הרב שלמה רביבו: שופטים ושוטרים 09/08/13

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

שופטים ושוטרים, כן.

זה הפרשה, שופטים ושוטרים ותן לך.

אז הרב חיים רוצה שנתחיל משהו על הפרשה.

שופטים ושוטרים ותן לך בכל שעריך.

ומבהרים רבותינו,

מה זה בכל שעריך?

לכל אדם יש כמה שערים בגוף.

שערים זה מקום שיש פתח,

ויש שער שסוגר אותו.

איפה פתחים יש לנו?

העיניים,

האוזניים והפה, נכון?

צריך לשים שערים. העיניים, כשאדם הולך ברחוב,

צריך לשים את השערים, להיזהר איפה הוא מסתכל.

על ידי ראייה אחת לא טובה, אדם יכול לאבד את הכל.

האוזניים, אדם יכול לשמוע דברים לא טובים,

יכול לאבד את הכל.

מספיק דבר שהוא לא שומע טוב, הראש חושב על זה,

איבדת את כל עבודת השם שלך.

כן?

יש גמרא, הגמרא אומרת גם במסכת כתובות,

שלמה הקדוש ברוך הוא עשה את העלייה הרכה פה,

את העלייה הרכה,

שאם אדם שומע אפילו לשון נורא או דבר שאינו הגון,

אז אומרת הגמרא בכתובות, שיקפל אותה ויסגור את האוזן. לכן עשה הקדוש ברוך הוא את העלייה הרכה,

ולכן היא נקווית ראשונה לאיברים.

שמי שלא שומע, האוזניים צריך לשים שערים,

וצריך לסגור את השערים. גם כשאתה שומע דבר לא טוב,

סגור את האוזניים.

יתד תשים לך, כן? צריך לסגור.

הרבה תקופת נוח,

לא היה אצבעות בידיים, נכון? רק אחרי תקופת נוח,

הקב' ברוך הוא עשה שיהיה אצבעות בידיים,

שיהיה אפשר לסגור את האוזניים.

כן.

צריך לסגור את האוזניים, בואו נשמוע דברים שאסורים.

לשון הרע, הדברים האסורים.

אותו דבר, הפה, שערים תיתן לך, הפה, מה אתה מכניס

וגם מה אתה מוציא, איזה מילים אתה מדבר, מה אתה מדבר, לשון הרע או לא לשון הרע,

דברי נבלה, יש כאלה ש...

כמו אומרת, בעוון ניבול פה, בחורי ישראל מתים.

אז יש שערים,

שופטים ושוטרים, תן לך בכל שעריך.

האדם צריך לתת בכל שער מהגוף שלו,

שוטר ושומר,

לשמור על הדברים, לשמור שחס ושלום לא ייפגעו הדברים האלה, כי זה כל האדם. אם אדם...

כל דבר שעושה הקדוש ברוך הוא זה מידה כנגד מידה.

איזה מידה כנגד מידה יש?

שימותו הסקינים, למה הם מתנסים?

למה הם מתנסים? הוא שואל למה בחורי ישראל מתים.

הוא אומר שבעוון ניבול פה, בחורי ישראל מתים.

מה זה? מה זה?

מקצרים להם את החיים יותר, לא? כן? מקצרים להם את החיים. לא, מתים. כן, מתים. מה זה מקצרים להם את החיים? כתוב בעוון ניבול פה, אז מתים.

הוא אומר, בעוון... זה לא אמר את מידי, זה אומר את קיצור של חיים. לא, לא, לא. מה זה קיצור של חיים?

שבעוון ניבול פה. אז בחורי ישראל, אנשים, בחורים מתים. מתים בגלל שהם בחורים.

בחורי ישראל מתים.

הם עוד צעירים. שעות צעירים.

זה כל כך חמור שזה עד כדי... ניבול פה, ודאי.

נבול פה בעוון, נבול פה, בחורי ישראל מתים.

יש מה ארשו על זה, מה ארשו מסביר למה, מה מידה כנגד מידה.

אבל כל הדברים האלה, וזה הוא צודק, בכל דבר יש מידה כנגד מידה.

אתה מזכיר לי דבר, היה אצלנו לא מזמן, היה אד אחד, בשנה שעברה,

אבא של בחור אצלנו בישיבה,

שהוא בא אליי, יש לו בן לומד אצלנו ממש טוב,

אבל הוא אומר לי, מה אני אעשה? יש לי עוד בן שהתדרדר,

התקלקל, יצא לתרבות רעה.

הוא אמר לי, עשיתי את כל המאמצים, מה אני אשם?

מה אני אשם? הוא אומר לי, אני עשיתי את כל המאמצים.

אז פה בזכות רב חיים אני נכנס לזה, רב חיים מדבר על מידה כנגד מידה.

הוא אמר, עשיתי את כל המאמצים, אז אמרתי לו,

שאלתו כל מיני שאלות.

אחד הדברים שהוא אמר לי, אמרתי לו,

כמה הוא אמר לי שזה בסדר, אז אמרתי לו, תגיד לי, בבית שלך יש ספרים, נכון?

יש איזה ילד קטן שנכנס לפעמים בלי בגדים לחדר של הספרים, לסלון?

הוא אומר לי, קטן שלי, בן ארבע, שלוש, מה...

אמרתי לו, פה הבעיה. אמרתי לו, כתוב במשנה ברורה, בסימן פג, תראו, בביאור הלכה.

המשנה ברורה בסימן פג מביא שאת דבר השם בזה,

אומר המשנה ברורה, הוא מדבר על נקודה אחרת. אדם

שהחפץ חיים, הוא מביא החפץ חיים, הוא אומר שפעם הוא הלך,

היה אצל איזה מישהו בבית,

ושם היה עביד של מי רגליים, במקום שיש ספרים,

ויצא מזה קצת ריח,

אז החפץ חיים אמר לו,

יש פה ספרים,

כן?

זה דבר השם בזה.

ויצא לו בן לתרבות רעה, אמר לו החפץ חיים, זה מידה כנגד מידה.

את דבר השם בזה, אתה ביזית את דבר השם,

לא כיבדת את דבר השם, יש פה ספרים, נתנת להד להיכנס ככה.

הרמות פוסק שאסור שלהד ארום ייכנס, הרמות פוסק שאסור שלהד ארום ייכנס איפה שיש ספרים.

בגנרות שבת גם, כל חפצה של מצווה, אסור שילד ארום יהיה, אפילו ילד קטן.

אז אתה את דבר השם בזה,

אז השם עשה מידה כנגד מידה שהבן שלך יצא לתרבות רעה.

יבזה אותך. יבזה אותך.

הדבר הכי גרוע זה תרבות רעה, יצא לתרבות רעה.

אנשים לפעמים מחליפים טיטול בסלון, איפשהו ספרים.

זה את דבר השם בזה, זה כתוב במשנה ברורה,

אז השם אחרי, מה קורה אחרי זה?

אנשים, הבנים שלהם יוצאים מתרבות רעה.

אתה לא מכבד את דבר השם, אתה מבזה אותו,

השם מבזה אותך.

והמידה פה כנגד מידה זה אתה לא מעריך, לא מכבד, אז גם לך ידובן שלא מעריך ולא מכבד ולא כלום.

וצריכים להיזהר בזה מאוד.

פותחים ארון קודש, רבותיי.

ספר תורה מוציאים כאלה שיכולים לצחוק.

