מדוע בחלומות קרובים לנבואה? | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

אל פרעה פעמיים כי נכון הדבר מעם האלוהים וממהר האלוהים לעשותו.

מובא בספר הכוזרי כי החלומות הם בחינה של נבואה

וכאן רבו החילוקים בין חלום לחלום.

על חלום של שחרית אמרו חכמים זיכרונם לברכה וברכות נה שהוא מתקיים.

וכן חלום שנשנה אז חלום של שחרית מתקיים וחלום שנשנה חוזר פעמיים מתקיים וכן נאמר בפירוש על הישנות החלום.

זה לא מכבר עמדתי על העניין ומאיתי חזיתי זה

כי פעמים גם ביום דברים על רעיונים סליקו

וכמראיתם כן נהייתא.

הנה שמשיגים גילויים של חלומות גם ביום.

אתמול שמעתי חלום מאחד המתנדבים כאן,

שהוא חלם חלום בלילה ולמחרת ביום זה התקיים פה ממש בבית הכנסת,

רק הוא חלם שמשהו ביד ימין וזה אחר כך היה ביד שמאל, אז אמרתי לו, צריך לישון עוד פעם,

לחלום מחדש.

מהלכן של הדברים יובן בפשטות,

כי כאשר הנפש נפרדת במקצת מתוך הגוף,

רואה היא גם עתידות.

המקרים הבאים מתגלים לפניו,

בסוד זה צריכים לדעת ברור כי עניין קרוב אליך דבר מאוד.

זה באופן נפלא קרוב בתכלית,

עד שגם נבואה קרובה ופשוטה מאוד.

הרי ישנם גם מהלכים להשגת נבואה, כמו שמביא הרמב״ם ביסודי התורה,

על דרגת משה רבנו עליו השלום,

שנאמר אצלו, עמדו ואשמעה מה יצווה אדוני לכם.

ורש״י אומר, אשרי יילוד אישה שכך מובטח,

שבכל עת ובכל רגע הוא יכול לשמוע מה הקדוש ברוך הוא רוצה.

כל כך היא קרבת העניינים,

אלא שיש מבדילים.

עם כל הקרבה הנפלאה,

הגוף חוצץ בין הדבקים.

ובהסתלקות משהו מן החוצץ בלילה,

כשהחושים נחלשים והגוף מתבטל במקצת,

כשהוא באיזו מידה בבחינת נפרד,

אז מתגלים לאדם גילויים גדולים.

ויש אצל אדם החלש במעט,

אשר אצלו גם ביום חושיו נחלשים באיזו מידה שהיא,

וגם ביום הנה הוא באיזו מידה בבחינת נפרד מגופו,

וייתכן כי גם ביום יתגלו לו ענייני עתידות.

אז זאת אומרת, מה מפריד בין האדם לנבואה?

הגוף שלו.

הנביאים היו צריכים הכנה, היו צריכים לתקן את מידותיהם.

כשהמידות מתוקנות והגוף לא נרגש,

אז יש התדבקות של נשמת האדם באלוקים.

לכן זה ההבדל

בין

משה רבנו לשאר הנביאים,

שהוא היה רואה באספקלריה מהירה,

והם לא היו רואים באספקלריה מהירה.

מה זה אספקלריה מהירה?

זה כמו מראה זכוכית שהיא שקופה ונקייה ורואים דרכה בדיוק את מה שמעבר.

זה אספקלריה מהירה,

שהיה רואה משה רבנו את עצם הנבואה,

לא במראה ולא בחידות,

את עצם הנבואה.

אבל הנביאים אחרים הבינו רק בדרך משל.

למה? כי המראה שלהם לא הייתה מהירה. מה הפירוש?

זאת אומרת, אם יש לך זכוכית שיש עליה אבק או משהו,

אז אתה כבר לא רואה ברור את הצד השני,

יש השתקפות של עצמך במראה.

וכיוון שהמידות שלהם לא היו בדרגת משה רבנו,

אז זה כאילו שהיה קצת טשטוש,

לכלוך קצת על המראה.

