הרב דניאל ציגלמן שיעור בין מנחה לערבית 27/04/14

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ארבעה

ערב טוב

יש מאמר חז״ל ידוע שכולם מכירים

אבל אנחנו רוצים היום בעזרת השם קצת יותר להרחיב את הנושא הזה

אומרים חז״ל

מן התיילה מן הנביאים ומן הכסובים

מהשם אישה לאיש

הנושא הזה מופיע במסכת מועד קטן דף יח

עמוד ב

כתוב במשנה ככה כתוב במשנה

ואלו כותבים במועד זאת אומרת בדרך כלל אסור לכתוב בכל המועד

אבל יש דברים שחז״ל התירו לכתוב

כמו כל המלאכות שהתירו משום דבר עבד

וכדומה

אז אחד הדברים כתוב קידושי נשים

קידושי נשים מותר לכתוב בכל המועד

אז הגמור אומרת אחר כך

עומר שמואל

מותר לארס אישה בחולו של מועד

מותר לעשות אירוסין

בחול המועד זאת אומרת זה לא כמו שבזמננו שאירוסין זה רק

משהו

לא כל כך מחייב ואחר כך עושים את החתונה שעושים קידושין וחופה ביחד

בזמן הגמרא היו קודם כל עושים קידושין

ואחרי איזה חצי שנה או שנה אז היו עושים נישואין

אז הכוונת הגמרא שמותר לקדש אישה

בחול המועד

למה?

אומר שמואל

שמא יקדמנו אחר

אז בגלל שהוא חושש שמישהו אחר

יקדים אותו אז לכן התירו לו לקדש אישה בחול המועד

אז אומרת הגמרא

אז אם ככה יש לנו ראיה מהמשנה

למה ששמואל אמר כי הרי כתוב במפורש במשנה

שכותבים קידושי נשים במועד

אז הנה מה אתה כותב אתה כותב שטר

כי הרי אפשר לקדש אישה גם על ידי שטר היום לא נרגמים את זה אבל מעיקר הדין אפשר לקדש אישה

גם על ידי שטר,

אז ממילא הכוונה היא שמותר לכתוב שטר של קידושין בחול המועד. אז הנה יש לנו ראיה לשמואל שמותר לקדש את האישה.

דוחה הגמרא לא.

אולי זה משהו אחר. אולי הכוונה שזה שטרי פסיקתא.

זאת אומרת מה שהיום אנחנו עושים תנועים.

אז הם מסכמים כל אחד מה הוא ייתן,

כמה מיליונים הוא ישלם.

אז ממילא הדבר הזה אולי מה שמותר לכתוב.

אבל למעשה אחר כך הגמרא מביאה ברייתא שכתוב מפורש

מארסין

אבל לא עושים סעודת תירוסין.

זאת אומרת שיש לנו ראיה מפורשת בגמרא

שמותר לקדש אישה בחול המועד.

וככה גם נפסק בשולחן אורך,

בלי שום חולק,

שמותר לקדש אישה בחול המועד.

אז לכאורה מה הסיבה?

לכאורה הסיבה נשארה, כמו שכתוב בגמרא, שמא יקדמנו האחר.

עכשיו הגמרא שואלת שאלה עצומה.

איך אתה יכול להגיד שיש חשש שמקדמנו האחר?

היה כתוב

עומר רב יהודה ומשמואל, בכל יום ויום

בת קול יוצאת ואומרת.

כל יום ויום מי שיש לו אוזניים

אז הוא שומע בת קול.

כשהבת קול כל הזמן אומרת בת פלוני לפלוני,

שדה פלוני לפלוני.

זאת אומרת כל הזמן יש הכרזה בשמיים מי יתחתן עם מי.

זו גזירה מהשמיים.

יזמין מה שייך להגיד

אני מהר מהר אעשה אירוסין שמא יקדמנו האחר.

מה פתאום יקדמנו האחר?

זה גזירה מהשמיים הכל כבר נגזר.

אלא אומרת הגמרא שמא יקדמנו האחר ברחמים.

זאת אומרת הוא יתפלל.

אולי מישהו אחר יתפלל מאוד חזק.

