אבל פרוש הפרק השישי: והוא בגמול העולם הזה ובגמול העולם הבא, אשר יהיה האדם ראוי לו במעשה הטוב בעולם הוא שהגמול על שני פנים, מגיע לנו גמול בעולם הזה ומגיע לנו גמול גם בעולם הבא, אבל למי מגיע גמול למי שעושה מעשה טוב, מי שעושה מעשה טוב בעולם מגיע לו גמול, הגמול על שני פנים: יש גמול בעולם הזה בלבד - שמקבלים שכר רק פה, ויש גמול בעולם הבא בלבד - מקבלים רק בעולם הבא בלבד. ויש שיהיו ראויים שניהם על מעשה אחד - כשאדם עושה מעשה אחד מצוה - מקבל גמול גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.

אבל לא פורש לנו באור זה באר היטב - בתורה אין לנו על כל מצוה ומצוה מה שכרה, אבל ערב לנו הבורא גמול כולל על מעשה כולל, ולא חילק הגמול על העבודות בעולם, כמו שעשה בעונש על העברות בעולם. זאת אומרת: הקב"ה ולא פרט כל מצוה ומצוה, אבל כן פרט לנו על כל עבירה ועבירה, ותכף נבין למה יש חילוק כזה?

בעבירות הקב"ה פרש לנו את המעשים שהעושין מה הם חייבים עליהם ועל מה נענשין. כגון: סקלה, שריפה, הרג, חנק, מלכות ארבעים, מיתה, כרת, תשלומי כפל, תשלומי ארבעה וחמישה, ונזק שור, בור, שן, אש, ונותן מום באדם, ושולחת יד במבושיו, והמוציא שם רע והדומה לזה. אז כל זה מפורט, אבל על גמול העולם הבא וענשו - לא פרש מהם הנביא מאומה בספרו למה בעבור כמה פנים.

משה רבינו לא הסביר לנו מה השכר ואת העונש, לא פרט לנו את הגמול של העולם הבא ומה עונשו, לא פרש לנו הנביא משה רבינו בתורה. עכשיו מכמה סיבות, מהן סיבה אחת שנבין: כי צורת הנפש בלעדי הגוף אינה ידועהלנו- אנחנו לא מכירים את הנפש שלנו ומה היא מהותה, ואנחנו לא מכירים בלי הגוף אנחנו מכירים אותה עם הגוף, מה שאנחנו מרגישים, מה ההבדל בן אדם מת לאדם חי?

עונים: לא שומעים

הרב: מה ההבדל? לא, מה ההבדל? מה ההבדל? לא, מה ההבדל? או! מה? או! ככה: חי - מרגיש יודע, זה הדברים הנמצאים באדם החי בתוך הגוף. שהוא חי, מרגיש, יודע. לעומת נמת: לא חי לא מרגיש ולא יודע, כשהנשמה הוא חי מרגיש ויודע. אז הנשמה מה היא? חיה מרגישה ויודעת. זה החי.

שואלים: לא שומעים:

הרב: המת לא מרגיש, מה שכתוב: "שקשה הרימה למת - כמחט בבשר החי" זה בא לומר: "רק נפשו עליו תאבל", כשהנפש רואה בביזיון הגוף-אז זה קשה לה כמו שמחט בבשר החי. אבל זה מצד הנפש ואל מצד הגוף עצמו. הבנת?

ומהן אמרנו צורת הנפש בלי הגוף אינה ידועה אצלנו, כל שכן מה שתתענג בו או תצטער בעניין ההוא - אם אני לא מכיר את הנפש שלי ואני לא יודע מה המהות שלה - אז איך אני יכול לדעת להביו או להרגיש מה בעצם: תחושה העונש או השכר.

כפי שהרמב"ם אומר: כשם שהעיור אינו יודע מה גוון הצבעים, ואי אפשר להסביר לו, והחרש לא יודע את הצלילים ואי אפשר להסביר לו-ככה אי אפשר להסביר לאדם שהוא בעל נפש מה השכר שלה בעולם הבא ומה עונשה. אי אפשר להסביר לו כי אין לנו את הכלים, אפשר לדמות, אפשר לצייר, אפשר לתת דוגמאות:

כמו רתיחת האדם בעלבונו, הגוף לא חש אם אומרים טיפש, אבל הנשמה כן, כי הישן לא מרגיש, והער כן מרגיש, אז כשאמרו לו טיפש הוא מתאדם, מה אתה מתאדם? מה קרה? הוא אמר לך את זה במרחק של 100 מטר, מה אתה מתאדם? מה אתה מתפוצץ? רואים שהנשמה-זה משפיע עליה, אתה רואה שהיא יכולה לרתוח עד שבץ לב והוא יכול למות.

