קניין כא'- בלב טוב חלק ב' - מח' קנייני התורה

אמרו חכמנו ז"ל: בראתי לו יצר הרע בראתי לו תורה תבלין: לאיזה תורה התכוונו חכמים ז"ל בדבריהם שהיא התבלין ליצר הרע?

בהספד שנשא רבי מאיר חדש על רבי מנחם מנדל שיינין עמד על שאלה זו ותירצה: על סמך דברי שמעון הצדיק בתחילת "מסכת אבות": "על שלושה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים".

ואלו דבריו: כשעושים ישיבה יש בה שלושה דברים אלו: ועלולים לבוא במחשבה שאם ירבו לעסוק בגמילות חסדים, זה יפריע להרבות בעמקות התורה ולגדלות בתורה. לזה משמיענו במשנה: לגדול ולעלות בתורה אי אפשר בלא שיהיו ביחד שלושה דברים אלו.

וזה מה שהיה משנן תמיד הסבא מסלובודקה: והשריש בנו, שבלא עבודה שזה תפילה, ובלא גמילות חסדים חסר עדיין גם חלק בתורה. דיש תורת חסד, ויש תורת עבודה, ויש תורת כוהנים, וגם תורת המשפטים עדיין אינה תורה בלא תורת החסד והעבודה, באחד משלים השני שאין זה בלא זה.

שלא יחשוב אדם שאם הוא לומד תורה הוא פטור מעניין החסדים ומעניין התפילה לעשות אותם כראוי. יוצא מזה שפירושו של דבר צריך שיצא מזה גמילות חסדים עם לימוד התורה שהוא לומד בישיבה, וזה מורה על לב טוב.

שח רבי מיכל יהודה לפקוביץ אספר מה שסיפר לי מזה זמן אחד מהתלמידים המקורבים: המספר הטרידו אותו הרבה להיכנס למסור צורכי יחיד זה וצורכי יחיד אחר, ופעמים הגיעו ממקומות אחרים לבקש ממנו כל מיני שליחויות.

והוא פנה ושאל למרן החזון איש: האם הוא מחויב בדבר? כי הרי זה מפריע לו בלימודו. והשיב לו רבינו: לקנות תורה לזכות לתורה צריך זכאות השכל, ובלא זכאות השכל אי אפשר לזכות לתורה, וזכאות השכל אפשר לזכות ע"י עשיית חסד.

מה יעשה אדם הלומד תורה שמתגלגל לידיו מעשה חסד? הילך לעשות החסד אפילו אם הדבר כרוך בסגירת הגמרא? או שאין לך דבר העומד בפני ביטול תורה? תשובה לכך מוצאים מהמעשה הבא.

פעם היו צריכים לסדר איזה עניין של חסד, וקרא רבן הגרי"ז לבנו רבי משולם דוד, וביקש ממנו שילך לסדר את העניין הזה והלך לסדר: כשהוא הלך נגשו אל מר"ן הגרי"ז כמה אנשים שהיו שם ושאלו אותו, רבי מפני מה היו צריכים לומר שיסגור את הגמרא וילך? הרי יש מספיק אנשים שהיו יכולים לשלוח שאינם לומדים.

ענה להם מר"ן הגרי"ז, האבא היה אומר: מי שסוגר את הגמרא כדי לעשות חסד: אז אצלו הגמרא פתוחה. ומי שפותח את הגמרא כדי לא לעשות חסד: אצלו הגמרא סגורה.

הרב: האם זה מובן או שאני יחזור, ענו בקהל והרב מסביר:

האבא היה אומר: מי שסוגר את הגמרא כדי לעשות חסד: אצלו הגמרא פתוחה.

מדברים האם זה ביטול תורה או לא? הוא אומר מי שסוגר את הגמרא בכדי לעשות חסד הוא לא ביטל את הגמרא, הגמרא עדיים פתוחה נקראת.

ומי שפותח את הגמרא כדי לא לעשות חסד: אז הגמרא סגורה,

שאלה: לא שומעים

הרב: תלוי מה החסד, אם זה חסד ע"פ תורה אז צריך לעשות את החסד, אם אתה לא עושה כאילו אתה יושב עם גמרא סגורה.

שאלה: ואם אין לו אפשרות ולא מזדמן?

הרב: ודאי שמזדמן לכול אחד ואם הוא לא עושה אז הוא מתעלם, אבל, אם אין לו אפשרות לא עושה, אם לאחד אין רגליים הוא חייב ללכת?

