אז אדם יכול להיות בעצם למדן עצום ומבין גדול, ויכול להפסיד את הכול בגלל שהוא לא הולך ע"פ ההלכה בדקדוק רב, לא נוטל נטילת ידיים כראוי זה כבר מפסיד גדול, נוגע במקומות המכוסים מפסיד גדול.

עכשיו: מי שמרגיש לדוגמא שהוא הולך לישון, הוא מפסיד גדול מאוד, אז מה נשאר זה כבר לא סגולי זה כבר נקרא מתאבד, למה? מתאבד לדעת, אדם שישן: זה מת נכון? זה נקרא מתאבד לדעת, אז מצווה של תחיית המתים, צריך להעיר אותו שלא ישן ומי שלא יודע: עשינו פה הרבה ברזים: שלוש כאן ועוד שלוש שם ועוד שתיים כאן ועוד שתיים בפנים מספיק ברזים בשביל לשטוף פנים עם מים צוננים ואז מי שרוצה להתעורר מתעורר.

 אייייי. האדמו"ר מצאנז קלויסנבורג היה אומר: מציאות ידועה היא שבעניינים גשמיים מסוגל אדם לעמול יומם ולילה, לשבת על המשאית ולהרים את המנופים ולא תהיה לו שום בעיה, אבל בדברי תורה אחרי שהוא אוכל חמין, הוא מחפש פינה בצד לישון אפילו שמעירים לו עובר קרוב הוא יושן בפנים, כאשר אדם אינו רוצה לעסוק בתורה לא יועילו לו משגיחים וגם איומים, אפילו אם ייסר אב את בנו המסרב לקבל על עצמו עול תורה יועיל הדבר לכול היותר לזמן מועט ואח"כ הוא ישוב לסורו, חסרון הרגשת המתיקות של התורה נעוץ בכך שהוא רחוק ממנה. אולם מי שמקדש ומטהר מחשבותיו מכול פגם וקרוב ברוחו אליה, מסייע לו ה' להרגיש את מתיקות התורה.

 בספר הישר לרבנו תם ובספר חסידים מובא, בתי כנסיות ובתי מדרשות, פרדס הצדיקים ומאסר הרשעים: יויי! שמעתם? יבביי, תשמעו מה כתוב: בתי כנסיות ובתי מדרשות, הם פרדס לצדיקים, אתם יודים מה זה להסתובב בפרדס הפירות הריחות, ומאסר לרשעים!, בהכ"נ ובהמ"ד הוא מאסר לרשעים, הוא מוגבל, כבול, בשביל הרשעים זה מאסר ובשביל הצדיקים זה פרדס.

 כשנמצא רשע בבית המדרש ורוצה ללמוד: אזי באופן טבעי, יויי מה כתוב פה אני לא מאמין, זה לא אני אומר זה האדמו"ר מצאנז מקלויסנבורג, כשנמצא רשע בבית המדרש ורוצה ללמוד, יויי מה שכתוב פה, אני לא מאמין, אזי באופן טבעי נרדם מיד וראשו כבד עליו. זה האדמו"ר מצאנז מקלויסנבורג זה לא אני, כשנמצא רשע בבית המדרש ורוצה ללמוד! מה מי בא בשעות כאלה ללמוד? אזי באופן טבעי נרדם מיד וראשו כבד עליו, על כל צעד ושעל יש לו בטלים כנגדו, וזאת! משום שחוסר הקדושה! והטהרה! מרחיק את האפשרות להרגיש את מתיקות ונועם התורה, ומאידך קדושה וטהרה: ממתקות, ומנעימות, ומענגות! את לימוד התורה על האדם, כיוון שעל ידן הוא מתקרב אליה.

 ואומנם: הקדושה והטהרה שרויות בקרב גדולי ישראל, ומקרבות אותם אל התורה ואהבתה, מעריבות עליהן, ערבות, ואגף כל מכשלות ומחזקות אותם שיוכלו לעמוד בתורה ללא לאות. אתם שומעים?.

 אנשים רואים סרט פששששש. איך הם דרוכים, תנסה להפריע לו: שששששששששש. לא עכשיו, לא עכשיו, שש. הוא רואה סרט איזה דמיון של איזה מפגר מארה"ב שעשה בהוליווד איזה משהו פש.פש.פש. וכולם יו, יו, יו, והתרגשות והתפעלות, והכול חריט עוד שעתיים זה נגמר, הוא עשה את הכסף, ואתה מלאת את ראשך קש ופחמים.

