בס"ד חובות הלבבות - שער הביטחון - יז' פרק ד' {שיעור שבע עשרה} 11-05-2014

אנחנו ממשיכים בשער הבטחון וחוזר על הדבר האחרון שסיימנו בקצרה בלי לפרט:

ומהם שגמול העולם הבא אין אדם ראוי לו במעשהו הטוב בלבד, אך יהיה ראוי מן האלוקים בשני דברים אחר המעשה הטוב. מפה משמע שרבינו בחיי אומר: שעולם הבא לא משיג אותו שום אדם חוץ משני דברים שגורמים שאדם ישיג את העולם הבא, וזה רק אחר המעשה הטוב.

זאת אומרת: אם יש לאדם רק מעשים טובים ואין לו עבירות והוא צדיק והכל טוב ויפה – הוא עדיין לא מקבל עולם הבא, אבל הוא יהיה ראוי מן האלוקים בשני דברים אחר המעשה הטוב, שכמובן יש לו גם מעשים טובים, אז האחד: שיורה בני אדם עבודת הבורא יתעלה, וינהיגם לעשות הטוב, זאת אומרת: הוא מורה לבני אדם, הוא לא מורה רק לעצמו הוא לא עושה רק לעצמו, הוא לא מקיים בעצמו רק, אלא הוא יורה בני אדם עבודת הבורא יתעלה - דהיינו יש לו התחייבות כלפי אחרים גם, וינהיגם לעשות הטוב - דהיינו מה עושים טוב, ואיך נמנעים מרע. ככתוב "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד" - כשם שהכוכבים קיימים לעולם ועד כך הוא יהיה קיים בעולם הבא לעולם ועד. ובמשלי כתוב: "ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב"- הרבה אנשים נמלטים לברוח מחבריהם והם לא זכאים לעולם הבא. זה מה שכתוב: וינהיגם לעשות הטוב -

אז מי שיורה בני אדם עבודת הבורא יתעלה, ינהיגם לעשות הטוב אחרי שהוא עושה מעשים טובים - אדם כזה יזכה לחיי העולם הבא, כאשר יתקבץ למשתדל הזה, גמול הצדקתו את הרבים אל גמול צדקתו שלו, וגמול אמונת לבו וסבלו, הרי הוא מאמין גדול, והוא מאמין מה השם רוצה ממנו ומה תפקידו בעולם, והוא גם מוכן לסבול-  הוא סובל כי מי שמוכיח את הרבים - לא אוהבים אותו כל כך, והוא מוכן לסבול הכל - יהיה אדם זה ראוי לגמול העולם הבא אצל הבורא. זה האדם הודאי- שהוא בן העולם הבא.

והשני שיכול לזכות, מי זה השני שיכול לזכות?  השני זה חסד מאלוקים ונדבה וטובה. כמו שכתוב "ולך אדו-ני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו". מה? מגיע לאדם על מעשים שהוא עשה למה שלא יקבל? אומר אם יקבל זה רק חסד, אם יקבל זה רק חסד, זאת אומרת: מי זוכה? אדם צדיק שהוא בעל חסד, שומר תורה ומצוות, לא עובר עבירות, מושלם! עדיין אין עולם הבא, למה? אם אתה לא מאלה שהורו את דרכי השם לבני אדם, ולא הנהגת אותם בדרך טובה - לא מגיע לך.

אם אתה, תראו את ההרצאה שנתתי במלון ויז'ניץ, שמה דיברתי על הנושא בהרחבה, אבל אם אתה לא כזה אז אתה צריך לחכות לחסד מן האלוקים בנדבה וטובה. ולמה לא ישלם לו כמעשהו? למה זה חסד? והעילה בזה כי אם היה מעשה האדם כחול הים במספר - אפילו היה לו כחול הים במספר לא יהיה שקול, זה לא היה שקול אפילו בטובה אחת מן טובות הבורא יתברך עליו בעולם הזה. כל שכן אם יהיה לו חטא - חטא אחד,

