קניין כב'- באמונת חכמים- חלק א' - מח' קנייני התורה

בארבעים ושמונה דברים נקנית בהם התורה

החסיד רבי יוסף יעב"ץ אומר: שיאמין לדברי הקבלה, ואל ימהר בדעתו לתפוס עליהן, אלא יתלה החיסרון בשכלו ויחשוד דעתו, לא דעת חכמים בדבריהם הנאמרים באמת.

יאמין לדברי הקבלה: זה לא דברי הקבלה שאומרים שיש מקובלים וכ"ו, אלא שנתקבלו איש מפי איש במשך הדורות. אז אם הוא לא מבין אל ימהר בדעתו לתפוס עליהם, אלא יתלה החיסרון בשכלו ויחשוד דעתו, לא דעת חכמים דבריהם הנאמרים באמת.

המדרש שמואל אומר: שיאמין בכל מה שריבותינו ז"ל כאילו ניתנו למשה בסיני, ועל זה נאמר: "לא תסור מן הדבר אשר נאמר ימין או שמאל".

דבר שני: שאם לא יאמין בדבר אחד לא יתגלו לו רזי תורה כי זה סופו שייעשה צדוקי כי עבירה גוררת עבירה.

דבר שלישי: גם אפשר כי רמז שאמנתו תהיה אמונת חכמים שהיא אמונת אומן מקובלת איש מפי מאיש עד למשה רבנו מסיני ובזה תהיה האמונה שקועה בליבו כי בדרך השגה מחקרית אי אפשר לא להשיגה.

אי אפשר כל דבר ע"פ השכל או בדרכי הפילוסופיה להשיג דברי קבלה,

חכמים אומרים: אם קבלה היא נקבל, ואם לדין יש תשובה.

ז"א: דברי קבלה לא מתווכחים, כך קבלו איש מפי איש, נקודה. אין פה להתווכח. אבל אם לדין יש תשובה: אם אתה תוך כדי לימוד מגיע לדין מסוים: אפשר לחלוק עליו.

 "ודרך חיים" מסביר: כי כאשר בדברי חכמים אז יש לו דבקות בחכמים, שמאמנים בדבריהם יש לו דבקות בהם. כאשר מאמין בהם וראוי שיקנה חוכמת החכמים וכך אמרו: "דדחיל מרבנן הוא גופיה הווי צורבא מרבנן",: מי שירא מן החכמים הוא בעצמו נחשב תלמיד חכם קטן לפחות. מפה רואים כי כשמאמין לדברי חכמים יש לו דבקות בחכמים.

ולמדנו פעם למה יוסף הצדיק היה צריך למול את מצרים, מה לך ולמול את כל המצרים, אז כמה טעמים: אחד מהטעמים הוא של המהר"ל מפראג: שהמהר"ל מפראג אומר כדי שהם יתברכו בברכתו של יוסף, ושיזכו לשפע שהוא מסוגל להשפיע לעולם ושייהנו מזה ושלא יתליע להם כמו שהם אספו ושמרו, צריך שיהיה להם שייכות במידתו של הצדיק, ומה היא מידתו של יוסף הצדיק? מידת היסוד הברית קודש, לכן הוא היה צריך לעשות לכולם מילה שיהיה להם שייכות אצלו ואז יכלו להיות מושפעים ממנו.

ז"א: צריך שיהיה לאדם שייכות מה, במי שהוא מתברך מפיו כדי שזה יועיל לו,

דבר שני: שיאמין באמונת חכמים באותו האיש שאם לא כן איך זה יועיל לו?.

כמו שאמרנו: שאפיקורוס שלא מאמין לחכמים אז לא יכול ליהנות מרבנן, וממלא כיווןשחכמים הם זנים את העולם, כמו רבי חנינה בן דוסה, אז הוא לא יוכל ליהנות מהם, לכן כל מה שהוא עושה מצוות הולך בשביל האוכל שהוא אוכל, "כי כל עמל אדם לפיו" אומר הגאון מווילנה: זה בשביל מה שהוא אוכל אז לא נשאר לו לעולם הבא, לנו נשאר כי אנחנו מאמינים בחכמים, ממלא אנו נהנים על חשבונם ממה שהם זנים את העולם כולו, ולא לוקחים לנו משלנו כי אנחנו אוכלים משלהם, מי שלא מאמין אז הוא אוכל משלו ולא נשאר לו לעולם הבא.

