הרב זיסקינד: במשמר 18/04/14

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

שבוע שעבר דיברנו

על העניין הזה שקורבן פסח צריכים לאכול על השובע.

זה מעניין שמצוות מצה

צריכים לאכול בתיאבון.

יש הלכה שבערב פסח

אסור לאכול מצות.

יש כאלה שמחמירים אפילו מראש חודש,

יש כאלה אפילו מחודש לפני,

מפורים, לא לאכול מצות

כדי שכשיבוא ליל הסדר הוא ירצה לאכול את המצות לתיאבון,

שיהיה לו חשק גדול מאוד לאכול את המצות.

יש גם עניין בערב פסח לא לאכול מדי הרבה אוכל,

כדי שיגיע ליל הסדר הוא ייקח את המצות

ויאכל אותם עם הרבה חשק,

עם הרבה תיאבון, עם הרבה רצון.

החפץ חיים, מסופר על החפץ חיים,

כשהוא לקח את המצות לפני שהוא קיים את המצווה,

הוא לקח את המצות ונשק אותם מתוך אהבת מצווה, חיבוב מצווה.

אבל זה מצות.

אבל כל פעם פסח זה בדיוק הפוך. אולי בסוף אנחנו נסביר את ההבדל.

קום פסח זה בדיוק הפוך.

אתה צריך לאכול את הקום פסח

על השובע. על השובע הכוונה שאתה כבר כמעט כמעט מלא,

כמעט הגעת למקסימום שאתה מוכן לאכול,

ואז בסוף אתה אוכל את הקום הפסח, את הכזעיס,

וזה מביא אותך לידי שובע.

אם עברת את זה ואתה כבר לא יכול לאכול ואתה מתאמץ לאכול, זה אכילה גסה,

ולא יוצאים ידי חובה.

אז זה משהו עוד קשה.

אתה צריך לדעת בול איפה אתה אוחז.

לא מדי ולא מדי הרבה ולא מדי פחות.

אבל אתה צריך לאכול קום פסח על השובע.

איך אתה אוכל קום פסח על השובע?

אז אתמול, שבוע שעבר, דיברנו שיש קורבן חגיגה,

שזה לא החגיגה הרגילה, זה חגיגה שמביאים בערב פסח,

זה נקרא חגיגת י״ד,

וקום החגיגה הזאת אתה אוכל בהתחלה,

ולאחרי שלא אכלת את זה,

בסוף אתה אוכל את הזית של הקום פסח.

יש לפניך על הצלחת, יש לך שתי קורבנות,

יש לך קום חגיגה,

שבזה אתה,

בוא נגיד, מגיע ל-90% מלא,

וה-10% האחרון בטנק אתה שם את הקום פסח, את הפצצה על השובע,

ואז תסכם את המצווה.

זה אמרנו שבוע שעבר.

ועוד דבר אמרנו,

מה קורה בן אדם

שיש לו משפחה לא ברוכה ילדים,

יש לו רק 3-4 ילדים בבית,

והוא מחליט לעשות את הסדר לבד, בלי חברים, בלי שכנים, בלי משפחות,

נמצא שכל אחד מבני המשפחה יש לו לפניו,

בלי הנחה,

עסק הסיתים של בשר פסח.

עכשיו הוא הולך לאכול,

הוא יגיע לשובע בלי קובנות אחרות.

הוא לא צריך אותן.

אז כתוב, ככה רשי אומר,

שהבן אדם הזה לא יביא קובע חגיגה, י׳ לא צריך, זה מיותר.

הוא יכול רק בקובע פסח עצמו להגיע על ידי שובע.

אז הנה יש לך בן אדם, יושב לך עם עשר קזיתים של קובע פסח,

תשע הכזיתים הראשונים הוא אוכל עדיין לא לשובע.

הכזית האחרון

זה הכזית שהוא אוכל על השובע,

הוא מקיים את המצווה והוא לא צריך להביא קורבן חגיגה י׳.

הוא לא צריך את זה. הקומפסח עצמו עושה את העבודה הזו.

הוא מתמלא מעצמו, מהקומפסח עצמו. תשע הכזיתים הראשונים הוא אוכל,

בכי זית האחרון העשירי אוכל על השובע ומקיים את המצווה אכילת פסח על השובע. מצוין.

שאלנו על זה שאלה

שיש כלל

שחיים מבריסק מחדש

שאין דבר כזה לעשות הידור

לאחרי שקרקרנת את המצווה.

הבאנו דוגמה,

אחד שיש לו לפניו שתי אתרוגים,

אחד ודאי כשר,

אבל לא כל כך מהודר.

הוא ודאי כשר, הוא לא מורכב,

אין לו שום בעיות הלכתיות,

אבל זה אתרוג פשוט, קטן,

לא מהודר, לא הכי יפה,

אבל זה כשר.

לידו יושב אתרוג הפוך,

הוא מהודר מאוד,

הוא מהודר מאוד, יפה עם כל מיני בליטות, מאוד יפה,

אבל ספק כשר, יכול להיות שלא קשה בכלל,

כן?

בן אדם

צריך לדעת מה לעשות קודם.

אז שבוע שעבר דיברנו פה,

היו חלק שהרצו להגיד, בוודאי,

תקיים את המצווה הבסיסית קודם כל, קודם כל אתה צריך לדעת שקיימת מצווה המינימלי.

אחר כך אתה רוצה לעשות חומלס ולעשות הידורים, בבקשה.

אבל אמרנו לא.

רב חיים אומר בדיוק הפוך.

אם תיקח את האתרוג

הוודאי כשר,

קיימת את זה, קיימת מצווה,

אחר כך אתה תיקח את האתרוג, הספק כשר, אבל ודאי מהודר,

אומר רב חיים,

אחרי שקיימת את המצווה כבר,

אין מקום לעשות הידורים.

והסברנו את זה,

שהעניין של הידור זה כמו לשים כתר על ראש של המלך.

הידור זה להדר מצווה.

יש אנשים עושים מצוות, פשוט

אומרים אצלנו יוי צי גיוון.

יוי צי גיוון, אתה יודע מה זה יוי צי גיוון?

לצאת ידי חובה.

הוא נכנס לבית כנסת באמצע הפסוק לזמרה, ואז שיוצאו, הוא כבר בחוץ.

זה בן אדם שעושה מצוות,

את המינימום, קיימתי את הקריאת שמע,

זה מינימום של מצוות.

זה לא הדרך של מצוות. מצוות צריכים להדר,

לעשות יפה, להשקיע זמן.

אני זוכר, היה שם שנה אחת זכרית ידיעות אצל שלומר ברבדר בירושלים,

אז יצאת לו בסוכות,

אני זוכר בלילה, אחד מהלילות בחולי מועד, הייתי אצלו בבית,

הייתי צריך לשאול אותו משהו, לקבל ברכה, עצות.

ישבתי אצלו בבית, ואני זוכר, זה היה חצי שעה, שלוש שבע שעה, שהוא פשוט

שיחק עם הלולף שלו.

הוא הביא את הדסים,

אחר כך מדד אותם,

בדק אותם, אחר כך הביא את הערבות,

הוא ראה שזה לא טוב, עוד סט הוא הביא,

עד שהוא אחר כך עשה טבעות,

הוא כאילו שיחק עם האתרוג שלו,

כאילו הוא משחק עם יהלומים.

ומחר בבוקר אני מאמין שהוא בירך על זה עם כזה הידור, בגלל שאם אתה מהדר במשהו,

זה נותן לך חשק לעשות את זה.

אם אתה מגיע,

סוכות בבוקר, יש אנשים שלא יודעים מה,

סוכות בבוקר, איפה הלולף? אה, כן, אם זה פה,

פתאום הוא שם לב שהערבות חצי יבשות,

והדסים, לא יודע, זה כבר נפל כמה עלים,

אחר כך הוא זה, יאללה, בוא נגמור כבר.

זה מצווה בלי טעם, בלי פלפל ומלח.

זה כמו שאתה אוכל בלי קטשופ, זה לא המצווה.

אבל הוא קיים את המצווה, אז שאלנו מה לעשות קודם. אומר, אז הסברנו שהעניין של הידור זה כאמור לשים את הכתר על ראש המלך.

אם המלך כבר הלך,

איפה תשים את הכתר?

אם בן אדם כבר קיים את המצווה,

אומר הרב חיים, הוא כבר קיים את המצווה. המצווה כבר התקיים, נגמר, חלאס, נגמר.

עכשיו אתה עושה את ההידורים?

איך אתה עושה הידור,

לאחרי שכבר נגמר המצווה?

ולכן אומרים רב חיים, קודם כל תעשה את האתרוג החצי, הספק כשר

ועל הצד שזה קשה כבר קיימתי את ההידור

או אז אתה שאלת, אני גם קישרתי את זה

אז הוא שואל פה, זה לא כדאי לעשות את זה, למה?

הוא שואל פה שברגע שאתה מברך

ואחר כך אתה לוקח ביד את האתרוג החצי, את הספק כשר

אז יש לך בעיה פה, אולי הוא לא קשה, אולי הברכה שלך לזלב הטלה

אז זה לא לברכה הטלה בגלל שזה מונח לפניך

ואני שאלתי רב את זה, את השאלה שלך, והוא אמר לי

שהאתרוגים לפניך

ואתה כאילו מתעסק עם זה ואתה מגיע לשני

אם אתה הולך אחר כך לחפש, בוודאי, זה הפסק, בוודאי

כן, שאתה הולך בדעתך ששניהם לפניך ואתה כתוך דמית, זה לא נקרא הפסק גדול, אם אתה מתעסק במצווה זה לא נקרא הפסק, אתה צודק, זה הרע

אז נחזור לעניינינו.

אמרנו יסוד,

אחרי שקיימת את היסוד המצווה בעיקר,

אתה לא יכול אחר כך ללכת לחפש הידורים.

יש פה בעיה פה עכשיו, בקום פסח.

הרמב״ם אומר,

אם אחד אכל כזית

של קום פסח

ולא עשה את זה על השובע,

הוא רק כזית אחד,

בן אדם לא עשה שום דבר, רק לקח כזית ואכל ולא קיים על השובע,

אומר הרמב״ם,

הוא יצא ידי חובה.

קיימת את המצווה.

אז אנחנו שאלנו

איזושהי בעיה.

יש פה בן אדם

שיש לו עשר כזיתים לפניו, עשרה כזיתים יש לפניו.

הוא אוכל את הראשון.

ברגע שהוא אוכל את הראשון, הוא קיים את המצווה?

כן או לא?

מה אתם אומרים?

הוא קיים.

אחר כך הוא אומר, רגע, רגע, רגע, אבל אני רוצה לעשות מצווה בין המצווה.

מצווה, אני רוצה לעשות הידור,

אני רוצה לעשות על השובע,

אז אני ממשיך לאכול

כדי לקיים את העניין על השובע.

רגע,

אתה כבר קיימת את המצווה בכניסה היתה הראשונה,

אז מה אתה ממשיך? מה אתה מתקדם?

אמרנו שברגע שקיימת מצווה יצאתי לחובה,

ואחרי שמקיימים מצווה אין מקום להידורים.

הבן אדם הזה כבר קיים את המצווה בכניסה היתה הראשונה,

מה אתה ממשיך עכשיו להמשיך לעשות הידורים?

אמרנו שאחרי עיקר מצווה התקיימה אין מקום להידורים.

הידורים זה רק בזמן שאתה מתעסק בגוף המצווה עצמה.

אבל כאן בכרזית הראשונה כבר יצאתי לחובה של המצווה.

ומה אני מוסיף עכשיו בהידורים בכרזית האחרונה שזה על השובע?

אתה מבין את השאלה?

אז מה הבן אדם הזה עושה?

כדי לקיים את מצוות הידור אתה צריך בסיס.

על מה תשים את ההידורים?

על המצווה.

אם כבר קיימת את המצווה,

על הקמת כבר נעשה, נגמר, אין הידורים.

ואחרי הכרזית הראשונה שכבר עשה את זה לא על השובע, המצווה התקיימה, נגמר, התקפלת, זהו, נגמר המצווה.

עכשיו הוא אומר, רגע, רגע, על השובע.

על השובע זה בסוף. כבר קיימת מצווה בגרזית הראשונה,

ובקריאה האחרונה שאתה מקיים על השובע אתה לא מקיים את המצווה. כבר קיימת מצווה בגרזית הראשונה.

השאלה ברור.

למה לא?

הרב לא מסכים לשאלה.

זה כמו בנותר,

שצריך לאכול בנותר עד הסוף בשביל לא להשקיע.

צריך להגיד את המצווה כשהם מסיימים את הכול.

זאת אומרת, העיקר זה להגיע לסוף.

המצווה לא נגמרת בהתחלה, היא נגמרת בסוף. כי צריך להגיע לשלילים של מה זה. דווקא בנותר. אני צריך להגיע למשהו שלם.

כל המעלה, עד שאני מגיע לשלום,

זה נקרא מעמד העם, אז אני לא אומר אותו בהרקבי דעת.

אז הרב רצו להגיד שבאמת בגזית הראשונה הוא לא קיים את המצווה.

לא שלא קיים.

הנושאים יודעים אם הוא קיים או לא. הוא קיים או לא.

אם הוא היה מקבל טלפון,

בואו נגיד יש לי איזה גזית שלי לפניו.

כן?

הוא אוכל את הגזית הראשונה,

פתאום הוא רצה להם, מקבל ביפר,

הולך החוצה,

הוא מטפל באיזשהו חולה,

חוזר,

כבר חצות, עבר חצות.

תשע גזיתים האחרונים הוא לא קיים.

האם הבן אדם הזה חייב כרת או לא?

אחד שלא עושה קרום פסח חייב כרת.

האם בן אדם הזה יצא ידי חובה או לא?

יצא?

וכל או אחת קיים את המצווה ולא קיים אותה כראוי ולא ידעו. זה המצווה שיחד שיוכל איתו על הסוף. יפה.

אז אחרי שהוא קיים את המצווה כגזית הראשונה, כבר נגמר המצווה.

נגמר.

עוד פעם יש לך תפילה איך לסיים את המצווה גם.

אבל אין הידורים אם אתה לא מתעסק ביקרם מצווה. כי אם אין לך ארבעה מילים אתה יכול לברך גם על כל פרט בפני עצמו אם אין לך. נכון. אבל המצווה לתחילה היא בארבעה.

בסדר, בגלל שכשאני לוקח את הארבעה,

חוץ מההידור, אני גם עושה את היקרם מצווה.

אם נזדמנך עוד מן אחת אתה מברך עליו.

נכון. זאת אומרת מה? אז תקיימת את המצווה ואתה לא יכול להמשיך לגמר. לא, זה מצווה אחר.

כל מין זה מצווה אחר.

זה לולב וטרוק. אם היו ארבעה ביחד הייתה מלכת ברכה אחת. נכון.

שזה ידעו לעשות ביחד.

אז לכן המצווה צריכה לבוא משוכללת כולה ביחד.

ואם אתה צריך לאכול על הסוף, אז אתה צריך לאכול על הסוף. אז אם הבן אדם הזה מתכנן,

אז הרב מתכוון להגיד שהוא מתכוון לא לצאת ידי חובה בגזעת הראשונה?

בלי לעסוק.

הוא לא צריך לחשוב.

זה אוטומטי,

אנחנו שומרים לו

את היוצאי ידי חובה על הכזית האחרון, כאילו.

להגיד שהוא לא אכל אי אפשר.

כמו בדאורייסן, כשאתה אוכל דאורייסן.

יש אוכל דאורייסן, שאתה בסטווארטה,

יש אוכל דאורייסן שזה כזית.

אבל החילה של דאורייסן,

אדם שרוצה להוציא אחרים, אם הוא אכל שיעור של כזית רבות, הוא לא מוציא.

זאת אומרת, אבל איך צריכה להיות אכילת דאורייסן? בסבבה.

כן. אם אתה שבע, זו אכילה מושלמת של התורה.

אבל אתה יכול לצאת את הזד. לא נגיד שלא אכלת ואתה פטור מברכת המזון.

אבל אני רואה פה שיש פה מצווה מושלמת כמו שהתורה רוצה.

החכמים אמרו לנו גם, ופחות מזה אתה יכול לצאת.

אז יש מצב של אכילה, שהאכילה בשלמותה,

שהיא יותר מגודרת, יותר משובחת,

היא הלכת חילה מה נקרא אכילה בתורה, זה כך.

אבל אפשר לאכול בפחות ויציב על זה. לא נגיד שלא אכלת, לא נגיד שלא אכלת סעודת שעוויץ.

אכלת סעודת שעוויץ, אבל לא סעודה של תאורייסן. אז בסוף אכילה מושלמת. אם אתה יכול לצאת, על השובע זה ראשון שצריך להגיע לזה.

אז זה נקרא שלא שלא אכלת,

אבל לא אכלת כמו שצריך לאכול.

אולי בסוף נגיד את מה שהרב אומר, הדרך...

במילים אחרות.

במילים אחרות.

חלק מהמוכר, זה ההידור זה חלק מהמצווה או לא? מה זה? ההידור זה חלק מהמצווה?

באיפה? בכל האוקטורייה כולה או כאן?

ההידור זה חלק מהמצווה או כאן? כן.

נו, אז אם ככה גם כאן ההידור זה חלק מהמצווה.

אז מה אתה מתכוון להגיד? מה אתה...

זה לא מפריד את המצווה העיקרית? זה הידור זה חלק מהמצווה.

ההידור זה חלק מפחד מהמצווה.

זה סוג, איך עושים את המצווה. עושים את המצווה בדרך של הידור. זה חלק, איך עושים את המצווה.

אז בכלל הם טוענים, כבר קיימת את המצווה,

אז איך אתה בא להדר? מה אתה בא להדר?

אתה...

אבל מה הכוונה שהוא אומר? הוא מתכוון להגיד שברגע שהוא פרק על גזי, נגמרה המצווה, אז אין לו עוד מה להבין מלהדר?

בדיוק, בדיוק.

זה השאלה. הוא הבין, הוא הבין.

הבן אדם רוצה כבר יוצא לחול, הוא יכול ללכת הביתה. מצידו, בעצם, אם הוא בא, יאללה, לא בא לי לחול עוד, נמאס לי כבר, לא רוצה לחול, אני עייף, יש לי איזה משהו.

הולך לישון, נגמר, הוא קיים את המצווה.

כן, אבל לא קיימת על השובע.

בסדר, אבל את המצווה קיימתי.

אז הרב רוצה לומר,

שכשבן אדם אוכל עשר כזייסים, זה לא הכזית האחרון שזה על השובע.

זה כל הכזייסים זה על השובע.

בגלל שכל חלק וחלק מהם מביאו אותך לידי מצב של שובע.

זה מה שהרב מתכוון להגיד. שלא הפשט...

אז העידור מתחיל מההתחלה. מה? העידור מתחיל מההתחלה כבר.

אבל השאלה היא,

אבל המצווה נגמר כבר בגזרת הראשונה. איך מסתכלים?

בגלל שכבר קיימת.

אתה בשמיים, אם הייתי יכול לראות מה קורה בשמיים.

מתי המלאך עושה וי ליד השם שלך?

הוא שם וי. הוא כבר קיים את ה... איפה? מתי הוא שם את הוי?

אחרי איזה גזייסים?

ולאחרי גזיית הראשונה. מתי המלאך עוזר לך הביא בשמיים שקיימת מצוות פסח?

אף אחד יפה שכוונתו מי שעושה את המצווה,

אולי יש לו כוונה מצד אחד להדר במצווה, כן? אז הוא אוכל כזייס ואומר אני אוהדר בהמשך.

אבל אם יש לו רצון,

כוונה בהתחלה כבר לסיים את המצווה וכאילו קיים אותה כבר כזייס.

אז אחרי זה כבר שהוא מהדר, הוא כאילו לא יכול להדר יותר.

הוא כבר עשה את המצווה. זה תמיד, אבל פה...

הוא מתכוון להיעדר, נגיד החברה כזית.

אז הוא מתכוון לא לצאת ידי חובה.

אז זה אלינו, אולי אם הוא בא, אולי הבן אדם, חשבנו על הרעיון הזה,

שאולי הבן אדם הזה אומר, תשמע,

אני רוצה לקיים על השובע, אני ברוך השם, יש לפניי עסק הזייזים.

אז אני כאילו מתכוון לא לצאת ידי חובה בתשע הראשונים.

אבל על זה יש לדחות.

רגע, שהגמרה בראש השנה אומרת

שאם הגיעו פרסיים, גויים,

וכפו בן אדם שלא ברצונו

לאכול מצה,

ואז סטייפלר לומד פשט בגמרה שמודבר שהבן אדם הזה חושב שזה חמץ.

אז הוא לא רוצה לאכול את זה, הוא לא רוצה לאכול.

הגיעו גויים וכפו אותו לאכול את המצה, בליל הסדר.

הוא לא רוצה לאכול את זה.

אומרת הגמור יצא ידי חובה.

אבל רגע, הבן אדם הזה, הוא לא יוצא. הוא לא רוצה לאכול את זה אפילו.

הוא לא רוצה לאכול.

עומד, רגע, עומד, מה זה?

על הגדלת המצווה לא מדובר סבבה. הגמור מדובר על מצה, לא על פסח.

על מצה. על מצה. רגע, רגע. הוא לא רוצה לקיים את המצווה בכלל.

הוא לא רוצה לקיים את המצווה.

סמה, סמה גם את המצווה. רגע, תשמע, הוא לא רוצה לקיים את המצווה.

עומד הגמור יצא ידי חובה.

מסביר רשי למה, מסביר רשי למה הוא יוצא ידי חובה. הבן אדם הזה מתכוון,

אני לא רוצה לאכול את זה בכלל.

אני לא רוצה לצאת לחובה. אומר רשי,

שדבר שאתה אוכל,

אתה לא יכול להגיד שאתה לא יוצא לחובה.

למה מצוות צריכות כוונה? ולמה אם אתה לא מתכוון אתה לא יוצא לחובה?

בגלל שאתה בעצם מתנתק מהמצווה, אין לך קשר מהמצווה. המצווה פה, אתה פה. אין קשר בינך ולמצווה. זה כמו מיס עסק.

אבל אומר רשי,

כשאדם אוכל ומתעסק, הוא חייב, זה נחשב, אתה לא יכול להגיד שאתה לא מחובה. אתה אכלת את זה.

אכילה מחברת אותך לדבר,

גם אם אתה לא רוצה לציין את החובה, למעשה אכלת ונהנת,

זה נחשב שאתה מקיים את המצווה. זה גמרא בראש השונה.

וזה נפסק להלכה.

ליל הסדר, בן אדם,

מצוות צריכות כוונה, אנחנו פוסקים מצוות צריכות כוונה בדאורייתא,

וליל הסדר בן אדם לא התכוון.