זה נקרא את דבר השם בזה, ספר תורה, מה אתה צוחק?

את דבר השם בזה,

זה נקרא את דבר השם בזה.

אפשר לעשות צחוק כשיש ספר תורה, כשפותחים את הארון, או כל שכן כשקוראים בספר תורה,

זה נקרא את דבר השם בזה.

אתם יודעים שבאניקליזיציה, איך היו יודעים מי יהודי?

היו מחפשים הרי כל הזמן אותם רשעים ארורים למצוא מי יהודי, מי לא יהודי, מי שומר מצוות.

אז היו כמה דברים מפורסמים. אחד הדברים שהיו,

איך היו יודעים מי זה יהודי?

או שהמשרתת הייתה מלשינה שפעם בשבוע הוא הולך עם בגדים חגיגיים,

אז היו יודעים שהוא שומר שבת כנראה, מתלבש לשבת,

או שהייתה אומרת המשרתת שבאביב הוא לא אוכל כמה שבוע לחם,

זה פסח, אז הבינו שהוא שומר שבת.

ואחד הדברים, רבותיי, זה היה, אתם תתפלאו לשמוע,

אם המשרתת הייתה מספרת

שבעל הבית, שבעלת הבית הייתה אומרת לא לטטות

את הבית לכיוון הפתח של הבית.

למה? כי הרי היה להם בפתח מזוזה, רק לא היו רואים את זה, היו מחביאים את זה בתוך הקיר, בתוך המשקוף.

רואים רגיל, היו מפחדים, אז הרי השם ילחם,

הנושאים היו נורא נוראות.

אז הם ידעו שיהודים לא מטטים את הבית לכיוון הפתח של המזוזה,

כי יש שם מזוזה מוכבד מצווה,

ולא מטטים את זה לכיוון המצווה.

אז אם הייתה משרתת אומרת שבעלת הבית ויגשה ממנה לא לטטות לכיוון הפתח,

ידעו ששם גר יהודי והיו בהם בודקים, שומרים את המשקופים עד שמוצאים מזוזה. אה, כאן גרים פה יהודי.

אנחנו היום, מישהו מתייחס לזה לגבי מזוזה?

לא, רציתי לשאול אותך, באמת, היום, כשהיא תטיג את הבית, זה אסור לעשות? זה קצת כבוד. איפה הלכנו היום? מישהו חושב על זה?

זה מראה, רבותיי, את הירידה, הירידה.

את דבר ה' בזה צריכים להקפיד בכל הדברים שחס ושלום לא יהיה ביזיון.

כל דבר של מצווה,

ספרים, ספרים, חומשים, ספרים, אסור להחליף טיטול ליד,

אסור שיד ייכנס בלי בגדים, זה א', ב'.

ואנשים לא מבינים אחרי זה למה הילד נפל, כי זרקו אותו מהישיבה.

למה זרקו אותו? למה הוא הגיע למצב כזה? כי אתה לא טיפלת טוב, אתה עשית את דבר ה' בזה.

אבל לא ליד ספרים.

אז הבעיה, ה' ירחם.

איזה דבר ה' בזה? אסור להצפרים.

להוציא משם את הספרים.

למה אי אפשר להעיר לו?

זה בעיה, צריך להעיר לו, להציל אותו.

ואחד הדברים, זה הכבוד שהם נותנים להולים

לעלב הליבוש, לעלב הקדושה.

נכון.

מי יושב בערב שבת,

הוא מתרצה.

אההה.

סיפר לי שהם ראי טורקים שעלו לארץ ומעות הרבה הלכו לירושלים,

אז הוא נזכר שככה היו לוקשים בערב שבת.

אני לא יודע אם שולחן שבת,

אפילו ככה על שולחן שבת,

ומצדבשים בכזה,

אני פה רמת כזה, אבל ככה, זה דבר, יש נגיד את בית הכיסא, גם הלכות לגבי הנושא הזה. ודאי. דברים שאסור, זה כמובן להכניס דברי, כל זה. ודאי, אסור שם להכניס, ודאי. אסור לו לשמוע דברי תורה כשאתה רואה את הכיסא. נכון, ודאי, אסור. אז כל שכן, גם במידה. ודאי, ודאי. זה דברים שדבר השם בזה שצריכים להקפיל ומידה כנגד מידה, ומידה כנגד מידה.

כשיוצאים לבנים לתרבות רעה, השם מלחם לדבר הכי קשה שיש

שאדם יוצא לו בנים לתרבות רעה

ואנחנו רואים את זה רבותיי, כל הסדר בחז״ל, את המידה כנגד מידה

כתוב בגמרא בסנהדרין על דוד המלך

אתם יודעים על דוד המלך, כתוב שכשאז הביאו את אהרון הברית

אז מה היה דוד המלך? מה עשה דוד המלך כשהביאו את אהרון הברית?

היה מכרכר ומרקד

לפני אהרון הברית, השתולל עם רוב שמחה

כן, רקד ושמח

מה אמרה לו מיכל אחרי זה, אשתו?

מה אמרה לו מיכל? מי זוכר את הפסוק?

בקים כבודו בנביא, כאחד הריקים!

מה זה, אתה ככה רוקד, מתבזל, ראו לך את הגוף, קפצת, ראו את הגב,

כן, ראו לך את הגב, ראו לך את זה, איך אתה רוקד ומשתולל ככה לפני,

תכבה את עצמך

מה היה פה הוויכוח רבותיי?

מיכלי הייתה בת של שאול המלך

אמרה לו אתה בת של, אני בת של מלך, אני גדלתי, ראיתי מה זה שאול, שאול המלך היה אדם גדול

כן אתם צריכים לדעת ששאול היה אדם גדול, לא רק היה משיח השם כתוב שכששאול נפטר, אני רוצה שתבינו, כשהול נפטר לא הספידו אותו כהלכה אז אחרי זה היו מתים כל יום 100 אנשים ביום, למה?

כי לא הספידו את שאול כהלכה עד שדוד המלך עשה הספד

אה?

אתם יודעים מה שזה, זה שאול זה משיח השם היה.

היא אמרה לו, אני גדלתי באב, הרבה בידה, מלך שמחל על כבודו, אין כבודו מחול.

אתה צריך מלך, צריך לקבל בכבוד.

מה אתה ככה רוקד?

מה הוא אמר לה?

נכון, מלך שמחל אסור, אבל פה זה דבר מצווה.

אמרה לו, בסדר, דבר מצווה, אבל ככה להתבזות, הוא אמר, דבר מצווה מותר.

אבל עד כדי כך, זה היא טענה לו, תכבה את עצמך.

דוד המלך אומר לה, היי, לכבוד השם, לכבוד המצווה,

הייתי עושה את זה הרבה יותר, נקלאתי. צריך מזות לכבוד המצווה, לפני השם.

מה כתוב מאז בפסוק אחרי זה, רבותיי?

ולמיכל אין ולד עד סוף ימיה. מאז לא נולד לילדים,

עד סוף ימיה לא היה לה ולד.

לא היה לה ולד. איזה עונש זה? מה קשור לעונש הזה?

שלא יהיה לו ולד, רבותיי?

איזה עונש זה?

מה? מה זה קשור שלא יהיה לילדים?

רבותיי, פה יש פה מידה כנראה מידה, ואני אגיד לכם, יש מדרש.

כתוב על רבי ישועה בן קורחה.