אם כן: מי כאשר מאמין בדברי חכמים אז יש לו דבקות בחכמים, כאשר מאמין בהם וראוי שיקנה חוכמת החכמים, וכך אמרו: דתחיל מרבנן הוא גופיה וצורבא מרבנן, כל אומר רבי חיים מוולוז'ין.

הלחם שמים אומר: מסרה הקב"ה את התורה בידי חכמים כי אם לעשות את הדבר אשר יורוך: וכי ממי קבלת התורה לא מהם? לא עליי הוא כסמך: ב- א' ב' ג' ד'? אם כן מה אכפת לך סמוך נא מעלי הוא תשר"ק "ואל בינתך אל תישען".

היה גוי אחד שבא ואמר: שאינו רוצה ללמוד תורה שבע"פ רק תורה שבכתב, אז הילל אמר לו תתחיל ללמוד איתי: א' ב' ג' ד', והתחיל ללמוד, ולמחרת אמר לו: ת' ש' ר' ק', אבל אמרתי לי א' ב' ג' ד' אז הוא אמר לו: אתמול האמנת לי אז גם היום תאמין לי, ומה שהוא מסביר לו תורה שבכתב זה לא תורה שבע"פ? אם לא קבלת מהחכמים אז מאיפה בכלל אתה יודע תורה? אז אתה חולק עליהם איך אתה לא מאמין? איך אתה מסתפק בדבריהם, חלק אתה לוקח וחלק לא?.

זה אריק פונדיניקל: היה איזה טמבל אחד שכתב ספר "מרכבות האילים", ורצה להכחיש את עשרת המכות, והתחיל להסביר ע"פ הטבע על מיני דברים, בין הדברים השטותיים שהוא אמר: שקריעת ים סוף זה היה פשוט שהירח הוא יוצר גאות ושפל, ומשה רבנו היה אסטרולוג גדול, הוא בדיוק ידע מתי יהיה השפל, ואז הוא נכנס, זה היה ההסבר שלו. אז קודם כל יא קוקו: אתה מאמין לסיפור המקראי שהיה יציאת מצרים וקריעת ים סוף, למה עד הפסוק הזה אתה מאמין ואח"כ אתה מסביר אותו אחרת, כשכתוב מה קרה בעצם? זה דבר אחד.

דבר שני: גם אם הוא ידע נגיד והוא נכנס כשהיה שפל, אבל גאות מאיפה הוא ידע? אי אפשר לצפות מתי תהיה גאות, לכן: זה נקרא קשקשתה, לוקח חלק ומחליט חלק זה נקרא: אריק פונדיני.

אז אמונת חכמים היא מאחת הדברים שבהם נקנית התורה כקניין, שהתורה תהפוך להיות לקניין אצלך.

עכשיו "באמונת חכמים" זה אמונת חכמים דווקא, אבל לא אמונה לכל אחד.

לכן: שאינו מאמין לכל דבר ששומע כי זו מידת "פתי לכל דבר", אל תאמין לכל דבר שאנשים מדברים, אתה תהיה פתי, אל תתפתה אחריהם, "פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם", שאינו מאמין לכל דבר ששומע וזהו מידת פתי לכל דבר, אבל יאמין לחכמים לחוכמת התורה, "אפילו לא ישיגם בשכלו" ואל תשיג עלים השגות בשכל שלך, תאמין לחכמים שהם חכמים בחוכמת התורה.

עד כאן זה הגדרות פחות או יותר: מה זה אמונת חכמים, עכשיו למעשים ולעובדות.

תניא: שלושה דברים עשה משב רבנו ע "ה מדעתו: והסכימה דעתו לדעת המקום:

פרש מן האישה, ושיבר את הלוחות, והוסיף יום אחד. והגמרא מסבירה על כל אחד מן הדברים ע"פ מה עשה זאת משה? ע"פ דרש, מקרא, או קל וחומר.

רבי אלחנן ווסרמן ה'. י. ד. מעמיק בדברים ומגדיר את כוחם של החכמים וכדלקמן: מה שהוסיף משה רבנו יום אחד אינו אלא מדרבנן, מן התורה לא היתה מצוות פרישה, רק יומיים, מכל מקום הסכימה דעתן לדעת המקום כי כך גם היה רצון ה' יתברך אלא שלא ציווהו ע"ז בציווי מפורש. ואם כן יש לומר: שזהו הדין בכל המצוות והייסורים של דברי חכמים, הסכימה דעתן לדעת המקום.

