"והנה ארחת ישמעאלים וגמליהם נושאים נכות וצרי ולוט", והלא אין דרכם של ישמעאלים להיות טעונים אלא עורות ועיטרן, אלא זימן הקב"ה לאותו צדיק באותה שעה שקים מלאים בשמים כדי שתהא הרוח מנשבת בהם. אז ארחות הישמעלים והגמלים היו נושאים בשמים, ובד"כ הם נושאים עורות ועיטרן - נפט, דברים שהריח שלהם לא טוב ומי שרוכב על הגמל מריח כל הדרך ריח לא טוב, במקרה של יוסף זימן הקב"ה ארחות ישמעאלים ונושאים ההיפך ממה שהם רגילים, בשמים, כדי שהרוח תהא מנשבת בהם. אז אפילו בשעה שמענישים את הצדיק מראה לו הקב"ה אות חיבה כדי שיבין מתוך זה כי "את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה". הקב"ה מוכיח רק את מי שהוא אוהב, מי שהוא לא אוהב מניח אותו, ומצטברים לו העוונות והוא יקבל הכל ביחד, אבל את מי שאוהב ה' הוא מוכיח תיכף ומיד, וכאב את בן ירצה - כמו אבא שרוצה את בנו, כשהאב מרחיק את בנו לעונש הוא לא מנתק איתו לגמרי קשר, וכאשר הרצה את עוונו הבן אז חוזר לשולחן אביו כמקדם, כך הצדיק יכול להבחין שהעונש הוא רק זמני אבל עדיין חביבותו קיים לפני הקב"ה. 

יותר חשוב לאדם מכל זה התקוה שלו, שיהיה לו תקוה. תקשיבו טוב ותראו את המצבים שעברתם בחיים ותראו עד כמה זה נכון. כל עוד שיש לו תקוה לאדם מסוגל לעבור את כל המשברים, "קוה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקוה אל ה'", אל תיפול ברוחך, "קוה אל ה'" פירושו שיש לך תקוה מה', "חזק ויאמץ ליבך" - תחזיק מעמד, אבל אם אתה עדיין לא רואה שהתקוה נתממשה "וקוה אל ה'" - תמשיך לקוות. מה זה לשון תקוה - לשון קו, יש קו בינך לבין הקב"ה חיבור, קוה - תיצור קו מחבר בינך לבין הקב"ה אז אתה יש לך תקוה כי אתה מחובר להקב"ה מקווה. כל עוד שיש לו תקוה מסוגל לעבור כל המשברים, אבל אם נאבדה תקוותו אז אבד שברו, אין לו בטחון יותר אז הבן אדם הזה כבר חס ושלום במצב קשה ביותר עד כדי שאומר שלמה המלך ע"ה במשלי י"ח, החכם, אומר החכם מכל האדם, רוח איש יכלכל מחלהו ורוח נכאה מי ישאנה, אם רוחו של האיש היא רוח עם בטחון ותקוה אז יכלכל מחלהו, יכול לסבול גם מחלה וגם צרות וגם יסורים, יכול לכלכל את זה, גם במצב הקשה הרוח שלו יכולה לכלכל מחלהו, אבל רוח נכאה - אם אדם מדוכא, אדם נכה רוח, אדם כזה מי ישאנה? מי יכול לשאת? אין לו את הכוחות להרים את עצמו. התקוה נותנת לו כח להתגבר על מחלתו, אבל דכאון הנפש עולה לו בחייו. 

כזאת מצינו בדברי חכמים ז"ל שאמרו, הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, והמפייסו באחת עשרה, מי שנותן פרוטה לעני מעבר למצות צדקה כמה ברכות הוא מתברך? שש ברכות, אבל מי שאין לו לתת לו מה יעשה? יפייס אותו, יתן לו תקוה, מה הוא יקבל - 11 ברכות. הגמרא בבבא בתרא דף ט' ע"ב. אפילו שלא נתן לו פרוטה להשתיק את רעבונו, בכל זאת התקוה שהכניס בו בדברי פיוסים החיה את נפשו בזה שעוד יזרח שמשו ואושר והצלחה צפויים לו בעתיד, "בערב ילין בכי ולבוקר רינה", לא מי ששכב בדכאון לא יוכל לקום שמח וגם הפוך, יכול אדם לישון שמח ולקום במצב לא טוב. 

זו דרך התורה שהיא משמרת את האדם מכל רע בנערותו ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו, גמרא בקידושין פ"ב. אבל כאשר כלו כוחות ימי הנעורים והבריאות רופפת, למה בד"כ כשאדם מזקין מתחיל ככה בריאות רופפת, מחזיר ציוד כבר, למה? כי סוגרים חשבונות, מתחילים לנקות אותו לקראת המעבר, אז הבריאות רופפת ואדם מכיר שעברו ה ימים המובחרים בחייו, אבל בכל זאת מתמלא הוא תקוה בבטחונו שנאמן הוא בעל מלאכתו לשלם לו שכרו. אפילו שרואים הצלחת הרשעים ויסורי הצדיקים, מה שיותר בולט אצל האנשים זה שרואים שהרשעים לכאורה מצליחים והצדיקים מתייסרים, בכל זאת מורה לנו החכם מכל אדם, אל יקנא ליבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום. אז שוב פעם שלמה המלך ע"ה אומר, אל תקנא בחטאים, אתה רואה שהם מצליחים, אתה רואה שהולך להם, אתה רואה שיש להם וכו' וכו', אל תקנא, כי אם ביראת ה' כל היום, בזה תקנא. מי שיש לו יראת ה' כל היום - בזה תקנא. סמוך ליבו בטוח בה' שיבוא על שכרו. גם אל תמהר לבקש שכר, כי כל שכר שתקבל בעולם הזה - על חשבון העולם הבא, אבל אם לא תפתח את תכנית החסכון הכל יהיה מזומן לך לחיי העולם הבא, ז"א לרשעים משלמים שכרם בעולם הזה על מיעוט מצוות או צדקות, כיון שייפרעו מהם שמה מושלם. אצל הצדיקים הפוך, נותנים להם ענשם פה כדי לנקותם ושכרם מושלם שם, ודע מתן שכרם של הצדיקים לעתיד לבוא. 

