ראש ישיבה חנווני | הרב אמנון יצחק
- - - לא מוגה! - - -
ברכב עוד.
ואדוני אמר אל אברהם, אחרי פרד לוט מעימו,
שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם.
תנא רבנן.
בכניסתו, מה הוא אומר?
יהי רצון מלפניך, אדוני אלוהי, שלא יארע דבר תקלה על ידי,
ולא אכשל בדבר הלכה,
וישמחו בי חבריי,
ולא אמר על טמא טהור, ולא על טהור טמא,
ולא ייכשלו חבריי בדבר הלכה,
ואשמח בהם.
וברשי אומר,
וישמחו בי חבריי על כישלוני.
זאת אומרת, ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חבריי.
על מה ישמחו?
על כישלוני.
הרי רעות שתיים שיבואו על ידי, שאגרום להם שיענשו.
אז לא אכשל, וגם שלא ייענשו בגללי.
הדברים נוראים.
שהרי השמחה לעד היא מהמידות המגונות ביותר.
וביותר שמחה לעד במה שנוגע לכישלון בדבר עבירה,
וטעות בדבר הלכה.
הרי זה חמור יותר,
כי הדברים קשורים בכבוד שמיים.
אז איך ייתכן שחכמים, זיכרונם וברכה, הקדושים, חששו שמא יפלו בעוון חמור כל כך?
ודייק לשון המשנה שלא נאמר שמא ישמחו בי חבריי,
אלא נאמר שלא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חבריי.
משמע שבשעה שיכשל בדבר הלכה, הרי זה ודאי שחבריו ישמחו בזה.
והדברים אמורים בחכמים, זיכרונם וברכה, הקדושים, חבריו של רבי, נחוניה ונקנה.
ואם כן, מנענע ענן, יטמד יטמד, שוודאי מידה רעה זו מצויה בנו.
ואילו אנו חיים בהשקט ושלווה ולא חוששים למאומה.
וכך מצינו בחכמים, זיכרונם וברכה, בעברות סב',
12,000 זוגות תלמידים היו לו לרבי עקיבא, וכולם מתו בין פסח לעצרת,
משום שהייתה עיניהם צרה בתורה זה לזה.
הרי שגדולי עולם נכשלו בעניין זה של שמחה לאיד בדבר תורה.
חכם ירא ושר מרע,
וכסיל מתעבר ובוטח.
מבאר רבנו יונה בשערי תשובה,
שחכם, אף על גב שהוא שר מרע,
מכל מקום הוא ירא שמא ייכשל ברע.
חכם ירא ושר מרע.
בכל אופן, הוא מפחד שמא ייכשל ברע.
וכסיל מתעבר ובוטח.
הגאון מווילנא ביאר שהחכם, בעת שרואה רע,
הוא ירא שמא ייכשל באותו רע.
והכסיל,
אף על גב שהוא מתעבר ובעל כעס,
ונמצא שקרוב מאוד לחטא,
מכל מקום אינו ירא אלא בוטח בעצמו שלא ייכשל בחטא.
ברעותינו את דברי הגמרא,
שייתכן שגם גדולים ייכשלו בשמחה לעד,
אם כן כמה קרובים אנו למידת הכסילות,
כיוון שאיננו חוששים כלל שמא ניכשל בעבירות אלה. וכתוב,
וכסיל מתעבר ובוטח.
טוב, זה מה שאמר רבי נחמיה בן הקנה בכניסתו לבית המדרש.
ביציאתו, מה הוא אומר?
מודה אני לפניך, השם אלוקיי, ששמת חלקים מיושבי בית המדרש,
ולא שמת חלקים מיושבי קרנות.
ורש״י מפרש,
יושבי קרנות זה חנווני.
שלא נפרש יושבי קרנות, אנשים בטלים היושבים בצדי הקרנות על הברזלים,
אלא חנוונים ואומנים העוסקים במלאכתן.
