסיפור? אני לא זוכר בדיוק מה אמר המפקד,

אבל לכאורה זה תלוי בזה.

הרי להיות בסיביר זה פיקוח נפש, נכון.

מה המפקד אמר לו?

האם המפקד אמר לו בהתחלה, תשמע יהודי,

או שתחתום פה,

אני רוצה שאתה תחתום פה, שמעת? תחתום פה,

ולא, אני זורק אותך לסיביר ותמות שם.

אז פה המפקד הוא היוזם של החתימה.

הוא רוצה שתחלל, שתעשה את העבירה הזאת.

זה כבר סיפור של אוינס.

הבנת? זה כבר סיפור של אוינס.

אבל אם המפקד לא אמר לו לחתום, הוא אמר, שמע,

אתה עכשיו בסיביר, אתה תמות.

אתה רוצה למות,

אתה רוצה לצאת, אתה רוצה לצאת, בסדר.

יש את הרעיון שלך לצאת.

אם אתה חותם,

אם אתה חותם,

אז אתה משוחרר, בסדר. אתה לא צריך לחתום, לא אמרתי לך לחתום.

זה כמו שאתה יוזם את הרעיון לתת את היהלום לשודד.

אז אתה יוזם את הרעיון הזה, אתה יודע מה, אני אחתום.

אז פה זה לא אוינס.

זה קביעה.

נכון, אז גם בסיכוי של יהלום זה סוג של קביעה.

אתה יודע שיש פה שודד מסתובב בבית,

והדרך האחד להשתחלל מבן אדם זה לשלם לו, לצאת.

זה גם סוג של.

אבל השאלה, האם הוא אומר לך לעשות את הפעולה הזאת או לא?

זאת אומרת ככה.

או הנה, זו כוונה שאני לא רוצה לעשות את הפעולה הזאת.

אין לי שום קשר לפעולה הזאת בכלל.

אין לי שום קשר לפעולה הזאת בכלל.

כן, אז שם זה לא נקרא אווירה בכלל.

זה לא נקרא אווירה.

אבל,

ולכן זה לא נקרא נתינה, לא נקרא שנתתי את היהלום הזה, לא נקרא שעשיתי את העבירה הזאת. אני לא מחובר למה לעשות את זה בכלל.

בכוח נפש,

שם אתה רוצה לחלל שבת, אף אחד במעלה חלל שבת, והאדם שהולך למות

הוא חייב לחלל שבת.

מישהו אמר לך לחלל שבת? אל תלך לשבת ותמות.

אתה יוזם איזשהו רעיון, אתה יודע מה?

בוא נחלל שבת ואני אצא מזה.

בוא נתת ליהלום לשודד הזה.

זה לא נקרא אוינס, בגלל שאתה רוצה לעשות את זה.

עכשיו, אתה לא מסכים.

זה לא בדיוק אותו דבר, אבל חייב להיות כזה חלוקה. זה החילוק הזה, רואים מה בית יוסף.

בית יוסף אומר את החלוקה הזאת מאוד פשוט. הוא אומר שאם אני אומר לך, תביא את היהלום, ואללה אני הורג אותך,

אז אני לא נתתי ליהלום, אז זה לא נקרא טינה.

אבל אם הוא אומר לך, תשמע, אני הורג אותך, זהו.

אני הורג אותך, אתה יודע מה?

אז אתה אומר, לפני שהורגו אותי, אני יש לי רעיון, רגע.

אני אתן לך כסף. אני רוצה לתת לך כסף.

אז מי יזם את הרעיון של הכסף?

אתה.

אז אתה נתת את זה. אז אל תגיד שלא נתת.

נכון הסיבה למה נתתי בגלל שהיה לך כל מיני חודשים שאתה רוצה לחיות בסדר אבל מי חשב על הרעיון הזה לתת? אתה.

אז אתה זה נראה שאתה עשית את זה

נכון

אז עכשיו אתה אומר שאין כל כך הרבה אתה שואל אין לי באמת כזה רצון נכון?

ורגע נכנס שודד לחנות ואומר לך תמכור לי את הדבר הזה ולא אני הורג אותך

זה לא למכירה סליחה אני לא מוכר את זה

זה לא למכירה אני מוכר דברים אני לא מוכר

הוא אומר תשמע אדוני

תמכור לי

עומד הגמורה המכירה חלה

רגע אבל לא רוצה למכור עומד הגמורה יש קצת רצון שם יש טיפה רצון אתה מקבל כסף

זה מספיק רצון.

אני לא רוצה למכור את זה. יש פה איזו תמונה של הסבא שלך, לא יודע, משהו מאוד זה. הוא נותן לך מחיר מלא,

אבל לא רוצה למכור, זה שלי, אישי. אין מה לעשות, הוא מת הגמור, זה חלה, המחירה חלה.

היי, אני לא רציתי,

אבל כמה רצון אתה צריך כבר, אתה מבין? זה השאלה, כמה רצון צריכים בשביל לעשות קניינים. הוא מת הגמור, אף פעם בן אדם לא רוצה למכור.

בן אדם מוכר, הוא לא רוצה למכור, הוא בן אדם רוצה ל...

הוא עושה את זה מתוך מצב כלכלי, הוא מצב קשה,

הוא צריך למכור.

וזה מספיק.

בן אדם מוכר בית.

אחרי קצת זמן, למה אני חוזה בך? למה חוזה בך?

הייתי לחוץ לכסף, הייתי צריך למכור.

אני רוצה לחזור בי.

אין מה לעשות.

אבל לא רציתי, המצב הכלכלי שלי חייב אותי לעשות את זה. לא משנה, זה כבר, זה חל.

אז לא צריך כל כך הרבה רצון שיחול. צריכים איזה כמות מסוימת של רצון.

זהו מתנה, כי מתנה אמורה לבוא דוגמה בלי שתתקבל שום תמורה.

אוה, זהו.

לכן במתנה...

או במקרה הזה,

כן.

כן.אז יש לו עדיין איזושהי תמורה שהוא מתקבל לזה שהוא נותן את המתנה.

כן.

לא מתנה למאספק. אם במתנה זה לא צריך להחזיר ברצון.

ככה נקי, בלי שתקבל אותו שום דבר.

זה החינוך.

נכון, נכון. לכן במתנה,

אם הוא הכריח אותו לתת לו מתנה,

זה לא חל.

מה? הוא אומר לו, אם תן לך את היעלון הזה, אל תערוג אותי. כן. זה שהוא לא אוהב אותו, הוא כאילו נותן לו תמורה כבר.

אוקיי?

בעצם זה שהוא אומר לעצמו, אני אתן לו את זה, הוא לא יעבוד את התמורה שלי.

אתה אומר, קיבלת חיים, זה המחיר המלא שלך. קיבלת מזה כאילו תמורה, זה לא סופר, זה לא שאתה נותן לו רע. זה לא מדויק, בגלל שאם ככה...

זה לא דומה, זה קצת עולה. למה פה תקריא את החיים?

נו, ואם אני אומר לך, תשמע, תביא את האיילון ולא נרעג אותך, גם כן קיבלתי חיים.

למה?

זהו, זה החילוק.

זהו, אם אני אומר לך,

תביא את האיילון ולא נרעג אותך,

כן?

אז פה, אני לא יכול לתת, אין שתי אופציות פה, אני לא נותן לך לבחור.

אדוני, אני חתכתי פה,

תביא את האיילון, נקודה.

אז אין פה, אני לא רוצה איילון בכלל. אז פה אין לי שום יוזמה לתת לך את זה. נכון, במקרה השני, אבל במקרה השני,

כפי שאתה מציע את המטרה, כי יכול לעשות לאדם. זה יוזמתך.

נכון, טוב, אתה מסביר טוב, אתה ככה, זה, נכון.

נכון, נכון.

נגיד, תודה רבה, וזה ארבע רוצים לך לדאוג. פה יש לך איזשהו צד שענה בכל זאת. נכון. אז יש קצת יותר, נכון. נכון, נכון, נכון.

זה לא עוד אמצעי ללא מטלה. אם נתתי למישהו מטלה, והוא נותן לי מטלה, זה לא שלא הבאתי לו מטלה.

אז לא הבנתי. מה, מה, מה אתה, נתת מטלה, מתת מה? זה נגמר. מה, מה אתה, אי אפשר להגיד שאם קיבלתי לחיי בתנועה, מה שהבאתי לו, אם הוא אמר לי, אני הורד לו למטלה, אני באתי את העציר ואמרתי לו.

אם הבאתי לו את זה לא אומר שזה לא מתנה, בגלל שהוא יעבוד מחיים?

לא, נתתי לו מתנה. הוא הביא לו מתנה, זה לא אמר שלא.

אבל נתת לו. רציתי לתת. זה רעיון שלך לתת. אף אחד לא ביקש ממך ילום הזה.

היית יכול למות. למה הצאת לו את ה-ילום הזה?

יפה, אז לכן זה חל.

כן, אבל זה לא על המליאה שקיבלתי את החיים ממנו וזה לא מתנה. לא, בסדר, הוא רוצה סתם להמתיק את זה, שלמעשה, כנגד ה...

זה שהוא הכריח אותו,

אז הוא רוצה להגיד, למעשה, קבעת החיים במתנה.

אנחנו לא צריכים להגיד את זה, לא זה אבות. אבות הוא כמו, כמו שאתה אומר, שברגע שאתה יזמת לתת את זה, זה הרצון שלך לתת את זה, זה נקרא שאתה נתת את זה. כן.

מה זה משנה אם הוא יזם או לא יזם? אם זה באונס או אם זה... זה גובה, נקודה.

לא. אבל בשני מקרים זה נחשב כפיקוח נפש, לא?

לא, זה מה שאני אסביר לך עכשיו. זה ההבדל בין פיקוח נפש לאונס. זאת אומרת ככה.

אונס הכוונה, או אינס הכוונה,

שאתה לא רוצה לעשות את הפעולה הזאת בכלל,

והוא מכליח אותך לעשות את הפעולה הזאת, הספציפי הזה. הוא לא אומר לך כמה דברים, הוא אומר זה.

זה תעשה. שמעת?

אז אם אתה לא... זה לא פיקוח נפש, זה אוינס.

זה לא פיקוח נפש, זה אוינס.

זו לא עבירה בכלל.

ואם אחד עשה את זה, בגימי עבירות חמורות, הוא לא צריך לעשות תשובה.

הוא לא צריך, לא עונשים אותו. בגלל שהוא... לא, לא, לא.

זה שעשה עבירה, מישהו אמר לו,

תעשה עבודה זרה. ולא, אני אוהג אותך.

ולא עמדת בניסיון, ועשית עבודה זרה,

לא עונשים אותך.

בגלל שאני לא יזמתי את העבודה הזרה, אני לא רציתי לעשות עבודה זרה.

הוא החמיר אותי.

אז אתה לא... אני לא עשיתי עבודה זרה.

אבל אם אחד היה חולה אנוש,

ואמרו לו, הדרך היחידה שלך לצאת מההחלה הזאת עד לעבודה זרה,

אז אף אחד לא אמר לך לעבודה זרה. אתה יזמת את העבודה הזרה שלך.

אז אתה חייב... אז אתה מקבל עונש.

אתה יזמת את זה, אתה שעשית את זה, אתה לא יכול להגיד שמשחר עשה את זה. למה זה לא יקרה פיקוח נפש?

מה?

גם מה שההצלות...

מה כל סכנה זה מפיקוח נפש?

לא, אין לו הצלה אחרת, לא יעשה את זה.

בסכנה?

כן. באומץ?

לא, זה לא...

באיזה סיפור?

אם הצלה שלך רק אבל לא זרה, זה נקרא פיקוח נפש?

נכון?

אבל אני מדבר בעבודה זרה. בעבודה זרה, אתה אסור לך לעשות פיקוח, להסיר את עצמך בעבודה זרה.

אבל זה יקרה אונס?

לא, זה לא רק אונס.

אין לך את הפריבילגיה הזו של אונס. למה?

שאונס זה רק נחשב שלא עשית עבירה בגלל שהכריחו אותך לעבוד עבודה זרה.

אבל פה אף אחד לא הכריח אותך. הרופא אומר לך, דע לך,

יש כזה איזו תרופה,

זה קשור לעבודה זרה,

תעשה את זה.

מי ביקש ממך לעשות את זה?

מי, הוא לא, אף אחד לא אמר לך זאת עבודה זרה.

אז מי יזם את הרעיון הזה?

אתה יזמת את זה, כמובן על ידי המלצת הרופא,

אז על זה אתה צריך לקבל אונש,

בגלל שאתה למעשה יזמת את הרעיון הזה של העבודה זרה.

אז יש פה יסוד גדול בין אונש לעבודה זרה.

עכשיו,

בוא נעסור לסיפור שלנו.

אחד, מה הסיפור שלנו? פתחנו עם שאלה

של החפץ חיים, שואל בספר מארחן ישראל,

אומר מה קורה אם יש לנו חייל בצבא הרוסי,

שחייב לשמוע למפקד ולא הוא ימות,

והמפקד אמר לו אתה צריך לחפור בור,

והחבר צריך לחפור את הבור השני,

האם מותר שהחייל אחד יגיד לשני תעשה את הטובה, תחפור בשבילי,

ופעם אחרת אני אחפור בשבילך.

