מסכת פסחים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

את הקריאת שמע, כמו שכתוב, שאדם בא מביתו מן השדה בערב

והוא אוכל ושותה וישם, וככה הוא שחרר את הקריאת שמע, לכן

התקנה פה של לקרוא קריאת שמע עד חצות,

תקנה יותר חמורה מכל תקנות דה רבנן. השם ישכח, מישהו יותר חושב שמשם ישכח.

עכשיו ראינו עוד דבר,

האם יש עניין לסמוך

גאולה לתפילה של ערבית או לא, לחנוג את רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי,

האם קוראים קריאת שמע ואחרי זה מתפללים,

או שמתפללים ואחרי זה אמורים קריאת שמע.

לפי רבי יהושע בן לוי, ככה הגמרא קוראת לזה,

שתפילות באמצע תקנו,

תקנו יש בעצם את הקריאת שמע של השחרית

בתחילת היום,

וקריאת שמע של ערבית בסוף היום,

וכל התפילות נמצאות באמצע.

אבל לפי רבי יהושע בן לוי, בעצם קריאת שמע של ערבית היא אחרי התפילה.

וזה מחלוק איתו מסברה ומפסוק, זה הדבר שראינו.

ואפילו שיש עניין לסמוך גאולה לתפילה,

דבר שהוא חלק מהתפילה או שהוא חלק מברכה זה גם נקרא אסמוך גאולה לתפילה

זו הסיבה שה' שפתי תפתח זה לא נקרא הפסק או השכיבנו

זה לא נקרא הפסק בין הגאולה לתפילה כיוון שבעצם

זה תפילה זה קשור לגאולה הקודמת זה עדיין זה נקרא אסמוך גאולה לתפילה

אני רואה עוד דבר שכל מי שאומר אשרי שלושה פעמים ביום אז זה בן עולם הבא

מדוע? בגלל שהשפכים מגיעים באלף בית

וגם בגלל שכתוב בזה פותח את ידיך

אז כן, כנראה שבחים שמגיעים באלף בית זה יותר שבח,

משבחים את הקדוש ברוך הוא בכל האופנים,

וגם בגלל שכתוב בזה את השבח הקדוש שבתחת ידיך לכן

בן הנועם בא.

כן, ראינו עוד דבר את העניין הזה של לקרוא קראת שמע סמוך למיתתו.

יש בזה עניין לקרוא קראת שמע סמוך למיתתו.

זה מה שלומדים, זה מהפסוק ירכזו ועד וחטאו,

אמרו בלבבכם עד משכבכם ואדמו סלע.

אז לומדים מהפסוק הזה שתאמרו בלבבכם,

מה שכתוב על משכבכם זה קריאת שמע שאומרים את זה בשכיבה בדומוס אליו, ואחרי זה אפשר ללכת לשם.

אחרי זה ראינו את הלכמה,

כתוב שזה גם אופן אם היצרה פוגע בבן אדם אז כתוב שזה גם אופן נכון נגד היצרה.

כן, אחרי זה ראינו על ייסורים עכשיו הגמרא ממשיכה פה על ייסורים.

אמר יושב בן לקיש את המנה של ייסורים

כל העוסק בתורה ייסורים בדיני ממנו

שנאמר, ובני רשף יקביעו אוף

ואין אוף אלא תורה שנאמר תעיף עיניך בא ואיננו. כתוב על התורה שאם אדם לא כל כך עמל בתורה

הוא לא עמל בתורה ככל הצורך אז התורה תלך.

כמו שכתוב שדברי תורה קשים לקנותם ככלי זהב

אבל אפשר לעבד אותם ככלי זכוכית.

אז הלשון שכתוב בתורה זה הלשון שכתוב תעיף עיניך בא. זאת אומרת שהלשון אוף זה לשון של תורה

הלשון של תורה זה הלשון עוף, ואין רשף אלא איסורים.

אז כתוב בני רשף יגביהו עוף. אם אדם עוסק בתורה שזה בעוף,

אז הבני רשף יגביהו, האיסורים יגביהו.

ואין רשף אלא איסורים, שנאמר לחומי רשף.

זה מה שריש לקיש אמר,

שכל מי שעוסק בתורה זה איסורים גדילים ממנו.

אמר לרבי יוחנן, הנחה,

זה שכל מי שעוסק בתורה איסורים גדילים ממנו זה לא חידוש אפילו תינוקות של בני רבן לדינותו,

שנאמר זה פסוק מפורש לא צריך בשביל זה לדרוש איזו דרשה מיוחדת זה פסוק מפורש בתורה

שנאמר ואם הרשימה תשמר לכל ה' אלוקיך וישר בעיניו תעשה אז כתוב וזנתן מצוותיו ושלמתי כל חוקיו

אז זה המשך כל המחלה שעשת נמצאה ולא עושה מלך כנראה שם רופאיך

אז כבר יש הבטחה שכל המחלות כל האיסורים בדלים

אז מה זה לא חידוש

אלא מה בעצם כן חידוש

הוא לא לומד בכלל מהפסוק הזה אין לו פסוק אחר

כל שאפשר לו לעסק בתורה ואינו עוסק הקדוש ברוך הוא מביא אליו איסורים מכוערים

זאת אומרת ריש לקיש לומד מהפסוק הזה

שהתורה

על ידי עסק התורה אז

האיסורים בורחים

רבי יוחנן אומר לו הפוך

לא לומדים שעל ידי עסק התורה האיסורים בורחים יש פסוק אחר

יש פסוק שכל מי שלא עוסק בתורה אז מגיעים לו איסורים זאת אומרת זה מגיע בתור עונש

ריש לקיש אמר

שיש סגולה לתורה. מי שיש לו איסורים שילמד תורה ועל זה איסורים יברחו.

כן, רבי יוחנן אומר הפוך אם אדם לא יעסוק בתורה כמו שצריך

אז יגיעו איסורים. לימוד הפוך.

אלא כל שאפשר לא לעסוק בתורה ואינו עוסק

הקדוש ברוך הוא מביא לו איסורים מכוערים ועוכרין אותו.

שנאמר נעלמתי דומיה החשיתי מטוב

חייבי נעקר. זאת אומרת יש לימוד אחד הלימוד של יש לקיש

זה פתרון

פתרון בעצם לבעיה של האיסורים ללמוד תורה

רבי יוחנן אומר לא

רבי יכולים לומר שזה הולך הפוך זה לא מגיע לפתרון אלא

יכול להיות שזה גם פתרון אבל מי שלא עוסק בתורה אז מגיעים לו איסורים

האיסורים שנאמרים פה זה מביאו עליו איסורים מכוערים ועוכרין אותו

למה הוא מדגיש את המכוערים?

זה לא איסורים רגילים זה איסורים מכוערים, איסורים קשים שעוכרין אותו כנראה שהם מבלבלים את צלילות דעתו של הבן אדם

אני לא מקבל כאן את זה נוסף, כי זה לא עוד איסורים שהם כבר אוהבים את זה.

כן.

איסורים שהם מבלבלים כנראה את הצילות הדת של הבן אדם.

ואוכלים אותו.

כנראה שהם מבלבלים אותו לגמרי.

כנראה לי לשון כזאת.

הרב פריש לקיש הוא התלמיד.

רבי יוחנן הוא הרב.

כמה מילים התלמיד פה?

הוא התחיל להגיד את הממראה.

ריש לקיש התחיל להגיד את הממראה שלו.

רבי יוחנן אמר לו מה שאתה אומר זה לא חידוש.

זה כתוב בפסוק.

הוא אמר לו פסוק אחר.

ריש לקיש שמע בעצם שמי שלומד אותה תורה הוא לא סותר את זה אין ריש לקיש. איך? הוא לא סותר את זה אין ריש לקיש. איך? הוא לא סותר את ריש לקיש את הדברים שהוא אומר.

הוא אמר לו זה לא חידוש מה שאתה אומר. מה שאתה אומר זה לא חידוש זה פסוק מפורש.

כשעל ידי לימוד התורה אז ברוכים האיסורים.

אלא הוא מביא פסוק אחר שאם אדם לא עוסק בתורה אז מגיע אליו איסורים ואוכרים אותו.

מה שהוא אומר.

תגידי לה איזה עמדה פטנטית.

פה זה נמצא,

כן, עמוד א'.

כן? זה יהיה עמוד א'.

כן.

כן, אז עכשיו אנחנו חוזרים פה באמצע הלימוד שנאמר נעלמתי דומיה, איך שאתי מטוב,

אוכי הביני יקר.

ואין טוב אלא תורה שנאמר כי אלי יקר טוב נתתי להילחם וגומר.

זאת אומרת אם אדם נעלמתי דומיה, איך שאתי מטוב, ואם אדם ישתוק מתורה,

אז על זה כתוב

הוא חייבי נעקר,

שיש עליו איסורים מכוערים.

כן. ואין טוב אל תורה שמנגיד לכתוב נתתי להילחם. אז רואים שהכוונה של הפסוק,

שאם אדם ישתוק מטוב,

שטוב לתורה,

אז יהיה לו חס וחלילה את החייבי נעקר,

שיקבל איזה מכה עכורה.

אמר רב זיירה, ואיתמר רב חנין בר פפא,

בואו ראה שלוק מדינת הקדוש ברוך הוא מדינת בשר ואדם. מדינת בשר ואדם,

אדם מוכר חפץ לחברו,

הוא מוכר עצב ולוקח שמח.

יש כזה תכונה כזאת, שאדם שמוכר חפץ, אז הוא עמל על החפץ,

אז הוא מצטער שהוא מוציא את זה מרשותו, נכון? שהוא מקבל את הכסף,

אבל יש לו איזה משהו בנפש,

הוא נגע כשהוא עשה חפץ, יש לו איזה רגש קצת של צער על זה שהוא נותן לו את החפץ.

זה המנהג של בן אדם, זה הנורמלי.

אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, ניתן להם מטורף ושמח.

הקדוש ברוך הוא ניתן לעם ישראל חפץ.

לשון של מקח כתוב, בכל אופן, הקדוש ברוך הוא שמח.

