טוען...

קניין כ"ג - ובקבלת היסורים - חלק ג'

הורדת MP4 הורדת MP3

 בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק
 תאריך פרסום: 21.05.2014, שעה: 07:38


אנחנו ממשיכים בקבלת היסורים.

בערבית ימיו סבל רבי שמואל רוזובסקי יסורים קשים מאד. פעם נשאל על ידי אחד ממקורביו, איך הוא מסוגל להתעמק בדברי תורה תוך כדי יסורים שכאלו. השיבו על אתר, שאלה זו בטעות יסודה, וכי היא הנותנת, בלא דברי תורה אי אפשר כלל לעמוד ביסורים האלה, רק אודות לדברי התורה אפשר עדיין להתגבר, כמאמר הכתוב "לולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי", בהגדרה רבי שמואלית הסביר את מהותן של יסורים, בכל סוגי היסורים שאדם מתייסר בהם היסורים עצמם מתחברים ללב עם חוד שעוקץ את הלב וזה גורם לכאב, על ידי לימוד התורה מורידים מן הלב את החוד העוקץ, וממילא אין סובלים את הכאב, אבל יתכן מאד שיסורים עדיין נשארים, אבל לא עוקץ, כי התורה מורידה את העוקץ.

שח רבי שמואל ברוך ורנר, פעם ביקרתי אצל חותני רבי יעקב משה חרל"פ ומצאתיו שרוי בהתרגשות עצומה, הוא סיפר לי שהתכונן לומר שיעור עמוק במסכת יבמות וחידש יסוד נפלא המבהיר נקודות רבות. נכנס אצלו רבי שמואל אהרן יודלביץ, חשב, הנה אומר בפניו את השיעור ואשמח לחוות דעתו, הרצה בפניו את הקושיות, פתח רבי שמואל אהרן יודלביץ ואמר, הקושיות חזקות הן, אבל ניתן ליישבן ואם נציב יסוד פלוני, ואמר את היסוד שביקש לחדש, והבהיר על ידו את כל הנקודות. ועוד המשיך וטווה וארג, ורבי יעקב משה משתהה. כשסימתי את ביקורי וביקשתי לצאת התלווה אלי חותני, הלכנו, והנה לקראתי רבי אריה לוין. עצרו חותני והחל לספר לו את כל הסיפור, דברים כהויתם. התרגש רבי אריה לוין ואמר, אם כן הריני הולך מיד לבית חתני לספר כל זאת לבתי, היא סובלת חרפת רעב ומצטערת בחיי דחקות ועוני, תדע לפחות כי יש שכר לפעלה, תיהנה ותשמח. כעבור שנים רבות כשנפטר רבי מרדכי לייב זקס, הספידו ידיד נעוריו רבי אלמלך בר שאול רבה של רחובות, ותיאר איך למדו בישיבת עץ חיים, איך למדו תורה מתוך הדחק וצער ועניות נוראה. לאחר מכן עלה רבי שמואל אהרן להספיד את הנפטר, אמר גם אני הייתי באותה חבורה, וחייב אני לחלוק על הדברים שנאמרו כאן, אמת, למדנו מתוך הדחק ובעניות גדולה, אבל לא למדנו מתוך צער. אדרבא, למדנו מתוך שמחה עצומה .

ענין מיוחד יש במכתב התנחומין ששלח חפץ חיים בצום גדליהו של שנת תרנ"ג לרעו וידיד נעוריו רבי חיים לייב הכהן מטיקטין, בהלקח ממנו בן מצויין, גדול בתורה ובמידות, מי שהיה תלמיד בישיבתו. אחר דרישת שלומך הטוב קיבלתי מכתבו הטהור, וה' ביקשני שאודיעו מתי אהיה בביאליסטוק, לא יכלתי להודיעו כי לא ידעתי הזמן לזה, ועל עצם הענין כשנודע לי מפטירת בנו הנחמד שמעתי ותרגז בטני, אהובי ידיד נפשי, את גודל צערו שהוא כמעט בלתי שיעור אני יודע, אמנם מה שאנו יודעים מתורתנו הקדושה שיסורי עם ישראל הוא כאשר ייסר איש את בנו, וידוע מה שכתבו הספרים שאהבת ה' יתברך לאיש הישראלי הוא יותר ממה שאדם אוהב לעצמו, ומה ששולח יסורים על האדם הוא פעמים רק בשביל כלל ישראל. כידוע שהצדיק נלקה בעוון הדור, וכל שכן במשה רבינו ע"ה שאמר מחני נא מספרך אשר כתבת, ובודאי כשאחד סובל בשביל הכלל ועל ידי זה מתקיים הכלל, שכרו של האיש ההוא מרובה מאד מאד שמתקן בזה הרבה והרבה יותר ממה שהיה משלים התיקון על ידי עצמו, ואיתא באבות וכשאני לעצמי מה אני, על כן אין לנו לדאוג יותר מדי על ענינים כאלה.

ידיד נפשי, גם אנכי הוכיתי בחורף בענין כזה, ובני הבחור אברהם ז"ל שהיה גדול בתורה ומעמיק נפלא אשר כמעט לא נמצא בדורנו, ואיש גדול גומל חסד בטבעו, ואך באחת התנחם, כי אקווה שלא אתבייש ממנו אחר מאה שנים לפני כסא כבודו יתברך בעלות נפש כזה למעלה. וגם זה אני אומר לידידי, בנכם היה איש יקר ונחמד, ולא תתביישו ממנו אחר מאה שנים, ובהדי כבשי דרחמנא למה לך. יש דברים שהם נסתרים ולמה לנו לחקור על דבר שהוא נסתר.

אחת ראינו בפרשת האזינו שהכתוב מתחיל "הצור תמים פעלו" משמע מזה שכוונת הכתוב לומר על משפטי ה' שהם באמת באמונה ולא משפט מעוקל חס וחלילה, בסוף המקרא מסיים צדיק וישר הוא, משמע לומר, לא כמו שאנו חושבים, אלא שגם זהו בצדק וביושר. מי לנו גדול מבני אהרן, שכתוב עליהם כמה פעמים בתורה "דבר אל אהרן ואל בניו" הם היו במדרגה יותר גדולה מהזקנים והנשיאים, ואעפ"כ כתוב "וידום אהרן", על כן ידידי, ידיד נפשי, אנו צריכים להתנחם על מה שהקרה ה' לפנינו. ה' יתברך ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון. אחד מהדברים שהתורה נקנית זה בקבלת היסורים.