הוא חושב שזה כקר, הוא לא מתכוון,

הוא לא...

הוא בוא נגיד, הוא אנטי, הוא מרצניק, אני לא רוצה לקיים מצוות, נגד, אני לא...

הוא אומר יאללה תאכל איזה קרקר זה שום דבר זה מצה הוא אכל את זה אמרתי נפלתי בפח קיימת מצווה בגלל שבמצוות באכילה

אכלת את זה

אז ככה נפסק בהלכה

אכלת אותה

באכילה זה תמיד הכוונה כאילו שהתכוונת ממש לקיים את המצווה זה מה שאתה אומר. לא, ודאי לכתחיל צריכים לכוון אבל בוא נגיד בן אדם מניח צפילין דורייתא

והוא לא כן לקיים את המצווה לפי השיטות שמי שצריך לזה כוונה ואנחנו פוסקים ככה הוא לא יוצא לחובה

אבל בן אדם אכל בן אדם אכל

זה כאילו זה כאילו זה כאילו זה כאילו בגלל שכיוון

זה דבר זה מאוד זה דבר

להסביר את זה זה קצת קשה רש״י מדמה את זה

הכוונה

האכילה הזאת מחבר אותך למצווה גם בלי כוונה

גם אם מצוות צריכות כוונה זה גמר ראש השנה בכף חטא גם אם מצוות צריכות כוונה אכילה

מקיימת את המצווה

באכילה אתה לא יכול, לא יוצא לי עד אחד אז הם אלא אם כך

עכשיו במרור אגב זה משהו מעניין

במרור זה מחלוקת

זה מחלוקת אפים מגדים והבית מאיר

מה קורה במרור?

הרי במרור אתה לא נהנה

אתה אוכל את זה ואתה לא נהנה מה קורה אם אחד אכל מרור בלי כוונה אותו מרצניק שהבאת לסדר שלך

נתת להם הצעה

כמו שהרב אמר אכלת אותה עוקמת המצווה בנושא אכילה מה קורה במרור?

הרי מרור מצד אחד זה לא נהנה זה לא טעים

אבל מצד שני זה אכילה,

זה מחלוקת אחרונים,

האם יצא ידי חובת מרור בלי כוונה.

אפשר להגיד בפשוט שיצא, למה? במרור.

זה עוד יותר מרור שאוכלים בפועל.

על קולפונים,

אם זה נכון במצע, אז גם בפסח זה ככה.

בפסח, אחד אוכל פסח שלא בכוונה,

שלא בכוונה,

אז אבל הוא נהנה.

זה קוראים פסח, הוא נהנה.

אז ממילא זה לא עוזר להתכוון לא לצאת ידי חובה.

אז ממילא ההצעה שלך לא רלוונטית.

עכשיו נחזור לעניין. אז עכשיו אנחנו בבעיה, אנחנו עדיין בבעיה של החובה.

מה? זאת שאלה.

אם אתה אומר, חבר'ה, שהמצווה היא לאכול את הקולפן פסח בסוף ולרסום בה. כן.

הוא חייב לאכול את כל הכזה טוב כדי להגיע למצווה שלמה.

כן. אז איך

כבודו אומר שהוא כבר יכול לקיים את המצווה, להגיע בשלמותה כבר מההתחלה?

בגלל שבדיעבד, אם אתה אוכל לא על השובע,

יצאת ידי חובה.

אם בן אדם יש לו רק זית אחד.

לא בשלמותיו.

בדיעבד, יצאת ידי חובה. מצווה, קיים את המצווה, הרמב״ם אומר.

אז אם כבר קיים את המצווה, איך יש מקום לעשות הידורים אם כבר אתה קיבלת את אבי שלך?

לא, מצוות פסח הוא קיים.

זה לא מצווה בן אמור.

אני לא יודע אם זה בדיעבד, הרמב״ם לא בדיעבד, אני לא אומר יצאתי חובה. אני אומר שזה הידור והידורים. מי רוצה הידור? הרמב״ם, מצווה מן המובחר.

זה מה שאני אומר. מצווה מן המובחר זה כבר הידור.

זה המצווה. ככה עושים מצווה. טוב, אז הרב כבר דייק את הרמב״ם. יפה.

נגיע,

מצווה מן המובחר והידור זה שני דברים?

נו דיוק.

מה זה?

יש מצווה לכתחילה, ויש מצווה מן המובחר,

ויש שלושה מושגים שונים.

לכן אומרים פעם את זה, פעם את זה, פעם את זה, וכל אחד במקומו, לפי העניינו.

ואחרי זה משתמשים תמיד, בוא תהיה לשון, מה אתה אומר,

לתחילה?

בוא תהיה ללשון, מצווה מן המוכן, בוא תהיה ללשון, בוא תהיה ללשון, מה הולך פה?

כל לשון זה אבו לשונות כדובר,

שטנט אישייטס.

אז מה שהרב אומר,

אנחנו נגיע בעזרת השם, זה היה אפיקויימנט, בסוף נגיע לזה.

כשיש איתם, זה פשוט כזה טוב, נשאיר את זה לסוף.

זה ברוך השם הייתי, אביעזרי, אבשר חומר את התירוץ של הרב.

אבל הוא מביא קצת הוספה לזה, ובעזרת השם נגיע לזה.

אבל לפני זה אנחנו רוצים קצת להגיד תירוץ אחר ממה שאמרנו,

וזה יש לנו כמה הוספות.

אמרנו אפשרות

כפי מה שהנציב אומר. הנציב

אומר שיש מצוות

שיש להן שיעור.

אתה לא יכול לשחק עם זה.

אתה לא יכול לעשות יותר ואתה לא יכול לעשות פחות. למשל,

יש לך קורבן, יש קורבנות שיש להן ארבע מתנות.

כוונה, אתה נותן מתנת דם על המזבח בארבע מקומות. אחד, שתיים, שלוש, ארבע מקומות.

אתה לא יכול להחליט יום אחד, בא לי לשים שלוש מתנות או שתיים.

יש שיעור, הכל כתוב.

בדיוק כמה אתה צריך לעשות.

או יש לך תפילין,

כמה פרשיות, ארבע. אתה לא יכול לשחק עם שיעורים.

בדיוק כתוב כמה אתה צריך.

אבל יש מצוות שהתורה אומרת לך את השיעור המינימום.

כשהתורה אומרת לך את השיעור המינימום,

אתה יכול להוסיף עוד שיעורים,

וכל מה שאתה מוסיף נכלל תוך המצווה.

אני מביא דוגמה,

בן אדם צריך להחזיק

לולב

כמה זמן, לא כתוב, רק להחזיק את זה ויצא ידי חובה.

אנחנו עושים את הנענועים וזה, זה כבר יותר דברים. אבל בן אדם לוקח לולב,

עושה ככה, יוצא ידי חובה.

כן? היית פעם, יש חבר'ה שאומרים בכותל, קח לולב, תעשה ככה,

הוא יוצא ידי חובה.

לא כתוב כמה זמן צריך להאריך את זה.

אומר הנציב, אבל אם בן אדם מחזיק את הלולב חמש דקות, עשר דקות, שעה,

כל זמן שאתה מחזיק את זה, זה חלק מהמצווה.

זה לא איזה עניין יפה, זה חלק מהמצווה שאתה מקיים את הדבר הזה.

זה המינימום שנייה אחת,

אבל המקסימום כל היום,

זה חלק מהמצווה.

עוד דובר.

כמו שאמרנו, זה דומה לימלך, שבוע שעבר.

כן, שמה? בתמילה. כן? אותו דבר אני שמעתי.

זה משהו אחר, זה משהו אחר.

הוא לא מקיים מייסמילה.

הוא מקיים מייסמילה. הוא מקיים מצווה.

אולי זה דומה.

עכשיו,

אז אומר הנציב אותו דבר כאן באכילת מצות.

הוא לא מדבר על מצה והאחרים מדמים את זה למצה.

התורה אומרת לך לאכול כזית מצה.

כמה, אבל עם מה אני אוכל שתי כזייסים?

אני אוכל שתי כזייסים.

אז לפי הנציב יוצא שכל השני כזייסים שאתה אוכל זה חלק מהמצווה.

התורה אומרת לך מינימום כזית שזה שיעור האכילה.

אבל אם נתת שתיים שלוש ארבע במכה אחת אכלת חמש כזייסים

אז כל החמש כזייסים נכללים תוך המצווה.

ככה אומר הנציב.

עכשיו,

לפי הנציב זה יוצא דבר מאוד מאוד,

לפי זה מסבירים דבר מאוד יפה. יש כאלה ששואלים,

צריכים לדעת אם זו שאלה או לא.

אנחנו יודעים שאפיקומן,

מה שאוכלים אפיקומן,

אסור לאכול אחרי אפיקומן, נכון?

אתם עושים את זה?

אחרי אפיקומן לא אוכלים.

אנחנו רוצים שהטעם של האפיקומן יישאר בפה שלנו כל הלילה.

עכשיו,

כמה אפיקומן אתם אוכלים?

כזית?

בול כזית או כזית פלוס?

לא, גם שתיים. אה, רגע.

אז ברגע שאכלתי כזית הראשונה שלך, בוא נגיד בן אדם אוכל כזית. הוא לא יודע בדיוק רק למדוד.

תראו, יש לו נרווין. הוא לוקח כזית וחצי נגיד בשביל האפיקומן.

הכזית הראשונה שהוא אכל זה אפיקומן.

איך אתה ממשיך את עוד חצי כזית אחר כך?

לא, זה האחרון.

אז אתה אומר שאחרון,

אני מתכוון, אבל אתה לא יודע מה.

אתה מתכוון.

את כולם.

אבל אתה בולע שלושה כזיתים ביחד.

אם אתה יכול לבלוע את כולם בשניה אחת, אולי כן.

אבל לא חייבים לבלוע. בדייבבל אפשר לעשות כדי החלטת פרה. אתה יכול קצת, קצת.

אבל ברגע שעבר בבית הבלייה שלך כזית,

אתה כבר גבעת טבעי בשמיים. אכלת אפיקומן.

מה אתה ממשיך לאכול עכשיו?

מה אתה אומר?

אז זו שאלה. אתה לא מסכים עם השאלה.

אז אתה אומר, כל הזמן

יש חשבון שהכזית האחרון, שאתה יודע מה הכזית האחרון שלך?

מתי אתה מתחיל לכוון את המצווה? מתי אתה מתחיל?

אתה אוכל את הכיףומן בסוף, אחרון? בסוף, אחרון? שאחריו לא הופטימות.

אז אתה לוקח קצת יותר.

זה השאלה?

כן. אתה אוכל כזית וחצי נגיד.

כזית וחצי. אז כאילו חצי כזית זה...

הראשון זה בקשיש, זה קידומן. זה לא המצווה עצמו.

אבל אתה רוצה להיכוון, הוא מתחיל להיכוון, מה הוא אביס הראשון?

הוא מתחיל להיכוון על אביס הראשון. בסדר, נכון, זה אתה שואל.

אז אתה רוצה לחדש פה דבר חדש.

איך רואים לו?

ככה אתה עשית, ההשבה?

לא עשיתי. למה לא?

לא, אני לא מכיר, אני לא בקיא, אבל מישהו אמר פעם בספר שכתוב,

בהגדה של פשר יש הוראות, כן?

אדוני היושב-ראש,

מישהו, אני רוצה שמישהו יעשה הנהגות אחידות.