הפוך מהרגיל

שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם,

ומה ההמשך? תורותי אל תעזוב.

הקדוש ברוך הוא זה שמוכר את החפץ,

הוא ניתן את התורה,

והקדוש ברוך הוא אומר לעם ישראל אל תעזבו את התורה.

תמשיכו שהמקח יישאר בידיים שלכם.

בעצם יש שאלה, מה בעצם המקח בתורה?

בעצם התורה היא תמיד הייתה של הקדוש ברוך הוא. מה בעצם הקדוש ברוך הוא ניתן לעם ישראל?

זה שהקדוש ברוך הוא לימד,

זה שאנחנו לומדים את התורה, זה נקרא שאנחנו קנינו את התורה?

תמיד, התורה תמיד,

הקדוש ברוך הוא שיתף אותנו בעצם בתורה שהוא עשה, אבל מה בעצם המקח של הקדוש ברוך הוא ניתן לעם ישראל?

ומה זה נקרא שזה שייך לעם ישראל, לתורה?

הוא אמר בנקדם. ומה זה נקרא שזה שייך?

הקדוש ברוך הוא לימד את המשרד לתורה, זה נקרא שייך להם?

להבדיל מהעמים.

נכון אבל מה זה נקרא שקיבלת מה קיבלת יש לך משהו שקיבלת על היד שזה שנחה יש לך קיבלת את המצוות, הקדוש ברוך הוא הסכים ללמד קצת את החוכמה שלו

זה נכון ברור שהתורה זה הכל אבל יש משהו שזה נקרא מקח שהקדוש ברוך הוא נקרא מוכר שלא ניתן לך כביכול את הזכויות של התורה

יש מוכר ויש לוקח הקדוש ברוך הוא נקרא מוכר

ואתה נקרא לוקח

זה השאלה, זה השאלה, למה יש פה מוכר וקונה?

כשיש מוכר וקונה, אם אני מוכר לך חפץ, אז אני התנתקתי מהחפץ.

פה הקדוש ברוך הוא רק לימד אותנו את התורה במה הקדוש ברוך הוא נקרא מוכר.

זה כמו להבדיל אלף אלפי הבדלות,

יש איזה אחד שעשה המצאה טכנולוגית.

הוא יספר את זה לכמה אנשים, ועדיין זה יישאר לו הדברים שלו.

אז מה, הוא נקרא מוכר? הוא נתן להם משהו?

מה זה נקרא שקדוש ברוך הוא נתן לעם ישראל? זה היה יסודות, כביכול, של ה... בסדר, אבל למה זה נקרא מוכר?

בסדר, עוד אנשים ידעו מזה.

זה לא יקרה מהקדוש ברוך הוא משהו, זה לא מוכר.

הקדוש ברוך הוא כתוב שהוא העל לו את התורה,

הסתכל בתורה וברא את העולם, נכון? כן. עכשיו הוא העביר אותה לעם ישראל. מה זה העביר אותה? אנחנו יכולים לברוח עכשיו על המות? מה הקדוש ברוך הוא נתן לנו? לא, העונה היא שהם נותנים את התורה שהעולם עצמו, שכאילו כל העולם עצמו בנוי על התורה.

כן, כן. אז הוא משתף אותנו בזה. כן. הוא משתף אותנו, וככה אנחנו זוכרים.

יש, נכון, יש, יש משהו, יש משהו, אבל יותר, קצת יותר... תשלום לעולם הבא אולי.

מה אתה אומר שהקדוש ברוך הוא נתן לנו אפשרות לזכות לעלו העם הבא?

כן, אבל

זה אפשרות, הקדוש ברוך הוא נתן לנו ככה את העולם הבא, ואפשרות לזכות לעלו העם הבא. מה?

מה זה נקרא שהקדוש ברוך הוא,

כביכול הקדוש ברוך הוא מוכר ואנחנו קונים.

הקדוש ברוך הוא כביכול עזב את התורה אלינו, נכון?

כשמוכר וקונה זה לא שזה נשאר אצל המוכר,

ואתה

מה זה?

זה מוכר וקונה כמו שכתוב ולקח טוב ותעדי לכם זה מקח מה זה לקח זה

זה קניין

תעדי לכם זה מה שהבאנו

אפשר להסביר מה שהגמר, אפשר להסביר שהכוונה נתינה של התורה

להסביר כפשוטו אבל איפה הנתינה איפה הנתינה של הקדוש ברוך הוא במה היא מתבטאת?

בזה שאתה יודע את התורה במעשים גם של האנשים הם צריכים להיות

כן אבל הקדוש ברוך הוא גילה לך כשמישהו מגלה זה לא נקרא שהוא נתן לך את החוכמה

אם אני מגלה לך פטנט שאני עשיתי והפטנט שייך לי

אז אני נתתי לך משהו?

נכון שיתפתי אותך נתתי לך מידע אבל אתה נקרא קונה ואני מוכר

אז למעשה יש

עצם השיתוף הזה זה כבר נתינה לא? זה גם משהו נכון זה גם משהו

אבל יש עוד משהו יותר מזה

הפסקים של התורה לפי מה זה ניתן

כתוב לא בשמיים מי גם בשמיים פוסקים לפי מה שפוסקים פה בארץ

זאת אומרת מה שכתוב לא בשמיים מי שבעצם

אפילו אם יראו לנו באותות מופתים בשמיים

משהו מסוים הלכה מסוימת בכל אופן אנחנו הולכים לפי ההלכה של התורה של מה שנפסק פה

פה נפסק שהולכים לפי רוב

כן או לפי מה שפוסקים פה בארץ אז אפילו אם בשמיים יפסקו אחרת

בכל אופן בשמיים ילכו לפי מה שההלכה תיקבע לפי מה שפוסקים פה בארץ

וזו הנתינה שהקדוש ברוך הוא נתן פה אלינו.

הקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה.

התורה שייכת לנו, התורה נקבעת לפי מה שהולך פה בארץ.

זה מה שכתוב בגמרא על רבא,

לפני שהוא הלך להיפטר,

גם שבשמיים שאלו איזה שאלה לגבי מראה בארץ, שאלו אם זה טמא טהור.

אז אמרו, אמוש, מי בקי בטהרות?

אמרו

שנלך פה בארץ, רבא, נראה לי זה היה רבא,

רבא ברכנה.

אז הוא אמר שזה טהור,

ושם השמיים הסתפקו,

ואמרו, אני אשאל פה בארץ,

כמו אם זה טהור או טמא.

זאת אומרת שבשמיים מתחשבים בפסקים שלנו, זה נקרא שהקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה.

כמו המעשה רבי אלעזר מלוקינוס.

כן, זה גם המעשה, נכון. אמר לה רבי הושע, לא בשמיים. לא בשמיים, בפי שמראים אותות, נכון?

נכון.

אני אומר עוד יותר מזה, שבשמיים שאלו מה פוסקים פה בארץ.

בשמיים שאלים הם פוסקים.

זה הכוח שיש לפה לפוסקי ההלכה ולאנשים שמקיאים בתורה לקבוע מה יהיה בעצם.

כן,

כן. במקום שלמעלה יקבור, הם אחרת מועצה מקבוע.

לפי התורה. לפי התורה. שם, דרך אגב, יש... כן, בסדר.

יש כאלה שם, זה היה ניסיון שם.

זאת אומרת, זה עצמו היה ניסיון שכאילו...

יש תוספות על זה גם, כן, שנדבר על זה.

יש תוספות על זה, שואלים מה בכלל, מה בכלל רבי אלעזר חשב להראות

לפי מה שקורה בשמיים. הרי כתוב לו בשמיים, אם לא בכלל הוא חשב

להביא אותות מהשמיים.

הרי כתוב לו בשמיים.

שם זה היה ספק מה,

כיוון שהוא יותר בקיא,

כיוון שהוא היה יותר בקיא בהלכה הזאת. נראה לי ככה זה כתוב.

זה היה צריך לומר שהוא...

זאת אומרת שזה לא הלך פה לפי רוב.

גם ארבי אלעזר ידע שהולכים לפי רוב. אמר ארבי אלעזר באה להביא הוכחה.

טוב, ככה נראה לי כתוב.

כן.

פה היה ספק שהרוב פה לא יעזור כי אם יש מישהו יותר בקיא אז לא עוזר פה רוב רוב עוזר אם כולם אותו דבר אז הולכים לפי רוב

אמר רבא

זה גם על שמאי והילל, בכל מקרה ששמאי והילל גם נראה לי כתוב את זה

אני כבר לא זוכר, זה כתוב גם משהו כן, כיוון ששמאי יותר מחודדים

אז יש צד למה שפה לא הולכים אחרי רוב

יותר מחודדים מהילל

אפילו שיהיה יותר הרבה יחסד אמר שלא הולכים אחרי רוב

אמר רבא ואיתי מרב חיסדא

אם רואה אדם שאיסורים באים אליו יפשפש במעשיו

כן זאת אומרת נחפש במעשיו

אם יש לו עבירות שנאמר לחפש דרכינו ונחקור וגומר זאת אומרת המטרה של האיסורים בעצם

זה בשביל כפרת עוונות, מילי אדם רואה שיגיע לו איסורים

שיחפש ויבדוק ויעשה את המטרה של האיסורים לא סתם הקדוש ברוך הוא שלח איסורים לאדם

פשפש במעשיו הוא מצא יעשה תשובה

זה בעצם המטרה של האיסורים, איסורים הם לא מטרה בעצם אלא

מטרה בשביל שאדם ימצא את הבעיה ויתקן אותה

פשפש במצא יעשה תשובה

פשפש ולא מצא אם לא מצא איזו עבירה

שכל אדם יודע שיש לו הרבה עבירות אבל הוא לא מצא עבירה

שבשבילה הוא חושב שכמו רשי, רשי אומר לו הוא מצא עבירה בידו שבשבילה

האיסורים הללו ראויים לבוא, אין אדם שהוא בלי חטא

הוא לא מצא איזו עבירה שבאמת

כאלה איסורים שהוא תולה, שאיסורים כאלה מגיעים לו

אז זה כתוב שהתלבד בביטול תורה

כי אין כזה מושג

אין צדיק בלי חטא

זה דובר שעשה קטע ולא הלכה

בדיוק אז מה הכוונה כאן מפשפש ולא מצא, התלבד בביטול תורה?