אבל זה שייך לטומאיי, לטומאיי יש לה אינטרס שתהיה ער, אבל כשאתה מגיע למקום של קדושה היא צריכה להרדים אותך, מה פתאום: הרי על כל מילה תקבל תרי"ג תרי"ג תרי"ג, כפול האנשים הנמצאים בשיעור, אז מה פתאום שהיא תיתן לך? תישן מותק אתה עייף תישן מאמי. אייי. זה לא אני אמרתי זה האדמו"ר מקלויזנבורג אמר.

הרב:הרב קורה לבחור בשם יניב: יניב, יניב בא רגע! תקרא מה כתוב פה? כשנמצא רשע בבית המדרש ורוצה ללמוד! אזי באופן טבעי נרדם מיד וראשו כבד עליו.

זה לא אני אמרתי שלא תחשבו שאני מוסיף מילים, אלא המילים של האדמו"ר,

ובכן רבותיי אתם רואים? זה נקרא ע"פ הרב האדמו"ר מצאנז קלויסנבורג רשע. איך מזהים רשעים?: ישנים בבית המדרש, מגיעים זה מאסר לרשעים.

מגיעים: אם התורה היתה מתוקה אז הם היו ערים, אין דבר כזה, היו מחזיקים את העיניים פקוחות בכח, אבל אם השינה יותר מתוקה, המוות נעים {אתם איזה טוב לישון בקבר, סוף סוף לא הולכים לעבודה איייי.}, ועוד אם יש מישהו שמנגן אומר איזה ניגון דברי תורה ברקע: "נפשו בטוב תלין", איייי.

 אומר רבי יוסף חיים זוננפלד, מעולם לא סבלתי ממידת הקנאה כי מעולם לא קנאתי באיש, אף פעם לא עלה על דעתי לקנא בזולת: אין צריך לומר שהוא לא קינא באדם שזכה ביתרונות חומריים כגון: עושר וכבוד וכד'. אלא אפילו באנשים שזכו ליתרונות או הישגים רוחניים לא קינא, ואם אמרו חכמים ז"ל: "קינאת סופרים תרבה חוכמה", זה כדי לטפח מידה זו אמרו, אלא לגלות דרך כיצד להפנות את מידת הקנאה שהיא מוטבעת באדם לאפיקים רוחניים ולנצל אותה לשם שמים, וכוונת חכמים להוכיח: שיכול בן אדם לנצל את כל המידות הרעות בכדי להתחזק בעבודת ה', אבל עדיף מאילו הוא הגבר אשר יתרחק תכלית ריחוק מכול מה שקשור למידה זו מגונה זו שהיא אב הטומאה, הקנאה, לכול המידות הנפסדות, ואם נתחזק בעבודת ה' לימוד התורה, די להתעמק באמירות הטהורות של חכמים ז"ל שמלאים מוסר ותוכחה לאדם, שיתרחק מהבלי העולם ויתקרב לעבודתו יתברך.

 במי אני כן מתקנא אמר רבי חיים זוננפלד? פעם אמר לבני ביתו, אני מתקנא ברבי אריה לייב: מי זה רבי אריה לייב? בעל "שאגת אריה", זצוק"ל ועליו מסופר: שהגיע עת פטירתו והשמועה פשטה בעיר מינץ, שגאון הדור מרה דאתרא שעותיו ספורות התאספו בחדרו חברי בית הדין, פרנסי הקהילה ופרנסי הציבור, הגאון שכב על מיתתו וכוחותיו הולכים וכלים, מידי פעם בפעם, תקשיבו: ביקש מסכת אחרת לעיין בה, גומר לדפדף בה ומבקש אחרת, והנה רמז אחד מפרנסי הקהילה לשמש שהגיש לו את הספרים שבמקום מסכת יעביר לידי המרה דאתרא את הספר "מעבר יבוק" זה ספר שמכונסים בו כל הדינים של: אדם חולה של גוסס, של מת של נפטר, של דינים מה שקורה אחר העולם הזה מה הדינים שדנים וכו', אז שיגיד וידוי ואת התפילות לפני יציאת הנשמה.

 כשהרגיש הגאון שהחליפו לו את המסכת במעבר יבוק, החזיר את זה לשמש באומרו בהארת פנים בעושר עילאי: לא מבעיה של לעבור עבירה ממש לא היה לי זמן, אלא אפילו להרהר על עבירה כל שהיא, לא היה סיפק בידי, כי כל ימי טרוד הייתי במשנתי ובתלמודי, ומתי יכולתי לעשות עבירות. על זה אמר רבי חיים זוננפלד זצ"ל, בוידוי כזה אני מקנא.

אתם שומעים: הביאו לו "מעבר יבוק", שיגיד וידוי לפני שהוא נפטר שמתחרט על כל מה שהוא עשה בחיים וכול מה שלא בסדר ושמצטער וכ"ו וכ"ו שיעשה וידוי, אז הוא החזיר להם את הספר והוא אומר: לא מבעיה של לעבור עבירה ממש לא היה לי זמן, אלא אפילו לערער על עבירה כל שהיא, לא היה סיפק בידי, כי כל ימי הייתי טרוד במשנתי ובתלמודי ומתי יכולתי לעשות עבירות? על מה וידוי? אתם שומעים זה היה הוידוי. נו יש במי לקנא אה? אייייי.

הרב: יש כאלה שמקנים פה אולי, אולי אני סתם אומר בכוונה בשביל לעורר את אלה שמקנים אולי בכאלה שהם מעיזים לישון בפרצוף שלי ככה בפניי וגם היו רוצים אבל ככה לא נעים להם ויש להם עוד קצת דרך ארץ להחזיק מעמד.

 פעם בעת לימוד שיעור הפליג בעל "האבני נזר" מסוכצו'ב בשבחו של רבי עקיבא איגר: שהוא מוסיף מקילוסו כי ניקר הדבר שמעודו לא עבר מחשבתו אפילו נדנוד הרהור רע ח"ו, שמעתם?: האבני נזר", מסוחצו'ב בשעת לימודו שיבח את רבי עקיבא איגר והוסיף שמלימודו ניכר הדבר, שמעודו לא עבר מחשבתו אפילו נדנוד של הרהור רע ח"ו, שמעתם על שליטה כזאת על המח? שלא נכנס כלום, כי ראש שמלא בחוכמה, לא יכול להיכנס בו דבר עבירה. זה נקרא ללמוד בטהרה.

 דרכו בקודש של רבי אלחנן ווסרמן ה.י.ד., היתה לברור את המעות שנותנים בידו עבור "ישיבת ברנוביץ": אישה אחת משארי משפחת גולדינג זו היתה משפחה בניו יורק שגדולי תורה נהגו לשהות בצל קורתה בביקורם בארה"ב, אותה אישה התנדבה ברצון טוב לארגן נשף בנוסח אמריקה, שההכנסות תהיינה מוקדשות לישיבה, הדבר נודע לרבי אלחנן באקראי, כאשר נזדמן לו לראות את הכרטיסים שהכינו עבור משתתפי הנשף ונתבקש לאחל שתשרה עליהם ברכה: שיצא מזה משהו, הוא שאל בתמימות: מה טיבו של נשף נוסח אמריקה? כי כתוב זה נשף נוסח אמריקה, כששחו לו כי מדובר במופע חגיגי ועליז עם מחולות מעורבים ומשתאות, עמד וקרע לגזרים כרטיס אחרי כרטיס, שהוא שואל בעיניים מתחננות: העל אלה יכולים לבנות תורה!? וכאשר באה לפניו האישה המתנדבת וסיפרה בצער איזה סכום גדול היה צפוי להיכנס לישיבה מההכנסות הנשף, חזר על השאלה: נניח שהסכום היה גדול אך כלום היה לבנות בזה תורה?

אפשר מכסף כזה שבא מסירחון כזה לבנות תורה?

 הרב: נו אז עכשיו תגידו לי אתם: מחתונה מעורבת אפשר לבנות בית יהודי? בליל הכלולות בליל הקידושין בשעה שמתפוקקין עוונותיו של אדם והוא חולל במחולות כן, והכול לעיני כולם בפריצות נוראה בתזמורת מקולקלה, בזמרים פסולים וכול הדברים, איך יבנה בית כשר? החפץ חיים אומר שספק גדול שאפשר לברך שבע ברכות לחתן ולכלה, במקום כזה אין שכינה שרויה.

 אז איך אפשר לבנות תורה מכספים שבאים מנשפים כאלה? אז הוא העדיף שלא, ורקע את כל הכרטיסים. היו יכולים להביא הון עתק ולחיות בשקט, לא, המקור הוא לא טוב, ואם המקור לא טוב זה לא טוב.

 הרב: איייי. למה אתם חושבים "שארגון שופר" הצליח יותר מהרבה ארגונים אחרים? למה? ובכסף קטן של תפרנים, תפרנים אנשים שאין להם כלום, איך זה יכול להיות? כי הוא לא לקח פרוטה מהציונים, יכולנו לקחת מיליונים, מיליונים כל שנה, אבל זה בא ממקור טמא, איייי.

 כשנשאל בהזדמנות אחרת שאלה דומה השיב רבי אלחנן וסרמן: מקרא מלא הוא בתורתנו "ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך", אם רוצים בקרבת אלוקים, הרי זה

רק בלא ערוות דבר, אם רוצים בערוות דבר! זה בהכרח קשור בסילוק השכינה. ז"א: אתה מעדיף ערוות דבר משכינה.

ואיך יכולים להעלות על הדעת צירוף משונה כזה?: דוחקים את רגלי השכינה כדי להחזיק ישיבה של תורה, עושים נשף פסול, בשביל להחזיק ישיבה, איך אפשר?.

 ובהזדמנות אחרת כשנכנס אל ביתו של נדבן מסוים, הוא הבחין שמשחקים שם בקלפים, ביקשו הנוכחים להציע לו את הרווחים של המשחק שעמדו בו לטובת הישיבה, והוא סירב: "אני לא זקוק למעות כאלה", אז העירו לו: הלו במקום פלוני נטלתם התחלחל רבי אלחנן וקרא: האומנם!, ומיד הלך וביקש הלוואה מידית כי את הסכומים שקיבל נהג לשלוח ללא דיחוי "לברנוביץ", ונחפז להשיב את התרומה שקיבל מאותו בית, אינני מקבל מעות שנרווחו במשחקי קובייה.

 באחת הימים הראו לו מכרים כרטיס כניסה לנשף עם משחקי קלפים, שמחירו דולר אחד ורשום עליו שהתמורה מוקדשת למפעל של מעות חיתין, שאלו אותו כיעלה ויבוא זה הדולר לפני פמליה של מעלה איך ידונו עליו?: האם בתורה מצווה של צדקה למעות חיתין, או בתורת עבירה של המשחק בקוביה? נתחייך רבי אלחנן והשיב: מי יודע אם דולר כזה יבוא בכלל בפני פמליה של מעלה?, איייי.

טהרה טהרה, צריך טהרה. צריך ללמוד בטהרה.

 פעם שח רבי לייב ציוויג המנהל האדמיניסטרטיבי של מדרש גבוה הוא שח לרבי אהרן קוטלר, גדול הדור של אמריקה: שהוא שמע שאומרים בשם האדמו"ר בעל "השפת אמת" מגור: אם ראית אברך לומד בהתמדה ותורתו אינה מתקיימת בידו, יתכן שחותנו המסמיכו אל שולחנו גרם לו, אם את כספו לא הרוויח בכשרות.

בכסף לא כשר אין התורה מתקיימת!

אז השיב לו רב אהרן קוטלר: אמת! יש מקור בזה בירושלמי והזוהר הקדוש.

 אתם שומעים: החותן לקח את החתן סמך אותו על שולחנו X שנים, אתה תלמד על חשבוני אתה רק תעסוק בתורה, בסדר, אברך מצוין למדן שקדן כל המעלות ולא מצליח בלימודו, תורה לא מתקיימת בידו, מה הסיבה אומר בעל "השפת אמת": הוא אומר כנראה שהכסף של החותם לא הושג בכשרות, ובכסף לא כשר אין התורה מתקיימת, והרב אהרן קוטלר חתם על זה ואמר שזו אמת לאמיתה שזה כתוב בירושלמי ובזוהר הקדוש.

 באירוח דברים אלה מופיע בספר "אגרא דפירקא", לרבי צבי אלימלך מדינוב, אמר האדמו"ר מרימינוב: על מה שאנו רואים שהילדים הולכים בקטנותם הולכים לבית רבם ומתמידים בלימוד תורתם ומתפללים בכוונה, ואח"כ כשהם גודלים ומתהפכים ח"ו ומבטלים תורה ותפילה, מאין התהווה זה?: הוא אומר בגלל שאבותיהם האכילו אותם ממון גזל, שסיגלו ע"י משא ומתן שאינו באמונה.

 אתם שומעים מה זה?: עכשיו תחשבו אנשים שהולכים לחתונה ולא מעניין אותם באיזה השגחה הבשר והעופות ואוכלים והעיקר שיש מה לאכול, נו איך יצא מזה משהו? אם הוא מטמא את עצמו במאכלים מסופקים? מה איכפת לו העיקר הבטן מלאה, עכשיו הוא שבע וחושב שהוא ילך ללמוד ויבין, איזה יבין? הוא הולך לישון, מה קרה?.

רבותיי!, צריך להבין: שצריך טהרה בשביל ללמוד תורה.