שואלת השאלה מה זה יעזור להתפלל מאוד חזק?

הרי כבר נגזר מהשמיים מי יהיה החתן

או יותר נכון מי יהיה השוור.

הלשון של הגמרא כתוב בת פלוני לפלוני. זאת אומרת זה נגזר מי יהיה החותן ומי יהיה החתן.

לאו דווקא האישה.

על כל פנים השאלה שלנו איך יכול להיות שעל ידי תפילה אפשר לבטל גזירה מהשמיים.

אז באמת הראשונים מדברים על זה. אז תוספות הראש אומר שלפעמים זה עת רצון.

אנחנו לא יכולים לדעת. לפעמים יש עת רצון. הקדוש ברוך הוא מאוד רוצה לקבל את התפילה והתפילה מבטלת את הגזירה.

והריטווה אומר שהזכות מבטל הגזירה והכוכב בשעת המולד.

מתי שהוא נולד היה משהו אחד, אבל אחר כך על ידי התפילה והזכויות

אז אפשר בכל זאת לבטל.

אומרת הגמרא יש ראיה לזה.

ייתכן שיש כזה מושג שיקדמנו אחר.

איך?

היה סיפור כזה מעניין.

היה יהודי אחד שהתפלל בבית כנסת

וכנראה שמרוב התלהבות שהוא התפלל אז הוא התפלל קצת בקול אולי.

ואז רובה שמע אותו מה הוא אומר בתפילה שלו.

אז כנראה שבשומע תפילה או איפה שהוא בחר את המקום להתפלל

אז הוא אמר

שהוא רוצה להתחתן עם איזה אישה מסוימת.

הוא אמר ככה תזדמן לי פלניטה איזה אישה מסוימת הוא רוצה להתחתן דווקא איתה.

ככה הוא התפלל.

טוב רובה אמר לו אחר כך מסתמך אחרי שהוא סיים אז הוא אמר לו תשמע לא כדאי לך להתפלל ככה.

למה?

כי אם היא ראויה לך אז ככה זה יהיה, לא צריך להתפלל, ממילא זה יהיה ככה

ואם לא אז כפרת, כתוב בגמרא, אות ב' ה',

אז השאלה מה זה הכוונה או שזה קיצור בשם חס וחלילה

או הכוונה בה, טוב תכף נראה.

אז רש״י מסביר שהכוונה באמת

הוא חס וחלילה יכול להגיע לכפירה, הוא אומר אני מתפלל ומתפלל ומתפלל ולא מקבל

אז ממילא חס וחלילה יכול לטעות במחשבה שלו אף

על פי שזה ודאי לא נכון כי זה נגזר מהשמים אז מה זה יעזור לך להתפלל?

טוב זה היה סיפור אחד.

אחרי איזו תקופה עוד פעם היהודי הזה הגיע לבית כנסת

עוד פעם רובע מקשיב מה הוא מתפלל

עכשיו תשמעו כבר השתנה התפילה שלו מה הוא התחיל להתפלל

או שהיא תמות

לפניו או שהוא ימות מפניה

כבר השתנה נוסח התפילה לגמרי השם ישמור

אז רובע אמר לו לא אמרתי לך לא להתפלל

ככה

מה בדיוק מה הכוונה פה אז רשם מסביר

שכבר היהודי הזה התחיל להתפלל כל כך הוא הגיע

לכזה מצב שהוא מתפלל שאם הוא מתחתן איתה בסדר אבל אם לא אז הוא רוצה למות או שהיא תמות העיקר הוא לא רוצה לראות את הדבר הזה שהיא מתחתנת עם מישהו אחר

ולפי זה, זו הכוונה שהגמרא אומרת שם יקדמנו אחר ברחמים אולי איזה מישהו יתפלל בדיוק

ומתפלל כזה תפילה שהאישה תמות אז לכן מהר מהר היא תתחתן

לפני שהיא תמות ככה יצא לפי רשי

רק מה פה יש פה קצת קושייה בגלל שלכאורה בהתחלה רובע אמר לו

אל תתפלל ככה

ואחר כך הוא אומר לו הרי אמרתי לך אל תתפלל בצורה כזאת מה בדיוק הוויכוח מה השתנה מהסיפור הראשון לסיפור השני

שרובע אמר לו את מה שהוא אמר לו

אז באמת המפרשים עומדים על זה רוצים להגיד פשט אחר

אחד המפרשים הקדושים הרן שם במקום

הוא אומר בצורה אחרת אומר הרן שהוויכוח הוא ככה

שרובע כשהוא אמר לו בהתחלה

של אל תתפלל ככה הוא התכוון להגיד

או שאם זה נגזר ככה מהשמיים שהתחתנת אז זה יקרה ואם לא מה הצד השני?