ולדוגמה: כשאסרו שניות לעריות: היה כן גם רצון ה' יתברך היה כן שנגזור על עצמינו שניות, אלא שלא ציווה ע"ז בתורה מפורש, שכל מה שציוו חכמים אנו ידעים שכן הוא גם הוא רצון ה', ודבר זה לעשות רצונו ישתבח שמו, כל באי עולם מצווים ועומדים מתחילת בריאתם על זה, שכל הנמצאים נבראו לעשות רצון קונם, וכל פועל ה' למענהו.

ומה שקטן פטור מכל המצוות: משום שכן רצונו יתברך לפתרו, אבל מכיוון שגזרו חכמים עליו, ואנו יודעים שכן הסכימה דעתן על דעת המקום ברוך הוא, ממלא חייב לעשות כדבריהם שכן הוא רצונו יתברך.

ז"א: אומר רבי אלחנן ווסרמן: שכל מה שציוו חכמים אנו יודעים שכן ציוונו ה' יתברך.

ובזה אפשר לפרש את כוונת הכתוב: "ובנו את במות הבעל לשרוף את בניהם באש, עולות לבעל אשר לא צוויתי ולא דברתי ולא עלתה על ליבי", פירוש בתרגום: "ולא פקדית באורייתי, ודלא שלחית ביד כבדיי נבאי יה, ולא רעווה כדמיי".

בכתוב הזה מפורש שלושה חלקי תורה: אחד הנקרא: ציווי. אחד הנקרא: דיבור. והשלישי שאין עלי לא ציווי ולא דיבור אלא רצון ה' בלבד, והם כל המצוות דרבנן.

רצון ה' בלבד זה דרבנן. מה אומר הפסוק?.

אשר לא צוויתי: זה שלא פקדתי בתורה, שזה נקרא ציווי.

ולא דברתי: זה שלא שילחתי ביד עבדיי הנביאים, זה נקרא דיבור.

ולא רעוה כדמיי: הפירוש שלא היה ברצוני, לא היה ברצון לפני, אז שאין עליו לא ציווי ולא דיבור זב רצון ה' בלבד,

אז יש ציווי מה', יש דיבור ביד הנביאים, ויש רצון ה': מה זה רצון ה': זה כל המצוות דרבנן זה רצון ה'.

על גדרה של חכמים עומד רבי אליהו אליעזר דסלר: מה יעשה העיוור כשהוא צריך ללכת בדרך בלתי ידועה לו? יקח פיקח לנהל אותו, או ישאל פיקחים על כל פינה שהוא פונה, {פיקח זה אדם שרואה}.

כן ממש הזמין לנו ה' יתברך ברוב חסדיו מורה דרך, הלו הם חכמים ז"ל חכמי התורה, שכטול המתבונן בדבריהם יראה: עד כמה היתה ראייתם בהירה בכוחות הנפש של עצמם של כל אדם, ובדרכים אשר על האדם ללכת וטוב לו.

עצה יקרה זו כבר נתן לנו הרמח"ל ז"ל בספרו הנפלא במסילת ישרים, במשל המפורסם על "גן המבוכה".

מה זה גן המבוכה: ההולך בין השבילים ולא יכול לראות כלל ולדעת אם הוא בשביל האמיתי או הכוזב, כי כולם שווים ואין הפרש ביניהם לעין הרואה אותם.

והנה העומד על האכסדרה רואה כל הדרכים ומבחין בין האמיתיים לבין הכוזבים, והוא יכול להזהיר את ההולכים בם לומר: זה הדרך לחובה, והיה מי שירצה להאמין יגיע למקום המיועד, ומי שלא ירצה להאמין וירצה ללכת אחר עיניו: ודאי שישאר אובד ולא יגיע אליו.

המשל הזה הוא של מלכים עושים להם גנים יפים כאלה, אבל הגנים האלה הם סבוכים וחלקם נחסמים, וחלקם מעברים וחלקם מעבר למעבר, וזה נקרא גן המבוכה, וזה משחק אצל המלכים, שמכניסים את אדם במקום אחד ואומרים נראה אם תגיע למרכז איפה שנמצאת לבימה האכסדרה, ואנשים טועים הרבה וחוזרים על הדרך ומנסים מכאן ומכאן ומכאן וכך מבזבזים את החיים כמו שאומרים, אבל אחד שרוצה להגיע מיד לאכסדרה והוא רואה שיש מישהו כבר באכסדרה: אז הוא מלמעלה יכול להגיד לו שמאלה ימינה ככה וככה וצ'יק צ'אק הוא יגיע, הוא עבר את הדרך הוא נמצא במקום.