האם מותר ליהודי לחפור בור בשביל החבר שלו,

להציל אותו מהכדור שהוא יקבל בראש מהמפקד אם לא יבוא, זאת אומרת, אני רואה יהודי שעכשיו עומד לפני סכנת נפשות,

אם הוא לא יעשה את זה, הוא יקבל כדור בראש.

האם מותר לי לחלל שבת בשבילו,

או לא?

אני אומר לו, אתה יש לך בעיה עם המפקד,

תעשה לבד, אני לא עושה עבירה בשבילך,

יש לך בעיה?

תסתדר לבד.

אני לא מחלל שבת להציל אותך מהעוינס של המפקד.

נכון, יפה.

למה זה לא פיקוח נפש? למה זה עוינס? מה הפשט פה?

זה מה שאנחנו רוצים לקרוא. אומר החפץ חיים, אסור לך לעשות את זה.

שאלנו שהרי בפיקוח נפש מותר, מה זה?

הרב לא מזמיר את השאלה טובה, מה הציבו את הכול?

חסרים פרטים.

השאלה היה... מה אמרת בכלל זה בשבת קודם? אה, סליחה, לא, דיברנו על זה קודם.

בסדר, מדובר בשבת, כן, ודאי.

מדובר בשבת

שהמפקד אמר לשתי חיילים. חופרים בשביל מה את הבורח? בשביל המלחמה, ככה היו אז יורים. היו חופרים את ה... שוחות.

מה זה? שוחות.

אז כל אחד, אז המפקד מחלק תפקידים.

אתה פה, אני פה,

והיהודים צריכים לחבור שבת, ולא זה פיקוח נפש. אם לא יהרגו אותם. יהרגו אותם, כן. אין חוכמות.

מי שמצטרפה ולא עושה, הורגים אותו. הורגים אותו.

אומר חפץ חיים ומה. כן, הוא ציווה על שני היהודים. אז זהו, אז זהו. הוא לא, הוא אמר לשניהם,

אתה תעשה פה, אתה תעשה פה.

עכשיו, בסוף היום הוא לא, המפקד לא יודע מי עשה את מה.

אז אתה יכול לעשות קונץ,

ש... ממעט בחילול שבת.

זה לא ממעט בגלל... למה לא?

לא, מה זאת אומרת? אם אחד עושה פחות חילול שבת, זה מיעוט בחילול שבת. לא, אבל צריך לחפור

ארבע מטר.

אחד יעשה את הארבע מטר, הוא ימעט בחילול שבת של השני.

אבל הוא יוסיף עוד שתי מטר.

אבל הוא ימעט בחילול של אחד שעוד שתי מטר. אבל אתה תוסיף עוד שתי מטר להצמחה.

כן, אבל הוא בלבלבל אחרי כבר עושה והוא מחויב לעשות, ואם לא יהרגו אותו. אז אצלו זה פיקוח נפש. יפה, אבל אבל כל מטר... אבל הוא קידי אבל, תן לי לדבר.

אז קודם כל, הוא כבר נכנס לבוץ.

אז אחד צריך להיכנס לבוץ, ודאי.

עכשיו,

האם הוא משחרר את השני או לא, במידה ויעשה הכול? כן. אחד שלא יעשה, אם שניהם לא יעשו, שניהם ימותו.

אם אחד יעשה במקום שתיים,

לא ימותו שניהם. כן. עכשיו הם עושים את החפירה. כן.

אחד עושה, הוא משחרר את השני מחילול שבת.

זה אנוס ומוכרח,

ומותר לו לחלל שבת.

מותר לו לחלל שבת.

השני לא מוכרח.

למה?

כי הוא יכול להשתחרר אם השני יסכים.

עכשיו, למה שהוא לא יסכים?

נכון יראה אחד מהם או שיפיל לו גורל.

ואם הם מסוגלים,

אם הם מסוגלים, זאת אומרת, אם אחד מסוגל לעשות את הארבעה מטר,

אם הוא לא מסוגל,

אז לא מסוגל,

אבל אם הוא מסוגל לעשות את הארבעה מטר,

חובה על אחד מהם לפתור את השני.

אפשר גם להגיד ששניהם למעשה אנוסים.

אפשר להגיד, אבל זה לא נכון,

כי מצד המציאות,

אם אחד יכול לעשות את הפלחה, אז הם לא אנוסים.

אחד לפחות אנוס. מי האנוס זו שאלה, אבל אחד לפחות אנוס. זה ברור.

אבל אני לא מבין, אבל כל... רק הבנת את הניתוח.

כן, כן, הבנתי.

אבל זה לא עבירה אחת, זה הרבה עבירות.

מה הקשר? בן אדם כל חפירה זה עוד עבירה.

אבל אחד אנוס ודאי, אנוס פתוח. על שתי מטר,

לא על יותר.

לא, לא, לא.

אם אני עושה שתי מטר,

אני עשיתי שתי מטר שלי,

המפקד יבוא, הלו, מה קורה פה? הוא עומד, שמע, אני אעשה את זה שלי, הוא יקבל כדור, לא אני.

כן, כן, אבל האינוס זה כלפי החפירה.

האינוס הוא לא כלפי שניהם.

האינוס הוא לא חייב ששניכם, אם אני אתפוס,

שניכם לא עושים, אני אעביר את שניכם.

הוא אמר להם,

הוא עמד שכל אחד מסוגל לעשות שתי מטרים, ולכן הוא עמד אותם ככה.

אבל האינוס הוא אינוס, מה פירוש?

שהם חייבים לעשות את הארבע, שניהם או אחד מהם, או לא משנה, תגמרו לי את זה. לא גמרתם, אני עולה בכם, תשארו בפנים.

טוב, אז עכשיו, אם אחד

אם אחד מסוגל לעשות,

אז האינוס שלו נמשך, והוא פוטר את חברו מצד האינוס, והוא אומר לו, אמרת,

פעם הבאה,

אם יבקשו מאיתנו, אם זה עבודה תמיד, ימידים כסדרן. אני אמלא אותך. אני אמלא אותך.

אז עכשיו, אני לא יודע, לכאורה הוא לא אמר להם ככה, המפקד הוא שתי חיילים, ארבע מטר, אז איזה מובן? שתיים חיילים. אתה אמרת לי שהוא לא חייב, כבר אמרת, שאתה אמרת. שמע, שמע, שמע. שהוא לא חייב ששניהם בדווקא יעשו.

הוא אמר, אתם שניהם תעשו, אבל הוא לא אמר, בדווקא.

נכון. שמעת? כל אחד עושה שתי מטר. לא. רק לעשות את זה, הוא לא אמר.

אבל אני... תקבל את הסחורה. שנייה,

אם אני עושה את השתי מטר שלי... כן, זה הפסקת.

אני מפסיק.

כן. אני אקבל כדור בראש עכשיו?

לא.

לא. יפה מאוד. לא, גם יכול להיות...

אז אני, מה שעשית עכשיו, השתי מטר הראשונים... שמעתי, אבל יכול להיות,

בלשון שאתה אמרת, אתה יכול לשנות אותו כל רגע. כן. בלשון שאתה אמרת, שניכם תעשו את העבודה,

אז זה לא מעניין אותה, אתה יוצא את העבודה משניהותה.

בשבילי העבודה פחות מארבעה מטר, זה לא עשיתם.

כי אני לא אמרתי אתה תעשה את השתיים מזמאן ואתה את השתיים מימין.

זה לא אמרתי.

אני אמרתי, אתם שניכם תסיימו את העבודה.

ממילא אם שניכם לא סיימתם,

מה אכפת לי מי עשה את הריב, הוא בגיהנום או בגן עדן?

אבל אתם לא סיימתם.

אז שניהם יקבלו את ה... יכול להיות. אתה יודע, גוי זה לא אחד שחושב כמו יהודי וברחם.

לא ברחמנים.

טוב, אני לא חשבתי על כל ה... זה דבר. בוא, אני רוצה לקרוא את הלשון של החפץ חיים.

או, שייקרא לשון מדויק שאי אפשר לחזור בו. כן, מדויק. כן, ככה. לא, שאי אפשר לחזור בו. כי הבעיה שלי... מה שכתוב, כתוב.

מה שכתוב, כתוב.

אולי הוא... ככה הוא מצטט.

ככה כתוב בספר מחנה ישראל, פרק ל'.

אם יכול להקטין את חילול שבת והוא מוסיף בה מרצון עצמו, הוא נקרא מחלל שבת.

אפילו הוא מתכוון לעשות טובה לישראל אחר שלא יחלל שבת. כגון

שהוטל מהממשלה על שני אנשי הצבא שיעשו חפירה בקרקע,

לא יוכל אחד לומר לחברו,

עשה גם בשבילי,

ויגמול לך פעם אחרת עבור זה.

משום דעל חלקו שעשה כבר לא ייקרא על זה בשם מחלל שבת.

כדי שהיה מוכרח בזה.

מה שאין כן, אם יעשה אתה ברצונו עבור חברו,

זה עכשיו נקרא מחדש שבת.

ותאמו חזל, אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברך.

כתב בשביל שיזכה אותך, כן. לא אומרים חטא,

לא אומרים חטא, חטא. לא אומרים כתב של... זה לשון של החביץ חיים. רגע, חכה, תחזור על השם בהתחלה,

המדינה שמה, השלטון מאמר, כן.

כגון שהוטל מהממשלה על שני אנשי הצבא שיעשו חפירה בקרקע.

לא יוכל אחד לומר לחברו... די, די.

ששניים יעשו.

השאלה פה זה האם שניים. לפי הלשון,

הם צריכים ביחד. לפי הלשון אפשר להלביש שני מובנים.

או ששני חברכם כל אחד יעשה חלק,

שתיים-שתיים. ולא ייפטר אחד מכם, כי זה עונש גם. לא רק אני רוצה שפה תהיה חפירה של ארבעה מטר,

אני רוצה גם ששניכם תעשו.

זה הציור

שמעמיד החפץ חיים. כן. אבל אם הציור, כמו שאני העמדתי,

שאומרים אנחנו רוצים את החפירה,

אני אומר שהחפירה לוקחת שני בני אדם כי אחד לא מסוגל,

אז פה זה יהיה דין אחר. נכון.

הוא כבר לפי ההכרעה,

מעמיס בדברי הסיפור שמדובר ששניהם כל אחד צריך לעשות.

ואז הוא אומר לו בוא תעשה גם את חלקי.

את חלקי, נכון. לא את חלקנו.

חלקי, נכון. אם אתה עושה את חלקי, זה מה שהוא אומר, העם בצרים. נכון, נכון.

זה משתנה מאוד, נכון, זה משתנה מאוד. זאת אומרת,

אם המפקד אמר לו, תשמע, אני צריך בור פה.

יש פה שתי חבר'ה, יכולים לעשות את זה,

הוא לא אכפת לו אם אחד יעשה ואחד ישן.

אכפת לו, כן?

אז אז מה, אז פה אני אומר

שאני עושה את הכל, אני לוקח את הכל עליי.

מה פירוש לא כזה? לא סתם, אני ממשיך באינוס. האינוס ששנינו נעשה, בוא נגיד שהשני נפל למשקר.

הוא לא יכול לסיים את החפירה.

הוא לא יכול להגיד לו אדוני אני עשיתי שתי מטר כי הוא חולם מה אתה רוצה ממני? אומר אדוני אני ביקשתי ארבעה מטר, נטלתי על שניכם.

בעיה שלך הוא לא גמר אתה לא סיימת לא קיבלתי מה שאתה רוצה בום בום שניכם.

זהו, זה, אז זה מאוד תלוי בזה, צריכים לשאול את המפקד, הוא צריך להיות למדן.

אם המפקד הוא דפוק, אנחנו לא יודעים מה לעשות.

אז תלוי איך הוא ציווה אותם. אם הוא ציווה אותם,

שאני רוצה משניכם שיצא פה בור,

אחד ישן, אחד יעשה לא אכפת לי, אני צריך שיצא מפה בור, כן?

אז, אז מה?

אז זה לא נחשב שכל אחד יש לו חלק.

אין אחד שאומר לה שנחטא בשבילי, זה של שנינו. כן, זה של שנינו, כן יפה.

אבל אם המפקד אומר לו תעשה את זה.

תפיל על כל אחד משניהם. כן. ואם אחד יעשה את החלק שלו והשני לא יעשה את החלק שלו,

הוא לא יענש את זה. הוא יגיד, אתה עשית שתי מטר?

שלום, אתה משוחרר, הוא יקבל כדור.

אם זה ככה, זה הסיפור שלו,

אז כל אחד יש לו חלק אחר.

אז אתה גמרת את החלק שלך. זה מה שאומר, החלק שלך עשית בסדר, זה היה בהתק גמור.

בוא הנה זה נקרא, או הנה זה אחרון הפרצ'ה, והרמב״ם אומר, לא צריך אפילו תשובה על זה? לא מקבל עונש על זה?

כן?

אם אחד עשה... זה התא גמור. התא גמור, ממש התא גמור. זה שמר שבת. שמר שבת.

ועל הצלח חלק של השני זה חילול שבת, אז אין לך התא לחלל שבת.

כך אומר חבר'ה. אנחנו שאלנו,

שאלנו שכתוב פה שאסור לך לחלל שבת בשביל יהודי שהוא במצב של אונס, כן?