בכל בית יש לך חמש-שש סוגים של אגדות.

פה כתוב לכסות את הזה, לריב, יש כל מיני בלאגנים.

אבל ראית פעם אגדה שכתוב הוראה שמה?

לפני שאתה אוכל את האפיקומה, תתכוון שאני רוצה שרק הכזית האחרון שבסוף אני אוכל,

הוא ייחשב האפיקומה שלך לפני זה, זה סתם אכילה רשות.

ככה אתה רוצה.

אבל אתה חושב ככה,

אתה לא צריך לחשוב.

אתה צריך, באגדה יש הוראות שכתוב כאלה דברים.

אז לפי הנציב זה לא קשה. למה?

שאפיקומן אתה צריך לאכול מינימום כזית.

אבל אם אתה לקחת כזית וחצי,

אז כל הכזית וחצי נהיה אפיקומן.

וזה לא, אין ניסיון לאכול אחר כך.

אתה מבין?

המינימום זה כזית. אבל אם אתה החלטת לאכול כזית וחצי, שתי כזיתים,

אז כולם זה נחשב אביקומן.

וזה לא נחשב שאכלת אחרי אביקומן, זה אפיקומן עצמו.

ברגע שראתי כזה את הפיקומן, זהו. כן, אבל... אז יעזור מה אני חוסה ומה זה... אסור לאכול אכילת רשות אחרי הפיקומן,

אבל אם הנציב אומר שכל מה שאתה אוכל לשם המצווה נכלל תוך המצווה, לא רשות. אז כל השתי גזייסים, זה נקרא האפיקומן שלי.

אבל אבכת בזה שהיה אכלת יותר?

או האם אבכת לפי זה או לא.

עשיתי מצווה יותר גדול, יוצאה מכובדת.

יש עניין לעשות מצווה גדולה, לולב, אתרוג.

יש עניין לעשות נולב גדול. אם הרווחת זה מצוין, אתה יכול להשתקע על מצוות זה. נכון, בסדר. אבל בלי הנציב, אני אומר שבאמת שעשית הראשון, כבר קיבלת ויק, ואחר כך אתה נוסע סתם ככה, ריק. בשביל מה, הנציב מחדש? לא.

אם אתה מחליט שאתה רוצה להגדיל את השיעור המינימום,

אז כל מה שאתה מגדיל זה לא סתם תוספות של רשות, זה נחשב תוך הבסיס של המצווה עצמו שאתה מקיים.

זה הנציב אומר. אז לפי זה אפשר לומר

שאם בן אדם לוקח

עשר קזייסים של קרבן פסח

והוא מחליט, אני רוצה לקיים את המצווה

עם עשרה קזייסים,

אז כל הקזייסים יהיה חלק מהבסיס של המצווה עצמו.

ואני לא שם לו את ה-וי.

בן אדם רק בשביל וי, אם הוא מחליט את המצווה על הקזית הראשונה,

אבל ברגע שבן אדם הוא אומר, לא,

אני רוצה את כל ה-10 הקזייסים האלה להיות המצווה שלי,

אז הוא לא מקבל את אבי שלו עד שלא גומר את הכל.

אז לכן,

מטרצת השאלה, מה ששאלנו. שאלנו שלכאורה אחרי שקיימת מצווה,

איך אתה עושה הידורים?

אז אני אומר, לא,

הוא לא קיים את המצווה.

בגלל שברגע שהוא החליט שהוא רוצה להגדיל את זה,

אני רוצה לעשות משהו יותר גדול.

אז הכל נחשב מצווה ואני רק מקבל את אבי כשאני גומר את הכל לעסק הזה.

נמצא.

כי כשהוא אוכל על הסובע הוא אוכל ביחד עם גוף הקיום עצמו והכל מטורץ יפה מאוד.

עכשיו,

אם אנחנו כבר דיברנו על הנציב, אנחנו רוצים להגיד משהו יותר גדול מהנציב.

רגע, מה נמצא?

הוא צריך לאכול את הכל, כי אם הוא קבע שהוא צריך לאכול עשרה כזיתות

כדי לאכול על הסובע,

בסופו של דבר רק אחרי שהוא מסיים את הזית העשירי הוא יוצא ידי חובה.

כן.

זאת אומרת,

כל העשירי, לפי מה זה, כל העשירי... אני רוצה להבין שיהיה לי ברור שאני לא אטעה, אני רוצה להבין.

אתה אומר שמה, שהמצווה... מה יש לך? עשר גזייסים לפניך עכשיו?

אמרת עשר כזה טוב. יפה מאוד.

ואתה רוצה לאכול את כולם, אז כולם נכללים תוך הבסיס של המצווה, לא רק תוספות.

זה בסיס. מה אם אני רוצה לאכול את העשר כזה טוב, ואכלתי בסופו של דבר שבע, לא יצאתי, לא עשיתי... עכשיו אתה שואל שאלה טובה, עכשיו אתה מסבך אותי.

אני לא יודעת שיש מצווה לאכול על הסוף, מה העניין הזה?

כולם לא יודעים.

אז למה אתה אוכל כל כך הרבה?

למה הוא אוכל כל כך הרבה?

אני אמרתי, הוא לא אוכל כמה שאתה רוצה לאכול. לא, לפני אתה צריך לדעת מה אתה הולך לאכול.

ואחר כך...

האם כל אחד זה יחשב ככה, או שעזר את הראשון?

דבר עם סטיגנר.

אז אני חושב, אני חושב, רגע, אני חושב

שאסטייפלי, כאילו, כשהוא מביא את הנציב ואומר,

שאני רק מכניס תוך החשבון של הבסיס שלך, רק כשאתה מחשבן מראש.

אז מה שאני מדייק עכשיו, אני מדייק, משמע לפי זה,

שהם לא חשבנת ככה,

נגמר, סטופ, הכל נגמר.

הוא כבר קיים את המצווה, קבע את הלוי. אחר כך זה סתם, זה חומרס.

זה מצוות ברוך הוא, זה לא הבסיס.

מה, בזית הראשון אתה מדבר? כן. אם הוא בלי חשבון?

אם אתה, בואו נגיד ככה, בן אדם אוכל מצה. הוא אומר, תשמע, אין לי תיאבון היום בלילה, לא בא לי לאכול מצה. יאללה, אני אעשה את זה.

הוא לוקח את הזית הראשון ואוכל את זה.

קיימת את המצווה.

אחת, אתה אומר, ידענו מה?

בוא נעשה עוד. בוא נלך על עוד יותר. למה לא? זה יפה.

מתחיל לאכול עוד,

זה כבר לא חלק מהמצווה, לפי נציב.

בגלל שאתה לא חשבנת מראש מה התוכנית שלך.

אם אני מתכנן, תשמע, יש לי כזה מצע, זה שלוש אבק זייסי, אני הולך על הכל.

על כל הכל. אז הכל נכנסת ללכת למצווה שלך.

ואתם אכלתם, ואחרתם, יאללה בוא נוסיף. אני שואל, אם עכשיו באתי לחצבא עם כדי שאני הולך לאכול עשר כזה טוב, וזה המצווה שלי, זה הבסיס של המצווה, עשר כזה טוב,

בסופו של דבר אחד היא שבע כזה טוב. אם הוא לא יצא ידי חובה בכלל?

בגלל שאתה רוצה...

אם בכלל, אם הוא לא יצא ידי חובה.

כי הוא אמר שהוא הולך, הוא גמר בליבו שהוא הולך לאכול עשר כזה טוב.

אז קודם כל, אם הוא יצא ידי חובה, אם הוא אכל רק שבע.

והשאלה השנייה,

במצב כזה שהוא אכל רק שבע, מה האדים שלו? אולי כל המוזיף גורע?

בגלל שהוא רוצה, לא, הוא שואל, אם אני יכול לשחק עם השיעורים פה,

יכול להיות שזה יעבוד ל...

שיעור, איזה שיעור שאתה רוצה. אני שואל אם הוא גמר ברגוע שהוא יאכל שיעור מצווייה,

והוא אכל בסופו של דבר פחות מהשיעור שהוא רצה. אני חושב שהוא בוודאי יצא ידי חובה. אתה שואל למה?

זה לא הגיוני שבן אדם יכול

ברגע שהוא אכל כזית, די אש מהאכילה.

לא, והוא שואל איך שאני מסביר את זה, שזה אתה כאילו מחליט את התכנית שלך.

יש לי, יש לי, מה?

למעשה למה שהוא עושה את המצווה.

אתה יכול להחליט שאתה... בינקו, בינקו, גם גמר על ליבו, גם עשה חשבון, לא עשה חשבון. אם אכל כזית, יצא ידי חובה לידי כל הדעות. כן, בוודאי.

כן, הוא חשב את החשבון שלו שאתה יכול לעשות הלכת הגדול,

אבל זה לא מגרע מהמינימום של התורה.

זה לא מגרע. התורה כבר קבעה מינימום של כזית. זה לא מגרע מזה. זה לא מגרע.

לא, לא מגרע. סוף סוף יש את המינימום.

נותנים לו את הרצינות.

אז עכשיו הוא מעלה פה, הרב דוד, מעלה פה שאלה,

מה קורה עם שתי אתרוגים?

בן אדם,

שאלנו שאלה שיש בריסקז.

אתם יודעים מה זה בריסקז?

אנשים מישיבת בריסק.

שהם מאוד מקפידים בהנחות.

וקונים כל מיני סוגים של אתרוגים.

זה אתרוג עם שפיץ כזה, וזה אתרוג עם הידור כזה, וכל אחד.

אני פעם הייתי בבית של איזה אברך מבריסק,

היה לו 11 אתרוגים.

וחוץ מאחד עשרה אתרוגים היה לו 11 סיפורים על כל אתרוג.

איך הוא השיג את זה, ולמה זה מועדר,

והאגן סמאייס הכול. הוא סיפר סיפורים שם.

זה ממרוקו, וזה מפה, וזה יש לו פתאום, בלי פתאום, כל מיני סיפורים על כל אחד הסדורגים.

עכשיו, אני לא מבין אותו.

וכל אחד עלה לו 150 שקל, 150 דולר.

זה מאוד יקר.

אני לא מבין.

לפי רב חיים, כבר קיינת במצווה הראשונה,

נגמר.

רב חיים מבריסק.

הוא אומר שבנגע שקיינת במצווה העיקרי,

כבר לא שייך להידורים.

אז לכן יש לך 11 דרוגים פה.

לקחת את הראשון.

קיימת.

מה ההידורים האחרים שאתה עושה פה?

כבר אחרי עיקר המצווה אין מקום להידורים.

אז מה הבן אדם השקיע 11 הידורים פה?

כי עיקר המצווה.

מה?

זה גזרה. עיקר המצווה. מה זאת אומרת?

יש עיקר המצווה.

הידורים זה עיקר המצווה? זה לא היד...

לא. יש עיקר המצווה. כן.

יש אחר כך הידורים.

יש מצווה מלמחה.

יש דרגות.

‫אז עיקר המצווים יוצא מפה. ‫-פה ראשון.

‫ההידור זה כבר דבר אחר מבחינת העשוי.

‫כן, אבל... ‫זאת אומרת, אם אתה יצאת,

‫זו כבר הברכה הלאה, ‫ואז אמרתי את המצווה,

‫אז מה יועד להידור אחר כך? ‫-כן. יפה.

‫הבחינה זה זה אלימה עמדנו.

‫כן.