הרי אין אדם שלא עושה חטאים

אז הכוונה היא שאדם לא, כמו שרשי אומר, שהוא לא מצא עבירה שבשביל זה הוא חושב שנתלות את האיסורים בזה

לפעמים מדגדגים עם אדם אפילו על עבירה קטנה קטנה

ובמקרה שלו בגלל שהוא כזה צדיק אז הוא יותר נענש עליו

ואם יעשה את זה מישהו אחר, את אותה עבירה

בגלל שהוא לא כזה בקיא וכזה צדיק כמו שאומרים

אז אצלו אתם תבליטו פחות

כן כמו שאתה עושה צדיק, אז זה יותר ביטול תורה, נכון, האדם עושה את החשבון שלו

שני ברשי... כן.

אצל צדיקים אפילו מלוכן גורם להם לאיסורים.

כאילו אצל משה ששתה מהדד של המצריות וניהלו ארבעים שנה להיות מגמגם.

גם כן.

הוא גמגם ממה שהכנסו לבכרים.

כן, וזה...

כמו שזה תיקון למה שהוא שתה מזה.

למה? הוא גמר שזה תיקון למה שמשה רבינו שתה מהחלב של מצריות.

אה... טוב, לא יודע.

אה, התפיעה קטנה.

כשנאמר אשר אגב אשר תשאנו כה ומטעותך דא למדנו.

אז רואים שבשביל האיסורים אדם צריך לבוא לתלמוד תורה.

ואם תלה ולא מצא, אדם חיפש גם כן בעבירות וחיפש גם בביטול תורה ולא מצא.

בידו יש איסורים של אהבהם,

שנאמר כת אשר יהיהו אשר מחייך.

אז רואים שיש מושג

של איסורים של אהבה, כי תשאר יהיהו אשר מחייך.

עכשיו, צריך לדעת שגם איסורים של אהבה בעצם זה גם הכוונה.

אין איסורים בלי חטא. הכלל הזה קיים עדיין.

רק הקדוש ברוך הוא מדקדק, ככה רמחל אומר,

שגם איסורים של אהבה זה לא סתם איסורים של אהבה, אלא יש פה איזה חטא קטן מסוים שבשבילו,

לפי שורת הדין האמיתית,

היה רועל הגייסור. הקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם ברחמים.

מכיוון שהקדוש ברוך הוא מישהו כזה לא ניתן כאלה ייסורים

אבל מכיוון שאותה אדם צדיק, הכבוד ברוך הוא מישהו כניסווים של אהבה

בשביל שיקבד שכר.

על זה כתוב רבי שהיה עליו ייסורים של אהבה

נגדל איזה מעשה שהוא לא ריחם על

החולדות

הוא לא ריחם על העגל סליחה הוא לא ריחם על עגל

היה איזה עגל

שהביא אותו אל בית השחיטה

הוא אמר לו זיל לכך נצרת

כשעורכם הלך הולדות אז קיצור אז הרמחה לא אומר שהם מעשה רואים כתוב על האיסורים של רבליסט שזה האיסורים של אהבה

ומצד שני רואים שזה בגלל מעשה

אמרו לו שבגלל שלא ריחם על העגל לכן קיבל איסורים

אז מה שבעצם מצד הדין

הדין עצמו בעצם היה כן אומר לדקדק

לדקדק, הקדוש ברוך הוא מדקדק בעצם לפי שורת הדין כן היה ראוי לענש את זה

מכיוון שהקדוש ברוך הוא נגד לנו גם בעמדת הרחמים

הקדוש ברוך הוא לא נותן איסורים על כאלה דברים

אבל לצדיקים הקדוש ברוך הוא נותן איסורים בשביל שהם יזדקחו ויהיה להם שכר

ככה רמחון אומר.

לצדיקים ממש זה גם אמור חטאים של הדור

יכולים לכפר על חטאים של הדור, לא?

כן, זה גם רבי, זה גם היה בשביל רבי, זה לכפר על החטאים של הדור גם רבי זה היה בשביל לכפר על החטאים של הדור כמו שכתוב שם בגמרא

שכל הזמן של רבי, אני זוכר, נראה שכתוב שאישה לא העפילה, אני כבר לא זוכר

בזמן של האיסורים של רבי. הוא הגן על הדור.

היו צריכים לרדת גשמים, היו מוציאים צנון.

כן, כן, כן, כן. הם מוציאים צנון.

כן.

כמה דברים הגמרא שם בזמן של רבי, מכיוון שהאיסורים שלו באמת הגנו על הדור.

אבל כתוב בכל אופן שהיה לו איזה מעשה, על ידי מעשה באו.

היה פה איזה מעשה שכן היה איזה קפדה משמיים.

איך? חייב להיות פתח שאם נגיד אדם מקבל איסורים,

אז אין איסורים בלא אהבה. אין איסורים בלא אהבה. זה נאמר גם על איסורים של אהבה. גם אם זה בשביל חפה על הדואר אבל מן הסתם גם אותו צדיק יכול להיות שהוא חטא ואחרי שהוא חטא אפילו קטן כזה או אחר בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל בעל

זה כאן הממשלה של הפסוק

מה שם לדעת אף יסורים לדעת

אז דווקא אם זה לדעת, אם זה מרצון,

אם הבן אדם מקבל את זה מרצון, מה זה מרצון?

הוא לא חייב לרצות את היסטוריה, אבל הוא מקבל את המצב באהבה, הוא יודע שזה המצב שהקדוש ברוך הוא נתן לו,

אז הוא מקבל את זה בשמחה.

כן.

זה לא קל להגיע למצב כזה. זה ברור, זה נקרא...

הם לא צריכים לרצות את זה, אבל במצב הזה הם יודעים שזה טוב להם. הם צריכים להגיד תודה רבה, לפחות זה מודה על הרע, זה מודה על הרע, זה מודה על הרע כדי שהוא מודה על הרע כדי שהוא מודה על הטוב.

יש בזה כמה דרגות. יש דרגה, כמו שאתה אומר, שאדם בכלל לא מרגיש שזה יצר ומעוניין בזה, זו דרגה מאוד מאוד גבוהה.

יש דרגה שאדם יודע שהאיסורים מגיעים, יש דרגה שאדם,

יש דרגה שאדם ידע שזה מגיע עם הקדוש ברוך הוא, זו גם דרגה אחת,

ויש דרגה שאדם ידע שזה מגיע מהקדוש ברוך הוא ושמח אפילו שהוא לא מעוניין ביסורים

אבל במצב הזה הוא עדיין הוא ידע שזה טוב לו

הוא לא רוקד מזה אבל הוא שמח

אם האדם יכין את עצמו לפני שמגיעים ייסורים לא כשמגיעים ייסורים חס וחלילה

אז באמת קשה לאדם, אז האדם נמצא בתוך הבלאגן של הייסורים

האדם יכין את עצמו

כשהוא חושב על אמונה בלי קשר לייסורים

כשחס ושלום ניגיע לבנה מזה זעזוע אז יש לו את היציבות הזאת

אמונה

אם אדם מודה לקדוש ברוך הוא לטוב

אז גם אם חס ושלום יש לו רע אז הוא גם מודה

אבל אם אדם לא מודה לקדוש ברוך הוא לטוב אז גם כשמגיע רע הוא לא יודע

בדרך כלל כשאנשים מתחילים לקבל מחלות זה כאילו פחדים להכיר את הדורות

אני קראתי בן אדם אחד שאני חולה במחלה רחמנה לצדן

ממש לפני שהוא נפטר, אולי איזה שעה לפני שהוא נפטר

עשה ממש ריקוד

עשה שם נראה לי, הנה ערוך לך שם אלוקינו בעולם הזה

כל הרופאים התפלאו אבל

הוא עשה אפילו ברכה הוא בירך שאחינו וקיימנו לפני שהוא נפטר

אחד שאני הכרתי אותו

שייך עולם במחלה

הוא בירך בשם ומלכות ברוך אתה להם לכם אלוקינו ושחררנו וקיימנו

לא לא אדם

אדם אברך

אני לא יודע אם זה

יש פוסקים שאומרים שאם אדם מגיע לכזה שמחה אפילו במצב של איסורים אדם מגיע לכזה דרגה של שמחה הוא יכול לברך שאחיינו

יש כזה,

זה פשוט אי אפשר בערך שהחיינו,

בן אדם סתם מגיע לו ייסורים כאלה, אבל יש כאלה שאומרים ש...

רבי עקיבא, שסרקו את פסור המשחקות באורגן,

כן. אז הוא אומר, איך השם עושים שם אחד?

כן, לא ברכה.

מה שמע? לא ברכה, רק קריאת שמע.

אני בא שיותר אחד ברכה, שהחיינו וקיימנו.

רבי עקיבא קיבל מלאכות שמיים.

זה היה עושה קבלת מלאכות שמיים, רבי עקיבא. הוא ממש מערך ברכה שהחיינו וקיימנו וקיימנו וגיימנו לזמן הזה.

הוא הגיע לכזה רמה של שמחה, בתוך האיסורים שלו, בתוך

מה שהפסיד שלו נפטר.

ואם קיבלה מה שכרו, ירא זרע ירך ימים. זאת אומרת, קבלת האיסורים,

זה ייתן לו שפע גשמי טוב.

ירא זרע ימים.

ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים בידו, שנאמר חפץ השם בידו יצטרך.

טוב, חפץ השם זה התורה,

זה חפץ השם,

אז כתוב בידו יצלח.

אם אדם מקבל את האיסורים, אז חפץ השם בידו יצלח.

התורה זה נקרא חפץ השם, בידו יצלח.

טוב, עכשיו יש מחלוקת פה, מה זה נקרא איסורים של אהבה? פליגי ברבי יעקב בר אידי ורבי יחיא בר חנינא.

אחד אמר אלו הניסיון של אהבה כל שאינה מטול תורה,

שנאמר אשר גבר אשר תיאסר נוכה ומטורתך תלמדנו. זאת אומרת רואים שאפילו שיש לאדם איסורים עדיין יכול ללמוד תורה ומטורתך תלמדנו.

אחד אמר אלו הם איסורים של אהבה כל שאינה מטול תפילה.

שנאמר ברוך אלוקים אשר לא איסור תפילתי וחסדו מאיתי.

דוד המלך היה בכל האיסורים.

דוד המלך עבר איסורים של אהבה,

הרבה הרבה איסורים עבר.

והוא אמר ברוך השם שלא אהבה תפילתי וחסדו מאיתי.

זאת אומרת, הוא שיבח את הקדוש ברוך הוא שלמרות כל הצרות

בכל אופן הוא לא מנע את התפילה גם כן

אז אם יש בו ביטול תפילה שאדם לא יכול להתפלל לו, הוא לא מורכז בגלל

הייסורים או משהו כזה, שהוא לא יכול ליישב את דעתו, להתפלל כמו שצריך

אז זה לא ייסורים של אהבה

ככה זאת אומרת, מחלוקת בין

האם ייסורים של אהבה זה

כל שאין להם ביטול תפילה או כל שאין להם ביטול תורה?

רגע, לא הבנתי את זה, תזכיר על זה שוב פעם יש פה מחלוקת בין המוראים

מה זה נקרא יסורים של אהבה? האם זה יסורים של אהבה כל שנה עם ביטול תפילה?

אם לא גורמים לביטול תפילה או לביטול תורה?

זה המחלוקת פה, והם דורשים את הפסוקים. איך נדרוש את הפסוקים?

יש פסוקים פה.

אמר לה רבי אבא ברעידא רבחיה ברעבה, הוא חלק על שתי

המאורעים הקודמים, על רבי יעקב ברעידי ורבי יחיא בר חנינה,

הוא אמר, אך יאמר רבי חיה בר אבא,

אמר רבי יוחנן,

אלו איסורים של אהבה, הן שנאמר כי תשאר ואשם מוכיח. אפילו שזה מגיע לביצול תפילה או ביצול תורה, זה לא משנה.

כי תשאר ואשם מוכיח, זאת אומרת, כל האיסורים

של אהבה זה,

כן, כל האיסורים זה נקרא איסורים של אהבה.

כמובן, כמו שבגמרא כתוב קודם, שאדם לא ייבד בזה.

שאז, כמו שהגמרא קודם,

כמו אשם, מה אשם לדעת אף איסור מי לדעת.

למדת אותנו לומר תלמדנו, עכשיו יש לנו את הפסוקים קודם שהבאנו

אשר אגב אשר תסרנו כמה, מתורתך תלמדנו, זאת אומרת שומעים שהאיסורים לא גורמים,

הם לא מפריעים ללימוד תורה.

מה הכוונה תורתך תלמדנו?

אל תקרא תלמדנו

תלמדנו אלא תלמדנו.

דבר זה מתורתך למדנו

זאת אומרת מהתורה

הכוונה תלמדנו היא הכוונה שאנחנו לומדים את זה מהתורה

כל וכל וכל וכל ועוד מעט נראה מה אנחנו לומדים מהתורה

זאת אומרת אנחנו מבינים תלמדנו תורתך תלמדנו

שתלמד את אותו אדם תורה

הוא אומר שלא הכוונה תלמד את תורתך תלמדנו

הכוונה שהוא ילמד תורה תורתך תלמדנו לאותו אחד שיש לו יסורים

אלא מתורתך תלמדנו שאנחנו נלמד מהתורה

לא שאותו אחד ילמד מהתורה אלא שאנחנו לומדים מהתורה

מה אנחנו לומדים מהתורה?

דבר זה מתורתך תלמדנו את הדבר הזה אנחנו לומדים מהתורה מה אנחנו לומדים?

קל וחומר משן ועין.

מה שן ועין שהוא אחד מעבריו של אדם?

בכל אופן, אם האדון

הוציא לעבד את השן שלו,

אז עבד יצמם לחירות.

אפילו שרוצים משהו קטן, יוצא רק שן.

איסורים שמרקים כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה.

אז עובדים קל וחומר משן ועין, אם משן ועין גורם לעבד לצאת לחירות,

אז כל שכן מכה,

יש איסורים שהם

שהם לא כמו מכה של שן ועין, שזה מכה על איבר של הבן אדם. פה זה ממרק כל גופו של אדם,

ואחת כמה וכמה שזה ימרק את הבן אדם.

אז בעצם האיסורים הללו הם גורמים לאדם לצאת לחירות מכל מה שמוכן לו,

מהדברים הלא טובים שמוכנים לו.

כן, פשוט הכוונה מהגהנום, ככה פשוט הכוונה.

ועין דרבי שמעון בן לקיש

נאמר רבי שמעון בן לקיש נאמר ברית במלח

ונאמר ברית בייסורים

נאמר ברית במלח דכתיב ולא תשבית מלך ברית אלוקיך כתוב

שכל קורבן אחד תקריב מלח

כל קורבנות היו מקריבים מלח

ושם כתוב לשון ברית

ונאמר ברית בייסורים נכתיב אלה דברי הברית

אחרי הקללות שבספר במדבר כתוב אלה דברי הברית,

מה שמשה רבינו מסר,

אז כתוב בלשון אלה דברי הברית.

מה הברית אמורה במלך מלך ממתקת את הבשר, המלך מתקן את הבשר, בלי מלך אי אפשר לאכול את הבשר.

הברית אמורה באיסורים, איסורים מרכין כל עמודיו של אדם.

כן.

אז רואים שהאיסורים בעצם הם מרקים את הגוף של האדם מעבירות.

פעם אין לגאון מווילנה איזה תלמיד

שהוא קרא את הספר בראשית חוכמה

ומרוב צער הוא נפל למשכב

והיה לו כבר סכנה והוא כבר יכול למות.

אז אמרו את זה לגאון מווילנה.

אז הוא רוצה שיגיד לו שמה שהייתה בראשית חוכמה,

אמרו לו שיגיד לו שזה לא בדיוק.

הוא אמר לו לא, הכל נכון, אבל מה?

כל זה זה בלי איסורים.

יש אדם קצת איסורים,

זה כבר מוציא אותו,

איך שאומרים, בלי איסורים אנחנו לא

היינו יכולים לעמוד.

רבי סלמי סלאנט אמר שבעצם העולם הזה

זה כמו מלון מאוד יקר.

אם אדם משתמש פה בעולם הזה, משתמש פה בדברים,

אז צריך לשלם איזה צ'ק מאוד מכובד.

אבל אם נכנס לשלם כל מלון יקר שיש בו איזה קצת,

תשמעו איזה פאנצ'ר קטן,

אז הם מניקים הרבה הרבה מהמחיר של המלון.

אם אדם מגיע לחדר ולא היה שם מצעים,

אז הוא לא ישלם כלום על זה,

להביא לו עוד פיצויים

במלון יקר. זה ממש גם בעולם הזה, זה מלון מאוד יקר. מי שמשתמש בו,

אז צריך לדעת שצריך איזה לפרוע את החשבון.

אבל כן, מי שיש לו איסורים,

אז צריך לדעת שזה מעלה גדולה,

מעלה גדולה מאוד.

ייסורים של העמד, אם יש ביטול תורה או ביטול תפילה,

יכול להיות שיש מחלוקת, יש מחלוקת בגמרא, למה אין כבר תלוי מצווה?

לא יודע, לכאורה זה כבר יותר גרוע,

לכאורה,

כי ביטול תורה וביטול תפילה זה בסדר,

לימוד תורה זה, אדם לא חייב ללמוד כל היום תורה, אם יש לו אפשרות,

אבל אם זה מטייט אדם למצווה, אני לא יודע.

לא יודע.

מה זה כאן? דוגמא אדם שיש לו איסורים והוא לא יכול לנחת תפילים.

מצווה זה גם קיום של תורה. איך?

מצווה זה חלק מקיום התורה. כן, למשל אדם של דוגמה יש לו דוגמא מחלש והוא לא יכול לנחת תפילים כזה. יש כזה מחלש.

הוא לא יכול גם, גם על פי הלכה לא יכול לנחת תפילים.

רגע. אז הוא שואל לנו דין, את המחלה הזאת, אתה עדיין לא יכול לקנות את המצווה? לא, השאלה אם זה נקרא איסורים של אהבה או לא.

זאת אומרת שהוא מתנסה בזה יותר, לראות את הקדוש ברוך הוא צעיר ובטיחה שלפני משורות הדין. יכול להיות, אבל עכשיו אם זה נקרא,

זאת אומרת, אנחנו ראינו שביטול תורה וביטול תפילה זה,

אם יש ביטול תורה וביטול תפילה זה כבר לא נקרא ייסורים של אהבה.

יש מחלוקת. אבל לפעמים יש מצבים שאדם מקבל ייסורים,

הוא לא מוכלב על פי הדין לבצע את אותה מצווה,

נגיד ללכת לישורות התורה. כן. אדם עכשיו הוא חולה, ממש לא יכול לצאת מהבית,

אבל הוא רוצה לעשות דבר שהוא נקרא מעבר למה שהוא חייב בפנים משורות הדין, מתאמץ והולך להתפעל בכל זאת.

אז הוא עמד בניסיון מאוד קשה.

נכון. הוא התעלה יותר, הוא עושה את זה מתוך ייסורים. נכון. אם הוא היה עושה את זה בלי ייסורים,

הוא היה מקבל שכר,

אבל לא כמו שהוא מקבל כשיש לו ייסורים.

כן. אז אולי זה עוד עניין.

נכון. אבל,

צריך לתת לבן אדם עוד יותר, לראות באמת מה הוא רוצה לעשות, מה הלב שלו. נכון.