בקיץ של שנת תרמ"ו, פרצה בוולאז'ין דליקה שהחריבה את כל העיר, לרבות הישיבה. כל זמן הדליקה עבד רבי אברהם, בנו של החפץ חיים, ככל תלמידי הישבה עבודה מפרכת בנושאו מים לכיבוי האש. בהיותו מיוזע ויגע הצטנן וחלה. ראותיו נפגעו, הוא חזר הביתה, כל עמל הוריו להצילו עלו בתוהו, הוא הלך הלוך וחלש, זמן קצר לאחר מכן הוליך בלילה לאחר הלימוד מבית המדרש לביתו אורח זקן עני, כדי לספק לו מזון ולינה. האורח אדם חלש וכבד גוף נשען עליו בלכתו, מכובד המשא לקה רבי אברהם בדרך בשטף דם שהסתיים במוות. באותו הזמן שהה בעל החפץ חיים בעניני ספריו בעיר ורשא ונעדר מראדין, כך גם בשבת שלפני פטירת בנו, בצאת השבת קיבל החפץ חיים מברק שישוב מיד לביתו. הוא נסע מיד והגיע לראדין ביום המחרת, משירד מן העגלה הבחין בקהל שחוזר מבית העלמין, הכל היו בוכים ומדוכאים, החפץ חיים נכנס במתינות לתוך ביתו והתיישב שבעה, שום דמעה לא נראתה על פניו, ושום אנחה לא נשמעה מפיו, וכך אמר: לעולם אבד גאון גדול, בהיותו אך בן שיטסר כבר חידש חידושי תורה כאחד הגדולים, כשהוא היה בן שש עשרה הוא כבר חידש חידושי תורה כאחד הגדולים, וסיים, ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם. הפסוק אומר "ה' נתן וה' לקח לקח", מה זה הו' היתרה הזאת? שכתוב עם ו' זה הוא ובית דינו, שה' נתן הוא לא מתייעץ ונמלך עם בית דין, הוא נותן, אבל כשהוא רוצה לקחת הוא לא פוסק לבד, הוא עם בית דינו יושבים לברר עד שמחליטים לקחת נשמה. אתם שומעים? ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם.

עתה ידעתי כי יהודי אני, אומר החפץ חיים, עם זה סיפר את המעשה המובא בספר תולדות אדם בפרק ט"ז, בתקופת האינקויזיציה בספרד בשנת תרנ"ב, שחטו הרשעים צמאי הדם לעיני אם צדקנית את שני בניה היקרים והאהובים. אשת החיל נשאה את עיניה למרום ובלב מחושל לחשה תפילה, ריבונו של עולם, אמנם מאז מעולם אהבתיך, אך כל עוד היו לי ילדי יקרים והחביבים היה ליבי חלוק לשתיים, עוד נתבצר שם מקום לאהבה גם אותם, ואילו עתה לאחר שילדי כבר אינם הפך ליבי כולו קן לאהבתי הלוהטת אותך, עתה יכול אוכל לקיים באמת מצוה זו של "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך". ואז הכריז החפץ חיים בהתלהבות, רבונו של עולם, את האהבה שאהבתי עד עתה את בני הריני מוסר מעתה לך. כפי שמסר בנו הבכור רבי לייב, סיפר לו אביו לאחר מכן החפץ חיים, כי בשעה שקיבל בורשא את הידיעה המדהימה, עמד במקרה באמצע הסידור לדפוס של סימן שי"א במשנה ברורה, שבו נידון ענין טלטול המרד. כמו כן התאונן החפץ חיים, עוונותי גרמו לכך בהיוודע לי בורשא מצבו הקשה, נחפזתי לנסוע לביתי, אך מעשה שטן, אחרתי את הרכבת המהירה ונאלצתי לאחר לנסוע ברכבת האיטית, מן השמים עכבוני בנסיעתי. יתכן שאלמלא הייתי מוצאו בשובו הביתה בעודנו חי והייתי מתפלל ומזכיר את מעט הזכויות שישנן בידי היה מועיל שלא היו משיבים את פני ריקם ומשאירים אותו בחיים. אכן אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות, מי יודע איזו נשמה היתה לו ומה היתה תכלית בואו לעולם הזה. יתכן מאד שבימי חייו הקצרים פעל כל מה שהיה צריך, התנחם בה בשעה.

בספר תולדותיו של רבי יוסף חיים זוננפלד מובא, אף שדורנו זה זכה מעט מאד לשלוה ומנוחה, ונתנסינו בנוראות שבפורענויות, יקשה לנו לרדת לסוף דעתו של אדם כרבי יוסף חיים זוננפלד אשר שתה כוס יגונים כה גדושה של תלאות ויסורים ומעולם לא נשמעה אנחה מפיו, וכל שכן שלא בא בטרוניה כלפי בוראו אלא להיפך, בכל מה שארע לו ראה ומצא את חסדי הבורא יתברך הטוב והמטיב שכל דרכיו אמת, ואף אדרבא, יסוריו חישלוהו לראות בהם את גבורות הבורא ונפלאותיו עם בני אדם. ועל כך יעיד המכתב שכתב אל אחיו רבי שמואל בעיצומן של שנות הרעב והחרב של מלחמת העולם הראשונה, כאשר בתוך זמן קצר איבד שניים מבניו ואף נכד נחמד, ועל כל אלה הוא מצדיק עליו את הדין ומקבל את יסוריו באהבה.