‫במסוד לאוריית עצמי זה אלימה עמדנו. ‫אני מכאן שצריך להדר במצווה.

‫אני מבין את זה לעשות את המצווה בהידור.

‫אבל אם כבר עשית אותה, ‫כן אם עשית בהידור בין ולא בהידור, ‫את המצווה כבר יצאתה, ‫שזה נקרא שהעיקר המצווה יפה. ‫-נכון. אז מה העניין של איזה עטרוגים ‫שיש לו אחר כך? ‫-אז לכן זה לא יראה לי מה שאתה עושה ‫עכשיו את כל ההידורים שלך. ‫נכון, אז אני שואל על הבן אדם הזה. ‫-אז מה אתה עושה עכשיו? למה הוא עובד? ‫-כן.

‫-אפשר לדבר.

‫אני רוצה להבין אותו. ‫אני לא שואל, אני רוצה להבין, ‫האין בבן אדם הזה.

‫שאלתם אם זה מועיל. ‫-כן? ‫-אם זה מועיל את ההידור, זה כבר אחר כך. ‫-אוקיי.

‫אז האם הבן אדם הזה ‫בזבז את כספו או לא? ‫אני שואל שאלה.

‫אז אחד רוצה להגיד לי שהבן אדם הזה ‫הוא כזה נאובים, ‫אתם עושים, איך אומרים נאובים? ‫-זה לא עצבני.

עצבני, עצבני זה, זה עצבני זה נרווי? כן, עצבני זה בן אדם לחוץ, הוא לא לחוששן, חששן

אבל זה לא נרווי,

הוא חששן

הוא כזה מפחד שאומר הראשון זה לא כשר בכלל

אני פעם פגשתי אחד אברך מבריסקר

בערב פסח, בערב סוכות

והיה לו שלוש ארבע מולבים ביד, כל אחד עלה מאתיים שקל

אמרתי לו בוא נראה מה יש לך

מה זה? זה לא לולב בכלל

הוא חושש שהשני, הוא לא לולב בכלל, מה זה? זה מטאטא? מה זה בדיוק?

הם כל כך חששנים שהם חוששים שהזה שלפניו הוא פסול בכלל

הוא לא יודע, הוא מסובך, כל אחד יש לו שאלות, אולי הוא לא כשר, אולי היה לו כשר

מה? היה לו אחד עשרה, זה

לא אחרי אחד עשרה הוא הגיש רגוע שהוא מתוך האחד עשרה הוא בוודאי מצא משהו טוב

לא, זה בלטוסיף, זה בלטוסיף

שכל אחד עושים כתב ארי,

כתב בית יוסף

לא אז עכשיו אני שואל האם לפי הנציב זה בסדר זה מה שהרב דוד רוצה להגיד אולי לפי הנציב גם יגיד אותו דבר הנציב אומר אתה אוכל הרבה כזייסים הכל נכנס, אז אולי פה בן אדם לוקח הרבה אתרוגים

האם אנחנו אומרים כאן את הנציב?

מה הרב אומר? לפי הנציב שאומר אם אתה מוסיף כזייסים הכל נכנס לבסיס המצווה

האם גם באחד עשרה אתרוגים

האם כולם נכנסים תוך העיקר המצווה שלו?

זה מחלוקת על רבו והרמב״ם בענייני נרות של חלופה

יש עידור ויש מעדין למהדין

כן. ההידור זה שכל אחת מבני הבית מדריג נרחים, כן.

אחר כך האם מעדין למהדין של מויסי כמו בסיפר,

כן. האם זה תוסטף את הידור, או זה חוזר לבסיס, בבני עצמו או שזה מורכב מהעד? נכון.

ששם יש הידור?

האם ההידור השני,

כולם האדם לאדם הוא חלק מן ההידור הכהלים,

או שהוא עניין בבתי עצמו. יש שלוש מחלוקות.

יש עיקר המצווה. מהדרין. יש שני רובתו,

או כל אחד מבני הבית הזה,

או שהולך הולך כמו ישראל.

כן.

זהו. אז עכשיו השאלה האם בחלק השני,

שני ושני רבים, האם זו חתיכה אחת או שזה כל אחד בבתי עצמו זה בכלל?

שתי משלולים. שני? כן, לגמרי.

שונה לגמרי.

זה מחלוקת ארוכה.

כן. קוראים את זה מציצים במיניה.

כן, נכון. האם חוזרים על ציצים שלא מעגלים? שמעגלים.

אז עוד מעט נראה, עוד מעט נגיד שכמו חנוכה זה כמו שהרב אמר זה לא סתם מהדווין. זה לא הידור סתם כמו אתרוג יפה.

זה תנאי חדש בקיום המצווה.

כן, זה...

כן. למה?

ברגע שהוא עשה את המצווה, עשה באתרוג הראשון, איפה עושים לו תביא? כמו שהרב אמר מוכנים. זה איפה עושים לו תביא?

איך מה?

תביא, הוא עשה באתרוג הראשון.

כן. המלך הוא לא מלך לעשות את זה. המלך. מה הוא, מה?

הוא מתכסים באותו מלך שעושה את זה. אה, הוא נשא לו וי בש... כן, נו.

אז גם בגזייסים גם. אחרי גזייסים גם הוא עשה וי.

זה יותר גרוע ביתרוגים, כי כיוון דאג בה, נפק בה.

כן. נו, וגזייס גם. כי מדרך כלל גזייס יצא ידי חובה. אז זהו, לכן אפילו אם הוא הגמיה,

אפילו עוד לא הספיק, אפילו כאמור, זהו.

יצא כבר ידי חובה המצווה.

ואם הוא מתכנן לעשות הרבה... איזה תכנוניים? מה זה תכנוניים?

הנציב אומר, אם אתה מתכנן מראש תוכנית ארוך כזה,

אז הכל נכנס לתוך המצווה שלך.

באתרוגים הוא דיבר, או במשהו אחר. הוא דיבר בלולב.

הוא דיבר בלולב. הוא דיבר בי רמיה, איושלמי. איושלמי אומר

שהיו נותנים לולב בשבת.

עכשיו אני לא יודע אם זה מדובר במקדש,

שאין שבות במקדש.

והיו מחזיקים את הלולב הרבה זמן.

עכשיו אם הוא הוריד את זה אסור לו להעלות את זה אחר כך בגלל שזה מוקצה.

כן?

אז הוא שואל

אז איך מותר לך להחזיק את זה יותר משנייה אחת? זה מוקצה.

בשבת זה מוקצה לולב.

למה לא צריכים להוריד את זה מיד?

כמו שהרמור אומר שמוהל בשבת

שעושה את הבליט מילה עם הסכין, זה מוקצה,

מוקצה מאחורי סכסון כיס,

איך שהוא גומע את זה מיד צריך להוריד.

אפילו שזה ביד שלו זה לא עוזר. צריך מיד להוריד. אז למה הוא לא צריך עכשיו מיד להוריד? ככה שואל הנציב.

אז זהו, אז אומר הנציב שאם הוא החליט שהוא רוצה לקיים, כמו שהרב אומר, במיד שהגביה את זה שנייה אחת הוא כבר יצא לחובה,

אבל אם הוא אומר אני רוצה לקיים את זה בשעה,

אז כל השעה...

זה באותו אחד, אבל אם הוא מניח ולוקח אתרוג... זהו, אז זהו, זה מה שזה התשובה.

באכילה,

אני אוכל, אכילה זה לא כזית אחד, זה שיעור, זה רצף של כמה אני אוכל.

אבל פה באתרוג זה עולם חדש.

הנחת את האתרוג הזה, עכשיו האתרוג חדש.

זה הנציב לא דיבר.

הנציב דיבר באותו,

מאיסה עצמה, אתה יכול להעריך את זה.

אכילה זה מאיסה אחד ארוך, אני אוכל, אוכל ואוכל. אכילה זה לא עוז שנייה.

כן.

אבל אם הוא תכנן שבע ושמונה והוא מרגיש

בסטבבה כבר בארבע וחמש, למה הוא צריך להטרח את עצמו, כאילו... אה, הוא לא יודע מראש מה... הוא לא יודע.

הוא מרגיש טוב עכשיו, סתם, בארבע וחמש.

והוא תכנן שם, שמונה, אז מה הוא צריך לסבך את עצמו עכשיו, להרגיש, הנה, אם הוא בבטן?

זה יותר טוב. מה?

לא, הוא אומר ש... בסדר, אז...

זה מה שהוא דיבר קודם, האם התוכניות שלו מגרע?

אני לא חושב שזה מגרע.

אני יכול לעשות... עד שאני אחליט שאני עוצר.

עד שאני מחליט לעצור, הכל ילך לתוך הבסיס של המצווה.

כן, כן, זה לא חד, זה כזה טוב. אם אתה במקום אתה מגיע לשמונה, אתה מגיש חנוק,

אז אתה תעצור, אז תמשיך.

ברגע שאתה ממשיך זה אכילה גסה,

לא שמיע אכילה.

בשביל מה היה צריך להגיד על אכילה גסה כשהוא שם אמר מצוי? מה זה?

בשביל מה היה צריך להגיד על אדם?

לא, לא צריך לגבוה...

זה מה שאתה מתכנן מראש,

אבל אם אכלת ואתה פתאום מתכנן מחדש יאללה בוא נשאל עוד זה כבר עולם חדש זה צריך להיות חלק מהתוכנית הראשון שלך עכשיו עד עכשיו דיברנו

מה שבן אדם אוכל בתוך אותו רצף אתה אכלת כזייסים ביחל בצלחת

הבייקיזייסים של מצה או של פסח

הבאך בא ואומר חידוש עצום

הבאך אומר חידוש גדול מאוד

הוא אומר

בליל הסדר, הבאך אומר בליל הסדר

בוא נגיד הסדר שלך מתחיל, לא יודע, יש אנשים שמתחילים לאכול מצה בעשר בלילה

עד שהוא גומר את המגיד ואת הכול, בעשר בלילה הוא מתחיל לאכול מצה

חצות זה ב-12.41 השנה זה היה, כן? אז יש לו 2.41 דקות

לאכול את המצות

אומר הבאך

כל כזית וכזית של מצה שהוא אוכל בתוך השתיים וה-41 דקות האלה

זה מצווה

ולכתחילה יאכל את זה בהסבה

למה?

שהוא מקיים את המצווה כל זמן

שהוא נמצא בפרק זמן של אפשרות לקיים את המצווה הזאת אפילו כבר קיים חידוש עצום מה שאומר קיימתי, קיבלתי וי אתה יכול לקיים עוד פעם

כך אומר הבא חידוש גדול מאוד

לא רק מה שאתה אוכל ברצף אחד

אתה עשית מצווה

עכשיו אתה קיימתי את זה בשמיים

אחרי שעה בא לי עוד פעם לעשות את זה אתה עושה את זה, וזה קיום עוד פעם אתה לא חייב אבל זה מצווה קיום כמו שנשים פתורות ומצוות אשר כשהזמן גרמה אבל אם הם עושים את זה זה נחשב כאילו נחשב מצווה והם צריכים לעשות את זה כמו שצריך

גם אתה אכלתי כזית של הראשון שלך יצא את החובה המשכת הלאה הלכתי לישון קמת

טיילת, חזרת הביתה. אני בא לי עוד פעם לעשות מצווה. תעשה את זה, אומר אבך.

אבל תעשה את זה כמו שצריך, אם יהיה שיבה.

כך אומר אבך.

חידוש יותר גדול.

הנציב דיבר כשזו אותה מסגרת של המצווה.

