הרב שלמה רביבו : שופר

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

חידוש שאתה רוצה.

אני מפחד שאני אמשך אחרי החידוש.

הנה שופר, בוא נדבר על השופר, הוא הביא שופר פה.

על השופר משהו טוב כתוב, רבותיי, ובואו אני רוצה לשאול אתכם שאלה.

טענו לי אבל, כן?

שראש השנה חל בשבת, תוקים בשופר או לא? לא. לא. למה לא?

כן.

או כשחל ראש השנה בשבת, לא תוקים בשופר. למה?

שמא הוא יטלטל את השופר כדי ללמוד אצל החכם, ואסור שמא יטלטל.

אז לכן החכמים אמרו שמה?

שלא תוקים בשופר.

אז אני שואל אותך שאלה, כשיש ברית בשבת,

עושים?

כן.

למה? שמא יטלטל את הכלים?

מה ההבדל?

שתיהם זה דאורייתא, שופר זה דאורייתא.

מה אתה אומר?

שמא יטלטל את השופר, אז תיקנו שמה?

שבגלל שאני חושש שיטלטל את השופר,

לכן תיקנו שלא תוקעים.

דרך אגב... טלטול זה מדאורייתא.

כן. כן, בסדר. אבל מי... לא. אבל שמא יטלטל זה דאורייתא. ושופר זה טאורייתא. ובכל זאת אתה אומר, שמא חכמים אמרו, שמא יטלטל, שמא יעבור על טלטול.

אז חכמים גזרו לא לתקוע בשופר. אני רק במאמר המוסגר, שתדעו,

היא ספר בני ציון שהוא עושה חשבון שכל השנים הכי קשות לכלל ישראל,

הוא מביא את כל הגזרות תך ותת, כל הבעיות,

שאותה שנה חל ראש השנה בשבת,

ואז לא הייתה תקיעת שופר,

ואז זה היו השנים הכי קשות לכלל ישראל.

הוא בני ציון שלא מאריך בזה.

אז אנחנו,

באו חכמים ותיקנו שלא לתקוע בשופר,

שמא יטלטל את זה. נו, אז שופר כל כך חשוב, הכול.

זה רחמים, ועוד פעם נדבר על העניינים של שופר, זה דברים ש...

אבל בכל זאת, חיים תיקנו שלא תוקעים בגלל שמא יטלטל.

אז למה ברית מילה אנחנו עושים גם בשבת?

כי שופר כל אחד יכול לתקוע,

ולמול זה צריך דווקא אדם מומחה.

בסדר. אז אם הוא כבר מומחה, אז יש את עוסקים.

כן, אבל שמא ילמוד אצל חכם, ילמוד עוד כמה הלכות.

תגיד לי, אחד שבא ותוקע לציבור, פתאום עכשיו יתחיל ללמוד.

הוא ילמור את הדברים, לדעת את זה מצוין.

לא, לציבור. אנחנו לא יכולים לדחות יהודי ביום אחד שלא יהיה יהודי, אבל הוא נכנס לעם ישראל בזמן שעושים לו ברית מילה.

אחד שנודר עצמו מהערלים, כתוב שיהודי שלא מל בגלל שהוא אנוס,

או כל זה, אז הוא לא נקרא ערל, כי הוא יהודי.

יהודי שלא מל, כי הוא אנוס.

יש כאלה שמתו,

או הצהבת, או אחיו מתו מחמת מילה, והוא עד עשר בלי מילה.

אחד עד הבר-מצווה, הוא נקרא יהודי.

משנה בן-דארי אומרת, הנודר מן הערלים,

אז מי שלא מל לא נקרא ערל ביחס לזה, הוא לא נקרא גוי.

הוא יהודי,

אפילו שהוא עוד לא מל.

אז השאלה היא, למה בשבת אנחנו עושים מילה?

תגיד גם, שיטלטל את הכלים.

אז את השאלה הזאת, כבר עומדים עליה ראשונים במסכת

סוכה דף מ״ג.

בגלל שזה מוקצה מחמת מילה סנקיס. לא, סוכה הוא דף מ״ג. ויש רן, הרן רוצה לתרץ.

הרן איש רן בשבועות, סליחה, בראש השנה.

רן, מסכת ראש השנה, כותב שמה ההבדל?

הוא אומר, רן,

ההבדל הוא כזה.

שופר, כולם מחויבים בשופר.

כל עם ישראל מחויבים בשופר.

אז אם אתה תגיד שאפשר לתקוע,

אנשים יכולים לתלתל.

אבל בברית מילה זה לא כולם חייבים, זה רק מי שאיש לו בן.

אז אם אחד ירצה לתלתל, אנשים יגידו לו, אה, אה, אתה מטלטל.

הם לא עסוקים במילה,

אבל בשופר כולם עסוקים במילה של שופר.

אם הוא אומר הרן במצווה של שופר, אז אף אחד לא יעצור אותו.

ככה מתרץ הרן במסכת ראש השנה,

והרן לפי זה אומר שגם לגבי אריכות,

לגבי הזעה, מה? איך באמת דאורייתא בוחר איזה רבנן? איך מה? איך באמת מצווה דאורייתא דוחה?

איזה מצווה דאורייתא?

גזירה, דאורייתא. גזירה, הפוך, משום גזירה. שרבנן גזרו שם, הוא יעבור על דאורייתא.

הם חושבים ששימה יטלטל את זה ויוציאו את זה, כן,

אז יטלטל את זה רשותה מ-400.

אז רבנן גזרו שלא יתקע בשופר כדי שלא יעבור על דאורייתא. בגלל הכסף הם ביטלו דאורייתא. הם ביטלו, מחשש שיעבור על דאורייתא, הם ביטלו דאורייתא.

באמת עומדים על זה, מה זה החשיבות שכל איסור דא רבנן, מה זה גזירה דא רבנן, זה לא פשוט.

שלא יעבור על זה.

זה תירוץ אחד שמי אומר אותו, הרן.

יש תוספות במסכת מגילה דף דלת שגם תוספות שואל את השאלה הזאת.

ומה תוספות אומר?

אומר תוספות

ששני ברית מילה שנכרתו עליה יג בריתות,

אז זה דבר חמור ביותר, לכן מילה חכמים לא יכולים לדחות.

כי נכרתו עליה יג בריתות, זה תוספות אומר.

אבל בואו אני אגיד לכם עוד תירוץ מעניין ותירוץ יסודי.

יש תירוץ של התא'ז.

תא'ז, תורי זהב, יש לו תירוץ ממש נפלא.

הוא נמצא בהלכות מילה שם, בתקפח.

הוא שם שואל את השאלה, גם מדבר על השאלה הזאת.

והוא אומר יסוד. שימו לב על היסוד, רבותיי.

הוא אומר שכל דבר שכתוב בתורה מפורש שמותר,

חכמים לא יכולים לבוא ולאסור.

כל דבר שכתוב מפורש בתורה שזה מותר,

חכמים לא יכולים לבוא ולאסור.