חכמים כבר נמצאים באכסדרה, אתה עוד נבוך ולא ידע מה מו, תשמע מה החכמים אומרים לך ותקצר את התהליך.אבל יש טיפשים, לא, רוצים כל הזמן להסתובב.

{אחד רואה מישהו מסובב הולך חוזר הולך חוזר עם הרכב, שואל אותו מה אתה מחפש משהו? אומר כן אבל אני ימצא את זה לבד, תגיד לו הוא יגיד לך, אבל הוא רוצה למצוא לבד, נסיעה טובה}.

כן הדבר הזה: מי שעדיין לא משל ביצרו הוא בתוך השבילים, לא יוכל להבחין ביניהם, אך המושלים ביצרם שכבר הגיעו לאכסדרה וראו את כל הדרכים לעיניהם בברור: הם יכולים לייעץ למי שירצה לשמוע, ואליהם צריכים אנו להאמין.

כלומר: מי שהיה בצד ההוא והגיע לצד הזה, הוא ודאי יודע את המסלול ואת הדרך איך להגיע ואיך לקצר את התהליך, אז מי שירצה להאמין לו ירוויח, אם זו המטרה שלו למצוא את הדרך, אבל אם לא מסכן, הוא ימשיך להסתובב ממקום למקום.

מזה יצא לנו גדר אמונת חכמים: מי שירצה להאמין להם יוכל להשתמש בראייתם הבהירה והם יהיו לו לעיניים, בדבריהם נוכל לקבל הישרה בהשקפות העולם ובהנהגה מעשית, ולא עוד: אלא בה במידה שאנו נעשים תלמידיהם ומתאמצים להבין דרכי המחשבה שלהם, באותה מידה גם דעתנו מקבל יישור, ולפיכך גדולי דורותינו אשר עסק חייהם להמשיך כתלמידים נאמנים, בדרכי מחשבתם של תלמידי חכמים ז"ל, זוכים לישרות זו במידה עצומה, עד שחוות דעתם אפילו בדברים שאין להם מקור מפורש, וגם סתם עצות במילי דעלמא ברורה ואמיתית, כאשר ישאל איש בדבר אלוקים, כמו שרואים בעינינו תודה לאל גם בדור הזה, אומר רבי אליהו אליעזר דסלר זצ"ל.

במה גדול כוחם של חכמים ראשונים ואחרונים להגיע לטהרת הלב כזו: ע "י שספגו את התורה לתוך ליבם והתדבקו בה בכל עצמותם, כי התורה הקדושה תורת אמת היא משמים היא.

ז"א: מורם לאין ערך הצמצום האדם ונגיעותיו, דעתה והשקפתה טהורות לגמרי מכל ערפילי החומר המאפילים בעד ראייתנו, מה גדלו חסדי ה' אשר הוריד לתוך חשקינו חמדה גנוזה זו, כי בזה איפשר לנו גם במצב הדל לראות דרכינו לאור השקפתה הבהירה. במידה שנתאמץ לרכוש השקפה זו: ע"י שנבטל דעת יצרנו, בדעתה בלימודה, בהשיבנו אותה אל ליבינו, בכפיית היצר ע"י מעשה מצוותיה, בה במידה נזכה להשתחרר מהנגיעות ולראות עולמנו ברור לפנינו.

אדם הרואה מטושטש מה יעשה? ילך לבדיקה וירכיב משקפיים ויראה ברור, אם יתעקש להתאמץ לראות זה לא יעזור טשטוש זה טשטוש.

אין לך את הכלים מצד עצמך, אין לך את הכלים לראות, די אבדתה אותם, בתור חומר אתה מטושטש אתה גולם אתה חומר גלם, אתה מעובד אתה לא מלוטש, התורה היא האספקלריה המאירה, היא תיתן לך את האפשרות לראות נכוחה את האמת לאמיתה בכל מצב בכל זמן. אז כל זמן שלא תרכיב את המשקפיים של התורה לא תוכל לראות.