רבי ישועה בן קורחה, אז זה מדרש שרבי ישועה בן קורחה,

פעם באו, היה באותה תקופה של ילדי המשפחה, שהאבא מת,

וקיבלו ירושה.

ומה כתוב בירושה?

כתוב בירושה שאת תיקחו את הכסף, את הכול שלי,

אני רוצה שתיקחו את זה רק כשתתחילו להשתגע.

חשבו שאבא ישתגע, אבל אבא היה חכם.

אז מה זה, לא ניקח את הירושה עד שתתחילו להשתגע?

אתם יכולים להסביר לי מה זה?

הבנים אמרו, מה קורה פה?

אבא היה כן נורמלי בסוף יום, אבל לא השתגע באמת, אז מה?

אמרו, טוב, יש גדול הדור. הלכו לרבי ישועה בן קורחה.

הם באים לרבי ישועה בן קורחה,

ולפני שהם יורדים לבית, הם רואים מהחלון אותו,

ישועה בן קורחה היה מגדול הדור,

משחק על הרצפה עם אחד התינוקות, הנכדים שלו, ככה משחק איתו וזה.

והיה נעים להם שיראו אותם, אז חכו בצד.

אחרי חצי שעה באו,

אמרו אותו יושב ולומד, דפקו.

אמרו, הם התכנסו, הכניסו אותם, אמרו לו,

יש פה צוואה שאין לנו מילים להבין אותה.

הוא מסתכל על הצוואה הקוראה, אמר להם, חבל שלא באתם לפני רבע שעה, עשרים דקות.

אמרו לו, היינו פה.

אמרו להם, הייתם פה? ראיתם אותי?

אמרו לו, כן. אמרנו, ראיתם אותי על הרצפה? אמרו לו, נכון.

הוא אמר, אדם, כשנולד לו ילד,

מה הוא עושה?

משחק עם הילד על הרצפה,

יו נו נו, הוא מנסה להצחיק את הילד שלו הקטן, מנסה לעשות. אמרו לו, נכון?

זה אבא שלכם מתכוון, שאתם תקחו את הגבושה רק אחרי שיהיו לכם ילדים.

אז האדם כאן מתחיל להשתגע, בצדק,

בשביל הילדים, הוא משחק איתם, הוא צוחק איתם, הוא עושה להם קו-קו-קו ולא כוזב את כל המשחקים, ותצחק, ונו, נו, נו, ופתאום אתה רואה אדם שיש לו ילד,

אדם שיהיה השיח הכי מכובד, פתאום הילד הוא משחק וצוחק ועושה שטויות, מביא לו ככה, והוא הולך איתו על הרצפה כדי לשחק איתו, נכון?

זה אבא שלכם מתכוון בצבא.

כשיהיו לכם ילדים,

אז כשיהיו לכם ילדים זה נקרא שאתם מתחילים קצת להשתגע.

זה הפשט פה, רבותיי.

מיכל קיבלה שאין לה ולעד, הפשט הוא

את מבינה שבשביל ילד כן אפשר להתבזות וכן אפשר לשחק, אם תינוק משחקים ומתבזים ויושבים על הרצפה,

וזה לא מפריע לך, אבל דבר השם, ארון הקודש, ארון הברית, שבא דוד וצוחק ומרקד, פה פתאום זה בעיה?

מידה כנגד מידה לא יהיה לך ולעד.

כי אם את לא מבינה שכמו שבשביל ילד תינוק אתה מתבזר ומשחק,

כל שכן על תורה צריך להתבזות ולחקר ולרקוד ולשמוח,

אפילו להתבזות לכבוד התורה,

ואם לא, אז אין לך ולעד. זה מידה כנגד מידה.

אם אנחנו מדברים על מידה כנגד מידה, יש עוד גמרא מאוד מעניינת שצריכים לדעת אותה.

הגמרא במסכת פסחים,

תנ״ז,

הגמרא שמה אומרת

שהיה אחד בשם, אחד הכהן הגדול קראו לו ישרחר ברקאי.

הגמרא שמה אומרת ארבעה צווחות צווחה האזהרה.

אחד מהצווחות שצווחה האזהרה זה על כהן גדול הזה.

האזהרה צווחה, צווחה נוראה, על מי על כהן הגדול הזה?

למה?

הוא היה כהן גדול,

אבל הוא היה שוחט הקורבנות, היה שם כפפה.

נגעל מאדם, אז היה שם כפפה. אתה עובד בעבודת הקודש,

אתה עובד בדבר הכי גדול שיש,

אתה נגעל,

שם כפפה, ארבעה צווחות צווחה האזהרה.

זה עבודת הקודש.

קורבנות לקדוש ברוך הוא, אתה שם לי כפפה,

זה אחד מארבעה הצווחות שצווחה האזהרה.

רבותיי, גם נשות ישראל מטפלים בילדים שלהם, מחליפים להם, מתעסקים בזה, אבל זה יהלומים של הדור הבא.

ואתה מטפל בילד יהודי,

מגאלים. אתה מתעסק בקודש.

זה קודש-קודשים מה שמתעסקים בילדי ישראל, כן?

כל אישה צריכה לדעת שהיא מקריבה קורבנות כל פעם שהיא מחליפה לילד שלה.

כי היא מחליפה פה לאחד שמעוטד להיות בעזרת השם בן תורה.

מכל מקום, כתוב בגמרא שארבעה צווחות צווחה האזהרה.

רבותיי, מה קרה בסוף עם אותו אחד?

אומרת הגמרא שהיה ויכוח בין המלך למלכה,

צריכת פסחים, מה הוויכוח בין המלך למלכה?

מה יותר טעים? כבש

או עז?

מלך המלכה, המלך אמר עז, והמלכה אמרה כבש.

המלכה אמרה למלך, מה הבעיה? יש כהן גדול, הוא כל יום שוחט קורבנות.

בוא נשאל אותו.

תראו לי, ישכר,

איש ברקאי.

אמרו לו, אתה כהן גדול, יש לנו פה ויכוח.

המלך אומר, אני אומר עז.

איזה שכר ברקאי, הכהן גדול, אמר למלך, ככה עושה לו.

אה,

איך אתה אומר עז? כאב עז.

הרי מקריבים כל יום קורבן תמיד, ממה?

מכבש.

סימן שכבש יותר טוב.

המלך נפגע, לא רק שהוא לא אמר כמוהו, הוא עוד שם לו יד, ביזיון.

אני מלך.

המלך אמר, אני גוזר על הכהן גדול, תחתכו לו את יד ימין.

לחתוך לו את יד ימין.

טוב, מה עשה?

יששכר ברקאי הלך לשחד את זה שבא לחתוך לו.

תחתוך לי את יד שמאל במקום יד ימין. יד ימין, אני עובד בזה, הכל התעסוקה, אני לא יכול לזוז.

יד שמאל בן קורא, אני לא יכול לעשות כלום.

אבל הכתיבה, הכל הכל זה יד ימין.

שיחד אותו, אומרת הגמרא, בכסף.

ומה עשו?

וחתך לו את יד שמאל.

הגיע לאוזני המלך,

שחתכו לו את יד שמאל ולא יד ימין.

המלך אמר, תחתכו עכשיו גם את יד ימין. אני אמרתי יד ימין, תחתכו לו גם את יד ימין.

שואל הבן יהוידע,

מה קורה פה?

הבן יהוידע, רבנו הבן איש חי,

תראו שם בסוגיה בפסחים.