במצוות מילה כתוב הגמרא בשבת,

כותבת ביום השמיני. מה זה הביום הזה? זה מיותר.

אומרת הגמרא, ביום, אפילו בשבת.

אז כתוב בתורה מפורש שמילה עושים בשבת,

חכמים לא יכולים לבוא ולאסור.

אבל בשופר, כתוב שלתקוע שופר בראש השנה.

לא כתוב בתורה שגם כשחל ראש השנה בשבת תוקעים בשופר.

כתוב בתורה, הותקעתם, מתי תקוע?

בראש השנה.

אבל לא כתוב מפורש שגם כשזה חל בשבת.

אז פה חכמים יכולים לבוא ולאסור, כי לא כתוב מפורש בתורה שמותר בשבת.

כן?

אז ככה אומר,

ככה מבואר

בַּתָּז. אבל אתם שומעים את היסוד של הַתָּז?

אתם שומעים את היסוד של הַתָּז רבותיי?

זה היסוד של הַתּּז.

זה היסוד של הַתָּז.

כן?

שמה שכתוב בתורה מפורש, אז מה?

מה שכתוב בתורה מפורש, חכמים לא יכולים לבוא ולאסור.

מובן?

דבר שכתוב במפורש בתורה, חכמים לא יכולים לבוא ולאסור.

זה אומר התז. פה אני אגיד לכם כמה שאלות. רב חיים, אתה איתנו?

אתה איתי או מישהו אחר?

תשמע את השאלה, אני רוצה שתגיד לי תשובה.

לפי היסוד של התז, שכל מה שכתוב בתורה מפורש, חכמים לא יכולים לבוא ולאסור.

דרך אגב, התז הזה נמצא בעוד שתי מקומות, גם ביורד דעק יז אומר את אותו יסוד שלו,

וגם בחושן משפט בהתחלה,

בסימנים הראשונים, הוא אומר את התז, את היסוד שלו לגבי שאלות שמה.

פה לגבי חלב, אכילת חלב, הנאה מחלב וכולי,

אומר התז, תעשו את זה בשלושה מקומות,

היסוד החשוב שלו הזה.

עכשיו בואו נראה את דברי התז.

אני רוצה לשאול אתכם שאלה.

השאלה הראשונה שנתחיל בה זה,

אתם יודעים שנפסק בשולחן ערוך שאסור לדון, סוגיה בביצה גם,

ל״ו שמה, שאין דנים דין בשבת, נכון? אסור לדון דין בשבת, נכון?

ואם אסור לדון דין בשבת,

אז

נפסק בשולחן ערוך, סימן ש״לט,

שאסור להכניס לבית האסורים מישהו בשבת.

כי זה נקרא דין,

אתה מכניס אותו לבית האסורים,

אסור להכניס לבית האסורים בשבת, כך נפסק,

בסימן ש״לט.

תראו, בשיבולה הלקט מביא שרב שריר הגאון נשאל, כבר רב שריר הגאון,

באחד הווריאנט שתפסו אותו בשבת,

האם מותר להכניס אותו לכלא?

אז אמר להם רב שריר הגאון שלא.

אמרו לו, הוא יברח? אמרו לו, אין עלינו תביעה. אם הוא יברח, יברח. אסור להכניס בשבת.

אסור להכניס בשבת לכלא, זה דין.

אז יש איסור להכניס בשבת.

מאיפה האיסור הזה? מדרבנן, כן?

שהם אמרו שגם להכניס...

מדרבנן אמרו שאסור להכניס לבית האסורים בשבת,

כי זה כמו דין ודין.

הם לומדים את זה מאלפותם, מאסמכתות וכולי וכולי, שאסור לעשות בשבת.

אז כל הדין הזה נפזל, דין דרבנן, שאסור.

להכניס לבית האסורים בשבת.

השאלה שאני רוצה לשאול אתכם,

לפי התז, איך זה יכול להיות?

הרי, יפה מאוד, הרי כתוב בתורה מפורש,

שהכניסו את המקושש עצים, הכניסו למיש,

אתם בקי בפסוקים, נו, הכניסו למשמר.

אז הכניסו את המקושש עצים בשבת לבית האסורים.

נו, לדעת מה יעשה, אז הכניסו אותו לבית האסורים.

איך יכולים חכמים לאסור דבר שכתוב לנו בתורה מפורש שאסור?

איך חכמים יכולים לבוא, ומה?

ולאסור. הרי בתורה כתוב פורה ושמותר, שהכניסו אותו למשמר,

איך חכמים יכולים לבוא ולאסור? כן.

מה זה הכניסו למשמר?

מה? אז מה זה יכניסו למשמר, חסר לאן לברוח לתוך המדבר?

למה לא? להכניס, למה הכניסו אותו לבית העצורים?

למה הכניסו אותו לבית העצורים?

למה? אז לא משנה.

אם כתוב בתורה שמפורש מותר להכניס אותו,

אז חכמים לא יכולים לבוא ולאסור.

רגע, מה הדין שלו היה?

מה?

היו להרוג אותו. שאלה איזה מיתה.

אז הוא חילל את השבת, הרי הוא קחתך עצים.

אז היה חייב מיתה.

אז ידעו כבר מה הדין שלו, אולי בגלל דין. מה זה משנה? אבל אסור להכניס לבית העצורים.

לבית העצורים אסור להכניס.

דין זה דין, גם להכניס לבית העצורים.

כי עצם הכנסה לבית העצורים זה דין.

אבל פה יודעים מה כבר. לא, הדין הוא להכניס לבית העצורים. אתה יודע.

אתה לא יודע, גם שמה לראות מה יעשה לו.

איך כתוב, הכניסו למשמר, למה, מה המשך הפסוק?

אתה עם הבעל קורא שלנו, רבי משה.

איך כתוב הפסוק?

וירים אותו במשמן, כי לא פורש מה יעשה לו. לא ידעו מה הדין שלו.

כי לא פורש. משה רצה לשלוט הקדוש ברוך הוא, גם אם היה פורש זה לא משנה.

אבל כי לא פורש מה יעשה לו.

לא ידעו מה הדין.

נו, אז הדין הוא שמה?

ששמו אותו במשמר.

אז התורה אומרת נפורש שמותר להכניס לבית האסורים.

איך החכמים יכולים לבוא ולאסור?

אתה שומע את השאלה, רב חיים?

זאת אומרת, איך אתה לא קופץ מהשאלה החזקה הזאת?

מובן השאלה.

אז תראו, ראיתי ברבנו בחיי פעם,

רבנו בחיי כותב על הפסוק הזה,

והכניסו למשמר,

אומר רבנו בחיי,

במוצאי שבת.

היה קשה לו כנראה את הקשייה.

אומר רבנו בחיי, במוצאי שבת,

ואותו נוסח ראיתי באבן עזרא, רק הוא אומר,

סליחה, בנוסח אחר, אותו יסוד,

אומר אבן עזרא, ויכניסו למשמר,

אומר אבן עזרא, בליל ראשון.