אנחנו שואלים, אז כל איש הצלה הולך ומחלל שבת בשביל יהודי אחר?

אז רואים שמותר לחלל שבת בשביל יהודים.

אז כולם ענו פה, כן, אבל שם הבן אדם הזה שקרא להצלה להציל אותו לא יוכל לזוז.

אז לכן מותר לך לחלל שבת בשבילו.

אבל מה יהיה הדין אם החולה יכול להציל את עצמו?

הבאנו דוגמה שאחד צריך לעשות בדיקת דם

והוא צריך להוציא דם, שזה ייסוד אורייסא, בגלל שהוא צריך את הדם, זה צריך לגופה.

והרופא אומר לו, שמע, אני רופא דתי, שומע מצוות,

אתה תוציא את הדם שלך.

אני לא רוצה לעשות את זה.

האם הוא יכול, האם מותר לרופא, כאילו מה אנחנו עושים פה?

האם הרופא אומר לו, האם הרופא חייב או לא?

האם הרופא יכול לחלל שבת בשביל החולה שיכול לצטט את עצמו, או אני אומר לו, שמע, יש לך בעיה,

תסתדר לבד.

ככה שאלנו.

והבאנו מהראש, שהראש אומר שאם יש אחד שחייב לאכול בשר,

ויש לו או לאכול בשר נבילה,

וזו עבירה שלו, לאכול לנבילה,

או לקלול לשוחט לשחוט בהמה בשבת.

אז מה אנחנו אומרים פה?

אז מהלשון של הראש משהו שהנושא כאן הוא שהאם השוחט יכול להגיד, שמע,

אני חייב לחלל שבת בשבילך?

תעשה לעצמך את העבירה של נבילה ותעזוב אותי.

אז כתוב בראש שלא,

השוחט מחלל שבת.

אז רואים

שמותר לחלל שבת גם כשהחולה יכול להציל את עצמו.

כן?

אז אנחנו שואלים, אז מה ההבדל פה,

שאסור לך, להציל את עצמו בעבירה.

מה?

להציל את עצמו בעבירה.

נכון, בסדר. להציל את עצמו בעבירה. אבל זה לא עבירה. אתם תאכל נבילה, זו לא עבירה.

כן, בסדר, אבל זה נקרא עבירה, כי... כן, נכון. אז הוא עושה כל מיני חשבונות שנבילה יותר גרוע.

אז יש לו איזה חיסכון לעשות שריטה,

אפילו ששחיטה זה סקילה ונבלה זה רק לאו,

אבל פה הוא אומר שכשאחד מחלל שבת

פיקוח נפש, אז זה כמו לשחוט ביום טף, זה יהוד שלו לגמרי.

אז מה שאינקרא נבלה, זה למעשה, זה חתיכת נבלה.

אז לכן עדיף שתשחט. אז פה רואים על כל פנים. אבל זה שונה בכלל לסיפור הקודם מזה. למה? משום ששם... זה סכנה וזה פיקוח נפש.

כן, לא רק מזה, שם זה לא רק סכנה, שם זה פיקוח נפש, זה פיקוח נפש, שם יהרוג אותו

אבל על דבר בטל, לא להצלתו של היהודים דווקא.

פה שיהודי נזקק להצלתו של יהודי,

הוא נזקק בגלל שהבן אדם אם לא הוא ימות, הוא יהיה בסכנה.

כן.

אז אנחנו צריכים פה להציל אותו. שם מה שאמרנו, זה סיפור של לחפץ חיים, כל אחד צריך להציל את עצמו.

שם כל אחד צריך להציל את עצמו.

אני הצעתי, את עצמי כבר הצעתי, שתי מטר כבר עשיתי, עכשיו אני בא לשתי מטר השני.

אני עשיתי את שתי מטר שלי.

ההוא שאומר לי, תשמע, תעשה לי עוד שתי מטר.

עכשיו, השתי מטר זה אני לא... לא, לא. אם אתה תגיד שאחד גמר שני מטר, כן, עכשיו אתה משוחרר, זהו. השני התעלף והוא לא יוכל לגמור את הזה, אז ודאי שהשני כמו הראש יצטרך לעשות. יפה, יפה. זה כן, זה כן. בגלל ש... אבל אם מוטל עליו, יש בכוחו לעשות, כן. אז למה שלא יעשה? נכון.

אז עכשיו, בסדר, אבל גם פה, גם בנבלה תגיד,

יש לו בכוחו לוכן את הנבלה, שאוכל נבלה. אבל הוא אוכל איסור.

אבל מותר לו לאכול איסור.

עוד פעם. מותר לו לאכול נבלה. אבל יש לו אפשרות לאכול לא ככה. אבל יש אפשרות כן לאכול נבלה. למה שאני אשחוט בשבילו?

לא הבנתי. אם הוא אוכל נבלה, הוא מותר לאכול נבלה. אם אין שוחט באזור.

אתה בבית חולים גוי,

מותר לך לעשות את זה. זה נבלה, זה מצווה וחי בהם.

אז למה אני אומר, תשמע, יש לך בעיה. תאכל, מה אתה מסבך אותי?

אז מה ההבדל בין

או אינץ לפיקוח נפש.

אז ההבדל הוא...

שאם הוא לא יכול לאכול בשבילה, הוא לא מסוגל או משהו כזה? זהו, רגע, זה. גם הראש אומר את הסברה הזאת. הראש אומר את הסברה הזאת, זאת אומרת שבאמת, שהם מפחדים.

שאם... הוא יגאל, יקיר. הוא יגאל ולא יצא לאכול את זה. נבלה לא הולכה. שוחט במה שנשחט בשבת. לפחות זה קשה. נכון זה? אם הוא יהיה בסקונה בכל מקום. יהיה בסקונה. זה החשבון שלו.

עכשיו, אז הוא מכלל... אבל הוא רוצה להגיד, הספר הזה הרב יוסף רוצה להגיד,

שכשאחד עושה עבירה באוינס, הבאנו הוכחות

שזה לא נקרא עבירה בכלל.

זה לא נקרא עבירה בכלל,

ולכן אחד שעשה גילוי ג' ו' חמורות,

והיה צריך למות על קידוש השם. והוא לא עומד על קידוש השם. הוא עשה את זה באוינס,

לא עונשים אותו.

למה לא?

עשית... הייתי צריך למות על קידוש השם.

בסדר, אבל... אז פספסתי מצווה שקידוש השם אומר הרמב״ם.

אבל אתה לא יכול להגיד שעשיתי גילה אבירסוי גליר של שם מכס דומים.

בגלל ש... בגלל שעבירה שעשיתי באוינס, שאמרו לי ספציפית, תעשה את העבר הזהות,

כן?

זה לא נקרא שעשיתי את זה.

אני לא חייב... זה לא נקרא אוינס. אז הוא אומר ככה.

מי שחייב לאכול בכיפור, מקיים מצווה. כאילו הוא צם מכיפור.

נכון. בגלל שזה... בגלל שככה אתה... לא, זה פיקוח נפש, זה משהו אחר.

לא דבר. לא, אז אנחנו רוצים להגיד גם... אנחנו רוצים לדבר על...

מה אם הם עליו?

לא דבר.

מה אם הם עליו? נהרוג אותך, לא תעשי גילוי הרעיון.

לא, לא. זה ההבדל.

זה ההבדל.

מה ההבדל בין... עוד מעט עוד עוזבים, מה יש? אם אתה לא תאכל בכיפור,

אתה מכניס את עצמך לסקונס לפושס.

אומרים לך תאכל, וכשאתה אוכל, זה כאילו צמת.

ואם לא תאכל,

אז אתה עובר על פיקוח נפש.

אז השאלה היא ש... אז בואו נשאר שאלה כזאת. כל אוינס יכול להיות זה פיקוח נפש?

לא. למה לא?

אם אומרים לבן אדם תחלל שבת, אם לא, אני אשרוף לך את הבית. אז הוא אומר, הוא צריך לשרוף לך את הבית.

בסדר, זה לא אוינס זה. זה ממון. לא.

זה אונס לממון. לא, אני מדבר על אונס דבשות, אני מדבר.

אז דבשות, זה פיקוח נפש. אז כל אונס דבשות זה פיקוח נפש.

אם הוא ימות בגלל זה, ודאי זה פיקוח נפש. מה? לא, אז יש הבדל.

יש הבדל. הבדל הוא ככה.

באונס, אני לא רוצה לעשות את הפעולה הזאת.

אז זה לא נחשב שעשית את זה.

בכוח נפש אתה כן רוצה לעשות את זה

אני כן רוצה לחלל שבת אף אחד לא אמר לך לחלל שבת מישהו אומר לך אם תחלל שבת לא

רק אתה אומר שמע אני רוצה לחלל שבת בגלל שיש לי איזה רווח לחלל שבת מה רווח החיים שלי

אבל אף אחד לא אנס אותך לחלל שבת

אז יש לך רצון לחלל שבת

אחד שחייב לחלל שבת נציל את החיים שלו הוא ימות והוא צריך לנסוע באוטו לבית חולים

אף אחד לא אמר לך לנסוע באוטו מישהו אמר לך

לנסוע באוטו?

עשיתי חשבון, כדאי לנסוע באוטו,

הרווח שלי, מה הרווח שלי?

שאני אחיה.

אז אף אחד לא הכריח אותך.

המחלה, המחלה לא אמרה לך תיסע באוטו.

למה? מצווה להציל את עצמו. מצווה? אף אחד זה... אז כל מצווה שבן אדם החליט לעשות זה מצווה.

בגלל שהגושבוך צווה לך להניח טבילין, אתה רואינס להניח טבילין? אתה החלטת. אם הבן אדם ימות על זה, הוא לא יתחיין בנפשו?

עם מה? עם מה?

שהוא לא יעבור על ייסוד, ימות. האם מותר להחמיר?

כן. זה מחלוט ראשונים.

מחלוט ראשונים, אם מותר להחמיר על עצמו, לא לחלל שבת בשביל זה. אני חושב שהרמב״ם אומר שאסור לו. לא במסירות נפש על זה, על משהו ש... עימות או משהו כזה. לא, לא, שבת. מה שהוא אומר, בציונים כאלה, כן. לא, לא, שבת זה איש מצווה וחי בהם. אסור לך להחמיר. זה, זה, אתה חייב... בסדר. זה לא מאבד לעצמו לדעת.

אבל אף אחד לא אמר לך לחלל שבת.

זו החלטה שלך. בגלל שהתורה צוותה,

תחלל שבת כדי לחיות.

אז החלטה שלך אף אחד לא אמר לך לחלל שבת. זו החלטה שלך מחייבת אותי. זה לא... זה לא... לא. אז כל התורה כולה זה אינס.

אז רגע, אחד מניח תפילין. רגע, רגע, למליאה.

מה יותר מחייב אדם דתי,

שהתורה אומרת שלא זזה השם, אומר לו וחי בהם,

או שגוי אומר לו?

או שגוי ייקח את חייו,

או שהוא יעבור על מה שהשם נתן לו חיים.

מה יותר חמור?

מה זה קשר? מה זה מה הקשר? פה הגוי אומר לי, פה הגוי אומר לי, אז אני צריך לשמוע על הקדוש ברוך הוא, כי הוא אמר לי, וחי בהם.

אם אני לא, אני עובר על דברי השם,

אני לא מקיים את מה שהוא אמר, וחי בהם, אני מת. אז אני רוצה לקיים את המצווה, וחי בהם. מה הגוי אומר את זה, אני אומר לו, בבקשה, מת, מה הבעיה?

אתה לא הסוף דבר, יש אחריך עוד הקדוש ברוך הוא, שם אני צריך למצוא דין מחשבון.

אבל אם אני אבוא לקדוש ברוך הוא,

הוא יגיד לי, למה אתה לא קיימת את מה שאמרתי?

ואם אני אבוא והוא יגיד לי, למה אתה נהרגת בגלל שהגוי אמר לך אמיתי, אתה ציווית אותי לעמוד במקום שגוי יגיד לי, אני עשיתי מה שאתה אמרת. יש הבדל, אם לא עשיתי את מה שאמר ה' או כן עשיתי את מה שאמר ה' אז ציווי ה' הוא לא פחות

ממה שהגוי אומר. אז יוצא שכל אחד שמבקר מצווה לא יקבל שכר.

כל מי?

כל מצווה זה או אינס רצון.

אחד מניח טבילים בבוקר, זה אויינס או רצון?

צריך אדם להגיע למצב שזה אויינס. אם הוא לא מגיע למצב שזה אויינס... מה זאת אומרת אויינס? זו החלטה שלך. אתה שאלת, מה זה אויינס?

אם יש אפשרות שאני לא עושה את המצווה?

אם השם ציווה אותי, יש אפשרות שאני לא עושה?

היצר אומר לא לעשות. לא הבנתי, למה כפו עלינו את הער כגיגי?

בשביל שנייה אנוסים לעשות את מה שרצה השם. בשביל זה כפו עלינו את הער כגיגי.

‫שלא תגיד אני עושה כי אני אמרתי נעשה, ‫מעכשיו אני החלטתי לא לעשות.

‫אז אמר השם תודה רבה על ההתנדבות ועל זה, ‫אבל אני רוצה שההר יהיה על הראש,

‫שאם לא תעשה אז אני מוריד אותו, כן? ‫תבין?

אז זה אוינס.