ועל זה חייב להודות להשם יתברך שזכר שחלקו אינו בין האומנים אלא מיושבי בית המדרש.
ויש להבין שאין הכוונה ביושבי בית המדרש
שיושב בקרב בני תורה.
ייתכן שאדם יושב בישיבה ועדיין אינו אלא חנווני.
אלא יושב בבית המדרש הביאור שהמהות שלו והמציאות שלו
זה יהודי של בית המדרש.
וזכורני שהמשגיח דמיר,
זכר צדיק ברכה,
כך אומר הרב יחזקאל לוינשטיין, זכר צדיק ברכה,
אמר שייתכן שיהיה ראש ישיבה
והוא חנווני.
המהות שלו זה חנווני.
ואיך ייתכן משגיח העסוק ביראת שמיים ומציאותו חנווני?
שכל עיסוקיו בתורה וביראת שמיים אינם אלא בגדר חנווני?
שעיסוקיו בתורה כדי להרוויח ולעשות עסק בתורה.
אז לא כל מי שיושב בבית המדרש הוא בן תורה ותלמיד חכם.
יכול להיות שהוא חנווני.
ממשיך רבי נחוניה בן הקנה ואומר שאני משכים והם משכימים.
אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים.
אני עמל והם עמלים.
אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר.
אני רץ לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת.
מצב האדם הוא שעומד בסכנה גדולה ואיומה.
ללא עבודה מתמדת וריצה לעולם הבא,
מצבו שהוא רץ לבאר שחת.
כי כך נוצר האדם,
שחייב תמיד להיות משים לב על כל צעד וצעד מדרכיו,
ובעת שמרפה מעט מתשומת הלב נופל מיד לבאר שחת.
אין שום הבדל באיזה מצב רוחני.
ואפילו הגדולים ביותר שהגיעו לרומא מעלה,
גם כן מצבם שיכולים לרדת מטה-מטה.
ולכן הוצלחו לתפילה ובקשה מיוחדת אפילו ליושבי בית המדרש,
שלא ייכשלו בדברים הרעים ביותר.
עוד בהיותם יושבים בבית המדרש.
וכמו שראינו בתלמידי רבי עקיבא, שהיו הגדולים ביותר באותו הדור,
ונכשלו בעוון צרות עין בתורה זה לזה,
ונענשו במיתה חמורה,
שכל יום למעלה מ-600 לוויות של תנאים יצאו לבית הקברות.
ביאור הדבר שאפילו במעלות היותר גבוהות
אין הרע נעלם לגמרי.
והרע עומד סמוך ודבוק לאדם.
וכיוון שסמוך לרע,
כל נגיעה קלה ברע מזיקה לאין שיעור.
לכן חייב להיזהר שלא יידבק ברע.
וזה מהעבודות הקשות ביותר, לא להידבק בדברים הסמוכים וקרובים אליו.
ומשום כך, בעת שמפסיק מעט ממלחמת הזהירות, הוא כבר לא נזהר.
לא יעזרהו מאומה ויפול ברשת שהרע טומן לרגליו.
בהשם אמר אל אברהם,
אחרי היפרד לוט מעימו.
בהשם אמר אל אברהם,
אחרי היפרד לוט מעימו.
רשי אומר, בזמן שהרשע עימו,
היה דיבור פורש מעימו.
לוט נקרא רשע.
לוט פרש מאברהם ואמר, אי היפשי באברהם ואי היפשי באלוהם, והלך לסדום ועמורה.
מצא חן בעיניו הכסף והעריות.
כל זמן שהיה רשע איתו,
פרש הדיבור מאברהם אבינו, וה' לא דיבר איתו.
כל זמן שהיה רשע איתו.
ואין ביאור הדבר שהיה דיבור פורש מאברהם,
משום שלוט לא היה ראוי שהדיבור יופנה אליו.
שהרי ייתכן שיהיה דיבור לאברהם ולא נשמע עוד עולות.
