הרב דניאל ציגלמן שיעור בין מנחה לערבית 28-04-14

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

כן,

ערב טוב.

כולכם בטח יודעים שיש בפרשת כי תבוא

ישנם דברי אורחיים הקדוש

שמאוד מאוד חשובים ויסודיים,

חשוב מאוד לדעת אותם.

אורחיים הקדוש מדבר על הפסוק

ושמחת בכל הטוב

אז מה זה כל הטוב?

מה טוב?

אומר אורחיים הקדוש

ירמוס במאמר בכל הטוב אלא תוירו

זו הכוונה התורה הקדושה.

למה נקרא כל הטוב?

כמו שכתוב בחז״ל בפרקי אבות ואין טוב אלא תורה שאם היו בני אדם מרגישים במתיקות

וערבות

טוב התורה

אם אנשים היו פעם מרגישים את המתיקות

כמה זה טעים

ללמוד תורה

היו משתגעים

אומר אורחיים היו משתגעים ומתלהטים אחריה

ולא ייחשב בעיניהם לא עולם כסף וזהב למאומה

כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם

אומר אורחיים הקדוש

שמה שכתוב שמחת בכל הטוב

טוב זה התורה כי התורה כוללת כל הטובות

וזה בוודאי שהתורה זה דברים עמוקים מאוד בשכל האדם

שאנחנו צריכים להבין אותם.

בכל זאת לכאורה אפשר לדייק כאן בדברי אור החיים הקדוש

שהוא לא דיבר כאן על השכל שזה ודאי כמובן

אבל הוא לא דיבר כאן על עניינים של שכל ושל חוכמה.

אור החיים הקדוש מדבר

על הרגשה

אם היו בני אדם מרגישים במתיקות ועריבות

זאת אומרת שאור החיים אומר כאן

שיש לתורה מתיקות ועריבות שאפשר להרגיש את זה

לאו דווקא על השכל כרגע הוא מדבר

אלא הוא מדבר על עריבות שבן אדם יכול להרגיש את זה ברגשות שלו

ובאמת הדבר הזה מבואר בכמה וכמה מקומות

כידוע בספר בהקדמה של יגלי טל

יגלי טל

לבן אבנינזר

אז הוא מסביר שם בהקדמה

שיש אנשים שהם טועים

הם חושבים שמי שלומד

והוא מתענג מהלימוד הוא נהנה מהלימוד

אין זה לימוד תורה כל כך לשמה

בסך הכל הוא נהנה

אז אם הוא נהנה אז חסר פה בלשמה

אז אם בן אדם רוצה להיות במדרגה מאוד גבוהה

שלשמה הטהור הטהור אז שלא ייהנה

אומר העגליתא זה טעות

אדרבא כי זהו עיקר מצוות לימוד התורה

להיות שש

ושמח

ומתענג בלימודו

ואז דברי תורה נבלעין בדמו זה הלשון שלו זה נבלע בדמו

הוא זוכר את הכל והכל פשוט מאוד זה היה חלק ממנו

בזכות זה שהוא מתענג בלימודו

ומאחר שנהנה מדברי תורה הוא נעשה דבוך לתורה

כך אומר העגליתא רק מה

הוא מודה שאם אחד לא חושב בכלל

שזה מצווה אלא הוא חושב רק עכשיו אני הולך ליהנות

אני מודה זה באמת חיסרון רק מה גם על זה חז״ל אמרו

לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות שלא לשמה

שמתוך לשמה יבוא לשמה זה לא פסול

זה לאט לאט אי אפשר לקפוץ ישר למדרגה הכי גבוהה קודם כל יתחיל במדרגה

לאט לאט קודם כל יתחיל לא לשמה אחר כך יגיע ללשמה

אבל מי שמכוון לשם מצווה

וגם בדרך הוא גם מתענג בלימודו

הרי זה לימוד לשמה וכולו קודש

כי גם התענוג מצווה

זה החידוש ממש

המילים האלה גם התענוג מצווה זה מתאים אחד

שהיינו מבינים

לכאורה אחד

שאוכל לכבוד שבת אז אומרים לו ודאי זה מצווה לאכול לכבוד שבת

וגם התענוג מצווה מותר לך גם ליהנות

פה אבנין עזר מדבר על לימוד התורה

על לימוד התורה הוא אומר גם מי שמתענג בלימוד

אז זה עצמו מצווה

אז כתוב כאן יסוד עצום כתוב כאן יסוד

שבלימוד התורה יש תענוגים

והתענוגים האלה זה חלק מהמצווה

ומי שחושב שזה משהו חיסרון אז הוא טועה

ידוע מאוד ידוע מה יעשה עם החזון איש, החזון איש פעם בבית שלו היה כזה קצת כמו בית מדרש

