הרב יהודה זיסקינד 24-04-14

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

יש אנשים שמתחילים להכין דרשה.

אני התחלתי להכין דרשה על איזה נושא שנקרא ביטול ברוב.

והתגלגל הדברים עד שהגעתי עד ספר מנחת חינוך.

ואני ראיתי שהוא מדבר על פרשת השבוע שלנו.

אז זכינו בסייעתא דשמיא שהדרשה שהיום יהיה ממש פרשת השבוע.

לא תמיד זה יוצא. זה צריכים, סייעתא דשמיא, שגם הרעיון שאתה עובד על זה מתאים לפרשת השבוע.

בפרשת השבוע אנחנו לומדים

על המצווה של נטע רוואי.

נטע רוואי, אתם יודעים מה זה,

כולם יודעים, כשאתם עושים את הנוסח של התרומות או מעשרות,

אנחנו בתוך הקטע שם מכניסים כמה מילים,

שאם יש פה בתוך הפירות

שיש מונח לפניי,

יש פה נטע רוואי.

אנחנו רוצים לפדות את הקדושה

של נטע רוואי שיש על הפירות,

על הכסף,

וככה לשחרר את הקדושה מהפירות,

על הכסף,

כדי שאני יכול לאכול את הפירות.

מה זה נטע רוואי?

ולמה, מה העניין של המצווה הזאת?

ונלמד כמה דברים בגדר של הפירות נטע רוואי לפני שאני פודה את זה.

קודם כל, מה זה רוואי? מה זה נטע רוואי? מה זה?

אז רוואי זה לשון

ארבע רביעי, זאת אומרת.

כולם יודעים שאילן, עץ שגודל פירות,

אז שלוש השנים הראשונות אסור לאכול את הפירות.

זה נקרא עורלה.

אסור לאכול את הפירות שלוש השנים הראשונות של העץ.

זה כולנו יודעים, צריכים לזהר,

לא לאכול את זה. עכשיו,

בשנה הרביעית הפירות קדושים, קדושות, בקדושת נטע רוואי.

נטע, ללשון נטייה, אילנות.

יש מאן דה עומר שאומר, כרם רוואי.

שרק ענבים יש להם קדושה.

אבל אנחנו פוסקים נטע רוואי, שגם כל עץ

שגודל פירות,

הפירות האלה בשנה הרביעית,

יש להם קדושה של נטע רוואי, ואסור לאכול את זה רק בתנאים מסוימים.

מה התנאים?

צריכים לקחת את הפירות האלה

ולאכול אותם בירושלים.

כמו איזה דין? איזה עוד דין אתה מכיר שצריכים לאכול את הפירות בירושלים?

ביקורים, לא? ביקורים וגם מעשה שני.

עכשיו, מעשר שני זה בדיוק אותו דין של נטע רוואי. נטע רוואי ומעשה שני זה כמו שתי תאומים. בדיוק אותו דבר.

כל ההנחות שנאמרו במעשה שני נאמרו גם בנטע רוואי.

הגמרא בקידוש נומדת את האחד מהשני

אז כל ההלכה שאנחנו נראה

בנטר ערבה יש גם במסע השני וגם הפוך זה אותו דין ביחד

עכשיו

הפירות האלה לוקחים אותם בירושלים ואוכלים אותם בירושלים

אם קשה לך לסחוב את כל הפירות האלה לירושלים

בלי הנראה הבן אדם עשה יש לו קונטיינרים מלא פירות מה יעשה להביא הכל לירושלים אין מקום בירושלים

אז הוא פודה את זה על כסף

כסף מיוחד על המטבע מיוחדת שבשביל זה את הקדושה הוא מעביר מהטון פירות שיש לו על הכסף

וככה הוא לוקח את הכסף בירושלים ושם בירושלים הוא יכול לקנות מה שהוא רוצה מאוכל

בשר פירות ירקות חוץ ממים ומלח שזה דברים שאין לזה ערך של אוכל ולכן הוא לא יכול אבל חוץ מזה הוא יכול לאכול

אז בן אדם נמצא בירושלים

עם הפירות או עם הכסף שהוא פדה את הפירות

והוא נמצא בירושלים

עכשיו

יש הספר חינוך

זה ספר שמסביר

שורשי המצוות הוא לא אנחנו לא עושים מצווה בגלל זה אלא השורש

והלימוד שאנחנו יכולים לעשות במצוות

וככה הוא נותן לנו שלוש

לימודים ורעיונות

שאפשר לקחת מהמצווה היפה הזאת שנקרא נטע רווי

דבר ראשון הוא אומר אני אקריא את הלשון משרושי המצווה שרצה הקל להיות האדם מתעורר להלל השם ברוך הוא בתחילת מבחר פירות ילונותיו

כדי שינוח עליו נועם השם ובריכתו ויזבחו פירתו הכבוש ברוך הוא רוצה מאוד

הכבוש ברוך הוא חפץ בטוב בריותיו

הכבוש ברוך הוא רוצה מאוד לטובתנו

ורוצה שהפרנסה הפירות שלנו יקבלו ברכה

לכן מה הוא ציווה עלינו לעשות?

להעלות את הפירות ולאכול אותם איפה?

במקום שבחר מימי קדם לאבותיו בירושלים זה מקום קדוש

שזה המקום שהברכה חלה

הוא אומר תיקח את הפירות הראשונות שלך

למה הפירות הראשונות?

מה קרה בשלוש שנים הראשונות?

הוא אומר מבחר פירות האילן הם יוצאים בשנה רביעית זה מה שמעניין

צריכים להבין קצת בנטיעות באדמה ב... איך אומרים? מה זה נקרא? בגידול פירות?

שהשלוש שנים הראשונות

זה לא הכי טוב

דווקא שנה רביעית זה מעניין

בבהמות

הגמרא אומרת

שהילד השלישי שנולד בבהמות זה הכי מובחר

בפירות

זה השנה הרביעית אז מתחיל הפירות להיות מתוקים וטעימים

ולכן הבן אדם לוקח את הפירות הראשונות שלו

שגודל הכי טובות לוקח את ירושלים

שם אתה אוכל את זה ושם אתה מקבל את הברכה

הקושבוך רוצה שתקבל ברכה

ולכן

הוא רוצה שתקח... זו הסיבה הראשונה למה לוקחים את הפירות בירושלים בשנה הרביעית כדי לקבל

בומבה של ברכה על הפירות שלו בירושלים

הסיבה השנייה

בגלל הקושבוך רוצה שיקבע אדם מושבו

בירושלים, ללמוד תורה שם.

בזמן בית המקדש לא היה בני ברק, לא היה שופר, לא היו ארגונים.

כל התורה הייתה בירושלים.

כי מציון תצא תורה ודבר השם בירושלים.

ירושלים זה היה ריכוז של לימוד תורה.

ולכן אנחנו רוצים למשוך אנשים לגיל שם.

ראש ברוך הוא אומר, תקשיב,

אתה תגיל ירושלים פעם עם כל הפירות שלך,

אתה תהיה שם ותשב שם הרבה זמן,

יש לך המון המון לאכול שם.

אתה תהיה שם הרבה זמן בירושלים.

תוך כדי זה אתה תלמד ואתה גם תקנה שם

איזה וילה או איזה יחידת דיור.

תראה בירושלים,

זה על ידי ככה תלמד לבית תורה.

כי מוירה התורה ועיקר החוכמה נמצאים בירושלים.

זו הסיבה השנייה למה אנחנו צריכים

שתאכל יותר הרבה בירושלים.

הסיבה השלישית, הרמב״ן אומר לכבד את השם מראשית כל תבואתו.

ולכן אנחנו מביאים את הפירות הראשונות שהכי יפות והכי טעימות לירושלים לכבד את השם.

טוב,

למדנו מה זה נטרווי, יפה מאוד.

עכשיו אנחנו רוצים לדבר קצת

על נושא של ביטול ברוב.

אני אשאל אתכם שאלה ותראה מה אתם אומרים.

בן אדם לקח, וזה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו,

לפני כמה שעות היה פה בן אדם שהגיע, השביא את ההפסקים שלו,

ובאמת היה אורלד, היה תבל דורייתא, הוא לא,

מה שאנחנו קונים באחרונות, גם אלה שמחמירים, נעזר,

זה לא צריך באמת.

זה חששות.

אבל בן אדם הזה הביא באמת תבל דורייתא לפה,

והיה פה נטר רווי, היה פה משישני, את כל התרומות.

עכשיו מה קורה אם חלק מהפירות של נטר רווי

התערבב

בתוך פירות

חולין כשרים?

זה יכול לקרוא, יש לך בית חרושת,

יש לך קיבוץ מלא מלא פירות,

אתה לא יודע מה קרה, התבלבל שם הקונטיינר ענק, פתאום התבלבל,

ועכשיו יש לי בתוך הקונטיינר הענק הזה, בתוך המחסן, לא יודע איפה הוא, בתוך הקירור,

יש לי פה ערבוביה גדול,

ותוך זה אני לא יודע, יש פה נטר רווי בתוך הפירות חולין.

יש לי, בוא נגיד, טון של אפרסקים,

ואני יודע שיש לי כמה קילו של נטר רווי בתוך הטון הזה.

מה אני עושה עכשיו? האם אני צריך לזרוק את הכול?

מה אני עושה?

האם זה אסור?

מה זה?

אתה רוצה להגיד, בטל בין שישים.

נו, יש עוד רעיונות פה?

מה אני עושה?

יש לי קונטיינר פה, נפל פה נטר רווי בפנים,

מה קורה פה? האם אנחנו לומדים את הכלל הגדול הזה פתאום ברוב?

אתה צודק, בכל התיאור כולנו נרגיש לנו פתאום ברוב.

פתאום ברוב זה עוזר לנו בכל התיאורים. חוץ ממקומות מסוימות,

מה זאת אומרת?

אז אתה אומר שדובה ניכר, אתה אומר דובה ניכר וחתיך אלוהים ישחבא, טוב, זה, אתה נכנס לכל מיני בעיות אחרות שבילו ברוב, וכיוון שהפרי ניכר,

יכול להיות שלא מבין ברוב,

מה קורה אם יש לי ריבה?

הכל התערבב,

עכשיו מה תגיד?

מה אני צריך לדעת לעצור? האם יש לי ביט לברוב? אני רוצה לדעת מה אני עושה?

מה אני עושה?

האם אני יכול את הריבה הזה? בן אדם הכין, זה כבר הלך

על זה כבר שלחתי את זה לחוץ לארץ עכשיו, לא יודע איפה.

האם צריכים לשלוח את זה לכל הביתה? מה אני צריך לעשות עכשיו? האם אני ביט לברוב?

כן.

רגע, אבל בכל זאת כולנו אומרים ביט לברוב. בייסורים, ביט לברוב.

אם נפר קצת חלב בתוך הצ'ומת שלך, החמין שלך, ביט לברוב. אם זה לא בטל בשישי, אם זה בטל... מה זה?

למה לא?

חלב. או, או, או, יפה.

אז הוא פעם מעלה פה, זה אומר,

אני אגיד לך מה הוא אומר. הוא אומר, מצאנו ביט לברוב כשיש לך נושא של איסורים.

פה זה קדושה.

אתה כבר,

זה חשמל, אני לא רוצה לגעת בזה.

אתה לא רוצה להגיד, יש לי כמה שקעים פה, לא הייתי, אחד מהם דלוג, לא זכר.

רגע, רגע, שנייה אחת.

אני רוצה להוריד את כל החשמל, לא רוב,

רוב הפקקים. הכל אני רוצה להוריד.

אתה אומר שקדושה זה חשמל.

אסור לגעת בזה.

ככה אתה תגיד, אין ביטול ברוב בהקלט.

נראה עוד מעט אם זה נכון או לא.

עכשיו, בא הרמב״ם ואומר,

אתה יודע מה?

יש ביטול ברוב.

באופן עקרוני יש ביטול ברוב.

אבל,

יש סיבה

מדרבנן שאין ביטול ברוב. בוא נסביר מה הוא אומר. הוא אומר ככה,

דובור שיש לו מתירים, אנחנו נסביר את זה הכל לאט לאט,

דבר שיש לו מתירים אינו בטל ברוב.