שואל הבן יהוידע, מה קורה פה? מה קודם כל המידה כנגד מידה?

ולמה זה הדרך? קודם כל יד שמאל עשו לו ואחרי זה יד ימין? מה קרה פה?

אומר הבן יהוידע, הכל מידה כנגד מידה מדויק, רבותיי.

איך הוא הכניס את הכפפה?

איך מכניסים כפפה? על ידי איזה יד? תופסים ביד שמאל ומכניסים ליד ימין.

אומר הבן ידע, אתה התחלת עם העבירה ביד שמאל.

קודם כל יקטעו לך את יד שמאל, תשחט, תשלם על זה כסף עוד,

כדי שהמידה כנגד מידה תתקיים במלואה.

אתה התחלת עם יד שמאל להכניס את הכפפה ליד ימין,

יחתכו לך את יד שמאל.

אחרי זה ביד ימין עבדת עם הכפפה ונגעלת,

אחרי זה יחתכו לך את יד ימין.

הכל מידה כנגד מידה.

זה בכל הבריאה כולה, הכוס ברוך הוא עושה בבריאה מידה כנגד מידה.

מה שאדם עושה,

כשאם מה שהוא עושה מודדים איתו, ככה עושים איתו.

אה?

לעצמו הוא עושה. כן, לעצמו הוא עושה, כמו שאתה אומר.

הכל זה מידה כנגד מידה.

וזה, רבותיי, רואים על הדרך, לא נמשיך בדוגמאות בזה.

תגיד הלשון הרע עם הבחורי ישראל.

אה?

תחזור.

אני אבטח את המהרשה, תביא את הגמרא בכתובות.

כן?

אז זה, הכל פה מידה כנגד מידה. רבותיי,

אני רק רוצה להגיד לכם,

וזה צריכים לדעת,

אנחנו נמצאים,

מי שפה בין אישך היא פה, אין בין אישך היא פה, איש מן אישך היא פה, הלכות.

יש לנו פה בין אישך היא הלכות או אין פה?

אין פה הלכות.

אין, אין, אין, לא משנה. אני אגיד לכם...

רבותיי, שימו לב, אנחנו מדברים, אנחנו פה מדברים,

כן, על מידה כנגד מידה, רבותיי, כן?

צריכים לדעת דבר אחד,

אנחנו נמצאים בתקופה עכשיו של אלול,

בחודש הזה אנחנו נמצאים באלול.

באלול, רבותיי,

אנחנו נמצאים פה באלול, כן? באלול, רבותיי, כתוב בבן אישחי, בפרשת שלח, וזה בבן אישחי מאוד מחודש.

הרי הבן אישחי כותב שם בפרשה שאדם צריך לדעת

שהוא חייב לישון ביום לבריאות שלו זה שש שעות, מינימום שש שעות,

אבל לא יותר משמונה שעות.

הוא אומר על ידי כל חכמי הרפואה והכול, יותר משמונה שעות זה כבר מזיק.

אדם ביממה לא צריך יותר ממה?

משמונה שעות, תראו את הבן אישחי, לא משנה, אני אגיד לכם אותו בעל פה.

פרשת שלח, שנה ראשונה, תראו שמה.

אומר הבן אישחי שאדם צריך לישון מינימום שש שעות, ולא יותר משמונה שעות. יותר משמונה שעות זה סתם מזיק,

לא צריך את זה.

לא צריך.

איי, אבל מה ממשיך הבן אישחי? יש לנו הבטחה פה, רבותיי.

יש פה הבטחה של הבן אישחי.

אומר הבן אישחי, הבטחה, מה ההבטחה של הבן אישחי?

אומר הבן אישחי, יש ימים שגם אם תישן פחות משש שעות,

לא יזיק לך ולא יפריע לך.

ובאחד מהערב ראש חודש הוא אומר,

ועוד כל הלילות הימים של אלול, בכל אלול אומר הבן ישראלי אבטחה,

גם אם תישן פחות משש שעות

לא יאונה לך שום רע, לא יזיק לך.

כי זה ימים הנצרכים לחיזוק בתור אווירה.

אז גם אם תישן פחות,

אתם יודעים מה שזה אבטחה, מה שהבן ישראלי כותב?

אדם בימים האלה יכול לישון פחות,

להתעסק בתורה ובמצוות, ואין שום בעיה.

למה? כי זה ימים גדולים, רבותיי, אלול.

בימים האלה צריך לנצל אותם לתורה יותר מכל השנה.

יש לנו הבטחה של הבן איש חי, שבימי אלול,

אפילו פחות משש שעות זה לא מזיק לך.

רבותיי, אנחנו רק פשוט לא מרגישים את האלול.

לא מרגישים את האלול, וזו הבעיה של הדורות האלה. לא חיים מה זה אלול, אלול, אלול, אלול.

לא חיים מה זה האלול.

היה פעם, רבותיי,

איזה יהודי שרצה להעביר סחורה, ואז ברוסיה מי שהיה מעביר סחורה,

זה היה נורא נוראות, יכולים להרוג את זה שמעביר סחורה.

אבל הוא ידע שהוא מעביר סחורה למדינה אחרת, הוא מתעשר, לכל החיים יש לו אשר פה.

המצב היה כספי קשה והכול.

הוא רצה להעביר סחורה למדינה אחרת, שם אי אפשר להוציא פה אסור.

אם מגיע הסחורה לשם, הוא עשיר.

כן, אז הוא עשיר.

ממילא, אם הוא עשיר, רבותיי,

אם הוא עשיר,

אם הוא מעביר סחורה, הוא עשיר.

אז הוא לקח את הסיכון, דיבר עם עגלון, שיקח לו את אותו את כל הסחורה.

כלומר, עגלון, מה אני צריך להסתבך?

אם אני אקח לך את הסחורה, יתפסו אותי, טוב, אותי לא יהרגו, אתה בעל הבית,

אבל יקחו לי את הסוס,

יקחו לי, יתנו לי קנסות, מה, אני אפסיד את כל הפרנסה שלי.

הוא אמר לו, תשמע, ואני משלם לך סכום גדול.

כמה אתה מרוויח בחודש? שלוש רובל, אני נותן לך אלף רובל, כי אני מרוויח פה כמה מאות אלפים.

מה היה אכפת לך?

ההוא חושב, חושב, אומר, תשמע, למה שיתפסו אותי באמת? אדם, פתאום נדלק לו הכסף,

רואה איזה רווח גדול, הוא כבר שוכח את הסיכונים, הכול יהיה בסדר.

ואז מה הוא עושה?

מוכן בסוף.

טוב, יוצאים לדרך, ממלאים את הזה, ממלאים את הכול

ויוצאים לדרך.

רבותיי,

בעל הבית זה שמעביר את הסחורה,

איך שעלול לעגלה כבר, הלב שלו מתחיל לדבוק.

טק, טק, טק, טק. הוא יודע, יתפסו אותו, חיים במוות.

בעל העגלה,

כרגע הוא מבסוט, נוסע, העגלון, בעל העגלון.

אבל איך שמתקרבים, מתקרב לכיוון הגבול,

וואי, וואי, וואי, וואי, גם הלב שלו, אני יכול להפסיד את החמור, את הסוס שלי,

אני יכול לקבל קנס, עוד איש, מה, אני אתחיל לפחד, כל הפרנסה תלך לו.

