הרב דיסקין ב"משמר"

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

צריכים לבדוק.

מה צריכים לבדוק?

אז הנושא של בדיקה נמצא בהרבה הרבה נושאים.

כולנו יודעים מה זה הדבר הראשון כשאנחנו רושמים על בדיקה, אנחנו רושמים על בדיקת חמץ.

אנחנו עכשיו נכנסים תוך התקופה של שלושים יום קודם החג,

לומדים את ההלכות של פסח.

כולנו יודעים, צריכים לבדוק חמץ בליל י״ד לפני פסח,

לבדוק שהבית נקי מכל פירור של חמץ.

יש עוד בדיקה,

מי יכול להגיד לעוד דוגמאות של בדיקה,

שאיפה מוצאים שצריכים לבדוק?

מישהו יודע מה עוד צריכים לבדוק חוץ מבדיקת חמץ? איך עוד בודקים?

בבית יהודי, איפה בודקים? מה בודקים?

אתה אומר, באלול צריכים בדיקת נפש, לראות איפה, אם יש לנו,

כמו שאתה חמץ, זה היצא הרע, מה?

זה מאוד זעצוב,

זה מאוד זעצוב,

נוציא שם, מה? עבודה זרה?

נפל, נפל, נפל, נכון?

בדיקת עולאים, יפה מאוד, זה מה שרצינו לדבר.

בדיקת עולאים זה נושא מאוד מאוד מסובך.

היום קונים חסלט וקונים קמח מנופע, וכל ה...

יש היום פרנסה, ברוך השם, להרבה אנשים, בגלל הבעיה הזאת של תולעים,

צריכים לבדוק תולעים.

אנחנו רוצים לדבר בדיוק מה הגדר,

איך מסבירים את החיוב לבדוק תולעים

לעומת בדיקת חמץ, האם זה אותו דבר,

האם יש חילוקים בין הדברים.

עוד דברים צריכים לבדוק,

מקווה.

כתוב בשולחן ערוך שמקווה, בואו, המקוות שלנו, שיש לנו פה,

זה מקוות

בורות גדולות, זה תמיד,

יש את השיעור של אבאים סאה.

אבל מקווה שזה בדיוק

אבאים סאה,

שזה השיעור המינימום של מקווה, צריכים כל הזמן לבדוק, לראות שבאמת יש מספיק מים.

כהן רוצה להיכנס לבית חולים?

גם צריך לבדוק שאין שם אמת,

לפני שהוא נכנס.

אז יש הרבה דברים שאנחנו צריכים לבדוק.

בפרשת השבוע לומדים על האיסור לאכול תולעים.

וכל השרץ השורת על הארץ, שקץ הוא לא יאכל,

אל תשאיר את נפשותיכם, וכל השרץ אשר לארץ. אנחנו יודעים,

זה פרשת השבוע שמדבר על העניין הזה של לבדוק,

לא לאכול תולעים.

אסור לאכול תולעים, שקצים, רמשים,

יש הרבה עבירות,

אפילו על נמלה אחת יש חמש להבים.

צריכים מאוד לבדוק, להיזהר לא לאכול תולעים.

מה קורה בפרי שיש בו תולעים?

אני לא אוכל תולעים.

הפרי,

אני חושש, אולי יש בתוך הפרי, או החסלט, או הירקות,

או הדברים שיש לפניי, או גם בדגים, היום יש חשש שגם בדגים יש תולעים.

האם אני חייב לבדוק?

מה מחייב אותו לבדוק?

בואו נמען את הנושא הזה.

אז כתוב בשולחן ערוך, השולחן ערוך אומר שפרי שדרכו להתליע חייבים לבדוק.

זו חובה לבדוק פרי שדרכו להתליע.

מה זה החובה הזאת?

אז יש,

המקור חיים אומר שזה הדין דאורייתא.

חייבים מדאורייתא לבדוק פרי שדרכו להתליע.

אבל הגאון מווילנה לומד שזה לא דאורייתא,

זה דין דרבנן, לא חייבים לבדוק דאורייתא.

אבל חייבים לבדוק את הפרי,

לבדוק, לראות שאין לו תולעים.

במה מדובר?

הרי אם מדובר בפרי שעל פי רוב יש לו תולעים,

כמו תאנים,

תאנים כמעט בטוח שיש שם תולעים.

אז זה ודאי עשו מדורייתא, פשוט.

על פי רוב יש שם תולעים, אסור לגעת בזה, רק אם אתה יודע טוב-טוב לבדוק.

אבל מה קורה בפרי שזה לא רוב?

זה רק מיעוט המצוי,

נגיד 30%,

35%,

זה לא הרוב,

זה מיעוט המצוי שיש שם תולעים.

האם חייבים לבדוק או לא?

אז כתוב בשולחן ערוך, חייבים לבדוק.

אפילו שמדורייתא יש לי רוב,

על פי רוב אין פה תולעים,

אבל מדרבנן חייבו אותי לבדוק אפילו שאין פה רוב של תולעים.

כמו שאנחנו היום יודעים מה זה חלק בית יוסף.

מה זה חלק בית יוסף?

שבודקים את הריאות.

עכשיו, למה צריך לבדוק את הריאות?

הרי יש לנו כלל בגמרא,

רוב בהמות כשרות, הן לא טריפות.

איך אני יודע שרוב בהמות כשרות?

אם עושים סקר,

לוקחים את 100 בהמות ועושים בדיקה, ותראה שיש 90% כשרות.

איך אני יודע ש-90% כשרות?

בגלל שאם ככה,

איך מותר לשתות את החלב?

יש לנו כלל היוצא מן האסור-אסור.

אסור לשתות חלב של בהמת טרפה.

אם אני יודע שהבהמה הזאת היא טרפה, יש לה חור,

עשיתי לו רנטגן ואני רואה שיש באמת חור בריאות,

אסור לי לשתות את החלב שלו.

אז איך מותר לנו לשתות חלב היום?

למה אנחנו לא חוששים שכל בהמה שמשתובבת ברפת,

יש לו חור בריאות, הוא חולה?

התשובה היא,

נו, מי יכול להגיד את התשובה?

איך מותר לשתות חלב?

אולי הבהמה ש...

הבהמה כשרה, אז אין בעיה לך.

אבל איך אתה יודע שהיא כשרה?

כשתשרט אותו ותעשה לי ניתוח ותפתח אותו, יש יח'

טרפות שצריכים לבדוק את כל החלקים שלו.

איך אתה יודע?

יש תשובה, רוב.

על פי רוב הבהמה כשרה, רוב בימות כשרות.

מה זה?

מגבורה, מגבורה כבר

נכון כדבש,

נכון, זה יוצא דופן.

דבש יוצא דופן, שבאמת מותר לאכול את הדבש, אפילו שהוא אסור.

אז מדורייתא,

כל הבהמות כשרות, יש פה רוב, אבל יש מיעוט המצוי ולכן צריכים לחשוש למיעוט הזה. 37% צריכים מדרבנן לחשוש ולכן אנחנו פותחים את הריאות,

שיש מיעוט

אחוז גבוה מאוד של בהמות שיש להן חורים בתוך הריאות, ולכן זה אנחנו בודקים את הריאות.

עכשיו,

אומר הגאון מווילדא,

כמו שיש חיוב לבדוק את הריאות, יש גם חיוב לבדוק פירות עם תולעת, אם יש לו חשש המצוי שיש בו תולעת.

אז זה אנחנו יודעים, צריכים לבדוק שלא תהיה תולעת.

בסדר.

לכן אנחנו היום לא רוצים לסמוך על עצמנו,

משקיעים עוד קצת כסף, קונים חסלט,

ואת כל הירקות האלה שיש חשש שלא יהיו תולעתם,

אנחנו קונים שיהיה גוש קטיף,

ולא יודע איזה חברה זה,

כדי שיהיה, וגם כן אורז,

אנחנו מקפידים שלא יהיה חשש שלום עם תולעת. זה אנחנו יודעים שיש חיוב לבדוק

ולדעת שאין שם תולעת.

עכשיו אנחנו רוצים שאלה כזאת.

יש לנו עוד דבר של בדיקה,

בדיקת חמץ.

בבדיקת חמץ

יש כמה דברים מעניינים, כמה הלכות מעניינות,

והשאלה היא האם ההלכות האלה יהיו גם כן בבדיקת תולעים.

הגמרא

בפתחים,

והוא עומד ככה,

כשיש בדיקת חמץ,

מי שבודק בלילה, אנחנו בודקים חמץ בליל יו דלת,

זה יפה מאוד.

מה קורה אם אחד לא בדק ביו דלת?

שכח, עוד לא בדק.

מחר בבוקר הוא צריך מהר מהר לבדוק. למה?

זריזים מקדימים למצוות.

זה מצווה לבדוק, הגמרא אומרת.

לקום בבוקר, מצווה זריזים מקדימים למצוות.

כמו ברית מילה,

אחד עושה ברית מילה,

יש מצווה לעשות את זה על הבוקר.

וישכם עברם בבוקר,

מכאן שזריזים מקדימים למצוות.

צריכים מייד על הבוקר לעשות בדיקת חמץ.

מה קורה?

אחד רוצה לאכול סלט.

האם גם עליו נגיד דין כזה?

מצווה לבדוק את הסלט?

מצווה, איך שהוא קונה את הסלט,

מייד פותח, בודק שאין תולעים?

מה פתאום? יש כזה דבר?

שמעתם כזה דבר?

זריזים מקדימים למצוות. הוא קונה אורז. מייד, מהר, מהר, מהר, הוא מתחיל לפתוח את האורז, לראות אם יש שם תולעים?

מה הקשר? מתבטל כזה דבר?

מה דעתכם? למה לא להגיד כזה דבר שם?

עוד הלכה מצאמת בתקרת חמץ.

זו הלכה מאוד מעניינת.

מה קורה? בן אדם,

זה קרה לי פעם, שכרתי דירה,

והמזכיר אמר שזו דירה נקי,

בדוק, אין שום חמץ,

אתה יכול להיכנס, לבוא ליל לפני פסח, להיכנס למזוודות,

להיכנס, תהיה רגוע,

הכול בדוק, הכול בסדר.

כמובן שילמנו יותר כסף, בגלל שאנחנו לא צריכים לטרוח לנקות את הדירה,

קיבלנו דירה נקי לפסח, מצוצח, תיכנס,

ואתה לא צריך לבדוק שום דבר, אתה לא צריך לבדוק, הכול בדוק.

ערב פסח אתה מגיע,

עם המזוודות,

ישר תוכל דירה.

והנה,

אני מגיע לדירה,

וזה קרה לי באמת,

פתאום אני רואה מלא חמץ.

קשה לבן אדם, אומר לו, שמע, אדוני, מה קרה פה?

אתה אמרת לי שדירה, שילמתי סכום כסף לקבל דירה נקייה.

מחמץ, והנה, אני אומר, מלא חמץ.

הוא אומר,

אין מה לעשות,

לא בדקתי.

אז אני אומר, שמע, זה מקח טעות.

סליחה, מה זה הדבר הזה? אני אמרתי סכום,

אני משלם כסף לקבל דירה נקייה מחמץ, בדוקה שאני צריך להיכנס, אין לי כוח לבדוק,

אני רוצה לקבל את הדירה הנקייה.

והוא אומר, לא בדקתי.

האם אתה יכול להגיד, מקח טעות?

כשאתה מזמין מלון,

אתה מגיע למלון ומחסה שם דברים, זה מקח טעות,

לא, לא, אני הזמנתי חדר גדול וקיבלתי חדר קטן,

חדר עם נוף וזה עכשיו בלי נוף.

זה מקח טעות, מה דעתכם? האם אפשר לטעון?

זה מקח טעות.

מה דעתך?

ככה אתה אומר,

ככה מסברה, בן אדם, עשינו עסקה.

הגמרא אומרת חידוש גדול מאוד.

הגמרא אומרת

שני כדי לעווד מצווה,

שבן אדם באמת רוצה לעשות מצווה לעצמו.

אתה, הסוחר,

אתה באמת שמח,

אתה שמח

שמה?

שהוא לא בדק. למה?

שאתה בעצמך רוצה לעשות את הבדיקה.

ולמה אתה מתלונן?

אתה סתם עושה תירוצים, זו לא הסיבה.

אתה סתם חזרת ממך בגלל שמצאת עוד דירה אחרת,

יותר נוחה או יותר זולה.

זו לא הסיבה, אתה סתם ממציא תירוצים.

אתה באמת שמח,

תראה מה שהיא כבר אומרת. אתה באמת שמח שלא עשו בדיקה שאתה בעצמך יכול לעשות מצווה לבדוק.

זה לא סתם מגלל, אבל אם הם במקשב הרמב״ם אמרנו דירה רק בגלל זה.

מה?

זה חסרות. אם אמרנו דירה רק בגלל זה בדיקה.

באמת יהיה לך חסרות.

אבל הגמרא אומרת, לא, הגמרא אומרת, אמרו לך שאתה משקר, אתה... מה זה?

אם עמדת על זה גם תוספת כסף.

נכון, אבל, אבל, אז, אז, הוא הצביע, אתה אמר לך שקר.

לא, בן אדם לא משלם על מה שישור,

הוא רוצה למנוע על זה, אבל, אבל הגמרא אומרת שזה, הגמרא אומרת, זה ודאי שאתה משקר, וזה לא יכול להיות. זה לא יכול להיות שאתה מפספס מצווה.

יהודי לא מפספס מצווה.

או ביתר מה, עוד דבר, מה קורה אם זה מקום שהמנהג שם שאנשים לא בודקים? אנשים עצלנים, עשירים, אין להם כוח.

הם מביאים חברה של בחורים,

חברה של בחורים, שבחורים בודקים את החמץ.

הם, אין להם כוח להתחיל לחתת, וזה, אין להם כוח להיכנס לחורים וזדקים,

חברה לבדוק, זה עולה כסף, 200 דולר, 300 דולר,

ועכשיו אני צריך לשלם את הכסף.

אני הזמנתי דירה בדוקה, כן?

אני בגיל שנה מלא חמץ, אני עכשיו צריך להתקשר לחברה לבדוק,

אני מפסיד 300 דולר,

אני יכול לתבוע את הכסף הזה או לא? אומרים לו לא, למה?

