הרב דניאל ציגלמן: 15-05-14

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

כן, אז

כתוב בתורה קרבה שנת השבע, שנת השמיטה.

אז אנחנו צריכים קצת להתכונן בעזרת השם לשנת השמיטה.

כתוב בתוספות שאין ספור

לדינים והלכות שיש בפירות שביעית.

אז יש הרבה עבודה.

אז יש דבר מאוד מעניין, נתחיל דווקא מאיזשהו מקרה מעניין,

ולפי זה אנחנו נראה הרבה הלכות ודינים שמאוד

חשובים לנו גם לחיי היום-יום, בעזרת השם.

יש נידון

ששאלו את המערית.

המערית הייתה

בתקופה של בית יוסף וקצת אחריו בצפת.

אבא שלו היה מביט, שהוא גם כן היה אחד

מהחכמים שקיבלו שמיכה ביחד עם בית יוסף.

אז המערית

דן בשאלה

בחלק א', סימן פג',

שאלו אותו

מה עושים עם תולעי משי, משמיטה.

תולעי משי.

תולעי משי זה כאלה תולעים מיוחדים

שהם אוכלים

אך ורק עלים של עץ-תות.

יש כזה עץ,

עץ של תות, לא תות שדה, עץ שלם,

והתולעים האלה אוכלים רק את העלים האלה, ואחר כך מזה הם מייצרים את המשי.

זה יוצא מהגוף שלהם כאלה חוטים ולוקחים אותם ומשתמשים בהם לעשות בזה משי.

עכשיו, השאלה היא

מה לעשות בשמיטה?

יהודים שגרו בצפת,

יותר נכון,

כתוב שם פשוט

כפר בוקיעה, אני חושב שגם היום יש את זה,

מה שפעם היה פקיעין, רבי יהושע היה מפקיעין,

אז כנראה שזה מה שפעם היה.

אז שם כנראה היהודים השתמשו

בתולי משי וגידלו משי והרוויחו הרבה כסף מהמשי.

השאלה עכשיו, מה הם עושים בשנת השמיטה?

האם מותר לקחת את העלים ולהשתמש בהם

בשביל לתת אותם לתולעים של משי?

מה פה בדיוק הצדדים?

מה פה השאלה?

השאלה היא שכתוב במשנה

בפרק ד' במסכת שביעית,

כתוב במשנה י'

שאסור לקצוץ אילן

מהזמן שיוציא, ככה כתוב.

זאת אומרת, אם אחד

רוצה לקצוץ אילן

והאילן הזה עתיד להביא פירות

אז יש מקום לומר שבשמיטה אסור לקצוץ את זה.

למה?

כי עכשיו אתה מפסיד את הפירות.

אז אם עדיין אין כלום, נגיד כמו באמצע החורף,

אין שום זכר לשום פרי ולשום עלה,

רק ענפים יבשים,

אז שם אין בעיה לקצוץ את האילן.

אבל אם כבר התחיל האביב

וכבר מתחיל העלים והפירות, אז אם הוא יקצוץ את זה, אז הוא מפסיד פירות שביעית.

אז כתוב במשנה שכל האילנות,

חוץ ממה שמנוי שם, שזה קצת אחרת, אבל כל האילנות,

מי שיוציאו, כך כתוב הלשון של המשנה,

מי שיוציאו.

מה יוציאו?

אז הרמב״ם בפירוש המשנה וגם הרש״י במסכת פסחים בדף נב הם מפרשים, מי שיוציאו הכוונה אלים.

בניסן מתחילים

העצים להוציא אלים,

אז כבר מהרגע הזה שיש אלים,

כבר אסור לקצוץ את העץ.

למה?

אז רש״י אומר,

בגלל שכתוב בתורה לאוכלה ולא להפסד.

והייתה שבת הארץ לכם לאוכלה.

לאוכלה ולא להפסד. כל הפירות של שביעית

צריכים לאכול אותם או להשתמש בהם איזשהו שימוש

רגיל אבל להפסיד אסור.

אז ברגע שהוא קוצץ

והפירות עכשיו הולכות לאיבוד,

אז הוא מפסיד אותם.

אז הוא עובר על מצוות עשת דאורייתא לאוכלה ולא להפסד.

רק מה? יש פה לכאורה קצת חידוש כי עדיין אין פירות, יש רק אלים.

הרמב״ם אומר,

בפירוש של המשניות פירוש מאוד מעניין. אומר הרמב״ם

מפני שהוא גוזל בני אדם

שהקדוש ברוך הוא נתן פירותיהם לכל בני אדם.

הרי בשמיטה הפירות נעשים הפקר.

יש שאלה אם בן אדם צריך להפקיר או שזה הפקתא דמרקא, הקדוש ברוך הוא כביכול

מפקיר את הפירות.

אבל הלכה למעשה שורה תחתונה,

כל הפירות בשנת שמיטה

הן הפקר.

אז יוצא שכל יהודי יכול לבוא ולקחת ולאכול את הפירות.

עכשיו בא בן אדם הזה וקוצץ את האילן,

אז יוצא שהוא גוזל את הרבים, כך אומר הרמב״ם.

אז יוצא לפי זה,

אם אני בא ואני לוקח את העלים של העץ תות,

אז עכשיו על ידי שאני לוקח את העלים אז אני עובר על משנה מפורשת,

בגלל שכתוב שברגע שיש כבר עלים בעץ אסור לקצוץ את האילן, אז הוא הדין שאסור לקחת את העלים.

האומנם, הרש שם, פירוש הרש זה הרבינו שמשון,

אחד מבעלי התוספות,

אז הוא אומר פשט אחר, שמי שיוציאו הכוונה שכבר יתחיל הפירות.

זאת אומרת, יש שלב שנקרא

בגמרא חנתה.

חנתה זה נקרא שברגע שנופל הפרח וכבר ניכר הפרי טיפה,

זה נקרא חנתה,

ורק מהשלב הזה אסור לקצוץ.

אבל אם יש רק עלים ממש אז מותר.

אבל גם לפי הרש יש פה בעיה. למה?

כי הטבע הוא שברגע שקוצצים את העלים אז גם הפירות מתייבשים.

הפירות לא יכולות להתקיים בלי העלים.

וככה יש גמרא מאוד מעניינת. יש גמרא

במסכת חולין, דף צ״ב,

שהגמרא שם מסבירה שהחלום של שר משקי, מה שהיה אצל יוסף,

בפרשת מקץ,

ששר המשקים ושר הרופאים הם חלמו חלומות, אז זה לא סתם חלומות פשוטים.

לא סתם כתבו את זה בתורה.

זאת אומרת, לא היה לא כזה לאווה אמינה אפילו, אבל

יש בזה יותר.

שהחלומות האלה,

זה הכול הולך על העתיד,

ויש בזה הרבה הסברים מה יהיה

ואיך יהיה.

והגפן זה משל לעם ישראל.

אומר רשי, למה? יש פסוק מפורש,

פסוק בתהילים,

גפן ממצרים תסייה.

אז הגפן שסר המשקים ראה זה עם ישראל.

עכשיו אומרת הגמרא,

עומר רבי שמעון בן לקיש

ומה זו, הכוונה עם ישראל,

כי גפן נמשלה.

זמורות שבה, מה זה הזמורות, הגזע של העץ?

אלו בעלי בתים. מה הכוונה כאן בעלי בתים? זה לא כמו שהיום משתמשים במושג הזה,

אלא בעלי בתים, זה הכוונה, אנשים עשירים.

אומר רשי, שלא רק זה שהם עשירים,

אלא שהם גומלי חסד ומחזיקים ידי עניים

דבר אחד,

ומפזרים ממונם למלכוס בשביל חייהם.

זאת אומרת, הם קרובים למלכות בגלל שהם עשירים,

אז הם קרובים למלכות,

אז הם נותנים להם מדי פעם קצת כסף,

וככה

ומתקיימים על ידם, ככה עם ישראל יכול להתקיים.

אשכולות שבה,

אלו תלמידי חכמים.

טוב, זה מובן.

הפרי של עם ישראל זה מי שלומד תורה,

מי שקובע עיתים לתורה.

אלין שבה, אלו עמי הארץ.

אז לא מתכוונים פה לגנות, כמו שאומרים, עם הארץ, הכוונה לאחד לא יודע. לא זו הכוונה פה לגנות,

אלא הכוונה, מסביר רשי,

אלין שבגפן,

מה המשל? שהם סובלים מהרוח ומגינים על האשכולות, שלא יקם שרעה ושמש ורוחות.

עכשיו, זה המשל. מה הנמשל?

ככה מהארץ חורשים וזורעים וקוצרים מה שתלמידי חכמים אוכלים.

זאת אומרת, לא מתכוונים פה לגנות,

אלא הכוונה הפוך, לשבח,

שהם אלה שעובדים בחקלאות וכל מיני דברים, ועל ידי זה יש לחם. אז מה, תלמידי חכם לא יכול להתקיים לבד?

הוא חייב שגם יעזרו לו מבחינה גשמית.

ואיינו דשאלכו מתם,

שלחו בקשה,

שלחו בקשה

לבאי רחמים עסקאליה אלילאיה, שהאשכולות יבקשו רחמים על העלים. כן, לפי המשל שאמרנו,

ביקשו שאתם בדרך חכמים בישיבה יבקשו וייתנו ברכה

לעם שבשדות, שהם עובדים בשדות.

אז מה נגיד? למה אני צריך לתת לך ברכה? מה יש?

דאלמלא אליה, בלי העלים, לא מסקאי מנסקא ליה.

האשכולות לא יכולים להתקיים

בלי האנשים שהם עובדים בגשמיות. אמנם הם לא יכולים ללמוד, או שיש להם איזו סיבה,

אבל גם להם יש תפקיד מאוד חשוב.

בלי העלים לא יכולים להתקיים האשכולות.

אז זה מילא אומר,

אז אנחנו לא צריכים ללכת לשאול איזה מדען.

אנחנו יודעים, כתוב לנו בגמרא מפורש, אם אתה לוקח את העלים,

זהו, האשכולות נובלים.

אז ממילא אותו דבר פה, בואו נחזור לענייננו פה, בתוליים משי.

אז מה אמרנו? אולי אני אקח את העלים,

ואני לוקח את העלים, לא לוקח את הפירות. מה קרה?

התשובה היא, ברגע שאתה לוקח את העלים, אתה מפסיד גם את הפירות.

אז ממילא גם לפי הפירוש

שאמרנו שאומר שכל האיסור זה דווקא אחרי שכבר יש פירות,

אז ממילא, או נגיד פה, אני לוקח את העלים, לא את הפירות.

לא, זה לא יעזור,

בגלל שברגע שאתה לוקח את העלים אז ממילא אתה מפסיד את הפירות, אתה מקלקל את הפירות.

אז ממילא יש פה שאלה, האם מותר לי לקחת את העלים

ולהשתמש בהם בשביל תול�י משי ומה פה השאלה? מה הבעיה בזה?

הבעיה בזה כי על ידי זה אני הורס את הפירות אז אם אני הורס את הפירות אז אני עובר על מה שכתוב בתורה לא אוכלה ולא להפסד.

אסור.

להפסיד פירות שביעית

אז אם אני לוקח את העלים אני מפסיד את הפירות שביעית

זו השאלה

ששאלו את המערית

אז דבר ראשון

אומר המערית

אולי נגיד שמותר

במה הראייה?

הראייה יש גמרא בבא וקמא דף צד יא

הגמרא אומרת

שכתוב בתורה מפורש

שאסור להשחית עצי פרי.

אז בתורה זה כתוב שכשעושים מצור על עיר

אז כתוב שאסור להשחית עצי פרי ולעשות מהם מצור.

יחי האדם הוא ארץ השדה שאתה עושה עליו מצור?

אתה צריך להילחם עליו אנשים. אסור לנו לכרות עצי פרי אפילו בשביל לעשות מצור במלחמה.

אז כל שכן קל וחומר

שאסור סתם ככה להשחית עץ פרי אסור לבוא ולהשחית עצי פרי

ויותר מזה כתוב בגמרא זה אפילו סקונה אומרת

שלא שכיב

הבן של אחד המורואים הוא נפטר רק בגלל שהוא כרת עץ טעינה

העץ הזה היה מביא פירות והוא כרת אותו כנראה שהוא חשב שזה איזושהי תועלת לא יודע בדיוק מה הסיבה שהוא עשה את זה

והקדוש ברוך הוא

העניש אותו עד כדי כך שהוא נפטר

זאת אומרת שלעשות כזה דבר זה ממש סכנה

אז ממילא כתוב לנו מפורש בלי שום חולק שאסור לכרות עצי פרי

אף על פי כן כתוב באותה גמרא

שמה יהיה הדין למשל אני לא יודע בדיוק אבל נגיד עץ דובדבן

עץ דובדבן אז זה עושה פירות

אבל גם כמדומני שעושים את זה גם רהיטים

אז ממילא ייתכן שיש כזה דבר

שעכשיו החומר הגוף של העץ הגזעים של העץ

זה עולה עוד יותר יקר מהפירות

מי אוכל דובדבן אני יודע אוכלים פעם בכמה זמן גם יש בזה תולעים טוב בקיצור

אז דובדבן עולה נגיד לא יודע כמה נגיד כמה חמש שקל קילו לא יודע

אבל אם אתה לוקח עץ דובדבן שלם ואתה מוכר אותו בשביל לעשות רהיטים אתה מרוויח בת אחת אני אומר לדוגמה 5,000 שקל

אז ממילא יוצא שהגוף החומר של הגזע של העץ

עוד שווה עוד יותר מהפירות

אז מה יהיה הדין כאן?

אני מצד אחד, אתה אומר,

אסור לכלות עצים אבל מה אני עכשיו צריך לעבוד בחקלאות?

אני לא רוצה. אני רוצה לחתוך את העצים, למכור אותם

ואז על העץ אני מקבל עוד יותר כסף

אז כתוב בגמרא שמותר

אם הדמים

של הגזע של העץ הם עולים יותר מהפירות אז מותר

או למשל אומרת הגמרא דוגמה

אם יש לי נגיד שני עצים, אחד

יש לי גפן

וליד זה צמח דקל

עכשיו אני לא יודע אם היום אבל אנחנו פועלים בזמן הגמרא היה שהגפן הענבים והיין

זה עולה יותר מהדקלים

עכשיו כתוב

שרבי יוסף נדמה לי הוא שתה מהיין

והוא הרגיש בזה טעם של תמרים

זאת אומרת שבגלל שהדקל צמח ליד הגפן אז הוא ינק

מהגפן והוא הכחיש את העץ של הגפן

אז הוא אמר או אני מרגיש

ביין טעם של תמרים

סימן שהדקל פה הוא מכחיש את הגפן

אז תכרות תכף ומייד את הדקלים

אה דקלים זה עצי פרי?