אז זאת אומרת בושה היא אחת מהעונשים, אז תאר לך כשאתה עוד פה ואתה מתבייש, ואתה עוד יכול לכסות את הבושה ואתה יכול לשחק אותה שאתה לא מתבייש, ואתה יכול.... ראיתם פעם כשמישהו נופל מהאופניים וקם מהר כאילו לא קרה לו כלום? מהפדיחה שראו אותו איך הוא נפל? אז ככה. כשאדם יגיע לעולם האמת - שם הוא לא יכול לכסות את הבושה, שמה הוא יהיה מכוסה בבושה "תכסך בושה" הוא לא יכול להתכסות בה, הוא יהיה מכוסה ממנה. זאת אומרת: זו בעיה גדולה. בושה: זה אחת מהעונשים הקשים ביותר,

זה לא בושה לבד, זה לא אתה לבד בחדר ואומרים לך אתה יודע שעשית ככה הנה תראה את הסרט, זה מסך ענק וכל המשפחה - ההורים האחים האחיות דודים קרובים כל השכנים כל הכולל כולם - יושבים ורואים: מי הייתה, ומה עשית ומה אמרת ומה חשבת, הכל! "הכל גלוי לפניך", הכל עתיד להתפרסם אומר שלמה המלך עליו השלום. "סוף דבר הכל נשמע לכן את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם".

אז לכן, כיוון שאנחנו לא יודעים צורת הנפש, אז אנחנו לא יודעים, מה יצער אותה ומה יענג אותה, אך פרש אותו למי שהיה מבין העניין הזה, אבל יש מי שנתפרש להם הדבר, כמו ליהושע בזכריה ג' "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה" דהיינו שהוא יכול לדעת לראות ולהשיג מה קורה בעולמות העליונים.

ולא יהיה זה בעוד נפשו קשורה בגופו - אבל זה ביציאת הנשמה כשיוצאת מחוץ לגוף הוא יכול להשיג. אבל רמז למה שיהיה אחר המות שתשוב הנפש בצורת המלאכים, בעניין פשיטותה ודקותה, ועזבה להשתמש בגופה, כשתזדכך ותזהיר, והיו מעשיה טובים בעולם הזה.

כשאדם היה בסדר בעולם הזה מעשים טובים צדיק והכל - תתפשט הנפש שלו תהיה כצורת המלאכים פשוטה ודקה והיא לא תצטרך לגוף והיא תהיה מזוככת ומהירה כפי מעשיה הטובים כפי שהיו לה. אז לכן לא יכול היה הקב"ה לפרסם לנו מה יהיה השער ומה יהיה העונש, כיוון שאין לנו השגות במה שהנפש מרגישה וכו'. רק מישהו ברמה כמו הנביאים שהוא יכול להתפשט מגופו ויכול להשיג בחייו ולראות מה קורא בעולמות העליונים.

שאלה: לא שומעים

הרב: כי זה צריך להרתיע אותנו, הקב"ה מכוון בעונשים שהגוף יירתע. גם הקב"ה רוצה שנעשה את העבודה, שאם נדע את השכר אז נרוץ רק למצוות שיש בהם רק שכר גדול, ומצוות שהן שכר קטן אף אחד לא יתעסק, והשם רוצה שכולם יעשו את כל המצוות. כי יש סודות גדולים בכל מצוה ומצוה.

ומהם שגמול העולם הבא וענשו היה מקובל אצל עמי הארץ מהנביאים ומושכל אצל החכמים והניחו לזכרו בספר, כמו שהניחו לזכר הרבה מפרוש המצות והחובות מפני שסמכו על הקבלה. אז הוא אומר יש עוד טעם פשוט: פשוט כולם יודעים מה השכר והעונש, זה היה דבר שתמיד מקובל אצל עמי הארץ עוד מזמן הנביאים, כשהנביאים גילו מה השכר ומה העונש, וגם אם נביאים וגם לא שמעתי מהם אז זה מושכל אצל החכמים, על פי  שכל אדם יכול להבין מה זה עונש ומה זה שכר, אם נאמר לך לדוגמא:  שהעונש הוא רק כאב של שן אחת בלי הפסקה - אין רופא שיניים אין הרגעה. זה עונש מספיק? מה עוד אתה צריך? עוד שן? בקש עוד שן.