ניחל אלי איניש לעביד מצווה בבבוין. הבן אדם רוצה לעשות מצווה עם הכסף שלו,

בגלל שלבדוק זה מצווה. מה?

או את הכסף של אהוב. אגב, זה היה עולה כסף.

ככה הגמרא אומרת. לא שאני אומר על זה ולא הכי טענית,

אבל כסף חוזר. נכון שאני רוצה לעשות מצווה. בגלל שהגמרא אומרת שזה אום גדולה, שאתה סתם משקר, אתה סתם מציג סיפורים. לא יכול להיות.

לא יכול להיות שהסיבה שאתה חוזר בך זה בגלל שאתה,

זה לא בדוק. כנראה אתה סתם מלביש את זה על זה.

אתה חוזר בך בגלל סיבה אחרת. לא יכול להיות שיהודי חוזר בו ולא להפסיד מצווה.

אתה רוצה לעשות מצווה עם הגוף שלך,

ואם זה כסף וכסף וכסף, זה מצווה לבדוק.

אני שואל שאלה.

בן אדם הלך לחנות

וקנה חבילה, אתה יודע, הוא קייטרינג, הוא קנה כזה שק של אורז,

בדוק.

הוא שילם על זה פי שתיים, אתה יודע, חס סלט וכל הדברים האלה עולים פי שתיים, פי שלוש מהמחיר של הגיל.

הוא קונה חבילה גדולה של אורז או קרטונים של חס סלט,

והוא מקבל את זה,

ובמקום לקבל חס סלט,

הוא מקבל חסר מגילה.

הוא מקבל חסר מגילה.

אז האם נגיד אותו דבר לבן אדם הזה?

אני הזמנתי, השלמתי כסף,

כתבתי, אני רוצה לקבל אורז בדוק,

חסלת בדוק,

עכשיו הוא מקבל את זה,

הוא רואה שזה אורז רגיל,

הוא צריך עכשיו לבדוק את זה.

הוא מתלונן, מה שלחתי לספק? שלח לי אורז פשוט, אני הזמנתי אורז עם ואקום,

אתה יודע, כבר בדוק, שאני לא צריך לבדוק את זה.

אני הזמנתי חס סלט, הוא שלח לי חסר רגיל,

אני עכשיו שצריך לבדוק. מה אני אגיד לו?

לא, יש גמרא.

הגמרא אומרת,

ניחא לאליה איש לעובד מצווה בגופו, אבל זה עולה לי כסף,

ניחא לאליה איש לעובד מצווה בגופו.

תגיד, אתה יכול לקרוא כזה דבר לבן אדם?

הוא צריך עכשיו להביא שם, לשלם אנשים,

לדעת שם שעות,

אתה יודע, לקרוא תור זה שעות לעבודה.

האם הוא יכול לעשות כזה דבר?

שהספק צודק. תגיד תודה שיש לך מקרה כזה,

ואז אתה מרוויח חוץ מצווה, ופה שצריך לבדוק תוליים בעצמך.

זה מה שהיא אומרת.

אז אתה אומר שבאמת הוא לא צריך לשלם כסף. לא, אני אומר שעושים מה שהגמרא אומרת,

כן? הנקרה הראשון אומרת,

אם אתה קנית עכשיו בית שקנית אותו בעצם בגלל שאתה אומר שחלק מהעניין זה שיש לו נקיון חמש,

ובסוף מתחבר שלא,

אתה זוכר במצווה בעצמך לעשות את הבדיקה הזאת,

במקרה כזה אמירה אומרת שאתה צריך להגיד תודה על זה,

אתה לא צריך לענות על בית בגלל זה,

על אותו משקל ואותו עניין, גם כמו שאומרת. ככה אתה רוצה להגיד, בסדר? כן. שומע? במצווה ספק את ראשון.

אוקיי, אז הרב הזה רוצה להגיד חידוש גדול.

זה חידוש גדול שאומר, אני הייתי מאוד עצבני.

אני כאיטריג, אני מזמין אורז, להביא שק של אורז מכחתוש.

אתה אומר?

היום אנשים,

מה זה?

תורכים לו כסף.

אז אתה...

אבל השאלה, מה ההבדל בין זה לבדיקת חמץ? הגמרא אומרת, הגמרא עומד בדף דף דף, הגמרא אומרת שאתה לא יכול לחזור בך,

אתה לא יכול להגיד.

איפה, בבדיקת חמץ?

לא, לא.

זה הגמרא אומרת, הגמרא אומרת.

ני חילה לי אם יש לי כלום מיץ במוינאי.

אומר רשי,

אומר רשי,

ו... ו... ו... ויש הבדל בין... והיידקו מהדובר עם משום מיסר הכי פעוטה אשכח ביסר,

יתלשאפי מיניה.

הוא סתם יוצא סיפורים, אהה.

אתה... הזמנתי בית, אני רואה חמץ, שטויות, זה לא החמץ.

אתה בשטויות עכשיו. אתה סתם מביש את זה על החמץ.

אם זה רק היה חמץ,

היית שמח לעשות את המצווה.

כי יהודי אסור לעשות את זה מפה.

ואם עולה כסף? אני שמח להוציא כסף על מצוות.

אני שואל אותך שאלה,

ככה היית אומר לספק שלך, זאת אומרת, תן לך חבילות של חסה?

יש הבדל בין בדיקת חמץ, יש עניין שבן אדם יקטוב.

או,

או.

זה אורז, אין עניין של... יפה. עכשיו הוא בדואה יפה.

כל שמצוות לא נעים, זה כדוראי סבבה.

או, אז עכשיו... השאלה היא באמת אם כדוראי מלבד, מה גם מצווה?

או, זהו, עכשיו דווקאי. אם זאת מצווה אפשר להגיד אותה כמו משטר של בדיקת חמץ. יפה. אם זה לא מצווה, זה מה שאנחנו עושים.

זה מה שאנחנו רוצים להגיד. יפה מאוד. אני רוצה לקבל את זה מופע,

להשלם על זה כסף עם כסף, אבל תשאלו יהודי. כן, אבל בבדיקה אתה יכול להגיד את אותו דבר.

אני הזמנתי מלון,

חדר מסודר, לא צריך להתנהאל, שום דבר, וחוזה הגמרא אומרת שאתה לא יכול לעזור איתך. זה לא יכול להיות. אתה הולך נגד ראש יהודה, אתה לא יהודי, אני לא יודע מה אתה.

יהודי לא מוכן להפסיד מצווה. אני לא אמורה להפסיד מצווה, זה לא קשור למידים צו, אבל אני זמנתי,

ביקשתי א', קיבלתי בין.

זה לקח טעות. זה לא לקח טעות.

זה לקח טעות שאתה צריך לצורך במצווה?

אני נותן לך גם מלון וגם מצווה. ואתה בוכה? קיבלתם מלון עם מצווה.

בפסח המצווה לבדוק, בחס הזה יש, אני צריך שיהיה בדוק. או, יפה, יפה. אתם נוגעים בנקודי הכל.

יפה, אז אתה שואל של הגמרא. בסדר, אתה שואל של הגמרא.

אז אני אגיד לך, הגמרא אומרת, מכללי איניש לאבי מצווה במויינה. זה רוב האנשים.

עכשיו אתה אישית, לא מעניין אותך מצוות.

עכשיו יש כזה דבר, דברים שבלב לאו דברים.

כל אחד, דברים שבלב לדברים.

בן אדם אומר, אני בחרתי דירה.

בחרתי דירה למישהו.

אחר כך הבעל יגיד לו, האמת היא,

אני בחרתי את הדירה הזאת בגלל שיצאתי ללכת לארץ,

אבל כל התוכניות שלי, לא יודע מה קרה. הייתה פשלה שם, הדירה שם לא הולכת, וזה בטרה מכך.

מה הדבר הזה? אין דבר כזה. דברים שבלב לא אוהבים דברים.

אנחנו לא שומעים מה שאתה חושב.

רוב בני אדם מוכרים דירה, בגלל שהם מוכרים דירה. אתה, יש לך סיבה.

הרב,

הגמרא מדברת על יהודים שרוצים באמת לרוץ למצוות.

הרבה ניסיון.

נגיד נכון מהיום, אני אקבל דוגמה אל היום.

לא כלומר היהודים באמת רצים למצוות, כמו שדובר בגמרא.

במקרה כזה,

כן, הגמרא מדברת דווקא על מקרה אחר.

לא שהיהודים שרוצים למצוות,

זה לא רלוונטי למעשה, וצריכים להוציא את כולם.

זה צריכים פוסטקים להגיד.

להגיד שאנחנו ירידת, אתה רוצה להגיד שזמן הגמרא זה אחרת,

מהיום?

האמת שהיא באמת ככזאת, אבל זה עליציה. יפה, יכול להיות, יכול להיות.

נכון מהיום, זה לא בדיוק האחרון.

עכשיו עוד שאלה,

יש לנו דבר שצריכים לברר, מה אתה אומר?

אני לא אדבר על המציאות השתנה, אבל הגמרא אומרת את זה על ההלכה הזאת.

אם היום זה השתנה המציאות, אני לא יודע.

צריכים לשאול את הרבנים. אולי היום אנשים לא כל כך רוצים לעשות מצוות.

מה?

כן, עכשיו.

כן. הוא לא קיבל את זה, אז היום באמת, אני אומר, היו אנשים שעדיפו לקבל את הכסף חד ועבר, שפשוט לא לקבל את הדירה, בגלל העניין הזה. כן, אבל מר כך טעות הכוונה שיש פה חפץ אחרי שהזמנתי.

חפץ אחרי שהזמנתי. כמו שהגמלה אומרת,

כשאתה זלית בזה שלא קיבלת במקרה הזה את הדירה מקייה מחמץ,

גם אתה מרוויח מצווה שתטוף בעצמך. נכון. תן לחשבו לכידון השני.

הם יגידו, אני אפסקתי, כי אני רציתי את המבחן ולא קיבלתי.

נכון, אני שומע, אני שומע.

שומע.

לא להתאמץ יותר מדי כמו שפעם.

נכון.

אז יכול להיות שצריכים להסתכל בפוסקים, אני לא יודע, זה לא... זה שלום, אבל... כן, כן, נכון.

עכשיו,

יש עוד הלכה שאנחנו מוצאים בבדיקת חמץ,

ובואו נראה אם זה גם קורה פה.

יש הלכה של מצוות צריכות כוונה.

עכשיו, הגולנו-וילנדא אומר שגם מצוות ברבנן,

מלכתחילה צריכות כוונה.

אז מי צריך בדיקת חמץ צריכים כוונה.

לקיים מצווה של בדיקת חמץ.

האם בן אדם שיושב ובודק את החסה שלו ואת האורש שלו צריך כוונה?

מה פתאום?

לכאורה לא.

עוד דבר שאנחנו רואים,

זה דבר...

לכאורה לא מצאנו שבן אדם, כל פעם שבודק סלאדה, אין מצווה לקיים את המצווה, לבדוק את החסה.

מה הוא אומר? לא... לפני דיקות חמץ, לכתחילה, כל מצווה שהבן אדם עושה, גם מצוות הרבנן, עמי הגאון ווילנא,

צריך לכתחילה להגיד לשם כוונה של המצווה.

היית פעם בן אדם שבודק אורז וכל הזמן חושב, אה, אני עושה מצווה,

ולא מדבר,

ושם את הכובע, כתוב,

וסברים הקדושים,

שבזמן בדיקת חמץ יש עניין ללבוש קודם וחליפה לכבוד המצווה.

כבוד הרב, מה בעיה לעשות את זה בכוונה יפה,

שאני עושה לשם שמיים את הניקורון,

גם בשם עצמי?

אבל זה מצווה?

אפשר להגיד, אני עושה מצוות כוונה, אתה צריך...

בסדר, כל דבר בעצם בחיים צריך גם בן אדם שעושה דברי חול,

בן אדם שאוכל אוכל,

גם צריך ללכת, אני אוכל כדי שיהיה לכוח לקיים את המצווה. זה יכול להיות, אבל אני מדבר,

מצווה, כוונה מיוחדת, שיש לנו בזמן נושאים מצוות, האם גם פה יש את זה?

עוד מעט נראה.

יש עוד דבר,

שזה נקרא מצוות בו יותר משלוחו.

כתוב במגן אברהם, ושולחנו אחריו,

אומרים שבדיקת חמץ,

עדיף שבן אדם יעשה את זה בעצמו.

לפעמים זה מאוד קשה,

בן אדם יש לו דירה גדולה, עם הרבה חדרים,

ובן אדם זקן קשה לו להתכופף, להיכנס לכל החורים ולפיתוח מגירות ולהסתכם בתוך כל הכיסים,

אז הוא מביא מישהו אחר לעשות את זה.

עדיף לעשות לבד מצווה בו יותר משלוחו.

כתוב שאם קשה לך לעשות את כל הבית, את כל הדירה, לפחות תתחיל.

תתחיל לחדרים הראשונים,

ואז אתה יכול לבקש מהילדים או מהחברים שלך לעזור לך לגמור את כל הדירה.

האם גם בחסה זה יש ככה?

אחד בודק חסה?

ודאי שלא.

אז אנחנו עוד פעם רואים את הדבר הזה, אנחנו צריכים לבדוק מה קורה פה, מה ההבדל בין הבדיקה של חמץ לבדיקה של תולעים.

ודבר אחרון שנדבר,

הגמרא בפסח נועד מאוד מעניין.

הגמרא אומרת

שאם נפל הקיר שהיה שם החמץ, נפל על הרצפה, עכשיו זה נהיה גל,

עכשיו זה מסוכן להכניס את היד שלך בפנים. למה?

יש עקרבים, אולי יש נחשים עם עקרבים, אתה צריך להיכנס לחטט,

לראות שאין שם חמץ,

אז עומדת הגמרא שלא חייבים לבדוק חמץ שם. למה? זה מסוכן.

שואלת הגמרא, אבל יש לנו כלל,

שלוחי מצווה אינם נזוקים.

אתה עושה מצווה עכשיו,

אתה עכשיו בודק

את החמץ, אתה עושה מצווה, אתה לא צריך לפחד מנחשים עקרבים מכל דברים מסוכנים, לא צריכים לפחד.

אז למה לא צריכים לבדוק תחת המקומות האלה?