מה זה דבר שיש לו מתירים,

ומה זאת אומרת לא בטל ברוב, ולמה לא בטל ברוב? בוא נסביר לאט לאט.

אנחנו יודעים,

ביטול ברוב,

הכוונה,

יש לי רוב של התר,

רוב של אוכל מותר,

ומיעוט,

קצת אוכל, שזה אסור.

אני שם אותם ביחד בבלנדר,

עושה את זה ביחד.

עכשיו, יש בלאגן פה.

האיסור אומר,

אני אסור.

המותר אומר,

אני מותר.

יש מלחמה בין המותר והאסור.

בא הרוב אומר, סליחה, אני קובע.

הרוב קובע.

כיוון שרוב של התערובת כאן מותר,

אז הרוב קובע ואומר, הכל מותר.

הוא כאילו גורר את המיעוט,

ואומר לך, מותר לך לאכול את הכל.

רגע, אני אוכל את הכל?

כן, הכל תאכל. אבל יש פה חלק אסור, לא משנה.

הרוב ההתר השתלט,

אחרי, היה לו ויכוח פה.

הרוב ההתר השתלט על המיעוט איסור,

והפך, מותר לאכול את הכל.

זה הרעיון של בלתי ברוב.

אבל

עומדת הגמרא, בדבר שיש לו מתירים

לא אומרים ביטול ברוב.

מה זה דבר שיש למתירים?

דבר שיש למתירים, הכוונה,

עם המיעוט הזה שעשו,

אם לאחרי קצת זמן הוא יהיה מותר.

אז לא אומרים ביטול ברוב. למשל,

יש לך מוקצה בשבת.

מה קורה? יש לך פירות מוקצה בשבת.

למשל,

פירות שנפלו מהעץ בשבת.

עכשיו, אסור לאכול את זה, הפירות האלה.

פירות שנפלו מהעץ בשבת, זה מוקצה.

כיוון שבכניסת השבת הוא היה מחובר לעץ,

אסור לך לאכול את הפרי הזה.

אתה הולך בקיבוץ או ביער, אתה רואה תפוח על הרצפה בשבת,

אסור לך לאכול את זה. למה?

שיכול להיות שהוא נפל בשבת,

בתחילת השבת הוא היה מחובר,

עכשיו זה מוקצה.

טוב, אתה לא נגיע בזה.

מגיע ילד שלך לקח את התפוח הזה, ערבב את זה בסלט.

עכשיו בתוך הסלט שלך

יש לך תפוחים בסדר ותפוח מוקצה.

מה הדין?

באמת הגמרא, אסור לאכול את זה. למה לא?

נגיד ביטוי ברוב, תפוח אחד עם סלט ענק.

אסור, למה?

כשהתפוח הזה בפנים,

יש לו מתירים.

מוצא שבת, עוד חמש שעות, שש שעות, שבע, לא משנה,

הוא יהיה מותר.

לכן הוא לא בטל ברוב.

למה לא בטל ברוב?

מה?

אני רוצה לאכול עכשיו.

למה בגלל שהתפוח המוקצה הזה

הוא יהיה מותר אחרי חמש, שש, שבע, שמונה שעות,

בגלל זה הוא לא בטל? מה זה המילים האלה?

אומר רשי, יש מחלוקות דרשונים.

רשי אומר,

בספרה,

עד שתאכלנו באיסור, תאכלנו ביתר.

באו רבנים ואמרו, שמע,

העניין הזה שביטוי ברוב זה לא דבר לכתחילה.

זה לא דבר טוב.

מה?

אתה לא יכול לחכות?

אם זה דבר שלעולם יהיה אסור, הבנתי אותך.

אבל פה חכה חמש שעות, שש, במוצאי שבת.

במלאב מלכה תאכל את זה.

אז זה סברה מדרבנן לא לסמוך על רוב

אם רק בשאלה של זמן אתה תאכל לאכול את זה.

ככה כתוב ברשי בתחילת מסכת ביצע.

אבל הרן במסכת נדרים, דף נ״ב, אומר פשט הבית העמוק, הוא אומר ככה.

וזה נותן לנו הבנה

להמשך השיעור, להבין מה העניין של ביטוי ברוב.

כמו שהתחלנו, מה זה ביטול ברוב?

ביטול ברוב, הכוונה,

לומדים איפה לומדים ביטול ברוב בכלל?

מה זה ביטול ברוב? אנחנו כל הזמן משתמשים ברעיון הזה, ביטול ברוב, ביטול ברוב. מאיפה לומדים את הדבר? מאיפה זה נובע?

זה נובע מבית דין.

יש להם דיינים.

שלוש דיינים יושבים.

אם זה עניין של נפשות, עשרים ושלוש דיינים.

ושתיים מהדיינים אומרים, חייב, אחד אומר פטור.

מה עושים?

אומרת התורה,

תשמע, אתה צריך לשמוע לרוב הדיינים.

רגע, אבל יש לי שתי דיינים.

איך הפסק יצא מתוך שתי דיינים?

צריכים שלוש דיינים.

אלא יש פה דין ביטל ברוב.

המיעוט הזה, הדיין היחיד שהולך נגד הרוב,

הוא בטל ברוב,

ואנחנו כאילו אומרים את הדעת שלו נהפך

להיות כמו הדעת של הרוב.

ויש לנו פה שלוש אנשים שאומרים את אותו דין.

העניין הזה שביטל ברוב לומדים מדיינים.

עכשיו, אומר הרן,

דיינים, יש פה מלחמה.

שתי הדיינים אומרים על רגליהם, ואומרים חייב.

והיחידי אומר, פטור.

יש פה מלחמה ביניהם.

כשיש מלחמה בין המיעוט והרוב,

צריכים לעשות הכללה.

מה עושים הכללה?

הרוב מכריע.

אומר הרן,

מה קורה כשאין ויכוח באמת בין

הרוב והמיעוט?

למשל,

למשל,

מתי אין, תמיד יש ויכוח.

אומר רן, יש אופנים שאין ויכוח.

מתי?

לפי רבי יהודה.

רבי יהודה אומר, מין במינו אינו בטל.

מין במינו אינו בטל. מה זאת אומרת מין במינו אינו בטל?

אם יש לך דם של קורבן אחד

ודם של קורבן אחר, דם של פר ודם של שעיר.

אומר רבי יהודה, שניהם דם.

אין פה מלחמה.

הם אחים.

זה דם וזה דם.

אנחנו מסתכלים על ההסתכלות הפיזית ביניהם.

שניהם בעצם דם.

אז אין פה מלחמה באמת.

ברגע שלא היה פה מלחמה,

אין ויכוח,

וברגע שאין ויכוח אז אין ניצחון.

כדי שיהיה ניצחון צריכים שיהיו שתי קבוצות, אחת נגד השני.

אף כיוון שזה מין במינו,

זה דם הפר וזה דם השעיר,

אומר רבי יהודה מין במינו לא בטל.

זאת אומרת, נכון אתה צודק שאחד זה סוג כזה, אבל רבי יהודה תסתכל על המציאות.

יש לי דם לפניי.

שניהם אותו דבר פיזי.

אין פה מלחמה, אין פה שתי קבוצות.

שניהם אותו סוג קבוצה.

אז אין פה מלחמה, אין משחק.

ברגע שאין משחק אין ניצחון.

אין ניצחון, אז אין ביטול ברוב.

ככה רבי יהודה אומר את היסוד הזה.

אומר הרן אותו דבר בדבר שיש למתירים.

כזה מתוק, אומר הרן.

יש לי רוב

של התר

ומיעוט של אסור

שיישאר אסור לעולם,

יש פה מלחמה פרינציפ.

אני מותר לעולם

ואתה אסור לעולם.

יש פה מלחמה, מה זה מלחמה?

ברגע שיש מלחמה,

הרוב קם ואומר אסור, מותר,

והמיעוט קם ואומר אסור.

מלחמה, מלחמה.

צריכים, בכל מלחמה צריכים ניצחון, ביטו ברוב.

אבל כשהמיעוט אסור, הוא אומר אני אסור אבל יש לי מתירים, עוד כמה שעות אני גם אהיה מותר.

אז אין פה בעצם שתי קבוצות.

זה שלל של זמן, זה שעון מתקתק.

עוד חמש שעות המיעוט אומר גם אני מותר.

אז אין פה מלחמה, אומר הרן.

אם אין פה מלחמה,

אתה לא מדליק את המנוע של ביטו ברוב.

ביטו ברוב צריך שיהיה מלחמה, שיהיה אקשן, שיהיה דם בין שתי הצדדים.

רוב, מיעוט.

אבל אם המיעוט גם כן אומר, תשמע,

עכשיו אני אסור.

בסדר.

עוד חמש שעות, מוצא שבת, אני מותר.

אז אין פה מלחמה. ככה מסביר הרן.

אז לכן, אומר, זה ההסבר של דב ושיש מתירים.

או, עכשיו,

בא הרמב״ם ואומר,

נטר אביי.

בוא נחזור לבן אדם הזה עם הקונטיינר שלו,

עם טון של תפוחים.

ויש לו כמה תפוחים

שהם אסורים.

התפוחים האלה שהם אסורים, נטר אביי, זה יהיה לעולם ככה?

אה?

אפשר לתקן את זה.

שתי דרכים לתקן.

תקח את זה לירושלים ותאכל נדם שמה,

או אתה פודה את זה על כסף.

אז אומר הרמב״ם, הרמב״ם זה דוב שיש...

מתירים.

אז או שאתה אומר, כמו שרשא אומר,

אשא תוכלנת באיסא ותוכלנת בהתר,

או כמו שרן אומר, שאין פה ויכוח אמיתי.

זאת אומרת, הרמב״ם בא ואומר שבעצם כשיש לי נטע רווי בעצם צריך להיות ביטל ברוב.

בעצם צריך להיות ביטל ברוב.

הרוב כשר צריך לבטל את המיעוט נטע רווי,

וככה היה צריך להיות.

אלא,

שכחת, יש לנו כלל שנקרא דובר שיש לו מתירים,

המיעוט הזה,

מכיוון שזו שאלה של זמן עד שמותר,

לכן לא בטל ברוב. אבל באופן נקודי אומר הרמב״ם,

בטח יש ביטל ברוב.

כמו בכל התורה יש עניין של ביטל ברוב,

אז גם כאן,

במדינת ערביי,

היה צריך להיות עניין ביטל ברוב. ככה אומר הרמב״ם.

רגע, לא יכול לסדר עם הכלל הזה. למה לא?

רמב״ם אומר שאין בעיה, למה? לא. שיש פה ביטול ברוב. לא, אין ביטול ברוב.

לא, הרמב״ם אומר שאין ביטול ברוב. לא, היה צריך להיות ביטול ברוב,

באופן עקרוני,

רק אין ביטול ברוב בגלל שדובר שיש לו מתירים.

הוא משמש בכלל הזה.

זאת אומרת, הרמב״ם אומר,

אם אתה עכשיו רוצה לדון פה במידת ביטל ברוב,

יש את כל הסיבות בעולם להגיד ביטול ברוב בנטע רביי,

רק יש לנו איזה סיף קטן ששכחת,

דובר שיש לו מתירים לא בטל אבל באופן ניכאוני אומר הרמב״ם

יש ביטול ברוב בנטע רבי ואתם שואלים למה לא אתם מבינים את הרמב״ם

למה לא ביטול ברוב זה עובד בכל התיאוריה כולה

אין שום בעיה למה לא אז נכון יש את הבעיה הזאת שדובר של מתירים אומר הרמב״ם יש פה בעיה דבר שיש לו מתירים לא בטל ברוב אז אתם כולם שמחים אבל

המנחת חינוך לא שמח יש לו בעיה רציני פה ונסביר את הבעיה

אתה אומר, שמה זה יקרה, זה על השעון שלי, זה שעון חול, זה יגמור, אתה יודע מה? זה שעון חול, זה מתקתק.