נגיד שהעונש ששמים לך בן אדם לבד שיושב לידך ורק עושה לך בפנים ככה כל הזמן, {מעביר את ידו על פניך פיזית מעלה מטה כל הזמן} על האף עם הלשון הכל ככה, למעלה למטה כל הזמן, אתה רוצה להוריד לו את היד אי אפשר, כל הזמן ואתה לא יכול להסיר את ידיו מעל פניך, כל הזמן מורח לך על הפנים הטילל שלך על הפנים הלוך חזור-  זהו זה העונש, מספיק? שנה זה מספיק?

שמים לך רק גפרור שאי אפשר לכבות אותו אבל לא נותנים לך להתרחק ממנו, והוא כל הזמן שורף אותך במקום אחד - מספיק?

עכשיו אתה רוצה עונש יותר? תתחיל להגדיל, לבד, יש לך שכל תתחיל להגדיל, ותחשוב כלפי מי עשית?

תראו מה עושים הסורים, אם בן אדם אחד מהצד השני - איזה סוגי עונשים, איזה עינויים איזה דברים, וזה פה בארץ, וזה בכלים המעטים שאפשר לעשות פה, ופה אחרי שהוא הרג אותו הוא כבר לא יכול לעשות לו שום דבר. הפסיק זהו שלום. עכשיו תשבור לו הראש תרקוד עליו הוא כבר לא מרגיש.

אבל שמה אתה לא מת! אתה חי! וחי לנצח, וזה יכול להיות עינוי אחד עשרה עינויים, אלף עינויים, מאה מיליון עינויים, כל מיני סוגים כל מיני רמות, מה? תאר לך מה שאתה רוצה.

העיקר הוא שתרתיע את עצמך מלעשות עבירות. זה הפטנט, תרתיע את עצמך מלעשות עבירות . ותגדיל ותשבח את עצמך, וזה אפס אפסים לעומת השכר שתקבל - ואז תכיר בעזר השם מהו גודל השכר ומשתלם.

יש ספר "בוסתן אל עיגול", שהוא מסביר לדוגמה כן, הוא מסביר לדוגמה מה הן ההנאות של העולם הזה, כן, הנאת העולם הזה לדוגמה כן? מאכל טעים? מאכל טעים זה "דבש", וממה עשוי הדבש? מבריה שפלה של הקב"ה בעולם הזה וקוראים לה "דבורה", ואיך היא מייצרת את הדבש? היא פשוט מקיאה אותו, אז דבש זה קיא של דבורים.

יש בגד שהוא נעים מאוד חשוב מאוד מכובד מאוד קוראים לו "משי", ממה הוא עשוי? מתולעת בריה שפלה של הקב"ה נקראת "תולעת משי", איך היא מייצרת את החוט? קיא, היא מקיאה אותו, הקיא של תולעת המשי זה חוט המשי. וחוט המשי זה הבגד משי שאתה לובש.

בושם: בושם נעים מריח, קוראים לו "מוסק", ממה הוא עשוי מזיעה של חיות, מריצים חיות הם מזיעות, מורידים את זה לדלאים, מערבבים קצת צמחים, ומוכרים לך מוסק.

אז אישה אומרת לבעלה בא נצא הערב?

נלך לאכול קיא,

נתלבש בקיא,

ונרסס את עצמנו בזיעה של חיות,

ונלך לבלות במסעדה.

הבנת? וזה הנאות העולם הזה, זה הנאות! ומאיפה השם מביא לנו אותם? מהבריות הכי שפלות בצורה הכי שפלה שיכולה להיות. וזה נקרא הנאו: משי דבש בשמים. נו, אז אם השם יודע לייצר כל כך הרבה טוב מאפס כזה - אז מה הוא יכול לעשות בלי זה? עכשיו צייר לך איזה סוגי הנאות.

מכל מקום המושכל, זה מושכל אצל חכמים והניח, כי לא צריך לכתוב את זה בספר, כמו שיש כמה דברים שהתורה לא הזכירה וזה פשוט שזה ככה, כן? לא כתוב בתורה שאסור לטפס על הקירות, מה אתה תטפס על הקירות? זה דבר פשוט מה אתה חייב לטפס על הקירות? אתה תגיד לו בא הנה אתה לא נורמלי, יגיד לך לא כתוב בתורה שאסור. אז אתה מבין שהוא סתום, התורה לא צריכה לכתוב כן? יש דברים שסמכו על הקבלה ויודעים את זה.