אז עכשיו הוא יקבל סכום גדול. אחרי תקופה זה נגמר, זהו, אין לו סוס, אין לו כלום.

יקבל עוד מלקות על דברים כאלה.

אז איך באזור הגבול כבר הלב שלו גם מתחיל לתקתק.

טק, טק, טק. וכמה שיותר מתקרבים לגבול, בעל הבית יודע איזה חיים במוות,

הוא בכלל חיוור כמו סיד.

אבל לא כמו בעל הבית.

מי זה שאפילו שהגיעו לגבול לא זז ולא כלום, לא מעניין אותו משום דבר?

אה?

הסוס!

הסוס מרגיש טוב מההתחלה עד הסוף הוא רגיל.

אי, אמר הרב מבריסק את המשל הזה. אומר הרב מבריסק,

יש אנשים שכבר מתחילת אלול, הלב כבר דופק עוד מעט יום הדין, ראש השונה.

האדם הירא והשלם כבר מתחילת אלול,

הלב שלו, צריך כבר לזוז פק-פק.

עוד מעט ראש השונה, חיים ומוות.

זה כמו הוא שעובר בגבול, זה חיים ומוות. יקבל האדם, יחיה או ימות.

אז מאז הלב דופק.

יש אנשים שפחות ירא שמיים, אבל אנשים פשוטים שפחות ירא שמיים.

בסדר? אז הם, האנשים הפשוטים, מתי?

כשמגיעים לגבול, ראש השונה,

אתה רואה את כולם בראש השנה,

גם האנשים הפשוטים מתחילים לפחד, לבגור את הלב, מתחילים... היום זה הגזר דין.

אבל אם אחד, לא באלול, ולא בראש השנה הוא מפחד,

אז מה הוא?

סוס! כמו שכתוב הפסוק, כבהמות נדמנו.

הסוס עד המקום לא מזיז לו שום דבר.

נו, מי רוצה להיכרות חס ושלום כבהמה נדמנו?

אז צריך להפעיל את הלב,

להתחיל להיכנס לפחד של אלול, יום הדין.

כן?

איי, איי,

בבקשה, אדוני.

אני חוזר למה ששאלת,

למה בחורי ישראל מתים, כן? מה המידה כנגד מידה? אז הנה אני רואה את המהרשו.

אומר המהרשו בכתובות, דף ח' עמוד א',

לפי שהבחורים מנבלים את פיהם,

בדרך כלל, זה הגמרא הרי מדברת על זה,

הכל יודעים למה כלל נכנסת לחופה,

וכל המנבל פיו, כן?

אז צריך להיזהר.

אומר המהרשו,

לפי שהבחורים מנבלים את פיהם בכלה הנכנסת לחופה,

יבוא להם העונש בבחורים המגיעים לפרק החופה שלא ישמחו בה.

כן? אתה מנבל דברים, ומה זה הדברים שמנבלים את הפה בדרך כלל?

מה אומרת הרי בדף ח'? אקו לא יודעים למה נכנסת כלל החופה,

אבל אוי ואבוי מי שמדבר ומנבל את הפה.

אז מה, למה בחורי ישראל מתים?

כי אתה מנבל את הדברים בפה בדברים שכלה,

אז אתה לא תזכה לכלה.

ככה כותב המהרשע על המקום בדף ח' עמוד א'.

כי הכל יודעים כשהכלה נכנסת לחופה ליחדה לשם אישות,

אלא כל המנבל פיו לשם זנות,

כמו כי נבלה נעשה בישראל, אז בחורי ישראל מתים. לא יזכו הבחורים האלה לחופה שלהם.

זה המהרשו שאמרתי לך, בדף ח'.

כל הניבול... שלא יתחתנו, אז למה למות?

שמה? שלא יתחתנו.

על ידי שהם ימות הם לא יתחתנו,

כי הם יכולים להגיע למעלה של חתונה גם בלי חתונה.

לכן הם מתים, שלא יגיעו לשום דבר בזה.

לא מגיע להם, כי הם דיברו על הדברים האלה. אז הם לא יקבלו אישה, אבל השם מאחרם, האנשים האלה רשעים, כי הם יכולים לעשות מעשה זנות.

זה לא צריך לתת להם, למשל, להתחתן.

אז לא מגיע להם שיהיה להם את הדברים האלה, למי שמנבל פיו.

מכל מקום, רבותיי, בואו, בואו, אני רוצה להמשיך הלאה. הנושא שלנו, רבותיי, אנחנו צריכים אלו לאלו, צריכים להתחזק.

צריכים להרגיש כבר את הלב, מעכשיו מתחיל, עוד מעט יש יום דין,

היום הנורא, ואדם מעכשיו צריך להתחיל להכין את עצמו ליום דין,

להכין זכויות, אי אפשר להגיע ליום דין ככה.

ואם עכשיו לא נתעורר, ולא נתחיל להתפלל תפילה יותר טובה,

ולהוריד דמעות, ובכתה את אביה, אמרתי לכם, הוא בכתה את אביה, יחמים, זה כתוב בזוהר, אלול, אלה הימים שלושים יום של אלול,

שבימים האלה צריכים לבכות בתפילה.

יש לנו פה את אברהם. תראו איך אברהם מתפלל, זה כל השנה ככה, אבל באלול אנחנו מתחזקים ממנו.

איזה תפילה יש לו?

אלול.

כל הזמן להתחבר להשם.

אתם יודעים שפעם היה באחד המחוזות בליטא,

שהיה שם,

היה אסור לצאת, אסור גם להעביר בגבול שום דבר,

רק בדבר אחד היה מותר להעביר את הגבול. אתם יודעים מה? לוויה. כשהיה לוויה צריך לארון לקבור אותו,

אז לא רצו שם בתוך הגבול לקבור אותו,

אז הגבולים הרשו להעביר רק מה?

מחוץ לגבור, שמה לקרור גבורה. זה משהו, מתים.

זה מה שהם הרשו.

ואז מה היו עושים היהודים? היהודים סוחרים.

בהתחלה היה מתים, אחרי זה אמרו, תשמע, אפשר פה להעביר, באלונקה אפשר להעביר סחורה.

היו לוקחים סחורה, מכסים אותה, שמים אותה על האלונקה, כל מיני דברים,

מכסים את זה בזה, ויושב בסתר עליון, פסוקים,

אז רגיל, נותנים להם לעבור, חופשי.

ככה היו עושים. יום אחד,

השומרים רואים שהחבר'ה מעבירים סחורה, תשמע,

מת, אבל ככה מדברים, צוחקים.

אם זה מת, היו צריכים לבכות, מה קורה להם פה?

כשמתקו עם המחט, כן.

אבל מה זה? אלה עוברים פה, מעבירים פה מתים. אחד הקצינים הגיע, חופשי, ולא.

הוא אמר איזה משהו, מריח לי פה לא טוב.

איך שהגיעו

לעבור את הגבול, אמרו, תעצרו, תעצרו.

הוא אמר להם, תורידו רגע את זה מעל המת.

אמרו לו, ביזיון המת, אל ת... אמר להם, תורידו רגע. אמרו לו, אצלנו יש ביזיון המת, אסור, מה תגלה את זה?

אמר להם, רבותיי, תורידו את הטלית פה מעל הכול, בבקשה, אני אומר מהר.

הוריד את הטלית, הקצין,

ואז הוא רואה שם הכול סחורה.