אבך אומר, לא משנה, גם אם אחר כך הלכתי לישון, טיילת, אתה עכשיו חוזר הביתה ואתה עוד פעם לאכול,

זה עוד פעם מצווה. כך אומר אבך.

כן, אבל זה לא מתעמדות במצווה.

לא, לא מתמיד, לא ידעו, לא ידעו, לא, לא. אתה חוזר עוד פעם על המצווה.

כמה שאתה מוסיף מרות, אתה מוסיף אורה. נכון. אז יש כזה דבר להוסיף עוד מצוות. זה לא הגדלת המצווה, זה מצווה,

זה כפל מצוות.

תחפיא את המצווה.

הוא אכל שמונה עשר גזיתים, שמונה היה בסדה והסדה והסדה והסדה והסדה.

אז הוא...

לא, אבל השמונה הוא יצא, לא מגרים לו את ה... הוא יצא.

גם הכל מההתחלה כבר?

לא, מה זה החילה כזאת זה הכל בעצם.

מה גנב זה החילה? אבל כל החילה כזאת, אתה מגיע ל... מה זה, אחי? מה שאמרנו?

לאכול כשאתה קח חנוק.

אתה אוכל, אוכל, אוכל, עד שאתה מבין. זה גס בגלל התמונה. זה שנקרא אכילה גסה.

מתי תגיע לאכילה גסה אם לא אוכלת קודם? מה שאתה אוכל אחרי שאתה כבר מלא.

בזמן זה גורם. לא דווקא, הרי אם אתה אוכל אפילו ברצף, אתה מגיע לפיצוץ,

שאתה לא יכול כבר, אתה מבין, זה בלבכי לא נקרא אכילה.

מה שאכלתי לפני הפיצוץ זה לא... זה דבר הכל מתבטל. הפיצוץ פוגע את הכל.

אחרת אין אכילה גסה. אחרי שהגעתי... כן, אז אתה רוצה גם, זה עובד נגדי.

זה חידוש של הרב.

גם הגזית האחרון.

זה כך ידאג של הרב אכילה גסה. הרב רוצה לחדש, כך ידאג של הרב אכילה גסה,

ולכן כלום אתה לא יוצא לחובה.

טוב.

עכשיו,

גיסי רצה להביא לראייה לבח.

יש הלכה של בל תוסיף.

אסור להוסיף.

עכשיו, מה זאת אומרת להוסיף?

יש איזשהו בתוהל להוסיף,

כן?

בן אדם בא לו פעם אחת, יש לו לולב.

כמה מינים יש בלולב? ארבע מינים.

הוא מחליט, אתה יודע מה?

בא לי לשים פה איזושהי שנה, איזה פרח יפה. אני שם את זה בתוך ה...

משעמם. כל שנה אותו דבר. ארבע מינים בתוך האתרוג.

זה לא יפה. אני מוסיף איזה משהו, עוד מין רחם אישי.

אסור לעשות את זה.

בל תוסיף.

זה אסור לעשות את זה.

גם אסור לגרע, גם כן.

אסור להוסיף פחות.

מה אם בן אדם מחליט שהוא רוצה לשים חמש פרשיות בתוך התפילין שלו? זה בל תוסיף?

אסור לעשות את זה.

עשו בל תוסיף.

עכשיו,

מה אנחנו עושים בראש השנה?

בראש השנה אנחנו תוקעים את השופר

פעמיים בעצם.

פעם הראשונה שאנחנו תוקעים את השופר זה במיושב.

לפני שמתחילים זה נקרא מיושב בגלל שזה לא בתוך העמידה ולא בתוך ה-18.

זה הפעם הראשונה שאנחנו תוקעים.

פעם השנייה שאנחנו תוקים זה בתוך העמידה עצמה.

יש נוהגים בספרדים שנוהגים בתוך הלחש,

תפילת לחש, באמצע תוקים, ויש בחזרות השעת תוקים

על סדר הפסוקים. זה עיקר התקיעות,

זה התקיעות שתוקים באמצע העמידה, שומעים את הפסוקים, מלכיות, שופרות, זכיות שופרות,

זה עיקר המצווה.

של תוספות, אז למה אנחנו תוקים לפני זה?

לערבב את השטן.

השטן מסתבך, הוא לא מבין.

למה תוקים עכשיו ואחר כך הוא מסבך אותו? אז אנחנו עושים פה מצווה פעמיים.

פעם הראשונה לפני העמידה,

ופעם השנייה בתוך העמידה. פעמיים.

כדי לסבך את השטן.

שואל תוספות, זה בל תוסיף.

אסור להוסיף על מצוות.

איך אתם מוסיף על מצוות?

אמרנו, אסור לך להוסיף עוד פרשיות ועוד ציציות ועוד דברים.

אז איך אנחנו תוקים פעמיים?

איך אנחנו עושים? ככה שואל תוספות.

הוא מסביר תוספות יסוד גדול בתוסיף. בתוסיף

זה כשאני לוקח מצווה

ואני מוסיף

את הצורה של העשייה שלו. זאת אומרת,

התורה אומרת לך, תפילין צריך עוד ארבע פרשיות.

ואתה אומר, אתה יודע מה? אני שם חמש פרשיות.

זה אסור.

אבל לעשות אותו מצווה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, זה לא בל תוסיף.

אני פשוט חוזר עוד פעם, כמו דיסק שרוט, כן?

עוד פעם ועוד פעם. זה לא בל תוסיף.

זה פשוט חזרה על אותו מצווה עוד פעם.

ולכן, למשל, כהן

שעומד פה ומברך את הקהל,

הוא צריך להגיד,

הוא יברך השם שמירך עשר מילים, כן?

שלוש פסוקים, התורה עומדת לך איזה פסוקים נגיד.

הוא אומר, הוא כזה בן אדם, הוא רוצה לברך את הקהל עוד כמה ברכות אחר כך. שיהיה לך עם פרנסה ויהיה לך רווחים וזה, בריאות.

האסור, זה בל תוסיף.

אז הוא אומר תוספות, נו.

ואם הכהן מברך במניין הראשון, הוא הולך לאיסקוביץ',

הוא עומד שם במניין הראשון ומברך את הקהל. אחר כך במניין שני עוד פעם מברך. למה זה לא בל תוסיף?

הוא אומר תוספות.

בגלל שלא משנה את הצורה, בדיוק.

בל תוסיף זה לשנות את הצורה של המצווה על ידי שאתה מוסיף פרט לא מוזמן, בוא נגיד.

אבל לחזור פעמיים על אותו מצווה,

שלוש פעמים, ארבע פעמים, חמש פעמים,

זה לא בל תוסיף.

עומד תוספות, אתה רוצה דוגמא? אני אביא לך דוגמא.

מה הדוגמא?

מצה בליל הסדר.

אם בן אדם אוכל מצה

ועוד פעם מצה

ועוד פעם מצה, עומד תוספות, זה לא בל תוסיף. למה?

הוא חוזר עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם על המצווה.

זה לא ראייה לבאח.

אם אני אומר, לא כמו הבאח, ואני אומר, בן אדם קיבל את המצווה שלו, קיבל וי, כבר נגמר החגיגה, מה התוספות בא להגיד לי?

אם בן אדם כבר קידם את המצווה, אותו שאומר,

אחר כך אתה אוכל... זה סתם אוכל קרקרים עכשיו, מה אתה צריך להגיד לי?

אותו שאוכל בא להתנצל ואומר, בן אדם שאוכל מצות כאן פעם בליל הסדר,

למה זה לא בא לתוסיף?

אומרת אוסוול, בגלל שהוא חוזר עוד פעם למצווה.

מה אתה אומר שצריך להתנצל?

הוא קיים את המצווה פעם ראשונה, נגמר. אחר כך הוא סתם אוכל קרקרים, מה השאלה בכלל?

אלא ראיה,

שמה שהוא אוכל אחרי המצווה זה גם קיום מצווה.

ורק אתה שואל למה זה לא בא? תוסיף.

הוא אומר תוסוות, בגלל שלא מסיף פרט במצווה,

רק חוזר עוד פעם על אותו מצווה עוד פעם.

אז זו ראייה לכאורה מתוסוות שאתה מקיים עוד פעם, עוד פעם את המצווה בכל כזית שאתה אוכל.

זה ראייה לבך.

למה זאת אומרת? עושים בן אדם לעושה את הסדר פעמיים באותו ביתו?

כל הכבוד לא.

פעמיים אחת.

שני שמונים לרצון. לא לפני הפעם.

אז זה אולי בעיה קצת, בגלל שאתה צריך ארבע.

אתה עושה חמש כוסות, יקרא בו תייסיף.

קשור.

אולי זה חמישי מימים הזה חזק.

איך אני יודע שזה מבדיל? מה מבדיל? מה מבדיל? איך אני יודע שזה סיים? איך אני יודע?

מה מסיים? בקעת המזון?

אה, חיפיקומה, יפה.

יפה.

האכילה, אמרנו שהאכילה היא ברצף, נכון? כן.

אתה רוצה להגיד שזה לא כמו תוסוות?

הוא סותם את התוסוות, כי הם אומרים שזו מצווה חמישה. יפה.

הוא שואל, אחותו זה ראיין נגד הנציב.

ככה ראיתי ששואלים.

שמעתי ששואלים.

שאחראי, לפי תוסוות, מה אתה אומר שזה חוזר עוד פעם ועוד פעם? זה כל מצווה אחת!

יפה מאוד.

הוא שואל, טוב, מה השם שלך?

חי, יפה מאוד.

הוא מתכוון שיש שתי מצוות.

תשמע, יש פה לנדומים פה, זה סמדריג'ה. אתה מטרץ שטויסר מדבר בן אדם שלא תכנן. יפה, זה התירוץ.

אתה שואל שרמי טויסר נגד הנציב, אתה מטרץ שהנציב דיבר כשבן אדם מתכנן מראש

כמה גזית שרוצה.

טויסר מדבר בן אדם שלא תכנן. אוכל גזית,

הלך לטייל, חזר עוד פעם לאכול גזית. זה לא נציב.

זה מילא טויסר, זה בגלל שאתה חוזר עוד פעם על המצווה. יפה מאוד.

הרמב״ם,

הגמורה אומרת אמר רבא בר בר חנא אמר רבי יוחנן.

מיידך טיפ משרת על פני ה' מצדיקים מבוכה ולשם מתשלומה.

ישר שני בני אדם שצרו את פסחיהם.

אחד החלון לשם מצווה ואחד החלון לשום אכילה גסה.

זה שהחלון לשום מצווה לצדיקים מבוכה זה שהחלון לשום אכילה גסה. רשעים.

תושעים.

מסורת זו מתייחסת לאכילה של קולן פסח בפסח.

כל מעשה מהווה הסתייגות ונוראה מהאכילה בצורה גסה.

בהמשך מוכנסה השליליות של אכילה גסה ביחס לאכילת מצה.

כך יש פוסקים שלדעתם אדם שאינו לועס את המצה אלא בולע חלקים שלמים,

אוכל אכילה גסה ולא יוצא איתי אכילה של אכילת מצה.

ושם הכל הוא אכל אכילה גסה.

לא, אז אנחנו מדברים שעצם אכילה גסה לא יוצאת לחובה.

לא משנה איך נגדיר מה זה אכילה גסה, אבל אכילה גסה לא נחשב.

עכשיו נגיע לתירוץ שהרב רוצה לומר

והרב שך בספר אביעזרי הוא הולך בכיוון הזה.