זה מוצאי שבת, הוא רק אומר מוצאי שבת, והוא אומר בליל ראשון.

אז לפי דבריהם, הכל מיושע ולא קשה.

אבל הפשטות היא, הפשטות היא של הפסוק שהרבה ראשונים לומדים את זה, בשבת הכניסו אותו.

וזו הפשטות, הכניסו למשמר בשבת.

אז יש ראשונים שלומדים את זה בשבת באמת.

אז לפי הראשונים שלומדים את זה בשבת,

חוזרת הקושייה.

איך אפשר להכניס את זה? הרי כתוב בתורה מפורש שמותר.

אם כתוב בתורה מפורש שמותר, איך חכמים יכולים לבוא ולאסור?

אז בכף החיים, תראו,

בכף החיים מביא בשם הבגדי ישע.

הוא רוצה להגיד, הבגדי ישע,

למה בכלל זה, הרי אם הכניסו אותו במוצאי שבת,

הוא בא למנוע את התירוץ הזה.

הוא אומר, אם תרצה לתרץ שיכניסו אותו במוצאי שבת, את הבגדי ישע,

אז הוא אומר, רגע, אז בשבת לא הכניסו אותו, אז הוא לא ברח בשבת.

הוא עשה את זה בשבת,

כי זה היה חיוב סקילה שלו, נכון? חיוב מיטה.

אז מה אתה, אם תרצה לתרץ, הוא אומר,

שהוא לא מביא את הרבנות בחיי ואבן עזרא, הוא סתם עושה חשבון.

אם תרצה, אומר הבגדי ישע לתרץ,

שהכניסו אותו במוצאי שבת,

אז הוא אומר,

אז עד עכשיו הוא לא ברח, הרי לא הכנסת אותו למשמר והוא לא ברח.

אז מה אתה מכניס אותו במוצאי שבת?

הוא לא בורח, ראית שהוא לא בורח עד עכשיו, הוא רואה אחד שהוא לא בורח,

אז למה אתה מכניס אותו?

בשבת, הוא לא בורח. במוצאי שבת. מה ההבדל? אם אתה הרי מדובר פה בחלל שבת,

אז מה זה משנה לו?

אז גם במוצאי שבת הוא לא יברח.

אז לכן הוא אומר, אי אפשר להגיד שיכניסו אותו במוצאי שבת. הוא אומר את זה מצד עצמו את הסברה שאי אפשר להגיד.

אז הוא מנסה לדון,

הוא רוצה להגיד, הבגדי ישע, שאולי כל מה שכתוב בתורה,

שיכניסו אותו למשמר בשבת,

זה רק איפה שיש חיוב מיתה,

כמו שם, זה חילול שבת.

אז איפה שיש מיתה, חיוב שבת,

מותר להכניס למשמר אפילו בשבת.

אבל איפה שזה לא חיוב מיתה,

כמו שהשולחן העורך מדבר על סתם עבריין שעבר עבירה,

אז פה באמת,

הדין הוא שאסור להכניס בשבת. אז יצא שאיפה שזה מדובר על חיוב מיתה, להכניס אותו למשמר,

לשמור אותו כדי מחיוב מיתה,

פה יהיה מותר להכניס אפילו בשבת.

מה שהשולחן הערוך פוסק, שלא מכניסים במשמר,

והשיבול הלקט על אותו עבריין, זה לא מדובר על חיוב מיתה.

זה לא מדובר על אחד שהוא גנב, גזלן,

שאין פה חיוב מיתה,

אז זה יהיה מותר. ככה יצא לפי בגדי ישע.

אבל הכף החיים בעצמו כותב, רעיון שלו, הכף החיים,

אומר הכף החיים, מה כתוב?

לא כתוב והכניסו לבית האסורים,

והכניסו למשמר.

אומר הכף החיים, מה זה משמר?

הוא אומר, לא הכניסו אותו למקום, זה לא חדר ולא כלום.

משמר הפסט הוא שעמדו אנשים מסביבו, שלא יברח.

זה מותר, אסור להכניס לבית האסורים, הוא אומר. ואומר, מה זה משמר? משמר ששומרים עליו. שמו אנשים, הוא אומר, בכלל לא להכניס אותו לבית האסורים,

אומר כף החיים.

שמו אנשים מסביבו, שישמרו עליו ולא יזוז.

אז זה משמר בכלל,

ממילא אין בעיה ואין קושייה.

ככה תראו, הוא בכף החיים.

טוב, כבר הסתדרנו.

מה?

כתוב אבל זו בעיה ניחור. אז שאילו אותו במצב שלו. במצב שלו, ורק הם עשו משמר.

ככה אומר כף החיים. בואו נגיד לכם עוד שאלה. יש שאלה של החתם סופר,

ויש תשובה,

חתם סופר, פשוט חתם סופר, חלק ו',

כמדומני סימן נב'.

החתם סופר שואל שאלה,

הנה הפרשה הקרובה שלנו, לא השבת, בשבת הבאה נקרא,

כי תהיינה לאיש

שתי נשים,

אחת אהובה ואחת צנועה, נכון?

אז הוא אומר, הרי יש

חרם דרבנו גרשון שאסור לישא שתי נשים.

איך יכול להיות? הרי כתוב בתורה המפורש כי תהיה לאיש שתי נשים.

אז הוא אומר, לפי התר, שאתה זה אומר שכל מקום שכתוב בתורה המפורש, מותר,

חכמים לא יכולים לבוא ולאסור.

איך זה יכול להיות בשתי נשים שהם אוסרים לנו לקחת שתי נשים?

הרי כתוב בתורה המפורש כי תהיה לאיש שתי נשים.

איך חכמים יכולים לבוא ולאסור את זה?

ככה שואל החתם סופר.

אומר החתם סופר שם, בתשובה לתרץ את זה,

הוא מביא שם,

שתגידו לי רבותיי, אני יכול, איך אפשר, רבנן, לא יכולים לאסור לכאורה דבר שכתוב בתורה המפורש.

אז תגידו לי עכשיו אתם רבותיי,

אני יכול לאסור על עצמי דבר בנדר? בחרם?

עדיין, נכון, כל דבר.

חרם עליי, זה אסור עליי, אם אני אומר, על דבר מלשם שהוא חרם עליי, נכון?

אומר החתם סופר, בתשובה, הוא מביא את הקונטרס של הרמב״ם בדיני החרם, של הרמב״ן בדיני החרם,

שכתוב בקונטרס של הרמב״ן בדיני החרם,

הרמב״ן כותב שם שגדול בישראל יכול לעשות חרם על כל כלל ישראל, כמו שכל אחד יכול לעשות על עצמו.

עכשיו, אם אני אוסר על עצמי בחרם דבר,

אפילו שהדבר הזה מותר, אני יכול לעשות את זה בחרם.