אבל השאלה היא אם היסורים עצמם מגיעים לו לביטול מצווה, שם זה נקרא ייסורים של אהבה או לא, זה מה שאתה שואל.

אם הישראלים האלה לא נותנים לו, הוא לא יכול לתת לו את המצווה, ככל שהוא יכול לעשות את המצווה והוא לא מחויב בגלל המצב הוא כרגע. אה, אתה אומר במקרה כזה. טוב, לא יודע. אז זה לא בדיוק ביטול. זה עוד מקרה, זאת שאלה מה שאתה שואל. אתה שואל עוד שאלה. אם יש לו ביטול תפילה... אולי זה ביטול טוטאליסט. זאת אומרת אין סיכוי בעולם שהוא יכול לעשות את המצווה.

אלא אם כן הוא יכול לעשות את המצווה והוא לא מחויב בגלל המצב הוא כרגע. זה שאלות של עצומיות.

כן, אבל לעשות בן אדם מפית בעצור מה לעשות, נכון?

לא, אני אומר, אם אתה יכול לקיים את זה במסירות נפש,

אבל בעיקרון אי אפשר לקיים את זה, השם זה נקרא איסורים של אהבה או לא.

כי בעיקרון כן יש בזה ביטול תפינה, זה מה שאתה שואל.

טוב, אני אומר כזה דבר, כשהקדוש ברוך הוא אומר,

נותן לבן אדם איסורים של אהבה,

אז הוא שואל איך זה יכול להיות,

כי אם זה איסורים של אהבה,

אז אם יותר מצרים קשים מדי, הוא לא יכול לקיים מצווה, נכון?

כן. אז אי אפשר להגיד שזה איסורים של אהבה לפי מה שאני אומר. טוב.

נכון?

השאלה אם זה לא נקרא איסורים של אהבה. למה? הוא לא חוקר עם מצווה.

יפה.

אז אני אומר דבר אחר. יכול להיות שהוא מקבל את האיסורים של אהבה,

כי הקדוש ברוך הוא רוצה לעשות אותו יותר ממה שהוא היה עושה עד היום. יכול להיות. חוץ מזה שהוא צריך לקבל איסורים כאלה ואחרים, אולי על עוונות שהוא עשה פה ושם.

אבל בנוסף,

הקב' יוצא לנו עוד דבר לנסות לראות עד כמה הוא יתעלה ויעשה את הדבר הזה שהוא יכול לעשות אפילו שהוא לא מחויב.

כן? כן, כן. אומנם הוא באמת לא יכול לעשות את המצווה. טוב.

יש שתי אפשרות שאפשר להסביר. השאלה ביצול תורה ותפילה. יכול להיות שהכוונה, אולי תורה ותפילה יכול להיות שזה הקשר של האדם לקדוש ברוך הוא.

אם אדם לא מסוגל להגיע לקשר עם הקדוש ברוך הוא,

אז זה לא נקרא איסורים של אהבה.

או שסתם הכוונה שאם אדם לא מצליח להתקדם בעבודת השם.

אני לא יודע בדיוק מה, למה, למה... אני רואה דוגמא... האם זה מצד זה שאדם פשוט אדם שלא מתורה ותפילה אין לו קשר לקדוש ברוך הוא?

אז אכן זה לא נקרא איסורים של אהבה.

לפי זה ביטול מצווה, יכול להיות שזה כן נקרא איסורים של אהבה.

או שזה סתם כל דבר של אדם,

שזה לא מונע התקדמות רוחנית. אולי זה הכוונה.

איסורים של אהבה זה בדרך כלל כדי לחפר לו גם על הארונות.

זה ככלל.

אבל אם מגיעים למצב כזה שבגלל איסורים אדם לא יכול לעשות מצווה,

לא, אני אומר אולי זה כן, זה יכול להתקדם. אם הוא לא יכול ללמוד ולהתפלל אדם לא יכול לדבר עם הקדוש ברוך הוא, אז זה לא מקדם אותו.

הוא לא קשור לקדוש ברוך הוא. אבל הוא יכול גם לעשות מצווה גם בלי זה.

כן. טוב, לא יודע. אני רוצה להגיד סתם דוגמא. אם אתה נכנס אפילו לבית כנסת ואתה לא יכול להתפלל,

אבל הגעת לבית כנסת, מצווה? קיימת מצווה. כן. אז אתה לא יכול להתפלל אומנם, אולי קשור לעניין, אבל אתה יכול לקיים מצווה.

כן. טוב.

נמשיך הלאה בינתיים.

נתניה רבי שמעון בן יוחאי אומר

שלוש מתנות טובות נותן הקדוש ברוך הוא לישראל וכולן לא נתנן אלא על ידי איסורים

זאת אומרת רואים שבשביל לקלוט את הקדושה של המצווה בשביל לקלוט את המצוות האלה

אי אפשר להגיע לזה בלי איסורים בלי הזיכוך

של הגוף

ואלוהם תורה וארץ ישראל בעולם הבא

תורה מן עין לכתיב ישר הגבר אשר התייסרנו כה ומתורתך תלמדנו אז רואים

שאדם אי אפשר להגיע לתורתך תלמדנו בלי אשר התייסרנו כה

אז אומרים שהתורה מגיעה רק על ידי איסורים.

מה זה איסורים? זה בעצם הפתאום המלך תאכל,

כדרכה של תורה, פתאום המלך תאכל,

עם שרה תשתה וכו',

מלארץ תשען,

בתורה תעמל. אז כל הדברים האלה זה הדברים שמביאים את האדם לידיעת התורה,

לידיעי קניין בתורה.

רק שכח פסוק אומר, וחי צער תחיה.

כן.

זה בדיוק מדובר על האיסורים אפילו. כן, נכון, נכון.

אני רוצה לדעת שהאיסורים האלה זה לא אומר שאדם צריך לחפש את זה,

אלא הכוונה, אבל אפילו יכול להיות שיהיה לו הרבה כסף והוא לא יישן על הרצפה, הוא יישן על מזרון עבה.

בכל אופן, הוא גם נקרא שהוא קיבל על עצמו איסורים, כי

איסורים של התורה זה בעצם ההתנתקות מהעולם הזה. אדם שבאמת עמל בתורה כמה שעות, הוא צריך להתנתק מכל השטויות ולהשקיע את הראש חזק חזק בלימוד. זה כבר נקרא בריחה מהעולם הזה. אדם לא יכול לעשות את זה ביחד עם העולם הזה.

כמו שכתוב ברמב״ם, שאדם לא יכול מתוך עידון,

מתוך אכילה ושתייה, אי אפשר להגיע לתורה בלי זה.

זה הדרך של הקנייה של התורה.

נמצאים פה, שוכחים מכל הדברים, יש הרבה עיסוקים, יש הרבה דברים,

זה נקרא גם איסורים.

זה לא דבר שאמור לכאוב לבן אדם.

זה דבר שפשוט אדם צריך להתנתק מכל הדברים שיש לו, מכל ההנאות שיש לו, מכל הקשר לעולם הזה שיש לו.

זה מה שכתוב,

האדם צריך להמיט את עצמו כמונה של תורה.

כן, כן.

ארץ ישראל מניל,

זה כמו שאתה אומר, המטה של החיים הגשמיים.

ארץ ישראל מניל מפי דמי שארץ ישראל נקנית בייסורים נכתיב,

וידעתם לבבך כי אשר יאסר איש את בנו,

השם לוקח מייסריך,

וכתיבתי כי השם לוקח מברכה לארץ טובה.

אז רואים

השם אלוקיך מביך לארץ טובה זה על ידי הפסוק הקודם כאשר יאסר איש את בנו.

עולם בא מניין נכתיב כנר מצווה וטהורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר.

דרך חיים זה העולם הבא.

אז דרך חיים תוכחות מוסר, דרך המוסר שיש לבן אדם.

כן, זאת אומרת בעצם המוסר הזה זה לא דווקא צריך להגיע לייסורים קשים אלא

עצם ההתנתקות של האדם מחיים הגשמיים,

הבהמיים.

עתה ניתנא כמידא רבי יוחנן.

שנו לפני רבי יוחנן. עתה ניתנא כמידא רבי יוחנן, שנו לפניו

כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים

וקובר את בניו ואוכלים לו על כל עוונותיו. אז קודם ראינו ייסורים שמכפרים עוונות.

עכשיו רואים סוג של ייסורים

שמוכלים לבן אדם על כל עוונותיו.

זה לא איזה כפרת עוונות קצת.

פה זה לגמרי, אין שום עבירות.

אמר לרבי יוחנן, מי שמתורה הוא בגמלות חסדים נכתיב מחסד ואמת יכו פרעבון. חסד זה גמלות חסדים

שנאמר רודף צדקה וחסד נמצא חיים.

כן,

זאת אומרת אתם רואים שהפסוק משתמש בזה לחסד,

התורה משתמשת בלשון רודף צדקה וחסד נמצא חיים, זאת אומרת זה לא חסד פשוט זה כנראה שלכן צריך להגיע לרודף צדקה וחסד

כלומר שאדם צריך לרדוף אחרי חסד זה לא חסד

כפשוטו שאדם מתחסד עם השני אלא צריך להגיע לרודף צדקה וחסד נמצא חיים

אז זה רואים שאדם צריך להתנדב ולתת חיים. רודף צדקה וחסד צריך לרדוף. צריך להתנדב לא לחכות שיגידו לו תתרום. להתנדב כן

שאתה ממסור את נפשו בשביל זה לא סתם לעשות חסד. יש אפשר בין אחד שאומרים לו תתרום צדקה והוא נותן לאחד שרץ ושם עקובה וחסד.

מידיה.

כן, עוד איזה צדקה ואחרי זה ימצא חיים, צדקה וכבוד.

אמת זה תורה שנאמר, מת קנה ואל תמכור.

אז זה,

שתי דברים שעיינו בפסוק, בחסד באמת יחופר אבון,

שומעים שאבון מתכפר לגמרי.

אלא קוברת בניו מנין.

מאיפה ידעים שקוברת בניו, גם כן מתכפרים לעוונותיו,

כל עוונותיו.