ממילא הם לא יכלו לראות מעבר כמו שהוא ראה,

כי הוא היה ענב מכל האדם, אז לא הייתה לו שום מידה מפריעה.

לא היה לו את האגו, את האנוכי, את האני שלו,

שהאני שלו הוא המחיצה.

לא היה הרגיה של הגוף.

ממילא הוא יכול לראות. הם לא יכלו,

בגלל שכל אחד לפי דרגתו, כמה היה שם הטשטוש.

אז אם בן אדם מסלק את המפרידים,

אם הוא מסלק את המפרידים,

אז פירושו של דבר שעכשיו הוא יכול לראות. כשאדם הולך לישון הוא נפרד משהו מן הגוף,

וממילא אין לו את הגוף העכור והגס שמפריע,

ואז יש אחד מ-60 בנבואה שיכול לקלוט משהו מהעולמות העליונים.

אם כן,

כל כך היא קרבת העניינים,

אלא שיש מבדילים. עם כל הקרבה הנפלאה,

הנה הגוף הוא החוצץ בין הדבקים,

ובהסתלקות משהו הוא מן החוצץ בלילה,

כשהחושים נחלשים והגוף מתבטל במקצת,

כשהוא באיזה מידה בבחינת נפרד,

אז מתגלים לאדם גילויים גדולים.

ויש אצל אדם החלש במעט,

אשר אצלו גם ביום חושיו נחלשים באיזו מידה שהיא,

וגם ביום הנה הוא באיזו מידה בבחינת נפרד מגופו,

וייתכן כי גם ביום יתגלו לו ענייני עתידות.

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

לא איבריל ליליה אלא לגרסה,

לא נברא הלילה אלא ללמוד.

וברבנו חנן אל שם איתא רב אחא וישן ביום,

והיה נעור בלילה וגריס.

ולפי דברינו זה פשוט בתכלית.

על הארי זיכרונו לחיי העולם בה נאמר כי בלילה היה משיג דברים אשר ביום לא היה יכול להשיגן בשום אופן.

ומתבהל זה כדברינו.

ולמדנו זה מתוך המדרש על העניין ויפה לאדוני אלוהים תרדמה על האדם.

מרגילים ללמוד תמיד כי עניין של דרגה פחותה,

אבל במדרש משמע כי השינה עם העניינים היותר טובים ורמים שבה שואבים חיים.

הארי הקדוש העומר שינה בשבת תענוג והוא העשן בערך שעתיים.

הוא היה משיג השגות בשינה של שבת לאין שיעור, כמו שהתברר מאחד המקרים שהוא אמר שמשהו זכה,

ללמוד עכשיו בשינה של שבת, ביום,

בסוד פי האתון, בשביל להסביר לתלמיד מה הוא למד צריך שמונים שנה.

כדי להסביר לו מה הוא למד בסוד פי האתון, לא את כל הסוד, בסוד.

אומנם כן הוא,

כי מי יוכל להעריך התועלת כשהחוצץ מסתלק במקצת?

מי יוכל להעריך התועלת כשהחוצץ מסתלק במקצת?

מי יוכל להעריך התועלת כשהחוצץ מסתלק במקצת?

על נביאי אומות העולם מצינו,

כי מתגלה להם השם בחלום לילה.

וזה כבר בדרגת הנבואה נאמר.

הנה, כי היו מוכנים לנבואה, וכל זה דווקא בלילה.

סוד כזה הוא עניין, לא הבירי ליליה אלא לגרסה.

לא נברא לילה אלא לגרוס, ללמוד.

דווקא כשהגוף קצת מופרד,

נחלש ומובדל,

אז מתגלים אורות גדולים עד כדי נבואה.

עצם הדבר הוא באמת הערה נוראה לאדם,

כי הרי ייתכן שאדם יעמול ימי שנותיו שבעים שנה, ועדיין לא הגיע לדרגה של שינה.

החילוק הזה,

החוט הסערה בין ביום לבלילה,

גם לחוט ה...