והרב מתחיל לשיר: "והאר עינינו בתורתך" איפה אתה יכול להאיר את העיניים שלך? רק בתורה הקדושה, "גל עיניי ואביטה נפלאות מתורתך", אומר דוד המלך: למרות כל מה שאני יודע והלכה כדוד המלך בכל מקום: עדיין "גל עיניי", עדיין יש כיסוי.

משה רבנו שלמד את כל התורה הקדושה מה' יתברך אמר לו בסוף ימיו: "אתה החילות להראות את עבדך", רק התחלנו עכשיו כמו שאומרים ללמוד.

כתב מרן רבי יעקב ישראל קנייבסקי, הסטפיילר הקדוש: ולזאת, מיסודי האמונה בתורה הקדושה הוא: "אמונת כחמים", שהוא מ48 הדברים שהתורה נקנית בהם, כמו בהוראת איסור והיתר ודיני ממונות וכיוצא באלה, לא כל אדם מסוגל להורות, ולהחליט על ספיקותיו, ועליו לסמוך על גדולי הדורות, אז בהוראת איסור והיתר אתה יכול לדון בעצמך, אתה יכול לסמוך על עצמך בדיני ממונות? אדם לא יהיה מסוגל להורות ולהחליט על ספיקותיו אלא עליו לסמוך על גדולי הדורות, כמו כן בכל ענייני האמונה והדת עלינו להישען על ריבותינו הקדושים, וככל שיכיר יותר רום גאון קדושת ריבותינו תהיה אמונתו יותר שלמה.

והאמת: שבכל דור ודור היה בכל מחוז וכמעט בכל עיר ועיר, יחידי סגולה שנתפרסמו ביותר בהדר גאון עוזם, ובתעצומות כישרונם, בחוכמתם הנפלאה, ומהם במדרגת רוח הקודש וכיוצא באלה אשר הקהל ראו בעיניהם את אשר קבלו מפי אבותיהם, וכל זה היה העמוד הימני לחיזוק האמונה אצל שאר עמה דארעא, וכל שכן מצטרף כל מאורי וגדולי ישראל שבכל תפוצות ישראל, ובהצטרף כל ריבותינו הקדושים מימות עולם: התנאים והמוראים, הגאונים והפוסקים, הראשונים והאחרונים והצדיקים קדושי עליון ששתלן הקב"ה בכל דור ודור, וכולם עברו את מה שעברו כולם, ואף אחד לא ערער על מה שאמרו לפניו.

אז יש לך פה חזקה של דורות שלמים שכולם היו גאוני גאונים ואנחנו אפילו לא כחגבים בעיניהם לא בעינינו, ובזה יובן היטב: "הדתנן ומורא ריבך כמורא שמים", צריך שיראה לאדם יראה מריבו כמו שיש לו יראה מן השמים,

בספרו מביא רבי ירוחם לייבוביץ ממיר, הסבא מקלם אמר: שכשהולכים ללמוד צריכים להגיד "ברוך שבחר בהם ובמשנתם ", וביאר: כי לימדונו חכמים בזה בהם עניין ביחס המחנך והחניך, שמלבד לימוד החוכמה והתבונה יש עוד עניין, הוא דווקא מביא

לשלמות החינוך: זה מסירותו של החניך אל המחנך בלי כל הבנה, הרבי אומר ותו לא, כמובן שמדובר רק ברבנים אמיתיים, שלא נמצא בהם דופי של שקר ר"ל: חנפות או סילוף וכ"ו.

בספר "אבי עזרי ", בסוף חלק קודשים, כותב מרן רבי אלעזר מנחם ש "ך: במכתב הזה של מר"ן החזון איש מוסב על מה שכתבתי, שהדפסתי בשנת תש"ג בחוברת כנסת ישראל ואז קבלתי ממנו מכתב זה וחזרתי ממה שכתבתי בזה.

מדוע חזר בו מרן הרב ש "ך ממה שכתב? מעיד על כך רבי משה מרדכי שולזינגר בספרו "משמר הלוי " בתמורה סימן סה', ששמע ממרן בעצמו לאמור: זכיתי בעניין זה לעמוד על דעת הרמב"ם בזה, ויצא לי ברור שהוא כמו שכתבתי ואכן כך נראה לי אני כשלעצמי, אבל הואיל שהחזון איש כתב: שאין זה נכון, אי אפשר לומר אחרת ממה שהוא אמר!, וחייבים לומר: שחוזר אני ממה שהייתי סובר בזה וממה שכתבתי!.