אז ישבו שם הבחורים ולמדו

והוא ראה שהם קצת מתרפים בלימוד

אז הוא בא ואמר להם דברים ממש נשגבים וזה מאוד חשוב לדעת מה שהוא אמר להם

רשמו את זה ופעם פרסמו את זה ככה הדביקו את זה בכל הישיבות את הנוסח הזה

וכמובן שהחזון איש דיבר מתוך הניסיון

מתוך הרגשה שלו

אז הוא אמר ככה

כמה גדולה היא נעימות התורה ואי אפשר להשיג את זה ולהגיע לזה

בסדר מדברים פה כל הזמן על נעימות ותענוגים

נו אני פותח ספר ואני לא מרגיש שום דבר

אז הוא אומר לך זה לא כל כך פשוט

אי אפשר להשיג את זה

ולהגיע לזה רק אחר שקידה

צריכים שקידה כמובן כל אחד לפי הכוחות שלו

אבל מה הוא אומר?

קודם כל תתחיל משלוש שעות זאת אומרת אתה צריך להתחיל קודם כל רבע שעה אחר כך עשרים דקות שעה שעה-שעתיים

אבל את המדרגות הנשגבות

אותן תקבל אחרי שלוש שעות

שלוש שעות או ארבע שעות ברציפות בלי הפסק

אז מגיעים לנעימות התורה

בלי זה אי אפשר אפילו לצייר מה יהיה הרוחניות הזאת מי שלא לומד ברציפות כמה שעות

ובכלל אפילו נסביר לו הוא לא יבין מה שמסבירים

וקל וחומר אחר חמש שעות

כמה רוממות יש

יזמימי למה החזון איש התכוון להגיד להם ככה בדרך אגב איך אפשר למי שיש לו את האפשרות הזאת להפסיק

את הרציפות או להפסיד בידיים נועם כזה?

הוא אומר החזון איש למשל

אחד רוצה להרתיח מים

רוצה לבשל מרק או להרתיח כוס קפה

אז הוא שם את הסיר על האש

אחר דקה זה מתחמם הופ הוא מוריד

מחכה עוד פעם שם עוד פעם מוריד

עוד פעם שם עוד פעם מוריד

אחר כך הוא שואל אותנו מה זה הקומקום הזה מקולקל הוא אף פעם לא רותח

אז מה נגיד לו תודה רבה אתה כל פעם מפסיק

אתה צריך שזה ירתח ברציפות

אם זה יתחמם ברציפות בסוף יגיע לנקודת הרתיחה אבל אם אתה כל פעם מוריד

אז זה אף פעם לא ירתח לך

אז מה אתה משאירים את הקומקום?

יזמין אומר לך חזון איש אותו דבר פה אתה רוצה להגיע לרוחניות

לעומק לתענוגים

אז אתה צריך ללמוד ברציפות אם אתה לא לומד ברציפות אתה כל פעם מוריד את ההגדרה מהאש

אז אתה אף פעם לא מגיע לנקודה

טוב ארבע שעות זה עוד כל אחד מבין וזה דרך כלל בישיבה לומדים תשע עד אחד

חמש שעות זה כבר מסמית כזה מיוחד

עכשיו מתחיל מדרגות של החזון איש

ואחר שש שעות של לימוד

שוכח האדם מכל העולם וענייניו מבטיח לנו החזון איש

שאחרי שש שעות שבן אדם לומד

הוא שוכח מכל העולם הגשמי

מתחיל להרגיש רוחני

ממילא מה קורה לו? הוא מתדבק בדברים רוחניים

ואחר שבע שעות

האדם מרגיש קרוב לקדוש ברוך הוא

שזה השיא זה השפיץ להרגיש קרוב לקדוש ברוך הוא

ואין לו מהנאת העולם כלום

עכשיו יגידו לו בוא נעשה מנגל וכל זה סליחה שאני אומר בבית כנסת

אבל כל הדברים האלה זה בכלל לא מדבר אליו

כי הוא כולו דבוק לקדוש ברוך הוא

ואחר שמונה שעות

אפילו לא נופלת בליבו מחשבה של תאוות וחומריות

וכולו משתוקק לאלוקיו

ומתמלא שמחה

ואחר תשע שעות

כולו קדוש למעלה למעלה

ואחר עשר שעות, טוב, איך זה נשאר להגיד מה קורה אחרי עשר שעות?

עין לא ראתה אין לתאר ואין מילים לבטא את מצבו ורגשותיו

כך אומר החזון אישי, אחרי עשר שעות אני אפילו לא יכול להסביר לכם איך שזה

לא יכול אפילו לתאר

לא יכול להעביר ציור איך מרגישים אחרי עשר שעות

אז ממילא רואים מכל הדברים האלה

אנחנו רואים

שפה לא מדובר

על דברים של שכל ועל דברים של עולם הבא שזה גם נכון כמובן

בשביל ללמוד תורה צריכים להפעיל את השכל ולעמול

וכמובן מי שלומד תורה יקבל שכר עצום מהקדוש ברוך הוא, אין לא ראתה אלוקים זה לא שכל

אבל עכשיו מדברים על עוד נקודה

מדברים על נקודה שבן אדם נהנה כאן בעולם הזה

בן אדם שלומד תורה באמת

הוא נהנה כאן בעולם הזה, יש לו הנאות

וזה לא כמו שחושבים, אה טוב איזה אחד

מסתגר לו שמה, ומה הוא מפסיד?