בעזרת ה' ירושלים כ"ז בתמוז תרע"ז. אחי יקירי, את מכתבך היקר קיבלתי, קשה עלי הכתיבה, אבינו שבשמים לקח ממני אל עולם האמת את בננו היקר שמואל בנימין ע"ה, ביום ו' באייר, לאחר שחלה בטיפוס, טיפוס הבהרות במשך 14 יום. הוא היה איש במלוא פריחתו שקיוינו ממנו רבות, דרכי ה' נסתרות ואנו מאמינים באמונה שלמה שכל מה שנראה לנו כרגע כחידה, כמו חידת העולם כולה, ימצא את פתרונו לעתיד ויתברר שהיה לטובה. זה פירושה של תפילת הקדיש שלנו. אגב לצערנו נפטרה לפתע אשתו הצעירה של בני הקטן, גם אצל בתי הצעירה מת בחורף ילד לדאבון נפשנו, חשנו בבשרנו את צערם של הורים רבים בימים אלה. ה' הטוב והמטיב נותן ליעף כח לשאת הכל בסבלנות, ברוך הוא וברוך שמו. אין צורך לספר על המאורעות בפרטות ביחוד בזמן הזה, כאשר לכל אחד יש למדוד בו את המצב מנקודת הראות שלו. עתה אנו מתקרבים כבר אל אחרית שנה זו, הימים ימים קשים, ועם זאת לא ימלט המסתכל היישר מלראות דרכי ההשגחה המופלאות מיום ליום, וכל החיים יודוך סלה, נאמר בסוף ברכת מודים, אכן אלה החיים לאחר כל מה שעבר יש להם להודות עד בלי די, ועתה אנו מברכים, הלואי שתהא מלחמה זו סוף כל המלחמות, ושלום מכובד בר קיימא יביא אושר לעולם, יהי רצון ויגיענו בקרוב הזמן אשר חזו הנביאים הקדושים בחזונם, ונראה כל באי עולם כולם מאושרים ותכלית חייהם להיות צלם אלהים בשלום ובמידות טובות. יהי רצון שתתחדש עלינו שנה טובה וברכה בכל הברכות, לחיי אושר לנו ולכל ישראל. זאת ברכתו הכנה של אחיך השולח איחולים טובים לכל יקיריך בתקוה ובתחנונים.

חביב עלי היה הסיפור באותו חסיד שבא לרבו ובפיו שאלה, איך יתכן לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה, ועוד חייב לקבולין הוא בשמחה. ז"א כשאדם באה לו בשורה רעה צריך גם לקבל את זה בשמחה, לא רק לברך כשם שמברך על הטובה, אז לברך עוד נייחא, אבל איך אפשר עוד לשמוח על הרעה שבאה? אמר לו הרבי, כלך לך אצל פלוני תלמידי והתחבר לך, משבא לאותו תלמיד וסיפר לו שרבו הפנהו אליו ללמוד איך יכול אדם לברך על הרעה בשמחה, נתן בו התלמיד עיניים תמהות ואמר, כנראה שטעות נפלה כאן, מעולם לא טעמתי טעמה של רעה ולא ידעתי רעה מהו. סיפור זה שהיה שגור בפיו, אולי ישמש רקע להצדקת הדין והשלמה מצידו עם דרך יסורים כה נוראה, כששמונה מבין אחד עשר מצאצאיו נפטרו על פניו ורובם לא בקטנותם אלא בעצם פריחתם ולבלובם והוא כחלמיש צור איתן באמונתו ובטחונו באביו שבשמים, שכל יסוריו המופלאים אינם אלא כאשר ייסר איש את בנו, ומה לבן שיבעט בהם, שאבא מייסר את בנו אז הבן בועט באבא? והיה מפרש הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, על דרך הפסוק "משפטי ה' אמת צדקו יחדיו". כי אין הקב"ה מביא יסורים או פורענות על האדם אם אין הצער הזה מגיע לכל אלה שיצטערו על כך, משום שהצור תמים פעלו, כל פעולותיו שלמות ותמימות הן, ומשפטיו ודרכיו נשמרים ומקיפים דורות רבים, ופעלו תמים לשעה ולדורות, אלא בני האדם השגתם קצרה, בינתם מועטת וכאיש בער אשר יראה שהאומן מחתך קורה שלמה לנסרים ותמה, מתוך שאינו יודע ומבין ששבירה זו עוצרת לצורך תיקונו.

הרואה אדם שקורע בגד ולא מכיר מלאכת החייט, אז הוא משתומם, אדם שרואה שמנסרים קורה שלמה ולא מבין מלאכת הנגר משתומם, אדם שלא מבין את מעשה הבורא שהוא לוקח נפשות מכאן אז הוא משתומם כי הוא לא מבין על מה ולמה ואיך, אבל מה לעשות שהקב"ה מקיף את כל החשבונות של כל הדורות של כל הגלגולים של כל האנשים של כל העוונות של כל הזכויות ומחליט מה שמחליט לטובת כל איש ואיש. מה לעשות. המעשים האלה שקראנו הרגע זה היה מהאיש על החומה, רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל.

הרבי מקלויזנבורג זצ"ל כשהודיעו לו שהבן שלו נפטר אז הוא ככה עמד כמו בשוק, ואחרי רגע הוא השתחרר והמשיך כרגיל. אחרי השבעה שאלו אותו החסידים, מה היה באותו רגע, מה קרה, אז הוא אומר, משל לאדם שהולך ברחוב ופתאום מקבל מכה מאחורה בגב, אז הוא מסתובב מי זה? וכשרואה הא, זה אבא, מה נשמע אבא, הכל בסדר? זה מכה של אבא, אם זה מכה של אבא מעלים חיוך. בהתחלה כשאמרו לו שהוא נפטר, אבל אחר כך הוא התבונן רגע, אה זה אבא נתן את המכה, זה אבא. אז הוא חייך. הבנתם?

כתב מרן בעל החזון איש באחת מאגרותיו, ואין אפשרות ורגשות נפשי המלאים המית הערצה לראות חס וחלילה חובה ולהצביע על חטא שבעקבותיו עברו מה שעברו, ובכלל נסתרה דרכי ההשגחה מבני אדם. ואמנם חביבים יסורים לזה שרואה אותם כשלוחי דרחמנא, ומהדקים את הקשר שבין יצור ליוצרו יתברך, ומעלים אותו לעולם שכולו אור מורם מנטיות גופניות וזה כל האדם ואשרי חלקו.

אתמול נתתי הרצאה בנושא יסורים מקיפה מאד מאד, אז הוא מסביר החזון איש, אין אפשרות ברגשות נפשי המלאים המית אהבה והערצה לראות חס וחלילה חובה ולהצביע על חטא שבעקבותיו עברו מה שעברו, ובכלל נסתרה דרכי ההשגחה מבני אדם. כנראה ההתייחסות שלו זה למה שקרה בשואה, הוא אומר ואמנם חביבים יסורים למי? למי חביבים היסורים - לזה שרואה אותם כשלוחי דרחמנא, ומהדקים את הקשר שבין יצור ליוצרו יתברך, ומעלים אותו לעולם שכולו אור מורם מנטיות גופניות וזה כל האדם, ואשרי חלקו. פחד זה נורא, נכון? פחד מזעזע את כל איבריו של האדם. אבל בפרוץ מלחמה יש אזעקה, והאזעקה היא מחרידה את ליבות בני האדם, זה לא עונש, זה רק ההתראה, כשבאים יסורים על האדם זה רק התראה, זה אזהרה - אתה חוטא, תקן את מעשיך, ואז ברגע שהוא מתקן מפסיקים את האזעקה, אין יסורים יותר, אבל אם הוא לא מבין את האזעקה אז טילים מתחילים ליפול, וכן הלאה.