אסור.

לא בגלל שמקלקלים עצים אחרים

ועכשיו זה מזיק

לגפנים שהם עולים יותר

אז מילא אני רוצה לקצוץ

עץ פרי בשביל שלא יזיק לעץ אחר

איך אתה עושה את זה? אל תשחית, אסור להשחית עץ פרי רואים? לא

רואים

שאיפה שאני מפסיד מצד אחר

אז מותר

אז מילא אומר מרית ונגיד גם פה

מה אתה טוען על ידי זה שאני אקח את העליים

אז אני הורס את הפירות

אבל בואו נדון מה בסדר לעץ תותים יש לו פירות מאוד יפים תותים

לא יודע, אכלתם פעם את זה?

זה טעים?

לא תוצדה, מהעץ

עצים כאלה גדולים

זה טעים?

זה טעים?

זהו

זהו אז לכן היום לא אוכלים את זה אבל הקופונים זה, כן

תכף נגיע לזה עוד רגע אתה אומר טוב

יחס של העצים זה כבר יש לי להגיד עשרה דמנים ושלושים דקלים

אה עד כמה זה?

בדיוק, זה כבר מידע של אחד ועצים, בסדר, באמת אני לא יודע,

לא מוזכר

טוב אני שומע, אני שומע, אנחנו נצטרך אולי לשקלל את כל הדברים

טוב אבל קופונים אז כמה כבר עולה תותים?

לעומת זאת כשאני עושה תעשייה של משי

משי זה הבד הכי יקר שיש היום אני לא כל כך משתמשים אבל בזמן הקדמון נגיד לפני ארבע מאות שנה או כל שכן בזמן הגמרא

משי זה השפיץ

משי זה הבד הכי יקר אז ודאי היהודים האלה שהתפרנסו מתולעי משי ועשו משי ודאי הם הרוויחו הון תועפות מהמשי הזה מאשר כי אם הם ישאירו את התותים מי צריך את זה?

אז מילא מה אתה טוען?

על ידי זה שאני לוקח את העלים אני מפסיד את הפירות

בסדר מה אכפת לך אבל אתה רואה

שהאיסורי תורה ניתנו במדרגה כזאת שאם

זה מדי מזיק

ואם אני מפסיד

אז מותר לי לצורך ממון לעשות לכאורה עבירה זה לא שזה הולך ככה אבל אני מתכוון דוגמה

כמו ששם אני רואה שיש איסור להשחית עץ פרי ואף על פי כן אם הגזע של העץ עולה יותר מותר לי אז איי אני מפסיד את העץ לא משנה העיקר להפסיד זה הגדרה מה יהיה בסוף מה יהיה בסוף החשבון

אז מאלולא גם פה אומנם התורה אסרה להפסיד פירות שביעית אבל פה אני לא מפסיד אלא אני מרוויח

אני רוצה להרוויח הרבה כסף מהמשי

ככה רצה להגיד בבקשה?

כן רק שנייה מה אתה אומר?

לא זהו זה בשלב או שזה בשלב שאין פירות דיברנו או שאפילו אבל זה רק בהתחלה

זאת אומרת הפירות עדיין לא ראויים לאכילה

זה רק התחלה הכנתה

אבל במקרה של העץ אתה פותח את העץ בשביל הרהיטים אתה משתמש בעץ עצמו בשביל הרהיטים במקרה של העלים לא משתמש בעלים בשביל לייצר משהו אתה רק קוראים לאתונאים לאבול אותם אז אי אפשר להשמות את שני המקרים אני שומע אתה אומר פה רעיון וזה בעצם השאלה שאתה שואל זה חוזר פה לכל האורך של הדרך טוב נראה אולי אחר כך יהיה לנו קצת יישוב על זה אבל קופונים

המעריד דוחה את זה משהו יותר עמוק סברה יותר עמוקה

אומר המעריד

שזה לא דומה למה כי אצלנו הקדושה של פירות שביעית

זה תלוי באכילה

כי כתוב בתורה לאכול את הפירות

היי אני מרוויח משהו אחר

עדיין זה נקרא כלפי הפירות זה הפסד

אני מרוויח כסף אני מרוויח כסף בבנק יש לי יותר כסף

אבל הפירות עצמם והפירות נפסדו אז לכן אי אפשר להגיד כאן

שבגלל שאני מרוויח כסף ממקום אחר זה לא נקרא שאני מפסיד

ההפסד תלוי בפירות עצמם הפירות עצמם התורה אומרה רק לאכול אותם זה הדבר היחיד שאתה יכול לעשות איתם רק לאכול אותם

וברגע שאתה לא אוכל אותם אז אתה מפסיד אותם גמרנו

אי סך הכל בכסף אני מרוויח לא זה לא היתר

אבל הוא לא הסביר, אז מה בעצים? למה בעצים? גם בעצים אני אגיד ככה

בחפצל של העץ התורה אמרה לא לגזול אותו, מה אכפת שאני מרוויח בבנק יותר?

אז לכאורה ההסבר הוא

וזה כתוב ברמב״ם במפורש, הרמב״ם נמצא בהלכות מלכים

פרק ו' הלכה ח',

שם הרמב״ם מדבר על האיסור הזה שאסור להשחית עצי פרי,

אז אומר הרמב״ם

שכל מי שקוצץ אילן מאכל דרך השחתה,

זה הראשון של הרמב״ם, דרך השחתה,

אז הוא לוקה.

אבל קוצצים אותו אם היה מזיק אילנות אחרים,

או שכמו שדיברנו שהעץ עצמו שווה יותר,

ורק רגע,

ומסיים הרמב״ם לא אסרה תורה אלא דרך השחתה.

כן.

אדם שיש לו ימין מפרנש של מכיוון הוא רוצה למכור את זה בשביל רהיטים כאילו לטרנטה.

נו.

באותה שעה שהוא עובר את אותו מפרנש הוא מרוויח יותר,

אבל באותו שעה, למה ברגע שהוא... אה, אתה אומר שסך הכל במשך הזמן אולי יהיה לו יותר.

כן, אני שומע.

אולי זה גם זה, אולי זה כלול הכול.

נגיד כמה שנים קדימה, אז זה כבר לא יהיה שווה.

הרב, יכול להיות גם מצב אחר,

שבן אדם חושב שהוא מרוויח הרבה כסף.

טוב, אנחנו... זה מצב שפתאום הוא פוקסיד.

כן, ודאי, אבל אנחנו מדברים באופן... תראה, הבן אדם לא יודע את העתיד,

אז מדברים באופן טבעי. באופן טבעי, מה ההשערה? השאלה היא מה השערה שלו, היא מספיק טובה בשביל השליטה הזאת. מסתכלים בשוק, מסתכלים בשוק. מה עושים, איך קוראים לזה היום? תמחירן, תמחירן, ושואלים אותו.

כן, זה אני מסכים איתך. אנחנו לא יודעים מה יהיה, אנחנו בידיים של הקדוש ברוך הוא מה ש...

שמחליט אנחנו ככה זה אבל מצד שני אז אנחנו צריכים להתנהג אז מילא אני צריך להתנהג אז אני לא יודע אומנם מה יהיה עתיד אבל אני צריך בינתיים להתנהג כמו שהעולם נוהג

אז ממילא כתוב ברמב״ם

הרמב״ם מדגיש

שלא עשה תורה אלא דרך השחטה

ממילא כשאני מרוויח מזה אז זה לא נקרא השחטה זה פה הנקודה

אם אני קוצץ אילן

סתם פתאום מתחשק לי ואני נלען פרי איך אתה עושה דבר כזה

אז אתה סתם משחית

זה נקרא איסור בל תשחית אז סתם משחית בלי שום תועלת אבל ברגע שיש לי תועלת ויותר מזה גם הרווח הוא יותר

אז ממילא זה לא נקרא השחטה אני לא משחית אני מרוויח הפוך אני עושה עסקים

אני לא משחית

אז ממילא לכן זה מותר אז ממילא לכן זה לא דומה לפירות שביעית ופירות שביעית לא נעשה בין השחטה בין לא השחטה מה שלא תעשה

אסור לך להפסיד פירות שביעית.

אז אפילו שאתה מרוויח יותר כסף,

אבל למעשה, את הפירות אתה הרסת.

מה שאם כן לגבי לקצוץ אילן,

אז פה באמת התורה התחשבה שאם אתה מרוויח יותר,

אז עם אלה זה לא נקרא בכלל איסור. למה? כי זה לא דרך השחתה.

ויותר מזה, וזה נוגע למה שהוא שאל מקודם,

אומר הראש,

שמה וכמה סימן טו, אומר הראש,

מה יהיה עדין אחד רוצה לעשות במקום הגן שלו, רוצה לעשות שם מגרש ולבנות?

אז לבנות זה ודאי, זה עולה, נראה לי,

לכל, לפי כמה.

אז ממילא הוא ודאי יכול להרוויח. הוא אומר, הראש מותר.

אם אחד רוצה לקצוץ את העצים בשביל להשתמש במגרש,

אז כתוב בראש שמותר.

וככה גם התז, התז ביורדה, בסימן קטז, שם יש כל הלכות של סקונה,

כמו שדיברנו קודם, שזה גם בעיה של סקונה. אז אומר התז,

שעל סמך הראש הזה הוא התיר,

הלכה למעשה,

שאחד שהיה לו גינה,

אז הוא קצץ את כל האילנות בשביל לבנות על המגרש.

אז אם אלה רואים שאפילו דבר צדדי לגמרי,

גם בשביל הקרקע גם כן מותר,

אף על פי שלא נהנה בכלל מגוף העצים.

ומה הסברה? הסברה היא כי זה לא נקרא השחתה?

אני עושה השחתה?

אני מכין פה קרקע לבנייה.

אז לכן זה מותר.

כולל עץ כההה מותר?

כולל עץ כההה? גם עץ כההה מותר?

זה אנחנו מדברים.

זה הנושא.

אילן סרק מותר תמיד.

גם הרמב״ם כבר התעסק ככה?

זה שאלה. זה דנים האחרונים דנים אם הרמב״ם מסכים עם הראש.

לא כתוב לידיעה.

לא כתוב לידיעה. ברמב״ם רק כתוב בשביל מה שכתוב בגמרא. כי הרמב״ם בדרך כלל כותב מה שכתוב בגמרא.

יש לי עכשיו משלוש ילדים בגינה. אני רוצה להוריד אותה, נעשה לך מאה אל האוטווים האלה.

טוב, זה קשור לנושא הזה.

אני,

לכאורה, אתה צודק. זה קשור לנושא מה שאנחנו מדברים.

אצל עצי סרק צריך להוריד אותם. אין סיבה זאת אומרת. לא. עצי סרק אפשר גם בלי סיבה.

שום סיבה.

כן.

כל האיסוי נאמר רק בעצפרי.

במיוחד אם הוא מלכלף בהכל ואין סיבה טובה. לא צריך שום סיבות.

כתוב מפורש ברמב״ם.

השאלה היא איפה היא בין...

טוב, זה כבר, זה קשור למורא כל השאלות ששאלו פה גם מקודם.

יש מה שיהיה, זה מה שיהיה, הקדוש ברוך הוא יעשה ואז נראה. אבל בינתיים אנחנו עושים לפי מה שיש עכשיו.

הרב שברכבי ממעץ

או נכון, נכון. זה גם הגמרא אומרת. שאם זה כבר בסוף בסוף, והוא מדי קצת,

אז גם מותר.

מפורש כתוב בגמרא.

אם הוא חולה בכלל אז אפשר לראות. מה זה נקרא חולה?

עץ חולה.

אז השאלה היא כמה פירות יש.

אם הוא עושה עדיין...

הוא מוציא פירות, הכול חולה.

אז לא.

אז לא. מה זה קשור לחולה? אולי יש לך פירות.

לא, יש לו פירות, אבל הם יכולים.

לא רואים להכילה. הם לא רואים להכילה. הם חמוצים מידי אנשים.

טוב, אני שומע.

אולי זה דומה כמו ששמע.

אז זה נקודה אחת.

עכשיו, אומר המעריד

שיש לו ראייה להתיר.

מה ראייה להתיר?

יש אחר כך

במסכת שביעית,

פרק שמיני,

משנה א'.

כתוב במשנה

כלל גדול אמרו בשביעית

כל המיוחד למאכל אדם

טוב, אני כבר מתרגם. אין נושאים ממנו רפואה.

אסור לעשות תרופות ממאכל אדם.

אבל דבר שאינו מיוחד

למאכל אדם,

אלא מה זה למשל מאכל בהמה.

גם מאכל בהמה, יש בזה קדושת שביעית. כתוב במפורש בתורה

שפירות שביעית

והיו בערך, אני אומר,

לך ולבהם תוכו ולחיה אשר בשדה.

אז ממילא גם מאכל בהמה, יש בו קדושת שביעית.

וזה נפקא מינה גדולה לדינה.

למשל, אני אתן דוגמה.

למשל, אחד לוקח תפוזים.

הוא אכל תפוז של שביעית,

עכשיו את הפרי הוא אכל, מה עושים עם הקליפה?

עכשיו, זה דבר ידוע ומפורסם,

אני לא יודע מה היום, אבל קופונים, זה ידוע,

שקליפות תפוזים זה מאכל בהמה.

עושים את זה ממש, שמים את זה באיזה כלי,

וזה שם קצת תוסס, וזה, מביאים את זה לבהמות.

אז ממילא יוצא שהקליפות של תפוזים עדיין קדושות בקדושת שביעית,

אז אסור לזרוק את זה לפח סתם.

צריך לשים את זה בנפרד,

בגלל שזה קדוש בקדושת שביעית.

אז ממילא דבר שהוא מאכל בהמה, הוא גם קדוש בקדושת שביעית.

בסוף כתוב במשנה,

מה יהיה הדין אם זה לא מיוחד?

זאת אומרת, זה לאו דווקא מיוחד

למאכל אדם ולא למאכל בהמה,

אלא גם לפעמים עושים מזה מאכל אדם,

לפעמים מאכל בהמה, זאת אומרת זה סוג כאלה, עשבים כאלה או משהו,

ולפעמים משתמשים בזה לעצים. מה הכוונה לעצים? להסקה.

פשוט מאוד זה חומר גלם להסקה.