הצד השני אומר שלפעמים נגזר כזה דבר בשמיים

שבאמת היא צריכה להתחתן פלוני עם פלונית

אבל בסוף

על ידי שמישהו אחר מתפלל מאוד אז באמת השם נותן לשני אבל מה?

אבל הגזרה הראשונה לא התבטלה

אז מילא מה יקרה בסוף?

או שהוא ימות

או שהוא יצטרך לגרש אותה

אחד משני הדברים האלה יקרה בסוף הזיווג הזה שההוא כל כך התפלל זה לא טוב

אז מילא לכן הרובע אמר לו בסיפור השני אמרתי לך אל תתפלל ככה

כי אם זה היה אשתך אמיתית אז ממילא זה יהיה

מה קרה בסוף?

מה הוא התפלל?

הוא התפלל משהו אחר לגמרי

ובסוף כפר טבע בסוף הוא התפלל כבר הוא התחתן איתה באמת הקדוש ברוך הוא נענה לתפילתו והוא התחתן איתה הכל טוב ויפה אבל מה?

בסוף הוא הגיע לכזה מצב שהוא כבר התפלל או שהוא ימות כבר או שהיא תמות וככה העיקר להתפטר ממנה

זאת אומרת זה המצב שהוא הגיע וזה רובע אמר לו הרי אמרתי לך

כי רובע כמובן רובע רובע ידע כל הדברים מה שנעשה בשמיים ובארץ פשוט

אז איזה מילא הוא ראה שזה לא מתאים, זה לא טוב,

זה לא טוב ליהודי הזה, ולכן הוא אמר לו אל תתפלל, תשמע מי ששומע בקול גדולי הדור, הוא ודאי הולך לבטח.

איזה מילא היהודי הזה לא שמע מה יצא בסוף,

בסוף התפלל כבר שהוא ימות, עד כדי כך הוא הגיע לכזה מצב.

איזה מילא רואים שזה הפשט

שמא יקדמנו אחר ברחמים, כי אולי באמת מישהו אחר יתפלל,

ובאמת הקדוש ברוך הוא שמע לתפילתו, אבל זה לא טוב.

איזה מילא, לכן אומרים ליהודי אם יש לך כזה דבר להרס אישה בחול המועד,

תקדש אותה מהר.

למה? שמא מישהו אחר יתפלל, ובסוף באמת היא תתחתן איתו, ורק צרות וצרורות

ומי יודע מה שיקרה, בסוף ההוא יצטרך למות.

בקיצור,

תעשה כבר עכשיו שמא יקדמנו אחר ברחמים.

זה לכל הפשט בגמרא.

וגם מצאנו כזה דבר בספר פלא יועץ,

הוא מעריך מאוד,

בערך זיווג,

הוא מעריך מאוד בעניין איך שבן אדם צריך לבחור לו אישה שתהיה מתאימה,

שתהיה ילד שמים והכול, ואחר כך שואל לעצמו מה זה יעזור?

מה יעזור לכל החיפושים וכל הבירורים?

הרי זה נגזר מהשמים.

אז אומר פלא יועץ

דבר נפלא. אומר פלא יועץ,

אני מקצר קצת,

שיש סוג כזה של גזירה מהשמים שנגזר,

שהכול לפי הבקשה שלו וההשתדלות שלו.

יש לפעמים גזירה שנגזר באופן חד-משמעי,

ככה זה יהיה, נקודה.

ויש לפעמים שנגזר בשמים על תנאי אם תשתדל.