‫הרי הם קיבלו, כתוב מפורש, ‫קיבלו בוינס.

‫אחר כך קיבלו ברצון.

‫אחר כך, אצל בורי.

‫אבל בינתיים מה זה היה? בוינס.

‫זאת אומרת, כפר הר כגיגית. ‫אז מישהו דתי באמת חרד על דבר ה'? ‫אצלו כל מצווה זה אוינס.

‫כשסיקרו לאחד הגוינס, ‫שמישהו גנב, הוא אמר, ‫לא יכול להיות.

‫אמרו לו, הוא גנב, הוא לא יכול להיות. ‫אמרו, למה לא יכול להיות? ‫הוא אמר, כתוב, בתוירה לא תגנוב. ‫איך יכול להיות שהוא גנב? ‫-אז איפה הבכירה פה? אז הוא אוינס.

‫אז אתה תחלק עכשיו בדרגות האוינס. ‫מה הגורם של האוינס? ‫לא, מה הגורם של האוינס?

קודם כל, אני טוען שאם עוברים על דבר השם זה יותר גרוע

מאם נשמעים לגוי, או לא נשמעים לגוי, תלוי, מה יגרום שהוא יהרוג את היהודים?

כי שם אשר ציווה אותי למסור את הנפש, אז אני עושה את רצון הבורא.

פה הוא ציווה אותי לא למות, אז אני צריך לקיים את מצוות הבורא. פה אני מקיים, פה אני מקיים.

ובשבילי זה לכאורה צריך להיות לפחות אותו אונס.

ודבר השם זה יותר אונס.

ודבר השם זה עוד יותר אונס. זה דאגות מאוד גבוהות, הרב. זה מה שאני מדבר, אני לא מדבר פה. הציבור שלך גדול.

אם זה מה שמצפה מהציבור זה גדול עלינו.

שבן אדם יגיע לדאגה שיעשה מצווה כאילו איש הוא מישהו כדור בראש. זה משהו ענק.

או ככה צריך, לא?

אז נגיע לזה בעזרת השם, אבל...

שכל אחד יגיש לעשות מצווה,

אבל לא יש לי מישהו שמאיים על החיים שלי.

אז איפה אהבת השם? איפה זה? זה יירא.

צריכים לנסות מתוך אהבה.

מי שנותן לי חיים, אני לא צריך לאהוב אותו?

מה עוד את עצמי אני אוהב אותו?

דוקטור שייתן לבן אדם חיים שאומרים לו שיש לו חמישה אחוז לחיות,

הוא יאזין לו את החיים, הוא לא יאהב אותו.

מי שנותן לך כל הזמן בלי ניתוחים,

בלי כלום, לא צריך לאהוב אותו יותר.

נכון.

אז אנחנו בסדר, שומע...

הערב ימשיך. אוקיי, אז עכשיו אנחנו אומרים ככה.

אז בוא נעזור לסיפור של אונס. אז עכשיו,

אם הבן אדם יכול, יש לבן אדם...

בוא נעזור לסיפור הזה של הבור.

אז עכשיו, היהודי הזה,

אומרים לו תחפור את הבור שלך.

אם הוא יחפור את זה,

באונס, אמרו לו תחפור את זה,

הוא לא עשה עבירה בכלל.

אם אני עושה בשבילו זה נחשב שעשית עבירה

משל לדבר

אני יש כהן אסור לכהן להיכנס לתוך בית הקברות

מגיע גוי ואומר לישראל לך לבית הקברות ותביא לי משהו

ולא אני הורג אותך

אם הישראל הזה ייכנס לבית הקברות זה לא עבירה

מותר ישראל להיכנס לעבירה

אני הכהן רואה את זה ואני מלחם על ישראל הזה אני אציל אותך

אני אכנס לתוך בית הקברות בשבילך

זה כמובן אתה מבין שאתה לא תעשה כזה דבר למה?

בשביל

למה בגלל שכשהוא ייכנס לבית הקברות הוא ישראל אין שום עבירה

ואתה תעשה את זה אתה כהן זה עבירה אז אין שום העת לעשות את הדבר הזה

זה בדיוק אותו לא בא כאן

כשהיהודי הזה יש לו אונס זה לא עבירה בשבילו

כשאתה תעשה בשבילו אתה עושה עכשיו עבירה אסור לך לעשות את זה לכן אסור לך להציל אותו

הוא צריך לחפור לבד בגלל שכשהוא חופר הוא לא עושה שום עבירה כשאתה חופר אתה עושה עבירה זה בעוינס

אבל בפיקוח נפש

ופיקוח נפש זה באמת עבירה אז זה עבירה לך ליל שבת ורק התורה אומרת לך תעשה עבירה תעשה עבירה מצווה תעשה עבירה זה מה שאני רוצה ממך

אז אין הבדל בין אם אני עושה את זה ומשחרר עושה את זה. זו מצווה של התורה. התורה אומרת לך, תחיה יהודים.

הגמור אומרת דרשה מיוחדת שלא רק את עצמך מותר לך לחיות, גם את היהודי השני מותר לך לחיות.

אז מילא זה מצווה שתסיר להציל יהודים. מה אכפת לך אם זה אתה או מישהו אחר? וכל הזריז נזכר. וכל הזריז נזכר. ועוד יותר מצווה בתלמידי חכומים.

כן?

עכשיו תלמידי חכומים יעשו את זה דווקא. שיראו לכולם.

נכון? ניקח אותו בשולחן אורח. שולחן אורח שחכמים יעשו את זה. נכון? ניקח את זה.

עכשיו זה, אז זה, אז עכשיו אנחנו חוזרים קצת לסיפור הזה שהיה בסיביר.

הרב שמע את הסיביר?

היה סיפור, אני שמעתי סיפור פה, אני לא זוכר את כל הפרטים,

אבל אני חושב שהפרטים פה משתנה בדין.

היה בסיביר, היה שני יהודים,

אחד זקן, אחד יותר צעיר,

ומישהו נשאר בסיביר שהוא לא חזק וזקן,

הוא שאלה של זמן שהוא ימות.

אז יום אחד המפקד,

זה השבת, מפקד קורא לשתי היהודים האלה, ואמרו לו, אתם משוחררים.

רק לפני שאתה יוצא, תחתום.

אז היהודי הזקן היה ירשמיים, הוא אמר, אני לא חותם בשבת.

אז המפקד אמר, אתה לא חותם, אתה נשאר, אין חוכמות.

אז היהודי השני ראה את זה, הוא אומר, אני אחתום בשבילו.

אז הסיפור הולך שהוא אמר, בשביל עצמי אני לא חותם, בגלל שבשביל זה לא פיקוח נפש,

אבל בשביל הזקן אני מוכן לחתום בשביל השני.

שאם הוא יישאר, יהיה פיקוח נפש. הזקן הזה, אם יישאר, זה פיקוח נפש, אחרי אני חותם לשחרר אותו.

אז אנחנו שואלים אם הוא עשה בסדר או לא. ואיך הסכים הגוי? מה?

הגוי הסכים, אתה חותם בשבילו, לא אכפת לי.

אז כן, הוא לא היה כזה אנטי-סמית, כן?

אז עכשיו אנחנו שואלים אם הוא עשה בסדר או לא.

הרי... אם הגדרנו שהו באמת במצב של פיקוח נפש כמו אוכל הגלילה של הראש, זה בסדר גמור. זה בסדר גמור.

אבל זה מה שאמר, זה תלוי מאוד מה אמר לו, צריכים לדעת, לשמוע טוב טוב מה המפקד אמר.

אם המפקד אמר, תשמע, חבר'ה, אתם בסיביר, עד סוף החיים אתה תמות.

יש לי פטנט בשבילך, אתה רוצה לצאת?

יש לי פטנט, תחתום, אתה יכול לצאת, רק מה? תחתום.

הוא לא אמר לך לחתום,

הוא לא אמר, הוא לא עונה סתם לחתום,

אתה לא צריך, אל תחתום, אף אחד לא ביקש ממך לחתום.

רק זה הדרך פה, אתה רוצה לצאת, מי שיוצא חותם לפני שיוצא.

אז זה לא נקרא אונס, זה פיקוח נפש.

אז לכן יכול לעשות, יפה.

אבל אם הגוייאל אמר לו, אדוני, זהו.

אני רוצה שתחתום.

מי שלא חותם, האונס שלו הוא שישאר בסיביר,

אז זה אונס.

אתה מבין?

זה אונס, אני מכריח אותך.

אז זה לא פיקוח נפש, זה עניין של אונס.

עכשיו, ואם ככה היהודי הזה שהוא בא אונס לחתום, אם הוא יחתום זה לא עבירה בכלל.

הוא כמו ישראל באמת בקברות.

עכשיו אתה חותם, אתה עושה עבירה, אין לך איך לעשות עבירה?

זה ממש תלוי מאוד מאוד מה היה הנוסח שלו. כן, אבל גם איך אפשר להגיד תחתום, שהוא יחתום במקומו? הרי צריך את החתימה שלו, זה לא לרשום.

אם זה לרשום, אז הוא יכול לרשום גם.

אם הוא אומר תחתום, צריך את החתימה שיהיה אישור, כאילו הבן אדם יצא בעצמו וחתם על עצמו שהוא יצא.

כנראה זה עבד, אם המפקד הזה העביר את זה, כנראה זה... מדובר שהמפקד ככה... צריך להבין את הסיפור, בדיוק כמו ש... זהו. נכון, נכון, צריכים לדעת מה היה הסיפור, צריכים לשמוע בדיוק מה היה, הרבה סיפור מהשואה היה,

בהלכות, ואז כאילו בשעה שמאז לא ידעו את ההלכות בדיוק, אבל אז אחר כך התחילו לדון... אני ראיתי סיפור ושראיתי עליו שני פסקים.

כן.

מה זה שיש? לא תאמין.

היו צריכים לתת 500 ילדים.

כן.

נחמאנן סלאם.

500 ילדים להוצאה להורג.

ואנחנו לא נתמדנו, הוציאו רשימה, אלה הולכים להריגה.

היה אבא אחד שהיה לו אפשרות לשחד את הגרמנית

ולהחליף את הבן שלו.

ולהביא ילד אחר?

כן.

אז הוא הלך לשאול את הרב של המחנה,

והרב של המחנה בחה איתו ביחד בלי להעלות לו תשובה,

ואז הוא הבין והוא השאיר את הבן שלו.

אחר כך ראיתי תשובה במקום אחר, לא בנוגע לסיפור הזה,

שהיה מותר.

היה מותר לעשות את זה? להביא עוד ילד?

לקחת בכוח ילד ל... לא, לקחת בכוח. להוציא את שלך, ומה שיעשו, יעשו.

אה, הוא לא הביא ילד. הוא הוציא את שלו, ואז... הוא הוציא, הוא יכול לשחרר את הבן. אבל ברור שאת המכסה, הם ישנימו.

זה גרומא כזה.

אז ההוא לא פסק, לא בחה איתו ביחד, והוא הביא את הפסק והנח הבן.

אם הוא היה רואה את הפסק שאני ראיתי,

היה נשאר הבן.

עכשיו השאלה על הרב שבכה לפי הפסק השני.

אהה.

לא, לא, דוד, תלוי להם הרבה פסקים, למה מותר? בגלל שזה הגרומא כזה, אתה לא... הרב, זה תלוי אם באמת ידעו שיחליפו לברנד מ... כן, זה כמעט, זה ברור, לא יודע, זה סקר.

אם רוצים, אין לך את השאלה על השאלה, יש לך, יש לך עכשיו,

ודאי שאתה מציל אותו.

ודאי. הוא הולך להריגה, ואתה מציל אותו.

ועכשיו הכניסו אחר, לא הכניסו אחר, איך הכניסו אחר? אה, הסיפור הזה. לא, אני, לא, סתם אני אומר.

לא הוא אמר, שם הפסק היה מוחלט שאפשר.

לא כתב נימוקים.

אה, לא כתב נימוקים?

לא, זה היה שאלה ותשובה שכתוב בספר.

שאלות שהיו בשואה.

אה.

זהו, שאלה בספר. בלי סיפור שלחם משמע. הסיפור ההוא זה סיפור כמות שהוא.

אה,

והוא אמר ככה, וזה אמר ככה.

עכשיו השאלה בפיקוח נפש,

אם צריך להחמיר או צריך להקל, איפה הכלולים פה?

הכלולים, עכשיו בוא נגיד... הרב הזה לא יודע למי. בוא נגיד שיש רב שלישי.

רב שלישי. הרב השלישי,

באה אליו שאלה כזאת, הוא ראה את שני הפסקים.

ועכשיו הוא צריך להחליט כמאן דהומה.

מה הוא עושה? מה הכלל בעכשיו? שבע טייסי. יש כזה שבע טייסי. אתה לא... אי אפשר לדעת מה זה.

שבע טייסי, יכול להיות שאתה יכול להציל ואתה לא מציל.

בסדר, ואם אתה פוסק ל... אז זה מה שאני אומר.

אוילים יויצרים, אוילים ייצרים. אבל מה עושים?

אתה מבין כמה לא פשוט נהיה פה איזק?

כן, אבל אתה יודע, בשואה לא היה זמן להתדיין ולפתור ספרים.

זה מה שיש לך פה מלהחליט.