את הפסוק "גם כי אלך בגיא צלמוות"

 

ש. לא שומעים

 

הרב: לא, הם צריכים היו לעבור מתוך זה, זה נשמות גדולות שודאי שהם באו לתקן את הדור וביסורים האלה שהם ספגו אז הם הצילו את הדור. אפשר שזה על גלגול קודם, אפשר שזה על יסורים של אהבה, אפשר שזה כל בחינה, כי אם הם התחילו כבר מקטנות אז הרי עוד לא חטאו אפילו, אם מאז שעמדתי על דעתי או מקטנותי או מגיל 18, שהרי לא דנים מן השמים עד גיל עשרים, והוא אמר שמגיל 18 אני רק סובל וכו', אז זה לא על מה שעכשיו.

 

ש. לא תמיד זה התראה

 

הרב: לא זה תמיד התראה שאדם צריך לעבוד את הבורא. באיזה דרגה, באיזה חיוב, בכמה, היסורים האלה הם לא העונשים, כל פרשת בחוקותי זה לא עונשים, זה ההתראות. ז"א זה נקרא פרשת התוכחה, למה זה נקרא פרשת התוכחה, זה אומר הכל, זה רק להוכיח אותך, זה רק להזכיר לך, להגיד לו הלו, הלו, כשלא שומעים את דברי התורה ולא שומעים לדברי הנביאים ולא שומעים לכל המוכיחים, אז מביאים לך בגוף, בהתחלה בממון אח"כ מתקרבים אליך, ואח"כ הופ מקבלים אתה מבין

 

ש. לא שומעים

 

הרב: אין מה לעשות, כשהקב"ה מחליט שאדם יהיה מדוכא ביסורים הוא יודע למה הוא בחר בו דוקא שיהיה מדוכא ביסורים, כמו שה' בחר את האבן עזרא שיהיה עני או רבי חנינא בן דוסא או רבי יהודה, כל מי שהוא לקח או שפלוני יהיה סומא ובכל אופן יצטרך להיות תלמיד חכם עצום וסומא, נו, מה אנחנו יכולים להבין, יש לו חשבון לקב"ה למה הוא. למה לרבי יוחנן לקחו עשרה ילדים? התראה, כל דבר לימוד, ולא רק זה ללמד לאחרים. רבינו בחיי מסביר על מה באים יסורים לאדם, אחד מהסיבות זה ללמד לדור, שהם עובדים את ה' בדרגות כאלה. הרי כשאנחנו קוראים את הדברים האלה אנחנו מבינים שאנחנו אפס אפסים, כי אצלנו אם משהו לא נח אנחנו כבר הולכים לנוח ואם לא אז אנחנו ככה ואם לא, אז זה מחייב. אז הם הלימוד, הם עד איפה, עד איפה האדם מחויב, הרמב"ם כשאומר שאדם אפילו ביום מותו צריך ללמוד תורה, שהוא בעל יסורים צריך ללמוד תורה, ואתה רואה שהם קיימו בדיוק מה שהוא אומר, ז"א זה הרמה עד איפה אתה צריך לעבוד את הבורא באיזה מצבים, אתה לא יכול להשתמט ולהגיד אני לא יכול, כואב לי אני לא יכול.

 

ש. סתם אדם שסובל יסורים....

 

הרב: זה בסתם, אז מסתלקים ההתראות והיסורים

 

ש. יש אנשים שיש להם יסורים כל ימיהם ועם כל העמל תורה שלהם ועם כל הצדקות שלהם לא נגמרו היסורים, כלומר שזה לא בא כדי לשנות את המעשים אלא לרומם אותם דרגות נסתרות

 

הרב: נכון, וללמד את הדור, ולגונן בזה על הדור, הרי כשאמר רבי שמעון יכולני לפטור את כל העולם מן הדין, על מה הוא סמך? על צער מערה. אז ז"א צער המערה שהוא עבר לא היה בשבילו, הוא יכול לפטור את כל העולם מן הדין. ז"א יש כמה חילוקים בזה, אצל הצדיקים הגדולים האמיתיים אז זה לא צריך להיות דוקא על חטא ועוון, אבל ללמוד תורה מתוך דחק, ללמוד מתוך צער, ללמוד מתוך יסורים זה דרגות אחרות בכלל בכלל בשכר שהם יקבלו.

 

ש. הם קיבלו מתנה גדולה

 

הרב: מתנה גדולה, לכן הוא אמר, חביבים יסורים לזה שרואה אותם כשלוחי דרחמנא ומהדקים את הקשר שבין יצור ליוצרו יתברך, ומעלים אותו לעולם שכולו אור מורם מנטיות גופניות וזה כל האדם, ואשרי חלקו.

 

ש. לא שומעים

 

הרב: בדיוק, אתה רואה כשנותנים לפעמים לילד מכה אז הוא תופס לו את היד ואומר אבא די, אבא די, אבא די, מה פירוש הוא צריך לברוח, הוא לא בורח הוא נדבק עוד יותר לאבא, אבא די, אבא די, אבא די, אבא די, הבנתי הבנתי אבא די, אבא די.

 

ש. לא שומעים

 

הרב: כן, זה יראה ואהבה שמשולבים יחדיו. אבל זה מי שמבין שהם שלוחי דרחמנא, ז"א ה' משגיח עליו כאשר ייסר איש את בנו אומרת התורה, שזה לטובתו ולתועלתו.