אפילו בשעה שנמכר יוסף ונענש על שסיפר לשון הרע, כמו שכתוב במדרש תנחומא, בכל זאת לא נמנע ממנו התקוה ונרמז לו שהקב"ה משגיח עליו, ז"א הקב"ה מחייך לו אפילו בזמן העונש, שולח לו ארחות ישמעאלים שהם נושאים אותו למצרים אבל לא עם עטרן אלא עם בשמים, איזה חיוך בתוך העונש. 

אבל להבין את הרמז צריכים התבוננות, ש אילו היה נשאר יוסף המום ושבור כל הזמן, לא היה שם לב לזה שיש לו ריח של בשמים וזה החיוך של הקב"ה. מכאן רואים כמה דרוש להתרומם מהמקרים המתרחשים לו, כדי שיוכל להבחין שהישמעאלים שנעשו אדוניו הוליכו בדיוק אז מיני בשמים במקום דברים מאוסים שדרכם להוביל, אפילו במצב כזה שנהפך עליו חייו, מוכרים אותו לעבד ומרום המעלה, מהבן יקיר, הבן חכים של יעקב אבינו, מבית המלוכה של יעקב אבינו, מבית שמלאכים שמה דרים, מהבן האהוב הוא הופך להיות עבד אצל ישמעאלים, מרום המעלה נופל לשפל המדרגה של עבדות, נדרש יוסף להתבונן בחסדי ה', ומזה להבין שה' לא גירש אותו והוא לא נתגרש מנגד פניו יתברך וזה מקרה חולף שעובר עליו עד שיתכפר שגגתו. זה רק מקרה חולף שמכרו אותו לעבד, זה זמני, ומה אח"כ? הוא יצא למלוך על כל העולם כולו שמונים שנה. אבל אם הוא לא היה מתרומם מעל המצב, והיה נופל ושוקע בדכאון, היו שואלים אותו שר האופים ושר הטבחים שיפתור להם חלום מה היה אומר להם בדכאון? תעזוב אותי בחיאת, מה זה מעניין אותי השטויות שלך, אתה חולם חלומות בא אלי, מה אתה רוצה ממני? לא היה אומר להם כלום. אבל הוא עוד היה מעודד את כל האסירים שמה ופותר להם בעיות והכל, מרומם מעל המצב, בזכות זה החלומות האלה הגיעו לאזנו של פרעה, וה' החלים אותו בשביל שיצא יוסף וכך הכל מתגלגל, אבל אם הוא היה בדכאון לא היה יכול להגיע לזאת. 

אז כבר העיר לנו המסילת ישרים, הרמח"ל הקדוש, שאין אדם באיזה מצב שיימצא שלא יראה נפלאות וטובות רבות במצבו, אין אדם, תקשיבו, אין אדם באיזה מצב שיימצא, טוב או גרוע, שלא יראה נפלאות וטובות רבות במצבו. אם עשיר ובריא הוא הרי טוב, ואפילו אם עני הוא, הלא הקב"ה ממציא לו פרנסתו בדרך נס, הרי הוא עני, אין לו מאיפה להתפרנס, אז איך כל יום אתה חי? איך אתה אוכל בסופו של יום? איך הכל מתנהל? ואינו מניחו למות ברעב, זה נס שאדם צריך לראות אותו, נס ופלא. החולה צריך להודות על שמחזיקו בכובד חליו ואינו מניח לו לרדת שחת, ז"א חולה, מצבו קשה, אבל מי מחזיק אותו? מי מחזיק אותו שהוא יוכל לעמוד בכובד החולי ולא לרדת שחת- הקב"ה, עד שאין אדם שלא יכיר עצמו חייב לבוראו בכל מצב שהוא נמצא, אבל כל זה דורש התבוננות והתעמקות למצוא נחמה בכל מצב. אדם צריך להיות מתבונן ומתעמק שבכל מצב ימצא נחמה, ולהבין שאפילו בשעת הצרה אין הקב"ה שוכח משום אדם, אלא משגיח עליו בתכלית ההשגחה, בשעה שאדם בצער משגיח עליו בתכלית ההשגחה. בשעה שאדם בצער, ואפילו רשע, הקב"ה משתתף בצערו כמו שאמרו בסנהדרין, בשעה שאדם בצער שכינה מה אומרת, כלני מראשי כלני מזרועי, דהיינו קשה לקב"ה שצריך להעניש את הרשעים, והקב"ה בעצמו משתתף בצער הזה. צריכים לחפש תמיד את החסד הטמון בכל מצב, "על ניסיך ונפלאותיך שבכל עת ערב ובקר וצהריים" והעיקר זה להתחזק מאד בבטחון, בבטחון, אם יש בטחון לאדם בה' הוא מסודר, תמיד תהיה לו אחרית ותקוה, לעולם לא יפול ברוחו, ותמיד יראה את הטוב ואת החיוך של הקב"ה בכל מצב. 

רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל...