"ויאמר אלקים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך, כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה". הסבא מקלם זצ"ל היה מעורר, שהנה בטבע מוטבעים באדם מעלות ומדרגות שונות, והדבר נתון לפי כוחות האדם, יש ונמצאת בם מידת ההטבה במדרגה רבה ורוצים יותר להיטיב משאר אנשים, ויש הנמצאת בקרבם מידה פחותה. וכן בכל המידות מחולקים האנשים לסוגים שונים, ועל ידי עבודה רבה ויגיעה יכול להוסיף ולהתעלות בתכונותיו כגון להגביר את מידת ההטבה שבו ולחזק אותה, וכן להיפך יכול לרדת במדרגת המעלות. 

אמנם לעקור מידות ולהשריש בקרבו אופי אחר ותכונות שונות - קשה מאד, מפני שכל אחד פועל על פי כוחותיו ועל פי אפיו, ותכונותיו מתמידים בעבודתם תמיד ולכן קשה לעקרם מהשורש. אמנם כל זה דוקא בשעה שפועל על פי כוחותיו, אבל בשעה שמקבל מתנה מאת ה' יתברך מסוגל להגיע למדרגות ומעלות שאינם כלל בכוחותיו, וזוכה לדברים שהם למעלה מן הטבע. 

בהארה הזו נוכל להבין הנהגת אברהם אבינו ע"ה עם בנו ישמעאל, הנה חזינן שאהבת אברהם לבנו ישמעאל היתה גדולה ורבה לאין שיעור, כמו שמובא בפרשת העקידה בעת שאמר הקב"ה לאברהם, "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה, כתב רש"י על פי חכמים ז"ל, "קח נא את בנך" אמר לו שני בנים יש לי, אמר לו את יחידך, אמר לו זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו, אמר לו אשר אהבת, אמר לו שניהם אני אוהב, אמר לו את יצחק, מבואר שאברהם אבינו ע"ה החזיק את ישמעאל לבנו ואהב אותו באותה מידה שאהב את יצחק אע"פ שהוא היה מהגר השפחה. ולכן כשאמר לו הקב"ה "אשר אהבת" עדיין לא ידע אם הכוונה לישמעאל או ליצחק. 

מעתה צריך להבין, היאך מובנת הנהגת אברהם אבינו ע"ה עם ישמעאל, בשעה שאמר לו הקב"ה "אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך, כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" והיה כל זה לאחר שרע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו, כשראה שבנו יחידו אשר אהב יוצא לתרבות רעה, "וישכם אברהם בבוקר ויקח לחם וחמת מים וישלחה ותלך ותתע" וברש"י אומר שהוא שילח אותם בלא כסף וזהב לפי שהיה שונאו על שיצא לתרבות רעה. איך נהפך האוהב הגדול, איש החסד אברהם אבינו לפתע פתאום לשונאו של ישמעאל, על שיצא לתרבות רעה.

לכאורה הנהגה זו נראית כאכזריות, שלוקח את בנו יחידו, מגרשו בעירום ובחוסר כל אל המדבר. ומובא בחכמים ז"ל שהיה חולה כיון ששרה אמנו נתנה בו את עיניה, וקדחתו חמה.

יש לתמוה היאך מתאים זה עם אברהם אבינו ע"ה שהיה בעל חסד, ומידת חסדו היתה לאין שיעור, ולמעלה ממדרגת אנוש, איך לא התעוררה מידת החסד והטוב על בנו ישמעאל, ובפרט שאהבתו לישמעאל היתה גדולה כאהבתו את יצחק, ואפילו שהיה ציווי ה' לגרש את בנו ישמעאל, אמנם לא היתה מצות הקב"ה לגרשו בעירום ובחוסר כל, איך היה מסוגל אברהם אבינו ע"ה עם מידת חסדו להתנהג עם בנו באכזריות כזו? 

ביאור הדברים שלא היתה מעלת החסד של אברהם אבינו ע"ה מפני אופי תכונת טבעו, שהוא רצה להיטיב עם הבריות ולגמול עמם חסד, אלא זו היתה מעלה ממעלותיו של הקב"ה והוא מצווה "ובו תדבק" להדבק במידותיו של הקב"ה, מה הוא גומל חסדים אף אתה גומל חסדים, וכשם שאצל הקב"ה אין סתירה כלל בין מידת טובו וחסדו שהיא לאין שיעור לבין מידת המשפט שהיא משפט לאין שיעור וללא ויתור כלל. 

"צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה", כשהקב"ה עושה צדקה עם הבריות זה כמו הררי אל לאין שיעור כמה שהוא עושה צדקה וחסד, אבל כשהוא עושה משפטים זה עד תהום רבה, ואין סתירה, זה לא צריך להיות סתירה. הקב"ה מדקדק בדין כחוט השערה, ואפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו מגידין לו לאדם בשעת הדין, ואין סתירה בין שתי ההנהגות. כך היתה הנהגתו של אאע"ה שבעת החסד היתה מעלת החסד עמוקה ונפלאה, אבל בעת שהיה ציווי הקב"ה לנקוט במידת הדין, לא היה מקום כלל למידת החסד, והיתה הנהגתו על ישמעאל בדין ללא רחמנות וחסד כלל. שבט לוי ניזונו במשך 210 שנים מהמעשרות של אחיהם בית ישראל שהיו מפרנסים אותם מפיתם ומלחמם מבלי להתלונן עליהם לכו לצבא, אז כמה הם חייבים לכל עם ישראל ולשבטי יה?! אבל כשאמר משה רבינו מי לה' אלי, ואמר שיקחו איש חרבו ויהרגו את בני המשפחה שעבדו לעגל, הם לא עשו שום חשבון, הם עשו את מה שהוא אמר. ואיפה הרחמים והחסד על מי שהיטיבו לכם? אין דבר כזה, במקום שיש הוראת דין כשה' אומר, כשהתורה אומרת לעבוד בהיפוך, עובדים בהיפוך. אין שום חשבון קודם, צריך לעשות מה שנכון לעשות. 

כאשר המידה נובעת מתכונת האדם אז קשה מאד להבדיל בין החסד והמשפט, ואפילו בעת המשפט מתערבת מידת החסד כמו אלה ששולחים לי אס אם אסים, ולכן המשפט אינו משפט כראוי למשפט הקב"ה. אמנם בעת שהחסד נובע ממעלת החסד שהיא מעלה ממעלותיו של הקב"ה, ובעל החסד דבק בה' יתברך בעת החסד, וכצדיקים הנהנים מזיו השכינה בעולם הבא, כך הוא דבק גם בה' יתברך בעולם הזה, אם כן כל החסד שייך רק בעת שהנהגה צריכה להיות בחסד. אמנם כשהוא נתבע להתנהג במידת המשפט אין שייכות כלל ללמידת החסד, לא לערבב תחומים.

יש להוסיף, כמו שאצל הקב"ה אפילו בשעת המשפט זה חסד, ומשפט ה' זה גופו חסד, כן אצל חסידיו שזכו להגיע למעלת החסד, אין סתירה בין הנהגת החסד להנהגת המשפט. לדוגמא, אם אדם צריך וחייב על פי דין להוקיע אדם שהוא עושה נגד התורה, לא יכולים לבוא ולהגיד תשמע, אבל זה לא נעים, אבל הוא בן אדם כזה, אבל הוא עשה לך פעם טובה, אבל הוא עשה ככה. למה? מה עם החסד שאתה מתחסד עם אחרים שייפגעו ממנו, או שיוטעו על ידו, או שילכו אחריו ויאמינו לו כי אתה לא עושה שום דבר, אתה רוצה לעשות חסד למי שלא ראוי לחסד ומי שראוי לחסד אתה לא רוצה לעשות לו חסד? כל המרחם על אכזרי סופו יתאכזר על הרחמנים. ז"א צריך לדעת איך לנהוג במידות, מי שלא למד מוסר לא מבין, הוא מדבר מהרגש, כמו אלה ששולחים לי אס אם אסים, ולכן "וישכם אברהם בבוקר" ללא שהיות כלל.

כאשר זוכה אדם למתנה מאת הקב"ה, זוכה למעלות ומדרגות שהם למעלה מכוחות הטבע האנושי, ומכיון שזכה אברהם אבינו ע"ה והתנהג במידת החסד לפי כוחותיו, זכה לקבל מאת הקב"ה מעלות ומדרגות עד אין סוף. כשאתה מנצל את הכוחות שלך והמידות עד איפה שאתה יכול משמה הקב"ה מרים אותך למעלה למעלה לאין שיעור. עיקר העבודה המוטלת עלינו זה לעשות את ההתחלה לפי כוחותינו, אח"כ נזכה לקבל מתנה מאת ה' יתברך, זה שנאמר "ועתה אם שמוע תשמעו", העבודה שלנו לעשות את השמוע, דהיינו כל מה שעולה בכוחנו, ואז נזכה ל"תשמעו", שזה מתנה מהקב"ה. זאת לומדים מהפרשה הזו. עצם ההבנה בענין הנהגת האדם בדבר החסד והמשפט, גם הוא צריך להיות מעיקרי עבודת האדם שחייב להבדיל בין ההנהגות, לפעמים צריך להתנהג להיפך במידת ההרחקה והאכזריות, וכך צריך להיות הנהגת כל אחד ואחד לגבי היחס אל הרשעים, לפעמים חייב לקרבם ולפעמים חייב וצריך להרחיקם. 