 

ש. לא שומעים

 

הרב: מה פשוט, אדם יודע אם עובר עבירות או לא עובר עבירות. אדם יודע, אדם שיודע שהוא לא עבר שום עברה, אז אומרים לו במה על ביטול תורה, אלה גם ספרו את הזמן אם היה להם ביטול תורה, אז במה יתלה,  יסורים של אהבה. אז יסורים של אהבה זה או על דברים שאדם עשה בלא שימת לב והוא לא יכול לדעת לכן ממרקים, או שזה יסורים שהם לא שייכים בכלל לחטא, זה רק בשביל להעלות אותו בדרגה, כי מי שעושה מצוות בצער, במסירות נפש, אז הוא מקבל שכר פי כמה וכמה. ז"א אם ישאיר אותו הקב"ה ברמה הרגילה, אז הוא יקבל שכר כמו כל אדם שעושה. אבל אם הקב"ה רוצה לתת לו שכר פי כמה וכמה, והוא יודע שהוא יעמוד בנסיון, אז הוא מרים אותו לאין שיעור. בכח הזה הוא יכול לגונן על הדור, יכול לברך אותם, יכול לעשות להם ככה, יכול, הסגולה שלו הופכת לאין ש יעור, אי אפשר להסביר את זה, אדם שלומד מתוך יסורים.

את הפסוק "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי שבתך ומשענתך המה ינחמוני" הסביר רבי איסר זלמן מלצר במשל, משל לאב שהלך עם בנו בתוך יער עבות, לפתע ראה הבן מחזה אשר משך את תשומת לבו, נשמט הילד מאביו ופנה לאותו כיוון, האב לא הרגיש בזאת והמשיך ללכת בדרכו, ואילו הבן כאשר רצה לחזור לאביו כבר לא הצליח למצאו. הילד נבהל, התחיל לבכות, מחפש את אביו במעבה היער, תוך כדי חיפושי אביו טעה יותר ויותר בסבך היער. השמש שקעה מעל ראשו והוא שמע צריחות מפחידות של ציפורי לילה, וממרחק לא רב נשמעו קולות זאבים, אריות, דובים מחפשים טרף, למחרת הצליח האב למצוא את בנו ומשהגיע מאחרי הילד סטר לו על לח יו, כשהסתובב הילד ונדהם מסטירת הלחי הפתאומית וראה את אביו, התמלא שמחה וקרא ברב אושר אבא אבא אבא אבא, וחיבק אותו ונישק אותו. הוסיף רבי איסר זלמן והסביר, כזה הוא מצבו של יהודי, כל אימת שהינו חוטא הוא מתרחק בכך מן הקב"ה, והוא שרוי בצער. אולם כאשר הוא מקבל את ענשו מאביו שבשמים אשר מייסרו ומכהו על שסטה מדרך האמת ופנה אל רהבים ושטי כזב והלך בדרך התוהו בנתיבות עקלקלות, הרי הוא שמח שמחה גדולה מן המכות הנוחתות עליו באשר הינו יודע שסבלו ויסוריו מבורא עולם באו לו, מאביו שבשמים המשגיח עליו כאב השומר על בנו יחידו. לכן גם כי אלך היהודי בגיא צלמוות לא ירא מן הרע הבא עליו, כי הן שבטו המייסר של הקב"ה, והן משענתו המה לו לנחמה. "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי, שבתך ומשענתך המה ינחמוני".

אנשים שיש להם חוב למס הכנסה, זה מציק להם וכל הזמן הם בפחד בפחד לא יבואו כן יבואו לא יבואו, אבל ברגע שהם פרעו את הסכום, איך הוא יוצא משמה, זהו, אין עלי שום חשד, גמרנו שלמתי, או שלמתי מע"מ או שלמתי זה, אז עד שהוא משלם ועד שזה כל הזמן, יבואו כן עיקול לא עיקול, יבדקו את זה... ברגע שהוא עבר את זה יו, יורדת לו אבן גדולה מעליו. אבל שילמת המון כסף, כן, אבל אני קיבלתי  חירות, עכשיו אני יכול לחיות עם רגיעה, כן, זהו נגמר, שילמתי פרעתי זהו. אדם שמבין שאם הוא קיבל מכה זה פרעון חוב הוא מתוודה ומתחרט ומבין על מה ומתחייב לא לעשות, הוא צריך להרגיש עכשיו מאושר. מי שעושה הרבה עבירות זה קצת קשה מאד, אם יש לאחד פעם ב איזה משהו אז זה קל, אבל אם יש לו הרבה, יש לו גם זה וגם זה וגם זה וגם זה - זה קשה. אז מה עושים? מחליטים לחזור בתשובה באמת, זה הכל, ללכת רק על פי שולחן ערוך ולא לעבור על דבר אחד, זה הכל. זה נראה קשה אבל זה כיף שאין כדוגמתו, כי אתה יודע - אף אחד לא יכול לחפש אותך. אתה יודע, כשנוסעים באוטוסטרדה ושומעים וואו וואו וואו וואו מי מפחד? מי מפחד? מי שיודע שהוא נסע בלי רשיונות בלי ביטוח או שעבר עבירה או שנסע במהירות או זה, אבל אם אחד יודע שיש לו את התעודות ויש לו את הכל ונוסע במסלול הנכון ואין לו שום דבר, מה אכפת לו, הוא רק מחפש לראות את מי רודפים, זה ודאי שלא נוגע אליו, מה זה נוגע אליו? אדרבא, שיעצרו אותו, יראה רשיונות יראה את הכל, אין לו בעיה יש לו הכל יש לו חגורה הכל בסדר, אהלן מה נשמע אדוני השוטר הכל בסדר? משעמם לך קצת? מה אתה רוצה תעודות בבקשה קח, מה עוד אתה רוצה? זהו. לא מפחד, מה יש לו לפחד, לא עבר עבירות, מה יש לו לפחד?

מסופר על רבי אברהם אחיו של הגר"א, הגאון מוילנא, בעת האחרונה לפני  מיתתו, כאשר חלה כמה שבועות בחולי אשר מת בו, והיה בעל יסורים גדולים מאד עד שהיו נקבים חלולים בצד גופו מחמת משכבו, מה שנקרא פצעי לחץ, ובכל זאת לא נשמע ממנו שום גניחה, עד שראהו בנו, רבי אליהו הגאב"ד בשוגן במצב ההוא והתחיל לבכות, ואמר אוי לי שראיתיך בכך, מיד כעס עליו אביו רבי אברהם ואמר לו, מה אתה בוכה על גודל המתנה שזיכה אותי ה' יתברך, אם היה בי כח הייתי מפזז ומרקד בכל כלי שיר על רוב הטובה שהיטיב עמדי ביסורים, ועתה קץ ורע לך על גודל מתנתי? ולא זז משמחתו בגודל התלהבותו עד צאת נפשו הקדושה. אתם שומעים? כשהאדם מבין מה זה יסורים, הרי הארי הקדוש אומר שאם אדם היה יודע מה היסורים יצילו אותו בעולם הבא מהגיהינום היה מבקש כל היום, כי אחרי שבודקים את המאזן של הזכויות והחובות כדי להכריע את הכף לזכותו מביאים את מנת היסורים שהוא עבר בחייו, ומנת היסורים יש לה ערך לאין שיעור שיכולה להטות את הכף, אז אם אנשים היו יודעים את ערכם של היסורים היו רודפים אחריהם. ומספרים על אחד הפריצים שהוא עזב את האחוזה והכל והביא מישהו במקומו והמישהו הזה התעלל ביהודי שהיה אחד מהשוכרים של הפריץ הזה, ונתן לו מכות, מה זה מכות, נתן לו עשרים הצלפות במגלב, אז הוא התלונן לשופט, התלונן לשופט והשופט חייב אותו את הפריץ הזה שהכהו על כל מכה לתת לו עשרה דינרים, אז התחיל לבכות היהודי, אז הוא שאל אותו למה אתה בוכה? מה הפיצוי הזה לא טוב? אומר לו לא, לא על הפיצוי אני מוחה, למה לא נתן לי עוד עשרים מכות, אם הייתי יודע שזה שאני אקבל בסוף על כל מכה עשר דינרים הייתי סובל עוד עשרים. כשאדם יראה בעולם האמת על כל מכה ומכה שהוא קיבל כמה זה הוריד לו מהגיהינום, כמה זיכה אותו, הוא יבכה למה לא קיבל עוד. אבל מה לעשות, אנחנו אומרים לא הם ולא שכרם, אנחנו פוחדים מיסורים, אבל מי שהוא בעל מדרגה ויודע שזה שליחים נאמנים מאת ה' לטובה, בין אם זה לכפרת עוונות בין אם זה לתת לו שכר בין אם זה כל סיבה שהיא, אז האדם הזה שמח, הקב"ה מתייחס אליו. הקב"ה מתייחס אליו, כי את אשר יאהב יוכיח וכאב את בן ירצה, אבא שנותן סטירה לילד הוא שונא אותו? מה פתאום, הוא רוצה לכוון אותו לתלם, הוא רוצה בטובתו של הילד, שעדיף שיקבל סטירה מהאבא ולא יקבל מכות בחקירה במשטרה אח"כ אם הוא לא יתנהג כמו שצריך, מה עדיף? שיזרקו אותו עם עבריינים ופושעים בכלא? אם הסטירה תבוא בהתחלה במקום הנכון ובזמן אז זה יציל אותו מדברים הרבה יותר קשים, לא יותר טוב להפטר בסטירה אחת? אמנם תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה, מי שמבין גם אם גוערים בו פעם אחת זה טוב, הוא מבין, אבל יש כסיל וצריכים להכות אותו מאה פעמים ועדיין לא מבין, מה לעשות.

במכתב ששלח מרן רבי יעקב ישראל קנייבסקי, הסטייפלר, לרבי שמואל רוזובסקי ראש ישיבת פוניבז' בעת שהתייסר במחלתו, כתב בין דבריו: והנה יסורים הוא ענין גדול ורם מאד מאד, וכל העולם הבא תלוי בזה, עד שאמרו חכמים ז"ל, כי כשעברו ארבעים יום בלא יסורים אוכל עולמו. אז יכול להיות שהאדם כבר אין לו עולם הבא.

ורבי אלעזר ברבי שמעון ורבי הביאו היסורים על עצמם מרצונם באמרם חביבין יסורים, ולמעלה נחשבים היסורים רכוש עצום ונורא מאד, רק שהיסורים הם מרים מאד וקשה מאד כח הסבל, אך כל זה ביסורים של עכשיו, אבל היסורים שכבר עברו וכבר סבל אותם, הרי הם כבר ברכה ורק טובה וברכה. מה אדם סובל, את של עכשיו, של לפני שעה הוא עבר אותם, מה הוא סובל תמיד? רק של עכשיו. וכל אלה שהצטברו לו  מקודם הוא כבר הפכו להיות טובה וברכה, כי מה שסבל כבר עבר ובטל, נמצא שהחולה רכש הון רב מאד של זכויות על ידי היסורים.

יש סיפור מזעזע, מזעזע מזעזע, ידוע שמורי ורבי הרב שפירא זצ"ל היה גאון גדול מאד בתורה וירא שמים, בעל מידות תרומיות וכו' וכו', הוא היה צריך להחליף את הרב איסר זלמן מלצר בישיבה בירושלים והוא לא הסכים, מרוב ענווה, ענוה שהיתה לו וכו'. קיצורו של דבר, סיפר לי נכד של הרב, הרב אליהו, שהרב חיים גריינימן חלם חלום ובחלום בתוך השלשים של הרב שפירא הוא ראה אותו, אז הוא שאל אותו מה נעשה בדינך, אז הרב שפירא זצ"ל אמר לו, שאלמלא היסורים שהוא עבר לא היה זוכה בדין. שנתיים הוא סבל סבל קשה ונורא. אז תוך כדי החלום רבי חיים גרינימן אמר שאם ככה הוא רוצה יסורים, בבוקר הוא נפל ומאז הוא על כסא גלגלים. אתם שומעים? אלמלא היסורים לא היה זוכה בדין, כי אדם לא יודע מה עומק הדין איך הקב"ה מחשבן כל דבר ודבר.

 

ש. לא שומעים

 

הרב: נכון, נכון, נכון, אבל אנחנו לא יודעים את השיעור, הנה, יש לי תמיהה אדירה, תמיהה אדירה, אברהם אבינו גדול גדול מזכה הרבים בעולם שהיה, אבא שלו תרח ברא מזכה אבא, עם זכויות של בן כזה הוא צריך לטוס בשניה אחת לגן עדן למדרגה גבוהה אבא שלו תרח, אז למה הצטרך להתגלגל עוד באיוב? למה היה צריך להתגלגל באיוב? אז ז"א דברים לא פשוטים, דברים לא פשוטים רבותי, צריך לעבוד את ה' ברצינות, ברצינות, במקסימום שרק אפשר. מה לעשות, מה לעשות, זה לא משחק, זה לא בערך, זה צריך להיות בדיוק ובדקדוק, מה לעשות, זה לא משחק.