אז מדובר בצדיק שאין לו שום חטא, ושהוא עושה את כל המצוות, ומצוותיו כחול הים, ואף על פי כן עוד לא מגיע לו. רק חסד למה? כי כל מה שהוא עושה לא שקול אפילו בטובה אחת שקיבל מהשם.  ואם ידקדק הבורא עם האדם בתביעת הודאת הטובה, יהיה כל מעשהו נכחד, ונשקע, בקטנה שבטובות הבורא עליו. עכשיו אם הקב"ה ידקדק עם האדם מה צריך לתבוע ממנו? הודאה על הטובה ממה שהוא מקבל כל פעם, אז כתוב: "כל הנשמה תהלל יה הללויה", על נשימה ונשימה צריך להודות להשם, אנחנו עושים את זה? לא עושים אז אם הוא יתבע אותנו על זה? על הודאת הטובה שאנו חייבים לו? אז יהיה כל מעשהו של האדם נכחד, ונשקע, בקטנה שבטובות הבורא עליו.

הרי כל נשימה זה חיים מחדש, ואם הוא ימנע ממך אחת - אבוד. אז על כל אחת צריך להודות בחיים מחדש! נו אז מה שווה כל המצוות שלך?  ומה שיהיה מגמול הבורא לו - אינו מגיע לו על מעשהו, אלא הוא מחסד הבורא עליו.

עכשיו נביא לכם מדברי הרמב"ם שמסביר בהלכות תשובה בפרק תשיעי: כל זה מה אמרנו רק בתור חסד מהבורא, כיוון שמצד הדין לא מגיע לאדם על מעשיו ולכן גם לא נזכר זכר הזה בתורה. כי התורה לא מזכירה רק מה שמגיע לאדם על פי דין.

מה שלא מגיע לאדם על פי דין מה התורה תגיד? מה היא תגיד שהקב"ה נותן חסד? מה הוא התחייב למישהו? היא לא יכולה להבטיח דבר שהוא ברור שהוא על פי דין, על פי דין עושים א' מקבלים ב' נגיד, זה אפשר להבטיח, אם תעשה ככה: "אם בחוקותי תלכו" יהיה ככה אם לא תלכו יהיה ככה, זה אני יכול להבטיח. אבל דבר שהוא גידרו חסד-איך אפשר להבטיח או לא מצד הדין? אז לכן התורה לא ציינה את הנושא הזה,

ועל זה אנחנו מביאים את דברי הרמב"ם להסביר: ומה שהתורה כן מזכירה את השכר של העולם הזה אף על פי ששכר זה לא מגיע לאדם, יש לפרש כמו שכתב הרמב"ם זכרונו לברכה, בהלכות תשובה פרק ט' הלכה א' וזה לשון הרמב"ם: "וזה מה שכתוב בכל התורה כולה אם תשמעו - יגיע לכם כך, ואם לא תשמעו- יקרה לכם כך, וכל אותן הדברים בעולם הזה, כגון: שובע ורעב ומלחמה, ושלום ומלכות ושפלות, וישיבת הארץ וגלות, והצלחת מעשה והפסדו, ושאר כל דברי הברית.

כל אותן הדברים אמת היו ויהיו, וכל זמן שאנו עושים כל מצוות התורה- יגיעו אלינו טובות העולם הזה כולן. ובזמן שאנו עוברים עליהן- תקרנה אותנו הרעות הכתובות.  

חוזר: זה מה שכתוב בתורה: אם תשמעו - יגיע לכם כך, ואם לא תשמעו - יקרה לכם כך, כמו בפרשת בחוקותיי, "אם בחוקותי תלכו- ושכבתם ואין מחריד ונתנה הארץ פריה וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד; וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה, מִן הָאָרֶץ, וְחֶרֶב, לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם ונתנה הארץ פריה והכל .... ואם בחוקותי לא תלכו- והבאתי עליכם שידפון... פרשה הבאה, פרשת "בחוקותי", בקיצור כל מה שהתורה אומרת: שאם תעשו כך יהי לכם כך, ואם לא תעשו יהיה לכם כך. וכל אותן הדברים בעולם הזה, כגון: שובע ורעב- שובע: זה אם תשמעו. רעב: זה אם לא תשמעו. מלחמה ושלום, אם לא תשמעו מלחמה, כן תשמעו - שלום.

וכן הלאה: מלכות ושפלות,וישיבת הארץ וגלות, והצלחת מעשה והפסדו, ושאר כל דברי הברית. כל אותן הדברים אמת היו ויהיו, וכל זמן שאנו עושים כל מצוות התורה- יגיעו אלינו טובות העולם הזה כולן. ובזמן שאנו עוברים עליהן - תקרנה אותנו הרעות הכתובות. זאת אומרת: עושים רצונו כל ההבטחות מתקיימות, לא עושים רצונו באות כל הרעות הכתובות.