אנחנו הבנו שמה הכוונה קוברת בניו, כפשוטו, שיקבור את הבנים.

תענה אליהו סבא משלבו בשם בן יוחאי,

אט היא עוון עוון.

יש גזירה שווה, עוון עוון, שמזה לומדים

שעל ידי כפירת בניו מתכפרים עוונותיו.

כתיב האחם מחסד באמת יחופר עוון,

וכתיב הטעם הוא משלם עוון אבות על לחלק בניהם אחריהם.

אז רואים שפה כתוב מחסד באמת יחופר עוון,

פה כתוב לשון עוון,

שם כתוב משלם עוון אבות על לחלק בניהם אחריהם.

זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא ישלם את העבירה של האבות

לבנים כשהבנים מתים

אז לומדים גזירה שווה שעל זה הולך רבי חסד באמת יחופר עוון. על ידי זה מגיעה הכפרת הבנות.

כל זה זה היה ממרה של תנא תנא כמיד הרבי יוחנן,

מי ששנה לפני הרבי יוחנן ככה הוא אמר לו.

אבל הרבי יוחנן עצמו,

הוא לא הסכים עם זה, הוא לא הסכים עם ה...

הבנים, קבירת בנים שזה ייסורים של אהבה

אמר רבי יוחנן, נגעים ובנים אינם ייסורים של אהבה

כשמגיע לבנים נגעים על עצמו

כן, אמר רבי יוחנן, נגעים ובנים אינם ייסורים של אהבה

כן, נגעים ובנים זה לא ייסורים של אהבה

אלא יישום סתם, וזה לא יישום של אהבה.

כתוב, פוקד עבור מבואות הבנים.

למה?

הפסוק אומר, פוקד עבור מבואות הבנים. כתוב, אבל זה לא יישום של אהבה. זה יישום סתם שמגיעים לבינם אל עבירות שלה.

לא יישום של אהבה.

זאת אומרת, אם הבן הוא כמו אבא,

שהולך לו בדרך אשר, אז תעבורות שלה, הוא גם מקבל אהבה.

כן.

כן.

הוא מקבל, אבל זה לא אהבה.

זה לא יישום של אהבה.

פה נדבר לא ייסורים של אהבה.

שואלת הגמרא נגעים, לא,

הכי נגעים זה לא ייסורים של אהבה, אבל הטניה, כל מי שיש בו אחד מהארבעה מראות נגעים הללו,

זה המראות נגעים שהם טמאים,

והמראות נגעים שהם מטמים,

אינן אלא מזבח כפרה.

אז רואים שזה מזבח כפרה, לא כתוב פה כפרה, זה מזבח כפרה, אז רואים

שמעלה גדולה לאיסורים האלה.

אומרת הגמרא, מזבח כפרה אהבו, נכון, זה מזבח כפרה, זה מכפר הרבה הרבה,

אבל בכל אופן, איסורים של אהבה לא אהבו.

איסורים של אהבה, נגעים זה לא איסורים של אהבה, מתוע?

כי זה בעצם,

אדם לא יכול להסתובב ביחד עם אנשים כשיש נגעים.

יש איסורים שאדם יכול

להתמודד עם האיסורים האלה.

זה נקרא איסורים של אהבה. אדם שיש לו נגעים,

או שחס ושלום בנים שלו מתו,

אדם לא יכול להסתובב עם נגעים ביחד עם אנשים הוא צריך להיות מחוץ למחנה זה לא נקרא איסורים של אהבה

ויבא היא טעימה אהלן ואהלן ואהלן עומד הגמרא באמת לפעמים זה כן איסורים של אהבה למי?

דווקא לבני בבל

בני בבל הם יכולים להיות עם האלה שיש להם נגעים

כי אין טומאה בחוץ לארץ הם חיים בתור

גם כן

הם לא מתרחקים מהטמאים כי הם גם טמאים אין להם טהרות לאכול

כי אין להם לאכול טהרות

אבל הלא הוא, מה זה הלא הוא? הלא הוא הכוונה לאלה שנמצאים בארץ ישראל

אז בעצם כן, אז נגעים תלוי למי זה מגיע אם זה מגיע לבני ארץ ישראל זה

ייסורים של אהבה

מדוע?

כי הם לא יכולים לחיות עם אנשים, הם צריכים לצאת מחוץ למחנה

אבל אם זה מגיע לבני בבל

אז הם יכולים להיות בתוך המחנה

אז זה לא, אין באיזה

זאת אומרת זה נקרא ייסורים של אהבה

זאת אומרת אפילו בזמן שבית המקדש כן היה קיים

בכל זאת

בבבל אפילו שבעצם כן היו עולים לארץ ישראל ברגלים וזה

בכל אופן הם לא נזרו מטומאה

כפי שהם כן היו עולים לארץ ישראל ברגלים

אבל בכל זאת הם לא נזרו בטומאה

ויבי היית אימה

אבי ציניו בפרהסיה

יש פה גושייה סתם אבל

בזמן שרבי יוחנן הרי זה רבי יוחנן כבר היה אחרי חורבן

בזמן שרבי יוחנן כבר לא היה בעצם

בעצם לא היה שילוח מחנות מה שנקרא כן היה אפשר להיות

גם בארץ ישראל היה אפשר להיות בטומאה

כי לא היה להם קודשים לאכול היה להם טהרות לאכול

אז מה הבעיה בארץ ישראל גם הטומאים עצמם היו יכולים להיות בתוך המחנה עצמו אז אפשר להגיד גם בארץ ישראל זה ייסורים של אהבה

למה בארץ ישראל זה לא ייסורים של אהבה

הרי אין להם בעיה לחיות עם טמאים ביחד.

זה לא מפקיע אותו מהציבור.

כמובן שכל הבעיה היא שהבן אדם לא יכול לחיות ביחד עם אנשים.

תוספות אומרים שעדיין בארץ ישראל אין נזרים בטומאה ובבבל לא אין נזרים.

ביבי טעימה אה בצנעה ואה בפרהסיה.

זאת אומרת אם זה בצנעה אז זה בסדר זה לא

זה יסורים של אהבה.

אבל בפרהסיה אדם לא יכול לסבול את זה.

אדם מוציא אותו מהאנשים לגמרי.

זה כבר לא נקרא יסורים של אהבה.

כן. ובנים לא.

מה אתה אומר? רבי יוחנן אמר שבנים זה לא יסורים של אהבה. היחידם אי למדיו אליה ומתו.

ואמר רבי יוחנן דין גרמד עשרה אביר.

רבי יוחנן תמיד כשהיה בא להנחם אנשים

הוא היה מוציא את העצם של אחד מבניו והיה אומר זה העצם של הבן העשירי שנפטר לו.

ורבי יוחנן ודאי

שנפטרו לו הבנים ביסורים של אהבה. ברור שרבי יוחנן

עבר איסורים של אהבה, לא איסורים לא של אהבה

אלא עד אלא אבו לכלל

ועד אבל הם מתו. מה שרבי יוחנן אומר שבנים

הם לא איסורים של אהבה, אז הכוונה כאלה שאף פעם לא היו לו בנים זה לא איסורים של אהבה.

אבל מי שהיה לו ומתו זה כן איסורים של אהבה, כמו שהרבי יוחנן עצמו היה לו בנים ומתו. ודאי שהרבי יוחנן קיבל רק איסורים של אהבה.

עכשיו מביא פה הגמרא את האיסורים של הרבי יוחנן.

רבי יוחנן חלש

אה לגבי רב חנינא. רבי חנינא בא לבקר חולים, בא לבקר את רבי יוחנן.

אמר לו חבי נלך האיסורין?

אמר לו לא הן ולא שכרן.

אפילו שיש איזה שכר על האיסורין.

הוא אמר שאני לא מעוניין בזה.

אמר לו אב לידך, רבי חנינא אמר לו רבי יוחנן תן לי יד, יב לידי והוא קמה. נתן לו ידו והוא העמיד אותו מחוליו.

שואלת הגמרא עמאי,

אלוקים רבי יוחנן לנפשי.

מה רבי יוחנן עצמו גם היה לו כוח להעמיד חולים? אז למה הוא לא העמיד את עצמו?

רבי יוחנן עצמו העמיד חולים. אז אם הוא העמיד חולים, למה הוא צריך שמשוחרר יעמיד אותו?

למה הוא לא העמיד את עצמו?

נאה רבי חייא ברבא חלש ואה לגבי רבי יוחנן.

ואמר לי חבי נלך האיסורין? אמר לי לא הן ולא שכרן.

כך אמר רבי חייא ברבא למי לרבי יוחנן?

אמר לי אב לידך, אב לידיו ועקמה

ומלך שדמעו וליקים יהיו לנפשי

גם הרבי חנצחי שיקימו אותו, שיעמד את עצמו.

העם אמר, פה מגיע כלל שכולם יודעים את זה, אין חברות שמתיר את עצמו מבית הסורים.

אדם יכול להעמיד אחרים, אבל את עצמו הוא לא יכול להעמיד.

יש כאלה שאומרים שאני לא יודע מה הכלל זה שאני חושב שמתיר את עצמו בית העשרים,

יש כאלה שאומרים שזה בגלל שאדם צריך

להתיישב בתפילה, ואדם שהוא נמצא בתוך המצב שלו לא יכול להתיישב מספיק בתפילה

כמו שהוא נמצא,

כמו שהוא בריא, ואז הוא יכול להתפלל אל החולה.

רבי אליעזר חלש,

רע לגבי רבי יוחנן.

כן, פה זה פה שרב לזר,

שרב לזר הוא נהיה חולה. קודם כול,

נראה לי ש... אה, זה הרב חנינה.

טוב, רבי אליעזר חלש. רבי אליעזר נהיה חולה. אה, לגבי רבי יוחנן.

רבי יוחנן בא לבקר אותו, לעשות ביקור חולים.

חזדה וכגני בבית אפן. רשיו ישן

בבית חשוך.

גלי לדרי ונפל נאורה. הוא קצת הרים את היד שלו,

נפל לו מרוב הבשר שלו, שהיה יפה, מביק ויפה. אני חושב שרשי היה בשרו מביק.