רבי שלמה היימן ראש ישיבת רמאיילס, אני מקווה שאני אומר את השמות טוב, ובעל חידושי רבי שלמה, מסובל היה ביסורים כל ימי חייו, בערבית ימיו משהתגברו עליו יסוריו התבטא, אילו הייתי בצעירותי מייסר עצמי יותר כדי להבין תוספות אפשר שלא היו באים עלי עתה יסורי גוף קשים. הרי למדנו אתמול שמנת היסורים של האדם קצובה כל שנה, ואם הוא מביא על עצמו יסורים מרצון, כגון יסורים בעמל התורה וכו' וכו' או מצער את גופו וכו' וכו', אז מורידים לו  מהיסורים שהיו צריכים לבוא עליו כאיתות, ובאלה היסורים שהוא מקבל עליו אז הוא זוכה למעלה, זוכה לכפרת עוונות אם צריך, זוכה שזה מצוה, ומה שהוא עושה בצער זה פי מאה, בקיצור כולו רווח. אז הנה אומר הרב היימן, אם הייתי מקבל על עצמי יסורים להבין את התוס' לא הייתי מקבל יסורים כל כך קשים בגוף. אתם שומעים? בצעירותי אם הייתי עושה זאת.

הרופא שטיפל במרן רבי יצחק זאב סאלאוויצ'יק בבריסק שח לבניו, כרופא יודע אני את גודל היסורים שיש לאביכם עתה, והם כה גדולים שגם אם היו מחלקים אותם לכמה אנשים היה כל אחד יוצא משיווי משקלו, מה שנקרא משתגע מהכאבים. ועתה הביטו אל פניו וראו באיזו שלוות נפש ומאור פנים הוא יושב כאילו אין היסורים שלו.

על רבי מרדכי פוגרמנסקי מסופר, כאשר שכב על ערש דווי בשוויץ ראו פעם אלה שעמדו ליד מיטתו כי הוא מנענע בשפתיו, כשהתקרבו שמעו לוחש, רבונו של עולם, אני רוצה לחיות עוד, ואני רוצה עוד יסורים, אם נשאר אפילו חטא אחד שלא תקנתי בחיי אני מבקש ממך שתביא עלי עוד ועוד יסורים, עד שאצא מהעולם הזה ללא כל לכלוך וממורק לחלוטין.

אתמול למדנו שאם יתנו לבן אדם את כל העונשים שקיבלו כל אנשי העולם במשך כל הדורות על חטא אחד, עוד לא שילמו לו עונש. והסברנו שחטא אחד של אדם היה צריך עונש לנצח נצחים, עונש לנצח נצחים. כי מי שפוגע במי שהוא נצח נצחים מגיע לו עונש בהתאם לנצח נצחים. הרי מי שמורד במלך חייב מיתה, וזה מלך בשר ודם כמוהו, אבל מי שחוטא כלפי הקב"ה שהוא נצח נצחים, אז הוא צריך לקבל עונש לנצח נצחים, ולא כאילו הוא פגע באיזה מלך, במלכו של עולם מי שמחייהו. ותלוי מה הוא עשה, זה בחטא הכי קל, ומה עם החטא ומתריס וכו', אז אין, אין בכלל, הרי תיארנו פעם שאם בן אדם יהיה לו אפילו בגיהינום עונש קטן, מה קטן? שהוא יהיה לו כאב של שן אחת בלי רופא שיניים, בלי הרדמה, כאב של שן אחת שצריכה טיפול שורש אאאאאאא לנצח, אתם יודעים איזה עונש זה, הרי אדם יוצא מדעתו מכאבי שיניים, יוצא מדעתו, מטפס על הקירות כמו שקוראים לזה, כאב של שן אחת, אין רופא שיניים. אדם יכול להבין מה זה עונש בעולם העליון? אז אם פה אפשר למרק את הכל, הוא מתחנן תן לי לחיות רק בשביל עוד עוד עוד יסורים שלא יישאר חטא אחד שלא ניקית לי אותו. הכל, אני רוצה נקי נקי נקי נקי.

היסורים בעולם הזה מבטיחים שכר רב עבור כל מצוה בעולם הבא. אתה שומע כבוד הרב, זה ההבטחה הכי גדולה שאדם יכול לקבל. היסורים בעולם הזה מבטיחים שכר רב עבור כל מצוה בעולם הבא. ההשקפה הזו מוסברת בסיפור שהשמיע פעם המגיד דמטה וילנא רבי זאב בתוך הדרשה. יהודי אחד החזיק מחלבה מוחכרת מפריץ, פריץ זה כשלעצמו לא היה אדם רע כלל אלא שכדרך הפריצים בזמנו היה חי בחוצה לארץ וכל נכסיו היו מסורים בידו של מפקח שהיה שונא ישראל וגרם ליהודי צרות נוראות, זה אותו סיפור שסיפרתי קודם כנראה רק ב, לוחץ היה עליו ע"י העלאת דמי החכירה מפעם לפעם ועל כל דבר קל היה מצוה להלקותו. לימים חזר הפריץ ובא בעצמו לבקר באחוזתו תוך כדי כך שאל את כל אחד מנתיניו על דרישותיו וקובלנותיו, משהגיע ליהודי שפך לפניו הלה את כל מרירות ליבו כלפי המפקח. הפריץ שכאמור היה אדם טוב מטבעו התקצף מאד על מפקחו, הוא הועידו למשפט וכאשר אושרו כל דברי היהודי העניש את המפקח בזה שתחת כל מלקה ישלם ליהודי עשרים רובל, סכום כסף העונש הסתכם בסך אלפיים רובל, היות ורכושו של המפקח עלה לארבעת אלפים רובל עבר חצי רכושו לידו של היהודי. מבלי דעת מה שארע לבעלה יצאה אשת היהודי לחפשו. במקרה פגשה אותו יוצא מביתו של הפריץ עצוב ומדוכא, שוב הלקה אותך הרשע שאלה בחרדה, הרגיע אותה, הפעם דוקא לא הלקו אלא שלפי פסק דינו של הפריץ נקבל אלפיים רובל, חצי רכושו של המפקח כפיצויים על מאת הלקות שהכהו. אם כן מה לך להצטער, עליך לשמוח. דוקא יש לי מה להצטער, אילו הלקני אותו הרשע כפליים במספר כי הייתי זוכה עתה בכל רכושו. זה המשל, הנמשל מובן, תמורת יסורים בעולם הזה גדול הוא השכר בעולם הבא. כך מביא החפץ חיים בחייו ופעלו.