כל זה אמת היה ויהיה. ואף על פי כן אין אותן הטובות הן סוף מתן שכרן של המצוות. אל תחשוב שאם יהיה לך פירות ויהיה לך אוכל ויהיה לך שפע, ויהיה לך שלום ויהיה לך שלוה, ויהיה לך מלכות ולא יהיה מלחמות והכל זה-סוף מתן השכר, לא, אל תחשוב כך, אף על פי כן אין אותן הטובות הן סוף מתן שכרן של המצוות.

ולא אותן הרעות הם סוף הנקמה שנוקמים מעובר על כל המצוות. גם על מה שמקבלים את כל העונשים שכתובים מחרידים כן? שהשואה היא רק אחת מהם שמה, כל זה שלא תחשוב שזה סוף הנקמה שנוקמים מעובר על כל המצוות. אלא כך הוא הכרע של הדברים:

"הקב"ה נתן לנו תורה זו עץ חיים היא". "וכל העושה כל הכתוב בה", תקשיבו טוב: וכל העושה כל הכתוב בה, מקיים את כל המצוות, ויודעו דעה גמורה נכונה - זה לא מספיק לעשות כמו תוכי, צריך גם לדעת דעה גמורה נכונה, אז הוא זוכה בה לחיי העולם הבא. ולפי גודל מעשיו ורוב חוכמתו - הוא יזכה. למה הוא יזכה לחיי העולם הבא? לפי גודל מעשיו ורוב חוכמתו - הוא יזכה.

והבטחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש ונהגה בחוכמת תמיד. אתם שומעים מה התנאים? אם נעשה אותה ונקיים את התורה מצוותיה בשמחה ובחכמת נפש ונהגה בחכמת תמיד-שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו לעשותה,

אז הקב"ה אומר: אתה כל כך שמח במצוות שלי ובתורה, ואתה כל כך טוב בנפשך שאתה עושה זאת, אתה נוהג בה חוכמה תמיד? באמת רוצה לעבוד אותי כל כך ככה? אין בעיה: כל מה שעלול למנוע אותך אני יסיר ממך - כגון: חולי -  לא יהיה לך חולי מלחמה - לא יהיה מלחמה רעב - לא יהיה רעב, וכיוצא בהן הכל יסיר ממך, וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידנו לעשות את התורה. לא רק זה, השם יתן לך כלים לעשות את התורה.  כגון: שובע ושלום ריבוי של כסף וזהב, אתם שומעים? כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להם,

אומר: אם אתה עוסק בשלי אני דואג לשלך. כל מה שאתה צריך אני נותן לך, שלא תצטרך לטרוח בענייני הגוף כלל. אלא נשב פנויים! פנויים! ללמוד בחוכמה ולעסוק במצוה, כדי שנזכה לחיי העולם הבא. וכן הוא אומר: לא כל השכר הוא בעולם הזה, כל זה בשביל שתוכל להרבות חיילים לתורה שיהיה לך עולם הבא גדול-זה העיקר, לא פה, לכן, פה זה לא מתן שכרן ולא סוף מתן עונשן אלא זה רק כדי לאפשר להקל עליך שתוכל למלא את המשימה.

וכן הוא אומר בתורה: "אחר שהבטיח בטובות העולם הזה, וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת", צדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת, וכן הודיענו בתורה, שאם נעזוב התורה מדעת, לא באונס, מדעת, ונעסוק בהבלי הזמן, כעניין שנאמר: "וישמן ישורון ויבעט", יש לאדם לעשות עסקים יש לו כסף יש לו זה....  ואומר הי הי, "עכשיו אני ארבה עוד את ממוני", ועל ידי זה "וישמן ישורון ויבעט", מה יקרה איתו?:

שדיין האמת יסיר מן העוזבים את כל טובות העולם הזה, שהן חיזקו ידיהן לבעוט - ומביא עליהם כל הרעות המונעים אותם מלקנות העולם הבא , כדי שיאבדו ברשעם. והוא מה שכתוב בתורה: "תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה ובטוב לבב ברוב כל ועבדת את אויבך אשר ישלחנו השם בך". נמצא: שפירוש כל אותן הברכות והקללות הוא על דרך זו:

כלומר: אם עבדתם את השם בשמחה ושמרתם את דרכו משפיע לכם הברכות האלו ומרחיק הקללות מכם עד שתהיו פנויים להתחכם בתורה ולעסוק בה, כדי שתזכו לחיי העולם הבא. וייטב לך לעולם שכולו טוב, ותאריך ימים לעולם שכולו ארוך, ונמצאתם זוכין לשני העולמות: לחיים טובים בעולם הזה המביאים לחיי העולם הבא, שאם לא יקנה פה חכמה ומעשים טובים - אין לו במה יזכה שנאמר: כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה,

ואם עזבתם את השם ושגיתם במאכל ובמשתה ודומה להם - ומהביא עליכם כל הקללות האלו ומסיר כל הברכות, עד שיכלו ימיכם בבהלה ופחד, ולא יהיה לכם לב פנוי ולא גוף שלם לעשות המצות, כדי שתאבדו מחיי העולם הבא, ונמצא שאבדתם שני עולמות, שבזמן שאדם טרוד בעולם הזה בחולי ובמלחמה ורעבון-אינו מתעסק לא בחכמה ולא במצות שבהן זוכין לחיי העולם הבא".

עד כאן לשון הרמב"ם זכרונו לחיי העולם הבא.

אז זה מה שהוא אמר ומה שהתורה כן מזכירה את שכר העולם הזה, אף על פי שזה שכר, ושכר זה לא מגיע לאדם - אז הוא אומר, אם כל זה וכל מה שכתוב בתורה - אם תשמעו יגיע לכם כך ואם לא תשמעו יקרה אתכם כך - כל אותם הדברים בעולם הזה כגון: שובע ורעב ומלחמה, ושלום ומלכות ושפלות, וישיבת הארץ וגלות, והצלחת מעשה והפסדו, ושאר כל דברי הברית. כל אותן הדברים אמת היו ויהיו, בזמן שאנו עושים כל מצוות התורה- יגיעו אלינו טובות העולם הזה כולן. ובזמן שאנו עוברים עליהן- תקרנה אותנו הרעות הכתובות. ואף על פי כן אין אותן הטובות סוף מתן שכרן של המצוות, ולא אותם הרעות סוף הנקמה שנוקמים העובר על כל המצוות.

הבנתם?

אלא שהקב"ה רוצה שאנחנו נקיים את התורה שיהיה "עץ חיים" ונעשה אותה וכל הכתוב בה, ונדע דעה גמורה ונכונה ונזכה בה לחיי העולם הבא. איך זוכים? לפי גודל המעשים שלנו ולפי רוב החכמה זוכים.

ואז הקב"ה אם רואה שאנחנו שמחים וטובים בלב בתורה ובמצוות ורואה שאנחנו מקיימים אותה ורוצים להגות בה תדיר - יסיר מאתנו כל המונעים: חולי ורעב ומלחמה וכו', ויתן לנו כסף ושלום ומה וכל מה שצריך, העיקר שנוכל להיות פנויים לשבת ולעסוק בחכמה בתורה ובמצוותיה.

טוב או לא טוב? עסקה טובה לא? ואם לא עושים כך כל הקללות שבתורה יחולו על ראשם. כל המונעים בשביל שיפסידו את העולם הבא. לא רצית - עד הסוף! הבנתיוכם? זהו.

אז עכשיו רואים שכדי לזכות לחיי העולם הבא - אה! אומר רבינו בחיי שצריך עוד יותר מזה: צריך להורות את בני אדם את עבודת האלוקים ולהנהיגם בדרך טובה. זה ודאי זוכה לעולם הבא.  "אחרי הצדקתו בהצטרף לצדקו, ואמונת לבו וסבלו – זוכה לחיי העולם הבא", אבל האחרים - גם אם יעשו את התורה וכל המצוות והכול- זה רק חסד מהשם יתברך שישלם להם כי לא יוכלו לשלם אפילו על טובה אחת. ועוד: אם יש לו חטא - ואי ואי ואי ואי.