עומדת הגמרא שחוששים שבן אדם,

הוא לא מתכוון ממש לשם שמיים,

הוא מחפש גם איזה משהו, מטמון, מחט שנפל שם,

וכיוון שאתה לא מתכוון לגמרי לשם שמיים,

אין לך את השמירה ששלוחי מצווה אינם נזוקים.

ככה הגמרא אומרת.

אולי יש לנו דין של רגע סכנה,

אנחנו לא נכנסים לכל משפחת מצווה,

רגע סכנה שם?

אם זה שכיח, אז רגע.

אז כנראה זה לא שכיח וזקה פה,

זה עקרב, אני לא יודע אם זה כל גל של אבנים זה שכיח וזקה, אולי זה ספק,

זה לא שכיח וזקה, ככה צריך לומר.

אז הגמרא אומרת, אז יוצאים מפה דבר מעניין,

שבן אדם עושה מצווה,

יש לו שמירה,

אבל אם יש לך איזה כוונת צדדי,

אין לך את השמירה הזאת.

ככה אמרתי בגמרא.

אבל אחד שבטוח עושה רגע של שמיים,

הוא יכול לבדוק גם במקומות מסוכנים.

אני שואל שאלה.

בן אדם צריך לבדוק חסה

או לבדוק אורז.

האם גם אם יש את השמירה הזאת,

יש את השמירה הזאת,

לא יהיה לו את זה.

תן לו שאילות בנבול אשם שמיים. לא, לא, לא, בגלל שזה לא מצווה.

זה מה שאנחנו רוצים להגיד פה עכשיו.

כתוב פה דבר, יסוד גדול, ורואים את זה עוד פעם ועוד פעם.

אנחנו יודעים שיש חיוב לבדוק חמץ וחיוב לבדוק תולעים.

זה אותו מילה לבדוק,

אבל לא דומים שתי הבדיקות.

כמו שאתם אומרים, אתם צודקים.

בדיקת תולעים זה לא מצווה בכלל.

אין מצווה יותר משלוחו.

אני יכול לבקש מהעוזר שלי לעשות את זה. אין שום עניין שאתה תבדוק. למה?

שכל העניין של בדיקת תולעים,

לוודא שלא יהיה.

אבל בבדיקת חמץ

באו חז״ל ואמרו,

כשבן אדם בודק חמץ,

זה לא רק שאתה מנקה את הבית שלך שלא יהיה שם חמץ.

לא זה הפשט.

אלא יש מצווה של בדיקה.

זה מצווה חיובית. זה לא רק שלילי שאתה בא לסלק את החמץ.

זה בתולעים.

אתה בא לסלק את התולעים,

או כהן לפני שנכנס לבית חולים, או מטוס.

הוא חייב לבדוק.

להתקשר, אם יש שם מת או לא,

אם זה מי אתה מצוי. יש כאלה שמקפידים לא לטוס.

יש אנשים שמאוד נזהרים לא לטוס במטוס,

בטיסות, נראה לי, לילה או יום. לפעמים המטוס עובר דרך בית קברות.

לכן דווקא נוסעים, אני מכיר מישהו כהן שלא נוסע ישיר לארה״ב, תמיד דרך אירופה, בגלל שיש שם פחות

סיכוי שיהיה שם ארון.

יש בו שתי בעיות. זה יש מטוס נוסע על בית קברות,

ויש גם בעיה שבתוך

המטען יש... זה כשאם יש...

זה לא נויים שהמטוס עצמו מת.

מה?

לא.

שידת דבעה ומקטען.

על מה אתה מדבר? כשהוא טס מעל בית קברות. לא, על זה כתוב אוהל זרוק, לא שמי אוהל. זאת אומרת,

אם בן אדם נמצא בתוך שידה,

או משהו סגור כזה, אוהל, והולך עד פדיית קברות,

זה בסדר.

אבל אם זה זרוק,

כמו מטוס, מטוס זה זרוק, זה לא הולך כמו עגלה. זה זרוק, אין על זה את השמירה של אוהל,

ולכן הטומן מהבית קברות עולה ומטמא את כל מטוס שעולה על גביו.

כשאימא שלי, עליה שלום, נפטרה באנגליה,

אז כל המשפחה, הגענו על המטוס,

וישבנו שם,

הארון של אימא שלי היה למטה במטען,

ואנחנו ישבנו במטוס.

באמצע המטוס פתאום הגיע אנשים לבקש מאיתנו להצטרף למניין.

אז אמרנו, אנחנו לא יכולים להצטער, אנחנו אוננים. אונן זה בן אדם לפני הקבורה, זה היה לפני הקבורה,

אנחנו לא יכולים להצטרף. הוא אמר, מה?

יש פה מטוס, יש פה...

אהרון פה, הוא השתגע, הוא היה כהן.

אז כל הדרך הוא הצטער,

שיושב במטוס, שיש שם...

אז הוא עשה, בצדק, מה שהוא עשה,

הוא ביקש לשבת במקום ליד הדלת.

תשאלו אותי, בסדר, הוא כבר טמא, מה היה נפקא מינה?

אז יש הלכה שגם אחד שנטמא כבר,

אבל כל שנייה שהוא נמצא בתוך בית קברות או מקום טמא, זה עוד עבירה ועוד עבירה ועוד עבירה.

לכן הוא ביקש ללכת במטוס,

איך שהמטוס נפתח על הטוס, הוא ברח.

עכשיו הוא נאנס,

הוא לא ידע שיש. נכון, בסדר,

אבל כל שנייה הוא צריך למעט את הזמן שלו בתוך המקום הזה.

אבל יש חיוב לבדוק.

אז יש כל מיני חיובים לבדוק. את המקווה צריכים לבדוק, אבל זו לא מצווה לבדוק.

אתה רק שומד את עצמך מהנזק.

אתה יכול לבקש בשבילכם לעשות את זה.

אין מצווה. אתה לא צריך לחשוב, אני מקיים מצווה עכשיו.

אבל,

זה מפסק הברכה לבדיקה עם בדיקת חמץ. נכון, נכון, זה עוד מפסק, נכון.

בבדיקת חמץ יש מצווה לברך על הברכה,

ויש עוד דבר,

עוסק במצווה, פטור מן המצווה.

אם אתה באמצע בדיקת חמץ

ומישהו דופק בדלת, רוצה כסף, לא צריך לתת לו.

עוסק במצווה, פטור מן המצווה.

אבל אם אתה באמצע לבדוק את האורז

ומישהו דופק בדלת ומבקש נדבה,

אתה לא יכול להגיד שזה עוסק במצווה. למה? זה לא מצווה.

זה לא מצווה לבדוק אורז.

זה אסור לאכול תולעים.

אז כדי להישמר לתולעים אני חייב לבדוק, אבל זה לא מצווה בעצם.

כתוב פה דבר מאוד מאוד גדול,

שבבדיקת ח...

חוץ מזה שאתה חייב לבדוק את הבית שלך, שלא יהיה לך חס ושלום חמש בבית,

עצם הבדיקה עצמה זו מצווה.

ורואים את זה בכמה דברים, שצריכים לברך,

מצווה בו יותר משלוחו,

עוסק במצווה פטורים למצווה.

אתה, הדבר הזה של

שעוסק במצווה,

לא, לא,

שלוחו מצווה נזוקין,

יש כמה דוגמאות שרואים שעצם הבדיקה עצמה זו מצווה.

עכשיו,

מתי זו המצווה?

אז יש דין שאם מתחילים לבדוק

לפני 30 יום לפני החג, זאת אומרת, יש אנשים שהוא מאוד מאוד מפחד,

או שהוא נוסע לחוץ לארץ ורוצה לבדוק את הבית שלו.

עכשיו, אם זה בתוך 30 יום לפני החג,

אז הבדיקה הזאת זו מצווה,

והוא צריך לברך, יש שיטות שצריכים לברך.

אבל אם הוא בודק חודש וחצי לפני החג,

אז שמה הבדיקה זה כמו לבדוק בתולעים,

ולא מברכים.

אז רואים שגם בבדיקת החמץ עצמו זה מתפצל,

ויש שתי סוגים של בדיקה.

יש בדיקה לא קשה עם חמץ,

ויש בדיקה שהבדיקה עצמה זה מצווה עצמה.

בתולעים יש לך רק את העניין הזה לבדוק את התולעים, שאין לך חש ושלום תולעים בפנים.

עכשיו, אני רוצה לשאול שאלה מאוד מאוד מעניינת.

זה מאוד הפריע לשאלה הזאת, וברוך השם ראיתי

ששלומד זלמן אורבך, שבשבת הזה זה יום השנה שלו,

הוא שואל את השאלה הזאת,

ועוד אחרונים שואלים את השאלה הזאת. בואו נראה מה אתם אומרים על השאלה הזאת.

אני לוקח

פרי,

עכשיו תפוח, אין בעיה של תולעים,

אבל בואו נגיד אני אקריא לך פרסק,

שאומרים לי שהסיכויים,

30%, 35% מהיות המצוי, יש פה תולעים.

כתוב בשל חנוך, אתה חייב לבדוק.

חייבים לבדוק.

יש שאומרים שזה דורייתא,

יש שאומרים שזה דרבנן,

אבל יש חובה לבדוק.

קניתו ארץ,

חייבים לבדוק, חובה לבדוק.

אני שואל שאלה כזאת.

יש לנו כלל, מתעסק פטור.

בואו נסביר מה זה מתעסק פטור, מה זה הדבר הזה, מתעסק פסור.

כתוב שיש עבירות שבן אדם עושה במזיד,

זה הכי גרוע.

יש עבירות שבן אדם עושה בשוגג,

זאת אומרת, הוא חושב שזה בשר מותר,

הוא חושב, הוא חושב שזה שומר, שזה מותר לאכול,

יתברר אחר כך שמה שהוא אוכל זה חלב.

אז כתוב שזו עבירה,

אתה חייב להביא קרבן חטאת.

מה קורה בבן אדם שרואה חתיכה לפניו,

לא מזהה את זה בדיוק, הוא לא יודע מה זה,

הוא חושב,

זה קצת מגעיל אשר אני אומר את זה,

אבל הוא חושב שזה רוק,

זו דוגמה של הגמרא.

חתיכת רוק על הצלחת,

והוא רוצה לאכול רוק.

הוא לוקח את הרוק הזה, בולע את זה.

אומרים לו אחר כך, אדוני,

זה לא רוק, זו חתיכת חיי לב.

זה אומרת הגמרא, זה מתעסק.

ובעצם זה לא שוגי בכלל.

הוא לא חושב שזה מותר, הוא לא יודע שזו חתיכה,

הוא לא התכוון לאכול חיי לב בכלל, הוא התכוון לאכול רוק.

עומד הגמרא זה מתעסק, ובאמת הוא צריך היה להיות פטור מקורבן.

אבל עומד הגמרא, כיוון שהוא נהנה,

הוא נהנה, עומד הגמרא, אתה חייב קורבן.

זאת אומרת,

כל פעם הוא מתעסק,

מתעסק הכוונה, אני לא מתכוון לעשות את הפעולה הזאת בכלל.

לא מתכוון.

בן אדם מדליק את האור בשבת, חס ושלום,

הוא חושב שזה יום לישון היום.

זה שויגג.

רציתי לדליק את האור,

ולא ידעתי שזה אסור.

לא ידעתי שזה אסור לדליק את האור.

אבל בן אדם שרואה פה איזה סוויץ',

הוא חושב שזה משחק או משהו,

הוא לא ידע שזה משהו חשמלי,

הוא לוחץ את זה, הוא לא מתכוון לעשות מעשה של הדלקת חשמל.

זה שוגג או מתעסק? זה מתעסק.

הוא לא מתכוון לעשות פעולה של...

למשל, עוד דוגמה הגמרא אומרת.

בן אדם רואה,

בן אדם רואה, אתה יודע, יש את העצים היפים האלה, עציץ עם פרי,

והוא חושב שזה תלוש, הוא לא יודע שזה מחובר לאדמה,

והוא חושב שככה מביאים לו את העציץ עם הפרי המחובר,

והוא תולש את זה, והוא חושב שזה כבר חתוך.

ואחר כך הוא שומע, וואי,

זה היה מחובר לאדמה,

זה נקרא מתעסק, הוא לא מתכוון לעשות מעשה קצירה בכלל.

לא שהוא רוצה לעשות קצירה ולא יודע שיש שבת, אם הוא רוצה לעשות קצירה ולא יודע שיש שבת, אתה רוצה לעשות קצירה.

כאן אני לא רוצה לקצור, אני חשבתי שזה כבר קצור.

אז זה נקרא מתעסק.

אני לא רוצה לעשות פעולה בכלל של מלאכה.

אז זה אומר כמו שזה מתעסק, אתה פטור מקורבן.

אבל אם זה חלב או אוכל שאתה אוכל,

אתה לינה מזה,

זה כבר אין את הפטור של מתעסק.

ככה הכלל.

אז עוד פעם, בן אדם עושה פעולה,

הוא לא יודע שהפעולה הזאת אסור,

הוא חושב שזו פעולה מותרת בכלל, הוא לא מתכוון,

הוא לא יודע שהוא עושה אסור בכלל, הוא עוזר למה זה נקרא מתעסק ואתה פטור מקורבן.

אם הפעולה הזאת נותנת לך הנאה,

אכלת את זה, נהנית מזה,

אז הפטור של מתעסק נופל ואתה חייב קורבן.

עשה מאוד.

אני שואל את זה לך שאלה.

בן אדם יש לו עכשיו לפניו אפרסק.

הוא לא יודע מה הכול מפנים שם.

הסקרים אומרים ש-30% יש פה תולעים.

הוא אומר, שמע, אני רוצה לאכול תולעים, מעניין אותם תולעים עכשיו?

אני רוצה לאכול תולעים.

זה מגעיל, זה מאוס.

כתוב שזה אל תשקטו את נשתיכם,

זה מר, לא מעניין אותי בכלל.

מעניין את האפרסק, זה מה שאני רוצה לאכול.

הוא עכשיו לוקח את הפרי הזה,

ואומר,

בורא אתה ה' לוקחת בורא פרי העץ, אוכל את זה.

אחר כך הוא פותח, הוא רואה שם מלא דברים.

האם הבן אדם הזה עשה עבירה או לא?