 אייי. אנשים לא מבינים אפילו מה לומדים פה, אתם יודעים עכשיו אנחנו לומדים מפתחות וכלים איך לזכות לתורה, מי שנרדם בשעה כזאת מאבד מפתח רציני שאם הוא לא ידע אותו, הוא יכול להגיע בחיים שלו למצב אפילו שהוא יפרוש מהעבודה והכול וישב ללמוד, ובסוף הוא לא ישיג אורחות חיים. למה? כי הוא לא יודע. והנה

אנחנו לומדים פה מה הם הדברים שמונעים מן האדם להשיג תורה. דברים שהוא לא חלם אפילו.

מה אני לא מבין: אם אני אוכל על שולחן של חותני והכול בכשרות והכול, ואומר כן, יש גם כשרות של הבשר והעוף, כן יפה, אבל יש גם את הכשרות של הכסף שקנה את העוף, וזה היה בכשרות? אם זה לא היה בכשרות אז זה ידפוק לך את הראש כמו שאומרים, ולא תוכל ללמוד תורה כמו שצריך, ותלמד, ותקבל שכר על הלימוד, אבל השאלה: האם היא תתקיים בידך? אתה תעלה עם זה? אתה תתקדש? זאת הבעיה, שאנשים לא יודעים מה העצות שמקבלים פה.

 במסגרת מסעו לארה"ב לגיוס כספים אמרנו איייייי. עבור הישיבה בברנוביץ,

{מי נסע? הרב שואל הקהל, מי אמר? יפה מאוד יש בן אדם מקשיב},

במסגרת מסעו לארה"ב לגיוס כספים עבור ישיבתו בברנוביץ בשנת תרח"צ, התארח רבי אלחנן ווסרמן א.י.ד.א. כל ימי שהותו בניו-יורק אצל משפחת גולדינג, באשר תמיד התארחו גדולי תורה וצדיקים, נהגו לשהות בצל קורתה בביקורם בארה"ב, אתם זוכירם את משפחת גולדינג? אלא שרצו לעשות את הנשף ולתת את הכול לצדקה לישיבה, וכשבאו אליו הוא קרע את הכרטיסים, אז הוא היה שמה, ויהודי כשר בשם רבי שרגא בלוק, התנדב להיות הנהג שלו באותו מסע, יום אחד נכנס לבית משפחת גולדינג וסיפר בהתרגשות רבה: גילוי שכינה ראיתי היום!!.

מה קרה?: נסעתי במכונית עם רבי אלחנן שאינו מסתכל מחוץ לארבע אמותיו, ואיננו מכיר את ניו-יורק, אך הנה נזדמן לנו לעבור ביעף את ה- 24 סטריט, {ST.24 ^TH}

איזור ידוע לשמצה בניו-יורק כמרכז הבידור הקלוקל, ופתאום התעוותו פניו של רבי אלחנן כמי שהקישו נחש וזעק ופנה אליי: "צחנה עולה באפי להיכן אתם מוליכים אותי! הלו כאן הטומאה בוקעת ועולה!" ולא יכול היה להירגע עד שיצאנו מ-24 סטריט, שמעתם?.

בהמשך הנסיעה חקר ודרש מיפי המלווה מה טיבו של הרחוב הזה ומדוע הבאיש?:

אז המלווה הסביר: זו היא התופת, כאן בוערת האש של הגיהינום של העם האמריקני, כאן מחמם את הבריות לדבר עבירה, רבי אלחנן שקע בהרהורים לשעה קלה, פניו הרצינו עוד יותר, ובסוף הפליט קצרות: "נשגב מבינתי איך בעיר זו עצמה יש מציאות ללמוד תורה וללמדה?", אחרי שיש בעיר הזאת כזאת טומאה, איך אפשר בכלל ללמוד תורה וללמד. זה נשגב מבינתי, אתם שומעים מה זאת הקדושה.

 פעם עבר הסבא מקלם בלוויית חתנו רבי צבי ברוידה: דרך אחת העיירות כשעברו בשוק ראו יהודי אחד שסוחב תבן בעגלה של נוכרי, הסבא התעצב מאוד על ליבו על המקרה הזה ופניו היו נפולות כל היום, חתנו חשב שאינו בקו הבריאות ולא שאל מאומה,

לעת ערב שראה שרוחו טרם שווה אליו שאל סיבת הדבר, הסבא תמה על שאלתו ואמר:

איך אפשר לחיות במנוחה אם רואים כה הרבה חטא בעולם.

מה הוא ראה?: יהודי שסוחב תבן מעגלה של נוכרי, אומר: איך אפשר לחיות במנוחה אם רואים כה הרבה חטא בעולם.