ועכשיו דבר נוסף: ומהם כי המעשה הטוב. אנחנו לומדים פה, בגמול העולם הזה והעולם הבא, אמרנו שאת הגמול של העולם הבא והעונש לא פירש הנביא משה רבינו מאומה בספרו בעבור כמה פנים:

אז אחד מהדברים אמרנו, שהקב"ה לא גילה משום שזה חסד וחסד זה לא ע"פ דין, אז לכן לא כתוב בספר תורה בדיוק את השכר של העולם הבא. אלא זה נרמז רק "למען ייטב לך והערכת ימים" כמו שאומר הרמב"ם, "למען ייטב לך לעולם שכולו טוב, והארכת ימים לעולם שכולו ארוך.

עכשיו דבר נוסף למה לא מזכיר לנו בדיוק את השכר של העולם הבא ואת ענשו בתור?: כי המעשה הטוב מתחלק לשני חלקים: ממנו נסתר, אין משקיף עליו אלא הבורא בלבד, זאת אומרת: כל מעשה טוב שאנחנו עושים יש את החלק הנסתר ממנו, שאף אחד לא יכול לדעת מה זה, איך אנחנו עושים אותו בפנימיותנו וכו',

אין משקיף עליו זולת הבורא, כמו חובות הלבבות והדומה להם, זאת אומרת: אם כתוב "לא תשנא את אחיך בלבבך"אני יכול לדעת אם הוא שונא או לא שונא?  "לא תיטור לא תיקום" אני יכול לראות? לא יכול לראות זה דבר נסתר.

וממנו נראה על האברים - אבל יש מעשים טובים שהם נראים על האיברים, ואיננו נסתר מן הברואים, ואלה המצות הנראות על האברים כגון: תפילין ציצית, רואים על הבן אדם שהוא מקיים, והבורא יתברך גומל על המעשה הנראה על האברים, בגמול נראה בעולם הזה, וגומל על המעשה הצפון והנסתר, בגמול נסתר והוא גמול העולם הבא.

אז על מה שעושים נראה מקבלים בעולם הנראה, ועל הנסתר בגמול נסתר והוא גמול העולם הבא. ועל כן זכר דוד המלך עליו השלום במלה שמורה על העניין, "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת נגד החוסים בך נגד בני אדם". וכן דרך הענש הנראה והנסתר - כדרך הגמול.  כמו שבגמול על הנראה מקבלים בעולם הזה, ועל הנסתר בעולם הבא- גם בעונש. מה שאדם עושה דברים אסורים בנגלה - יקבל עונש בנגלה, ומה שהוא עושה בנסתר - הוא יקבל בעולם העליון.

מה זה? "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת נגד החוסים בך נגד בני אדם"? זה מתחלק לשתיים: "יראך" הם הדברים שהם בלב, לא יודעים מי יראי שמים ומי לא, זה לא רואים, אז כתוב: מה רב טובך אשר צפנת – ליראיך =  אלה שצפון בלבם היראה צפון להם השכר לעולם הבא, מה רב טובך? כמה הרבה טוב! "צפנת" צפון להם לא עכשיו, צפון להם, למי? ליראיך, איפה היראה? גם היא צפונה, נסתרת - אלה שמור להם שכרם לעולם הבא.

"פעלת" זה פה בנגלה, פעלת לחוסים בך נגד בני אדם: יש כאלה חוסים בקב"ה רק נגד בני אדם, כשהם ליד אנשים אז הם עושים מצוות הכל, מה לא יעשה רואים כולם שלא עשה, אז נגד בני אדם הם עושים, לאלה הוא משלם פה, גמול גמול כן. אז זאת אומרת: דוד המלך אמר את זה בקצרה בפסוק אחד, הבנתיוכם?

והראיה על זה: כי האל יתעלה ערב לעמו על העבודה הנראית על האברים, גמול נראה מהר בעולם הזה, והוא המפורש בפרשת "אם בחוקותי תלכו", וכן ערב להם על העברות הנראות הגלויות ענש נראה מהר בעולם הזה. למה? לפי שאין להמון העם אלא מה שנראה מהמעשים, לא מה שנסתר, וזה שנאמר: "הנסתרות להשם אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם", ואמר הכתוב:"ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא,ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו". כן? זאת אומרת: אם מעלימים עין מן האיש ההוא-אני אשים את פני באיש ההוא ובמשפחתו. מה שאתם רוצים להעלים - אני יגלה.