הוא מתעסק,

הוא מתעסק, הוא מתכוון לאכול אפרסק ואכל דיוקים.

זה לא אותו דבר, זה כמו רוק וחלב.

מה אתה תגיד? כן, אבל לא נטע.

אני נהניתי? סליחה,

איך מגעיל, אני רוצה להקיא את זה.

זה נקרא שאני נהניתי?

נשאלת השאלה, האם הבן... אז מה אתה אומר?

אני שואל, למה צריכים לבדוק?

מה?

אם החלב היה מפורקל,

זה לא אותו דבר כמו, איך קוראים לזה? כמו הרוק. למה לא?

בסביבה פשוטה. זה הרוק,

הוא רואה את זה ואומר שהוא בטוח שזה הרוק במאה.

אוקיי. פה בפרסק הוא יודע בוודאות שיש סקר שאומר ששלושים אחוז,

יש סיכוי שיהיה בזה הפרסק.

עיתונאי, בגלל שאתה יודע שיכול להיות שיש פה, אתה נוכל גם לבדוק.

זו ברוכה של סתם דוגמא, ואתה בודק.

אפילו שאתה לא חייב לבדוק,

אבל אתה בודק שמא יהיה עיתונאי,

מי יהיה עיתונאי,

אתה לא תוכל, לא אותו דבר פה,

באפרסק הזה.

אם אתה היית יודע לפני ששת הוריים, לא היית יודע. אז תבדוק לפני, לא בדקת, אתה חייב.

טוב, אז בוא, פה בחלב הזה, אתה רואה את זה רוק,

אתה יכול לראות לך מושג בכלל שזה...

אתה לא יודע שזה בשרים בכלל, אתה חושב שזה רוק בכלל.

אני חושב שאתה שם בסדר, בוא, בוא, אני שומע שאתה אומר, בוא ניקח כזה סוגמא. אתה רואה בן אדם

שעל הצלחת יש רוק.

הוא חושב שזה רוק.

מה אתה הולך לאכול? אני הולך לאכול רוק.

אתה יודע שזה חלב,

כן?

אתה יודע שזה חלב.

האם אתה חייב לעצור לו לאכול את זה?

רוק.

למה?

לא, לא.

אז רוק זה לא דוגמה טובה בגלל שהוא נהנה, אוקיי?

אבל בוא נגיד בשבת.

אתה יודע שהסוויץ' הזה זה חשמלי.

יש פה איזה כפתור,

הוא משחק עם הכפתור. אתה יודע שהכפתור זה חשמלי, נוגעים בזה, זה טאצ'

זה מתחיל לדלוק את הכול למזגן.

והוא הולך עכשיו להדליק את זה.

הוא לא יודע, הוא חושב שזה, הוא לא יודע. הוא לא נע, אין הנאה פה,

הוא מתעסק.

הוא לא חייב להביא קורבן. האם אתה חייב להפסיק אותו לעשות את זה?

למה?

הוא לא עושה עבירה.

למה אתה רוצה להפסיק אותו? הוא לא צריך קורבן אפילו. זה לא עושה עבירה.

לא, הוכח דחי, הכוונה היא נעות עבירה בכלל.

הוא לא עושה עבירה.

הוא לא חייב להביא קורבן.

רגע, רגע, רגע.

אם יש בן אדם, רגע, רגע, אם יש בן אדם שרוצה, אם אתה רואה בן אדם לא דתי, חס ושלום, שהולך עכשיו לבית, אם משהו לא עבר, רק משהו מתעסק זה משהו אחר. זה שאני לא אומר לו זה משהו אחר. אני אגביר על זה, תגיד.

אבל הוא לא עושה עבירה בכלל.

מה אכפת לי שהוא לא עושה עבירה?

אני שואלת שאלה. בשבילו זה לא עבירה.

בשבילו זה לא עבירה, בשבילי זה עבירה שלא חייבה. בשבילו זה עבירה כי הוא לא יודע.

רגע, רגע. שוגג, הכוונה זה עבירה וצריכים כפרה על זה.

אבל מזה שלא צריך כפרה לכאורה,

זה אומר שאין עבירה בכלל. אולי אפשר להסביר את זה פשע.

כן.

כמו שאנחנו אומרים שקטן אין לו דעת מספיק,

ולכן אם מותר לו, אטום לו להביא כי חטפי דעתו.

ואז כמו אדם שאין לו דעת לא קשה,

ומי שאין לו דעת מותה שעד היא לא תקטן ולא ינא לדעת.

הוא מסביר שהסביבה של מתעסק, הכוונה שאין לך קשר לפעולה הזאת.

אין דעת.

אין דעת, אין דעת, ולכן אין חיבור. דעת זה לשון וידע, זה לשון חיבור.

אם אתה לא יודע מה אתה...

אז אתה לא מחובר לפעולה שאתה עושה בכלל.

אני לא יודע שהכפתור הזה זה חשמלי.

אני לא מחובר,

אני לא יודע שהפעולה הזאת שלי עושה את הדבר הזה. זה כמו האדם,

בדיוק, בדיוק.

כשאחד עובר ככה ואתה עובר דרך זה ואתה לא יודע מה זה, זה אפילו פחות ממתעסק בכלל.

ברוך אתה מתכוון לבלוע את הדבר הזה לפניך.

ובכל זאת זה נקרא מתעסק בגלל שזה חפץ אחר לגמרי. אני לא התכוונתי בכלל לגעת בחלב.

פתאום נפל לי חלב פה.

חלב ושוגר הכוונה שבן אדם לא יודע שיש היום שבת.

אני רוצה לנסוע באוטו,

אני רוצה לנסוע באוטו, אבל חשבתי שזה יום ראשון היום.

חשבתי שזה כבר יצא השבת.

זה שוגר.

אז אנחנו שומעים שאלה פה. בוא נשאול שאלה עוד פעם.

מתעסק, הכוונה בן אדם לא מתכוון לעשות הפעולה הזאת?

מה אתה אומר?

אבל מתעסק זה לא שם בשאלה הזאת, זה פתאום אבל עצום. יפה מאוד.

עכשיו, הוא אומר דבר מאוד יפה פה,

וזה לא פשוט, זו מחלוקת גדולה מאוד בין האחרונים, מה שהוא אומר עכשיו.

מה שאתם אומרים, אתם כולם אומרים כמו רבי עקיבא עגב,

אתם אומרים דבר מאוד חשוב.

רבי עקיבא עגב אומר שמה שכתוב בגמרא,

שמתעסק פתור מקורבן,

זה הלכה בדיני קורבנות.

אתה לא צריך כפרה של קורבנות,

אבל חש ושלום,

יש פה אוויר רפו,

יש פה טמטום,

מה שהאווירה עושה לו, ודאי זה אסור.

בן אדם שלא יודע שהאמת היא כזה, זה חשמלי ונוגע בזה,

אז יש פסוק שאומר שבטור מקורבן, הוא לא צריך קורבן שוגג חטאת, בסדר?

אבל למה הוא נגע בזה? אבל הבן אדם הזה למעשה,

הוא יצר פה חשמל, הוא יצר פה המלאכה בשבת,

אז ודאי חייבים לנצור לו, ככה אומרים לו, בקבעי, מה אתה אומר?

למה הוא נגע בכלל?

אדם צריך לדעת שהאדם האלה... לא, אבל הוא לא יודע, הוא לא מתכוון, הוא לא...

הוא יודע, מה, הוא לא יודע מה זה הדבר הזה, הוא חושב שזה...

הוא לא יודע שזה דבר ככה. אחרי זה אני אומר לך, צריך לעטור אותו. יפה מאוד, זה בקבעי גומר.

בקבעי גומר מה שאתם אומרים כולכם,

שכל מה שכתוב שמתעסק זה פטור,

זה פטור מחיוב קורבן,

אבל בוודאי יש פה קלקול מעשה פה, ובוודאי,

אתה רואה בן אדם שהולך לגב בדבר שלא יודע מה זה, אתה חייב לעצור לו. הלו, אל תיזהר, זה חשמלי, אל תיגע.

אבל יש הרבה אחרונים במכון הווסרמן,

במקור החיים, שחולקים עליו.

אומרים, לא נכון,

מתעסק זה פטור גם,

לא רק, זה לא דעה הלכה בקורבן.

כל המעשה,

כל המעשה זה לא בעיה בכלל.

ואיפה רואים את זה?

כשהמקור החיים שואל,

למה חייבים לבדוק חמץ בפסח?

למה אנחנו, מי יודע, למה אנחנו באמת עושים בדיקת חמץ? למה ממה אנחנו באמת בודקים חמץ? למה צריכים לבדוק?

אז כולנו יודעים

שהרי מה הבעיה? שישור שיהיה חמץ בבית שלך.

אסור. כתוב בל ייראה ולהימצא, אסור שיהיה חמץ בבית. צריכים לבדוק מהצדה בחמץ, אוקיי.

אבל אנחנו עושים ביטול,

אנחנו בטלים את החמץ,

אז בין כך זה בסדר.

אז למה אנחנו בודקים את החמץ?

אומרת הגמרא, שמא ימצא גלוז כיפה.

טוב, אנחנו חושבים שבן אדם לא יתאפק, הוא יהיה איזו חתיכת חמץ, הוא יאכל את זה, לכן צריכים לבדיקה.

זה דין דה רבנן.

מה קורה בבן אדם שלא הולך לבטל?

למשל מה?

למה אתה לא רוצה לבטל חמץ?

באמצע החג.

באמצע החול המועד, פסח, אתה לא יכול לבטל חמץ.

זה לא שלך. סליחה, אדוני, זה לא שלך.

התורה הפקירה את זה, זה לא שלך. זה שלך לגבש, אתה עובר, בא לירה ובצאת,

אבל זה לא שלך, אתה לא יכול לבטל.

אז באמצע החג בן אדם לא יכול לבטל חמץ. בן אדם שכח לבדוק,

הוא היה בחוץ ל... לא יודע איפה הוא, פתאום הוא נחת בווילה שלו,

באמצע החג הוא לא יכול לבטל.

אז מה הדין?

הוא חייב לבדוק.

שואל לנו כל חיים, למה אתה חייב לבדוק?

למה אני חייב לבדוק?

מה אתה אומר?

יש לך חמץ בבית.

זה מתעסק,

זה מתעסק. אני לא מתכוון, אני לא מתכוון שיהיה לי חמץ פה. אני רוצה שיהיה פה חמץ פה?

אני יהודי דתי, אני לא רוצה שיהיה פה מחמץ.

זה מתעסק, אני לא מעוניין בפעולה הזאת.

כמו שבן אדם תולש דבר והוא לא מעוניין לעשות קצירה,

אני לא מעוניין לעשות את הפעולה הזאת בכלל. אני לא מעוניין שיהיה לי בבית שלי חמץ.

אז לכאורה הוא לא עובר על בעלי רע במצר, האיש הוא של...

הוא מתעסק.

אז מה אתם אומרים על זה?

אתם קומדים כמו בכבעי הגר.

אז אפילו בכבעי הגר שכל מתעסק זה פתור מקובל אבל יש עדיין איסור,

אז זה הובן.

אז מה? אני רוצה שלא יהיה בו תולעים זימוי. אין משהו?

אני לא רוצה שיהיה לי בבית חמץ.

אני אוכל את הפרסק, אני לא רוצה שיהיה בו תולעים.

זה משהו שונה.

רגע, לא הבנתי מה שאתה אומר.

בוא נחזור לחמץ. בוא נחזור לחמץ ואחר כך נגיד לך זאת.

כן, אז אם אנחנו נלמד כמו רבי קבעי גר, אז השאלה לא מתחיל.

בגלל ש... אני יכול להיכנס למסעדה לא כשרה,

ואוכל בשר, ואומרים לו את העולה, ואומרים לו, אני לא מתכוון לאכול לבנות צלוחות,

אני אוכל רק הרמלה הזאת. אני מתכוון כי זה הרמלה הזאת.

כן?

אבל אתה רוצה לאכול את הבשר הזה, לא?

זהו, והבשר, זה ההבדל.

עכשיו, מה אתה מדלדל? זה ההבדל.

אתה רוצה לאכול את הבשר הזה,

אז הבשר הזה זה לא כשר. האפרסק זה אותו דבר. לא, אפרסק כשר.

אפרסק כשר, אבל גם ב... שיש בה. יש תולעים. מי אצל תולעים עכשיו? אני עכשיו מזמין אפרסק. יש תולעים. מי אצל תולעים?

אולי בשביל ששקט את הבמה הזאת, היא דווקא כשרה ובהסלחה והיתה כשרה וזה.

בסדר.

מה, אולי?

אבל אתה אוכל את הבשר הזה והבשר הזה לא כשר. אז אתה רוצה לכל דבר, לא כשר.

לא רוצה, הוא לא יודע.

הוא אומר שהוא לא יודע, יכול להיות שמשחק זה בסדר.

לא כל שביתה היא באמת טרפה.

כן, אבל זה דבר עצמו, זה אותו חפץ,

זה אותו חפץ שמונח לפניך.

יש לך חפץ לפניך, זאת בשר לפניך, ואתה לא יודע, זה שחוטה או טרפה.

אתה לא יודע מה זה.

אז אתה לא יכול להתעסק.

מתעסק ככוונה.

אפשר לדבר על פרסק אם יש פרסק אם יש פרסק אם יש פרסק אם יש פרסק אם יש פרסק אם יש פרסק אם יש פרסק אם יש פרסק אם יש פרסק אם יש פרסק אם יש פרסק אם יש פרסק אם יש פרסק אם יש פרסק אם יש פרסק אם יש פרסק אם יש פרסק אם יש פרסק אם יש פרסק אם יש פרסק אם יש פרסק אם יש פרסק אם יש פרסק אם יש פרסק אם יש פרסק אם יש פרסק אם יש פרסק אם יש פרסק אם יש פרסק אם יש פרסק אם יש פרסק אם יש פרסק אם יש פרסק אם יש פרסק אם יש פרסק אם יש פ

אבל גם זה, לא, זה חלק, אתה יכול להתאר בו רק טרייס. לא, לא, לא, לא, לא.

ואפרסק, אפרסק בסדק גמור. אין בעיה, אין חנן. חנן זה חתיכה נאצה נבלה, אין פה.

יש בו אפרסק מלא תולעים.