ותתפלל אז תקבל אז ממילא הוא אומר אנחנו לא יודעים כל בן אדם לא יודע מראש איזה סוג גזירה זה מהשמיים אז ממילא לחוש מביי אולי הוא מהסוג שצריך לפי ההשתדלות והתפילה אז לכן הוא צריך להשתדל ולהתפלל

כמה שיותר שיצא כמה שיותר טוב בשביל ילת שמיים ועבודת השם

אבל לפי זה צריכים להוסיף פה קצת הערה שהתפילה שלו צריכה להיות באופן כללי שבאמת תצא טוב אבל אסור להתפלל על מישהו מיוחד

כי אם הוא מתפלל על מישהו מסוים איך אתה יודע אולי זה לא טוב ואולי הפוך לשבוך לשמוע את התפילה ובסוף זה לא הזיווג אז רק צרות יצא מזה

אז הקופונים זה המאמר חזל שחזל אמרו

מנעתרם ומנענביאים ומנעכסובים מהשם אישה לאיש

יש עוד מאמר חזל בדומה לזה

שדבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשורש בכתובים

והדבר הזה מי שאומר את הפסוקים במוצאי שבת אז כל פעם במוצאי שבת אנחנו אומרים את זה זו גמרא במסכת מגילה

שהגמרא אומרת

שכל מקום שאתה מוצא גבולתו של הקדוש ברוך הוא שם אתה מוצא ענוותנותו

זאת אומרת שאנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא אומר שאף על פי שכביכול אין לנו מושגים כמובן אנחנו לא יכולים בכלל לדבר

אף על פי כן הקדוש ברוך הוא כביכול אומר שהוא נמצא

עם האנשים השפילים כביכול

שכתוב

השם הוא אלוקי האלוהים ואדוני האדונים וכתוב אחרי זה עושה משפט יתום ואלמנה

ושנוי בנביאים

שוכן עד

ואחר כך כתוב ועד דקה ושפל רוח הקדוש ברוך הוא כל הזמן נמצא עם אנשים דווקא שהם עם שפל רוח

וכתוב שהקדוש ברוך הוא אבי יתומים ודיין אלמנות

אז כל מקום ומקום

אז כתוב שהקדוש ברוך הוא נמצא עם האנשים השפילים

אז מזה אנחנו רואים שבכל מקום כתוב גם על נתנותו של הקדוש ברוך הוא

אומנם פה צריכים להתבונן

שלא תמיד היתום והאלמנה זה דווקא אנשים שפילים.

למשל, אני אקח את הדוגמה הכי פשוטה שכל אחד יודע, שלמה המלך.

שלמה המלך היה יתום בלי אבא. בגיל 12 נשאר יתום בלי אבא.

אף על-פי כן כתוב ששלמה המלך היה האדם הכי חכם בעולם מתחילת הבריאה ועד סוף העולם.

שלמה המלך הוא הבן-אדם הכי חכם שיש בעולם,

ותיכון מלכותו מאוד.

אז אף על פי שהוא היה יתום אף על פי כן הוא היה בן אדם בוודאי הכי חשוב

או למשל כתוב על נעמי נעמי נשארה אלמנה

בעלה נפטר שני בניה נפטרו נשארה לבדה

בניכר ענייה

אף על פי כן מה כתוב בתחילת רות רשי אומר

ותצא נעמי אומר רשי מכאן אנחנו רואים שברגע שצדיק יוצא מן העיר

אז ממילא זה עושה רושם כי הוא זיווה הוא שבחה והוא הדרה

אז יוצא שבעיר שם איפה שנעמי הייתה גרה אני יודע כמה אנשים גרו שם אולי עשרה מיליון איש כמו בניו יורק.

עיר שלמה מלא עם כל מיני גויים ורוזנים ושרים ומי הכי חשוב שמה?

מי שבח של העיר?

נעמי אלמנה

נזמני רואים שיש כזה דבר לפעמים שאדרבה,

האלמנה והיתום זה האנשים הכי חשובים שיש

הם השבח של העיר מה זה שווה עשר מיליון כל מיני אנשים

כשיש לנו צדקת כזאת כמו נעמי

אז צריכים להגיד שכנראה החז״ל מדברים לפי ההבנה של האדם.