רואים מפה: למה הקב"ה משלם על הנגלה בעולם הזה ועל הנסתר בעולם העליון? ובאמת כל השכר היה צריך להיות שמור לעולם הבא, ואם אדם לא יראה שום דבר שבן אדם מקבל שכר בכלל- אז הוא היה מתייאש מהעבודה,

אבל על מה הוא יכול כאילו להתייחס? הוא רואה אדם עושה מצוות, נוטל לולב, בונה סוכה, שם תפילין,  הוא רואה שהוא עושה מצוות, אז על הנגלה משלם הקב"ה משהו פה, בשביל שיראו שמקבלים שכר, אבל, אוי ואווי אם ישלם לכל אדם את כל מה שמגיע לו פה מה יישאר לו לעולם הבא? עיקרה השכר זה עולם הבא. אז על הנראה כדי שלא יגידו אנשים יגידו מה זה? איפה זה?

או שיראו עוברים עבירות, עושים עבירות ואחרי זה לא מקבלים שום עונש-אז הם יתמהו! אז הקב"ה ממהר לשלם שכר בעולם הזה ועונש לעוברים, על הדברים הנגלים של שניהם, אבל על הנסתרים בלאו הכי הם לא יודעים שהם עשו, מה יועיל אם תיתן או לא תיתן לא ידעו על מה. אז זה שמור: לצדיקים לעולם הבא, ולרשעים בגיהינום.

אך העבודות והעברות הצפונות בלב, דין גמולם על הבורא יתברך בעולם הזה ובעולם הבא, על כן הניח הספר פרוש גמול העולם הבא. אז העבודות פירושו שאדם שעובד את השם, מי שעובד את השם, ומי שעובר עבירות, והעבירות והעוונות שהם צפונות בלב - דין הגבול בעולם הזה והעולם הבא על ידי הבורא יתברך, ועל כן הניח הספר פירוש גמול העולם הבא. כי איך תוכל לדעת על מה זה ולמה זה, לכן זה נשאר גמול לעולם הבא ועל זה אי אפשר לפרש.

אז אמרנו את בפסוק: "ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא" מפני שעב עבודה זרה בסתר, אז נפשו תיכרת ולא יהיה לו חלק לעולם הבא, אבל אם עבד עבודה זרה בגלוי - ובית הדין נתנו לו עונש סקלה בעולם הזה - אז יש לו חלק לעולם הבא. אז כל דבר שהוא נעלם - העונש יותר חמור לעולם הבא.  כל מה שהוא גלוי העונש יותר קל. הרי שעל הבירות הגלויות השם מעניש בעולם הזה, ועל עבירות הנסתרות- השם מעניש בעולם הבא.

עוד טעם: כי הגמול והעונש הנזכרים בספר, דיבר הנביא בגמול העולם הזה וענשו לאנשי העולם, ומפני שהיה יהושע בן יהוצדק בעולם המלאכים, אמר לו זכריה הנביא: "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה כי זה דרך הייחול וההפחדה שיהיה כראוי לזמן ולמקום ואתה הבן". אז זאת אומרת:, הגמול והעונש שהם נזכרים כן בספר, דיבר הנביא בגמול העולם הזה ועונשו לאנשי העולם, אבל אצל יהושע בן יהוצדק שהוא היה בעולם המלאכים-עליו נאמר: "ונתתי לך מהלכים בן העומדים האלה, שמה בעולם ההוא.

כי זהו דרך הייחול וההפחדה , "הייחול" זה לייחל, תקוה, טובה המיועדת. "והפחדה" זה הצד השני, כי הדרך של ייחול והפחדה- זה כראוי לזמן ולמקום של כל אחד, באיזה זמן הוא נמצא, מה הזמן שהוא פועל ועושה? ומה הוא המקום שבו הוא נמצא?

אז כיוון שהוא היה בעולם המלאכים אמר לו: "ונתתי לך מהלכים בן העומדים האלה" מלאכים נקראים עומדים. ושרפים עומדים לו ממעל. ולכן מדבר אליו במקום שהוא נמצא.

אז אחד הטעמים אמרנו שמשה רבינו השכיר בתורה רק את השכר והעונש לעולם הזה-זה מפני שהוא דיבר אל אנשים שהיו בעולם הזה, אבל, נשמת יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול היתה מופשטת מהגשמיות ועומדך בעולם המלאכים. לכן אמר לו: "ונתתי לך מהלכים בן העומדים האלה.