לפי המצב, להחליט אם הילד יקרה מקו,

יחליטו יהיה מקו במקום הילד שיוציאו. טוב, את כל האפשרויות אנחנו יכולים להעלות. בתכלס, זה פסק כך וזה פסק כך. עכשיו השאלה... אם הוא יציל את הילד שלו, בוודאי שהילד שלו לא יהיה הרגע אחר כך באיזה מקרה.

אדם צריך לעשות מה שנכון לרגע.

המותר או אסור? זה הכול.

לא, כי אם הוא ודאי להרן גבירותו.

אבל אם הוא מספק,

אתה מאיפה אתה תביא? הוא 500 ואפשר להוציא עד עכשיו.

רצית אחד את זה ראוי,

הוא יבוא לרגע במקום אחר?

אני לא יודע, כרגע השאלה על כרגע. זה לא פה. אני מספק, הכל ספק. עכשיו על כרגע.

כן, הכל ספק.

אתה לא מרצה ספקות. כרגע זה ודאי שאפשר להציל. האם מותר או אסור? זה הכול. כן, אבל לא, ודאי שהוא ינצל.

אנחנו לא יכולים לתת... מה זה לא משנה אמר כך?

כרגע יש מצוות אצל. כרגע, לחמש דקות.

לחמש דקות זה לא יתרן. מה אתה קובע שזה לא אצלן?

הוא יכול להגיד בינתיים שמע ישראל, להגיד שזה סיני. הוא לא יכול להגיד.

ספק פיתוח נפש בשבץ מחלילים שבת. ספק פיתוח נפש מחלילים שבת. כן, אבל הוא... מה זה ספק?

אתה יודע מה זה ספק?

אחד שנפל על אבגן של אבנים. ספק ספק של ספק ספק.

אחד שנפל על גב של אבנים הוא בן 98 והוא מתחת לגל שעה.

ויש ספק שהוא עוד נושם קצת אולי, אולי.

ואם יוציאו אותו ודאי שהוא יעמוד במשך הזמן,

חמש דקות, עשר דקות, רבע שעה, חצי שעה.

הצילים או לא מצילים?

כן, בבטח.

כן, אבל כאן אדם אחר ינצל.

מה אתה, קודם כל הרגע השאלה הייתה, בסדר, אבל, אבל חשבון ילד אחר זה... חשבון זה על ילד אחר, זה... לא שאני צעדתי כאן,

עד יורי בסטריגמבו, בסדר, עכשיו הדיון הוא כרגע להציל את הבן או לא להציל? זו השאלה.

שאלות קשות.

מאוד, מאוד. שלא נדע מזה.

עכשיו יש פה, אם אנחנו מדברים על פיקוח נפש, יש פה,

בפרש השבוע... רגע, מישהו אומר את החילוק,

אונס ופיקוח נפש בלשון הזה, או שאתה... מה זאת אומרת בלשון הזה?

שפיקוח נפש אינו דוי מלאונס. אונס זה יותר מוסרח מאשר פיקוח נפש. בוודאי.

מי אומר?

זה מסביר, זיכרון שמואל?

מסביר את הדבר הזה?

הוא אומר ככה בלשונו.

כן. הוא מלמד את זה לבין דמות. בלשונות, בלשונות, הוא אומר לשון, פיקוח נפש זה פחות

חמור מאונס.

זה לא אומר פחות חמור, זה אחרת, זה הבדל. זה ברור זה אחרת. עכשיו, זה יותר קל

או יותר חמור?

זה כבר מהרמב״ם מתחיל, בגלל שהרמב״ם אומר... רגע, אונס זה יותר קל,

הכי קל. כן, בוודאי. הוא אומר שפיקוע הנפש לא הכי קל. נכון, בגלל שזה למעשה עבירה,

זה עבירה,

רק מותר לך לעשות את העבירה הזאת.

בשביל רוב, כל מצוות חוץ מגיעים על הבד חמורות.

זה נקרא שעשית עבירה.

באונס, זה לא נקרא שעשית עבירה הזאת בכלל, בגלל שאמרו לי לעשות את זה, אמרו לי ספציפית, תעשה את הדבר הזה.

אז זה לא נקרא שעשיתי את זה.

לכן גם אם היית צריך למות על גידוש השם,

אבל אני לא צריך, לא אנשים מוצאים את זה. אבל בספר של יום, כשאומרים לי לחלל שפט בשביל השני,

אפילו זה נקרא עבירה, אז זה גם כן אמרו לי לעשות את זה. התורה, זה אז... זה התורה, מה אמרתי לך כבר קודם, היא לא פחות. בסדר, אבל זה לא, אבל אני החלטתי לשמור את התורה.

הייתי יכול... מה זה החלטתי?

אני יכול להחליט לא לעשות את המצווה של התורה.

לאוינס אני החלטתי, כי יכול להיות שאני אחליט אחרת.

את תקבל כדור בראש, אין חוכמות.

לא הפחדת את התייבנים בזמן האינוסים. לא הפחדת אותם.

בסדר, אבל זה אוינס. מה זה נקרא אוינס. אז כל אוינס תגיד, זה לא אוינס, אתה החלטת...

מה זה אוינס?

אוינס תגיד. אוינס זה כוונה, תעשה את הדבר הזה הספציפי הזה.

ואם לא? תקבל כדור.

ואם לא? הוא ימות גם.

ואם לא? תעשה את מה שאני אומר לך, בשעבס, אז הוא ימות.

ההוא שצריך הצלה,

ואם לא תעשה אז הוא ימות נכון בסדר מה אכפת שהוא ימות יהודי אומר ככה לא אכפת לי

מה אכפת לי שהתורה אומרת לי וחי בהם שאני חייב להציל אותו

אז אני עושה עכשיו רגע

אני עושה אחרת לה לשמור לתורה אני החלטתי לשמור לתורה אף אחד לא אמר לי אבל התורה ידעה להגיד לי גם

וחי בהם

ואמרה לי גם שאם אנחנו שניים שעולכים במדבר

ויש לנו ממייה אחת,

אז חייך קודמים.

למה היא ידעה לי להגיד את זה?

למה היא לא אמרה שהשני תציל אותו?

למה היא אמרה תציל את עצמך?

זה הכללים, יש כללים במשחק. אה, אה, אה, אז למי אני שומע בסוף? לתורה. לא, זהו, אז אני שומע לתורה.

מה לי פה, מה לי אתה, זה אותו דבר.

אני שומע לתורה בכל מקרה. מתי שהיא אומרת לי תציל אותו,

מתי שהיא אומרת לי תציל אותך.

אבל זה נקרא רצון, זה נקרא רצון, זה לא נקרא הכלך, זה לא נקרא אוהב. וזה רצון גם מהאונס. לא נכון. כי באונס אני יכול להחליט שלא רוצה.

לא אונס, אל תפחיד אותי, לא מפחד למות. שלום, אני אפגש עם הקדוש ברוך הוא יותר מוקדם.

מה הפחדת אותי?

מה, מה אתה מפחיד אותי?

מה, הולך לאבא, ביי.

לא רוצה לראות את הפרצוף שלך, שלום.

מה זה לא נורמלי? אתה יודע כמה אנשים עשו את זה?

אנשים עשו את זה על דברים,

על דברים שהם לא חיוב גמור.

כי זה זמן של גזיילס.

כשגזיילס הושמד, גם אפילו על ארכה דמסאנה. ארכה דמסאנה. אפילו הדברים. הם היו יכולים גם למצוא איזה חטימציה להשתחררר שלא היו חייבים, לא עשו את זה.

או יהודי או צלום, אל תשחק איתי.

היה ביוסף רוט, אבא זוכר ביוסף רוט.

אז האבא שלו היה בסיביר,

ושם הגויים אמרו לו לחלה שבת.

והוא אמר, אני לא מחלה שבת, היו מכים אותו מכות עד כמעט שמת.

אז הנכד שאל אותו,

שהרי שבת זה לא פיקוח נפש, כאילו שבת לא דוחה פיקוח נפש.

מה ההטל שלך לעשות כזה דוח? איך הוא שואל את הסבן שלו?

הוא לא ענה לו.

אני שמעתי מה נכד.

עד שאחרי הרבה שנים הוא אמר לו, אני אגיד לך את התשובה,

שברוסיה, לחלל, ברוסיה זה כמו גזי השמד.

לחלל שבת,

זה לא, זה עקרוני נגד הדת.

אז שמה הוא אומר שזה כמו עבודת זרה.

לכן הוא היה מוכן למות כאילו שהשם מפעיל על שבת.

יופי, והסטייפלר זכר צדיק ברכה, שהוא לא רוצה לחלל שבת,

תעבירו אותו בתוך שורות. כן. ונתנו לו המכת של הרובים.

הוא היה צריך לראות בין שתי שורות ארוכות.

וכולם נותנים לו מכות עם הרובים בראש.

הם פוצצים לו את הראש לגולגולת עם מכתות

של הרובים. והוא היה צריך לעבוד כל השורה ולחזור.

לא יוצא מזה בן אדם חי.

וכשהוא הלך,

הפילו לו את הכיפה.

אז הוא חזר כמה צעדים, ובינתיים עוד נותנים לו בחזרה.

הוא לקח את הכיפה והלך וחיים.

נוברדו, נוברדו. יד, אמן.

זה היה יהודי.

היה סיפור במלחמה, אחת המלחמות נדמה לי זה היה ב-73',

שבחור דתי

שנפגע ולא הרגיש שהוא נפגע,

ופתאום הוא הרגיש שהכיפה נפלה לו,

והוא זוחל שותת דם.

זוחל שותת דם.

הוא רוצה להגיע לאיזשהו מקום שיוכל,

שעושה ככה, הראו אותו, חברים, נטשו אותו, לא ראו אותו בכלל.

נפלה לו הכיפה,

הוא החליט לחזור בזחילה,

שותת דם, להביא את הכיפה, להביא את הכיפה,

הוא התרחק בערך איזה עשר מטר עד שזה, ונפגע איפה שהוא היה.

הוא ניצל בזכות הכיפה, פרסם את זה.

נו, מה אנחנו יודעים?

טוב, רק נסיים אם אפשר עוד כמה דקות.

תראה את הכיפה, אתה פה.

אוקיי.

עכשיו יש פה סיפור פה בפרשת קורח

שלומדים מפה גם כן העניין של פיקוח נפש.

הסיפור של קורח אנחנו יודעים שהאדמה פתחה את פיה ונבלעו הנבלעים ואלו שה-250 מעדת קורח נשרפו במחטות.

והיה טרגדיה גדול מאוד.

אבל כתוב דבר אחר כך. מה כתוב אחר כך?

כתוב

ויהיינו כל הדת בני ישראל ממוחלת על משה ואהרון.

אתם שומעים?

אחרי כל הבלגן הזה, אחרי שפתחה האדמה עד פיה, עדיין היהודים מתלוננים.

באים למשה ואהרון ואומרים להם,

מה זה, אתם המיתם את עם ה'? תראה מה קרה פה, היה פה נורא ואיום, הרבה אנשים מתו פה.

אחרי כל הניסים והנבלעות שהאדמה פתחה את פיה, עדיין הם באים להתלונן נגד משה ואהרון.

וזה גרם שהכושבוך מאוד יכעס.

כשהכושבוך אומר להם,

וידבר השם ושלמו, הרומי מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרוגה ויפלו על פניהם.

הכושבוך אמר למושה רבנו שהם מאוד מתלוננים על כל הסיפור הזה,

עכשיו תתרחק מהם ואכלה אותם כרגע.

אני עכשיו הולך להרוג אותם, ככושבוך אמר.

על ידי מגפה,

לא על ידי פתחיית האדמה. עוד סיפור, מגפה.

עכשיו,

מה עושים? יש מגפה, מה צריכים לעשות?

אז רשי אומר שמה שרבנו כשהיה בשמיים הוא שמע איזשהו רז, סוד, מהמלאכים שאומרים שהמלאך המוות אמר לו

שמה שמציל ממלאך המוות זה הקטוירס.

הקטוירס זה סוגולה מיוחדת נגד המלאך המוות.

אז לכן משה רבנו אומר לו ככה, ויואי ממוישל ארון קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטוירס,

לך למזבח, תשים שם את הקטוירס,

והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם כי יצא הקצב מלפני השם החל הנגף.

אז משה רבנו אומר לו בדיוק הוראות, בדיוק מה לעשות.

מה לעשות?

לעשות קטוירס. איך עושים קטוירס? אתה לוקח את המחתה,

שים עליהם גחלים מהמזבח,

ואחר כך אתה שים עליהם את הקטוירס, את הסממנים,

וזה העבודה בבית המקדש, כל יום בבית המקדש עושים את העבודה הזאת.

עכשיו אומר לו משה רבנו, נכון זה לא זמן של עבודה עכשיו,

ובעצם אסור לעשות כזה, אסור לעשות קטורת זרה,

זה נדב והביאו נפטרו בגלל זה, אסור לעשות את זה, סתם בגלל שאתה רוצה לעשות קטוירס, דווקא אם זה זמן העבודה.

משהר בן אומר, שמע,

אני עכשיו הולך לעשות עבירה, זו עבירה אנחנו שם עושים, אבל אומר, מסביר מקדובו, זה פיקוח נפש.