רבי משה מרדכי המשיך ושאל: ואיך יורו למעשה כשיבנה בית המקדש? והשיב מר"ן: מה שהחזון איש אומר היא ההלכה!, מזה הוא הדין וכך צריך לעשות! ומי שאמר אחרת צריך לחזור בו.

וכאן מוסיף בעל "המשמר הלוי", מה משסיפר לו תלמיד חכם אחד שהיה נוכח בביקור חוה"מ פסח אצל הרב מפונוביז': שהיה שם מר"ן בעל "האבי עזרי", ודיבר שם אחד אודות עניין קו התאריך ואמר שבעניין זה רוב הדעות היו שלא כפסק של מר"ן החזון איש, ומיד הגיב מר"ן הרב ש"ך בחומרה ואמר: במקום שהחזון איש פוסק אין שום רוב שבעולם חשוב נגדו, כי אף הוא לא "בר פלוגתא" והפסק של החזון איש הוא הדין ואין כאן שום שייכות של רוב או מיעוט במקום שהורה החזון איש, שהלכה כמותו בכל מקום.

בהמשך מביא רבי משה מרדכי שולזינגר מה ששמע ממרן ראש ישיבת פונוביז' עצמו לאמור: אספר לכם שפעם הלכתי לחתונה ובבואי ראיתי שהזון איש יושב שם על ספסל פשוט ניגשתי אליו ואמרתי: הלו תוייספס מביאים בשם הירושלמי שיש הקש של שמחי לחגיגי, והשיב לי החזון איש על אתר: אין דבר כזה, והוסיף ראש הישיבה: אם החזון איש לא מתווכחים, כשהחזון איש אומר שאין דבר כזה, אז אין דבר כזה! כשהחזון איש אומר שאין כזה תוייפס: אז אין כזה תוייספס.

מספר רבי אליהו גליקסמן מדייני קהל קדוש "עדת ישורון " בארה "ב ורב דבית המדרש "בית יוסף ", שעמד שנים רבות במחיצת מרן החזון איש ומרן הסטייפל: היתה לי ידידות מיוחדת עם רבי שאול ברזם והוא סיפר לי כי בצהורי יום אחד ישב על יד שולחנו של הסטייפלר, אותה עת הוא הסב עם בני משפחתו ונאנח, שאלתיו כמובן לפשר האנחות, והוא ענה לי כדלקמן: רבי אברהם ישעיהו, כך היה מכנה הסטייפלר את החזון איש, שאל אותי שאיילה מסוימת, והשבתי לו שיש ע"ז תשובה בשו"ת "חתם סופר",

הגיב החזון איש ואמר: אין כזה חתם סופר, אתם יודעים למי הוא אומר את זה? לסטייפלר, המשיך הסטייפלר וסיפר לחתנו: היות שיש לי בבית ספר תשובות "חתם

סופר", ומופיעה בו תשובה כזו, והחזון איש מאידך אומר שאין כזה חתם סור, הווי אומר

 שיש זיוף בהוצאה הזו שנמצאת בביתי.

עובדה זו גרמה צער לסטייפלר צער רב, לא עבר אלא יום אחד, המשיך רבי שאול ברזם וסיפר לרבי אליהו גליקסמן: נכנסתי שוב לחותני והנה פניו צוהלות, שאלתיו כמובן לפשר הצהלה שהחליפה את הצער והנאנחות של יום קודם לכן, וכך השיבני: החזון איש קרא לי ואמר שהצדק עמי ובאמת ישנה תשובה כזו "בחתם סופר".מסיים רבי אליהו ואומר: תמיד כשאני משוחח על "אמונת חכמים ", אני מזכיר עובדה זו המוכיחה ומלמדת מה השיעור של "אמונת חכמים ".

הרב שואל: מה הבנתם מהמעשה הזה? איפה י שפה אמונת חכמים?: יפה,

ז"א מיד הסטייפלר באמונת החכמים שהיתה לו: קיפל את דעתו למרות שהוא רואה ויודע שיש תשובה, אז הוא מוכרח להגיד שאם אמר החזון איש שאין תשובה כזאת "בחתם סופר" שזה זיוף!,

אח"כ החזון איש חזר בו ואמר לו יש תשובה כזאת,

אבל הוא ברגע שאמר לו שאין כזה, אין כזה. אי כתוב: זיוף.