זה תלוי: דבר שיכול להתעכב, דבר שלא יוכל להיעשות ע"י אחרים, תלוי מה? אם זה צורך מצווה גם.

כגון: אם משהו מבקש ממך ללכת לקנות לו עכשיו מלפפונים, אז זה לא חסד שמכריח אותך לסגור את הגמרא עכשיו כן, אבל אם יש איזה חסד שהוא נצרך שבלתי אפשרי לעבור עליו, אם לא הבן אדם נשאר תקוע ואתה צריך לעזור לו במשהו, נאמר: שאתה צריך לקום ממקומך ולהשאיל לו משהו שבלעדיו הוא לא יכול לקדם איזה דברים בנושא מסוים וכו'.

מעשה ברבי משה יהושע לנדא שהתעסק בדבר מצווה, ושח לפני מרן בעל החזון איש את דאגתו שהמצווה גורמת לו ביטול תורה, השיב לו החזון איש: לא כל היא המידה, אין כאן שום ביטול תורה, תורתנו הקדושה אינה כשאר חוכמות ולימודים, אלא היא עצמיות הנפש הישראלית, ומאחר שכול המתחסד נפשו מתעלת, נמצא שמוסיף בדרך זו בית קיבול יותר גדול לידיעת התורה.

עצם זה שהוא מתעסק בחסדים, זה לא מפחית את מדרגתו, זה מגדיל את בית קיבולו לקבל תורה. למה? כי כל המתחסד נפשו מתעלת, ונמצא שהוא מוסיף בדרך זו בית קיבול יותר גדול לידיעת התורה.

הנה כשאמר רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו צאו וראו איזה היא דרך טובה שידבק בה האדם, אמר רבי אלעזר בן ערך: לב טוב, וכידוע כל אחד מן התלמידים הדגיש את המידה הטובה שהוא הצטיין בה, על דרך הוא היה אומר כמו שכתוב "במסכת אבות"

אז רבי אלעזר בן ערך שהיה לו לב טוב, הוא, הוא שזכה להיות כמעיין המתגבר.

מכאן מסיק רבי יחזקאל אברמסקי מתבקשת המסקנה כדי לזכות כמעין המתגבר בתורה: יש להיות בעל לב טוב.

אם תהיה בעל לב טוב אז תהיה במעין המתגבר. כי זה מה שזכה רבי אלעזר בן ערך.

שאלה: ולא שומעים

הרב: כן אמרנו את זה בתחילת המסכת אבל בשבילך אני יחזור על זה, ויש כמה בזה

פירושים: לב טוב זה שרוצה בו הפעולות הטובות, לעשות פעולות טובות, והם הפעולות הממוצעות, והם מעלות המידות, והוא כולל הסתפקות ואהבת הטובים, וזולת זה מן המעלות.

לב טוב קוראים לכול מי שכוונתו להיטיב לבני אדם: בגופו, בעצתו, בממונו, בכול יכולתו בלי שישיגהו נזק או בזיון.

לב טוב זה מי שליבו פנוי: מקנאה, משנאה, ודאגה ועיצבון: כי בכול מידה הוא שמח וטוב לב, לפיכך ליבו רחב לקבל דברי תורה, אין מה שמצר לו לשבת ללמוד תורה, אין לו קנאה או דאגה שהוא הולך נגיד ועובד בשוארמה 15 שעות, אז הוא לא יהיה פנוי והוא לא שמח וטוב לב ללמוד תורה, מי שליבו פנוי מקנאה, משנאה, ודאגה ועיצבון, אז הוא בכול מידה שמח וטוב לב, כך ליבו מרחב לקבל דברי תורה, לכן שיבח רבי יוחנן בן זכאי מידה זו כנגד כל המידות.

מי שיש לו לב טוב טוב: טבעו רך, מלא חן וחסד, להיטיב שמחה לבריות.

קצת מן הדברים, זה הכוון.

בערוב ימיו עת ישב רבי יעקב יצחק וייסברג ובעל "המנחת יצחק" לכבודו של עולם כמרא דארעא דישראל: שוחח פעם עם הרבנים החשובים, בשעה של קורת רוח ההין אותו הרב ושואלו: במה זכה להיות מקובל כל כך על שדרות הציבור החרדי בארץ ובתפוצות? אז בעל "המנחת יצחק" ביטל את הדברים במחי יד, אך מיני ווה הוסיף קצרות בענוותנותו אמר: שעמלתי כל כך בהתרת עגונות והעמדתי עי"ז הרבה בתים בישראל.