את כל הזה אנחנו הולכים לכנרת וכל זה

גם מי שלומד תורה יש לו הנאות ותכף נראה שאולי אפילו יותר מאחרים

אז אחרי שאנחנו מבינים שיש פה נקודה שבתורה ובמצוות יש הנאה כאן בעולם הזה

אפשר להבין מזה עוד

סוגיה מאוד מעניינת במסכת סנהדרין.

במסכת סנהדרין בפרק חלק,

אז כולם מכירים את ההתחלה.

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם ולשום ארץ.

אבל לצערנו הרב יש המשך.

השם ירחם, יש המשך ואלו שאין להם.

אז כמובן אנחנו צריכים להתרכז בחיובי, נקווה שנשתדל שנגיע,

אבל צריכים לזכור שיש אלו שאין להם רחמנא ליצלן

אז יש שם בפרק הזה מדברים על כל מיני סוגי אנשים שאין להם חלק לעולם הבא

ובין היתר אומרת המשנה שיש שלושה מלכים וארבעה

אדיוטות שאיבדו את החלק שלהם לעולם הבא.

למשל המלך מנשה,

זה כתוב על בלעם,

אנשים מהסוג הזה. אז רחמנא ליצלן

הם איבדו את החלק שלהם לעולם הבא.

ככה כתוב במשנה.

אז רבשי, הוא למד את כל הש״ס, כמובן כל הש״ס זה רבשי,

אז כשהוא הגיע למשנה הזאת בשיעור

אז הוא אמר

טוב נאחוז פה ומחר אנחנו נדבר על החברים שלנו.

זאת אומרת הוא רצה לדבר על המשנה הבאה,

המשנה הבאה מדברת על שלושה מלכים

שאיבדו את החלק שלהם

לעולם הבא רחמנא ליצלן

אז הוא אמר מחר נמשיך לדבר על החברים שלנו, ככה הוא אמר

למה הוא קורא לנו חברים שלנו

שהיו תלמידי חכמים כמותנו ולצערנו הרב הם נעבדו אבל הם היו תלמידי חכמים.

צריכים לדעת שזה אומנם בתנ״ך כשבן אדם באופן שטחי הוא קורא

אז הוא רואה כל מיני דברים נוראיים עבודה זרה ושפיכות דמים אבל צריכים לדעת שהם היו תלמידי חכמים רק הם טעו כמו שנראה בהמשך את ההסבר

הם טעו היה להם טעות

אבל מלכתחילה היו תלמידי חכמים כמובן ממנשה היה בן של חזקיהו המלך

חזקיהו המלך

תקע חרב בבית המדרש ואמר מי שלא יבוא ללמוד ייהרג בחרב זו

ולא מצאו מדן ועד באר שבע תינוק ותינוקת

שלא היו בקיאים בהלכות טומאה וטהרה

לא היה שום עם הארץ בעם ישראל

אז ודאי מה את הבן שלו הוא לא שלח לחדר ודאי ולישיבה קטנה ישיבה גדולה כולל הכל

מה שצריך

אז ודאי שהוא היה תלמיד כוכן גדול

אז אומר הרב ראשי אם מחר נדבר על החברים שלנו

טוב

אחר כך אחרי כמה שעות של יגיעה בתורה והמצוות והכל אז רב ראשי הלך לישון גם רב ראשי הלך לישון כך כתוב

בחלום הגיע אליו

מנשה המלך

המלך מנשה הגיע לרב ראשי בחלום עד כדי כך

והוא אמר

שהוא נעלב

לכאורה ככה משמע הוא נעלב מה הוא נעלב?

מה זאת אומרת אתה קורא לי חבר שלך

כך אומר מנשה המלך

מה פתאום אני חבר שלך?

אני לא הייתי אומר כזה משפט אפילו אבל בגמורה כתוב

מה זה אני חבר שלך או חבר של אבא שלך שאתה קורא לי חברים?

כך הוא אמר

טוב נו ומה ההוכחה?

מה ההוכחה שהוא במדרגה יותר מרבשי?

הוא אומר אני אעשה לך מבחן אני רוצה לשאול אותך שאלה

באורח חיים משנה ברורה שאלה הכי פשוטה

תגיד לי איך צריכים לברך המואצי

ברכה המואצי לחם מן הארץ מה פה השאלה?