אז הוא אומר, חרם על רבנו גרשון, זה לא איסור, זה חרם!

חרם דרבנו גרשון, בחרם, כמו שאתה יכול לעשור על עצמך.

גדולי ישראל יכולים לעשור על כל האומה בחרם.

כל מה שאתה מדבר זה שלא תקנו איסור, אבל פה זה לא איסור, זה חרם.

חרם, כמו שאתה יכול לעשור על עצמך,

גדול יכול לעשות חרם על כולם. זה שהחרם הזה לא יתקבל בכל הארצות, זה לא יתקבל רק בארצות השנייה. כן.

ככה אומר החתם סופר.

הוא מביא את השאלה הזאת לא בשמו, בשם רבי יוסף אחד, גאון אחד, רבי יוסף,

ששאל אותו,

וככה הוא מתרץ לו,

ועל אחרת החתם סופר אומר, אבל אם כן יש להקשות,

יש להקשות מגמרא אחרת, ביבמות,

אני לא אאריך מה שהוא מדבר.

אבל אני רוצה לדבר על הנקודה הזאת שאני בספר שלי

מעריך על כל הנושא הזה במשנת שלמה בעבודה זרה,

אבל על הקושייה שאני עכשיו, כן,

במשנת שלמה בעבודה זרה,

אבל מה שאני רוצה לשאול אתכם עכשיו זה משנת שלמה על חולין, בעזרת השם, שעומד לצאת,

שם אני שואל שאלה פשוטה מאוד על החתם סופר.

בעבודה זרה, אני לא מביא את החתם סופר הזה,

אבל בחולין אני מביא את זה בארוכה.

אנחנו שואלים שאלה פשוטה, רבותיי, על החתם סופר, על רבי יוסף,

וגם על החתם סופר, מה הם רוצים בכלל ומה הקושייה שלהם בכלל?

מי שלמד את הגמרא בקידוש שנדף ס׳ ח׳, יודע.

הגמרא אומרת, כי תהיינה לי שתי נשים,

אחת אהובה ואחת צנועה.

מה?

אז אומר רשי שם, תראו בסוגיה,

לא,

אחת אהובה ואחת צנועה, לא מדובר שהיא אהובה וצנועה,

לבעל.

כי מה אכפת לי אם אתה אוהב אותה או שונא אותה?

בגלל זה יהיה שינוי בדיני ירושה?

מה זה קשור דיני ירושה למה שאתה אוהב את אשתך או שונא אותה?

אלא כי תהיינה לי איש אהובה ושנועה,

כמו שהגמרא אומרת, אהובה לפני המקום ושנועה לפני המקום.

כך כתוב בגמרא.

אז מה זה כי תהיינה לי שתי נשים, אחת אהובה ואחת צנועה?

אחת אהובה לפני המקום אומרת הגמרא ושנואה שנואה לפני המקום מה זה שנואה לפני המקום?

למשל כהן שהתחתן עם גרושה היא שנואה לפני המקום אומרת הגמרא

ואומרת הגמרא זה שמכאן לומדים שחייבי להבין קידושים תופסים בהם כי נקי תהיינה לי שתי נשים אחת אהובה ואחת שנואה ושנואה זה הכוונה שנואה לפני המקום איך במעשה שהיא עברה איסור שהוא התחתן איתה איסור להם כהן אסור לקחת גרושה והוא התחתן איתה

וקידושין תופסים אבל, אפילו שאסור יש להב, אבל הקידושין תופסים.

ככה אומרת הגמרא, מפה שקידושין תופסים בחייבי לאווין, זו הסוגיה בקידושין ס״ח.

נו, אם ככה רבותיי,

אז מה החתם סופר שואל? כתוב בתורה שמותר לקחת. איזה מותר?

התורה אומרת צנועה, שאסור!

אז מה החתם סופר?

אז אין לך, לא כתוב לך תורה שמותר. כי תהיה לשני נשים אחת אהובה ואחת צנועה, אני אומר, אז אסור.

אז זה פלא גדול, מה הוא שואל.

זה בכלל לא מתחיל לקושייה לפי זה.

כי לא כתוב בתורה מפורש שמותר.

כשאבות התחתנו עם כמה שנים. כן,

אבל לא כתוב בתורה מפורש שמותר.

לא כתוב מפורש, לא, לא, עוד פעם.

עוד פעם, אני אמרתי, גם למשל בראש ענה,

כל מה שאתה מדבר, זה אם כתוב מפורש בתורה שמותר, מפורש.

אה, זה לא איסור.

דברים שמותרים אבל לא כתוב מפורש בתורה, אז החתמים יכולים לאסור.

אם מדובר שזה אסור,

אז החיים לא צריכים לבוא לאסור לך, צדיק.

אנחנו מדברים שמותר,

והחיים יכולים לבוא ולאסור, רק לא כתוב מפורש בתורה שמותר.

זה היסוד של הטס, שלא כתוב מפורש בתורה שמותר,

אז החיים יכולים לבוא ולאסור לך.

אם זה אסור, אז החיים לא צריכים לבוא ולאסור. מדובר שזה מותר, רק אם זה מפורש בתורה שמותר, החיים לא יכולים לבוא ולאסור. אם זה לא מפורש בתורה הזו,

כל זה הנידון.

ממילא רבותיי, זהו. אז זה גם החתם סופר.

אני מפלפל שם בספר, תראו בחולין, זה עוד מעט יצא הרבה הרבה בארוכה.

גם הנושא הזה,

איש בנייהו, פסוק על בנייהו ובן אדר,

שיהיו לו שתי נשים, אני מחשבן שם דברים,

אבל לא זה הנושא עכשיו שלנו.

מכל מקום כתוב היסוד התא, זה שמה שכתוב בתורה מפורש מותר.

אם לא יכולים לבוא ולאסור.

יש גמרא בראש השנה,

מעניינת. לאסור לו, אבל חרם כן. כן, חרם כן, זה החד המסופים.

יש גמרא, רבותיי, בראש השנה.

הגמרא אומרת, מסכת ראש השנה,

אומרת הגמרא,

שכתוב יום תרועה, וכתוב פעם בתורה מה?

זיכרון תרועה. מה זה יום תרועה ומה זה זיכרון תרועה?

אומרת הגמרא, יום תרועה זה כל ראש השנה רגיל.

מה זה זיכרון תרועה?

זיכרון זה אם זה חל ראש השנה בשבת,

אז אי אפשר לתקוע, אז זה רק מה?

זיכרון.

החתם סופר

שואל שאלה בדרושים, שאלה מאוד מעניינת. הוא שואל,

אבל וזו שאלה עצומה, לכאורה איך זה יכול להיות? הרי כל מה שאנחנו יודעים שאסור לתקוע בשבת,

בראש השנה שחל בשבת, זה רק דרבנן.

אז מה אתה מביא לי? כתוב בתורה פסוק,

זיכרון תרועה.

זיכרון תרועה?

מהתורה מותר גם לתקוע בשבת, מה זה זיכרון?