אסור לעשות קטורת אם לא זמן עבודה,

אבל אין מה לעשות,

אני חייב להציל, יש מגפה בחוץ, הכושבוך אמר שיש מגפה,

אני חייב עכשיו לעשות עבירה, פיקוח נפש,

לעשות את הקטורת הזו ולצאת החוצה לעם ולעמוד בין המתים והחיים,

וזו הסיגולה שהקטורת יציל את המגפה, יצור את המגפה.

כבוד הרב, תקרא עוד פעם את הפסוק מה אמר לו הקדוש ברוך הוא ומשה רבנו. לא, הכושבוך אמר לו,

הכושבוך אמר לו, הכושבוך, הערום מתוך העדה הזאת, ואכלה אותם כרגע ויפלה פניהם, ויום ממשה לאהרון,

קח את המח... אמרתי די, מה אמר לו השם למשה?

הערום הוא מעל העדה. הערום הוא מתוך העדה. שלוש דבר אני רוצה שתסתכלו מהעניין,

כי אני הולך לעשות עכשיו מגפה. יפה. זאת אומרת, אני לא רוצה שתצילו אותי.

שאלה?

כבוד הרב,

אמר לו, ערומו.

הוא לא אמר, אני מביא מגפה.

אם אני מביא מגפה,

אני לא אמרתי לך, אל תתערב.

אבל אם אני אומר לך, ערומו,

כי אתה מפריע לי, אם אתם לא תסתכלו... מה זה ערומו? אל תעשה לי. תזוזו, תזוזו הצידה, שלא תיפגעו מתוך הזה, אבל אני רוצה שאתם תהיו בצד.

אני הולך לטפן עכשיו בהם.

אז מה, סתם, זו שאלה. לא, שמה, שמה זה אני חנון, זה משהו אחר.

אז רגע, אז מה ההטל שלהם, מה ההטל של משה לעשות את הקטורת,

להציל אותם? אז אם זה כמו שאני אומר,

אז אפילו במקום שהקדוש ברוך הוא אומר לא באיסור,

לא בצו גמור, אלא ברמיזה,

אז אני אהיה מותר, כי הנה העובדה שהוא עשה, הוא לא נענש.

לא הבנתי. אם השם אמר... אם השם, אם כמו שאני אומר, שערומו הכוונה גם לא להתערב...

תן לי לעשות את הווד לגמור אותם. אם זה, זה לא דווקא כמו שאני אומר,

כן.

אם זה כך, אז למרות זאת,

כל זמן שזה לא נאמר

באיסור להציל, באיסור להציל, מותר להציל.

אז יהיה מותר להציל, זה יותר חידוש.

לא משנה, בגלל שלא אמרנו, זה יותר חידוש.

נכון.

אבל, אבל, דוגמה על דוגמה, אם בן אדם,

נגזר דינו למיתה.

כן.

בין דין פסקו, נגזר דינו למיתה, מישהו יכול לרוץ ולהוריד אותו מהחבל.

אני לא יכול להוריד איתו מהחבל. מותר לעצמו לברוח? זו שאלה.

עזוב את זה לברוח. אני אומר לי, מותר ללכת להוציא אותו עכשיו מהחבל? לא, אסור. למה? כי נפסק דינו. כן. אז אם זה המושג שנפסק דינם... אז מה ההטע של משהו ש... שאלה. אז הרב שואל שאלה, הרב שואל שאלה, מה... לא, אפילו אם אני שואל שאלה והשאלה היא שאלה,

התוצאה היא שאחרי שמשה רבנו עשה כזאת ולא נענש על זה ולא נאמר לו כלום,

סימן שזה מותר.

יש משהו מותר. ראש ברוך אומר, אני עושה מגפה נגד מותר לך להתערב ולעצור אותה. לא אמר לו מותר, גם לא אמר לו אסור בלשון אסור. לא, אבל עכשיו אנחנו לומדים מזה. אבל אם לדעתו, תזוז.

לא, כדי שלא ימות, מי אמר?

הקדוש ברוך הוא אין לו בעיה,

כשהיו בביצרים הוא יכול להבדיל בין זה לזה, לכן הוא עושה את זה. נכון, אבל הוא אמר להם ש... לא, פה כתוב.

לא, רשי אומר כאן.

הוא רוצה מצרים והיה לו עניין לעשות נס. זאת אומרת, פה לא היה לו עניין לעשות נס.

הוא רצה להגיד, הוא רצה להגיד, הניחה לי,

בכוונה אל תניח לי.

זאת אומרת, כשהוא רוצה הקדוש ברוך הוא תתפוס אותי.

כשהוא לא רוצה, הוא לא אמר לו קורא מזה, הוא אמר לרומו, כאילו המשמעות. אבל כאן רש אומר, כשניתן רשות למשחית אין,

אז אינו מבחין בין טוב לרע.

כן.

נכון, אז אולי בגלל זה הוא אומר רומו.

אמרתי שזה אפשרות.

אז מה היית שיכול לעשות?

לא בגלל שלא להציל אותם. עכשיו אני שואל את השאלה. אז מה הייתה שיכול?

אז אם הוא אמר לו,

כמו שאומר רשי,

שהיא ניתנת רשות למשחית,

איך אתה מסכן את הארון שייכנס עכשיו במקום שהמשחית מסתובב?

יש לו קטורת.

יש לו קטורת עד שהוא עושה את הקטורת?

אז זה מה שהרב אומר, זה מה שאנחנו רוצים לדעת.

מתי הוא עשה את הקטורת?

אז בוא נקרא את הפסוק, העמק דבר מדייק את הפסוקים. זה נפלא ביותר, זה פשוט מדהים.

הוא אומר ככה,

יש הוראות של משה רבנו איך לעשות את זה,

ואנחנו נדייק את זה.

למה משה רבנו הורה לו לעשות את זה?

ופתאום אנחנו רואים שאהרון הוא לא, הוא מסרב פקידה, הוא לא שומע להורות למשה רבנו.

צריך לדעת, למה משה רבנו מנסות ככה והוא חולק? מה הולך פה?

רגע, לאט לאט. בוא נראה מה הוא אומר לו. הוא אומר ככה.

משה רבנו, אני אומר לך, קח את המחטה,

תן עליה אש מעל המזבח, שים קטורת,

זאת אומרת, תעשה את הכל בפנים, בתוך הבית המקדש,

ואחר כך, והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם, כי יצא קצף.

אז הוא אומר לו, קודם כל תעשה את הקטורת בתוך הבית המקדש,

פה, סליחה, בתוך המשכן,

בתוך האומה, תעשה את זה עכשיו פה,

ואחר כך תלך את זה כבר דלוק,

ואחר כך תלך החוצי עם זה.

זה הוראה של משה.

מה אהרון עושה?

וייקח אהרון כאשר דיבר משה, וירץ אל תוך הקהל,

וייתן את הקטורת.

הוא לא שומע למשה בן ארון, הוא עושה הפוך.

הוא קודם כל רץ לתוך הקהל, ורק כשהוא מגיע למקום המגפה, אז הוא פתאום מדליק את הכל.

רגע.

מה זה? למה הפסוק אומר, משה לא עשה הפוך. נכון, שאלה טובה. בסדר, זה ברעיון, כן.

הכוונה של משה להציל למקטורת, אבל יש פה שינוי סדר.

משה בן ארון אומר לו, תעשה את הכל בפנים, בתוך האוהל מועד,

שם תתחיל את הגחלים עם ה...

עם הקטורת,

ואז כשהוא כבר דלוק,

תצא החוצה ותציל את המגפה, את היהודי מגפה,

והוא עושה הפוך.

הוא הולך ככה, הכל מכובד,

בסוף הוא מגיע לזירה, מה זה קרה? למקום.

אם הוא יצא מאוהל מועד, אם זה יכול יצר הרע לעקר אותו.

אם הוא מגיע לבפנים, שם הוא מדליק, זהו, זה כבר פועל.

אז למה הוא צריך לצאת החוצה?

הוא צריך לעמוד בין החיים ובין המתים. למה? הוא צריך לצאת למקום שהוא צריך לעמוד בין לבין אבל אם הוא לא יצליח להגיע עד לשם

אם הוא יצא עם הקטורת יצא רע יודע מתי הוא יוצא עם הקטורת מה הבעיה ראו גילת ארז הזדל משה רבנו והוא יודע שהולכים פה לבטלו את כל מה שקיבל רשות עכשיו לעשות מגפה אז הוא צריך למנוע את הארון שלא יוכל לצאת כי אחרי שהוא רואה אותו מחזיק את הקטורת שלא בזמן

שלא בזמן אם הוא מחזיק אותה שלא בזמן

זה מצווה שלא בזמנה, זה רק למטרה שאני גיליתי למשה רבנו שזה מציג

אז הוא יעכב אותו והוא חושש שהוא יכול לעכב אותו, מאיזה סיבה?

אבל אם הוא רק מנסיק החוצה... ואם הוא הלך לבפנים ואחר כך שם ג'באת קטורת, אז זה כבר פועל.

אז כבר לא יכול לעצור אותו, זה כבר פועל, גמרנו.

לא, אבל מה הוא נסע? ארון עשה את זה בחוץ.

מה לא? הוא הלך עם המחטה מבפנים... לא דלוק.

והדליק רק בחוץ. נכון. זהו. הוא אמר להדליק בפנים. אבל זה לא קטורת,

כל זמן שלא הדליקת. ברגע שהדליקת, זה נהיה קטורת. כל זמן שלא הדליקת, זה הסמנים.

ברגע שהדליקת, זה נהיה קטורת. שם קטורת, זה אחרי שהדליקת. אה, אז ארון צריך לעקוף את היצרה, כאילו.

שלא יהיה לו עיכוב. אם הוא יצא עם זה... שומע, שומע, אני שומע. אם אני רואה אחד יוצא עם נשק עכשיו מהבית ככה,

אז אני יודע שהוא הולך להרוג מישהו, אני אחסוף אותו.

אבל אם הוא מחביא את זה במעיל ואף אחד לא רואה את זה, פתאום הוא מופיע על זה. אז הוא עשה את הטריק הזה לעקוף את היצרה של הסטן.

טוב, זו אפשרות.

זו אפשרות אחת.

יש לך הרבה אפשרות, לא? כן. יש הרבה אפשרות. נגיד שהוא רוצה לחסוך את הזמן הזה של עשיית הכל, אז ככה הוא יראה פחות אנשים, אבל בסדר.

ככה הוא נתבס את המוחות. לא, מה זה משנה? אתה מדליק בפנים ומדליק בחוץ, זה אותו שנייה.

לא יודע.

טוב, שומע.

בוא נראה.

הוא לומד מזה ממש הלכה מאוד מאוד...

אז הוא אומר ככה.

להדליק...

רגע.

כן.

להדליק במקום שאסור להדליק,

שבדרך כלל שמה אבוידה,

ואבוידה היא רק בזמן מסוים ובדרך מסוים,

אז שמה לעשות את העבירה עוד... מה זאת אומרת? בפנים או בחוץ? מה הרב אומר? בפנים, בפנים. להדליק בפנים. שלא בזמן.

זו בעיה יותר חמורה

מאשר להדליק בחוץ שלא בזמן

לצורך שעה, בהיתר של שעה.

כמו שנובי מורה...

בדיוק הפוך.

לעשות עבודה בית מקדש בחוץ זה חייב קורס. אבל שלא בזמן זה בדיוק אותו דבר, שלא בזמנה.

אסור גם לעשות קטורת שלא בזמנה.

אני רוצה לעשות שלוש פעמים קטורת ביום. מותר? לא, זה קטורת זרה.

איזה עבירה זה?

זה לא כרת.

לעשות קטורת זרה זה לא כרת.

אני לא יודע. בשעה שלא, בשעה שלא,

לא יודע.

מה קטורת יש לשעה?

לא יודע. קטורת אין לשעה? לא יודע.

אליהו הנביא, כשעשה לצורך שעה את האש בהר הכרמל,

זה מותר לצורך שעה.

זה הקטורת זרה?

לא, לא.

במה זה כאילו... כן, במה.

אבל עשות במות מחוץ למקדש בשעה שעשו,

זה גם כן איסור.

אבל לצורך שעה זה מותר. זהו. אז יש פה, אז יש פה עבירה.

אז קודם כל צריך לדעת... למה עבירה היא לצורך? זהו. אז רגע. אז יש פה, אז קודם כל מה ש... מוישה ואהרון הלכו לעשות פה עבירה.

למה עבירה? שתבינו.

זה עבירה.

רק לצורך פיקוח נפש. תביאי לאט לאט.

יש לעשות בבית מקדש קטורת.

יש פה כמה בעיות לעשות קטורת.

אז ככה.

הם עושים לעשות פה עבירה בכל מקרה. חייבים.

זה בכוח נפש מותר לעשות עבירה, אמרנו, לעשות עבירה בכוח נפש מותר, אבל זה יהיה עבירה, תבינו.

עכשיו,

יש כמה רמות של עבירה.

לעשות קטורת בחוץ זה עבירה של כרת.

לעשות

קטורת בפנים ולהוציא אותה החוצה זה לא כרת, זה רק ייסוד לאו,

זה לא כרת.

עכשיו,

מה מגיע משה ואומר לאהרון,

אני אומר לך, תעשה את זה בפנים.

תשמע, מה שאומרים לו?

קח את המטה, את המחתה,

תן עליה אש מעל המזבח. תסיר את זה בפנים.

למה?

לפחות לא תעשה עבירה של כרת,

ואחר כך תלך החוצה עם זה.

נכון, זו עבירה שיוצאת החוצה, בסדר,

אבל לפחות חסך את הכרת. אז משה רבינו מציע לו לעשות עבירה יותר, כאילו, פחות חמור,

כן?

כדי לחסוך.

נכון, אתה חייל לעשות עבירה בגלל פיקוח נפש,

אבל לפחות תחסוך את הכרת. ככה משה רבינו אמר לו.

נו, אז מה אהרון חשב?

מה לשם משה רבינו אמר לו?

תעשה את הקטורת בפנים,

ותעשה את זה החוצה כשכבר דלוק. איך? קח את המכתה ו... אני אקרא לך את הפסוק.

קח את המכתה ותן עליה אש מעל המזבח, פה,

ושים קטורת, ואחר כך והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם.

בסדר, אבל אולי תיקח את האש ואת הקטורת הזמנים ותוציא את זה... הוא לא אומר את זה, מה הוא אומר? קח את המכתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטורת. מה זה שים קטורת? פה, עכשיו, שים קטורת, אבל. מה זה?

שים קטורת והולך.

מה שכתוב הוא הולך כשזה מוכן.

הוא, טוב, הוא מפסיק. אז משה רבינו אומר לו,

לכל מה שאומר משה רבינו אומר לו, הוא צודק.

למה?

ואהרון, לכאורה, הוא עושה, הוא מוסיף עבירה.

הוא הולך החוצה ורק בחוץ הוא מדליק את זה ועושה עבירה של כרת. מה הולך פה?

מה החשבון של אהרון?

אז הוא אומר דבר מאוד יפה. הוא אומר ככה

מי שרבנו לא אמר שהוא שמע מהקדוש ברוך הוא שכבר התחילה המגפה

והם לא ידעו שהתחילה המגפה.

קדוש ברוך הוא אמר לו ואכלה אותם כרגע.

אז מי שרבנו הבין אם קדוש ברוך אמר ואכלה אותם כרגע אין עצה.

יהיה מגפה בכל מקרה.

ודאי יש פה מצב של פיקוח נפש

ואין מה לעשות

וגם תפילה לא יעזור ככה מי שרבנו אחז.

קדוש ברוך הוא אמר אכלה אתם כרגע נגמר אין עצה ואין תבונה אין מה לעשות.

אתה בוודאי תצטרך לעשות את הקטורת להציל מהמגפה.

אין מה לעשות.

אז אם אין מה לעשות אז תעשה עכשיו את הקטורת בפנים לחסוך את הכרת.

ככה מי שרבנו אמר לו.

אהרון חלק עליו

והוא אמר

אכלה אותם כרגע

וזה לא בטוח שזה יהיה.

יכול להיות שנתפלל וזכות התפילה יציל אותם.

אז אני לא בטוח זה ספק אם יש מגפה.

הוא עדיין לא ראה את המגפה.

אז אמר אהרון אתה יודע מה אני אקח את הציוד איתי ואני אלך למקום ואני אראה מה קורה.

אם במקום אני רואה שבאמת יש מגפה אני עכשיו אדליק את הקטורת ואני אתחיל להציל אנשים.

אבל אם אני מגיע לשמה ועוד להתחיל למגפה אז אני לא עושה את העבירה.

יש מגפה.

מה זה.

יחסוך ודאי זה החשבון של אהרון.

אהרון אמר אני לא יודע אם משה רבנו היה אומר שקושבוך אמר שוודאי יהיה מגפה ואין מה לעזור אז בסדר אין מה לעשות.

אבל אהרון אחז שיכול להיות שתפילה היא הזו ככה הלשון שלו הוא אומר

להסתפק אהרון אם כבר החל נגע, שהרי שלא דיבר בשם השם ואולי ברחמי שמיים נשמע תפילתם לגמרי. כבוד הרב, קשה לי הפירוש, בטחון, כי לקחת את הסמנים זה היה משקל רציני שמתפנים על אלעזר איך הוא היה יכול לסחוב את כל זה ולקחת את זה בפיזור עוד לא להכין את זה בפנים ולהגיע לשם להתחיל לסדר את הסמנים ולהכין אותם בדיוק לפי הכמויות

וכל הדברים האלה באמצע השטח כמו שאומרים, ואחר כך להדליק

זה קצת, אתה יודע, לפי המציאות איך שעושים את הקטורת קצת סיפור.

אז מה היה מפסיד, היה מפסיד?

אבל אם הסמנים נמצאים באוהל מועד ושם אתה מסדר אותם במקום שצריך להכין אותם ושם זה המקום שנוח להכין אותם ואתה יוצא מוכן ורק נותן את האש בחוץ,

רק נותן את האש בחוץ זה כן.

אולי הוא עושה את זה,

אז יכול להיות שזה מה שהוא עושה, אבל הוא לא הדליק את זה, הוא לא הקטיע את הקטורת, רק בחוץ הוא עשה את זה.

בגלל שהוא רצה לחסוך את העבירה.

משה כשהוא אמר לו, אם הוא היה מדליק במשקל באוהל מועד,

ישר היה מפסיד כמה עדיפה?

מה זאת אומרת? זה היה צריך ללכת לבן האדם ורק... לא, לא, רק אם אתה עומד בין החיים למתים, חייב לעמוד שם, זה לא זה בפנים.

אתה צריך ללכת שם בשטח.

אז במילא ככה אהרון אמר, אז יש סיפור ודבר חידוש גדול, שמה?

למעטים.

אז עכשיו,

כמובן צריכים למעט.

אבל השאלה היא, האם אני ממעט

כשיש לי ספק

אם יהיה לי פיקוח נפש? זאת אומרת ככה, אני אומר לך ככה.

תעשה עבירה קלה עכשיו,

וזה לא בטוח שיהיה פיקוח נפש אחר כך,

בגלל שאם אתה תחכה,

ובאמת יהיה פיקוח נפש,

אז תצטרך לעשות עבירה יותר חמורה.

מה אתם אומרים?

תעשה עבירה...

כן, לא, אני רוצה לחסוך עבירות.

משה רבנו אין שום בעיה, זה מותר. לא, מה? כי משה רבנו אין שום בעיה. אז זהו. אז משה רבנו, משה רבנו אמר, אפשר לשמח. תעשה עבירה יותר קלה,

כדי לחסוך בעבירה יותר חמור.

בוודאי יש. אפילו שעכשיו, מה?

כי ודאי, משה רבנו לא אמר. בגלל שמשה רבנו זה ודאי לא. יפה.

אז משה רבנו אומר, תעשה עבירה עכשיו,

כן?

יותר קלה, כדי לחסוך מעבירה.

יותר חמור אם בוודאי אתה צריך לעשות את זה, ואהרון בעצם מסכים איתו ברעיון

רק אהרון אומר אני לא בטוח שזה ודאי, נכון אבל משה בני בטוח לא, אז אין פה ויכוח בהלכה,

יש ויכוח אם זה ספק או ודאי, במציאות,

אומר העמק דובור חידוש גדול מאוד הלכה הלא חלומה יישא,

מה קורה עם בן אדם

בשבת,

אחד ביום שישי

שזה יום טף.

יש יום טף בערב שבת, כן זה קורה.

עכשיו הוא יודע, הרופא אומר לו, תשמע,

מחר

אתה

יש לך פיקוח נפש,

אתה חייב לחלל שבת.

או שתחלל יום טף

או שתחלל שבת, זאת אומרת, מחר יש מצב של פיקוח נפש,

אני צריך לעשות ניתוח, אתה צריך לעשות איזה משהו בשבת.

ואתה יכול או עכשיו להקדים ביום טף, שזה פחות חמור,

לעשות את העבירה, לחלל או לחכות עד שבת,

מה דעתכם?

זאת אומרת, אני יודע שאתה תצטרך עד סוף שבת לעשות את החילול שבת הזה.

או שאתה עושה את זה עכשיו,

ביום טף, שזה לא חילול שבת, זה לא כזה חמור כמוך, זה לא יישא ויעשה, זה לא כרת,

כן?

או להגיד, שמע, בינתיים אין לי פיקוח נפש עכשיו,

אולי יהיה, חידוש בוכר יעזור,

כן?

ובשבת, נראה מה קורה בשבת, אז אני אחלה בשבת, מה דעתכם?

לפי משה רבנו, צריך לעשות את זה. לא, אין בו ויכוח משה בן ואהרון.

השאלה אם זה ודאי או לא. אני אומר, אם זה יהיה ודאי.

אתה לפי משה רבנו,

ביום טף, לפי אהרון,

תשע ועשר. למה?

תקשיבי למה. כן, כן. למה?

בגלל שבעל בתוכן אומר, מי אמר שצריך ניתוח?

היום אתה אומר שצריך ניתוח הנמכה, זה אתה אומר.

הקדוש ברוך הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה.

עזבו את זה.

רגע, השם שלח בפיך

לומר שצריך.

גם השם אמר,

אני עושה כרגע.

ולמרות זאת, משה רבנו ששמע,

שאהרון שמע שכבר השם אמר כרגע,

לקח את הרגע היותר ארוך.

סחב אותו.

אז אם הוא סחב אותו,

אז הוא אומר, כל זמן שלא ראיתי בעיניי את הסקונת,

אז אני יכול לסחוב את זה עוד יותר.

אז זה מחלוקת בתוכן, כאילו, בכך.

אז אני לוקח,

היות ששם הוא לא ראה את המצייס, מה חילק ביניהם, בין משה לאהרון? הלשון שם זה לא ברוך הוא, לא הלשון, לא הלשון. המצייס. מה קרה במצייס? הוא אומר, כל זמן שאמר השם, אמר, אבל לא מבין את הלשון.

אם הכוונה הלשון ככה או הלשון ככה, אני לא יודע.

בינתיים לא שמעתי צעקות, לא שמעתי כלום, לא ראיתי כלום, אז אני בינתיים יוצא, אני ממעט.

ואני אראה, מתי זה מתחיל, אני אעשה. אז אתה אומר, מה הוא אמר? כל זמן שלא נתברר לי בבירור גמור שאני נמצא בתחנה האחרונה,

שאי אפשר לרדת יותר. לא עושים עבירה. אז אני לא עושה בכלל.

אבל אם... מה שרבנו אומר, כן, תעשה.

תעשה אפילו מוקדם.

לחסוך. אפילו אם כרגע עוד לא יצא שום עבירה. נכון, אבל זה ודאי יהיה. אבל היות ואתה ממעט כרגע

את העבירה, אז תעשה אותה עכשיו. נכון.

אבל בעל בי תוכן,

או חסר ודאות,

לפי אהרון,

או בעל ביטוחן,

או חסר ודאות,

יכולים לעקר,

אבל ש... אפילו,

אפילו... שהוא מפסיד את האפשרות למעט חידוש... אם הוא היה יוצא...

עכשיו הוא יכול... אם הוא היה יוצא, לדוגמה, יש עוד חשש.

אם הוא היה יוצא מאוהל מועד,

ובקרבת אוהל מועד כבר היה את הבלגן, את המגפה והכול,

אז יכול להיות שעד שהוא עושה, בינתיים המגפה זה לא לוקח זמן, זה טרררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר

שיצטרך לחלל שבת בשבת אני אומר לך תחלל יום טף

תחסוך בזה ככה הוא מהלכה למעשה ועכשיו זה לא כזה פשוט זה לא כזה פשוט שאומרים לבן אדם תעשה עבירה עכשיו כדי לחסוך בחומרת העבירה

כן אם בינתיים אין צורך בזה רק בגלל שאתה יודע ודאי שזה יהיה עכשיו רגע עכשיו

כתוב באביעל ולא עוד ולא עוד פה נכנס לחשבון עוד דבר

כן

שאם ויכוח הנפש הוא לא ודאי ליום כמו שאומר

הרופא מחר זה יהיה ודאי היום זה עדיין לא ודאי כן אתה מפסיד גם מצווה של היום

אם אתה נכנס לניתוח היום אז זה לא רק זה אתה מפסיד מצווה אז זה עוד דבר שנכנס לחשבון גם כן אבל פה פה לא מדברים על ניתוח נפש הוא לא להיום וודאי מחר כן

אתה צריך כמה שתקדים, הרופא אומר, יותר טוב.

אבל אם תשר עד מחר, אתה בדיוק באותו מצב, כי מחר יהיו חייבים לעשות חניתויים של עכות יותר. זה משהו אחר. אני מדבר, בוא נגיד לשחוט. בוא נגיד לשחוט.

לשחוט זה בעצם יום תזמותה.

אבל אני מסביר שתהיה בריא. הרי הפיקוח נפש הוא לא עד מחר, זה ודאי.

כן. כי אם לא, הוא היה אומר לו, אתה צריך עכשיו להיכנס.

יפה. עכשיו... אבל הוא אומר לו, לא צריך היום. אתה יכול היום, אתה יכול מחר. תחליט מה שאתה רוצה.

אני דתי, לא יודע את הדין. תחליט אתה, אתה חרדי, אני דתי, אתה חרדי.

יש יום טוב, יש, איך קוראים לו שבת. מה אתה מעדיף?

עד מחר אתה חייב לעבור את זה. עכשיו השאלה, מה אתה מעדיף בנייה לוק או בנייה לוק? תגיד.