מי אומר שזה צריך להיות ככה? מה זה משנה?

כן.

כן.

נכון.

נכון.

נכון. זה לא עניין של זמן.

זה לא צריך להגיד תוך כמה זמן, זה כבר מתפתח.

אז מה אתה אומר? כיוון שצריכים לעשות משהו פה, יכול להיות שאין פה את ה... אתה אומר, אז הרמב״ם חידש פה,

אתה מעלה פה עניין. הרמב״ם חידש שגם זה נכלל בתוך הכלל של דובר של שבתים. יפה?

אתה לא שואל שאלה. אתה אומר, כתוב ברמב״ם חידוש.

דבר של שבתים לא רק דבר שזה עניין של מוקצה, שזה עניין של שיש כמה שעות,

אלא גם דבר שאני צריך לעשות, איזו פעולה מסוימת, גם כן עכשיו. יפה, בסדר.

עד שאותו דבר יהיה מוסר, עכשיו יתקלקל.

למה? תיקח מטבע.

אתה יכול לנסות לעשות את זה עכשיו, תוך שנייה.

תתקשר לקרן... מה זה?

למה?

נטע רבה, אתה יכול לבדוק מה אנחנו עושים היום.

אתה אומר, אם יש פה... אתה בן אדם משגיח,

מגיע לחנות ג'ירקות.

הוא לא יודע מה יש שם.

הם מקבלים את זה מהמחסנים,

לא יודע איך חנות ג'ירקות מקבלים את זה.

הוא לא יודע מה בדיוק יש שם. הוא לא יודע.

אם יש שם נטע רוואי, מה יש שני. אז הוא אומר, אם יש פה נטע רוואי,

אני פודד את זה על זה. אם יש פה מעשה שני, אני פודד את זה על זה. אם יש פה תרומות, מעשרות, מעשה עני, מעשה ראשון,

הוא עושה את זה. על כל הצדדים יש פה נוסח מסוים של החסון איש.

תיקן את הנוסח הזה, וכך אנחנו אומרים.

עכשיו, אתם שואלים אז מה הבעיה? בוא נגיד ביטול ברוב. עכשיו בוא נכניס אותך איזה נושא מעניין,

לביטול ברוב,

בעניין הזה.

אבל נעשה הקדמה,

גמרא ומסכת ביצה דף ל ח.

עכשיו, קצת הקדמה, צריכים להקדים.

אנחנו לא כל כך מגישים את הבעיה הזאת היום,

כבר שאנחנו חיים בעיר,

ואנחנו לא משתתפים הרבה, אבל מי ש...

מי שנמצא אפילו באיזה צימר,

לא יודע בשדות, לא יודע איפה,

צריכים מאוד להיזהר.

בשבת יש איזשהו תחומים.

אנחנו לא יודעים את זה,

אנחנו לא קולטים שזה באמת בעיה אמיתית.

זה לא הרבה, אלפיים אמה זה בערך, נראה לי, קילומטר או משהו.

בסביבות הקילומטר.

אתה נמצא באיזה צימר באמצע המדבר או משהו, באמצע איזה הר,

זה קרה לחבר שלי פעם, הוא היה בשווייץ,

איזה צימר פתאום התחיל לטייל,

פתאום הוא אמר, וואלה, אני הלכתי מאוד רחוק

מהזה, הוא לא יודע מה לעשות.

אז מה הדין?

בן אדם שיצא מהצימר שלו בהרים יותר מקילומטר,

אסור לו לזוז.

כל השבת צריך להיות שמה.

לא, זה לא איסו דה רבנן, זה לא איסו דה רבנן. יש מה דומה, רבי קיבה בזה דה רבנן, איסו תחומים זה דה רבנן,

אבל זה איסו דה רבנן, אסור לזוז.

מה קורה, בן אדם מגיע, זה קורה,

לא עלינו, קורה, בן אדם מגיע במטור,

המטוס נוחת,

בן אדם מגיע לשדה תעופה

וזה כבר שבת, לא היה לו ברירה, שבת, מה צריך לעשות?

אסור לו לצאת מהשדה תעופה.

ולמה?

זה עניין ככה, בן אדם,

בלי לדעת, גם אם הוא יושן, כתוב בגמרא.

בן אדם, איפה שאתה נמצא בשבת

אתה מקבל שביתה.

שביתה זה לא מה שעושים

בממשלה.

שביתה זה שוויסה, זה נקרא.

שביתה, וזאת אומרת,

איפה אתה נמצא בשבת? אתה קונה שם שביתה שם. עכשיו,

אם אתה נמצא במדבר,

חייל במדבר,

איפה שהוא נמצא בשבת,

דלת אמות מסביבו, זה המקום שביתה שלו,

והוא יכול ללכת אלפיים אמה לכל צד. אלפיים, אלפיים, אלפיים.

זה מחלוקת בגמרא אם עושים איזה ריבוע או זה עיגור, לא משנה.

הוא קונה שביתה במקום שבו הוא עומד.

זה העניין של קניין שביתה בתחומין.

הוא לא יכול לזוז מפה.

מה קורה אם החייל הזה,

או מישהו נפל במדבר, הוא רוצה ללכת ארבע אלף אמה.

זאת אומרת, הוא רוצה שתי קילומטר ללכת, מה הוא יעשה?

הוא יכול לעשות

עירוב תחומין. זאת אומרת, הוא אומר, אתה יודע מה,

אני לא רוצה לקנות שביתה שלי פה.

מה יש לי מפה? אלפיים זה לא מספיק לי.

אני רוצה לקנות את השביתה שלי בעוד אלפיים תחת העץ הזה.

אני רואה מחוק, אני רואה שם איזה אילן,

אני רוצה ששם יהיה המקום שביתה שלי,

אז הדין הוא ששם הוא קונה את המקום שביתה שלו.

אז יהיה לעוד אלפיים. אלפיים ועוד אלפיים. זאת אומרת, ארבע אלף יכול ללכת. יפה מאוד.

זה פשוט מאוד, אנחנו יודעים את זה.

זה לפני שבת.

לפני שבת, כן, ודאי. אתה לא יכול להחליט באמצע השבת. זה צריך להיות בזמן כנסת שבת,

אז אתה קובע.

אם כנסת שבת זה בשש וחצי, לא יודע, שבע,

זה הזמן שאתה קונה את השביתה שלך. עכשיו אנחנו כולנו גרים עם בני ברק, איפה אתה גר, לא משנה איפה.

אתה קונה שביתה... רגע, שנייה.

מה קורה אם בן אדם גר, כן,

בבית, באמצע המדבר?

איפה, ויש לו בלי הנהרה, יש לו וילה ענק

עם גדר וזה.

איפה מתחיל אלפיים אבא שלו? איפה שהוא עומד בכנסת השבת? לא.

כיוון שזה מקום סגור,

אלפיים אבא שלו מתחיל בסוף השטח, בסוף הגדל שלו.

אם אתה גר בעיר בני ברק,

איפה מתחיל אלפיים אבא שלך?

מגבול בני ברק. עכשיו, ללכת בבני ברק ללכת לאיזה בית חולים? זה תל השומר, אני חושב שזה בסדר, ויש בית חולים בפתח תקווה. מה זה נקרא בלט זון?

זה קצת בעיה.

אז יש תחומים, אבל זה לא כל כך פשוט בגלל שאתה לא התכוונת.

אתה צריך להתכוון, לקנות שמה?

אז אם לפני שבת ידעת שרציתי לנסוע שמה,

אז איזה מציאון עושים...

לא, מישהו יכול לעשות בשבילך? כן. אבל אתה צריך להתכוון.

זו בעיה גדולה מאוד. באמצע השבת לא התכוונת. באמצע השבת יצאתי עוד בבני ברק, לא יצאתי עוד בבילדסון.

פתאום באמצע השבת,

לא יודע, האישה צריכה ללכת לבית חולים בשבת

ואתה צריך ללכת ברגל.

לא התכוונת.

זו בעיה גדולה, בגלל שלא התכוונתי לקנות שם שביתה עם עירוב של איזה מציון באמצע, לא יודע, בית ג'בוטינסקי, לא איפה, שימו את העירוב. מה?

כן, אבל בשבילך, איפה תקנת את השביתה שלך?

זה בעיה.

רגע, אתה

בסופו של דוגמא, אפילו באים מאחורי השואה, רק מקווה שהמקום הזה יהיה לו

הארבעה עמוק של השביתה, נכון?

כן, איך זה עובד, אם...

נכון,

אבל הוא היה צריך להתכוון בפני כניסת השבת.

הוא לא יכול באמצע השבת להחליט, יאללה, אתה יודע מה, בוא נעשה שמה.

אם אני עכשיו גר בעיר שלי, כן,

כן. אני עכשיו לפני השבת מכוון על נקודה מסוימת.

אחרי אלפיים ומה? הוא בא לפצי העיר, לפצי התחום של העיר,

גם ממנה אני יכול עוד אלפיים וחצי.

נכון.

לא, לא צריכים לך, לא.

אם אתה גר בעיר, העיר זה כמו מוקף חומה, זה משהו ענק.

בלי לחשוב. אתה קונה שביתה בכל העיר,

יש לך שיטה ענקית.

ואלפיים ומה מתחיל לקצה העיר.

אבל אם אתה רוצה ללכת ארבע אלף אמה,

אתה אומר שאני רוצה שהעירוב שלי אלפיים ומה מקצה העיר,

אז זאת אומרת, מקצה העיר יש לך ארבע אלף אמה.

טוב, אז...

אני חושב שצריכים לשים שם משהו שם, אבל יש גמרא, אני זוכר, לא זוכר.

הגמרא אומר תחת העץ, אני לא יודע אם צריכים...

אני חושב שכן צריכים לשם משהו, אבל עכשיו נזכר.

כן, אבל אני לא זוכר. פשוט צריכים לשים שם משהו.

‫לא יודע, צריכים לשים עירוב שם, ‫אבל אני זוכר, יש גמר שאומר, ‫יכול להיות מחלוקת, צריך לבדוק.

פעם שצריכים לשים איזה עירוב של משהו, דעתו של בן אדם

איפה שהוא שם את האוכל שלו.

דעתו שם, אבל הדת של הבן אדם, לאחרי הפיתה שלו, איפה האוכל נמצא. ככה, דעתו הפיתה, ככה הגמרא אומרת.

אוקיי.

עד עכשיו דיברנו על בן אדם.

אבל יש עוד דבר מעניין.

לא רק הבן אדם קונה שביתה, גם הכלים של הבן אדם,

הבהמות שלו,

האוכל שלו,

גם כן קונים שביתה.

דבר מעניין, אנשים לא חושבים על זה.

אתה יודע מה?

בן אדם,

לא עלינו בשבת, הוא צריך

לצאת

בבני ברק בשבת.

הוא צריך לנסוע באמבולנס יותר מאלפיים אמה.

ארבע אלף אמה, חמש אלף אמה.

עכשיו

הוא קנה שביתה בבני ברק,

הוא לא חשב לקנות שביתה במקום אחר.

גם הבגדים שלך,

הכיפה שלך, הכובע שלך, החליפה שלך,

הכל קנו גם שביתה פה.

בעצם עליהם יש גם איסור להוציא את זה.

אז מה,

בגלל זה נגיד לבן אדם ללכת בלי חליפה?

אז יש,

הייתי פעם רב אומר, תלך עם המינימום בבגדים שלך, כאילו משהו מכובד.

להוריד, בגלל שאתה בעצם,

הבגדים שלך קנו שביתה גם בבני ברק,

ואתה בעצם מוציא אותם שלא בצורך.

אז גם זה בעיה.

טוב, זה צריכים לשאול רב, כמה בן אדם צריך להחמיר בדבר הזה. אבל על כל פנים,

הכלים שלך קנו שביתה איפה שאתה נמצא.

עכשיו תשאל אותי, מה זה נפקימינה? אני אגיד לך מה נפקימינה.

אם יש לך שני חיילים באמצע המדבר, אוקיי?

שניהם נמצאים באותה נקודה.