אומרת הגמרא, מה זה זיכרון? כשחל ראש השנה בשבת.

שואל החתם סופר, שאלה פשוטה,

כן?

זה רק איסור דרבנן לתקוע שחל בשבת.

חכמים גזרו שמה הוא יטלטל את השופר.

אז איך הגמרא אומרת שיום תרועה זה יום שתוקעים בו בשופר,

וזיכרון תרועה זה מה?

זה שחל בשבת.

במובן השאלה?

שאלה חזקה. יש למישהו תשובה?

זאת אומרת, לפי...

בשבת אנחנו צריכים לזכור ולא לתקוע. למה? אבל מהתורה אפשר לתקוע בשבת, זה רק דין לרבנן, זה שאין לך אדם סופר.

רק רבנן אמרו שלא לתקוע, השמא יטלטל.

אז מה אתה אומר לי שכתוב בפסוק? הפסוק, התורה אומרת, פעם אחת זה יום תרועה, זה שחל ראש השנה ביום רגיל,

פעם כתוב זיכרון תרועה שלא חל בשבת.

גם אם חל ראש שנה בשבת, מהתורה מותר לתקוע, זה לא לזיכרון.

גם מהתורה זה, גם בשבת זה צריך להיות יום תרועה.

יכול להיות שהתורה יודעת שהאנשים יבואו, שהחכמים יבואו לאסור בגלל...

אז יש לי חכמים תרועה. תהיה להם אחד דקה. לא הבנתי, התורה... כי לפי הדין היה תברית תרועה, אבל בגלל... אז למה היא כותבת תגרוע?

לא, אז התורה, אבל אתה מדבר על התורה.

התורה לא כותבת בגלל שחכמים, מה? אפשר להגיד במקדש ולא במקדש?

לא.

לא שאלה. כל המקומות אנחנו בשבילו ובזה.

בכל הארץ.

התורה פה מגלה שבשבת...

איזה תורה מגלה? זה לא מדרבנן. מה שהגמרא זה גם מדרבנן, שחכמים גזרו, שלא יהיה לטלטל ארבעה אמות.

אז אומר החתם סופר רעיון נפלא,

רעיון נשגב.

אומר החתם סופר, הוא מביא פסוק שכתוב בפסוק,

זה נמצא חתם סופר בדרושים,

חלק א',

אז אומר החתם סופר שכתוב בפסוק לגבי יום הכיפור וגם לגבי שבועות,

זה לדורותיכם, נכון?

ביום הכיפור זה כתוב בפסוק לדורותיכם וגם לגבי חג מתן תורה, שבועות זה לדורותיכם,

בכל מושבותיכם, בכל המקומות שלכם.

שואל החתם סופר, מה צריך להיות הפסוקים האלה?

הרי דבר שבגופו, זה לא משנה איזה דור.

ודאי שיום כיפור זה לכל השנים.

אותו דבר חג השבועות. למה זה צריך להיות כתוב בפסוק לדורותיכם ובכל מושבותיכם?

אומר החתם סופר,

הוא מביא את זה שזה הרמב״ן שואל.

החתן סופר מביא את הרמב״ן, שאת זה הרמב״ן שואל,

מה צריך פסוק לדורותכם, כך שואל הרמב״ן על הפסוק הזה,

ביום הכיפורים ובחג השבועות.

אומר הרמב״ן,

הייתי אומר,

שימו לב איזה רעיון של הרמב״ן,

אומר הרמב״ן, הייתי אומר שיום הכיפורים זה רק מתי שכהן גדול נכנס לחודש הקודשים,

זה עיקרו של יום.

אותו דבר גם חג השבועות, הייתי אומר, זה חל רק מתי שמקריבים את שתי הלחם,

שזה כל הדינים של חג השבועות, שתי הלחם.

אבל במקום שכהן גדול לא יהיה,

או במקום שלא יהיה לי שתי הלחם,

הייתי אומר שכבר לא יהיה את החג, כי עיקרו של חג זה שתי הלחם,

ועיקרו של יום הכיפורים זה העבודה של הכהן הגדול בקודש הקודשים.

ואם במצב שלא יהיה לנו את זה,

אז הייתי אומר שאין יום הכיפורים.

בא הפסוק להגיד לדורותיכם,

תמיד יש יום הכיפורים אפילו שאין כהן גדול,

תמיד יש חג מתן תורה שבועות אפילו שאין שתי הלחם.

זה אומר הרמב״ן, אומר החתם סופר לפי זה, מה שאתה רוצה להגיד.

אומר החתם סופר, לפי זה אפשר ליישב גם פה.

למה, התורה כתבה לי, מה התורה כתבה לי?

זיכרון תרועה כי הייתי אומר,

אומר החתם סופר,

הייתי אומר שמתי חל ראש השנה,

כל הדין של יום טוב שהוא ראש השנה זה רק אם יש תקיעת שופר.

אבל אם נהיה פעם אחת שלא תמצא שופר, לא ימצאו שופר.

כל השופרים יהיו פסולים,

אם לא יהיה לה שופר אז יגידו שלא נעשה ראש השנה.

למה?

כי עיקרו של יום זה שופרות כמו שנראה.

עיקרו של ראש השנה זה השופר.

אז אם עיקרו של ראש השנה זה שופר,

אז במקרה שלא יהיה לך שופר הייתי אומר שמה?

שלא יהיה ראש השנה.

בא הפסוק להגיד לך, לא,

תמיד, גם כשאין לך שופר מחמת איזה סיבה שהיא,

או שלא מצאת שופר,

או שחיים תיקנו למשל שלא יהיה שופר,

תמיד זיכרון תירוץ זיכרון,

תמיד יש לך ראש השנה,

גם אם אין שופר,

ואז לא צריך להגיד יום תרועה, כי אין שופר, לא מצאו שופרות.

זיכרון תרועה, זה כשאי אפשר שאין שופר, גם יש את הזיכרון. עכשיו הזיכרון הולך, כאילו כתוב את דעותיכם. אז כן, כאילו כתוב את דעותיכם, זיכרון, כל מקום, גם כשאין לך, אתה צריך לזיכרון.

אין שופר, אבל הזיכרון זה מספיק וצריך לעשות החג.

ממילא, אז אפילו כשאין לך שופר, או כשחכמים תקנו שלא תתקע, זה אותו דבר.

פה, אני רוצה להוסיף לכם פה עוד נקודה מאוד מעניינת,

רבותיי. זו תשובה, משהו מעניין, שימו, רבי משה, אתה שומע משהו מעניין?

משהו מאוד מעניין.

אני אומר ליישב את השאלה של החתם סופר,

יותר פשוט אני רציתי ליישב את זה,

וזה אני כותב בספר שלי על עבודה זרה.

תשובה יותר פשוטה.

ושימו לב טוב,

יש כתב סופר, הוא כותב, משהו מעניין,

כן, הכתב סופר.

אתם יודעים מתי עם ישראל יצאו ממצרים, רבותיי?

באיזה יום?

איזה יום עם ישראל יצאו ממצרים?

גמרא בשבת, פז שם, ביום חמישי משמע, נכון?

שהם יצאו ממצרים ביום חמישי.

עכשיו אתם יודעים מה זה אטבש?

יש משהו מעניין מאוד, אטבש. אתם יודעים מה זה אטבש?

אטבש זה, למשל,

א' ות' זה אט.

באש זה ב' וש', אנחנו מתחילים מהסוף להתחלה.

כן?

המילה הראשונה באותיות א' ות' זה סוף.

מה, אדבא שאומר לך שהימים של פסח,

יום א',

הא' אז זה ת',

א' של פסח, מתי שכל שנה, תראו את זה בחשבון בלוח, כל השנים.

זה משהו מעניין.

כל השנים תראו.

מתי שא' של פסח

יוצא, אותו יום יוצא הת', מה זה ת'?

תשעה באב.

אותו יום, תמיד תראו שהיום הראשון של פסח,

אותו יום יצא תשעה באב.

הלאה, באש, ב' וש',

מתי שיצא היום שני של פסח, ב' של פסח,

אז זה ש', מה זה ש'?

אז יצא לנו שבועות, תמיד יצא אותו יום.

היום שני של פסח, ב', ש',

הלאה,

ג', מה יש לנו? ג' ור',

ג' ור'.

יום השלישי של פסח תמיד יצא מה?

ראש השנה.

תמיד היום השלישי של פסח יצא ראש השנה.

נכון? זה עד באש.

אומר הכתב סופר לפי זה,

מתי עם ישראל יצאו ממצרים? ביום חמישי.

רגע, ביום רביעי. גימל.

עוד מעט נגיע לכל, הכל יש לך. מה זה יום, הכל, הכל הזה.

עכשיו, יום,

מתי עם ישראל יצאו ממצרים?

חמישי.

אה? חמישי.

מה זה, ביום חמישי יצאו. מתי זה היום, עכשיו?

אז הגימל של פסח מתי יצא?

אנחנו מדברים על גימל.

מתי נהוצה, מתי באותו שנה חל ראש השנה?

שבת.

שבת.

אז באותה שנה חל בשבת, נכון?

הבנתם?

עוד פעם, לפני שאני אגמר מה שהוא אומר.

אם ביום הראשון של פסח תמיד, א' זה ת' זה ת' זה תשעה באב, ביום השני, כמו שאמרנו, ביום השלישי ג' זה ר' זה ראש השנה. אז תמיד ביום השלישי זה ראש השנה, נכון?

אז אם ראש השנה תמיד זה יוצא היום השלישי של פסח,

אז באותה שנה שעם ישראל יצאו ממצרים,

ראש השנה היה מתי?

בשבת.

אז אומר הכתב סופר,

או אם ראש השנה יצא בשבת, הרי איפה כתוב בתורה זיכרון תרועה?

כל המקור שכתוב זיכרון תרועה וכשעם ישראל יצאו ממצרים.

אומר הכתב סופר, איזה יופי!

הם יצאו ממצרים, מתי?

הרי ביום חמישי והיום השלישי הרי זה יוצא שבת באותה שנה,

ממילא אז הנה כתוב זיכרון תרועה כי אי אפשר לתקוע.

ככה אומר הכתב סופר, חשבון יפה. כן, אבל אז קבעו את ה...

את המועדים

לפי הראייה.

נו. אז לפי הראייה זה לא יוצא ככה מדויק.

לא. אדבש זה היום, שאנחנו קובעים לפי זמנים קרואים,

לפי לוח. כן, בראייה זה עוד לא היה, זה היה אז עוד לפי, אז עוד לא היה לפי הראייה במדבר. זה היה רק כשנכנסו, כשנכנסו. היה הכול על פי ה...

משה אמר להם, על פי הכול היה.

אז מכל מקום אנחנו רואים שם שמא אתה שואל, טוב, מה השם שלך?

ניסים. ניסים.

אתה שואל, טוב, ניסים. אז שואל ניסים, זו שאלה פשוטה.

שואל ניסים, רגע, זה יפה, חשבון יפה שאומר לנו הכתב סופר.

מאוד חשבון יפה.

שלמה כתוב זיכרון תרועה, הרי הפסוק הזה מדבר על השנה שיצאו ממצרים.

ובאותה שנה שיצאו ממצרים, הרי הגמרא אומרת שהם יצאו ביום חמישי.

אז יש לנו באדבש, מתי זה יוצא באדבש, הסברנו מתי זה יוצא הרי ראש השנה באותה שנה?

בשבת. לכן כתוב זיכרון תרועה.

אבל אומר...

נפלא, שואל ניסים, ואני שואל, ואני מתקשר בזה בדברי הכתב סופר, מה אתה מתרץ הכתב סופר? זה רעיון יפה,

אבל הרי כל מה שאסרו לתקוע בשבת זרק מדה רבנן.

כמו השאלה של החתם סופר, קשה על הכתב סופר,

נכון?

והוא מסביר שסיגרון תרועה זה בגלל החשבון.

אז קשה עליו אותה קושייה.

אז אני אומר שלפי, אני רוצה להגיד פה תשובה פשוטה, רבותיי,

וזה יישב גם את החתם סופר ואת כל הקושיות האלה.

תשובה מאוד פשוטה.

שימו לב, באותה שנה לפיה כתב סופר יוצא,

שמה? באותה שנה יוצא שלפיה כתב סופר,

ראש השנה חל בשבת, נכון?

ועל זה התורה כותבת זיכרון תרועה.

ועל זה השאלה שלנו, למה את כותבת זיכרון תרועה? מה נכתוב?

יום תרועה.

פה יש בעיה, אני אומר.

כיוון שאתה זה אומר שמה שכתוב מפורש בתרועה, חכמים לא יכולים לבוא ולאסור.

אז אם היה כתוב פה יום תרועה,

חכמים אחרי זה לא יכלו לאסור את זה.

רק תמיד מה שניסיתם קודם להגיד את זה, גם רבי משה ניסה להם קודם להגיד את התירוץ הזה.

למה לא הסכמתי איתו? כי לפני זה גם אם היה כתוב יום תרועה,

כן, אבל מי אמר שזה הולך על שבת?

יום תרועה. כשאתה יכול לתקוע, מאיפה אני יודע שזה הולך על שבת?

בתורה כתוב יום תרועה, הייתי אומר יום תרועה, זה לא הולך על שבת בכלל.

מי אמר לך שראש השנה חל בשבת?

אבל אחרי החשבון של הכתב סופר,

שהכתב סופר מכריח שמדובר בשבת,

באותו שנה שיצרו ממצרים חל ראש שנה בשבת,

זה ההכרח לפסוקים, שניצח ביום חמישי ויש לנו את האדבש,

אז ביום השלישי זה שבת.

