קניין א'- בתלמוד – חלק ה'                                                                       

מח' קנייני התורה                                                                    

אנחנו בחלק האחרון של קניין ראשון מארבעים ושמונה קניינים בהם נקנית התורה בתלמוד.  על התלמיד להבין שכול דברי הרב ומעשיו נוגעים לו ויש לקבלם כתורת חיים, שילמד מהרב ולא יסמוך על חוכמתו.

בדברים שנשא רב מיכל יודה לפקוביץ זוצ"ל בעל מנחת יהודה" לפני התלמידים, בדרכי העליה של התורה התמקד בקשר המיוחד שבין הרב לתלמיד ובין צורתו ובין דבריו אמר: הוראת חכמים ז"ל, "עשה לך רב", לא נאמרה לצעירים ולתלמידים מתחילים אלא לכול יחיד ויחיד מהקטן שבקטנים ועל הגדול שבגדולים, בכולם נאמר הכלל שבכול עניין התורה ע"י "עשה לך רב".

נתעמק ונלמד קצת בדברי חכמים ז"ל אלה ונלמד מה הוא רב ואיך עושים רב: רבנו הגאון, ציין על גבי המשנה בביאורים שלו "לאבות", "עשה לך רב" כמו שנאמר: "וידבר משה ואהרן".  ואמרו במכילתא פרשת בא, שהיה משה אומר לאהרן למדני, ואהרן למשה , והיה יוצא דיבור יוצא מבין שניהם.

והיינו: שהתחלת מידת התלמיד הוא הביקוש לקבל מרב, השאיפה להיות תלמיד מלשון מתלמד, לשמוע כל דבר מתוך כוונה ומחשבה לקבל הדברים ולקיימן. לא לצאת ידי חובה בשמיעת גרדה אלא השמיעה הוא כלי ואמצעי להתלמדות בחלק ה- למעשה, וזו היא מהות של רב ותלמיד שהרב בדבריו תורתו ומוסריו ובהנהגתו מכוון את התלמיד בדרך הישרה, לדרך של גדלות בתורה, וביראת שמים ובכול הנהגות החיים. וזה לא שייך אלא שהתלמיד מבין: שכול דברי ומעשה נוגעים לו, והוא חפץ ללמוד את הדברים ולקבלם כתורת חיים. הכנה זו והבנה זו של התלמיד היא המעלה של "עשה לך רב", זו היא העשייה שעושה את הרב לרב ואת עצמו לתלמיד. 

כפי שהורונו חכמים ז"ל הקדושים, במדרש דברים רבה פרק א' ד' ו', אמר רבי סיימון למה הדבר דומה: לתלמיד שהיה מהלך עם ריבו וראה גחלת מושלכת סבור שהיא אבן טובה, נטל אותה ונכבה, לאחר ימים היה מהלך עם ריבו וראה אבן טובה, היה סבור שהיא גחלת, והיה מתיירא ליגע בה, אמר לו ריבו טול אותה אבן טובה היא, עד כאן לשון המדרש.

זו היא ההגדרה של רב: שללא הוראתו והכוונתו מחליפים בין גחלת בוערת לחשוב שהיא  מרגלית טובה, והרב מבהיר ומכוון: שלא ליטול גחלת זו, שלא יתנהג בדרך שרוצה לנהוג, שלא ילמד באופן שהוא מבין, כדי שלא יבער לו ח"ו.

הרב פוקח עיניו להראותו מה היא הדרך ילך בה.

להשיג תורה ויראת שמים, ואיזו הדרך שלא ילך בה, זו היא המעלה של רב.

והנה בטבע האדם זה בהיפוך: האדם מצד עצמו חפץ לפרוק עול, להסיר מעליו מרות

אחרים, פעמים מפני אהבת המנוחה, שאינו חפץ בעבודה ובעמל אשר הרב מחייב אותו, ופעמים מסיבת מידות רעות שהוא מתחיל להרגיש: "וכי קטן אני שאני צריך שיאמרו לי מה לעשות ואיך לעשות, הרי למדן גדול הנני ברוך ה'", ומידותיו מטעות אותו שישכח לגמרי מהו תפקידו, איך לעלות ולהצליח ומתוך כך אינו מחפש רב ומאבד את הדרגה של ביקוש האמת.

זה מה ששנה התנ"א באבות. "עשה לך רב וקנה לך חבר":  התנ"א מדייק וכותב "קנה לך", קנה לך חבר: קניין זה בכול דרכי ההשתדלות ובכול האמצעים, אבל לגבי רב לא נאמר קנה לך רב אלא "עשה לך" למדנו כאן יסוד גדול, יסוד גדול מאוד והוא: אם אתה רוצה שיהיה לך לרב אתה צריך לעשותו לרב, ע"י שתקבל על עצמך שאתה תלמידו , ע"י הרגשה שאתה נצרך לקבל ממנו עי"ז נעשה לך לרב.

כל זמן שלא מרגישים בקורח של הצורך הגדול לעשותו לרב להיכנע לקבל מרותו, כל זמן שאין מרגישים צורך לקבל להיות תלמיד עם אוזן שומעת ולב מקבל השותה בצמא את דברי הרב: עדיין לא חשיב שיש לו רב.

אז זה הגדר של רב ותלמיד "ועשה לך רב" לפי הרב לפקוביץ.