מה, גזר דין עכשיו, רצה להכניס להם לכולם מעצר,

והם התחילו לבכות. אמר להם, אין מה לעשות, בוכים, תשמע, עד ותר לנו.

אמר להם, טיפשים,

אם הייתם בוכים חמש דקות לפני זה,

הולכים,

לא היה קורה שום דבר, לא הייתי חושב בכלל שיש פה משהו, הייתי חושב שיש לכם אמת.

לפני חמש דקות שעברתם צחקתם,

אז עכשיו תבכו באמת לכלא.

רבותיי, אם אנחנו נבכה עכשיו, לפני יום דין באלול,

אז לא נבכה כל השנה,

אבל חס ושלום שלא יהיה מאוחר.

עכשיו אדם צריך לבכות ולתקן את המעשים, עכשיו.

וזה מה שאמר להם אותו קצין, עם הלחם שכל, שהייתם עוברים בו חמש דקות לפני, הייתם בוכים.

לא היה שום דבר.

זה מה שאומרים לנו חז'ל, רבותיי. אם אנחנו נבכה עכשיו,

באלול, לפני יום ראש השנה,

לפני יום הדין,

נתבונן, נשנה את הדרכים,

עכשיו נבכה,

אז אחרי זה לא נבכה בעזרת השם.

יהיה לנו גזר דין טוב, כי השתננו, כי שינינו, כי בכינו.

אבל אם עכשיו לא נבכה,

היי ואבוי, השם מרחם.

צריכים עכשיו, רבותיי, לדעת, להיזהר.

אלול זה לא משחק.

אלול זה לא משחק, רבותיי.

אדם באלול צריך לשנות את עצמו.

זה ימים שהבאתי לכם קודם את הבן אישך, יש הבטחה,

כיוון שימים האלה ימים נשגבים.

ובימים נשגבים כאלו, כמו של אלול,

יש הבטחה שאפשר יותר שעות.

אני הבאתי לכם את האורחיים על זה?

ובכתה את אבי הירח ימים את האורחיים?

יש אורחיים נורא נוראות.

האורחיים הקדוש אומר

על הפסוק הזה, ובכתה את אביה הירח ימים.

כן? אומר האורחיים הקדוש.

מה מדובר פה?

הרי מדובר פה על אשת יפת תואר, נכון? ובכתה את אביה הירח ימים.

כתוב באורחיים הקדוש,

שמה זה פה כל היפת תואר? יפת תואר שעליה מדובר בפסוק של יפת תואר.

הנה הוא פותח לנו את האורחיים הקדוש.

ויפת תואר, כתוב אומר הר-חיים, מה זה היפת תואר?

יפת תואר אומר הר-חיים הקודש, זה הנשמה!

שהנשמה של האדם היא יפת תואר!

זה הנשמה היפת תואר!

זה הנשמה של האדם.

וממשיך הר-חיים ואומר

למה היא נקראת נשמה?

כי הנפש יפה עד מאוד!

נו, ומה אחרי זה?

אלא המשיכה אורח חיים שהיא מתנבלת במעשי הארעים.

אז כאילו נמצא, ראית איש בשבייה, אישה תפעת תואר,

את הנשמה, שהיא בשבייה, מה זה בשבייה?

שעל ידי העבירות, היא בשבי,

התנבלה הנשמה הזאת, אדם מנבל את הנשמה שלו, היא מתנבלת במעשי הארעים.

ממשיכה אורח חיים הקדוש ואומר,

וחשקת בה

והבאתה אל תוך ביתך.

איי, איי, איי, אומר ארוח חיים הקדוש, מה זה והבאתה אל תוך ביתך?

יש פה אריכות מאוד בארוח חיים הקדוש, אני אגיד לכם בקצרה.

אומר ארוח חיים הקדוש,

כשאתה מביא אותה, אז היא צריכה, וגילחה את ראשה ואת ציפורניה,

והסירה את סבילת שבליה מעליה.

כל הדברים האלה, אומר ארוח חיים הקדוש, זה ריחוק מהחטאים.

היא צריכה לנקות,

אז הסירה את שמוזת שבלה מעליה,

זה על ידי מירוק החטאים ודרכיה התשובה, אומר ארוחיים הקדוש.

והכנת הדת מול אלוקי ישראל.

ומה זה? וישבה בביתך. מה זה וישבה בביתך?

אומר ארוחיים, ויבחר מקום לשב לה בבית המיוחד שהוא בית מדרש.

התיקון הוא וישבה בביתך להביא אותה לבית מדרש.

הנשמה שהיא מתנבלת על ידי החטאים, מה התיקון שלה, אומר ארוחיים הקדוש?

וישב בביתך זה הבית המיוחד של קהל ישראל, זה בית מדרש.

אדם שרוצה חיזוק, תיקון,

אז צריך להביא את הנשמה לבית מדרש,

לקבוע עיתים לתורה.

כן?

על ידי לימוד התורה שלו הוא מנקה את הנשמה מהחטאים. זה אחד הדרכים שאדם יכול לנקות בנקל,

זה להביא את עצמו לבית מדרש, לקבוע שיעורי תורה.

וזה הבית המיוחד לישראל שהוא בית מדרש.

וישב בביתך ובכתה את אביה רחמים, אומר ארוחי, מה זה ובכתה את אביה?

על אשר מעלה באביה הנשמה צריכה לבכות האדם על אשר הוא מעל באביו ואימו.

אביו זה הקדוש ברוך הוא אומר ארוחיים הקדוש ואימו זה כנסת ישראל, כמו שהגמרא בברכות ל״א אומרת שזה כנסת ישראל.

ככה אומר ארוחיים הקדוש.

וכמה זמן אומר ארוחיים הקדוש אומר ירח ימים. למה ירח ימים שלושים יום?

המילים של ארוחיים הקדוש. זהו שיעור המספיק לשווא.

אדם שרוצה לשוב בתשובה שלושים יום זה נקרא שהוא חזר בתשובה.

וזה ירמוז לחודש המיוחד, שהוא חודש אלול, אומר ארוחיים הקדוש. זה החודש אלול.

שלושים יום זה נקרא שאדם שב.

הארוחיים הזה, רבותיי, אתם שומעים מה כתוב פה?

שלושים יום שאדם חוזר בתשובה, אז זה נקרא שהוא שב, שהוא השתנה.

יש זמן, שלושים יום.

אני מבין, היה לדבריו, רבותיי, יש גמרא מפורשת ככה.

הגמרא אומרת במסכת בבא בתרא, קסז,

כן, סז, קסח, בדפים האלה.

אומרת שמה הגמרא,

שהאדם,

אומרת הגמרא לבבא בתרא שמה,

שאם אדם מוחזק בעיר בשם שלושים יום,

אין חוששים. מה הכוונה אין חוששים?

אם קראו לבן אדם שם מסוים,

אז אין חוששים. בשם הזה אתה יכול לכתוב אותו בגט.

לא חוששים שיש לו שם אחר.

ויותר מזה, איש ראש, הראש נמצא במסכת גיטין, פרק רביעי, כתוב בראש שם.

אומר הראש, ואפילו אם מתברר אחרת שיש לבן אדם הזה שם אחר,

אבל אם מוחזק שלושים יום בשם הזה, אומר הראש,

אז אפשר לכתוב את השם הזה בגט,

ואני לא חושש שהגט הזה פסול. למה? כי אפילו שאין לו שם אחר, אומר הראש,

אבל כיוון שקראו לו שלושים יום בשם הזה,

זה נהיה השם של הבן אדם.