הבשר של האפרסק עצמו הוא מתוק, בסדק גמור. יש בו תולעים.

אני לא מתכוון, מה קורה בן אדם לוקח סנדוויץ',

והוא לא יודע שעם הסנדוויץ' מאחורה יש איזה שרצים, שרימפים מאחורה.

אני אוכל את הסנדוויץ'.

אז אני מתכוון לאכול את הפלאפל, ולא את האדמה מאחורה. זה המסעסק.

אז אתם צודקים. לפי רביקי ואיגר,

שמתעסק זה פתוק קורבן אבל זה אסור,

אז בוודאי זה מובן מאליו. אבל המקור חיים לא לומד ככה.

המקור חיים שואל שאלה עצומה.

המתעסק אומר לי שפעולה שאני לא מתכוון לעשות אותה בכלל,

זה מותר.

אז עוד פעם, למה בן אדם חייב לבדוק?

אני רוצה חמץ בבית שלי?

אז מדרבנן חייבים, בוודאי,

שם יהיה תקדוש כיפר. אבל השאלה היא,

אחיו דורייתא לבדוק חמץ, מי שלא מבטל.

למה הוא חייב לבדוק את החמץ?

אני לא רוצה חמץ בבית שלי.

אז הוא עומד תירוץ כזה, הוא אומר

שכל הדין הזה שמתעסק פטור,

זה פטור במעשים.

אם התורה מחייבת לך, אל תעשה פעולה מסוימת,

אל תאכל חלב,

אל תחלק שבת, אל תעשה פעולה, פעולה, פעולה. אתה יכול להגיד, אני עשיתי את זה?

הדעת שלי לא, כמו שהרב אומר, קטן.

אתה יכול להגיד שהקטן עשה את זה?

הקטן אין לו דעת בכלל.

נכון, הגוף שלו הזיז את זה, אבל זו לא פעולה שמתייחסת אליו. זו לא פעולה שלו.

אבל בחמץ, האיסור של חמץ בבית,

זה לא הלכה של פעולה,

זה מציאות.

אסור שתהיה לך מציאות של חמץ בבית.

אז פה לא שייך להגיד, אני מתעסק, אני לא מתכוון. זה לא בגב, זה בחפצה. זה בחפצה, יפה מאוד.

זה לא בגב, זה בחפצה. עשו שהבית יהיה חמץ.

אתה צריך לדאוג שהבית שלך עד נקי מחמץ.

לכן, פה לא שכפתו של זה.

אבל זה רק סיבה בחמץ.

בואו נחזור לתולעים עכשיו.

מה הבעיה לכל תולעים? מציאות או פעולה?

פעולה.

יפה.

אז לפי המקור חיים,

שחולק על מקווי הגה ואומר שבמתעסק יש פטור,

לא רק בקורבן, אלא בעצם אין בעיה במעשה,

אז חוזרת השאלה,

איך, למה אסור לאכול פלי, שיש שם חשש תולעים, צריכים לבדוק את התולעים, כן?

למה אתה אומר שיש שם תולעים שם?

אני מעניין אותי תולעים?

אז זה מתעסק.

מה אתה אומר?

כן, אבל אתה נהנה... אני לא נהנה!

אם אני לא נהנה מהרוק הזה, הרוק הזה מסריח.

הוא אכל את הרוק והרוק היה... לא, לא, לא, אתה נהנה מהחלב.

לא, לא. בסוף דנתה. הרוק הזה בעצם היה חלב, אבל זה היה מסריח והוא אכל.

אוח, אוח, אוח. עכשיו אנחנו פותחים בשאלה יפה.

מה זה?

הוא מסריח, מה נעש?

זה נקרא ננה.

אני לא יודע, אתה...

יופי. אז מה שאתם, אתם שתיכם אומרים דבר כזה,

ובעצם זה מחלוקת ראשונים.

מצאנו בזה מחלוקת ראשונים,

והדבר הזה,

אם בן אדם אוכל דבר מר ומאוס, ולא כמו דבר של שקצים, מר, האם על זה נאמר הדין של נהנה או לא.

ואיפה המחלוקת נמצאת? איפה כתוב שהוא צריך להנה על דינה של הציבור? הגמרא אומר שכן, נהנה. זה לרשון הגמרא.

הגמרא אומרת, המסעסק בחלבים ואריות,

אומרת הגמרא,

שבעצם היית צריך להיות פטור מקורבן,

אבל כיוון שנהנה, אתה חייב.

עכשיו, מה זה נהנה?

פשטסה מבינים? נהנה.

אני נהנה, זה טעים. החל הטעים, האריות טעים.

זה בן אדם נהנה מהפעולה הזאת, לכן הוא חייב.

אבל שקצים ורמצים וג'וקים, נהנה?

אז בואו נראה פה מחלוקת מאוד יפה בין התוספות והמאירי.

מה קורה ככה?

הגמרא בראש השנה אומרת ככה.

יש מחלוקת גדול בגמרא האם מצוות צריכות כוונה או לא צריכות כוונה.

אנחנו אוחזים שמצוות דאורייתא צריכות כוונה.

לכן, בליל הסדר צריכים מאוד להקפיד

שיש הרבה מצוות דאורייתא.

המצה זה דאורייתא,

המערוך זה דרבנן,

אבל המצה זה דאורייתא. צריכים, בן אדם מנחמיא, ואכלת מצה בלי כוונה,

צריך לאכול עוד פעם.

קריאת שמע זה דאורייתא, צריך כוונה.

מצוות צריכות כוונה.

אוקיי.

מה קורה לבן אדם שהגמרא מספרת סיפור כזה?

הגיע גויים פרסיים וכפו עליו לאכול מצה.

הוא לא רוצה לאכול מצה,

לא בא לו, הוא לא רוצה את זה,

הוא לא רוצה לקיים מצוות.

באו הגויים, הנוכלים, הפרסיים,

כפו עליו לאכול את המצה.

האם הוא יצא ידי חובה או לא?

מה אתם אומרים?

נו, מצוות צריכה כוונה.

אין כוונה. אין כוונה, הוא לא רוצה.

מצוות צריכות כוונה והוא לא יוצא לחובה. אבל הוא נהנה.

עומדת הגמרא שבמצה, יפה, במצה הוא נהנה,

הוא נהנה מהמצה.

לכן אומר רש״י, כמו שמצאנו בעבירות,

שגם כשאתה מתעסק אתה לא מתכוון לאכול את הכלב, אבל נהנית,

אז ההנאה מכבדת אותך לפעולה גם אם אתה לא רוצה.

אז אותו דבר במצוות.

אם זה בעבירות, אז זה גם במצוות.

כמו שבעבירות.

אני מתעסק, לא מתכוון לעשות את הפעולה הזאת, אבל ההנאה מרברת אותי למעשה,

אז גם במצוות.

אני לא עושה לאכול מצה. אבל נהנית מהמצה? מצתאים, נהנית,

אז קיימת המצווה. ככה אומרת הגמרא. אבל אם הוא שואל את הכוונה,

ולא מעוניין לאכול מצה,

הוא מפתיע גם את הטענות, כי לא תהיה מצווה.

אתה אומר, אם כוונה שלא לצאת,

הוא דווקא ניק.

כן, דווקא. הוא דווקא ניק. שס, לא שס. חש ושלום.

הוא מתכוון לא לצאת.

אז זה ודאי.

כוונה ההפיכית

ודאי גם מצוות שלא צריכה להיות כוונה,

כן?

ויוצא בלי כוונה. אבל אם הוא מתכוון לא לצאת,

לכן זה אחת מהעצות בלולה ואת רוק, כן? אתה מלא את הלולב וג'וק,

יש לך בעיה.

מצד אחד, אם אתה מלא את זה, אתה יוצא.

אם אתה לא מלא את זה ואתה מברך,

יש מרחק בין הברכה למצווה.

אז אחד מהפטנטים שכתוב, אנחנו לא עושים, אנחנו עושים, לא עד רוע במצווה.

להתכוון לא לצאת. להתכוון לא לצאת עד הבכה. עד הבכה, יפה.

ואז כוונה ההפיכית. מה?

כן, כן, כן, הכוונה ההפיכית.

אז הרב אומר,

נכון, שכל הגמרא שם מדבר על בן אדם סתם, שלא בא לו לאכול.

אבל אם הוא דווקא נגלוץ על דקה מידי מצווה,

זה לא יעזור, פשוט זה לא יעזור. נכון.

האם פעולה של חסן נחשב מצווה?

מה זה כדאי?

מה זה כדאי?

אחר כך, אחר כך, זה מסובך.

אז בואו עכשיו, מה אומר רשי? אומר רשי, כמו שמצאנו בעבירות,

שאם אתה נהנה מהעבירה, זה מחבר אותך למצווה.

אומר רשי, גם במצוות שאתה לא מתכוון לצאת, לא בא לך לאכול מצה, אבל אתה נהנית,

אומר רשי, נהנית מהמצה, יצאת ידי חובה. כך אומר רשי.

עכשיו,

דיברנו על מצה.

מה הדין במארור?

מה קורה במארור?

האם אחד שאכל מראה בלי כוונה,

הוא לא התכוון לקיים מצוות מרור. עוד מעט, יצא... מה?

יצא... יצא... כן, הוא כבר אומר תשובה. זה מצוות צריכות כוונה.

לא, לא, לא, לא, לא.

אנחנו הולכים לפי הצד... בסדר, אז צריכים להקדים, אתה צודק.

אנחנו הולכים לפי... יפה, יפה.

עכשיו, אנחנו מדברים על הצד של מצוות צריכות כוונה.

אם מצוות צריכות כוונה, זה... לא, לא, לא, לא.

יש מחלוקת אם מצוות צריכות כוונה או לא צריכות כוונה.

אנחנו בהלכה מכריעים שבדורייתא צריכים כוונה או בדרבנן לא.

אבל יש שיטה בגמרא שגם במצוות דרבנן צריכה להיות כוונה.

כן? אבל הלכה, הלכה ודרבנן יוצאים כוונה. נכון, אבל אני שואל, אני שואל, לפי הצד,

שגם בדרבנן צריכה להיות כוונה, וחוץ מזה מרור, אתה לא צודק מאה אחוז, בגלל שמרור זה גם דורייתא בזמן המקדש,

שהיה שם, למה מרור היום זה רק דברנן?

כתוב מרור זה מצווה בתורה.

אז כתוב שמרור דווקא מקום פסח זה דורייתא, היום אין מקום פסח, זה דרבנן, אבל בזמן המקדש מרור זה דורייתא.

אז עוד פעם, הוא לוקח בן אדם,

הוא לוקח חסה ביד,

או לא יודע, אתם משתמשים בחסה, יש אנשים שמשתמשים בחסה,

או כן, הוא לוקח את זה ביד שלו, אוכלן, אם הוא רוצה מאוד להקפיד,

והוא לא מתכוון לאכול מרור עכשיו.

הוא אכל את זה.

האם אני אומר שכן נהנה?

אמר הוא, אם זה חריין בכלל, העיניים שלו שרופות בכלל.

הוא לא נהנה, זה יוצא עשן מהאף שלו.

האם אתה אומר שנהנה?

מה דעתכם?

אבל יש מי שאומר שצריך בעלם פסח לא לאכול מרור ושאכל להתאהבו,

ממש מה שכאילו שזה... יפה, יפה, יפה, יפה, יפה, יפה, יפה מאוד, זה ראייה יפה מאוד.

אבל האמת היא... כן, אבל השאלה היא מה זה לתאמון.

אם אתה תיאבון זה כוונה רצון לעשות מצווה, גם אם זו מצווה קשה לעשות.

יש מצוות שזה לא קל לעשות את זה,

אבל אם אתה מתאפק ולא עושה את האחרת המור, אתה תאכל את זה עם זינוק כזה.

זה לא אומר שאתה נהנה מהמרור.

עכשיו, מצאנו מחלוקת

ראשונים,

מפורש בדבר הזה.

אם אנחנו אומרים במרור,

בוא נעשה מה השאלה, אחד אוכל מרור בלי כוונה לקיים את המצווה, האם הוא קיים את המצווה או לא? בטח. זה כמו שאחד לומד תורה או שיעור,

שהוא עייף או שהיה לו קורס והוא מקבל שכר יותר מאשר ש...

לא, אבל הוא מתכוון ללמוד, הוא רוצה ללמוד. גם כשהוא לא אוהב את המרור.

אבל זה בגלל שהוא מתכוון, הוא רוצה ללמוד, הוא רוצה ללמוד, זה קשה לו.

פה, הוא לא רוצה ללמוד מזה. הוא משתדל ללמוד. הוא מתכוון שאבא שלו אמר לו תלמד, הוא לא רוצה ללמוד ובכל זאת הוא לא עומד על זה.

איכאי מצווה.

אז זה מעניין, אחד שלומד לשם מהחוכמה של זה, הוא לא מתכוון ללמוד.

הוא לא מאמין באלוקים. אבא שלו אמר את זה. אבא שלו אמר את זה. אבא שלו, האם מצווה צריך להיות כוונה? לא יודע.

יכול להיות שמצווה צריך להיות כוונה לא איכאי מידי המצווה.

לכאורה, לא איכאי מידי המצווה, זה חבל.

בן אדם הולך, זה סתם, זה משהו, צריכים לדעת את זה.

בן אדם פותח גמרא, הולך ללמוד,

אז אם הוא בא ללמוד בגלל שהוא מפחד מהרב והמשגיח שלו יצעק עליו למה הוא לא לומד,

או שהוא בא ללמוד בשביל כל מיני סיבות סתדיות,

אז הוא סתם, הוא טיפש, חבל,

עם קצת כוונה.

רב חיים ולוז'נה אומר

שעם קצת כוונה בן אדם הופך את כל החוויה של לימוד,

הוא הופך את זה לחיבוי עם אלוקים.

בן אדם פותח, במה הוא לומד, הוא צריך לדעת,

זה לא סתם איזה חוכמת מתמטיקה או משהו שהוא לומד פה,

זה חיבור עם אלוקים. זה כאילו,

במודכי גיפטה מאמריקה, מתל, זה היה אומר שההבדל בין תפילה ללימוד זה כמו שתפילה אנחנו מדברים עם אלוקים.

תורה, אלוקים מדבר איתנו,

הוא שולח לנו מכתב, כאילו, זה התורה שלי, תקרא את המכתב שלי.