השאלה היא שבזמנם

איך היו אופים לחם היה תנור כזה בצורה נגיד כמו כוס ענקית

ולמטה גחלים

ולוקחים בצק שטוח

ומדביקים אותו על הדפנות של התנור

משהו יוצא מזה משהו כמו פיתה כזו בסוג כזה דבר

עכשיו הגחלים למטה

והתנור גם כן חם אז כשאנחנו מדביקים את הבצק

אז הבצק נאפה מהגחלים שלמטה אז יוצא הצד הזה שפונה לגחלים

הוא נאפה יותר מהר מאשר הבצק שבפנים כי הוא לא חשוף לגחלים

וגם הצד שדבוק לתנור הוא גם מתחמם כי התנור מתחמם

התנור נשוי מחרס למשל אז הוא גם מתחמם אז הוא נאפה מצד של התנור מהצד של הגחלים

ומה שבפנים הוא הכי פחות נאפה,

כי מה שבפנים אין לו אש כל כך קרוב.

עכשיו, יש שאלה,

כשאחד מברך המואצי, כן, איך אנחנו עושים? אנחנו חותכים טיפה,

מברכים המואצי, ואחר כך

לוקחים את החתיכה ואוכלים.

אז השאלה היא, איזה צד של הלחם

צריכים לקחת אחרי שבירכו המואצי, איזה חתיכה מהלחם לוקחים ושמים בפה?

והאמת היא,

בינינו אני אומר, שעד היום זה ספק בהלכה.

למה?

בגלל שלכאורה יש פה שתי דדים,

זה נאפה חם מהתנור ונאפה מהגחלים,

אז זו שאלה. אבל קרופונים, הנושא הוא כאן

איזה חלק לקחת.

עכשיו, בזמננו גם כן זה לא כל כך נוהג,

בגלל שבזמננו הכל השתנה, עופים את הלחם בצורה אחרת,

ופחות או יותר זה נאפה בצורה אחידה. רק יוצא מן הכלל, אם יש איזה פגם,

אז יש בפנים לפעמים כזה בצק,

אבל בדרך כלל זה נאפה בצורה אחידה, אז לכן בזמננו לא כל כך נוגע.

אבל בזמנם, כשהטכנולוגיה של האפייה הייתה בצורה אחרת,

אז למילא הייתה שאלה,

אחרי שבן אדם בירך ברכת המוציא,

איזה חלק מהלחם הוא יאכל?

אז למילא שואל אותו מנשה המלך, שואלת רב אשי,

אחרי שאתה מברך המוציא,

אז איזה חלק מהלחם אתה לוקח ואתה אוכל?

אומר לו רב אשי, אני לא יודע.

באמת, שאלה

שאני לא יודעת תשובה.

אז אמר לו מנשה המלך,

אתה לא יודע אפילו איך מברכים ברכת המוציא ואתה קורא לי חבר שלך?

ככה הטענה של מנשה המלך.

באמת?

הוא שאלת לו שאלה שלא היה לו תשובה.

אז הוא אמר לו, אמר לו רב אשי, בהנדתו,

לא צריכים להישבר, בסדר, אני לא יודע.

עכשיו למדתי דבר חדש.

בוא, תלמד אותי. אני לא יודע. תלמד אותי.

ולא רק זה,

אלא שאני אגיד את הדבר הזה בשמך.

מחר בשיעור אני אספר לכולם שמנשה המלך הגיעה אלי בחלום

ושאלתי את השאלה ולא ידעתי תשובה.

הוא לימד אותי הלכה שצריכים לברך כך וכך ואני אלמד את כולם ואני אגיד את זה בשמך. כדאי לך.

כדאי לך ללמד אותי, מחר אני אגיד את זה לכולם.

הישיבה של עם ישראל, הישיבה של רב אשי,

כל התלמידי החכמים שכותבים את השאס.

אז הוא אמר לו,

מהיכן דקרם בשולהם? מה הכוונה?

איפה שנאפה הכי טוב.

זאת אומרת שהעניין הוא שיש בפעם שהלחם של פעם היה חלק נאפה יותר טוב,

חלק נאפה פחות טוב.

איזמלה אחרי שמברכים ברכת המוציא צריכים לקחת מהחלק שנאפה הכי טוב ואותו לטעום ראשון.

ככה מנשה המלך לימד את רבשי.

טוב,

אמרנו שהלוך למעשה לא באו עדיין מאיפה זה נאפה יותר טוב, מהצד של הגחלים או מהצד של התנור.

אבל הקופונים הכיוון הוא מובן,

שצריכים,

אחרי שמברכים ברכת המוציא צריכים לאכול חלק מהלחם שנאפה הכי טוב.

עכשיו אחרי כל זה שואל אותו רבשי

תאמר לי ומאחד יחמיסו כולי איי מאחר ואתם כאלה חכמים

אתה היית כזה חכם גם בחיים, כן? בעולם הבא הרי אין התקדמות אי-אפשר ללמוד משהו חדש.

מה שיש לך בעולם הזה זה יש לך.

איזמלה אם מנשה מגיע אליו עם דברים כאלה סימן שהוא לא למד את זה בעולם הבא הוא למד את זה כשהיה חי.

איזיוצא שכשהוא היה חי הוא ידע כל כך טוב דברים אפילו שרבשי לא יודע.