דברי תורה צריך שיקבלם מרב ואי אפשר להוציאם ע"י שכלו כשאר חכמות, כך מובא בתפארת ישראל.  

על עומק המשמעות ללמוד מרב ועל רום מעלותיו של הרב המלמד נוכל לעמוד מתוך הדברים שנשא רבי יצחק קוטנר לפני קבוצת תלמידים וכך אמר: בשעה שייסד רבי חיים מוולוז'ין את ישיבתו המפורסמת, הכניס שינוי ביטוי ביחס לחיי הישיבה: הוא היה מרחיק את הביטוי "תלמידי הישיבה", במקומו היה משתמש בביטוי: "בני הישיבה", מה לחץ אותו לשנות את הביטוי המורגל ולהחליף בביטוי החדש "בני הישיבה"? הרבה פעמים נזכר בגמרא: על תנאים שפגשו נער צעיר ואחרי שיחה קצרה עם הנער הצעיר הבטיחו: מובטחני שזה יהיה מורה הוראה בישראל.

לפני זמן קצר נזדמן לי מאורע כזה, והנני מוצא לנכון לחזור לפניכם על אמרה אחת ששמעתי מנתיבתה אינגל, מבן ישיבה צעיר שאלתי אותו: הנה יש לך רבי שאתה לומד אצלו גמרא ולהבדיל בין קודש לחול יש לך מורה שאתה לומד אצלו לימודי חול, האם היחס שלך שווה לשניהם, או שאתה מרגיש הבדל בייחסך להם? ואם אינך מרגיש שינוי בבקשה תגדיר לי אותו.

חשב מס' רגעים ולבסוף השמיע סברה מזהירה:היחס שלי ללמודי חול הוא כדומה למי שמקבל מזון מידו של המבשל מזון ולעומת זה יחסיי אל הרבי דומה למי שמקבל מזון מהמינקת שלו, המינקת מזינה את היונק בתמצית חייה ואילו המבשל נותן דבר הבא לגמרי מן החוץ, ואין כאן מן עזרא מכאנית להכשיר את המזון. אחרי ששמעתי משפט זה מהנתיבתה אינגל  הכרזתי עליו: מובטחני שהוא יהיה מורה הוראה בישראל.

רבי הוא נותן את תמצית עצמיותו וחייו לתלמיד, אבל מורה שמלמד לימודי חול הוא רק מגיש לך דבר שהוא חיצוני לו כמו מאפה וטו לא. אין שום קשר בינו לבין התלמיד רק בהעברת מידע, בעוד שהרבי הוא כמו מינקת שאתה יונק ממנה את עצמיותה.

זה היה הלחץ שגרם לרבי חיים מוולוז'ין להחליף את הביטוי: "תלמידי הישיבה", בביטוי: "בני הישיבה", כלומר, הישיבה אינה מקום להכנת מזונות אל מקום של יניקת מזונות, כי

יונקים את זה כמו הבנים מהאמא המינקת. "בן תורה", מי אמא שלו? התורה, הוא הבן שלה הוא יונק מן התורה, "דדיה ירווך בכול עת".

הלכתי יום אחד מספר הסופר רבי דוד זריצקי מלומדי ישיבת ראדין לטייל עם בחור מגדולי התלמידים בישיבה: 

הלכנו בכביש הגרודנאי בגרודני, ועברנו על פני בית העלמין, והנה פתאום עזב אותי התלמיד, עבר את הגדר, השתטח לגבי הקבר של רבי נפתלי טרופ ומרר בבכי, "רבי ,רבי, על מי עזבת אותנו, שמעתי את בכיו וברור היה לי כי דמעותיו של בן על קבר אביו אינן חמות יותר ואינן צועקות יותר מדמעות התלמיד הזה, הבנתי אז עד כמה היתה נפש התלמידים קשורה בריבם רבי נפתלי טרופ זצ"ל.

זה נקרא קשר בין רב לתלמיד, מי שינק ומרגיש את החיסרון של המינקת הוא יכול להשתטח על קיברו של הרב יותר ממה בן שמשתטח על קבר אביו.

בהקדמה לעיונים שכתב בשולי ספר "מסילת ישרים" להרמח"ל, מעיד רבי יחזקאל סרני על עצמו, הוא דיבר על הסבא מסלובודקה:

 הכול ממנו, ובלעדו הייתי כעיוור וכחרש, ורק על ידו זכיתי שנפקחו מעט עיניי ונתפתחו מעט אוזניי, וגם כל דרך הלימוד והעיון בהלכות אלו שזה מצוות הלבבות, אך ממנו הוא כרב מובהק. כך היה אומר רבי יחזקאל סרני על עצמו.

מורינו ורבנו רבי רפאל אליהו אליעזר משקובסקי ראש ישיבת  "כפר חסידים  ", סבל כל ימיו ממחושי רגליים:

סוד מחוש רגליו היה נעוץ בקניין התלמוד שקיים בצעירותו.                 

זה מה שאנו לומדים עכשיו: הקניין הראשון קניין התלמוד מתוך ארבעים ושמונה קניינים  וכך היה המעשה: תלמיד מובהק היה לריבו הגדול מגרודנה, רבי שמעון יהודה הכן שקופ בכל ה-"שערי יושר", כשלהבת בפתילה היה קשור לריבו ולתורתו, ועד סוף ימיו הגה והעמיק בה, אף בצעירותו שתה בצמא את דבריו וכול הזדמנות ניצל לשמוע תורה מפיו.