לפי ההבנה הפשוטה השטחית של האדם, אז מסתכלים על יתום ואלמנה כאילו הם מסכנים.

אבל ודאי שהערך האמיתי שלהם הרבה יותר.

אז לכן זה מאוד חשוב לדעת שלפעמים בן אדם יכול חלילה להתייאש עכשיו הוא יתום, מה יהיה איתו, לחמור לצה״ל ודברים כאלה.

לא, מי אומר? אולי הפוך, אולי אתה בן אדם הכי חשוב שיש בעולם.

דרך אגב באמת זה מעניין שכתוב עליה אצל ינקי ואבינו בפרשת ויצא גם כתוב אותו דבר.

כתוב ויהיה אצל יעקב אז אומר רש״י כשצדיק יוצא אז הוא עושה רושם הוא זיווה והוא הדרה.

אז מה צריכים לכתוב עוד פעם אצל נאומי אותו דבר? אנחנו יודעים את זה כבר מיעקב אבינו.

אז אולי אפשר להגיד ככה שבישלם האיש שלומד תורה ומלמד תורה אז אנחנו יכולים להבין

שהוא כל הזמן הולך ופועל ועושה זיכוי הרבים אז אפשר להבין שהוא

הבן אדם הכי חשוב בעיר הוא זיווה והדרה אבל אישה כתוב אישה כולל תמודה בת מלך פנימה.

הפוך התפקיד שלה להיות בבית.

אז ממילא היה מקום להגיד שהיא לא תיקרא שפחה והדרה של עיר.

כמה שעוד שלא כמה שעוד שגם באישה גם באישה יש כזה מושג שהיא זיווה והדרה.

ולמה באמת?

לכאורה הסיבה לזה כמו שהיסוד הידוע שהרבה פעמים בן אדם שעושה בסתר בצנעה הוא עושה מעשים טובים ועובד את השם זה משפיע בדרך סגולית.

הקדוש ברוך הוא עושה שכשאחד פה מתחזק אז זה משפיע על כל העולם כולו.

אז ממילא אפילו שבאדם נמצא בסתר ובהצנעה ועושה רצון השם בשלמות זה משפיע על כל העולם כולו.

אז ממילא אז גם כן אישה שהיא לא נמצאת ברחוב ונמצאת בבית אף על פי כן אי זיווה והדרה של העיר.

הגמור אומרת

כייעודו ועוד לקרוא אז אולי אפשר להגיד עוד איזה דבר כזה

שהיא סוד עצום ונורא שהוא כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים.

איפה?

דבר כזה מצאנו בפרשה של בריאת העולם. כידוע בפרשה של בריאת העולם הקדוש ברוך הוא לימד אותנו

בין היתר

אני לא מדבר על הסודות הגדולים אני מדבר על הדבר הפשוט

שהקדוש ברוך הוא לימד אותנו דרך איך להתנהג בעולם.

למשל כתוב למה הקדוש ברוך הוא אמר

נעשה אודום

ללמד לכל הדורות כולם שבן אדם קודם כול יתייעץ.

לפני שהוא עושה משהו, יתייעץ.

אפילו אם קטן ממנו.

העיקר לא לעשות דבר על דעת עצמך. תתייעץ.

אז ימלא זה לימוד לכל הדורות.

אז ייתכן שיש עוד לימוד.

כתוב בפרשה של בריאת היום השלישי, כתוב שהקדוש ברוך הוא אמר

שהארץ תוציא עץ פרי.

מה הכוונה?

היה צריך להיות הבריאה

שהעצים והפירות יהיו באותו טעם.

היום אנחנו כותבים תפוח,

טועמים תפוח. היה צריך להיות, לוקחים ענף של תפוח,

גם טעם של תפוח.

היו מוכרים תפוחים לבד,

עצים לבד.

היה ממש תענוג.

ככה היה כביכול הרצון השם בהתחלה.

מה קרה?

הארץ לא עשתה ככה.

צריכים להבין איך זה, אבל קופונים,

כתוב שתוציא הארץ משהו אחר,

שהעצים היו עצים, כמו שאנחנו רואים,

חתיכת קרש, כביכול,

והפירות יש להם טעם אחר.