כי כך מנהג העולם, כי כאשר רוצים להשפיע על מישהו על ידי שמבטיחים לו שכר או מאיימים עליו בעונש-אז מבטיחים לו שכר ומאיימים עליו בעונש בהתאם לזמן ולמקום כדי שהדברים יעשו את הרושם הראוי.

עוד דוגמא למה זה לא כתוב? שגמול העולם הבא אין תכליתו אלא להדבק באלוקים ולהתקרב אל אורו העליון, כמו שכתוב בישעיה הנביא: "והלך לפניך צדקך כבוד יהוה יאספך" ואמר דניאל: "והמשכלים יזהרו כזהר הרקיע, ואמר איוב: לאור באור החיים. ולא יגיע אליו אלא מי שרצה הבורא בו, ורצון הבורא שורש הגמול, כמו שכתוב:"כי רגע באפו חיים ברצונו" הכל תלוי ברצון הבורא, רגע באפו, חיים ברצונו.

ואמר בפרשת "אם בחקותי" רמזים שמורים על הרצון מאלוקים והוא מה שאמר והוא מה שאמר: "ולא תגעל נפשי אתכם", ואמר: "ופניתי אליכם והייתי לכם לאלוקים ואתם תהיו לי לעם".

אז רואים מפה עוד דבר: היות שגמול העולם הבא אין התכלית אלא להידבק באלוקים ולהתקרב אל אורו העליון, כמו שכתוב: "והלך לפניך צדקיך", זאת אומרת: הצדקה שאתה עשית בעולם הזה תלך לפניך אחרי מותך, "וכבוד השם יאספך אליו", הרי שהשכר בעולם הבא ודבקות הנפש בהשם והתקרבותו לאורו העליון.

ונאמר עוד: "והמשכילים יזהירו כזוהר אור הרקיע", זאת אומרת: הם יהיו קרובים ומזוככים כל כך-כזוהר הרקיע. שאין בו גשמיות כלל, ואמר לאור באור החיים- ורק מי שרוצה בו הקב"ה רק מי שהקב"ה רוצה בו יכול להגיע לדבקות ולהתקרבות זו. ומאחר שרצונו זה של הבורא הוא כל היסוד של שכר העולם הבא, כמו שכתוב "כי רגע באפו חיים ברצונו", ומאחר שבפרשת "בחוקותי" נאמרו הפסוקים שיש ללמוד מהם: שכאשר נשמור את התורה אז האלוקים ירצה בנו, כמו שנאמר: "ולא תגעל נפשי אתכם" ונאמר: "ופניתי אליכם, והייתי לכם לאלוקים ואתם תהיו לי לעם", ואם כן שכר העולם הבא-נזכר בתורה, אבל ברמזים, לא בביאור כי הכל תלוי אם רצון הבורא יהיה או לא יהיה-שתדבק בו וכמה.

אז אי אפשר להגדיר את זה בדיוק כי זה תלוי לפי רצון הבורא.

מי שקרא פעם "זוהר תרומה" כתוב שמה: מעלת המחזיר בתשובה עד כמה הקב"ה משתוקק אליו - בכל יום, ובשעת "נפילת אפיים" מבקש את דיוקנו, ומעטרים אותו בכתר מלכות ומכניסים אותו בשבעים עולמות ששום אדם בעולם לא זוכה, ומלווים אותו מלאכי השרת ו.... סיפור סיפור גרנדיוזי.

זאת אומרת: זה בדיוק מה שאמר כאן: מי שמורה את בני אדם את עבודת האלוקים וינהיגם בדרך טובה - הוא בן העולם הבא. מתאים למה שאמרנו עכשיו בהמשך שזה הרצון העליון רוצה בו. "חיים ברצונו", וממלא אם הוא מביא לו את בניו! הוא מחזיר לו את הבנים הביתה! למה שהקב"ה לא יאהב אותו ולא ירצה אותו קרוב אצלו? במציל הראשי, למה שהוא לא ירצה אותו קרוב אליו? מי יש לו עוד כזה שדואג לו כל כך להביא את הבנים שלו בחזרה!

אז לכן זה מובטח לעולם הבא.

רבי חנניה בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר: השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.