זה כמו שילד קורא את המכתב שהוא קיבל מאבא שלו,

הוא מתחבר לאבא שלו במכתב הזה.

טוב, בלימוד תורה עם קצת מחשבה, לא עמוק.

זה רב חייב ולוז'ון אומר, באמצע הלימוד אתה לא יכול להתחיל למחשבות עמוקות.

זה בשביל היצע הרע, אתה צריך לתת לו פרסים פה ושם, אבל אם אתה כבר הגעת על קצת מחשבה,

עם מחשבה אתה הופך את הכול. היה לנו רב שלי בישיבה, היה אומר לנו,

היה אומר לנו שמדיו, היה אומר לנו,

שאחד שהולך לישון בלילה שמונה שעות,

ולמה אתה הולך לישון?

אז אם הוא סתם, יאללה, בא לו לישון, הוא עייף, הוא עוד נהנה מהמיטה,

זה לא מצווה בכלל.

אבל אם הוא הולך לישון,

כדי שמחר יכול לקום, להתפלל, ללמוד,

אז כל השמונה שעות או שבע שעות,

לעקום מוקדם. מוקדם, יפה. לעקום מוקדם. אז כל הלימוד שלו, כל השנאה שלו,

הופך להיות חלק של מצווה.

אז זה היה אומר שאחד שהולך לישון סתם ככה,

בלי לחשוב, הוא בטלן אמיתי.

עם טיפת מחשבה היית יכול להפוך את כל השמונה שעות למצווה.

אז עם קצת מחשבה אנחנו,

דיברנו על מתעסק,

שמחשבות לא מחברים אותך למעשה, עם טיפה מחשבה אנחנו יכולים להפוך כל פעולה לחוויה.

בן אדם הוא בודק חמץ.

אם אתה עושה את זה בלי מצווה, זה בלי חשק. איזה כוח לרקות בית לחמץ.

הבן אדם חושב חמש שניות, מה אני עושה פה?

ואני מנקה את הבית שלי.

כשכתוב בתורה, תשביתו שעות מבתיכם,

אסור שיכנסו לבית, אז כל פעולה עם השוהי הבא, כל פעולה שהוא עושה, זה חלק ממצווה.

קצת מחשבה,

אתה הופך את כל הפעולות הקשות האלה לחוויות שמתחבאות אותן עם הקדוש ברוך הוא.

רק קצת מחשבה.

טוב, בואו נחזור למה שאנחנו אומרים.

נחזור למרור.

אחד אוכל מרור בלי כוונה לצאת,

אז כתוב במאירי שהוא יוצא, שכן נהנה, כמו שאתם אומרים. למה?

שכמו שהרב אומר, נהנה, זה לא נהנות מזה.

נהנה שאתה אכלת את זה. עוד מעט תסביר.

עצם כשאתה אכלת את הדבר הזה, גם אם זה מר ומגעיל ולא טעים,

זה גם כן נחשב שאתה נהנה. ככה אומר המאירי.

אבל תושרות בפסוחים קטווה ודד א' מפורש לא ככה.

אתה יודע שאתה אומר, אכלתם מרור בלי כוונה.

עצוב מדבר שם בסיפור שבן אדם לא היה לו כרפס, לא היה לו ירקות.

לא היה, מה אנחנו, כרפס, יש אנשים שאוכלים, תפוח אדמה, מה אתם עושים?

מה?

יש ערים כאלה שקטו ואין כרפס.

אבל לא, לא מרור, לא חזרת.

לא, לא. כן.

עכשיו, מה קורה עם בן אדם שהיה מחסור, לא היה ירקות?

הירק היחיד שיש כאן זה חסה.

אז הוא קונה את החסה גם בשביל לקיים כרפס,

וגם את קיים הרור.

אז מה קורה?

אז עומד תוספות, עכשיו, הבן אדם הזה, כשהוא אכל את החסה

בזמן הכרפס,

הוא לא מתכוון לקיים הרור עכשיו,

כי היא פותחת אגדה שלו, היא צמודת לה אגדה. מה שכתוב בהאגדה של פסח, הוא עושה.

בהאגדה של פסח הוא אומר, כרפס אוכל את החסה לשם כרפס.

אומר המאירי, יצאתי מחובה!

אבל הוא לא מתכוון לקיים הרור עכשיו, הוא בכרפס, אבל לא משנה.

שכננה... מה?

שכננה... מה?

יצא מיצוז מאור,

מרון הוא יצא.

אבל תוס אדומה לא יצא,

הוא לא התכוון לצאת.

למה?

שכל מה שכתוב שכן אין דווקא הדבר מתוק, הדבר מר לא.

אז יצאנו פה מחלוקת גדולה מאוד,

האם מי שכן אין כוונה, מה זה נהנה? ליהנות, זה טעים שאתה תועב את הטעם כמו מצה?

או גם דברים שזה מר?

נחזור לג'וקים, בוא נחזור לג'וקים שלנו, איפה הם אוחזים הג'וקים?

זה בוודאי לא על ההפיכה הזאת.

מה, מה?

זה יוצא מפייבת ההיסטוריה, כן.

זה לא עלה, נכון? זה לא עלה, חן וחן וחן, נכון?

לפי יצא זה לא עלה, נכון? כי פשוט, שכן אין כוונה צריך ליהנות.

אז עכשיו,

אז מה, זאת אומרת, זה כוונה הפיכית?

לא, הוא לא התכוון,

אני לא רוצה לתת דבריו.

אפשר לאכול דמרות כדי ש... מה שעכשיו אני אוכל, כי כתוב על ידי כרפס,

לאכול ליהן, אני אוכל את הכרפת,

אבל אני לא אוכל את זה בגלל שכתוב לי בהגדה מרות.

נכון, אבל אתה נהנה, נהניתם מהמרות. אבל נהניתם לשם הירק, לשם הכרפת, לא נהניתם לשם המרות. לא משנה, אתה נהניתם מהחפץ, הגוף שלך אכל את זה, בלע את זה,

קיבל את זה.

שכן נהנה, הכוונה, לא פשוט שאתה נהנה מהטעם,

אלא שבלית את זה, זה נהיה חלק ממך,

התחברת אליו עד האכילה. זה שכן. הוא אומר שאתה ברטת קרפס, לא ברטת מה זה. לא, ברטת את הירק, הירש, קוראים לזה מרור, ברטת.

מה אכפת למה שקוראים לו? זה כמו המצה. לא, אבל מצה היא די חובה. מצה היא די חובה. כמו במצה, מצה היא פעם אחת כנגד פסח, ופעם כנגד מצה.

כן.

אז מה,

אחת המצה, מה אני אמרתי?

אני אוכל שתי כזה, סליחה אני אוכל שתי כזה כנגד פסח.

מה אני אמרתי לך? זה יקד פלוג. לא, אחד בשביל המרור, אחד בשביל כורך. בשביל... לא, לא, של המצה.

של המצה.

אחת כנגד מצה, אחת כנגד הפסח.

אז אם זו טענה, אז מה אנחנו אומרים? זה מצה או זה פסח?

אז מה זה?

אז מה זה?

למעשה, אכלת המרור.

היום זה בלילה, היום בלילה זה פסח. אבל איך אתה יכול לחבר?

לא צריך לחבר, הוא נהנה.

אם אתה אוכל שם קרפס, אז אתה מפקיע את המרור.

אתה אוכל לשם קרפס.

כשאתה אוכל את המרור, אתה מפקיע את הקרפס הזאת,

כמו במצס,

שאני אוכל כנגד פלוגמנטס וכנגד מצס.

אז זה אותו דבר, זה אותו ירק, זה אותה מצה.

אבל איתן יכול שבזה אני מכוון לך, ובזה אני מדבר לך, אבל זה אותו דבר.

אותו מין.

אני לא אומר שתמיד זה יהיה יותר חזק, המצה שבו,

מאשר הקורפן חזמי בו.

שהרי המצה היא מצה, ודאי שהיא מצה.

נקום פסח זה כנגד הקורבן פסח, אז מה?

אז תמיד זה יהיה מצה ויפקיע את הקורבן פסח.

אה, שכן, אבל זהו הבעיה בגלל שאתה עושה בהתחלה את המצה,

ואחר כך אתה עושה כנגד הקורבן פסח, אז אתה כבר יצא את זה לחובה.

כן, אבל...

שתי קורבן פסח,

אבל גם אם המדרכים על החלטת מצה,

אני משתי קורבן פסח.

אתה בבת אחת, אתה אומר,

לא, אבל, אבל, אבל, כן, אבל יש לי את ההנאה של המצה עכשיו.

אז ההנאה הזאת, אני כבר, אולי הקדמתי לאכול באכילס, מה זה קשור, מה זה הקדמתי שאתה עושה?

אבל השתיק מתוך הפה שלך. אתה צריך שתי, השתיק הזה מתוך הפה.

זה בגלל שלא...

ומה, ואיך אני מפרש את זה? הראשון זה מצה והשני זה או חצי-חצי. אולי זה עבור, כן. או זה חצי-חצי.

אז שאלה טובה. שואלים שכאילו... זה מה שאתה אומר שכאן, זה לא קורה מאמית זה, כאילו.

אם אנדאום אתה מתכו... לפי המעיל זה מעולה, בגלל שסוף-סוף למעשה אכלת פה מרוך, כן?

אז אתה אומר, אותו דבר במצה.

הוא לא אותו מין אותו סוף, בדיוק רק זה נקרא בשם זה, יש לך...

והמציאות של המצה יבטל לי את האפשרות לזהות אותו בתוך פסח, בגלל שהוא כבר מזוהה עם המצה.

שאלה טובה מאוד.

שאלה טובה מאוד.

אבל הכל פה, אם אנחנו רואים את הדבר הזה במפורש...

גם במצה יש כאלה עם מצה חנות, כן מציינים את זה.

מה?

כנגד הכול.

לא, לא, לא. זה מה שהרב אומר, שיש כאלה שמקפידים לאכול שתי כזיתים,

כאחד זכר לפסח.

לכתחילה. לכתחילה, אוקיי. בסדר.

אני שואל, הדין הזה לכתחילה,

אני שואל שאיך שאתה מתחיל לאכול,

אז הכי מצה שלך כל הזמן משתלט. הוא אומר, היום הכול הפך להיות מצה, אז הפסח נחנק, הוא לא נכנס למשחק.

זה מה שאתה שואל, בסדר, אוקיי. בגלל שבן אדם לא רוצה להפסיד את ההיגור של ככילה, אז אם תקראו כוונה הפחית, אז הוא עומד,

אהה, הוא עומד טוב, הוא אומר, יש כוון להפחית.

בכרפס אין הכוונה להפחית.

למה?

זה מה שאני מאבד, את הדין של הכרפס.

אני רוצה לאכול את המרור לסוף.

הוא לא רוצה... לכל זאת כסדר, לכל זאת כפי הסדר.

אמרת שאני צמוד להגדה, לא?

לכל זה אשבה בתוספות, שתוספות לא חולק על המאירי. תוספות בעצם,

אז אין ראייה שתוספות חולק בעצם על המאירי.

אפשר להגיד שתוספות בעצם מודה למאירי,

שגם במרור זה הפך להיות, קיימת מצווה.

אבל כאן, כיוון שהוא רוצה להיות צמוד, זה כאילו יש לכוונה הפחית,

ואני לא רוצה שהכרפס עכשיו ילחסה אותי על המצה, על המרור, בגלל שאני רוצה את זה צמוד להגדה.

יכול להיות.

יכול להיות שזה פשוט בטוח, זה אין לכלל, אין ראיה. אבל הפי מגדים, הביאלחם מביא פי מגדים,

שבאמת מסתפק בזה מפורש,

שמרור שאכלתי בלי כוונה,

האם אני אומר שכן נהנה בגלל שאכלת את זה,

או האם אני לא אומר שכן נהנה בגלל שסוף סוף זה מרור.

בואו נחזור לג'וקים.

מה דיברנו?

בן אדם לוקח אפרסק מלא תולעים.

הוא לא יודע, הוא לא יודע אם יש תולעים או לא.

אבל אם יש שם תולעים,

הוא רוצה לאכול, מעניין אותו עכשיו אפרסק, לא מעניין אותו תולעים.

הוא לא נהנה מזה בכלל.

הוא מתעסק לגבי התולעים, הוא בכלל מתעסק, הוא לא מתכוון בכלל לתולעים. הוא לא... זה לא חשוב על תולעים כבר, אבל הוא לא חושב על תולעים בכלל, אז הוא מתעסק.

אז מה אנחנו מתרצים?

נהנה!

אבל זה קשור במחלוקת הראשונים.

האם דבר מאוס אני אומר שכן נהנה או אני לא אומר שכן נהנה?

אז לפי, לפחות לפי המאירי שאומר שגם בדבר מאוס אני אומר שכן נהנה וזה אסור במשתעסק,

מטורץ, למה עשו? בגלל שדמעי שאיחרתי את זה גם אם לא נהנת.

אבל לפי הפרימי הגדים והתוספות,

שדבר מאוס לא אומרים שכן נהנה?

באמת, זה קשה.

למה אסור לאכול אפרסק עם תולעים? בוודאי תולעים, למה אתה צריך לבדוק את התולעים? זאת אומרת, אתה יכול להגיד, אם קימלי

לא יסתכלים וורדים, למה אתה לא יכול להגיד לך?

זה, זה,

אם לא, על רכיבי הגאה.

לפי רכיבי הגאה אין לך. רק קימלי.

אתה מקימלי לא כמו רכיבי הגאה, וקימלי כמו התוספות.

קימלי זה בחושר משפט, זה גם בהורכה.

ואז זה מוכר עוד על הכול.

בסדר.

אני לא יודע איזה. אבל זה אסם וזה לאו.

מה זאת אומרת?

זה לאו, ברגע שעברת את האיסור, לא משנה,

אבל התשומת, ואז אמרת את הלאו.

לא, אבל אנחנו אומרים שיש אחולים ששומעים שבמתעסק,

כשאני לא מתכוון לעשות את הפעולה הזו בכלל,

אז אין איסור בכלל.

ככה יש כאלה אחולים שומעים, לא כמו נתנגד.

במתעסק אין את הדבר הזה.