אז זאת אומרת שיש כאלה צמחים שאפשר לעשות בהם כל מיני שימושים.

אפשר לאכול לבני אדם,

אפשר לתת את זה מאכל לבהמות,

ואפשר להשתמש בזה להסקה.

אז כתוב במשנה,

זה תלוי במחשבה של האדם.

חשב עליו לעצים, המסביר הרש, בשעתה לכיתה,

כשהוא ליקט את הפירות האלה,

הוא חשב לעשות מזה עצים להסקה?

הרי הוא כעצים.

אז מילא מזה קדושת שביעית, אתה יכול לשרוף את זה.

אבל אם בשעתה לכיתה חשבת למאכל אדם,

אז יהיה מאכל אדם.

אז אומרת המשנה, דוגמה, אני לא יודע מה זה הצמחים האלה היום,

כגון הסיעה והאזוב והכורניס.

אתם מכירים את הצמחים האלה?

טוב, אנחנו לא יודעים בדיוק את התרגום. אבל הקופרים, כל דבר שיגידו לנו שככה זה המציאות,

שיש איזה צמח שאפשר להשתמש בו

גם לזה וגם לזה,

אז מילא הדין יהיה שתלוי מה חשבת בשעת לכיתה.

האם בשעת לכיתה חשבת לאכול את זה,

אז זה יהיה דין מאכל אדם,

ותהיה בזה קדושת שביעית.

ואם בשעת לכיתה חשבת לתת את זה לבהמה,

אז זה מדרגה של מאכל בהמה.

ואם בשעת לכיתה חשבת לעשות מזה העסקה,

אז יהיה כמו הסתם עצים, אז אתה יכול להכניס את זה להעסקה,

אין בזה בעיה.

אז אין בזה בכלל שום קדושת שביעית.

אז רואים שהנושא הזה של חלות קדושת שביעית,

זה תלוי לפעמים במחשבה של האדם.

דבר כזה שהוא מיוחד, תפוחי אדמה,

אז זה לא יעזור.

תפוחי אדמה זה אך ורק מיוחד למאכל אדם.

או אני יודע מה, לחם.

מעניין לחם זה מאכל אדם.

אבל פה יש צמחים כאלה שאפשר לעשות בזה כל מיני שימושים.

אז ברגע שאפשר לעשות כל מיני שימושים אז ממילא זה תלוי במחשבה של האדם בשעתה לכיתה.

אז רואים מזה דבר, יסוד גדול,

שבעצם לפעמים קדושת שביעית תלויה במחשבה של האדם.

לפי זה, אומר המראית, כל שיקנקן שכל האנשים שנוטעים תותים

הם נוטעים על דעת כן,

כי את הפירות לא צריכים.

אלא מה העיקר פה זה התעשייה של המשי.

אז בשביל להאכיל כל כך הרבה תולעים צריך המון עצים.

הזחלים האלה הם כל הזמן אוכלים,

אז צריך כל הזמן להביא להם עלים.

אז ממילא צריכים המון עלים והמון עצים. אז נוטעים ממש מטעים שלמים של אצי תות

רק במטרה הזאת להאכיל את זה לתולעים.

אז יוצא לפי זה שאם אפילו מחשבה בשעת לכיתה

זה עושה שתהיה קדושת שביעית או לא תהיה קדושת שביעית, הכל תלוי במחשבה שלך.

אז כל שיקנקן שכל הכוונה זה אך ורק בשביל זה.

אז אם כל הכוונה זה רק בשביל זה,

אז ודאי שבכלל אין לזה דין פירות של קדושת שביעית. אין בזה שום דין של מאכל אדם.

כך, איך?

זה דין של מאכל בהמה.

רגע, רגע.

כל הכבודים היום עושים מהם כל הכבוד וכל הכבוד.

אז טוב, אז כל שיקן.

השאלה היא אם זה אינטרנטואלי לאותו אדם שעושה מזה, שמאכיל את הבהמה, כמו שאומרים לזה ריבה. השאלה היא מה? כי בריבה זה גם מרוויח יותר.

השאלה היא מה תחושת שביעית פה מחייבת אותך להכין איזה משהו

או לא לשמור על הלאומה. אז זה עוד מעט,

זהו, אתה נוגע פה בעוד נקודה.

זה נקודה של לשמור זה עוד נקודה.

אבל אתה אומר, איך נקבע? אז אולי זה נקבע לפי רוב השוק,

לפי רוב השוק באותו מקום.

בסתובבר, עדיין.

מבינה, לגבי ההסתנה של הסוף של העין סטוטים, כן. אם אדם יש לו אולמידה אפשרות למכור את הסטוטים, הוא משתמש גם מפני זה וגם מפני ה... או, יפה, אתה צודק.

זהו. אז איפה שמשתמש גם לזה וגם לזה,

אז ממילא זה תלוי במחשבה של האדם,

אז כל שכן שזה היה כל המטרה, רק בשביל זה.

זה היה שם המקום,

כולם נטעו מטעים שלמים, רק בשביל זה.

אז ודאי שזה הכריע.

ודאי שזה הכריע, בגלל שהם רצו שכל המטרה שלהם היה רק למטרה הזאת.

אז ודאי, זה כל שכן וקל וחומר מה שדיברנו.

אם אפילו דבר כזה שהוא צמח,

כאילו לא חשבנו עליו. רק בשעת הליכיטה המחשבה שלנו קובעת.

אז כל שכן דבר כזה, שמהתחלת הנטייה שלו התכוונו אך ורק לזה.

אז ודאי שהמחשבה שלנו קובעת.

לא, המציאות היא שלא יהיה לך.

זה מה שהוא אומר, זה דיברנו בהתחלה, שברגע שאתה לוקח את העלים, הפירות מתייבשים.

אז כתוב גם עלים וגם פירות, לא כתוב.

נו.

נו.

אני יכול למכור לך פירות?

מה אתה שואל, עם צד מחילה של פירות שביעית?

כן. שבפירות שביעית אסור לעשות סחורה?

כן. כן, טוב, זה משהו אחר.

מה?

תגיד?

כן.

כן, אני שומע מה שאתה אומר. אתה אומר שבגלל שהמחשבה שלו היה כל הזמן רק על זה,

אז כאילו אם זה צמח זה משהו צדדי.

טוב, אני שומע.

כן?

אז מה אתה אומר? שזה תלוי מה המחשבה שלו בשעת הכנתה?

אבל נתת לא עושה, מישהו רואה איזה צדדי, וכך עבדו לך בתוך עת.

לא, אבל הוא נטע.

פה הוא אומר לך שהוא נטע את זה רק בשביל זה.

אפילו הנטייה הייתה למען זה, כבר מההתחלה.

עוד לפני שהעץ הזה נולד.

כבר חשבו עליו בתוך זה.

לא, אבל זה רק הבאנו את זה בתור קל וחומר.

זה קל וחומר.

קל וחומר. אם שם אפשר להחליט בשעת הלכיתה מה זה יהיה,

אז קל וחומר.

אם פה אני מההתחלה, משעת הנטייה, מראש,

קל וחומר.

קל וחומר. אם בשעת הלכיתה אני יכול לקבוע,

אז קל וחומר בשעת הזריעה.

אבל לא בטוח, הרי הרציג של קבוצה 71 השלכה רק בשעת האיסוף.

אבל זה כל הזמן. הוא בלי הפסקה. כל הזמן. משעת הנטייה עד שעת האיסוף.

כל הזמן הוא חשב לזה.

לא מדובר שבהתחלה היה מחשבה אחת ואחר כך התחרט.

כל הזמן, לכל אורך הדרך.

מה קורה עם התחרט? עכשיו, טוב,

יש לדון.

יש לדון. לא חשבתי על זה בינתיים.

אבל כל פעם, יש פה עוד נקודה מאוד חשובה,

מה שאתם עודדתם מקודם, וגם המעריט גם כן

חשב על הנקודה הזאת.

הוא אומר שמבואר בהלכות שבת,

מה יהיה הדין אחד שיש לו תולעים?

יש היום, זה מצוי מאוד.

ילדים קונים כמה תולעים משי ומשחקים איתם וזה.

אז ממילא השאלה, מה עושים בשבת?

כי הרי ככה,

סתם חיות בר אסור להאכיל בשבת.

אסור לתת מזונות

לחיות בר.

רק מזונותיו עליך.

רק איפה שמזונותיו עליך, אז מותר.

אז ממילא אומר המעריט,

מבואר בהלכות שבת, סימן שכד בבית יוסף,

שמי שיש לו בבית עולה משי יכול לתת להם עלים בשבת.

זה נקרא מזונותיו עליך.

מה זה משנה? אין לו קרניים ואין לו טלפיים, אבל זה גם, זה כמו.

זה כמו, כמו חיה, כמו בהמה שיש לך בבית. זה כמו מאכל בהמה, אבל זה כמו מאכל בהמה. אז ממילא, אומר המעריט, אם מבואר שזה נקרא מזונותיו עליך,

אז ממילא יוצא שזה כמו מאכל בהמה.

חלה פה קדושת שביעית על העלים מדין מאכל בהמה מה אכפת לך אם זה תולעים הם קטנים זה לא משנה זה מוגדר כמאכל בהמה אז מה שאתה נותן להם את העלים אז זה כמו מאכל בהמה

עכשיו הוא מעלה עוד צד לאסור מה הצד עוד לאסור

וזה באמת קשור לגמרא מאוד מעניינת במסכת סנדל

אחד המלאכות שעשו בשביעית כתוב בתורה מפורש

כרמך לא תזמור

אסור לזמור את הכרם מה הכוונה לזמור? שחותכים את הזמורות

ואז מרוויחים ששנה הבאה זה גדל יותר

זו תולדה של זריעה זה כמו זריעה כמו שאסור לזרוע בשנה שביעית

אז הוא עדין אסור לזמור

שעל ידי זה זה משפר את הגדילה זה משהו מאוד מעניין אתה חותך את העץ לכאורה אתה הורס אותו

אבל מזה שאתה חותך אותו אדרבה הוא צומח עוד יותר טוב

ככה זה הטבע

ככה השם ברא

עכשיו

אסור לזמור בשמיטה

אז הוא אומר כשאתה לוקח את העלים האלה

אז יוצא

שאתה זומר כביכול את העץ ועכשיו יצמחו עלים חדשים

והעלים החדשים גם כן יש בהם תועלת

כנראה שהעלים הפעם הראשונה שאתה חתכת זה לוקחים לתולעים ואחר כך צומח עוד אבל זה כבר לא טוב לתולעים אבל טוב לבהמות

אז מילא יוצא שאתה זומר יש פה איסור זומר

אז הוא אומר כתוב במסכת סנהדרין כזה סיפור

כתוב במסכת סנהדרין

ששלקיש רצה לדעת איך עושים

עיבור שנה

עיבור שנה כתוב במשנה שצריכים ללכת לאיזה מקום

להסתגר באיזה עלייה ולחשב את כל סוד העיבור

את כל התקופות והגימטריות וכל הדברים האלה

אז היו שני תלמידי חכמים גדולים מאוד שאחד קראו לו רבי חייא בר זרנוקי

והשני קראו לו רבי שמעון בן יוצדק

אז הם הלכו לעבר שנה באסיה באיזה מקום שנקרא אסיה

ייתכן שאולי הייתה גזירה של הגויים שלא הרשו לעבר את השנה אז הם הלכו לאיזה מקום אחר

והסתגרו שם כדי שהגויים לא יפריעו להם

אז הנשלקיש אית פלבדאי הוא רצה לראות

עומר אי זיל איזה אני אלך ואני אראה איך יעבדי ואובדא

אז היה מאוד מעניין אותו איך עושים מגבור שנה

רצה לעשות שימוש תלמידי חכמים

איך עושים מגבור שנה

אז הוא הלך איתם ביחד

טוב אז הם הלכו בדרך בסדר

בדרך שהם הלכו זה היה באמצע שנת שמיטה

ראו איש אחד

שהוא חרש באמצע השדה

נורא ואיום

חורש באמצע שנת שמיטה

אז הנשלקיש אמר

לחכמים האחרים בואו נעשה מחאה

מה פתאום הוא חורש בשנת שמיטה

ולא רק זה אלא הוא גם כהן אני מכיר אותו הוא כהן כל פעם הוא מקבל עלייה בבית כנסת

נושא כפיים

כהן וחורש בשדה באמצע שנת שמיטה

נורא ואיום

אז הם אמרו לו לא לא צריך לעשות מחאה למה לא?

יכול לומר הגיסטון אני בתוכו

מה הפירוש הגיסטון?

הגיסטון זה הכוונה כמו אריס

אז ממילא ברגע שהוא לקח את זה מהגוי

אז ממילא מותר לו לעבוד

את השדה

השדה שייכת לגוי והוא רק שכיר

אז ממילא אם נגיד שיש קניין

לגוי להבקיע מקדושת ארץ ישראל אז מותר גם לעבוד

זה פירוש אחד.

פירוש שני שזה משום ארנונה הכוונה המס

אז מס זה היה כבר בזמן שהרומאים שלטו בארץ אז עכשיו הרומאים לקחו מס

הם היו יותר גרועים ממס ההכנסה של היום

איך זה יכול להיות? הייתי שואל אותי איך זה יכול להיות?

אז זה יכול להיות

כי אלה לפחות לוקחים

תגיד מה ההכנסה ניקח לפי ההכנסה

בכל הפחות משהו

אבל הרומאים לקחו לא מעניין אותי מה ההכנסה שלך

אתה כל שנה צריך להביא לי, נגיד, דוגמה,

10,000 שקל.

לא עבדת חולה פה, שם, מסכן. לא מעניין, לא מעניין.

אתה חייב

10,000 שקל כל שנה.

עכשיו,

באים יהודים ואומרים, שנת שמיטה,

לא יכולים להביא לכם מס.

אנחנו לא עובדים, שנת שמיטה.

לא מעניין אותנו, מה זה אכפת לי, אתה כן עובד, לא עובד. לא מעניין אותי, כל שנה 10,000 שקל, נקודה.

אז ממילא עכשיו,

ואם לא,

אז אם לא, זה לא רק מאסר.

זה תולים בן אדם על העץ, גמרנו.

זה אגויים אכזריים, זה לא יאומן.

אז ממילא, אין ברירה, זה פיקוח נפש.

חייבים לחלוש אפילו בשמיטה.

למה? כי הוא חייב להביא מס למלך.

ואם לא יביאו, הוא יתלה אותו. אז ממילא זה פיקוח נפש.

פיקוח נפש דוחק כל התל אביב כולו.

אז ממילא אין ברירה, אז לא צריכים לעשות מחאה. מה אתה רוצה? עוסק במצווה של פיקוח נפש.

זה היה האיש הראשון.

אחר כך היה עוד סיפור.

הלכו הלאה,

ראו איש אחד

שהוא זומר בתוך הכרם,

ועוד פעם כהן.

אז הוא אמר להם, כהן וזומר?

מה זה, האיש הזה הוא כהן והוא זומר את הכרם? כמו שדיברנו, זמירה זה מלאכה שאסורה מהתורה. כתוב מפורש בתורה.

מתקרמך לא תזמור

אמרו לו, לא, לא צריך לעשות מחאה. למה?

יכול לומר,

לאקל בית הבד אני צריך. זאת אומרת, הוא צריך לקחת

חתיכה של הזמורה כדי להשתמש בזה בבית הבד. בית הבד זה מקום ששם סוחטים זיתים לשמן

וצריכים לקשור

שם משהו.

איזה מילא הוא צריך את הזמורה בתור חבל

סתם חבל לא טוב כנראה, זה לא מספיק חזק,

אז הוא לוקח את הזמורה בשביל לקשור שם משהו.

איזה מילא, אל תתרגז עליו, אתה לא יכול לעשות עליו מחאה.

אמר להם ריש לקיש, זה משפט ידוע שכולם מכירים,

אמר להם

הלב יודע אם לאקל אם לעקלקלות.

עקל זה באמת איזשהו שימוש,

והכלכלות הכוונה דרך עקומה.

אז הלב שלו יודע אם הוא עושה עבירה

והוא רוצה לעבור על התורה ולזמור בכרם,

או שהוא באמת משתמש לצורך איזשהו שימוש בבית הבת.

טוב, הקופונים, זה מה שנוגע לעניינינו זה עד כאן. אבל טוב, נמשיך רק את הסוף של הסיפור, אחרת

תתרגזו אז אני חייב להגיד.

אז הוא אמר להם,

בסוף הם אמרו,

אוי הבן אדם הזה,

כך כתוב בגמרא, אסור לנו להגיד, אבל ככה הם אמרו,

הוא טרדן.

הוא כל הזמן אומר לנו, תעשו מחאה פה, מחאה פה.

אי אפשר,

אמרנו, ברגע שהם הגיעו שם למקום שהם רצו לבוא,

אז הם עולים לעלייה,

זאת אומרת, קומה שנייה.

ובזמנם לא היו בונים מדרגות, אלא היה סולם.

היה שתי קומות, קומה ראשונה וקומה שנייה עולים עם סולם.

אז הם עלו לקומה שנייה וזרקו את הסולם, זהו.

הוא לא יכול לעלות.

טוב, אחר כך כבר היה עוד סיפור.

טוב, הקופונים, זה מה שנוגע כרגע.

אז מה רואים?

אז רואים כאן יסוד.

רואים כאן יסוד שברגע שאחד זומר ואחר כך, אבל הוא לא משתמש לזה ממש כדי שהפירות יצמחו אלא מה, הוא רוצה לקחת חתיכת עץ,

אז מותר.

כל הוויכוח של אשלקיש טען

שהלב יודע,

אני יודע שהאיש הזה הוא מכוון דווקא לא טוב אבל לפי זה אם אני בטוח

שבן אדם מתכוון לטובה או שבן אדם כלפי עצמו הוא יודע שהוא מתכוון רק לקחת חתיכת עץ

אז מותר לקחת חתיכת עץ אף על פי שהעץ

בעצם עכשיו יצמח יותר טוב ואני עושה פעולה של זומר.

אומר התוספות, אז זה קשה מאוד,

כי כתוב במסכת שבת מה יהיה הדין אם אחד זומר וצריך לי עצים.

זאת אומרת מצד אחד הוא רוצה שהעץ יצמח יותר טוב אבל אחר כך כשהוא חותך אותם הוא לא זורק אותם לפח אלא גם עם העצים הוא משתמש במיוחד בזמנים הקדמונים שהם משתמשים בעצים כסדר להצקה וכולי.

השאלה לא התכוון עיקר, לא?

אבל כתוב במסכת שבת לא.

מי שבשבת זומר וצריך לי עצים חייב שתיים

גם מדין שהוא זומר

וגם מדין קוצר.

זומר זה תוערת לעץ,

הזמרת זה תולדה של זורע,

ומצד שני הוא משתמש עם העצים אז זה מלאכת קוצר,

אז הוא יהיה חייב שתי חטאות.

אז הוא אומר תיסיס רואים שאני עושה פעולה לצורך שתי מטרות

גם להוריד את הפירות וגם להצמיח את העץ יותר,

אז אני עובר שתי מלאכות.

אז מילא, מה עוזר כאן שהוא יצא לקחת את העקל הזה רק בשביל בית הבד? נניח שזו האמת.

באמת האיש הזה היה בן אדם שלם ובסדר והוא לקח את זה רק בשביל עקל בית הבד אבל סוף סוף אתה עושה תוערת לעץ אז מילא, סוף סוף אתה עובר למלאכת זורע

אם הרווח של הבית הבד יותר גדול מהכרם, איך?

הרווח מהבית הבד יותר גדול מהכרם,

לא חניסו את זה, כן, זה אתה צודק, זה הכל מצד איסור קציצת אילנות,

אבל עכשיו אנחנו,

בלטשחיס, זה רק ספור לשמה

אז הוא אומר תיסבס, הרי סוף סוף אני עוזר לעץ,

לכן אומר תיסבס

ויש לומר דאביד ליה באותו עניין דוודאי קשה

דוודאי קשה ליה זאת אומרת הוא עושה בצורה כזאת שזה מזעיק את העץ

מתי אני אומר שהוא זומר מה שכתוב בגמרא בשבת

שהוא זומר וצריך לעצים הוא חייב שתיים איפה שזה הביא גם תועלת גם לעץ וגם לי

אז זה מוגדר גם זומר וגם קוצר

אבל פה מדובר שהוא קצר את הענף הזה בצורה כזאת שזה ודאי מזעיק לעץ,

בצורה שמזיקה הרי כל דבר יש בזה חכמה מסוימת לא כל אחד יבוא ויחתוך את העצים ויגיד שאני עוזר להם זה צריך להיות בן אדם

מומחה לעצים גנן וכדומי שהוא יודע שחותכים פה זה צומח, חותכים פה זה הורס

אז מילא לא כל דבר זה מועיל

אז מילא פה אוכל במאי עסקינן שהוא הרס

אז מה רואים?

אז רואים לפי זה שבדבר כזה שאני הורס

אז זה בכלל לא מוגדר כפעולת זומר

אז אומר המערית אותו דבר כאן, מה רצינו להגיד?

שאחד חותך את העלים של התות בשביל תולעי משי

אז מה אתה אומר? אולי זה זומר כי במקום זה צומח עלים חדשים

אמנם העלים החדשים לא טובים בשביל התולעים אבל זה טוב לבהמות

אז אולי זה מוגדר כזומר?

אומר המערית לא הנה פה מהגמרה הזאת ומהתוספות הזה אני רואה שזה לא ככה

למה?