אני חושב שהיופי של רבי יוחנן היה מעין שופר של האדם הראשון.

מעין שופר של יעקב אבינו, שיעקב אבינו וכולי.

מעין שופר של אדם הראשון. הוא היה אחד מהאנשים היפים שנשארו.

אז מראייה של הידיים שלו, מזה כבר היה אור בבית.

חזי דווקא בחי רבי אליעזר.

רבי יוחנן אורש ארב אליעזר בחה.

אמר לה מייק ובחית,

אימא שמתורה דלו אבשט,

שארב אליעזר לא למד הרבה תורה.

אמר להי

שנינו אחד עם הרבה אחד עומד ועד שחבנו בו לשמיים.

אז אתה מספיק שחבנת לפחות השמיים, זה מספיק.

אז מדוע אתה בוכה?

ואם מישהו מזונה,

שאתה לא עשיר,

הרי כמו שכתוב שהיה בבית אפל,

היה במצב לא טוב,

אז אמר לו לא כל אדם זוכר שתי שולחנות.

אז למה אתה בוכה?

אימא שמבנה,

שהילדים שלו מתו,

אז אמר לו רבי יוחנן, זה גם לא סיבה שאתה תצטער. די נוגע בעשרה.

תראה שגם אני,

רבי יוחנן סיפר על עצמו שגם הוא נפטרו לעשרה ילדים. בכל אופן הוא

כפי שנפטרו לעשרה ילדים.

אמר ליה, לזה אני בוכה, להאי שופרא, ליופי שלך,

דבא לי באפר קבחין.

אמר ליה, ילדה ודאי קבחי,

טבח וטרוויה.

זאת אומרת, הוא אמר לו, אני בוכה על היופי שלך שהוא אמור להיקבר בארץ.

הוא אמר לו, על זה אתה ודאי בוכה. זאת אומרת, הוא בעצם בכלל, רבי אלעזר בכה,

כיוון שרבי יוחנן כנראה הזכיר לו את היופי של אדם,

של יעקב אבינו, כתוב שרבי יוחנן, היופי שלו,

אז זה הזכיר לו כבר את הגזירה של המיטה

שנגזר על ידי אדם הראשון

על ידי אדם הראשון

ועל זה הוא בחר, הוא בחר בעצם על המיטה של כל האנשים

שאנשים נפטרים וכבר

בעצם עוצרים את החיים שלהם, יש את החיים

ובעצם לא מתקדמים בחיים בגלל הגזירה של המיטה

אז הוא בחר בגלל זה

ועל זה כתוב בחר תרווייל, זה גם רבי יוחנן בחר על הגזירה

של המיטה שנכנסה לעולם בגלל החטא אדם הראשון.

וברכות רבי דאחי ואחי אמר לי חביבי נלך האיסורים בינתיים הוא שאל אותו אחרי שבחור אז הוא שאל אותו אם אתה מעוניין בייסורים

אמר לי לא הן ולא שכן לא מעוניין בהן

אמר לי אב לידך יב לדבו וקמה אז גם פה כתוב שהרבי יוחנן גם כן העמיד את הרב לזר זאת אומרת ראינו שהרבי יוחנן העמיד גם את הרב לזר הוא העמיד וגם את הרב חנינה קודם נראה מסופר

רב חייב הרבה

גם את רבחי רבא וגם את

רבי אליעזר.

כן, עכשיו גם אנחנו מדברים גם על האיסורים,

מה שראינו שאדם יפשפש במעשיו,

אז גם הגמרא מביאה פה עוד דוגמה של יפשפש במעשיו של איסורים.

רב הונא תקיפו ליה 400 דנד דחמו,

החמיצו לו 400 חוויות של יין.

ראה לגבי רב יהודה אחו עוד הרב סאלח, חסידה ורבנן.

ואמר ליה רבאדה ברבא ורבנן.

אז הם נכנסו אליו רבנן או עם רבאדה ברבא או

רב יהודה וכו'.

ואמרו לי, לאן דמר במילה? אמרו לי, קרה לך פה איסורים? קרה לך פה אסון, מה שנקרא?

תבדוק, למה זה קרה לך?

אמר לו, מי חשיד נא בעינייכו? אמרו לי, נבדוק.

אתם יודעים שאני עושה הכל על פי דין.

כן, אני חשוד בעיניכם שאני לא עושה

דברים על פי דין?

אמר ליה, מי חשיד קוד שבריך ודינא בני דינא? אתה אומר שאתה לא חשוד.

אבל בוודאי שקדוש ברוך הוא זה שאתה משלם לאדם כמעשיו.

אם הקדוש ברוך הוא נותן לך בעיה,

אז ברור שיש לך פה משהו בעייתי שאתה צריך לבדוק אותו.

אמר לו, אי כמן דשמיע למילתא, למה? אם מישהו שמע לכם משהו, אני בעצמי מכיר את עצמי שאני עושה כל מעשה על פי תורה.

אם מישהו שמע שאני עשיתי משהו לא כהוגן, שיגיד ונתקן את זה.

אמר ליה, אחי שמיע לן? שמענו שמועה לך.

דלוהיה ייבמר שאבישה להריסי.

ההריס בעצם היה אחד שעובד בקרקע ומקבל אחוזים, נניח שליש

או רבע, לא משנה, או חצי,

כי הוא בעצם היה מטפל בשדה ומקבל אחוזים, והבעל בית היה מקבל את השאר.

אז ההריס של רבי יוחנן,

הדרך לחלק את ההריס היה לא רק לחלק את זה בפירות, אלא גם בזמורות,

גם בזמורות, זאת אומרת, זה לא רק הפרי, אלא גם בעצים שיצאו מהגפן,

גם כן חילקו עם זה להריס.

ואמרו לו, אנחנו שמענו לך שאתה לא נתת את הזמורות האלה להריס.

אז לכאורה אתה גוזל אותו.

אמר לו, אני לא נותן את הזמורות,

אבל אמר לו, מי כיש שווה כאילו מי דמיניה?

אגרניב ליקולי, הוא גנב בכלל את כל היין,

אז אני לקחתי על עצמי קצת זמורות.

אבל הוא לקחתי את הכל, אז הוא גנב לי את כל הפירות,

אני לקחתי קצת מהזמורות.

אמר ליה,

אז הוא אמר להם, זה לא חטא,

כי בעצם מישהו גנב את כל הכסף ומה שיכלתי להציל, הצלתי.

אמר ליה, אין דמרין, שבתר גן וגנוב ותם מתאים.

זאת אומרת, מי שגונב מגנב,

הוא גם מתאים את הטעם של גנבה.

אתה יודע, מה שכתוב, מים גנובים מטקו, גם מי שרואה גנב שגונב ממנו והוא לוקח את זה מהגנב חזרה,

יש לו עדיין טעם של גנבה שהוא גנב.

הוא כביכול מרגיש שהוא גונב.

אז ממילא אמרו לו, נכון שאתה צודק, שבעצם להריס את זה לא מגיע כלום,

אבל בכל אופן, טעמת פה טעם של גנבה.

זה לא חטא, אבל יש פה טעם של גנבה.

אמרו לו שזה אולי האיסורים שהקדוש ברוך הוא נתן לך,

שהחמיצו לך 400 חוויות של יין.

אמר לו, קבל נעליים, אני מקבל על עצמי באמת להתחלק איתו גם בזמורות.

קבל נעליים די אבינלה.

עכשיו יש מחלוקת איך זה חזר לו.

החומץ, זה עוד שנייה. איך, אוה, היא קדמה אמרה, הדרכה לבאה וחמרה.

יש כאלה שאומרים שזה חזר לו את יין, החומץ.

וקדמה אמרה יקר חלה, וזדה בדמי דחמרה, מייל יצא שלא יפסיד כלום, כיוון שהחומץ התייקר וניכר בדמי היין.

על כל פנים, הגמרא מביאה את זה בשביל להראות שאין איסורים בלא עוון.

אז אפילו משהו דק מן הדק,

גם כן בגלל זה הקדוש ברוך הוא

מדקדק עם זה.

טניה, אבא בנימין אומר, שני דברים הייתי מצטער כל ימיים.

זאת אומרת, שני דברים החלטתי לעשות את זה גם במאמץ ובצער.

הייתי מצטער תמיד לקיים את זה.

גם אם זה יעלה לי בקושי רב, גם כן נקיים את זה.

על תפילתי שתהיה לפני מיתתי,

עוד מעט נראה את הגמרא מסבירה מה הכוונה.

על תפילתי שתהיה לפני מיתתי, ועל מיתתי שתהיה נתונה בין צפון לדרום.

על תפילתי שתהיה לפני מיתתי. מהי לפני מיתתי?

אילא בפנים מיתתי ממש,

זאת אומרת שהוא יתפלל,

והיה מיטה ואחרי זה היה את הקיר. כשהוא התפלל שואל לגמרי מה מעלה בזה? ואמר רב יהודה אמר רב איתי מר בישוע בן לוי

מנהל למתפלל שלא יהיה דבר חוצץ מנהלוין הכותל

שנאמר וייסב חזקיהו פניו אל הקיר והתפלל אל השם

אז רואים שחזקיהו המלך התפלל אל השם זה היה אחרי שהקדוש ברוך הוא

שלח בידי ישעיהו הוא אמר לו כמעט אתה ולא תחי אז

כזה שם שהוא ייסב את פניו אל הקיר אז רואים שצורה של תפילה ראויה

להתפלל דווקא לכיוון הקיר, שלא יהיה דבר שחוצץ מנוע לקיר.

אז מה מעלה פה שתיעל תפילתי סמוכה למיתתי?

אם לזה הכוונה הפסק.

אמרת הגמרא לא תימא לפני מיתתי אלא אם הסמוך למיתתי.

זאת אומרת לא הכוונה לפני המיתה,

שבאמת המיתה שמפסיקה והוא יתפלל בין זה,

אלא אם הסמוך למיתתי.

זאת אומרת מייד כשהוא קם מהמיתה מיד הוא יתפלל.

ואל מיתתי יש תהיה נתונה בין צפון לדרום. על זה כתוב שהוא תמיד יצטער,

תמיד יתאמץ שהמיתה תהיה נתונה בין

צדדים צפון לדרום.

לאמר בך אמא בר חנינא

ואמר לאמר ביצחקו נותן ביתתו בין צפון לדרום. אבי לן בנים מסחרים שנאמר וצפנחת מלא בטנם יסבאו בנים.

אז אם כתוב צפנחת מלא בטנם

זה לשון צפון.

צפנחה זה לשון צפון.

יסבאו בנים.

זה כתוב שיש בנים מסחרים בזכות זה שאדם שם את המיתה שלו בין צפון לדרום.

כן.

אז איך דורשים את הפסוק הזה? צפונחה, הכוונה צפונחה זה צד צפון.

תמלא בטנם הכוונה הבטן, ההיריון.

תמלא בטנם ויסבאו בנים ולא בנות. זו הכוונה, שיסבאו בנים מסחרים.

ככה דורשים את הפסוק.

זה לא צד, צפון לדרום של אמרו, זה צפון לדרום שהיה בתקופת הגמרא. זה אותו צד, צפון לדרום.

בין צדדים צפון לדרום.

תמיד זה, אדם שנשוי, זה תמיד צריך לעשות את זה בין צפון לדרום.

מישהו נשוי?

לא בין נבזרח למערב.

מה?

המיטה צריכה להיות תמיד עם הראש, ואתה צריך להיות קרוב לירושלים. לא, המיטה צריכה להיות תמיד בין צפון לדרום.

מיטה של אדם נשוי, מישהו לא נשוי, אין לו עניין בזה.

כן.

אמר, אפי אשתו מפילה,

צריך להקפיד על זה בכל אופן.

צריך להקפיד על זה שהמטה לא תהיה בין מזרח למערב,

ככה כתוב.

מה זה היסוד? שם יש שכינה, שכינה נמצאת במזרח למערב, כיוון שאדם נשוי זה לא טוב

שיהיה ככה בין מזרח למערב.

רגע, אבל תמיד הראש צריך להיות תפילה לירושלים,

נכון? איזה תפילה הוא עוד אומר פה על אהה?

לא, השינה לא כתובה.

טוב, נחמן יצחק אמר.

בסדר, אפשר לדקן את זה.

זאת אומרת, גם מי שיש לו את הזה, זה לא...

כן, כן.

נשים איזה בעיה.

רב נחמן יצחק אמר, פינינשטיון פנט נפלים.

רב נחמן בהצחק אמר, הפי נשטיון פנט נפלים,

כתיב הכה או צפנכת המילה בית נעם,

וכתיב האטם

והם מלאו ימיה ללדת וניהי תאומים בבית נעם.

זאת אומרת, כתוב פה ומילוי ימיה ללדת.

רואים שלשון של לידה כתוב גם כדי לשון מילואי.

כתוב צפנכת המילה בית נעם וכתוב פה והם לאויים על הלדת,

אז כתוב לשון מילוי על לידה.

אז זה אומרים שאין שטוברן מפי נפלים כי

מאובטחנו שיילד.

טניה אבא בנימין אומר, אז ראינו פה שתי ממרות של אבא בנימין,

זה קודם היה גם אבא בנימין נראה,

כן אבא בנימין, אנחנו ממשיכים להגיד

ממרות של אבא בנימין.

טניה אבא בנימין אומר, שניים שנכנסו להתפלל וקדם אחד מהם להתפלל ויצא ולא נותן לחברו.

זאת אומרת פעם היה, בתי הכנסת היו נמצאים בשדות

ולפעמים היה אנשים שהיו מגיעים להתפלל

ואם היו נשארים שם כל הזמן, אם כל האנשים היו יוצאים,

בן אדם היה אישה לבד וזה כבר היה, בשדות היו מזיקים

היו מזיקים חוץ מזה

נורא פעם מזיקים ממש, מזיקים של שדים וכאלה דברים

שמעתי את זה סליחה, אדוני הרב, שמעתי גם בבית כנסת ובעלילה אסור להיכנס לבד

לא יודע, לא מכיר כזה דבר

פה נדבר על בתיק כנסת ששוהיה בשדות שהיו ממש לבד

שיש מזיקים או שיש אנשים גם סתם לא,

יש חודש עודדים, בזמן הם לא היה כלום, היה

כן,

השניים שנכסו להתפעל וקדם אחד מהם להתפעל ויצא ולא מתאים לחברו

טרופים לתפילתו בפניו

זאת אומרת, הקב' ברוך הוא כביכול לטרוף את התפילה של אותו אחד שהתפלל ויצא ולא מתאים לחברו

קדש ברוך הוא לטרוף לו את התפילה שלו

שנאמר טורף נפשו באפו למענך תעזב ארץ

כן, זאת אומרת, על מנחת הזבר זה כוונה על השכינה. מה שמסביר פה

כי סבור ראית שבשבילך שיצאת תסתלק

השכינה ויעזב את חברך ומתכנע לפניו?

זה ראשון על מנחת הזבר.

ולא יודע שגורם לשכינה שתסלק מישראל, שנאמר ויעתק

צור ממקומו ונצור לו קדוש ברוך הוא,

שנאמר צור ילדך את אש.

כיוון שהוא לא משתמש באחריות שלו לחברו אז הוא גורם לשכינה שתסתלק מישראל

זאת אומרת ויעתק צור ממקומו וזה הולך כביכול לקדוש ברוך הוא. כביכול ויעתק צור ממקום על השכינה מסתלק

ואם הוא מתין למסחרו

ראמר ביסבר וחנינה זוכה לברכות הללו שנאמר

לו הקשבת למצוותיי ויהי כנער לשלומך וגומר ויהי ככל זרעך

זאת אומרת

לו הקשבת הראשון בלשון המתנאי

אם הקשבתה אם המתנת

ויהי כנער שלומך ויהי ככל זרעך זאת אומרת הוא יזכה לנהר השלום

כנער

נזכה להרבה בנים

אם הוא ימתין לחברו

לו הקשבת למצוותי, רש״י אומר לו הקשבת ללשון המתנה

לו הקשבת ללשון המתנה, לו. להקשיב זה הכוונה להאזין ולעשות, לא? לא מה? להקשיב זה דווקא, רש״ם שלו זה לשון המתנה, ככה רש״י אומר פה

להמתין לחברו עד שיגמור להתפלל

אה, הכוונה במקרה הזה של תפילה, שהם צריכים לחכות, כן

יש לי מסובבים אחרים, שבכוונה לא הקשבת למצוותי,

אם היית מקשיב סתם למצוות של הקדוש ברוך הוא, של הקדוש ברוך הוא ציווה,

הקדוש ברוך הוא אומר שיחכו לחברו

אבל הרש״י אומר פה לשון,

המשמעות המילה לא הקשבת לכוונה, לשון המתנה היא, ככה הרש״י אומר.

כנראה שלו זה לשון המתנה

תעני אהבה בנימין אומר, אלמלא ניתנה רשות לעין לראות, אין כל בריאה לכולם ומבנה בזיקים.

כן, זאת אומרת, אי אפשר לעמוד בבני הבזיקים, אם רק היה אפשר לראות אותם רעוד פחד, לא היה אפשר לעמוד מולה.

אמר הבעיה, הנה נפישם עינן,

הם יותר מאיתנו,

וכי מעלן ככיס ללעוגיה.

הם עומדים עלינו כמו, ככיס ללעוגיה, כמו,

יש חפירה מסביב הגפנים,

יש איזו תעלה עגולה מסביב,

והם מקיפים אותנו כמו כיס ללעוגיה, כמו,

שם יש חפירה, תעלה של מים,

שעושים סתם חפירה סביב הגפן,

ככה הם עומדים ומקיפים אותנו.

יש עם חפירה, תעלה כזו סביב הגפנים,

אותו דבר מקיפים אותנו.

אמר אבונה כל אחד ואחד מדן,

אלפא משמאלי ורבבתם מימיניה.

אז יש אלף מזיקים מצד ימין ועשר אלף מימינות.

כשנאמר אבונה מצדך אלף ועובב ממיניך אבא.

טוב, זה מדבר על המזיקים.

אלף ממיני, אלף

עובב ממיניך. אז מה הכוונה אלף? אלף וכמה ימין בשמאלך,

ועובב ממיניך, כן, בימין יש עובבה.

אמר אבא,

איידוך כתב ובכלה מיניה יואבה.

בשיעורים בשבת.

יש הרבה מקום, אבל בכל אופן יש דוחא.

הדוחא כזה זה בגללם, הם גם מגיעים לשם.

מהם יש דוחף, מהם יש הרגשה של דוחף. כפי שבעצם יש הרבה מקום,

בכל אופן הרגשה של דוחף מגיעה מהם.

אלא ברכי דשאל להם, הנאיו.

הברכיים העייפות מגיע גם מהם.

כנראה בגלל שהם דוחקים אותנו או נמצאים עלינו,

אז גם נהיים עייפים מזה, הברכיים העייפות מהם.

עלמאני דרבן דבהלו מחופיה דידו.

הבגדים של רבנן,

הבגדים של התלמידים שהם בלים.

הם יושבים על המקום שלהם, הם לא עוסקים בדברים כל כך בלים.

זה מהם.

המזיקים

יושבים אצלם.

ומזה הרגליים שלהם גם כן, למשל הרגליים שהם יפות,

כן, נמצאים לידם ודוחקים אותם.

אז גם הבגדים שלהם גם כן, הם דוחקים את הבגדים.

כן, אן אקרדה מנקפין מנאיו.

הרגליים שהן בעצם ניגפות בכל מיני מכשולים,

זה גם כן מגיע מהם.

טוב,

ננסור פה.

הגמר אומרת איך מכירים את ה... איך אפשר להכיר אותם.

ננסור פה. יש נמוד סימן כזה.

כן.

כן, הגמר מביאה.

נראה את זה מחר אולי.