אז נחזור לסיפור הזה,

אז זה הפתרון של הדיוקים.

עכשיו דיברנו, הדבר השלישי שאני רוצה לדבר עליו,

על הבדיקה.

דיברנו על בדיקת חמץ,

והסברנו שבדיקת חמץ זה מצווה וצריכים לברך על זה,

ומצווה באויות ומשלוחו,

ובן אדם עוסק במצווה, פטור מן המצווה,

ושלוחי מצווה הנה נזוקים,

ובדיקת חמץ זה ממש מצווה חיובית, זה לא רק לסלק שלא יהיה חמץ, בדיקה חיובית.

לעומת בדיקת תולעים זו הייתה בעיה שאני רוצה להתפטר מתולעים,

אין מצווה בעצם.

עכשיו אנחנו רוצים לבוא לדבר שלישי של בדיקה שמצאנו,

דבר מאוד מאוד מעניין.

בפרס של השבוע אנחנו לומדים עוד דבר מעניין,

על בהמות כשרות וטמאות וטהורות,

חיות טמאות וטהורות, דגים טמאים וחגבים.

ועל כולם כתוב שם איזה עופות אסור לאכול,

ואחר כך כתוב, ואת זה תאכלו.

בבהמות גם כתוב,

את הבהמות עצמו, ואת זה תאכלו.

שואל הרמב״ם, למה צריך להגיד וזה תאכלו? אני יודע.

יש רשימה שחורה של כל מיני דברים שאסור לאכול,

אז אני מבין, אם זה לא אסור, זה מותר.

למה צריך להגיד לי ואת זה תאכלו?

מה אני לומד בפסוק הזה?

אז הרמב״ם, לא, זו מצווה לאכול.

כן, זה לא זה. זה תאכלו. וכל פעם שאתה אוכל אחד אחד בשר, אתה מכיר מצווה ואושב את החדר, אוקיי.

אבל לא כל דבר שכתוב בתורה זה מצווה. צריכים שהספר המצווה והראשונים,

הם לקחו את המצווה וחילקו את זה לתרייג מצוות.

אז זה לא מצווה לאכול, זה לרשות, זה לא מצווה.

צריך ידיעה.

או, או, או, יפה.

אז הרמב״ם אומר,

התורה מספרת לך, וזה תאכלו,

ואחרי שאמרתי לך לא לאכול,

יאללה, זה תאכלו.

זה דרך,

זה דרך של דיבור.

אבל הרמב״ם אומר, הרמב״ם,

ובהאג, וספר החינוך, כולם נותנים, כמו שהרב אומר,

יש מצווה חדשה ללמוד להבדיל בין הטמא והטהור.

מה זאת אומרת?

שאני חייב לבדוק

מי טמא ומי טהור.

ומה זאת אומרת? יש חיוב בדורייתא

לבדוק אם הדג הזה כשר או דג הזה לא כשר.

אני חייב לבדוק אם העוף הזה טהר או טמא.

בהמה טהרה וכחיה וכגבים. אני חייב לבדוק. עוד מעט תשאלו.

לא הבנתי, מה זה החיוב הזה לבדוק? כמו החסה.

מה?

לא לא לא. לא כמו החסה. לא כמו החסה. רגע, שנייה אחת.

אני חייב לבדוק. וקודם כל, יש מצוות עשה. הרמב״ם לוקח ארבע מצוות. יש לנו 603 מצוות.

והרמב״ם לוקח ארבע מקומות.

ארבע מקומות הוא לוקח עליו את הדברים האלה. אחד, חיה, עוף, בהמה, חגבים.

כן?

חיה, עוף, דג, סליחה, חיה,

עוף, בהמה, ודג, וחמש.

כן? חמש מצוות עשה, עכשיו מישהו שואל שאלה.

למה צריך להגיד לי שיש חובה לבדוק אם זה דג כשר או לא?

כתוב, אסור לכל דג לא כשר, נכון?

מה דג כשר?

סנפי וקסקסת.

אז בוודאי, אתה צריך לבדוק.

למה צריכים מצווה מיוחדת?

בתולעים יש מצווה מיוחדת לבדוק את החסה?

אמרנו שאין מצווה לבדוק את החסה.

אתה חיים

לבדוק.

מה זאת אומרת?

נכון, אם אני אומר לך,

תשמע, נכון, אני אומר לך, תשמע, יש שם רמזור אדום.

אני לא מסתכל, אני נושא עם עיניים שגורות. אתה משוגע.

אתה חייב לפתוח עיניים, לא צריך להגיד לי לפתוח עיניים.

אתה תפתח עיניים בגלל שאתה צריך לדעת מתי יש רמזור. לא היה צריך לרשום משמעתם עוד מעט מה שצריכים. למה זה מובן מאליו שאתה חייב לשמור על עיניים שגורות?

אוקיי, בסדר.

זה נכון, זה מצווה, אבל.

אז למה, מה אני לומד מזה? את זה אנחנו צריכים להבין. מה אנחנו לומדים מזה? אני חושב שהרמב״ם מלכים ולא בביתה, אלא להבדיל. להבדיל, נכון, נכון.

הרמב״ם אומר להבדיל, אבל בית הספר מגילת ססטר, שזה אחד מהפירושים על הספר של הרמב״ם, הוא אומר,

דבר מאוד מאוד מעניין, דבר מאוד מאוד יפה לפי הרמב״ם יוצא.

מה קורה, בן אדם הלך לים, דג דגים,

הוא לא מסתכל,

לא מעניין אותו,

הוא רואה דג גדול, לא מסתכל אם יש קשקשים, סתם פיר, לא מעניין אותו, זה נהג דג שמן.

לא יקר לדוג. לא, לא יקר לדוג, יכל לעשות את זה על האש.

הוא דג את הדג, שם את זה על האש, אוכל, איזה טעים.

אחר כך הוא קצת מצפון, אתה יודע מה זה, איזה דג זה היה, לא יודע איזה דג זה היה.

אז הוא מקלף את האור ואת מה שנשאר מהדג הזה שהוא אכל, ונביא את זה לרב.

הרב, לא נעים, תגיד לי, זה היה בסלג מה שאכלתי? הרב בודק,

בסלג אמור.

בסלג אמור,

וואו, איזה מזל.

ברוך השם, הדג שאכלתי וזה דג זה היה בסדר.

האם הבן אדם הזה עשה עבירה או לא?

מה תתחיל?

מה?

למה זו עבירה? אפשר לקחת סיכון.

זה כמו שחל אבא ברמזוהל, לא הסתכל, וזה עליה ירוק, ברוך השם.

האם הבן אדם הזה... מה זה?

אם יש חומת דיק, דיק.

אומר רבי גינוס עש, לפי הרמב״ם, בן אדם עבר ביטל מצוות עשה.

אחד שאכל חסה ולא בדק אם יש שם תולעים, הוא ביטל מצוות עשה? לא. הוא משוגע, הוא סיכל את החיים שלו, את החיים הנצחיים שלו.

אבל לא עבר עבירה שהוא לא בדק.

אבל אחד אומר הרמב״ם, הרמב״ם אומר, אתה חייב, יש חובה לבדוק במה חיה, חגבים,

עופות, דגים, לבדוק אם זה כשר או לא.

ואם לא בדק דבר אחר, ובסוף יתברר שזה היה כשר,

עבר את העבירה שיש חובה לבדוק.

בחסה יש חיוב גם שזה יהיה בדוק.

לא משנה, החיוב לא עולה, אבל יש חיוב שזה יהיה בדוק. ברגע שאכלתי שזה לא בדוק, אז גם עברת על עבירה. מה זאת אומרת?

חסה אמרנו מקודם שאין דין שאני אבדוק את זה שיהיה בדוק. נכון, נכון. אבל כמו אם זה לא בדוק,

אז גם עברת עבירה, אין דין ש... אז אתה רוצה להגיד שדגים וחסה זה אותו דבר?

לא, אני אומר, אם הוא אכל ככה, אז גם חסה יהיה עבירה, בלי שום בדיקה.

לא, אני אסביר לך, אסביר לך, יפה,

אתה שואל טוב, אנחנו צריכים עכשיו, מה זה בין חסה לדגים?

בוא נדבר עליו, זה נדבר על עשה. מה הבעיה, שברגעים יש את המצווה של לבדוק את זה? יפה, זה ההבדל.

לא כתוב, כתוב בתורה, כתוב בתורה, אל תאכל ג'וקים. ככה כתוב, אל תאכל ג'וקים, ג'וקים ושקצים ורמשים, הכול. מה? אכלתי חסה, מה הדין? בלי לבדוק. לא אכלתי ככה, כמו את הדין.

והיה שם תולעים או לא? רגע, היה שם תולעים. היה תולעים. אה, ודאי שעשו.

נו, למה? לא, אני אומר, בן אדם שאכל ולא בדק,

בסוף עשיתי רנטגן וראיתי שלא היה שם תולעים,

כן?

הבן אדם הזה עשה עבירה או לא?

הוא לא עבר עבירה, הוא עשה שטות.

כמו שבן אדם עבר ברדום ולא היה בסוף התאונה, הוא עשה שטות,

אבל לא עשה עבירה בעצם.

אתה היום משלמים, יש תכומה שזה יהיה בדוק,

ואכלת את הדבר שהוא לא בדוק.

אבל זה מדבר, לא, אבל אין מצוות עשה לבדוק שיש לו תולעים.

אני אומר לך, אני רוצה שאלה. בן אדם לבש בגד ולא בדק אם יש שם שטנז. אני מתכוון שבן אדם מגיע לאירוע.

אחד שקנה בגד חדש

והוא לא שלח את זה לשטנז.

אז היום אתה הולך לחברה,

אם זה חבריה,

אפשר לשמוך עליהם, יש להם מחשב שאין שטנז,

בסדר. אבל אחד שקונה בגד בחוץ לאט, לא יודע איפה הוא קונה, מעיל,

מעיל צמר, זה מאוד מאוד שחייה, צריכים לזהר שאין שם שטנז שם.

כל מיני בגדים שיש חשש שטנז.

הוא לא בדק, לא מעניין אותו.

הוא לבש את זה חמש שנים.

אחרי חמש שנים, אחד אומר, אתה יודע, אדוני, את המים שטנז,

אתה יודע, אני אשלח את זה לבדיקה.

שולח את זה,

בדק את זה, נקי, אין שום בעיה. האם הבן אדם הזה עשה עבירה, הוא ביטל מצווה או משהו?

הוא עשה סכנה, הוא עבר ברזו אדום כביכול,

הוא היה יכול להיכנס, אבל הוא לא עשה עבירה.

אחד שהלכה על חסה בלי לבדוק, הוא מתברר, לא היה אחד שם תולעים.

הוא לא עשה עבירה,

אבל הוא אומר...

רמב״ם,

אחד שאכל דגים, יש מצוות עשה לבדוק דגים ועופות, יש מצוות עשה לבדוק את זה, ואחד שלא בדק,

כן, אחד שלא בדק, עבר עבריה, גם אם בסוף זה היה דק כשר.

אתה חייב לבדוק, יש מצווה לבדוק.

הוא עבר במזור אדום, אבל הוא לא נעלם. פה הוא עבר, הוא נעלם.

בגלל ש... הוא לא נעלם, הוא ביטל בשלו.

הוא נפטר באדום, אבל הוא נעלם. אבל פה הוא אמר, הוא נפטר באדום. כן, נכון. זה לא דוגמת רוב, בגלל שלבוא במזור זה עצם עבירה בעצמו.

זה דומה לדגים. זה דומה לדגים, שגם אם בסוף לא הרגתם מישהו, עצם לעבור באדום זה עבירה. עבר, עבר, עבר. מי להסתכל עליו. אוקיי, יפה, יפה. הוא לא עשה עבירה.

כן. ראינו במסכת ברכות, ובראטי שם, שאולי הוא עשה

העליף להנחה ובא לדעת קצת העבודה.

הוא נראה נכון מאוד,

לפני שהוא אמרו לו שיהיה חטוף,

ואמר כמו עושה את ההנחה והאוצאה.

זה היה כאילו שהוא בא עם קומבינה בשביל לחסוך את העבירה.

אבל מדרבנן זה אסור. לא, מדרבנן זה אסור.

אחד עושה עקירה והשנייה עושה הנחה?

כן.

אין איזשהו דורבנן.

חייב? לא, לא יהיה חייב.

זה לא חייב, זה אסור.

אסור בגלל ששמע הוא יבוא לעשות הכול.

מה זה אסור? אסור לעבירה.

לא, לעשות מדרבנן.

זו לא עבירה של חטאן, זה לא חידושה בשולט.

זאת אומרת, יש דרבנן ויש דורייתא. הרבה פעמים צריך לדעת את זה.

הרבה פעמים צריך לדעת את זה. אתה נמצא במצב,

ברוך השם, יש אהוב, ברוך השם,

אבל מחוץ לארץ אין אהוב. בן אדם צריך ללכת,

אז זה הולך פחות מחוץ מדי אדמות.

מדרבנן זה אסור, זה מותר, בלבנן זה אסור, אבל יש אופן צריכים לסמוך במקום של חולים, יש כל מיני,

שלפעמים צריך לדעת מה דרבנן, מה כרת, מה שכילה.

לא, ממש לא אומר שאסור,

שאם איזשהו דורבנן היא תעבירה באיזשהו דורבנן, דווקא עובד, איזשהו דורבנן, זה גם מובן. אתה אומר, כל פעם שיש חשש לאווירה, זה איסות, זה בנן לעשות. אל תתעשן, אל תתעשן, בגלל שאתה לא יודע,

כי אם אתה רוצה לדעת מה שאתה תשלם עליו, אתה תעבור את העבירה, אל תתעשן. בסדר, אני שומע מה שאתה אומר, אז אתה, יפה.

אז יש איסור גלובלי בכל התורה,

אל תעשה דבר, אל תכניס את עצמך, אתה צודק, אסור להכניס את עצמך למקום, לידי ניסיון. לידי ניסיון, ולא לידי אחר כך לידי ביזיון.

זה, איך אומרים, כלל גלובלי בכל התורה.

מה?

זה גדר, זה כל העניין של מיני דרבנן, צריך להשחק מהעבירה,

לא יתקרב אליו, בזה אתה צודק.