אלא משום שאברהם עצמו,
כיוון שעומד אצל הרשע,
לא ייתכן שלא יודבק מעט מלכלוכיותו של הרשע.
ולכן, בעת שראה אברהם
מעשה גזל אצל לוט,
אמר, לא ייפרד מעלי. עד כאן.
אפילו שלוט היה בין אחיו וחניכו של אברהם.
מכל מקום חשש אברהם שלא ידבק בו מרשעתו של לוט,
ולא הייתה לו עצה אלא להיפרד מלוט לגמרי.
כי קרבה לרשע מדביקה.
בואו תראו מה כתוב.
גמרה בחולין זן
על גדולים צדיקים במיטתם יותר מבחייהם.
הגמרה מדברת שם
על רשע שקברו אותו ליד הקבר של אלישע הנביא.
והגופה התגלגלה ונגעה
בקברו של אלישע.
באותו רגע,
המת ברגע שנגע בקבר,
חי
והלך.
יש אומרים שהלך הלך, ויש אומרים הלך ומת עוד פעם. כאילו, רק
מי שהיה רואה דבר כזה אומר, וואו, וואי, וואי, איזה מויפס וזה זכות וזה אלישע וזה בן.
אני לא אומר את כל התוספות ואני לא אומר את כל הגמרה, אני רק אומר מגיעה אחת קטנה.
אומר מעל התוספות,
בעלי התוספות אומרים,
ונראה דנפקלה ממה שבחיי הצדיקים
נוגעים בהם כמה רשעים ויושבים אצלם,
ושם לא היה לו רשות להתעכב אצלו.
למה גדולים צדיקים
במיתתם יותר מבחייהם?
כי בזמן חייהם נוגעים בהם כמה רשעים ויושבים אצלם,
אבל שם, כשנגע המת הרשע הזה בקברו של אלישע,
לא היה לו רשות להתעכב אצלו.
מכאן שצדיקים גדולים במיתתם יותר מבחייהם.
שפה הוא לא יכול לסבול אותו אפילו רגע אחד,
מעיף אותו לכל הרוחות.
כשאלישע כבר נפטר.
אבל אלישע בחייו היה לידו גחזי,
רשע גדול,
שאין לו חלק לעולם הבא.
אז בחייו הצדיק יכול להיות שיהיה לידו רשע.
ולא רק זה, נוגעים בהם
ויושבים אצלם.
אבל לאחר מכן,
אין לו רשות להתעכב אצלו.
מפה יבין כל מי שמבין את מה שצריך להבין.
ומעתה
יש להתעורר.
לאחר שחזינן
גודל הסכנה בהתחברות והתקרבות לרשע,
הרי האדם עומד תמיד סמוך לחבר רע.
כי יצר לב אדם רע מנעוריו,
אז סמוך אליו זה יצר רע בעצמו בפנים, אפילו אם הוא לבד באי באוסטרליה.
וכל שאיפתו זה רק להזיק ולבקש את הרע.
ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, והלב ועיינים שני סרסורי עבירה.
אחרי לבבכם זמינות,
כפירה,
וכיוון שהלב הספוג במינות קרוב לאדם,
הלא פשוט הוא שאם לא יעורר את נפשו להתרחק מן הרע,
הרוע ינחה אותו וידריך אותו בכל מעשיו.
פשוט.
וביותר יש להוסיף בזה שהנה אנחנו סבורים
שכל מעשינו ופעולותינו הם אמת צרופה,
ואין בהם שום פגם כלל
בכל תורתנו ותפילתנו לשם שמים.
אבל כיוון שנתבאר גודל הסכנה בקרבת האדם לחבר ושכן רע,
ונתברר לנו שכל אחד ואחד סמוך לרע השוכן בקרבו,
אם כן, בוודאי אפילו המעשים הטובים אינם אמיתיים ונכונים,
אלא שקר שולט בהם ללא מעצור.