נו. אז הוא אומר שתעשה את זה עכשיו.

מי אומר?

לא.

הפקיע?

לא, הרב עזר, העמק דבו, הנציב.

הוא אומר, תעשה את זה עכשיו ביום תב.

נכון, אתה לא חייב את זה.

גושבוכר יכול לעשות ניסים ונפלאות, אבל ניסים ונפלאות לא על חשבון התורה.

אתה לא יכול לסמוך על הנס בשביל לסמוך על הנס, תעשה,

אחד יוצא מהבית שלו חמש דקות לפני שבת, הוא נוסע לירושלים. אתה משוגע?

אה, גושבוכר עושה לי נס.

לא עושים כל כך על נס על חשבון התורה.

אתה לא יכול לסמוך על ניסים אם זה יכול לבוא על ידי איסורים.

אז אומר העמק דב, הנציב,

שאתה חייב לעשות את זה ביום תב.

ודאי אם ודאי יהיה לך צורך לחלל שבת תעשה את זה עכשיו ביום דבר לחסוך עבירות ככה אומר הנציב

אבל זה נסתר זה מחלוקת הביאלוך החבץ חיים וביאלוך אומר לא ככה

הוא אומר מה קורה מה זה הסיפור שלו זה לא סיפור אחר סיפור שבן אדם גם כן עוד סיפור עם חייל שהמפקד אמר לו

עד סוף השבת כן אתה צריך לעשות איזה מלאכה משה לחפור בור או לעשות איזה חילול שבת

הוא לא אמר לו מתי לעשות את זה אני רוצה עד שש בצהריים בשבת אתה חייב לעשות את זה

כן עכשיו הוא עומד אז כמובן הוא צריך אם הוא יכול ערב שבת לעשות את זה בערב שבת כמובן תעשה את זה בשבת אבל

מה קורה אם הוא לא הספיק לעשות את זה בערב שבת עכשיו זה בין השמשות

בין השמשות

זה לפי חלק מהם חושבים זה רק איסוד דה רבנן זה ספק שבת

האם נגיד לו תשמע תעשה את זה עכשיו בטח אתה אומר אה ככה אתה אומר בטח תעשה את זה עכשיו אם תעשה את זה עכשיו בין השמשות זה רק איסוד דה רבנן

בין השמשות לפי הראשונים של ספק שבת לכל טוב לא לא לא זה אומר החפץ חיים לא לעשות את זה עכשיו למה עכשיו זה לא אינס

עכשיו זה לא אינס, מחר, מחר זה מחר.

רגע, אבל יש כבר, אומר החבץ חיים לא לחלל שבת עכשיו.

אפילו אם אין לך לחלל עכשיו אני אחסוך,

לא משנה, עכשיו זה לא, זה סתירה לנציב.

יש פה מחלוקת מאוד מאוד... מתי מחר יכול לעשות את זה?

מה?

רק רק כש... תעשה את זה בחמש בצהריים מחר, תעשה את זה בשתיים עשרה בצהריים מה? השעה זה לוקח לו רק בשעה האחרונה הזאת. נכון, השעה, כמה זמן ש... תעשה חשבון.

מה שקושה כל היום אפשר מחר. זה בכלל לא ציורים דומים.

כבוד הרב, אני מצטער. למה לא? בכלל לא.

בוא,

בשני המקרים, האם אתה עושה את אותה עבירה?

איפה, איפה? בזמן?

אצל מויצ'ה ואווירו.

אצל מויצ'ה ואוירו. זה לא אותה עבירה.

פה זה, פה זה קטוריז בחוץ, ופה זה...

אתה עושה אותה עבירה,

אתה מקטיר קטורת שלא בזמנה ושלא בהיתר וכלום. שלום.

עכשיו אם זה עבירה גדולה, עבירה קטנה, ואתה עושה את העבירה.

אז זה אחת.

עכשיו הנקודה היא, המציאות מה הייתה?

האם הייתה שם באמת כבר מגפה או לא הייתה מגפה? זו הייתה המחלוקת בין משה לארון. הייתה מגפה כבר או לא הייתה מגפה? לפי עמק דבר, הוא הבין שעוד לא הייתה מגפה,

לכן הוא יצא.

אז הוא אומר כל זמן שלא הייתה מגפה,

אז הוא לא עושה.

אז אהרון הולך לפי החופץ חיים.

אוקיי. שמעת?

אהרון הולך לפי החופץ חי. הכהן, הכהן. הוא הולך לפי החופץ חי. הוא אומר כל זמן שלא התחייבתי, אז אני לא אנוס.

אז למה אני צריך לא לעשות את זה בפנים? אני לא עושה שום דבר. לא בגלל איך קוראים לו החשבון. לא היה ספק. לא בגלל... ואז הוא יוצא ועושה. עכשיו הגיע הזמן האוינס, אני עושה את זה. אז ממילא אני עושה באוינס.

עבירה יותר חמורה.

ואין בו עבירה בכלל, כי אוינס אין בו שום דבר. אה, אבל יכלת לחסוך, יכלת לחסוך. מה לחסוך? אם אני קודם, אם עשיתי לפני הזמן... לא רבה. אגב, אם עשיתי לפני הזמן... זה לא אוינס.

זה לא אוינס. נכון, זה הסבה של חובץ חיים. לא, אז אני אומר שזה... זה הסבה של חובץ חיים. חובץ חיים אומר, כל זמן שלא הגיעה לך השעה דקה תשעים, כן? זה לא אוינס.

כן. מי מבקש לך... אבל גם זה סיפור לא דומה. למה? למה? זה אותו סיפור.

פה ציוו על החייל לעשות, שאם הוא לא יעשה...

אבל...

עד סוף השבת! עד סוף השבת! עכשיו שלושה שבת!

בוא יהרגו אותו! נכון, עד סוף השבת!

פה לא יהרגו את משה ואהרונים, הם לא יעשו תלמיד צווה להציל,

כי הם לא נצטוו להציל.

הם רוצים להציל!

הם רוצים להציל! בסדר! אז זה לא דומה!

למה? זה פיקוח נפש וזה אינס! כן, כן! נכון, נכון! בסדר, בסדר, אוקיי!

נכון! אפשר לחלק, אבל... אבל... כן, נכון, זה פיקוח נפש וזה אינס, אבל השאלה איך בן אדם צריך לעשות חשבון...

בן אדם צריך לשקול.

או שאני אומר, תשמע, בינתיים זה לא אינס, זה לא פיקוח נפש,

האם אני צריך עכשיו לעשות עבירה עכשיו,

אני חוסך שזו עבירה יותר קלה,

או אני אומר,

תשמע,

בינתיים אינת עבירה,

בינתיים אין את האונס, אין לך זכות לעשות,

תשב בשקט ורק ושבוך יעשה ניסים, זו השאלה.

אז יכול להיות מחלוקת גדולה ביניהם. ויש נפקימינה.

ואני אתן לך נפקימינה. נפקימינה, כן.

שנגיד שסטטיסטית, כל מיני רבע שעה יש קריאה מבני ברק, נגיד, בשאפץ,

לבוא מגן דוד אדום.

כן.

אז יצאו עכשיו, יצאו עכשיו, יצאו עכשיו. אחד אומר, אני כבר יוצא.

למה צריך לחכות עד הרגע האחרון?

מה הוא חוסך?

מה הוא חוסך? נו, מה הוא חוסך? את הזמן שהוא יגיע יותר מהר, להציל את הבן אדם.

כי רבע שעה... איזה כיוון אתה הולך?

לא משנה. איפה הקריאה?

אז תלך. מה זה תלך? אולי זה פה?

תל השומר חייבים להגיע בכיוון אחד לכיוון נברא.

תל השומר זה אותו כביש שיוצאים לכיוון נברא.

רק אם האמפולנס נמצא חמש דקות מהבן אדם או רבע שעה מהבן אדם,

חמש דקות או רבע שעה זה משמעותי,

יכול להיות גורלי במקרה הספציפי שיכול לצאת.

כי אם האחרים אצל בן אדם מסוים נגמר הסיפור.

אם באים יותר מוקדם זה... רגע, אני אגיד לך למה זה דומה.

כן.

לאותו דבר שאתה אומר עם השבת, אם הוא יעשה בן אשמושס או שיעשה בזה מצוות הצלה יש לו כל השבת.

כן. מותר לו לנסוע לבני ברק.

השאלה אם הוא ייסע יותר מוקדם ולא ימתין עד הרגע האחרון,

וכבר בדרך הוא נמצא שם, ברגע שאתה, אני במקום.

אז היציאה הזאת, זה אומר לו, חופץ חיים לא?

אין לך אוינס, לא הייתה קריאה, אתה לא יוצא.

כן. תהיה קריאה, אתה כן יוצא. נכון.

אומר, אה, אבל יכול להיות שהרי סטטיסטית יכול להיות ככה, ואני אגדיר. לא מתחשבים בזה. אתה לא עכשיו אחראי, אתה לא בעל הבית על השעה בעשרה. בדיוק. זה החופץ חיים, נכון? כן.

בכלל, הנציב,

לא יודע, לפי הנציב, לא יודע אם זה נכון מה שהרב אומר.

כן.

כאשר הנציב אומר,

אתה צריך לעשות חשבון, זה ספק.

אבל אם ודאי יהיה בצבא, יש נופלים, כן? אז ודאי, חס ושלום, כן? אבל אם זה ודאי שיהיה קריאה, אתה יכול לצאת.

אבל רק לחסוך, לחסוך.

כי כשאתה עושה את זה ביום טף, זה פחות עבירה.

עכשיו, יש פה, אחד אמר לי, נפקימין הגדולה בין שתי הפשטים האלה.

מה קורה, אחד ביום כיפור,

שהוא חולה,

והרופא אומר לו שהוא חייב לאכול ביום כיפור.

עכשיו, ביום כיפור,

אם אוכל פחות משיעור,

בלבחים, כן? פיסקיה פיסקיה, כן. כן, הוא אוכל קצת, קצת בשיעורים, זה נקרא.

אז זה רק איסוד דה רבנן.

עכשיו, הרופא אומר לו, תשמע,

אתה יכול לצום עד 12 בצהריים, אין שום בעיה.

ב-12 בצהריים,

פתאום הסוכר שלך נופל, אתה חייב לאכול,

לאכול כמו שצריך.

אבל, יש לי עצה בשבילך.

תתחיל מתחילת היום,

תאכל קצת שיעורים, קצת, קצת, קצת,

כן?

וככה אתה יכול לעבור את כל היום כיפור בלי להצטרך לאכול כמויות גדולות.

מה אתה אומר לא לעשות?

יפה מאוד.

לפי הנציב, הנציב אומר, תשמע, אם אתה בטוח שתעבור עבירה,

אז דיוקא שתעשה עבירה יותר קטנה. אפילו שעכשיו זה לא פיקוח נפש.

אבל לפחות אתה מציל.

לפי חפץ חיים, אין עכשיו פיקוח נפש, תשב בשקט.

בינתיים אתה יכול לעשות כלום.

מחר, יש לך בעיות? מחר תטפל בבעיות. מה עשית? אפילו שמחר זה שתהיה חמור.

ועכשיו זה רק בין השמשות.

בכל זאת, החפץ חיים אומר,

לא, אל תחכה למחר.

עכשיו אתה לא פיקוח נפש?

אתה לא טוענת עכשיו?

מותר לך לעושים את זה. לכל זאת נפקימינה ביניהם, בסדר.

יש לי שאלה רגע, בקשור לראש הממשלה והאהרון.

הסוף שהאהרון יצא, לעשות את כל הזמן המותנה, כן? כן.

כן, התחילה מגיפה.

התברר שממשלה בנט צדק.

הוא צדק.

אבל הוא רצה לקחת את שם.

אי אפשר. זה הסיפור. כל סיפור זה סיפור. אי אפשר לדעת.

באמת זה אותו זמן.

מה?

ההדלקה והכל וזה. לא מצליח. רק אם אני מדליק פה או פה. נכון. להדליק בפנים זה פחות עבירה. להדליק בחוץ. השאלה אם זה פחות עבירה או לא. אבל הזמן הוא אותו זמן.

נכון, נכון.

זה לא שאלה של זמן עכשיו.

זה לא של להוריד את העוצמה.

הוא שואל, זו שאלה של זמן. הוא מדבר על הזמן.

כאילו, שבישע היה צודק.

לא, הוא היה צודק שיש מגפה כבר.

אהרון אמר שלא בטוח שיש מגפה.

חושבו חמש שיהיה מגפה. אני לא בטוח. אני רוצה להגיע לאירוע, לראות, לשטח. לראות בשטח.

באמת, אהרון עצר בזה, הוא שואל.

נכון, בסדר.

לפי ההבנה שלו, עשה בשכל. אני לא... היה פה ויכוח. גם לפי המציאות, שהיא שמעתה עליה בתכל'ס.

לא.

במציאות משה בן צדק.

למה? במי? בגלל ש... לא. בגלל שמציאות היה שם מגפה.

אם משה צדק... במשה בן אמר, יש מגפה. אין מה לעשות.

ואם היה מקשיב למשה, היה מוריד עבירה.

הוא לא הקשיב לעבירה, הוא עושה עבירה יותר גדולה.

בגלל שהוא הדליק בחוץ.