איזו ימלה יוצא שהארץ לא עשתה מה שהשם אמר.

נחמודת צהל.

וכתוב שבאמת אחר כך קיבלה על זה עונש

בזמן המבול.

אבל קופונים בשס מייסה, מה כתוב

בבריאת היום השלישי?

מה אמר הקדוש ברוך הוא?

והיה לאלוקים כי טוב.

ולא רק זה,

יום השלישי של הבריאה זה היום היחיד שכתוב פעמיים כי טוב.

אז איך אפשר להבין את זה?

מצד אחד הארץ בכלל לא עשתה מה שהשם אמר.

והקדוש ברוך הוא אמר זה טוב.

ולא רק זה טוב, זה טוב מאוד.

איך זה יכול להיות?

אז אולי ניתן להגיד כזה דבר, אני לא יודע, הדברים, הטעמים העמוקים שיש בזה.

אבל אפשר להגיד אולי ככה.

שאם בן אדם מבקש ממישהו תעשה לי טובה משהו כך וכך,

ואחר כך הוא עשה,

ויש לי איזה משהו להעיר הערה.

אז הקדוש ברוך הוא רוצה לא.

אל תעיר הערות.

ביקשת משהו, אסור לך.

קודם כל תגיד תודה רבה.

זה נפלא.

תשבח. תעודד.

זה דבר ראשון.

התועלת הכי פשוטה יש, כי אם אתה תגיד לו, אה, זה לא שווה, אז פעם הבאה הוא לא יעשה לך כלום. זה דבר ראשון.

אבל גם אולי יותר מזה,

יותר מזה, אולי כתוב כאן יסוד עצום.

לא להגיד ביקורת.

לא חייבים תמיד להגיד ביקורת.

רגע, תחשוב, אחר כך תעשה חשבון,

תתחשבן איתו, אחר כך יותר מאוחר.

אבל בהתחלה,

תגיד שבחים. אל תגיד ביקורת.

וגם מצאנו דבר כזה שנוי בנביאים.

כתוב בספר שמואל,

כתוב שדובד המלך הגיע עם ארון הקוידש,

וכולם שמחו,

ודובד המלך היה כל כך שמח, והוא רקד.

אז ממילא בזמנם לא היה מכנסיים, אלא היה מין

שמלה ארוכה כזאת גם לגברים.

אז ממילא כשהוא רקד,

אז זה קצת התרומם.

אז ראו את הרגליים שלו,

כביכול, ככה משמעות בפסוקים.

אז מיכל אמרה,

ותצא מיכל בת שאול לקראת דוד, ותאמר,

מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו,

כי יגלות נגלות אחד הריקים.

זאת אומרת, היא טענה, אתה מלך.

אם אתה מלך, אתה צריך

בצורה אחרת לרקוד. אומנם אתה מאוד שמח והכול,

אבל לא ככה,

לא בצורה כזאת.

הייתה לה ביקורת על דוד המלך.

ומה כתוב?

כתוב אחר כך בחזל שמנחל קיבלה על זה עונש,

שכתוב בפסוק כג, ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מויסו,

אבל ביום מותה היה לה. זאת אומרת, היא ילדה בן

והיא נפטרה.

אז כמובן אנחנו לא יכולים לדון מי זה מיכל,

ודאי היא הייתה גדולה מאוד.

רק בתור דוגמה אחת,

דוגמה אחת נביא, כתוב כמו במסכת רובין,

שמיכל בת שאול הייתה מנחת תפילין.

ולא מצאנו כזה דבר על אף אחד, לא קודם ולא אחרי זה. לא כתוב על אף אישה שהייתה מנחת תפילין.

זאת אומרת שהייתה צדקת, נשגבה מאוד עלינו בכלל שום מושג.

רק מה?

לפי דרכנו, מה שנוגע לענייננו, נגיד,

שלחורה, בואו נחשוב רגע, מה היה אמא הייתה שותקת.

אמא הייתה שותקת

הייתה חיה עוד עשרות שנים, מי יודע,

כמה ילדים היה לה,

משפחה ענקית, עשרה ילדים אולי,

ביחד עם דובד המלך

לאורך ימים ושנים.