מעתה, לאחר שנתבאר גודל קרבתנו לרע,
אף אם נמה שאין מעשינו מודרכים על ידי הרע,
מכל מקום הקרבה לרע מסלקת את האמת מקרבנו.
ולהיות פיו ולבו שווין, איננו מסוגלים להגיע.
כמו שכתוב, ישמרו לכם פן יפתה לבבכם,
כיוון שהלב מתפתה אחר הרע,
ורחוקים אנו מהאמת.
ואל נטעה שמאליו נגיע למידת האמת,
כי דרוש לכך עבודה ויגיעה תמידית יומיומית,
וצריך לחיות בהתבוננות ובמוסד
כל יום.
הגר,
שפחת אברהם,
הייתה בת פרעה,
ועזבה את בית המלוכה כדי להתדבק בביתו של אברהם אבינו, עליו השלום.
והייתה שם זמן רב, וראתה את כל הניסים שנעשו בביתו של אברהם,
וזכתה לראות מלאכים
ולדבר עמם.
ומכל מקום נאמר עליה,
זרוק חוטרה עבירה חיכרה קיים.
תזרוק מקל למעלה, הוא יחזור אל שורשו למטה.
זאת אומרת, חוזר אל טבעו.
כיוון שנבנתה בבית פרעה,
כל האמונה שהיא ספגה אצל אברהם לא הועילה מאומה.
כי חייבים הדברים לקבל בסיס מוצק של דבקות בחלק אלוהם ממעל.
ומבלעדי זה גם שנים רבות של ראיית נשיאים ונפלאות לא יעזור.
שהרי לוד פרש מאברהם ואמר, היא היפשיעים באברהם לזה.
והגר עזר לה? לא עזר לה.
רק דמשק אליעזר זכה להידבק באברהם בדיבוק גמור, וזכה לעלות חי השמיימה.
אבל זה נדיר, נדיר, נדיר.
עשרה עלו חיים מהשמיימה, הוא אחד מהם.
זאת אומרת,
לאברהם היה תלמיד אחד,
דמשק אליעזר,
אמרתי פעם, אם יהיה לי רק תלמיד אחד,
אחד,
פששש, זה משהו.
אחד.
קשה להאמין שיהיה אחד.
קשה להאמין.
קשה מאוד להאמין.
יש לרב קנייבסקי עוד תלמיד אחד כמוהו?
יש לרב עובדיה עוד תלמיד אחד כמוהו?
הקוץ קרא בה אמר שבהתחלה הוא עכשיו תקן את העולם.
הוא ראה שזה לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, זה לא הולך.
אז הוא עכשיו אולי יתקן את המדינה.
זה גם לא, לא, לא.
אמר אולי תעיר.
גם לא.
אמר טוב את בני הבית.
בסוף הוא אמר, טוב, הלוואי ואני אתקן את עצמי.
איזה הקוץ קרבה, קדוש, קדוש העניות.
לא פשוט, לא פשוט.
לא פשוט.
איי, איי, איי, איי, איי.
אז רואים הגר, דיברו איתה מלאכים. מלאכים, מדברים איתה.
מה צריך עוד? בזכות מי הם מדברים איתה?
בזכות אברהם, בזכות שרה?
בזכות מי הם מדברים איתה?
באיזה בית הראתה שמלאכים נכנסים ויוצאים?
נו,
ונשארה הגר.
מה היינו שנאמר? והשבות אל לבביך, כי אדוני הוא האלוהים.
רק בעת שירכוש השבה אל הלב,
אז יש תקווה לעתידו.
בלי זה
טבעי הרע פועלים ללא הרף וסופם לנצח.
העבודה שלנו זה להחליש את סרסורי הרע,
ורק בדרך זו אפשר אולי להגיע לאמת האמיתית.
אבל זה מי שעובד ברצינות יום-יום ורואה את זה פרויקט חייו.