ומהם עוד סיבה למה לא כתוב: שהעם היו מן הסכלות ומעוט ההבנה בעניין שאיננו נעלם ממה שכתוב בתורה. ונהג הבורא עמהם מנהג האב החומל על בנו הקטן, כשהוא רוצה ליסרו בנחת ולאט כמו שכתוב "כי נער ישראל ואוהבהו". והאב כשרוצה ללמד את בנו בנערותו החכמות אשר יעלה בהם אל המעלות העליונות, אשר לא יבינן הנער בעת ההיא, אלו היה מפייס אותו עליהן ואומר לו סבול יגיעות המוסר והלמוד בעבור שתעלה בהן אל המעלות החמודות, לא היה סובל את זה ולא שומע אליו מפני שאין מבין אותן - זה לא מפתה אותו זה לא היה גורם לו מפני שהוא לא מבין אותם בכלל. וכאשר ייעד אותו על זה במה שהוא ערב לו מיד – "תעשה ככה אני נותן לך סוכריה", זה הוא מבין,

אומר לו מאכל אני אתן לך לשתות - קולה אתה רוצה קולה? הוא מוכן ללמוד שותים קולה, אתה רוצה חמין בא תלמד "משמר" אז הוא בא ללמוד משמר יש חמין,  מלבוש- אומר לו אני אקנה לך בגד, אני אקנה לך מרכבת נאה אופניים סקטים אופנוע מכונית-זה הוא מבין

ואיך יועיד אותו במה שיצער אותו מיד? מרעב ועירם ומלקות והדומה להם, וישב דעתו על מה שיבטח עליו מן הראיות המרגשות והעדויות הגלויות האמתיות כדי שיקל עליו לסבול יגיעת המוסר ולשאת טרחו.

אז צריך להתנהג עם כל אחד לפי מה שהוא, אי אפשר להסביר לו דברים גבוהים שהוא לא משיג אותם, אבל אם אתה אומר לו: שיש סיח'ים ויש אוכל וזה הוא מבין.

אתה אומר לו תשמע: אתה תשיג השגות עליונות דברים רוחניים דברים שכליים דברים זה..... אומר עזוב - עדיף לישון. הוא לא מבין בזה, אתה אומר לו מחלקים שוקולד מחלקים חמין, יהיה צ'ונט יהיה זה..... ותגיד לו כל מיני שמות - אז הוא בא מה זה בא? ערני,

אז זה העניין - וכאשר יגיע לימי הבחרות ויחזק שכלו ,יבין העניין המכון אליו במוסרו ואז כבר יכוון אליו, ואז כבר תמעט בעיניו הערבות אשר היה רץ בתחילת ענייניו, והיה זה לחמלה עליו.

אז הקב"ה לא פרסם לנו את כל השכר ואת כל הזה... כי אנחנו לא משיגים את סוג השכר שיש בעולם העליון, לכן הקב"ה רק נותן לנו שכר בעולם הזה נגיד: יהיה לך גשם יהיה לך פירות, וישיג לך דיש את בציר, ובציר ישיג לך את זרע וכל מיני עניינים, ולא יהיה לך מלחמות, ולא יהיה לך גשמים, אני אומר לך כל מיני דברים שאתה כן מבין בהם, ואומר: אם זה לך תבין מה יהיה שם וכו' וכו' כן?

וכן הבורא יתברך ייחל עמו והפחידם בגמול ועונש ממהרים - למה? מפני שידע כי העם כאשר יתקנו לעבודה תגל מעליהם סכלותם בגמול העולם הבא וענשו, ויכונו בעבודה אליו, ויתנהגו בה עדיו.

זאת אומרת: הבורא כשהוא רוצה לשכנע את העם לעבוד אותו הוא מבטיח להם שכר ומפחיד אותם בעונש, כדי שירגישו אותו עוד בעולם הזה, מפני שהשם יודע שכשהעם יהיה מוכן ומוכשר לעבוד אותו-אז הם כבר ישיגו את השכר והעונש של העולם הבא מבלי שום דבר אחר נוסף רק ממה שכבר עברו כאן. ואז יתכוונו לעבוד את השם למען שמו יתברך, ויעסקו בעבודתו להדבק בו.