איזמלה אם ככה אומר לו רבשי אם ככה הייתם חכמים אז איך עבדתם עבוד אזורי אני לא מבין.

איך זה יכול להיות שעבדו עבוד אזורי בזמנך?

אמר לו רבשי דבר נורא אמר לו מנשה המלך דבר נורא הוא אמר לו

אם אתה היית בדור שלי אז אתה יודע מה אתה היית עושה היית מקפל את הגלימה שלך את הפרק או אני לא יודע מה קוראים לבגד הזה

היית מקפל אותו למעלה והיית רץ אחרי עבוד אזורי

זאת אומרת מה הוא התכוון להגיד

שהיה כזה יצר אורח חזק

שלא היה שייך לעמוד בזה כמו שהיה מצד אחד

כתוב זה לעומת זה ברא אלוקים אז הקדוש ברוך הוא נתן מצד אחד חוכמה גדולה לחכמים

מצד שני אז הקדוש ברוך הוא נותן ניסיון שקול

היה יצר רע מאוד גדול

עכשיו בדור הזה אתה אומר מה זה עבודה זרה כי אין את היצר הרע הזה

אין את היצר הרע הזה אז אתה לא מבין איך טעו אבל בזמנם היה כזה יצר רע חזק

אז לכן זה גרם להם את הטעות שהיה להם

אז עד כאן זה לשון הגמרא זאת אומרת שהרב אשי

קרא למנשה המלך חבר,

ומנשה המלך בא בטענות מה פתאום אתה קורא לחבר,

והוא הסביר לו

שזה ההבדל, ובאמת אז רבש התפלא מה קרה כאן,

והוא ענה לו תשובה לצרה,

ובאמת כתוב אחר כך רבש למחרת שהוא פתח את השיעור,

אז הוא אמר בואו נלמד על רבותינו,

לא על חברים שלנו אלא על שהם רבותינו, הם מלמדים אותנו,

הוא הרב שלי, הוא לא חבר שלי,

הוא רב שלי.

אז פה יש פה כמה שאלות שאנחנו צריכים להבין.

בספר אמו לפיתי לוסכו,

אז הרב שטיימן מסביר שלכאורה לא מובן.

רבש היה ודאי תלמיד חוכם. כתוב בגמרא מה זה נקרא תלמיד חוכם?

תלמיד חוכם זה נקרא מי ששואלים אותו דבר בכל מקום בש״ס ויודע להשיב.

אפילו מסכת קאלה.

אז ודאי שרבש...

היה תלמיד חכם גדול, מי הנרוצה גדול מרבשי? כל מה שיש לנו היום, תלמוד בבלי,

זה רבי ניב רבשי.

אז ודאי שרבשי היה תלמיד חכם גדול מאוד, שידע הכל הכל הכל.

אז איך בדיוק

מנשה המלך ידע שאת ההלכה הזאת הוא לא יודע?

יש כל כך הרבה הלכות. לא שאל אותו לא על יבמות,

ולא על קודשים,

ולא על נגעים,

אלא דווקא את השאלה הזאת הוא שאל אותו.

איך הוא ידע שרבשי גם לא ידע את זה?

ועוד דבר,

שרבשי, הרי מה הוא אמר? הוא אמר בהתחלה, מחר נלמוד על חברים שלנו. למה אתה קורא להם חברים?

שהם היו גם כן תלמידי חכמים.

זאת אומרת, רבשי ידע מראש שהם היו תלמידי חכמים.

זה לא היה חידוש בשבילו,

שבזמן מנשה המלך היו תלמידי חכמים.

אז מה קרה עכשיו, אחרי שהוא ענה לו את התשובה שהוא ענה לו?

פה רבשי התפעל.

מאחר שהייתם חכמים כאלה, איך הגעתם לעבודה זרה?

למה עד עכשיו גם ידעת את זה?

ועד עכשיו גם אמרנו,

רבש אמר שהם תלמידי חכמים כמותנו,

ולא היה קשה לו איך הגיעו לעבודה זרה.

למה דווקא אחרי המשא ומתן עם מנשה המלך,

פתאום נהיה לו קושייה איך יכול להיות שעבדתם בעבודה זרה?

אז התשובה היא ככה,

שהכלל הוא שכל בן אדם,

מה שמאוד מעניין אותו

ומה שמעסיק אותו,

אז בזה הוא משתדל לברר ולדעת הכל הכל הכל הכל הכל.

כמו שלמשל, דוגמה מאוד פשוטה.

יש בן אדם, אני לא מגנה אף אחד, חס ושלום, כולם צדיקים,

אבל יש לפעמים בעל מכולת.

אז אתה בא ואומר, בוא נלמד משהו, תבוא לשיעור, וככה.

אני, קשה לי, אני לא יכול,

אין לי כישרונות,

אין לי זה.

טוב, מה אפשר לעשות?

אחר כך שואלים אותו כמה עולה מרגרינה,

טק-טק, חמש שקל, כמה עולה זה, כמה עולה זה, כמה עולה, הכול הוא יודע בעל פה.