הסערה הזו טרם הגיעה.

והבחינה,

כי הרי כשהוא ישן הנה הוא בדרגות אין ערוך להן שמתגלות לו אז מי יודע מה.

וכשהוא ביום כולן נעדרות.

אז זה נפלא למתבונן.

שאת ההשגות הכי גדולות אדם יכול לזכות להשיגן בלילה בגלל היפרדות הנשמה מן הגוף.

כמה שמחלישים את הגוף יותר,

זוכים להערות גדולות יותר.

איתה בבעל הטורים

על הדה מוזר הנזיר כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבוא.

וזה לשונו, לומר לן שאם תשרה עליו שכינה מחמת נזרו שלא יאמרו שהוא דורש על המתים.

אתם שומעים?

נו, ראים הדברים עד כמה הוא עניין הקרבה.

אם אדם הופך להיות נזיר,

מה זה נזיר שלא שותה יין ולא מגלח את שערו ורק שלושים יום?

זה דין נזיר,

אז יכולה לשרות עליו שכינה.

ואם תשרה עליו שכינה,

כדי שלא יאמרו שהוא דורש על המתים, כי מאיפה הוא יודע דברים ששרתה עליו שכינה,

פתאום הוא יודע דברים ויודע נסתרות.

בית ההודרה של המתים.

אז לכן הוא אומר,

על זה מוזר הנזיר כל ימי הזירו,

על נפש מת לא יבוא, בזמן הנזירות שלא יתקרב למת.

שאם יתקרב למת יוכלו להגיד שמה שהוא השיג בגלל שהרצאה עליו שכינה זה מהמתים.

כך אומר בעל הטורים.

אז רואים כמה הדברים קרובים מאוד שאדם יכול בפרק זמן קצר,

על-ידי היפרדות רק מיין,

להגיע למצב שתשרה עליו שכינה ויוכל להשיג השגות עליונות.

שעם רגע עזירו לשם, כשפורש ממשהו של תאווה,

תיכף הוא כבר סמוך להשראת שכינה.

ולא יטמא למת, שמה פתאום תאחל רוח השם לפעמו.

כל כך הוא סוד הקרבה,

כי באסירו איזו חציצה שהיא,

תיכף הוא עומד באפשרות של השראת שכינה.

וזה היה העניין של נתן בן צוציתא,

כמו שמובא בשבת נו,

שזרח על נפשו אור גדול בעת שבירת הרצון.

הנה, לפי כל זה יוצא לנו שכשנשאל מתי האדם יותר במדרגה, ביום או בלילה,

לפי דברנו פשוט, כי בלילה הוא גדול הרבה יותר.

בלילה הוא בבחינה של קדוש-קדוש,

וכך היא האמת.

אולם כשנשאל על עניין השכר,

זה ודאי שעל עבודה ביום השכר יותר רב מאוד,

כי לפום צערא אגרא,

כי אם רבים הם החוצצים ומסירים את האדם מעבודתו יתברך,

כי אז באסירו את כולם גדול הוא שכרו.

החילוק בין ביום לבין בלילה הוא בזה,

כי ביום הוא כדמיון הדורך בביצות וברפש,

שלא בנקל לצאת מהם,

והוא כעניין אומרם,

זיכרונם לברכה, על האבות הקדושים,

רצים לפניי כסוסים בין בצעי המים.

בתוך כל הקשיים הם רצים לפניי, האבות הקדושים.

זאת אומרת, כפומצה אראגרה מקבלים שכר, לפי הצער.

אז ביום יותר קשה להבדיל האדם עצמו את הגשמיות,

כי כל היום הוא יום מגושם.

אבל כשהוא בלילה,

אין, כוחות הגוף,

אין להם את פעולתם,

הם מצב של דעיכה.

אז ממילא שם יש פחות שכר מצד העמל,

כי יותר קל להשיג דברים,

ביום זה יותר קשה.

כן, כל אדם יש לו בצע, בצעים רבים.

והבן חיל המנצח בהם,

מר רועב טוב הצפון לו.