זה השם שנהיה לו.

אז הנה, כתוב בגמרא ששלושים יום זה המהות של השם, זה השם שנהיה לך.

זה גמרא והראש,

אחרי שלושים יום של אדם בשם מסוים,

אז זה נהפך להיות השם שלך החדש הזה שהוחזקת בו.

כי שלושים יום,

וזה מה שהוא אומר לנו, המילים של אור החיים שאמרתי לכם מפרודם.

הוא אומר אור החיים ששלושים יום זה עכשיו. עכשיו, כמה זמן צריך לשוב?

זה שלושים יום. כשיש שלושים יום,

אז זה נקרא שהוא שב בתשובה.

שלושים יום זה כוח כשאדם נקרא שהוא השתנה. זה משנה את המהות שלך.

אם אדם בשלושים יום האלה בחיזוק,

זה נקרא שהוא השתנה.

שינוי גמור.

נכון.

גם נזיר, זה הזמן שקובע שלושים יום,

רבותיי. זה זמן שקובע שלושים יום.

יש לנו את האימים האלה עכשיו, רבותיי.

צריכים להתעורר, לקבוע את האימים האלה.

אסור לנו לפספס, רק מה יש לנו, יש בעיות, מה הבעיות, רבותיי?

אחד הבעיות זה העצר הרע, מפריע לנו לעבוד.

אומר שלמה המלך, דמי לך דודי לצבי או לעופר האילים על הרי בשמים.

דמי לך דודי לצבי.

רבותיי, מה זה צבי? ראיתם פעם צבי?

אה?

צבי יש לו קרניים יפהפיות.

תראו איזה שילוב של קרניים, משהו גדול, מדהים.

אבל גם תראו את הצבי תמיד, איך שהראש שלו הולך? אתם ראיתם איך הראש של הצבי עומד?

תמיד ככה, מרים את הראש למעלה.

יש לו גאווה, תראו איזה קרניים.

תסתכלו עליי כולם, יש לו גאווה, איזה יופי, איזה קרניים מדהימות.

היי רבותיי, אבל הצבי הזה, אני אומר לכם, שימו לב טוב.

אתם אומרים את זה תמיד בשיר השירים, עכשיו תבינו את ההבנה של הפסוק הזה שאתם אומרים.

תמיד אתם אומרים את זה בשיר השירים, דמי לך דודי לצבי, היום תבינו את זה לעומק,

פשט.

אומר שלמה המלך, דמי לך דודי לצבי,

או לעופר האילים, הצבי הזה עם הקרניים היפות,

כשהוא נכנס לג'ונגל ומטייל בג'ונגל,

יש לו בעיה אחת,

עם חיה טורפת, רוצה לטרוף אותו,

הוא יכול לברוח ביער, ואז הקרניים האלה מסתבכים בין העצים.

קרניים גדולות ויפות, אבל כשהוא בורח בין כל העצים יכול להתאפס לו באיזה עג.

ואז הוא לא יכול לזוז, והחיה הטורפת באה.

השם חנן רבותיי את הצבי הזה בשכל.

כשהוא בשער רואה שהוא בסכנה, באה החיה הטורפת והוא בא לברוח, הוא יודע שהוא יכול להסתבך עם הקרניים,

הוא ניגש לגזע עץ ראשון שהוא רואה,

הוא נותן מכה בכל הכוח, בום,

שובר את הקרניים ובורח ליער.

אומר שלמה המלך, דמי לך דודי לצבי, בוא תלמד מאותו צבי.

העולם הזה זה נראה לך יפה כמו הקרניים שיש לצבי.

יש לך פה ללכת, יש לך הנאות כאלה, יש לך פה משהו משהו, כל היום אתה חושב.

אבל הצבי הזה יודע שזה מסכן אותו.

מה הוא עושה? הוא שובר את הקרניים בשביל להציל אותם.

אדם צריך לשבור, רבותיי, את הקרניים של העץ הרעי האלו.

מושך אותך, בוא תעשה ככה, בוא תלך לשם, בוא תעשה.

תיזהר, פה הוא תופס אותך.

אתה מסתבך בין עצי הג'ונגל של העולם הזה.

תשבור את הקרניים, דמה לך דודי לצבי, שהוא שובר את הכל,

כי הוא יודע, עם כל היופי של הקרניים,

עם הכל, הוא יודע, אבל הוא רוצה להציל את החיים שלו.

דמה לך דודי לצבי,

או לעופר האיילים על הרי בשמים. איילה, רבותיי,

איילה היא חיה קלת הרגליים,

נכון או לא?

איילה, חיה קלת הרגליים או לא?

יש איזה מישהו שמשיג את האיילה?

חיה כמעט שמשיגה את האיילה.

איילה היא חיה שרצה, נפתלי, איילה שלוחה, כן?

מהירות אדירה.

אבל רבותיי, אתם צריכים לדעת.

רבותיי, צריכים לדעת שהאיילה הזאת,

האיילה שאנחנו מדברים עליה,

יש לה בעיה אחת. היא, דרכה של האיילה, כשהיא רצה כמה שעות

ריצה ממושכת,

היא אחרי כמה שעות של ריצה נופלת ומתעלפת.

לא יכולה לזוז.

איילה מתעלפת עד שהיא מתעוררת אחרי זה.

יש בג'ונגל הגדול תיגריס מסוים שהוא רודף אחרי איילה, הוא לא רואה אותה, היא משיגה אותו.

אבל לתיגריס הזה יש חוש ריח מיוחד,

הוא מריח את כפות הרגליים שלה, איפה היא דרכה.

ואותו תיגריס יודע שהיא בסוף מתעלפת.

אז הוא הולך לפי הריח,

מריח את פסיעות הרגליים עד שהוא מגיע למקום שהיא מתעלפת והוא יכול לאכול אותה.

יש לו ארוחת שינה.

האיילה יודעת את הבעיה שלה,

יודעת גם יודעת.

אותו איילה שהיא בסכנה.

כשהיא רואה שהתיגריס הזה רודף אחריה היא בלחץ, היא אומרת אוי וואי כמה שעות אני יכולה לרוץ,

אחרי זה אני נופלת ומתעלפת.

מה עושה אותו איילה רבותיי?

אותו איילה, מה עושה?

היא מחפשת בג׳ונגל הרי בסמים.

יש משטחים בג׳ונגל של פרחים שיש להם ריח טוב.

את זה היא ישר מחפשת.

למה? כי היא אומרת, אם אני עובר את זה, עוברת שם, זה מטשטש את הריח, הוא לא יוכל לתפוס אותי על פי הריח של כפות הרגליים.

אז האיילה מחפשת את מה? את הרי בסמים.

כדי ששם זה יטשטש את הריח והוא לא יתפוס אותי.

אומר שלמה המלך,

דמי לך דודי לצביו לעופרה, ילאים על הרי בסמים.

כמו אותו איילה, מה היא יודעת? מה מטשטש את הריח, הרי בסמים?

דע לך שגם פה יש תיגריס כזה בעולם הזה, שהוא רודף אחריך,

יש לו חוש ריח מיוחד מזה, היצר הרע. היצר הרע מכיר כל אחד מאיתנו איפה הנקודות החלשות שלו,

איפה נקודת התורפה, איפה הוא יכול לתפוס את הבן אדם,

איפה הוא יכול להפיל אותו.