מי שחושב שיבוא מדי פעם לאיזה שיעור או משהו,
no chance,
no chance.
אתה לא יותר מתלמידי רבי עקיבא ששמעו ממנו כל הזמן
ואהבת לרעך כמוך,
ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה,
ו-24,000 תלמידיו ששמעו את זה מתו בגלל שלא קיימו ואהבת לרעך כמוך.
אתם שומעים דבר כזה?
אז זאת אומרת, זה לא פשוט בכלל.
בכלל לא פשוט.
אבל זה צריך לעבוד, ומי שירצה יכול להשיג.
אבל זו עבודה לכל החיים.
זו לא תקופה, זה לא לומדים קורס.
זו עבודה לכל החיים.
ואז יש סיכוי שאתה יוצא מפה עם האמת כמו שצריך,
ומעשיך היו נכונים וברורים,
וכשיחפשו לך בתוך הלב, יראו שהיה שם לב טהור.
אבל אם לא, השם ירחם, מה יגלו שם?
מה הולך שם?
מה הולך שם?
אז זאת אומרת, זה לא פשוט, רבותיי.
אז אתם זוכרים עכשיו את התפילה של רבינו חוניה בן הקנה?
שהוא אומר שוודאי שאם ייכשל בדבר הנחה, ישמחו בו חבריו שהוא נכשל?
הרי כשרואים אחד נפל מאופניים, כולם צוחקים.
ראית?
איזה קטע, מה היה שם?
מה קרה? מה אתה צוחק?
ואם זה היה הבן שלך, ואם זה היה
מישהו מהמשפחה שלך, ואם זה אתה,
היית צוחק? איך היית מסתכל כשצוחקים אנשים מסתכלים? מה היית אומר בלבך עליהם?
אז למה אתה צוחק?
טבעו של האדם רע.
רע.
יצר לב האדם רע, רע מנעוריו. אין מה לעשות. אם אתה לא
משרש את זה, עוקר את זה,
לומד את זה,
אם אתה לא נושא בעולם חברך, אם אתה לא אוהב את הבריות,
אם אתה
אתה לא תוכל לסלק את המידות האלה.
הן טבעיות לכאורה.
כל מי שרואה מישהו מחליק, הוא צוחק כמעט.
בודדים אנשים שאומרים יואו, ורצים וזה.
אבל זה עניין של חינוך, צריך לחנך את עצמו.
זה לא לומדים את זה, כאילו לומדים וזוכרים, ואחר כך זה לא.
זה צריך לעבוד על זה, העבודה, לקחת מידה, מידה, ולפרק אותה.
אחרת לא מגיעים לכלום.
והשם יעמידנו על דבר אמת,
ושייתן מלבנו את הרצון הגדול לעבוד אותו באמת.
ולא לומר רק ותאר ליבנו לעובדיך באמת, כי זה שיר יפה.
צריך להיות ברצינות, מתכוון לזה.
אם תרצו זה אפשרי,
אבל זו עבודה.
אבל זאת העבודה היחידה שיש לנו לעשות.
אף אחד לא ביקש מאיתנו שום עבודה אחרת.
שום עבודה. כד�ר כול לא שלח אותנו לעבוד באומנות,
להיות חנווני או להיות נגר או להיות... לא, כד�ר כול לא שלח אותנו לשום עבודה.
זאת העבודה, עבודה שבלב.
לעבוד אותו ולעובדו בכל לבבכם, זו העבודה.
שם זו העבודה.
אז מי שבא לעולם ומבין מה העבודה שמוטלת עליו,
אשריו, אשר יחלקו. מי שלא מבין,
אז במקרה הטוב הוא חנווני.
יש חנווני ירא שמים,
אבל גם זה נדיר.
אז הוא סתם חנווני.
אז זה בכלל גרוע.
רבי החנניה אומר למה שאומר,
חוסר הקודש ברוך הוא זה קודש ישראל.