ובלילה הוא נמצא באיזו בחינה של דרך סלולה,

שבלי כל עמל מיוחד הוא בא לתכליתו.

קרונות הנמצאים על מסילות הברזל,

באיזו דחיפה בלבד,

כבר ימהרו ללכת בעצמם, כאילו אין קשר להם עם הקטר המנהיג אותם.

כזאת עבודה של בלילה,

זה כמו אדם שרץ על מסלולים דרוכים.

אז לכן צריך לדעת,

בלילה זה דרך סלולה, בלי עמל יכול להגיע לתכלית.

לכן גדולי ישראל לומדים בלילה.

והשגות הן גדולות ביותר.

מה שאתה יכול בשעה אחת בלילה לא תאכל בשעות הרבה ביום.

ויש גם שכר מיוחד, לא על העמל,

אבל יש שכר מיוחד לאלה שלומדים בלילה.

כי הקדוש ברוך הוא רואה שבשעה שכולם ישנים,

אלה מחזיקים את העולם,

למלוא בריתי יומם בלילה.

אז ממילא שכרם הוא רב וגדול, וגם הקדוש ברוך הוא משתוקק לראות מי מדיר שינה מעיניו,

ומוכן לקום ללמוד ולעסוק בתורתו.

והקדוש ברוך הוא שט בשמונה עשרה אלף עולמות ומתבונן משמח בזה שבניו קמים לעבודת הבורא מוקדם מאוד.

והרי זהו כל סוד עולם הזה ועולם הבא.

כי אמנם שני עולמות אחדים הם.

התורה הקדושה היא נובלות עולם הבא.

גם עולם הבא, צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מסביב השכינה.

עטרותיהם הלוא הם המצוות שעשו כאן בעולם הזה.

גם שם עוסקים בתורה.

והחילוקים אינם רק כי העולם הזה הוא מקום הבוץ והרפש,

והבוץ גדול עד מאוד.

כוחות גדולים וענקיים צריכים כדי לצאת מן הבוץ.

אבל לפונגם לה שכינה.

כמידת כוחותיו,

כן, מידת מסעו אשר העמיסו עליו.

לפי הגמל כך שמים עליו את המסע.

אשרי היוצא ובא בשלום.

מי שבא לעולם הזה ויוצא מהעולם הזה בשלום.

בעולם הבא גם כן אחד הוא.

גם שם הוא אותו העסק עצמו.

אלא ששם ינוחו יגיעי כוח.

שם כבר נמצאים על מסלולים דרוכים.

שם אין עבודה ולא יגיעה.

מעצמם יהלכון,

ולא עליהם השכר.

כי מי שלא טרח בערב שבת לא יאכל בשבת.

ועבודתו של האדם היא דווקא כאן בביצה,

ברפש ובבוץ ובקושי הגדול.

האבות הקדושים רצו לפני הקדוש ברוך הוא כסוסים בין בצעי המים.

גם אנחנו צריכים לרוץ.

והחכם ישכים קום ויזכה ללמוד תורה בלילה

שיש לקדוש ברוך הוא נחת גדול.

וישיג מדרגות שלא יכול להשיג גם ביום.

אשרה ואשרי חלקו של מי ששומע ומקיים.

אשרי אדם מדבר על אוזן שומעת.

שמעו וטחי נפשכם.

אז רואים

שחלום

זה אחד משישים בנבואה,

וכשאדם ישן,

כשנפרד מן הגוף משהו,

כבר הוא יכול לזכות.

ומה לנו יותר מדברי בעל הטורים?

שנזיר, מרגע שהזהיר עצמו מן היין, הוא כבר מוכן להשראת שכינה.

ברגעים.

כמה שאדם פורש יותר מתאוות העולם הזה,

ככה הוא זוכה. ומי שישמע את הדרשה שנתנו אתמול בלילה,

בלילה אז יבין שכל מי שלא נהנה מן העולם הזה יכול לשלוט בכל העולם כולו.

רבי יחנניהו בן רגשיו אומר,

משוא הקודש ברוך הוא