ז"א: אם מגיע לי על זה שכר: תיתי לי זה על זה שעמלתי כל כך הרבה בהתרת עגונות והעמדתי עי"ז הרבה בתים בישראל.

ז"א: שהם זכו להינשא שוב והעמידו בתים בישראל.

מפה רואים: תיתי לי: שאם אדם זוכה להתיר עגונות ועי"ז הקים הרבה בתים בישראל, וע"ז הוא תולה שהוא מקובל בכול שדרות העם היהודי שנתקבלו דבריו וכו': אז מז זה מי שזוכה להחזיר יהודים בתשובה? זה להוציא בתים שהיו בגיהינום ולהכניסם לגן עדן, וזה כל אחד יכול לעשות, זה להתיר עגונות שצריך להיות תלמיד חכם ועצום בכדי לעשות כזה דבר.

שאלה: זה מעין מחיי מתים?

הרב: זה לא מעין זה מחייה מתים, יותר גדול מתחיית המתים מאלישע ואליהו. כך אומר רבי יהונתן אייבישיץ.

הצטיינות מיוחדת נודעה לרבי זלמן דולינסקי כאיש חסד ובעל לב טוב, מידת טובו קרנה בפניו והוכרה בכול מעשיו: הוא אהב מאוד להיטיב עם הבריות ולכוון בזה לשם שמים, לקיים אחת המצוות העיקריות שבתורה.

מספרים עליו שלפני שהיה מטיב עם הזולת היה אומר: "ההנני מוכן ומזומן לקיים מצווה זו לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתה" כדרך שיהודים יראים רגילים לכוון במצוות שבין אדם למקום, באשר אין הבדל בין מצווה של חסד, לבין מצוות עשה אחרות, כגון: מצא סוכה לולב וכד'. ואולי היא עוד חשובה מכולן באשר מקורה במצוות: "ואהבת את ה' אלוקיך", שהוא כלל גדול בתורה. יש מאישי המוסר שלא הסכימו לכוון בדרך זו: שיש לכוון במצוות של בין אדם לחברו, "לשם ייחוד קודש בריך הוא", באשר מדעתם יש לקיים מצוות מסוג זה: מתוך רגש טבעי, מתוך טוב הנובע מתוך הלב.

אז מה אתה עושה את זה כאילו כמו מצווה יבשה?

ויש שהוסיפו ביקורת שכוונה כזאת פוגעת לפעמים בהרגשת מקבל הטובה, אבל דווקא רבי זלמן שהיה איש הלב ומעשה הטוב שלו ינקו ממקור נפשו: לא ראה בכוונותיו לשום מצווה שום ניגודים. הוא שילב: גם טוב לב וגם הכוונה לקיים מצווה.

פעם נזדמן לרבי זלמן דולינסקי לגמול טובה עם אדם מסוים, ולמטרה זו היה עליו ללכת מסלובודקה לקובנה: הימים היו ימי הפשרת שלגים, בתקופה ההיא עדיין לא הוקם גשר קבוע על הנהר החוצה בין הערים סלובודקה לקובנה ובימי החורף היו עוברים על פני הקרח, באותו יום זה היה הפשרת שלגים, כשרבי זלמן היה צריך לעבור: התחיל הקרח לזוז ממקומו, ולמרות זאת לא היסס רבי זלמן הרבה, וככהן זריז קפץ מעל גופי הקרח, מיד אחר שחצה את הנהר התפוררו הגושים והוצפו.

אם זה היה קורה דקה לפני הוא היה טובע. וכול זה בשביל לקיים טובה לבן אדם.

ואף בזמן שלא היה מזדמן לרבי זלמן מעשה חסד בפועל, היו רגשי אהבתו ומסירותו לכול אדם מתגלים ומתקבלים ביטויים לפחות בהבעת הפה, בתפילה: הוא מתפלל על אנשים אם לא היה יכול לעזור להם פיזית, בברכה, בעידוד.

סיפר בנו כי בעודנו נער יצא עמו אביו באחד בימי החורץ מחוץ לעיר, שהתחילו לחזור באה לקראתם עגלה טעונה במסה כבד והעגלון הולך לצד העגלה, חזר רבי זלמן והלך אחרי העגלון כשהבוא ממלמל בלחש בשפתיו: תמה הבן ושאל אותו לפשר מעשיהו המוזר? השיב לו אביו: הרי העגלון הזה יוצא לדרך בלילה ובמזג אויר קשה, בני משפחתו בוודאי מחכים לו בבית, ובכן אני מלווה אותו ומברך אותו בתור כהן בברכת כוהנים: שלא יאונה לו כל דע, ושיגיע לשלום לביתו בגופו ובמטענו.