אז אחרי שאני יודע שבתורה מדובר על מקרה של שבת, זה מפורש בתורה שמדובר על מקרה של שבת, לפי החשבון,

אז אם מדובר שזה היה בשבת רבותיי,

אז איך זה, אז אם התורה הייתה כותבת יום תרועה,

חכמים אף פעם לא יכולים לבוא ולאסור את זה,

כי לפי התז שאמרנו מה שכתוב בתורה מפורש,

חכמים לא יכולים לבוא ולאסור.

לפי מה שכתוב בתורה מפורש, חכמים לא יכולים לבוא ולאסור.

ממילאים חכמים לא יכולים לבוא ולאסור,

כי כתוב בתורה מפורש.

אז לכן התורה כתבה זיכרון תרועה, לא נמנוע ממך מחכמים שיבואו ולאסור את זה. אבל מה שהיה אחרי מתן תורה, פה זה לפני מתן תורה. כמובן. אז איך הם ידעו בכלל שיהיה אדבש? מה זה, ראית את הגמרא בתענית, למדת מגילה, את ההתחלה, את כל האדבש, כל הדברים האלה. מה זה קשור למתן תורה אחרי כזה?

הדברים האלה זה דברים, התורה רק... אבל לא ניתנה תורה. מה? כל זה זה כשניתנה התורה.

כשיצאו ממצרים הם לא ידעו מתי הם יקבלו את התורה, כדור ברוך הוא לא אמר להם את התאריך.

נו, אז מה? לא, ודאי שהם ידעו מתי שיקבלו את התורה, אבל די, אמרו להם 49 יום, אחרי הם יקבלו את התורה. אז כל הספירה של 49 יום עד מתן תורה, ידעו הכל.

היה כל הספירה, אתה אומר, ספירו וספירו לכם 49 יום, ואחרי זה יש מתן תורה. ביום הזה היה. אם הם יצאו 49 יום, כל יום עלו בדרגה,

אמרו להם לספור עד יום החמישים, ביום החמישים עם ישראל קיבל את התורה. ידעו בדיוק.

עכשיו עוד שאלה אחת אני אשאל אתכם לפני שאנחנו מסיימים את הזמן רבותיי. שאלה אחת. ביום החמישים יצא בשבת? למה צריך שייצא בשבת? עוד פעם, אמרנו שיום, למה?

יום שלישי של פסח. יום שלישי של פסח, אבל מה זה קשור?

יום שלישי זה יוצא ראש השנה, ג' ר' ראש השנה, לא קשור לשבועות.

סליחה, ראש השנה. ראש השנה, אמרנו שיום אותה שבת יוצא בשבת, ודאי, זה הרקע על החשבון.

שבאותה שנה, ראש השנה יאכל בשבת.

שבועות זה לא רש.

ממילא, רבותיי, לפי זה,

כן, אנחנו רוצים לשאול עוד שאלה אחת עכשיו, ולסיים עם זה.

כל היסוד הזה של הטז,

יש בחבות יאיר, שהוא שוט חרבות יאיר,

החבות יאיר אומר,

החבות יאיר כותב

שהוא לא מסכים עם הטז, הוא חולק על הטז, הוא אומר, יש למפורש ראיה נגדו.

למה?

הגמרא במאומציאה אומרת, באזור שמה של דף א',

הגמרא שמה במאומציאה אומרת שאסור להלוות גם לגוי בריבית.

אסור להלוות בריבית גם לגוי.

למה שמא ילמד ממעשיו, כן?

אז אסור להלוות להלוות בריבית מגוי.

פסוק מפורש שאיר?

אז שואל, אחר אבות יאיר, איך חיים יכולים לבוא ולאסור את זה?

הרי כתוב בפסוק מפורש, לנוכרי תשיך,

כמו שאומר לנו רב חיים.

שואל פה רב חיים את השאלה הזאתי, הרי כתוב על נכרית אשיך,

לנכרית אשיך כתוב בתורה מפורש שלא מותר לעבוד לגוי, והנה אתה רואה שחכמים יכולים לבוא ולאסור, מצווה, אז איך אתה אותאז אומר שמה שכתוב בתורה מפורש חכמים לא יכולים לבוא ולאסור,

הנה רואים דבר מפורש, כתוב בתורה מפורש שמה כתוב בתורה מפורש לנכרית אשיך ובאים חכמים ואוסרים,

אז הוא אומר מכאן ראייה שלא כמו עת אז... למה? אבל תראה שזה חרם, זה אולי חכמים. לא, פה זה לא חרם!

חרם, רק רבנו דיבר שם, פה זה איסור!

לא להאבות על נוכרי זה איסור, זה לא חרם!

ולכן...

מה? ובדרכי שלום.

מה דרכי שלום? איזה דרכי שלום? אמרנו שאסור להלוות בנוכרי, כי אם אדם לומד ממעשיו. איזה דרכי שלום?

שלא תלמוד ממעשיו.

אז אפילו שמהתורה מותר, לנוכרי תשאיך, חכמים אוסרים.

אז אומר החוות יאיר הנה אני רואה לא כמו אתה, אז חולק עליו.

אבל אנחנו רצינו לתרץ את הקושייה הזאת, רבותיי.

כמו לא לבין שזה קשור למידות, אז כן חכבנו יאכלו. מה? בגלל שזה קשור למידות של בן אדם.

אז מה, אבל כתוב במפורש בתורה החיים לא יכולים לבוא ולאסור.

אז רצינו ליישב את זה

ברעיון כזה, שימו לב.

המשנת שלמה? אה?

המשנת שלמה, כן. בספר כתבתי ליישב את זה, את הרעיון הזה.

רצינו ליישב בצורה כזאת

ש...נראה את הסוגיה, נראה את הגמרא.

איש בספר במשנת שלמה על עבודה זרה, אני מתרץ עוד 3-4 קושיות שלו.

יש לו עוד 4 קושיות לחוות יאיר על התז.

אבל אני לא אאריך בזה פה, אבל תראו שמה זה נמצא בדף יג בעבודה זרה, אני אדבר על זה.

שם אני מעריך מאוד את כל הקושיות של החוות יאיר ליישב. יש לו 4 קושיות שהוא רוצה לדחות,

מכל מיני גמרות, את הכול אנחנו מיישבים ברוך השם שמה, תראו.

בכל מקום, את השאלה הזאת אנחנו השבנו בצורה פשוטה.

בואו נסתכל על הגמרא במציאה.

כתוב בגמרא שמה שלגוי,

שסליחה, תלמיד חכם מותר לו להלוות בריבית בגוי.

כי תלמיד חכם אין חשש שהוא ילמד ממעשיו.

עוד אומרת הגמרא שגם אחד שהוא צריך להתפרנס,

שאין לו מה להתפרנס,

זה חיות שלו, שהוא אין לו מה לאכול,

בשביל האוכל שיהיה לו מה לאכול, לא להרוויח,

גם מותר.