היצר הרע מכיר כל אחד, אותו אני אעשה לו ככה,

והאדם הזה,

הנקודות החלשות שלו זה במצווה הזאת,

והאדם פלוני, הנקודות החלשות שלו זה במצווה ההיא.

אז אומר שלמה המלך, דמי לך, דודי לצביו לעופר האיילים על הרי בסמים.

מה עושה איילה כדי להינצל מהחוש הריח של הטיגריס הזה?

היא הולכת להרי בסמים.

יש לנו הרי בסמים, זה בית המדרש, זה הרי בסמים.

בראתי עץ שערה, בראתי לו תורת תבלין. אדם נכנס לבית המדרש,

עץ שערה אומנם מכיר אותך,

יש לו חוש ריח מיוחד איפה לתפוס אותך,

אבל אם אתה בבית המדרש,

בראתי עץ הערה, אבל בראתי לו תורת תבלין.

התורה הזו אין לו מה לעשות.

יש תורה שזה מטשטש את הריח, הוא כבר לא יכול להריח, הוא מתבלבל לעץ הערה והוא לא יכול לתפוס אותך.

אומר שלמה המלך, בוא תלמד מאותו איילה,

אדם חי בעולם הזה,

יש לך לאן לברוח,

להרי בסביב זה שאתם עושים עכשיו,

שיעורי התורה,

אבל צריך להרבות את זה בחודש אלול,

להרבות שיעורים, ללכת לכל שיעור שאתם שומעים.

עוד מי שיש לו כמה שעות בלימוד, בימים האלה הוא צריך להוסיף עוד זמן של לימוד.

וזה אנחנו רואים איך, נכון, איך להתגבר.

אנחנו צריכים לדעת איך להתגבר. יש יצר הרע, ודאי,

אבל פה אמרתי לכם, איך עובדים?

זה תורה. יצר הרע מפריע לבן אדם,

נותן לך הפרעות, לא נותן לך ללמוד,

אבל יש לך דרכים.

נתנתי עץ, בראתי יצר הרע, אבל בראתי מה?

תורה תבלין.

אם הוא אבן הוא נמוח, אם הוא ברזל הוא מתפוצץ.

הכול כוח התורה.

כוח התורה זה אטום, רבותיי.

אבל צריך להיכנס לתורה, ולהשקיע, וללמוד,

ואז אדם יכול לשרוד בעולם הזה,

להיות נקי על ידי התורה.

דמי לך דודי לצביו, לעופר איילים. בואו נלמד, רבותיי.

האיילה הזאת והצבי, הצבי, את כל היופי שלו הוא מוכן לשבור כדי להציל את החיים שלו.

למה אנחנו בשביל להציל את החיים האמיתיים שלנו לא מוכנים לשבור שום תאווה?

אני עכשיו עייף, אין לי כוח. מה אתה עייף? תורה, תשבור קצת.

אני עכשיו עסוק בזה ואני עסוק בזה. כל הדברים, תעשה, תשבור. תראה, אייל הזה,

את כל הקרניים,

את כל הגאווה שלו הוא שובר בשביל להציל את החיים שלו.

תשבור קצת דברים בעולם הזה כדי להציל את החיים שלך.

זה החיים של האדם.

האדם צריך להתעורר,

לשבור כדי להציל.

עכשיו, אלו עוד מעט יום הדין.

ואני אסיים, רבותיי.

היה בקלם

דבר נורא, רבותיי, היה בקלם.

שימו לב, רבותיי, היה דבר נורא.

פרצה השרפה באחד הבניינים.

והאימא בקומה ראשונה הוציאה מעל את כל הילדים.

יש שרפה בבניין.

הוציאה את כל הילדים בחוץ בלחץ בין להבות האש.

היא הגיעה בחוץ, נרגעה, ברוך השם, כולם בחוץ.

כל הילדים בחוץ. היא סופרת,

אבל היא רואה שמוישאלה הקטן,

מוישאלה שלה נשאר בבית, בחדר האחרון, שם היא שכחה להיכנס.

היא לא הוציאה את מוישה, היא רצה לדירה,

אבל אי אפשר להיכנס.

הדלת, הכל אש, להבות, אי אפשר להיכנס.

ואימא זה אימא, והמחשבות בראש רצים.

ואז היא אומרת, אה,

אני ארוץ בחוץ לכיוון החדר שלו,

שיקפוץ, זה רק קומה ראשונה, אני אקרא לו, אני אצעק.

ואז היא צורחת, מוישי, בקול הכוח, מוישי!

ואז מוישי ככה, מתוך שינה, שומע, אומר, כן.

היא אומרת לו, תקפוץ מהר, מוישי, יש שרפה!

אימא, למה את תמיד מפחידה אותי? מתוך שינה, תפסיקי!

שם תפוך עליו,

ולא רוצה גם לשמוע את הרעש שמפריע לו, הוא ממשיך לישון.

ואימא צורחת, זה הבן שלה,

מוישי, מוישי! אבל הוא שם תפוך, וכבר גם את זה לא שומע,

ונרדם, לעד.

למה לעד? כי השרפה שרפה גם את מוישי.

בלוויה שהייתה שם בכלם, קם הסבא ודיבר, מי לא בכה שם?

ילד קטן,

אבל כולם התפלאו, צעקו,

יראו אותך.

למה אתם מפחידים אותי? למה אתם זה? הוא חושב שרק רוצים להפחיד אותו, הוא רוצה להמשיך לישון.

ואז הסבא אומר, כולם מסתכלים על הילד הזה, על מוישי, בפליאה.

צעקו לך, יש אש, תקפוץ. מה אתה עכשיו חושב שמפחידים אותך?

אומר הסבא, אנחנו לא אותו דבר אתם חושבים, כולנו אותו דבר.

האש התחילה אלול, זה אש שורפת.

צועקים לנו משמיים, הכל חזל, דברי חזל צועקים לנו, אומרים לנו אלול.

ואנחנו ממשיכים לישון.

יש בסדר, נסתדר, הכל יהיה בסדר, הכל יהיה בסדר.

למה אתם מפחידים אותנו באלול? איך אמר מוישי? אנשים אמרים, חזל מפחידים אותנו. תן, בסדר יהיה.

אנחנו, אותו דבר אומר הסבא כמו מוישי.

צריכים לקפוץ! צועקים לנו, צריכים לקפוץ. אדם צריך להתנער, רבותיי.

לא רק להגיד, בסדר, אני אתחזק. לקפוץ, לעשות שינוי. אם לא נקפוץ,

השם מרחם, השרפה שורפת.

כשיש שרפה, היא שורפת, היא לא...

אין הנחות.

אנחנו, תפקידנו בימים האלה לקפוץ.

לקפוץ. אדם, כשהוא קופץ, הוא מתעורר, הוא מתחזק, הוא משתנה.

זה התפקיד שלנו, לקפוץ.

והקב' ברוך הוא יעזור, שבאמת נקפוץ, נתחזק,

ונזכה בעזרת השם בראש השנה,

ועומדים שאז כולם ניכתב וניחתם לחיים טובים ולשלום, להצלחה בכל העניינים בעזרת השם, לכל אחד כפי חשקו ורצונו,

אבל אנחנו צריכים להתאמץ קצת. לקפוץ, להתאמץ,

והשם יעזור שנזכה בעזרת השם לכתיבה וחתימה טובה.