את כל המחירים של כל המצרכים בחנות הוא יודע בעל פה.

יש 100-200 דברים,

100-200 מוצרים שיש לו בחנות.

את כל המחירים הוא יודע.

איך פתאום עכשיו הוא נהיה כישרוניק על זה שהוא זוכר את כל המחירים של כל הדברים, עם האגורות, 5.25 ו-6.36, הכול, הכול, הכול הוא יודע.

איך זה?

התשובה היא, זה מעניין אותו.

זה מעניין אותו.

ברגע שזה מעניין אותו,

אז ממילא הוא כבר משקיע בזה את הכול,

וממילא הוא יכול לדעת ויכול להגיע.

אז כל דבר שבן-אדם מעניין אותו,

אז ממילא הוא יגיע לזה.

עכשיו,

מנשה המלך שואל את רבשי,

תגיד לי, מה הדין לגבי ברכה?

אז זה לא רק נקודה,

כמו שאומרים, ידיעה יבשה.

ידיעה יבשה, צריכים לעשות כך וכך.

צריכים לברך המוציא לחם מן הארץ, ידיעה בעלמא.

אלא לא, רבשי שאל אותו פה נקודה אחרת לגמרי.

הוא שאל אותו,

אם אתה באמת במדרגה,

שמעניין אותך תורה ומצוות,

אבל לא רק מעניין אותך,

אלא הכוונה, אתה רוצה כל דבר לעשות כמה שיותר יהיה כבוד שמיים.

כל דבר, מה שאתה עושה, כל דבר אתה חושב,

איך יצא יותר כבוד שמיים? איך יצא יותר קידוש השם ממה שאני עושה?

אם באמת בן-אדם חי כל הזמן, חדור בכוונה הזאת ובמחשבה הזאת,

אז אתה מעצמך, היית צריך להתעורר ולחשוב.

כשאני מברך מוציא לחם מן הארץ,

איך אני עושה שיהיה יותר כבוד שמיים.

אז היית צריך לחשוב על זה.

או, אז מאיזה חלק אני אקח מעליכם?

את החלק שנאפה פחות טוב?

את החלק שנאפה יותר טוב? מאיפה?

ואתה, הרב ואשי, לא ענית לי.

באמת הסתפקתי בזה,

אבל לא הגעתי להכרעה הלכתית.

אם היית עונה לי ככה שחשבתי על זה אבל אני לא יודע,

אז לא היו לו טענות.

בסדר, אתה לא יודע דבר אחד?

לא סוף העולם.

תלמיד חוכם זה לא נקרא שהוא לא יודע משהו אחד.

אבל הטענה של מראשי המלך הייתה הרבה יותר עמוקה.

מזה שאתה בכלל לא הסתפקת בזה ואף פעם אפילו לא חשבת על זה,

סימן שלא השקעת מחשבה מספיק

כמה,

איך אני אעשה שיהיה כמה שיותר כבוד שמיים מהמעשים שלי.

כמה,

איך אני אעשה שאני אברך ברכה המוציא לחם מן הארץ ויהיה בזה כמה שיותר כבוד שמיים. לא חשבת על זה.

אז אם לא חשבת על זה בכלל אז סימן שאתה מדרגה אחרת לגמרי מאיתנו.

אנחנו כל הזמן חשבנו איך לעשות כמה יותר כבוד שמיים.

ולא רק זה, גם בסוף הגענו למסקנה שצריכים לברך מהחלק שפוי הכי טוב.

אז אם אילן אנחנו מדרגה אחרת לגמרי, אתה לא יכול לקרוא לי חבר שלך.

זאת אומרת, כמובן, מה רבשי? אנחנו לא יכולים לדבר על רבשי.

רבשי ודאי המדרגה גבוהה מאוד.

אנחנו לא מדברים מי אנחנו.

רק הכוונה היא כלפי ההשוואה הזאת.

כלפי המדרגה שמנשה המלך דרש השלמות

שמנשה המלך היה אוחז שם אז כלפי זה הוא אמר רבשי אתה פחות.

אתה המדרגה פחות מאיתנו.

אבל כמובן

אז אלקרופונים אומר לו מנשה המלך

זה לא סתם שאני תפסתי אותך איזה ידיעה אחת שאתה לא יודע אלא מזה שאתה בכלל לא חשבת על זה זה מראה שאתה בכלל

לא חושב מספיק כמוני כמו המנשה לגבי העניין הזה איך לעשות כמה שיותר כבוד שמיים.

זו הייתה הטענה.

איזה מילא אחרי שרבשי שמע את זה אז הוא תכף מייד התעורר לשאול

אז אם אתם כאלה חכמים איך הגעתם לעבודה זרה?

זאת אומרת שעד עכשיו, כמו שאלנו,

עד עכשיו הוא גם ידע שהם תלמידי חכמים ולמה זה לא היה קשה לו? איך הגיעו לעבודה זרה?