על ליבו הטוב של רבי עקיבא איגר יעיד המעשה הבא: בשיעור שהיה משמיע רבי עקיבא איגר מישיבתו היה משתתף גם בעל הבית אחד שהיה תלמיד חכם, פעם אחת הגיע קצת באיחור לשיעור, והנה הוא נכנס לאולם ורואה שהמקום ריק ואין שם איש, התפלא האיש ולא הבין פשר הדבר, שהרי כרגיל זהו הזמן שבו השיעור נמצא בעיצומו.

עד שמצא בחור אחד וממנו נודע לו כי הרב אומנם הגיד שיעור, אך באמצע השיעור שאל בחור קושיה, והרב אמר תירוץ, אבל הבחור התעקש פעם ועוד פעם ועוד פעם וכול הזמן הרב ענה לו אותו תירוץ, הבחור לא הבין, וכך שאל את הקושיה 70 פעם את רבי עקיבא איגר, ורבי עקיבא חזר על אותו תירוץ, עד שנחלש והתעלף ולא יכלו להעירו.

מיד הזעיקו רופא והרופא קבע שמצבו חמור וציווה להחיש אותו מיד לביתו.

אז אותו תלמיד חכם שהיה בעל הבית והיה רגיל לשיעור וראה שאין אף אחד, ובירר מה קורה פה? וסיפרו לו: שהיה בחור שהקשה 70 פעם אותה קושיה, ורבי עקיבא איגר מתרץ לו אותו דבר, עד שהוא נחלש והתעלף והגיע לסכנת נפשות והחישו אותו הביתה לכן אין שיעור כרגע.

הבחור ידע לספר לאותו בעל הבית שהיה תלמיד חכם, כי הרב שוכב עכשיו בבית והוא ממש בסכנת נפשות, שאל בעל הבית את הבחור: מה היתה הקושיה ומה היה התירוץ? התפלא הבחור ואמר: איך יכול אני במצב כזה להתרכז ולומר לך זאת, הלו המצב כה חמור? אבל האיש התעקש עד שהבחור אמר את תוכן הקושיה והתירוץ, התפלא בעל הבית ואמר: הרי הרב צודק אז על מה התעקש אותו מקשה? רץ בעל הבית הזה לביתו של רבי עקיבא איגר, מצא את כולם שרויים בדאגה עמוקה, בני המשפחה מתוחים ומבוהלים, המצב קריטי, הזמינו כבר חברת קדישא והזמינו נירות.

אותו בעל הבית לא איבד עשתונותיו, ניגש למיטתו של הרב והבחין ששפתיו נעות, התכופף אליו ושמע מה הוא לוחש, ולאחר מכן נעמד ויצא החוצה באומרו: כבו את הנירות הרב יבריא, מיד כולם שאלו אותו מניין לך? מניין לך? איך אתה בטוח? האיש נענה ואמר: אספר לכם התכופפתי והיטיתי את אוזני בכדי לשמוע את הלחש של הרב.

וכה הוא אמר, ריבונו של עולם: אני מבקש שתשתלח לי רפואה שלמה בגלל שני דברים, דבר ראשון: גלוי וידוע לפניך שהתירוץ שלי נכון כיוונתי לאמיתה של תורה, וממלא זכות התורה האמתית שאמרתי, אני ראוי לרפואה שלמה.

דבר שני: אם אמות עכשיו חלילה לא יוכל הבחור לחיות במנוחה כל ימי חייו, כי הוא יתייסר על שהוא היה גורם למותי, וגם בגלל זה אני מבקש ממל שתשתלח לי רפואה שלמה.

כששמעתי כך סיים בעל הבית: בטוח אני שה' ישלח רפואה שלמה וכן כך היה, שרבי עקיבא הבריא וחזר לאיתנו.

אתם שומעים למה הוא דואג?: בסדר אם אתה כבר גוזר עלי למות למרות שהתירוץ שלי הוא נכון לאמיתה של תורה, אבל הבחור הזה יצטער כל ימי חייו אם הוא ימות, כי הוא לא יוכל לסבול שהוא גרם לו מיתה. תרחם עליו לא בשבילי בשבילו.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.