עכשיו: ומהם שגמול העולם הבא אין אדם ראוי לו במעשהו הטוב בלבד, אך יהיה ראוי מן האלוקים בשני דברים אחר המעשה הטוב. הוא אומר עכשיו עוד סיבה למה הקב"ה לא פרסם את גמול העולם הבא? הוא אומר כיוון שאין אדם ראוי לו לעולם הבא במעשהו הטוב בלבד.

תקשיבו: אם בן אדם יעשה מעשים טובים, יקיים את כל תרי"ג מצוות ולא יעשה שום עבירות- עדיין לא מגיע לו עולם הבא. ומהם אחת הסיבות: שגמול העולם הבא אין אדם ראוי לו במעשהו הטוב בלבד, אך יהיה ראוי לו מן האלוקים בשני דברים - אחר המעשה הטוב!. ודאי שהוא עשה את כל המעשים הטובים, אז רק מעשים טובים - לא מגיע לעולם הבא! אבל יהיה ראוי מן האלוקים - יהיו לו רק שתי אופציות, שתי אופציות שהוא יזכה לעולם הבא אחרי שעשה את המעשה הטוב -

אחת מהם תקשיבו טוב: שיורה בני אדם עבודת הבורא, וינהיגם לעשות הטוב, ככתוב בדניאל "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד". ואמר "ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב".

שמעתם? זאת אומרת: מי שוכה לעולם הבא על בטוח? מי שעשה את כל המצוות כמו שאומרים, עשה את המעשים הטובים. והוא ממצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. ואלה שמוכיחים את העם "ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב". וכאשר יתקבץ למשתדל גמול הצדקתו – שלו, אל גמול צדקתו – לאחרים, וגמול אמונת לבו וסבלו - יהיה ראוי לגמול העולם הבא אצל הבורא. זה האיש שזוכה לעולם הבא על בטוח!!. אז מי שמחזיר בתשובה על אחת כמה וכמה עם פלומבה.

אז כל צדיק וצדיק בעולם אין לו הבטחה שהוא בן העולם הבא.  אפילו עשה את כל המעשים הטובים,

שאלה: אחד זה מספיק?

הרב: אם החזיר אחד אמר המהרח"ו: שכדאי לו לאדם לרדוף שבעים שנה מחייו אחרי רשע להחזירו בתשובה. אז אחד זה מספיק.

ומי זה השני שזוכה לחיי העולם הבא? בדיוק השני זה חסד מאלוקים ונדבה וטובה. כמו שכתוב "ולך השם חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו". לא מגיע לבן אדם על המעשים הטובים כלום, גורנישט מנט גורנישט כי אין כלום מכל מעשיו הטובים להחזיר אפילו טובה אחת של הקב"ה שעשה לו.

אז או שאתה מחזיר בתשובה או אתה ממצדיקי הרבים ומוכיחים את העם או זה השם יתן לך חסד ונדבה.

שמעתם? שמעתם!

אז הנה יש לכם פה סיבות למה לא התפרסם עניין העולם הבא בתורה,

שאלה: לא שומעים

הרב: מה ? לא, כתוב שלא הנביא הוא היה מוכיח את העם אבל כתוב: שמעלת המחזיר בתשובה - יותר גדולה מהנביאים,

שאלה: לא שומעים

הרב: זה נקרא "ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב". זאת אומרת: הוא לא דואג לעצמו, הוא דואג להחזיר את כולם אליו. "מוכיח אדם אחריי - חן ימצא", מי שמוכיח אנשים שיחזרו אלי - חן ימצא אז לכן ממצדיקי הרבים דוקא ולמוכיחים. למה? הם לא פועלים על עצמם רק, כשאדם עושה הוא לעצמו לעצמו - זה לא מספיק, צריך לעשות גם לזולתו, ואם הוא לא עושה לזולתו - הוא לא ראוי לעולם הבא. אלא אם כן הוא יזכה בחסד מאלוקים ונדבה וטובה.

שאלה: ואם לא מצליח?

הרב: אין קשר להצלחה,

שאלה: לא שומעים

הרב: כן אבל אם בן אדם שכה אז יש לו לדורי דורות של זכויות. הבנתיוכם?  אז בזה נסיים פה ונפתח את זה בשיעור הבא.

רבי חנניה בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר: השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.