רק אחרי שהוא דיבר עם מנשה המלך,

רק אז הוא התחיל לחשוב על הקושייה הזאת,

איך יכול להיות שעבדתם עבודה זרה?

מה קרה? מה השתנה?

התשובה היא שהוא שמע פה ממנשה המלח שהוא לא היה סתם תלמיד חכם רגיל,

שזה גם כן מדרגה גבוהה,

אלא שהוא חשב כל הזמן איך לעשות כבוד שמיים,

עד כדי כך שאפילו בברכת המוציא הוא גם כן חשב כל הזמן איך אני אעשה כמה שיותר כבוד שמיים.

הוא כזה מדרגה גבוהה?

אז זה באמת פלא איך מזה מגיעים לעבודה זרה?

בן אדם שכל הזמן דבוק בהשם וכל הזמן חושב מחשבות,

איך אני אעשה כמה שיותר כבוד שמיים?

איך קרה כזה דבר שהתהפך הגלגל, רחמנא רצלן, והגיע לעבודה זרה?

ועד כדי כך שכתוב בנביא שמילא ירושלים דם נקי מפה אל פה ואיבד את החלק שלו לעולם הבא? איך יכול להיות?

איך יכול להיות שהוא הגיע לכזה מצב ממצב שהוא דבוק כל כך בקדוש ברוך הוא, שכל הזמן חשב איך אני עושה יותר כבוד שמיים?

רק אז אברהם התעורר לשאול אותו.

אז אם אילו הוא שאל אותו איך הגעתם לזה אז הוא אמר היה גם יצר הרע.

מצד אחד

היינו במדרגה מאוד גבוהה בכבוד שמיים ומצד שני הקדוש ברוך הוא עושה ניסיון והיה גם יצר הרע מאוד חזק לעבודה זרה וטעו, נכשלו.

אז זה התחדש כאן.

אבל באמת החידוש הגדול שהיצר הרע הזה התגבר אפילו על בן אדם כזה שהוא כל הזמן חושב איך אני עושה כמה שיותר כבוד שמיים?

אז לפי מה שאנחנו דיברנו מקודם אז אפשר אולי להוסיף עוד נקודה.

כמו שדיברנו מה העניין של זה לברך את המועצים ממקום שנעפה יותר טוב?

מה יש אם זו נעפה יותר טוב?

אלא לכאורה דבר פשוט גשמי פשוט מאוד איפה נעפה יותר טוב יותר טעים איפה שהבצק לא נעפה כמו שצריך אז זה בצק כזה לח זה פחות טעים איפה שנעפה יותר טוב זה יותר טעים זאת אומרת שבעצם ההלכה הזאת

שמנשה המלך לימד את רב אשי ורב אשי לימד אותנו

הוא אומר לנו

במילים אחרות שאתה צריך לברך המועצי ממקום הכי טעים זה הנקודה.

אז מילא מה העניין באמת שיהיה יותר טעים?

מה העניין בזה?

נו ואם זה טעים?

מה העניין בזה? אז לכאורה לפי מה שאנחנו דיברנו קודם אולי אפשר להגיד ככה

שבאמת ברגע שבן אדם מברך המוציא לחם מן הארץ ולוקח את החלק הטעים

בזה הוא מראה

שמי שעובד את השם

וניהנה כאן הנאה גשמית, כאן, בעולם הזה.

חוץ מכל הדברים מה שדיברנו העולם הבא. חוץ מזה

נדבר עכשיו על נקודה אחרת.

בן אדם נהנה הנאה עצומה כאן, בעולם הזה.

כמו שדיברנו שיש לו ערבות ומתיקות ושמחת התורה וכל המצוות שהוא עושה וכל הברכות שהוא מברך וכל התפילות שהוא מתפלל הוא נהנה כאן,

בעולם הזה.

וזה לאפוקי מלב הטועים, שיש לצערנו כאלה שחושבים

שמי שהוא,

איך הם קוראים לנו?

צול, אם ימצאו לנו שם, צול.

אני אומר כן, נכון, אבל מה? צדיק וטוב לו.

הפירוש של ראשי תיבות זה צדיק וטוב לו,

וההוא, אני אומר לו, רול.

מה זה רול?

רשע ורע לו.

אז הוא רשע ורע לו גם כאן,

וגם תרתי גיהנה יהיה לו, רחמון ורצלן.

אבל אני מדבר עכשיו על העולם הזה.

בעולם הזה, נכון, הוא נהנה, הוא אומר לי, אני הולך, אני אוכל, אני זה, בתי מלון.

נכון, אבל זה הנאות, אבל זה הנאות פשוטות, גשמיות.

מאשר אם כן מישהו עובד השם והוא מגיע לכל המדרגות שדיברנו אז הוא נהנה הנאות רוחניות.

אבל לא רק זה שזה משהו כזה מופשט, אלא

הנאה גשמית מדבר רוחני.

אז מילא מישהו עובד השם ומישהו באמת משתדל,

אז הוא רודף הנאות עוד יותר מהם.