אחד אמר, תשמע, אני רוצה שבת בבוקר ללכת לטייל בכיוון הזה. אני רוצה,

אני צריך לשמור על הגבול הזה, או אני רוצה לטייל שם, לראות מה קורה שם,

בסד צפון.

ולכן אני רוצה ללכת 4,000 בכיוון צפון,

ולכן אני רוצה לקנות שביתה,

2,000 אמר,

בכיוון צפון, כדי שאני יכול ללכת בכיוון הזה.

יפה.

אז הוא קנה שביתה

בכיוון צפון,

הוא ובגדיו כליו נעליים של הכל קנו שביתה שמה.

מובן?

החייל השני אומר, מה זה יש בצפון? מה נשמם שמה? אני רוצה ללכת לדרום.

אז אני רוצה ללכת 4,000 אמה לדרום.

הוא אומר, שלום, ביי ביי, תהנה מהטיול שלך, אני הולך בכיוון דרום, 4,000. אני קונה שביתה אחרי 2,000 אמה בכיוון דרום.

אין שום בעיה,

הוא יכול ללכת 4,000 אמה לכיוון צפון,

חוזר לכאן,

הוא אומר ככה, תגיד, מה ראית שמה?

יש להם עכשיו 8,000. כאילו, הכל יכול ללכת בכיוון שלו. בסדר.

מה קורה

אם אחד החיילים החליף בגדים עם השני?

אני אומר, תשמע, בוא נחליף בגדים,

או יש לך חרוצה בשבילי?

אסור לך לקחת את זה. למה?

בגלל שהבגדים של החייל אחד הראשון קנו שביתה בכיוון צפון.

ואסור לו ללכת סביב כלום.

שום דבר. הוא בקצה עכשיו, בעצם. אם אתה קנית שביתה שמה,

אתה עכשיו בסוף הגבול, אתה בקצה הגבול שלך.

אסור ללכת אפילו מילימטר

בצד דרום.

ולא רק אתה, גם החולצה שלך אסור.

אז החייל הדרומי לא יכול לקחת אפילו החולצה שלך ללכת אפילו פציעה אחת דרומה.

דבר מעניין.

אז לפני שבת אתה צריך להחליט מה הם בגדים שלך. זה יפה. עד כאן פשוט.

עכשיו מתחיל הבלאגן.

טוב, אתה תיקח את הבגדים שלך אסור לצפון,

אני אסור לדרום, הכל שלום ישראל עבר.

עכשיו עומדת המשנה במסכת בצד דף ל״ז,

ל״ז ול״ח.

אומרת המשנה, מה יהיה

שתי נשים

שהחליטו ביניהן

לעשות חלס, לעשות חלות, עוגות,

כן?

אחד מביא את הקמח

ואחד מביא את המים ואת המלח ותבלינים.

עושים בצק,

חלות,

אה, איזה ריח של שבת. יפה מאוד.

אוקיי?

הבעיה היא

שאישה אחת

היא קבעה את השביתה שלה צפונה,

והשנייה דרומה.

מה אנחנו עושים? החלוס האלה עשו... מה אני עושה איתם?

למה?

הקמח שייך צפונה.

המים והמלח והתבלינים צריכים, נו,

דרומה.

אז החלות מעצמם הם מלחמה פה.

הקמח אומר, סליחה, רגע, רגע, אנחנו צפונים.

והמים והמלח והתבלינים אומר, רגע, אנחנו דרומים.

נו, מה עושים במחלות האלה?

אמרתם,

מה, מה, מה, מה, מה? בכנסת שבת.

איך שנכנס שבת, בשש וחצי,

יש פה ויכוח פנימי בתוך התנור בו.

הקמח אומר, חביבי, אני קונה פה קנייה, קניין שביתה לצפון.

המים והמלח אומר, מה זה צפון? אני דרומים.

הבעל הבית שלי, האישה שלי,

כך אומר המים והמלח, אני שייך לאישה הזאת, האישה הדרומית הזאת.

אני קונה שביתה בצד דרום.

נו.

והייתה כבר רוב כלים.

כלים. כלומר, הקמח, מה, זה כלים? או, או, יפה, יפה מאוד.

אין זה ויתר, זה לא יכול להיות כלים.

אז יש פה, מה יש יותר, קמח או מים?

יש יותר קמח ממים? איך אתה יודע?

יותר מים.

מה זה?

אתה יודע איזה בצק, בצק של חלות.

גמח יותר, כן, גמח יותר. כן, ככה מובא במשלח, ככה מובאה בגמרא.

אז עומדת הגמרא, המשנה, המשנה אומרת, המשנה מבצחת בצד, דף ל״ז, המשנה אומרת,

החלות האלה כרגלי שניהם. זאת אומרת,

הוא מוגבל כמו הרגל,

הרגל, כוונה, השביתה של האישה הדרומי, הצפוני והאישה הדרומי.

זאת אומרת

שאסור להזיז אותה.

אם היא ניצלה את הארבע אלף שלה מקסימום,

והיא ניצלה לדרום מקסימום, אסור לך להזיז את זה כלום.

אם היא לקחה שלוש אלף והיא שלוש אלף, ואז יש לך אלף לשחק,

אפשר לשחק עם החלות כאן.

ככה כתוב במשנה שחור על גב הלבן.

שואל הגמרא, שאלה שלך!

ולבות לברוב, שואל הגמרא,

תגיד בטלבו רוב.

הקמח בא ואומר, שמע, לא מעניין אותי המים ומלח. מה אתה בכלל?

אתה מיעוט.

אני הרוב.

אני פה צפון, אנחנו, רוב הבצק פה זה הקמח,

והקמח אומר, סליחה,

אנחנו קנינו פה שביתה לסע צפון,

ואתה, מים ומלח, תשב בשקט, אתה מהמיעוט,

ואתה תשב בשקט, ואנחנו משתלטים פה על הבצק פה,

ואנחנו קובעים

שהמקום שביתה של הבצק זה איפה?

צפון, לפי הקמח. הם החבר'ה האשרים פה.

הקמח בא ואומר, אנחנו הרוב. ככה שואל הגמרא.

מה זאת אומרת, קראת שניהם?

יש פה תערובת,

בצק, ואתה לא רואה,

אין פה ניכר, כמו שהוא אמר קודם. אין פה ניכר, אתה לא רואה קמח, אתה לא רואה מים, אתה רואה פה חלות,

אתה רואה בצק.

ויש פה מיעוט ורוב.

למה לא נגיד שהרוב, הצפונים, הקמח, יגידו למים ומלח, הדרומים, תשתוק,

קרוב,

ותשב בשקט.

ככה שואל הגמרא. שאלה מצוינת.

מה?

מה זאת אומרת, שדוב ושלום אטירין?

זה לא נכון להגיד את זה, למה לא נכון להגיד את זה?

שאלה טובה, למה נגיד דוב ושלום אטירין?

אז התשובה היא, לפי הרעיון זה מאוד טוב, בגלל שבעצם שניהם דוב ושלום אטירין.

שניהם בדיוק באותו מירוץ, שניהם יגמו את הריצה באותו זמן.

אתה מבין?

זה לא כמו

כמו התר ומוקצה. פה שניהם

גומרים באותו זמן.

אז זה לא שאחד דוב ושלום אטירין.

אז יש לנו פה בעיה רצינית.

שואל הגמרא נגיד בדיוק. ככה שואל הגמרא מסכת בצד. יפה.

כן.

עוד פעם?

מה שאמרנו עכשיו, שיש מלחמה.

כן.

שהקמח אומר שאני מנצח.

כן.

נגיד שהקמח אומר שהוא מנצח,

יש פה ביטול מרוב.

כן.

כן.

אז

התחושה הזאת, המים, השער, הדברים, הם עוד לא קנו שביתה לצד הדרום?

הם קנו שביתה, אני לא מתייחס אליהם. לא מעניין אותי, אני לא שואל אותם.

אז מה?

אז כל מיעוט ככה.

המיעוט הוא מסליחה, סליחה, אין לי זכות דיבור. לא, תשתוך.

אתה מיעוט, אתה צריך להתקפל לפני. כמו הדיין הזה, יכול להיות דיין חשוב מאוד,

עם כובע והמבורג. לא משנה, לא מעניין אותי.

אתה המיעוט, תשתוק, אתה צריך לשמוע על הרוב.

נכון, יש לך דעה, אני מכבד מאוד את הדעה שלך, אני רוצה לשמוע את הדעה שלך.

אבל הרוב קובע

שמה שהרוב אומר זה האמת.

ואתה המיעוט, אתה צריך להתקפל, להתבטל, ולהתהפך

את דעתך למה שהרוב אומר.

והגמור שואלת,

שאם זה נכון, אם אנחנו לא שכחנו את הכלל הזה של ביטול ברוב,

מה קרה לכלל הזה?

הוא אומר, איפה אנחנו?

יש ביטול ברוב,

ולכן קמח הרוב יחליט לנו,

והוא יקבע עובדות שאנחנו צפונים.

ככה גמור שואלת.

עומדת הגמרא,

יפה מאוד,

אבל בכסף לא ממביטו ברוב. בבעלות ממוני לא ממביטו ברוב. ונסביר את העניין.

אני שואלת לך שאלה.

הגמור עומד והמאור עומד פשוט.

למה אתם לא חשבתם על זה?

אני שואלת לך שאלה.

אם אני מגיע לבית שלך, כן?

והבאתי איזה כלי יפה,

או הבאתי כסף,

ושמתי את זה על השולחן.

שמתי כסף שלי על השולחן ויש לך כסף שלך פה

ופתאום יש בלאגן מעורב פה

אתה אומר איפה הכסף שלי?

להידבר ברוב ביטול ברוב מה אתה אומר?

איפה הכסף שלי? ביטול ברוב היה פה מלחמה בתוך הקופה הצדקה לא הייתה?

היה פה ביטול ברוב רוב הכסף שייך לבית כנסת

ומה שאתה הכנסת בטעות בשבילך מישהו כן?

שיש לך ביטול ברוב היה פה מלחמה בפנים הרוב אמר הכסף של הבית כנסת

המיעוט אומר כסף פרטי הרוב קובע למה לא נגיד בגללו ברוב

לא הקדש בוא נגיד על כסף בוא נדבר על כסף על דברים שלי

בוא נגיד הגעתי לבית של מישהו

כן זה קורה שמתי הגעתי עם חליפה

שמתי את זה בזה על הזה

ויש לו לבעל הבית יש חמש שש שבע שמונה חליפות

ואני שמתי לחליפה שלא זוכר מהחליפה שלא זוכר מהשלי

התערבב, הכל התערבב.

אני לא יודע, הכולם אותו מידה, אותו צבע, הכל אותו דבר.

הבעל בית, יש לי, נכון, הגעתי עם חליפה, איפה זה, אמרתי, זה התבלבל ברוב.

ביטול ברוב, מה אני אגיד לך?

מה אתה אומר לבן אדם הזה?

לפני שבעת כלים, מה אתה אומר לבן אדם הזה? הוא חייב לתת לך, הוא חייב לתת לך זה או לא. מה אתה אומר?

למה לא? ביטול ברוב.

אתה שכחת מביטול ברוב?

למה זה מצחיק?

למה לא? תסביר לי למה לא. יש לנו כלל ביטו ברוב וכל הכל. למה פה לא נגיד ביטו ברוב? אני רוצה לשלמוע ממך.

למה בכסף לא מביטו ברוב?

בן אדם מגיע לחנות, סליחה, לבית של מישהו, בטעות הוא שם משהו,

הוא שם אוכל או צלחת, לא יודע בדיוק מה, שזה דומה בדיוק לכל הכלים של הבעל בית, הבעל בית אומר, ביטו ברוב. זה נעלם.

תבכה, מה?

מה זה?

מה?

אסור לגנוב, איך זה הגיע לך? זה אסור לגנוב.

מה?

המאיס הגזל שלך מחייב אותך להחזיר. פה לא גזל. אתה שמת את זה בטעות אצלי.

אז אתה חייב, אבל אתה חייב להחזיר את הגזלה. אתה גנבת,

המאיס הגזל מחייב אותך להחזיר.