אז אני אומר ככה, כל הדין הזה,

שמה שכתוב בתורה המפורש, חכמים לא יכולים לבוא ולאסור,

כי חכמים לא יכולים לעקור דבר שכתוב בתורה המפורש שמותר.

חכמים לא יכולים לבוא ולעקור, התורה אומרת מותר ואתם יכולים לעקור את הדבר הזה ולאסור.

אבל פה חכמים לא עוקרים.

הנה, תלמיד חכם יכול להלוות בריבית,

כן, לגוי, אחד שצריך כדי מחייתו, מותר לו להלוות בריבית.

אז פה זה לא נקרא שהם עוקרים,

אז לכן חיימים פה יכולים לבוא ולאסור.

לעקור זה דווקא אם אתה עוקר. התורה אומרת מותר ואתה עושה את זה אסור.

אבל פה אני לא עושה את זה אסור.

האיסור הוא רק לחלק מהאנשים. אז פה אני לא עוקר את הדין של התורה.

נשאר הדין של התורה שזה מותר לזה ולזה ולזה, נכון?

נפלאים מסוימים. נכון, אז אין ראייה לחבות יאיר.

ככה תירצנו את החבות יאיר, אין ראייה ממה שהוא מביא,

ודברי התז נשארים נפלאים בעינם,

שמה שכתוב בתורה מותר,

חכמים לא יכולים לבוא ולאסור.

ויש עוד איזה הערה שדנו עליה גם, אבל זה בחולין, דנתי על זה במסכת חולין.

במסכת חולין אני דן על זה בדף ב עמוד ב שם, יש בדף ב, יש תז חשוב שם,

שהרשש מביא אותו ליישב בסוגיה שם.

אז שם אני דן לגבי שאלה מעניינת.

מה הדין, רבותיי?

מותר לאכול פת עכום?

אסרו לנו חכמים, נכון?

חיים אסורים לאכול פת עכום? אסור.

אסור לאכול פת עכום.

טוב, אם אסור לאכול פת עכום, אני מכיר את האיסור הזה, אני פעם אחת יצאתי לחוץ לארץ.

פעם אחת,

לא בשביל מה שהיה, לניתוח לבן שלי משהו באוזן, קיבל איזה מכה.

היה צריך בצרפת, בבורדוי,

עשינו... הרב פיר שלח אותנו ל...

אז השנה, אחרי פסח,

טסתי, ממש השנה הזאת, לראשונה שיצאתי מן הארץ, הצטערתי,

צריך לצאת מהארץ, אבל אין ברירה,

הבן שלי יצטרך לעשות ניתוח.

אז נסעתי לבורדו,

במקום בצרפת, בורדו.

שם בכל העיר אין לחם של יהודים.

אין לחם של יהודים.

אז אני החמרתי על עצמנו, לא אכלנו פת עכום,

אכלנו, המשכנו לאכול מצות, היינו שם שבוע, כמעט שבועיים,

שם בבורדו אכלנו מצות, פת עכום אסור.

פת עכום אסור, אכלנו מצות שם.

אבל זה איסור של אכלנו, פת עכום, זה לא... יש הרבה קולות, יש הרבה מקהילים, אבל

בכל בורדו אין

פת ישראל.

זה משהו...

שעומדה, הכל, הכל, בכל בורדו אין שום דבר.

הכל פת עכום.

ויש שם המון יהודים.

מכל מקום, רבותיי,

כן, שם הכל ינות.

כל הכל ינות, הכל גפנים, גם בשדה התעופה יש גפנים שם.

כן.

זה עיר היין, בורדו.

מכל מקום, רבותיי,

מכל מקום,

שימו לב.

אז איך החכמים... אז החיים באו ואסרו פת עכום. אני רוצה לשאול אתכם שאלה, איך הם יכולים לבוא ולאסור?

כתוב, התורה שמותר, איפה כתוב?

על אשר לא קידמו אתכם, בעליכם המים.

יש תביעה עליהם.

על הגויים. למה הם לא קידמו אתכם בלחם ובמים, נכון?

כלומר, שמותר לחם ומים. התורה אומרת, למה לא נתתם לחם ומים? אתם צריכים לתת לעם ישראל.

באו בדרך לחם ומים.

אז כתוב בתורה שמפורש לחם ומים של גוי מותר.

אז איך הם יכולים לבוא ולאסור פת עכום?

אז מה, אבל פת עכום, תורה מלטרלית.

נפש גם רעיון אתה אומר זה היה פיקוח נפש אולי

יכול להיות זה היה פיקוח נפש רעיון אתה אומר רעיון נסים זה היה פיקוח נפש כן מה אומר רבי משה?

הם מצד דרך רצ היו צריכים להציע

אם יכולים להציע ולך אסור לאכול אי אפשר לתבוע אותם כי בין כה היה אסור לך מה זה משחקים?

היינו צריכים להציע היית אומר תציע להם מים ודברים אחרים שמותרים דבר שאסור להם אתה רוצה שאני אציע להם אם בין כה לא יאכלו

אי אפשר לבוא, למה לא יצא להם דבר, למה לא ייתן להם שקייצים ורומסים, אם הם לא אוכלים את זה, מה אני אציע להם את זה?

כן?

אז רואים שבתורה מותר, אז איך הם יכולים לבוא ולאסור?

אז או כמו שאתה אומר שזה פיקוח נפס ומשהו אחר,

אבל מה שרצינו לומר,

רעיון,

שלפי מה שדיברתי מקודם,

הרי רבותיי, מה הדין, זה קצת דחוק,

מה הדין אם אני מבשל את הלחם של עכו'ם?

פוסקים שמותר לאכול את זה. פת עכו'ם עשו כשאפית אותה, אבל אם בישלת את הפת עכו'ם,

אחרי שבישלת את זה, מותר לאכול את זה.

כן, אז אני אומר, אז לא נעקר לגמרי, בדוחק אפשר להגיד שגם פה לא נעקר לגמרי.

גם כשהתורה אומרת שפת עכו'ם, מה שהתורה אומרת שפת עכו'ם מותר, זה נשאר מותר על ידי בישולו, אני יכול לאכול את זה.

אז לא הפקעתי את זה, אז איפה שלא הפקעתי,

על זה לא נאמר הדין שהחיים לא יכולים לבוא ולאסור.

בדברי על הטז, רבותיי, על זה יש אריכות גדולה-גדולה, אנחנו לא נגמור,

אפשר לדבר על הטז הזה עוד שלוש שעות לפחות.

אני בספרים, גם בעבודה זרה ובחולין, עוד הרבה יותר,

מערכים בזה הרבה, מאוד הרבה קושיות מעניינות יש,

אבל הזמן נגמר לנו, שבעה וחצי צריך כבר לזוז.

אני אדבר על זה בהזדמנות על הטז, ובזכות השופר שהבאת,

דיברנו היום על שופר, על הנושא של הטז,

ובהזדמנות אחרת אנחנו נאריך ונסיים את הנושא הזה.

מה אני אעשה כל פעם משפור?