ונגיד שזה התירוץ, אני חושב שזה תירוץ ממש אמיתי.

אבל לפני זה צריכים להקדים עוד קושייה.

יש זמן לקושיות עכשיו?

אין חצות.

אז אנחנו אמרנו ככה. כתוב שצריכים לאכול קום פסח על השובע.

אז הרבה האחורים שומעים שאלה פשוטה.

שמי שלומד, בעזרת השם יום אחד שאתם למדנים,

תלמדו קודשים.

יש פה כהנים,

אתם חייבים לדעת קודשים. אתם חייבים לדעת קודשים.

עכשיו בקודשים תלמדו,

שלא רק בקום פסח, בכל הקורבנות שאוכלים,

כל קורבן שאוכלים,

יש מצווה לאכול על השובע.

כל הקורבנות.

אסור לאכול קורבן כשאתה רעב.

אתה צריך לאכול את זה ביחד עם חולין או תרומה או עוד דברים אחרים כדי לאכול את זה למושכו לגדול. אתה צריך לאכול את זה כמו בן מלך.

אני לא יודע שהרבי חגיגת מלא לי את זה. רגע, רגע.

אז זה הלכה שהרמב״ם מביא בכל הקורבנות.

וכל הסוגים כאלה של גורבנות צריכים לאכול על השובע.

אז השאלה היא,

מה כל כך מיוחד ליל הסדר בפסח? אומרים, פסח צריך...

אין לאכול את זה על השובע. כל הקורבנות ככה.

מה אנחנו מתלהבים מקום פסח? כל הקורבנות צריכים לעשות על השובע.

זו השאלה.

אז מגיע רב שח ומתרד שיש הבדל מהותי בין הדברים.

בכל הקורבנות שאנחנו אוכלים את זה על השובע,

זה כמו הידור.

זה מהודר. זה לכבד את הצורה שאתה עושה את זה.

מה שהרב אמר, למשל להדר אתרוג.

כן? יש הידור באתרוג.

אתה נדבי אתרוג, אתה עושה את זה כמו בן אדם.

אתה עושה בית כנסת?

אתה צריך לעשות בית כנסת יפה.

למה? תעשה אשתי בית, תתפלל. לא.

תעשה את זה יפה.

לא כתוב בתורה,

תבנה בית כנסת יפה. לא כתוב.

כתוב זה כלל וענווהו, זה כלל לכל התיאור כולה. אתה לוקח את הכלל הזה ואתה עושה את זה על כל דבר מצווה שאתה עושה.

בית כנסת יפה, ספר תואר יפה, טלית נאה,

כל מצווה שאתה עושה. תפילין, להשקיע כסף על דבר... זה מצווה...

זה ודאי, אבל עם המצוות, כן, אבל איך אתה עושה את זה בהידור, לאהוב את השם בהידור, איך אתה עושה את זה בדיוק

לאהוב אותו מאוד, אוקיי?

עכשיו, אז כל המצוות אתה צריך לעשות, זה הלכה כללי בכל המצוות. וגם אומר השח, זה הגדר של אכילת קודשים על השובע.

זה דרך מכובדת לאכול קודשים, לאכול אותו באופן מכובד, ככה אוכלים,

ככה בן מלך אוכל, אוקיי.

בפסח

זה לא סתם הידור במצווה,

זה תנאי חדש בקיום המצווה.

זה דרך חדשה. הרב אומרים מצווה מן המובחר.

הוא לא מסתם הידור, הרב דייק, מצווה מן המובחר.

זה תנאי של חלק מהמצווה לאכול אותו שובע.

אם בן אדם אכל את הזית הראשונה,

אבל לא אכל על השובע,

הוא קיים מצוות פסח,

אבל לא קיים מצוות שובע.

זה מצווה חדשה, זה חלק חדש של המצווה.

זה מסלול חדש של קיום המצווה.

נביא לזה דוגמה מה שהרב הביא קודם כל מחנוכה

לכאורה בחנוכה

יש פה שאלה עצומה

אנחנו יודעים הרב הזכיר שיש מצווה בסיסי מינימום נר אחד איש וביתו האבא של הבית מדליק נר אחד

זהו

אנחנו עם קרעי הוא קמצן

הוא לא רוצה לקנות עוד

יוצא ידי חובה

אחר כך אתה עולה לקומה שנייה

קומה שנייה זה נר לכל אחד ואחד

יש בו אבא ילדים בבית

אבא מדליק אחד

זה מחלוקת אם האבא והרמב״ם לומד שאבא צריך להדליק נר כנגד כל ילד וילד זו עוד שאלה

שאבא מדליק

יש לו אבא בבית עם אבא בנים האבא מדליק חמש נרות אחד בשבילו אבא של ילדים זה קומה שנייה שאבא מדליק נרות לכל אחד ואחד

הקומה השלישית זה מהדרין מין המהדרין

שאתה עושה נרות כפי הלילה הזה שאנחנו אוחזים. אם אנחנו לילה ראשונה, אחד. לילה שמינית, שמונה נרות לזכור איזה לילה אנחנו.

זה מחלוקת הראשונים,

אני חושב שספרדים עושים

כמו טייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס ואייס וא

עשר נרות

בלילה שנייה עשרים עד הלילה שמינית

שמונים נרות. האבא מדליק שמונים נרות.

הילדים לא נוגעים בנרות, לפי הרמב״ם.

אנחנו עושים לא ככה. אנחנו עושים קצת ערבוביה כזה.

שכל אחד ואחד מדליק נרות שלו. כל יד מדליק לעצמו.

טוב, זה עוד נושא.

אבל הקופונה, בואו נשאל שאלה כזאת.

הבן אדם רוצה לקיים מהדל מן המהדרין.

יש לו חנוכיה, מנורה,

יפה, מחכה לו בלילה השמיני, הוא רוצה להדליק שמונה נרות.

הוא מדליק את הנר הראשון.

מה קורה בשמיים?

אם יש לך רנטקין, אתה רואה מה קורה בשמיים?

קבל וי.

הוא ממשיך.

שתיים, שלוש.

אדוני,

אדוני, אתה שכחת מה שדיברנו פה בשופר.

מה דיברנו פה?

דיברנו שאחרי שיצאתי לרחובה אין מעג'ין, אין הידורים.

רב חיים אמר לנו, רב חיים בריסק אמר לנו,

שאחרי שקיימת את בסיס המצווה, אין הידורים.

אז מה אתה ממשיך?

הדלקת את הנר,

קיימת מצווה, קיבלת את הלביד שלך, הלך הביתה. מה אתה ממשיך עכשיו?

אתה כבר בבית.

אבל אתה קיבלת את המצווה, מה אתה משאיר את הידורים?

זה קושר רב חיים, לכאורה.

מה שאנחנו למדו את רב חיים?

רב חיים אומר, כשאתה עוסק בבסיס המצווה, אתרוג.

אני עוד לא קיימת את המצווה.

תיקח אתרוג מהודף.

בסדר.

אבל כאן, בנר ראשון כבר קיימתם מצווה, קיבלתם וי בשמיים.

אתה רוצה לעשות מהדרין, מהדרין, כי קיבלתם מצווה.

זה אנחנו שואלים, זה יכול להיות שכושר לבך.

אבל לפי האב״ך הוא באותה מצווה,

הוא מקבל להביא ביבי תמונה ואין את זה.

לפי אב״ך.

מישהו עושה לשאול, לפי אב״ך, באמת, משהו מעניין.

מה קורה עם בני ברק,

שזמן הדלקת נרות זה עד שתיכלה הרגל מן השוק.

עד שאנשים כבר לא משתובבים בחוץ.

בבני ברק, אני חושב, בפרט פה, שאתם, שכל הלילה לומדים,

אז כל הלילה יש פה חנויות פתוחות, בבני ברק הכל פתוח.

אז בן אדם מדליק נר חנוכה,

אחרי חצי שעה נכבה הנר,

אני רוצה עוד פעם לקיים את המצווה.

לא יודע.

צריכים לשאול, לפי אב״ך, האם אפשר עוד פעם לקיים את המצווה.

מה הרב אומר?

זה, זה, זה, זה, כבר קיימת מצווה, לכאורה לא.

וזה השיעור.

יכול להיות ששם יש...

כן, קופצה אל-אזור, לא, כן.

אבל, אבל, אז זה השאלה, לכן אנחנו שואלים. לפי רב חיים שאומר שהחיים שקיימת מצווה כבר אין מקום להידורים... רגע, סליחה, אבל אפשר להוסיף שמן, לא? אם נהיה לו חצי עורה, הוא יכול להוסיף... לא, לא צריכים. ברגע שקיימת מצווה...

בסדר. אז למה לא... אם היא קראתה, אם היא קראתה, יצא ממנו.

יש שואלים האם אפשר להגליק עוד פעם, אומרים כן, כיוון שזה בתוך התחום, אז יכול להגליק. אבל מעבר לשיעור ה... כולם לא פליגים שאין מזה שום עניין.

אבל אנחנו שואלים,

שלכאורה, לכן שקיימתי המצווה, מה שייך ידעו.

אז מה שהרב אמר, זה יוצא טוב.

שכאן בחנוכה,

זה לא הידור בכל... זה מדויק בלשון, זה לא כתוב הידור מצווה.

זה מהדרין.

זה משהו אחר.

זה לא... כשאני מדליק עוד נרות בחנוכה,

זה לא כמו שבן אדם קונה אתרוג מהודרת. לא זה הפשט.

זה צורה חדשה של קיום המצווה.

זאת אומרת,

יש כמה מסלולים איך אתה יכול לקיים את המצווה.

אם אתה רוצה לדרך על סוג של קיום מצווה בסיס,

תיקח מסלול פשוט,

סטנדרט,

כמו שאתה מזמין, סטנדרטי זה...

אקונומי קלאס, כן, כמו במטוס.

יש לך במטוס,

יש לך את המחלקה של הפשוט, יפה מאוד.

אתה רוצה לעלות עכשיו לקומה שנייה,

תשלם ביזנס, יעלה לך עוד כמה דולרים, בסדר.

זה לא הידור.

בפרט מי שהיה שם מבין,

כן? אנחנו לא מבינים דברים כאלה.

זה לא איזה הידור, אתה מבין? עוד קצת ריפוד.

זה עולם אחר לגמרי.

מהדרין, הנה המהדרין, זה פייס קלאס, אתה יושב שם, אתה לא זוכר בכלל שיש כזה דבר.

אתה...

אתה בכלל,

אתה לא רוצה שהמטוס ינחת בכלל, אתה רוצה כבר להעלות על שמיים, זה גן עדן.

זה לא איזה הידור של הידור, זה עולם אחר לגמרי.

אז זה הפשט מהג'ים פה.

אז בן אדם אוכל קרוב פסח, צריך להגיש את הכל טובה. אכלת כזית,

נסע טייקונומי, מסכן.

אני רוצה לעשות מצווה מן המובחר,

זה לא איזה הידור,

זה סוג של קיום חדש למצווה.

אני לא יכול להגיד, בן אדם אומר, בסדר, כבר הייתי במטרה. לא, לא, לא.

לא היית במסלול הזה בכלל.

זה עולם אחר לגמרי.

לקיים פסח על שובה זה עולם אחר לגמרי. זה לא איזה תוספת הידור.

אתרוג פשוט ואתרוג מהודר, זה אותו דבר, אתה יודע, במקום לקבל שתייה פעם אחת, יביא לך עוד פעם שתייה. זה לא... זה מחלכה אחרת לגמרי.