רק מה ההבדל?

ההבדל שבסופו של דבר, אחרי כל הרדיפה, יש להם הנאות קטנות.

אבל אנחנו,

אנחנו מקבלים בסופו של דבר הנאות הרבה יותר הרבה יותר גדולות.

אבל אני לא מדבר על דברים מופשטים אלא כאן, כאן, בעולם הזה.

בן אדם שהוא באמת מגיע למדרגות שדיברנו,

אז הוא נהנה כאן, בעולם הזה, הנאה הכי גדולה שיש בעולם.

וזה עצמו שאנחנו מדגישים כשאנחנו מברכים על מוצי ואחר כך אוכלים מהחלק הכי טעים אז ממילא אנחנו מראים שמי שעושה רצון השם אז הוא נהנה כאן בעולם הזה וזה עצמו כבוד שמיים וקידוש השם הכי גדול מה הראייה?

הראייה כתוב ברמב״ם

בפרק ה' מיסודי התורה הוא מסביר מה זה נקרא קידוש השם במייסים יש קידוש השם

שחמונו לצד אחד מכריחים אותו והוא עומד בניסיון זה עוד נקודה

אבל מה זה כל בן אדם כל אחד מאתנו בעזרת השם יכול לעשות קידוש השם יום-יום

מקיים מצוות עשה דאורייתא של קידוש השם?

איך?

הרמב״ם שם מדבר על הגמרא במסכת יומא בדף פ״ו אומרת הגמרא

אבל בן אדם שמשאו ומתנו באמונה ודיבורו בנחת עם הבריות

אז ממילא מה הבריות אומרים עליו?

אשרי לפלוני שלמד תורה אשרי לאביו שלימדו תורה

אשרי רבו אשר לימדו תורה

פלוני שלמד תורה ראיתם כמה נאים דרכיו ומתוקנים מעשיו?

ועל זה הכתוב אומר ישראל אשר בך אתפר.

זאת אומרת שמי שיושב ולומד ואחר כך הרי מי שנמצא בשוק הוא לא יודע עד כמה הוא למדן וכמה הדברים הוא חידש היום בסדר

הוא רואה איך הוא מתנהג בעולם

אז אם הוא מדבר בנחת עם הבריות ומשאו ומתנו באמונה

אז ממילא אז האנשים אומרים או הנה אני רואה שמי שלומד תורה באמת הוא מרוויח

עכשיו

חוץ מזה שהם אומרים את זה

אשרי פלוני שלימדו תורה מה השלב הבא?

אם הם באמת אומרים ככה אז הם אומרים נו אז בואי גם אני אלמד

ואפילו שנגיד האיש הזה הוא כבר מבוגר אז הוא אומר לכל הפחות נשלח את הבן שלי לישיבה

אז ממילא זה הקידוש השם הכי גדול שבן-אדם יכול לעשות מצוות עשה מדאורייתא של קידוש השם כל יום

בזה שהוא מתנהג באמונה ובנחת עם הבריות אז הוא עושה קידוש השם גדול ומה קידוש השם וחוץ מזה חוץ מעצם המעלה

על-ידי זה אנשים מקלסים אותו ואוהבים אותו ומתאווים למעשיו אומר הרמב״ם אז אנשים אחרים גם רוצים ככה

ככה זה טבע האדם ברגע שהוא רואה משהו טוב הוא רוצה גם אני אז בן-אדם שפל רואה אותו יפה אז הוא אומר אני גם רוצה

הבן-אדם שקצת יותר מעלה אז הוא רואה שמישהו מתנהג יפה הוא אומר אני גם רוצה ככה

אז ממילא אנשים אומר הרמב״ם מתאווים למעשיו

אחרי שהוא הגיע למדרגה הזאת שאנשים אחרים מתאווים למעשיו

מעשים טובים אז הרי זה קידש את השם אומר הרמב״ם

אז ממילא רואים שמה קידוש השם מתי זה נקרא כבוד שמיים

כשגורמים לאנשים אחרים להתאוות לעבודת השם

אז דרך אחת אתה עושה שאתה מתנהג יפה אז גם אנשים אחרים רוצים לחקות אותך בקו׳

אבל יש עוד דרך.

ברגע שאנחנו מברכים על הפת במקום הכי יפה,

אז אנחנו מראים לכולם שעבודת השם יש לה מתיקות וערבות ושמחה ונעימות כאן בעולם הזה.

איזה מילא אנשים אומרים, או, אז גם אני רוצה כזה דבר, אני גם רוצה להרגיש נעים ושהכול יהיה לי שמח וטוב וערב.

איזה מילא זה עצמו קידוש השם הכי גדול שיש,

שעל ידי זה אנשים משבחים לעבודת השם.

איזה מילא,

לפי מה שדיברנו עכשיו, בעזרת השם,

שכולנו נצליח לעשות קידוש השם

עד שיגיע היום

שמים נהיה מכסים, בעזרת השם.