פה אני לא גנבתי שום דבר.

למה לא נגיד את הדבר הזה?

אז הגמור אומרת שזה לא ייתכן הגמור לא מסביר למה עוד מעט אנחנו צריכים לתת הסברים הגמור אומר לא ייתכן בעולם שדבר ששייך למישהו יתבטל ברוב בגלל שהוא נפל זה לא ייתכן

הגמור אומר את מילים לא כל כך הגמור לא כל כך מבין הגמור לא ייתכן כזה דבר זה פשוט נגמרה שבזה לא אמונים בטובו עוד מעט אנחנו נביא בזה הסברים בעזרת השם אבל הגמור זה לא יכול להיות כזה דבר

באמת הגמרה אם ככה אז בוא נחזור לסיפור שלנו עם המים והמלח והקמח

הקמח קנה שביתה לצד צפון.

המים והמלח קנה לצד דרום.

שואלת הגמרא, בוא נגיד ביטל ברוב. אומרים להם, מה זה ביטל ברוב?

אבל הבעל בית של המים והמלח,

הבעלות

של המים והמלח צועקים דרומה, דרומה, דרומה.

ואיך אתה מבטל את הבעלות שלו?

אין ביטול ברוב של בעלות. אתה לא יכול לקחת בעלות של מישהו ולבטל את הבעלות על ידי כוח שביטל ברוב.

אז כאן אתה לא יכול לבטל את הבעלות שלו.

אין מצב, אתה לא יכול לבטל את הבעלות שלו. עוד מעט, כן?

אומרת הגמור, זו לא טענה.

למה?

שפה

אתה לא צריך לבטל את הבעלות.

פה יש פה איסורים.

זאת אומרת, יש פה, נכון, זה התחיל עם בעלות.

זה התחיל עם בעלות. נכון, אתה צודק, זה התחיל עם בעלות

שגרם שהשביתה יהיה פה, השביתה יהיה שמה.

אבל היום, מה יש להם היום? איסורים.

הוא מושך לפה איסורים והוא מושך לשם איסורים. נכון, זה התחיל עם בעלות. מה זה אומר שתחיל עם בעלות?

היום!

מה זה היום?

זה עניין של איסורים. הוא רוצה דרומה או צפון או ויכוח, מלחמה, תעשה ביטול ברוב.

לכן התירוץ הזה לא טוב. אבל

דבר אחד למדנו מהגמרא,

אנחנו צריכים להסביר את זה.

הגמרא אומרת

שאין ביטול ברוב בממון.

זאת אומרת, כמו שאתם מבינים את זה, זה סברה,

דבר מאוד פשוט,

אתה לא יכול להגיד שבן אדם שבטעות הכניס חליפה

בתוך החליפות שלך או חולצה בתוך החולצות שלך,

כן? אתה הגעת לבן אדם, התארחת אצל בן אדם.

שמת את החולצה בכביסה,

כן?

והיקרת בית עשה את כל הכביסה.

כל הערימה פה, אתה מזהה את החולצה שלך? לא מזהה, הוא כולם באותה מידה.

שלום, פייפן, ביטול ברוב. אין דבר כזה, זה פשוט.

ככה יוצא מהגמרא, ואתם מבינים, זה מאוד מאוד פשוט, אנחנו צריכים לבין למה.

כמו עומד זה כזה דבר, פשוט, ואין על זה ויכוח.

שאלה פה

בתחומים, זה לא כל כך נוגע, בגלל שאחר כך יש את האיסורים. אבל זה פשוט,

שבעלות ממוני אין לבטל ברוב. זה פשוט מהגמרא.

כן.

כן.

נכון.

כן, אבל בכניסת שבת,

הרי לפני שנכנס שבת, זה לא נושא.

אם אני עושה חלות באמצע השבוע, אין פה ויכוח בין ה...

אתה מביא את הקמח ואת המים, אין ויכוח. על מה אנחנו מתווכחים?

אין פה ויכוח פה.

רק בנושא הזה, כשנכנס שבת,

אז פתאום הקמח אומר, רגע, רגע, אני צפונה,

אני שייך לבן אדם צפוני,

והמים והמלח אומר, רגע, אני שייך לבן אדם דרומי. אז בשעה שש וחצי מתחילים מלחמה.

מה?

הוא התבדל ממש לפני, כאילו, אחרי דבר אחד.

אבל כל תערובת זה דבר אחד. אני לוקח סלט,

אני לוקח סלט עם תפוחים טובים ותפוח אחד של נטע רוואי,

הוא גם כן,

זה סלט פה, זה נראה ריבה, לא יודע מה זה נראה. קומפוט.

לא אכפת לי.

מה?

בסדר, בתוך הגוש הזה יש מלחמה.

בתוך הגוש הזה, לא שכחתי, יש פה קמח.

בתוך הבצק יש קמח ומים.

מה?

נכון, בכניסת שבת, בשש וחצי, בדיוק בשש וחצי נכנסה לשבת,

אז צריכים, אז כל אחד מתעורר. רגע, רגע, איפה אני? רגע, שנייה אחת. אני צפוני. כן, כן, איפה הבעל בית שלי?

צפונה, דרומה.

יש פה מלחמה, בשש וחצי, יש מלחמה בין הקמח והמים שבתוך הבצק.

אז תגידי ביטלו ברוב עומד לאושך ביטלו ברוב. למה?

שיש פה עניין של בעלות.

ואתה לא יכול למחוק בעלות של בן אדם. אין לי חוק בעלות שלי בגלל שהוא התערבב ברוב שלך.

כלל ברזל מהגמרא.

אומר המנחת חינוך, בוא נחזור עכשיו לנטע רווי.

מה זה נטע רווי?

עכשיו תשאלו אותי, מה זה קשור לנטע רווי בכלל? נטע רווי זה איסורים?

זה קשור לבעלות פה?

כן, זה קשור. למה?

יש בו חידוש...

יפה.

הגמרא אומרת, יש מחלוקת בגמרא, שמה בתילר, למי ולבון, זה מחלוקת, בלגן גדול. אבל איך אנחנו פוסקים?

שורה התחתונה, איך אנחנו פוסקים?

נטע רווי,

ממון גבוה.

זה לא כסף שלך.

זה לא פירות שלך.

זה פירות של הקדוש ברוך הוא, של אלוקים.

זה לא פירות שלך בכלל.

נכון, יפה?

אתה גדלת את זה, זה המגרש שלך, זה האדמות שלך, זה הטרקטורים שלך, המים שלך, לא יודעים, לא מעניין אותי.

הפירות

של שנת הרביעי, זה לא שלך.

זה שייך לאלוקים.

אז איך אני אוכל את זה?

אני לוקח את ישראל, איך אני אוכל?

משולחן גבוה כזוכו. אתה אורח

של הברא עולם.

זה לא שלך, אתה אורח שלו.

ככה כתוב ברמב״ם, הרמב״ם פוסק,

שנטע רווי זה ממון גבוה.

נו, מה זה משנה? מה, אתה מספר לי סיפורים? הוא אומר, למה? זה לא סיפורים, זה הלכות למעשה.

איזה הלכות אני לומד מזה שנטע רווי

זה ממון גבוה?

כמה הלכות.

דבר ראשון, אומר הרמב״ם,

אי אפשר לקדש אישה.

בן אדם שגודל פירות

ויש לו תפוח נטע רווי,

הוא בא ואומר לאישה, הרי את מקדשת לי בתפוח זה.

יוצא בסקו מן השמיים, סליחה אדוני, זה לא שלך, מה אתה מקדש אישה בדבר שלא שלך?

ממון גבוה.

זה שייך לחשבון בנק של השמיים.

זה לא שלך בכלל.

מה אתה מקדש אישה?

ירושלים עצמו, לכן שהוא קיבל ירושלים,

לא, גם לא.

לפני פדיון לא, זה לא שלו.

משולחן גבוה כזו, רק הוא אומר, משולחן גבוה כזו,

אוכל, לא, לא, לא, כזו, כאוכלי, הוא לא זוכר, זה לא נראה שלו אף פעם.

לכן פדיון, אם הוא פודד, זה נראה שלו, בסדר?

אבל לפני פירות, כל זמן שהפירות יש להם קדושת נטע רווי או משהו שני,

זה לא שלו, הוא לא יכול לקדש אישה. עוד דבר,

אסור לו לתת מתנה, אתה לא יכול לתת מתנה למישהו.

זה לא חלה מתנה וזה גם אסור גם,

אבל לא חלה מתנה, זה לא שלך.

ועוד דבר,

זה פטור מחלה.

פטור מחלה. זאת אומרת, בן אדם שיש לו,

לא יודע איך שהיא החלה בדיוק, אבל פטור מן המעשרות, בגלל שכתוב מעשרותיכם, דווקא פירות שזה שלך,

אתה חייב במעשרות.

זה לא שלך,

זה שייך לאלוקים.

אז זה כתוב, מפורש, ככה פוסק,

שנטר אביי שייך למי?

לבורא עולם.

ממון גבוה.

זה לא שלך.

ככה כתוב ברמב״ם.

שואל המנחת חינוך,

בן אדם שיש לו נטר אביי,

כן, בן אדם שיש לו נטר אביי בתוך הבלאגן שלו,

בתוך התערובת שלו,

הרמב״ם אומר,

יש ביטוי ברוב, באופן עקרוני.

אילול הבעיה הזאת, שאתם מתירים.

יש ביטוי ברוב.

רגע, הוא אומר, מנחת חינוך ביטל ברוב?

איך שייך לביטול ברוב?

איך שייך לביטול ברוב?

זה כסף, זה לא ממון שלך,

זה ממון של גבוה,

זה ממון של מישהו אחר.

ואמרנו שביטול ברוב לא יכול להפקיע בעלות של מישהו אחר.

מה אכפת לי אם זה מישהו אחר שזה חבר שלך שהגיע מהחליפה שלו,

או מישהו אחר שזה בורא עולם.

אתה לא יכול להפקיע בעלות

של גוף אחר,

שהגוף יהיה החבר שלך, או גוף יהיה בורא עולם.

אז עוד פעם, הנטע רוואי הזה, הפירות האלה, של מי זה?

מי הבעלים המתים של זה? כתוב ברמב״ם?

ממון גבוה.

אז איך הרמב״ם רוצה שהפירות יבטלו את הנטע רוואי?

כן.

הקדוש ברוך הוא

האחרון שיכול להיות דבר שאין לו מטענות.

מה זאת אומרת?

אתה יכול כל הזמן להשתמש בזה,

ואז יהיה חוסר,

אין זמן שזה יהיה חוסר.

לא חושבים זה בבעלים, זה בבעלים.

לא הבנתי, עוד פעם.

קצת עלית לבית, כן.

אבל זה דבר שיש לו מטענים, למה? אתה לא יכול לתת לך את האפשרות לעשות פעולה,

על ידי פעולה להפיר את הדבר הזה.

נכון.

אבל כל זמן שלא עשיתי את זה, למי זה שייך? מי הבעלים של זה? כביכול מי הבעל הבית של זה?

הרגע זה לא בעזרה, הבעלים של זה.

נכון. מי כן הבעלים? ממון גבוה.

נתן לך אבל את האפשרות להפוך את זה להיות דבר שזה לא מתאים. בסדר, אבל עוד לא, עוד לא ניצלת את האפשרות הזאת.

אז כרגע, נכון לעכשיו,

יש לי לפניי נטע רביי.

למי זה שייך? מי הבעל הבית של זה? אני שואל. סליחה, מי האדון שלך? אני שואל את התפוח. סליחה, מי האדון שלך, כבוד התפוח? ויענה לך.

לא אני,

ממון גבוה.

אלוקים, אני לא יכול לקדש אישה, אני מוגבל.

לכן מה?

אז במינו אתה אומר?

יפה, יפה, יפה. נכון, אתה צודק, זה אפילו רבי יהודה.

אבל רבנן חולקים עליו.

זה רק דוגמה, נכון.

ולמה רבנן חולקים עליו ביהודה? יפה, אתה שואל, טוב.