הנה יש לראות לגבי הנהגת אברהם אבינו ע"ה עם אנשי סדום, שהתפלל עבורם וביקש רחמים ותחנונים מהקב"ה שלא יהפוך את סדום, מפני שאין לנו לשנוא את הרשעים מחמת מידת השנאה הנמצאת בנו, בגלל שאדם אוהב לשנוא אז הנה יש סיבה למסיבה, אלא שנאת הרשעים חייבת לנבוע מתוך רצון להיטיבם, אז יש חובה לשנוא את הרשעים, ז"א שנאת הרשעים חייבת לנבוע מתוך רצון להיטיבם. רק לפרקים חייב להרחיק את הרשעים והרחקה זו גם כן נובעת ממידת החסד, ז"א פעמים צריך להרחיק אותם לחלוטין, כמו שהרמב"ם פוסק שיש רשעים שעובדים כפי גודל רשעתם לעולם ולעולמי עולמים. וזה ההטבה שלהם, זה החסד שה' עושה איתם. 

חזינן מזה שבכח האדם לזכות למעלות עליונות, אך כל זה לאחר שיעבוד ויתייגע בכל כוחותיו. איך יכול להיות טוב לרשע, איך יכול להיות טוב לרשע אם מרחיקים אותו לגמרי? בהיותו כלי לגילוי לצדיקים ולטובים, איך ה' מתנהג עם אלה שמתרחקים יותר מידי, אז הוא שימש כלי לעבודת ה' בזה שיודעים מה העונש שמקבל הרשע, גם זה לטובתו. 

פעם אמר הרב שכטר שליט"א, הוא אמר הרצל ימח שמו, אז מישהו אמר לו אה אה אה, מה אתה עושה זה יהודי, אז הוא אמר, אני עושה לו טובה, כשאני אומר ימח שמו ויאבד זכרו אז בשמים לא מרביצים לו עוד יותר, למה אומרים יופי לא הצלחת להטעות את כולם. אבל אם משבחים אותו אז אומרים תראה, הטעית את הבריות, חושבים שאתה היית בסדר אז נותנים לו עוד חלע, ככה שהוא אומר לו ככה אז יוצא, כך אמר הרב שכטר שליט"א. ז"א יש מצב כזה. ראינו שהרב שטינמן מקלל באחרונה את לפיד, וחזור על זה כל פעם מברך את כל ישראל חוץ מלפיד ימח שמו וזכרו, ככה אומר הרב שטינמן בכל פעם, בגלל שהאיש הזה עוקר תורה, וכל שאיפתו לעקור תורה, כך אומר הרב שטינמן שליט"א. אז ז"א רואים שפעמים יש להרחיק את הרשעים בהרחקה גמורה, לא מתוך תקוה שהוא לא ישוב בתשובה, אדרבא, אם ישוב בתשובה יעשו הילולא, אבל אין סיכוי שיהיה דבר כזה, עיין ערך אביו, וכל מה שהוא עושה זה לעשות נחת רוח לאביו שבשמים. 

אז לכן צריך להבין רבותי, שיש מצב שאברהם אבינו האוהב הגדול איש החסד עמוד החסד יכול להתנהג באכזריות בין רגע לבנו ישמעאל ולזרוק אותו מהבית בלי שום דבר כשהוא חולה לסכנת חיים, למה? כי ה' אמר שמע בקולה, מה היא אמרה - גרש את בן האמה הזאת. גרש? איך מגרשים? עם כסף וזהב זה גירוש? עם עבדים ושפחות? מגרשים כמו שיש גירוש, תעלה על האוטובוס ותעוף. אז איך זה יכול להיות שבן אדם אחד יש לו שתי קצוות, בדיוק כמו שהקב"ה, הקב"ה חסדיו גבהו לרום מרומים, אבל דינו עד התהומים, או עד התהומים. מכל מקום, הקב"ה יש בו את המידות האלה וכתוב שאנחנו צריכים לדבוק במידותיו, ולכן "ובו תדבק" קיים אברהם אבינו, אז אין אצלו מתוך רגש, הוא לא עושה חסד מתוך רגש, הוא עושה חסד מתוך זה שהוא למד מהקב"ה איך הוא מתחסד עם העולם לכן הוא עשה. על כן גם הוא התפלל על סדום, הרי הם היו הסתירה לעבודתו, הוא היה איש החסד והם הרגו מי שעושה חסד, אז איך הוא מתפלל עליהם? הוא אומר אם ה' נותן אוכל לרשעים גם כן לאכול ונותן להם אויר לנשום, אז הוא מקיים את הרשעים בעצמו, אז הוא מאכיל אותם, אז גם אני אאכיל אותם, אבל אם ה' אמר כבר גרש, אם הוא אמר שהוא הולך לשרוף את סדום, אז עד איפה שאני יכול להתפלל אם זה תלוי בי, כי צדיק יכול לבטל גזירה אז אני אשתדל, מרגע שכבר אין מה לעשות אז "ושילומת רשעים תראה" ו"באבוד רשעים רינה". וכך המידה היא, שצריך לדעת איך להתנועע עם המידות על פי מידותיו של הקב"ה ולא מחמת הרגל או רגש, אלא מחמת "ובו תדבק".