"הלחם שמים" אומר: זה היעבץ: כמו שנאמר: "מתלמידי יותר מכולן", מתלמידים מתוך שאין הם שלמים בחוכמה עדיין, וגם להראות כוחם שגם להם לבב "ואוזן מילין תבחן", הם מפלפלין הן באמת הן בשקר, בשיבוש, בחימום ובחריפות יתר, מאוד מן החברים שהם שלמים בחוכמה ויודעים וע"י כך גם הרב מתחדד שעומד כל מקום טעות בתלמידים "שאין אדם עומד דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן", שע"י השגיאה מתבררת האמת, שכול דבר נודע באיבקו, הרע מבחין את הטוב וכן האמת ע"י השקר, ומפני שתלמידים הטעות והשיבוש מצוי בהם, גם הספקות והדעות מתרבות בריבוי התלמידים, עי"ז הרב מוציא תעלומות לאור אמת.

אז היעבץ הולך בכך שהפלפול הוא כמעט בלבול, שאצל התלמידים מעורב אמת ושקר יחדיו ומתוך זה הרב צריך ליתן דעתו כדי ליישב את הדברים וליישב את הדברים על מתכונתם.

"ברוח חיים" מביא: על פי רוב לא ימצא בדבריהם דבר אבל ע"י קושייתם יפלפל ויתרץ, וממלא: "רב השמעתא", כמאמרם: "ומתלמידי יותר מכולם". אז הנה גם פה הולכים בקו של היעבץ, כי ע"פ רוב לא ימצא בדבריהם של התלמידים דבר, ע"פ רוב לא לגמרי, אבל ע"י הקושיות שהם אומרים ומקשים אז הרב מפלפל בעניין ומתרץ, ואז ממלא ההלכה מתרווחת ולומדים עוד צדדים עוד מבטים על בסוגיה שלומדים, וע"ז נאמר: "מתלמידי יותר מכולם".

"והתפארת ישראל" אומר כעין זה: שע"י השאלות והתשובות שביניהן ממלא "רב השמעתא" וגם עי"ז יתעורר לכמה דברים חדשים.

עד פה זה ההגדרות ועכשיו אנחנו ניכנס לכמה מעשים.

בהקדמה אומר לסיפרו רבי מרדכי אפשטיין ראש ישיבת סלובדקה חברון, על גודל מעלת וחשיבות העיון והבנת לימוד התורה כתנאי לידיעת התורה באמת:

עכשיו תקשיבו טוב זה קטע חשוב מאוד:

בהקדמה לספרו עומד רבי מרדכי אפשטיין ראש ישיבת סלובדקה חברון, על גודל מעלת וחשיבות העיון, והבנת לימוד התורה, כתנאי לידיעת התורה באמת. כדי לדעת תורה באמת צריך להבין את חשיבות בלימוד בעיון, ולהבין את מה שלומדים.

ואלה דבריו: יש לימוד ויש לימוווווד.

מצינו שאמרו חכמים ז"ל "בקידושין" מט': תלמיד ששואלין אותו דבר הלכה, במסכת אחת, ואפילו "ממסכת כלה", שזו מסכת קטנה שתיים וחצי דפים, ויודע להשיב, נקרא: "תלמיד חכם", שמעתם?

עוד פעם: תלמיד ששואלין אותו דבר הלכה, במסכת אחת, ואפילו "ממסכת כלה", חתן וכלה כן, ויודע להשיב, נקרא: "תלמיד חכם".

כנגד זה אמרו "בברכות" מז': כי רמי בר חמא לא רצה לצרף אחד לזימון, שלמד: "ספרא וספריי, והלכתא", בחושבו אותו לעם הארץ, יען: שלא שימש תלמידי חכמים.

כמה המרחק גדול: זה למד מסכת אחת שתיים וחצי עמודים ונקרא תלמיד חכם, והוא היה מצרף אותו לזימון.

וזה למד כל הש"ס ונקרא עם הארץ!, איך זה?.

יען כי ידיעת התורה לא בקיעות צורת הסברים, אך עיקר הידיעה היא סברת והבנת הדברים!. כמאמר חכמים ז"ל "בברכות": "אגרא דשמעתא סברא".

אם אחד בקי בהלכה אחת, ואינו יודע סברת והרגש הדברים, לא נוכל לומר כי חסר לו מקצת הדבר, אך כל הדבר חסר לו!, כי עיקר הדבר הוא סברת הדבר!, זה לא תוכי, ועי"ז ע"י הסברה, מתהפכים הדינים היוצאים מן הקצה אל הקצה!.

אז מי שבקי אפילו במסכת אחת אבל בקי פירושו שהוא יודע את כל הסברות וכול דבר ודבר שנאמר, זה נקרא תלמיד חכם, אבל מי שיידע אפילו את כל הש"ס אבל לא מבין לא את הסברות ולא מעיין ולא ידע כלום, הוא רק יודע מלמעלה צורת הדברים, הוא לומד דף היומי, נו, זה לא מצרף אותו רמי בר חמא לזימון, הוא אומר זה עם הארץ.

לא שאין לימוד תורה זה נחשב כלום, אבל בשביל להיקרא תלמיד חכם צריך להבין את הדברים בהסברתם בהבנה עמוקה, כי אחרת הדברים ישתנו מעניין לעניין ומן הקצה אל הקצה.

על כן שפטו חכמים ז"ל: כי אחת מהדברים שבהם התורה נקנית הוא "פלפול התלמידים", שבלי פלפול התלמידים אי אפשר ללמוד התורה, וכאשר בזמן הש"ס היה הגמרא מפתח להבין דברי המשניות, ובלא הגמרא היה עם הארץ במשניות, כי בלי הגמרא שפותחת את

המשניות בן אדם שהיה יודע רק משניות היה עם הארץ.

כן בזמננו שנתמעטו הלבבות ונתקטנו המוחות ודברי הגמרא הם לנו כספר החתום יותר ממה שהיה הספר החתום לפני שהיו בעלי הגמרא, ולא עוד אלא דברי הראשונים הם לנו!, כמשניות וכספר חתום, ורק ע"י פלפול התלמידים ומשא ומתן גדול אז נוכל לרדת לעומק דבריהם ולקנות: "אגרא דשמעתא סברא".

דבר זה ידוע לכול ולכול אשר יודע ומבין ערך הבנת הדברים, יודע כמה ידיעות צריך ליגע, עד שיאירו עינינו להבין את הסברות של הראשונים: לרשב"א והר"ן.

ועל כן רק ע"י פלפול התלמידים פלפול כזה שיהיה רק בנוי לקנות ידיעה ותמצית הדברים, ולהבין הסברא הנכונה!, לא פלפול שיהיה בנוי לומר דבר חריפות, שזה רחוק מנקודת האמת, אך פלפול שיהיה בנוי להתקרב ל- "אגרא דשמעתא סברא", ופלפול שהורו לנו רבותינו "הקצות, והנתיבות", שעליהם נוכל לומר: הם החזירו התורה מפלפולם, והם האירו לנו את הדרך איך להתנהג בפלפול אשר בנוי שיהיה כולו על אדני השכל וישרות הסברא, ע"י פלפול כזה יש לקנות את ידיעת התורה, ופלפולים מהסוג הזה תודה לאל יש בישיבות הקדושות.

וכאשר המליצו חכמים ז"ל שתלמידי חכמים נקראים" "הולכי על דרך שיחו", שכול שיחם התורה ומשאם ומתנם של בני ישיבה רק בדברי תורה, ויגעים הם ביגיעה רבה ועצומה להבין ולהשכיל, ועי"ז עולים ומצליחים המה, והרבה גדולי תורה יוצאים ממנם בכול עת, תודה תודה לאל.

והנה אם הארכנו לבאר עיקר ונחיצות פלפול התלמידים כי הוא עיקר ידיעת תורתנו הקדושה, עם כל זה כל מבין יבין: כי בפלפול לבד לא באים אל הקודש, כי יש אשר הוא מפולפל וחריף ויודע ליישב ולפרק וליישב בסברה ישרה, אך בלי בקיעות לא תועיל לו כלל ידיעתו, על כגון דא אמרו "בירושלמי בסנהדרין", אמר רבי: תלמיד היה לרבי מאיר והיה מטהר השרץ ומטמאה, מאה פעמים.

אמר רבי יעקב בר דסאי: "ההוא תלמידה קטוע מתורה דסיני": פירוש לעניות דעתי: הוא היה חריף ומפולפל אבל הוא קטוע מהתורה, קטוע מתורה מסיני, היה מפולפל בפני עצמו לא מצורף לתורה, היה חסר לו בקיעות התורה.

יש סיני ויש עוקר הרים: אשר קראוהו ז"ל "בהוריות יד' דרב יוסף סיני על בקיעותו: והדה תלמידה היה קטוע מתורה דסיני, הוא רק מפולפל בפני עצמו, וטוב להיות מפולפל על התורה היינו: שמזה מבקיעות וגם מזה מפלפול התלמידים בסברא ישרה אל יניח ידו, ואז יהיה מחובר ודבוק לתורה ולהר סיני.

ובדוק, כי טוב מאוד העצה ייעוצה כי תכף אשר יוכל ללמוד גמרא ותוספות בעצמו אז יקבע לו שני לימודים:

1. אחד גמרא עם תוספות בעיון, וחצי היום ילמד גמרא בלי תוייספייס. רק לחזור להיות בקי היטב.

2. ושעה אחת ביום יקבע ללמוד "קצות" עם חבר בגילו שיש לו שכל ישר, ובזה בע"ה

יצליח הרבה.

זה לאלה שהגיעו לדרגה כזאת שיכולים להתפלפל ברוך ה' בתורה ויש להם את היסודות איתנים, או שלומדים מפי רבנים חשובים שבאמת בקיעים בנושאים האלה.

אבל לבד אדם לא יוכל להגיע לזה בוודאי רק אחרי כמה שנים שיוכל לשבת ברצינות לשבת אז הוא יוכל להגיע.

אבל זה לא כמו שאנחנו קוראים זה צ'יק צ'אק כן, לקרא זה לא בעיה אבל להגיע לזה צריך דרגה אחר דרגה, אבל אסור אף פעם להתייאש כי עוד לא התחלת אז מה אתה מתייאש? זה כמו שמגיע לעבודה הוא כבר מזיע, עוד לא התחיל כבר מזיע, יש לך ממחטה? מה עשית? כלום, כבר מזיע.

 רואה את זה הר גבוה זה לא הר, מטר ועוד מטר ועוד מטר, מטר לעלות בהר זה לא קשה נכון? מטר זה קשה? זה לא קשה, גם בהר זה לא קשה, אח"כ זה רק עוד מטר, רק מטר, אתה עייף? תעצור, אח"כ עוד פעם מטר, מטר ועוד מטר ועוד מטר, ועוד מטר ועוד מטר, ככה עולים בהר לאט לאט, מטר ועוד מטר ועוד מטר, לא את כל ההר לעלות! מה פתאום!, מה פתאום!, אל תפחד לא עולים להר!, עולים רק מטר, מטר אתה יכול? בא נעלה, מטר אח"כ עוד מטר זה הכול, פתאום אתה מסתכל למטה: יווווו איזה מדרון!, איך הגענו לפה, כן זה מטר ועוד מטר ועוד מטר.

 רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.