אם שניהם תפוחים, אז למה רבנן חולקים? אז הרן מסביר שהרבנן אומרים,

אתה צודק שזה תפוח וזה תפוח וזה דם וזה דם,

אבל אל תסתכל, אומר רבנן על רבי יהודה,

מה אתה מסתכל עליו פיזי?

תסתכל על המצב הרוחני של החפץ.

וכיוון שזה אסור, זה מותר, זה דם הזה, וזה דם הזה, וזה בני תחריו וזה,

לכן יש פה מלחמה.

אז זה הוויכוח, אומר, זה הוויכוח בין אבי דב רבנן.

על מה להסתכל?

על העולם הפיזי או על העולם הרוחני?

אבי דב אומר, תסתכל על העולם הפיזי,

ושניהם תפוחים, שניהם דם, אין בטל ברוב, אין מלחמה.

תסתכל על העולם הפיזי.

אומר הבנן, מה?

תסתכל על העולם הפנימי, הדיני, ההלכתי, הרוחני,

ושמה וואלה זה שני עולמות זה דם זה דם זה דם הזה וזה דם זה מצוין זה הרן אומר כן

כן

מה זה גוזל נכון

כן

כן זה לא ממש כן נגיד נכון

יש פה אפשרות על ידי איזשהו מענקה, אני לא יודע איך אתה חייבים אותה, אבל כשדהים אותה, כמו אותה, אתה עובד אותו עדיף רחב,

ואז זה לא יפוגע, זה לא לבעלות השם כבר כביכול, אלא לבעלות חם.

לא הבנתי, יש לי נטר רווי, רגע, יש לי נטר רווי, יש לי תפוח נטר רווי,

תפוח שנת הרביעית,

ככה הוא נפל תוך קונטיינר של תפוחים

בא הרב ואומר תגיד בית ברוב אין שום בעיה אני אומר סליחה מה זה בית ברוב סליחה סליחה סליחה סליחה התפוח הזה זה למה הוא שייך?

ממון גבוה

זה לא שלך

נכון אתה גדלת כל הכבוד מגיע לך צלש כל הכבוד אתה גדלת מגיע לך שקוייך

אבל רגע למי זה שייך התפוח הזה שבתוך הקונטיינר התפוח היחיד הזה

למי זה שייך?

ממון גבוה כמו החרוצה שלי בין כל החרוצות שלך

אז זה לא בטל ברוב איך אתה יכול להוציא?

את הבעלות, הקדוש ברוך הוא אומר, סליחה, מה זה הדבר הזה? סליחה, לאט לאט לאט, מה אתה מבטל? סליחה. אני אדון פה, אני הבעל הבית של התפוח, זה שלי,

זה לא שלך.

מה אתה מבטל את הבעלות של הברא עולם?

הבעלות שיש למניות, או בעלות

על התפוח הזה, מה אתה מבטל פה? ככה של מנחת חינוך, תגושה עצומה.

אתה מבין? אתם כותבים את השאלה.

ככה של מנחת חינוך.

יפה מאוד, יפה מאוד, אתה מתחיל ליפה, יפה.

אתה מחלק בין,

אתה לא מסביר למה. אתה אומר, אתה מגיש שיש פה איזה משהו שאם יש ממון הדיוט לא בטל ברוב, אבל אולי ממון גבוה כן בטל ברוב. ולמה? צריכים להסביר למה.

תביא את שיק כיסו על הצ'ק, אל תזרוק, אתה צריך להביא, מה?

אין תובע. אין תובע. אתה אומר שאין תובע.

יכול להיות, אבל עדיין הסברה,

צריכים להבין פה את הסברה.

אני רוצה להגיד שכל מה שלמדנו בגמרא בסרט ביצה,

שלא מבטלים את הבעלות של מישהו, זה כשהבלים הוא בן אדם בשר ודם.

בן אדם.

אז הבן אדם צועק ואומר, הוא אומר, תובע.

סליחה, מה זה השטויות הזה? מה, אני בעל הבית של הדבר הזה, בגלל ביטול ברוב?

זה ביטול ברוב, זה איסור ויתר.

יכול להיות שאין מישהו פה עוד אין ביטול ברוב.

זה ביסורים,

אבל הבעלות שלי הוא לא מוכן לשמוע.

ויכול להיות שכשזה ממון הדיוט,

זה לא בדיוק, זה דבר רוחני, זה לא בדיוק ממון אחר. אנחנו צריכים קצת להבין את הדבר הזה.

למה ממון ידידי אחרת?

למה ממון...

מה זה?

למה?

כן.

פוגע בו.

לא, שלא ייקח את זה אישית. לא, לא...

אוקיי.

נכון.

אה... המון ספקים במה, תגיד, פיתרת ופגעת בו. כן.

כי אתה מפסיד מזה.

עכשיו שזה ממון גבוה. נו.

הוא לא מפסיד.

לא, הוא מפסיד, אבל הוא רוצה לתת לך.

ואז נעשה את הדבר הזה. ואם הוא לא רוצה לתת לך, איך אתה יודע מה הכוונות שלו?

הוא רוצה שתאכל בירושלים, הוא לא רוצה לתת לך חינם.

תעלה לירושלים, תאכל שם, תלמד תורה כמו שלמדנו.

תבנה שם וילה כדי שתהיה במקום תורה, בירושלים.

מה אתה אומר, חנוך?

כן.

רגע, רגע. אתה בעל הבית,

בסב הדם,

על הזה, ובשמיים זה ממון גבוה.

גם אותו בעל הבית ואתה בגן. נו.

הוא שייך לגבוה.

אגב, הקול של גבוה, אתה אומר. גם אתה.

אבל גם כול השדה, יש לך צורה.

אתה אומר שכולנו נשייך לגבוה, אז הכול סנט אחד, כולנו אותו מחנה.

אולי, אולי, אולי.

גם הוא בא לשדה גם כן. הוא ענן את הריביים מתוך עבורות שלו, כביכול.

הוא ענן כאילו בעלית משותפת, כביכול לשלם את זה.

נו.

נכון, מה?

נכון, אני בעלים של ה...

לא, אבל זה לא שלך.

כתוב,

נט ערווי כתוב, זה ממון גבוה. זה לא שלך.

אתה לא יכול לקדש אישה, אתה לא יכול לתת מתנות,

אתה לא יכול להוריד שזה ממון שלך.

זה לא שלך.

אבל זה לא שלך, זה לא שלך, זה הפקר, זה הפקר, זה מי ששייך

זה ממון גבוה, יש פה בעלות של בנק השמיים,

אני לא יודע בדיוק מה זה

כן

כן, נכון

מה זאת אומרת?

אולי יקרה מזה איזשהו פריד גבוה,

שרואים גם לך וגם לא, ואז אין לך בעיית גבוה עם זה שאתה מתכוון ב... אתה אומר אנחנו יכולים להיות שותפים,

עכשיו אתה מתחיל קצת לגעת ולהגיד פה משהו,

אז בואו נגיד שפה יש לנו שלוש דרכים להסביר את זה, נתחיל ככה

דרך הראשון

דרך הראשון

אני נראה לי שאתה התחלתי לגעת בזה, הרב מבריסק אומר משם אבא שלו הרב חיים אומר מה שכתוב שנטר הוואי זה ממון גבוה זה לא נכון,

זה לא נכון, זה נכון הרמב״ם אומר את המילים ממון גבוה אבל זה לא באמת מה נכון

ממון גבוה.

זה לא באמת ממון גבוה.

אתה צריך להתנהג איתו כאילו ממון גבוה. זאת אומרת,

כשכתוב שלא מקדשים אישה, זה לא בגלל שחסה לך בלות

וזה הקדוש ברוך הוא הבעלים. לא נכון.

ויש לו ראיות על זה, אל תדאג.

זה לא הפשט.

אני אומר לך, אני לא יכול לבוא לקחת את הגמרא, את הספר הזה ולקדש אישה.

למה אני לא יכול להשתמש בזה לקדש אישה? למה?

שזה לא שלי, זה שייך לבית כנסת פה.

חסר בעלות שלי, זה לא שלי. מה אתה מקדש אישה דבר שלא שלך?

אז הוא אומר, אז היית אומר, זו הסיבה למה אתה לא יכול לקדש נטע ראווה. הוא אומר, לא, לא זה הבעיה.

זאת אומרת, באופן עקרוני זה כן שלך.

זה כן שלך, נטע ראווה זה שלך.

זה לא בעלים של גבוה.

רק אתה צריך, אסור לך להתנהג איתו כאילו שלך.

זה איסור לקדש. הוא מביא ראיות ברמב״ם ממש ככה.

התורה אומרת לך, אל תזלזל בזה.

אל תשתמש בזה, כאילו זה שלך.

תן לזה כבוד, כאילו זה לא שלך. אבל באמת זה כן שלי.

מה?

מה זאת אומרת? בירושלים תאכל את זה. לא, בירושלים תאכל את זה,

אבל אתה צריך, אסור לך לקדש אישה ולתת מתנות, בגלל שזה ככה מראה לך,

כאילו אתה מזלזל בקדושה של הדבר.

אתה צריך לתת לזה כבוד.

ככה דרך, פשוט לפי ילב חיים, יש לו הוכחות לזה.

לפי זה לא מתחילה קושייה,

בגלל שכל מה שכתוב שלא בטל ברוב, זה דווקא אם יש

שתי בעלים. אבל פה באמת אין שתי בעלים.

אבל זה דרך מחודש,

אנחנו לא רוצים להגיע לזה.

הדרך השני,

מה?

מה בדיאבד? אם בדיאבד אין היא מוקדשת.

אתה שואל לפי ילב חיים, למה אין היא מוקדשת? אתה שואל טוב, שואל טוב.

אם זה סתם איסור זלזול קודשים, זו שאלה טובה.

לפי ילב חיים זה סתם,

אסור לך להתנהג איתו ככה. בסדר, אני ילד רע, בסדר.

אבל עשיתי את זה.

למה זה לא עובד?

הוא שואל טוב, לפי ילב חיים, מה זה אין היא מוקדשת?

הוא שואל שאלה מצוינת, נכון.

הדרך השני

זה דרך ככה.

מה?

זאת אומרת, ברבנן הפקיעו, אז קל וחום התורה יכול להפקיע גם.

יכול להיות, יכול להיות.

צריכים לדעת.

הדרך השני זה ככה.

אנחנו שואלים שאלה, למה באמת לא נגיד ביטוי ברוב?

למה? החולצה שלי התערבב בכפיסה שלך,

עכשיו כולם מוגרצים ככה יפה בערימה,

אתה מזהה את שלך, למה לא נגיד ביטוי ברוב? למה לא?

למה לא נגיד ביטוי ברוב?

אז יש פה שתי דרכים להבין למה לא נגיד ביטוי ברוב. דרך האחד,

כמו אמרנו קודם, מה זה ביטול ברוב?

ביטול ברוב, הכוונה, יש מלחמה, יש אש.

הרוב אומר ככה,

האומיות אומר, הפוך, שטויות. מה אתם אומרים שטויות? שתי דיינים, אתה ראית פעם בבית דין,

אם זה באמת רציני,

שתי דיינים אומרים, חייב. אתה אומר, מה אתה אומר שטויות? פטור.

מלחמה ביניהם, עד שאחד משתכנע, אחד מתנדנד,

בסוף נופל ככה, שתיים ככה, אחד ככה,

הרוב גובר,

ניצחנו.

זה היה צריך להיות מלחמה בהתחלה.

השתיים נגד האחד, האחד נגד השתיים, עד שבסוף נפל,

הרוב קובע, זה עניין ביטול ברוב. יפה מאוד.

אומר הרב חשמייצה, הוא אומר ככה,

בכסף,

בממון לא שייך מלחמה.

לא שייך מלחמה.

למה לא שייך מלחמה?

למה לא שייך מלחמה?

בגלל שזה באיסור ויתר

לא יכול להיות גם אסור וגם מותר. לא יכול להיות.

לא יכול להיות גם חייב וגם פטור.

הדיין שאומר חייב לא יכול להיות גם פטור. לא יכול לנדנד. תחליט.

או שאתה אומר חייב

או שאתה אומר פטור.

או שזה אסור או שזה מותר. יש פה מלחמה.

אתה לא יכול שתי קבוצות. או שאתה דרום או צפון.

אתה לא יכול גם וגם.

אבל בכסף, בממון,

יש משהו באמצע.

אתה יודע מה, אתה אומר שלי, אני אומר שלי,

בוא נהיה שותפים,

בוא נהיה שותפים.

לא היה פעם, איפה היה הסיפור הזה שהיה פעם

שתי נשים שרבו ביניהם עם כסף,

בסוף הרב אמר, אתה יודע מה,

אבל יש לך בן, יש לך בת,

איפה הסיפור הזה? לא זוכר איפה זה.

היה מריבה ביניהם, הרב אמר, חבר'ה, יש לך בן, יש לך בת,

בוא נעשה שידור ביניהם,

והכסף שאתם רבים על זה, תקנה להם דירה, הכל יהיה שלום. זאת אומרת, כשזה מגיע לכסף,

אחד אומר, הדבר הכי זול בחיים זה כסף.

כן?

אם אתה לא צריך לשלם.

אבל לא משנה. אבל כסף,

אפשר להיות שותפים, מה הבעיה?

זאת אומרת,

כשאחד אומר, זה שלי, זה שלך,

אין פה מלחמה בעצם.

זה דומה לדוב שיש למטירים. זאת אומרת, יש פה דרך באמצע כאן.

אתה אומר, שלי ושלך, אתה יודע מה, בוא נעשה בעלות, בוא נעשה,

יש פה, בהתחלה היה עשר חולצות, עכשיו יש אחד עשר חולצות.

בוא נעשה שאני עשר,

אני עשר מתוך החולציה שלי, ואתה אחד מתוך החולציה שלך.

אפשר לעשות, אין פה, אני לא ראיתי פה מלחמה פה.

אם לא ראיתי מלחמה, לא הייתי מריבה, אז מה?

אז אין פה ויכוח, אם אין ויכוח, אין עניין שביטו ברוב.

לכן בממון לא מין ביטו ברוב.

אבל כל זה שייך דווקא בבשר ודם.

אני ואתה יכולים להשתדר בינינו.

אתה שותף, אני שותף, החולצה שלי נפל, תראה לי מה.

בוא נערך שותפים.

עשר ימים אתה תתבלוש חולצה, יום אחד יש אני... אפשר להסתדר בינינו. אין פה מלחמה, אז אין ביטו ברוב.

אבל בממון גבוה,

אתה רוצה להיות שותף עם הברוא העולם?

סליחה?

מה זה הדבר הזה? אתה לא יכול להיות שותף בממון של ברוא העולם.

אז הנטר הראי אומר,

תשמע, אני שייך לממון גבוה.

ושער הפירות אומר, אני שייך לבשר ודם. מלחמה!

אין פה שותפות, אין פה שלום.

אז פה לא שייך ביטו ברוב, פה שייך ביטו ברוב.

מתי אנחנו אומרים שבקסל לא שייך ביטו ברוב? למה?

בגלל שהם במלחמה. תעשי שותפות, תעשי שלום, אין שום בעיה.

אבל כשאנחנו מדברים עכשיו על ממון גבוה,

כזה סוג שינוי בעלות.

גבוה ובשר ודם, אין פה שותפות, אין פה שלום, אין פה זה. או שזה ממון גבוה,

או שזה ממון בשר ודם.

אין בו משהו. ולמילא יש מלחמה,

אם יש חמה, אני יכול לעשות ביטול ברוב.

זה הדרך השני.

אבל אני חושב שהדרך השלישי

נראה לי הדרך הכי

שאפשר להבין.

וזה נראה לי, זה כוונה של מנחת חינוך.

פשוט הוא ככה.

תשמע טוב.

למה באמת בממון לא אומרים ביטול ברוב?

בואו באמת נבין. למה לא? למה לא? בכל התורה כולה אנחנו נמצאים ביטול ברוב.

למה כשהחולצה שלי התערבה בחולצות שלך,

לא מביטול ברוב. אתה יודע למה?

סיבה מאוד מאוד פשוטה.

סיבה מאוד מאוד פשוט.

ביטול ברוב,

הכוונה כשיש דין על החפץ,

למשל, דוגמה,

יש לי מאכלות אסורות.

זה לא כשר.

טרייף,

אוכל לא כשר.

אז החפץ בצד עצמו הוא אסור.

האוכל הכשר, החפץ בצד עצמו מותר.

החפץ האסור מתערבה בחפץ המותר.

יש פה מלחמה בחפץ עצמו.

החפץ הוא מהם מותר, הוא מה אסור. יש פה מלחמה.

אתה הבנת? יש פה מלחמה.

אבל בממון, אני שואל אותך שאלה.

אם זו חליפה שלי, יש פה משהו בחליפה שזה אומר שזה שלי?

יש פה איזה משהו בתוך החפץ שזה שלי?

מה פתאום?

אני השתלטתי עליו, אני קניתי עליו, אני השתלטתי עליו.

אני הבעל הבית שלו, אני משתלט עליו.

איזה כפר שנקדם זה?

מה?

איזה כפר שנקדם זה? אז מה?

אז אין דין על החפץ שהחפץ זה חפץ שלא כשר.

אסור לי,

אני עשיתי, אז זה גברא, בעיה בגברא.

הגברא יש לו בעיה פה.

אתה גברא בעייתי, אתה לא בסדר. בסדר.

תעשה תשובה ותהיה בסדר. זאת אומרת, אין בעיה בעצם החפץ עצמו.

החפץ עצמו זה לא שייך, פתאום, אתה מבין?

את הכסף הזה, אתה יכול לעשות שותפות.

כמו אמרת שהם רבו, ולא יכולים לעשות את זה איזה מונה, נכון? כן.

נכון.

אפשר לעשות שותפות.

אתם לא רוצים לעשות, אתה אומר, אם לא רוצים לעשות שותפות, אז כן.

אתה חוזר לתירוץ השני.

אנחנו בתירוץ השלישי. אתה רוצה בתירוץ השני, אתה לא מסכים, בגלל שלמעט אנחנו עכשיו לא רוצים לעשות שותפות.

ככה אתה אומר.

יכול להיות.

אבל בתירוץ השלישי אנחנו אומרים,

העניין של ביטוי ברוב,

איפה יש לנו ביטוי ברוב? למשל,

מהחולש אסורות.

יש לך חפץ אסור, חפץ מותר. החפץ האסור אומר, אסור!

החפץ המותר אומר, מותר! מלחמה, בלאגן,

צריכים להחליט.

אתה תקובע משהו, יש פה ביטוי ברוב, הרוב קובע,

אנחנו מחליטים מה שהרוב אומר, זה המציאות.

זה הכל בביטוי ברוב כשיש משהו בחפץ עצמו,

כן, בחפץ עצמו, אז אתה יכול לביטוי ברוב.

אבל כשאנחנו מדברים על מריבה של בעלות,

כן, זה החוצה שלך, יש משהו בחוצה, יש משהו בתוך הגנים של החוצה של זה שלך, מה פתאום?

אין שום דין בחפץ עצמו.

לא שייך ביטוי ברוב אם אין דינה על החפץ.

פתאום ברוב צריך להיות מלחמה בין החפץ הזה לחפץ הזה, בלאגן.

אבל אם עליהם אין שום דינים, זה מישהו שתלט עליהם, הבעל הבית, אני הבעל הבית ואתה הבעל הבית, אבל בניהם אין להם מלחמה, הם פה סטי קרב.

פה בין שתי החפצים אתה בעל הבית הוא בעל הבית יפה מאוד אבל החפצים אין מלחמה ביניהם אז לא מתחיל כל יום שביטלו ברוב לכן בדברים ולא שביטלו ברוב לכן אם החוצה שלי התערבב בחוצות שלך הם ביטלו ברוב למה שהחוצות זה בדיוק אותה חברה קונים אותה בתוך חנות אין הבדל ביניהם בעצם

בגלל שאתה השתלטת על החוצה שלך ואני השתלטתי על החוצה שלי אין דינים בחפת עצמם לכן לא שביטלו ברוב

אבל כל זה שייך במה?

חולצות,

שזה שלי ושלך.

אבל...

בנתר הווי

זה מאוד מגבוה.

מה זאת אומרת זה נתר גבוה?

למה נתר הווי זה מאוד מגבוה?

איך

השמיים... איך... איך ה'יבוש ברוך הוא כביכול קיבל בעלות?

הוא... כמו שאתה אומר, ה'יבוש ברוך הוא בעל הבית על כל העולם, בסדר.

אבל איך הוא קיבל בעלות ספציפית על הנתר הווי הזה?

בגלל שזה נתר הווי. יפה!

זה התחיל הפוך.

יפה.

זאת אומרת, איך הבורא העולם כביכול קיבל שליטה,

איך אומרים, מה המילה הזאת? בלעדית, יפה.

איך הוא קיבל שליטה בלעדית

על הנתרווי הזה? מאיפה?

בגלל שנתרווי.

בגלל שיש לו איסורים של נתרווי.

בגלל שיש לו הגבלות שזה אסור לאכול את זה, אסור לעשות כל מיני.

בגלל שיש איסורים על זה, לכן הוא קיבל בעלות ממון גבוה.

אבל אם אני, מה?

כמו לקרוא הדימנה של הטרף, של העננות. נכון.

זאת אומרת, זה התחיל בדינים על החפץ.

כיוון שהחפץ בצד עצמו הוא נטע רב איי,

הוא מתחיל להיות נטע רב איי, יש לו דינים, יש לו מציאות של נטע רב איי.

לכן,

לכן הקדוש ברוך הוא כביכול קיבל בעלות על זה.

בחוצה זה התחיל הפוך.

אני בעל הבית בגלל שאני קניתי את זה, שילמתי את זה כסף, זה שלי.

אבל בנטע רב זה לא מתחיל ככה.

קודם כל, תן לו דין נטע רב איי.

תשימו לו מדבקה, אני נטע רב איי. אהה.

אתה נטע רב איי?

כל מי שנטע רב איי הוא נכנס לתוך הבעלות בלעדי של הברוא העולם.

אבל אם הביטל ברוב בא ואומר, בוא נעשה, לפני שהגעתי בכלל לבעלות בכלל,

בוא נסגור, בוא נחתוך אותך כשאתה קטן.

בוא קודם כל לעשות סעטלון לנטע רב איי בכלל, בוא נעשה ביטל ברוב.

בוא נבטל ברוב.

אין נטע רב איי בכלל, אין דיני איסורים של נטע רב איי.

על ידי ביטל ברוב אנחנו נפלק את נטע רב איי שלך.

אז אם ככה, מה אתה אומר? כן, אבל

הלמד נכלל שבעלות לא בטל ברוב.

למה יש פה בעלות?

בגלל שיש נטע רב איי.

בוא נבטל את הנטע רב איי, ואין בעלות.

אם אין בעלות,

אז לא שייך ביטו ברוב.

אז סליחה, שייך ביטו ברוב, אז אתה לא יכול לבוא לי.

ככה, וזה המילים של המנחת חינוך.

מתחילת חינוך אומר,

אומר

ממילא לא יעבור לגבוה כלל,

כי אין שום מצווה נוהג בכלל. ברגע שאני מבטל את הדינים, המצוות והאיסורים של הדבר, כן?

אז ממילא,

אז ממילא, אז באופן אוטומטי לא יהיה של גבוה.

זה לא מתחיל הפוך.

זה לא ממש גבוה בעצם, ראשון ברוך הוא לא קנה את זה כביכול.

הוא אומר, כל דבר שיש עליו דיני נטרווי, זה שלי.

אבל אם על ידי ביטו ברוב הצלחתי לנטרל את הדיני נטרווי,

אז אוטומטי זה לא של אלוקים.

אז פה לא שייך.

אין שום סיבה לא להגיד ביטו ברוב. לכן הרב אומר, יש ביטו ברוב.

אילולא יש איזה דבר שיש לו מתירים, כן?

הוא אמר, הוא עכשיו ממש להעתקה, הוא ממש להשאירות.

כן.

הוא אמר באיזה שהוא עושה מעשה.

והמעשה הזה

הוא המציא את זה עם מצב של

כשר או כשר

ומצב של

בעלות

ובית הרוואי ומצב של

כשר או לא כשר, ואז זה תגובתי דברות.

כן.

לא הבנתי, לא הבנתי. בהתחלה, מה, מה? לא הבנתי.

לפניך עכשיו נוגע על עת הרוואי. כן. על עת הרוואי, אתה אמרנו, זה בבעלות, זה ממון גבוה. כן.

בבעלות. אבל למה?

בגלל שנת הרוואי.

לא בגלל שכרושבורק קנה את זה.

החוצה שלך בגלל שאתה קנית את זה.

תקופה תחרונה זה בבעלות, אבל. כן.

אבל אתה לא יכול ליהנות מזה כמו לא זה בבעלות של מישהו.

כן.

אתה אומר, בוא נעשה מעשה,

ועל ידי המעשה זה יפוך להיות,

להתפטל ברוב. איך המעשה הזה?

ולגרום לו להיות כשר או כטרן.

כן.

על ידי ביטו ברוב אני מוריד לו את הדיני החפץ של נת הרוואי.

לא. ואז אוטומטית הבעלות נופל.

הבעלות מותנה בזה שיש עליו דיני נתר רוואי.

זה לא בעצם בעלות, זה בגלל שזה נתר רוואי, לכן יש בעלות.

ברגע שאני מנטרל את הדיני נתר רוואי,

אז אוטומטיה הבעלות נופל.

נכון זה הפעיל הזכור, בדיוק אני מתחיל להפוך בגלל שהממון גבוה זה לא בעצם ממון גבוה זה לא כמו חולצה שזה בעצם שלך בגלל שקנית את זה

שברוך הוא לא בעל הבית של הנטע רווי בגלל שהוא קנה את זה

הוא בורא כל העולם זה אנחנו יודעים אבל הבעלות הבלידי הזה זה בגלל

שיש הלכה שכל דבר של נטע רווי זה קדוש להשם ככה זה הגמור דורש איך אנחנו יודעים שזה ממון גבוה כתוב קדוש להשם

אם זה קדוש אז זה להשם אבל יש שאני מוריד את הקדושה על ידי ביתו ברוב אז זה כבר לא להשם זה לא זה ככה מסביר המכרחנו מאוד מאוד ברור

לא אז רגע אז בעצם צריך להיות ביתו ברוב

ולא צריכים לבדות לא צריכים שום דבר אומר הרמב״ם

יש לנו כלל ששכחת זה נקרא דבר שיש למתירים לא בטל ברוב בסדר אוקיי אני מקבל אני מבין למה הרמב״ם

המלכתחינוך שואל למה הרמב״ם צריך להוציא את הקלף הזה שדוב שיש לו בעלות לא בטל ברוב למה

תישאר עם זה שדבר שיש לו בעלות לא בטל ברוב

אז למה הם יכניסו חינוך בגלל שהכלל הזה שלדוב שיש בעלות

לא מתאים פה

בגלל שהכל מתחיל מייסורים לכן הרמב״ם חייב להוציא את הקלף הזה שדוב שיש לו בעלות לא בטל ברוב

ככה מסביר המלכתחינוך

רגע עכשיו אתה צריך לבדות את זה אם אתה רוצה

אתה צריך... אם אתה רוצה לאכול את זה,

כיוון שזה לא בטל ברוב,

אתה צריך או לעלות לירושלים, לאכול את הכל. אתה יכול לתת לירושלים ולאכול את הכל, בגלל ש...

אתה חידון ונוצר על הכל? לא, אתה עונה כנגד זה.

גם היום, אתה אומר, כנגד ה...

זה גם הכבוד.

אז אתה חייב לתת... לא. אתה צריך מטבע שאתה יכול להכניס שם מספיק.

גם היום המטבע אתה תקונה.

לא כל אחד יש לו מטבע.

יש כמה מעשרות,

עושים בערך חשבון כמה השווי של הפרעות, מה?

לא, כן, אתה לא יכול, הם יודעים, בשנה תשתמש בקדמות מסוים,

כל הזמן צריכים לחדש את המטבע.

אני לא יודע את הסכומים בדיוק, אבל אי אפשר להעמיס טונות וטונות של תפוחים איזה מטבע קטנה.

צריך להיות לפי פופורציה, אני לא יודע בדיוק את הסכומים.

אתה אומר, בתוך ה... מה זה?

יותר מיליון פקל,

אבל צריך להיות מטבע כמו,

יש קורדינמיה, זה לא קוראים לטבע, מטבע מיוחד, לא זוכר, צריכים להיות מטבע עם צורה,

יש כל מיני הלכות, איזה מטבע.

מה זה?

חלק הזה, נכון, כמו שיש חלק מהשני,

נטר אבוי,

ואתה פותח, זה רק בפירות, בירקות לא צריכים, אין נטר בירקות.

טוב, נשאר כמה דקות, נגיד איזה משהו על הפרשה,

אולכיים הקדוש אומר,

שכתוב קדושים תהיו

כקדוש שנהיה למקירך. אז אולכיים מסביר, רש״י אומר כבר

שבפרשת החרמות

יש את הרשימה של כל האריות,

שבן אדם אסור לבוא על האריות, רשימה שלמה שמה.

מיד אחרי זה כתוב קדושים תהיו.

אז רש״י אומר, רציף סליחה ומסביר,

מה זה?

כן, אז זה רש״י אומר, בן אדם שפורש מאריות

מקבל קדושה.

זה ממש שתי עולמות.

אריות זה הדבר הכי גרוע, וקדושה זה אבי קדוש.

פרשת מהדבר הכי גרוע, קיבלת קדושה.

כן?

אז ככה זה, כל פעם שבן אדם מקפיד על עצמו ושומר עוד יותר ועוד יותר מאריות,

ולכן יש כזה לב מה שנקרא שניות.

שניות,

הגמרא אומרת שיש כל מיני אריות שזה יעשו מן התורה,

ורבנון באו והוסיפו עוד דברים,

ועוד דברים ועוד דברים, עוד סוגים של אריות,

שאסור להתחתן איתם,

כאילו לשמור. בן אדם צריך לשמור

עצמו מרחק מאריות, זה דבר מאוד מאוד קשה לעשות. אז כל פעם בן אדם

מוסיף עוד איזה חידוש בשמירה מאריות,

ומקבל קדושה.

אומר אלוהים הקדוש,

זה דווקא ביהודים שזה ככה.

כי קדוש אני אלוקיכם,

אלוקיכם.

גויים גם כן מצווים על אריות, אחד מהשבע מצווי נונח.

אומר אלוהים הקדוש, הם יכולים להיות הכי,

במנזרי, יכולים להיות הכי שמירות על האריות,

אבל זה לא יעזור להם, זה לא ייתן להם טיפה של קדושה.

דבר מעניין.

יהודי שמאריות מקבל, לא רק שהוא מקבל מצווה

של הוא פורש מאריות, הוא גם מקבל קדושה.

ואילו גוי,

מה ראינו? גוי יכול לשמור כל החיים של האריות,

אבל הוא יקבל, אולי יקבל, אני לא יודע איזה שכר הוא מקבל או למה, אני לא יודע.

אבל קדושה לא יקבל.

זה משהו מעניין יהודי על ידי שעושה לא רק עושה לא עושה פה שום פעולה רק שומר מעבירות

יקבל קדושה.

גוי,

קיבל את הצבא, אבל קדושה לא יקבל. המושג של קדושה, זה פלוס, בונוס,

שעם היהודי קיבל. ולפני שבוע, שבועיים, לא זוכר, דיברנו כאן

את ההבדל שיש מצוות,

אם אתם זוכרים מה שאמרנו, יש מצוות שבן אדם מקבל שכר בעולם הזה,

ויש מצוות שבן אדם מקבל שכר בעולם הבא.

וזה כתוב ככה.

מצוות שבן אדם עושה בעולם הזה,

והעונש בעולם הזה,

אז כשהוא פורש מהם,

אז גם השכר בעולם הזה. למשל,

בן אדם אוכל חזיר, חס ושלום,

אז העונש בעולם הזה,

אז גם השכר

של למנוע מחזיר,

גם בעולם הזה.

ככה כתוב בתבועת שור.

ולכן בן אדם אומר, מה, אני עברתי איזה חנות,

הרחתי לו כשר,

אני לא אוכל את זה.

תקבל שכר לא רק בלב הבא, גם בעולם הזה. למה?

שאם היית אוכל את זה, היית מקבל עונש כאן,

אז גם השכר אתה מקבל כאן.

זה בעבירות, אבל במצוות,

בן אדם

שמניח תפילין,

איפה יש לו שכר?

בעולם הבא, כן?

אז אחד, סליחה, אם אחד, סליחה, אם הבן אדם לא מניח תפילין,

הוא יקבל עונש פה? לא, הוא לא יקבל עונש פה. הבעלים לא נוגעים בו.

אז כמו שפה אין עונש, אז גם פה אין שכר.

אתה הנחת תפילין? אין שום קרדיט פה בעולם הזה, רק בעולם הבא.

בעבירות שאם היית עושה את העבירה היית מקבל עונש בעולם הזה אז גם השכר אתה מקבל בעולם הזה.

בן אדם פורש מאריות

אם בן אדם עובר באריות ומקבל עונש בעולם הזה בבית הדין בעולם הזה אז גם אם הוא פורש הוא מקבל שכר בעולם הזה. איזה שכר? קדושה.

הוא מקבל קדושה.

זה הדבר הכי טוב להיות בקדוש במצב של קדוש.

אז יש דברים שבן אדם עושה ממילא

ומקבל איזה מצוות.

זה היה פעם,

שלומד אמנור פעם אמר,

כתוב שרצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכול היא בלהם תורה ומצוות, עושה להם הרבה תורה ומצוות.

זה נקרא לזכות אותנו?

אתה מאמץ לנו כל היום, מצוות, מצוות, מצוות, זה משגע אותנו?

זה אתה מזכה אותנו? הוא אומר, כן.

איזה מצוות אני מדבר?

הוא אומר, בן אדם צריך לתבוש נעליים.

תשים רגל ימין, אחר כך רגל שמאל, תקשור שמאל זה ימין.

אתה בן כך, כל העולם מלובש נעליים.

הגויים לובשים נעליים.

כל היום. לא מגבלים על זה טיפת שכר.

הקדוש ברוך הוא עושה לזכות אותך, לזכות אותך,

תקבל מצווה. מה זה עולה לך? אתה בין כך לובש נעליים.

תשים רגל ימין וזה, קיבלתי מצווה.

חינם, לא עשית כלום.

אתה פרשת מהר, מה עשית בסך הכל? שמרת קצת על זה, קיבלת קדושה.

תראה מה זה,

הקדוש ברוך הוא רוצה לזכות אותנו, לכן נעשה לנו אוהד במצוות, לא פשוט הוא במצוות שלנו.

נתנו כל כך הרבה הזדמנויות שבין כך בחיי החיים של בן אדם.

אתה בין כך עושה את זה,

תראה מצווה. בן אדם עושה מקלחת. יש הלכה ללחוץ את הראש לפני זה.

אתה בין כך מתרחץ.

תכניס את הראש תחת המים ראשונים. קיבלת מצווה.

בלי לחשוב. אתה בין כך עושה, מה אכפת לך?

תעשה יד ימין לפני איזה, יש הלכה גם כן.

יד ימין לפני יד שמאל.

קיבלת את עצמו. אתה לובש חוצה, תשים יד ימין ויהיה עצמו. עוד פעם מצווה, חינם.

אל תסתכל על זה בתור עוד פעם.

מחלקים פה דולרים חינם.

רצה כזו לזרק את ישראל, בזה אנחנו מקבלים קדושה וגם משחר בעולם. אז השם יעזור שבאמת אנחנו נהיה שייכים לגבוה בעזרת השם,

ונגדול ונגדול, הלאה והלאה.