באחד הימים פגע בו ברבי נחום מהורדנא בעל יסורים גדול ויאמר לו, רבי ומורי, גם אני אומר כרבי יוחנן, בברכות ה', עת שאלוהו חביבין עליך יסורים? אמר לא הן ולא שכרם. ואזלי היסורים ממנו כרגע, ואני צעקתי ככרוכיא לא הם ולא שכרם, ואין שומע לי ויסורים גדולים באים עלי, עד כי שחה לעפר נפשי מעצמת מכאובים. ויענהו רבי נחום מהורדנא הצדיק החכם בהשכל ודעת וישא משלו ויאמר:

פעם אחת נסע אחד משרי הממשלה הגדולים לבקר את כל בתי המשפט ואת בתי הסוהר אשר במדינה לראות אם מתנהגים הם כנימוסי המלוכה. ויקר מקרהו כי לא נמצא איש בעת ההיא בבית הסוהר, וירא שר בית הסוהר כי אם יבוא שר המלוכה ולא ימצא שם אף תפוס אחד חבוש אחד אזי יתלה את החסרון בו לאמור, אין זאת כי יקח שוחד מהנאשמים ויפטרם לחפשי. ויתחכם שר בית הסוהר בעצה מחכמה כי ישכור איזה אנשים עניים להושיב לו בבית הכלא עד אשר יעבור זעם, כאילו ישים אותם במקום החבושים. ויפגע בעני אחד ויספר לו את כל המאורע ויבטיח לשלם לו במיטב כספו כדי שישב בבית הכלא ימים אחדים עד שיסע שר המלוכה לדרכו, ויען העני לא הן ולא שכרן, לא חפץ לשבת בבית הסוהר אפילו יום אחד בעד כל הון. לימים קרה שהעני הזה עשה מעשה לא טוב נקרא לבית המשפט, מצאו אותו חוטא הוא ואשם, נחרץ משפטו לשבת בבית הסוהר, התפאר העני הסכל לפני השופטים שתפסו אותו כי לא ישימו אותו בבית הסוהר, למה לא ישימו אותו? כי לא הן ולא שכרן. ויהי כאשר את פיו לא שאלו ושמו בסד את רגליו, ויאמר לשר בית הסוהר, תזכור אדוני, בשנה שעברה אתה חפצת לשלם לי בכסף מלא למען אשר אשב בבית הכלא ולא אויתי, לא הן ולא שכרן, ועתה יאבו השופטים לשימני בכלא בלי שום שכר ועמל? וישחק עליו שר בית הסוהר ויאמר, אוי סכל, אז נקי היית וחף מפשע על כן היתה הברירה בידך, אך עתה כי נחתם עוונך בעוון אשמה מי ישמע לך? אל בית הסוהר תבוא, שמה תיענש ככל חטאתך, וזאת נחמתך תהיה כי לא תיענש רק בעונש קל לשבת בבית הכלא, ובזה חטאתך תכופר.

הנמשל הוא, איך נעיז פנינו ונקשה ערפנו לומר ליסורים שבאים עלינו לעונש על חטא ופשע, לא הן ולא שכרם, די לנו שעשה הקב,ה חסד למחוק שטרי חובותינו ביסורים בעולם הזה ושלא תכרת נפשנו מארץ החיים, אבל רבי יוחנן איש האלהים ידע בנפשו חשבון הנפש שהוא חש מפשע ומזדון ולא באו היסורים עליו לכפר עוון, רק כדי לתת לו שכר טוב בעולם הבא והם יסורים של אהבה, איש צדיק כמוהו רשאי לומר, לא הן ולא שכרן, כי טוב לי יום בחצרות ה' בעסק התורה ששכרה רב מאשר לקבל יסורים באהבה. אבל אנחנו מלאי חטא ועוון, והיסורים ממרקים כל עוון, איך אנחנו רשאים לומר לא הן ולא שכרן? ויודה לו האיש על חכמת ליבו ותשובתו היקרה. יפה.

על הפסוק "אשרי הגבר אשר תייסרנו יה ומתורתך תלמדנו" דרשה הגמרא, שדבר זה שיסורים  ממרקים עוונותיו של אדם מתורתך תלמדנו, רבי יוחנן פירש שלומדים זאת מקל וחומר משן ועין, מה שן ועין שהם אחד מאיבריו של אדם עבד יוצא בהן לחירות, יסורים שממרקים כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה, זה רבי יוחנן. ריש לקיש למד זאת מברית מלח, נאמר ברית במלח, ונאמר ברית ביסורים, מה ברית האמור במלח מלח ממתקת את הבשר, אף ברית האמור ביסורים יסורים ממרקים כל עוונותיו של אדם.

על החילוק שבין שתי ילפותות אלו עומד רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל וכך מסביר: בשן ועין של עבד העבד יוצא לחירות דוקא אם האדון הכהו, ודוקא אם יודע שהאדון הכהו, אולם אם העבד חושב שהמכה באה לו ממקום אחר, ולא מהאדון, הוא אינו יוצא לחירות. אם תלכו עמי בקרי אז כתוב שהקב"ה יבוא בחמת קרי. והוא הדין ביסורים, היסורים ממרקים עוונותיו של אדם רק אם הוא מבין ומכיר שהיסורים באו לו מהאדון ה' יתברך, מה שאין כן מלח הוא ממתק את הבשר בכל מקרה ואין זה חשוב כלל מי שם את המלח על הבשר. אז רבי יוחנן סובר שרק אם אתה יודע שה' הוא המכה אז מתכפרים לך העוונות שלך. והיסורים יש בהם טעם, והם יועילו לך, ריש לקיש אומר שמכל  מקום היסורים מכפרים. כמו מלח, שמלח לא משנה מי שם אותו, הוא ממתק את הבשר.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו  יגדיל תורה ויאדיר. 


יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 WhatsApp

 050-6500-666

 דואר אלקטרוני

 main@shofar.tv

 מספר פקס

 03-6740578






תגובות, ראיונות ופרסומים אחרונים בתקשורת