לכן, אין פה בעיה של לב חיים.

זה בערך, אם אפשר היום לדבר בלשון שלנו, ככה הוא אומר את זה. הוא אומר את זה בלשון יותר אישי.

אבל זה הרעיון שאנחנו אומרים בו.

שיש הידור, שזה לא שייך לקיים אחרי יתקעם המצווה,

אבל יש מהד או מצווה מן המאופחה.

מסלול אחר לגמרי. פה, גם רב חיים מודה שאתה יכול לקיים את זה אפילו שקיימת בסיס המצווה.

שפילה בנץ זה מצווה כלל מובחן.

לא מפנים בנץ זה כבר לא מצווה ממוחן.

אתה מרמז שיש עוד מעט נץ?

שם כתוב פה שזה מצווה מהאופחה להתפנה בנץ.

כתוב לשון מצווה מן המבחן? כן. זה לא עיקר המצווה.

עיקר המצווה כמו שצריך לקיים אותה זה בנץ יראו מה המשמעות.

אז זה לא רק שם איזה הידור.

זה סוג אחר. ככה סוג המצווה.

ככה. שם קבע פגישה עם השמש, כן. אחר כך זה סוג אחר של תפילה.

אגב אתה בא בעקרון התפילה.

בעזרת השם.

לא מקבלים אותך בסדר.

יש עוד כמה דקות, הרב?

אז עכשיו, אם אנחנו דיברנו בלומדס, עכשיו נגיד כמה מילים בדרוש

על אותו דרך שמה שדיברנו.

הבאנו פה שקום פסח צריך להיות על הסובה.

וזה ממש מעניין.

כל מצה

צריכים לאכול לתיאור ואין.

כתוב דברים נוראים, אחד שאוכל מצה בערב פסח

זה דברים נוראים.

אסור לאכול מצה בערב פסח.

צריכים בפסח לעבור למצה ככה,

עם רעבון. אתה צריך להיות רעב.

והגמרא אומרת, כמו

בפסחים, קז מספרת שרובע היה שותה יין.

רובע ושוסי חמרו כולם מעלי יום עומדי פסחי.

כל ערב פסח הוא שותה המון יין.

למה רובע שותה הרבה יין?

עומדת הגמרא, כי היכן הדניק לילה לליבי דניחו למצות טווי.

כדי שיהיה לו תעבון.

יין מביא תעבון. ככה

ככה כתוב בגמרא. אם אחד אחרי זה שותה הרבה יין, פתאום יש לו תעבי תעבון.

כדי שכשיגיע למצה,

הוא יהיה לו חשק גדול מאוד לאכול את המצה.

אפשר ללמוד שזה רעיון לבח,

שמשמאל לאכול הרבה כזייסים,

או ללמוד שהפשט הוא פשוט.

טפייק כוונה שיהיה לה הרבה חשק לאכול את המצה.

אתה צריך להגיע למצה ככה, עם לשון בחוץ. ככה שאתה ממש בחשק.

בפסח זה בדיוק הפוך.

כל פסח אתה צריך לאכול אותו על השובע.

זה לא מובן. מה הולך פה?

מצה אתה צריך לאכול אותו ככה בעוון.

בפסח על השובע. זה בעצם סתירה פה בכל העניין פה של המצוות.

אז ראיתי יש יהודי בשם רבי זיום מלבסקי,

הוא כבר נפטר,

והוא כותב בהגדה שלו דבר מאוד מאוד יפה. הוא כותב ככה, הוא כותב

מצוות בן אדם צריך לבנות לעצמו תאבון למצוות.

לבוא לבית כנסת ככה, יאללה, עוד יום, עוד תפילה, זה לא בשבילי.

יאללה, נתפלל.

זה לא הדרך להתפלל.

אתה צריך לבוא עם חשק, עם, עם, כמו שאומרים, עם ברן. ברן זה לשון עם שריפה, אז כאילו המנוע שלך דלוק. אתה צריך לעשות מצוות עם הרבה חשק.

לבנות לעצמך תאבון למצוות. זה מצה.

זה לומדים במצה.

אתה צריך כל היום לא לאכול כדי שיהיה לך הרבה חשק למצוות. זה העניין של מצה.

נו, ומה זה על השובע?

אז הפוך, למה מצה אוכל מעל השובע?

אז אפשר לומר שהעניין של השובע,

מר קוקוס מסביר שאתה אוכל את זה

להראות שאין לי שום דבר אחר כך לאכול.

אני לא אוכל שום דבר אחר כך.

זה הדבר האחרון שאני אוכל.

לא מחפש משהו אחר.

לא מחפש משהו אחר.

זה מצווה מצה לאכול אתה צריך לעשות עם הרבה חשק,

עם הרבה רצון, עם הרבה תאבון,

אבל אחר כך אתה צריך להגיד,

זה הדבר האחרון שאני עושה. אני לא מחפש דברים אחרים.

כשאנחנו מסיימים מסכת,

יש שם תפילה.

מה אנחנו אומרים בתפילה?

שאנחנו ברוך השם סיימנו את המסכת, ואחר כך אני אומר,

אנו רצים והם רצים.

אנו רצים לך ליום הבא, והם רצים ויש אחת.

אנו עמלים והן עמלים.

אנו עמלים ומכבי שכר, והם עמלים ואין עומק ושכר.

כל ה... יש פה שאלה, אני לא מבין. סיימתם את המסכת?

תגיד תודה לקבוש ברוך הוא, קמד את המסכת יפה מאוד.

מה אתה מתחיל לספר לאנשים? הם, הם, מה הם עושים בכלל? סתם עמלים, הולכים לבי שחר, אומרים לי גיהנום.

מה אתה צריך כל הזמן לקלל את ההם הזה? מה זה עניינך?

בואו נחשבו גם מה את המסכת, תשכח בכל העולם, מה אתה אומר?

הם עמלים ולא מקבלים שכר, הם הולכים לבי שחר, מה הם רצים?

מה צריך לעשות את זה? התשובה היא,

בן אדם סיים מסכת, מה?

הוא לא מתקרב.

אבל בן אדם סיים מסכת, אתה ממש בהיי.

יש עוד עוד הים בעולם, יש עוד חוויות

גבוהות בעולם שיש.

שטויות, הכל שטויות ובאבלים, שום דבר אחר.

זה הדבר האחרון שאני עושה. סיימתם מסכת, ברוך השם.

אני מגיש בזה שמחה גדולה מאוד.

ואחר כך אין דבר אחר בזה.

זה מסמל מקום פסח.

אחת על השובע, אין משהו אחר.

אין משהו אחר. זה מה שיש.

אנוכי

ולא יהיה.

אנוכי ולא יהיה.

זה מה שיש, צריכים לדעת שכל מה שיש בעולם

זה התורה ואין שום דבר אחר.

אם יש מה לעוד איזה משהו קצר,

אני אגיד לך משהו מאוד יפה שהיהודים היו במצרים

והקדוש ברוך הוא נתן להם שתי מצוות.

מה השתי מצוות שנתן להם?

מילה ופסח.

למה הוא נתן להם את המצוות האלה? כתוב אתם ערם וערם, אתם ערומים ממצוות.

אתם במצרים היינו

במם, ט, שער ותומה.

ערם ועריה היינו ערומים מצוות בלי שום

זכויות לצאת ממצרים. הקדוש ברוך הוא נתן לנו שתי מצוות. איזה שתי מצוות?

מילה ופסח.

למה דווקא המצוות האלה? יש עוד מצוות.

מה קרה למצוות האלה?

מה מיוחד פה?

אז יש לב אריה.

לב אריה, אחד מהפירושים החשובים במסכת חולין,

הוא אומר משהו מאוד מאוד יפה. הוא מביא תבואת שור.

תבואת שור, גם כן כתב ספר

על יהודיה,

ובסוף הספר יש לו פירוש על השס.

כמה דברים קטנים. על ספר דף ט, שעומד דבר מאוד יפה. הוא אומר ככה

יש לנו כלל שכר,

שכר, שכר. בהאי עלמא לקה.

אין שכר בעולם הזה.

אין.

לא פשוט ש...

פשוט אין שכר בעולם הזה. בן אדם עושה מצווה, בשמיים תקבל את זה.

הוא אומר לאט לאט.

הוא אומר למה זה ככה?

הוא אומר ככה.

מצוות עשה.

בן אדם יניח תפילין,

כן?

אם אתה לא תניח תפילין,

אם אתה לא תניח תפילין,

אתה מקבל עונש?

איפה אתה מקבל את העונש?

בשמיים.

אז גם השכר של הנחת תפילין גם כן בשמיים, לא בארץ.

הוא אומר,

זה במצוות עשה.

אבל במצוות לא תעשה.

בן אדם אוכל חזיר, רחמנא ליצלן.

עושה עבירות, הוא מקבל עונש. איפה הוא מקבל עונש?

בעולם הזה.

הבטי נותנים לו עונש.

ואם הבטי נותנים לו עונש, הגוש ברוך הוא שולך לו עונש במקום אחר.

על עבירות לא תעשה,

הוא מקבל עונש בעולם הזה.

או מה תבואת שור,

אם הוא מקבל עונש

בעולם הזה,

אז גם כן שכר על לא עשה את העבירה,

גם מקבל בעולם הזה.

אז אם בן אדם בא לו לעשות עבירה של לאכול חזיר, או משהו לא כשר,

והוא

והוא יתאפק

הוא יקבל שכר בעולם הזה. ככה אומרים תבואות שור.

כי אם העונש בעולם הזה, אז גם השכר שיתאפק מזה,

גם כן בעולם הזה.

ואדם הלך ברחוב, שמר את עיניו, לא הסתכל,

הוא יקבל שכר בעולם הזה.

גם בעולם הבא, גם, ודאי, אבל גם בעולם הזה.

הוא שמר עצמו מעבירה,

יקבל

שכר בעולם הזה.

ככה אומר התבואות שור. אומר הלב והליה, לפי זה מאוד יפה.

כל המצוות,

איפה אנחנו נקבל שכר?

השמיים.

יש שתי מצוות יוצאים מן הכלל.

מי יכול לדעת?

פסח ומילה. ולמה?

אומר שאחד שלא עשה כה בפסח

ואחד שלא עשה ברית מילה נענש.

איפה הוא נענש?

בארץ.

כרת זה עונש בארץ.

שהוא מת בלא זמנו, נחמן הניסלן. זה עונש בארץ.

אז אם העונש בארץ, אז גם השכר בארץ, בעולם הזה,

אז לכן אחד שעושה ברית מילה או קום פסח מקבל שכר בעולם הזה, כך אומר לו אריה.

הוא אומר לפיזי הקוש ברוך הוא בחר דווקא

בשתי מצוות האלה להוציא אותנו ממצרים.

שם מצוות, השכר בעולם הזה. זה לא עוזר לנו להוציא את זה.

בעולם הבא. בעולם הבא, סליחה.

אבל מילה ופסח זה מצוות שמקבלים בעולם הזה, מקבלים שכר פה,

ובזכות זה יצאנו ממצרים בשתי מצוות האלה. כך אומר לו אריה.

חזק וברוך.

רגע הרב גם רשום,

הרמב״ם אומר את זה או הפסיכולוגים אומרים את זה?

הרמב״ם אומר לא לעשות קניות

אם אין בן אדם רעב ורוצה להוריד, זה משוכן, זה משוכן, אז אם הוא הולך רעב לקנות וכל רוצה להוריד, תעמיד להם