ממש שיא האושר,

גם בגשמיס וגם ברוכניאס,

להיות אשתו של דובד המלך עשרות שנים.

מה יותר טוב מזה?

ומה כל זה?

כל זה לכאורה היא איבדה. בשביל מה?

בשביל שאמרה ביקורת.

אז לכאורה רואים פה יסוד עצום. לא כדאי להגיד ביקורת.

אומרים ביקורת, רק מפסידים.

זה שנוי בנביאים.

איפה זה משולש בכתובים?

אז למעשה בספר משלי כתוב את זה בהרבה מאוד מקומות. בהרבה מקומות בספר משלי כתוב היסוד הזה,

בא רשע בא גם בוז

ואווילים, יראי קלון.

הרבה הרבה פסוקים.

ומסביר רבינו יוינה בשערי תשובה, רבינו יוינה מסביר שהרשעים מחפשים מומי בני אדם ושגיאותם להשפילם.

מי שהוא רשע אז הוא כל הזמן מחפש את השגיאות של השני.

הוא לא מחפש את ההצלחות של השני.

הוא מחכה כל הזמן מתי הוא כבר יעשה איזו שגיאה ואיזו שפלות, ואז אני אבוא ואגיד לו אתה רואה מה שאתה עושה.

אז זה הדרך של הרשע.

אז אם אלה רואים, וזה רואים שהפסוק אומר זה רשע, זאת אומרת שאנחנו לא רוצים את זה. הקדוש ברוך הוא לא רוצה את זה שאנשים יחפשו את המומים של השני וכל הזמן יגידו לו שטעית פה ועשית פה לא בסדר ואתה לא בסדר.

הקדוש ברוך הוא לא רוצה שיגידו ביקורת.

רק מה, צריכים להבין למה באמת הרשע הוא יותר אומר את זה.

כמו שכתוב

שהרשע הוא בעצם מלא חרטות. הרשעים מלאים חרטות. הוא לא מרוצה כי הוא יודע בלב שלו שהוא לא בדרך הנכונה.

אז ממילא הוא מרגיש כל הזמן שהוא חסר,

שהוא לא בסדר.

אז רק מה, רק במקום לתקן את עצמו,

אז הוא כביכול משליך את זה על אחרים.

הוא אומר, אתה לא בסדר.

במקום, בגלל שיש לו הרגשה פנימית שבאמת

משהו לא בסדר כאן,

במקום לתקן את עצמו הוא משליך את זה על אחרים.

וזה לאו דווקא הרגשה גמור.

יכול להיות לפעמים בן אדם שבדרך כלל הוא בן אדם בסדר.

רק מה, יש לו את התכונה הזאת שהוא שואף לשלמות,

הוא רוצה להיות שלם.

בוודאי זה דבר טוב, כמו שכתוב בכל הספרים, שאיפה לשלמות זה דבר טוב.

אבל הבעיה היא שלפעמים בן אדם, מרוב שהוא שואף לשלמות,

אז הוא רואה את המומים של השני,

והוא רוצה לתקן את השני. במקום להפנות את האנרגיה שלו, את הכוחות שלו,

להפנות אותם לתיקון עצמו,

אז הוא מנסה לתקן את האחרים.

אז ממילא כל הזמן רק מבקר אותם.

ובן אדם כזה, ודאי אף אחד לא אוהב אותו, ואף אחד לא רוצה להיות בסביבתו.

אז ממילא, לכאורה, אם אנחנו נתבונן כל מה שדיברנו היום בעזרת השם,

אני כמובן קטן, והלוואי שאני אקיים,

ואני לא ראוי להגיד, אבל לכאורה אנחנו רואים שבאמת,

לכאורה הקדוש ברוך הוא אמר לנו מפורש בפסוקים מדברי חזל,

לא להגיד ביקורת. הקדוש ברוך הוא לא אוהב ביקורת.

אז ממילא כמה שפחות נעשה את זה,

אז נגיע בעזרת השם לאהבת ראים אמיתית ואחדות עם ישראל, שבלי ספק זה לא יוצנה השם מאיתנו,

ונזכה לגאולה שלמה במאה הימים.