כי איפה שזה ודאי קשה לעץ אז זה בכלל לא מוגדר כזומר לא כל חתיכת עץ

מוגדרת כזומר

אם זה מילא גם פה הרי ברגע שהעלים החדשים הם לא יותר טובים

אלא הם טובים רק לבהמות אפילו

אז מילא יוצא שהפעולה הזאת בכלל לא מוגדרת כזומר בגלל שזה בכלל לא משפר את העץ

מה עושה אדם שהוא לא כל כך בקיא בכל נושא של העצים והוא רוצה לזמור?

הוא לא יודע מה יקרה.

אז יזמין מישהו

לא יעשה לבד ודאי יזמין מישהו

טוב עכשיו זה הראייה גם כן

שאין לנו בעיה שזה אומר עכשיו

אני רוצה רק לסיים בנקודה אחת נקודה מאוד חשובה

שבאמת

הנקודה הזאת ידועה בהלכה בשם המערית

הוא אומר פה נקודה מאוד חשובה

מה הסיבה לאסור בעצם כמו שדיברנו קודם שעל ידי שאני לוקח את העלים

אז ראינו הגמרא בחולין אומרת שעל זה הורס את הפירות

אומר המערית אבל זה ייחשב רק כגרמה

זה הרי לא בידיים

אני חותך מה תעלה על ידי זה הפריל במשך הזמן התייבש אבל זה רק גרמה

אומר המערית יסוד עצום

שגרום

לא זה לא פסיק רשא זה לא קשור בגלל שפסיק רשא הכוונה אני חותך את הראש של התרנגול והוא מת אז אני בא ואומר לא התכוונתי שהוא ימות

אז לא שייך לחתוך את הראש בגלל שהוא ימות

אבל פה אני לא חותך פה אני חותך דבר אחר

אני חותך פה וזה מת שם

אז זה נקרא גרומה

אני לא עושה שום דבר לפרי לפרי אני לא נוגע בכלל אני חותך את העלה

רק על ידי זה שאני אומר לי תעלה אז הפרי מתייבש במשך הזמן אני לא נוגע בפרי

אז זה רק נקרא גרומה

אז מילא הוא מחדש שם הערית יסוד עצום שגרומה מותר לגבי פירות שביעית מותר להפסיד פירות שביעית על ידי גרומה

וזה מאוד נפקא מינא לדינא

זה כתוב אפילו כבר בירושלמי וזה מאוד נוגע אלינו

כתוב בירושלמי מה יהיה הדין? יש ירק

והירק היה נגיד חסה בסוף טיפה רקוב טיפה

לא ממש רקוב שזה ממש שחור

היה טיפה קצת התייבש

רק אנשים לא אוהבים את זה

אז חותכים את זה

אז עכשיו מותר אתה לא חייב בשבית לאכול דבר לא טעים

מותר לך לחתוך

אבל מה

החמור לא מבין בזה הוא מוכן לאכול גם חסה רק קצת צהובה

אז יוצא שהחלק הזה הוא עדיין מוגדר כמאכל בהמה

אז ממילא אומר כתוב בירושלמי שמותר לי לקחת את הדבר הזה את הכניבה של הירק

ולהעלות את זה לגג לשים את זה בשמש

ושם זה יתייבש מעצמו

היי אתה גורם על ידי זה הפסד לפירות שביעית

אומר המעריד רואים פה יסוד

שבפירות שביעית מותר לגרום קלקול

וכל שכן מה ששאלתם מקודם כל שכן זה ודאי פשוט

שלמשל אני גמרתי לאכול פירות שביעית עכשיו נשאר על השולחן פירות

עכשיו אם אני לא אכניס אותם למקרר זה יתקלקל

אז האם אני מחויב להכניס אותם למקרר?

אז לפי זה כל שכן אה?

כן אני לא מחויב

ודאי מצד השכל הנורמלי סתם אתה רוצה שיהיו לך דברים לא יתקלקלו אז אתה צריך להכניס אבל השאלה מדין הלכות שביעית

מדין הלכות שביעית אני לא מחויב להכניס את הפירות למקרר

כי לא רק זה, אלא אפילו לגרום להם הפסד גם מותר,

רק אסור בידיים להפסיד,

אבל לגרום הם מותר.

זה היסוד הגדול של המעריד שאומר,

נכון, זה גם מה שאני אומר.

בגלל שאם אתה תזרוק את זה בידיים אז אתה מפסיד בידיים.

שאלה שנייה, מה שלומדתי לו, שאסור לשים את זה בשם של משהו ולשים את זה בצד,

וזדירה מזו לא לערבב, נגיד, הרב קשב חיפון, ואחרי כך משחקים לקרוא את הדעות מזה.

נכון.

אז איך פה אנחנו אומרים שיש לו...

אני כאן לא אומר הלכות,

אני אומר רק מעורר את הנושא,

אחר כך כל אחד ישאל את הרב שלו,

מה שהוא יגיד לו זה הפסק.

אבל באמת יש דעה לא ככה.

יש דעה

שהם אומרים שלא כמו המראית,

שבאמת אסור לגרום.

אסור גם גרומה.

אז אם ראייה, למשל, אם מביאים ראייה

שכתוב בגמרא דרשה

מה יהיה הדין

אם אני רואה שהבהמה הולכת תחת התאנה

ומתחילה לאכול פירות

מתחילה לאכול טעינים של שביעית

צריך לעצור אותה או לא צריך לעצור אותה?

איך?

שלמדנו לא לעצור אותה. מה?

לא יודע אבל.

מה? אני לא שומע.

לא לעצור, כי לא מותר ללכות. אז כתוב בגמרא דרשה.

הרי כתוב מפורש בפסוק

והיה שבת הארץ לאכלה ולחיה ולבהמה.

כתוב מפרש בתורה שמותר לבהמה.

אבל מה רואים?

שלולי הדרשה באמת אסור.

כי אם תגיד כמו המערית שאפילו גרומה מותר,

אפילו לעשות איזה גרומה שזה ייפסד, מותר.

אז מה יחי תאסי להגיד שלבהמה אסור,

מה יחי תאסי להגיד שאני צריך למנוע מהבהמה לאכול.

אפילו גרומה מותר להפסיד פירות שביעית.

אז ממילא הם אומרים אז מפה ראיה שגרומה אסור.

אז בגלל שגרומה אסור אז היה מקום

להגיד שאפילו אם אני רואה שהבהמה אוכלת גם לעצור אותה, כמה שמאים מפסוק יודעים

שמותר לתת עליה לאכול.

אבל אם נגיד שאפילו על ידי גרומה מותר להפסיד את הפירון,

אז מה פתאום להגיד שבהמה עשו?

ככה רוצים להעביר ראייה לא כמו אמרית.

איך פוסקים ההלכה למעשה? אני לא מדבר.

אבל הקופונים, זה שני צדדים. יש פה שני צדדים, האם

מותר לגרום הפסד

או אסור לגרום הפסד.

כן, מה שאלו קודם?

אני לא מדבר על זה אם אתה אמר חבר הכנסת החיובי זה בהמה שלך או לא?

אה, יש כזה צד. גם יכול להיות שבהמה שלך זה יותר חמור.

כי כמו שבן אדם חייב

מדין שני ורגל,

אז אולי גם בהמה שלו זה יותר חמור. יכול להיות. ייתכן.

טוב, להיום נעצור כאן את השם.

יישר כוח.

אתה רוצה להחזיר את זה?

כן.

רוצה להחזיר את זה?

אני אעזיר אותם. נסיים, תודה רבה.

יישר כוח.