אבל בדגים וזה, זה משהו ספציפי פה,

משהו מיוחד פה, מצווה,

מסדורייתו הוא עבר.

מסדורייתו הוא עבר, אם הוא לא בדק אליו וזה.

זה לא גדר, זה מצווה, מעבר לגדר, זה מצווה בעצם שהדבר שאתה אסור לעשות.

מה הנושא של הרמב״ם?

אנחנו גם בעד גדרים מעלותים של מוצר לאוכלל ובין שאין מוצר לאוכלל.

זה נאמר,

והזדמנתם בין התרימה תורה נפגעה ובין אף התמר נפגעות.

זה נאמר,

להזדים בין התמר לנפגעות לנפגעת השם ולנפגעת של ישראל.

זאת אומרת,

ישראל עשו, הוא ידע סימנים שמבדילים בין מובלות.

בסימני בימון חיים חשבו בתורה ובסימנים של עצמם הראשונה שמתכונן וכו'.

אחת אומרת, לפי כך, הוא מוצא בימון במגדר ואינו מכירה.

הוא מצאה חטופת הכרסת.

כותב מגונה, אין אין משהו למעבר,

ובידו עשית תורה,

והוא שיכיר את הגבל.

מצא בימון שפי החטוף,

הוא כותב בפרסותיה,

אם יש שרועה תורה והוא שיכיר את האזיר.

חצפי החטוף,

רבי החטוף,

רותק מאחר כך וחצה בטמתי העוקץ,

אם מצא שם ביסרו מהערב שקים אחרת,

לא ביסרו וקים אחרת. כן. זאת אומרת, כמו שהותיר ערוב שם ביסרו, שקים אחרת.

זאת אומרת, אם אנחנו מבחינים להגיד כשנגיע ממצב שבמצע גרם שם אנחנו משפטים,

יש לנו גם כאן בדיקה כזאת נורא לך.

זה מה שאומר...

הוא אומר לך, אנחנו צריכים לנהל, אבל הוא אומר לך שאת דעת תוכל לדבר. נכון, אבל בספר המצווה זה משהו לא ככה, זה ביד. בספר המצווה זה משהו שזה חיוב לדאוג,

ובמגיל הספר, זאת אומרת, שדווקא מיני יש...

כן, בספר המצווה זה של הרמב״ם.

תסתכל שם במגיל הסופרים.

קו״ם נו״ם נראה לי או קו״ם נו״ם,

מה שם קו״ם נו״ם שם.

אז יוצא דבר מעניין פה, אם אתה הולך, בן אדם הולך למסעדה ומקבל דג,

דג כשאתה רואה את הקשקשים,

אז יש מצווה לבדוק.

אמרנו שבתולעים אין עניין לבדוק,

אבל בבדיקת חמץ, כיוון שזו מצווה חיובית, יש עניין שאתה בעצמך מצוות בו יותר מנשלוחו.

אז בן אדם הולך וקונה דג עם הכשר,

אני רוצה לחדש, לא אין אף אחד שאומר את זה,

יש אולי עניין שאתה בעצמך תסתכל,

יש פה קשקשים,

יש פה סנפיר,

זה כשר או לא.

גם מי שאמר מה רוצה, אני רוצה לעשות לבד, זה מצווה.

זה לא כמו תולעים שהעיקר... אתה לא מסכים, הרב אביבו, אני לא יודע מה הוא מסכים.

זה לא כמו תולעים שהעיקר שלא יהיה תולעים.

בדגים יש מצווה שאני בעצמי אקיים את המצווה לבדוק ולהבדיל,

שזה לא בהמה, זה לא לא טמא ולא טרור.

דומה יותר לבדיקת חמץ מלהיות בתולעים.

נכון, זהו, זהו.

אז ביד הוא מדבר על להבדיל.

סתם, אז יש פה שתי מי.

ויוצאנו מצווים לבדוק את האם הזמנית ומצוות עשה.

והוא שאמרו על ארון דבריו, זאת החיה שלכם. זאת השדר הדוחר. ובעצם יש פה שתי מי, גם לדעת ביד. נכון, זהו, אז זהו. ביד, מה שרב הביא קודם,

זה מצווה להביא, זאת החיה שלכם.

כן, זאת החיה שלכם.

שתי מי שרים, נכון, נכון, נכון, נכון.

אבל אם אני הולך עכשיו מחדש לשבא לנדאו, למשל, כן.

זה מסתם, אני משלם כסף, ועלות לשלומי, כל המשקיע. נכון, נכון, נכון. ולכן, אני לא חייב להבין כי אמרו... נכון, זה כבר עשוי, נכון, אתה צדיק. זה מצווה לדעת.

נכון.

מה זה?

נכון, אני רק רוצה להעלות פה,

שבחסה ודברים כאלה, אין עניין שאתה בעצמך תבדוק.

תבקש מה עוזר לבדוק.

אין מצווה להיות משלוחו.

בדיקת חמץ, מצווה בו להיות משלוחו.

אז כתוב בשולחון אחריו שלכתחילה הוא יעשה את זה לבד,

וכתוב ש...

אז כתוב שלפרחול יתחיל.

כתוב ב...

אני לא יודע, פיסקי צ'ובס מביא את השלטונוזר,

אני זוכר מי הוא הביא את זה,

שאם זה בית גדול, דירה גדולה, הוא לא יכול לעשות דבר,

לפחות החלק הראשון...

נכון, שהוא יעשה את זה, שהוא יעשה את זה. שהוא יתחיל, לפחות הוא יעשה את זה.

לא חייב לגמור את כל המצווה דווקא בעצמו.

זה יותר טוב, זה יותר טוב, אם יכול.

אז כל פעם.

אפשר לעשות את ההתחלה.

יכול להיות.

אבל כתוב, ואין המצווה נגמר על השם סופו,

על משה רבי נור, שמישהו גומל את המצווה, הוא לוקח את הגביע, הוא זוכה במצווה.

זה בגלל שהשם אמר לנו...

נכון.

נכון, אם אתה לא יכול, אתה לא יכול. רק אומר, אם אתה הלכת...

אם אתה הולך, אם אתה דג דגים... אתה ממש ישתמעות על העבירה, כי אתה לא יכול.

לא, אתה לא יכול.

לעבירה, כי אתה לא יכול. לא ידעת ולא עשית בדיקה.

כן. זה אומר, אם אתם חיילים שלם כזה,

זאת אומרת, אני קראתי את המשגיעתי ביכול חלק ממני. נכון, ודאי, ודאי יצאת לחובה, אבל עדיף

להתעורר שבשטוחו. ומה קוראים? אחד באמצע, אני שואל שאלה, אחד קיבל עכשיו הזמן של דגים.

הוא דג דגים מהים,

עכשיו יש דגים לפניו,

עכשיו הוא בודק את הדגים, לראות אם הם כשרים או לא.

בודק אחד, אחד מבקש ממנו, אפשר לקבל צדקה?

לא.

עוסק במצווה פטור בין המצווה, אני עוסק במצווה דורייתא של הרמב״ם.

לבדוק את נביא וקסקסא, אני פטור, אני צודק או לא? אני לא יודע, הרב. אני חושב.

עוסק במצווה פטור בין המצווה, נכון.

אם אתה בודק את הלילה, אם אתה לא טועה, לא.

מה?

לא יוזק, יפה.

הוא אומר, אתה יכול לצלוד תוך הים, לא יודע, להכניס למקום סכנה,

שלוחי מצווה ניסויקין, אני עכשיו עוסק במצווה עכשיו.

יש לי שמירה של, שמירת מצווה.

כל העבדים האלה, אין לכנע מי, יהיה, אז...

מה?

שלא שכיחת, שכיחת, שכיחת, אין את הכלל הזה.

אני רק רוצה לסיים, עוד דקה וחצי?

רק לסיים עם דבר מאוד יפה, מהכלי הקר. אנחנו מדברים עכשיו על סימני טהורה וטמאה.

אז אנחנו יודעים שבהמה יש לו, בהמה וחיה, יש לו שתי סימני כשרות,

כן?

מעלה גירה ומפרסת פרסה.

אז יש פה פסוק מאוד כואב.

הם קוראים את הפסוק, זה לא כל כך מובן.

כתוב ככה,

את זה לא תאכלו ממעלה הגירה ומפרסת הפרסה. את הגמל, אסור לאכול את הגמל. עכשיו אני שואל אותך שאלה, למה אסור לאכול גמל?

הוא לא מפרס פרסה, מעלה גירה. לא, הוא מפרס פרסה ולא מעלה גירה.

מעלה גירה ואין לו מאפס פרה. סליחה, טעיתי.

הוא מעלה גירה, אבל פרסה אין לו מאפס.

אז למה יש לו סימן אחד של טומאה וחד תורה?

אז למה אסור לאכול את זה?

ושחצה לו אחד.

כתוב לא ככה, אם אתה קורא את הפסוק.

אסור לאכול את זה כי מעלה גירה הוא.

כי זה בגלל.

אסור לאכול את זה בגלל שהוא מעלה גירה.

לא, כי מעלה גירה ואין הוא מפריס פרסה.

אז היה צריך לדורך, את הגמל לא תאכל אף על פי שמעלה גירה, אבל הוא לא מפריס פרסה. הפסוק לא כל כך מובן, זה משמע מפה שהמעלה גירה... זה עד שהוא מעלה גירה ולא מפריס פרסה.

למה הולך פה?

וזה לא פעם אחת, זה גם בחזיר, כתוב אותו דבר. תחזיר כמפריס פרסה הוא לא תאכל את החזיר. למה? אסור לאכול את החזיר כמפריס פרסה.

זה לא טוב, הלשון לא מדויק. תתחיל בשונה, תגיד בשונה, ובלמרות שתגיד.

זה הרבה מילים, אתה מכניס פה, למרות, ותחזין, למרות שהיא מפריסת פרסה ושעושה, ובכל זאת שעושה אין לו מה לגרע.

הוא אומר, למה אסור פה,

מה עבד?

אוקיי, זה הפרשת הפסוק, אבל בא קליקה ואומר דבר מאוד מאוד חשוב.

הוא אומר,

מה הייתה גרוע?

אני שואל אותך שאלה, מה הייתה גרוע, סוס

או גמל?

או סוס או חזיר? אנחנו יודעים שחזיר,

גם אחד שלא שומע מצוות,

הוא אוכל בשר וחלב, אוכל שחצים, אבל חזיר, הוא לא ייגע בחזיר.

חזיר, אנשים לא נוגעים בזה, גם אנשים שלא שומעים מצוות, חצי דבר שמגעיל אותנו.

למה?

אם אתה, אם אתה, אם אתה, אם בן אדם, שאלה, מה יותר גרוע? לאכול כזית חזיר?

או לכאן נמלה אחת קטנה.

נמלה חמש לאווים.

חזיר זה לאו אחד,

סך הכול. זה נורא ואיום.

אבל בן אדם יגיד, נמלה אנשים לא מקפידים כל כך.

אבל בריה, נכון.

אבל בריה, אפילו אם זה דבר מושלם, בריה אפילו פחות מכזית, הוא חייב מלקות.

מה זה בריה? בריה זה, איך אומרים בריה?

בריה זה בריה, בריה מושלמת.

נמלה מושלמת, אפילו שפחות מכזית, זה חייב.

כי זית בשר זה לא בליה, זה חתיכה, ולכן, דווקא בגלל זה הייתה חיה.

אבל חזיר, כולנו יודעים, חזיר זה

לא שוב.

מה כל כך גרוע בחזיר?

שוש יותר גרוע.

למה שוש אין לו גם לא מעלה גירה וגם לא מביס פרסה.

חזיר לפחות הוא בסדר, יש לו עוד דבר אחד.

אז למה אנחנו צועקים חזיר, חזיר, חזיר? הם לא היו אוכלים את זה.

נו, גם שוש?

לא, אבל ממש כאילו, עוד אצלם העם העתה.

אז זה בסדר, זו לא הסיבה למה אנחנו לא אוכלים את זה. אני אומר רק לי כך.

אחד שיש לו שתי סימני טומאה,

אתה מזהה אותו,

זה טומאה,

אין לי קשר איתו,

זה ברור שחור אגב ולבן שהדבר הזה טריף,

הוא לא קשור אליו.

חזיר זה מסוכן, הוא מטה אותך.

הוא, יש לו סימן אחד, אתה אומר,

כתוב שעשו דומה לחזיר,

כן? כתוב, יש פסוק בתהילים.

חזיר,

ויחסמינו חזיר ואמיה, זה הולך על עשו.

עשו הולך לנהל כמו צדיק.

אתה לא מזהה את הסכנה בו, זה הכי מסוכן.

אז זה מה שהפסוק אומר.

את החזיר, מה הבעיה עם החזיר? אתה אומר, הבעיה שלו, כי מפריס פרסה.

אתה לא מזהה את הסכנה בו, זה הכי מסוכן.

את הגמר, למה הגמר המסוכן? אתה יודע, למה? כי מעלה גירה.

זה הפוך, אחד שהוא טמא ויש לו סימן טהרה,

הוא עוד יותר גרוע.

ככה אומר הכלי יקר.

אנחנו צריכים, זה יבוא יפה מאוד והכלי יקר.

זה סימן טומא.

זה סימן טומא. אחד שהוא טמא ויש לו סימן טייר, הסימן טייר הזה הפך להיות סימן טומא.

נכון, נכון. לכן כל הזמן צריך לדעת מה שחור, מה יבן, מה טוב, מה לא טוב. נכון, אבל זה מה שאומר, כתוב הצילני, אבי סליבי אומר, הצילני מיד אחי,

מיד עשו.

עשו, לפעמים מוהגים אותו אחי,

הוא נחמד, הוא נראה כמו ג'נטלמן,

זה הכי מסוכן. עשו, אני יודע מי זה עשו, הוא נראה כמו איזה נאצי, אני מזהה אותו.

אבל כשהוא מגיע, כמו ג'נטלמן, זה הכי, זה הכי מסוכן.

כמו היום. כמו היום, זה מה שאנחנו צריכים, אנחנו צריכים לתרבות.

אנחנו חושבים שתרבות המערב, זה תרבות, יש בזה זה, זה הכי מסוכן.

השם יעזור שאנחנו נזכה, בעזרת השם,

לכל מיני סמכים ולפסחים,

בעזרת השם,

בבניין בית המקדש.